הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 38456-11-15

17 ספטמבר 2017

לפני:

כב' השופט תומר סילורה
נציג ציבור (עובדים) מר יעקב גרינברג
נציג ציבור (מעסיקים) גב' אהובה גנור

התובע
יורי גרמן
ע"י ב"כ: עו"ד ניק בנרי
-
הנתבעת

  1. פלסטו - ווק (1990) בע"מ
  2. יוזמה כח אדם בע"מ – התביעה נמחקה

ע"י ב"כ: עו"ד הדס גרוסי -וולפסטל

פסק דין

1. בפנינו תביעתו של מר יורי גרמן (להלן: "התובע") נגד פלסטו-ווק 1990 בע"מ (להלן: "פלסטו") בגין זכויות להן הוא זכאי, לטענתו, אגב יחסי העבודה בין הצדדים ובעקבות סיומם.
למען הסדר הטוב נציין, כי כתב התביעה הוגש במקור גם כנגד חברת יוזמה כח אדם בע"מ (להלן – " יוזמה"), אולם התובע ביקש במועד דיון קד"מ למחוק את התביעה כנגדה.
טענות התובע
2. התובע החל עבודתו בפלסטו, חברה הפועלת בייצור מוצרי פלסטיק, ביום 1.6.14 באמצעות יוזמה, כאשר בתאריך 1.9.14 נקלט כעובד מן המניין בפלסטו ישירות.
לטענת התובע, ביום 5.5.15, כשקיבל את תלוש השכר לחודש אפריל, ראה כי שוב לא שולמו לו הפרשי השכר המגיעים לו, חש ברע וביקש מהאחראי עליו ללכת הביתה. מאוחר יותר המציא לפלסטו אישור מחלה.
פלסטו הגדירה את המעשה כ"חוסר מוטיבציה ורצון לעבוד בחברה" ופיטרה אותו ביום 15.5.2015 ללא תשלום פיצויי פיטורים.

3. עוד טוען התובע כי הנתבעת ניצלה מעמדו כעולה חדש שאינו שולט בשפה העברית והחתימ ה אותו על תנאי עבודה לא חוקיים - עבודה במשך 12 שעות רצופות בשתי משמרות בלבד: שבוע אחד משמרות יום ושבוע שני משמרות לילה. בנוסף, חויב לעבוד גם בשבתות ללא תשלום כחוק.
4. בהתאם לתחום עבודה של פלסטו, חל על יחסי הצדדים ההסכם קיבוצי וצו ההרחבה בענף מוצרי הפלסטיק.
5. חוק שעות עבודה ומנוחה וצו ההרחבה בענף הפלסטיק מחייב את הנתבעות לארגן עבודה ב- 3 משמרות ואף מחייב תשלום תוספת למשמרת השנייה בשיעור 17.5% ולמשמרת לילה בשיעור 40%.
6. התובע עבד בנאמנות ובמסירות לפי צרכי פלסטו ולשביעות רצון הלקוחות שעות עבודה מרובות עבורן לא קיבל שכר ולכן הוא זכאי להפרשי שכר בסך 11,704 ₪. בנוסף, הוא תובע דמי חגים (1,470 ₪), פדיון חופשה (840 ₪), פיצוי חד פעמי בגין אי העברת תשלומים לקרן פנסיה (10,000 ₪), פיצויי פיטורים (5,818 ₪), פיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר (60,000 ₪), פיטורים ללא עריכת שימוע (14,647 ₪), החזר ניכויים (518 ₪) והפרת סיכום ועוגמת נפש (20,000 ₪).
טענות פלסטו
7. דין התביעה להידחות, שכן התובע קיבל את כל זכויותיו על פי דין ואף נותר חייב כספים לנתבעת .
8. התובע קיבל 25 ₪ לשעת עבודה רגילה במשמרת יום, 37.5 ₪ לשעה רגילה במשמרת לילה ו- 200%, קרי 50 ₪ לשעה רגילה במשמרת מוצ"ש. נוסף על כך, התובע קיבל תגמול שעות נוספות ככל ועבד אותן. בחודש נובמבר 2014 הועלה שכרו ל- 26.25 ₪ לשעה במשמרת יום ובהתאמה 39.38 ₪ לשעה במשמרת לילה ו- 52.50 ₪ לשעה למשמרת מוצ"ש.
נוסף על כך, בכל משמרת נהנה מהפסקה של שלושת רבעי השעה, ממנה חצי שעה לפחות רצופה.
9. ביום 4.5.15, במהלך יום העבודה, סגר התובע מכונה עליה עבד, על דעת עצמו, ללא סיבה או התרעה - והלך לביתו. סגירת המכונה גרמה נזק רב לפלסטו (ביצוע סטאפ מחדש, פגיעה באספקת סחורה ללקוחות, פגעה במוניטין, איבוד הזמנות ועוד).
10. לפיכך, ביום 5.5.15 זימנה פלסטו את התובע לשימוע. כמפורט בהזמנה, ביקשה את התייחסותו לפגיעה בפעילות.
11. השימוע התקיים ביום 6.5.15 ונכחו בו המנהל הטכני של התובע (דובר רוסית), מנהל המפעל והמנכ"ל. התובע הודה בטענות, התנצל וטען כי התעצבן על התלוש ומבקש העלאה בשכר כתנאי להמשך עבודתו.
פלסטו שקלה את טענות התובע, והגיעה למסקנה שלאור חומרת מעשיו, לרבות דרישתו להעלאת שכר מוגזמת - אין מנוס מפיטוריו. בהתאם, העבירה לידיו מכתב פיטורים (נספח נ/9 לתצהיר הנתבעת).
12. פלסטו הפרישה עבור התובע תשלומים בגין פנסיה לחברת הפניקס בהתאם לדין, כעולה מתלושי השכר, לרבות תשלום רטרואקטיבי. כך עלה גם בביקורת שנערכה על ידי משרד הכלכלה, שסגר תיק נגד פלסטו מהיעדר הפרה.
13. התובע לא זכאי להפרשי שכר, לתשלום בגין החגים (לא עבד לפני או אחרי החג כעולה מדו"חות הנוכחות) או לפדיון חופשה. כמו כן, קיבל מדי חודש תלושי שכר בהתאם להוראות הדין ותיק משרד הכלכלה לעניין הפרה זו נסגר אף הוא מהיעדר הפרה.
14. אשר לפיצויי פיטורים, התובע פוטר בטרם השלים שנת עבודה ולפיכך כלל לא קמה לו זכאות לפיצויי פיטורים. בנוסף, התובע פוטר בנסיבות של מעילה באמון והפרת משמעת חמורה, ולכן לוא היה זכאי לפיצויי פיטורים ניתן היה לשלול אותם.
לתובע נערך שימוע כדין, לא נוכה סכום משכרו כלל והוא אינו זכאי לפיצוי בגין הפרת הסכם ו/או עוגמת נפש.
15. לבסוף, מעלה פלסטו טענת קיזוז לחובות התובע ולתשלומי היתר ששילמה לו בתקופת עבודתו בסך כולל של 65,000 ₪.
ההליכים בתיק
16. דיון ההוכחות התקיים ביום 17.5.17, במסגרתו העידו התובע, מר שחר לוי ( מנכ"ל פלסטו) (להלן: " מר לוי") וגב' רותם מרחום, חשבת שכר בפלסטו (להלן: "גב' מרחום"). הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב.
17. נציין כבר עתה, כי לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, לאחר שמיעת עדויות הצדדים ומעיון בכתבי הטענות ובסיכומים, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.
להלן נפרט את נימוקי הכרעתנו.

השאלות השנויות במחלוקת
18. על מנת ליצור סדר בטענות המונחות לפנינו, ננסה להגדיר את הסוגיות שבמחלוקת כדלקמן:
א) האם חלים על הנתבעת ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף הפלסטיק?
ב) האם התובע זכאי להפרשי שכר מכוח צו ההרחבה בענף הפלסטיקה?
ג) האם התובע פוטר כדין?
ד) זכאות התובע לזכויות הכספיות הנתבעות?
תחולת ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף הפלסטיק - זכאות התובע להפרשי שכר
19. לטענת התובע פלסטו עוסקת בייצור מוצרי פלסטיקה ולכן על יחסי העבודה בין הצדדים חלים ההסכם הקיבוצי בענף הפלסטיק וצווי ההרחבה שיצאו בגינו. היות שפלסטו לא שילמה לו בהתאם לקבוע בצו ההרחבה - הוא זכאי להפרשי שכר בסך 11,704 ₪ ועל מנת להוכיח טענתו זו הוא מציג את חודש יוני 2014, אשר חישוב בהתאם למשמרות שעבד מעלה לגישתו כי שולם לו פחות משהצו מחייב.
20. לטענת פלסטו הנטל להוכחת תחולתו של ההסכם הקיבוצי והצו חל על התובע והוא לא הוכיח שזהו עיקר עיסוקה וממילא, הנתבעת שילמה לו באופן מיטיב הרבה יותר ממה שהייתה צריכה בהתאם לצו ההרחבה בענף הפלסטיקה .
21. כידוע, היקף תחולתו של צו הרחבה נקבע על יסוד מבחן עיקר העיסוק (דב"ע נג/3-125 שרר נ' רהיטי דימור, פד"ע כז 158, 30.11.93; עע 18/99 אפרימי נ' עבד, 9.7.00).
22. נביא מתוך אתר האינטרנט של החברה:
"חברת פלסטו-ווק עוסקת בתכנון, ייצור ושיווק אריזות פלסטיק חד-פעמיות, בשיטת הטרמופורמינג. מוצרי החברה כוללים מגשים, מכלים פתוחים וסגורים לאריזת עוגות, עדויות, בשר, סלטים, פירות וירקות, לקונדיטוריות, למסעדות, לפיצריות, לקצביות, קייטרינג ולמפעלי תעשייה שונים, זאת משנת 1971."

ובמקום אחר באתר:
"פלסטו-ווק החלה את דרכי בשנת 1971 והייתה בין חברות אריזות הפלסטיק הראשונות בארץ. כיום, פלסטו-ווק הינה אחת מהחברות הגדולות בארץ, בתחום אריזות הפלסטיק. פלסטו-ווק עוסקת בתכנון, ייצור ושיווק אריזות פלסטיק חד-פעמיות..."

23. בהתאם לדברים אלה , לא יכולה להיות מחלוקת כי עיקר עיסוקה של פלסטו הוא בענף ייצור פלסטיקה ולכן צו ההרחבה חל על יחסי הצדדים. בהקשר זה נציין , כי גם מנכ"ל הנתבעת הודה במהלך חקירתו הנגדית שהנתבעת מתייחסת להסכם הקיבוצי ולצו ההרחבה בענף הפלסטיקה (עמ' 18 לפ' ש' 32).
24. נשאלת השאלה, האם זכאי התובע אשר להפרשי שכר בגין העבודה במשמרות ?
בסעיף 2 לצו ההרחבה בענף הפלסטיקה מוגדרות המשמרות כמפורט להלן:
(1) משמרת יום – עבודה בתחום השעות 6:00 עד 17:00.
(2) משמרת שנייה – עבודה בתחום השעות 14:00 עד 22:00.
(3) משמרת שלישית – עבודה בתחום השעות 22:00 עד 6:00.

בסעיף 7 לצו ההרחבה נקבע הגמול בעד עבודה בשעות נוספות ובמנוחה שבועית כמפורט להלן:

(1) בעד השעתיים הראשונות – תוספת של 25% על השכר הכולל.
(2) מהשעה השלישית ואילך – תוספת של 50% על השכר הכולל.
(3) בעד עבודה בימי מנוחה – תוספת של 100% על השכר המשולב המשתלם בעד יום עבודה רגיל.

בסעיף 8 לצו ההרחבה נקבע הגמול בעד עבודה במשמרות ועבודת לילה כמפורט להלן:

(1) התוספת לעבודת משמרת שנייה - 17.5%. עבודת המשמרת האמורה תימשך לא פחות מ- 7.5 שעות.
(2) התוספת לעבודה במשמרת שלישית – 40%. עבודת המשמרת האמורה תימשך לא פחות מ- 6.5 שעות.

25. אין חולק כי פלסטו עובד ת בשתי משמרות: משמרת ראשונה – משעה 7:00 עד שעה 19:00; משמרת שנייה – משעה 19:00 עד השעה 7:00 ; בעד עבודה במשמרת ראשונה שולם לתובע שכר שעה רגילה (100%) בעד 8 שעות העבודה הראשונות; שכר בשיעור של 125% משכר שעה רגילה בעד שעות העבודה התשיעית והעשירית; שכר בשיעור של 150% משכר שעה רגילה בעד שעות העבודה שמהשעה האחת עשרה ואילך; בעד עבודה במשמרת שנייה שולם לתובע שכר בשיעור של 150% משכר שעה רגילה בעד כל שעות העבודה באותה משמרת. בעד עבודה במוצאי שבת, שולם לתובע שכר בשיעור של 200% משכר שעה רגילה בעד כל שעות העבודה.

26. לגישת הנתבעת, כאמור, גם אם צו ההרחבה בענף הפלסטיקה חל על יחסי הצדדים שהרי היא שילמה לתובע יותר ממה שהוא טוען שהיה זכאי בהתאם לצו ההרחבה הנזכר, בהתאם לדוגמה כדלקמן ( לפי שכר בסיס של 25 ₪ לשעה):

לפי הצו
תשלום פלסטו בפועל
משמרת יום
7:00-14:00
175 ₪ = 7×25×100%
175 ₪ = 7×25×100%

14:00-14:30
הפסקה של חצי שעה ללא תשלום

14:30-15:30
29.3 ₪ = 1×25×117.5%
25 ₪ = 1×25×100%

15:30-17:30
73.4 ₪ = 2×25×117.5%×125%
62.5 ₪ = 2×25×125%

17:30-19:00
66 ₪ = 1.5×25×117.5%×150%
56.25 ₪ = 1.5×25×150%
סך הכל

343.7
318.75
משמרת לילה
19:00-22:00
88 ₪ = 3×25×117.5%
112.5 ₪ = 3×25×150%

22:00-2:00
140 ₪ = 4×25×140%
150 ₪ = 4×25×150%

2:00-2:30
הפסקה של חצי שעה ללא תשלום

2:30-4:30
70 ₪ = 2×25×140%×125%
93.75 ₪ = 2×25×150%×125%

4:30-6:00
78.75 ₪ = 1.5×25×140%×150%
84.375 ₪ = 1.5×25×150%×150%

6:00-7:00
37.5 ₪ = 1×25×100%×150%
56.25 ₪ = 1×25×150%×150
סך הכל

414.25
496.875
27. בהקשר לטבלה לעיל נציין, כי אנו מקבלים את טענת הנתבעת לכך שהתובע נהנה מזמני הפסקה קבועים : התובע הודה כי במשמרת לילה הייתה לו חצי שעת הפסקה (עמ' 12 לפ' ש' 5) והתרשמנו כי גם במשמרת הבוקר נהנה התובע מחצי שעת הפסקה. כידוע, זמני הפסקה אינן שעות עבודה המזכות בתשלום.
28. הנה כי כן, בהתאם לטבלה זו, נראה כי עבור כל משמרת לילה בה עבד התובע שילמה לו יותר מהתשלום הקבוע בצו ההרחבה : פלסטו שילמה יותר מהצו ב- 82,625 ₪ עבור משמרת לילה לעומת 24.95 ₪ פחות במשמרת יום, כך שבמצטבר שילמה פלסטו לתובע 61.675 ₪ ביתר לעומת צו ההרחבה. כמו כן, במהלך כל תקופת עבודתו עבד התובע 3 פעמים במוצ"ש, משמרות בהן קיבל 200% ומעולם לא עבד בשבת.
29. באשר לצורת התשלום במשמרת הראשונה, אנו מקבלים את טענת הנתבעת לפיה התובע לא זכאי לתוספת מיוחדת עבור עבודה במשמר ת ראשונה, מלבד השעות הנוספות ששולמו לו בפועל, שכן מרבית שעות העבודה במשמרת ראשונה הן בתחום שעות העבודה של משמרת בוקר על פי צו ההרחבה. לפיכך, יש לדחות את התביעה לתשלום תוספת משמרת בעד שעות העבודה שלאחר השעה 14:00 במשמרת ראשונה וכפועל יוצא מכך את התביעה להפרשי גמול שעות נוספות בעד שעות העבודה הנוספות במשמרת ראשונה.
30. באשר לצורת התשלום במשמרת השנייה, עבודה במשמרת זו צריכה להיחשב כמשמרת לילה על פי הוראות צו ההרחבה, שכן רוב שעות העבודה שייכות למשמרת לילה, עליה חלות גם הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה. בעד כל שעות העבודה במשמרת זו (רגילות ונוספות), משעה 19:00 עד שעה 7:00, שילמה פלסטו שכר בשיעור של 150%.
כך יוצא כי הנתבעת שילמה לתובע באופן מיטיב שהרי בגין משמרת שנייה שילמה 150% החל מהשעה הראשונה שהם יותר מ 140% לפי הצו למשמרת זו.
אשר על כן, תביעת התובע להפרשי שכר - נדחית.
31. לסיום פרק זה נציין, כי אינדיקציה נוספת לכך שהנתבעת לא קיפחה את התובע בתשלום הפרשי שכר בגין העבודה במשמרות ניתן למצוא בעובדה שבביקורת שנערכה ע"י משרד התמ"ת, לא נמצאה הפרה לעניין עבודת המשמרות בנתבעת ותשלום תעריפי השכר (נספח נ/12 לתצהיר הנתבעת).

האם התובע פוטר כדין
32. לטענת התובע ביום 4.5.15 חש ברע והיה מוכרח לעצור את המכונה ולהתאושש. משמצבו לא השתפר הודיע לאחראי על אי מסוגלות להמשיך והלך לביתו. בהמשך אף המציא לפלסטו אישור מחלה. פלסטו הגדירה את אי כושרו של התובע כחוסר מוטיבציה ורצון לעבוד בחברה ופיטרה את התובע.
השימוע נערך תוך 24 שעות ובכך נמנעה אפשרותו להתכונן, להגיש תגובה בכתב או להיוועץ בעורך דין ובכך פגעה פלסטו בזכויותיו. זאת ועוד, התובע זכאי לפיצויי פיטורים שכן על פי הפסיקה פיטורים בסמוך לתום שנת עבודה כמוהם כסיום שנת העבודה במלואה.
33. לטענת פלסטו במהלך יום העבודה בתאריך 4.5.15 סגר התובע במפתיע את המכונה עליה עבד, על דעת עצמו, והלך לביתו. סגירת המכונה גרמה לה לנזקים רבים. לפיכך, ביום 5.5.15 זימנה את התובע לשימוע לתאריך 6.5.15. במהלך השימוע חזרה פלסטו על הנימוקים לעריכתו. התובע הודה בטענות, התנצל, טען כי התעצבן על התלוש וביקש העלאה בשכר שכן לא יעבוד בשכר הקיים. פרוטוקול השימוע ותמלול הקלטתו צורפו לתיק בית הדין. לאחר השימוע שקלה פלסטו את טענותיו והחליטה לפטרו לאור חומרת מעשיו (לרבות דרישתו להעלאת שכר מוגזמת).
הכרעה
34. מקורה של זכות השימוע או זכות הטיעון, הוא בכללי הצדק הטבעי, והיא מבוססת על ההלכה הכללית לפיה רשות ציבורית לא תפגע במעמדו של אדם בטרם תעניק לו הזדמנות להשמיע את דעתו (בג"צ 654/78 ריבה גינגולד נ' ביה"ד הארצי לעבודה ואח', פ"ד ל"ה(2), 649; דב"ע נד/120-3 יחיאל שבח - ראש עירית תל אביב, פד"ע כו עמ' 95).
במישור יחסי העבודה, משמעותה של הזכות הוא מתן הזדמנות הוגנת וראויה לעובד להשמיע את טענותיו בפני מעסיקו בטרם יוכרע גורלו (מנחם גולדברג תום הלב במשפט העבודה ספר בר-ניב עמ' 145, 139; ע"ע 231/99 אורי חייק - שירות התעסוקה עבודה ארצי פרק לג' (86), 26; דב"ע נד/33-3 יעקב בר מנשה - שירות התעסוקה פד"ע כו 423).
בהקשר לכך נפסק כי מטרתו העיקרית של השימוע היא לאפשר לעובד להזים את הטענות כלפיו, להביא תימוכין לגרסתו, ולנסות לשכנע את העומד להכריע בגורלו שלטענות אין בסיס, או לפחות אינן 'כצעקתה' (דב"ע נו/31-3 מדינת ישראל - ד"ר ארנון בונה , עבודה ארצי, כרך כט(1) 282; ע"ע 1163/00 בית חולים המשפחה הקדושה נצרת - ד"ר חליל עבוד , עבודה ארצי, כרך ל"ג(55) 24).
35. מקור נוסף ממנו נגזרת חובת השימוע המוטלת על המעביד בהליכי פיטורים, הוא חובות תום הלב הכלליות החלות על הצדדים ליחסי העבודה, במשך קיומו של הסכם העבודה ובסיומו. כפועל יוצא מכך, ובניגוד לסברה ששלטה בעבר, הכירה הפסיקה בקיומה של חובת שימוע המוטלת גם על המעביד הפרטי ולא רק המעביד הציבורי או הדו מהותי (ע"ע 415/06 דני מלכה - שופרסל בע"מ, 15.7.07; ע"ע 300353/98 יוסף הרמן - סונול ישראל בע"מ, 29.12.02; ע"ע 93/07 גיורא ארבל - נ.א.ס.ס, 19.11.08).
כך או כך, הליך השימוע לא נועד לשרת את עצמו, בבחינת "טקס" שיש לקיימו, ואמנם לעניין זה נפסק על ידי בית הדין הארצי:
"הליך השימוע לא נועד לשרת את עצמו, בבחינת "טקס" שיש לקיים אותו. הליך זה נועד להביא לקבלת החלטה מושכלת ונכונה, בנסיבות העניין, תוך שיקול צורכי המעביד, מצד אחד ועניינו האישי של העובד, מצד אחר" (ע"ע 1465/02 בנימין משה - איגוד ערים לכבאות והצלה טבריה, עבודה ארצי כרך לג (81) 44].

וביתר פירוט נפסק בע"ע 1027/01 ד"ר יוסי גוטרמן – המכללה האקדמית עמק יזרעאל, 7.1.03:
"זכות הטיעון איננה מטבע לשון, אין לראות בה "טקס "גרידא, שיש לקיימו, מצוות אנשים מלומדה, כדי לצאת חובה. זכות הטיעון נמנית על זכויות היסוד של שיטתנו המשפטית ומטרתה להביא לידי כך שתתקבל החלטה עניינית, מושכלת ומבוררת, תוך מתן תשומת לב מלאה ומשקל ראוי לעמדותיו ולעניינו של מי שעלול להיפגע מן ההחלטה".

וכן:
"עד כאן הזכות וממנה נובעת החובה המוטלת על המעביד – להציג בפני העובד את הטענות המופנות כלפיו, את השאלות שעלו בעניינו אשר יש בהן כדי להשפיע על מקבל ההחלטה. כל זאת בפתיחות, בהגינות ובתום-לב מבלי לכחד דבר מן העובד. דרכי קיומו של השימוע נקבעו זה מכבר. יכול שייעשה בכתובים ויכול שיתקיים בפני מי שהוסמך לכך. עיקרו של דבר בחובתו של המעביד ליתן דעתו לטיעוניו של העובד ולשמוע אותם בלא פניות, בלב נקי ובנפש חפצה, קודם שתיפול ההחלטה הסופית העשויה, לא אחת, להיות בלתי הדירה ומכרעת לגביו".

36. הנה כי כן, לא ה"טקס" שיוכתר כ"שימוע" הוא הקובע, אלא תוכנו של ההליך, אשר ביסודו אותה הידברות בין המעסיק לעובד, במסגרתה יציג המעסיק בפני עובדו את הסיבות שביסוד כוונת הפיטורים וייתן לעובד הזדמנות הוגנת להתגונן ולנסות לשכנע, וזאת אף אם אין כל ודאות (סע"ש 13953-11-14 שגב דאדו - מוקד המודעות הארצי בע"מ, 2.7.17).
37. לטעמינו נערך לתובע שימוע כדין תוך שהנתבעת זימנה את התובע לשימוע (נספח נ/6 לתצהיר הנתבעת) וערכה פרוטוקול שימוע (נספח נ/7 לתצהיר הנתבעת ). כמו כן, מעיון בתמליל השימוע שהוגש לתיק (נספח נ/8) עולה כי לשיחת השימוע זומן מתורגמן לשפה הרוסית שסייע לתובע בהבנת הדברים. יתר על כן, התובע ידע להסביר בדיון ההוכחות למה הזמינו אותו לשימוע ("כיוון שאמרו שלפי טענתם סגרתי את המכונה ובגלל זה מפטרים אותי") והודה שאם היו מזמנים אותו לשימוע עכשיו הוא היה אומר בדיוק את מה שאמר בשימוע (עמ' 15 לפ' ש' 11 ואילך). דהיינו, גם לגרסת התובע ניתנה לו זכות טיעון מלאה ואנו בהחלט מתרשמים כי ניתנה לתובע זכות טיעון כנה ואמיתית להשמ יע את דבריו.
זכאות התובע לזכויות הנתבעות
פיצויי פיטורים
38. וותקו של התובע בעבודה הינו מיום 1.6.2014 ולכל היותר עד ליום 15.5.2015. קרי: אין חולק שהתובע לא השלים 12 חודשי עבודה (אלא 11.5 חודשים) ולכן אין הוא זכאי לפיצויי פיטורים.
בהקשר זה נציין, כי אנו כלל לא נדרשים לבחון את טענת התובע לגבי פיטורים בסמוך לשנה, שכן טענה זו לא נטענה כלל בתביעתו אלא רק בסיכומים (סעיף 15 לסיכומים) והיא מהווה הרחבת חזית אסורה, אולם ממילא, אנו קובעים כי אין בסיס לטענה זו ואנו קובעים לאור החומר הראייתי שהוצג בפנינו ושמיעת עדויות הצדדים , כי נסיבות הפיטורים אכן מוצדקות ( התובע סגר מכונה באמצע יום העבודה) ולא כדי להתחמק מתשלום פיצויי הפיטורים.
הפרשות פנסיוניות
39. צו הרחבה בענף הפלסטיקה מחייב את פלסטו להפריש תשלומים לקרן פנסיה בשיעור 6% משכר התובע, אך פלסטו לא הפרישה כספים כאמור לקרן פנסיה אלא ביטחה אותו בביטוח מנהלים, שההפרשה אליו היא בגובה 5%. לטענתו, הפרשת כספים לביטוח מנהלים אינה פוטר ת את פלסטו מהפרשות פנסיוניות, מה גם שההפרשות לביטוח מנהלים החלו רק באפריל 2015 ובתשלומים מופחתים.
40. לטענת פלסטו הפרישה לתובע לחברת הפניקס החל ממשכורת אפריל 2015, לרבות תשלום רטרואקטיבי וכך אף עלה מביקורת משרד הכלכלה שקבעה כי לא בוצעה הפרה.
41. התובע החל עבודתו בחודש יוני 2014. זכאותו להפרשות פנסיוניות החלו בחודש דצמבר 2014. בהתאם לתלוש, בחודש אפריל 2015 בוצעה הפרשה רטרואקטיבית לחברת הפניקס. יתר על כן, התובע עותר לפיצוי חד פעמי בגין רכיב זה בשיעור 10,000 ₪ מבלי שעלה בידו להוכיח כיצד הגיע לראש הנזק הנזכר (ראו את דבריו בחקירה הנגדית: "10,000 זה כעיקרון פיצויים עבור כל אי ההתאמות והשגיאות. פיצוי חד פעמי – עמ' 12 לפ' ש' 12) ודי בכך כדי לדחות את תביעתו ברכיב זה ,שכן לא ניתן לטעון טענה כללית וסתמית לפגיעה בזכויות מבלי להוכיחה בראיות .
תביעת התובע ברכיב זה - נדחית.
פדיון חופשה
42. לטענת התובע ערך יום חופשה ששולם לו, חושב לפי תעריף משמרת בוקר בלבד ללא תוספת כמתחייב ועל כן פלסטו חייבת לו הפרשים בסך 840 ₪.
43. לטענת פלסטו התובע ניצל חופשה וקיבל את מלוא דמי החופשה להם היה זכאי, בהתאם לדין ולשכרו. התובע עצמו לא הסביר כיצד הגיע לסכום זה בתביעתו. השכר לחישוב דמי חופשה הוא השכר הרגיל ללא תוספת משמרות, שעות נוספות וכד'. לכל הפחות, היה כל התובע להוכיח כי לקח חופשה בשבוע בו היה משובץ למשמרת לילה אך לא עשה כן.
44. התובע לא הוכיח מדוע פלסטו חבה לו הפרשים כלשהם וכיצד חישב סכום זה. התביעה ברכיב זה נדחית.
דמי חג
45. לטענת התובע ערך יום חג ששולם לו, חושב לפי תעריף משמרת בוקר בלבד ללא תוספת כמתחייב ועל כן פלסטו חייבת לו הפרשים בסך 1,470 ₪.
46. פלסטו טוענת כי התובע קיבל את מלוא ימי החג להם היה זכאי בהתאם לדין ולשכר הנכון כמפורט בתלושי שכרו. בהתאם לדוחות הנוכחות שצורפו התובע לא זכאי לתשלום דמי חג עבור חודשים ספטמבר ואוקטובר 2014, שכן לא עבד יום לפני ו/או יום אחרי החג.
47. בהתאם לדו"חות הנוכחות וכפי שמתואר לעיל, התובע אינו זכאי לתשלום נוסף כדמי חג.

תלושי שכר ערוכים בניגוד לחוק
48. תיקון 24 לחוק הגנת השכר, שנכנס לתוקפו בפברואר 2009, מחייב מעסיק למסור לעובד תלושי שכר מפורטים. לטענתו, פלסטו לא קיימה הוראות אלה שכן בתלושי השכר לא צוינו משמרות, תוספות, שעות נוספות, תשלומים, פנסיה ועוד.
49. לטענת פלסטו תלושי השכר שהונפקו לתובע הינם בהתאם לדין וכך אף עלה בביקורת שנערכה על ידי משרד הכלכלה ונסגרה מהיעדר הפרה (נספח נ/12 לתצהיר הנתבעת) .
50. עיון בתלושי השכר, מעלה לטעמינו כי מדובר בתלושי שכר מסודרים מאוד , המפרידים בין ערך שעות העבודה ומפרטים את ימי עבודתו במהלך החודש ואת רכיבי השכר המשתלמים. כמו כן אנו סבורים כי הסכום הנתבע בתביעה (60,000 ₪ שהופחת ל- 45,000 ₪) הינו סכום מופרז.
תביעתו ברכיב זה - נדחית.
החזר ניכויים
51. פלסטו ניכתה משכר התובע 518 ₪ כמפרעה, אלא שלא הציגה מסמכים ואסמכתאות על כך. בעדותם טענו עדי פלסטו כי התובע קיבל 518 ₪ יותר משכרו ולכן קיזזו לו סכום זה לאחר מכן.
52. תלוש השכר לחודש אפריל 2015 מעלה כי אין מדובר בניכוי כי אם בתוספת לשכרו (הנטו גדל).
53. עיון בתלוש השכר אכן מעלה כי מדובר בתוספת ולכן התביעה להחזר נדחית.
הפרת הסכם ועוגמת נפש
54. מעשיה ומחדליה של פלסטו גרמו לתובע, לטענתו, לעוגמת נפש רבה.
55. לטענת פלסטו התובע אינו זכאי לכל פיצוי שכן היה מודע לתנאי העסקתו טרם תחילת העבודה (חוזה חתום בעברית וברוסית). בחקירתו הנגדית טען התובע כי אדם בשם אדוארד הבטיח לו שיעבוד 8 שעות, אך אדוארד היה מהנדס ואינו בעל סמכות לטעון או להבטיח לתובע דבר, ואף לא הגיע להעיד בבית הדין.

56. כידוע, בית הדין פוסק רכיב עוגמת נפש במקרים נדירים (דב"ע נג 3-99 משרד החינוך נ' מצגר, פד"ע כו 563) ובמקרה דנן, משדחינו את מלוא התביעה, אין מקום כמובן לפסוק לטובת התובע פיצוי בגין עוגמת נפש או הפרת הסכם. נהפוך הוא, על פני הדברים, התנהגותו של התובע כלפי הנתבעת שבאה לידי ביטוי בסגירת מכונה באמצע יום העבודה יכולה הייתה לזכות את הנתבעת דווקא בפיצוי מסויים בגין התנהגות קלוקלת זו . יחד עם זאת, טענת הקיזוז של התנתבעת בגין נזקים שנגרמו לה לכאורה, לא הוכחה.
סוף דבר:
57. התביעה נדחית במלואה.
58. התובע ישא בהוצאות הנתבעת ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום אחרת יישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
סכום ההוצאות נפסק בשים לב לכך שמדובר בתביעה (שלמרבה הצער ניתן לראות אותה "כמנופחת") של עובד שהועסק בנתבעת 11.5 חודשים בלבד והגיש "תביעת ענק" על סך כ- 125,000 ₪ וכאשר מתוך הסכום הנזכר זה כ- 10 0,000 ₪ הינם רכיבים לא ממוניים לשיקול דעת בית הדין ( עוגמת נפש, פיצוי בגין אי עריכת שימוע, תלושי שכר ופיצוי חד פעמי בגין אי הפרשה לפנסיה).
אנו סבורים, כי פסיקת הוצאות משמעותיות היא המתחייבת על מנת לשרש את התופעה הבלתי רצויה של הגשת תביעות "מנופחות" לבית הדין.

פסק הדין ניתן לערעור בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ו אלול תשע"ז, (17 ספטמבר 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר יעקב גרינברג, נציג ציבור עובדים

תומר סילורה, שופט

הגב' אהובה גנור, נציגת ציבור מעסיקים