הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 38425-06-13

לפני:
כב' השופטת הדס יהלום, סגנית נשיא ה

נציגת ציבור (עובדים) גב' ש ושנה שורק
נציג ציבור (מעסיקים) מר יעקב ענב

התובע
דב (ברל) לב
ע"י ב"כ עו"ד שי פרטוש
-
הנתבעים

  1. שלמה מליחי
  2. שלמה מליחי הובלות בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד שי בייזר

פסק דין

1. בפנינו תביעתו של התובע, נהג משאית בחברת הובלה, לתשלום פיצויי פיטורים וזכויות נוספות בגין תקופת העסקתו על ידי הנתבעים וסיומה .

2. מטעם התובע העיד התובע בעצמו. כן העידו מר עוזי סגל שהועסק על ידי הנתבעים, מר יניב לב- בנו של התובע והגב' סימה דנן- בת זוגו של התובע.
מטעם הנתבעים העידו מר שלמה מליחי, מר נתי נחמן- מנהל התפעול בחברת טרגט א.מ.ן בע"מ, מר בנימין חסון - עובד חברת ש.ר.מ עמישא בע"מ וקצין בטיחות בנתבעת 2 וכן מר איינוו גטה - חתנו של הנתבע.
בתום שמיעת העדויות הוגשו סיכומים בכתב.

3. אלה העובדות העולות מחומר הראיות -

א. הנתבעת 2, שלמה מליחי הובלות בע"מ ( להלן – החברה או הנתבעת ) עוסקת בביצוע הובלות באמצעות משאיות. החברה היא בבעלותו של נתבע 1, מר מליחי. בנוסף, מפעילה הנתבעת נגריה.

ב. ממועד תחילת העסקתו עד לחודש 10/10 הועסק התובע ישירות על ידי מר מליחי ( להלן– תקופת העבודה הראשונה).

ג. מחודש 11/10 הועבר התובע להיות מועסק על ידי החברה הנתבעת, עד למועד סיום עבודתו ( להלן- תקופת העבודה השניה).

ד. חברת טרגט – מרקט הפועלת בתחום קידום המכירות , היא לקוחה מרכזית של הנתבעת. בתקופה הרלוונטית לתביעה הזמינה טרגט – מרקט מהחברה דוכני קידום מכירות, אותם בנתה החברה ו הובילה לסופרמרקטים ברחבי הארץ.

ה. התובע הועסק ע"י הנתבעים כנהג, בהובלת סחורות שונות וכן בהובלת הדוכנים עבור טרגט מרקט, ממחסן החברה במושב מזור לסופרמרקטים ברחבי הארץ.

ו. התובע עבד בחברה הנתבעת עד ליום 30.9.12.

4. בין הצדדים קיימת מחלוקת לגבי נסיבות סיום יחסי עובד ומעביד, שעות עבודתו של התובע וזכאותו לתשלומים שונים מהנתבעת.
הנתבעים העלו במסגרת כתב ההגנה, טענות קיזוז.

5. נדון להלן בסוגיות שבמחלוקת.

היקף העבודה – שעות נוספות
6. בין הצדדים קיימת מחלוקת עובדתית מהותית לגבי היקף עבודתו של התובע.

גרסת התובע -
בכתב התביעה המתוקן טען התובע כי עבד 7 ימים בשבוע במשך שעות רבות. בכלל זאת עב ד ב"קווים" של הנתבעת ברחבי הארץ, לצורך הובלת דוכני קידום המכירות של חברת טרגט מרקט וכן עסק בהובלות ובעבודות נוספות.

התובע פירט את הקווים של חברת טרגט מרקט שעליהם עבד.
לטענתו, לכל "קו" נסע פעם בשבוע ו- 4 פעמים בחודש:
"קו צפון" – תחילת יום עבודה בשעה 04:30 בבקר וסיום בשעה 22:00.
"קו שרון" – תחילת יום עבודה בשעה 06:00 בבקר וסיום בשעה 19:30.
"קו מרכז" – תחילת יום עבודה בשעה 07:00 בבקר וסיום בשעה 19:00.
"קו דרום" – תחילת יום עבודה בשעה 06:00 בבקר וסיום בין השעות20:00-22:00.

בימים האחרים, לטענתו, הוביל ציוד ומוצרים ועבד בין 10 ל- 12 שעות ליום .
באשר לימי שישי, טען שהחל את יום העבודה בין השעות 6:30-08:00 וסיים בין השעות 14:00-15:00.
בנוסף, התובע טען שהיה מגיע בשבתות לצורך העמסת המשאית לקראת הובלות ביום א', איסוף פועלים, או כדי להסיע ולחזיר את המשאיות השייכות לנתבעים, לטיפול במוסך.

התובע עתר בתביעתו לתשלום בגין עבודה בשעות נוספות לפי מתכונת העבודה הנטענת, בה עבד לטענתו 36.5 שעות נוספות בשבוע (כולל 3 שעות במוצאי שבת) במכפלת 57 חודשי עבודה.

7. גרסת הנתבעים
הנתבע הצהיר כי קיבל את התובע לעבודה במשרה מלאה, חרף העובדה שלא היתה לו מספיק עבודה עבורו. לטענתו, בפועל עבד התובע פחות ממשרה מלאה והוא לא עבד בשעות נוספות או בימים שישי ושבת.

לגרסת הנתבעים , התובע עבד ב"קווים" של טרגט מרקט עד ליום ד' בלבד, שכן היה צריך ל ספק את הדוכנים עד ליום זה.
בימים רביעי (להוציא חריגים), חמישי , שישי ושבת לא היו הובלות.
בימים ראשון עד שלישי בוצעו ההובלות על ידי שתיים או שלוש משאיות לפי הצורך , והתובע לא ביצע את החלוקה לבד.

נטען בנוסף כי "קו צפון" החל רק בשנת 2010 ועד אז הנתבעת היתה מובילה את הדוכנים עד למחסן בצפון ולא היתה מפזרת אותם בעצמה בסופרמרקטים.
נטען כי התובע ביצע בעיקר את "קו השרון" ו משנת 2011 ביצע גם קווים נוספים, בעיקר קצרים.
עוד טענו הנתבעים כי עבודת פיזור הדוכנים מתבצעת מהר, הרכבים מועמסים בדר"כ יום קודם והפיזור מתחיל מוקדם בבוקר כאשר לעיתים אותה משאית ביצעה שני קווים או קו וחצי באותו יום .

8. הוראות החוק
סעיף 25 לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951 קובע כי מעביד חייב לנהל פנקס בדבר שעות עבודה, שעות מנוחה שבועית, שעות נוספות, גמול שעות נוספות וגמול עבודה במנוחה השבועית.
סעיף 26 ב' (א) לחוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958 אשר הוסף בתיקון 24 שתחילתו ביום 1.2.09, קובע כי ככל שהמעסיק לא הציג רישומי נוכחות, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי העובד לא עמד לרשות העבודה במהלך שעות העבודה השנויות במחלוקת בין הצדדים.
לגבי תביעה לשעות נוספות נקבע כי חובת ההוכחה המוטלת על המעסיק, היא רק בעד 15 שעות נוספות שבועיות.

9. הוראת סעיף 30 ל חוק שעות עבודה ומנוחה מפרטת את החריגים עליהם לא חל החוק וסעיף 30 (6) לחוק שעות עבודה ומנוחה קובע כי הוא אינו חל על עבודתם של :
"עובדים שתנאי עבודתם ונסיבותיה אינם מאפשרים למעביד כל פיקוח על שעות העבודה והמנוחה שלהם".

על פי הפסיקה, יש לפרש את החריגים לחוק בצמצום.
ראו ע"ע (ארצי) 300271/98, טפקו - ייצור מערכות בקרת אנרגיה ומתקנים לשמירת איכות הסביבה בע"מ - טל, מיום 29.11.00.
כמו כן, הנטל להוכיח כי מתקיים החריג הקבוע בסעיף 30(א)(6) ל חוק שעות עבודה ומנוחה, מוטל על הנתבע.

10. יישום הוראות החוק על העובדות שהובאו בפנינו
הנתבעים לא ניהלו רישום של שעות עבודתו של התובע.
הטכוגרפים של הרכבים עליהם נסע התובע, המבצעים בזמן אמת רישום של פרטי הנסיעה, לא הוצגו. לגרסת הנתבעת, היה זה באחריותו של התובע לשמור את כרטיסי הטכוגרף שלו ולהעבירם לקב"ט והתובע לא עשה כן.

הנתבע אישר כי לא ניהל רישום בדבר שעות עבודתו של התובע. לדבריו:
"הוא היה יוצא מהבית. אין לי שליטה על השעות" (עמ' 39 ש' 14).

הנתבע טען כי חוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל על התובע, מאחר ומדובר בעובד שלא ניתן לפקח על שעות עבודתו, כיוון שבמקרים רבים היה מתחיל או מסיים את יום העבודה ישירות מביתו, ללא שעבר כלל במחסן. בנוסף, העבודה התבצעה מחוץ לחצרים, כך שלא ניתן לדעת מתי נטל הפסקה והאם עסק בעבודות פרטיות. בעניין זה נטען כי לעיתים התובע ביצע עבודות פרטיות על משאית של העסק, בידיעת הנתבע, אשר ביקש לסייע לתובע.

11. לאחר ששמענו את העדים ועיינו בחומר שבתיק, שוכנענו כי לא חל במקרה הנסון החריג של העדר אפשרות פיקוח. לפיכך, חלות על העסקתו של התובע הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה.
ראשית, אנו קובעים שהיה באפשרותה של הנתבעת לנהל רישום של שעות עבודתו של התובע, הן באמצעות טכוגרף והן באמצעות טלפון נייד. כמו כן, לגרסתו של מר מליחי, עבודתו של התובע מדי יום החלה במחסן החברה או בביתו של מר מליחי, כך שלא היתה מניעה לרשום את שעת תחילת העבודה.

אין מחלוקת כי התובע ביצע הובלות מתוכננות על פי הוראותיו של מר מליחי.
על כן לא היתה כל מניעה לבצע רישום, בין באמצעי ידני ובין באמצעים טכנולוגיים, של שעות העבודה, כנדרש בחוק.

12. באשר לתחולת הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה על נהגים המועסקים מחוץ לחצרי המעסיק, נקבע בפסיקה עדכנית של בית הדין הארצי לעבודה, כי על המעסיק מוטל הנטל להוכיח כי תנאי העבודה אינם מאפשרים כל פיקוח על שעות עבודת הנהגים. בעניין זה נקבע כי בשונה מפסיקות בית הדין בעבר, כיום קיימים אמצעים טכנולוגיים המאפשרים לשמור על קשר עם הנהג ולפקח על שעות עבודתו מבלי שאמצעים אלה יפגעו בפרטיותו מעבר לנדרש. ע"ע (ארצי) 15546-05-11 בוסקילה – נתיבי מעיין אביב בע"מ , ניתן ביום 24.2.15.
כאמור, במקרה שבפנינו לא היתה מניעה לפקח את שעות העבודה של התובע.

13. משקבענו שחלות על העסקתו של התובע הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה וכי ניתן היה לפקח על שעות העבודה , עובר הנטל על הנתבעים להוכיח כי התובע לא עבד בשעות נוספות.

14. נבחן להלן האם עלה בידי הנתבעים לסתור את טענות התובע בנוגע למתכונת העבודה.

15. דו"ח קצין בטיחות
מר מליחי הציג את דו"ח קצין הבטיחות של החברה, ובו פירוט של מד המרחק של המשאית בשנים 2011-12. לטענתו, ניתן ללמוד מדו"ח זה כי התובע נסע בממוצע 68 ק"מ ביום עבודה בלבד. עוד נטען כי לפי נתון זה, התובע נסע 25 שעות בממוצע בחודש ולא מעבר לכך (סעיף 92 לתצהירו של מר מליחי).

16. איננו מקבלים מסקנה זו.
אף אם אכן נסע התובע 68 ק"מ בממוצע מדי חודש, לא ניתן ללמוד מכך על אודות שעות עבודתו של התובע.

ראשית, מהראיות עולה כי התובע עבד גם במחסן הנתבעת. בנוסף, על פי גרסתו של הנתבע, שימש התובע משלב מסוים גם בתפקיד האחראי על כלי הרכב (סעיף 130 לתצהיר מר מליחי) .

שנית, מהראיות עולה שהעבודה לא הסתכמה בנהיגה בלבד אלא גם מהעמסת הרכב וכן פריקתו אצל כל לקוח, כאשר כל פריקה לוקחת בין 10 דקות לרבע שעה ואף יותר (עדות ו של מר נחמן, עמ' 26 ש' 10-11 ).

17. מסקנתנו היא כי לא ניתן ללמוד מדו"ח קצין הבטיחות, את היקף שעות העבודה של התובע.

18. הובלת דוכנים עבור טרגט מרקט
לגרסת הנתבע, בחודשים הראשונים לעבודתו, עבד התובע בהובלות קצרות ופשוטות:
בשלושת החודשים הראשונים עבד 6-7 שעות עבודה בימים ראשון עד חמישי, במסגרתן הוביל התובע סוכר ל 2-3 קונדיטוריות באזור אשדוד.
לאחר מכן עבד תקופה מסוימת בהובלות קטנות שהנתבע היה מקבל מחברת מובילי רחובות, ובהובלת עצים עבור משתלה , אשר מסתיימת כעבור שעתיים או שלוש.

19. התובע אישר בעדותו כי בחצי השנה הראשונה לעבודתו לא ביצע את הקווים של טרגט מרקט:

"ש. כמה זמן בערך הובלת סוכר?
ת. לא היתה תקופה שהובלתי רק סוכר. התחלתי בסוכר בחצי שנה הראשונה ועשיתי עבודות נוספות. כמעט כל יום הובלתי סוכר.
ש. אחרי שהיית מסיים את הסוכר עשית קווים של טרגט מרקט?
ת. לא קווים, הייתי עושה ניקיונות. מחסן, מזבלה.
ש. אתה מצהיר שעשית את הקווים של טרגט מרקט, 4 פעמים בשבוע, 57 חודשים.
ת. לא בחצי שנה הראשונה" (עמ' 12 ש' 7-12).

20. מהראיות עולה כי גם לאחר חצי שנת עבודה, כאשר התובע החל לעבוד על קווים של טרגט מרקט, היקף העבודה היה נמוך מזה שתיאר בתצהירו.

על פי עדותו של מר מליחי , לא כל שבוע היתה חלוקת דוכנים , אלא בממוצע 1.5 פעמים של כל קו בחודש. עוד טען כי התובע נהג בממוצע 4.5 פעמים בחודש על הקווים הללו.
להוכחת טענתו הציג מר מליחי דו"ח התחשבנות עם חברת טרגט מרקט, בתקופת העסקתו של התובע (נספח ד' לתצהירו). עיון בדו"ח מעלה כי הוא כולל עבודות הובלה אך גם עבודות נוספות. לפיכך לא ניתן ללמוד ממנו את היקף פעילותה של הנתבעת בהובלות.

ואולם, מר מתי נחמן- מנהל התפעול בחברת טרגט מרקט, הצהיר אף הוא כי מבצעי הדיול בסופרמרקטים לא מתקיימים כל שבוע, וכי בממוצע, כל קו מקווי החלוקה מתבצע 1.5 פעמים בחודש.
בעדותו חזר מר נחמן על הדברים והבהיר :
"הנהג מגיע לסניף קבוע אולי פעמיים בחודש".

עדות זו, של עד חיצוני שאינו בעל דין, שוללת את גרסתו של התובע כי נסע על כל אחד מהקווים מדי שבוע, ארבע פעמים בחודש על כל קו.

21. בנוסף, מר נחמן אישר את גירסת הנתבעים, לפיה עבודת ההובלה של הדוכנים הסתיימה בשעות הצהריים. לדבריו, רק לעיתים רחוקות ניתן היה לספק את הדוכנים עד השעה 15:00 או 15:30.
העד חזר על האמור בעדותו:

"שעות העמדה של הקבלות זה בדר"כ עד שתיים בצהריים ולפעמים שתיים וחצי. אחרי זה אי אפשר להכניס עמדות לסניפים. ההנחיה היא ברורה להכניס את העמדה לתוך הסניף כי אם משאירים בחוץ אז גונבים"
(עמ' 25 ש' 25 ואילך).

האמור סותר את גרסתו של התובע לפיה היה מסיים את ה"קווים" בשעות הלילה.

22. דוחות כביש 6
במסגרת תצהירו טען התובע כי עבד על המשאיות הבאות:
משאית מסוג איווקו מס' 16-602-51,
פיאט דוקטו מס' 39-865-27,
משאית מסוג דף ומשאית מסוג איווקו שהתובע אינו זוכר את מספרם,
רכב קירור ששימש להובלת מזון.

לטענת הנתבעת, מחודש 7/10 עד 9/12 התובע נסע על רכב מסוג איווקו שמספרו 16 -602-51.
באשר לתקופה הקודמת, נטען כי התובע נסע על משאית איווקו שמספרה
53-908-15.

23. לתיק הוגשו דוחות של כביש 6 , לתקופה מחודש 01/2010 עד למועד סיום עבודתו של התובע.

הנתבעת טענה כי בתקופה הרלוונטית לדוחות שהוצגו, התובע נסע על שתי משאיות האיווקו בלבד לצורך העבודה.
נטען כי התובע השתמש ברכב הדוקטו לצרכים פרטיים ולצורך נסיעות לעבודה וממנה. מאידך, התובע טען שעבד בין היתר, גם הפיאט דוקטו (סעיף 10 לתצהירו) וכי ביצע באמצעות הדוקטו הובלות של דוכנים (ראה בעדותו עמ' 10 ש' 29-31).

בעדותו אישר התובע כי בניגוד לאמור בתצהיר, לא עבד על משאית הקירור.

24. לטענת הנתבעת, מדוחות כביש 6 עולה שהתובע נסע פעמים מועטות בלבד על כביש 6 וכי מרבית הפעמים נסיעותיו היו בשעות סבירות ומקובלות.

25. התובע פירט בתצהירו ( בסעיפים 33-42) מספר רב של מקרים בשנים 2011-2012 אשר לטענתו מעידים על כך שנסע על כביש 6 בשעות הבוקר המוקדמות מאוד או בשעות הערב, ואשר יש בהן לתמוך בגרסתו באשר למתכונת העבודה הנטענת.

בעדותו, הופנה התובע לחלק מהנסיעות המוזכרות בתצהירו וטען כי לא הוא זה שביצע אותן נסיעות:
לגבי הנסיעה שנטען בסעיף 33 לתצהירו כי ביצע ביום 26.4.11 בשעה 5:58 טען בעדותו:
"זה לא אני נסעתי. אני לא עליתי על זה ואם עליתי זה בגלל החלוקה של היין וזה היה בערב והוא היה איתי ביחד." (עמ' 9 ש' 10-11).

ובהמשך עדותו:
"אז הוא היה איתי וזה היה אחה"צ" ( עמ' 9 ש' 13)

ובהמשך לגבי אותה נסיעה –
"לא יכול להגיד לך בוודאות שזה אני אבל אם עשיתי זה רק באישור שלו" (עמ' 9 ש' 16).

לגבי הנסיעה שנטען בסעיף 34 לתצהירו כי ביצע ביום 19.10.11 בשעה 18:20 – הודה התובע כי אינו יודע על איזה קו מדובר, זאת למרות שטען בתצהירו כי ככל הנראה סיים בשעה זו את קו צפון.
לאחר שהופנה למספר הרכב בו בוצעה הנסיעה , הודה התובע כי כלל לא נהג בו.

לגבי הנסיעה שנטען בסעיף 35 לתצהירו כי ביצע ביום 29.5.12 בשעה 5:45 הודה התובע בעדותו:
"זו נסיעה. לא שלי" ( עמ' 10 ש' 17).

לגבי הנסיעות שנטען לגביהן בסעיף 36 לתצהירו כי ביצע ביום 16.4.12 בשעה 5:49 וביום 30.4.12 בשעה 6:57 וב 10.5.12 בשעה 5:37, טען התובע בעדותו כי לא ביצע.
משהופנה התובע למספר הרכב בו בוצעו נסיעות אלה ( מסוג ווולוו) טען:
"אז זה לא אני. אני לא הצהרתי על הנסיעה הזו. על הוולוו לא אני נהגתי" (עמ' 10 ש' 24).

לגבי הנסיעה שנטען לגביה בסעיף 37 לתצהירו כי ביצע ביום 4.4.12 בשעה 20:38, הודה התובע כי לא ביצע נסיעה זו אשר בוצעה באמצעות הוולוו.

לגבי הנסיעה שנטען בסעיף 38 לתצהירו כי ביצע בשעה 06:29 ביום 13.12.11 טען:
"יכול להיות שאני נסעתי" ( עמ' 9 ש' 20).
התובע לא ידע להצביע על איזה קו מדובר.

לגבי הנסיעה שנטען בסעיף 39 לתצהירו כי ביצע בשעה 04:48 בבוקר ביום 1.12.11 טען התובע בעדותו כי לא ביצע נסיעה זו ( עמ' 11 ש' 6).

לגבי הנסיעה שנטען בסעיף 40 לתצהירו כי ביצע ביום 30.6.12 בשעה 1:53 – לאחר שהופנה למספר הרכב בו בוצעה הנסיעה , הודה כי לא נהג ברכב זה ( מכונית פרטית על שם מר מליחי) בשעה בה בוצעה הנסיעה.

לגבי הנסיעה שנטען בסעיף 41 לתצהירו כי ביצע ביום 9.8.12 בשעה 4:51 טען התובע בעדותו כי לא ביצע נסיעה זו ( עמ' 11 ש' 10).

כמו כן, התובע אישר את גרסת הנתבעת כי העבודה בקווים של טרגט מרקט, בוצעה על ידי מספר משאיות, והתובע לא ביצע את הקווים לבדו:

"יכול להיות שבאותם תאריכים הוא הביא עוד נהגים שהם עשו את זה. את רוב הנסיעות אני עשיתי" ( עמ' 11 ש' 14-15).

26. דוחות כביש 6 שהוצגו וכן עדותו התובע בעצמו, מאשרים את גרסתה של הנתבעת בדבר היקף עבודתו של התובע בהובלות לקו וים של טרגט מרקט.
כעולה מהראיות, התובע ביצע את הקווים של טרגט מרקט במשך ימים בודדים בכל חודש ולא יותר מ6-7 פעמים בחודש.

27. בתצהירו טען התובע:
"היו ימים בהם עבדתי שעות רגילות וסבירות שהם כ – 7-8 ביום, אך בהרבה מקרים למעשה יותר ממחצית התקופה עבדתי שעות ארוכות כפי שמתואר כאן" (סעיף 11 לתצהיר)

מעדותו של התובע עולה כי היו ימים שלא היתה עבודה בהובלות. לגבי אותם ימים טען:
"ברביעי חמישי יכול להיות שלא היה לו והוא היה מוצא לנו מה לעשות..." ( עמ' 6 ש' 23-24).

כמו כן, בעוד שבתצהיר נטען כי התובע ביצע הובלות של חומרים מסוכנים, הודה בעדותו כי "זה היה כמה פעמים" ( עמ' 11 ש' 24).

28. התובע הודה בעדותו כי היו ימים שבהם לא עבד בשעות נוספות, אך לא הפחית ימים אלה מתביעתו.
התובע העיד:
"ש. כמה שעות נוספות בממוצע היית עובד בכל שבוע?
ת. קודם כל לא עשיתי חשבון כמה עבדתי, אם הייתי צריך לעבוד עבדתי, אם זה היה 17 או 16 שעות. אין יום שלא היה פחות משלוש, ארבע שעות נוספות. זה כולל שישי שבת.
ש. נכון שהיו ימים שלא היו לך הובלות?
ת. לא היו כאלה ואם היו כאלה הוא היה מוצא לנו מה לעשות, לטאטא את המחסן, לעשות צבע, ללכת איתו לקניות, לאזכרה של גיסו ושל חמו.
ש. היו ימים שלא היו הובלות?
ת. היו אבל היתה עבודה אחרת. גם כשלא היתה עבודה הוא היה נותן לנו להעביר ארונות של מתים לבתי קברות וגם להוביל צבע למרות שאין לי רישיון לכך.
ש. איזה חלק מהימים היו ימים שלא היתה לך הובלה ששלומי היה מוצא לך עבודה אחרת?
ת. מראשון עד רביעי היה לו פול טיים הובלות. ברביעי חמישי יכול להיות שלא היה לו והוא היה מוצא לנו מה לעשות. ללכת למחסן של תרגת לנקות או לזרוק את הזבל או להוביל ארונות מתים ...
ש. מפנה לסע' 11 לתצהיר.
ת. אולי ביום שבת או ביום שישי, עבדתי שש שבע שעות. בשבתות היו קוראים לי שאקח את האריתראים וגם הייתי צריך ללכת למוסך.

ת. הייתי מכניס את האוטו ביום שבת בשבע בבוקר ומוציא בשש בערב שהוא לא יפסיד יום עבודה. זה היה כמעט כל שבת.
ש. מפנה לסע' 11 לתצהיר. אם היו ימים של שבע שמונה שעות, אז למה בתביעה שלך אתה דורש שעות נוספות על כל הימים?
ת. היו ימים כאלה אבל אי אפשר לספור אותם" (עמ' 6 ש' 13 ואילך).

29. בנוסף, עדותו של מר עוזי סגל, העד מטעם התובע לפיה "היינו חייבים להעמיס ביום חמישי" (עמ' 16 ש' 17) עומדת בניגוד לגרסת התובע כי היה עליו להעמיס את המשאית לקראת הקו של יום ראשון, בשבת.
30. מהראיות עולה כי בין התובע לבין מר מליחי שררו יחסים מיוחדים, מעבר ליחסי עובד ומעסיק, וכי התובע נהג לשהות במחיצתו ובביתו של מר מליחי במשך שעות רבות, מעבר לשעות העבודה.

בת זוגו של התובע העידה בעניין זה :
"ש. את מצהירה שלפעמים דב היה יוצא מהבית בשעות מוקדמות כמו חמש בבוקר. היו מקרים שהוא היה יוצא מהבית בשבע שמונה בבוקר?
ת. כמעט ולא היה. הקפה הראשון היה אצל שלומי בבית. היו ימים שלא ראינו אחד את השני. ואם היינו רואים אחד את השני היתה חגיגה. הוא היה יותר אצלו מאשר בבית.
ש. את מצהירה שדב היה נוסע לשתות קפה אצל שלומי בבית. את יודעת שדב היה מבלה זמן רב אצל שלומי בבית?
ת. ברור. הם היו ביחד הרבה זמן. מה הם עשו ביחד אני לא יודעת.
ש. את יודעת שגם אחרי שדב היה מסיים לעבוד הוא היה נוסע לבית של שלומי?
ת. ברור. אני אסביר למה. דב בא מוקדם, טלפון, דב בוא קח את חמותי לשחק קלפים. דב היה הולך, חוזר מאוחר. דב בוא תיקח את אישתי לעבודה, את הבן שלי לדיאטה. כל הזמן דב דב. לא היתה לנו שבת. הוא היה הולך בבוקר וחוזר בערב מאוחר." (עמ' 23 ש' 12 ואילך).

31. מר מליחי טען אף הוא כי התובע היה כבן בית אצלו והוא הגיע לביתו לפני או אחרי תחילת העבודה כדי לשתות קפה, ואף בסופי שבוע.

32. סיכום האמור לעיל מעלה כי לאור הסתירות המהותיות בגרסת התובע באשר למתכונת העבודה, לא ניתן לקבוע מתכונת עבודה קבועה. כן לא ניתן לוודא באיזה היקף הועסק התובע בשעות נוספות.

33. יחד עם זאת, כאמור, מחודש 2/09, מועד כניסת תיקון 24 לחוק הגנת השכר לתוקף, נטל ההוכחה כי התובע לא עבד בשעות נוספות מוטל על הנתבעים.

הנתבעים לא הציגו גרסה עקבית בנוגע להיקף עבודתו של התובע.
מר מליחי טען כי יום עבודתו של התובע לא אמור היה להמשך יותר מיום עבודה רגיל בן 8.5 שעות (סעיף 53 לתצהיר).
בהמשך תצהירו נטען כי התובע עבד 25% משרה (סעיף 94 לתצהיר).
לעומת זאת בעדותו, טען מר מליחי כי התובע עבד לעיתים 4-5 שעות ולעיתים 9 שעות (עמ' 38 ש' 18 ואילך) ובהמשך עדותו טען כי התובע "עבד גלובלי" (עמ' 39 ש' 12).

34. גם מגרסת הנתבעים לא ניתן לחלץ מתכונת עבודה קבועה.
יחד עם זאת, מהראיות עולה כי התובע עבד שעות רבות אצל הנתבעים, בשעות משתנות בהתאם לצורך, הן בהובלות, הן במחסן והן בתפקידו כאחראי על הרכבים. כמו כן שהה בביתו של מר מליחי בסופי שבוע, אף שלא הוכח אם מדובר בשעות עבודה.
לאור זאת, אנו קובעים על דרך האומדן, כי התובע זכאי לתמורה בגין עבודה בהיקף של 20 שעות נוספות בחודש , בגין התקופה מחודש 2/09 עד 9/12 (סה"כ 44 חודשים).

התובע טען ששכרו השעתי עמד על 38.7 ₪.
על פי תלושי השכר שהוצגו, עמד שכר היסוד של התובע בחודש עבודתו האחרון על 4,518 ₪ ומכאן ששכרו השעתי היה 24.3 ₪ (4,518/186) . טענת התובע לעניין גובה השכר, לא הוכחה.

על כן, בגין עבודתו בשעות נוספות ישלמו הנתבעים לתובע, ביחד ולחוד, סך 26,725 ₪ (24.3 ₪ לשעה*125%*20 שעות בחודש*44 חודשים).

פיצוי בגין אי מתן הסכם עבודה
35. לטענת התובע, לא קיבל הסכם עבודה מהנתבעים ועל כן לא ידע את זכויותיו ולא יכול היה לדרוש אותן.

לגרסתו של מר מליחי, עם תחילת עבודתו של התובע, התובע קיבל לידיו הסכם עבודה, אולם התובע אמר שהוא לא צריך הסכם וביקש ששכרו שישולם לו במזומן בלבד בשל חובות כספיים ובשל כך שלא היה לו חשבון בנק. נטען כי על כן ולבקשתו, קיבל התובע את שכרו במזומן ואולם הונפק ונמסר לו תלוש שכר מדי חודש.

הנתבעים לא הציגו את הסכם העבודה הנטען.
הנטל להוכיח קיומו של הסכם עבודה או הודעה על תנאי העבודה, מוטל על כתפי הנתבעים.

36. לו היה מוצג הסכם עבודה, ניתן היה לוודא מה היקף השעות הנדרש מהתובע, האם סוכם על תשלום עבור עבודה בשעות נוספות, כמה ימי עבודה בשבוע נדרש התובע לעבוד, מה מועד תחילת העבודה ועוד.
בנסיבות אלה, במסגרת שיקול הדעת בקביעת פיצוי בגין הפרת הוראת חוק הודעה לעובד, אנו פוסקים לתובע פיצוי בסך 5,000 ₪ ברכיב ז ה, אשר ישולם על ידי הנתבעים ביחד ולחוד.

נסיבות סיום יחסי עובד ומעסיק
37. התובע אישר כי בחודש 9/12 היה מעורב בתאונה עם משאית שעליה נהג, השייכת לנתבעת. לטענתו, מר מליחי הגיע למקום התאונה עם חתנו, צרח עליו, גידף אותו ואמר לו "עוף הביתה אין לי כח אליך יותר".

38. לגרסת מר מליחי, בבוקר יום התאונה היה התובע אמור לאסוף משאית מביתו של מר מליחי ולכן הגיע אליו הביתה עם רכב "דוקטו", השאיר אותו שם ונסע עם המשאית אל מחסן הנתבעת.
אחר הצהרים אמור היה התובע לחזור לביתו של מר מליחי על מנת לאסוף את הדוקטו, הוצע לו לנסוע ברכבו הפרטי של מר מליחי ביחד עם חתנו, מר גטה, אך התובע התעקש לחזור לביתו של מר מליחי במשאית השייכת לחברה. נטען כי ביציאה ממחסן החברה, סטה התובע מהכביש והתנגש עם המשאית בעץ, אז נאלץ התובע לחזור ברכב עם מר מליחי ומר גטה. מר מליחי אישר כי בדרכם הביתה, כעס על התובע.
כך העיד:
"ש. דב עשה תאונה עם האוטו ואתה התעצבנת עליו?
ת. כעסתי.
ש. יכול להיות שפיטרת אותו?
ת. לא. החתן שלי לקח אותו הביתה כי אני כעסתי מה יש לו לקחת את המשאית אם למחרת אין עבודה. הוא רצה לעשות עבודה לילדים שלו?.
...
ת. לא פיטרתי אותו. הבנאדם שהוא נכנס בו במשאית בא אליי הביתה, זה נזק של 20,000 ₪ והוא היה צריך לקחת את הדוקטו מליד הבית שלי ולנסוע הביתה והוא אמר שהוא לא רוצה לעבוד יותר ויאנו הקפיץ אותו. אני נכנסתי הביתה, יאנו לקח אותו הביתה. למחרת הייתי צריך את העזרה שלו להוציא את העץ והוא לא ענה ולא ענה.

חתנו של מר מליחי, מר גטה, העיד אף הוא שהנתבע לא פיטר את התובע באותה שיחה.

39. לגרסת הנתבעים , כאשר הגיעו לביתו של מר מליחי אמר התובע למר גטה שאינו רוצה להמשיך לעבוד אצל מר מליחי בשום אופן וגם אינו מעוניין לדבר איתו, ביקש ממר גטה להסיע אותו לביתו ברכב הפרטי ומר גטה נעתר לבקשתו.

40. אין מחלוקת כי התובע לא הגיע לעבודה ביום שלמחרת התאונה וגם לאחר מכן.
התובע טען כי ביום התאונה התקשר למר מליחי אך הוא דחה אותו בלך ושוב במשך כחודש.

41. מר מליחי טען כי ביום 6.11.12 , מעל לחודש לאחר התאונה, הגיע התובע למחסן החברה, ביקש ממר מליחי כסף לדמי שכירות וביקש לחזור לעבודה.
לגרסתו של מר מליחי הוא מסר לתובע במעמד זה שיק על סך 5,000 ₪, אשר נרשם לפקודת בת זוגו ומסר לו שזה עבור דמי הבראה.
צילום השיק, חתום על ידי התובע צורף כנספח ז' לתצהירו של מר מליחי. כך נרשם במסמך:

"דוב לב הגיע למשרדי ב 6.11.12 אמר שיש לו בעיה כספית וביקש 5,000 ₪ שהוא צריך דחוף. דוב קיבל ללא התחשבנות 5,000 ₪ בשיק מס' 0687 ע"ח הבראה ובמידה ולא מיצא את ימי החופש".

לגרסת מר מליחי, באותו מעמד התובע ניסה לשכנע אותו להשיבו לעבודה ואמר שהוא היה עובד טוב ונאמן וכי הוא מעולם לא גנב ממנו סולר. מר מליחי טען שאמר לתובע שישקול את בקשתו ויעמוד עמו בקשר. עוד העיד כי האמירה של התובע בנוגע לסולר, הדליקה אצלו "נורה אדומה" ולכן בדק את חיובי הסולר של החברה וגילה, לראשונה, שהתובע נהג לגנוב ממנו סולר. לטענתו מטעם זה החליט שלא השיב את התובע לעבודה.

42. לאחר ששמענו את העדויות אנו מקבלים את גרסתו של מר מליחי כי לא פיטר את התובע.
נפרט טעמנו להלן.
על פי עדות מר מליחי, שלא נסתרה, התובע הגיע אליו לאחר חודש ימים והנתבע מסר לו 5,000 ₪.
בפגישה זו לא עלה נושא פיצויי פיטורים מצד התובע. ראיה לכך, שהתובע הסכים לקבל 5,000 ₪ על חשבון דמי הבראה, ולא אמר מילה על פיצויי פיטורים. לו היה מפוטר, כטענתו, יש להניח שהיה דורש מהנתבעים שישלמו לו פיצויי פיטורים.

שנית, בעדותו של התובע לעניין השעות הנוספות, נתגלו סתירות, הפוגעות באמינותו. כפי שהובא לעיל, התובע טען בתצהירו שעבד בשעות שונות, מאוחר בלילה וכיו"ב, אך בעדותו חזר בו ממרבית טענותיו. מטעם זה, יש להרהר גם לגבי אמינותו בכל הנוגע לסיום יחסי העבודה.

43. לאור כל האמור, אנו קובעים שהתובע לא הרים את הנטל המוטל עליו ולא הוכיח שפוטר מעבודתו.
התביעה לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, נדחית.
התביעה לפיצוי בגין העדר שימוע, נדחית אף היא.

44. נציין כי נתבעים טענו כי בחודש 11/10, מועד העברתו של התובע לעבוד בחברה, שולמו לו פיצויי פיטורים בסך 14,171 ₪ בגין תקופת עבודתו מחודש 04/08 עד לחודש 10/10.
טענת הנתבעים מגובה בתלוש השכר לחודש 11/10, בו מופיע תשלום דמי הבראה, פדיון חופשה ופיצויי פיטורים בסכום הנ"ל.
בנוסף, החל מחודש 11/10 בוצעו הפרשות לפנסיה לרכיב פיצויי פיטורים וסכום זה שייך לתובע.

הפרשות פנסיוניות - תגמולים
45. בכתב התביעה המתוקן טען התובע כי אין לו מידע האם הפרישה לו הנתבעת כספים לקרן פנסיה בגין תגמולים.

46. כעולה מתלושי השכר וכן מדו"ח תשלומים למבוטח מאת מגדל חברה לביטוח בע"מ, הנתבעת ביטחה את התובע בביטוח פנסיוני החל מחודש 11/10.
מהדו"ח עולה כי ממועד זה ועד למועד סיום עבודתו של התובע, ביצעה הנתבעת הפרשות בשיעור 5% לתגמולים ובשיעור 8.33% לפיצויים, כל זאת משכר יסוד אשר עמד במועד סיום עבודתו של התובע על סך 4,519 ₪.

כעולה מתלושי השכר שצורפו, בתקופת העבודה הראשונה לא ביצע מר מליחי הפרשות פנסיוניות עבור התובע.

47. הצדדים חלוקים בשאלת מועד תחילת העסקתו של התובע.
בתלושי השכר מופיע כי תאריך תחילת עבודה 1.4.08. התובע לא צרף ראיה לכך שהתחיל לעבוד במועד כלשהו קודם למועד הנקוב בתלושי השכר. על כן מתקבלת גרסת הנתבעים לפיה התובע החל עבודתו במועד זה.

48. על כן זכאי התובע להפרשות לתגמולים בגין תקופת העבודה הראשונה (בה הועסק על ידי הנתבע) בהתאם לחישוב הבא:
בגין חודשים 04-12/08 – 301 ₪ (4,519 ₪ X 0.833% X 8 חודשים).
בגין שנת 2009 – 900 ₪ (4,519 ₪ X 1.66% X 12 חודשים).
בגין שנת 2010 – 1,129 ₪ (4,519 ₪ X 2.5% X 10 חודשים).
סה"כ 2,330 ₪.

חופשה שנתית
49. לטענת התובע, עבד 6 ימים בשבוע ועל כן זכאי ל- 12 ימי חופשה בשנה במכפלת שנות עבודתו.
התובע מודה כי בחודש 11/10 , עם סיום עבודתו אצל נתבע 1, שולם לו סך 3,000 ₪ בגין חופשה שנתית, אותם יש להפחית מהסכום הנתבע.

50. לגרסת הנתבעת, התובע עבד 5 ימים בשבוע בלבד ולא עבד בימי שישי ושבת.
הנתבעת לא הציגה הסכם עבודה או הודעה על תנאי עבודה, בהם מחוייבת היתה לרשום את מספר ימי העבודה של התובע.

51. העד מר סגל העיד שהתובע עבד בימי שישי.
העד מר יניב לב העיד כי זכור לו יום שישי אחד שהתובע עבד בו ולכן אחר למסיבת יום הולדת של בנו.
מעדותו של מר בנימין חסון עלה כי התובע עבד פעם אחת ביום שישי.
בנוסף, העד מתי נחמן, מטעם טרגט מרקט, העיד שהיו הזמנות של טרגט מרקט שבוצעו ביום שישי.

52. לאור האמור אנו מקבלים את גרסת התובע כי עבד גם בימי שישי.
התובע זכאי ל- 37 ימי חופשה בגין 3 שנות עבודתו האחרונות.

53. לטענת הנתבעת, התובע נהג לצאת לחופשות מדי שנה וקיבל את מלוא ימי החופשה להם היה זכאי.
בעדותו אישר התובע כי אכן יצא לחופשות:
"ש. נכון שיש לך יחידת נופש בקלאב הוטל?
ת. נכון.
ש. נכון שיש לך תאריך קבוע?
ת. נכון. שבוע 20. מיום ראשון עד יום ראשון. לפעמים זה יוצא או באפריל או במאי. אני נוסע פעם בשנה, כל שנה לשבוע לאילת.
ש. נכון שאתה גם נוסע לנופש בים המלח?
ת. כן. לא על חשבון העבודה. לא כל שנה. נסעתי פעם פעמיים.
ש. באיזה ימים זה?
ת. חמישי, שישי" ( עמ' 11 ש' 25 ואילך).

54. בגין תקופת העבודה השניה (מחודש 11/10 עד לחודש 9/12 ) זכאי התובע לצבירה של 24 ימי חופשה, בניכוי 16 ימים שהתובע הודה כי ניצל מדי שנה (8 ימים X שנתיים).

נתבעת 2 תשלם לתובע סך 1,440 ₪ בגין ימי חופשה (180 ₪ שווי יום חופשה X 8 ימים).

דמי הבראה
55. בגין שתי שנות עבודתו האחרונות זכאי התובע לדמי הבראה בסך 5,008 ₪ (13.5 ימים X 371 ₪).
כאמור, ביום 6.11.12 שולם לתובע סך 5,000 ₪. הסכום שולם לתובע באמצעות שיק לפקודת בת זוגו. לטענת מר מליחי הוסבר לתובע כי הסכום משולם עבור דמי הבראה.
על פי ס' 123 לתצהירו של מר מליחי, הנתבעת הנפיקה תלוש שכר בגין התשלום (תלוש חודש 10/12). בתלוש השכר לחודש 10/12 נרשם סך 4,082 ₪ עבור 11 ימי הבראה.

נתבעת 2 תשלם לפיכך לתובע את ההפרש בסך 926 ₪ בגין דמי הבראה.

אי מסירת תלושי שכר
56. במסגרת כתב התביעה המתוקן טען התובע כי לא קיבל תלושי שכר מהנתבעים.

57. הנתבעת הציגה תלושי שכר לתקופה מחודש 1/10 עד לחודש 9/12 בלבד.
עיון בתלושי השכר מעלה כי הם תואמים את דו"ח התשלומים למגדל חברה לביטוח בע"מ לתקופה שהופרשו בפועל (מחודש 11/10) . לפיכך, התלושים מתקבלים כאמינים ומשקפים את שכרו של התובע.

58. אשר לחודשים 4/08 עד 12/09 הנתבעים לא הוכיחו כי הונפקו לתובע תלושי שכר.
הנתבע העיד:
"הוא קיבל את כל התלושים. היתה מנהלת חשבונות שלא איתרתי אותה ואמרו שהיא הלכה לעולמה" ( עמ' 39 ש' 20-21).

וכן אמר:
"כל חודש הנהלת החשבונות שלי היתה מפיקה לתובע תלוש שכר והייתי מוסר לו אותו. בדרך כלל הייתי מוצא את תלוש השכר של התובע זרוק במקום זה או אחר במחסן".

מדובר בתקופה בה היה הנתבע מחוייב לשמור את תלושי השכר. משלא הוצגו תלושים, אין אלא לקבל את עדות התובע כי לא קיבל תלושי שכר עבור תקופה זו.

59. במסגרת שיקול הדעת המוקנה לבית הדין בהתאם לסעיף 26 א לחוק הגנת השכר, אנו קובעים כי על הנתבע 1 לשלם לתובע פיצוי כולל בסך 500 ₪ לכל חודש (19 חודשים) ובסך כולל של 9,500 ₪ בגין אי מסירת תלושי שכר.

הרמת מסך
60. מהראיות עולה כי בתקופת העבודה הראשונה (עד 10/10) הועסק התובע על ידי מר מליחי באופן אישי.

61. לטענת התובע, יש לייחס את חובות הנתבעת בתקופת העבודה השניה (מחודש 11/10 עד 9/12) למר מליחי באופן אישי, מכח היותו אורגן של הנתבעת ונוכח ידיעתו כי הנתבעת אינה משלמת את שכרו כדין. נטען כי מר מליחי עשה שימוש שלא כדין במסך ההתאגדות.
על פי דו"ח רשם החברות מיום 16.6.13, מר שלמה מליחי רשום כדירקטור החברה מיום 10.8.10 המחזיק ב- 100% מניותיה.

62. כלל יסוד הוא בדיני החברות כי:
"חברה היא תאגיד הנפרד מבעל מניותיו, מנהליו ועובדיו, לכל דבר ועניין. לא יתכנו חיי מסחר ומשק תקינים מבלי שיוקפד על הפרדה בין התאגיד לבין בעליו ומנהליו".
דב"ע נג/205-3 מחמוד וגיה נ' גלידות הבירה, פד"ע כ"ז, 345.

הקריטריונים להרמת מסך ההתאגדות של החברה נקבעו בסעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט – 1999 ונקבע כי הרמת מסך תיעשה רק במקרים חריגים, בהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה, או באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה. ע"ע (ארצי) 304/09 העמותה לקידום הספורט הנשי, הנוער והמגזר הערבי בהפועל תל אביב – שיינפלד מיום 16.2.12.

63. לאחר שעניינו בטענות הצדדים אנו סבורים כי לא הוכחו במקרה שלפנינו עילות להרמת מסך ההתאגדות, בכל הנוגע לתקופת העבודה השניה של התובע. התובע לא הוכיח כי העברתו לעבוד תחת חברה בבעלותו של הנתבעת נועדה להונות אותו או לקפחו. אדרבא, רק ממועד העברתו לעבוד תחת הנתבעת, ביטחה אותו הנתבעת בביטוח פנסיוני והנפיקה לו תלושי שכר . התובע גם לא הוכיח כי פעולותיו של הנתבע נעשו באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולותיה לפרוע את חובותיה.

64. סיכום
סיכום הראיות עד כה מעלה כי התובע הועסק בשתי תקופות, תקופה ראשונה מיום 1.4.08 עד 31.10.10 על ידי הנתבע ותקופה שניה מיום 1.11.10 עד 30.9.12 על ידי הנתבעת.
התובע לא הוכיח שפוטר על ידי הנתבעת.
התובע הוכיח זכאותו לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה(תגמולים) ולפיצוי
בגין אי מתן הסכם עבודה ותלושי שכר בתקופת העבודה הראשונה.
בנוסף, התובע הוכיח זכאותו להפרש דמי הבראה ופדיון חופשה מאת הנתבעת.

כן הוכחה זכאותו של התובע לפיצוי בגין אי מתן הסכם עבודה ולתמורה בגין עבודה ב – 20 שעות נוספות בחודש מאת הנתבעים, יחד ולחוד.

טענות קיזוז –
65. לטענת הנתבעת יש לקזז סכומים מהסכומים שיפסקו לתובע במסגרת ההליך. להלן נדון בטענות הקיזוז.

הודעה מוקדמת
66. הוכח שהתובע הוא זה שהתפטר.
הנתבעת טוענת כי היה על התובע ליתן לה הודעה מוקדמת להתפטרות.
בנסיבות סיום העבודה, לאחר שמר מליחי גער בתובע על אודות הנזקים שהוא גורם לחברה, ולאור טענתו כי התובע גרם נזקים כבדי משקל נוספים בעבר בעניי ן גניבת סולר, ספק בעיננו אם היה מעוניין בהמשך העסקתו למשך תקופת ההודעה המוקדמת.

גניבת סולר
67. לגרסת הנתבעים, בדיקת חיובי הסולר והעבודות שבוצעו על ידי התובע בפועל, מראות כי התובע נהג לגנוב סולר מהנתבעת.

68. לטענת הנתבעת, כל דלקן משויך למשאית מסוימת. בשימושו של התובע היה דלקן של המשאית עליה נהג ושל הדוקטו אשר היה צמוד אליו מתוקף תפקידו כאחראי על הרכבים. נטען שהתובע החזיק גם כרטיסים של משאיות נוספות, בעיקר מושבתות.

69. לגרסתו של מר מליחי, לאחר סיום עבודתו של התובע גילה כי כמות הדלק שהתובע תדלק הינה בלתי סבירה ביחס לנסיעותיו וכן גילה שהתובע עשה שימוש בכרטיסים של המשאיות אשר לא נסעו כלל.

70. כעולה מהראיות, ביום 18.5.14 בעקבות תלונתו של מר מליחי במשטרה, הוגש כתב אישום כנגד התובע באשמת גניבת סולר בחודשים 6/12 ו – 7/12 בשווי כולל של 2,029 ₪.
על פי פרוטוקול הדיון מיום 1.7.15 בת"פ 33752-05-14, כתב האישום בוטל.

גניבת סולר מרכב הדוקטו –
71. נטען כי מיכל הדלק של הדוקטו מכיל 90 ליטר. למרות זאת, התובע תדלק כמה פעמים כמויות שבין 110-120 ליטר סולר בכל תדלוק, ותדירות התדלוקים תכופה באופן בלתי סביר.
כך, בחודש יוני 2012 צרך התובע 511 ליטר סולר המספיקים לנסיעה של 5,621 ק"מ ( לפי 11 ק"מ לליטר) ובחודש 7/11 מילא 425 ליטר סולר המספיקים ל – 4,675 ק"מ.

מר מליחי ציין כי בתקופת עבודתו של התובע ראה בתא המטען של הדוקטו ג'ריקנים ריקים והתובע טען שזה עבור תדלוק המשאיות הנוספות.

72. הנתבעת לא הציגה נתונים בדבר הקילומטרים שנסע הרכב בפועל , לצורך השוואתו עם צריכת הדלק של התובע.
נוסף על כך, על פי גרסת הנתבע, התובע עשה שימוש ברכבים של החברה לצרכים פרטיים בידיעתו של מר מליחי.
לאור האמור, לא הוכח כי צריכת הדלק היתה בלתי סבירה באופן המעיד על גניבת סולר על ידי התובע.

גניבת סולר מרכב האיווקו –
73. נטען כי בחינת צריכת הדלק במשאית אל מול הספידומטר שלה, מביא לתוצאה בלתי סבירה, כך שהתובע צרך 114 ליטר בממוצע לחודש, יותר מהאמור לפי מספר הקילומטרים שנסעה המשאית.
הנתבעת לא הציגה הוכחה לטענתה כי המשאית צורכת 6 ק"מ לליטר.
כמו כן, נמצאו טעויות בחישוב שהציגה הנתבעת בטבלה שבסעיף 139 לתצהירו של מר מליחי אף בהתייחס לטענה כי יש לחשב את צריכת הדלק התיאורטית לפי 6 ק"מ לליטר.
כך, נטען כי מחודש 1/11 עד 9/12 נסעה המשאית 37,051 ק"מ ולפיכך צריכת הדלק התיאורטית (לפי 1/6) היתה צריכת להיות 6,079 ליטר. על פי החישוב הנכון, צריכת הדלק התיאורטית צריכה היתה להיות 6,175 ליטר.

74. במסגרת תצהיר משלים מטעמו, הצהיר התובע שכרטיס התדלוק ששימש לתדלוק הרכב, שימש גם לתדלוק יתר הרכבים וכי בהרבה מקרים תודלקו יותר מרכב אחד זה אחר זה ולא הוצמד כרטיס ספציפי לרכב ספציפי.

מר סגל, העד מטעם התובע העיד אף הוא:
"... היינו ממלאים שני טנקים באותו כרטיס" ( עמ' 15 ש' 3-4).

75. אנו סבורים כי לא הוכח ברמת ההוכחה הנדרשת, שהתובע גנב סולר מהנתבעת.
כפי שעולה מהראיות, חשדו של מר מליחי התעורר בשל אמירה של התובע ולאחר שבדק את חיובי הדלק.
לא הוצגה כל ראיה לכך שכרטיסי התדלוק היו צמודים לרכב, כטענת הנתבעת.
הנתבעת הצביעה על ראיות נסיבתיות, אולם לא ניתן על פיהן לקבוע ברמת ההוכחה הנדרשת, כי התובע גנב סולר מהנתבעת.
לפיכך, טענת הקיזוז נדחית.

טענת קיזוז - נזקים נוספים שגרם התובע
76. בכתב ההגנה המתוקן נטען שהתובע גרם לנתבעת נזקים רבים בסכומים משמעותיים. בתצהירו פירט מר מליחי את הנזקים הנטענים.

בכלל זאת, נטען שהתובע איבד את מכסה הדלק של המשאית וכתוצאה מכך נגרם נזק למשאבת הדלק, אשר עלות החלפתה היתה 19,538 ₪.
לתצהיר מר מליחי צורפו שתי חשבוניות ( נספח יב') מאת " אחים אמין". החשבוניות אינן מופנות כלפי מי מהנתבעים ולא הוכח כי שולמו על ידם. כמו כן, לא הוצגו ראיות הקושרות את התובע לביצוע הנזק הנטען.
על כן, טענת קיזוז זו נדחית.

77. נטען כי בעקבות התאונה שארעה ביום סיום יחסי עובד ומעסיק שילמה הנתבעת לגיזום העץ שהתובע פגע בו, סך 3,510 ₪.
במסמך שהוצג נכתב כי התשלום שולם כנגד "גיזום עץ שנשבר על המשאית...".
כן נטען כי עלות התיקון של הרכב בעקבות אותה תאונה היה 13,300 ₪.
הצעת התיקון שצורפה מופנית לחברת הביטוח.
בהצעת הביטוח נכתב:
".. מדובר בעץ שנפל על המשאית, כמו כן צולם העץ ויתכן שתהיה תביעה כנגד המושב".

78. בהיעדר הסכם עבודה לא ניתן לדעת האם התובע התחייב לשאת בכל נזק שיגרם כתוצאה מנהיגה על רכבי הנתבעת במסגרת עבודתו. על כן , לא ניתן לייחס לתובע אחריות לתשלום הנזק.
כמו כן, לא הוכח כי עלות התיקון שולמה על ידי הנתבעים.

79. נטען כי ביום 9.7.12 פגע התובע ברכב ובגין התאונה שילמה החברה 4,273 ₪ וסכום נוסף של 1,113 ₪ השתתפות עצמית.
עיון במסמכים שצורפו מעלה כי בגין התאונה מיום 9.7.12 שילמה החברה בחודש 12/13 את הסכומים אשר נדרשו על ידי חברת הביטוח של הרכב הנתבע וזאת תחת הפעלת הביטוח של החברה.
על כן ומאחר ולא הוצג הסכם עבודה במסגרתו התחייב את התובע לשאת בנזק, טענת הקיזוז נדחית.

80. נטען כי ביום 31.1.09 פגע התובע ברכב ועלות ההשתתפות העצמית של החברה היתה 4,577 ₪.
עיון במסמכים שצורפו מעלה כי נכון לחודש 12/13 טרם שולם הסכום על ידי החברה ולא צורפה כל אסמכתא לביצוע התשלום. על כן ובהיעדר הסכם עבודה, טענת הקיזוז נדחית.

81. נטען כי בגין דוחות חניה של התובע שילמה החברה סך 402 ₪. הטענה הועלתה לראשונה בתצהיר הנתבע והיא מהווה הרחבת חזית, על כן איננו נדרשים אליה.

סוף דבר
82. התביעה מתקבלת בחלקה.

נתבע 1 ישלם לתובע:
א. פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה ( תגמולים) בסך 2,330 ₪ צירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 18.6.13 עד התשלום בפועל.
ב. פיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר בסך 9,500 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 18.6.13 עד התשלום בפועל.

נתבעת 2 תשלם לתובע:
א. פדיון חופשה בסך 1,440 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 18.6.13 עד התשלום בפועל.
ב. דמי הבראה בסך 926 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 8.1.13 עד התשלום בפועל.

בנוסף ישלמו הנתבעים לתובע, ביחד ולחוד:
א. סך 26,725 ₪ בגין עבודה בשעות נוספות בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 18.6.13 עד התשלום בפועל.

ב. פיצוי בגין אי מתן הסכם עבודה בסך 5,000 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 18.6.13 עד התשלום בפועל.

83. יתר רכיבי התביעה נדחים.

84. טענות הקיזוז נדחות אף הן.

85. בשים לב לסכום התביעה הגבוה ולתוצאת ההליך וכן לסתירות שנפלו בגרסאות הצדדים, אנו קובעים שכל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן היום, 29/1/17, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציגת עובדים גב' שורק

הדס יהלום, סגנית נשיאה

נציג מע סיקים מר ענב