הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 36775-04-18

24 אוקטובר 2019

לפני:

כב' השופט דורון יפת
נציג ציבור (עובדים) מר משה בן דוד
נציגת ציבור ( מעסיקים) גב' אידה שפירא

התובע
אמיל תובל
ע"י ב"כ עו"ד טל שרון
-
הנתבעת
עיריית תל אביב
ע"י ב"כ עו"ד אדם קרן

פסק דין

  1. האם התובע סבל במהלך שנות עבודתו מהתנכלות והתעמרות קשה על ידי עמיתיו והממונים עליו בעירייה , על רקע חשיפת התנהלות בלתי תקינה במקום העבודה? זו ליבת המחלוקת בענייננו.
  2. ככל שנשיב על השאלה בחיוב, מהו הסעד לו זכאי התובע בנסיבות העניין שכן נתבעו על ידו שלושה סעדים: הראשון - פיצוי בגין חוסר תום לב, עוגמת נפש והתעמרות קשה בסך 129,834 ₪ (כ- 18 משכורות); השני - פיצוי בגין אובדן הכנסה והטבות בשל יציאה מוקדמת לפנסיה בסך 258,768 ₪ (כ- 36 משכורות); והשלישי - פיצוי בהתאם לחוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), התשנ"ז – 1997 בסך של 200,000 ₪.
  3. טרם נפנה לתשתית העובדתית, נציין, כי כתב התביעה ותצהיר התובע החזיקו, כל אחד בתורו, מאות עמודים ובכללם 95 נספחים. שכן לטענת התובע, משתלונותיו נפלו על אוזניים ערלות, הוא התחיל "לתעד בתמונות, בסרטוני וידאו ובתלונות שהוגשו לאחראים בעירייה ולמשטרת ישראל, את כל מה שעבר עלי. חששתי לחיי כי הייתי מאוים כל הזמן ולכן הסתובבתי באופן קבוע עם מכשיר הקלטה בכי סי" (סע' 33 ו-34 לתצהיר התובע; ע' 11 ש' 21-24; ע' 12). הדבר מחייב לדעתנו שתי הערות מקדימות.
  4. הערה ראשונה: ספק בעינינו בדבר נחיצותן של חלק מהראיות שצירף התובע לכתב התביעה, כמו גם לתצהירו לצורך הכרעתנו, ובכלל זה: סרטונים בהם מוצגים פסליו של התובע בתחרות איש הברזל, וחידון התנ"ך ( ת/ח.1), תעודות הוקרה ומכתבי תודה (ת/ט-י), שוברי ניפוק לדוגמא נעדרי תאריך (ת/יא), תמונות ציורי קיר בבית הספר "ביאליק – רוגוזין" וכתבה בעיתון הארץ משנת 2005 (ת/יב-יג), תמונת מצלמה וטאבלט מיום 26.2.2015 (ת/כ), תמונת משקולות (ת/כז), תמונת רכבו של אביו של אמיר (ת/לא), תמונת ברזנט על מחסן (לט), תמונת מכשיר כושר חלוד (ת/מב), תמונה שלגביה נטען כי מדובר בצואת חולדה (ת/נב), תמונות מביתו של התובע (ת/סו), תמונה של חצר מחסן (ת/מו), תמונת אמיר ואסף פוסעים בחצר ביום 23.11.2015 (ת/מח), תמונות המתעדות שניים ליד משאית (ת/נא), צילום עובדים נוספים (ת/פא), צ ילום עובדים ישנים, יושבים וצוחקים ( ת/פב –פג), תיעוד ילדים במחסן (ת/פד), תיעוד תלונה שהוגשה על ידי התובע במשטרה, כאשר פרטי האירוע מיום 2.12.2010 הוא ביתו הפרטי שברחובות (ת/צ) . מכל מקום, על מנת שלא להאריך, נתמקד אך בעובדות ובנספחים הנדרשים להכרעה. כפי שנפסק בפסק דין ע"ע (ארצי) 12029-11-13 יוליוס מלק- מדינת ישראל – הקריה למחקר גרעיני (מיום 24.11.2016) (להלן- עניין מלק), "בית הדין האזורי אינו חייב להתייחס לכל ראייה ולכל מסמך שהוגשו על ידי הצדדים ".
  5. הערה שניה: בתיק זה נחשפנו להתנהלות מטרידה גם מצדו של התובע. בעולמו של התובע, בדומה לאח הגדול המתואר בספרו המופתי של ג'ורג' אורוול 1984 (הוצאת עם עובד) , הכל מפוקח, מתועד, מוקלט, מצולם ומתומלל בכל עת, באמצעות המכשיר הנייד של התובע ואין בו מקום לאישיות ולפרט. במקרה דנא, התובע הקליט וצילם את עמיתיו לעבודה והממונים עליו ואף אחרים , לעתים ללא ידיעתם ולעתים בריש גלי ואף בהתרסה.
  6. בשנים האחרונות אנו עדים יותר ויותר לפרקטיקה שבה עובדים מקליטים את מעסיקיהם ללא ידיעתם. במאמר מקיף של עו"ד עידית צימרמן "שאלה של פרטיות? הקלטה ללא ידיעת הצד המוקלט ביחסי עבודה", העתיד להתפרסם בכרך הבא של "עבודה חברה ומשפט" 2019, מציעה המחברת לבחון את הסוגיה תוך עריכת איזונים נדרשים בין משפט העבודה לבין הגנת הפרטיות. הכותבת סבורה כי יחס שלילי מצד בתי הדין להקלטות, הנסמך על אמרת אגב של בית המשפט העליון בר"ש 4550/15 חיה עופרה שמואלי נ' מדינת ישראל (מיום 6.7.2015) הוא שגוי, וכמוהו שגויה גם המסגרת המושגית – קרי אתיקה ומוסר – שבה השתמש בית המשפט העליון. כדעת הכותבת, אף אנו נוטים לעמדה כי לזהות המקליט ולטעמיו צריך להיות מקום מרכזי בדיון והשפעה מכרעת על תוצאותיו. הדברים מקבלים משנה תוקף, עת מוקד הטענה המועלית מצד התובע או התובעת בתביעתם היא על בסיס אפליה. ואכן, בפסק הדין עע (ארצי) 11-11-14184 ד"ר עמוס ברנס- המרכז האקדמי כרמל (מיום 14.7.2016) נקבע כי יש להבחין בין מצב שבו עובד מבצע הקלטות ללא סיבה מוצדקת, באופן שיטתי, על מנת "לאסוף" ראיות לשעת הצורך ולעשות בהן שימוש בחוסר תום לב שאז יש בכך כדי לפגוע בבסיס יחסי האמון שבין עובד למעסיק, לבין מצב שבו עובד או מועמד לעבודה נוקט פעולה זו על מנת להוכיח את טענותיהם לפגיעה שלא כדין, במיוחד עת מדובר בטענות קשות להוכחה כגון הפליה, או חשיפת התנהלות בלתי תקינה במקום העבודה. אין להתעלם מהעובדה שיש מקרים שבהם ללא הקלטת המעסיק או עמיתים לעבודה או גורמים אחרים, לא יוכל עובד לעמוד בנטל להוכיח את תביעתו (ע"ע 1353/02 מרגלית אפלבוים נ' ניצה הולצמן, פד"ע לט 495).
  7. כפי שנראה להלן, בענייננו, מדובר בהתנהלות שיטתית של תיעוד אשר זרעה חוסר אמון וחשדנות בין העובדים לבין עצמם, שיבשה את היחסים ובסופו של דבר אף פגעה בשירות הניתן לציבור (בשינויים המחויבים ראה עש"מ 5246/99 אהרוני נ' נציבות שירות המדינה, פ"ד נו(1) 481,489; בג"ץ 5770/05 נגה ויזל נ' מפכ"ל המשטרה (מיום 13.7.2006)).
  8. מאליו יובן, כי בחלק לא מבוטל מהמקרים הקלטה שכזו אינה משקפת שיח אותנטי, שכן המקליט מנתב את השיחה כרצונו, מחד, והמוקלט אינו מקפיד הקפדה "משפטנית" על כל מלה, מאידך. בחלק מההקלטות מקונן בנו חשש, כפי שציין התובע העירוני המשמעתי, כי מדובר בהאזנת סתר, בניגוד לחוק האזנת סתר, התשל"ט- 1979. כך או כך, נדמה כי התובע ביקש לעשות בהן שימוש, כחומר רא ייתי, לצורך הליך משפטי עתידי, הוא התביעה שבפנינו. באחת מההקלטות (ת/צא) הובאה אך חלקה (מדקה 2:24 – 08:05; ומדקה 10:01 עד 11:11, כאשר התובע מדבר אך בסוף); בהקלטה אחרת (ת/צב) נדמה שהתובע מנתב את השיחה לאמירות הנוחות לו, תוך שמקפיד לומר כי השיחה מוקלטת; בהקלטה נוספת מיום 8.11.2017 (ת/צג) (כאשר לא נמסר אורכה) נדמה כי התובע מנתב את השיחה כרצונו; בהקלטה אחרת (ת/צד), במועד לא ידוע, מציין התובע כי (ע' 3 ש' 24) "אני עומד ליד הדלת אומר בוקר טוב לשתי בחורות שעברו לידי, הדלת של אמיר מאחורה, פרדי איתו ואסף עם אמיר בחדר ואני עם הקלטה ככה ביד, מכוון אותה, היה לי שרוול ארוך, לא רואים אותה. הוא אומר בא לי לפרק לו את הצורה, יש אנשים רוצים לפרק אותו וזה". כך גם קלטת נוספת (ת/צה) אשר לא ברור מועדה כאשר חלקים ממנה קטועים.

התשתית העובדתית
9. ביום 31.7.1988 נקלט התובע בעירייה (סע' 3 לתצהיר הנתבעת; ע' 9ש' 23-30) והועסק אצלה באגף משאבי חינוך, במדור אחסנה הובלה ושינוע. במסגרת תפקידו במחסני העירייה, היה התובע אמון על קליטת ריהוט וציוד אשר הוחזר ממוסדות חינוך ברחבי העיר, ועל מיון והפרדה בין ציוד שניתן לשיפוץ ולשימוש חוזר לבין ציוד בלתי שמיש שנשלח לאשפה.
10. במהלך שנת 2002 הוענקה לתובע דרגה אישית (נת/2).
11. בין השנים 2003-2007, במקביל לעבודתו בעירייה, עבד התובע בחברת "יובל חינוך בע"מ", כמורה לאומנות בבית ספר "ביאליק רוגוזין" בתל אביב (ת/ ב-ה), שם באישורו של מנהל בית הספר דאז מר יוסי ארגמן, צייר על קירות בית הספר וכן יצר עשרות פסלים אשר הוצגו בלובי בניין העיריה ובתערוכות של אומני עובדי העיריה. החל משנת 2003 אוחסנו הפסלים במחסני העיריה.
12. עם פרישתו של מר ארגמן, הורה פרדי אשר שימש באותה עת כמנהלן בית ספר "ביאליק רוגוזין" בתל אביב לשני עובדי בית הספר למחוק את ציורי הקיר ( ת/יב). התובע שמר "בגופי על ציורי הקיר על מנת שלא ימחקו אותם, כך שחלקם נותרו מציורים על הקיר..." (ת/סע' 26).
13. בין לבין עבר פרדי לכהן כמנהל מדור אחסנה הובלה ושינוע באגף משאבי חינוך (ת/סע' 32) .
14. במועד שטרם הוברר, במהלך חודשים אפריל – מאי 2015 , עש ה אסף (המשמש כנהג מחסנאי) שימוש במשאית של קבלן עובד העיריה יחד עם שלושה סבלים מטעם העיריה, זאת על מנת להעמיס את תכולת ביתו הפרטי, תוך אחסונה במחסני העיריה שבאחריות התובע, ללא ידיעתו של האחרון.
15. ביום 8.5.2015 (יום שישי) בשעה 11:00 הגיעו אסף ושני עובדים נוספים למחסן על מנת לקחת את תכולת ביתו של אסף שאוחסנה שם. יוער, כי לטענת התובע בין התכולה שנלקחה היה גם רכוש גנוב של העיריה ובכלל זה שולחן מחשב, שולחן חום גדול, ארון גדול וארון קטן אשר נזרקו, בסופו של יום למחזור עץ (ת/יז-יח וסע' 38 -44).
16. ביום 12.5.2015 נערכה ישיבה במשרדו של אמיר (המשמש כמפקח תחזוקת ציוד) , כאשר לטענת התובע "אני עומד בכניסה למשרד שלהם, והם מודעים לכך שאני שומע את כל שנאמר. השיחה בין השניים היתה על מה שהתרחש באותו יום שישי, במתחם העיריה, תו ך אמירות קשות של אמיר כלפי, בין היתר, "בא לי לדקור אותו בפנים", עוד נאמר על ידי אמיר באותה שיחה, כי הוא אסף ואבישר יעיפו אותי וישארו אחרי והוסיף "הזבל הזה בתחת זבל של בן אדם...בן שרמוטה" ( ת/ סע' 45 ו-46).
17. ביום 13.5.2015 פנה התובע למר אמיר זילכה מנהל המחלקה (להלן- זילכה) וסיפר לו אודות התנהלותם של אמיר ואסף ואף מסר לו דיסק און קי בעניין.
18. ביום 18.5.2015 הגיש התובע תלונה בעניין למנהל האגף, מר שלמה זוהר (להלן- שלמה) ולסמנכ"ל משאבי אנוש, מר אבי זוהר (ת/כב- כג).
19. ביום 19.5.2015 הוציא זילכה סיכום פגישה מיום 13.5.2015, אך התובע לא הסכים לאמור בו והוציא סיכום פגישה מטעמו (ת/כד- כה).
20. ביום 25.5.2015 נפגש התובע פעם נוספת עם זילכה, וביום למחרת הגיש התובע תלונה למבקר העיריה (ת/כו).
21. ביום 9.6.2015 פנה אמיר בתלונה למשטרה כנגד התובע, שלפיה האחרון גנב משקולות פרטיות השייכות לו ( ת/סע' 56). יוער, כי לטענת התובע מדובר במשקולות של אחד מבתי הספר (ת/כז).
22. ביום 10.6.2015 שוחח אמיר עם עובד קבלן בשם הרצל ואמר לו, בנוכחות התובע, כי האחרון "זונה", "זבל של בן אדם".
23. ביום 11.6.2015 הגיש התובע תלונה נוספת לשלמה, בה נכתב כי הוטחו בו המילים הבאות: "נרקומן", "אפס", "אבא שלי הוציא את אמיל מפח זבל", "לא עברת כיתה ב'", "אני אתן לך למצוץ לי את הזין עד שתתחנן על נפשך" (ת/כח).
24. ביום 28.6.2015 אירעה תקרית נוספת בין התובע לבין אמיר ( ת/סע' 60).
25. ביום 6.7.2015 נקרע הברנזט הכחול בחזית ומצד ימין של המחסן. לטענת התובע, המחסן נפרץ אך זילכה פטר אותו בכך שביקש ממנו להשלים עם אמיר (ת/כ"ט וסע' 55 ו-61). באותו יום נפגש עו"ד מלו, התובע העירוני המשמעתי עם התובע והבהיר לו, כי תלונות שעניינן עבירות פליליות – גניבה ואיומים עליו להגיש במשטרה. עוד הבהיר לו, כי לא יוכל לקבל ו/או להשתמש בהקלטות שבוצעו בדרך של האזנות סתר לכאורה, היות ומדובר בעבירה (נת/סע' 10).
26. ביום 7.7.2015 התקיימה שיחה בין אורי הסבל לבין טוני עובד בית הספר, כאשר התובע עומד לידם. לטענת התובע, אורי אשר היה צריך לבצע פינוי מחשבים אמר לטוני כי יבצע פינוי ומה שחסר הוא יכתוב שנגנב, וכך האחריות תעבור לכתפי התובע. לדידו של התובע, אמיר ופרדי אשר נכחו במקום לא אמרו דבר ( ת/סע' 62).
27. ביום 8.7.2015 הגיש התובע תלונה לגורמים הבאים בעירייה: לזילכה; לשלמה ולמר אבי פרץ, סמנכ"ל משאבי אנוש, שכן "עם המשאית של שוהם" העבירו את התכולה שהוחבאה "במחסן של אמיל" למושב בלוד (ת/יח).
28. ביום 19.7.2015 הוגשו קובלנות משמעתיות כנגד העובדים הנילונים- אמיר ואסף, ונפתחה כנגדם חקירה משמעתית בחשד לביצוע הובלה פרטית בשעות העבודה ובאמצעים עירוניים ובחשד לקללות ואיומים כלפי התובע (מטלה 46/15, נת/סע' 12). בהמשך לכך הגישו הנילונים תלונה כנגד התובע בגין איומים שהשמיע כלפיהם, וכן בגין ביצוע עיסוקים פרטיים במקום העבודה ובשעות העבודה וביצוע האזנות סתר. נפתחה חקירה בעניין (למעט התלונה בדבר האזנות סתר שדווחה למשטרה ונחקרה על ידה)(מטלה 76/15)( נת/סע' 13).
29. ביום 25.7.2015 התקיימה פגישה בנוכחות מר שלמה זוהר (להלן- שלמה) , מר יורם לאמי יו"ר ועד העובדים (להלן- יורם) , זילכה והתובע, במהלכה הוצע לתובע לעבור לתפקיד אחר – מנהל אחזקה ב חווה החקלאית, אך התובע ביקש להתייעץ בעניין עם באת כוחו דאז (נת/6).
30. ביום 27.7.2015, נוכח העובדה שלא נעשה דבר לדידו של התובע בעניין האירוע מיום 8.5.2015, הוגשה על ידו תלונה במשטרה (ת/יט).
31. ביום 6.8.2015 הגיע התובע למשרדו של יורם, שכן ביקש להתלונן על גניבת חותמת וקבלת חותמת חדשה. לטענת התובע בין אמיר לבין אסף נאמרו הדברים הבאים: "הוא לא מסתכל לי בעיניים אתה יודע? אני מסתכל עליו הוא לא מסתכל עליי. אני דופק לו מבטים הוא לא מסתכל לי בעיניים. הוא יודע שאימא הזונה שלו שהביאה אותו ידעה שהוא לא בסדר...חתיכת אפס, נרקומן מסריח"; ובהמשך: "...אני לא צריך זין נרקומן, הגנב היחיד פה, הגנב היחיד פה...חתיכת זין". לטענת התובע, "השניים שוחחו באופן שניתן היה לשמוע בבירור את יחסיהם כלפי... הוא לא יכול היה לשאת את הקללות ויצא החוצה ( ת/לב וסע' 65). מעדות התובע בפני עו"ד מלו הוברר, כי "החדר הינו סמוך לחדר של אמיר ... ובקיר המפריד ישנו חלון הזזה צר שהיה פתוח. המתלונן (התובע- ד.י.) העיד כי הוא הקליט את השיחה שהתקיימה באותה העת בחדר הסמוך בין אמיר לאסף בה שומעים את אמיר אומר דברים שיש בהם עלבון..." (נת/5 סע' ד).
32. ביום 9.9.2015 הגיע התובע לעבודה וגילה כי השלטים עליהם היו כתובים שמו ותפקידו נקרעו והורדו מדלת משרדו, כמו גם מהקיר שליד הדלת. בנוסף, תיבת המכתבים הפרטית שלו נתלשה אף היא (ת/לה – לו). התובע פנה בעניין למר אבי פרץ (ת/לז).
33. ביום 17.9.2015 הגיש התובע תלונה במשטרה על האירוע הנטען ביום 6.8.2015 שעניינה "איומים" (ת/ל ג).
34. ביום 25.10.2015 הגיש התובע תלונה במשטרה על פריצת המחסן שבאחריותו והריסה של "עבודת ירושלים", כמו גם עבודות נוספות שלו אשר אוחסנו שם (ת/לח). התלונה לא צורפה לתצהיר התובע.
35. ביום 2.11.2015 תיעד התובע פרטים שנאספו מגני ילדים (טייפים ומכשירי חשמל)(ת/מ) השייכים לעירית תל אביב ברכב העיריה. לטענת התובע, פרטים אלו לא הוכנסו לרישום בהוראתו של פרדי והועברו ישירות ליורם, מבלי שירשמו ויתועדו.
36. ביום 3.11.2015, בנוכחותו של פרדי ועובד נוסף, מר ארנון ברזילאי, אמיר קילל את התובע, הצמיד את גופו אליו והרים כלפיו את ידיו. לטענת התובע, בעקבות המקרה המתואר, העבירו את אמיר לאגף אחר בבניין אך לאחר כחודש וחצי, הוחזר לתפקידו וחזר להתעלל ולאיים ולקלל בכל פעם "שהיה רואה אותי היה מקלל אותי בלחש כדי שלא ישמעו ולא אוכל להקליט אותו שוב" ( ת/סע' 73).
37. ביום 4.11.2015, בעקבות התקרית הנזכרת, הגיש התובע תלונה נוספת במשטרה שעניינה "איומים" (ת/מא).
38. ביום 8.11.2015 הגיש התובע כנגד אמיר לבית משפט שלום "בקשה לצו מניעה הטרדה מאיימת במעמד צד אחד ." (ה"ט 17349-11-15)(ת/מג).
39. ביום 12.11.2015 התקיים דיון במעמד הצדדים, אשר בסופו ניתנה החלטה כי יוצא צו הדדי אשר תוקפו לפרק זמן של 6 חודשים, ש לפיו נאסר על שני הצדדים ליצור כל סוג של קשר אחד עם השני, להטריד אחד את השני, לאיים אחד על השני, לפגוע בפרטיות אחד של השני (ת/מד).
40. עוד באותו יום הגיש התובע תלונה במשטרה שעניינה "איומים" (ת/מה), זאת על רקע האיומים שהופנו כלפיו באולם בית משפט מפיהם של פרדי, צביקה (אביו של אמיר) ואסף ( ת/סע' 75).
41. ביום 19.11.2015 הגיש התובע למר אבי פרץ תלונה כנגד פרדי (ת/מז), במסגרתה הלין על כך שהאחרון מגלה ביטויי גזענות כלפי עבד, עובד ערבי מחברת הובלות. במסגרת התלונה הקפיד התובע לציין כי "בהקלטה ביני לבין פרדי, פרדי מודה בנאמר ואומר לי אז מה הוא ערבי מה אתה מיתערב. את האקלטה והתמליל אמסור גם לכם. האקלטה ותלונה נמסרה למשטרה..."
42. ביום 24.11.2015 התקיימה פגישה בנוכחות התובע ובאת כוחו דאז, עו"ד שייקיס על מנת למצוא פתרון הולם למצב. במסגרת טיוטת סיכום פגישה, נכתב לכאורה על ידי באת כוחו, כי "הוא מסכים למעבר זמני לחווה החקלאית. יחד עם זאת, ביקש להביא לידיעת הנוגעים בדבר שהמעבר למקום חלופי הינו זמני ולמשך חצי שנה או עד אשר ההליך המשמעתי יסתיים, המוקדם מביניהם ואז יורשה לחזור חזרה למחסני בזק...בתום ההליך המשמעתי ידונו הנוגעים בדבר, קרי מר אמיל טובול והממונים עליו בעיריית תל אביב בעניין חזרתו למחסנים".
43. ביום 31.11.2015 נפתחה חקירה שלישית כנגד אמיר בעניין קללות ואיומים (מטלה 91/18; נת/סע' 14).
44. בין לבין, במועד שטרם הוברר פנה התובע לתובע העירוני המשמעתי, עו"ד משה מילו (ת/מט).
45. ביום 24.12.2015 וביום 27.12.2015 התקיימה חליפת מיילים בין התובע לבין פרדי בעניין עבודתו של התובע (ת/נא).
46. בשלהי חודש דצמבר 2015 תחילת חודש ינואר 2016, נמצאה חולדה ליד משרדו של התובע. לטענת התובע במקום להביא מדביר הונחה ככר לחם ליד דלתו ( ת/נג וסע' 81).
47. ביום 29.12.2015 נסגר "מחסן 90" ( ת/נד).
48. ביום 6.1.2016 מצא התובע פסל מעשה ידיו בפח האשפה (ת/נה).
49. ביום 10.1.2016 מצא התובע כי המחסן נפרץ והפח נעקר ממקומו (ת/נו).
50. ביום 23.2.2016 פנה התובע לעו"ד מילו, למר ישראל בר וגורמים נוספים בתלונה נוספת, שלפיה אמיר קילל אותו שוב (ת/נז).
51. ביום 10.3.2016 פרסם התובע דוח מסכם בשלוש החקירות שביצע (להלן- הדוח)(נת/5). בסיכום הדוח נכתבו הדברים הבאים:
"(א)לגבי ההובלה הפרטית שביצע העובד אסף: כאמור העובד מודה באמור אך לטענתו, שמגובה בעדותו של העד בבליאן, הוא קיבל על כך אישור ממנהל המדור הקודם. עוד הוסיף העובד כי היה חדש בתקופה ההיא (מספר חודשים) ולא היה מודע לפגם שבהתנהלותו. לעניות דעתי היה על העובד להבין שמדובר למעשה בביצוע הובלה שכל כולה על חשבון העירייה ועם כל הכבוד למנהל המדור, הוא אינו יכול לתת משהו שאינו שייך לו. לפיכך, ההרשאה שנתן המנהל לא יכולה, לעניות דעתי, להפוך את המעשה למעשה שאינו עבירה משמעתית מצד העובד. לפיכך לאור האמור החלטתי להעמיד את העובד לדין בפני בית הדין למשמעת, יחד עם זאת יהיה מקום, במידה והעובד יורשע, לתת משקל להרשאה שנתן מנהלו של העובד בשל הטעונים לעונש.
(ב) לגבי העובד אמיר –השתכנעתי כי העובד התפרץ על העובד אמיל תובל ואולם בהתחשב בהתנהגותו של זה שהיה בה משום התגרות ושאר נסיבות המקרה, החלטתי להסתפק בנזיפה מנהלית ואני ממליץ שהמנהל האגף יזמן אליו את העובד, יציג בפניו את מסקנות הדו"ח ולאחר שישמע את תגובתו ינזוף בו נזיפה שתתויק בתיקו האישי.
(ג) לגבי העובד אמיל תובל – (1) השתכנעתי שהעובד אכן, בשלב כזה או אחר, ביצע עבודות אומנות/פיסול בין אם זה הפסלים הפזורים ברחבי המתחם ובין אם מדובר ב"עבודות ירושלים", בזמן העבודה. לעניין "אחסנת" פריטים אלו הדבר ברו ר מאליו ודי לערוך סיור קצר במתחם כדי להיווכח בכך. יחד עם זאת, המדובר בהתנהלות הנמשכת לאורך זמן לא מועט וכנראה שאף אחד לא התרה או אסר על הע ובד להתנהל כאמור לא בזמן אמת ולא בדיעבד ועד היום נמצאים במקום העבודות שביצע העובד. (2) כך גם לגבי סגירת הסככה המקורה. הדבר נעשה לעיני כל מבלי שמישהו אסר עליו זאת בין לפני ובין בדיעבד והסגירה קיימת עד היום במקום. (3) לפיכך אני ממליץ בעניין שמנהל האגף יזמן את העובד אליו יציג בפניו את מסקנות דו"ח זה ולאחר שישמע תגובתו ינזוף בו על התנהלותו כאמור לרבות הקלטות של עובדים אחרים שהוא מבצע (ושוב לא האזנות סתר שהינן עבירה פלילית בפני עצמה כאמור לעיל עניין הנמצא בטיפול המשטרה), יתרה בו מפני הישנות של התנהגות כאמור, נזיפה שתתויק בתיקו האישי.
לעניין האווירה הקשה השוררת במדור, כפי שהתרשמתי, אני בדיעה שבמידה והנהלת האגף תגיע למסקנה שאין תקנה למערכת היחסים העכורה שבין העובדים הנ"ל אין ולא יהיה מנוס מלשקול לבצע הפרדה בין הניצים כפי שהם ימצאו לנכון לעשות עפ"י שיקול דעתם."
52. כנגד אסף הוגשה תובענה משמעתית ו אמיר זומן לשיחת נזיפה (נת/סע' 17) .
53. ביום 14.3.2016 נפרץ המחסן פעם נוספת (ת/נח).
54. ביום 30.3.2016 הגיש התובע תלונה נוספת כנגד פרדי (ת/ס) .
55. ביום 17.4.2016 מצא התובע פסלים נוספים זרוקים ושבורים על רצפת המחסן (ת/סא ו- סע' 89).
56. ביום 3.4.2016 התקיימה פגישה בנוכחות התובע, כמו גם בנוכחותם של שלמה, זילכה ויעקב מימוני אשר מטרתה להשמיע בפני התובע את סיכום הדוח (ת/סב). בתום הפגישה הומלץ לתובע, לנוכח "האווירה הסוררת במדור" לעבור לחווה החקלאית לתפקיד מנהל אחזקה . נוכח סירובו של התובע לעבור לשם, הוסבר לעובד שהנושא יועבר להמשך טיפולו של מר אבינועם מצובע, מנהל משאבי אנוש באגף חינוך לאיתור מקום עבודה חלופי עבור העובד.
57. ביום 30.5.2016 הועברו מסקנות הדוח לידי באת כוחו של התובע דאז, עו"ד סאני שייקיס (ת/סג).
58. ביום 13.6.2016 אירעה לתובע תאונת עבודה (ת/סז-עב וסע' 97 – 106; החלטת בית הדין מיום 28.7.2019 בתיק ב"ל 16235-05-17).
59. ביום 23.6.2016 זומן התובע לפגישה נוספת אצל שלמה, בהשתתפות גורמים נוספים ובכלל זה יו"ר הועד. במהלך הפגישה הוברר כי קיימת עדיין אלימות מילולית בין התובע לבין אמיר ואסף. לתובע הוצע שוב לעבור לחווה החקלאית, וככל שלא יתן הסכמתו לתפקיד זה עד ליום 28.6.2016, יהיה עליו להתייצב במשרדי הנהלת האגף לצורך שיבוץ מחדש. ביום 27.6.2016 ביקש התובע מספר ימים נוספים כדי לבדוק את זכויותיו, אך בקשתו נדחתה (נת/9, סע' 21).
60. התובע לא מסר את תשובתו ולא התייצב ביום 28.6.2018 לצורך שיבוצו בתפקיד אחר. התובע נצפה במחסן באותו יום עד השעה 10:00 ומאז לא שב לעבודה ( נת/סע' 22).
61. ביום 20.7.2016 המחסן נפרץ פעם נוספת, במהלכו נשבר פסל "רובוט" (ת/עג).
62. במהלך תקופת היעדרותו של התובע, ביקש התובע לבחון את ההצעה לעבור לחווה החקלאית, ואף ביקר במקום מספר פעמים במהלכה נפגש עם מנהלת החווה גב' אילנה בנימין (להלן- אילנה) ועם נציגת החברה הכלכלית המפעילה אותה. שלמה וזילכה נכחו בחלק מהמפגשים הללו. לטענת העיריה, הובטח לתובע כי "תוקם" עבורו משרה במתח דרגות זהה לתפקידו האחרון (7-9) וכי יימצא לו משרד הולם במקום, אלא שהתובע הו דיע כי המשרד המוצע לו קטן מדי, ואף התעקש להעביר את המכולה עם ציודו האישי לשטח החווה, הגם שהובהר לו כי הדבר אינו אפשרי (נת/סע' 25). מנגד טען התובע, כי הובטח לו שכל הפסלים יועברו לשטח החווה , כי יוכל לעבוד שם על הפסלים שלו וכן לשוב להיות מורה לאומנות (ת/סע' 120). מכל מקום, הוברר לתובע כי חברה פרטית שאינה בבעלות העירייה שכרה את השטח שהובטח לו לשהות בו (ת/פה- פז וסע' 121).
63. ביום 6.10.2016 זומן התובע לפגישה עם מנהל אגף משאבי אנוש מר אבי זוהר בהשתתפות מזכ"לית ארגון העובדים גב' אורנה אבידן והמשנה ליו"ר הארגון גב' ענבר סרפד וסרהולץ. בפגישה חזר התובע והודיע כי אינו מעוניין לעבור לחווה החקלאית. מנהל האגף סיכם, כי אגף משאבי אנוש יחד עם ארגון העובדים יפעלו למצוא לו תפקיד חלופי, ואם יסרב לעבור אליו אזי לא תשולם לו משכורת (נת/12; עותק תמלול הפגישה צורף כת/עה).
64. בין לבין ניזוקו פסלים נוספים (ת/ עו- פ). התובע הגיש תלונ ה נוספת במשטרה (ת/צ).
65. בהמשך, פנה התובע לרופאה התעסוקתית של עובדי העירייה ד"ר סיגל שוורץ על מנת שתקבע את דרגת נכותו לפרישה וזו קבעה לו 90.4% נכות ( נת/13 וסע' 27 ).
66. התובע הגיש בקשה להגדלת שירות (הגדלת פנסיה) והחל מיום 1.5.2017 משולמת לו קצבה בשיעור של 66.54% ממשכורתו הקובעת. לנוכח פרישתו המוקדמת של התובע, הוענקה לו דרגת פרישה וכן שולם לו מענק מיוחד של 3 חודשי הסתגלות על פי המשכורת הקובעת ערב פרישתו. קצבתו של התובע הוגדלה, בהתחשב במצבו הרפואי, בכעשרה אחוזים (9.04%). התובע אישר בחתימתו את תנאי הפרישה (נת/14; ת/ פח-פט).
ניהול ההליך
67. ביום 22.4.2018 וביום 8.8.2019 הוגשו, בהתאמה, כתב התביעה וכתב הגנה שבפנינו.
68. ביום 25.10.2018 התקיים דיון קדם משפט בפני כב' השופטת מירב קליימן, במהלכו ניסו הצדדים להגיע להסדר פשרה, ללא הועיל.
69. ביום 11.2.2019 הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם התובע.
70. ביום 3.3.2019 הוגשה בקשה לזימון עדים, במסגרתה ביקש התובע לזמן את העד ים מר עבד וחש (להלן- עבד) ומר איתי הלל (להלן –איתי); וביום 31.3.2019 נעתר בית הדין לבקשה.
71. ביום 28.4.2019 הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם העירייה- תצהירו של זילכה.
72. ביום 14.5.2019 התקיים דיון הוכחות בפנינו , במהלכו נחקרו התובע ועדיו.
73. ביום 19.6.2019 התקיים דיון הוכחות נוסף במהלכו נחקר זילכה והוגשו המוצגים כלהלן: תצהיר גילוי מסמכים מטעם העירייה (ת/1) ; תצהיר גילוי מסמכים מטעם התובע (ת/2); בקשת היתר לעבודה פרטית שהגיש התובע לעירייה בשנת 2005 (ת/3); המלצה אישית על התובע מיום 9.12.2001 , חתומה על ידי מר דוד עזרא (רז) (ת/4); המלצה לקידום בדרגה בקיצור פז"ם לגבי התובע מיום 31.7.1988 (ת/5).
74. ביום 18.7.2019 וביום 5.8.2019, הוגשו, בהתאמה, סיכומי התובע והעירייה.
75. ביום 15.8.2019 הודיע התובע לבית הדין, כי ביום 29.8.2017 ניתן פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה (ב"ל 16235-05-17), במסגרתו נקבע, כי התובע הרים את הנטל שלפיו אירעה לו תאונת עבודה ביום 13.6.2016 .
מכאן להכרעתנו.
דיון והכרעה
התעמרות בעבודה
(1) רקע וסמכות
76. עובדים מבלים שעות רבות ביום, כמעט מדי יום, במקום העבודה. משכך, לא פלא הדבר, כי " יחסי עבודה מעצם טיבם כרוכים בעימותים ובחיכוכים בין העובד לבין המעסיק ובין העובד לבין עמיתים בעבודה" (תע"א (ת"א) 10690-07 גליה אאוסקר נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל ( מיום 5.2.2013)(להלן- עניין אאוסקר). חיכוכים אלה מתקיימים לא פעם (גם) בין מעסיק לבין ארגון עובדים במקום העבודה, בפרט בהתארגנות ראשונית.
77. לעתים, קיימת התנהלות בין מעסיק – ממונה לבין הכפוף לו או בין עמיתים לעבודה, החורגת במהותה מגדר יחסי עבודה תקינים וסבירים – התנהלות , יש יאמרו, תופעה חברתית , שאין לקבלה. התנהלות קלוקלת זו נקראת בעגה המשפטית "התעמרות בעבודה", "התנכלות תעסוקתית", "העסקה פו גענית".
78. בהצעת חוק פרטית למניעת העסקה פוגענית, התשס"ה – 2005, שהונחה על ידי חברי הכנסת עמיר פרץ ואילנה כהן בכנסת השש עשרה, הוגדרה "התנכלות" כ - "פגיעה בכבוד העובד ובאנושיותו המתרחשת במהלך העבודה". "פגיעה" הוגדרה כ – "פעולה הפוגעת בעובד אם באמצעות נהלי עבודה או שגרות עבודה הפוגעות באוטונומיה של העובד על גופו או בדרך אחרת לרבות איסור על ישיבה בעבודה, הלבנת פנים של העובד בפומבי, השפלה של העובד, פגיעה בשם הטוב של העובד, אלימות מילולית או פיזית כלפי העובד או שימוש לרעה בזכות משפטית בחוסר תום לב כלפי העובד". הצעת החוק הנזכרת לא הבשילה לכדי חוק.
79. סמוך לאותה עת פרסמה ד"ר שלומית אלמוג בכתב העת "עבודה, חברה ומשפט", כרך יא 223 (2005) מאמר מקיף ב סוגיה שעניינו "התנכלות תעסוקתית" (mobbing). לשיטתה של המחברת, יש לפתח "מבחן משולב, שידרוש קיומה של פגיעה סובייקטיבית, אך גם מבחן אובייקטיבי, אשר יבחן אם מדובר בהתנהגות אשר מנקודת מבט חיצונית לעובדת או לעובד בהם מדובר עשויה להיתפס כפגיעה".
80. לאחר כעשור, בכנסת העשרים, הונחה על ידי חברת הכנסת מרב מיכאלי ו- 37 חברי כנסת נוספים הצעת חוק פרטית נוספת – הצעת חוק למניעת התעמרות בעבודה, התשע"ה – 2015. "התעמרות במסגרת עבודה ", הוגדרה בהצעה כך: "התעמרות במסגרת עבודה היא התנהגות חוזרת ונשנית כלפי אדם, במספר אירועים נפרדים, שיש בה כדי ליצור עבורו סביבה עוינת במסגרת עבודה , לרבות אחת או יותר מהתנהגויות אלה: (1) התייחסות מבזה או משפילה או מזיקה כלפי אדם, לרבות באמצעות צעקות, קללות, האשמות שווא, או הפצת שמועות מזיקות; (2) שיבוש יכולתו של אדם לבצע את תפקידו, לרבות באמצעות הצבת דרישות בלתי סבירות או יצירת תנאים בלתי סבירים לביצועו, שאינם נחוצים לביצוע התפקיד ואינם מטעמים ענייניים, כגון היטפלות קנטרנית למעשיו, הצגת דרישות או שינוין באופן שלא ניתן להתמודד עמן, שליטה הדוקה באופן בלתי סביר על פעילותו במסגרת עבודה או הצרה, בפועל או בכוח, של סמכויותיו או תחומי אחריותו כנגזר מתפקידו, מטעמים בלתי ענייניים וכשביצוע העבודה אינו מחייב זאת; (3) הטלת משימות על האדם שמטרתן מילוי צרכיו האישיים של אחר ושאינן נוגעות לתחומי תפקידו; (4) הכפפתו של אדם לאווירה של פחד ואיומים; (5) ייחוס עבודתו, הישגיו והצלחותיו של אדם לאדם אחר או ייחוס לאדם כישלונות לא לו, תוך הסתרת עובדות או הצגה מעוותת שלהן; (6) נקיטת פעולות שיש בהן כדי להוביל לבידוד מקצועי או החברתי של האדם; (7) נקיטת פעולות שיש בהן כדי לפגוע באופן בלתי סביר בפרטיותו של אדם ". הצעת החוק עברה ביום 1.7.2015 קריאה טרומית אך בדומה לקודמתה, אף היא לא הבשילה לכדי חוק.
81. בין לבין ועל רקע מאמרה של ד"ר אלמוג והצעת החוק משנת 2015, ניתנו פסקי דין של בתי הדין האזוריים לעבודה בסוגיה זו. ראה: סע"ש (ים) 38335-03-14 נפתלי – משרד ראש הממשלה (מיום 10.2.2016) (להלן- עניין נפתלי). יוער, כי המדינה ערערה על פסק הדין (ע"ע (ארצי) 23225-03-16 מדינת ישראל – נפתלי , וביום 24.10.2016 אי שר בית הדין הארצי את הבקשה למחיקת הערעור שהגישה המדינה). בהמשך, ניתן פסק דין סע"ש (ים) 16783-04-14 אליהו – משרד ראש הממשלה (מיום 31.5.2016)(להלן- עניין אליהו). לאחר מכן הוגשה עתירה לבית המשפט העליון על ידי גב' נתניהו, שלפיה נתונה לה זכות ערעור על פסקי דינו של בית הדין האזורי לעבודה בעניין נפתלי ואליהו , שכן פסקי הדין הללו כוללים קביעות קשות ביותר נגדה (בג"ץ 2721/17 שרה נתניהו נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים (מיום 11.7.2017). בית המשפט העליון דחה את העתירה, בין היתר, תוך אימוץ עמדתו של בית הדין הארצי, לפיה, "העותרת יכלה להצטרף להליך שהתקיים לפני בית הדין האזורי לעבודה, אך היא בחרה מסיבותיה שלא לעשות כן". במקביל ניתן פסק דין סע (נצ) 35082-03-12 אביטל – המכללה האקדמית עמק יזרעאל ע"ש מקס שטרן (מיום 10.2.2106) ( ערעור על פסק הדין נמחק)(להלן- עניין אביטל); סע"ש (ת"א) 25725-05-14 קפר – סקאן דוק בע"מ (מיום 29.5.2016)(להלן- עניין קפר) ; וסע"ש (ת"א) 53849-07-15 יעל וייס – ריסקו בע"מ (מיום 16.6.2016)(להלן- עניין וייס) . בהמשך ניתנו פסק דין נוספים: סע"ש (ת"א) 25115-02-15 שובל – שניר אפיקי ניהול בע"מ (מיום 5.4.2018)(להלן- עניין שובל). סע"ש 25653-05-14 שלום בן חמו- עירית בת –ים ( מיום 19.2.2019)(ערעור על פסק הדין תלוי ועומד ); סע"ש (ים) 1515-11-17 חמוטל מוסקוביץ – מדינת ישראל משרד הרווחה והשירותים החברתיים (מיום 7.7.2019) .
82. בעניין מלק נקבע על ידי בית הדין הארצי לעבודה, מפי כב' השופטת גליקסמן, כי "אכן, עלולים גם להיות מקרים כמתואר על ידי המערער בסיכומיו, דהיינו שעובד יסבול מהתנכלות במקום העבודה, עת יחברו נגדו עובדים רבים במקום העבודה, ויביאו לבידודו התעסוקתי והחברתי. אין ספק, שעה שמועלית טענה על התנכלות, על בית הדין להביא בחשבון את קשיי ההוכחה של טענה זו, נוכח שיתוף הפעולה בין העובדים המתנכלים לאותו עובד וחששם של עובדים אחרים לצאת בפומבי להגנתו של אותו עובד. מנגד, עשויים להיות מקרים שבהם עובד יעלה טענת התנכלות ללא שיש לטענה זו בסיס עובדתי, בין עקב תחושותיו הסובייקטיביות כי הוא סובל מהתנכלות ובין עקב ניסיון להשיג מטרה אחרת, כגון הגנה בפני פיטורים. בסופו של יום, השאלה אם התרחשה או לא התרחשה התנכלות כלפי העובד במקום העבודה היא שאלה עובדתית, שעל הערכאה הדיונית להכריע בה, על יסוד התרשמותה ממכלול הראיות והעדויות לפניה."
83. לאחרונה ממש, פורסם מאמר מקיף של ד"ר אורית קמיר שעניינו "התעמרות בעבודה: בין פסיכולוגיה למשפט, בין חקיקה לפסיקה", כתב העת משפט ועסקים כא, תשע"ח, ע' 307 . במאמר זה מביאה המחברת נקודת מבט נוספת, ביחס לערך הליבה של שיטת המשפט הישראלית: כבוד האדם ובראי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שכן "מתעמר במקום עבודה הוא אדם אשר (מאבקו האגרסיבי על הדרת –כבוד במסגרת העבודה) גורם פגיעות קשות, נשנות וממושכות לכבוד- מחייתם של עובדים אחרים ואף לכבודו הסגולי של האדם" (שם, בע' 331). המחברת מציינת כי "ארגון שהוא מקום עבודה יכול וצריך ללמוד, להבין ולבקר- ואולי אף לקבוע- את נורמות הדרת הכבוד השוררות בו, ולפקח על מאבקי הדרת הכבוד המתרחשים בין עובדים. איני מאמינה שחוק מדינה צריך להתייחס לכללים או למאבקים של הדרת –כבוד השוררים בארגון או בקהילות כלשהם. למיטב הבנתי, הדרת כבוד אינה ערך שהמשפט הישראלי מכיר בו, מגן עליו או מתערב בו בכל דרך. לעומת זאת, אין ספק שחוק המדינה יכול וצריך להתערב כדי להגן על כבודו הסגולי ועל כבוד מחייתו של אדם...במילים אחרות, מאבק הדרת הכבוד של המתעמר הוא עילה להתערבות ארגונית, אך לא משפטית. אולם כאשר מאבק כזה פוגע בכבודו הסגולי של עובד אחר ו/או פוגע באופן חמור בכבוד – מחייתו, המשפט הישראלי יכול ואף מחויב להתערב."
84. בעניין אאוסקר, ציינה כב' השופטת גליסקמן, כי טרם הוברר האם יש עילת תביעה בגין "התנכלות תעסוקתית" ואם כן מהו סיווג עילת התביעה - הפרת חובת תום הלב, עוולה נזיקית או אחרת . בהמשך נקבע על ידי כב' השופטת איצקוביץ בעניין בן חמו ו כב' השופטת פלד בעניין וייס , כי לבית הדין קיימת סמכות לדון בהעסקה פוגענית, שכן היא עשויה להוות ביטוי להתנהלות חסרת תום לב ביחסי עבודה – עילה חוזית אשר לבית הדין סמכות לדון בה וכן עשויה להקים נסיבות שיש בהן כדי לגרום לעוגמת נפש המקנה פיצוי, אשר גם ביחס אליה מוסמך בית הדין לפסוק. אם תוכח מסכת עובדתית אשר עולה כדי העסקה פוגענית, עשויה המסכת העובדתית האמורה להצמיח לתובע זכות לסעד דוגמת סעד חוזי, גם בטרם נכנס לתוקפו החוק למניעת התנכלות תעסוקתית. בהקשר זה נקבע בעניין אביטל, כמו גם בעניין שובל, כי אין חובה לבחון את העניין על רקע עילת תביעה כללית ועצמאית בדמות התנכלות תעסוקתית, שכן ניתן לבחון את נסיבות העניין בגדרן של תורת תום הלב וחובת ההגינות. אנו סבורים, כי קיימות נסיבות שבהן התנכלות בעובד תחשב "כנסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו עובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו", כמשמעותן בסעיף 11 (א) לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג – 1963. אולם מששאלת הסמכות לא התעוררה בענייננו במישרין על ידי מי מהצדדים, לא נרחיב לגביה.
(2) מנעד ההתעמרות
85. התעמרות בעבודה פושטת ולובשת צורה. ביטוייה המעשים של התעמרות בעבודה עשויים להיות מגוונים, ככל שיעלה הדמיון (אלמוג, בעמ' 227). בהקשר זה מציינת קמיר, כי הצעת החוק אינה נוקבת מספר מסוים של התנהגויות חוזרות או פרק זמן מוגדר שעליהן להימשך, זאת משום השונות הגדולה המאפיינת כל אירוע אנושי ומאחר ש קביעה מספרית בהקשר זה עלולה להתגלות כשרירותית, כמגבילה או כדווקנית מדי במצבים עתידיים. לשיטתה של קמיר, בהעדר הנחיה חקוקה חד משמעית, המבחן של הצעת החוק הוא אובייקטיבי –כזה שנקבע על ידי הציבור והערכאה השיפוטית על פי תפיסות העולם וכללי ההתנהגות הרווחים והמקובלים. כלומר "השכל הישר" שיחרוץ בכל מקרה כמה אירועים, באיזו תכיפות ובאיזו מידת חומרה יכוננו התעמרות אסורה הוא השכל הישר הקולקטיבי, הקהילתי, ולא זה האישי של המתלונן, אשר עשוי להיות רגיש יותר או אטום יותר מן המקובל " (ע' 338).
86. ממאמרה של ד"ר אלמוג, כמו גם מפסקי דין נפתלי ואליהו ניתן ללמוד, כי העסקה פוגענית כוללת בחובה דרישות מוגזמות, נזיפות חוזרות ונשנות בשל עניינים שוליים, השתלחויות בעובדים, תחלופה גבוהה של עובדים, היטפלויות, ביקורות בלתי נדלות, תובענות מתמדת, צעקות, קללות, האשמות שווא, הפצת שמועות מזיקות, גרימת נידויו של אדם או החרמתו, מתן משימות משפילות, ניטור יתר, בקרת יתר (בעניין קפר נדרשה התובעת, במשך כחודשיים וחצי לדווח למעסיק על כל יציאה מהחדר שבו ישבה, ובכלל זה גם לשירותים) , דקדקנות יתר, הפגנות שליטה והתנהגות אימפולסיבית והרסנית. אין מדובר במקרה חד פעמי אלא בחשיפה מתמשכת למעשים מעין אלה.
87. לשיטתה של ד"ר קמיר, סביר לראות כהתעמרות בעבודה גם הטחת עלבונות מתמשכת בעובד, שמשמעותה היא שהוא חסר ערך אנושי (למשל, "את גוש של כלום"), כהתנהגות העולה כדי פגיעה בכבודו הסגולי. כך גם יצירת סביבה לעגנית ומגמדת (קמיר 335). מנגד, אמירה של מעסיק כי "המתעמר" הוא "איש לא קל...ולעתים גם קשה", אין בה כשלעצמה משום הודאה על קיומה של סביבת עבודה עוינת. ואולם וזה העיקר, חזרתיות לאורך זמן יכולה להתרחש גם כאשר התנהגויות המרכיבות אותה הן שונות. כלומר, כדי לעמוד בדרישת החזרתיות המתמשכת, אין הכרח שהמתעמר יחזור שוב ושוב על התנהגות פוגעת מסוג אחד; די שהוא נוקט פעם אחר פעם התנהגות פוגעת כלשהי. למשל, אם מעסיק מתעמר הטיח בעובדת עלבון צורב, למחרת חיטט בגסות בחשבון הדוא"ל שלה או במגירות שולחנה, מקץ שבוע האשים אותה האשמות שווא בהכשלת הארגון, ויום לאחר מכן בודד אותה על ידי מידורה ואי הזמנתה לישיבת צוות חשובה- הצטברותן של התנהגויות אלה, אף שכל אחת מהן שונה מן האחרות, משיגה את האפקט המזיק של שחיקה והרס נפשיים אשר פוגעים בכבוד האדם במידה המצדיקה הגנה משפטית (קמיר בעמ' 338).
מכאן לדעתנו.
(3) מבחן אובייקטיבי הבוחן את התמונה בכללותה
88. לדעתנו, עילת ההתעמרות בעבודה - עילת תביעה אשר למצער יונקת את כוחה מעקרון תום הלב בו מחויבים כל הצדדים ליחסי העבודה, היא רקמה פתוחה אשר תופסת ברשתה קשת של אירועים ומצבים של פגיעות קשות הגורמות לעובד פגיעה בכבודו והיוצרת סביבו סביבת עבודה עוינת . לשיטתנו, המבחן שבגדרו בוחנים האם בפנינו התעמרות בעבודה, אם לאו, הוא מבחן אובייקטיבי, בהתאם לכללי התנהגות רווחים ומקובלים של "מקום העבודה הסביר"; וככלל, מעשה ההתעמרות צריך להיות אקטיבי. המעסיק הסביר "אינו יכול לנקוט במדיניות של עצימת עיניים לגבי סביבת עבודה לא תקינה" השוררת במקום (עניין שובל).
89. נדגיש, כי אין לפרק כל אירוע בעבודה לרסיס עד כדי שהיער ילך כליל לאיבוד, אלא יש להרכיב מן הפרטים את המכלול השלם של ההתנהלות במקום העבודה . לשון אחרת, מדובר בצבר אירועים פוגעניים קשים , הנמשכים על פני תקופה שניתן לתוחמה, היוצרים מסה קריטית של אירועים (ניתן להשוות ולהקיש, בשינוים המחויבים, ל"תזת הצבירה" המוצעת בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ע"פ (ת"א) 23260-01-19 מדינת ישראל נ' ניסו שחם (מיום 23.9.2019) בשאלה, האם הצטברות ניגודי העניינים שבהם היה נתון שחם עולה כדי עבירה פלילית אחת של עבירת הפרת האמונים. תזה זו נסמכת, בין היתר, על "לוגיקת הצבירה" בתחומי המשפט המנהלי והחוקתי בו נערך שיח אגרגטיבי עת נבחנת חוקתיותה של הוראה, תוך הפניה למאמרם של מרדכי קרמינצר ויעל כהן רימר "האפקט המצטבר של המידתיות: נדבך חדש בבחינה החוקתית הישראלית" המכון הישראלי לדמוקרטיה (http://www.idi.org.il/Breaking News/Pages/191.aspx). לדידנו, נכון ליישמה עת בוחנים האם מתקיימת התעמרות בעבודה.
90. ברי, כי לא כל התנהלות של מעסיק ממנה נפגע העובד מהווה התעמרות בעבודה. כך לדוגמא: קבלת הערכה לא חיובית מהמעסיק (עניין אאוסקר), יחס נוקשה (אך לא נוגש), הרמת קול חוזרת ונשנית ופגיעות קלות בפרטיותו של העובד לא תהוונה בהכרח התעמרות בעבודה המצדיקות התערבות משפטית ( קמיר, 336). גם הצקה כזו אחרת מצד ממונה או עמית לעבודה או התעלמות או התנכרות לא תוכר לטעמנו בהכרח כהתעמרות בעבודה.
91. נקודה נוספת שיש לקחת בחשבון הוא, האם ועד העובדים (ככל שמדובר במקום עבודה מאורגן) נמנע מלהתערב בעניינו של העובד שלטענתו התעמרו בו, אם לאו, ככל שנעשתה פניה אליו מצד האחרון. ככל שוועד עובדים לא מתערב - עלול הדבר להחליש את גרסת המתלונן (עניין אאוסקר); והכל כמובן בהתאם לנסיבות העניין.
92. בזיקה לכך, אנו סבורים כי יש להיזהר בהכללת היבטים ניהוליים רוחביים – אפילו מדובר בניהול דורשני או שמא ניהול דורסני (איתן מאירי המגפה השקטה במקומות העבודה – התעמרות, הצקה, התנכלות, התעללות פסיכולוגית: להכיר, לדעת, להתמודד (2013), בעמ' 169-163, הנזכר במאמרה של קמיר), כהתעמרות בעבודה. כך גם בכל הנוגע לשינויים תזזיתיים רוחביים מתמשכים של הנחיות עבודה, שבעטיים עובד עלול לחוות קושי ביכולותיו המקצועיות. במילים אחרות, מדיניות של מעסיק, הנגזרת מהפררוגטיבה הניהולית שלו המופעלת כלפי כלל העובדים, והרלוונטית לעבודתם, ככלל, לא תחשב כהתעמרות בעבודה. יוער למעלה מהנדרש , כי אפילו היבטים ושינויים אלה אינם באים בגדר התעמרות בעבודה, הרי שבכל הנוגע לממד הקיבוצי, לא מן נמנע כי ארגון עובדים יציג יבקש להכריז סכסוך עבודה בעילה של "שינוי חד צדדי בתנאי העבודה". בד בבד, יש גם להיזהר מ"משפוט" ו"משטור" יתר של יחסים בין אישיים במקום העבודה , שמא עילת ההתעמרות תקפל בחובה פגיעות " רכות" ותחושות שלילי ות סובייקטיביות של העובד.
93. לסיכום, על מעסיק ל פעול בהגינות, בסבירות ובתום לב על מנת למנוע התעמרות בעובד, בין על ידי הממונה עליו ובין על ידי עמיתיו לעבודה, ובכלל זה למנוע התעמרות קבוצתית בעבודה ולטפל בתלונתו ביעילות ובמהירות המתבקשת ; אחרת יצטרך לשאת באחריות למחדלו, תוך תשלום פיצויים בגין נזקי ההתעמרות.
(4) מן הכלל אל הפרט
94. לטענת התובע, התעמרו בו במשך שנים "על ידי מי מטעם העיריה, לרבות אלה שהוסמכו על ידה כמנהלים, קבלנים וסבלים העובדים בשירות העיריה, תוך התעללות נפשית, גרימת נזק לרכושו הפרטי של התובע שאוחסן במחסני העיריה ברשות, גרימת נזק לרכוש העיריה, גניבת רכוש העיריה ואיומים קשים שגרמו לעובד לעבוד תחת פחד ומורא גדולים, התעלמות מופגנת מבקשותיו של התובע לקבל תנאים בסיסיים לעבודתו, תוך ניסיונות ברורים, חד משמעיים ומתועדים לגרום לתובע לסיים את עבודתו בנתבעת על מנת שהמאיימים והמתעמרים יוכלו לתפוס את מקומו של התובע שהיה בעל תפקיד שאפשר גישה לרכוש העיריה ולהמשיך לעשות כרצונם ברכוש העיריה ובכספי משלמי המיסים." (מבוא לכתב התביעה). לפיכך, לטענת התובע, הוא זכאי לפיצוי בגין עוגמת נפש, סבל ופגיעה בבריאותו בגין התקופה המתוארת בכתב התביעה. שכן איכות חייו נפגעה מכל הבחינות, ובריאותו, הפיזית והנפשית, נפגעה. והכל על עצם היותו של התובע אדם ישר דרך, ראוי ושואף למנהל תקין בשירות הציבורי (ס' 109-110 לכתב התביעה).
95. מוסיף וטוען התובע, כי מלבד אמירות כלליות בתצהירו של זילכה, לא תמצא בכל תצהירו דבר הסותר את טענותיו של התובע בדבר התעללות והתעמרות שתועדו וצורפו כראיות לתצהירו. תצהירו של מר זילכה עוסק בזוטות, כאשר האחרון אינו בקיא בפרטי המקרה. הנתבעת נמנעה מלהגיש תצהיר של פרדי הגם שהתובע טען כי עבר מסכת התעללות על ידי פרדי והדבר צריך להיזקף לחובתה. זאת ועוד טוען התובע, כי טענת הנתבעת שלפיה תמיד היו סבלים שסייעו לתובע בידו נסתרה במהלך החקירות הנגדיות (סע' 6, 7 , 13, ו- 17-27 לסיכומי התובע).
96. לטענת העירייה, מרבית האירועים המתוארים בתביעה התיישנו, וכל עילה שהתרחשה לפני אפריל 2011 התיישנה. מכל מקום, העיריה הראתה שבחודש אפריל 2014 התובע עבר מכרז והתמנה לתפקיד בכיר יותר- מנהל מחסנים לוגיסטיים כאשר קודם לכן הועסק כמחסנאי בכיר. לכן לא זו בלבד שלא ניסו "להיפטר מהתובע", אלא שביקשו לקדמו למשרה בכירה יותר. עוד טוענת העיריה, כי הוכיחה שגם בין השנים 2015-2017 לא הי יתה כל פגיעה או "התעמרות" בתובע וכל טענותיו בדבר "רדיפה" או "התעללות" מצד הממונים עליו הופרכו ונסתרו בעדויות. דווקא התובע הוא שניס ה להביא לסילוקם של אמיר ואסף. גם טענת התובע כאילו נאלץ לעשות עבודת סבלות בעצמו נסתרה בחומר הראיות. טענת התובע כאילו נאלץ לעבוד בחושך הופרכה אף היא.
97. בנוסף טוענת העיריה, כי הייתה הצדקה להעביר את התובע מתפקידו, מתוך חשש לתפקוד המדור, שכן התובע לא הסתכסך אך עם עמיתיו אלא גם עם הממונה עליו, פרדי. גודש הצילומים וההקלטות שצורפו על ידי התובע לכתב התביעה, רק מחזק את המסקנה שלא ניתן היה להותיר את המצב כמות שהוא, שכן עובדים לא יכולים להתעסק כל היום בבילוש וריגול כנגד חבריהם.
98. לבסוף טוענת העיריה, כי הוכח כי לא נפל כל פגם בניסיון הניוד, בפרט שהתובע לא דחה על הסף את ההצעה לעבור לחווה החקלאית, אלא שקל ובחן אותה. הן הגורמים הבכירים בעירייה והן הגורמים הבכירים בוועד העובדים ניסו לשכנע את התובע לתת הזדמנות לתפקיד החדש, ופעלו מתוך כוונה אמיתית להיטיב עמו, ולא להרחיקו.
99. לאחר ששקלנו את כלל טענות הצדדים, בחנו את המסכת הראייתית והתרשמנו מהעדויות שבפנינו, הגענו לכלל מסקנה שלפיה, דין טענת ההתעמרות להתקבל בחלקה. טרם נבאר את טעמינו לכך, נסיר שלוש ה מכשולים מדרכנו.
100. מכשול ראשון: אכן אמיר ואסף טענו כי התובע ביצע עבודות פרטיות בזמן עבודתו בעירייה. הוכח בפנינו כי בכל הנוגע לשנת 2005 בלבד, ניתן לתובע אישור לעסוק בתחום האומנות, בתוך הסטודיו של בית הספר ביאליק רוגוזין", בימים שני ושלישי בשעות אחר הצהריים (ת/3) . אלא מאי, טוען התובע, מחד גיסא, כי כל העבודות הפרטיות נעשו על ידו שלא בזמן העבודה, ומאידך גיסא, כי העיריה עודדה את אומנותו לאורך השנים ואישרה לו לבצע עבודות פרטיות במקביל לעבודתו בעירייה (סע' 9 ו-10 לסיכומיו). יוער, כי פרדי ציין בעדותו בפני התובע העירוני כי "בתקופתו לא ראה את אמיל מבצע עבודות פרטיות במהלך שעות העבודה ואם הי ה רואה לא היה מאפשר זאת" (ע' 8 סע' ג). מכל מקום, התובע העירוני המשמעתי הגיע למסקנה, "כי גם אם אכן ביצע אמיל עבודות כאמור הרי שהדבר היה בידיעת מנהליו בבחינת הסכמה שבשתיקה אם לא למעלה מזה" ובהמשך, "השתכנעתי שהעובד אכן, בשלב כזה או אחר, ביצע עבודות אומנות/פיסול בין אם זה הפסלים הפזורים ברחבי המתחם ובין אם מדובר ב"עבודת ירושלים", בזמן העבודה". ( נת/5 - ע' 10, סע' 4(א); ע' 11 סע' ג(1)). בהקשר זה נציין, כי התובע עמד בפנינו על גרסתו שלפיה לא ביצע עבודות פרטיות בזמן העבודה (ע' 11 ש' 14-17).
101. מכשול שני: אמנם הוברר בפנינו כי פסליו של התובע הוצגו במספר תערוכות. עם זאת, עצם אחסנתם של הפסלים במחסני העירייה לאורך שנים אינה ברורה מאליה. לא בכדי התובע העירוני המשמעתי ציין, "לעניין אחסנת פריטים אלו הדבר ברור מאליו ודי לערוך סיור קצר במתחם כדי להיווכח בכך. יחד עם זאת, המדובר בהתנהלות הנמשכת לאורך זמן לא מועט וכנראה שאף אחד לא התרה או אסר על העובד להתנהל כאמור , לא בזמן אמת ולא בדיעבד , ועד היום נמצאים במקום העבודות שביצע העובד" ( נת/5 - ע' 11 סע' ג(1)). בהקשר זה יוער, כי זילכה העיד בפנינו, כי האישור לאחסון היה לפסלי אומנות בלבד, אך לא לציוד פרטי נוסף שאוחסן במחסן ( נת/סע' 3; ע' 19 ש' 31-32, ע' 20 ש' 1-8; ע' 21 ש' 20-21).
102. מכשול שלישי: אמנם זילכה העיד בפנינו כי לתובע היה אסור לשבור את הקיר , כך שיצר לו חדר הגדול פי שניים מחדר מנהל המדור שלו, אך נדמה כי הראשון לא עשה די על מנת להחזיר את מצב הדברים לקדמותו (ע' 19 ש' 15-26). יותר מכך, זילכה ציין בתצהירו כי "העלמנו עין מכך שהתובע השתלט על חדר שלא הוקצה לו" (תוך כדי שבירת המחיצה בין אותו חדר לבין חדרו)(נת/סע' 3). ואכן, התובע העירוני המשמעתי, הגיע לכלל מסקנה שלפיה, "כך גם לגבי סגירת הסככה המקורה. הדבר נעשה לעיני כל מבלי שמישהו אסר עליו זאת בין לפני ובין בדיעבד והסגירה קיימת עד היום במקום" (נת/5 - ע' 11 סע' 7(ג)(2); ע' 10 סע' 4(ג)).
נפנה אפוא לבחון את טענת ההתעמרות גופה :
103. אכן, מחול השדים במדור, וליתר דיוק הסכסוך בין התובע לבין אמיר ואסף, החל עת בשנת 2015 חשד התובע ב אחרונים כי ביצעו עבודות פרטיות במהלך העבודה (נת/5). ומהי אותה עבודה פרטית? אסף (שהינו נהג הטנדר המטפל בפריטים קטנים וכן בהסעת עובדי קבלן ממקום למקום לפי הצורך) השתמש במשאית הקבלן ועובדי הקבלן לביצוע הובלה פרטית בזמן העבודה מביתו (מושב לידי העיר לוד) למחסן הציוד (במתחם בזק ואחסון הריהוט במחסן העיריה). ואולם, בניגוד לנטען על ידי התובע בסיכומיו (סע' 7), כי "אין ספק כי כניסתו של פרדי לתפקיד היא שהיוותה את יריית הפתיחה של מסכת ההתעמרות", מהחלטת התובע העירוני למשמעת, עו"ד מלו (נת/5, ע' 11, סע' 7א) הוברר, כי "לגבי ההובלה הפרטית שביצע העובד אסף...: כאמור העובד מודה באמור אך לטענתו, שמגובה בעדותו של העד בבליאן, הוא קיבל על כך אישור ממנהל המדור הקודם (יעקב מאיה- ד.י.). עוד מוסיף העובד כי היה חדש בתקופה ההיא (מספר חודשים) ולא היה מודע בפגם שבהתנהלותו". יוער, כי מאיה אישר בפני התובע העירוני, כי הסכים להובלה אך לאחר שעות העבודה. בסופו של יום, נמצא על ידי התובע העירוני, כי מדובר בעבודה פרטית בניגוד למנהל תקין אשר בגינה נמצא כי יש להעמיד את אסף לדין משמעתי. מכל מקום, בניגוד לנטען על ידי התובע, לא הוכח כי אמיר ביצע עבודה פרטית.
104. בנוסף, בניגוד לנטען על ידי התובע כביכול הורעו תנאי עבודתו במדור, כך שנאלץ לעשות עבודות סבלות בעצמו ולעבוד בחושך , הוכח בפנינו כי לא כך פני הדברים. התובע לא נאלץ, ככלל, לבצע עבודות סבלות בעצמו ואף לא לעבוד בחושך . נפרט.

  • עבד - עובד הקבלן אשר זומן כאמור לעדות מטעם התובע, העיד, כי לא עבד בחושך וכי התובע היה נותן לו, כמו גם לסבלים אחרים, ובכלל זה לאיתי הלל (להלן- איתי) הוראות במחסן (ע' 7 ש' 1-12). יוער, כי עולה במובלע מעדותו, כי שוחח עם התובע עובר לעדותו ("לפי מה שהבנתי מההקלטה (פרדי – ד.י.) לא רצה שיעבדו שם ערבים" (ע' 6 ש' 26)).
  • איתי - אשר זומן אף הוא לעדות מטעם התובע, העיד, כי אף פעם לא הגיע למצב בו עבד בחושך בעירייה (ע' 9 ש' 8-9). אמנם איתי העיד כי אמיר ואסף ניסו להכשיל את התובע בכך שלא ישארו לתובע עובדים במחסן. שכן, לדידו, "כשהייתי יוצא היו נשארים 3-4 פועלים בכירים יותר. אורי, ששי ודוד שלו". הם היו יושבים ולא מקשיבים לתובע. הייתי דואג לכל, מקבל משאיות." (ע' 8 ש' 5-10). עם זאת, איתי ציין בהמשך כי "התובע ביקש ממני שאני אבדוק מה תקין ומה לא וכך הייתי עושה את העבודה, בודק הכל...להוציא למכרזים. הייתי מוציא מזגנים ומסדר אותם במחסן ממקום למקום. לפעמים היו לי לפועלים שעוזרים לי ולפעמים לא היו לי ואז הייתי עושה לבד" (ע' 9 ש' 1-9).
  • זילכה העיד בפנינו, כי התובע עבד במחסן לבדו על המלגזה, אך פעולת הנשיאה נעשתה לרוב על ידי עובדי הקבלן, כי מנהל המדור פרדי היה מקצה סבלים בהתאם לצורך וכי "אני מכיר את התובע ברגע שהוא לא מקבל משהו, הוא יודע להרים אלי טלפון בשניות" (ע' 18 ש' 1- 18). אכן, זילכה היה מנהלו של התובע, בעוד שפרדי היה מנהלו הישיר (ע' 17 ש' 4-12) כך שאי זימונו של האחרון לעדות, כמו גם אי חקירתו של התובע בעניין זה על ידי בא כוחה של העיריה, צריך להיזקף לכאורה לחובתה של האחרונה (הגם שלא היתה כל מניעה מהתובע לבקש לזמן את פרדי לעדות, בפרט שאינו עובד עיריה (ע' 17 ש' 13-14)), שכן התובע טוען להתעמרות מצד פרדי. ואולם, עדותו של זילכה היתה אמינה ומשכנעת בעניין זה (נת/ סע' 32). זאת ועוד. עצם העובדה שפרדי אפשר לתובע להסתייע בשני פועלים מתוך שלושה שביקש (ת/סה), ואלו אינם עושים לדידו את העבודה (סע' 24-25 לסיכומי התובע) , אין משמע כי מדובר בהתעמרות. לא מצאנו ליתן כל משקל לתמונות אשר בחלקן לא הוברר מתי והיכן צולמו, וחלקן ללא ידיעתם של המצולמים בהן (ת/פג; נת/סע' 43). לגבי תמלול ההקלטה שהוגש (ת/צב), הרי שלא נרשם בכותרתו מועד ההקלטה, אורכה, וכיוצ"ב. מכל מקום אין באמירות שם כדי להעיד כי סבלים לא סייעו לתובע בעבודתו.

105. כמו כן, בכל הנוגע לטענות התובע בנושא החניה, בנושא הדואר ובכלל זה תלושי השכר ואי קבלת מוצרים בסיסיים (קפה וסוכר), הרי שכפות המאזניים נותרו מעוינות (נת/סע' 35 ו-36). כך גם בכל הנוגע לטענות התובע בעניין המלגזה. לא מצאנו בטענות שנטענו על ידי התובע בעניינים אלו כבסיס עובדתי להתעמרות. התובע צירף תמונה של רכבים בחניה (ת/ל), שלא ניתן ללמוד מהן ולא כלום. התובע לא צירף תמונות של נזקים ברכבו או תלונה שהגיש למשטרה בעניין זה.
106. בד בבד, וכפי שיפורט להלן, נגלתה בפנינו מסכת עובדתית מטרידה.
107. ראשית, התובע צירף לתצהירו תמונות של פסליו אשר אוחסנו על ידו, במשך למעלה מעשור (ת/סע' 6 ו- 71 ) במחסן העיריה ואשר חלקם ניזוקו ( ת/נה ו-סא). התובע טען בפנינו כי גנבו לו פסלים ומצלמה (ע' 13 ש' 26-29). ספק בעינינו, אם אחסון רכוש פרטי, בהיקפים שכאלה, במקום ציבורי , מהווה חלק מתנאי עבוד תו של עובד. ברם, זילכה העיד בפני נו כי "בהמשך כל בקשתו כולל איחסון דברי אומנות שידע נו שזה יכול לעזור לו להשתקם, אוכסנו" (ע' 21 ש' 20-21). מכל מקום, יש להוקיע תופעה של חבלה מכוונת ביצירותיו של אדם, בין ברכוש פרטי ובין ברכוש ציבורי. בהקשר זה מקובלת עלינו טענת העיריה, כי אם מדובר במעשה גניבה או חבלה על ידי פרדי, אמיר או אסף, כמו גם האזנת סתר על ידי התובע, הכתובת לכך היא המשטרה (נת/5 – ע' 1 סע' 4; סע' 42; ת/פא ע' 2). עוד הדגיש התובע העירוני, כי "בנוסף העלה המתלונן בפני החוקר תלונות נוספות....פריצה למחסן שלו מבלי שנגנב ממנו דבר ואין הוא יודע מי עשה זאת" ( נת/5 ע' 3, סע' ה3). בד בבד, לא מצאנו כי העירייה פעלה במהירות המתבקשת על מנת למנוע הישנותם של מקרים אלה, מעבר להיבטים הפליליים, ככל שישנם, אשר בטיפולה של המשטרה.
108. שנית, התובע טען בתצהירו וגרסתו לא נסתרה, אף לא בתצהיר הנתבעת, כי השלטים עליהם היו כתובים שמו ותפקידו נקרעו והורדו מדלת משרדו ומהקיר שליד הדלת , כי דלת משרדו נפרצה והחותמת שלו נעלמה ממשרדו וכי תיבת המכתבים הפרטית שלו נתלשה (ת/לה ו-לז, סע' 67 ו- 68). גם בהקשר זה הדגיש התובע העירוני כי " בנוסף העלה המתלונן בפני החוקר תלונות נוספות השלט שלו נתלש ממקומו, אם כי אין הוא יודע מי ביצע זאת" (נת/ע' 3 סע' ה2). נדמה כי העירייה היתה שוות נפש בעניין זה ולמצער נקטה בעצימת עיניים .
109. שלישית, התובע טען כי במהלך תקופת עבודתו במחסן, הוא "זכה" לקללות חריפות ואיומים קשים מצד אמיר ואסף (ע' 10 ש' 31-33) . בהקשר זה מצאנו לציין, כי נוכח העובדה שהשניים לא זומנו לעדות מטעם העירייה, מחד, ועת טענת התובע לא נסתרה על ידי זילכה בתצהירו והתובע לא נשאל על כך בחקירתו הנגדית, מאידך, יש לזקוף את הדבר לחובת העירייה. יותר מכך, זילכה לא הכחיש את דבר האיומים, אך טען כי "כל נושא האיומים לא מטופלים על ידי, הם מטופלים על ידי המשטרה. אין בסמכותי לטפל בנושאים אלו (ע' 21 ש' 26-28) .
110. עיקר טענותיו של התובע ביחס לאמיר בעניין הנאצות והגידופים לא נסתרו על ידי העירייה, ולפיכך מצאנו לקבלן. אמרנו בעיקר, שכן על חלקן איננו יכולים להסתמך. מכל מקום, התמונה המצטיירת לפנינו מגלה שיח אלים.
  • יום 12.5.2015 (ת/סע' 45 ו-46) –התובע הקפיד לציין בעדותו בפנינו, חזור שנה, כי "כל ההקלטות שביצעתי חוקיות. כי ההקלטה תמיד הייתה בכיס"; "(אמיר –ד.י.) כל היום קילל אותי, היה מאיים עליי יום יום. בהקלטות לא שומעים אותי מדבר או מקלל אלא רק את (אמיר- ד.י.) " (ע' 11 ש' 23-24); "כל ישיבה מוקלטת" (ע' 12 ש' 13); "כל פגישה מוקלטת" (ע' 12 ש' 19-20); "אתה לא צריך להראות לי הכל מוקלט" (ע' 13 ש' 21). ברם בשונה ממנהגו, זו הפעם, התובע לא צירף תמלול הקלטה של שיחה מיום זה לתצהירו. שמא הדבר נובע מהעובדה כי התובע ציטט לדברים שנאמרו בין שניים, במשרדו של אמיר, כאשר מקונן בנו ספק האם האחרון ומר שלמה אבישר מודעים ל קיומו של התובע, קרי לחוקיות ההקלטה, ככל שקיימת הקלטה כאמור ( ת/כג-כה).
  • יום 10.6.2015 – שיחה בין אמיר לבין עובד קבלן בשם הרצל, כאשר התובע נוכח במקום ושומע את הדברים כי התובע "זונה", "זבל של בן אדם" ( ת/סע' 58).
  • יום 11.6.2015 – התובע טען וגרסתו לא נסתרה, כי הוטחו בו קללות על ידי אמיר, לרבות "נרקומן", "אפס", "אבא שלי הוציא את אמיל מפח זבל", "לא עברת כיתה ב'", "אני אתן לך למצוץ לי את הזין עד שתתחנן על נפשך" ועוד (ת/סע' 59).
  • יום 6.8.2015 – כפי שציין התובע העירוני המשמעתי, קיים חשש שמא מדובר בהקלטה שאינה חוקית ( ת/סע' 65; נת/ע' 2 סע' ד). לפיכך, לא נדרש לשיחה זו שנערכה במשרדו של אמיר, כאשר התובע אינו חלק משיחה זו, על הנפקות הנובעת מכך.
  • יום 3.11.2015 – התובע טען, כי בנוכחותם של פרדי ואמנון ברזילאי, אמיר קילל אותו, הצמיד את גופו אליו והרים כלפיו את ידו. גרסתו של התובע בעניין זה לא נסתרה. אמנם התובע ציין כי בעקבות מקרה זה העבירו את אמיר לאגף אחר בבני ין העיריה, אך זילכה ציין מנגד, כי אמיר לא הורחק מ מחסני העירייה וממילא לא הוחזר אליהם. אמיר ביקש, במשך תקופה מסוימת שלא להימצא בקרבתו של התובע, ובקשתו אושרה על ידי מנהל המדור ( נת/סע' 37). לדידו של התובע, לאחר כחודש וחצי אמיר הוחזר לתפקידו וחזר להתעלל, לאיים ולקלל, בכל פעם שהיה רואה את התובע "בלחש כדי שלא ישמעו ולא אוכל להקליט אותו שוב" ( ת/סע' 73).

ודוק, בהקשר זה ניתנה החלטה של בית המשפט השלום, שלפיה נאסר על הצדדים ליצור קשר אחד עם השני, להטריד אחד את השני, לאיים אחד על השני ולפג וע בפרטיות אחד של השני. בזיקה לכך קבע התובע העירוני, כי "עוד השתכנעתי בענין התלונה השניה נגד אמיר ... על כך שהוא התפרץ על אמיל תובל בצעקות וקללות" ( נת/5 -ע' 10 סע' 2) ובהמשך כי "בהתחשב בהתנהגותו של זה (התובע –ד.י.) שהיה בה משום התגרות ושאר נסיבות המקרה, החלט תי להסתפק בנזיפה מנהלית (באמיר–ד.י.)(נת/5 - סע' 11 סע' 7(ב)).
  • לאחר הדיון בבית משפט השלום, אמיר המשיך לקלל את התובע ולאיים עליו ( ת/סע' 76).
  • יום 23.2.2016 - אמיר שם את ידיו בצידי פניו וקילל את התובע "שרמוטה מזדיין".

111. בהקשר אחר ציינתי (סע"ש 18999-04-18 אלונה נדב שומן- המילטון חשמל ואלקטרוניקה בע"מ (מיום 9.9.2019) (להלן- עניין שומן), כי אמנם גידופים וקללות אינם מעידים על נימוסי עובדים מבית מדרשה של חנה בבלי ז"ל, וי ש לשאוף לסביבת עבודה נקיה גם מקללות וגידופים בין עובדים ( עב (ת"א) 12875/08 ולדימיר סלינקו – טל קורפשטיין (מיום 6.6.2011)(להלן- עניין סלינקו); אך מצד שני נקבע, אמנם בהקשר של עילת לשון הרע, כי קללות וגידופים מהווים לצערנו חלק מהחיים החברתיים במדינה, עניין שגרתי וכמעט יומיומי, ולפיכך קיים חשש שהכרה שיפוטית גורפת בגידופים כב'לשון הרע' תביא להצפת בתי המשפט בתביעות שזו עילתן ככל שהשימוש בגידופים שכיח יותר, כך נעשית פגיעתם לקשה פחות, עד כדי אמירת גידופים מסוימים בנסיבות מסוימות לא תגרום עוד לפגיעה ממשית. זאת ועוד. בחוגים רבים בחברה הישראלית הם חלק בלתי נפרד מתרבות השיח. לעתים, כשהדברים נאמרים בעידנא דריתחא, כשאינם מותירים חותם, ולכל היותר מסבים אי-נעימות רגעית וחולפת – בנסיבות המתאימות ראוי לקבוע שמדובר בעניין של מה בכך שאדם בר דעת לא היה בא בתביעה בגינו ( ת"ק 17253-11-12 קורל נ' לימור (מיום 30.3.2015).
112. ואולם, בשונה מעניין שומן בו שיח הקללות היה בין אלמוני לבין פלמוני ולא הופנו במישרין כלפיה, בענייננו התובע היה מטרה, למצער, על פני תקופה בת כשמונה חודשי ם, לקללות וגידופים מצדו של אמיר.
113. אכן, מערכת היחסים בין התובע לבין פרדי, אמיר ואסף הייתה בעייתית. לדעתו של יעקב מאיה, כל הסכסוך ביניהם נוצר כתוצאה מאירוע חד פעמי, מועד פרישתו, בו אמיר צעק על התובע לפני כולם והאחרון נעלב מהצעקות (נת/ע' 7 סע' ד). ואכן, ח רף ניסיונותיו של זילכה להשכין שלום בין הניצים הדבר לא הסתייע. בד בבד, בכל הנוגע למערכת היחסים שבין התובע לבין אמיר אין מדובר אך בחוסר "כימיה", כפי שהתרשמנו ממערכת היחסים שבין התובע לבין פרדי. בכל הנוגע לאסף לא הוכח בפנינו כי האחרון קילל או גידף את התובע.
114. התמונה המצטיירת מהעדויות והראיות שבפנינו , כי התובע הוכיח כי בענייננו קיימת תשתית עובדתית להתנהגות חוזרת ונשנית של התנכלות תעסוקתית. המכלול השלם של ההתנהלות כלפי התובע , וליתר דיוק צבר האירועים על פני תקופה בת כתשעה חודשים – בין בפגיעה בשלטים שליד חדרו, כמו גם פגיעה בפסליו במחסן כשלעצמם על ידי גורמים שטרם הובררה זהותם, בין בקללות וגידופים כלפיו מצדו של אמיר, הביאו לפגיעה בכבודו כאדם.
115. בד בבד, לא נעלמה מעינינו העובדה, כי התובע העירוני המשמעתי בחן ובדק חלק מהסוגיות אותן עורר התובע, כך שתלונותיו לא נפלו על אוזניים ערלות. בנוסף, במשך תקופה ארוכה, קרוב לשנה, ביקשה העיריה להגיע עם התובע להסכמה להעברתו לחווה החקלאית כאמור, כאשר יו"ר ועד העובדים בעירייה וסגניתה שותפים לתהליך ותומכים במעבר כאמור, דבר אשר היה מביא לגדיעת ההתעמרות הנטענת. התרשמנו כי הגורמים הבכירים בעירייה נהגו בתובע, ככלל, באורך רוח. דא עקא, התרשמנו, כי פסליו וכליו האישיים של התובע , כמו גם אי העברת מכולה לחווה החקלאית היוו חסם מבחינתו של התובע לניודו לשם.
בנוסף, לדעתנו, בעצם התנהלותו של התובע, בין אם על ידי תיעוד באופן תדיר של עמיתיו, בין בהתנהלות מתגרה כלפי אמיר באחד מהמפגשים (נת/5 ע' 11 סע' 7), יש לו חלק מסוים במצב הקשה אליו הגיעו יחסי העבודה בינו לבין עמיתיו . זאת ועוד, בשונה מעניין שובל בו "צעקות וגערות היו כחלק משגרת העבודה תחת ניהולה" של הממונה, בעניינו הנאצות נאמרו מפי עמית לעבודה; ולגבי חלק ניכר ב תקופה בת 9 חודשים , הגם שהתובע טען כי "הכל מוקלט" ( תוך שצירף תמלולי הקלטות לכתב תביעתו ולתצהירו) לא הובאו ראיות לקללות של אמיר כלפיו.
116. מאליו יובן, כי התנהלותה זו של העיריה לגבי ניודו, באמצעות הדרג הבכיר, אינה שוללת את עצם ההתנכלות, שכן התרשמנו כי דרג הביניים (זילכה ופרדי), לא עשו די על מנת למגר את ההתנהלות של אמיר כלפי התובע (בהיבט הגידופים) או הנזקים שנגרמו לפסליו וחפציו וסביבתו על ידי גורמים שטרם הובררה זהותם , אשר הלין חזור ושנה בעניין, כאשר תלונותיו נותרו לא פעם ללא מענה אמיתי. במילים אחרות, דרג הביניים נקט, למצער, בחלק מהזמן, בגרירת רגליים ובעצימת עיניים לגבי סביבת העבודה הלא תקינה של התובע . ודוק, בניסיון הכן מצד הנהלת האגף הבכירה להפריד בין הניצים באמצעות ניודו של התובע, יש כדי להוות שיקול לטובתה של העיריה , עת נשקלל את גובה הפיצוי לו זכאי התובע ממנה .
117. אשר על כן, מקרה חריג ומיוחד זה מצדיק את חיוב העירייה, כמעסיקה , החייבת לספק סביבת עבודה הולמת לעובדיה, לשלם לתובע פיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו בסך 40,000 ₪, אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום.

טוהר מידות ומנהל תקין
118. לטענת התובע, יש להכיר בו כחושף שחיתויות ולפצותו בפיצויים לדוגמא בסך 200,000 ₪. שכן, אין מחלוקת כי התובע פוטר מעבודתו בחודש יוני 2017, כאשר התביעה הוגשה לבית הדין בחודש אפריל 2018, כך שאפילו לא חלפה שנה אחת ממועד היווצרות העילה. בנוסף, אין מחלוקת כי גם במשך הזמן שבו שהה התובע במחלה עקב תאונת עבודה , המשיכו מי מטעם העירייה לשאת ולתת איתו בנוגע להמשך עבודתו (נספ ח פז עמ' 10 לתצהיר התובע) ואף שלמה איים על התובע כי אם לא יסכים לתנאים שהוכתבו לו, הוא ישלול ממנו את זכויותיו (ע' 17 ש' 8-11 לנספח פ"ו לתצהיר התובע).
119. מוסיף וטוען התובע, כי הבסיס להתעמרות בתובע ולאחר מכן לדחיפות העברתו למקום עבודה אחר, היה העובדה כי התעמת עם פרדי, בנוגע לכספים שהחזיק במזומן, וכן העובדה כי התעמת עם אמיר כשזה ניסה לבצע עבודות פרטיות על חשבון העירייה. כך שגם כאן אין מחלוקת, כי הסיבה לניסיונות העיריה להרחיק את התובע מהמ חסנים באה על רקע חשיפת השחיתות. משלא הסכים התובע כי הוא זה שישלם את מחיר חשיפת השחיתות, הודח מעבודתו. לפיכך, יש לקבוע לתובע פיצוי הולם לדוגמא, ללא הוכחת נזק, בהתאם לחוק הגנה על עובדים.
120. לטענת העיריה, יש לדחות את טענות התובע מכל וכל, ובכלל זה יש לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות העומדת על שנה אחת. התובע גולל בתביעה אירועים שהתרחשו לפני שנים רבות . העיריה מוסיפה וטוענת כי התובע בעצמו תיאר אירועים שהתרחשו לדבריו לפני עשרים שנה (ע' 14, ש' 26-30), כאשר ההחלטה לנייד את התובע מתפקידו התקבלה לכל המאוחר ביום 23.6.2016 והתביעה לבית הדין הוגשה כמעט שנתיים לאחר מכן (סע' 34 לכתב התביעה).
(1) חוק הגנה על עובדים
121. סעיף 2(א) לחוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), תשנ"ז- 1997 (להלן- חוק הגנה על עובדים) קובע, כי "לא יפגע מעסיק בענייני עבודתו של עובד ולא יפטרו בשל כך שהגיש תלונה נגד מעסיקו או עובד אחר של אותו מעסיק, או שסייע לעובד אחר בקשר להגשת תלונה כאמור". "ענייני עבודה" הוגדרו בסעיף 1 לחוק הגנה על עובדים , בין היתר, "כתנאי עבודה...פיטורים או פיצויי פיטורים, הטבות ותשלומים הניתנים לעובד בקשר לפרישה מעבודה".
122. לצורך הדיון בפרק זה, נצא מנקודת הנחה , שלפיה התלונות עומד ות בתנאים המצטברים הקבועים בסעיף 4 לחוק הגנה על עובדים , מחד, וכי עצם הכוונה לנייד את התובע מהמחסן לחווה החקלאית, נכנסת לגדרו של צמד המילים תנאי עבודה בסעיף 1 לחוק, מאידך.
אמרנו נצא מנקודת הנחה, שכן התלונה שהוגשה על ידי התובע ל"רשות המוסמכת" כמשמעותה בחוק הגנה על עובדים, היא המשטרה, היא לאקונית ומצוין בה "גניבה" בלבד, ללא שיש בצדה כל פירוט, קרי האם הדבר קשור להפרת חיקוק בעירייה או הפרת חיקוק בקשר לעבודתו של התובע , לרבות פגיעה בטוהר המידות או מינהל תקין , או שמא בעניין הפסלים או איומים כלפיו. בד בבד מצאנו תלונה למבקר העירייה (ת/כ"ו).
נצא גם מנקודת הנחה כי לנוכח האמור בסעיף 3 לחוק הגנה על עובדים , בנסיבות העניין, יש להעב יר את נטל ההוכחה לכתפי המעסיק. שכן, אין חולק כי התרעותיו ותלונותיו של התובע כנגד אמיר ואסף נתנו את האות להתנכלות כלפיו מצד אמיר, כמו גם הצורך להעברתו לחווה החקלאית. מכל מקום, על פי ההלכה הפסוקה, המערער לא נדרש להוכיח כי התלונה לכשעצמה, היא לבדה זו שהיוותה את המניע להחלטות שהתקבלו לגביו. ראה: ע"ע (ארצי) 61646-10-10 בן שמעון – מדינת ישראל (מיום 11.3.2013) (להלן- עניין בן שמעון).
123. אלא מאי. בעניינו נתגלעה מחלוקת כאמור בין הצדדים, שכן סעיף 5 לחוק הגנה על עובדים קובע, כי "לא יזדקק בית-הדין האזורי לעבודה לתובענה בשל הפרת הוראות חוק זה שהוגשה לאחר שחלפו שנים עשר חודשים מיום שנוצרה עילת התובענה".
124. בעניין בן שמעון עמד ב ית הדין הארצי על תכליתו של החוק, ואופן יישומו במקרים רבים שהובאו לפתח ו: להגן על העובד חושף השחיתות, מזה, ולעודד עובדים לחשוף מעשי שחיתות, מזה. בראי האמור, נקבע, כי לאור תכליתו המיוחדת של החוק והמגמה המשתקפת בפסיקה בנושא, יש לפרש את הסדרי ההתיישנות במקרה זה באופן מצמצם. כך, גם אם עילת התביעה נוצרה לכאורה לראשונה במועד מסוים, אין הדבר מונע יצירת עילות תביעה נוספות במרוצת הזמן, המתחילות מחדש את מרוץ ההתיישנות (ע"ע (ארצי) 533/09 עופרה אילן ואח' – שירותי בריאות כללית (מיום 15.6.2011). בהקשר אחר נקבע על ידי כב' הנשיא (בדימוס) אדלר , כי קיימת מגמה של צמצום תחולת דוקטרינת ההתיישנות, וכוחה יפה במיוחד משעסקינן בחוק למניעת הטרדה מינית אשר תקופת ההתיישנות שנקבעה בו קצרה מתקופת ההתיישנות המקובלת בדין האזרחי (ע"ע (ארצי) 346/05 שלמה שלום – אלה קוזמינוב (מיום 15.6.2006).
(2) מן הכלל אל הפרט
125. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, התרשמנו מהעדויות שבפנינו ובחנו את המסכת הראייתית שבפנינו באספקלריה של חוק הגנה על העובדים, מזה, והתלונות על פני ציר הזמן, מזה, הגענו לכלל מסקנה שלפיה התביעה התיישנה, ש כן הוגשה בחודש אפריל 2018. נבאר את טעמינו לכך.
126. ראשית, התובע טען בחקירתו הנגדית, במענה לשאלה שנשאל בראי חוק הגנה על עובדים, כי "פגעו בי כשדוד רז נכנס לתפקיד, שבני אוחיון נכנס לתפקיד ויהודה. במחסן של הסוללים. כשעברנו מעזריאלי לסוללים, בערך לפני 20 שנה" (ע' 14, ש' 26-30). התובע טען (ת/סע' 13-21), כי דוד רז ובני אוחיון נכנסו בהתאמה לתפקידם, בשנת 2003 ובשנת 2011, אך פוטרו בהתאמה בשנת 2008 ובשנת 2012 מתפקידם (ע' 20 ש' 15-27) , עקב תלונותיו על התנהלותם המושחתת. יוער, כי דוד רז התלונן על התובע, כביכול האחרון גנב ציוד עירוני שלא כדין, אך תלונתו נסגרה ( ת/י/1 ו-י/2). מכל מקום, התובע לא טען בפנינו וממילא לא הוכיח, כי תנאי עבודתו נפגעו באותה עת.
127. שנית, התובע טען כי בסמוך לשנת 2005 , עת עבד במקביל לעבודתו בעירייה כמורה לאומנות בבית ספר ביאליק רוגוזין בתל אביב, מיד עם פרישתו של מר יוסי ארגמן, הורה פרדי לשני עובדי בית הספר למחוק את ציורי הקיר (ת/יב) שצייר התובע, באמצעות סיד. שכן "כבר אז לא יכול היה פרדי ... ל סבול אותי ובעיקר לא את יצירותיי" (ת/סע' 24 -26). לתימוכין בעמדתו ביקש התובע להפנות לכתבה בעיתון הארץ מיום 9.9.2015 (ת/יג) שכן נכתב בה , בין היתר, כי "הגיע אמיל ועצר את הפועלים בגופו ממש". בעניין זה נציין כי אף לשיטתו של התובע, מעסיקתו בבית הספר היתה חברת "יובל חינוך בע"מ" ולא העירייה. מאליו יובן, כי כתבה בעיתון, כשלעצמה, בהקשר דיוננו, אינה יכולה להוות תשתית ראייתית, אך עולה ממנה כי מחיקת הציורים היתה חלק ממהלך כולל של שינוי תפיסתי בבית הספר; וחזקה על המנהלן באותו בית ספר , בענייננו פרדי, כי יישם את הוראת מנהלת בית הספר באותה עת . תחושותיו הסובייקטיביות של התובע כי פרדי לא סבל אותו אינן מעלות ואינן מורידות לענייננו. מכל מקום, גם באשר לתקופה זו התובע לא הוכיח בפנינו , כיצד נפגעו תנאי עבודתו בעירייה באותה עת.
128. שלישית, התובע טוען כי "אירועי ההתעמרות החלו בשנת 2015" (סע' 25 לכתב התביעה; ת/סע' 32; סע' 6 לסיכומי התובע). תנא מסייע לטענת העיריה, שלפיה עד למועד זה אין ולא יכולה להיות לתובע טענה שכביכול ניסו "להיפטר מהתובע" ו"להתעלל בו" או לפגוע בו בכל דרך אחרת, היא העובדה שביום 22.4.2014, "עם סיום תקופת הניסיון, ובהמלצת הממונה", קיבל התובע מינוי של קבע למשרת מנהל מחסנים ושירותים לוגיסטיים בעירייה (נת/1). אמנם התובע טוען כי בפועל לא השתנה תפקידו, אך אישר בחקירתו הנגדית, כי נערך מכרז בעניינו במועד זה (ע' 10 ש' 1-15). מכל מקום, עד לשנת 2014 התובע לא טען, וממילא לא הוכיח בפנינו, כי נפגעו תנאי עבודתו בעיר ייה. משכך, נתמקד אפוא החל משנת 2015 ואילך.
129. אכן, החל משנת 2015 התובע הגיש תלונות רבות כנגד עמיתיו לעבודה- אמיר ואסף. אפילו נניח לצורך הדיון בענייננו בפרק זה, כי כל טענות התובע בנוגע ל "חשיפת שחיתויות" נכונה (ע' 10 ש' 23-24; ת/כ וסע' 47-48) , התובע לא הוכיח כי נפגעו תנאי עבודתו , במהלך תקופת עבודתו. קרי, גרסת התובע כי נאלץ לעבוד בחושך וכי נאלץ לבצע עבודת סבלות בעצמו , נסתרה בחומר הראיות ואף בעדויות שנשמעו מטעמו . זאת למעט עניין הגידופים והקללות, כמו גם עניין הנזק לסביבת עבודתו. לגבי הפסלים נעיר, למעלה מהנדרש, כי ספק בעינינו אם פגיעה בפסלים, כשלעצמם, בהקשר דיוננו בפרק זה, מהווים חלק מתנאי עבודתו, שכן חל על יו איסור , בתכלית האיסור , ליצור פסלים במהלך שעות עבודתו בעירייה ואלו אך אוחסנו בעירייה.
130. ואולם וזה העיקר, התמונה לגבי תום תקופת עבודתו , קרי, החלטה על ניודו של התובע מהמחסן, מורכבת יותר , זאת חרף העובדה שזו מצויה בפררוגטיבה של העיריה כמעסיקה, שכן בכתב המינוי שניתן לתובע ביום 26.1.1990 נקבע כי "הרשות בידינו להעסיקך בעבודה במשמרות, להעבירך מיחידה ליחידה בעיריה ולהטיל עליך כל תפקיד לפי ראות עינינו" (נת/1). משכך נעמוד על השתלשלות העניינים אשר הביאתנו עד הלום. נפרט.

  • יום 22.7.2015 - נמסר לתובע במהלך פגישה בנוכחותו, כי יש כוונה להעבירו מהמחסן לחווה החקלאית וכי ממתינים לסיום חקירת התובע העירוני המשמעתי בעניין. כבר באותה עת היה התובע מיוצג על ידי עורכת דין, שכן בסיכום הפגישה נכתב "ממתינים לאמיל לקבל החלטה לאחר שיתייעץ עם עורכת הדין שלו" (נת/6). בהקשר זה ציין זילכה בחקירתו הנגדית, כי "נתנו את האפשרות וחיכינו ונתנו לו אפשרות לעבור לחווה החקלאית וזה יכול היה לעזור לו המון, בהתחלה הוא הסכים ואחר כך הוא סרב. כל הדברים האלה נעשו מתוך רצון לתת לו את כל מה שמגיע לו עם הרבה סבלנות" (ע' 21 ש' 23-25).
  • יום 12.11.2015 - ניתן צו הרחקה הדדי על ידי בית משפט השלום שאסר על התובע ו אמיר ליצור כל סוג של קשר, להטריד אחד את השני, לאיים אחד על השני או לפגוע בפרטיות אחד של השני ( ת/מה).
  • יום 24.11.2015 - התקיימה פגישה בנוכחות התובע ובאת כוחו דאז, עו"ד סאני שייקיס, בה סוכם על מעבר זמני לחווה החקלאית עד ליום 1.6.2016. מנקודת מבטו של התובע ובאת כוחו נרשם , כי "בתום ההליך המשמעתי ידונו הנוגעים בדבר, קרי מר אמיל טובול והממונים עליו בעיריית תל אביב בעניין חזרתו למחסנים" (נת/6) . דומה כי התובע לא דחה על הסף את ההצעה, כפי שהוברר בחקירתו הנגדית בפנינו (ע' 12, ש' 1-4).
  • יום 10.3.2016 - התובע העירוני המשמעתי המליץ , בשים לב לאווירה העכורה ששוררת במדור המשפיעה על תפקודו, כאשר התובע מקליט את חבריו באופן תדיר , כי "אין ולא יהיה מנוס מלשקול לבצע הפרדה בין הניצים" (נת/5).

בהקשר זה נציין, כי התובע הסתכסך לא רק עם שני עובדי המדור- אמיר ואסף, אלא התקשה לקבל את מרותו של מנהל המדור דאז- פרדי. טענה זו של העירייה (נת/8 ו-נת/16) לא נסתרה. שמא הדבר נובע מתחושות קשות של התובע כלפי פרדי, שכן, "אני עוד יש לי עוד אותך (פרדי – ד.י.) עוד מרוגוזין... שהכרחת את הפועלים למחוק לי את הציורים... אני לא שכחתי את זה ואת הכתבות" (ת/צב וסע' 24-25; ע' 10, ש' 6-10).
מכל מקום, לא ניתן היה לקיים את העבודה כסדרה והייתה קיימת נחיצות להפרדה.
אמנם התובע טען בתצהירו כי פרדי מתנכל לו, שכן הוא שו תף לשחיתות עם חבריו; אך במסגרת הדוח (נת/5), לא מצאנו כי התובע הגיש תלונה לתובע העירוני המשמעתי כנגד פרדי. לא נעלמה מעינינו טענתו של התובע כי "פרדי שהיה מנהל מדור הוציאו אותו והוא לא בעירייה, כנראה בגלל העבירה" (ע' 11 ש' 11-12; ת/צא ע' 2 ש' 16-18; צב ע' 6 ש' 9-14). דבר העולה לכאורה עם דבריו של זילכה בחקירתו הנגדית, כי "העירייה עשתה מספר צעדים לאותם אנשים. התובע היה נגד שלושה אנשים ואחד מהם קיבל נזיפה אמיר ... אסף... נדון בבית הדין המשמעתי של הרשויות המקומיות ואפילו לקחו לו משכורת וננזף. השלישי זה פרדי שפרש." (ע' 21 ש' 29-31). ואולם, זילכה טען בד בבד, כי פרדי לא הודח מהעיר ייה, אלא פרש לפנסיה מוקדמת לקראת גיל 60 (ע' 17 ש' 15-19). מכל מקום, לצורך הדיון בטענת ההתיישנות איננו צריכים להכריע בכך.
לכך נוסיף כי התובע יצא חוצץ אף כנגד ששי ודוד אשר עבדו במחסן.
לפיכך, היה הכרח להפריד בין אמיר לבין התובע; ובנסיבות העניין היה פשוט יותר, באותו שלב, לנייד דווקא את התובע מאשר את אמיר, בפרט כאשר קיים משבר אמון עם מנהל המדור הממונה עליו.
  • יום 3.4.2016 - התקיימה פגישה בנוכחות התובע, במהלכו הוצע לו לעבור לחווה החקלאית. התובע סירב לכך (נת/7)(ע' 12 ש' 9-13).
  • יום 13.6.2016 - אירעה לתובע תאונת עבודה.
  • בין לבין, בחופשת המחלה (28.6.2016 ועד ליום 31.3.2017), התובע ביקר בחווה החקלאית, ואף נפגש הן עם אילנה מנהלת החווה (להלן –אילנה) והן עם נציג הרשות לפיתוח כלכלי המפעילה את החווה, וזה הראה לו היכן יהיה המשרד ומחסן הציוד שלו (ע' 12 ש' 33 – ע' 13 ש' 1).

בהקשר זה נדגיש, כי מתמלול השיחה שהתקיימה בין התובע לבין אילנה (שהובאה בחלקה מדקה 02:30 ועד דקה 25:32), עולה , כי לטענת האחרונה "סילקו" את התקן של התובע במחסן וכי מנסים לעשות לה "תרגיל" (ת/פו ע' 3 ש' 3-15), ובראי הדברים יש לראות את האמור בתצהירו של התובע (ע' 13 ש' 1-4). ואולם, מתמלול זה עולה כי אילנה ביקשה לתת לתובע הזדמנות בחווה ( ת/פו ע' 8 ש' 8-10). התובע אישר בחקירתו הנגדית כי ערך סיור בחווה עם נציגת הרשות לפיתוח כלכלי ואף הציעו לו משרד וכן הראו לו קונטיינר לאחסנת הציוד (ע' 13 ש' 5-10). בהקשר זה נציין, כי התובע התייעץ עם באת כוחו הנוכחית בעניין המעבר לחווה (ת/פז ע' 7).
אלא מאי. העיריה טענה בסיכומיה (סע' 35), כי "התובע טען בעדותו שאילנה אמרה לו "שעובדים עליו בעיניים" בעניין הקונטיינר שהבטיחו להביא לו, אך לא הצליח למצוא את האמירה הזאת באף אחד מהתמלילים שהציג (למרות שאמר כמה פעמים ש"כל ישיבה מוקלטת" – ע' 12 שורות 13 ו-20). התובע הסביר, שדווקא את השיחה הזאת עם גב' בנימין לא עלה בידיו להקליט, אבל את כל השאר כן... (ע' 13 לפרוטוקול, ש' 15-18) ". דא עקא, כי מתמלול השיחה שצורף עולה בבירור, כי שלמה מציין כי "אני לא משבץ את אמיל למחסנים שלו. אמיל בנפרד והפסלים עם כל הכבוד בנפרד. אם לא יהיה מקום לפסלים, הוא יודע מה לעשות איתם. למכור אותם, לתת אותם לבתי ספר, מה שלא יהיה...התנאי הוא לא מעבר של אמיל יחד עם הפסלים שלו עם כל הכבוד...ואז נמצא להם את המקום שלהם, איפה מה שצריך באמת לעשות ויהיה אפשרי, אנחנו נכבד את זה. אם לא לא. מה לעשות? את יודעת כמה מוצגים יש לו? אלפי מוצגים..." (ת/פו ע' 10 ש' 7-10, ע' 11 ש' 1-5). בהמשך, אמיל מציין, "אני לא אזרוק את הכלים שלי" (ע' 12 ש' 7). ובהמשך שלמה: "אני לא יכול לקחת מכולות...אם אני לוקח קונטיינר או מכולה ולוקח אותה שם ושם אותה במוסד חינוכי כמו פה, זה מחייב אותי בהיתר בניה, אחרת אני מסתבך בחוק ואני לא רוצה להסתבך (ש' 19-24). בהמשך אילנה מציינת : "לא אפשרו לנו כי בכל האזור הזה שנקרא ראש ציפור שכולל את גבעת...החווה וגני יהושע, הגיעו ל-100% בנייה שמותרת במקום. אי אפשר לבנות סנטימטר אחד במקום" (ע' 13 ש' 5-8). ובהמשך: "אבל יכול לבנות לך מחסן של כתר דרך אמיר 3*3 לשים שם את הציוד שלך (ע' 14 ש' 1-2). בהמשך אמיל: "אני צריך מקום שיהיה סגור שלי, של הדברים גם כן שהכלים הם באמת יקרים, נשים אותם שמה. היא רוצה לתקן, לרתך, לחתוך..."(ע' 15 ש' 19-22). בתום הפגישה ביקשו שהתובע יהיה על תקן המחסנאי בחווה.
לא נעלמה מעינינו טענת התובע, כי הסכים לעבור לחווה רק בגלל ש"הבנתי שרוצים לרצוח אותי מכל האיומים והייתי מוכן לבדק בחווה מה הולך שם" (ע' 12, ש' 5). ברם, גרסתו בעניין זה אינה מהימנה עלינו והיא על דרך הגוזמה , בפרט שבמקום אחר אמר, בלשונו, "אני רוצה שהוא ירים ראשון את הידיים... שייתן, אני אוכל אחד, אני מפרק אותו לגמרי אחר כך" (ת/צד ע' 5, ש' 11).
  • יום 23.6.2016 - התקיימה פגישה בנוכחות גורמים שונים בעירייה, בנוכחות התובע ובנוכחות יורם. לטענת התובע "עדיין קיימת בעיות קשות עד כדי אלימות מילולית במערכת היחסים". בתום הפגישה מנהל האגף המליץ על העברתו, תוך בקשה מועד העובדים לניודו בכפיה. ניתנה לתובע הזדמנות לשיבוץ בחווה עד ליום, 28.6.2016, כאשר במועד זה "יסיים מר אמיל תובל עיסוקו במחסן בזק ויתייצב במשרד הנהלת האגף לשם שיבוץ מחדש וזאת לאחר איסוף חפציו האישיים והפרטיים ממשרדו במחסני בזק". (נת/9)(ע' 12 ש' ש' 17-24).
  • יום 27.6.2016 - ביקש התובע עוד מספר ימים לשקול את ההצעה, אך התובע לא החזיר תשובה ומאותו מועד לא הגיע עוד לעבודה. לטענתו "הבנתי שכולם יד אחת נגדי. אני צריך לבדוק את ההבטחות שלהם כי הם היו זורקים אותי גם מהחווה." (ע' 12 ש' 31-32).

בזיקה לכך נציין, כי הן בתצהירו והן בעדותו בפנינו, טען התובע כנגד העיריה, כביכול דעתה נוטה לטובת אמיר ואסף, שכן "סבא של (אסף - ד.י.) היה סמנכ"ל בעירית ת"א ודוד שלו מנהל כוח אדם. אבא של (אמיר- ד.י.) מנהל בשפע ואח שלו במרלוג." (ע' 11 ש' 1-4). יוער, כי בתצהירו ציין התובע כי "אביו (של אסף–ד.י.) היה מנהל במחלקת כ"א בעיריה. אביו של אמיר ... מנהל במחלקת שפע בעיריה ואחיו מקושר עם מר בן גל, יו"ר ארגון העובדים של עירית תל אביב" (סע' 33 לתצהיר התובע). טענות התובע וליתר דיוק רמיזותיו כנגד העיריה ו כנגד ועד העובדים נטענו בעלמא והן בלתי מבוססות.
  • יום 6.10.2016 - התקיימה פגישה בנוכחותם של מנהל משאבי אנוש חינוך, התובע וכן בנוכחות יו"ר ועד העובדים וסגניתה. במהלך הפגישה נרשם כי לטענת התובע, "מנהל אגף משאבי חינוך הבטיח לו להעביר את כל הפסלים לביתן בחווה , אך כשהגיע לשם הסתבר שזה לא מתאפשר ואף התבקש לשלם דמי שכירות. העובד הצהיר שאינו רוצה לעבור לחווה החקלאית ותובע אך ורק להישאר בתפקידו הנוכחי." בתום הפגישה הוחלט, כי "הנהלת מש"א יחד עם ארגון העובדים יפעלו למצוא לו תפקיד חליפי. אם העובד יסרב לעבו ר אליו אזי לא תשולם לו משכורת." (נת/12).
  • בסופו של יום, התובע לא נויד לחווה החקלאית, אך לא חזר לעבודתו במחסן, כך שהליך הניוד טרם הושלם שכן התובע פרש לגימלאות.

131. בשים לב לכללם של דברים, דומה, כי המועד להיווצרות עילת התביעה הוא יום 22.7.2015, ואף אם נתייחס לכל נקודת זמן בה לובנה פעם נוספת סוגיית המעבר לחווה החקלאית , וליתר דיוק, סוגיית אחסון פסליו של התובע וכליו, כמועד ממנה מתחיל מחדש מירוץ ההתיישנות, הרי שלדעתנו, יום 9.10.2016 (המועד בו יצא סיכום הפגישה מיום 6.10.2016), הוא המועד המאוחר ביותר שממנו יש לספור את שנים עשר החודשים הקבועים בחוק, כעילת תביעה המצמיחה זכות תביעה. הדברים בענייננו מקבלים משנה תוקף, עת התובע היה מיוצג, למצער, בחלק ניכר מהתקופה, על ידי שתי עורכות דין, כל אחת בתורה, ועת התרשמנו כי התובע יודע לעמוד על זכויותיו. כך, לדוגמא, במהלך תקופת עבודתו דיווח התובע על 5 תאונות עבודה (ע' 14 ש' 1-2).
132. אין בידינו לקבל את טענות התובע בסיכומיו (47-48) , שלפיהן מועד היווצרות העילה הוא חודש יוני 2017, המועד בו פוטר (נספח א' לתצהיר התובע), כי בתקופה בה שהה ב חופשת מחלה המשיכו מי מטעם העיריה לשאת ולתת איתו בנוגע להמשך עבודתו (נספח פ"ז, ע' 10) וכי שלמה זוהר איים על התובע כי אם לא יסכים לתנאים שהוכתבו לו הוא ישלול ממנו את זכויותיו (נספח פ"ו, ע' 17 ש' 8-11). נבאר את טעמינו לכך.
133. ראשית, התובע ביקש לצאת לפנסיה מוקדמת. התובע לא פוטר מהעירייה. בתלוש השכר של התובע מחודש מאי 2017 (נושא כותרת 25.5.2017), נכתב לצד "מעמד בעבודה" : "גמלאי". יוער, כי במקום אחר טען התובע כי "אולץ לפרוש מהעירייה" (סע' 41-43 לסיכומיו). מכל מקום, התובע לא צירף לכתב התביעה או לתצהירו החלטה על פיטוריו.
שנית, עיון בתמלול אשר צורף על ידי התובע, מגלה, כי שלמה נפגש עם התובע במהלך חודש יוני 2016, בתקופה בה שהה התובע במחלה, עובר לפגישה שהתקיימה ביום 23.6.2016. מכל מקום בפגישה שהתקיימה ביום 23.6.2016 (נת/9) נקבע, כי ככל שהתובע לא יסכים לניוד בחווה, "הוא ישובץ מחדש", קרי אין מדובר בפיטורים כלל ועיקר.
שלישית, אכן, במהלך הפגישה שנערכה לאחר כשנה מהחלטה הראשונית על הניוד, נאמרו הדברים הנזכרים על ידי שלמה, אך בד בבד בתום אותה פגישה אשר נערכה בנוכחותו של יורם, נאמר על ידי האחרון: "את ה-6-8 שיש פה אנחנו נעביר. נעשה הצלבה...". אכן, שלמה הציע לתובע לצאת לפנסיה (ת/פז, ש' 17-21), אך זאת על רקע טענות התובע "כי אני יושב (בבית – ד.י.) עד שיבדקו מה הבעיה, אם הכל בסדר אני חוזר לעבוד" (ע' 6 ש' 23-24). בהמשך ציין שלמה: "שתחזור בריא ושלם אנחנו נראה לך את כל, זה מכרז אתה יודע, זה היה מכרז, אנחנו עושים לך העברה אומנם אבל יש שם תנאי מכרז. כתוב מה על מנהל האחזקה בחווה לבצע" (ע' 9 ש' 14-16).
134. התרשמנו מחומר הראיות שבפנינו, כי גורמים בכירים בעירייה והגורמים הבכירים ביותר בוועד העובדים ביקשו לפתור את הבעיה במדור , ופעלו מתוך כוונה אמיתית להיטיב עם התובע אשר היה מיו צג בחלק ניכר מהתקופה על ידי עורכת דין. בד בבד התרשמנו, כי התובע בסופו של יום, מיאן לעבור לחווה בשל העובדה כי לא היה ניתן לאפשר לו להעביר קונטיינר, בעיקר לחפציו האישיים- בין אם מדובר בפסלים ובין אם מדובר בכלי עבודתו האישיים ( ת/פו).
135. ואולם וזה העיקר, התובע הגיש את תביעתו ביום 22.4.2018, לאחר תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק ולכן על תביעתו ברכיב זה להידחות.
136. בנסיבות העניין, אין אנו נדרשים להכריע בשאלה האם ניתן ליתן פיצוי בגין עוגמת נפש והפרת חובת תום לב בעילת ההתנכלות, בד בבד עם פיצוי בגין התנכלות מכוח חוק הגנה על עובדים , שכן דחינו את התביעה ברכיב זה מכוח חוק הגנה על עובדים אשר אף עילתה בהתנכלות. נעיר, כי בפסק דין ע"ע (ארצי) 51583-02-13 מרכז להכשרה מקצועית תיכונית ותורנית, מיסודה של הסתדרות הנוער הדתי העובד והלומד בישראל, עמותה רשומה – דינה פישר (מיום 29.11.2016) נקבע לגבי סעיף 10 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה (נזק שאינו ממוני) , כי בית הדין רשאי לפסוק פיצויים בגין הפרת החוק, אף אם לא נגרם נזק של ממון, בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין. שכן "פיצוי כזה הוא בעל פן הרתעתי - עונשי - חינוכי, מעבר לפיצוי על נזק הניתן להערכה. ברי, כי חוק שוויון הזדמנויות, על הסעדים הקבועים בו, בא להזהיר מפני חומרתה של האפליה ולהבטיח הגנה משפטית באמצעות פסיקת פיצויים אפקטיביים ".
פיצוי בגין אובדן הכנסה והטבות בשל יציאה מוקדמת לפנסיה
137. לטענת התובע, הוא נאלץ לקבל על עצמו את תכנית הפרישה, שכן הובהר לו חד משמעית שאין לו שום אפשרות לסרב למעבר לחווה החקלאית– הצעה שלא היה מאחוריה דבר, אחרת ישללו זכויותיו (נספחים סב' ו-עד' לתצהיר התובע). זאת בהמשך למסכת התעללות שחווה בעבודה, תאונת העבודה בה נפגע (סט' לתצהיר), שגם בכך יש לראות התעמרות והתנכלות קשה במקום העבודה עד כי נדמה שהממונים על התובע שיוועו לכך שהוא יפצע ויעזוב. תוצאה ישירה של הדחה זו הינה שלילת זכויותיו של התובע לעבודה במשך שלוש שנים נוספות עד גיל הפנסיה, כאשר מעבר לשכר העבודה לו היה זכאי התובע ככל והמשיך לעבוד, הרי שהיה זכאי להטבות נוספות אותן אינו מקבל בהיותו בפנסיה. משכך, הרי שאין לקזז לתובע את תשלומי הפנסיה אותם הוא מקבל מהפיצוי שנדרש בגין שלוש שנים שהיה צריך להמשיך לעבוד.
138. לטענת העיריה, התובע השתהה משך קרוב לשנה לאחר שפרש לגמלאות ועד שהגיש את התביעה, ושתיקתו מלמדת כי הסכים לפרישה בתנאים ששולמו לו. התובע אישר בחתימתו את תנאי הפרישה שנקבעו לו, לאחר שקיבל פרופיל זכויות ממונה פרישה וגמלאות בעירייה, ואף הגיש בקשה להגדלת שירות על רקע מצב בריאותי ומענק הסתגלות (נת/14; ע' 14 ש' 6-10) ולא הגיש כל ערעור או השגה כנגדם. בנוסף, התובע הוא שביקש ביוזמתו, בגמירות דעת מלאה, לצאת לקצבה לאחר שהרופאה התעסוקתית קבעה את דרגת נכותו, ואיש לא כפה עליו לעשות כן (נת/13; ע' 14 ש' 3-5). מטעמי זהירות בלבד, תטען העירייה, כי התביעה ברכיב זה מתעלמת לחלוטין מהקצבה המשולמת לתובע החל מחודש מאי 2015 (בגובה 66.54% ממשכורתו הקובעת), והנה בלתי חוקית לנוכח סעיף 35 לקבוע בחוק שירות המדינה (גמלאות)(נוסח משולב), התש"ל -1970, האוסרת תשלום קצבה מלאה ומשכורת.
139. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, בחנו את המסכת הראייתית והתרשמנו מהעדויות שבפנינו, הגענו לכלל מסקנה שלפיה דין התביעה ברכיב זה להידחות. ננמק את קביעתנו.
140. ביום 24.4.2017 (שנה פחות יומיים לפני שהגיש את תביעתו לבית הדין וכשלושה שבועות מתום תקופת מחלתו) , הגיש התובע "בקשה להגדלת שירות (הגדלת פנסיה )" (ע' 14 ש' 6-8) . בבקשה זו ציין התובע, תחת "הערות העובד": "הנני מבקש מענק הסתגלות מירבי עקב מצווי". באותו יום מסר מר רפאל וייס, ממונה פרישה וגמלאות בעיריה לתובע "פרופיל זכויות לפרישה" (נת/14).
141. בהקשר זה טען התובע בחקירתו הנגדית בפנינו, כי אכן ביקש להגדיל את תקופת השירות, אך "מר וייס הבטיח לי חצי שנה הסתגלות, תהיה ועדה. בסוף יצאתי 3 חודשים (הסתגלות- ד.י.) והחליטו שאסור לי להמשיך לעבוד, להרים יותר מ- 6 ק"ג ובגלל זה אני צריך לצאת מהעיריה" (ע' 14 ש' 9-14). התובע לא ביסס בפנינו את טענת ההבטחה והתרשמנו כי זו נטענה מן השפה ולחוץ.
142. ביום למחרת, לאחר שהתובע פנה ביוזמתו לד"ר סיגל שוורץ, הרופאה התעסוקתית של עובדי העירייה לקביעת אחוזי נכות לפרישה, האחרונה קבעה כי לתובע מגיעים 9 0.4% נכות (ע' 14 ש' 3-5).
143. ביום 17.5.2017, נשלח לתובע מכתב, לפיו "...בנוגע לפרישתך מהשירות ביום 30.4.2017 הרינו מאשרים זכאותך לקצבה החל מחודש מאי 2017 בהתאם לתקנות..." (נת/15).
144. נוכח חלוף הזמן ממועד הפגישה מיום 23.6.2016, בשים לב לראיות שהונח ו בפנינו והתנהלותו של התובע במשך השנים, לא התרשמנו כי מי מהעירייה כפה על התובע לפרוש מהעירייה.
145. ודוק, התובע הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי (ב"ל 16235-05-17), ובהחלטת בית הדין מיום 28.7.2019 (כב' השופטת אסנת רובוביץ ברכש) נקבע כי "מצאנו כי התובע הרים את הנטל להוכיח את קיומו של האירוע (ביום 13.6.2016- ד.י.) "(סע'22, 23 ו-27 להחלטה). עם זאת, ומבלי לגרוע מהאמור לעיל, אנו לא מצאנו ביסוס לטענתו, שלפיה יש לראות בתאונת העבודה בה נפגע ( ת/סט) כהתעמרות והתנכלות קשה במקום העבודה (נת/סע' 41).
146. ואולם וזה העיקר, לטענת התובע, מצבו הרפואי היה כזה שאינו יכול "להרים יותר מ-6 ק"ג" (ע' 14, ש' 11-10). כלומר, התובע פרש מהעירייה על רקע נכותו ולפיכך נקבעו לו 90.4% נכות כאמור.
147. הדברים מקבלים משנה תוקף, עת התובע לא הגיש ערעור על תנאי הפרישה, בפרט שהיה מיוצג באותה עת (ע' 14 ש' 15-16). ודוק, הוברר בפנינו, כי ביום 23.6.2016 (נ/9) נקבע כי התובע ישובץ מחדש.
148. התביעה ברכיב זה לפיצוי בגין "אובדן הכנסה" , משמעה, שיפור תנאי הפרישה ללא זכות שבדין, והלכה למעשה, קפנדריא להוראות הדין. שכן סעיף 35 לחוק שירות המדינה (גימלאות)(נוסח משולב), התש"ל- 1970 קובעת כי לא ניתן לשלם הן תשלום קצבה מלאה והן משכורת.
149. אשר על כן, על התביעה ברכיב זה להידחות.
סוף דבר
150. הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך של 40,000 ₪ בגין עוגמת נפש, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 22.4.2018 ועד התשלום בפועל.
151. בשים לב לסכום התביעה, מזה, והסכום שנפסק בסעיף 150 מזה, כל צד יישא בהוצאותיו.
זכות ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 יום מהמצאת פסק הדין.
ניתן היום, כ"ה תשרי תש"פ, (24 אוקטובר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג ציבור עובדים
מר משה בן דוד

דורון יפת, שופט

נציגת ציבור מעסיקים
גב' אידה שפירא