הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 36603-06-17

19 אוגוסט 2019

לפני:
סגנית הנשיאה, השופטת רוית צדיק

נציג ציבור (עובדים) מר ברוך הראל
נציג ציבור (מעסיקים) גב' הילנה ערד שטיינבך

התובע
SOLOMON TEKLIT
ע"י ב"כ: עו"ד מומי זרקא
-
הנתבעות

  1. קופי קומפני - נמל יפו בע"מ
  2. פוגוז קפה בע"מ
  3. קופי אורגניזיישן בע"מ

ע"י ב"כ: עו"ד עליזה מזא"ה

פסק דין

1. לפנינו תביעת התובע לתשלום זכויות שונות הנובעות לטענתו מתקופת עבודתו בנתבעות וסיומה.

רקע עובדתי
2. התובע הועסק כטבח בבתי הקפה השונים אותם מפעילות הנתבעות. מתכונת עבודת התובע עמדה על 6 ימים בשבוע, כאשר אין מחלוקת כי התובע עבד בשעות נוספות.
3. הנתבעת 1 , חברת קופי קומפני – נמל יפו בע"מ (להלן: "הנתבעת 1)", מפעילה בית קפה בנמל יפו (להלן: "בית הקפה ביפו"). התובע הועסק בבית הקפה ביפו החל מיום מחודש ספטמבר 2012 עד ליום 21.10.15. הנתבעת 2 , חברת פוגוז קפה בע"מ (להלן: "הנתבעת 2") מפעילה בית קפה ברחוב דיזינגוף בתל אביב (להלן: " בית הקפה בדיזנגוף"). התובע הועסק בבית הקפה בדיזנגוף החל מיום 22.10.15 ועד ליום 30.11.15. הנתבעת 3, חברת קופי אורגינזיישן בע"מ (להלן: "הנתבעת 3), מפעילה בית קפה ברחוב ברזילי בתל אביב (להלן: "בית הקפה בברזילי"). התובע הועסק בבית הקפה בברזילי מיום 1.12.15 ועד ליום 10.2.17.

4. שלושת בתי הקפה אותם מפעילים הנתבעות נושאים את אותו שם - LOVEAT. לכל אחת מהנתבעות 1 – 3 הסכם זכיינות עם הנתבעת 3, אשר היא החברה בעלת זכות הקניין בסימן המסחר LOVEAT. בעל המניות בנתבעת 3 הוא מר טל בודנשטיין, אשר מכהן גם כיו"ר דירקטוריון וכמנהל בחברה.

5. מר בודנשטיין משמש גם כבעל מניות בנתבעת 2, יחד עם הגב' רחל סטולרו, המנהלת את בית הקפה אותו מפעילה הנתבעת 2. גב' סטולרו ומר בודנשטיין משמשים כדירקטורים בנתבעת 2. בעלי המניות בנתבעת 1 הינם מר בודנשטיין וחברת אשיד א.י. בע"מ הכוללת קבוצת יזמים נפרדת, אשר אינה מחזיקה בבעלותה מניות בנתבעות 2 – 3. מר בודנשטיין אף משמש כדירקטור בנתבעת 1 (תדפיסי רשם החברות והסכמי בעלי המניות צורפו כנספחים ב' – ג' לתצהירו של מר בודנשטיין וכנספחים א' – ב' לכתב התביעה).

השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים
6. במסגרת פסק דין זה, הכרעותינו דרושות בשאלות הבאות השנויות במחלוקת בין הצדדים:
מה היו נסיבות סיום יחסי העבודה - האם זכאי התובע לפיצויי פיטורים, לפיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת ולהחזר ניכויי שכר בגין קיזוז ימי הודעה מוקדמת?
האם זכאי התובע לפיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי עבודה, בניגוד לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002 (להלן: חוק הודעה לעובד)?
האם יש להורות על הרמת המסך בין הנתבעות וחיובן ביחד ולחוד בתשלומים לתובע?
האם תלושי השכר שנמסרו לתובע ורכיבי השכר אשר צוינו בהם הינם רכיבים פיקטיביים?
האם זכאי התובע לתשלום בגין פדיון דמי חופשה, פדיון בגין היעדר הפרשות פנסיוניות (תגמולים ופיצויים), פדיון דמי הבראה ודמי חגים?
האם זכאי התובע להחזר בגין ניכוי שכר שלא כדין משכרו האחרון בסך של 240 ₪?
7. האם זכאי התובע לתשלום בגין גמול עבודה בשעות נוספות ועבודה ביום מנוחה?
8. האם הנתבעות זכאיות לקזז מהסכומים אשר ייפסקו לזכות התובע, ככל שייפסקו, את עלות ההפסקות והארוחות אשר ניתנו לתובע?
9. האם זכאי התובע לפיצוי בהתאם לחוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958 (להלן: חוק הגנת השכר), בשל הפרות ברישום תלושי השכר?
10. האם זכאי התובע לפיצויי הלנה?

7. להלן נדון בכל אחת משאלות אלו.

העדים
8. מטעם התובע העידו התובע בעצמו.
מטעם הנתבעות העיד מר טל בודנשטיין, המשמש כדירקטור ובעל מניות בכל אחת מהנתבעות. כן העידו מטעם הנתבעות מר אראל פלצר, אשר עבד כמנהל בית הקפה ברזילי של הנתבעת 3 וגב' רוני יעל אביטל, אשר עבדה כמנהלת המטבח בבית הקפה ברזילי אותו מפעילה הנתבעת 3.

דיון והכרעה
נסיבות סיום יחסי העבודה
9. לטענת התובע, פוטר לאלתר מעבודתו בנתבעת 3 , מבלי שניתנה לו הודעה מוקדמת. לגרסתו, פוטר על ידי גב' אביטל, מנהלת המטבח של בית הקפה ברזילי, אשר סמוך ליום 10.2.17 הורתה לו "ללכת ולא לחזור". התובע ניסה ליצור קשר מספר רב של פעמים עם מר בודנשטיין אולם, האחרון התחמק ממנו לפיכך, טען התובע כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים.

10. הנתבעת טענה מנגד כי התובע התפטר מעבודתו בנתבעת 3 ולא פוטר. הנתבעת הוסיפה כי התובע מצא מקום עבודה חדש כשבועיים טרם התפטרותו והחל לאחר לעבודתו או לא להגיע למשמרות שנקבעו לו עד אשר ביום 10.2.17 ,עזב ולא חזר עוד.

המסגרת הנורמטיבית
11. הלכה פסוקה היא כי פיטורים או התפטרות הם אקט חד צדדי של צד לחוזה עבודה בו הוא מביא לידיעת הצד שכנגד בצורה ברורה את כוונתו להביא לניתוק יחסי העבודה בין הצדדים.
משבאים לפסוק בשאלה מי הביא את היחסים בין העובד והמעסיק לידי גמר, יש לתת את הדעת למכלול העובדות הרלבנטיות ומהן להסיק את המסקנה, ואין ללמוד מ מקטע הדברים אלא מהתמונה כולה (דב"ע ל/3-18 בנצילוביץ נ' "אתא" בע"מ פד"ע ב 41).

12. עוד נפסק, כי מעשיו של המפטר קובעים אם הוא פיטר ומעשיו של המתפטר קובעים אם הוא התפטר; כיצד יראהו הצד השני או כיצד יחשב בעיניו של הצד השני הוא חסר משמעות ונפקות (דיון לב/3-58 (ארצי) רשות השידור נ' מאיר אשל פד"ע ד 298).בעת הכרעה מי מהצדדים רצה להביא את היחסים לידי סיום, יש לבחון, בין היתר, למי מהצדדים הייתה מוטיבציה להביא לניתוקם של יחסי העבודה. על בית הדין להכריע בסוגיה זו על פי המסכת העובדתית המובאת בפניו. יש להסיק המסקנה לא רק מי יזם את ניתוק יחסי העבודה, אלא גם מי היה הצד המעוניין בניתוקם. לעיתים נגרר הצד היוזם את הפסקת העבודה בפעולתו אחר התנהגות הצד המעוניין בכך. במקרים כאלה, ייתכן כי מה שנראה על פניו כהתנהגות המלמדת על התפטרות הוא למעשה פיטורים - או ההיפך.

13. כמו כן, בהתאם להלכה, כאשר העובד טוען לפיטורים, מוטל עליו נטל ההוכחה לקיומם (דב"ע (ארצי) נו/3-201 שמש ירושלים בע''מ - מאיר ניסימיאן, עמ' 5, פורסם בנבו, ניתן ביום 26/5/97).

מן הכלל אל הפרט
14. בבוחננו את הסוגיה האם מדובר בהתפטרות או בפיטורים, בחנו את מעשיו של כל צד והתנהגותו במישור הכרונולוגי האחרון של יחסי העבודה. לאחר ששקלנו את מכלול הטענות, העדויות והראיות, באנו לכלל מסקנה כי התובע לא הוכיח טענתו כי פוטר מעבודתו. כמו כן, שוכנענו כי גרסת הנתבעת עדיפה על פני גרסת התוב ע בסוגיה זו, להלן נפרט את הטעמים למסקנתנו :

15. ראשית, מצאנו כי גרסת התובע לא הייתה עקבית ועדותו לא הייתה מהימנה עלינו. התובע טען כי פוטר על ידי גב' אביטל ביום 10.2.17 (ס' 10 לתצהיר התובע) אולם, במכתב אשר נשלח מטעם קו לעובד, בשם התובע, טען התובע כי פוטר ביום 7.2.17 (המכתב צורף כנספח 4 לתצהירו של מר בודנשטיין).

16. סתירה נוספת התגלעה בגרסת התובע, בכל הקשור למועד בו החל לעבוד בעבודה חדשה. בתצהירו טען התובע כי לאחר שהמתין שלושה שבועות במהלכם הנתבעת לא יצרה אתו קשר, החל לעבוד בעבודה חדשה (ס' 11 לתצהיר התובע). עם זאת, הנתבעת הציגה תמליל של הקלטת פגישה בה השתתפו התובע, מר בודנשטיין וכן מר מאיר, בעל בית הקפה החדש בו התחיל התובע לעבוד. מהתמליל עולה כי במהלך השיחה הודה התובע כי החל לעבוד בבית קפה חדש עוד לפני שהתפטר מעבודתו בנתבעת (עמ' 3 לתמליל, צורף כנספח ט לתצהירו של מר בודנשטיין). לפיכך, תמליל זה מפריך את גרסת התובע.

17. התובע הכחיש בחקירתו כי החל לעבוד ב מקום אחר טרם עזיבתו את בית הקפה ברזילי:
"ש. מפנה לנספח ט לתצהיר טל, תמלול שיחה עם טל אתה ומאיר הייתם במסעדה בצמודה לבית הדין השיחה הוקלטה מפנה לעמ' 3 לתמלול שורות 16 עד הסוף. הצהרת בסעיף 11 לתצהיר שרק אחרי 3 שבועות התחלת לעבוד בעבודה חדשה. בתמלול התחלת לעבוד באותו מקום עבודה לפני שעזבת את החברה, איך אתה מסביר את זה ?
ת. את אומרת שהתחלתי לעבוד לפני .
ש. אני לא אומרת, המסעדנים אומרים את זה ?
ת. איזה מסעדה ?
ש. מפנה לנספח ז , מסרון ששולחת לך רוני המנהלת מטבח ב- 28.1. היא כותבת לך לבוא מחר)מצטטת) אתה משובץ גם שבוע לאחר מכן. ב- 29.1. היא שואלת אם אתה מגיע וגם לא עבדת באותו יום וגם ב2.2. לא ענית ולא הגעת ולא. האם זה נכון שבימים אלה עבדת במקום עבודה אחר ?
ת. לא" (עמ' 10 לפ', ש' 9 - 20).

חרף טענתו כי לא עבד במקום אחר , לא מצאנו לקבל את ג רסתו בעניין זה לאור האמור בתמליל אשר משקף את גרסת התובע בזמן אמת , טרם הכנה לקראת ההליך המשפטי ובהעדר ידיעה כי השיחה עמו מוקלטת.

18. שנית, גרסת עדי הנתבעת בסוגיה זו הייתה עקבית ועדיפה על פני גרסת התובע. גב' אביטל, מנהלת המטבח של הנתבעת 3, הצהירה באופן מפורט בדבר נסיבות סיום יחסי העבודה עם התובע. גב' אביטל הבהירה בתצהירה כי אינה מוסמכת לפטר עובדים עוד הבהירה כי:"... גם אם רשמתי אל תגיע היום לעבודה אין הדבר מלמד על פיטורין אלא פשוט לא להגיע באותו יום לעבודה ואין בכך שום דבר חדש... החל מהשבוע של ה 28.1.2017 הוא החל לעשות בעיות ולא להתייצב למשמרות בזמן ואם הגיע הוא הגיע באיחור וזאת עד אשר הפסיק להתייצב למשמרות של השבוע מיום 12.2.2017 חרף העובדה שהיה כבר משובץ וניתן לראות זאת בדוח הנוכחות...עובדי הנתבעת 3 לרבות אנוכי, אראל וטל בודנשטיין ניסינו ליצור קשר טלפוני עם התובע ללא הרף אך התובע לא ענה לנו וכאשר הוא ענה לאראל ביום 16.2.2017 הוא אמר לו שמצא עבודה אחרת...וכך הנתבעת 3 נותרה ללא טבח..." (ס' 10-11 לתצהירה של גב' אביטל).

19. עדותה של גב' אביטל בסוגיה זו הייתה עקבית לתצהירה:
"ש.מפנה לסעיף 9 לתצהירך (מצטט) את מנהלת מטבח ואינך מוסמכת ל פטר ?
ת.נכון" (עמ' 11 לפ', ש' 20-21).

גב' אביטל חזרה על עיקרי הדברים גם בהמשך חקירתה:
"ש. כלומר אמרת לו לא להגיע לעבודה . הוא לא מגיע, למעשה את גם לא מתקשרת ?
ת. אמרתי לו אל תגיע היום. התקשרתי המון. שלחתי לו הודעות למה הוא לא מגיע. היה יום אחד שהוא לא הגיע , היינו משותקים, אחרי כמה ימים שהוא לא דיבר איתנו בכלל, הוא דיבר עם הראל ואמר שמצא עבודה חדשה.
ש. את ניסית להתקשר לעובד ולהבין איפה הוא ?
ת. אין לי שום הוכחה, אבל אני בטוחה מאה אחוז שכן.
ש. קודם נשאלת אם ניסית ליצור איתו קשר במהלך 4 חודשים 2/17 עד 6/17?
ת. ביום שהוא התפטר, ניסיתי להבין איפה התובע.
ש. את יכולה להראות לי שיחות ?
ת. אין לי. הלוואי והיה לי . כי זה באמת היה ככה. אני עבדתי הרבה יחסית בתקופה הזו.
ש. את הסתדרת עם התובע ?
ת. מאוד ריציתי והיו לי חילוקי דיעות איתו. בגלל שהוא אמר לי את אישה ולא תגידי לי מה לעשות.
ש. כמה זמן נמשך "האי הסתדרות " עם התובע ?
ת. כשזה הגיע לפיצוץ שהוא הבריז בכמה משמרות במהלך השבוע, ענה או לא ענה, לא הגיע, שאני הייתי ממש צריכה לרדוף אחריו בשבועיים האלה כי לא רציתי לפטר אותו. כי מאוד קשה להשיג טבחים.
ש. כמה זמן הוא לא הגיע למשמרות ?
ת. אמרתי שהוא זייף במהלך שבועיים, הגיע ולא הגיע ואיחר.
ש. מציג לך דוח נוכחות של 1/17 בדוח זה העובדה עובד כל יום הוא טוען שב- 7/2 או 10/2 הוא פוטר. ?
ת. זה לא שבועיים.
ש. קחי מה- 7/2 שבועיים אחורה כמה זה?
ת. תתחיל מה- 27/1 זה רק 4 ימים בינואר. מתוך השבועיים שאמרתי 10 ימים הוא לא מגיע והימים האלה היו בחודש 2/17. מציגה לך בטופס ... יש דוח מיוחד ויש את הדוח שמוציאים...
ש. מציג לך דוח נוכחות נספח ב' 2 לתצהיר התובע את מכירה ?
ת. כן.
ש. בדוח זה פירוט שעות וסכום לפי אחוזים, התוכנה מבצעת את זה ?
ת. אוקי. (מעיינת )
ש. למה דוח של 2/17 הוא ללא כל פירוט מהתוכנה שמבצעת . מי מזין את הנתונים האלה ?
ת. זה לא קשור. העובד העצמו מזין את הנתונים. מגיעים נכנסים למחשב ומבצעים כניסה. אף אחד לא עושה את זה בשבילנו.
ש. תראי לי היכן מספר עובד ?
ת. יש רק שם של העובד. יש כולה 5 עובדים בעסק.
ש. תסכימי איתי שהדוח הזה לא תואם לאף אחד מהדוחות שצורפו לתצהיר התובע ?
ת. אני מסכימה איתך, אבל אני גם מכירה את התוכנות האלה ואפשר להוציא אותם בכמה אופציות" (עמ' 11 לפ', ש' 31 – 32, עמ' 12 לפ', ש' 18-31, עמ' 19 לפ', ש' 1 – 22).

20. גרסתו של מר בודנשטיין בסוגיה זו, תמכה בגרסתה של גב' אביטל. מר בודנשטיין הצהיר באופן מפורט בדבר נסיבות סיום יחסי העבודה עם התובע:
" החל מהשבוע של ה 28.1.2017 הוא החל לעשות בעיות ולא להתייצב למשמרות בזמן...עד אשר הפסיק להתייצב למשמרות של השבוע מיום 12.2.2017 חרף העובדה שהיה כבר משובץ...ניסינו ליצור קשר טלפוני עם התובע ללא הרף אך התובע לא ענה לנו וכאשר ענה להראל ביום 16.2.2017 הוא אמר שמצא עבודה אחרת" (ס' 60 לתצהירו של מר בודנשטיין).

21. שלישית, חיזוק לגרסת הנתבעת מצאנו בדוחות הנוכחות לחודשים ינואר - פברואר 2017 (צורפו כנספח ב2 לתצהיר התובע ו כנספח ו' לתצהירו של מר בודנשטיין). עיון בדוחות מעלה כי ביום 2.2.17 התובע לא התייצב לעבודה. עוד עולה מהדוחות, כי התובע התייצב לעבוד ה ביום 7.2.17 וכן בימים 8.2.17 ו - 10.2.17 לפיכך, דוחות אלו מפריכים את גרסת התובע , אשר טען כי לא עבד בימים אלו.

22. זאת ועוד. הנתבעת הציגה מסרונים אשר מחזקים את גרסתה. ביום 29.1.17 שלחה גב' אביטל לתובע את המסרונים הבאים: "תקליט?" "אתה מגיע היום"? בעוד התובע לא השיב להודעות אלו. ביום 2.2.7 שלחה גב' אביטל לתובע הודעה נוספת אשר לא זכתה למענה מהתובע: "איפה אתה?" (המסרונים צורפו כנספח ז' לתצהירו של מר בודנשטיין).

23. בהמשך לכך, ביום 16.2.17, שלח מר אראל מנהל בית קפה ברזילי , מסרון למר בודנשטיין אשר מוכיח כי גילה בזמן אמת כי התובע כבר החל לעבוד במקום עבודה אחר: :"הי, מה שלומך? תקליט טוען שהוא עובד במקום אחר!" (המסרון צורף כנספח ח' לתצהירו של מר בודנשטיין). מסרונים אלו מחזקים את גרסת הנתבעת כי התובע הפסיק להגיע לעבודתו והחל לעבוד במקום עבודה חדש.

24. לסיכום, לאור כל האמור לעיל, אנו מקבלים את גרסת הנתבעת וקובעים כי התובע התפטר מעבודתו.

פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת
25. התובע טען כי הוא זכאי לתשלום פיצויי פיטורים מלאים בסך של 28,752 ₪, נוכח פיטוריו. מאחר וכאמור לעיל, קיבלנו את גרסת הנתבעת כי התובע התפטר מעבודתו, התובע אינו זכאי לתשלום פיצויי פיטורים.

26. עוד טעם התובע, כי הוא זכאי לתשלום דמי הודעה מוקדמת מאחר ופוטר ללא התראה על כן , לגרסתו זכאי הוא לפיצוי בסך של 7,280 ₪. כמו כן טען כי הנתבעת 3 קיזזה בחוסר תום לב , סך של 1,840 ₪ משכרו בחודש 2/17 , בגין דמי הודעה מוקדמת.

27. הנתבעות טענו מנגד כי התובע עזב את עבודתו בנתבעת 3 ללא מתן הודעה מוקדמת לכן הנתבעת 3 הייתה זכאית לקזז משכרו האחרון תשלום בגין אי מתן הודעה מוקדמת. התובע עבד בנתבעת 3תקופה בת 14.5 חודשים ובהתאם לכך, הנתבעת 3 רשאית לקזז 15 ימי עבודה X 8 שעות X 27 ₪ = 3,240 ₪. בפועל, הנתבעת 3 קיזזה סך של 1,840 ₪ בלבד לפיכך, יש לקזז מכל סכום שייפסק לטובת התובע, ככל שייפסק, סך של 1,400 ₪ בגין יתרת דמי הודעה מוקדמת.

28. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים בסוגיה זו, העדויות והראיות, מצאנו כי התובע אינו זכאי לתשלום דמי הודעה מוקדמת, מאחר והתפטר הוא מעבודתו ולא דרש לעבוד בנתבעת 3 במהלך תקופת ההודעה המוקדמת. מקובלת עלינו טענת הנתבעת 3 לפיה התובע לא עמד לרשותה במהלך תקופת ההודעה המוקדמת כנדרש, משעה שהחל לעבוד במקום עבודה חדש. לפיכך, אנו מקבלים את טענת הקיזוז אשר העלתה הנתבעת 3, לפיה יש לקזז מכל סכום שייפסק לטובת התובע, ככל שייפסק, סך של 1,400 ₪ בגין יתרת הודעה מוקדמת.

29. מאחר ודחינו את טענות התובע באשר לזכאותו לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת, נדחית גם תביעתו לפיצויי הלנה בגין אי תשלום רכיבים אלו.

הודעה על תנאי עבודה
30. התובע טען כי הוא זכאי לפיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי עבודה בסך של 3,000 ₪. הנתבעות טענו מנגד כי מסרו לתובע הודעה בכתב על תנאי עבודתו, בתחילת עבודתו בכל בית קפה והתובע אף חתם עליהן ואישר כי קיבל אותן.
31. סעיף 1 לחוק הודעה לעובד קובע כך : " מעסיק ימסור לעובד, לא יאוחר משלושים ימים מהיום שהעובד התחיל לעבוד אצלו, ... הודעה בכתב שבה יפרט את תנאי העבודה של העובד לפי הוראות חוק זה (בחוק זה – הודעה על תנאי עבודה)".

32. סעיף 2 לחוק הודעה לעובד מפרט את העניינים אותם יש לפרט בהודעה. סעיף 5(א) לחוק הודעה לעובד קובע כי " בית הדין האזורי לעבודה תהא סמכות ייחודית לדון בהליך אזרחי על הפרת הוראות חוק זה והוא רשאי –(1)לפסוק פיצויים, אף אם לא נגרם נזק של ממון, בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין".

33. בענייננו, הנתבעות הציגו הודעות בכתב לעובד, אשר נמסרו לתובע במהלך תקופת עבודתו בבתי הקפה השונים. מעיון בהודעות אלו עולה כי כל אחת מהן חתומה הן על ידי התובע והן על ידי נציג בית הקפה בו עבד התובע באותה התקופה (ההודעות צורפו כנספחים (1-5)לתצהירו של מר בודנשטיין). כמו כן, בכל אחת מהודעות צוין תעריף שכרו השעתי של התובע באופן ברור:
6.9.12 (22.04 ₪ - המנהל שגיא), 1.10.12 (23.23 ₪ - המנהל שגיא), 1.4.15,
(25 ₪ - המנהל דוד), 22.10.15 (25 ₪ - המנהל איציק), 6.12.15 (25 ₪ - המנהל אולג. על גבי הודעה זו אף נכתב בכתב יד "נמסר").

34. לא נשכחה מעיינינו העובדה כי טפסי ההודעה לעובד אשר נמסרו לתובע, נערכו בשפה האנגלית אולם, לאחר ששקלנו את עדויות הצדדים ובפרט את עדותו של התובע, הגענו לכלל מסקנה כי בנסיבותיו הייחודיות של מקרה זה, התובע היה מודע לזכויותיו כפי שצוינו בטפסי ההודעה המוקדמת, לרבות תעריף שכרו השעתי.

35. נוסף על כך , נבהיר כי עדותו של התובע בסוגיה זו לא הייתה עקבית ודבריו לא היו מהימנים עלינו. התובע הצהיר כי לא קיבל לידיו טפסי הודעה לעובד (ס' 23 לתצהירו). התובע לא טען בתצהירו כי לא הבין את האמור במסמכים עליהם חתם, אלא בחר לטעון כי כלל לא חתם עליהם. עם זאת בחקירתו הופרכה טענתו זו. בתחילת חקירתו טען התובע כי אינו זוכר טפסים מסוג זה . לאחר שהוצגה בפניו חתימתו על גבי הטפסים, שינה התובע את גרסתו, אישר כי חתם על המסמכים אולם טען כי לא הבין את תוכנם:
"ש. למה לא התייחסת לנספחים ד' 1 עד ד3 לכתב ההגנה בתצהירך?

...
ת. אני לא זוכר את המסמכים האלה.
ש. מציגה לך מסמך מיום 6.9.12 של חברת קופי קומפני החתימה על הטופס היא שלך (מנהל היה שגיא ) ?
ת. אם שגיא מה שסיכמנו ... 25 והוא רשם לי בתלוש ככה.
ש. האם החתימה על הטופס הנ"ל היא שלך ?
ת. זו חתימה שלי, אבל אני לא הבנתי מה זה המסמכים" (עמ' 5 לפ', ש' 20 - 27).

36. לא שוכנענו בנכונות טענת התובע כי לא הבין את תוכנם של מסמכים אלו. נציין, כי מעיון בטפסי ההודעה לעובד עולה כי מדובר במסמכים קצרים, בהם מצוין שכרו השעתי של התובע באופן ברור בצירוף פרטיו המזהים וכן פרטים בסיסיים כגון מספר שעות העבודה. לא מצאנו ליתן אמון בנכונות תשובותיו של התובע בסוגיה זו, גם בהמשך חקירתו:

"ש. מפנה להסכם עבודה הבא, של חברת קופי קומפני מיום 1.10.12 שכר המינימום עלה ל- 23.12, המנהל היה שגיא, תאשר לי האם החתימה היא שלך?
ת. אני יודע ששגיא היה מנהל שלי. לפי כל הדברים האלה אני לא זוכר.
ש. האם החתימה היא שלך ?
ת. כן.
ש. מפנה בהמשך, הסכם של קופי קומפני מיום 1.4.15 שכר המינימום עלה
ל 25 ₪ לשעה, המנהל היה דוד, האם החתימה על הטופס היא שלך ?
ת. אני לא זוכר את זה.
ש. החתימה היא שלך על הטופס או לא ?
ת. חתמנו על הרבה דברים.
ש. האם החתימה היא שלך על הטופס ?
ת. זה כן שלי.
ש. בהמשך, חברת פוגוס קופי, המנהל איציק, מיום 22.10.15 החתימה היא שלך על המסמך ?
ת. החתימה שלי אבל אפילו רשום בתלוש שאני מקבל 30 ₪.
ש. קופי אורגניזיישן, המנהל היה אולג, קיבלת 25 ₪ מיום , נמסר לך 6.12.15, האם החתימה על המסמך היא שלך ?
ת. החתימה שלי , אבל מה שאני מקבל זה 35 שעות (מדבר בעברית בלי תרגום השאלה ) .
ש. בטפסי ההודעה לעובד, נספח ד מה שהראיתי לך כתוב מפורשות, עם חברת קופי קומפני, חתמת על 3 חוזים, באורגניזיישן חתמת על חוזה ורשום שקיבלת את הטופס, מפורט השכר השעתי, רשום מפורשות את השכר שלך , איך אתה מסביר שהתעריפים שמופיעים בסעיף 6 לתצהירך אינם תואמים לתעריפים שמופיעים בתנאי העסקה שלך ?
ת. אני זוכר שחתמתי על מסממך אחד" (עמ' 6 לפ', ש' 1 - 23).

37. לאור האמור לעיל, אנו קובעים כי הנתבעת הוכיחה כי מסרה לתובע טפסי הודעה לעובד, בהם פורטו תנאי שכרו אשר נרשמו באופן תמציתי וברור והיו ידועים לתובע. בהתאם לכך, התביעה בגין רכיב זה נדחית.

האם יש להכיר בנתבעות 1 - 3 כמעסיקות במשותף של התובע או 'כמקום עבודה
אחד'?
38. לטענת התובע, נויד בין הנתבעות על ידי מר בודנשטיין, המשמש כבעל מניות ודירקטור בנתבעות. עוד טען התובע כי מר בודנשטיין היה "הרוח החיה" בנתבעות ונייד את עובדי הנתבעות מסניף לסניף לפיכך, יש להורות על הרמת מסך ההתאגדות בין הנתבעות ולחייבן ביח ד ולחוד בגין כלל תקופת העסקת ו. בהקשר זה, הפנה התובע להלכה הנוגעת ל הרמת מסך במקרים בהם בעל המניות (מר בודנשטיין) מתחמק מתשלום בדרכי מרמה ובדרכים לא ראויות.

39. התובע הדגיש כי יש להורות על הרמת מסך ההתאגדות ולחייב את הנתבעות ביחד ולחוד נוכח ערבוב הנכסים ביניה ן, כאשר לגרסתו, במקרה זה יש להכיר בתובע כ"נכס" של הנתבעות. התובע הוסיף וטען, כי הנתבעת 3 פועלת כמנהלת של כל הנתבעות, בהנהגתו של מר בודנשטיין אשר הינו בעל המניות והדירקטור בכל הנתבעות, כפי שניתן לראות מתלושי השכר בהם מצוין שמה של הנתבעת 3.

40. לחילופין, טען התובע כי יש לחייב את הנתבעות בהתאם לתקופות העסקתן הרלבנטיות. התובע ביקש להדגיש, כי את הנתבעת 3 יש לחייב בגין מלוא תקופת העסקתו בכל בתי הקפה, נוכח היותה מעסיקתו האחרונה בשרשרת ההעסקה ולאור ציון שמה של הנתבעת 3 בתלושי השכר.

41. הנתבעות טענו מנגד כי בהתאם להלכה, אין די בעצם הקרבה בין החברות כדי להצדיק את הרמת המסך. לא בוצעה תרמית כלשהי על ידי מי מהנתבעות או ערבוב נכסים. התובע ידע היטב כי הוא מתחיל תקופת עבודה חדשה בכל אחת מהנתבעות וחתם על הודעה לעובד בה פורט מועד תחילת עבודתו. לכל חברה המנהלת בית קפה מערכת הסכמים שונה, מערכת התחייבויות שונה, מורשי חתימה שונים, צוות עובדים ומנהלים שונים ודיווח נפרד לרשויות.

42. ההלכה הפסוקה בסוגיה זו סוכמה בעניין פיקאסו , שם דן בית הדין הארצי בשאלה האם יש לראות רשתות בהן סניפים שונים מנוהלים כעסק עצמאי, כמקום עבודה אחד:
" חיים אנו בעידן בו רשתות מסוגים שונים ובענפים שונים הן חזיון נפרץ. ישנם מקרים לא מעטים בהם עובד עובר במהלך תקופת עבודתו ברשת מסניף לסניף, תוך כדי ביצוע אותה עבודה או עבודה דומה בכל סניף. אכן, יש רשתות בהן הסניפים מנוהלים כעסק עצמאי מכוח זיכיון, לפעמים באמצעות חברות שונות. משכך מתעוררת השאלה, האם לצורך חוק פיצויי פיטורים יש לראותם כמקום עבודה אחד. ככל שתוגדר העבודה בסניפים שונים של הרשת כעבודה במקום אחד הרי שזכאית העובדת לשיעור פיצויי פיטורים למשך כל תקופת עבודתה בה.
קיומן של תבניות ניהול רשתות שונה אינו מאפשר לקבוע דין אחיד לכל המקרים ומשכך, על בית הדין לשקול את מכלול העובדות הנוגעות לכל מקרה. עם זאת, הכלל הוא, כי יש לראות עבודה בסניפים שונים של רשת כעבודה במקום עבודה אחד לצורך חוק פיצויי פיטורים. הכלל מבוסס על העובדה שהעובדים ואף הציבור רואים בסניפים של רשת כעסק אחד. כך לשם המחשה, הציבור אינו רוכש המבורגר מבעל זיכיון זה או אחר כי אם מרשת מקדונלדס, המבורגר קינג וכדומה. יתרה מזו, יש להתחשב בכך, שברשתות שונות ואף במפעלים שונים של קונצרנים יש צורך להעביר עובדים ממפעל למפעל, תוך התחשבות בצרכים של המפעל. אין לדרוש מהעובד להפסיד את זכויותיו לפיצויי פיטורים כאשר הוא מתאים את עצמו לצרכי המפעל בכך, שהוא נאות לעבור ממפעל למפעל של אותו קונצרן או אותה רשת (ע"ע (ארצי) 142/03 לי כנפו נ' פיקאסו הרצליה 1993 בע"מ (פורסם בנבו, ניתן ביום 14.6.05):

43. בדומה, פסק בית הדין הארצי בעניין לי כנפו:
"הזכות לרצף תקופת עבודה נקבעה בחוק פיצויי פיטורים כזכות קוגנטית שאין לוותר עליה. סעיף 1(א) לחוק קובע: "מי שעבד שנה אחת ברציפות... אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד...". בכך התחשב המחוקק בכל אותם מקרים, בהם עובד של מעביד מסוים מועבר ממפעל למפעל של אותו מעביד. יצוין, כי החוק אינו כולל הגדרה של "מעביד" או "ממקום עבודה". על-כן יש לפרש את המושג "מעביד אחד" על פי תכלית חוק פיצויי פיטורים ולתת פחות משקל לשאלות טכניות של ההתאגדות הפורמלית של העסק המפעיל כל מפעל או סניף של המעביד.

[9] מושכלות ראשונים הם כי לעניין זכויות במשפט העבודה המגן, ופיצויי פיטורים בכלל זה, "יש לראות את 'המפעל', את 'מקום העבודה', לא רק כנושא של 'בעלות' אלא גם כנושא של 'זכויות', כך שקיימת רציפות זכויות ותנאי עבודה מכוח עבודה באותו 'מפעל' " (ע"ע (ארצי) 142/03 לי כנפו נ' פיקאסו הרצליה 1993 בע"מ (פורסם בנבו, ניתן ביום 14.6.05).

מן הכלל אל הפרט
44. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, העדויות והראיות, הגענו לכלל מסקנה כי אין מקום לקבל את טענת התובע בדבר העסקה משותפת על ידי שלושת הנתבעות. עם זאת, יש לראות את בתי הקפה השונים בהם עבד התובע כ'מקום עבודה אחד' המקנה לתובע זכות לצבירת זכויות בגין מלוא תקופת עבודתו, תוך שמירה על הרצף התעסוקתי, ונפרט.

45. ראשית, התובע לא הוכיח בפנינו סממני העסקה משותפת על ידי שלושת הנתבעות, כגון - קבלה לעבודה ופיטורים או הסמכות ליתן הוראות ביחס לתנאי העבודה. לא הוכח בפנינו כי הנתבעות 1-3 פעלו במשותף במהלך תקופת עבודת התובע. נהפוך הוא. שוכנענו כי התובע עבד עבור כל אחת מהנתבעות במהלך תקופות עבודה שונות לפיכך, אין מקום לקבל את טענת ההעסקה במשותף.

46. שנית, מצאנו כי העסקת התובע בבתי הקפה השונים בוצעה תוך שמירה על הרצף התעסוקתי של התובע. התובע סי ים את עבודתו בבית הקפה בנמל יפו ככל הנראה ביום 19.10.15 ומייד , תוך יום – יומיים, הועבר לעבוד בבית הקפה בדיזנגוף. באופן דומה, לאחר שסיים התובע לעבוד בבית הקפה בדיזנגוף ביום 30.11.15, עבר לעבוד בבית הקפה בברזילי כבר ביום 1.12.15. סמיכות זמנים זו תומכת במסקנה כי יש להכיר בשלושת בתי הקפה בהם עבד התובע, כסניפים של חברת האם, היא הנתבעת 3 וכמקום עבודה אחד.

47. המסקנה כי יש להכיר ברצף התעסוקתי של התובע עולה גם מתצהירו של מר בונשטיין, אשר הצהיר כי: "...התובע עבד כ – 3 שנים בנתבעת 1 והוא עבד תחת מנהל בשם דוד. המנהלים בנתבעת 1 התחלפו ובעקבות סכסוך אשר פרץ בין התובע לבין המנהל החדש בנתבעת 1 התובע ביקש להתפטר ולסיים עבודתו בנתבעת 1. התובע אשר אכן היה עובד טוב נשאל אם הוא מעוניין לנסות ולעבוד בחברה אחרת ברשת LOVEAT. התובע הסכים וחתם על אישור לפיו הוא סיים לעבוד בנתבעת 2 מרצונו. התובע התחיל לעבוד בנתבעת 2 כחודש וחצי ומשלא היה בו צורך הוצע לו להתחיל לעבוד במטבח בנתבעת 3 באופן קבוע. התובע הסכים" (ס' 53 לתצהירו של מר בודנשטיין).

48. הנה כי כן, מדברים אלו עולה באופן ברור כי הנתבעות עצמן העבירו את התובע מסניף לסניף ברצף, בהתאם לצרכי הסניפים השונים לפיכך, יש לראות בעבודתו של התובע בבתי הקפה של הנתבעות, כעבודה ברצף תעסוקתי ובמקום עבודה אחד, באופן אשר שומר על זכויותיו.

49. שלישית, הוכח בפנינו כי בתי הקפה הופעלו על ידי חברות שונות אולם ,לחברות אלו יש זיקה משותפת ובעלי מניות משותפים. לזיקה זו יש לתת משקל במסקנה כי יש להכיר בכל בתי הקפה כ'מקום עבודה אחד'. בהקשר זה נציין כי שקלנו את טענת התובע בעניין הרמת המסך בין הנתבעות ו חיובן ביחד ולחוד בגין כל תקופת העסקת. בנסיבות מקרה זה, מצאנו כי יש לדחות את טענת התובע וזאת משלא הוכח כי מתקיימות נסיבות של מרמה המצדיקות הרמת מסך בין הנתבעות. בדומה, אין מקום לקבל את טענת התובע בדבר "ערבוב נכסים", טענה אשר לא הוכחה כלל וכלל . אומנם, התובע הוכיח כי מר בודנשטיין משמש כבעל מניות וכדירקטור בכל אחת מהנתבעות (העתק תדפיסי רשם החברות צורפו כנספחים א' – ב' לכתב התביעה)אך אין די בעובדה זו בלבד, כדי להצדיק את הרמת מסך ההתאגדות בין הנתבעות.

50. רביעית, הוכח בפנינו כי הנתבעות עצמן נהגו להעביר את עובדיהן מסניף לסניף. בהקשר זה, שקלנו את טענת התובע כי מר בודנשטיין היה אחראי לניוד עובדים בין הסניפים. גב' אביטל ומר הראל העידו כי מר בודנשטיין הציע להם לעבור בין הסניפים של החברות השונות, במהלך תקופת עבודתם והם הסכימו להצעותיו (עדותה של גב' אביטל בעמ' 10 - 11 לפ', ש' 3 - 30, עדותו של מר פלצר בעמ' 14 - 15 לפ', ש' 2 - 6).
מר בודנשטיין טען בעדותו כי היה מעורב בהעברת מנהלים ובמקרים חריגים של עובדים:
"ש. תסכים איתי שההחלטה האם לנייד עובד כזה או אחר בין אחת הנתבעות, הסניפים עובר דרכך ?
ת. ממש ממש לא. ברמה הניהולית הגבוהה בדרך כלל כן. של טבחים ושוטפי כלים, רק אם יש מקרה חריג שצריך להגיע אלי , לא כדיירקטור אלא כמנכ"ל אחת החברות, דירקטור זה דבר אחר לגמרי, לא רלוונטי.
ש. אני אומר לך שלטענתנו אתם ניידתם את העובד לפי הצרכים של אותם סניפים . כלומר בין החברות , הנתבעות, אתה מסכים או לא ?

...
המשך ח.נ.
ת. ממש ממש לא כי זה לא דבר אוטומטי. יש בכל סניף ... העובד בחר לאן ללכת. הוא יכל לשבת עם אותו מנהל או מנכ"ל. זה חברות שונות. המותג שלי" (עמ' 16 – 17 לפ').

51. לאחר ששקלנו את מכלול העדויות, מצאנו לנכון לקבל את טענת התובע כי הוכח כי מר בודנשטיין היה מעורב בהעברת עובדים בין הסניפים השונים של הנתבעות. עם זאת, התובע לא הפריך את טענתו של מר בודנשטיין כי ככלל דובר היה בעובדים מהסגל הניהולי בלבד. מכל מקום, מצאנו כי עובדה זו מחזקת ותומכת במסקנה כי יש להכיר בעבודת התובע בנתבעות השונות כעבודה ברצף במקום עבודה אחד , אשר אין בה כדי להצדיק את הרמת המסך בין הנתבעות.

52. חמישית, עוד שקלנו את טענת התובע כי בתלושי השכר צוין שמה של הנתבעת 3. מעיון בתלושי השכר של התובע (צורפו כנספח ב' לתצהירו), עולה כי בתלושים צוין שמה של כל אחת מהנתבעות 1 – 3, בהתאם לתקופה הרלבנטית בה עבד התובע בכל אחד מבתי הקפה. עם זאת, על גבי כלל התלושים, צוין כי הם נערכו על ידי הנתבעת 3. גם בעובדה זו יש כדי לחזק את המסקנה כי יש להכיר ברצף תעסוקתי ובאחריות הנתבעת 3 , מקום עבודתו האחרון של התובע ומעסיקתו אשר עליה בתשלום זכויותיו למשך כל תקופת העסקתו.

53. עוד נציין כי הנתבעות התעלמו בטיעוניהן מטופס חתימה על קבלת מדים, עליו חתם התובע בעת תחילת עבודתו (צורף כנספח יא' לתצהירו של מר בודנשטיין). בטופס זה חתם התובע על הצהרה אשר נוסחה על ידי הנתבעות - " אני החתום/מטה מאשר/ת בזאת כי קיבלתי לידי מדים של רשת " loveat "( ההדגשה אינה במקור – ר.צ.), על פי הפירוט הנ"ל: 2 יח' ג'קט טבח... 2 יח' מכנסי טבח...הנני מתחייב/ת להחזיר את המדים עם סיום עבודתי ב"loveat " במצב טוב....". טופס זה מלמד אף הוא כי הנתבעות התייחסו לבתי הקפה השונים כסניפים של אותו מעסיק.

54. לסיכום, לאור האמור לעיל, הגענו לכלל מסקנה כי יש לראות את בתי הקפה בהם עבד התובע כמקום עבודה אחד על כן , התובע זכאי להיפרע ממעסיקתו האחרונה, הנתבעת 3, בגין זכויותיו הסוציאליות בעבור כל התקופה.

תלושי שכר פיקטיביים
55. לטענת התובע, תלושי השכר הינם פיקטיביים והתשלומים המפורטים בהם אינם אלא פיקציה. התובע טען, כי השכר השעתי אותו השתכר אינו השכר אשר משתקף בתלושי השכר, אלא השכר הבא(ס' 6 לתצהירו):
"השתכרתי בהתאם לשכר שעתי כלהלן:
22.04 ₪ - 1 חודש (9/12)
23.12 ₪ - 1 חודש (10/12)
25 ₪ - 4 חודשים (11/12-2/13)
27 ₪ - 6 חודשים (3-8/13)
28 ₪ - 7 חודשים (9/13-3/14)
29 ₪ - 3 חודשים (4/14-6/14)
30 ₪ - 9 חודשים (7/14-3/15)
35 ₪ - 22 חודשים (4/14-2/17)" .

56. לאחר ששקלנו בכובד ראש את טענות התובע, העדויות שוכנענו כי בנסיבותיו הייחודיות של מקרה זה, אין מקום לקבל את טענת התובע לפיה תעריף שכרו השעתי המוסכם היה שונה, מהטעמים הבאים:

57. ראשית, הנתבעת עיגנה את ההסכמה עם התובע בדבר גובה שכרו השעתי במסמכים. כפי שציינו לעיל, לתובע נמסרו 5 הודעות לעובד במהלך תקופת עבודתו בבתי הקפה השונים. בכל אחת מהודעות אלו צוין בבירור תעריף שכרו השעתי והתובע חתם על גבי כל אחת מהן.

58. נוסף על כך, תלושי השכר תומכים בטענת הנתבעת. בתלושי השכר פורט באופן ברור התעריף השעתי אותו השתכר התובע. בהתאם להלכה הפסוקה , חזקה היא כי "מקום בו ניתן תלוש שכר, חזקה שהוא משקף את המציאות, לפחות לגבי הסכום הכולל המופיע בו, אלא אם הוכח, מעדויות אמינות, אחרת" ( דב"ע מז/3-14 יוסף חוג'ירת נ' שלום גל והמוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ 19, 27). בענייננו, לא הוכח אחרת על כן סבורים אנו כי טפסי ההודעה לעובד אשר נמסרו לתובע והפירוט בתלוש השכר, מבטאים את הסכמת הצדדים.

59. מסקנתנו מתחזקת, לאור התרשמותנו כי התובע ידע לקרוא עברית. התובע אישר בחקירתו כי הוא יודע לקרוא "בונים" (פתקים על גביהם נכתבת הזמנת האוכל) ואף הקריא לבית הדין את הבין הכתוב בשפה העברית (מוצג נ1):
"ש. תאשר לי כי במסגרת עבודתך כטבח קיבלת בונים?
ת. כן. עבדתי לפי הבונים.
ש. תאשר לי שהבונים היו כתובים בשפה העברית ?
ת. כן.
ש. תאשר לי שאתה ידעת לקרוא מה כתוב בבונים האלה ?
ת. כן. (משיב בעברית )
ש. מציגה לך דוגמא של בון , אתה יכול להקריא לבית הדין איזה מנה היית צריך להכין, עבדת כ- 5 שנים ?
ת. בורגר, ירקות (משיב בעברית). אני לא יכול לקרוא עיתונים זה רק בונים (משיב בעברית)

ב"כ הנתבעות : מבקשת להגיש את הבון כדוגמא.
...
ש. תאשר לי גם כי היו בבונים הערות לדוגמא בלי תוספת של אבוקדו, איזה סוגי לחמים צריך?
ת. הייתי קורא את זה. כן" (עמ' 3 לפ', ש' 8 - 24).
60. התרשמנו כי התובע ניסה להתחמק בתשובותיו מטענת הנתבעת על פיה יודע הוא לכתוב ולקרוא בשפה העברית:
"ש. מפנה לנספח י' לתצהיר מר בודנשטיין, מסרונים שהתנהלה בינך לבין טל בעברית . כתבת "התקשרתי לרונית, .... " אתה יודע לקרוא ולכתוב בעברית ?
ת. רק לקרוא קצת. לא כמו שצריך. רק קצת (משיב בעברית )

לשאלת בית הדין:
מי כתב את המסרונים האלה ?

משיב התובע: זה לאחר שהתקשרתי אליה, היה מישהו שאני מכיר לבן, ביקשתי ממנו לכתוב לי את זה. כשבית הדין שואל ממי ביקשתי, אני משיב שכחתי את השם שלו.

המשך ח.נ.
ש. המסרונים גולו במסגרת תצהיר גילוי מסמכים, למה לא טענת את הטענה שאדם לבן כלשהו הוא זה שכתב את המסרונים?
ת. טל שלח לי הודעה אחרי שטל שלח לי הודעה, ביקשתי מהבן אדם שיעזור לי לקרוא ואחרי שהוא הקריא לי , שיעזור לי לכתוב את זה.

לשאלת בית הדין:
ש. למה לא כתבת זאת בתצהיר שמישהו אחר ?
ת. מי שאל אותי.

המשך ח.נ.
ש. מציגה לך מסרונים זה לא מיום אחד, אלא כמה תאריכים 14.3, 16.3 מרוני אליך נספח ז' מיום 28.1. האם כל פעם שענית, האם עמד לידך איש לבן ותרגם?
ת. רק יום אחד כולה התכתבנו" (עמ' 3 לפ', ש' 30-32, עמ' 4 לפ', ש' 1 - 20).

61. מעדות התובע עולה כי ידע הוא לקרוא עברית והבין את הנתונים הבסיסיים אשר פורטו בתלושי שכרו, נתונים אשר אינם מורכבים וכתובים באופן ברור וקל לקריאה (שכר שעתי, מספר שעות עבודה, תוספות נלוות). התובע אף ידע להשיב בעברית במהלך הדיון והקריא את הכתוב בתלוש:
"ש. מציגה בפניך תלושים (התובע מעיין בתצהיר מחפש )?
ת. עונה בעברית ....
ש. מציגה תלושי שכר, קיבלת כל חודש תלושים . בכל תלוש ותלוש מה כתוב תקריא לבית הדין?
ת. 22 נקודה זירו 4" (עמ' 7 לפ', ש' 3 - 8).

62. נציין כי התובע אף בחר להשיב לחלק מהשאלות אותן נשאל במהלך דיון ההוכחות , בעברית אף מבלי ששמע את תרגום השאלה (ר' למשל עמ' 6 לפ', ש' 16 - 18).

63. שנית, עו ד שקלנו בהקשר זה, את התנהגות התובע בזמן אמת במהלך תקופת עבודתו הממושכת, כחמש שנים. התובע טען כי סיכם עם הנתבעות על שכר שעתי גבוה יותר אולם, בחקירתו לא היה בפיו מענה לשאלה מדוע לא העלה כל טענה ביחס לתלושי שכרו, במהלך תקופת עבודתו הממושכת. התובע ניסה לטעון כי התלונן בפני גורמים שונים אך לא שוכנענו כי יש לקבל טענה זו אשר אף לא פורטה כנדרש בתצהירו:
"ש. מידי חודש וחודש קיבלת את תלושי השכר וראית את התעריף ששולם לך נכון ?
ת. הייתי בודק אבל הסכום שהייתי מקבל בסופו של דבר ומה שרשום בתלוש לא אותו דבר. תבדקי את הסכום בסוף
ש. אם לא היתה התאמה בין מה שהובטח לך לבין מה ששולם לך בפועל, איך אתה מסביר לי שלא התלוננת ולו פעם אחת בפני אף אחד מהמנהלים או אף גורם בנתבעות במהלך תקופת העסקה ?
ת. כל חודש דיברתי. לשאלת בית הדין עם מי, משיב עם משהיו המנהלים.
ש. למה זה לא מופיע בכתב התביעה או בתצהיר שהתלוננת עם מי מהנתבעות במהלך התקופה שאין התאמה בין מה שאתה מקבל לבין מה שהובטח לך ?
ת. לא תבעתי כי לא היה לי נוח.
ש. מפנה לנספח ד' 4, זה מכתב של קו לעובד 21.3.17 אחרי שהסתיימו יחסי עובד מעביד שהסתיימו ב- 10.2.17. מצטטת מהמכתב .כפי שאתה הצגת בפני קו לעובד. (מצטטת ) יש פער לא מוסבר בין השכר בתלושים לבין השכר שהובטח לו. אם זה כך בחודש 3/17, אתה כבר ידעת והעדת קודם לכאורה שקיים פער בין מה שכאילו משולם לך לבין מה שהובטח. למה אתה לא הוצאת מכתב של הרעת תנאים, למה לא התפטרת (במהלך 5 שנים שעבדת)?
ת. כל הזמן שטענתי אמרו לי בסדר ולא תיקנו ואני ממשיך.
ש. אם לא תיקנו, זאת אומרת אתה הסכמת למה ששולם לך בתלושים והמשכת לעבוד 5 שנים?
ת. לא הסכמתי, כי הבטיחו לי שיתקנו לי את זה.
ש. 5 שנים הבטיחו לך, ורק בסיום יחסי עובד מעביד, החלטת להוציא מכתב ?
ת. 5 שנים כל הזמן אומרים לי שמתקנים ואני ממשיך" (עמ' 7 לפ', ש' 11 – 29).

64. בחננו את הסבר התובע בעניין זה כעולה מסיכומי התשובה אשר הוגשו לתיק אולם, אנו סבורים כי התנהלות התובע מחזקת את המסקנה כי שכרו השעתי שולם בהתאם ל הסכמת הצדדים . הסכמה אשר הייתה ידועה ומובנת לו ופורטה בטפסי ההודעה לעובד עליהם חתם התובע לפיכך, לא הלין על כך במהלך תקופת העסקתו, משעה שהיה מודע לתנאי עבודתו והסכים להם .

65. שלישית, בחינת תלושי השכר של התובע מגלה כי גרסת התובע בדבר שכרו השעתי אינה מתיישבת עם הסכומים המפורטים בתלושים. הנתבעת התייחסה באופן מפורט ל – 19 תלושי שכר, אשר הנתונים והסכומים המפורטים בהם אינם עולים בקנה אחד עם גרסת התובע ביחס לתעריפי שכרו השעתי (ס' 41 לסיכומי הנתבעת).

66. מבדיקה אקראית של תלושי שכר נוספים עולה כי תלושים אלו אינם מתיישבים עם גרסת התובע. כך למשל, ביחס לחודש 1/13, לגרסת התובע השתכר 25 ₪ לשעה בחודש זהX 288 שעות חודשיות+ 235 ₪ דמי נסיעות = 7,435 ₪. סכום זה אינו זהה לסכום נטו המפורט בתלוש (7,117 ₪) או לסכום ברוטו (7,483 ₪). התובע לא התייחס לחודשים אלו בתצהירו ולא הסביר כיצד הם עולים בקנה אחד עם טענתו בדבר השכר המוסכם.

67. דוגמא נוספת, תלוש השכר לחודש 6/14, לגרסת התובע השתכר סך של 29 ₪ לשעהX 207.5 שעות עבודה+246 ₪ דמי נסיעות = 6,263.5 ₪. סכום זה אינו תואם את הסכומים המפורטים בתלוש, סך של 6,066 ₪ נטו וסך של 6,249 ₪ ברוטו.
דוגמא נוספת - בחודש 1/16 עבד התובע 276 שעותX 35 ₪ התעריף אותו השתכר התובע לטענתו ,9,660 ₪+דמי נסיעה בסך של 246 ש"ח = 9,906 ₪. בעוד התובע השתכר סך של 9,584 ₪ ברוטו וסך של 8,238 ₪ נטו. דוגמאות אלו מפריכות את גרסת התובע.

68. בחקירתו לא ידע התובע להסביר כיצד חישב והגיע לתעריפי השכר השעתי אותם ציין בכתב תביעתו:

"ש. מי חישב את התעריפים האלה (בסעיף 6 לתצהירך ) איך הגעת לתעריפים המפורטים שם ?
ת. מה שהיה בתלוש.
ש. התעריפים האלה היו בתלוש (מפנה לסעיף 6 ) ?
ת. מה שהיה רשום בתלוש ומה שקיבלתי זה לא אותו דבר.
...

המשך ח.נ.
ש. מי ערך את החישובים בסעיף 37 לתצהירך ?
ת. עורך דין.
ש. מפנה לתלוש 3/13 אתה טוען בסעיף 6 לתצהירך השכר היה 27 ₪ ואתה טוען שלפי מכפלת השעות ונסיעות זה השכר שמגיע לך. אני עשיתי 270 כפול 27 (מצטטת) איך אתה מסביר שקיבלת בברוטו שלך 7,290 והנטו היה 6,952, זה לא מתאים?
ת. אמרתי כבר מקודם שהתלושים זה מי שמכין, זה חישוב של מי שמכין.
ש. מפנה ל12/14 תלוש אתה טוען שעבדת 225 שעות והרווחת 30 ₪ לשעה. יוצא 6,750 ועוד 246 ₪ נסיעות זה 6,996, הברוטו 6,426 ₪ , איך אתה מסביר שזה לא תואם את הטענה שלך ?
ת. זה גם עכשיו את חוזרת על זה שוב.
ש. התעריפים שאתה מדבר עליהם זה נטו או ברוטו , לא היתה התייחסות מצידך ?
ת. זה בברוטו . למשל היו מורידים לי ,אלף ומשהו שקל ולא הייתי מבין את התלוש" (עמ' 7 לפ', ש' 30 - 32, עמ' 8 לפ', ש' 1 - 21).

69. בהמשך חקירתו העיד התובע כי:

"ש. איך אתה מסביר את העובדה שאין התאמה בין התעריפים שרשומים בסעיף 6 לתצהירך לתעריפים שרשומים בחוזים?
ת. אני עצמי, מה שהייתי כותב שמה, ומה שהוא היה כותב , מי שמכין את המשכורת (השיב בעברית לשאלת הסניגורית ) היה כותב 22 ומשלם 30.
ש. קודם הראיתי לך את טופס העסקה מה- 6.9.12 אמרת ששגיא סיכם איתך 25 אבל קיבלת 22.04, איך זה מסתדר עם זה שאתה בסעיף 6 לתצהיר אומר שקיבלת 22.04 ואחרי זה המשכת לקבל 23.12 ולא 25 ₪ ?
ת. הוא היה כותב אחרת. מה שהיה רושם בתלוש ומשהו שהיה נותן לי לתשלום זה לא היה אותו דבר.
ש. זה התשובה , אתה לא עונה לעניין?
ת. זאת התשובה" ( עמ' 6 לפ', ש' 1 – 32, עמ' 7 לפ', ש' 1 – 2).

70. התובע אשר היה ער לפערים אלו, טען בסיכומיו כי גרסתו מתיישבת עם רוב תקופת העסקתו, למעט תלושים בודדים (ס' 24 לסיכומיו וכן סיכומי התשובה ) אולם, הנתבעת הצליחה להוכיח כי מדובר במספר רב של תלושים, גם ביחס לשנים 2016 - 2017, אשר אינו עולה בקנה אחד עם גרסת התובע (תלושי שכרו של התובע צורפו כנספח ב' לתצהירו, ס' 39-43 לסיכומי הנתבעת).

71. לסיכום, בנסיבות מקרה זה, בו נטל ההוכחה מוטל על התובע, הגענו לכלל מסקנה כי התובע לא הוכיח כי תלושי שכרו והרכיבים המפורטים בהם היו פיקטיביים.

פדיון ימי חופשה
72. התובע טען כי לא שהה בחופשה בפועל במהלך תקופת עבודתו על כן זכאי הוא לסך של 10,640 ₪ בגין פדיון ימי חופשה, בהתאם לתחשיב הבא - 8 שעות ליום X 35 ₪ לשעה X 38 חודשים = 10,640 ₪. הנתבעות טענו מנגד כי שילמ ו לתובע מלוא דמי החופשה במסגרת תלושי שכרו בימים אותם ניצל התובע בפועל לפיכך, התובע אינו זכאי לתשלום כלשהו.
73. נטל ההוכחה בדבר יתרת החופשה מוטל על שכמי המע סיק (דב"ע לא/22 – 3 ציק ליפוט - קסטנר, [פורסם בנבו] פד"ע ג' 215). סעיף 31 לחוק חופשה שנתית, התשי"א -1951 (להלן: חוק חופשה שנתית), קובע כי תקופת ההתיישנות לתביעה על פי החוק היא שלוש שנים. בהתאם להלכה הפסוקה, בעת שנסתיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים, העובד זכאי לתבוע את ימי החופשה שהיה זכאי העובד לקבל בשלוש השנים המלאות האחרונות להעסקתו, בצירוף הימים שנצברו לזכותו בשנת העבודה השוטפת. לפיכך, התובע זכאית לפדיון דמי חופשה אותם צברה במהלך השנים 2013 -2016. נוסף על כך, זכאי התובע לפדיון דמי חופשה בגין התקופה 1-2/2017.

74. אין חולק כי מתכונת עבודתו של התובע עמדה על 6 ימים בשבוע. לפיכך, התובע זכאי ל – 12 ימי חופשה בגין כל אחת משלוש השנים האחרונות לעבודתו 2013 – 2016. כמו כן, זכאי התובע לפדיון דמי חופשה בגין השנה האחרונה השוטפת 1-2/2017, בהתאם לתחשיב הבא: 2/12X 14 ימי חופשה = 2.33 ימי חופשה. בסה"כ זכאי התובע לפדיון דמי חופשה בגין 38.3 ימי חופשה.

75. נבהיר, כי בנסיבות מקרה זה, מצאנו כי אין די בפירוט ניצול ימי החופשה המפורט בתלושי שכרו של התובע, כדי להוכיח כי התובע שהה בחופשה. זאת, מאחר שפירוט ניצול מכסת ימי החופשה הנזכרים בתלושי שכרו לא נרשם באופן עקבי. עד לחודש 12/13, לא מצוין בתלושים מהי מכסת הצבירה וניצול ימי החופשה של התובע. טענת הנתבעת בסיכומיה, כי הדבר נעשה בשל טעות של הנהלת החשבונות, לא פורטה בתצהירי הנתבעת כנדרש ולא הוכחה לפיכך, אין בידינו לקבל טענה זו.

76. בהתאם לכך, אנו מקבלים את טענת התובע כי הוא זכאי לפדיון דמי חופשה. התעריף השעתי האחרון של התובע בהתאם לתלושי שכרו עמד על סך של 27 ₪ ולכן זכאי התובע לסך של 38.3 ימי חופשהX 27X8 שעות = 8,280 ₪ בגין פדיון דמי חופשה.

פיצוי בגין היעדר הפרשות לקרן הפנסיה
77. לטענת התובע, במהלך תקופת עבודתו נמנעו הנתבעות מתשלום פנסיה כ נדרש על פי הדין לפיכך, הוא זכאי לסך של 15,439 ₪ בגין פיצוי בשל אי תשלום תגמולים פנסיוניים, בהתאם לתחשיב אותו הציג התובע (ס' 41-42 לתצהיר התובע). הנתבעת טענה מנגד כי התובע קיבל את מלוא התשלומים להם הוא זכאי והציגה תחשיב נגדי לתחשיב התובע (ס' 91,95-96 לסיכומי הנתבעת). עוד טענה הנתבעת כי היא שילמה לתובע סך של 868 ₪ ביתר בגין הפרשות פנסיוניות, אותם יש לקזז מכל סכום אשר ייפסק לזכות התובע, ככל שייפסק.

78. אשר לדעתנו - מצאנו כי תחשיב הנתבעת עדיף על פני תחשיב התובע. הנתבעת הוכיחה כי תחשיב התובע שגוי, מאחר והוא כולל את ששת החודשים הראשונים לעבודתו, בעוד בהתאם להוראות צו ההרחבה הפנסיוני, עובד אשר אין בבעלותו ביטוח פנסיוני, נדרש לתקופת המתנה בת שישה חודשים (סעיף 6ה לצו ההרחבה הפנסיוני). כמו כן, מקובלת עלינו טענת הנתבעת, לפיה התובע אינו רשאי לכלול בחישוב ההפרשות הפנסיונית תשלום בגין שעות נוספות לפיכך, תחשיב הנתבעות אשר עולה בקנה אחד עם שיעור ההפרשות המצוין בצו ההרחבה הפנסיוני, מקובל עלינו.

79. התובע לא הפריך את טענת הנתבעות, כי שילמו לתובע במסגרת תלושי שכרו סך של 12,890 ₪ בגין תגמולי פנסיה. בהתאם לתחשיב אותו הציגו הנתבעות, התובע היה זכאי לסך של 12,022 ₪ בגין תגמולים פנסיוניים, בהתאם לשיעורי שכרו השעתיים בכל אחת מהשנים (ס' 91 לסיכומי הנתבעת). לפיכך, הנתבעת הוכיחה כי שילמה לתובע סך של 868 ₪ ביתר בגין תגמולי פנסיה (12,890-12,022 ₪) . בהתאם לכך, אנו מקבלים את טענת הקיזוז של הנתבעת ביחס לסכום זה.

80. בהתאם לצו ההרחבה הפנסיוני, היה על הנתבעות להפריש לזכות התובע הפרשות בגין פיצויי פיטורים, בהתאם לשיעורים הקבועים בצו. מאחר ובמהלך תקופת עבודת התובע, שיעורי ההפרשות לפיצויי פיטורים היו זהים לשיעורי ההפרשות בגין תגמולים, הרי שבהתאם לתחשיב הנתבעת (ס' 91 לסיכומי הנתבעת), התובע זכאי לסך של 12,022 ₪ בגין פיצויי פיטורים. הנתבעת הודתה כי שילמה לתובע סך של 11,625 ₪ בלבד בגין פיצויי פיטורים (ס ' 92 לסיכומי הנתבעת) לפיכך, נותרה הנתבעת חבה לתובע סך של 757 ₪, אשר לא הופרש בתלושי השכר לחודשים 4-8/13.

81. מאחר וכאמור לעיל קבענו כי הנתבעת רשאית לקזז סך של 868 ₪, הנתבעת אינה חייבת לתובע פיצוי כלשהו בגין תגמולים ( 757 – 868 = 111 ₪ אשר נותרו לזכות הנתבעת, אותם יש לקזז מכל סכום אשר ייפסק לתובע).

דמי הבראה
82. התובע טען כי לא שולמו לו דמי הבראה וכי רכיב דמי ההבראה אשר פורט בתלושי שכרו היה רכיב פיקטיבי. לטענת התובע, זכאי הוא לתשלום דמי הבראה בסך של 9,828 ₪. הנתבעת טענה מנגד, כי לתובע שולמו מלוא דמי ההבראה להם היה זכאי.

83. בהתאם להוראות צו ההרחבה בדבר תשלום הבראה, חלה על דרישתו של התובע לדמי הבראה התיישנות לפיה ניתן לתבוע דמי הבראה עד שנתיים לפני תום תקופת עבודתו של התובע. לפיכך, זכאי התובע לתשלום דמי הבראה בגין התקופה השנתיים האחרונות לעבודתו בלבד. בהתאם להוראות צו ההרחבה ולוותק התובע, זכאי התובע לתשלום בגין 7 ימי הבראה, בעבור כל שנה. בהתאם לכך, זכאי התובע לתשלום בגין 14 ימי הבראהX 378 ₪ תעריף דמי ההבראה במועד סיום עבודתו של התובע = 5,292 ש"ח.

84. עיון בתלושי השכר מעלה כי לתובע שולם כרכיב נפרד בתלושי שכרו, בגין דמי הבראה , סכום כולל של 10,287 ₪. משדחינו את טענת התובע כי מדובר ברכיב פיקטיבי , התוצאה היא כי התובע אינו זכאי לתשלום נוסף עבור דמי הבראה ותביעתו ב גין רכיב זה - נדחית.

דמי חגים
85. התובע טען כי לא שולמו דמי חגים במהלך כל תקופת עבודתו. התובע פירט כי במהלך עבודתו חלו 27 ימי חג לכן על הנתבעת לשלם סך של 10,060 ₪ בגין דמי חגים. מאחר וכאמור לעיל, קבענו כי התובע לא הוכיח כי תלושי שכרו והרכיבים אשר פורטו בהם היו פיקטיביים, יש להפחית מתביעת התובע ברכיב זה, את דמי החגים אשר שולמו לתובע במסגרת תלושי שכרו.

86. בהתאם להלכה הפסוקה, הנטל בנושא תשלום דמי חג לעובד, מוטל על המעסיק (ראו- ע"ע 665/09 מנרב הנדסה ובניין בע"מ – ארפצ'י, [פורסם בנבו] ניתן ביום 1.11.11; ע"ע 778/06 מטיאשצ'וק – שלג לבן (1980) בע"מ, [פורסם בנבו] ניתן ביום 28.5.07). הואיל ו טענת התובע כי עבד בהיקף משרה מלאה ואף ביצע שעות נוספות במתכונת של שישה ימי עבודה בשבוע, לא הופרכה, זכאי התובע לדמי חגים בגין 9 ימי חג בשנה.

87. הנתבעת הוכיחה כי במסגרת תלושי השכר שילמה לתובע סך של 10,275 ₪ בגין דמי חגים (ס' 100 לתצהירו של מר בודנשטיין, אשר לא הופרך על ידי התובע; תלושי שכרו של התובע צורפו כנספח א' לתצהירו). מאחר וסכום זה גבוה מהסכום אותו דרש התובע בגין דמי חגים, אין התובע זכאי לתשלום נוסף בגין רכיב זה.

ניכוי שלא כדין מהשכר האחרון
88. התובע טען כי הנתבעת 3 ניכתה משכרו האחרון בגין "פקדון בגדים" סך של 240 ₪, בניגוד לדין לפיכך, יש לחייב את הנתבעות בהשבת סכום זה. הנתבעות טענו מנגד כי הניכוי בסך של 240 ₪ נעשה כדין.

89. סעיף 25 לחוק הגנת השכר, תשי"ח - 1958 (להלן: חוק הגנת השכר), קובע כי: "(ב)  על אף האמור בסעיף קטן (א), חדל עובד לעבוד אצל המעסיק, רשאי המעסיק לנכות משכרו האחרון של עובד כל יתרה של חוב שהעובד חייב לו, לרבות מקדמות".

90. בענייננו, הנתבעות צירפו לתצהיריהן טופס קבלת מדים עליו חתום התובע, מיום 6.12.15 (נספח יא' לתצהירו של מר בודנשטיין). בטופס זה אישר התובע כי נמסרו לידיו מדים של הנתבעות והתובע התחייב להחזירם בסיום עבודתו, אחרת ינוכה משכרו האחרון סך של 250 ₪. התובע לא התייחס בתצהירו לטופס זה ולא טען כי השיב לנתבעות את המדים אותם קיבל. בהתאם לכך, אנו קובעים כי הניכוי משכרו האחרון של התובע, אשר נעשה בשל אי החזרת המדים, נעשה כדין. לפיכך, תביעת התובע בגין רכיב זה - נדחית. נוכח קביעתנו זו, נדחית גם תביעתו של התובע לפיצויי הלנה בגין אי תשלום רכיב זה.

גמול בגין עבודה בשעות נוספות
91. לטענת התובע, לא שולם לו גמול בגין עבודה בשעות נוספות בהן עבד וכן בגין עבודתו ביום המנו חה השבועית. בהתאם לתחשיב אותו ערך התובע טען הוא כי יש לחייב את הנתבעת בסך של 60,097 ₪. התובע הבהיר כי ערך את ת חשיב השעות הנוספת בהתייחס ל תוספת השכר בגין השעות הנוספות ויום המנוחה בלבד (0.25 ו -0.50), לאחר ניכוי שכר הבסיס השעתי. הנתבעת טענה מנגד כי יש לדחות את תביעתו לתשלום בגין שעות נוספות, מאחר והתובע לא הרים את הנטל המוטל עליו לעניין רכיב תביעה זה.

92. בהתאם להלכה הפסוקה , לאחר תיקון 24 לחוק הגנת השכר, נטל ההוכחה בדבר מתכונת עבודתו של התובע מוטל על המעסיק. בהתאם להוראות חוק הגנת השכר לאחר התיקון (סעיף 26), בתובענה של עובד לתשלום שכר עבודה, לרבות גמול שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית, שבה שנויות במחלוקת שעות העבודה בעדן נתבע השכר, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, אם המעסיק לא הציג רישומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה, רק בעד מספר שעות נוספות שאינו עולה על שישים שעות נוספות חודשיות.

93. בענייננו, הנתבעת הציגה דוחות נוכחות חודשיים ממוחשבים, אשר השעות המצוינות בהם נרשמו בהתאם לכרטיס נוכחות אותו העביר התובע בכניסתו וביציאתו ממקום העבודה (דוחות הנוכחות צורפו כנספח ב' לתצהיר התובע ; ס' 116 לתצהירו של מר בודנשטיין). כמו כן, מספר שעות העבודה של התובע פורט בתלושי שכרו ותאם לכמות השעות אשר נזכרת בדוחות הנוכחות לפיכך, נטל ההוכחה נותר על התובע, להוכיח כי הוא זכאי לתשלום בגין שעות נוספות.

94. מעיון בתלושי שכרו של התובע ,עולה כי בכל התלושים בהם צוין כי התובע עבד שעות נוספות, שילמה הנתבעת לתובע תוספת בגין עבודה בשעות נוספות, בשיעור 25% או 50%. לדוגמא, בתלוש השכר לחודש 5/2013, תעריף שכרו השעתי של התובע עמד על סך של 23.12 ₪. התובע עבד 228 שעות עבודה (186 שעות רגילות ו- 42 שעות נוספות) כאשר הנתבעת שילמה תוספת בשיעור 125% X 23.12 ₪ = 28.90 ש"ח X42 שעות = 1,214 ₪. כך, מידי חודש בהן היו שעות נוספות, שילמה הנתבעת תוספת בשיעור 125% ו – 150%.

95. הנתבעת התייחסה באופן מפורט לכל דוח נוכחות אשר הוצג על ידי התובע, ופירטה בסיכומיה מהי כמות השעות הנוספות בהן עבד התובע באותו חודש ומהו התשלום לו זכאי התובע בגין חודש זה (עמ' 8 – 17 לסיכומי הנתבעת). התובע לא הפריך את גרסת הנתבעת ותחשיביה ואף לא טען כי עבד כמות שעות שונה מהכמות אשר פורטה בתלושי השכר ובדוח הנוכחות. נוסף על כך, תחשיב התובע נערך על בסיס השכר השעתי הגבוה אותו דרש, חלף התעריף השעתי אשר צוין בתלושי השכר.

96. מאחר וכאמור לעיל קבענו כי התובע לא הוכיח כי הוא זכאי לתעריף שכר שעתי גבוה יותר מהתעריף אשר שולם לו, התוצאה היא כי התובע לא הוכיח כי הוא זכאי לתשלום נוסף בגין שעות נוספות וגמול עבודה בשעות מנוחה.

97. עוד שקלנו את טענת התובע, כי הוא זכאי לתשלום שעות נוספות בגין 13 חודשים לגביהם אין בידיו דו"ח נוכחות (9/12-9/13, 11/13, 1/14, 2/17). לעמדת התובע, הוא זכאי לתוספת שכר בגין שעות נוספות בסך של 15,152 ₪, בהתאם לממוצע השעות הנוספות בהן עבד במהלך כל תקופת עבודתו. הנתבעת התייחסה לטענות התובע ביחס לחודשים אלו והודתה כי עליה לשלם בגין שעות נוספות אותן עבד התובע בחודשים אלו סך של 1,312 ש"ח. לעמדת הנתבעת, אין לקבל את תחשיב התובע ביחס לחודשים אלו, אשר נערך על בסיס ממוצעי שכר אשר אינם נכונים על כן, יש לקבל את תחשיבה אשר נערך על בסיס דוחות נוכחות חודשיים.

98. באשר להיעדרם של דוחות הנוכחות לחודשים אלו, טענה הנתבעת כי בחודש 12/13 ארעה תקלה במערכת שעון הנוכחות בנתבעת 1 ולא ניתן היה לשחזר את דוחות הנוכחות. לפיכך, הנתבעת 1 נאלצה לרכוש ולהתקין תוכנת מערכת נוכחות חדשה בשם - SHIFT ORGANIZER. במערכת הנוכחות החדשה תדפיסי שעות נוכחות נערכים על בסיס חודשי ולא על בסיס יומי (ס' 11 לתצהירו של מר בודנשטיין). הנתבעת הוסיפה וטענה כי הציגה את דוחות הנוכחות לחודשים אלו.

99. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ביחס ל - 13 חודשים אלו, שוכנענו בגרסת הנתבעת באשר להיעדרם של דוחות הנוכחות בתקופה זו. גרסה אשר לא הופר כה על ידי התובע ומר בודנשטיין כלל לא נחקר בעניין זה . עוד יש לציין, כי הנתבעת הציגה אישור על התקנת תוכנה חדשה במשרדיה (נספח יג' לתצהירו של מר בודנשטיין) עובדה התומכת בגרסתה בעניין התקלה בתוכנה לפיכך, אנו מקבלים את ההסבר אותו מסרה הנתבעת.

100. עם זאת, עיון במסמכי התיק העלה כי הנתבעת לא צירפה לתצהיריה את דוחות הנוכחות לחודשים אלו, למעט דוח הנוכחות לחודש 2/17 (צורף כנספח ו' לתצהירו של מר בודנשטיין ) לפיכך, בהתאם לסעיף 26 לחוק הגנת השכר, נטל ההוכחה ביחס ל – 12 החודשים הנוספים, הועבר לנתבעת.

101. כאמור לעיל, הנתבעת הודתה כי לא שילמה לתובע גמול בגין עבודה בשעות נוספות בחודשים אלו. מסקנה זו עולה גם מעיון בתלושי השכר של התובע לחודשים אלו, בהם לא מצוין רכיב תשלום בגין שעות נוספות. לפיכך, נדרשנו להכריע בשאלה מהו הסכום הראוי לתשלום שעות נוספות בגין חודשים אלו. בעניין זה, הגיש כל אחד מהצדדים תחשיב מפורט.

102. לאחר שבחנו את תחשיבי הצדדים, מצאנו לנכון לקבוע כי תחשיב הנתבעת עדיף על פני תחשיב התובע וזאת שעה ש תחשיב הנתבעת נערך על בסיס נתוני שעות העבודה אשר פורטו בתלושי השכר לחודשים אלו (צורפו כנספח ב' לתצהיר התובע). מנגד, תחשיב התובע ביחס לחודשים אלו מבוסס על ממוצע ולא על כמות שעות העבודה באותו החודש. כמו כן, תחשיב התובע מבוסס על תעריף שעתי גבוה יותר, טענה אותה דחינו לעיל.

103. לאור כל האמור לעיל, אנו מקבלים את תחשיב הנתבעת וקובעים כי על הנתבעת 3 לשאת בתשלום בסך של 1,312 ₪ בגין גמול עבודה בשעות נוספות בהן עבד התובע במהלך חודשים אלו.

קיזוז עלות ההפסקות וארוחות
104. הנתבעת הוסיפה וטענה בסיכומיה, כי יש להורות על קיזוז שעות הפסקה אשר ניתנו לתובע. לגרסת הנתבעת, בשגגה שילמה לתובע עבור שעות אלו לפיכך, יש לקזז מהתובע סך של 16,381 ₪, בגין ההפסקות אשר ניתנו לו מידי יום. עוד טענה הנתבעת, כי יש להורות על קיזוז סך של 13,970 ₪ בגין עלות ארוחה אחת מלאה לפחות בבית הקפה, אותה אכל התובע מבלי ששולם תשלום כלשהו לנתבעת.

105. לאחר שבחנו את מכלול העדויות והראיות, מצאנו כי דין טענות אלו להידחות. בכל הקשור לטענת הנתבעת כי יש להורות על קיזוז זמן ההפסקות, בתצהירי עדי הנתבעות צוין כי לרשות התובע ניתנו שתי הפסקות במהלך היום (הפסקה בת כ – 15 דקות לקפה/סיגריה והפסקה נוספת בת חצי שעה - ס' 118 לתצהירו של מר בודנשטיין). הנתבעות לא הוכיחו כי התובע לא עמד לרשות הנתבעות במהלך ההפסקות על כן, אינן יכולות לקזז סכום כלשהו משכרו של התובע בגין רכיב זה .

106. בדומה, גם ביחס לניכוי עלות הארוחות, הנתבעות לא הוכיחו כי התובע אכן מימש את זכותו לאכול ארוחה כאמור מידי יום. הנתבעות אף לא הציגו התחייבות בכתב של העובד המתירה לבצע ניכוי כאמור.

107. בעניין זה מצאנו להזכיר את ההלכה הפסוקה לפיה ככל שמעסיק משלם לעובד הטבה מעבר למגיע לו על פי החוק או צו ההרחבה, הטבה זו הופכת לחלק מתנאי ע בודתו המוסכמים של העובד, והמעסיק אינו רשאי לבטלה לאחר שהעובד מסיים את עבודתו, בתגובה להגשת תביעה על ידי העובד לתשלום זכויות אחרות המגיעות לו [(ע"ע 33791-11-10 נובכוב מיכאל - ר-צ פלסט בע"מ, פורסם בנבו, ניתן ביום 24.5.2012). גם מטעם זה, יש לדחות את טענות הקיזוז אותן העלו הנתבעות.

פיצוי בגין הפרת חוק הגנת השכר
108. לטענת התובע, תלושי השכר אשר נמסרו לו, אינם עומדים בתנאי חוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958, מאחר ורכיבי השכר אשר צוינו בהם היו פיקטיביים והשכר השעתי המצוין בהם שגוי. לפיכך, טען התובע כי הוא זכאי לפיצוי בסך של 5,000 ₪. הנתבעת טענה מנגד כי התובע אינו זכאי לפיצוי כלשהו מאחר ותלושי שכרו נערכו כדין וכל רכיבי השכר שולמו לתובע כדין ולא באופן פיקטיבי.
המסגרת הנורמטיבית
109. סעיף 26א (ב)(1) לחוק הגנת השכר קובע כדלקמן:
"(ב)(1)מצא בית הדין לעבודה כי המעסיק לא מסר לעובדו, ביודעין, תלוש שכר עד המועד האמור בסעיף 24(ג), בניגוד להוראות סעיף 24(א), או כי המעסיק מסר לעובדו, ביודעין, תלוש שכר שלא נכללים בו פרטי השכר ששולם לעובד, כולם או חלקם, בניגוד להוראות סעיף 24(ב), רשאי הוא לפסוק לעובד פיצויים שאינם תלויים בנזק (להלן – פיצויים לדוגמה), בשל כל תלוש שכר שלגביו פעל המעסיק כאמור;
(2) מצא בית הדין לעבודה כי המעסיק ביצע הפרה כאמור בפסקה (1) בשני חודשים לפחות בתקופה של 24 חודשים, חזקה היא כי המעסיק ביצע את ההפרה ביודעין, אלא אם כן הוכיח המעסיק אחרת;
(3) פיצויים לדוגמה כאמור בפסקה (1) יהיו בסכום שלא יעלה על 5,000 שקלים חדשים, ואולם רשאי בית הדין לעבודה, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לפסוק פיצוי בסכום אחר..".

110. בכל הקשור לשיעור הפיצוי בהתאם לסעיף 26 לחוק הגנת השכר, פסק בית הדין הארצי בעניין את הדברים הבאים ( ע"ע 28228-03-15 איזבלה לוקס נ' ארז זיסמן, פורסם בנבו, ניתן ביום 31.10.16): "בקביעת הפיצויים לדוגמה שאינם תלויים בנזק, יש להביא בחשבון, לצד מהות ההפרה, את הנחיות חוק הגנת השכר ואת אמות המידה שיש לשקול בעת קבלת ההחלטה על עצם הטלת הפיצוי ועל שיעורו, כמפורט להלן. בחוק הגנת השכר נקבע, כי בית הדין "רשאי" (אך לא חייב) לפסוק פיצויים לדוגמה; תנאי להפעלת הסמכות הוא שנמסר תלוש לא תקין "ביודעין" (וראו החזקה בסעיף 26א(ב)(2) לחוק הגנת השכר); הרשות לפסיקת הפיצויים היא "בשל כל תלוש שכר שלגביו פעל המעסיק כאמור"; סכום הפיצוי הוא עד 5,000 ₪ (כשיעורם בחודש יולי 2009) לכל תלוש; מטעמים מיוחדים שיירשמו ניתן לפסוק סכום גבוה יותר. בעת יישום הוראות החוק יש להתייחס, בין היתר, לחומרת ההפרה, למשכה, לתום לבם של הצדדים וכמובן לתכלית ההרתעתית של הוראות סעיף 26א לחוק הגנת השכר...".

מן הכלל אל הפרט
111. בנסיבות המקרה דנן, קבענו כי התובע לא הוכיח כי התשלומים אשר שולמו לו במסגרת תלושי שכרו, היו פיקטיביים. בכל תלושי שכרו של התובע פורט התעריף השעתי אותו השתכר התובע וכן כמות השעות בהן עבד באותו חודש. עם זאת, התובע הוכיח כי לא פורטו בתלושי שכרו כנדרש מכסות ניצול וצבירת ימי החופשה כאשר הרישום החל רק בחודש 12/13. לפיכך, אנו קובעים כי על הנתבעת 3 לשלם לתובע פיצוי בסך של 500 ₪ בגין הפרת חוק הגנת השכר.

פיצויי הלנה
112. בנסיבות המקרה דנן, לא מצאנו כי התובע זכאי לפיצויי הלנה מכל סוג, לאור קביעתנו לעיל בדבר אי זכאותו לרכיבי התביעה בגינם תבע התובע פיצויי הלנה וכן נוכח מחלוקת כנה בין הצדדים באשר לרכיבי התביעה אשר במחלוקת.
סוף דבר
113. הנתבעת3 תשלם לתובע, תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, את הסכומים הבאים:
בגין תשלום פדיון דמי חופשה, סך של 8,280 ₪.
בגין תשלום שעות נוספות, סך של 1,312 ₪.
בגין פיצוי בשל הפרת הוראות סעיף 24 לחוק הגנת השכר, סך של 500 ש"ח.
לסכומים הנזכרים לעיל יתווספו הפרשי ריבית והצמדה כדין החל מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

114. לנתבעת 3 עומדת זכות קיזוז בסך של 111 ₪ בגין הפרשות פנסיוניות ביתר וכן סך של 1,400 ₪ דמי בגין יתרת הודעה מוקדמת, אשר יקוזזו מהסכומים אשר נפסקו לזכות התובע.

115. בשם לב לתוצאה אליה הגענו ונוכח דחיית מרבית רכיבי התביעה, שקלנו האם לחייב את התובע בהוצאות ההליך . עם זאת לאור מעמדו של התובע כנתין זר ולפנים משורת הדין איננו מחייבים את התובע בהוצאות ההליך.
כל צד יישא בהוצאותיו הוא.

לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יות מיום המצאת פסק הדין.
ניתן היום, י"ח אב תשע"ט, (19 אוגוסט 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג עובדים מר ברוך הראל

רוית צדיק,שופטת,
סגנית נשיאה

נציגת מעסיקים גב' הלנה ערד שטיינבך