הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 35830-12-13

23 מאי 2017

לפני:

כב' השופטת אופירה דגן-טוכמכר
נציג ציבור (עובדים) גב' גל טלית
נציג ציבור (מעסיקים) מר רפי וייס

התובע
מלקו סולומון
ע"י ב"כ: עו"ד ע. לוין
-
הנתבעים
1. עיריית רחובות
ע"י ב"כ: עו"ד
2. רשת חוויות רחובות,מיסודה של הסוכנות היהודית בא"י בע"מ-חל"צ
3. רשת המתנסי"ם רחובות
ע"י ב"כ: עו"ד

פסק דין
לפנינו תביעה שהגיש התובע כנגד נתבעות 1 ו-2 (להלן: "הנתבעות") לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין משיקולים שרירותיים פסולים. כמו כן, טוען התובע כי התקיימו יחסי עובד מעביד בינו לבין הנתבעת 1- עיריית רחובות ועל כן עותר לסעדים כספיים שונים בהסתמך על טענתו זו.

העובדות לענייננו:
הנתבעת 1, עיריית רחובות, הנה רשות מקומית הפועלת על פי פקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: "עיריית רחובות" או "העירייה").
הנתבעת 2, רשת חוויות רחובות מיסודה של הסוכנות היהודית לא"י בע"מ, הנה חברה פרטית הפועלת למטרות ציבוריות, המפעילה מרכזים שכונתיים וקהילתיים בעיר רחובות (להלן: "רשת חוויות").
בהתאם לתדפיס רשם החברות שהומצא לתיק צוין כי מטרות רשת חוויות הן:
"לעסוק בסוגי עיסוק שפורטו בתקנון- מטרות ציבוריות בלבד; לארגן להפעיל ולנהל מוסדות חינוך ותרבות ברחובות".
בהתאם לתלושי השכר שהומצאו לתיק, החל מיום 15.11.04 הועסק התובע על ידי רשת חוויות.
התובע טוען כי עבד כיועץ ראש עיריית רחובות בענייני הקהילה האתיופית. לטענתו, החל בפעילותו זו עוד בשנת 1999 ועזב לתקופה קצרה בת מספר חודשים. לטענתו, למעשה החל משנת 1999 ועד למועד פיטוריו בשנת 2013, הוא הועסק על ידי עיריית רחובות, ששילמה את משכורתו באמצעות רשת חוויות ו/או באמצעות גופים אחרים. לטענתו בכל התקופה האמורה עבד בתפקיד זה, לשכתו מוקמה בבניין עיריית רחובות, והוא ראה עצמו כעובד העירייה לכל דבר.
מנגד, הנתבעות טוענות כי בסוף חודש נובמבר 2004 החל התובע את עבודתו ברשת חוויות כ"נציג שכונתי" האמון על הקשר עם בני הקהילה האתיופית בעיר. לטענתן, במשך תקופת העסקתו מילא התובע תפקידים שונים בקשר עם הקהילה האתיופית בעיר, בריכוז פרויקטים ותהליכים קהילתיים בקרב בני הקהילה האתיופית. לטענתן, בשלב מאוחר יותר ניתנה לתובע הגדרת תפקיד של "יועץ ראש העיר לענייני אתיופיים", וזאת במטרה לקדם את התקשורת בין העירייה לבין הקהילה האתיופית. לטענתן, בתפקידו זה נדרש התובע לשמש דמות מקשרת בין העירייה לבין הקהילה האתיופית, ולסייע לעירייה בקידום מהלכיה מול הקהילה. לטענתן, בתחילת דרכו מקום עבודתו של התובע לא היה בבניין עיריית רחובות, אלא בשל אופיו כפעיל שכונתי נע ונד בהתאם לצרכי העבודה, כאשר רק בשלב מאוחר יותר הוקצה לתובע חדר בעירייה. לטענתן, התובע מעולם לא נקלט כעובד עירייה ושימש כל תקופת עבודתו, החל משנת 2004 ואילך, כעובד רשת חוויות בלבד.
במכתב מיום 27.10.13, הודיעה לתובע מנהלת כוח אדם ברשת חוויות, גב' מלי כחלון (להלן: " גב' כחלון"), כי הוא מוזמן לשימוע לפני פיטורים:
"הזמנה לשימוע
בהמשך לחוסר שביעות רצון מצד מנהלך הישירים על תפקודך אנו שוקלים להודיעך על סיום עבודתך בחברה.
לפני שנקבל החלטה בנדון, הנני לאפשר לך להגיב על הסיבות המפורטות מטה על פי התלונות שקיבלנו:
1.חוסר לויאליות ונאמנות למערכת.
2.חוסר דיווח על שעות עבודה.
3.הינך רשאי להביא לשימוע נציג מוסמך מטעמך, כמו כן הינך רשאי שלא להתייצב לפגישת השימוע ולהעביר את טיעוניך, נימוקייך, ובקשותייך בכתב עד למועד השימוע.
4.בהקשר זה יובהר, כי טענותיך ובקשותיך יישקלו בכובד ראש, טרם יוחלט סופית בעניינך.
5.השימוע יתקיים ביום שני 4/11/13 בשעה 13:00 במשרדי ההנהלה ברחוב גולדברג 6 רחובות".
במכתב, מיום 3.11.13, פנה התובע לגב' כחלון, בבקשה לדחות את השימוע בשבועיים לצורך קבלת חוות דעת משפטית וייצוג על ידי עו"ד בעניינו.
בהתאם לבקשתו, במכתב מיום 6.11.13 הודיעה לו גב' כחלון כי השימוע יתקיים ביום 21.11.13.
ביום 20.11.13 פנתה ב"כ התובע במכתב אל ראש עיריית רחובות ואל גב' כחלון, בדרישה לקבלת מסמכים שונים, בטרם יתייצב התובע לשיחת השימוע:
"על מנת שיהיה סיפק בידי מרשנו להיערך לשימוע כדבעי, ולאחר שמרשנו שכר ייעוץ משפטי, הנכם נדרשים למסור לידי מרשנו את המסמכים הבאים: כל הסכמי העבודה עליהם חתום מרשנו; כל תלושי השכר של מרשנו; כל דו"חות השעות ו/או הנוכחות של מרשנו; כל האסמכתאות המבססות את הטעמים בגינם ישנה כוונה לסיים את העסקתו של מרשנו וכן כל מסמך רלבנטי אחר".
במכתב, מיום 21.11.13, הודיע ב"כ רשת חוויות לב"כ התובע, כי השימוע הקבוע לאותו יום יתקיים במועדו.
ביום 21.11.13 התנהלה הישיבה בעניינו של התובע (שהוגדרה כאמור כ"שימוע"), בהיעדרו של התובע, וזאת בהשתתפות מנכ"ל רשת חוויות- מר עדי דויטש (להלן: "מר דויטש"); גב' כחלון- מנהלת כוח אדם ברשת חוויות; מר דורון מילברג- מנכ"ל עיריית רחובות (להלן: "מר מילברג"); ובא כוח רשת חוויות- עו"ד גיא בללי. פרוטוקול "השימוע" צורף כנספח ג' לכתב ההגנה של רשת חוויות.
במכתב מיום 26.11.13 הודיע מר דויטש לתובע על פיטוריו, וכי יחסי עובד מעביד יסתיימו ביום 20.12.13 וייערך לו גמר חשבון למועד זה.
ביום 18.12.13 הגיש התובע בקשה למתן צו מניעה זמני, במסגרתו התבקש בית הדין למנוע את פיטוריו. במקביל הגיש כתב תביעה, במסגרתו התבקש בית הדין לאכוף את יחסי העבודה בין התובע לבין עיריית רחובות ולהורות על המשך עבודתו של התובע.
בדיון שהתקיים ביום 1.1.14 בפני אב"ד זה (ונציג ציבור מר צבי זייד),הסכימו הנתבעות לזמן את התובע לשימוע נוסף, בנוכחות ראש העירייה:
"לאחר ששמענו את הצעת ביה"ד ומבלי להודות בקיומם של יחסי עבודה בין המבקש (התובע- א"ד) לבין המשיבה 1 (עיריית רחובות- א"ד), הוסכם לפנים משורת הדין כי המבקש יזומן לישיבת שימוע, בליווי באת כוחו במהלך השבוע הבא.
בישיבת השימוע יהיה נוכח ראש עיריית רחובות ונציגי המשיבה 2, עובר לישיבת השימוע ישלח לתובע מסמך שיכלול את עילות הפיטורים".
בהתאם להסכמות שהושגו בדיון, במכתב מיום 1.1.14 זומן התובע לשימוע נוסף, ובו פורטו העילות להפסקת עבודתו:
"1.חוסר שביעות רצון מצד מנהלך הישירים אודות תפקודך.
2.זלזול במנהלים.
3.חוסר לויאליות ונאמנות למערכת.
4.התנגדותך לפרויקט המועדון בגבעת הקיבוצים והפרעה לפעילותו.
5.התנהלותך בעניין בית הכנסת בשכונת קריית משה.
6.אי התייצבות לפורום העירוני ו/או לוועדות השונות בקשר עם הקהילה והחרמת אירועים במופגן.
7.החרמת טקס חנוכת המרכז הקהילתי לקהילה האתיופית.
8.חוסר דיווח של שעות עבודה".
ביום 5.1.14 התקיים שימוע נוסף בעניינו של התובע בנוכחות: מר רחמים מלול- ראש עיריית רחובות; מר דויטש-מנכ"ל רשת חוויות; גב' כחלון- מנהלת כוח אדם רשת חוויות; עו"ד גיא בללי- יועצה המשפטי של רשת חוויות; התובע, אשתו ובא כוחו (פרוטוקול השימוע צורף כנספח 50 לכתב התביעה).
במכתב מיום 7.1.14 הודיע מר דויטש לתובע כי גם לאחר השימוע הנוסף שהתקיים בעניינו, ההחלטה בדבר סיום העסקתו בעינה עומדת (נספח 49 לכתב התביעה).
לאור החלטה זאת, הודיעה ב"כ התובעת כי אין עוד טעם בבקשה לצו מניעה וכי מבוקש לדון בתיק העיקרי. בהחלטה מיום 20.1.14 נקבע כי ככל שיש לתובע טענות כספיות הרי שהוא רשאי להגיש כתב תביעה מתוקן.
ביום 1.7.14 הגיש התובע כתב תביעה מתוקן, בצירוף חוות דעת מומחה של רו"ח בדבר זכויותיו הכספיות.

דיון והכרעה:
מטעם התובע העידו על תצהירם: התובע; מר יברקן (גדי) דסטה- יו"ר תנועת דור של הקהילה האתיופית ברחובות; תושבי רחובות- מר אלעזר טרקן; מר זימרו פיסהה; מר זמרו גטו; מר אדיס קפלה; מר גטהון סטותאו; המומחה רו"ח שלמה פרי נחקר על חוות דעתו.
כן העידו מטעם התובע בדיון: מר דסה שבתאי סמו- רב שכונתי (קייס) במועצה הדתית. מר מלקם זמנה- רב שכונתי- קייס; מר אייטג אלעזר- רב שכונתי (קייס).
מטעם עיריית רחובות העידו: גב' גלית אנגל- סמנכ"ל משאבי אנוש בעיריית רחובות החל מ-8/15; מר מילברג- מנכ"ל עיריית רחובות משנת 2010; מר דוד אשכנזי- ראש לשכת ראש עיריית רחובות החל מיום 1.12.06.
מטעם רשת חוויות העיד מר דויטש- מנכ"ל רשת חוויות משנת 2010.

תקופת עבודתו של התובע ומקום עבודתו:
כאמור התובע טוען כי החל משנת 1999 שימש בתפקיד יועץ ראש העיר לקהילה האתיופית. לטענתו, למעשה החל משנת 1999 ועד למועד פיטוריו בשנת 2013 (למעט הפסקה קצרה של מספר חודשים) הועסק על ידי עיריית רחובות, ששילמה את משכורתו באמצעות רשת חוויות ו/או באמצעות גופים אחרים. לטענתו לשכתו הייתה בכל אותן שנים בעיריית רחובות.
מנגד, הנתבעות טוענות כי רק בסוף חודש נובמבר 2004, החל התובע את עבודתו ברשת חוויות כ"נציג שכונתי" האמון על הקשר עם בני הקהילה האתיופית בעיר. לטענתן, בשלב מאוחר יותר של העסקתו ברשת חוויות, ניתנה לתובע הגדרת תפקיד של "יועץ ראש העיר לענייני אתיופיים", במטרה לקדם את התקשורת בין העירייה לבין הקהילה האתיופית. לטענתן, בתחילת דרכו מקום עבודתו של התובע לא היה בתחומי עיריית רחובות, אלא בשל אופיו כפעיל שכונתי נע ונד בהתאם לצרכי העבודה, כאשר רק בשלב מאוחר יותר הוקצה לתובע חדר בעירייה. לטענתן, התובע מעולם לא נקלט כעובד עירייה ושימש כל תקופת עבודתו, החל משנת 2004 ואילך, כעובד רשת חוויות בלבד.
עולה מחומר הראיות כי החל מיום 14.3.99 הועסק התובע ע"י חברת כוח אדם "א.מ. מת"ן בע"מ", והופנה על ידה לעבוד בעיריית רחובות בתפקיד "מגשר ראש העיר לענייני נושא אתיופים ברחובות"- ראו מכתב מיום 9.3.99 ששלחה חברה זו לתובע (נספח 39 לכתב התביעה):
"הנני להפנותך לעבוד בתפקיד "מגשר רה"ע לענייני נושא אתיופים ברחובות", ותקבל את משכורתך באמצעות חברתנו- חברת כח-אדם "א.מ. מתן בע"מ".
עפ"י התשלום:
תעריף לשעה 18:70 ₪ לשעה.
לתשלום עד 175 שעות חודשיות.
נסיעות חודשי חופשי.
בתחולה מיום 14.3.99.
לחייב סעיף תקציב- 611".
עוד עולה מחומר הראיות, כי החל מיום 1.10.99 ועד ליום 30.6.00 המשיך התובע לעבוד בתפקיד זה, אך משכורתו שולמה באמצעות חברה אחרת: ה.ל.ר- החברה לפיתוח רחובות (ראו תדפיס מטעם הביטוח הלאומי בדבר מעסיקיו של התובע- נספח א לחוות דעת המומחה- נספח 59 לכתב תביעה).
התובע טען כי עזב את תפקידו זה לתקופה קצרה, אך לא הביא ראיות לגבי מועד העזיבה ואורכה.
כפי שיפורט להלן, מחומר הראיות שהונח לפנינו הגענו למסקנה כי התובע עזב את עבודתו זו בסוף חודש יוני 2000, וחזר לעבודתו עם הקהילייה האתיופית לכל המוקדם רק ביום 15.11.04. נזכיר כי תחילה (החל מיום 14.3.99) הועסק התובע באמצעות חברת כוח האדם "א.מ. מת"ן בע"מ", ובהמשך על ידי החברה לפיתוח רחובות.
לעניין מועד עזיבתו של התובע את עבודתו - מתדפיס הביטוח הלאומי עולה כי התובע עבד בחברה ה.ל.ר- החברה לפיתוח רחובות, עד ליום 30.6.00. כאמור, התובע טען בעצמו כי עזב לתקופה מסוימת את תפקידו. בכתב התביעה, שכאמור צורף לו התדפיס מטעם הביטוח הלאומי, לא טען התובע כי הרישום מטעם הביטוח הלאומי הוא שגוי לגבי מועד סיום עבודתו בחברה לפיתוח רחובות. כל שצוין הוא כי הנתבעות מתבקשות לחשוף את כל הנתונים בדבר העסקתו משנת 1999 ואילך בגופי העירייה השונים או הקשורים אליה (סע' 1 לכתב התביעה). התובע לא הביא כל הוכחה כי המשיך בתפקידו גם לאחר התאריך 30.6.00, וזאת באמצעות חברה אחרת הקשורה לעירייה.
לעניין זה ראו גם את עדותו, בה הוא מציין בעצמו כי לאחר כשנה הופסקה עבודתו (עמ' 28 לפרוטוקול).
"..התמניתי ליועץ ראש העיר לקהילה האתיופית בשנת 99. מי ששילם את השכר היה עיריית רחובות, דרך חברת מתן, עבדתי בעיריית רחובות, ישבתי באגף החינוך בקומה ג', מי ששילם את המשכורת היה מ.ת.ן. היא שילמה שנה, לא זוכר. אח"כ היו בעיות של הקהילה ארגונים שונים נכנסו וכשישבתי בוועדות והיו הרבה התאבדויות בקרית משה, ואני רואה את כל הבעיות ומציף אותם, וכל הממסד לא אהב את זה, אז יצאתי לתקופה והקמתי תוכנית פאקט שהגיעה בשנת 00..".
קרי עדותו זו של התובע תומכת ברישום הביטוח הלאומי, לפיו עזב את תפקידו זה עוד בשנת 00.
יצוין כי הגם שטען בהמשך עדותו (עמ' 29 לפרוטוקול) כי קיבל משכורת בגין עבודתו בתכנית פאקט, לא הציג התובע כל הוכחה לכך, וזאת גם לאחר שניתן לבקשתו בדיון ההוכחות צו המורה לסוכנות היהודית ו/או ג'וינט ו/או לפאקט למסור לידיו העתק מתלושי שכר ו/או אסמכתאות בגין תשלומים שניתנו לו.
עוד יצוין כי עולה מתדפיס הביטוח הלאומי כי החל מיום 1.4.02 ועד 31.8.02 הועסק התובע בטכניון. מדובר בהוכחה נוספת כי החל משנת 2000 ועד לכל הפחות שנת 2002 לא חזר התובע לעבודה עם הקהילייה האתיופית ברחובות .
לגבי מועד חזרתו של התובע לעבודה עם הקהילייה האתיופית ברחובות - הרי שעולה מהראיות כי זאת נעשה רק בשנת 2004 כפי שאף טען בעצמו במספר הזדמנויות, ונפרט.
עולה מפרוטוקול השימוע מיום , כי התובע טוען כי חזר לעבוד בעירייה משנת 2004:
"אני משנת 2004 עובד ומי שהייתה מחתימה זו רותי ענבר. אחרי שהיא עזבה ב-2009 וזוהר בלום לקח אחריות ".
גם כשנשאל התובע בדיון על ידי בית הדין בעניין זה, השיב כי התחיל בתפקיד בשנת 2004 (עמ' 56 לפרוטוקול):
"לשאלת בית הדין אני התחלתי בתפקיד ב-04, אבייה סיים את תפקידו נראה לי שב-02".
בחקירתו אמנם ציין תחילה כי עבד כביכול רצוף משנת 2000 בקומה 2 בעירייה (גרסה שכאמור נסתרה), אך בהמשך אותו משפט הודה כי הוא יושב בקומה 2 משנת 2004:
"ש. בגין איזה שנים הוגשה התביעה בבית הדין?
ת. אמרתי לך אני משנת 99 יצאתי לתקופה וחזרתי רצוף משנת 00 ישבתי בקומה 2 ושירתתי את הקהילה האתיופית. בקומה 3 ישבתי רק לתקופה ב-99 ובקומה 2 אני יושב מ-04".
אם כן, בהתאם לראיות שהוצגו לפנינו הרי שתביעתו של התובע נוגעת לתקופה שהחל משנת 2004 בלבד. אמנם הוכח כי התובע עבד בשירות עיריית רחובות בשנים 2000-1999 באמצעות חברת כוח אדם מ.ת.ן ולאחר מכן באמצעות החברה לפיתוח רחובות, אך התובע הפסיק עבודתו זו וחזר רק לאחר מספר שנים, ולכן בכל מקרה מדובר בתקופת עבודה שהתיישנה.
לאור האמור, בכל הקשור לתביעה דנן מתקבלת גרסת הנתבעות לגבי תחילת עבודתו של התובע ביום 15.11.04, כפי שמצוין בתלושים שסופקו לו על ידי רשת חוויות.
לאור מסקנתנו זו, הרי שיש לדחות את האמור בתחשיבו של התובע המתייחס לתקופת עבודה נטענת בשנים 2004-1999.
לגבי שאלת מקום עבודתו של התובע החל ממועד תחילת עבודתו ברשת חוויות (15.11.04)- הנתבעות טענו כאמור כי בתחילת דרכו מקום עבודתו של התובע לא היה בתחומי בניין עיריית רחובות, אלא בשל אופיו כפעיל שכונתי נע ונד בהתאם לצרכי העבודה, כאשר רק בשלב מאוחר יותר הוקצה לתובע חדר בעירייה.
מנגד, התובע טען כי בכל תקופת עבודתו, לשכתו מוקמה בבניין עיריית רחובות.
למעשה גם על פי גרסת הנתבעות הרי שכבר בשנת 2006 עבד התובע בעירייה. מר אשכנזי, שהתחיל את עבודתו ביום 1.12.06, העיד בחקירתו כי קיבל את התובע בבנין העירייה כעובדה קיימת (עמ' 67 לפרוטוקול). לעניין זה ראו גם מכתבה מיום 1.11.06 של גב' רותי ענבר מטעם עיריית רחובות אל רשת חוויות (נספח 40 לכתב תביעה), להעלות את שכרו של התובע בתחולה מחודש יוני 06. מכך ניתן ללמוד כי התובע החל את עבודתו בלשכה הממוקמת בעירייה, עוד קודם למועד התחולה של השינוי בתנאי עבודתו (קרי לכל הפחות בתחילת שנת 2006).
לעניין זה, עדותו של מר דויטש הייתה מהימנה עלינו כי התובע התחיל בשנת 2004 לעבוד ברשת חוויות כפעיל שכונתי בפרויקט פאקט, ורק בשלב מאוחר יותר עבר לעבוד בעירייה בתפקיד "עירוני יותר" (עמ' 59-58 לפרוטוקול) :
"הנתבעת 2 מתעסקת בתחום קליטת העלייה ובתחום בני העדה בכל העיר באין ספור פרויקטים לכל הגילאים, התובע החל את עבודתו בנתבעת 2 הוא התחיל בפרויקט פאקט באחד הפרויקטים שעדיין פועלים מאז, 12, 15 שנה, וזה לא זר לרשת, יש דברים שאני מעורב בהם ויש פחות. אנו משמשים כזרוע חשובה ומשמעותית בעיר ביישום תוכניות קליטה בעיר. אני היום מפעיל 4000 ילדים בקייטנות הקיץ, מתוכם יש 200 ילדים של הקהילה האתיופית בתוכניות של פאקט וכדומה. זה לא משהו סגור, התובע התחיל אצלנו בתוכניות פאקט כעובד בקרית משה, יש שם מתנ"ס שמתעסק בקליטת עליה כבר הרבה שנים. אני נפגשתי עם התובע לא מעט פעמים באירועים כמו נספי סודן, חג הסיגד.
...
במנגנון הרשת יש אנשים שתפקידם הוא לעמוד בקשר מול מי שמופקד על התוכניות, אם מנהל המתנ"ס שלי בקרית משה צריך להפיק ארוע סיגד, הוא יושב עם התובע ולא אני. כשרות ענבר שהייתה מנהלת תוכניות של פאקט כאשר התובע החל לעבוד, היא ישבה איתו. לכן אני חושב שלבוא ולצפות ממנכ"ל רשת שיש לו 1300 עובדים שיהיה בקשר עם כל אחד מהם, זה לא ריאלי. אם אני אמשיל את תוכניות פאקט שם עבד התובע תחת רות ענבר, שם התחיל ב-04, עכשיו סיימנו פרויקט של למידה בחטיבת ביניים.
לשאלת בית הדין תפקיד התובע בתכנית פאקט היה – הוא עבד כמגשר בחלק מהזמן, והגיש עזרה ביישום תוכניות שפעלו בתוך השכונה, בשלב הראשון, לפני שעבר לתפקיד עירוני יותר. אני מעסיק 50-40 מורים בפרויקט של הלמידה, לא מצופה שאני אנחה כל אחד, יש מישהי מטעמה שעושה את זה. לחלק מהפרויקטים יש מנהלים שזה תפקידם להעביר את החפיפה לכפיפים, המנחה של התובע הייתה רות ענבר. אח"כ בעבודה העירונית אני מניח שהמנגנון העירוני הנחה אותו".
עולה מעדותו כאמור של מר דויטש כי עם תחילת עבודתו של התובע בשנת 2004, מי שהייתה אחראית על עבודתו הייתה גב' רות ענבר, שהייתה אחראית על תכנית פאקט. עוד עלה מעדותו כי גב' ענבר הייתה עובדת העירייה שהייתה אחראית על כל המעטפת העירונית של כל תכניות פאקט במסגרת התקציבים שהתקבלו מתכניות פאקט (עמ' 64 לפרוטוקול):
"רות קיבלה את האחריות לנהל את המעטפת העירונית של תכנית פאקט, חלק מהתכניות בהפעלה ישירה וחלק בגופי סמך, לרות ענבר הייתה אחריות על כל העובדים של כל תכניות פאקט, היא הייתה הזרוע הפיקוחית על כל העובדים, לא רק על התובע. היא הייתה מנהלת תוכניות פאקט. הוא לא היה אדם בודד שם".
גם התובע ציין בעדותו כי רות ענבר הייתה מנהלת הפרויקט וחתמה לו תחילה על דו"חות הנוכחות (עמ' 37 לפרוטוקול).
למרות שאין ספק לגבי מרכזיותה של עדותה הגב' רות ענבר להוכחת גרסתו לגבי מועד תחילת עבודתו בלשכה בעירייה, לא טרח התובע להזמינה לעדות מטעמו ויש בכך כדי לפגוע בקבלת גרסתו.
אם כן, מהראיות שהועלו לפנינו הגענו למסקנה כי עם תחילת עבודתו ברשת חוויות עבד התובע כפעיל שכונתי ולא הוצב לעבודה בלשכה בעיריית רחובות. רק במהלך שנת 2006 קיבל התובע חדר בעיריית רחובות והוגדר כיועץ ראש העיר לקהילה האתיופית. לעניין זה חשוב לציין כי בכל המסמכים הרבים שצירף התובע לתביעתו ולתצהירו, אין ולו מסמך אחד המעיד על כך שעבד בלשכה בעיריית רחובות בשנים שקדמו לשנת 2006, דבר המחזק את גרסת רשת חוויות כאמור.

האם התקיימו יחסי עובד מעביד בין התובע לבין העירייה:
לאחר שקבענו כי התביעה דנן מתייחסת לתקופת עבודתו של התובע ברשת חוויות החל מחודש נובמבר 2004, יש להכריע בשאלת יחסי עובד מעביד בין התובע לבין העיירה.
התובע טוען כי היה עובד עיריית רחובות לכל דבר. לטענתו, עבד כיועץ ראש עיריית רחובות בענייני הקהילה האתיופית, לשכתו מוקמה בבניין עיריית רחובות וכל הפעילות ויחסי עובד מעביד נוהלו לטענתו אך ורק מול עיריית רחובות.
מנגד הנתבעות טענו כי התובע החל עבודתו ברשת חוויות כפעיל שכונתי האמון על חיזוק הקשר עם הקהילה האתיופית בעיר. לטענתן, בתחילת דרכו מקום עבודתו לא היה בתחומי העירייה ,אלא בשל אופיו כפעיל שכונתי נע ונד בהתאם לצורכי העבודה, כאשר רק בשלב מאוחר יותר הוקצה לתובע חדר בעירייה. לטענתן, מכוח הזיקה המתבקשת בין רשת חוויות ובין העירייה בתחומי הקהילה האתיופית והפנאי ברחבי העיר רחובות, קיים קשר הדוק ביניהן בקיומן של פעילויות לחיזוק הקשר עם הקהילות השונות בעיר. לטענתן, בתי הדין הכירו במסגרת העסקה כדוגמת זו של התובע כלגיטימית, לאור הזיקה ההדוקה המתקיימת בין רשויות מקומיות למתנ"סים המופעלים בתחומן.
סוגיית זהות המעסיק בתבניות העסקה משולשות, נדונה בבתי הדין לעבודה בשורה ארוכה של פסקי דין. הלכות אלה קובעות כי הקביעה השיפוטית בדבר זהות המעסיק- בדומה לקביעה השיפוטית בדבר מיהו "עובד"- תיעשה בהתבסס על בחינה מהותית של כלל מאפייני ההתקשרות, וללא תלות בהגדרות שנקבעו על ידי הצדדים עצמם. הבחינה המהותית נועדה לאתר מיהו הגורם האמיתי אשר מקיים מול המועסק מערכת יחסי עבודה, על כלל תכליותיה שאינן מתמצות בתשלום שכר (דב"ע נב/3-142 חסן אלהרינאת נ' כפר רות פד"ע כד 535 ; להלן: " עניין כפר רות"; ע"ע 1189/00 אילנה לוינגר נ' מדינת ישראל, מיום 2.10.00; ע"ע 300245/97 משה אסולין נ' רשות השידור, פד"ע לו 689.
בעבר נקבע כי נקודת המוצא הנה כי המשתמש הוא המעסיק, אלא אם יוכח כי קיימת התקשרות אותנטית ולגיטימית בינו לבין הצד השלישי ובין הצד השלישי לעובד (עניין רות). לאחר מכן הובהר כי לחזקה זו אין עוד תוקף במצב המשפטי הנוכחי (ע"ע 602/09 מדינת ישראל- משרד החינוך נ' העמותה לפיתוח אקדמי של מדע ותרבות, מיום 24.1.12; ע"ע 472/09 זוהר גולן נ' או.אר.אס משאבי אנוש בע"מ, מיום 12.9.10; עע 237/09 מ"י, הטלוויזיה החינוכית הישראלית נ' אסתר קדם, מיום 14.9.10) ועם זאת הודגש כי אין משמעות הדבר כי קיימת חזקה הפוכה (ע"ע 478/09 יצחק חסידים נ' עיריית ירושלים, מיום 13.1.11).
בהעדר חזקה, זהות המעסיק בכל מקרה נתון תיקבע על סמך בדיקה מהותית וזהירה של כלל נסיבות המקרה, תוך היעזרות במבחני העזר שנקבעו בפסיקה ושקלולם.
להלן נפרט את מבחני העזר שנקבעו בעניין כפר רות:
כיצד ראו הצדדים את היחסים ביניהם וכיצד הגדירו אותם.
בידי מי הכוח לפטר את העובד ובפני מי עליו להתפטר.
מי קיבל את העובד לעבודה ומי קבע והסדיר את תנאי התקבלותו אליה. מי משבצו במקום העבודה ומי מעבירו מתפקיד לתפקיד במערך ארגונו של המשתמש בעבודתו.
מי קובע את מכלול תנאי עבודתו של העובד, לרבות את גובה שכרו ואת הנלווים לשכרו.
מי חייב לשאת בתשלום שכרו של העובד.
מי נותן חופשות לעובד וממי עליו לבקש את אישור חופשותיו.
כיצד דווחו יחסי הצדדים למס הכנסה, כיצד הצהירו ונרשמו במוסד לביטוח לאומי, וברשויות אחרות שבהן נדרשת הצהרה מיהו המעביד.
מכלול הקשרים והזיקות בין הצדדים הרלבנטיים להסדר ההעסקה, כגון מי מפקח על עבודת העובד, למי מדווח העובד על עבודתו, ולמרותו של מי הוא סר.
למי הבעלות על הציוד, החומרים, או הכלים המשמשים את העובד בעבודתו.
האם העבודה שלשם ביצועה נשכר העובד נעשית במסגרת עיסוקו העיקרי של המשתמש בעבודה ובו משתלב העובד, או שמא נשכר העובד לביצוע פרויקט צדדי, הדורש מיומנות מיוחדת שאינה מסוג המיומנויות הרגילות הדרושות לעיסוקו העיקרי של המשתמש בעבודה.
רציפות זמניות, ומשך קשר העבודה.
האם יש לצד השלישי עסק משלו אשר בו משתלב העובד, הנותן את שירותיו לאחר.
עוד נקבע, כי ככלל אין צורך בכל מקרה בהפעלת מלוא המבחנים ודי בהצטברותם של כמה מהם, בנסיבות העניין, כדי להצביע על המעביד הנכון.
בנוסף, חשוב להדגיש כי יישומם של מבחני העזר לא ייעשה באופן טכני או פורמלי, אלא תוך לקיחה בחשבון של תכלית דיני העבודה בכלל, והתכלית של הכרה ב"מעסיק" ככזה בפרט (דב"ע נד/3-96 מ.ב מחלקת הבנייה של הקיבוץ הארצי בע"מ- חליל עבד אלרחמאן עאבד , פד"ע כט 151).
היינו לא די לוודא כי העובד קיבל את שכרו וזכויות מגן בסיסיות, אלא השאלה הינה "האם העסקת העובד נגועה ב "פיקציה" והאם מתכונת העסקתו, כפי שהייתה בפועל, פוגעת בדרך כלשהי בזכויותיו או גורעת מהן" (עע 467/08 פימה פאק פרימוזה טריידינג בע"מ נ' ש.י.ל.ה שירותי קירור ואחסנה בע"מ, מיום 12.7.10).
לדידנו, יישום מבחני העזר בענייננו מלמד כי התובע לא היה עובד העירייה אלא עובד רשת חוויות בלבד.
עולה מהראיות כי התובע התקבל לעבודה בשנת 2004 ברשת חוויות ששילמה את שכרו. בניגוד לטענתו של התובע כי ראה עצמו כעובד עירייה, הרי שעולה ממסמך שנכתב על ידו כי טען בעצמו כי הוא אינו רואה עצמו כעובד עירייה- ראו מכתבו של התובע מיום 5.6.13 אל היועצת המשפטית של העיריה, בעניין הדרכתו האם עליו לצאת לחופשה לאור מועמדותו למועצת העיר בבחירות הקרובות, שם ציין:
"הנדון: בקשת הדרכה משפטית לגבי מועמדות למועצת העיר
בהמשך לשיחתנו לגבי מועמדותי לבחירות למועצת העיר רחובות לשנת 2013, אבקש להדריך אותי ולתת לי חוות דעת משפטית כיצד עליי לנהוג בכל הקשור למועמדותי לבחירות.
כי מבחינה חוקית איני נחשב כעובד עירייה, למרות שאני יושב בבניין העירייה ונותן שרות מטעמה.
אני מקבל את תלושי שכרי ומשכורת דרך רשת חוויות של חברת המתנ"סים הישראלית רחובות.
אבקש חוות דעתך בכתב כיצד עליי לנהוג בנדון.
בתודה על שיתוף הפעולה".
אם כן, יש במסמך זה כדי להראות בוודאות כיצד הגדירו הצדדים את היחסים ביניהם. התובע טוען בעצמו כי מבחינה חוקית הוא עובד רשת חוויות לכל דבר. יש לציין כי הגם שהתובע צירף את תשובת היועצת המשפטית לכתב תביעתו, נמנע מלצרף את פנייתו אליה שיש בה כאמור כדי לסתור לחלוטין את טענותיו. למעשה, לכל אורך תקופת העסקתו לא טען התובע כי הוא עובד עירייה. נדגיש כי איננו מקבלים את טענת התובע כי הובטח לו כביכול שעבודתו היא עבודה קבועה בעירייה (סע' 11 לכתב התביעה). גרסה זו לא נתמכה ולו בראשית ראיה, והיא כאמור לעיל גם נסתרה מדברים שציין בעצמו.
לעניין השאלה מי קיבל את התובע לעבודה, שללנו לעיל את טענת התובע לפיה החל מתחילת עבודתו ברשת חוויות עבד בלשכה בעירייה. לעניין זה קיבלנו את טענת הנתבעות כי תחילה עבד כנציג שכונתי במרכזים הקהילתיים שרשת חוויות מפעילה ברחבי העיר. רק בשלב מאוחר יותר קיבל לשכה בעיריית רחובות וביצע תפקיד "עירוני יותר" כפי שטען מר דויטש בעדותו. לכן הגם שלא סופק לתובע חוזה עבודה, עולה מהראיות כי התובע התקבל לעבודה על ידי הנהלת רשת חוויות. מכך ניתן ללמוד כי מי שקבע את תנאי עבודתו עם תחילת העסקתו הייתה רשת חוויות. רשת חווית פיקחה על שעות עבודתו של התובע בכך שהתובע נדרש למלא דו"חות נוכחות עם פורמט של רשת חוויות ונדרש להגיש אותם לנציגי רשת חוויות (ראו נספח א' לכתב ההגנה של רשת חוויות). הדו"חות נחתמו על ידי הממונה הישיר של התובע מטעם העירייה. התובע העיד בתצהירו כי הפסיק לשלוח לרשת חוויות את דו"חות הנוכחות, לאור סירובו של מר זוהר בלום לחתום עליהם. העובדה שמר בלום סירב לחתום על דו"חות הנוכחות, מלמדת כי לא היה מדובר בפיקוח אמיתי מצד ממונה ישיר מטעם העירייה והתובע היה חופשי לבצע את מטלותיו כנציג של מעסיק אחר (ראו לעניין זה גם עדותו של מר אשכנזי כי התובע ראה עצמו חופשי לעצמו (עמ' 72 לפרוטוקול). בשונה משאר עובדי העירייה, לתובע לא היה כרטיס נוכחות ולא יכול היה להחתים כרטיס עם הגיעו לעבודה. במקרה דומה שעסק אף הוא במקרה של מי שהוגדר כ"יועץ ראש העיר", נפסק כי התובע לא היה נתון לפיקוח מצד העירייה, אלא למעשה היה כפוף לראש העיר בלבד (תע"א (ת"א) 1680/08 אוקנון אשר נ' עיריית יהוד מונוסון, מיום 25.2.13).
רשת חוויות היא ששילמה את שכרו של התובע ותלושי שכרו הונפקו על ידה. רשת חוויות היא שהעבירה תשלומים בגינו למס הכנסה ולביטוח לאומי.
ברור כי הייתה קיימת זיקה הדוקה בין העירייה לבין רשת חוויות, שכן מדובר ברצון של העירייה לשרת את בני הקהילה האתיופית ולתת להם שירות מיטבי. לכן בעובדה שהוצב התובע לעבודה בעירייה , אין לכשעצמה כדי להכריע בעניין זהות המעסיק.
נדגיש כי ברור כי לא מדובר בענייננו בהעסקה שהיא בבחינת פיקציה או נועדה לפגוע בזכויותיו של התובע. התרשמנו מהראיות כי גם כאשר קיבל התובע לשכה בעירייה, המשיך לעסוק בתכניות המיועדות לתת שירות לקהילה האתיופית. נראה כי השוני העיקרי בעבודתו של התובע עם הצבתו בעירייה, הייתה בעבודתו בקבלת קהל לצורך מתן עזרה ספציפית לפונים לעירייה. עולה מהראיות כי שעות קבלת הקהל היו בימים ב', ג', ה' בין השעות 8:00- 13:00 וביום ג' בין השעות 16:00- 18:00 (ראו גם עדות התובע לגבי שעות קבלת ההל- עמ' 35 לפרוטוקול). למעשה כל העדים שהעידו מטעם התובע התייחסו למעשה לעבודתו זו בעזרה לבני הקהילה האתיופית בעניינים שונים הקשורים לעירייה כמו הסעות לבתי ספר, הנחות במים וארנונה, וגם בעניינים שלא קשורים ישירות לעירייה ( כמו עזרה בביטוח לאומי ). ברור כי גם פעולות אלה של מתן עזרה לבני הקהילה האתיופית, יכולה להתבצע על ידי מי שהיה עובד רשת חוויות, ואין בפעולות אלה כדי להפוך את התובע לעובד עירייה.
יצוין כי העובדה שתקציב רשת חוויות ממומן בין היתר על ידי העירייה, אין בה כדי להפוך את העירייה למעסיקה של עובדי רשת חוויות. נפסק כי העסקה על ידי גוף מסוים במימון גורם אחר, אינה הופכת את הגורם האחר למעסיק (ע"ע (ארצי) 1184/00 עמוס בוקובזה נ' אפרידר חברה לשיכון ופיתוח אשקלון בע"מ, מיום 14.4.03; עב 1968/05 ליזה ריצין ואח' נ' מתנ"ס מרום הגליל ואח', מיום 11.3.09). מעורבות תקציבית זו של העירייה איפשרה לה לדרוש מרשת חוויות להעלות את שכרו של התובע במהלך תקופת עבודתו בעירייה (ראו נספח 40 לתצהיר התובע- מכתבה מיום 1.11.06 של רותי ענבר אל רשת חוויות לעדכון שכרו של התובע.
התובע הפנה למכתב שנשלח ביום 4.7.07 על ידי יועצת התקשורת בעיריית רחובות, לעיתון הארץ בעניין הפעולות שנעשות על ידי העיריה לטובת הקהילה האתיופית (נספח 21 לכתב התביעה. במכתב זה צוין כי:
"העירייה מעסיקה עובד במשרה מלאה כעוזר רה"ע מתאם קהילה".
לא ניתן לשלול כי הכוונה במכתב הייתה להעסקה באמצעות רשת חוויות ולאו דווקא העסקה ישירה באמצעות העירייה. לכן, האמור במכתב לא סותר את טענת הנתבעות.
כמו כן, גם מכתבה מיום 10.6.13 של עו"ד לימור שחורי מטעם הלשכה המשפטית בעירייה, במענה לפנייתו של התובע לגבי השאלה האם הוא נדרש לצאת לחופשה בטרם הבחירות (נספח 1 לכ"ת) לא מהווה הוכחה להתקיימותם של יחסי עובד מעביד, אלא מדובר בהחלת פרשנות מרחיבה של הסעיף בחוק לאור העובדה כי קיימת תלות של הציבור בתובע ובהטבות שביכולתו להעניק.
סיכומו של דבר, לאור האמור לעיל מצאנו כי התובע היה עובד רשת חוויות בלבד ולא עובד עירייה רחובות. לאור מסקנתנו זו, יש לדחות את האמור בתחשיב שצורף מטעם התובע לעניין השכר הקובע הנסמך על דרגה 12 של עובדי המנהל והמשק ברשויות המקומיות. כמו כן, יש לדחות את טענתו בדבר זכאותו ל "תקופת הסתגלות נוספת" של 6 חודשים ופיצויים מוגדלים בשיעור 150% בשל היותו (כך לדבריו) עובד קבוע בעירייה.

נסיבות סיום עבודתו של התובע- האם מדובר בפיטורים שלא כדין או החלטה מטעמים ענייניים:
התובע טוען כי פיטוריו מתפקידו כיועץ ראש עיריית רחובות לקהילה האתיופית, שנכנסו לתוקף ביום 20.12.13, ננקטו משיקולים פסולים ושרירותיים ללא כל הצדקה עובדתית. לטענתו ההליך שננקט כלפיו רמס את כבודו ומעמדו ואת מעמד הקהילה כולה. לטענתו היוצרות התהפכו במפתיע לאחר הבחירות האחרונות משקולים לא ענייניים, שאינם מתיישבים עם ההערכה הרבה לה זכה במשך שנים. על כן, עותר התובע לפיצוי בסך 200,000 ₪ בגין התנהלות הנתבעות.
מנגד, הנתבעות טוענות כי התובע פוטר מטעמים ענייניים ולגיטימיים לנוכח התנהלותו, כך שבמקום לסייע לקידום הקשר בין העירייה לבין הקהילה האתיופית, פגע בקשר זה וזלזל במופגן בנושאים שהתבקש לסייע בהם.
הפררוגטיבה הניהולית של המעביד מקנה לו סמכות לעשות שינויים במקום העבודה לצורך תפעולו השוטף והתקין של מקום עסקו ולצורך הפקת המרב ממקום העבודה (בג"צ 8111/96 הסתדרות העובדים החדשה נ' התעשייה האווירית לישראל בע"מ, פ"ד נ"ח/6 481, 547; ע"ע 1238/00 נאילה עבדאלגני נ' עיריית אום אל פחם ואח', מיום 31.8.06).
במסגרת הפררוגטיבה הניהולית של המעביד, רשאי המעביד לפטר עובדים או להעבירם מתפקידם, כל עוד נעשה הדבר כדין וכאשר שיקולי המעביד ממלאים אחר אמות המידה של סבירות ומידתיות, בהתחשב בנסיבות המיוחדות של כל עניין (ע"ע 674/05 אהרון ויזנר- מדינת ישראל רשות השידור, מיום 28.3.07;ע"ע 277/07 בוחניק- חברת נמל אשדוד בע"מ, מיום 4.2.08).
זאת ועוד, בהיותה של רשת חוויות מספקת שירותים לציבור ונושאת אופי ציבורי, הרי שהיא מהווה גוף "דו מהותי", וככזו חלים עליה לצד כללי המשפט הפרטי גם הכללים מתחום המשפט המינהלי. כלל הוא כי בית הדין לא ישים את שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הרשות המוסמכת, אלא אם כן נמצא כי ההחלטה ניתנה בחריגה מסמכות או כי יש בה פגיעה בכללי הצדק הטבעי, או כי היא נגועה בשיקולים זרים, או באי סבירות קיצונית היורדת לשורשו של עניין. בית הדין לא ישים שיקול דעתו תחת זה של הרשות, אפילו היה הוא עצמו בורר באפשרות אחרת מזו שבחרה בה הרשות ללכת, כל עוד מצויה אותה אפשרות במתחם הסבירות (ע"ע (ארצי) 1123/01 ביה"ס תיכון עירוני כל ישראל חברים בת"א-יפו נ' יצחק צויזנר, פד"ע לו 438 (2001)) "להלן: "עניין צויזנר").
כפי שיפורט להלן, לדידנו עולה מהראיות כי התובע פוטר מטעמים לגיטימיים וענייניים הקשורים בעבודתו. לא הוכח כי פיטוריו נגועים בשיקולים זרים/פוליטיים או כי יש עילה להתערבות בשיקול הדעת של המעסיק בעניינו.
במכתב מיום 27.10.13 הודיעה רשת חוויות לתובע על זימונו לשימוע, בשל חוסר לויאליות ונאמנות למערכת וחוסר דיווח על שעות עבודה.
התובע לבסוף לא התייצב לשיחת השימוע שהתקיימה בעניינו.
ביום 21.11.13 התנהלה הישיבה בעניינו של התובע (שהוגדרה כאמור כ"שימוע"), בהיעדרו של התובע, וזאת בהשתתפות מנכ"ל רשת חוויות- מר דויטש. מנהלת כוח אדם ברשת חוויות- גב' כחלון; מר מילברג- מנכ"ל עיריית רחובות; והיועץ המשפטי של רשת חוויות- עו"ד גיא בללי. פרוטוקול "השימוע" צורף כנספח ג' לכתב ההגנה של רשת חוויות. מפרוטוקול זה עולה כי הסיבה העיקרית לפיטוריו של התובע הנה אי שיתוף פעולה עם גורמי העירייה בניגוד לנדרש ממנו:
"מר מילברג: הסיבה העיקרית לכך שהעירייה והרשת שוקלים כעת להביא לסיום העסקתו של העובד הינה אי שיתוף פעולה עם גורמי העירייה בניגוד לנדרש מתוקף תפקידו. הדוגמאות לכך הינן כדלקמן:
א.על פי מדיניות ראש העירייה, כפי שבוטאה על ידי מנכ"ל העירייה, הוחלט להקים מועדון לעדה האתיופית בגבעת הקיבוצים בעיר, על מנת לתת מענה לצרכי הקהילה בשמחות ובשעות אבל. חרף העובדה כי מיקום הקמת המועדון נקבע על ידי הגורמים הרלוונטיים בעירייה, נשא ונתן העובד אל מול מנהיגי הקהילה האתיופית בעיר וקיים דין ודברים עמם ביחס למיקום המועדון (אף שהובהר לעובד כי המיקום יהיה בהתאם להנחיות העירייה). בנוסף העובד אף ניסה לשכנע את אותם גורמים בקהילה כי המיקום אינו ראוי להקמת מועדון.
ב.בשכונת קריית משה בעיר נבנה בית כנסת לטובת כלל מתפללי העדה האתיופית. אלא, שבית הכנסת עדיין איננו פועל כתוצאה מסכסוך בין 2 עמותות בתוך הקהילה האתיופית בעיר. העובד לא הפעיל את השפעתו, כמצופה ממנו, על מנת ליישם את מדיניות ראש העירייה על מנת ש-2 העמותות תתפללנה יחדיו ואף ליבה את הסכסוך במקרים שונים..".
במכתב מיום 26.11.13 הודיע מר דויטש לתובע על פיטוריו, וכי יחסי עובד מעביד יסתיימו ביום 20.12.13 וייערך לו גמר חשבון למועד זה.
כאמור, בדיון שהתקיים ביום 1.1.14 בפני אב"ד זה (ונציג ציבור מר צבי זייד),הסכימו הנתבעות לזמן את התובע לשימוע נוסף, בנוכחות ראש העירייה:
"לאחר ששמענו את הצעת ביה"ד ומבלי להודות בקיומם של יחסי עבודה בין המבקש (התובע- א"ד) לבין המשיבה 1 (עיריית רחובות- א"ד), הוסכם לפנים משורת הדין כי המבקש יזומן לישיבת שימוע, בליווי באת כוחו במהלך השבוע הבא.
בישיבת השימוע יהיה נוכח ראש עיריית רחובות ונציגי המשיבה 2, עובר לישיבת השימוע ישלח לתובע מסמך שיכלול את עילות הפיטורים".
בהתאם להסכמות שהושגו בדיון, במכתב מיום 1.1.14 זומן התובע לשימוע נוסף, ובו פורטו העילות להפסקת עבודתו:
"1.חוסר שביעות רצון מצד מנהלך הישירים אודות תפקודך.
2.זלזול במנהלים.
3.חוסר לויאליות ונאמנות למערכת.
4.התנגדותך לפרויקט המועדון בגבעת הקיבוצים והפרעה לפעילותו.
5.התנהלותך בעניין בית הכנסת בשכונת קריית משה.
6.אי התייצבות לפורום העירוני ו/או לוועדות השונות בקשר עם הקהילה והחרמת אירועים במופגן.
7.החרמת טס חנוכת המרכז הקהילתי לקהילה האתיופית.
8.חוסר דיווח של שעות עבודה".
אם כן, עינינו הרואות כי העילות המרכזית לפיטוריו של תובע היו תפקוד לקוי וחוסר שביעות רצון מתפקידו בכל הקשור ללויאליות למערכת ופעולות המנוגדות למדיניות העירייה, תוך מתן דוגמאות ספציפיות הקשורות לעבודתו- (סע' 6-3 למכתב זה). עניינים אלו עלו כאמור עוד בשיחת "השימוע" הראשונה שהתקיימה בהיעדרו ביום 21.11.13.
בכל הקשור לפעולותיו של התובע לאחר החלטת העירייה בדבר הקמת מועדון לעדה האתיופית בגבעת הקיבוצים בעיר- הנתבעות טענו כי התובע לא השלים עם החלטת העירייה ופתח במסע לחצים ושכנוע של ראשי הקהילה להתנגד להקמת המרכז, ולאחר פתיחתו התנגד להפעלתו ואף פתח במסע שכנוע של חברי הקהילה תוך דרישה שלא יעשו שימוש במרכז.
מר מילברג ציין בעניין זה תצהירו, כי לאחר שאותר שטח שניתן לבנות בו מועדון לטובת הקהילה האתיופית בעיר, פנה התובע לגורמים בקהילה על מנת שימנעו את הקמת המועדון במיקום זה (סע' 12 לתצהירו):
"אותר שטח שניתן לבנות בו מועדון בשכונת גבעת הקיבוצים, כאשר העירייה מימנה מתקציבה, נוסף לתקציבים ממקורות שונים, את הקמת המועדון בסכום של כמיליון ₪. אלא שהתובע במקום לסייע בידי העירייה פנה לגורמים בקהילה וניסה לשכנע אותם כי יפעלו למנוע מהעירייה את הקמת המועדון במיקומו".
ראו גם פרוטוקול השימוע המאוחר שהתקיים ביום 5.1.14, בו ציין מר מילברג כי התובע המשיך לתקוף את החלטת העירייה בדבר מיקום המועדון גם לאחר שלא היה ניתן כביכול להקים מועדון במיקום אחר:
"מר מילברג: אם את עובדת אצל מישהו ואת מציעה אלטרנטיבות. הוא אומר לך אי אפשר כי אסור לבנות בקרקע. ובין האלטרנטיבות הכי גרועות בוחרים אחת וראש העיר קובע אותה. אז יועץ ראש העיר צריך להתנגד כתוצאה מחוסר אפשרות למקם את המועדון במקום שהוא רוצה? גם אנחנו רצינו במקום אחר אך לא הייתה אפשרות. לכן בחרנו במקום הטוב ביותר האפשרי ושינינו קווים של אגד לצורך כך ולצורך נגישות למקום. פקיד צריך לומר את דרכו האמיתית וזאת עד שמתקיימת החלטה. אחרי החלטה להתנגד זה אומר ללכת הבייתה. זו הייתה האלטרנטיבה היחידה להקמת המועדון ולאחר הקמתו חובתו הייתה לשתף פעולה וזאת הוא לא עשה".
ובהמשך:
"מר מילברג:הייתה בעיה מבחינת תב"ע לבנות במקום אחר. אז הוא התנגד ואני מודיע חד וחלק והתנגד לבניה, לתפעול ולהכל".
וראו גם עדותו של מילברג (עמ' 42 לפרוטוקול):
"..אנחנו קיבלנו דיווחים מאנשי הקהילה שהתובע מטרפד את הקמת המרכז באמצעות לחץ על אנשי הקהילה שיתנגדו למיקום המרכז...".
יש לציין כי בשימוע מר מלקו לא הכחיש כי לאחר ההחלטה בדבר מיקום המבנה המשיך לפעול כדי למנוע את יישומה (עמ' 2 לפרוטוקול). יש להניח כי ראש העיר ראה בפעולות אלה כהתרסה כנגד החלטות העירייה בראשותו.
באשר לאי התייצבות לפורום העירוני- עולה מפרוטוקול השימוע כי התובע החליט על דעת עצמו לא להשתתף בדיונים:
"אני החלטתי לא להשתתף אישית. אני מביע דברים בשטח מאוד קשים...עדיף היה שאני לא אשתתף בפורום. זה היה שיקול דעתי".
בעניין הקמת בית הכנסת בשכונת קריית משה- לאחר שנבנה בית הכנסת לרווחת הקהילה האתיופית בעיר, חל סכסוך בין הקהילה הוותיקה לקהילה הצעירה של העדה האתיופית. הנתבעות טענו כי התובע נתבקש לסייע בפיתרון הסכסוך, אך במקום זאת רק ליבה את הרוחות והיצרים בין הצדדים. מר מילברג העיד בעניין זה כי התובע העדיף צד אחד על פני אחר ובכך לא ניסה בכלל לפתור את הסכסוך (עמ' 44-43 לפרוטוקול):
"..התובע התבקש לפעול להשלמה בין שני הגורמים או למציאת פיתרון ולדעתי הוא נקט צד ולא ניסה לפתור את הבעיה המהותית. אני לא בטוח שהוא היה פותר, אבל מתפקידו היה לנסות לפתור את הבעיה בתוך האוכלוסיה.
ש. אני אומרת לך שלראש העיר לא הייתה כל טענה לתובע בעניין הזה והראיה שהוא מינה אותו כמגשר בשנת 13, אין הצהרת אמון יותר מזו?
ת. כמו שאמרתי, ראש העיר ציפה שהתובע יהיה מגשר והוא לא עשה את זה.
ש. התובע לא עשה את זה, למרות שהוא ניסה בכל הכוח ואחרים גם ניסו, ואף אחד לא הצליח זה היה כ"כ חמור שרק בית משפט פתר את זה, אז מה אתם באים אליו בטענות?
ת. קודם כל לא בית משפט פתר את זה, אלא הוא נתן פסק דין לפתרון שאנו פתרנו את זה, והפתרון היה במו"מ בין שתי הקהילות, הטריגר היה התביעה המשפטית שאז ישבנו במספר פגישות והגענו לפתרון שיהיו שני בתי כנסת. שיפצנו את בית הכנסת הישן.
ש. גם בין השנים 13 עד 16 כשהתובע כבר לא נמצא שם בכלל, גם כן לקח לכם שלוש שנים?
ת.אני חוזר על מה שאמרתי. לא אמרתי שבכוחו היה לפתור את הסכסוך. הטענה שהוא היה צריך לנסות, והוא בכלל לא ניסה ולדעתנו אפילו תפס צד בסכסוך".
בעניין זה, עדותו של הקייס מר דסה שבתאי סמו חיזקה את טענת הנתבעות כי התובע כלל לא היה ניטראלי בפיתרון הסכסוך אלא תמך במופגן באחת הקהילות (עמ' 12 לפרוטוקול):
"..היה שם סכסוך בין מי שמתפלל בעברית לבין מי שמתפלל באמהרית. התובע תמך באלה שמתפללים באמהרית ורצה לעזור להם ושיבנה בית כנסת לעברית שכולם יסתדרו. רצה לטובת הקהילה. לעשות שלום בין הקהילות".
התובע צירף לכתב תביעתו טיוטת הסכם בין שתי הקהילות, לפיה בבית הכנסת יתקיימו 2 מניינים, הראשון של הקהילה הוותיקה והשני של הקהילה הצעירה (נספח 22 לכתב התביעה). התובע הודה כי סירב לחתום בעצמו על טיוטת הסכם זה:
"התובע לא יכול היה לחתום על המסמך..הואיל ולא נכח בישיבות כפי שמתואר בראשית המסמך, ואיננו יודע מי הם "חברי הקהילה הצעירה". התובע לא הסכים לחתום על המסמך, והדבר עורר את כעס ראש העיר".
לדידנו התנהלותו של התובע בעניין זה הייתה תמוהה, שעה שלא הודה בפני ראש העיר (ויש לציין שגם לא בפני בית הדין) כי כלל לא היה גורם אובייקטיבי בפתרון הסכסוך, אלא תמך באחד הצדדים. בכך יש צדק בדברי הנתבעות כי במקום שמעורבותו תסייע לפתרון הסכסוך, נראה כי מעורבות זאת רק הזיקה ובכך חטא לתפקידו. בכך יש להבין את כעסו של ראש העיר בעניין זה (וראו דברי התובע בשימוע שנערך לו כי ראש העיר ציין בפניו כי גרם נזק בפתרון הסכסוך (עמ' 2 לפרוטוקול השימוע מיום 5.1.14). יודגש כי אירועים אלה היו בסמוך מאוד לפיטוריו.
בשימוע המאוחר הביע ראש העיר את חוסר האמון בתובע לאור פעולות מעין אלה:
"יועץ אישי של ראש העיר צריך שלראש העיר יהיה אמון בו. לי אין אמון בו, וזה סוף פסוק. ולדעתי לא תצליחי לשנות את דעתי בעניין זה".
ובהמשך ציין בעניין חוסר הלויאליות של התובע למערכת:
"כמה פעמים בנוכחותי באירועים שונים תקפת את המערכת ואת מעשיה של העירייה כלפי העדה? לא די בנושאים שהועלו פה בעניינים השונים? (מפנה שאלה למלקו). מסתבר מהדברים שעליזה (לוין) מעלה שזה כאילו יועץ עצמאי לראש העיר ומותר לו לעשות מה שהוא רוצה. מותר לו ללכת בכיוונים שהוא רוצה. אני צריך להיות יועץ שלו? הוא מחליט לא לבוא ולהחרים. בכל מקרה שקיימנו תמיד הוא תקף את המערכת. אני מופיע בקריית משה במקרה שנשרף בית. מתקבצים סביבי מאות אנשים ומי תוקף את העירייה? מלקו.
במקום שיגן על המערכת הוא תוקף לידי את המערכת ומחמם את האווירה. הוא (מלקו) יודע במקרים שהייתי צריך לעזור לו כמה עזרתי לו בנושאים שלא ראוי להרחיב עליהם את הדיבור. אני אהבתי אותו ועדיין אוהב אותו. אבל שהוא יהיה נגדי בכל החלטה? ..כיועץ אישי אין לו מקום.אין פורום שהוא לא ירצה להביע את דעתו ובאריכות מפליגה. הוא כבר עבר את גבול הטעם הטוב והוא צריך למכור סחורה לתושבים".
לנוכח האמור לעיל, אנו סבורים כי פיטוריו של התובע מתפקידו כיועץ ראש העיר נעשו משיקולים לגיטימיים ולא הוכח כי נעשו משיקולים פסולים כלשהם.
עם זאת, למרות האמור לעיל, מצאנו מספר פגמים בהתנהלותה של הרשת בכל הקשור להליך סיום עבודתו של התובע המצדיקים סעד של פיצוי לזכותו, זאת על רקע העובדה כי מלכתחילה החיל התפקיד שמילא התובע ברשת חוויות גם משימות קהילתיות שאינן קשורות ל"כובעו" של התובע כיועץ ראש העיר. אנו סבורים כי בטרם התקבלה החלטה על סיום העסקתו, לא נעשה נסיון מספיק, על מנת לברר האם ניתן יהיה להמשיך את העסקתו בתפקידו המקורי, כפעיל קהילתי, בלא מעמד של "יועץ ראש העיר" וזאת כפי שנפרט להלן .

הזכות לשימוע- כללי:
על היחסים החוזיים שבין עובד ומעביד חלה החובה לנהוג בתום לב, שמכוחה פיתח בית הדין הארצי לעבודה את החובה לקיים לעובד "שימוע" עובר לקבלת החלטה על פיטוריו. החובה לקיים שימוע, אשר הורתה במשפט הציבורי, הוחלה בפסיקת בית הדין לעבודה גם על מעבידים שהם בבחינת "גוף דו מהותי" וגם על מעבידים פרטיים (ר' ע"ע 415/06 דני מלכה נ' שופרסל בע"מ, מיום 15.7.07).
על פי הכללים שנקבעו בפסיקה, כדי לקיים את חובת השימוע במלואה, על המעביד להודיע לעובד על הכוונה לפטרו ועל הסיבות לפיטורים וליתן לעובד פרק זמן מתאים על מנת להתכונן לשיחה ולהכין את טיעוניו כנגד הפיטורים (ע"ע 627/06 אורלי מורי נ' מ.ד.פ ילו בע"מ, מיום 16.3.08).
תכלית השימוע היא ליצור מנגנון של "צדק פרוצדוראלי" אשר יבטיח כי ההחלטה על פיטורים, אשר יש לה השלכה חמורה ומהותית על העובד, תתקבל באופן מושכל, לאחר שיקול דעת, כאשר כל המידע הרלוונטי מצוי בידיעת המעביד, באופן שיאפשר קבלת החלטה צודקת. בנוסף לכך, ההליך הפרוצדוראלי נועד לשמור על כבודו של העובד, ובכלל זה על זכותו להשמיע את דברו כחלק מזכותו לבטא את עצמו במקום העבודה. מקובל לחשוב, כי הליך מוסדר, במסגרתו יתאפשר לעובד להשמיע את קולו, עשוי להקטין את תחושת הפגיעה שמלווה ממילא את אקט הפיטורים (ר' רות שמר בגס, "צדק פרוצדוראלי וכבוד העובד – עיונים בהלכת השימוע", חברה ומשפט יג).
לדידנו, תכלית השימוע איננה רק לאפשר לעובד לטעון כנגד ההחלטה על פיטוריו, (שהרי לעיתים מעשה הפיטורים הינו בלתי נמנע - ר' לדוגמא ע"ע 701/07 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' תורג'מן, מיום 3.3.09; להלן: "עניין תורג'מן")), אלא גם לאפשר לעובד לפנות למעביד בבקשה ביחס למועד הפיטורים, לתקופת ההודעה המוקדמת, לשאת ולתת עימו על התנאים לסיום העבודה ועוד כיוצא באלה עניינים שמן הראוי שהכרעה ביחס אליהם תתקבל לאחר שתשמע עמדתו של העובד, מתוך ניסיון להתחשב בצרכים של שני הצדדים.
עם זאת, דרכי השימוע רבות הן ומגוונות. השימוע לובש ופושט צורה, בהתאם למהות המעביד, לגודלו, למשך תקופת ההעסקה של העובד, ולנסיבות בהן מסתיימת ההעסקה ועוד כיוצא באלה (וראו האמור בעניין תורג'מן כי חובת השימוע אינה מוחלטת אלא יש להתאימה לנסיבות העניין). אין מדובר ב"טקס" שחובה לקיימו על פי מודל קבוע, כדי לצאת ידי חובה. העיקר הוא המהות ולא הצורה. דרישת תום הלב ביחסי העבודה, מחייבת כי בטרם תתקבל החלטה סופית ביחס לפיטורי עובד תינתן לו אפשרות להשמיע את טענותיו בדרך סבירה ההולמת את מכלול נסיבות העניין, על מנת להבטיח שכל העובדות הרלוונטיות עומדות בפני המעביד ועל מנת שקולו של העובד ישמע.

מן הכלל אל הפרט:
להלן נבחן את ההליכים שקדמו לפיטוריו של התובע:
כאמור, במכתב מיום 27.10.13, הודיעה לתובע מנהלת כוח אדם ברשת חוויות, גב' כחלון, כי הוא מוזמן לשימוע לפני פיטורים:
"הזמנה לשימוע
בהמשך לחוסר שביעות רצון מצד מנהלך הישירים על תפקודך אנו שוקלים להודיעך על סיום עבודתך בחברה.
לפני שנקבל החלטה בנדון, הנני לאפשר לך להגיב על הסיבות המפורטות מטה על פי התלונות שקיבלנו:
1.חוסר לויאליות ונאמנות למערכת.
2.חוסר דיווח על שעות עבודה.
3.הינך רשאי להביא לשימוע נציג מוסמך מטעמך, כמו כן הינך רשאי שלא להתייצב לפגישת השימוע ולהעביר את טיעוניך, נימוקייך, ובקשותייך בכתב עד למועד השימוע.
4.בהקשר זה יובהר, כי טענותיך ובקשותיך יישקלו בכובד ראש, טרם יוחלט סופית בעניינך.
5.השימוע יתקיים ביום שני 4/11/13 בשעה 13:00 במשרדי ההנהלה ברחוב גולדברג 6 רחובות".
במכתב, מיום 3.11.13, פנה התובע לגב' כחלון בבקשה לדחות את השימוע בשבועיים לצורך קבלת חוות דעת משפטית וייצוג על ידי עו"ד בעניינו.
בהתאם לבקשתו, במכתב מיום 6.11.13 הודיעה לו גב' כחלון כי השימוע יתקיים ביום 21.11.13.
ביום 20.11.13 פנתה ב"כ התובע במכתב אל ראש עיריית רחובות ואל גב' כחלון, בדרישה לקבלת מסמכים שונים, בטרם יתייצב התובע לשיחת השימוע:
"על מנת שיהיה סיפק בידי מרשנו להיערך לשימוע כדבעי, ולאחר שמרשנו שכר ייעוץ משפטי, הנכם נדרשים למסור לידי מרשנו את המסמכים הבאים: כל הסכמי העבודה עליהם חתום מרשנו; כל תלושי השכר של מרשנו; כל דו"חות השעות ו/או הנוכחות של מרשנו; כל האסמכתאות המבססות את הטעמים בגינם ישנה כוונה לסיים את העסקתו של מרשנו וכן כל מסמך רלבנטי אחר".
במענה למכתבה זה, בו כאמור בין היתר נדרשו הנתבעות להמציא לתובע את האסמכתאות המבססות את הטעמים בגינם יש כוונה לסיים את העסקתו, הודיע ב"כ רשת חוויות לב"כ התובע כי השימוע יתקיים במועדו באותו יום ולא תהא דחיה נוספת.
לדידנו, התנהלות זו של רשת חוויות לא עומדת בדרישות הדין בכל הקשור לחובת השימוע. כאמור, נדרש כי בטרם תתקבל החלטה כה מהותית ביחס לעובד, יהיה כל המידע הרלוונטי מצוי בידיעת המעביד באופן שיאפשר קבלת החלטה צודקת.
בענייננו כל שצוין במכתב הזימון לשימוע באופן לאקוני 2 טעמים לפיטוריו:
"1.חוסר לויאליות ונאמנות למערכת.
2.חוסר דיווח על שעות עבודה".
לדידנו, גם אם לא חלה על רשת חוויות חובה לספק את כל האסמכתאות לטעמים לפיטורים, הרי שלכל הפחות היה עליה לפרט ביתר פירוט את הטעמים לפיטורים, על מנת שהתובע יוכל להתכונן לשימוע ויהיה בידיו את המידע הרלוונטי. דברים אלה מקבלים משנה תוקף לאור העובדה שעולה מהראיות כי בטרם קבלת מכתב הזימון לשימוע, לא קיבל התובע כל מסמך בכתב המעיד על חוסר שביעות רצון מעבודתו.
לכן, לדידנו, כשלה רשת חוויות בהתנהלותה כאשר במענה למכתבה של ב"כ התובע מיום 20.11.13, לא טרחה לפרט כהלכה את הטעמים לפיטורים והודיעה כי השימוע יתקיים באותו יום במועדו.
כאמור ביום 21.11.13 התנהלה הישיבה בעניינו של התובע (ישיבה שלא היה כל מקום לכנותה "שימוע" שהרי המועמד לפיטורים כלל לא נשמע), בהיעדרו של התובע, וזאת בהשתתפות מנכ"ל רשת חוויות- מר דויטש; גב' כחלון- מנהלת כוח אדם ברשת חוויות; מר מילברג- מנכ"ל עיריית רחובות; ובא כוח רשת חוויות.
במכתב מיום 26.11.13 הודיע מר דויטש לתובע על פיטוריו, וכי יחסי עובד מעביד יסתיימו ביום 20.12.13 וייערך לו גמר חשבון למועד זה.
עולה מהראיות כי ביום 15.12.13 התקיימה פגישה בין התובע לבין ראש העיר בלשכתו, בנוכחות מר מילברג. התובע טען כי בפגישה זו הטיח בו ראש העיר את חוסר שביעות רצונו מהתנהלותו בכל הקשור להקמת המועדון בגבעת הקיבוצים, וביחס להתנהלותו בסכסוך הקשור בהקמת בית הכנסת בקריית משה. אין חולק כי בפגישה זו קבל התובע על כך שלא קוים לו שימוע, ובמענה לכך שאל ראש העיר את מר מילברג אם ניתן לקיים לתובע שימוע. בתגובה לכך, השיב מר מילברג כי אין מקום לעריכת שימוע "נוסף" (סע' 24-23 לתצהיר מילברג). תשובתו זו תמוהה לנו, ולא ברור מדוע הייתה מניעה לקיים לתובע שימוע כהלכה וליתן לו את האפשרות להגיב להאשמות הספציפיות שהוטחו בפניו רק במועד מאוחר זה.
כאמור, ביום 18.12.13 הגיש התובע בקשה למתן צו מניעה זמני, במסגרתו התבקש בית הדין למנוע את פיטוריו. במקביל הגיש כתב תביעה, במסגרתו התבקש בית הדין לאכוף את יחסי העבודה בין התובע לבין עיריית רחובות ולהורות על המשך עבודתו של התובע כיועץ / עוזר ראש העיר .
בדיון שהתקיים ביום 1.1.14 בפני אב"ד זה (ונציג ציבור מר צבי זייד),הסכימו הנתבעות לזמן את התובע לשימוע נוסף, בנוכחות ראש העירייה.
בהתאם להסכמות שהושגו בדיון, במכתב מיום 1.1.14 זומן התובע לשימוע נוסף, ובו פורטו העילות להפסקת עבודתו:
"1.חוסר שביעות רצון מצד מנהלך הישירים אודות תפקודך.
2.זלזול במנהלים.
3.חוסר לויאליות ונאמנות למערכת.
4.התנגדותך לפרויקט המועדון בגבעת הקיבוצים והפרעה לפעילותו.
5.התנהלותך בעניין בית הכנסת בשכונת קריית משה.
6.אי התייצבות לפורום העירוני ו/או לוועדות השונות בקשר עם הקהילה והחרמת אירועים במופגן.
7.החרמת טס חנוכת המרכז הקהילתי לקהילה האתיופית.
8.חוסר דיווח של שעות עבודה".
ביום 5.1.14 התקיים שימוע בעניינו של התובע בנוכחות: מר מלול- ראש עיריית רחובות; מר דויטש-מנכ"ל רשת חוויות; גב' כחלון- מנהלת כוח אדם רשת חוויות; עו"ד גיא בללי- יועצה המשפטי של רשת חוויות; התובע, אשתו ובא כוחו.
במכתב מיום 7.1.14 הודיע מר דויטש לתובע כי גם לאחר השימוע הנוסף שהתקיים בעניינו, ההחלטה בדבר סיום העסקתו בעינה עומדת (נספח 49 לכתב התביעה).
לדידנו, הנתבעות לא הוכיחו כי השימוע המאוחר ריפא את המעוות לאחר מעשה (לעניין הנטל הרובץ עליה ראו עניין צויזנר, לעיל סעיף 54 לפסק הדין). ניכר מפרוטוקול השימוע כי ראש העיר כבר היה "נעול" בדעתו שלא ליתן לתובע אפשרו להמשיך בתפקידו. כבר בתחילת השימוע ציין כאמור כי:
"יועץ אישי של ראש העיר צריך שלראש העיר יהיה אמון בו. לי אין אמון בו. וזה סוף פסוק. ולדעתי לא תצליחי לשנות את דעתי בעניין זה".
לדידנו עולה בבירור מהראיות כי בטרם ההחלטה על פיטוריו, לא נלקח בחשבון התפקיד האמיתי שמילא התובע במהלך תקופת עבודתו. ניכר בבירור מהראיות כי התפקיד המרכזי שמילא התובע, היה עזרה לבני הקהילה שפנו לעירייה למתן סיוע בתחומים שונים הקשורים לעירייה, ואף במתן סיוע בתחומים שלא קשורים ישירות לעיריית רחובות (כמו פניות לביטוח לאומי וכו'). העדים הרבים מטעם התובע העידו על עבודתו המסורה של התובע בעזרה לקהילה ועל התלות בו. ראו כדוגמא אחת מיני רבות את עדותו של מר שבתאי סמו (עמ' 9 לפרוטוקול):
"..כל דבר שבעיר לגבי האתיופית הוא היה מנהל, אין לנו מישהו שיעשה את זה, וכל הבעיות באנו אליו, ובעזרתו עשינו את זה. הוא אבא של כולם. הרגשתי כך. מאז הבלגן אין לנו נציג בעירייה, גם כשהיה משרד היינו באים אליו ומתקשרים כשהיו בעיות. עכשיו אין.
ש. למה אתה קורה בלגן?
ת. בזמנו כשהייתה בעיה בארנונה למשל, או לתרגם למל"ל מכתבים, אני יודע לדבר עברית אבל לכתוב זה קשה. לכתוב מסמכים רק דרכו היינו עוברים. הוא היה עוזר להרבה בכל דבר".
לעניין זה ראו גם מכתבו של ראש העיר מיום 7.9.11 בדבר פעולותיו של התובע עבור בני העדה האתיופית (נספח 18 לכתב התביעה):
"מלקו עובד בעיריית רחובות זה 10 שנים בתפקיד יועץ ראש העיר ומתאם קהילתי לבני העדה האתיופית ברחובות.
במסגרת תפקידו, מטפל במרבית הסוגיות הפרוצדורליות והבירוקרטיות בהם נתקלים בני העדה בבואם לקבל שירות מוניציפאלי כזה או אחר.
את עבודתו מבצע במקצועיות רבה ולא דופי. את הפונים השונים מקבל בסבר פנים יפות וזאת בליווי אדיב ומקצועי עד למציאת פתרון נאות ויסודי.
לצד הטיפול היסודי בפונים, מסייע רבות בקליטת העלייה, בדגש על השכונות קריית משה, אושיות, דניה, ומילצ'ן. כמו כן, דואג ליצירת מעורבות חברתית תוך שותפות פורה בוועדות העירייה השונות.
אני תקווה כי ימשיך ללא ליאות בעשייתו הציבורית למען העדה בפרט והקהילה בכלל".
גם אם נקבל את טענת העירייה כי ראש העיר הפריז בשבחו של התובע כדי לסייע לו לצאת מהסתבכות פלילית על רקע אישי, הרי ברור שהוא לא היה מוציא מכתב עם עובדות לא נכונות.
אם כן, הגם שמשרתו של התובע הוגדרה כ"יועץ ראש העיר לבני הקהילה האתיופית", נראה כי חלק גדול מזמנו ומרצו הושקע בסיוע לבני הקהילה. נראה כי עובדה מהותית זו לא נלקחה בחשבון בעת מסירת הודעת הפיטורים. המדובר בפגיעה קשה ביותר בתובע: מאיגרא רמא לבירא עמיקתא- ממעמד גבוה בקהילה וסיוע מדי יום לאנשי הקהילה, מצא עצמו התובע מחוסר עבודה. נראה כי הנתבעות לא טרחו לקחת בחשבון את התפקיד המרכזי שמילא כראוי ובהצלחה. הגם שהנתבעות טענו כי ניסו למצוא חלופה אחרת להמשך העסקתו, לא ברור אם בכלל נשקל המשך העסקתו של התובע בעזרתו היומיומית לקהילה האתיופית תוך ויתור על מעמדו כ"יועץ" ראש העיר.
חשוב לציין כי הגם שהתובע כונה "יועץ ראש העיר" הרי שאין מדובר ב"משרת אמון" כמקובל ברשויות המקומיות, ואף לא במעמד של נותן שירותים עצמאי. מדובר במתכונת העסקה מורכבת שנוצרה על רקע עבודתו של התובע כפעיל קהילתי בראשית דרכו. מתכונת מתפתחת זו, לא איפשרה לצדדים להתייחס את התובע כאל יועץ חיצוני לכל דבר ועניין תוך התעלמות מתפקידו המקורי כעובד קהילתי.
כבר נפסק כי:
"הפררוגטיבה הניהולית מייצגת את אינטרס המעסיק- אינטרס לגיטימי לכל הדעות- אלא שלעומתו קיים אינטרס נוסף, הוא אינטרס העובד, אשר אף עליו יש לתת את הדעת. עובד אינו פיגורת משחק על לוח שחמט. עובד הוא בשר ודם, הוא צד לחוזה עבודה, הוא נשכר לביצוע תפקידיו בשרות המעסיק. כמו למעסיק, כך גם לעובד, יש אינטרסים הן כעובד והן כאדם...
קיים לעובד אינטרס לגיטימי שהתנהגות המעסיק כלפיו וההחלטות המתקבלות בעניינו יעשו בתום לב ובדרך מקובלת, כמרכיב מחייב בחוזה העבודה (סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי). כך, זכאי כל עובד שהמעסיק ינהג כלפיו בהגינות, בסבירות, במידתיות, בתום לב ובכל מידה הראויה לשרור ביחסים בין שני הצדדים לחוזה העבודה"(ע"ע 674/05 אהרון ויזנר- מדינת ישראל רשות השידור, מיום 28.3.07).
לדידנו התנהלות הנתבעות בעניין סיום העסקתו של התובע לא הייתה בתום לב ובהגינות הנדרשת, ולאור הפגיעה הקשה ביותר בתובע מצדיקה פיצוי ראוי שישקף פגיעה מהותית זו.
לא למותר להוסיף כי התרשמנו כי טענת הנתבעת כנגד התובע בעניין חוסר בדיווחי שעות, כלל לא הוכחה. לעניין זה לא נסתרה גרסת התובע בתצהירו כי מר זוהר בלום סירב לחתום על דו"חות השעות, ולכן התובע לא נדרש להגישם ולא הוצגה לו שום אלטרנטיבה:
"א.לא קיבלתי הודעה על אי מילוי דו"חות נוכחות ולא הפצירו בי לעשות כן. דו"חות לא הוגשו מעת שמר זוהר בלום לא הסכים לחתום עליהם.
ב.רבים יכולים להעיד על עבודתי מעבר לשעות העבודה הנדרשות.
ג.לפני זמן רב, הגב' מלי כחלון, ביקשה ממני לשוב ולמלא דו"ח נוכחות.
הודעתי שמר זוהר בלום מסרב לחתום ולא ניתן לי שום פיתרון בעניין.
המשכתי לעבוד ולא הוצגה בפני אלטרנטיבה- מי יאשר את הדו"חות.
העובדה היא שבוצע תשלום.
הסתובבתי במקומות רבים בעירייה, מתוקף תפקידי.
ניתן היה ליצור קשר עמי גם באמצעות הטלפון הנייד.
מעולם לא קיבלתי הודעה שאינני נמצא במקום.
הייתי אחראי על 10,000 אנשים וטיפלתי בבעיות רבות.
אפילו קיבלתי קהל בביתי, מעבר לשעות העבודה".
לא נראה כי נלקחה בחשבון העובדה שמתוקף תפקידו בסיוע לבני הקהילה, ביצע התובע את תפקידו גם מחוץ למשרד. מר מילברג העיד בחקירתו כי הזהיר כביכול את התובע בכתובים (עמ' 42 לפרוטוקול). כשעומת עם העובדה שאין כל אזהרה בכתובים, סיפק תשובה תמוהה כי לא חשב שצריך לצרף ראיה זו, ולאחר מכן סיפק תשובה תמוהה נוספת כי רשם בדף הנוכחות שלו שיחתים שעות נוכחות. זאת הגם שלא הייתה לתובע כל אפשרות להחתים שעון נוכחות, משלא סופק לו בכלל כרטיס (עמ' 42 לפרוטוקול):
"ש. אמרת שהזהרת אותו בכתובים, איפה זה מופיע, אני אומרת לך שאין דבר כזה?
ת. יש דבר כזה.
ש. אז למה לא הצגת או עורכי הדין הציגו?
ת. אני לא הצגתי כי רשמתי את זה בתצהיר ולא חשבתי שצריך להציג דבר שנרשם לפני כמה שנים.
ש. מה רשמת בתצהירך שהזהרת בכתב?
ת. לא. אני מוסיף עכשיו, אני חושב שרשמתי על דף הנוכחות שלו, שיחתים את שעון הנוכחות.
ש. איפה דף הנוכחות הזה?
ת. אני חושב, לא יודע, ניתן לבדוק את זה, אם צריך לבדוק את זה. אפשר גם אם אני מסתמך על זכרוני, גם הרמתי טל' למנהל חוויות ואפשר לבדוק איתו.
ש.למה לא כתבת את זה בתצהירך?
ת. לא כתבתי. העובדה שהוא לא החתים שעון נוכחות".
לאור כל האמור לעיל ובשים לב לפגיעה המהותית בתובע, הגענו לכלל מסקנה כי התובע זכאי לפיצוי בסך השווה ל-12 חודשי עבודה בסך של 80,724 ₪ (לפי משכורת קובעת 6727 ₪).

הפרשי פיצויי פיטורים:
בהתאם לטופס 161 שסופק לתובע על ידי רשת חוויות, "שכר עבודה" לעניין תקנות פיצויי פיטורים הנו 6727 ₪. למרות שצוין בפירוש כי זוהי המשכורת הקובעת לחישוב פיצויי פיטורים, חישבה התובעת את פיצויי הפיטורים לפי שכר של 6410 ₪. כמו כן, הגם שאין חולק כי יחסי עובד מעביד הסתיימו ביום 20.12.13, צוין בטופס כאילו תאריך הפרישה הנו 26.11.13. לכן התובע זכאי להפרשי פיצויי פיטורים כדלקמן: בגין תקופת העבודה מיום 15.11.04 ועד 20.12.13 זכאי התובע לפיצויי פיטורים בסך 61,197 ₪. התובע קיבל פיצויי פיטורים בסך 57,882.30 ₪. לכן התובע זכאי להפרשי פיצויי פיטורים בסך 3315 ₪.
לא מצאנו לחיב בפיצויי הלנה בשל טעות כנה בחישוב פיצויי הפיטורים.

סוף דבר:
רשת חוויות תשלם לתובע, תוך 30 יום מקבלת פסק הדין את הסכומים כדלקמן:
הפרשי פיצויי פיטורים בסך 3315 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.1.14 ועד לפירעון.
פיצוי בגין פגמים בהליך סיום עבודתו של התובע בסך של 80,724 ₪.
תחשיב התובע בדבר יתר הפרשי שכר והפרשי פיצויים, נדחה.
משהתקבלה התביעה באופן חלקי, אין צו להוצאות. לאור מעורבותה הישירה של העירייה בהליכי סיום עבודתו של התובע, לא מצאנו לפסוק הוצאות לזכותה.

ניתן היום, כ"ז אייר תשע"ז, (23 מאי 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

גב' גל טלית
נציגת עובדים

אופירה דגן-טוכמכר, שופטת – אב"ד

מר רפי וייס
נציג מע סיקים