הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 34204-03-15

01 אוקטובר 2017

לפני:

השופטת נטע רות
נציג ציבור (עובדים) גב' חנה קפלניקוב

התובעות

  1. אינה דוקטור
  2. אירינה גליקין
  3. אנה אנטין
  4. אלה דימנטוב
  5. סועד פאר

ע"י ב"כ: עו"ד ראובן בורק
-
הנתבעת
קלינור שירותים לישראל בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד נעמה שבתאי ועו"ד עדי קדם

פסק דין

האם זכאיות התובעות לתשלום פיצויי פיטורים מקבלן שירותי הניקיון שעל ידו הועסקו עד למועד קליטתן כעובדות על ידי מזמין השירות, בנסיבות שבהן בחרו התובעות להפסיק את עבודתן אצל קבלן ה שירותים ולקבל את הצעתו של מזמין השירות לעבוד אצלו בהעסקה ישירה? זו השאלה המרכזית המתעוררת בהליך זה שבמסגרתו נתבעו פיצויי פיטורים, הפרשים בגין הפרשות לקופת הגמל וזכויות סוציאליות נוספות.

הנתבעת הינה חברה העוסקת במתן שירותי ניקיון ואחזקה אשר חלים עליה הוראות ההסכמים הקיבוציים בענף הניקיון והתחזוקה כפי שהם התעדכנו מעת לעת (להלן – הנתבעת): הסכם מיום 15.1.79 (להלן - הסכם 79) והסכם מיום 11.7.13 בתוקף מיום 1.3.14 (להלן – הסכם 2013).

התובעת הועסקו במהלך התקופה שתפורט להלן על ידי הנתבעת אצל מזמין השירות – בית האבות רעות ב"בית שלום" בתל אביב (להלן – בית האבות או מזמין השירות). זאת לאחר שהנתבעת זכתה במכרז למתן שירותי ניקיון ותחזוקה לבית האבות במהלך שנת 2006 .

תקופות ההעסקה של התובעות בנתבעת היו כדלקמן:
התובעת 1, ילידת 1973, הועסקה כעובדת ניקיון בנתבעת החל מיום 1.2.06 והעסקתה הסתיימה ביום 31.8.14 בשל התפטרותה, לאחר שהיא נקלטה לעבודה על ידי בית האבות כמעסיק ישיר. יצוין כי התובעת 1 החלה עבודתה ב מסגרת בית האבות (כמזמין השירות) כבר ביום 3.8.03 שם הועסקה באמצעות חברת שירותים אחרת שאיננה הנתבעת.

התובעת 2, ילידת 1948, הועסקה בנתבעת החל מיום 1.2.06 והעסקתה בנתבעת הסתיימה ביום 31.8.14 מועד שבו נקלטה לעבודה בבית האבות. במהלך תקופת עבודתה הועסקה התובעת 2 ככובסת. בתצהיר התובעת 2 נטען - כי היא הועסקה בבית האבות עוד לפני תחילת העסקתה בנתבעת על ידי 3 קבלני שירותים שונים.

התובעת 3, ילידת 1955, הועסקה בנתבעת כמנקה החל מיום 1.8.07 והעסקתה הסתיימה עקב התפטרותה וקליט תה לעבודה בבית האבות ביום 31.8.14.

התובעת 4, ילידת 1971, הועסק ה בנתבעת החל מיום 24.8.07 כמנקה ועבודתה הסתי ימה בנסיבות דומות לאלה של שאר התובעות ביום 31.8.14.

הנתבעת 5 , ילידת 1963, הועסקה בנתבעת החל מיום 26.2.06 בתפקיד טבחית ועבודתה הסתיימה בנסיבות שפורטו לעיל ביום 31.8.14. בתצהירה של תובעת זו, נטען כי היא הועסקה בבית האבות עוד לפני תחילת העסקתה בנתבעת, באמצעות קבלנים שונים.

במהלך חודש יולי 2014, הודיעה מנהלת בית האבות לתובעות כי בית האבות עומד לסיים את ההתקשרות עם הנתבעת וכי הוא מבקש להעסיק אותן באופן ישיר.

בתחילת חודש אוגוסט 2014 פנתה הנתבעת בכתב לתובעות במכתב שכותרתו "זימון לשיחת שיבוץ מחדש", שבמסגרתו הודיעה לתובעות כי ביום 1.9.14 היא תסיים את תקופת ההתקשרות עם בית האבות ומשכך - הן מוזמנות למשרדה על מנת לקבל שיבוץ לעבודה באותו שכר ובאותם תנאים במסגרת הנתבעת, אחרת הן תחשבנה כמתפטרות.

אין חולק על כך שהתובעות אכן התפטרו מעבודתן בנתבעת עוד לפני שהזדמן לנתבעת להציע למי מהן הצעת עבודה חלופית. אין חולק אף על כך כי שאין קשר סיבתי בין ההתפטרות לבין נושא ההצעה של העבודה החלופית וכי לתובעות אין טענה כי הסיבה להתפטרות הייתה נעוצה בחשש שהנתבעת לא תציע להן עבודה חלופית מתאימה באותם תנאים לפחות כפי שהיו בעבר (ר' עמוד 11 לפרוטוקול הדיון מיום 22.5.16, שורות 4-14).

הנתבעת ביטחה את התובעות בהסדר פנסיה חובה, החל מחודש מאי 2008 ואילך בלבד. לשיטתה של הנתבעת , מדובר "בהסדר מטיב", בהשוואה להסדרי הפנסיה הענפיים כפי שהיו בתקופה הרלוונטית . אין מחלוקת כי החל ממועד תחילת תחולתו של ההסכם 2013 מחודש מרץ 2014, הפרישה הנתבעת הפרשות בהתאם להסכם זה לרבות הפרשות לפיצויי פיטורים בשיעור של 8.3% וכן שילמה לתובעות תוספת וותק בהתאם לאותו הסכם.

עם סיום העסקתן של התובעות בנתבעת שוחררו לזכותן מלוא הכספים שהופרשו בגינן לקופת ה גמל בגין תגמולים ופיצויים.

במהלך הדיון שהתקיים ביום 22.5.16 אשר נקבע לשמיעת ההוכחות בתיק זה נחקרה התובעת 1 בלבד, זאת מהטעם שיתר התובעות אינן שולטות היטב בשפה העברית ומאחר ולמועד הדיון לא התבקשה הזמנתו של מתורגמן ולא הופיע מתורגמן מטעמן. בנסיבות אלה ועל מנת ליעל את הדיון, הגיעו הצדדים להסכמות עובדתיות, כמפורט לעיל. במהלך אותו דיון העיד עד הנתבעת מר שאול בן בסט, המשמש כחשב הנתבעת החל מיוני 2011.

השאלה המרכזית שבה נדרשים אנו להכריע עוסקת כאמור בסוגיית הזכאות של התובעות לפיצויי פיטורים מן הנתבעת בגין תקופת ההעסקה על ידה, בנסיבות שבהן התובעות התפטרו מעבודתן אצל הנתבעת לטובת קליטה להעסקה ישירה אצל מזמין השירות על פי הצעתו.

כמו כן קיימת מחלוקת בין הצדדים בנוגע לזכאות התובעות לתשלום הפרשים בגין הפרשות לקופות גמל. מחלוקת הנוגעת גם לשאלת המקור הנורמטיבי שמכוחו חלה על הנתבעת חובה להפריש הפרשות כאמור (בגין התובעות 2 ו-5 אשר לטענת הנתבעת לא עסקו בעבודות ניקיון) ולשאלת השכר הקובע לצורך ביצוע הפרשות בגין התובעת 1 (והאם יש לכלול בו סכומים ששולמו לתובעת בגין העסקה בשעות נוספות כתוספת עבור שעות נוספות גלובליות) . להלן נתייחס לרכיבי התביעה אחד לאחד ותחילה לשאלת הזכאות של כל התובעות לתשלום פיצויי פיטורים מהנתבעת 1 בגין תקופת העבודה אצלה .

זכאות התובעות לתשלום פיצויי פיטורים
התובעות טענו כאמור כי על אף שהן בחרו להתפטר מהנתבעת מיוזמתן ועל אף שהנתבעת ביקשה להציע להן עבודה חלופית בתנאים זהים - הרי שהן היו זכאיות לתשלום פיצויי פיטורים מן הנתבעת וזאת מהטעמים הבאים:

התובעות עבדו שנים רבות באותו מקום עבודה (במסגרת בית האבות). בנסיבות אלה, התנתקות ממקום העבודה לכשעצמה מהווה "הרעה מוחשית בתנאי העבודה" המזכה בפיצויי פיטורים; על פי הפסיקה המסדירה את זכויות עובדי הני קיון כאשר קבלן הניקיון מתחלף והעובדת ממשיכה לעבוד באותו מקום באמצעות קבלן ניקיון אחר, קמה לעובדים זכאות לפיצויי פיטורים; פסיקה זו כוחה יפה אף במקרה של התובעות, שנקלטו לעבודה בהעסקה ישירה אצל המשתמש בפועל, זאת לאור הרציונל העומד ביסוד הפסיקה כאמור מאחר וחילופי המעסיקים "נכפו" על התובעות ונוכח הזכות של העובד לבחור את מקום העבודה כזכות חוקתית; עמדת התובעות עולה בקנה אחד עם המגמה המבקשת לעודד קליטת עובדי קבלן לתעסוקה ישירה אצל מזמין השירות. מנגד - דחיית עמדתן המשפטית של התובעות כאמור - עלולה לפגוע במוטיבציה של מזמין השירות לקלוט את עובדי הקבלן להעסקה ישירה בשל החשש מפני חשיפה לתביעה עתידית לתשלום פיצויי פיטורים ביחס למלוא התקופה שבגינה בוצעה עבודה בחצרו, גם באמצעות קבלנים; מצבם של עובדי הקבלן והשירותים הינו בכי רע מאחר והם נמנים עם העובדים החלשים ביותר.

הכרעה
נקדים ונציין כי לאחר שבחנו את החומר המצוי בתיק ואת טענות הצדדים הגענו למסקנה כי דין התביעה לתשלום פיצויי פיטורים להידחות. להלן נפרט את הנימוקים למסקנה זו, תוך התייחסות לטענות התובעות כדלקמן:

13. ראשית יאמר כי בנסיבות כאמור, אין בדחיית התביעה כדי לשלול מן התובעות את זכאותן לתשלום פיצויי פיטורים בעבור מלוא תקופת העבודה בבית האבות, לרבות תקופת ההעסקה בנתבעת, ככל שהן תסיימנה את עבודתן בנסיבות המזכות בהם על פי החוק, בין בדרך של פיטורים ובין בדרך של התפטרות מזכה . יתירה מכן נראה כי המעבר בין המעסיקים במקרה זה מקבלן השירותים למזמין השירות אין בו כשלעצמו כדי לפגוע גם ברמת הודאות או הביטחון של התובעות בכל הנוגע לזכאותן לתשלום פיצויי פיטורים מלאים על מלוא תקופת העבודה בבית האבות היה ועבודת ן שם תסתיים בנסיבות מזכות על פי הדין . זאת מתוקף ההוראה שבסעיף 1(א) לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג – 1963 כפי שהיא פורשה בפסיקה ע"ע 248/99 סעדיה נגר נ' גיאה – מושב להתיישבות שיתופית בע"מ (16.9.03) ).

לצד דברים אלה נציין - כי בפסיקה נקבע כי אין לראות בעצם החילופין של מעסיקים כשלעצמם כפיטורים, וזאת אלא אם ניתן ללמוד אחרת מהנסיבות (וראו את דב"ע נד/3-62 מדינת ישראל – שושנה זינגר, פד"ע כז 391 (1994); והשוו לבג"צ 8111/96 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ. התעשייה האווירית לישראל בע"מ, פ"ד נח(6) 481 (2004)). סע (ת"א) 33277-03-11‏ ‏ יוני קרן נ' צמרת י.ש כ"א שמירה ואחזקות בע"מ).

14. זאת ועוד, ההסכם הרלוונטי לענייננו, המסדיר את זכאות עובדי ניקיון בענף הניקיון לתשלום פיצויי פיטורים במקרה של הפסקת ההתקשרות של מזמין השירות עם המעסיק בענף הניקיון קובע את זכאות ם של העובדים כאמור לתשלום פיצויי פיטורים אף ורק שעה שמדובר בנסיבות של חילופי קבלנים או " חילופי מעסיקים" כלשון ההסכם. בין אם העובד הודיע על רצונו להמשיך להיות מועסק א צל המעסיק הנכנס " ברציפות להעסקתו אצל המעסיק היוצא" ובין אם העובד הודיע על כוונתו לסיים את העסקתו אצל המעסיק היוצא ולא להמשיכה אצל המעסיק הנכנס "במקרה של חילופי מעסיקים" אז יחשב העובד כ-"מפוטר". על רקע האמור יצוין כי הפסיקה שעליה הסתמכו התובעות, שאומצה אל תוך ההסכם, לא עסקה בנסיבות של קליטה ישירה אלא בנסיבות הייחודיות של חילופי קבלנים בענף ומשכך, א ף הרציונל של פסיקה זו ספק אם הוא רלוונטי לענייננו.

לשון אחרת, הסכם 2013 אינו קובע את הזכאות לתשלום פיצויי פיטורים על ידי המעסיק היוצא בנסיבות שבהן העובד נעתר להצעה של מזמין השירות וממשיך את עבודתו ברציפות אצלו באופן אשר יזכה אותו בתשלום פיצויי פיטורים בעבור כל תקופת ההעסקה אצל מזמין השירות היה ותסתיים העסקתו בנסיבות המזכות בפיצויי פיטורים על פי החוק.

זאת בשים לב לתכלית ההסכם המבקש לתת מענה לנסיבות הייחודיות או לדפוסי ההעסקה בענף, המתאפיינים בשינויים אפשריים ולעיתים תכופים במקומות העבודה או לשינויים של קבלני שירות באותו מקום עבודה או במקומות עבודה שונים . כך שדפוסים אלה לא יגרמו לכשעצמם לפגיעה בזכויותיו של העובד לתשלום פיצויי פיטורים על פי עילה שבחוק בהתחשב בוותק שנצבר בענף במקומות עבודה שונים או אצל מעסיקים שונים או ביכולת לאכוף אותן. זאת בהשלמה להסדר שבסעיף1 (א) ו-(ב) לחוק פיצויי פיטורים ובשים לב לדפוסי ההעסקה בענף, ככל שיש בהם לפגוע ולו באופן פוטנציאלי באכיפה או במימוש הזכאות לפיצויי פיטורים בהתקיים העילה המזכה בהם ובהתחשב בתקופת ההעסקה הכוללת בענף .

בה בעת ומנגד, מבקש ההסדר כאמור, לחלק את החבות בתשלום פיצויים בצורה הוגנת בין קבלני השירות שההתקשרות עימם הופסקה על ידי מזמין השירות באופן שבו הם ידרשו לשאת בחבות בגין תקופת ההעסקה של העובד בשירותם וכל עוד יש בהפסקת ההתקשרות או בדפוס המקובל בענף כדי להוות פגיעה ממשית או פוטנציאלית בזכות לפיצויי פיטורים או באפשרות לממשה בבוא העת.

ההסדר האמור מבקש אפוא לאזן בין הרצון להגן על הזכות של העובד לתשלום פיצויי פיטורים בגין מלוא תקופת הוותק שצבר בענף ובהתחשב בפגיעה אפשרית עתידית שהינה פועל יוצא של נסיבות ההעסקה בענף הכוללות חילופי מעסיקים, מזמינים ומקומות עבודה ומנגד – לה טיל על המעסיק חבות לשפות את העובד בגין נזק עתידי אפשרי זה ולא מעבר לכך .

רציונל זה איננו מתקיים בנסיבות שלפנינו, שבהן אין מדובר בחילופין של קבלני שירות - אלא במעבר להעסקה ישירה אצל מזמין השירות על פי רצון העובד באופן המקנה לעובד ביטחון ויציבות תעסוקתית יחסית דהיינו - בנסיבות שבהן תקופת הוותק בענף לרבות תקופת ההעסקה אצל הנתבעת נצברה אך ורק בחציריו של המשתמש בפועל ושעה ש הפסקת ההתקשרות עם קבלן השירות (הנתבעת) , הייתה חסרת כל השפעה על זכויותיהן העתידיות של התובעות או על אפשרות המימוש שלהן, לרבות הזכות לתשלום פיצויי פיטורים בהתקיים הנסיבות המזכות שבדין.

על רקע דברינו לעיל, לא ראינו מקום לקבל את הטענה הכללית של התובעות שלפיה, יש לראות בהפסקת העבודה הצפויה של הנתבעת אצל מזמין השירות כשלעצמה, נסיבות שבהן אין לדרוש מ הן להמשיך בעבודתן אצל הנתבעת באופן המזכה בפיצויי פיטורים מכוח סעיף 11 א לחוק פיצויי פיטורים. קבלת הטענה כאמור באופן גורף, וכפי שהתבקשנו לעשות במקרה זה אף מבקשת לקרוא אל תוך ההסכם הקיבוצי את מה שאין בו. לא על פי לשונו ולא על פי תכליתו, כמוסבר לעיל.

יחד עם זאת, אין לשלול את האפשרות שלפיה, יכול ובנסיבות מסוימות, שבהן הוכח כי הפסקת ההתקשרות והמעבר להעסקה ישירה עלולים להוביל לאובדן זכויות או להוביל לפגיעה בתנאי העבודה בשל ריחוק ממקום המגורים או נסיבות ייחודיות אחרות - יכול ותקום זכאות מכוח סעיף 11 א לחוק פיצויי פיטורים. נסיבות אשר התובעות לא הראו כי הן מתקיימות במקרה זה.

על רקע האמור, לא ראינו מקום להכריע בטענה הכללית (ומכאן גם הגורפת) של הנתבעת שלפיה, תנאי לזכאות מכוח סעיף 11א הנ"ל הוא - מתן הזדמנות הולמת למעסיק להביא לתיקון הסיבה שבעטיה מבקש העובד להתפטר, לרבות ההזדמנות לנהל מו"מ עם מזמין השירות או מתן הזדמנות לדרוש מן המזמין פיצוי בגין הפסקת ההתקשרות או בשל התקשרות ישירה עם עובדי הקבלן היוצא. חיוב גורף כאמור, עלול להוות פתח להפעלת לחצים על העובד להימנע מהעסקה ישירה, ומשכך הדבר עלול לעורר קושי. במיוחד בשים לב לכך שמדובר באוכלוסיית עובדים מוחלשת יחסית.

15. כך גם הטענה של התובעות שלפיה, דחיית התביעה לתשלום פיצויי פיטורים תיצור למעסיקים תמריץ שלילי לקליטת עובדי קבלן להעסקה ישירה מעוררת קושי. שכן, מן הצד האחר קבלת העמדה של התובעות עשויה לייצר תמריץ שלילי לקבלן השירותים להציב את העובדים אצל אותו מזמין במהלך תקופה ממושכת ועלולה לייצר תמריץ חיובי לניוד תכוף יחסית של עובדים.

16. מעבר לכך, ובשולי הדברים נציין כי לאור ההסדר המעוגן בהסכם 2013 המזכה את העובדים בביצוע מלוא ההפרשות לפיצויי פיטורים הרי שהסוגיה הנוגעת ליצירת תמריצים נושאי פני עתיד מאבדת מעוקצה.

התביעה לתשלום הפרשים בשל ביצוע הפרשות בחסר לקופת הגמל
17. התובעות טענו כי הנתבעת לא ביטחה אותן בהסדרים פנסיוניים בהתאם למתחייב מן ההסכמים הקיבוציים הרלוונטיים וכי הנתבעת ביצעה הפרשות לקופת הגמל בגין פיצויים ותגמולים (בגין התובעת 1) על שכר נמוך מזה שהיה עליה להפריש בגינו הפרשות כאמור.
בהקשר זה נטען כי הנתבעת הפרישה הפרשות לקופת הגמל על בסיס שכר היסוד בלבד ובהתעלם מן הרכיב שכונה בתלוש השכר של התובעת 1 "ע. ח תנאים ש.נ"

19. הנתבעת טענה כי היא ביטחה את התובעות על פי צו ההרחבה בעניין פנסיית חובה, החל מחודש מאי 2008 בהתאם לשיעורים שנקבעו בצו ההרחבה; כי על פי הצו האמור שיעור ההפקדות החל משנת 2011 עלה על שיעורי ההפקדות המתחייבות על פי צו ההרחבה בענף הניקיון וכי על פי הצו בעניין פנסיה חובה הנתבעת אף שחררה לזכות התובעות את מלוא ההפרשות שנצברו לזכותן . זכות שלא עמדה לתובעות לפי הסכם 79. עוד נטען כי החל מחודש מרס 2014 הפקידה הנתבעת לפיצויים 8.33% בהתאם להסכם 2013 וכי מלוא סכומי ההפקדות לגמל ולפיצויים לפי הסכם 2013 שוחררו לזכות התובעות .
הנתבעת הוסיפה וטענה כי הנתבעות 2 ו- 5 לא הועסקו כעובדות ניקיון ומשכך, לא חל לגביה ן צו ההרחבה בענף הניקיון ולכן, דין תביעתן להידחות גם מטעם זה.

20. אשר לדעתנו יאמר כי יש לדחות גם רכיב תביעה זה ביחס לכל התובעות וזאת מן הטעמים כדלקמן.
התקופה הרלוונטית לענייננו הינה החל מחודש מרס 2008 וזאת נוכח טענת ההתיישנות שטענה הנתבעת.
במהלך תקופה זו ועד לחודש מרס 2014 חל על הנתבעת הסכם 79 אשר חייב בביצוע הפרשות לגמל בשיעור של 6% ולפיצויים בשיעור של 4%. שיעורים העולים על שיעור ההפרשות שנקבע בצו ההרחבה לעניין פנסיה חובה עד לשנת 2011. עם זאת, צו ההרחבה בעניין פנסיה חובה מזכה בשחרור מלוא כספי פיצויים שהופקדו לזכות העובד. זכות שאיננה קבועה בצו ההרחבה משנת 79.

אין חולק כי הנתבעת שחררה לזכות העובדות את מלוא כספי הפיצויים שהיו צבורים בקופת הגמל כאשר על פי תחשיביה, ובהתחשב בכך שהתובעות לא היו זכאיות לשחרור כספי הפיצויים לתקופה שעד לשנת 2014 - יוצא כי הסכומים שהועברו לידי התובעות היו גבוהים מאלה שהיו מושלמים להם לפי הסכם 79. זאת כעולה מן התחשיב שערכה הנתבעת כפי המופיע בתצהירו של מר בן בסט.

מעבר לכך יש להוסיף כי לא הוכחה תחולת הסכם 79 על התובעות 2 ו- 5, משלא הוכחה העסקתן בעבודת ניקיון.

טענות נוספות הנוגעות לתובעת 1
21. אשר לטענה הנוגעת לגובה השכר הקובע של התובעת 1 לצורך ביצוע ההפרשות לקופת הגמל ולטענה שלפיה - היה על הנתבעת לכלול במסגרתו גם את הסכומים ששולמו בעבור עבודה בשעות נוספות גלובליות, היות ומדובר בתוספת פיקטיבית יאמר - כי יש לדחות אף אותה. שכן עולה מן הראיות כי התובעת 1 עבדה 6 ימים בשבוע 8 שעות ביום. משמע – דפוס עבודתה כלל גם עבודה בשעות נוספות ברמה השבועית.

21. אשר לתביעה לתשלום פיצוי לתובעת 1 בשל הפרה של הוראות רישומיות שבחוק הגנת השכר יאמר – כי מחומר הראיות אכן עולה כי הנתבעת לא עמדה בחובות הרישומיות הקבועות בחוק הגנת השכר לאורך כל תקופת העסקתה של התובעת: עיון בתלושי השכר של התובעת מלמד כי לא נרשם בו השכר השעתי וכי נרשמו בו רכיבי שכר לא ברורים דוגמת הרכיב "ע.ח תנאים סוציאליים ש.נ"
על רקע האמור, בשים לב לעובדה שדובר בפגמים שחזרו ונשנו ובשים לב לחשיבות המיוחדת שבהקפדה על רישום כחוק בענף זה מצאנו לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי לא ממוני לפי חוק הגנת השכר בסך של 15,000 ₪.
סוף דבר
22. תביעתן של התובעות נדחית, למעט רכיב התביעה בדבר תשלום פיצוי לא ממוני לפי חוק הגנת השכר לתובעת 1.
מאחר והתביעה העלתה שאלות משפטיות ראויות לליבון הרי שלא ראינו מקום לחיוב בהוצאות.
הסכום שנפסק ישולם לתובעת 1 תוך 30 יום מן המועד שבו יומצא פסק דין זה לנתבעת.

ניתן היום, י"א תשרי תשע"ח, (01 אוקטובר 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נטע רות, שופטת

חנה קפלניקוב, נציגת ציבור עובדים