הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 34053-02-17

לפני:
סגנית הנשיאה, השופטת אריאלה גילצר – כץ

נציג ציבור (מעסיקים) מר יעקב אורנשטיין
נציג ציבור (עובדים) מר משה בן דוד

התובעת:
ליאת אראל ת.ז. XXXXX220
ע"י ב"כ: עו"ד גיא זקס
מרטין אנגל ושות' – משרד עורכי דין
-
הנתבע:
המסלול האקדמי המכללה למינהל
ע"י ב"כ: עו"ד שני מרום
ממשרד פ. פירון ושות', עורכי דין

פסק דין

המכללה סיימה את העסקתה של מרצה לאחר חל"ת חופשת לידה. האם נהגה המכללה כדין או שמא פיטרה את המרצה שלא כדין – זוהי הסוגיה העומדת להכרעתנו בתיק דנא.

העובדות כפי שעלו מחומר הראיות:

1. התובעת עבדה אצל הנתבע כחברת סגל אקדמי בבית ספר לתקשורת בתפקידים שונים: מרצה מן החוץ, אסיסטנטית, עוזרת הוראה. לטענת התובעת, היא עבדה מחודש 5/97 ולטענת הנתבע, מחודש 11/97 . תקופת עבודתה של התובעת הסתיימה בחודש 3/15.

נוסף על כך, הועסקה התובעת ברשות ההוראה של המסלול האקדמי ב"סגל טק", שאינו שייך לבתי הספר בנתבע . סגל טק היא יחידה טכנית מיחשובית בעבור חברי הסגל במערכות הפנימיות בנתבע. התובעת הועסקה בסגל טק מיום 16.2.11 על פי הסכם אישי (נספח 3 לכתב ההגנה).

2. התובעת חת מה על הסכמים אישיים לתקופות קצובות אשר נמסרו לתובעת לפני תחילתו של כל סמסטר וסמסטר (נספח ג' לכתב התביעה).

3. הנתבע חתם על הסכם קיבוצי עם כלל עובדי ה נתבע (נספח ב' לכתב התביעה ). בשל צעדי ההבראה והצמצומים שננקטו בנתבע ולאחר שנוהל מו"מ קיבוצי בכל הנוגע לצעדי ההבראה, נחתמו 3 הסכמים קיבוציים עם חברי הסגל האקדמי.

4. בסוף שנת 2013 הרתה התובעת.

5. ביום 6.5.14 קיבלה התובעת יחד עם עובדים נוספים המלמדים במסלול לתקשורת דיגיטאלי ת זימון לשימוע ע"י ד"ר יובל דרור, ראש המסלול לתקשורת (נספח ד' לכתב התביעה).

6. התובעת הודיעה שהיא בהריון. התובעת לא התייצבה לשימוע. הנתבע חזר ב ו מ זימון התובעת .

7. ביום 26.5.14 ילדה התובעת.

8. ביום 11.9.14 בעת חופשת הלידה, התקשר אל התובעת ד"ר איתמר שבתאי, הממונה האקדמי על התובעת בסגל טק, וזימן את התובעת לשימוע. התובעת לא התייצבה.

9. בחודש 11/14, בעת שהתובעת שהתה בחל"ת (לאחר חופשת לידה בתשלום) , פנה פרופ' אורן קפלן, דיקן ב"ס למנהל עסקים, אליה והציע לה משרה זמנית של 25% כרפרנטית למידה מרחוק בתואר שני בחשבונאות לחודשים 11/2014 – 1/2015.

10. תקופת החל"ת של התובעת עמדה להסתיים ביום 31.1.15 והיא הייתה אמורה לחזור לעבודתה ביום 1.2.15.

11. ביום 26.1.15 פנתה התובעת אל גב' רוני אבני ממשאבי אנוש, על מנת לברר מהי תכנית העבודה שלה. גב' אבני לא השיבה לתובעת.

12. ביום 1.2.15 פנתה התובעת לגב' מיכל גלבוע, מזכירה אקדמית ומנהלת רשות ההוראה, ו ביום 8.2.15 נערכה פגישה בין התובעת לגלבוע.

13. ביום 18.2.15 נערכה פגישה בין התובעת, מיכל גלבוע ו רוני אבני שבעקבותיה הסתיימה העסקתה של התובעת בנתבע.

14. הנתבע שילם לתובעת הודעה מוקדמת בת 60 יום (1.2.15 – 31.3.15).

טענות התובעת:

1. התובעת פוטרה מעבודתה מבלי שזומנה להליך שימוע ומבלי שניתן נימוק ענייני לפיטוריה. לכן, נתבע פיצוי ע"י התובעת בגין התנהלות זו של הנתבע (175,980 ₪).

2. התובעת עבדה באופן רציף במשך 18 שנות עבודה. פיצו יי הפיטורים שולמו ללא תקופת החופשות בין שנות הלימודים ובהתעלם כי שכרה הממוצע ירד באופן משמעותי (נתבעת יתרת פיצויי פיטורים בסך 90,197 ₪).

3. לא ניתן היה לפטר את התובעת 60 יום לאחר חזרתה מחופשת הלידה ולכן שילם לה הנתבע חודשיים שכר אולם על הנתבע לשלם לתובעת גם תמורת הודעה מוקדמת (14,655 ₪) .

4. הנתבע לא שיל ם לתובעת דמי הבראה במשך שנתיים ולא עדכ ן את צבירת החופשות בעת עבו דתה בסגל טק. התובעת לא החסירה שעות עבודה אלא עבדה שעות נוספות לכן , נתבע פדיון חופשה (26,671 ₪).

5. ההסכמים האישיים היו נחותים מההסכמים הקיבוציים לעובדי הנתבע. אלה ששויכו להסכמים קיבוציים מקבלים תנאים משופרים: שכר גבוה, הפרשות מוגדלות לקרן הפנסיה, קרן השתלמות, ימי בחירה.

על פי סעיף 61 ה' להסכם הקיבוצי, מרצה מן החוץ אשר לימד במסלול האקדמי במשך 3 שנים אקדמיות רצופות, ז כאי כי לאחר תקופה זו, ת יבחן האפשרות להעסיקו בסטטוס של משרה שנתית. התובעת עותרת לסעדים על פי ההסכם הקיבוצי בסך כולל של 108,945 ₪:
א. פנסיה שהייתה משולמת בהתאם להסכם הקיבוצי (בניכוי הסכום ששילם הנתבע ) בסך 36,460 ₪.
ב. תקציב אישי שהיה משולם בהתאם להסכם הקיבוצי על סך 15,050 ₪.
ג. קרן השתלמות בסך 2,147 ₪.
ד. הוצאות רכב בהתאם להסכם הקיבוצי ( לאחר קיזוז דמי נסיעות ששולמו) בסך 39,292 ₪.
ה. ביטוח חיים בסך 3,096 ₪.
ו. ביטוח בריאות בסך 3,900 ₪.
ז. שירותי אינטרנט בסך 8,400 ₪.

7. לאחר פיטוריה הגיעה התובעת עם דיסק קשיח על מנת להעתיק את החומרים הפרטיים במחשב של התובעת אצל הנתבע. המחשב לא היה במקום והתברר כי הנתונים נמחקו. התובעת עותרת לפיצוי בסך 50,000 ₪ בגין פגיעה בפרטיותה.

8. התובעת עותרת לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין של עובדת בחופשת לידה (175,980 ₪), פיצוי בגין אי עריכת שימוע (175,980 ₪), השלמת פיצויי פיטורים (90,197 ₪), חסר בפנסיית חובה שלא שולמה כדין (1,559 ₪), תמורת הודעה מוקדמת (14,665 ₪), פדיון חופשה (26,617 ₪), הפסד השתכרות פוטנציאלי עקב קיפוח ואי הפרשות פנסיוניות כדין (108,345 ₪).

טענות הנתבע:

1. בשנים האחרונות חלה ירידה חדה ברישום הסטודנטים. הנתבע נכנס למהלך שכלל צמצומים נרחבים במצבת כוח האדם.

2. הקורסים שבהם לימדה התובעת התבטלו בשנת תשע"ה (2014 – 2015) ולכן נאלץ הנתבע לסיים את העסקתה של התובעת.

3. ההסכם הקיבוצי החל על התובעת אינו מגביל את פיטוריה.

4. התובעת קיבלה את כל זכויותיה.

5. על חלק מחברי הסגל האקדמי בנתבע חל ההסכם הקיבוצי המיוחד מיום 1.2.17 ובתקופת העסקתה של התובעת חל הסכם קיבוצי מיוחד משנת 2011 (נספח 1 לכתב ההגנה).

6. העסקת חברי סגל אקדמי במסלול נעשתה באחד מהמינויים הבאים: מורים מן החוץ, מתרגלים פרונטליים, עוזרי הוראה. עוזרי ה הוראה אינם נכללים בהגדרת "חבר סגל" על פי ההסכם הקיבוצי. התובעת נמנית על חברי הסגל בביה"ס לתקשורת אשר הועסקו בתנאים הקבועים בהסכם הקיבוצי משנת 2011.

7. התובעת הועסקה באמצעות חוזי העסקה ל"מורה מן החוץ" ו/או "עוזרת הוראה". מתכונת העסקתה השתנתה משנה לשנה.

8. בנוסף, התובעת הועסקה כראש תחום ותמיכה לעובדי הנתבע (סגל טק) החל מיום 16.2.11 על פי הסכם עבודה אישי (נספח 3 לכתב ההגנה).

9. המושג "קביעות" אינו קיים בנתבע אלא קיימים חוזים "ארוכי טווח" ועם סיום החוזה ניתן שלא לחדש את הסכם ההעסקה. סיום העסקה של חברי הסגל "ממ"ח" (מורים מן החוץ) כגון התובעת כפוף למגבלות הדין. אין מדובר בהסכמים מקפחים.

10. מתכונת העסקתה של התובעת בשנת הלימודים תשע"ד (2013 – 2014) הייתה כדלקמן:

בביה"ס לתקשורת:
כמרצה מן החוץ – במסגרת המסלול לתקשורת דיגיטלית, בסדנת בניית אתרי אינטרנט (בשם "וורדפרס") – ב-4 ש"ס סה"כ.
כעוזרת הוראה בקורס "הומור זה לא צחוק" – בקבוצת לימוד אחת.
ברשות ההוראה, במסגרת ה"סגל טק" ב- 36% משרה.

סמסטר ב' תשע"ד:
בביה"ס לתקשורת
כמרצה מן החוץ –בסדנת "וורדפרס" – ב-2 ש"ס סה"כ (בתוספת תשלום עבור 2 ש"ס השלמת שכר לעובדת בהיריון, לאחר שהתובעת עדכנה את הנתבע בדבר הריונה).
כעוזרת הוראה בקורס "הומור זה לא צחוק" – בקבוצת לימוד אחת.
ברשות ההוראה, במסגרת ה"סגל טק" ב- 36% משרה.

11. העסקתו של כל חבר סגל נעשתה על פי ההסכם הקיבוצי וכולם זומנו לשימוע לרבות התובעת.

12. מהלכי הצמצומים חייבו התאמות בכוח אדם.

13. הנתבע זימן את התובעת לשימוע (9/14) אך הייתה כוונה מלאה להתמודד עם המשך העסקתה של התובעת למשך 60 יום לאחר חופשת הלידה.

14. מחודש 12/14 ועד 1.2.15 שהתה התובעת בחל"ת. סוכם עם התובעת כי לאחר חזרתה מחל"ת תקבל שכר בעבור 60 יום ולאחר מכן תסתיים העסקתה.

15. התובעת קיבלה את כל זכויותיה לרבות פיצויי פיטורים.

16. מחשבי הנתבע אינם משאב אישי ופרטי של עובד אלא כלי עבודה.

17. התובעת איננה זכאית לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין.

18. התובעת לא הועסקה ברציפות אך ההפסקות לא קטעו את הרצף לצורך תשלום פיצויי פיטורים (תקופות בן הסמסטרים, חודשי הקיץ). היקפי משרתה השתנו וכך גם שכרה ( נספח 5 לכתב ההגנה).

19. חופשה שנתית איננה ניתנת לצבירה.

שאר טענות הצדדים יועלו במסגרת פסק הדין.

עדויות:

מטעם התובעת העידה התובעת בעצמה וכן העידו:
גב' פנינה נוימן, מנהלת רשויות ההוראה והמחקר;
מר עמית מאיר, אשר עבד יחד עם התובעת בסגלטק.

מטעם הנתבע העידו:
גב' גלי סרוגטי, כיום סמנכ"ל משאבי אנוש בנתבע ובשנת 2015 מנהלת משאבי אנוש;
ד"ר יובל דרור, ראש המסלול לתקשורת;
ד"ר איתמר שבתאי, אחראי האקדמי ברשות ההוראה, הגיש תצהיר לבית הדין אך לא התייצב לדיון ותצהירו נמשך מהתיק.

הכרעה:

לאחר ששמענו את העדים, עיינו במסמכים שהוגשו ובחנו את טענות הצדדים, באנו כלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

נציין כי לא נעלם מעינינו הרחבות חזית שהועלו במסגרת הסיכומים וכן כי הוגשו במסגרת הסיכומים מסמכים חדשים. אין בכוונתנו להתייחס אליהם אלא אם קיימת התייחסות ספציפית למסמך במסגרת פסק הדין .

האם פוטרה התובעת?

ביה"ס לתקשורת:

הנתבע הוכיח כי בשנים הרלוונטיות לתביעה צומצמה מצ בת כוח האדם בנתבע בשל ירידה בהרשמת סטודנטים:

"ש. סעיף 32 – נושא צמצום קורסים ואת מתייחסת לעשרות אחוזים. על מה את מדברת בצמצומים.
ת. דיברתי על סדנת וורד פרס שצומצמה ועשרות אחוזים של רישום סטודנטים, היתה ירידה מ- 400 ל- 100 סטודנטים וזה מופיע בדוחות הכספיים של המכללה."
(עמ' 22 לפ' מיום 23.9.19 שורות 15-12 לעדות סרוגט י)

העדה מטעם התובעת אישרה אף ה יא עובדה זו:

"ש. אז בתור ראש מנהל בבית ספר לתקשורת היית מעורבת בכל.
ת. בזמנו כן.
ש. אז את יודעת שהיתה ירידה משמעותית בהרשמה של הסטודנטים בשנים 2011-2014.
ת. נכון.
ש. בגלל הירידה בכמות הסטודנטים המכללה נאלצה לסגור קורסים גם בבית ספר לתקשורת.
ת. כן. לא קשור אלי אבל אני יודעת.
ש. סעיף 8 לתצהיר של יובל דרור (מקריאה) – את מכירה את העובדות האלה?
ת. כן. בתקופה שלי היו 350 סטודנטים בשנה, זו היתה תקופת שיא
ש. ומאז היתה ירידה?
ת. כן." (עמ' 10 לפ' מיום 23.9.19 שורות 20-11 לעדות נוימן) .

התובעת גם היא העידה כי ידעה שמתבצעים צמצומים בנתבע, למרות שבתחילה ניסתה להכחיש זאת:

"ש. היית מודעת שבאותה תקופה יש תהליכי צמצומים?
ת. לא. לא ידעתי שעשרות עובדי הוראה מפוטרים. קיבלתי את המייל שאנחנו מוזמנים לכנס ושיהיו צמצומים."
(עמ' 12 לפ' מיום 8.1.19 שורות 16-14 לעדות התובעת).

"ש. נשאלת על העובדה, את יודעת שהיו עשרות קולגות שהמכללה הייתה בשלבי צמצומים. את אמרת ממה שאני זוכר שלא. מה רצית להסביר?
ת. היו צמצומים, הורידו לי קורסים, ברגע שאנחנו מדברים על פיטורים של סגל אקדמי, לי ירדו קורסים, המכללה לא חושפת את מי היא מפטרת, ידעתי שהייתה גם שביתה של הסגל המנהלי, חילקו חולצות, היו צמצומים בסגל המנהלי, בסגל האקדמי אף אחד לא חשף מי פוטר ומה פוטר, לי באופן אישי היו, קיצצו לי בקורסים, הייתה ירידת שכר, שכשהורידו לי 10% שם נעצרה רוע הגזירה, ההסכמה שלנו לרדת לקצץ בתנאים ולרדת בשכר, הייתה באמת כי..."
(עמ' 16 לפ' מיום 8.1.19 שורות 9-2 לעדות התובעת).

אם כן, לא יכולה להיות מחלוקת כי נערכו קיצוצים במצבת כוח אדם בנתבע.

התובעת ניסתה להראות כי הקורס "ישומי מחשב לכלכלנים" שאותו לימדה בשנים 2012 – 2013 לא בוטל בשנים 2015 – 2015 וצירפה סיליבוס להוכחת טענתה (נספח י' לתצהיר התובעת) אולם כפי שהוסבר ע"י סרגוטי הקורס לא היה הקורס במתכונתו כפי שהיה בתקופתה של התובעת:

ש. בבית ספר לכלכלה אותם קורסים לא בוטלו. את מודעת לזה?
ת. הם כן בוטלו במתכונת שליאת היתה. בעצם מה שקרה במכללה למינהל לקחו קורסים שהיו קורסי בסיס, עיבו אותם והפכו אותם שמי שלימד אותם וחלק מדרישת המל"ג היה שמי שילמד אותם הם אנשים שהרקע האקדמי שלהם או המעשי מהשטח הוא כזה שהוא מקביל או קרוב ללימודי דוקטורנט, זה חלק מתהליכים מול המל"ג זה קרה בכמה בתי ספר במסלול ולכן הקורסים עברו שדרוג, וגם אם השם אותו דבר התכנים לא דומים.
(עמ' 20 לפ' שורות 16- 21 לעדות סרוגטי).

בשל רקעה האקדמי של התובעת והניסיון לא יכלה התובעת להעביר קורס זה יותר.

הנתבע ביטל את תחום לימודי הטלוויזיה בבי"ס לתקשורת (4 סדנאות, שאחת מהן היא סדנת "וורדפרס"(. כמו כן, הנתבע ביטל את הקורס "הומור זה לא צחוק" בבי"ס לתקשורת (נספח 6 לתצהירי הנתבע).

בחודש 5/14 התובעת זומנה לשימוע יחד עם עובדים נוספים. התובעת הודיעה על הריונה ולכן הנתבע ביטל את ההליך:

ש. באותו מייל ששלחת לקולגות שלך גם ציינת שגם אתה עברת תהליך של שימוע.
ת. נכון.
ש. שלחת אותו גם לליאת. ידעת שליאת בהריון?
ת. לא. למיטב זכרוני וניסיתי להיזכר בעניין הזה. הפעם הראשונה שאני שומע שהיא בהריון כשהיא כתבה לי מייל שהיא בהריון, כתבתי לה שאני יודע שיש חוקים בעניין, לא מכיר אותם, לכי למשאבי אנוש ומה שהם אומרים נעשה.
(עמ' 15 לפ' מיום 23.9.19 שורות 25-20 לעדות דרור).

עדותו של יובל דרור הייתה קוהרנטית ומהימנה בעינינו.

הנתבע לא ביקש לפגוע בתובעת בשל הריונה, אלא שהיה מדובר במערך כללי של צמצומים בנתבע. אכן הנתבע ניתק את התובעת מהמערכת הממוחשבת אך אין בכך כדי להעיד כי היה בכוונתו של הנתבע להפסיק את עבודת התובעת בחופשת הלידה, שכן כעולה מדוא"ל מאגף מערכות מידע בנתבע הסיבה היחידה הייתה שהתובעת הייתה בחל"ת:

"לאחר בדיקה שעשיתי מול צוות הגלבוע אצלינו נמצא כי אין לך גישה למערכת המשובים כיוון שאת בחופשת לידה החל מ- 6/6/14, ואח"כ אמורה להיות בחל"ת עד דצמבר.
אם תרצי שישנו את זה עלייך יהיה לפנות למזכירות הסטודנטים."
(נספח 6 לתצהיר סרוגטי).

לא היה כל מניע אחר מצדו של הנתבע בעת ניתוק התובעת מהמערכת הממוחשבת. הנתבע חיבר את התובעת למערכת עם פנייתה של התובעת אל ד"ר שבתאי ואל המערך הטכני של הנתבע.

סגל טק:

התובעת גם עבדה במסגרת סגל טק.

בשנת הלימודים תשע"ה הוחלט על צמצומים גם בסגל טק ולהעסיק בו רק עובד אחד.

ד"ר איתמר שבתאי, ראש רשות ההוראה, התקשר אל התובעת על מנת להסביר את הסיטואציה המיוחדת שנוצרה ולזמנה לשימוע. ד"ר שבתאי לא התקשר לעדכן את התובעת שאין לה לאן לחזור שכן הוא לא היה בעל סמכות לפטר את התובעת והיה ממונה הישיר על התובעת אלא רק בחלק מתפקידיה בנתבע (ראו לעניין זה ס' 51 לתצהיר סרוגטי). לשיטתה של התובעת בשיחה נאמר לה שהיא מפוטרת אולם ב אותו יום (11.9), הנתבע הודיע לתובעת שהיא איננה מפוטרת (תמלול צורף ע"י התובעת).

לא נעלם מעינינו כי על פי תמלול השיחה בין התובעת לאיתמר שבתאי מיום 11.9.14 אומר לה שבתאי כי הפסקת עבודתה בסגלטק היא על רקע מקצועי (נספח 3 לסיכומי התובעת) ולא נטען כי הוא על רקע צמצומים ברם כעולה מהראיות נשאר עובד אחד מתוך שלושה בסגל טק וסרוגטי הסבירה מה היו שיקוליהם להותיר את אותו עובד, כפי שיוסבר להלן. עם זאת, התרשמנו כי כנראה התובעת לא הציגה את כל ההקלטות שהיו בידיה (ראו עמ' 15 לפ' לעדות התובעת).

סרוגטי העידה כי התובעת זומנה ל"טרום שימוע" (9/14):

"ש. האם היא קיבלה זימון לשימוע.
ת. דיברת על נהלים ותהליכים, אנו לא התנהלנו דרך מכתבים גם דיקנים וחברי צוות אחרים זימנו לפגישה טרום שימוע בה פירטו מה הולך לקרות ובעקבות זאת מזמנים לשימוע. ליאת לא הגיעה לפגישה.
ש. זו הזמנה לשימוע?
ת. זו הזמנה לטרום שימוע."
(עמ' 22 לפ' שורות 27-32 לעדות סרוגטי).

הנתבע לא התכוון לפטר את התובעת וזימן אותה לשימוע. הסמנטיקה אינה קובעת אלא המהות ואין חובה לקרוא לפגישה "שימוע".

התובעת לא התייצבה. גב' רוני אבני התקשרה לתובעת והסבירה לה כי הנתבע אינו מבקש לפטר אותה. אבני חוזרת על כך מספר פעמים בשיחה שתומללה ע"י התובעת, כי הנתבע לא מפטר אותה אלא שהנתבע מבקש לזמן את התובעת לשימוע על מנת לדון איתה על המשך העסקתה (עמ' 1 לתמלול מיום 11.9.14 - נספח ו' לתצהיר התובעת).

נכון נהג הנתבע כי על אף שהתובעת הייתה בחופשת לידה החליט למרות הכל לזמן התובעת לשימוע מאחר ששנת הלימודים נפתחה בחודש 10/14. הנתבע ביקש לעדכן את התובעת בשינויים הצפויים בסגל טק והשלכות על העסקתה. אילו המתין הנתבע עד חזרתה של התובעת מחופשת הלידה ולהודיע לה רק אז ורק אז לחפש פתרונות תעסוקתיים אפשריים ומועדפים בעבור התובעת, היה בכך כדי להכשיל את התובעת ולנהוג כלפיה בחוסר תום לב. זהו אחד מאותם חריגים בהם ראוי לזמן עובדת לשימוע גם בעת חופשת הלידה.

שוכנענו כי המטרה בזימונה של התובעת ע"י ד"ר שבתאי בחודש 9/14 הייתה למצוא פתרון תעסוקתי ראוי לתובעת עם חזרתה לנתבע נוכח השינויים הארגוניים בנתבע .

היה על התובעת להתייצב לשימועים אליהם הוזמנה ולהשמיע את דברה והתייחסותה.

גלי סרגוטי הסבירה כי היו צריכים לבחור עובד אחד מתוך 3 שעבדו בסגל טק. א.י פוטר ראשון. עמית מאיר היה במצוקה אישית ומשפחתית ולא עבד במקום אחר (עמ' 17 לפ' שורות 19 – 32 לעודת סרגוטי). התובעת העידה כי הועסקה במקום אחר והייתה לה יכולת השתכרות בשונה מעמית מאיר (עמ' 8 לפ' שורות 21 – 23 לעדות התובעת). לכן, פעילות סגל טק רוכזה בידי עובד אחד, מאיר עמית.

לא הוכח על ידי התובעת כי מאן דהוא הועסק במקומה בסגל טק:

"ש. למי הייתה גישה?
ת. לצוות, שלושתינו, אני, ליאת ועוד עובד בשם אבי, ולמנהלים, שזה פנינה, שהיא הייתה מנהלת ראשית, וגם לאיתמר.
ש. ארי קורמן הוא היה שייך לסגל הסגלטק?
ת. לא. זאת אומרת לא לפחות בתקופתי. הצטרפתי בפברואר 2011 והחלפתי, הוא עזב משיקולים שלו, הצטרפתי במקומו למשבצת שלו. הוא היה בתקופה קצרה, לא מהצוות של השלושה, הוא חזר בשלב יותר מאוחר ליחידה, אבל לא בתפקיד של הסגלטק.
ש. באיזה תפקיד?
ת. הוא הוגדר פרויקטור מטעם רשות ההוראה. הוא לא היה מעורב.
ש. כולל שהצטמצם שם הסגל?
ת. החזרה אחרי שהצטמצם הסגל של כוח האדם."
(עמ' 18 לפ' שורות 17-8 לעדות עמית מאיר).

נוימן העידה כי ידיעותיה וניסיונה של התובעת היה רב יותר מזה של מאיר עמית ולכן היה מקום לבחור בתובעת כעובדת היחידה בסגל טק (11 לפ' שורות 16 – 19 לעדות נוימן). עדותה של נוימן אינה מתיישבת עם השכל הישר שכן ברי שהתובעת אינה מבינה טוב יותר בתחום המחשבים מאשר מעמית מאיר שהוא בעל תואר במחשבים (עמ' 11 לפ' שורות 18 -19 לעדות נוימן).

אם כן, הנתבע הוכיח כי הפסיק את עבודת התובעת בסגל טק מנימוקים ענייניים מאחר שהתובעת הייתה היחידה שהיה לה מקור פרנסה אחר. הנתבע לא ביקש לפטר את התובעת אלא ביקש לנייד אותה לתפקידים אחרים.

הנתבע עש ה מאמץ למצוא לתובעת פתרונות חלופיים שיתאימו לתחומי ההתמחות המצומצמים של התובעת נוכח ביטול חלק מהקורסים אותם העבירה התובעת והצמצומים בסגלטק .

משכך, מצאנו את התנהלות הנתבע תקינה ואין מקום ליתן כל פיצוי עקב התנהלות זו.

נוכח מסקנתנו דלעיל, נדחים רכיבי התביעה בגין פיצוי בעבור אי עריכת שימוע ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין.

הצעת עבודה חלופית:

במהלך חופשת הלידה הוצעה לתובעת עבודה זמנית ע"י דיקאן בי"ס למנהל עסקים, פרופ' אורן קפלן. לטענת התובעת התפקיד החלופי שהוצע לה היה "מעליב" עם "משכורת זעומה של כעשרה אחוז משכרה הקודם " (סעיף 24 לסיכומי התובעת) (ההדגשה במקור). לא הוכח כי סוכם עם התובעת מה יהיה שכרה בתפקיד זה כיוון שהצדדים לא הגיעו כלל לכך ולכן טענותיה של התובעת בנוגע לירידה של 90% אין להן על מה להסתמך. חזקה על הנתבע שלא היה מפחית את שכרה של התובעת מהשכר שהשתכרה לפני הלידה. לו הייתה מתחילה לעבוד, ניתן היה להיווכח בטענתה זו.

הצעת העבודה החלופית שקיבלה התובעת נועד למצוא פתרון לשיבוץ התובעת מיום חזרתה מחופשת הלידה ועד תום הסמסטר הראשון.

אם כן, הוצע לתובעת לעבוד בבית הספר למנהל עסקים באותה דרגה ובאותו שכר. לא הוכח ע"י התובעת כי אכן היה מדובר בירידה בשכרה ובדרגתה, אלא שהתברר כי התובעת בחרה להתנות את המעבר בקבלת פיצויי פיטורים והמשך עבודה כעצמאית:

"רוני שלום, בהמשך לשיחתנו,
מאחר והייתי מעוניינת לקבל את התפקיד במנה"ס.
חשבתי על דרך חוקית לפתור את הבעיה בהעסקתי בבית הספר למנהל עסקים.
מאחר ואני גם עצמאית:
האם יש מצב שעד פברואר אוכל להוציא חשבונית למכללה עבור התפקיד במנה"ס ורק בפברואר לחזור ל- full time במכללה?
כפי שרשמתי לך, מאחר והיתה לי ירידה משמעותית בהקף העבודה, הנני מעוניינת לקבל את פיצויי הפיטורין. האם בחצי השנה שאמרת לי שלא אוכל להיות מועסקת המכללה כשכירה לאחר הפיטורין, אוכל להיות "פרילאנס" ולהוציא חשבוניות עבור התפקיד במנה"ס?
אודה לך אם תבדקי האם הדבר אפשרי."
(ת/1 - דוא"ל מיום 15.12.14 בין התובעת לגב' אבני לויטה)

רוני אבני הבהירה לתובעת כי הדבר אינו אפשרי וכי עליה להחליט כי צד היא רוצה להתנהל (דוא"ל מיום 16.4.14 – ת/1) והתובעת פנ תה אל ראש בית הספר למנהל עסקים. מהדוא"ל של התובעת ברור שהוצע לה תפקיד בבית ספר למנהל עסקים אך המכשול היחיד מצדה של התובעת היה רצונה לעבוד לא כשכירה אלא במתן חשבוניות (דוא"ל מיום 23.12.14 – ת/1).

באותה תקופה נפתחו פרויקטים שונים בבית הספר למינהל עסקים שיכלו להתאים לתובעת ושהתאימו במיוחד לעובדים שהיו בתפר בין אקדמי ומנהלי, כפי שהייתה התובעת. לו הייתה מסכימה התובעת להתנסות בפרוייקט הזמני הנ"ל, יתכן שהתובעת יכלה להשתלב בעתיד בביה"ס למינהל עסקים ובפרוייקטים נוספים. התובעת בחרה לסרב להצעת השיבוץ שהוצעה לה (ראו לעניין זה ס' 59-57 לתצהיר סרוגטי) ולא נתנה סיכוי לכך כלל.

התובעת הודיעה שהיא יוצאת לחל"ת עד ליום 1.2.15.

אף לפני תום חופשת הלידה (החל"ת) (תחילת חודש 2/15 ), פנתה התובעת אל גב' גלבוע, מנהלת רשות ההוראה והתקיימה פגישה ב יום 8.2.15, כפי שעולה מהמסרונים שצורפו (נספח 10 לתצהיר סרוגטי). הנתבע קיים פגישות עם התובעת על מנת למצוא פתרון תעסו קתי עבור התובעת.

ביום 18.2.15 התקיימה פגישה נוספת בין התובעת לגלבוע ואבני.

התובעת פוטרה מעבודתה שכן היא בחרה שלא לנסות למצוא פתרונות תעסוקה אחרים בנתבע.

עמדת הוועד:

התובעת פנתה לד"ר מאיר קוגמן, יו"ר ועד העובדים בנתבע, מיד לאחר קבלת הזימון לשימוע בנוגע לביטול סדנת וורדפרס במאי (נספח ד' לכתב התביעה) וגם לאחר מכן, והוא פנה אל סרוגטי (ס' 70 לתצהיר סרוגטי). התובעת הלינה בפני קוגמן כי היא לא משובצת להוראה לשנה הבאה והלה כאמור פנה לגב' סרוגטי ביום 2.9.14 (נספח 2 לסיכומי התובעת) :

"...פנתה לועד ליאת אראל.
היא ילדה בסוף מאי וכעת מתברר לה שהיא בכלל לא משובצת להוראה בשנה הבאה. אף אחד גם לא קרא לה וערך לה שימוע.
יש לך מושג במה המדובר?..."

סרוגטי ענתה לקוגמן (לאחר בדיקה) כי התובעת לא תועסק בתקשורת אבל תעבוד בכלכלה ובסגל טק באותה משרה:

"אתמול ישבתי עם איתמר הנחתי אותו. בתקשורת היא לא תועסק, אבל אדאג שתעבוד בכלכלה ובסגל טק בהתאם להיקף שהועסקה טרום הלידה. רוני עוקבת אחר הנושא".

קוגמן לא הביע התנגדות או למצער לא הוכח כי נתקבלה תגובה של הוועד בעניין. לא נעלם מעינינו כי גם בסגל טק לא המשיכה התובעת את עבודתה אולם באותה עת עדיין יתכן כי העדה לא ידעה אודות התכנון בדבר הפסקת עבודתה של התובעת בסגל טק.

לטענת התובעת קוגמן אמר לה לא להגיע לשימוע עם איתמר שבתאי ( עמ' 13 לפ' שורות 17 – 20 לעדות התובעת) ולא להגיע לשימוע בעניין הקורסים בתקשורת (עמ' 13 לפ' שורות 6 -10 לעדות התובעת). התובעת לא הוכיחה טענה זו.

השימועים שאליהם זומנה התובעת לא היו לשם פיטורים אלא לשם העברתה לתפקידים אחרים. הזמנות אלו לשימועים נעשו זמן מספיק בטרם הייתה אמורה התובעת לשוב לעבודה לאחר חופשת הלידה. לא נעלם מעינינו כי הכול נעשה בתקופת חופשת הלידה וגם בתקופת החל"ת, אך מאחר והשינויים הארגוניים בוצעו בתקופה זו, לא נותרה לנתבע ברירה אלא לקרוא לתובעת לשימוע.

הנתבע לא פנה לקבל היתר מהממונה על חוק עבודת נשים אך הנתבע לא היה צריך לבקש היתר מהממונה כיוון שהתובעת לא פוטרה במהלך הריונה.

חופשה שנתית:

בהסכם ההעסקה נכתב כי ימי החופשה אינם ניתנים לצבירה ועל התובעת לנצלם במהלך השנה (נספח 3 לכתב ההגנה).

הנתבע טען כי לא אושרה לתובעת צבירת ימי חופשה, אולם לא הוצג מסמך בכתב כנדרש.

נוימן הודתה שהתובעת יצאה לחופשה ובחול המועד עת הנתבע היה סגור והתובעת הייתה בחופשה (עמ' 12 לפ' שורות 10, 16 -17 לעדות נוימן).

עם זאת, בחודש 10/12 עבדה התובעת 61.50 שעות מתוך 62 שעות שהייתה אמורה לעבוד באותו חודש. לכן, ברור כי התובעת לא ניצלה ימי חופשה באותו חודש, כטענת הנתבע.

התובעת עבדה במשרה חלקית (3 ימים בשבוע) ולכן לא ניתן לקזז כחופשה את שאר ימות השבוע, כפי שעשה הנתבע:

מיכל גלבוע: כן. אז בכל אופן אנחנו בדקנו את מספר ימי החופשה שלך, את מה שאתם הרי כאילו הצהרתם ו,

ליאת: כן.

מיכל גלבוע: פה ושם עבדת, ואת עובדת כאילו יומיים בשבוע ועוד איזה שהוא חלקי משרה חמישים אחוז.

רוני: תראי, האמת העברתי את זה לנורית החשבת שתעשה את החישוב הזה כי את יודעת, זה באמת עניין של כספים. היא לקחה יותר בוותק, התחשבה גם בוותק קודם לסגלטק ,ומצד שני כאילו חלקיות המשרה לקחה פה חלק בחישוב. אז סך הכול יש לך ימי חופש 33."

(עמ' 14 לתמלול שיחה מיום 18.2.15, שורות 10-4)

אמונה עלינו עדות התובעת, אשר גם נתמכה בעדותה של נוימן, כי כאשר נגמר התקציב לתשלום שעות נוספות המירו העובדים את השעות הנוספות לימי חופשה (עמ' 11 לפ' שורות 22- 24 לעדות התובעת וכן עמ' 12 לפ' שורות 13 – 14 לעדות נוימן ). אם כי התובעת לא הייתה זכאית לשעות נוספות שכן עבדה במשרה חלקית אלא הייתה זכאית לשעות עודפות. כך או כך, התנהלות זו של הנתבע היא בניגוד לדין.

נוכח כל האמור לעיל, אנו מקבלים את תחשיבה של התובעת. משלא הוגש תחשיב נגדי ע"י הנתבע. הננו קובעים כי התובעת זכאית לפדיון ימי חופשה בסך 26,617 ₪ (הסך שנתבע).

חישוב פיצויי הפיטורים:

התובעת לא עבדה בתקופת הקיץ (למעט בשנים 2005, 2008) ובתקופות שבין הסימסטריאליים שלא קטעו את הרצף לכן, אלה אינם חלק מתקופת עבודתה של התובעת.

התובעת הועסקה על פי הסכמי העסקה שהיקף המשרה בהם השתנה.

התובעת מילאה מספר תפקידים. לכן, על הנתבע היה לערוך חישוב על פי השכר האחרון המעודכן לכל תפקיד שמילאה התובעת על פי תקופת העבודה בפועל ועל פי חודשי הסמסטר שהועסקה בפועל כקבוע ב תקנה 7 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפי טורים):

7. עבר עובד מעבודה מלאה לעבודה חלקית או מעבודה חלקית לעבודה מלאה, יחושב שכרו האחרון לגבי כל אחת מתקופות העבודה לפי שכרו ערב פיטוריו באופן יחסי למידת החלקיות של עבודתו."

עוד קובעות התקנות כי הפסקות אינן באות לחישוב תקופת העבודה:

"10. לענין קביעת סכום הפיצויים לא יובאו במנין:
...
5) הפסקה כאמור בסעיף 2(9) לחוק העודפת על 7 ימים לשנת עבודה."

על פי טופס 161 שנמסר לתובעת (נספח 12 לתצהיר סרוגטי) השכר הקובע לפיצויי פיטורים עמד על "10,250 ₪ ממוצע". הנתבע צירף ממוצעי שכר של כל תפקיד ותפקיד שאותו ביצעה התובעת על פני כל תקופה ותקופה (עוזרת הוראה, ממ"ח, אסיסטנט, מטלות חד פעמיות, סגלטק). טבלאות אלו לא נסתרו ע"י התובעת. הנתבע שילם לתובעת 147,167 ₪ בגין פיצויי פיטורים.

אין מדובר כאן בהתקדמות בשל שינוי בתפקידים אלא בביצוע תפקידים שונים במקביל על פני שנים ולכן אין מקום ליישם את ההלכה שנקבעה בדב"ע שן/107- 3 מנפאואר ישראל – צפריר (פ"ד כ"ב (1). 138) ולחשב את סכום פיצויי הפיטורים על בסיס שכרה האחרון של ה תובעת שכן לא היה מדובר בהתקדמות מתפקיד לתפקיד אלא בביצוע תפקידים במקביל. משכך, דין רכיב תביעה זה להידחות.

הודעה מוקדמת:

אף אם ידעה התובעת כבר בחודשים 5/14 ו-9/14 כי בכוונת הנתבע לשנות את היקף העסקתה או לשבצה במקום אחר, אין בכך כדי לפטור את הנתבע מלהודיע לתובעת באופן מסודר על סיום העסקתה וליתן לה גם חלף הודעה מוקדמת מסודר.

מששכרה הקובע של התובעת עמד על 10,250 ₪, על הנתבע לשלם לתובעת חלף הודעה מוקדמת בסך 10,250 ₪.

פיצוי בגין הפסד השתכרות:

התובעת הועסקה בכתבי העסקה סמסטריאליים. לפיכך, היה על התובעת לקחת בחשבון כי עבודתה ת סתיים בסיום כל כתב העסקה והעסקה. לתובעת לא עמדה זכות להסתמך על חידוש העסקתה באופן אוטומטי.

משכך, נדחה רכיב התביעה לפיצוי בגין הפסד השתכרות.

ההסכם הקיבוצי:

העסקת התובעת בכתב מינוי נעשה על פי ההסכם הקיבוצי.

לתובעת לא הייתה זכות קנוייה להיות מועסקת במשרה שנתית.

על פי סעיף 61 (ה) להסכם הקיבוצי משנת 2011 ניתן לעבור מממ"ח לדירוג חבר סגל במשרה שנתית. התובעת הגישה בקשה לבחינת אפשרות זו. בשנת 2012 פנתה התובעת אל הנתבע וביקשה להצטרף למסלול ממ"ח שנתי. לתובעת אין תואר שלישי אולם היא יידעה את הנתבע שהיא מתעדת להתחיל ללמוד במסלול לדוקטורט בשנת 2013 וכי סיום הלימודים ייערך זמן רב ולכן היא ביקשה "לשקול להכליל אותי באופן חריג במסלול הממ"ח השנתי, החל משנת הלימודים הקרובה." (מכתב של התובעת את סרוגטי מיום 27.6.12 - נספח י"א לתצהיר התובעת). קרי, התובעת מודה ש היא אינה עומדת בקריטריונים להכללתה במסלול ממ"ח שנתי:

"ש. התובעת עבדה כ- 18 שנה במכללה בתפקידים שונים ומגוונים. למיטב זכרוני מדובר על שנת 2011 כשהיא שלחה מכתב רשמי ראשון אלייך שיכירו בה כעובדת מן המניין או קבועה. האם את מוכנה להודות שהיא דיברה איתך על זה בעל פה?
ת. היא דיברה איתי על זה לפני. התובעת הועסקה לאורך שנים יש עוד סגל רב שמועסק בדרך הזו, יש קריטריונים קבועים לעבור למשרה מלאה והתובעת לא עמדה בזה.
ש. את מעולם לא אמרת לה שהיא (צ"ל "שהיא לא" – הוספה לא במקור – א.ג.כ) עומדת בקריטריונים
ת. בוודאי שכן, דיברנו על דוקטורט. דיברנו בעל פה."
(עמ' 18 לפ' שורות 23-15 לעדות סרוגטי)

אף מעדותה של התובעת עלה כי היא לא יכלה להיות מועברת לממ"ח שנתי כיוון שלא היה לה תואר שלישי (עמ' 8 לפ' שורות 6 -10 לעדות התובעת) וגם בגלל שלא לימדה 8 שעות בכל סמסטר (משרה מלאה) (עמ' 8 לפ' שורות 15 – 18 לעדות התובעת) אם כי, התובעת הכחישה כי היו לה הכנסות של מעל 5,000 ₪, שכן תנאי סף נוסף לקבלת ממ"ח שנתי הוא הכנסה מתחת ל - 5,000 ש"ח (עמ' 8 לפ' שורות 19 – 23 לעדות התובעת).

אם כן, התובעת לא עמדה בסטטוס של ממ"ח שנתי. למעט התנאי של ותק של 5 שנות עבודה בנתבע (אחד התנאים לקבלת ממ"ח שנתי), התובעת לא הועסקה בהיקף הוראה של 16 שעות סימסטריאליות בשנה (משרה מלאה), ולא צירפה אישור כי הכנסתה הנוספת מחוץ לעבודתה בנתבע הייתה מתחת ל- 5,000 ₪ (ראו לעניין זה נספח ה' להסכם הקיבוצי משנת 2011 על פי סעיף 24 א (ג) להסכם) (נספח 1 לתצהיר הנתבע).

משכך, התובעת זכאית לזכויותיה על פי הסכם ההעסקה שנחתם עמה. התובעת איננה זכאית לתשלום כלשהו על פי ההסכם הקיבוצי.

פגיעה בפרטיות:

ראוי היה שהנתבע היה מיידע את התובעת בטרם מחק את הקבצים שהיו על מחשבה של התובעת . לא הוכח ע"י התובעת כי הנתבע עשה שימוש כלשהו בתוכן שהיה בתיבות הדוא"ל של התובעת. לפיכך, נדחה רכיב תביעה זה.

יוער כי על פי החלטת בית הדין מיום 16.10.17 היה על הנתבע לשחזר את תיבת הדואר של התובע ואכן ניתנה הודעה ע"י הנתבע כי שוחזרו תיבות הדואר של התובעת והתובעת הוזמנה לנתבע על מנת לעיין בהן (הודעה מיום 30.10.17).

הפרשות לפנסיה:

לא הוברר על מה נתבע סך של 1,559 ₪ בגין חסר להפרשות לפנסיה. משכך, רכיב תביעה זה נדחה.

סוף דבר:

על הנתבע לשלם לתובעת את הרכיבים הבאים:
חלף הודעה מוקדמת בסך 10,250 ₪.
פדיון חופשה שנתית בסך 26,617 ₪.
הסכומים דלעיל, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.4.15 ועד התשלום בפועל.

משמרבית התביעה נדחתה, לא מצאנו מקום לפסוק הוצאות לטובת התובעת.

זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ‏ו' אדר תש"פ ( ‏02 מרץ 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .
בן

נציג ציבור (עובדים)
מר משה בן דוד

אריאלה גילצר-כץ, שופטת
סגנית נשיאה

נציג ציבור (מעסיקים)
מר יעקב אורנשטיין