הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 33857-07-15

לפני:

כב' השופטת דגית ויסמן
נציג ציבור (עובדים), מר מוחמד מנסור

התובעת והנתבעת שכנגד
רוויידה עזאם חאג' יחיא
ע"י ב"כ עו"ד ענת שניאור - לביא
-
הנתבעת והתובעת שכנגד
אלאימאן שירותי חברה ורווחה בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אימאן ג'מל

פסק דין

1. התובעת עבדה בנתבעת במשך כשבע שנים, עד שסיימה עבודתה בנסיבות השנויות במחלוקת.
על רקע זה, הוגשה התובענה שבפנינו, לפיצויי פיטורים והנתבעת הגישה תביעה שכנגד במסגרתה עתרה לחייב את התובעת בפיצויים בגין הנזק שנגרם לה עקב התפטרותה לאלתר של התובעת.
סוגייה שנייה הדרושה הכרעה היא השאלה אם יש לראות בתובעת כ"עובדת הוראה" והאם בשל כך היא זכאית להפרשי שכר, בהתאם לתנאים הקבועים בהסכמים הקיבוציים החלים על עובדי הוראה.
מחלוקת שלישית בין הצדדים נוגעת לתוכנם של תלושי השכר של התובעת, אם הם משקפים את תנאי שכרה הנכונים ואם התובעת זכאית לתשלום סכומים נוספים לאלה שצוינו בהם.
2. רקע עובדתי
א. הנתבעת היא חברה המפעילה פנימיית יום טיפולית ( צהרון) בעיר טייבה ( להלן - הפנימייה). הפנימייה היא מפעל חיוני ( נספח א' לתצהיר מנהל הנתבעת – מר עבד אלכרים ג'מל), הפועל במימון משרד הרווחה ( ר' הסכם התקשרות בין הנתבעת ומשרד הרווחה - צורף לבקשת התובעת לצירוף ראיות, ר' החלטה מיום 13.10.17).
הפנימייה פועלת משעות הצהריים ועד לשעות הערב ובמסגרתה מסופקים צרכי היום-יום של הילדים השוהים בה ( כיתות א'-ו') שהופנו על ידי מחלקת הרווחה: ארוחת צהריים, ליווי ועזרה בהכנת שיעורי בית, פעילות ומשחקים. בסוף יום הפעילות בפנימייה, הילדים מתקלחים במקום ושבים לבית הוריהם, בשעות הערב המאוחרות.
ב. התובעת, תושבת טייבה, היא מורה מוסמכת, בעלת תואר ראשון בשפה ובספרות האסלם ומחזיקה בתעודת הוראה משנת 2005.
התובעת עבדה בנתבעת מיום 1.9.06 ועד לחודש אוגוסט 2013.
ג. במהלך חודש אוגוסט 2013 התובעת התקבלה לעבודה כמורה במשרד החינוך, בבית ספר שבעיר לוד.
ד. ביום 28.8.13 כתבה מזכירת הנתבעת, גב' מייסם חאג' יחיא ( להלן - חאג' יחיא) מזכר וזו לשונו ( נספח א' לתצהיר חאג' יחיא):
"לכבוד:
הנהלת הפנימייה
מזכר עקב התקשרות טלפונית למדריכה רווידה חג יחיא - יחידת פנימיית יום
היום שוב לא התייצבה המדריכה רווידה חג יחיא לעבודה וזאת בהמשך לאי התייצבותה לעבודה אתמול על אף שהינה משובצת לעבודה, היום התקשרתי אליה ומסרה כי היא שובצה כמורה בבית ספר והיא אינה מעוניינת לעבוד יותר בפנימייה.
שאלתי אותה מדוע לא מסרה הודעת התפתרות [ כך במקור – ד.ו.], לא ענתה ואמרה שהיא תדבר עם מונא בעניין."

ה. ביום 1.9.13 שלח מר מנסור מהדאוי, מנהל הפנימייה, מכתב למנכ"ל הנתבעת, עו"ד חסן ג'מאל, וזו לשונו ( נספח ד'2 לתצהיר עו"ד ג'מאל):
הנדון: המדריכה רווידה חג יחיא אי התייצבות לעבודה החל מיום 27/08/2013
הריני להודיע לכבודכם כי הנ"ל אינה מתייצבת לעבודה מיום 27/08/2013 ללא מתן הודעה על כך מבעוד מועד או אישור מחלה כלשהו.
עוד באותו יום ביקשתי מהמזכירות שיצרו עימה קשר וישאלו למה אינה מתייצבת לעבודה, והיא לא ענתה לטלפונים מהמזכירות ולא חזרה אלינו על אף ששלחנו מסרון SMS.
ביום 28/08/2013 ענתה למזכירה מייסם חג יחיא ואמרה לה כי אינה מעוניינת לעבוד יותר בפנימייה וכי שובצה כמורה בבית ספר וכעת אינה זקוקה לעבודה אצלנו יותר.
להדגיש כי הנ"ל לא מסרה הודעה להנהלה על כך ורק פנייה שלנו דרך המזכירות נמסר לנו המידע הנ"ל, כמו כן, אי התייצבותה לעבודה פגעה בסידור העבודה, ונאלצנו להעסיק עובדים אחרים שעות נוספות וזאת אף בשים לב כי היום אנו פותחים שנת הלימודים החדשה ללא היערכות מתאימה מבחינת כח אדם כתוצאה מהתנהגותה הלא נאותה והלא אחראית של העובדת הנ"ל."
ו. למרות המחלוקת בין הצדדים לגבי נסיבות סיום העבודה, אין חולק כי מהדאוי דרש מהתובעת להגיש מכתב התפטרות שכן לגישתו היא התפטרה מעבודתה, ואילו התובעת סירבה.
לאחר מכן בין הצדדים היה נתק וזאת עד לחודש נובמבר 2013, עת התובעת הגיעה לפנימייה, וגם אז נדרשה להגיש כתב התפטרות. באותו יום התובעת קיבלה אישור בדבר תקופת העסקתה וזו לשונו ( נספח ו' לתצהיר התובעת):
"הננו לאשר בזה שהועסקת בפנימיית אלאימן בתור מדריכה לילדים, תקופת עבודתך הייתה מיום 01/09/2006, והתפטרת מהעבודה ביום 30/08/2013. אישור זה ניתן לך לפי דרישתך".

3. להלן תמצית טענות התובעת
א. לטענת התובעת היא פוטרה מעבודתה. נטען שהתובעת נקלטה כעובדת משרד החינוך וביקשה לצמצם את היקף משרתה, אך הנתבעת לא השיבה לבקשה ודרשה שהתובעת תגיש מכתב התפטרות. לאור האמור נתבעו פיצויי פיטורים.
ב. אין בסיס לטענת הנתבעת, לפיה התובעת התפטרה מעבודתה על אתר וכי הסבה לנתבעת נזק. על כן יש לדחות התביעה שכנגד.
ג. לטענת התובעת, היא התקבלה לעבודה כעובדת הוראה ולימדה את הילדים בפנימייה במשך שעתיים כל יום. גם תלושי שכרה של התובעת מלמדים כי שולמו לה רכיבי שכר המשולמים לעובדי הוראה. על כן התובעת זכאית להפרשי שכר וזכויות נלוות ( כגון פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן השתלמות וכן תיקון הזכויות הנלוות בהתאם לשכר עובדי הוראה), בהתאם להסכמים החלים על עובדי הוראה.
ד. תלושי השכר של התובעת כללו רכיבים פיקטיביים ולא נמסרו לידיה בזמן אמת. על כן נתבעו פיצויים לפי חוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958 ( להלן – חוק הגנת השכר). עוד נטען שלא נמסרה לתובעת הודעה בדבר תנאי העסקה ועל כן נתבעו פיצויים לפי חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה ( תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002 (להלן – חוק הודעה לעובד).
עוד נתבעו פיצויים בגין עגמת נפש (10,000 ₪), לאור הפרת הזכויות המתמשכת ופיטורי התובעת.

4. להלן תמצית טענות הנתבעת
א. התובעת התפטרה מעבודתה על אתר, מבלי שמסרה הודעה מוקדמת כנדרש. ניסיונות הנתבעת להשיג את התובעת העלו חרס וכשהתובעת ענתה לשיחות הטלפון, הבהירה כי אין בכוונתה לשוב לעבודה ולסייע בקליטת בנות הקבוצה שהדריכה, עם תחילת שנת הלימודים.
לטענת הנתבעת, התובעת הסבה לה נזק של ממש ועל כן היא זכאית שהתביעה שכנגד, העוסקת בנזקים אלה ( בסך 50,000 ₪) תתקבל.
ב. התובעת לא שימשה כעובדת הוראה ולא נקלטה ככזו. התובעת שימשה כמדריכה בפנימיית יום הממומנת על ידי משרד הרווחה וזכויותיה שולמו כדין.
תלושי השכר נמסרו לתובעת בזמן אמת והם משקפים את שכרה של התובעת והיקף משרתה.
הנתבעת אישרה שהתובעת לא קיבלה הודעה בכתב על תנאי העסקתה, אולם ציינה שהתובעת לא טענה דבר בעניין במהלך עבודתה, למרות שעבדה בפנימייה פרק זמן לא קצר. בכל מקרה, ניתן ללמוד על תנאי ההעסקה מתלושי השכר.
5. ההליך והעדים
א. כמתואר לעיל, בפנינו תביעתה של העובדת וכן כתב תביעה שכנגד במסגרתו הנתבעת מבקשת לחייב את התובעת בפיצוי בגין נזקים שהסבה לה מאחר שהתפטרה על אתר, בתחילת שנת הלימודים.
ב. לאחר שהוגשו תצהירי הצדדים, התובעת הגישה מסמכים הנוגעים לפנימייה: חוברת בה מפורטים תחומי הפעילות הפנימייה וכן ההסכם שנחתם בין הפנימייה למשרד הרווחה. המסמכים התקבלו לתיק בהתאם להחלטה מיום 13.10.17.
ג. בישיבת הוכחות ראשונה נשמעו עדויות התובעת וחברתה, גב' סמיה חג' יחיא שעבדה בעבר בפנימייה והגישה אף היא תביעה כנגד הנתבעת ( סע"ש ( ת"א) 13837-07-14, מיום 4.12.17 - פס"ד ניתן על ידי מותב בראשות כב' השופטת דגן- טוכמכר).
כבר בשלב זה יש לציין כי באותו הליך התובעת העידה מטעם גב' חג' יחיא. לאור יחסי החברות בין השתיים ובשים לב לכך שלמעשה טענותיה של גב' חג' יחיא בנושאים הנדונים בהליך זה אינן נסמכות על ידיעה אישית, לא מצאנו ליתן משקל כלשהו לעדותה במסגרת הכרעתנו.
ד. בישיבת הוכחות שניה העידו עדי הנתבעת: מר עבד אלכרים ג'מל, מנכ"ל הנתבעת ( להלן - עבד אלכרים), עו"ס מונא ג'מל אבו שרך, המשמשת כמנהלת מקצועית של הפנימייה ( להלן – אבו שרך), רו"ח ראיף עקפה, רואה החשבון של הנתבעת ( להלן - רו"ח עקפה), עו"ד חסן ג'מל, ששימש כיועץ משפטי וכמנהל הנתבעת ( להלן - עו"ד ג'מל), גב' מייסם חאג' יחיא, מזכירת הנתבעת ( להלן – חאג' יחיא).
דיון והכרעה
6. בפתח הדברים נציין כי מצאנו לדחות את טענות התובעת בנוגע לנסיבות סיום עבודתה ובדבר ההסדרים הנורמטיביים החלים על הצדדים. לצד זה מצאנו לפסוק לזכותה התובעת הפרשי שכר וזכויות סוציאליות מכח הדין הכללי. אשר לתביעה שכנגד, מצאנו לקבלה באופן חלקי בלבד.
נסיבות סיום עבודתה של התובעת
7. בכתב התביעה נטען שביום 13.8.13 התובעת קיבלה הודעה ממשרד החינוך לפיה היא התקבלה לעבודה קבועה. על כן עוד באותו היום, התובעת הודיעה למנהל התפעול בנתבעת, מר מנסור מהדאוי, כי היא נאלצת השנה לסיים את עבודתה בנתבעת. התובעת שוחחה עם מהדאוי על תקופת ההודעה המוקדמת והבהירה כי מאחר שהיא עובדת במשרד החינוך למשך 8 שעות שבועיות בכוונתה לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת ולסייע בפתיחת השנה. לימים נודע לה כי הנתבעת החליטה לוותר על שירותיה ביום 19.8.13, משיקולים ארגוניים ( סעיפים 16 -18 לכתב התביעה).
בהמשך טענה התובעת שהיא ביקשה לסיים את עבודתה בנתבעת, על רקע הרעה בתנאי העסקתה - אי מסירת תלושי שכר, העובדה שהם פיקטיביים וכן אי תשלום זכויות על פי ההסכמים החלים על עובדי הוראה ועל פי הדין הכללי ( סעיף 33 ד' לכתב התביעה).
8. במסגרת תצהירה טענה התובעת כי עוד בחודש יוני 2013 היא ביקשה לשנות את מתכונת עבודתה ולהתחיל לעבוד בשעה 15:00 במקום השעה 13:00. לדבריה היא פנתה לסמנכ"ל מנסור מהדאוי ( להלן - מהדאוי) וביקשה לצמצם את משרתה, אך מהדאוי סירב לכך וטען - " אם לא נח לך ראי עצמך כמפוטרת" (סעיפים 15 -16 לתצהיר התובעת).

גם בתצהירה התובעת טענה כי ביום 13.8.13 נמסר לה שהיא התקבלה לעבודה במשרד החינוך ובו ביום היא התקשרה למהדאוי. מהדאוי ביקש שהתובעת תכתוב מכתב ותציין את הסיבות לכך שלא תמשיך לעבוד בנתבעת. התובעת סירבה ואמרה שהיא לא מודיעה על עזיבה " מעכשיו לעכשיו", טענה שרוצה לעבוד בנתבעת עוד חודש - חודשיים, מאחר שהמשרה במשרד החינוך היא חלקית ולא ברור מה יעלה. התובעת הוסיפה כי היא אוהבת את התלמידים וביקשה ללוותם בתחילת השנה. לדבריה, מהדאוי הודיע לה כי יחזור אליה עם עמדת ההנהלה, אך הדבר לא נעשה.
התובעת הוסיפה שהיא לא זומנה לישיבת צוות בתחילת חודש ספטמבר 2013 וחברתה עדכנה אותה כי נקלטו שתי עובדות נוספות. התובעת התקשרה לנתבעת, אך לא קיבלה כל תשובה. בחודש אוקטובר 2013 ביקשה להפגש עם חסן, המנכ"ל וביום 18.11.13 נפגשה עמו ושאלה מדוע לא חזרו אליה. זה הבהיר לה - " אין מה לעשות, התארגנו בלעדייך, אין לי עבודה בשבילך". התובעת דרשה לקבל פיצויי פיטורים וחסן השיב - " אגיד לך רק דבר אחד, לא מגיע לך פיצויים", והפנה אותה לרואה החשבון של הנתבעת.
התובעת פנתה לרואה החשבון שטען כי מי שמתפטר אינו זכאי לפיצויי פיטורים. התובעת הבהירה כי היא לא התפטרה ולא הגישה מכתב פיטורים וכי היא ממתינה לקבלת שיבוץ לעבודה. לדבריה, במעמד זה הגישה לה סנא, מזכירת הנתבעת, מכתב לפיו היא התפטרה מעבודתה ( נספח ו' לתצהיר התובעת). לטענת התובעת, התברר לה כי סנא הכינה עבורה מכתב אחר, אך שינתה את נוסחו, לאור דרישתה לקבלת פיצויי פיטורים ( סעיפים 17- 32 לתצהיר התובעת).
9. כעולה מהמתואר לעיל, בכתב התביעה נטען כי התובעת פוטרה מעבודתה ולצד זה נטען כי היא התפטרה בשל הרעה בתנאי עבודתה. במסגרת חקירתה הנגדית, התובעת התבקשה ליישב בין שתי גרסאות עובדתיות סותרות אלה וטענה כי " שתיהן נכונות" (עמוד 14, שורות 14 - 17):
"ש: מפנה לסעיף 50 ד' לתצהיר עדות ראשית – את מצהירה שפוטרת ולא התפטרת זה נוגד באופן גורף את סעיף 33 ד' לכתב התביעה שלך שם את טענת ומקריאה לך. מפנה גם לסעיף 54 בסייפה של הסעיף את מצהירה שנאלצת לעזוב.. איפה הגירסה הנכונה?
ת: שתיהן נכונות."

ר' גם עדותה בעמוד 15 שורות 9 -14 :

"ש: מפנה לסעיף 16 לכתב התביעה וסעיף 33 לתצהירך – את אומרת שאין מחלוקת שהתובעת ביקשה לסיים תפקידה בנתבעת..... בסעיף 56 ד' לתצהיר עדות הראשית פרק עוגמת הנפש, את טוענת שגירשו אותך מחצרותיה איזה גירסה נכונה?
ת: שתיהן.
ש: מפנה לסעיף 18 לכתב התביעה – את טוענת שתאריך סיום יחסי עבודה היו ביום 19.8.13?
ת: אוקיי. בערך בסדר. "

ור' גם בעמוד 9 שורות 10 -13, בשורה 13 - " כן סילקתם אותי שתי הגרסאות נכונות".

10. בעדותה בבית הדין עולים מדברי התובעת נימוקים נוספים להתפטרותה. כך למשל, התובעת העידה שהעבודה בנתבעת, שדרשה זמינות בשעות אחר הצהריים, הקשתה עליה בגידול בנה ועל רקע זה, היא עזבה את עבודתה ( עמוד 14 שורה 33 עד עמוד 15, שורה 2, ההדגשה הוספה – ד.ו.):

"ש: אז למה עזבת?
ת: זאת השאלה הרלוונטית. אני בהתחלה בראיון אמרתי שאני עובדת זמנית. אני התחלתי רווקה ואחר כך התחתנתי. התחלתי את העבודה משעה 13:00 ולא הייתי רואה את הבן שלי. תשאלי אותי איך הוא גדל אני לא יודעת הוא גדל אצל הסבתא. אני חיפשתי עבודה ותמיד חיפשתי עבודה שתתאים לי ולבן שלי ולמשפחה שלי.
ש: אז את עזבת?
ת: לא עזבתי אני חיכיתי לשיבוץ. כל שנה הייתי מחכה לשיבוץ. "

גרסה זו עומדת בסתירה לטענות התובעת המפורטות בתצהירה, לפיהן היא ביקשה להמשיך ולעבוד בנתבעת במקביל לעבודתה במשרד החינוך.

11. כמו כן, טענת התובעת לפיה היא המתינה לתשובת הנתבעת בדבר שיבוצה לעבודה ( בחודשים ספטמבר - אוקטובר 2013; ר' ב עמוד 11 שורות 28 -33) איננה סבירה בעינינו. אם התובעת ביקשה להשתבץ בנתבעת, מצופה היה שהיא תפנה לנתבעת. בכל מקרה, כעולה מעדות התובעת, שעות העבודה בנתבעת לא התאימו לה. כלומר, התובעת גם לא היתה מעוניינת להשתבץ אצל הנתבעת.

12. לאמור לעיל יש להוסיף כי גם גרסת התובעת לגבי מועד פיטוריה/ התפטרותה אינה עקבית ועניין זה מחזק את הספקות לגבי נכונות גרסת התובעת לגבי נסיבות סיום עבודתה.
במכתב דרישה ששלחה ב"כ הנתבעת לנתבעת ביום 6.1.15 ( נספח ט' לכתב התביעה), נטען כי התובעת סיימה עבודתה ביום 13.8.13. התובעת העידה כי זה המועד בו היא הודיעה לנתבעת התקבלה לעבודה במשרד החינוך, אך אין מדובר במועד סיום ההעסקה. התובעת גם לא הבהירה מדוע באותו מכתב אין כל דרישה כספית או טענה כלשהיא בעניין סיום עבודתה, והפנתה לבאת כוחה ( עמוד 10 שורות 14 -29).
כאמור, גם עניין עובדתי זה אינו מתיישב עם גרסת התובעת לגבי נסיבות סיום עבודתה, ובראות עינינו מהווה גרסה נוספת שמסרה באותו נושא.

13. לעומת גרסתה הבלתי עקבית של התובעת, אשר הציגה גרסאות עובדתיות חלופיות וסותרות, העדים מטעם הנתבעת העידו באופן בהיר ועקבי כי התובעת נטשה את עבודתה, על רקע קליטתה כעובדת משרד החינוך, וזאת ימים ספורים לפני תחילת שנת הלימודים.

גב' מייסם חג' יחיא, מזכירת הנתבעת, העידה כי ביום 27.8.13 נמסר לה שהתובעת לא הגיעה למשמרת אליה שובצה. חאג' יחיא התקשרה אל התובעת ושלחה לה מסרונים, אך התובעת לא הגיבה ( סעיפים 4 -5 לתצהיר חאג' יחיא, עדותה בעמוד 26 שורות 25 -32). ביום 28.8.13 היא שוחחה עם התובעת, וביקשה לברר מדוע לא הגיעה לעבודה. התובעת הודיעה כי אין בכוונתה להגיע לעבודה, מאחר ששובצה לעבודה במשרד החינוך. התובעת ציינה שהיא תודיע שהיא מתפטרת לאבו שרך, העובדת הסוציאלית האחראית על הפנימיה. חאג' יחיא מצדה השיבה כי זה לא חוקי להתפטר מבלי לתת הודעה מוקדמת כנדרש ומבלי להגיש מכתב התפטרות והתובעת ביקשה ממנה לעדכן את הנהלת הנתבעת כי אין בכוונתה לשוב לעבודה בפנימייה ( סעיפים 4 -10 לתצהיר חאג' יחיא). חאג' יחיא העידה כי היא תיעדה את השיחה ( נספח א' לתצהיר חאג' יחיא, עדותה בעמוד 27 שורות 18 -25).
גרסתה של חאג' יחיא היתה עיקבית ומהימנה והיא מקובלת עלינו.
14. התובעת ביקשה לא לתת משקל לעדותה של חאג' יחיא והצביעה על כך שחאג' יחיא העידה שהחלה לעבוד בנתבעת בשנת 2015 , היינו לאחר שהתובעת סיימה לעבוד. מקריאת העדות בהקשרם של דברים, עולה כי חאג' יחיא העידה שאינה זוכרת את שנת תחילת העסקתה, אולם לדבריה היא עבדה לצד התובעת מספר שנים, ובמועד הדיון (2018) מלאו 6.5 שנים להעסקתה ( עמוד 26 שורות 12 -21). מכאן המסקנה כי אין מדובר בעדה בלתי מהימנה, אלא בבלבול או טעות של העדה. עדותה לפיה היא עבדה לצד התובעת ושוחחה עמה עם סיום עבודתה היתה עיקבית ובהירה והיא מתיישבת עם המסמך שערכה וצורף לתצהירה. על כן עדות זו מקובלת עלינו, למרות הבלבול בשנה בה העדה נקבה.
15. גם אבו שרך, העובדת הסוציאלית האחראית על התובעת, העידה דברים דומים לאלה שהעידה חאג' יחיא. על פי עדותה, היא הורתה למזכירה ליצור קשר עם התובעת לאחר שלא הגיעה לעבודה וזו הבהירה לה כי התובעת לא ענתה לטלפונים. בלשונה - " היא פשוט נעלמה" (עמוד 21 שורה 10). לאחר מספר ימים התובעת יצרה קשר עם אבו שרך והודיעה שמצאה משרה במשרד החינוך וכי היא אינה מעוניינת לעבוד בנתבעת. אבו שרך ביקשה שהתובעת תאפשר לנתבעת להתארגן ( בכך שתחזור לעבודה בפנימייה), אך התובעת סירבה. התובעת גם דחתה את הצעתה של אבו שרך לעבוד באופן חלקי, החל מהשעה 17:00 ( סעיפים 10 -14 לתצהיר אבו שרך, עמוד 21 שורות 12 -26). אבו שרך הוסיפה כי התובעת לא הביאה כל ציוד לפנימייה ולא נפרדה מהבנות אותן הדריכה ( עמוד 21 שורות 32 -33; בניגוד לטענות התובעת). כמו כן, אבו שרך ציינה כי היא לא שמעה ממהדאוי על כך שהתובעת מבקשת לצמצם את המשרה כטענתה ( עמוד 21 שורות 27 -31).
16. לא מצאנו לקבל את טענת התובעת, לפיה אי זימונו של מהדאוי פוגם בהתרשמות מנכונות גרסת הנתבעת וההתרשמות מעדיה.

גם אם היה בעדות מהדאוי כדי לשפוך אור על המחלוקת שבין הצדדים, בנסיבות בהן נטל ההוכחה לגבי נסיבות סיום העבודה מוטל על שכמי התובעת, ובשים לב לכך שהתובעת הציגה שתי גרסאות עובדתיות סותרות, די בהתרשמות מגרסת התובעת, מעדותה בנושא ומהראיות שהוצגו לעניין זה, כדי להביא לדחיית טענותיה בעניין סיום עבודתה. יתרה מכך - התובעת העידה שביקשה לסיים עבודתה בנתבעת מסיבות משפחתיות ומאחר ששעות העבודה לא התאימו לה. בכך למעשה אישרה שהתפטרה ולא פוטרה מהעבודה.

מעבר לכך, וכפי שצוין לעיל, עדויותיהן של אבו שרך ו חאג' יחיא היו עיקבית ובהירות, הן שבו והעידו שהתובעת חדלה להגיע לעבודה, לא ענתה לטלפונים, ובהמשך התקשרה והבהירה כי אין בכוונתה לשוב לעבודה בנתבעת.
אף שמדובר בעדות שהן עובדות הנתבעת, עדותן היתה קולחת, עקבית ובהירה. בנוסף, הדברים שנשמעו מפי העדות מתיישבים עם המסמך מיום 28.8.13 שערכה חאג' יחיא, ועם אישור ההעסקה מיום 18.11.13, במסגרתו נכתב כי התובעת התפטרה מעבודתה.
זאת ובנוסף – אבו שרך העידה כי ביקשה מהתובעת להמשיך ולעבוד עד השעה 17:00 והתובעת סירבה לכך ( סעיף 13 לתצהיר אבו שרך, עמוד 21 שורה 22). גרסתה משתלבת עם גרסת התובעת לפיה התקשתה לעבוד בשעות אחר הצהריים. לפיכך, נדחית גרסת התובעת לפיה היא פנתה למהדאוי וביקשה לעבוד בהיקף דומה.
בכל מקרה, מהעדויות עולה שהתובעת גם לא נהגה כמי שביקשה להמשיך ולעבוד בנתבעת, שכן לגישתה בחודשים ספטמבר-אוקטובר 2013 היא לא יצרה כל קשר עם הנתבעת.
17. לסיכום האמור לעיל, נקבע שהתובעת התפטרה מעבודתה על אתר וסירבה להמשיך לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת בהיקף חלקי. זאת אף שמדובר היה בתחילת שנת לימודים וברי כי נוכחותה בפנימיה היתה נחוצה, במיוחד לאור אופייה המיוחד של הפנימייה והיותה בית לילדים שהופנו על ידי לשכות הרווחה.
18. בנסיבות בהן התובעת התפטרה מעבודתה, היא אינה זכאית לפיצויי פיטורים ( ברכיב זה נתבעו 27,203 ₪).
עם זאת, לאור הודאת הנתבעת ( כפי שתפורט בהמשך), לפיה התובעת זכאית להפרשות פנסיוניות בשיעור 6% לתגמולים, יש לקבוע כי היה עליה להפריש שיעור דומה גם ברכיב הפיצויים. משאין חולק כי בפועל הופרשו ברכיב הפיצויים 3,848.91 ₪ ( נספח א' לתצהיר רו"ח עקפה – דו"ח פירוט הפקדות לקרן הפנסיה), ומאחר שהנתבעת הודתה כי 6% משכרה התובעת מהווים 5,739 ₪, הרי שהתובעת זכאית להפרש. היינו, התובעת זכאית להשלמת הסכום בסך התובעת זכאית לסך של 1,890 ₪ ₪ כהפרשים בגין הפקדת המעסיק לפיצויי פיטורים.
התביעה שכנגד
19. לטענת הנתבעת, התובעת התפטרה על אתר ובכך הסבה לה נזק של ממש.
בעניין זה הוסבר שהפנימייה היא מפעל חיוני הקולט ילדים ממשפחות קשות יום ( סעיף 9 לתצהיר עבד אלכרים) וכי היא מתוקצבת בהתאם למספר הילדים השוהים בפנימייה ( עדות עבד אלכרים בעמוד 29 שורות 7 - 8). לטענת הנתבעת, עזיבתה הפתאומית של התובעת גרמה למחסור בכח אדם שמנע ממנה לקלוט חלק מהילדים לפנימייה, ועניין זה גרם לירידה במספר הילדים. בהקשר זה נטען כי התובעת גם פגעה בשמה הטוב של הנתבעת ( סעיף 24 לתצהיר עבד אלכרים).
20. אשר לשיעור הנזק, הנתבעת הפנתה לחוות דעת שהגיש רו"ח עקפה, המבוססת על נתונים שמסרה לו הנהלת הנתבעת ( סעיפים 35-31 לתצהיר עבד אלכרים, סעיפים 21 -22, 37 -40 לתצהיר עו"ד ג'מל, סעיפים 20 -23 לתצהיר רו"ח עקפה). על פי חוות הדעת, הנתבעת הוציאה 42,000 ₪ בשל נטישת הנתבעת:
33,256 ₪ - בשל ירידה במספר הילדים בפנימייה ( בהשוואה לחודש אוגוסט 2013 -21 ילדים, ספטמבר - 14 ילדים, אוקטובר – 18 ילדים, נובמבר - 20 ילדים, לפי חישוב של 4,157 ₪ לכל ילד).
5000 ₪ - גמול בגין עבודה בשעות נוספות שמדריכים אחרים נדרשו לבצע ( במצטבר לחודשים ספטמבר - נובמבר 2013).
בהקשר זה העידה אבו שרך כי כפנימיית יום, הנתבעת מחוייבת לרצף וליציבות מבחינת הצוות ועקב נטישת התובעת, עובדים עבדו שעות נוספות ונאלצו לחלק את הקבוצה בהדרכתם, למרות שלכל קבוצה ישנה תוכנית טיפולית משלה ( סעיף 14 לתצהיר אבו שרך).
נוסף על כך נטען כי הנתבעת נשאה בעלות הכשרה של מדריכה חלופית בסך 3,744 ₪ ( נספח ו' לתצהיר עבד אלכרים).
21. עבד אלכרים העיד בעניין מספר הילדים ( עמוד 31 שורה 30 עד עמוד 32, שורה 2):
ש. אם היא עבדה עד ה- 26 ונעלמה ב- 27 שזה היה היום הראשון ללימודים, איך יכול להיות שמס' הילדים ירד ב-33,000 ₪ בגלל אותם יומיים.
ת. זה לא בדיוק כפי שאת אומרת, תוך יומיים. לנו היתה קבוצת בנות מכמה לשכות, הלשכות האלה עודכנו שהמדריכה עזבה ושאי אפשר לשנות מישהו מהמדריכות. לקח לנו זמן עד שמצאנו מדריכה קבועה לקבוצה הזו. אנו צריכים למצוא אנשים קבועים שיעבדו עם הקבוצה כי הילדים האלה עברו כל מיני טלטלות, זה העיקרון החשוב – שיהיו דמויות קבועות בחייהם."

22. בנוסף נתבע פיצוי בסך 8,000 ₪ בגין פגיעה בשמה הטוב של הנתבעת. נטען כי נטישת הנתבעת על אתר פגעה בשמה הטוב ביחס לשירותי הרווחה שסיפקה, מאחר שעקב נטישתה את העבודה, נמנע מהנתבעת לקלוט את כלל הילדים שהיו זכאים לשיבוץ בפנימייה ( סעיפים 22, 41 לתצהיר עו"ד ג'מל, סעיף 22 לתצהיר עו"ד ג'מל). עו"ד ג'מל טען כי מפקחת המשרד לשירותים חברתיים, עדה רביב הודיעה לו כי באת כח התובעת יצרה עמה קשר לאחר הגשת כתב התביעה וביררה מה ההסדרים החלים על עובדי הפנימיה, ובאותה שיחה היא " הטילה דופי בהתנהלות החברה והעומדים בראשה" (הודעת דוא"ל מיום 27.12.16 - נספח א' לתצהיר עו"ד ג'מל, סעיף 8 לתצהירו).
23. אין חולק שהנתבעת מפעילה פנימיית יום לילדים קשי יום ומדובר בפעילות חיונית בה הילדים זקוקים לרצף ולקביעות. ברי כי עזיבתה הפתאומית של התובעת הסבה לנתבעת קושי בלתי מבוטל. עם זאת, טענות הנתבעת בעניין הנזק שנגרם לה לא הוכחו.
א. הטענה לפיה רק בשל עזיבת התובעת חלה ירידה במספר הילדים בפנימייה לא הוכחה. עבד אלכרים נחקר בעניין זה והעיד כי בפועל הנזק שנגרם הוא בעיקרו רגשי והעובדה שלילדים נגרמה טלטלה, אולם לא היה בפיו הסבר לכך שחלה ירידה במספר הילדים. ממילא, משמדובר בילדים המופנים על ידי לשכות הרווחה, הקשר בין התפטרותה של התובעת ובין הירידה במספר הילדים שמופנים לנתבעת לא הוברר.
ב. אשר לגמול שהנתבעת שילמה, לטענתה, למדריכים בגין עבודה בשעות נוספות - לא הוצגו דו"חות נוכחות של מדריכים שעבדו בפנימייה. הטענה כשלעצמה מעוררת סימני שאלה, מאחר שמהראיות עולה כי הפנימיה פועלת בשעות קבועות אחר הצהריים, מחזרתם של הילדים מבתי הספר ועד השעה 19:00. בנוסף, מעדותה של אבו שרך עולה כי הנתבעת איחדה קבוצות. כלומר, מצאה פתרון שאינו כולל העסקת מדריכים נוספים או בשעות החורגות משעות הפעילות הרגילות בפנימייה.
מעבר לכך, בכל מקרה, היה על הנתבעת לשלם שכר למדריכה שתחליף את התובעת. היינו, גם אם היא נדרשה לשלם גמול למדריכים מחליפים, אין לגלגל הוצאה זו אל התובעת.
ג. אשר להכשרת עובדת חלופית, גם אם התובעת היתה מוסרת הודעה מוקדמת כדין, היה על הנתבעת להכשיר עובדת חלופית. כך שאין מקום להטיל על התובעת את עלות ההכשרה.
ד. מהראיות עולה כי יחד עם התובעת, באוגוסט 2013, הסתיימה גם עבודתה של מדריכה נוספת, גב' סמיה חאג' יחיא, שאף העידה בהליך מטעם התובעת. אין בטיעוני התובעת שכנגד התייחסות לנתון עובדתי זה, שלכל הפחות מעורר סימני שאלה אם יש לייחס רק לתובעת נזקים או הפסדים שנגרמו לנתבעת באוגוסט – ספטמבר 2013 ( אם הוכחו).
24. לא הובאו ראיות לפגיעה בשמה הטוב של הנתבעת, כתוצאה מהתפטרותה לאלתר של התובעת. בכלל זה, לא הוצגו הודעות או מסרים משירותי הרווחה ומגורמים חיצוניים לנתבעת בנושא. בדומה, גם הטענה לפיה נמנע מהנתבעת לקלוט ילדים לפנימייה, בשל התפטרות התובעת, לא גובתה במסמכים.
ניתן להניח שעקב התפטרותה לאלתר של התובעת, במועד בו התפטרה ( סמוך לתחילת שנת הלימודים), נוצר בנתבעת קושי ארגוני, אולם אין בכך כדי לקבל טענותיה במסגרת התביעה שכנגד ולחייב את התובעת בנזקים כאלה ואחרים ( אם הוכחו).
נוסיף כי טענות הנתבעת בעניין פגיעה בשמה הטוב של הנתבעת לאחר הגשת התביעה ( סעיף 8 לתצהיר עו"ד ג'מל, נספח א' לתצהירו) אינן רלוונטיות לבירור התביעה שכנגד, ועל כן לא מצאנו לקבוע מסמרות בעניין.
25. למרות האמור לעיל, אין מקום להתעלם כליל מנסיבות ההתפטרות ובעיקר עיתויה - התובעת התפטרה על אתר מבלי שמסרה הודעה מוקדמת, בערב פתיחת שנת הלימודים ( המקבילה לתחילת שנת הפעילות בפנימייה). כאמור, ברי כי הדבר עורר קשיים, במיוחד לאור הפעילות הייחודית והרגישה של הנתבעת. בנסיבות אלה, יש לחייב את התובעת בפיצוי כללי בגובה ההודעה המוקדמת לה היתה זכאית הנתבעת בסך 3,052 ₪ (22 ימי עבודה X 6 שעות עבודהX שכר המינימום השעתי 23.12 ₪).
26. לסיכום פרק זה, התובעת זכאית להפרשי פיצויי פיטורים בסך 1,890 ₪ ואילו הנתבעת זכאית לתמורת הודעה מוקדמת בסך 3,052 ₪.
ההסדרים הנורמטיביים החלים על הצדדים
27. טענתה המרכזית של התובעת בהליך היא כי חלות בעניינה הוראות ההסכמים החלים על עובדי הוראה.
לטענת התובעת, עם קליטתה לתפקיד, היא נדרשה להציג תעודת הוראה ונשאלה על ניסיונה התעסוקתי בתחום ( סעיפים 4 -6 לתצהיר התובעת). התובעת ציינה כי היא רואה את מקום העבודה בנתבעת כזמני, עד שתמצא משרה במסגרת משרד החינוך. לדבריה המראיינת ציינה " חבל שלמקום מגיעים עובדים שנמצאים במצב זמני ושהמקום משמש תחנת מעבר לקריירה אחרת". התובעת התחייבה שלא תעזוב לפני סיום שנת לימודים ובפועל נשארה בתפקיד כשמונה שנים. עוד נטען שהתובעת לימדה בפועל במשך שעתיים בכל משמרת - הוראה מתקנת וטיפול בלקויות למידה ( שעות 15:00 -17:00; סעיף 11 לתצהיר התובעת).

התובעת הוסיפה שיש לראות בה כמורה אף שלא הועסקה בבית ספר, אלא במוסד חינוכי אחר, כשם שהעובדות הסוציאליות בנתבעת תוגמלו בהתאם להסכמים הקיבוציים בתחום עיסוקן. בנוסף, תלושי השכר שהונפקו לתובעת כללו רכיבים המשולמים לעובדי הוראה כגון " הסכם מסגרת" ו"חינוך מיוחד" (סעיפים 38 -47 לתצהיר התובעת).
התובעת הציגה חוברת של הנתבעת ובה תיאור ופירוט של פעילותה ( נספח כ"א לתצהיר התובעת - צורף בהתאם להחלטה מיום 13.10.17, ת/4), בה צוין:
"מערך שיעורי העזר :
כל חניך מקבל עזרה מהמדריך/חונך שלו באופן פרטני, ובהתאם לתוכנית שתוכננה לו מראש, וזאת לפי רמתו וקשייו היחודיים אשר אובחנו על ידי המאבחן הדידקטי, בהתאם למבחנים אשר נערכו לחניכים.
מתחילים בהכנת שיעורי הבית, בהתאם לדף קשר עם המורים מבתי הספר ולאחר מכן מטפלים בבעיות היחודיות של כל חניך וחניך ע"י לימוד החומר הנדרש הן דרך דפי עבודה והן ע"י שיטות הוראה מתאימות לחומר הנלמד.
נערכו ביקורים בבתי הספר של החניכים הן ע"י עוס הפנימייה ו/או הפסיכולוג החינוכי ו/או הרכז החינוכי במטרה לעמוד מקרוב על מצבו הלימודי של כל חניך, וכן לצורך תיאום פעולה עם המחנכים והמורים ומציאת קו תקשורת בינם ובין הפנימיה."

28. לטענת הנתבעת, התובעת הועסקה כמדריכה ואין יסוד לטענה לפיה יש לראות בה עובדת הוראה. הנתבעת הדגישה שהיא אינה מפעילה בית ספר והתובעת לא שימשה כמורה בפנימייה, אלא כמדריכה. לדבריה, התובעת שימשה כחונכת בפנימיית יום ( צהרון) המופעל וממומן על ידי שירותי הרווחה. תפקיד המדריכים הוא לבצע פעולות הדומות לאלה שמבצעים ההורים, בעת שהילדים נמצאים בבית. המדריכים נמצאים עם הילדים בשעת ארוחת הצהריים, מסייעים בשיעורי הבית ובפעילויות ומקלחים את הילדים לפני שובם לביתם בשעות הערב ( סעיפים 4 -9 לתצהיר אבו שרך, עדותה בעמוד 19 שורות 15-16, עמוד 19 שורות 23 -24).
בהתייחס לתיאורי התובעת את תהליך קבלתה לעבודה, אבו שרך העידה שלא עבדה בנתבעת במועד קליטתה של התובעת לעבודה, אך הבהירה ( כמי שמראיינת עובדים לתפקיד שמילאה התובעת), שנבדקת נכונות והתאמה לעבודה עם ילדים ( עמוד 20 שורות 9 -10) ולא נדרשת תעודת הוראה לצורך תפקיד זה. כמו כן הבהירה כי היא מכירה היטב את התפקיד שמילאה התובעת, מאחר שהיא פיקחה על התובעת מבחינה מקצועית וקיימה עמה פגישות הדרכה שבועיות ( עמוד 20 שורות 14 -15).
כאמור, הנתבעת הכחישה שהתובעת נדרשה להציג תעודת הוראה עם קבלתה לתפקיד ( סעיף 4 לתצהיר אבו שרך, סעיף 14 לתצהיר חאג' יחיא). חאג' יחיא העידה שלמרות שלא עבדה בנתבעת במועד קליטת התובעת, בתיקה האישי של התובעת לא נמצאה תעודת הוראה ( עמוד 27 שורות 1 -5).
הנתבעת הוסיפה כי היא אינה מתוקצבת על ידי משרד החינוך, והפנתה בעניין זה למכתב שנשלח לב"כ התובעת ממשרד החינוך ( מכתבה של גב' רחל ניב מנהלת חטיבת יישומי ניהול ותקשוב חינוך, בשם הממונה על יישום חוק חופש המידע במשרד החינוך משרד החינוך מיום 21.2.16 - נספח ח' לתצהיר עבד אלכרים), במענה לפנייתה בנושא תקצוב הנתבעת:
"הריני להודיעך כי בבירור שערכנו לא נמצא במאגרי משרד החינוך, בעלות החינוך המוזכרת בפנייתך.
כללית יצוין כי פנימיות או מעונות שיקומיים שאינם מתוקצבים ו/או מפוקחים על ידי משרד החינוך, אלא על ידי משרד הרווחה והשירותים החברתיים ו/או משרד הבריאות."

כמו כן, ביום 27.12.16 גב' עדה רביב מפקחת פנימיות מחוזית במחוז תל אביב והמרכז במשרד הרווחה, שלחה הודעת דוא"ל לעו"ד ג'מל, ובה ציינה כי היא שוחחה עם ב"כ התובעת שביקשה לקבל פרטים בעניין תקצוב הפנימייה והאם חלות על עובדיה הוראות ההסכם הקיבוצי של עובדי הוראה, "משהוסבר לה כי מדובר בפנימייה שיקומית המתוקצבת על ידי משרד הרווחה ואינה מוסד חינוכי, נשאלתי לגבי תנאי העסקה ותגמול העובדים..." (נספח א' לתצהיר עו"ד ג'מל).
29. כפי שיפורט להלן, מצאנו כי הוראות ההסכמים החלים על עובדי הוראה אינן חלות על התובעת.
התובעת אישרה בעדותה שאינה טוענת שהנתבעת מפעילה בית ספר. התובעת הבהירה כי לאורך השנים ביקשה להשתבץ במקום חלופי כעובדת משרד החינוך, שכן הנתבעת שילמה לעובדיה שכר מינימום, הנופל משכר עובדי הוראה ( עמוד 12, שורות 11 – 18, ההדגשה הוספה – ד.ו.):
" ש: את טוענת שאת הועסקת במוסד חינוכי בבעלות פרטית?
ת: אני יודעת את זה. אני הועסקתי כמורה. בשביל מה התקבלתי לעבודה הזאת?
ש: אז למה היית צריכה את המינוי של משרד החינוך אם הועסקת כמורה?
ת: בשבילכם. אתם לא מתגמלים כמוהם. אצלכם עובדים מקבלים את המינימום.
ש: מפנה לסעיף כ' סעיף 18 תצהיר מטעם התובעת – מה כתוב פה?
ת: זאת הפעם הראשונה שאני רואה את זה. אני חתמתי על זה?
ש: זה משהו שאת צירפת?
ת: אנחנו לא אומרים שאתם בית ספר אבל יש שעות שאני מלמדת בפנימיה. "

התובעת עומתה עם האמור בהודעת משרד החינוך אשר נשלחה לבאת כוחה, לפיה הנתבעת אינה מוסד חינוכי ואינה מתוקצבת על ידי משרד החינוך, וטענה כי היא לימדה שעתיים ביום. עם זאת גם מתשובותיה עולה כי היתה מדריכה בפנימיה ולא מילאה תפקיד של עובדת הוראה ( עמוד 12 שורה 30 עד עמוד 13, שורה 3):
"ת: כי אתם אמרתם שאני לא לימדתי מילה ואני הייתי רק מדריכה אבל כל יום לימדתי שעתיים.
ש: מפנה לסעיף 40 לתצהירך – את מבקשת להיות מתוגמלת כמו עובדת סוציאלית כמו בהסכם הקיבוצי?
ת: יש חישובים שאני לא מכירה אותם. זה ענין לעורכת הדין."

נציין כי התובעת הבהירה כי היא לא ערכה את החישובים ואינה יודעת להבהיר מהם הסכומים שנתבעו " אני בסך הכל מורה ומדריכה." (עמוד 14 שורה 1).

גם חברתה של התובעת, גב' סמיה חג' יחיא, שהעידה מטעמה, הבהירה כי היא אינה מורה וכי היא ביצעה תפקיד דומה לזה שביצעה התובעת ( עמוד 15 שורות 15 -16; ר' גם בסעיפים 3 ו – 18 לפסק הדין בעניינה של העדה, אשר נזכר לעיל).

30. למעשה, גם על פי עדותה התובעת, היא שימשה כמדריכה בפנימייה, ובמסגרת זו סייעה לתלמידים בשיעורי הבית, כך שהיא ביצעה גם פעולות הוראה. עם זאת, ההוראה לא היוותה החלק המרכזי של עבודתה ולכל היותר בוצעה במשך כשליש מזמן המשמרת.

עדותה של אבו שרך, אשר שימשה כאחראית המקצועית בפנימייה, בכל הנוגע לתפקיד שהתובעת מילאה בפנימייה, משתלבת עם עדות התובעת עצמה ובנסיבות העניין מצאנו כי התובעת שימשה כמדריכה בפנימייה. בדומה למדריכי צהרון, גם אם התובעת סייעה לתלמידים בשיעורי הבית אין פירוש הדבר כי היא שימשה כמורה.

יש לציין כי גם בחוברת שצירפה התובעת עצמה, בה ישנו פירוט בדבר תחומי הפעילות בנתבעת, ובין היתר, בנושא " מערך שיעורי העזר" מובהר כי מי שמסייע לתלמידים בשיעורי העזר הוא " מדריך/חונך".
31. לאמור לעיל יש להוסיף כי הנתבעת היא גוף המתוקצב על ידי המשרד לשירותים חברתיים. בהסכם שנחתם בין הנתבעת ומשרד הרווחה פורטו המשרות בפנימייה ( ר' סעיף 13.1 להסכם הקובע כי הנתבעת תעסיק עובדים בהתאם לאמור בנספח ג'). כן נקבע כי הנתבעת תשלם לעובדיה שכר מינימום ותפעל בהתאם להסכמים הקיבוציים החלים עליהם ( סעיף 13.5 להסכם; נספח כ"ב לתצהיר התובעת - צורף בהתאם להחלטה מיום 13.10.17). בנספח ג' להסכם פורטו המשרות בהן יועסקו עובדי הפנימייה: אב בית, עובדת סוציאליות, מדריך, מזכירה, מטפלת, טבח, עובד ניקיון ועוד. בנוסף ובנפרד פורטה משרת " מורה שיעורי עזר" ולגביה נקבע כי התגמול יהיה " תקציבי מספר ילדים כפול ילד בסל".
מכאן עולה שמשרת מורה עזר היא משרה שאינה נמנית על מצבת העובדים הקבועה, המהווה חלק אינטגרלי מפעילות הפנימייה כגון מדריכים, עובדים סוציאליים ואנשי אחזקה ומנהלה.
בכל מקרה, אין מחלוקת כי העזרה בשיעורי הבית היא חלק בלתי נפרד מתפקידו של מדריך, וברי כי הסיוע בשיעורי הבית לא היה תפקידה היחיד של התובעת, שלא הועסקה בתקן " מורה שיעורי עזר".
32. לא מצאנו ממש גם בטענת התובעת לפיה יש לתגמל אותה כעובדת הוראה, כשם שהעובדת הסוציאלית תוגמלה בהתאם להסכמים החלים על עובדים סוציאליים. ראשית, התובעת לא עבדה כמורה. שנית, הנתבעת היא גוף שיקומי המיועד לטיפול בילדים המופנים על ידי לשכות הרווחה והיא מתוקצבת על ידי משרד הרווחה. העובדת הסוציאלית מבצעת עבודה מקצועית המצויה בליבת העיסוק של הנתבעת, ועל כן אך טבעי שמי שממלא תפקיד מקצועי זה יתוגמל בהתאם להסדרים החלים על עובדים סוציאליים. זאת בשונה ממדריך, שאמנם פועל בליבת העיסוק של הנתבעת, אך אין מדובר בתפקיד מקצועי שנדרשת לו השכלה והכשרה מיוחדת.
33. לאותה מסקנה ניתן להגיע גם מתוך בחינת ההגדרות שבהסכמים קיבוציים החלים על עובדי הוראה. כך, למשל, בהסכם הקיבוצי ליישום רפורמת " אופק חדש" שנחתם בין מדינת ישראל והסתדרות המורים בישראל ביום 25.12.08 ( מספרו 2/2009) נקבעה תחולת ההסכם, לרבות הגדרת עובד הוראה.
בסעיף 3 להסכם נקבע:
"הסכם זה יחול על כל העובדים המדורגים בדירוג עובדי ההוראה המועסקים בבתי ספר ובמוסדות חינוך בשירות המדינה ( למען הסר ספק- גני ילדים גני ילדים, בתי הספר היסודיים חטיבות ביניים לרבות בתי ספר לחינוך מיוחד ולרבות עובדים כאמור המלמדים בכיתות חינוך מיוחד בבתי ספר יסודיים או בחטיבות ביניים שאינם בית ספר לחינוך מיוחד). וכן על עובדים המועסקים במתי"אות.., במרכזים טיפוליים, באשכולות פיס ובמרכזי פסג"ה"
בסעיף 7 להסכם הוגדר " עובד הוראה" בהתאם לאמור בסעיף התחולה, סעיף 3 שנזכר לעיל. "מורה" הוגדר כ"מי שעוסק בהוראה של תלמידים בגילאי 6-18, הלומדים במוסדות חינוך רשמיים".

התובעת לא הועסקה בבית ספר או בכיתת לימוד אחרת, כלומר, הסכם זה אינו חל בעניינה.

34. במסגרת סיכומיה טענה התובעת כי בהתאם לנפסק בעניין בוסי ( ע"ע ( ארצי) 203/09 רשת הגנים של אגודת ישראל - בוסי, 2.10.11), יש להחיל את תנאי העסקתם של עובדי הוראה גם על מי שלא הועסקה במוסד חינוך רשמי ( סעיף 89 לסיכומי התובעת).

לא מצאנו שיש יסוד להשוואה. בעניין בוסי נקבע כי עובדי הוראה המועסקים במוסדות חינוך מוכרים שאינם רשמיים, זכאים לתנאים החלים על עובדי הוראה במוסדות חינוך רשמיים. בעניין בוסי אין כל התייחסות לעובדים במוסדות רווחה טיפוליים, כדוגמת הנתבעת. מה גם שבכל מקרה, כפי שצוין לעייל, התובעת לא עסקה בהוראה, להבדיל ממתן סיוע בשיעורי בית כמדריכה.

35. לסיכום האמור לעיל - התובעת הועסקה כמדריכה בפנימיה. התובעת לא שימשה כמורה בנתבעת. לכל היותר, התובעת סייעה לילדים בשיעורי הבית, במהלך יום העבודה, אולם מדובר בפעילות שהיא חלק אינטגרלי מהדרכת התלמידים.
כמו כן, הנתבעת מתוקצבת על ידי המשרד לשירותים חברתיים, ולא בהתאם לדירוגים המשולמים לעובדי הוראה, כפי שעולה מהסכם ההתקשרות והודעת דוא"ל ששלחה המפקחת, גב' רביב, לעו"ד ג'מל.
36. לטענת התובעת, בתלושי שכרה פורטו רכיבים המשולמים לעובדי הוראה - " חינוך מיוחד" "מענק ביגוד", "הסכם מסגרת". על כן מתלושי השכר נלמד שהנתבעת ראתה בתובעת כעובדת הוראה ותגמלה אותה בהתאם ( סעיפים 41 -46 לתצהיר התובעת).
הנתבעת הכחישה טענה זו וטענה כי לתובעת שולמו רכיבי שכר בהתאם להמלצת משרד הרווחה. הנתבעת צירפה לכתב ההגנה " טבלת שכר מומלצת" שניתנה לה על ידי משרד הרווחה ( כעולה מהטבלה במועד עריכתה, שכר המינימום עמד על 2,405.25 ₪ - מחודש 08/96; נספח י' לכתב ההגנה). בטבלה זו פורט שכר מומלץ ל"מטפל", "מדריך בית" ו"אחראי משמרת", ובה פורטו הרכיבים הבאים - משולב, משמרות, תוספת מנהל ומשק. בטבלה גם פורטו תוספות שונות שאינן מזכות בתשלום – תוספת חינוך מ', השלמת שכר מינימום, הסכם מסגרת ( כפי הנראה הכוונה חינוך מיוחד, ר' עדות רו"ח עקפה בעמוד 24 שורות 14 -15).
רכיבי השכר המפורטים בתלוש השכר של התובעת תואמים לרכיבים שבטבלה שהנתבעת הציגה. מכאן שהנתבעת שילמה לתובעת שכר בהתאם לטבלאות שכר שנמסרו לה ממשרד הרווחה. לאור מסקנה זו, אין ללמוד מרכיבי השכר שבתלושי השכר של התובעת על תחולת הסדרים ספציפיים לעובדי הוראה על התובעת.
37. לאור המסקנה המפורטת לעיל, נדחות התביעות המבוססות על הסכמי עובדי ההוראה – הפרשי שכר, קרן השתלמות, פנסיה, הבראה.
זכאות התובעת לסכומים נוספים – תוכנם של תלושי השכר
38. על מנת לבחון את טענות התובעת לגבי הפרשי שכר וזכויות נוספות, יש תחילה לבחון את טענות הצדדים לגבי נכונות הנתונים שמפורטים בתלושי השכר של התובעת.
39. מעיון בתלושי השכר עולה שלתובעת שולם שכר יסוד ורכיבים נוספים, בהתאם לחלקיות משרה שהשתנתה במהלך הזמן (75%, 50% ו-60%). לתובעת שולמו התוספות הבאות: חינוך מיוחד - 211.87 ש"ח, הסכם מסגרת - 127.06 ₪, השלמת שכר מינימום - 288.36 ₪, תוספות שונות - 143.98 ₪, תוספת יוקר - 68.49 ₪, תוספת משמרות 727.38 ₪. כמו כן שולמו לה דמי הבראה, דמי נסיעות, תוספת ביגוד ועלות טלפון.
בתקופה בה שולם לתובעת שכר בהתאם לחלקיות משרה קבועה של 75% משרה נוכה משכרה רכיב " שעות נוספות". לעומת זאת, בתקופה בה שולם לה שכר של 50% ו-60% משרה, שולמו לה " שעות נוספות".
מחודש ינואר 2013 שולם לתובעת שכר שעתי בגובה 23.12 ₪ ובוטלו כל התוספות ( משמרות, השלמת שכר מינימום, חינוך מיוחד, הסכם מסגרת).
40. לטענת התובעת, תלושי השכר שהנתבעת הנפיקה היו פיקטיביים. התובעת הצביעה על כך שהיקף העבודה שצוין בתלושים השתנה מתלוש לתלוש, למרות שהיא עבדה במתכונת קבועה - בשעות 13:00 -19:00, לכל אורך תקופת עבודתה ( עמוד 10 שורה 30 עד עמוד 11 שורה 11). התובעת הפנתה לכך שגם שכר היסוד שבתלוש השתנה מפעם לפעם ללא כל הסבר והצדקה. נוסף על כך, לא נוהלה במסגרת התלוש מצבת ימי חופשה והבראה ( סעיפים 22 -23 לכתב התביעה).
בכתב התביעה התובעת טענה כי שכרה השתנה מעת לעת, מ-40 ₪ ועד ל-25 ₪. התובעת עתרה להפרשי שכר בהתאם לשכר ממוצע של 30 ₪ לשעה ( בגין 6 שעות עבודה, 22 ימי עבודה בחודש בניכוי כלל הרכיבים שפורטו בתלושי השכר).
עם זאת, כפי שכבר צוין לעיל, בבית הדין התובעת העידה שהנתבעת שילמה שכר מינימום.
41. עוד נטען שהתלושים לא נמסרו לתובעת בזמן אמת ( סעיפים 50 ג', 51-21 לתצהיר התובעת). חברתה של התובעת, גב' סמיה חאג' יחיא, העידה שהיא לא קיבלה תלושי שכר באופן סדיר, אלא רק כשביקשה ( לצורך תביעה לחופשת לידה). כן טענה כי עובדת נוספת התלוננה לנתבעת בנושא זה ובעניין קיפוח זכויותיה, עד ששולם לה המגיע לה ( סעיפים 12, 22 -23 לתצהיר סמיה חאג' יחיא). כאמור, לא מצאנו ליתן משקל רב לעדותה, מה גם שמרבית טענותיה של חברתה של התובעת, אשר התבררו בהליך מקביל שניהלה, נדחו.
התובעת ציינה בעדותה כי בתקופה בה עבד אלכרים ניהל את הפנימייה היא לא קיבלה תלושים, אך כשבנו נכנס לתפקיד והחל לנהל את המקום, היא קיבלה את התלושים. התובעת הבהירה כי בכל מקרה, אם היתה פונה ומבקשת לקבל את תלושי השכר, הם היו מועברים לידיה ( עמוד 11 שורות 16 -20).
לאור כל המתואר לעיל, נתבע פיצוי בסך 20,000 ₪, בגין הפגמים שנפלו בתלושי השכר ובגין אי מסירת תלושי שכר, מכח סעיף 26 א' (ב) לחוק הגנת השכר, תשי"ח - 1958.
42. לטענת הנתבעת, תלושי השכר נערכו כדין ולתובעת שולמו זכויות על פי חוק, בהתאם להיקף משרתה, שהשתנה בהתאם לעבודתה של התובעת בפועל - מחצי משרה עד ל-75% משרה ( ר' גם סעיף 20 לתצהיר עו"ד ג'מל, ר' עדות אבו שרך בעמוד 20 שורה 27 עד עמוד 21 שורה 2, עדות עבד אלכרים בעמוד 29 שורות 23 -25).
כן נטען כי הרכיבים שפורטו בתלושי השכר משולמים למדריכים בפנימיה ( ולא לעובדי הוראה, כטענת התובעת). בהקשר זה צירפה הנתבעת " טבלת שכר מומלצת" שניתנה לה על ידי משרד הרווחה ועל פיה שולם שכרה של התובעת ( נספח י' לכתב ההגנה, סעיפים 19 -21 לתצהיר עבד אלכרים, סעיף 8 לתצהיר רו"ח עקפה).
עוד נטען שתלושי השכר נמסרו לתובעת מידי חודש בחודשו ( סעיפים 9 -10 לתצהיר חאג' יחיא).
43. בעניין קבלת תלושי השכר בזמן אמת – יש לדחות את טענות התובעת. התובעת עצמה העידה כי בחלק מהתקופה תלושי השכר נמסרו באופן רציף, ובכל מקרה אם ביקשה, היא קיבלה את תלושי השכר. עדותה השתלבה עם עדותה של אבו שרך, הממונה הישירה עליה, שטענה כי התלושים נמסרו מידי חודש בחודשו לכל עובדי הפנימיה וכי התובעת שעמדה בקשר הדוק עמה, מעולם לא התלוננה על נושא השכר ( סעיפים 9- 10 לתצהיר אבו שרך). אף שאבו שרך לא היתה אמונה על הנפקת התלושים ומסירתם, בנסיבות בהן מדובר במנהלת המקצועית של הפנימיה שהיתה ממונה על התובעת ועמדה עמה בקשר הדוק, עדותה המהימנה מתקבלת.
44. מכאן יש לפנות למחלוקת המרכזית והמהותית בין הצדדים, לעניין נכונות הנתונים שבתלושי השכר. בעניין זה יש להדגיש שהעדויות של כלל העדים בהליך לא תרמו להבנת הנתונים שפורטו בתלושים.
התובעת נמנעה מלהבהיר מהו השכר ששולם לה, טענה שהשכר השתנה ( ללא הסבר ברור לעניין זה) ובסופו של דבר ערכה את חישוביה לפי שכר שעתי של 30 ₪. עם זאת, בבית הדין התובעת העידה שהנתבעת שילמה לה שכר מינימום ואף ציינה זאת כטרוניה כלפי הנתבעת וכהסבר מדוע העדיפה לעבוד כמורה במשרד החינוך (" אצלכם עובדים מקבלים את המינימום" - עמוד 12 שורה 14).
הנתבעת הפנתה לטבלת השכר המומלצת של משרד הרווחה, אולם עדיה התקשו להבהיר את פשרם של הרכיבים ( עדות רו"ח עקפה בעמוד 23 שורות 19 -28, עמוד 24 שורות 14 -15). כמו כן, לא הובהר מדוע בוצע השינוי בתלושי השכר והמעבר מתשלום שכר חודשי בהתאם לחלקיות משרה לתשלום שכר שעתי, בשנת 2013.
רו"ח עקפה, לא ידע להסביר את הרכיבים שבתלושי השכר ( עמוד 23 שורות 7 -18):
"ת. בהרכבי התלושים, כנראה שהחברה רצתה להיטיב עם העובדים ברכיבים ארוכים ומסורבלים. הצורה של התלושים היא גם שונתה, היא לא צריכה את הרכיבים האלה בתחום העיסוק שלה. פירוט יתר לטעמי רק היטיב עם העובד, אבל התוכן לא שונה. מבחינת החוקים, התוכן והצורה לא שינתה את התוכן. אם בוחנים את התוכן לפי חוקי המגן – שכר מינימום, הבראה, חופשה ונסיעות – הכל כלול בתלושים.
ש. אתה אומר שהוא נתן להם את מה שהוא הבטיח, אלא הוסיף להם מתוך רצונו האישי כמה רכיבים ?
ת. אני לא יודע מי ייעץ לו לעשות את הפירוט הזה.
ש. למה שמעסיק ירצה להוסיף כ"כ הרבה רכיבים לתלוש השכר, שהינו התלוש הפשוט ביותר שיש במשק ?
ת. הוא רצה כנראה, לטעמי, ללכת לפי מודל מסוים ובסוף הוא ראה שזה לא חל עליו. הוא לא חייב לעשות את זה."

עבד אלכרים טען כי לתובעת שולם שכר כמקובל בפנימייה וכי התובעת היתה מודעת לגובה שכרה, שכן זה פורט בתלושי השכר ( עמוד 28, שורות 18 – 29):
" ש. מה היא קיבלה בחצי משרה?
ת. לפי מה שסוכם ולפי המקובל ולפי הנהלים של החברה – קיבלה בדיוק כמו כל העובדים לפי אותו מנגנון, שכל העובדים קיבלו וזה נתון לביקורת גם של המשרד.
...
ש. אני מבקשת לדעת מה הובטח לעובדת כשכר? מהתלוש שהיא קיבלה לאורך כל השנים, שנתתם לה, רואים שהיא לא מבינה בתלוש כלום,
ת. מ- 2006 ועד 8/11, כשנכחתי כל יום בפנימייה והייתי מעורב בכל דבר, אף פעם לא היתה לה טענה, היא לא ביקשה להבהיר דברים כאלה. היא ידעה שהיא מקבלת כמו כולם.
ש. איך היא ידעה ?
ת. היא קיבלה תלושים."

45. מעיון בתלושי השכר עולה שהרכיבים שפורטו בהם השתנו לאורך השנים. עד לשנת 2013 שולמו לתובעת שכר יסוד ותוספות שונות, אך משנת 2013 שולם לה שכר יסוד שעתי בלבד. הנתבעת הפנתה לטבלת השכר המומלצת. טבלה זו עולה בקנה אחד עם מרבית הרכיבים שפורטו בתלושי השכר. למרות שעדי הנתבעת התקשו להבהיר את פשרם של הרכיבים שפורטו בתלושים, מאחר שמדובר ברכיבים שפורטו בטבלת השכר המומלצת, המסקנה המתבקשת היא שהנתבעת שילמה לתובעת בהתאם להמלצת משרד הרווחה, כמפורט בטבלה זו ( ייתכן כי מדובר בהמלצה הנסמכת על כללים החלים על עובדי פנימיות ( השוו: חוקת העבודה לעובדי מוסדות חינוך חקלאיים ופנימייתיים, הסכם מיום 15.2.1999 - שמספרו 7063/98, שנכנסה לתוקף לאחר שנערכה הטבלה).
בנסיבות אלה, אין בידינו לקבל הטענה לפיה תלושי השכר היו פיקטיביים. אכן, התלושים התאפיינו באי בהירות מסוימת וכללו רכיבים שפשרם לא היה ברור, אולם ניתן לראות כי הנתבעת, גם אם טעתה, פעלה בהתאם להנחיות הגורם הממשלתי לו היא כפופה ואשר מתקצב את פעילותה. כלומר, הנתבעת סברה כי מדובר ברכיבים אותם עליה לשלם לתובעת על פי הדין ועל כן הם צוינו בתלושי השכר ( כפי שהסביר רו"ח עקפה).
הקף משרה
46. גם בעניין עובדתי זה נפלה מחלוקת בין הצדדים. לעניין זה נפקות הן לגבי המחלוקת בדבר מהימנות התלושים, שכן עד לשנת 2013 שולם לתובעת שכר חודשי בהתאם לחלקיות משרה שהשתנתה מעת לעת ( בתחילה 75% משרה, בהמשך - 50% ולאחר מכן - 60% משרה). כמו כן הדבר דרוש לצורך בירור זכאות התובעת להפרשי שכר ולתביעתה להחזר סכומים שנוכו משכרה.
47. על פי גרסת התובעת, היא עבדה מידי יום ביומו – חמישה ימים בשבוע, במשמרות בנות 6 שעות.
על פי גרסת הנתבעת, היקף משרתה של התובעת השתנה ולא היה קבוע. אבו שרך העידה שמספר הילדים בפנימיה משתנה ולפעמים ילדים נקלטו ב"קלט חירום". אבו שרך הוסיפה שלנתבעת היה יומן שבועי בו פורטו משמרות שביצעה התובעת. לדבריה, שעות עבודתה של התובעת לא היו קבועות והיו תלויות בפעילות שהתקיימה וגם במספר הילדים ( עמוד 20 שורה 27 עד עמוד 21 שורה 2). גם עבד אלכרים העיד כי שעות הפעילות השתנו, בהתאם לחופשות בתי הספר וכן במקרים בהם היתה חופשה או שביתה ( עמוד 29 שורות 23 -25).

הנתבעת הוסיפה שלתובעת שולם שכר יסוד בגין עבודה בחצי משרה. במקרה שהתובעת עבדה בהיקף הנופל מחצי משרה, בוצע ניכוי משכרה תחת הכותרת ניכוי " שעות נוספות" (עדות עבד אלכרים בעמוד 29 שורה 26 עד עמוד 30 שורות 5, 9 -11).
48. אם הנתבעת ניהלה יומן משמרות, היה מצופה שהוא יוצג בהליך. גם אם חלק מהתקופה הרלוונטית לתובענה זו קדם לתיקון 24 לחוק הגנת השכר, אין בכך לפטור את המעסיק מהחובות הרישומיות בתקופה שלאחר כניסתו של התיקון לתוקף. ויודגש - הנתבעת צירפה לתצהיר גילוי מסמכים מטעמה דו"ח נוכחות של התובעת לחודש אוגוסט 2013 ( הוגש ביום 1.5.16). כלומר, יכלה להציג גם דוחות לחודשים קודמים. מחדל דיוני זה שוקל לחובתה.
גם אם נכונה הטענה לפיה לעיתים חלו שינויים בהיקף עבודתה של התובעת, הרי שלא הוצגה ולו ראשית ראיה לתנודתיות זו. לא הוצגו יומנים מתקופת עבודתה של הנתבעת, ולמצער - יומני נוכחות מהתקופה שלאחר הגשת התביעה, אשר היה בהם כדי לשפוך אור על מתכונת עבודתם של מדריכים בפנימייה.
אמנם ידוע כי עובד נעדר מעבודתו מפעם לפעם, מסיבות שונות, וגם התובעת אישרה כי בחודש אוגוסט יצאה לחופשה ( שקיבלה ביטוי בתלושי השכר). עם זאת, בנסיבות בהן הנתבעת לא הציגה ראיה כלשהי בעניין היקף עבודתה של התובעת, אין לנו אלא לקבל את גרסת התובעת לגבי היקף עבודתה ולקבוע כי התובעת עבד בהיקף של 69.7% משרה ( התובעת עבדה 30 שעות בשבוע - 30/43).
49. האמור לעיל נכון עד לשנת 2013, שאז הנתבעת שילמה לתובעת שכר שעתי, בהתאם לשעות העבודה בפועל. על פי הדו"ח הבודד שהוצג ( לחודש אוגוסט 2013) הנתונים שפורטו בתלוש השכר מתיישבים עם הדו"ח והתובעת גם אישרה כי היא יצאה לחופשה באותו חודש ( עמוד 11 שורות 3 -15). על פי הנתונים שבתלושי השכר לשנת 2013, בחלק מהחודשים התובעת עבדה בהיקף שנטען על ידה ובחלק בהיקף הנופל מכך. בשים לב לכך שבחלק מהחודשים חלו חגים וחופשות ומשעל פני הדברים גם ימי העבודה שפורטו בתלוש מתיישבים עם היקף השעות היומי לגביו טוענת התובעת, מצאנו כי החל משנת 2013 הרישום המדוקדק שנערך בתלושים תואם לשעות עבודתה של התובעת בפועל.
50. נותר לקבוע את היקף המשרה של התובעת בשנים שקדמו לשנת 2013. כאמור, הנתבעת לא הציגה כל ראיה שתתמוך בנתוני היקף המשרה שבתלושי השכר. מהתלושים עצמם עולה כי לתובעת שולם שכר חודשי בהתאם לחלקיות משרה - 75%, 60%, 50%.
בתקופה בה פורט בתלוש שכר בגין 75% משרה נוכה משכר העבודה " שעות נוספות" ובהקשר זה מקובל עלינו הסברו של עבד אלכרים לעניין שעות החוסר.
ניתן לראות כי בתקופה בה פורט בתלוש שכר בגין 50% משרה שולם לתובעת גמול בגין " שעות נוספות" בהיקף של כ-13 -25 בתעריף 25.75 ₪ לשעה. כלומר, נראה שהנתבעת תגמלה את התובעת בגין שעות העבודה בפועל, גם אם התייחסה לתובעת כמי שעובדת בהיקף משרה קבוע (75%-50%).
החל מחודש ינואר 2009 מספר שעות העבודה שפורט בתלוש עמד על 110 ומספר ימי העבודה עמד על 20 – עניין המשתלב עם טענות התובעת בעניין היקף עבודתה.
51. לאור המתואר לעיל, למרות שטענות הנתבעת לגבי היקף המשרה של התובעת נדחו, לא מצאנו יסוד לטענה כי הפירוט שבוצע בתלושים הוא פיקטיבי. למעשה, האמור בתלושי השכר מתיישב בקירוב עם טענות התובעת והניכויים והתוספות ששולמו לתובעת, מצביעים על כך ששולם לה שכר בגין 110 שעות עבודה חודשיות לערך.
אכן, עד לשנת 2009, מספר ימי העבודה שפורט בתלוש עמד על 5 ימים בלבד ואף לא נערך כל פירוט בנוגע למספר ימי החופשה והמחלה של התובעת. עם זאת, מדובר בתקופה שקדמה לכניסתו של תיקון 24 לחוק הגנת השכר לתוקף. כמו כן, החל מחודש ינואר 2009 פורטו מספר ימי עבודה בפועל כנדרש - 20 ימים בחודש 110 שעות וכן נוהלה מצבת חופשה ומחלה.
52. משנת 2013 הנתבעת חדלה לראות בתובעת כעובדת חודשית ומתכונת התשלום השתנתה לתגמול שעתי.
שכר הברוטו של התובעת עמד על כ- 3,000 ₪ ( גם בתקופה בה ראו בה כעובדת חודשית - שכר יסוד לרבות התוספות להוציא דמי הבראה, ביגוד נסיעות וטלפון אשר אינם מהווים שכר). על פי הנתונים שבתלושי השר ומחישוב שערכנו, בשנת 2008 שכרה החודשי הממוצע של התובעת עמד על 2,788 ₪, בשנת 2009 עמד שכרה הממוצע על 2,640 ₪, בשנת 2010 - 2,617 ₪, בשנת 2011 – 3,138 ₪, בשנת 2012 – 3,305 ₪ וזהו אף השכר ששולם לתובעת כעובדת שעתית בשנת 2013 ( בחודשים בהם עבדה בהיקף מלא).
כלומר, התמורה ששולמה לתובעת עד לשנת 2013 והחל משנה זו לא השתנתה באופן מהותי.
53. לסיכום האמור לעיל לגבי תלושי השכר של התובעת – אלה התאפיינו בחוסר בהירות. כפי שיפורט גם בהמשך, לא הובהר מהו שכר היסוד ממנו בוצעו ההפרשות הפנסיוניות וגם עדי הנתבעת התקשו לנקוב בשכרה של התובעת, אלא הסתפקו בהפנייה לתלושי השכר.
התלושים שיקפו את הרכיבים שהנתבעת שילמה לה בפועל, בהתאם לטבלת השכר שהועברה לידיה ממשרד הרווחה, אשר תקצב את פעילותה.
אמנם טענות הנתבעת לגבי היקף המשרה של התובעת נדחו, אך לצד זה, עולה מהתלושים שהנתבעת ביצעה " איזון" ושילמה לתובעת תוספת וכן ניכתה משכרה סכומים, על מנת לתגמל אותה בגין שעות עבודה בפועל ( ובכך להתאים את השכר שחושב על בסיס עבודה בהיקף מסויים, לשעות עבודתה בפועל). התובעת אישרה כי שולם לה שכר מינימום ומתלושי השכר עולה כי בפועל, ברוב המכריע של החודשים, זהו השכר ששולם לידיה ( שכר יסוד כולל התוספות וללא החזר הוצאות).
בנוסף, ההערות לגבי תוכנם של תלושי השכר נכונות בעיקרן עד לשנת 2013.
בנסיבות אלה, הגענו למסקנה כי יש לקבל את התביעה לפיצויים לפי חוק הגנת השכר על הצד הנמוך, ולפסוק לזכות התובעת 5,000 ₪ ברכיב זה.
הפרשי שכר
54. לטענת התובעת, לאור התנודתיות בשכרה לא ניתן להבין מהו שכרה הקובע. לדבריה, שכרה ההתחלתי עמד על 40 ₪ לשעה ובמועד סיום עבודתה עמד על 25 ₪ לשעה. עד לשנת 2013 שכרה התאפיין בתנודתיות והחל משנה זו חלה ירידה בשכרה והוא הועמד על שכר המינימום החוקי. בנסיבות אלה, לטענת התובעת יש להעמיד את שכרה על 30 ₪ לחודש ועל כן נתבעו הפרשי שכר בסך 73,823.94 ₪. סכום זה מגלם הפרש בין שכר שעתי של 30 ₪ לשעה בגין 6 שעות עבודה ביום בגין 22 ימי עבודה לחודש (3,960 ₪) ובין השכר ששולם לה ( סעיף 50 א' לתצהיר התובעת - נספח י"ד לתצהיר).
התובעת גם טענה שהנתבעת ניכתה משכרה סכומים שלא כדין בגין " שעות נוספות", ועתרה לקבלת החזר הסכומים ( סעיף 47 ה' לתצהיר התובעת).
55. כפי שנקבע לעיל, לא נמסרה לתובעת הודעה בכתב בדבר תנאי העסקה ותלושי השכר עד לשנת 2013 התאפיינו בחוסר בהירות. לצד זה, התובעת אישרה כי שולם לה שכר מינימום, כך שבכל מקרה אין בסיס לטענה לפיה היא זכאית לשכר של 30 ₪ לשעה.
עם זאת, לאור הקביעה לפיה לגבי התקופה שקדמה לשנת 2013, לא הוכחו היקפי העבודה בפועל של התובעת והתקבלה גרסת התובעת לפיה עבדה 30 שעות בשבוע, שהן 69.7% משרה, בחנו האם הסכומים ששולמו לתובעת בפועל מהווים תמורה מספקת בגין עבודה בהקיף משרה חלקי זה, בתעריף שכר המינימום.
בחישוב נלקחו בחשבון כלל התשלומים ששולמו לתובעת, אשר פורטו בטופס 106 ( נספח ד' לתצהיר התובעת). יצויין כי בטופס 106 קיימת הפרדה בין שכר ובין " תוספת משמרות בתעשייה", רכיב שלא הובהר פשרו ( עמוד 25 שורות 14 -24). לצורך חישובנו לקחנו את הסכום הכולל ששולם לתובעת, בניכוי דמי ההבראה, תוספת ביגוד, נסיעות וטלפון שאינם מהווים שכר עבודה ( השכר שחושב כולל שכר יסוד ותוספות – תוספת משרות, הסכם, חינוך מיוחד, השלמת שכר מינימום ושעות נוספות).
מהשוואת שכרה החודשי הממוצע של התובעת לשכר המינימום החוקי לו היתה זכאית התובעת לפי 69.7% משרה מצאנו כי התובעת זכאית להפרשי שכר, הנובעים מהפער בין שעות העבודה שביצעה התובעת לטענתה, ובין שעות העבודה שביצעה בפועל לגישת הנתבעת.

56. להלן תוצאת התחשיב:
בשנת 2007 שכרה החודשי של התובעת עמד על 3,222 ₪ לחודש ועלה על זה שהגיע לה לשיטתה.
בשנת 2008 שכרה החודשי הממוצע של התובעת עמד על 2,788 ₪, היינו סכום העולה על השכר שהגיע לתובעת לשיטתה ( סכום העולה על שכר המינימום בגין היקף עבודתה של התובעת - 2,683.45 ₪).
בשנת 2009 שכרה החודשי הממוצע של התובעת עמד על 2,640 ₪. התובעת היתה זכאית לשכר של 2,683.45 ₪ (3,850 כפול 69.7% משרה). על כן התובעת זכאית להפרש של 42.5 ₪ לחודש ולסך של 511 ₪ בגין אותה שנה (42.5 כפול 12).
בשנת 2010 שכרה החודשי הממוצע של התובעת עמד על 2,617 ₪. התובעת היתה זכאית לשכר של 2,683.45 ₪ (3,850 כפול 69.7% משרה). על כן התובעת זכאית להפרש של 66.25 ₪ לחודש, שהם 795 ₪ בגין אותה שנה.
בשנת 2011 שכרה החודשי הממוצע של התובעת עמד על 3,138 ₪, סכום העולה על הסכום שהגיע לה בהתאם לחלקיות משרתה (4,100 ש"ח X 69.7%).
בשנת 2012 שכרה החודשי הממוצע של התובעת עמד על 3,305 ₪, סכום העולה על הסכום שהגיע לה בהתאם לחלקיות משרתה (4,300 ₪ X 69.7%).
לסיכום, התובעת זכאית להפרשי שכר בסך 1306 ₪.
57. מאחר שהחישובים לעיל בוצעו על פי היקף משרה מלא, לשיטתה של התובעת, ובהתאם נפסקים לזכות התובעת הפרשי שכר, אין מקום לפסוק לזכותה גם את החזר הסכומים שנוכו משכרה. זאת מאחר שהיעתרות לתביעה גם ברכיב זה תהווה למעשה תשלום כפל לתובעת.
הודעה על תנאי העסקה
58. לתובעת לא נמסרה הודעה על תנאי העסקה. כפי שפורט בהרחבה לעיל, התובעת היתה מודעת לכך שהיא זכאית לשכר מינימום, אך תלושי שכרה לא היו ברורים והנתבעת שינתה את היקף המשרה בגינו שולם לתובעת שכר יסוד מפעם לפעם, מבלי שהתקבלה הודעה מתקנת בדבר תנאי עבודתה.
בנוסף, בשנת 2013 הנתבעת העבירה את התובעת ממעמד של עובדת במשכורת לעובדת בשכר מבלי שמסרה לה הודעה מתאימה ומבלי שהתקבלה הסכמתה לכך. לאופן התגמול יש נפקות לעניין תשלום זכויותיה כגון דמי חגים. בנסיבות העניין, הנתבעת פעלה שלא כדין, כששינתה באופן חד צדדי את אופן התגמול.
בנסיבות אלה, מצאנו לפסוק לזכות התובעת פיצוי בסך 15,000 ש"ח כנתבע על ידה.
פדיון חופשה
59. לטענת התובעת היא היתה זכאית ל - 45 ימי חופשה, בסך 10,800 ₪ (240 ₪ ליום X 45). בניכוי הסכום ששולם לה בפועל (5,587 ₪), נתבעו הפרשים בגין פדיון חופשה בסך 5,212 ₪ ( סעיף 50 ב' לתצהיר התובעת).
לטענת הנתבעת, היא שילמה לתובעת כל המגיע לה בגין דמי חופשה, מדי חודש אוגוסט ( סעיף 9 לתצהיר רו"ח עקפה). רו"ח עקפה הבהיר כי עיין בתלושים ( להבדיל מפעולת ביקורת חשבונאית המוסדרת על פי הדין) ומצא כי שולמו לתובעת דמי חופשה, כמפורט בתלושי השכר ( עמוד 25 שורות 24 -27).

60. לאור וותקה של התובעת, התובעת היתה זכאית לדמי חופשה בסך 11,513 ₪ ((14+16+18+14 ימי חופשה) X6 שעות X 23.12 ₪ לשעה).

על פי המפורט בתלושי השכר, בשנים הרלוונטיות שולמו לתובעת 6,920 ₪ כדמי חופשה ( בגין ניצול חופשה בפועל מדי שנה בחודש אוגוסט. ר' עדות התובעת בעמוד 11 שורות 3 -15, עדות עבד אלכרים עמוד 31 שורות 18 -25). על כן התובעת זכאית לפדיון חופשה בגין ההפרש, בסך 4,593 ₪.

לאור מסקנה זו, איננו נדרשים לנושא ניהול מצבת החופשה בתלושי השכר ( שנפלה מהסכומים שמצאנו לפסוק לזכות התובעת) וגם לא מצאנו לדון בסוגיית איפוס יתרת החופשה בתלושים בחודש ינואר 2012 ( עדות עבד אלכרים בעמוד 31 שורות 15 -17).

61. פדיון הבראה - ברכיב תביעה זה נתבעו הפרשים בסך 3,119 ₪. דמי ההבראה חושבו בהתאם לתעריף של 420 ₪ ליום (18 ימים כפול 240 ₪) ובניכוי 4,468.4 ₪ ששולמו לתובעת בפועל ( סעיף 47 ד' לתצהיר התובעת).

מאחר שנדחו טענות התובעת לגבי תחולת ההסכמים לעובדי הוראה, יש לבחון את זכאותה על פי ההסדרים הכלליים בנושא. לאור וותקה, התובעת היתה זכאית בשנת 2013 ל -14 ימי הבראה, בתעריף 374 ₪, בהתאם לחלקיות משרתה (69.7%), כלומר 3,649.5 ₪. מאחר שהנתבעת שילמה לתובעת בפועל סכום העולה על זכאותה, התביעה ברכיב זה נדחית.
דמי גמולים לפנסיה
62. אין חולק כי הנתבעת הפרישה לפנסיה לזכות התובעת 4,988 ₪. לאחר הגשת התביעה, הנתבעת העבירה לידי התובעת המחאה בסך 5,739 ₪, אך זו לא נפדתה על ידי התובעת והיא גם לא טענה דבר בעניין זה במסגרת תצהירה. בבית הדין העידה - " אתם נתתם אבל אני לא קיבלתי" (עמוד 14 שורות 5 -13).
לטענת התובעת, היא היתה זכאית להפרשות פנסיוניות בסך 11,593.35 ₪ (2% לשנת 2008, 3% לשנת 2009, 5% לשנת 2010 7% לשנת 2011 8% לשנת 2012 ו-10% לשנת 2013). בניכוי הסכום שהופרש לזכותה (4,988 ₪) נתבע ההפרש בסך 6,604 ₪ ( סעיף 47 ג' לתצהיר התובעת). (יצויין כי נטענו גם חישובים לפי הסכמי עובדי ההוראה, אך טיעון זה נדחה לעיל בפסק הדין ).
כאמור, התובעת לא התייחסה לעובדה שהנתבעת העבירה לידיה המחאה על חשבון רכיב זה. כמו כן, בחישובי התובעת, נכללו גם רכיבים שאינם שכר מבוטח פנסיונית, כגון דמי נסיעות, ביגוד והבראה. בנוסף, נתבע למעשה פיצוי כפול בגין אי ביצוע הפרשות גם בגין רכיב התגמולים וגם בגין הפיצויים על אף שהתובעת תבעה את תשלום מלוא פיצויי הפיטורים ברכיב אחר ( סעיף 47 ד' לתצהיר התובעת).
63. הנתבעת ערכה תחשיב בהתאם להפרשות בשיעור של 6% וטענה כי התובעת זכאית היתה ל-10,730.12 ובניכוי הסכום שהופרש לזכותה – 4,991 ₪ שילמה לתובעת סך של 5,739.11 ₪.
64. כאמור, לא חלים על התובעת הכללים החלים על עובדי הוראה (6%) ועל כן ההוראות הרלוונטיות הן הצו הכללי לביטוח פנסיוני מקיף במשק ולפיו התובעת היתה זכאית ל – 4,883 ₪ ברכיב זה. עם זאת, משהנתבעת הודתה בסכום גבוה מכך (5,739.12 ₪), יש לפסוק לזכות התובעת סכום זה.
יובהר כי הסכום נפסק במסגרת פסק הדין, לאור הראיות מהן עולה כי למרות שהנתבעת שלחה לתובעת המחאה על הסכום שאינו שנוי במחלוקת, בפועל הוא לא התקבל אצל התובעת, שלא הפקידה את ההמחאה (ולמעשה גם לא יצא מכיסה של הנתבעת).
65. עגמת נפש - התובעת עתרה לפיצוי בגין עגמת נפש בסך 10,000 ₪, בשים לב להפרת זכויותיה המתמשכת לכל אורך שנות העסקתה ולאור נסיבות סיום עבודתה ( סעיף 56 ג' לתצהיר התובעת).
כפי שפורט לעיל, זכויות התובעת לא קופחו באופן בוטה כטענתה, להוציא עניינים נקודתיים ובעיקר עניין אי הבהירות בתלושי השכר – עניין שמצא ביטוי בקבלת התביעה לפי חוק הגנת השכר וחוק הודעה לעובד. בנסיבות אלה ובהתחשב בדחיית גרסתה של התובעת לגבי נסיבות סיום עבודתה, לא מצאנו כי מתקיימים התנאים החריגים המצדיקים פסיקת פיצויים בגין עגמת נפש.
66. סוף דבר – התביעה מתקבלת בחלקה ועל הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:
א. הפרשי פיצויי פיטורים בסך 1,890 ₪;
ב. הפרשי שכר בסך 1,306 ₪;
ג. פדיון חופשה בסך 4 ,593 ₪;
ד. חלק המעסיק בפנסיה ( תגמולים) בסך 5,739 ₪;
ד. פיצויים לפי סעיף 26 א' לחוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958 בסך 5,000 ₪;
ה. פיצויים לפי חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה ( תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002 בסך 15,000 ₪.
מהסכומים המפורטים לעיל יקוזז סך 3,052 ₪ בגין אי מתן הודעה מוקדמת.
ההפרש שישולם לזכות התובעת ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.13 ועד התשלום בפועל.
לאור הפער בין סכום התביעה והסכום שנפסק במסגרת פסק הדין, אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ז טבת תשע"ט, (25 דצמבר 2018), בהעדר הצדדים.

מוחמד מנסור
נציג ציבור (עובדים)

דגית ויסמן, שופטת