הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 33623-10-17

10 אפריל 2018
לפני:
כב' השופטת חנה טרכטינגוט

התובע:
(המשיב)
חליל קאסם
ע"י ב"כ עו"ד אלי לנדאו ואח'
-
הנתבעת:

(המבקשת)
עיריית טירה
ע"י ב"כ עו"ד יובל דמול ואח'
ה ח ל ט ה

1. לפני בקשה לסילוק על הסף של תביעה בגין חוסר בהפרשות לביטוח מנהלים בשל טענת התיישנות.

2. העובדות הרלבנטיות העולות מכתבי הטענות –
א. המשיב כיהן כראש המבקשת משנת 1998 ועד לשנת 2008.
ב. עקב בעיות תזרימיות במבקשת, היו פיגורים בתשלומי הזכויות הסוציאליות של המשיב ושל עובדים נוספים.
ג. המשיב הגיש תביעה בתיק 30165-09-14 לתשלום ההפרשות בגין עשרת חודשי עבודתו הראשונים.
התביעה נדחתה ביום 13.9.16 (ערעור על פסק הדין נדחה ביום 8.2.18) (להלן: "ההליך הראשון").

3. נימוקי הבקשה לסילוק על הסף –
תקופת ההתיישנות חלפה.
המשיב יכול היה להעלות את טענותיו במסגרת ההליך הראשון.
יתירה מכך, מעדותו של המש יב בתיק הראשון עולה כי המשיב ידע שהפוליסה שלו מסולקת, שלא הועברו כספים לחברת הביטוח וכי התנהלו הליכים בין המבקשת למבטחת.
למרות כל האמור שתק המשיב ולא העלה יותר את הטענות נשוא תביעה זו.

4. תגובת המשיב –
במסגרת כתב התביעה נטענו עובדות המקימות חריגים להתיישנות מכח סעיפים 7 ו- 8 לחוק ההתיישנות תשי"ח -1958 (להלן: " חוק ההתיישנות").
המשיב אכן היה מודע לחוסרים בהפרשות, אך נאמר לו במ פורש כי החוסרים הושלמו בשנת 2008 ואכן בשנה זו הופרשו כספים ביתר.
המשיב הוטעה על ידי נציגי המבקשת לסבור כי הופרש עבורו כל המגיע לו.
רק בעקבות טענות המבקשת בהליך הראשון לגבי הפרשות ביתר שנעשו בינואר 2004, בדק המשיב ומצא כי ההפרשות בשנת 2008 הינן בחסר, שאלמלא כן היה תובע את כל ההפרשות החסרות בהליך הראשון.

ההכרעה –

5. לאחר בחינת טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות בשלב זה וכי יש להכריע בה במסגרת פסק הדין לאחר שמיעת הראיות.

6. על פי ההלכה סעד של מחיקה על הסף מופעל על ידי בית המשפט ביד קמוצה ובמשורה, ובבתי הדין לעבודה קצרה המשורה עוד יותר [ר' דב"ע (ארצי) מז/15-3 אפנר – מפעלי הדסה לנוער, עבודה ארצי, כרך כ (2) 242 ]. שכן נקבע כי מחיקת תובענה או דחייתה על הסף "הן בגדר אמצעים, הננקטים בלית ברירה, ודי בכך שקיימת אפשרות, אפילו קלושה, שעל פי העובדות המהוות את עילת התביעה יזכה התובע בסעד שאותו הוא מבקש, כדי שהתביעה לא תימחק בעודה באיבה" ( ר' א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה תשיעית, עמ' 168). מגמתם של בתי המשפט בכלל ובתי הדין לעבודה בפרט, לברר ולהכריע בתובענה לגופה, על פני סילוקה על הסף [ר' דב"ע (ארצי) נא/3-31 חיפה כימיקלים בע"מ – כלפון, פד"ע כב 518; דב"ע (ארצי) נא/3-195 תובנה מכונות תרגום – סגל, פד"ע כג 274].
עוד נקבע, כי ככלל הסעד של סילוק על הסף יינתן במקרים חריגים בלבד [ ר' ע"ע 408/07 מדינת ישראל – כהן (פורסם בנבו) 13.2.08].

7. המשיב אינו חולק כי התביעה הוגשה לאחר שחלפה תקופת ההתיישנות, אלא שלטענתו קיימים החריגים שבסעיפים 7 ו- 8 לחוק ההתיישנות שאלה הם:
"7. מרוץ תקופת ההתיישנות של תביעה יושעה כל עוד נמנע התובע מלהגיש תובענה בשל כך שהנתבע, או מי מטעמו, מטעה ביודעין את התובע, מפעיל נגדו כוח, מאיים עליו או מנצל את מצוקתו; לעניין זה, "הטעיה" – לרבות בדרך של אי-גילוי ביודעין של עובדה מהעובדות המהוות את עילת התובענה.
8. נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה".

8. אשר לטענה בדבר התיישנות שלא מדעת, אני סבורה כי המשיב יכול היה בנקל לבדוק אם הושלמו כל ההפרשות והוא בחר לעצום את עיניו ולא לעשות כן עד לאחר סיום הראיות בהליך הראשון.
מסקנתי שונה באשר לטענה שהוטעה על ידי גורם מוסמך במבקשת. טענה זו דורשת תשתית עובדתית ולפיכך לא ניתן להכריע בה בשלב זה.

9. התוצאה הינה כי נדחית הבקשה לסילוק על הסף.
יחד עם זאת עומדות למבקשת כל טענותיה, לרבות טענת ההתיישנות אשר תתברר במסגרת פסק הדין לאחר שמיעת הראיות.

10. התיק מוחזר לכב' הרשמת חבקין לקביעת קדם משפט כמקובל.

11. הוצאות הבקשה יילקחו בחשבון בסיום ההליך.

ניתנה היום, כ"ה ניסן תשע"ח, (10 אפריל 2018), בהעדר הצדדים.