הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 33228-06-16

לפני:

כב' הנשיאה הדס יהלום
נציג ציבור עובדים מר משה כהנא
נציגת ציבור מעסיקים גב' נירה עילם

התובעת
בלה ספיר
ע"י ב"כ עו"ד רן אביר
-
הנתבעים
1. מיכאל אדרי
ע"י ב"כ עו"ד שבתאי מזרחי

2. חפצים ייבוא ושיווק בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד משה אלגאלי

פסק דין
1. התובעת הועסקה במשך מספר חודשים בעבודות שונות. העבודה התבצעה בארץ ובחו"ל.

2. כתב התביעה הוגש תחילה נגד הנתבע 1.
נתבע 1 ביקש לצרף את הנתבעת 2 כנתבעת נוספת, בטענה שהיא זו שהעסיקה את התובעת. התובעת התנגדה לכך וטענה שהנתבע 1 בלבד היה המעסיק שלה.
בית הדין נעתר לבקשה לצירוף נתבעת.
לאורך כל העדויות, עד לשלב הסיכומים, טענה התובעת כי הנתבע 1 בלבד היה המעסיק שלה. בסיכומים טענה לראשונה כי יש לראות גם בנתבעת 2 כמעסיקתה.

3. בפנינו העידו התובעת, הנתבע 1 ומר צבי חפץ מנהל הנתבעת 1.
בתום שמיעת העדויות הוגשו סיכומים בכתב.

4. להלן העובדות העולות מחומר הראיות.

א. התובעת הגישה מועמדות לעבודה, בעקבות מודעה שפורסמה באתר חיפוש עבודה. התובעת הוזמנה לראיון עבודה שהתקיים במשרדי הנתבעת 2.

ב. ראיון העבודה נערך על ידי הנתבע 1. מנהל הנתבעת 2 נכח גם הוא בעת הראיון.

ג. התובעת עבדה בישראל ובחו"ל. את העבודה בישראל ביצעה ממשרדי הנתבעת 2.

ד. שכרה של התובעת הורכב משני רכיבים. שכר עבודה שולם לתובעת בישראל בסך 5,701 ₪ לחודש. בנוסף, עבור כל יום שהיה בחו"ל שולם לה 100 דולר. התשלום התבצע בישראל, על ידי הנתבע 1.

ה. בחודש אפריל לא שולם לתובעת שכר. התובעת שלחה מסרון לפיו , היא דורשת במיידי את שכר העבודה שלא שולם לה. בתשובה ענה הנתבע 1 :
"מבחינתי את לא עובדת יותר".

5. נדון להלן בסוגיות שבמחלוקת.

6. זהות המעסיק – הנתבע 1
בסמוך לאחר ראיון העבודה, שנערך על ידי הנתבע 1 במשרדי הנתבעת 2 , כתב הנתבע 1 את תנאי העבודה במסמך, שצורף נספח א' לתצהיר התובעת.
במסמך פורטו תפקידיה של התובעת ובכלל זאת עבודות מזכירות, תרגום וניהול מול חברות בחו"ל, הכנת דוחות מתורגמים "שיועברו לצד א' בלבד", בדיקת חשבונות הב נק, עמידה בקשר ישיר מול מנהלי מחצבות ומול ניב, נכונות לצאת לחול בהתראה של 48 שעות.

"צד א'" בהסכם הוגדר:
"אדרי מיכאל בשם חברת בס"ד גרמניה".

7. הנתבע 1 טען בתצהירו כי את הראיון ערך צבי חפץ מחברת חפצים בלבד.

בעדותו שינה גירסתו וטען:
".. אני הוא שראיין את התובעת לעבודה. אני לא זוכר מתי. אבל בראיון ישבנו שנינו אני ומר חפץ".

ואילו בהמשך העדות הוסיף גירסה שלישית :
"אני וצביקה מחפצים וגם ניר טרזי".
עוד טען, לראשונה בעדות, כי שלושתם שאלו את התובעת שאלות וכי שלושתם ביחד החליטו לקבל אותה לעבודה.

השם ניר טרזי הועלה לראשונה במהלך העדויות. כשנשאל על כך השיב תשובה ארוכה ולא עניינית. וכשנשאל מדוע לא זימן את מר טרזי לעדות השיב:
"כי הוא בחו"ל ורק עכשיו שמעתי שהיא טוענת שלא קיבלה כסף עבור העבודה שלה בחו"ל שזה שייך אליי ולכן ביקשתי מעורך הדין שלי להשיג את ניר טרזי..."/

8. בכתב ההגנה הנתבע הכחיש דבר קיומו של הסכם עבודה.
בסעיף 5 לכתב ההגנה נכתב:
"הנתבע מכחיש את ההסכם... הנתבע יטען כי לא ברור על ידי מי הוא נכתב ומתי...".

ואילו בעדותו הודה כי המסמך נכתב על ידו. כשנשאל על כך מסר תשובה מתחמקת ובלתי ברורה.

9. מהסכם העבודה עולה שהתובעת היא עוזרת אישית של הנתבע, כאשר כל הדיווחים שהתובעת נדרשה לתת היו לנתבע "צד א'" שהוא הנתבע .
מאידך, בעדות הנתבע טען לראשונה:
"ש. התובעת היתה עוזרת אישית שלך?
ת. לא. היא עבדה עם ניב טרזי יותר מאשר איתי".

10. הנתבע טען כי מי שהעסיק את התובעת היתה חברת בס"ד, שהוא בעל מניות בה, והיא חברה הרשומה בגרמניה.
אמנם בהסכם העבודה נכתב שמה של החברה ואולם כעולה מהראיות, לתובעת מעולם לא נמסר הסכם עבודה עם חברה זו. איש הקשר היחיד בשם החברה היה הנתבע ובהסכם אף דרש שכל הדיווחים יעשו לו ישירות.
עבודת התרגום של התובעת נעשתה עבור הנתבע בלבד, כעולה מהסכם העבודה ומעדותו:
"מי שהיה צריך תרגום זה אני והחברה בס"ד גרמניה...."

11. כאשר הנתבעת הגישה תביעה נגד הנתבע באופן אישי, הנתבע ביקש לצרף כנתבעת נוספת את הנתבעת 2 ולא את חברת בס"ד גרמניה.
אף בכך תימוכין לעובדה שהתובעת היתה עובדת של הנתבע ולא של חברה גרמנית עלומה שלא הובאו פרטים כלשהם אודותיה.

12. הנתבע אישר כי הוא זה ששילם לתובעת שכר עבור התקופה שעבדה בחו"ל. התשלום בוצע בישראל, במזומן. הנתבע טען שהכסף היה "של החברה" אולם לא הביא כל ראיה לכך.

13. כפי שיפורט להלן, הנתבע פיטר את התובעת, בהודעת ווטסאפ.

14. מהראיות עולה באופן ברור שהנתבע באופן אישי היה המעסיק של התובעת . עוד עולה מהראיות כי כל ההתנהלות של הנתבע במסגרת ההליך כאן, תשובותיו המתחמקות והסתירות בעדויות, נועדה להתחמק מחובותיו כמעסיק כלפי התובעת.

הנתבע הוא שקיבל את התובעת לעבודה, הוא שקבע את השכר, הוא ששילם לה חלק מהשכר, במזומן, הוא שנתן לתובעת הוראות עבודה והוא זה שפיטר אותה.
הטענה לחברה כלשהי הרשומה ופעילה בגרמניה, לא הוכחה. לא צורף הסכם עבודה מול אותה חברה, לא צורפו פרטים כלשהם של החברה. הנתבע לא ביקש לצרף את החברה כנתבעת. אין לדעת אם בכלל קיימת חברה כזו וממילא לא הוכח שהחברה העסיקה את התובעת.

15. זהות המעסיק – הנתבעת 2
בתצהיר העדות הראשית של מר חפץ, מנהל הנתבעת 2, טען כי התובעת היתה עובדת של חברת בס"ד בגרמניה ואילו הנתבעת 2 היתה רק גוף פורמלי להנפקת תלוש שכר, למרות שבפועל לא היתה מעסיקתה של התובעת ולא שילמה לה שכר עבודה.
עוד נטען בתצהירו, שחברת חפצים קשורה רק לעבודת התובעת בישראל ואין לה כל קשר לעבודת התובעת בחו"ל.
עוד נטען שהנתבעת 2 העסיקה את התובעת רק בחודשים שבהם יש תלושי שכר, מחודש ינואר 16' עד חודש מרץ 16'.

16. בעדותו הופנה להתכתבויות של התובעת במועדים שקדמו להנפקת התלושים. לדבריו:
"אני הוצאתי תלושים על התאריכים שעבדה בחפצים. יכול להיות שדיברנו קודם, כי אני פרסמתי את ההודעה בעיתון והיא פנתה".

17. בחקירתו הודה שהנתבעת היתה מעסיקתה של התובעת וכשנשאל האם רק הנתבעת השיב:
"לא יודע. אולי היו לה מעסיקים נוספים".

העד נשאל מדוע בתצהירו כתב דברים הפוכים והשיב:
"אמרתי ואני אומר גם עכשיו, שאנחנו היינו המעסיקים. ישבנ ו ביחד עם מיכאל אדרי, כשהיא התקבלה לעבודה, והיא התקבלה לעבודה בחברת חפצים ואני הבוס שלה".

טענה זו עומדת בסתירה לעובדה שהתובעת פוטרה על ידי הנתבע 1, כפי שיבואר להלן, ואילו מר חפץ, כמעסיק שלה, לא עשה דבר.
כשנשאל על כך השיב:
"אני לא רוצה להגיד דברים... זה התאים לי שהיא לא תבוא יותר לעבודה".

18. בהמשך חזר וטען שהנתבעת 2 היתה המעסיקה של התובעת רק בארץ וכי בכל הנוגע לעבודה בחו"ל, היתה לתובעת מעסיקה אחרת.
ואולם, העד הודה שהעבודה של התובעת, הן בארץ והן בחו"ל, היתה לתועלת הנתבעת 2:
"כל התחזוקה שלה בחו"ל, מיכאל אדרי, בס"ד שילמה לה. כנ"ל את האשל. לשאלת בית הדין, חפצים הייתה המעסיקה שלה רק על העבודה בארץ. חפצים שילמה את המשכורת על שירותה בארץ. הייתה המעסיקה שלה גם שם, כי נתנה לה הוראות, אבל לא תגמלה אותה על זה."

ובהמשך נשאל מדוע הצהיר שהנתבעת 2 התבקשה על ידי הנתבע 1 להוציא לתובעת תלושים, אם כיום הוא מודה שהתובעת הי תה עובדת של הנתבעת 2 ולכן היתה עליה חובה להוציא לתובעת תלושים. כך השיב:
"כדי להגיע להסכמה ביננו כי אנחנו ביחד. הוא שותף של כל מה שקורה בחו"ל, וכל מה שקורה שם, זה עבורי. עבור חברת חפצים. לא יצא מאוזבקיסטן לישראל שום פרטי אלא רק לחברת חפצים..."

וכן העיד:
"הוא לא הורה לי כלום. זה היה בשיתוף. הוא ביקש ואנחנו הסכמנו והגענו להסכמות".

19. מעדות מר חפץ עולה בבירור שהנתבעת 2 היתה מעסיקתה של התובעת, ביחד עם הנתבע, הן בכל הנוגע לעבודה בישראל והן בכל הנוגע לעבודה בחו"ל. השניים היו שותפים והעסיקו את התובעת ביחד, בהסכמה בינהם. העובדה שהנתבעת 2 לא שילמה את שכרה של התובעת עבור העבודה בחו"ל, אין משמעה שלא היתה המעסיקה שלה עבור עבודה זו, שעה שמנהל הנתבעת 2 הצהיר במפורש כי העבודה בחו"ל היתה גם לטובת הנתבעת 2.

20. זהות המעסיק – סיכום
הוכח כי התובעת הועסקה על ידי הנתבע ועל ידי הנתבעת 2, כמעסיקים במשותף, בכל תחומי העבודה, הן בישראל והן בחו"ל.
אנו קובעים כי הנתבעים היו מעסיקים של התובעת, כמעסיקים במשותף, וחבים בכל הזכויות הנובעות מכך, ביחד ולחוד.

21. תקופת העבודה
התובעת טענה בכתב התביעה שעבדה מיום 16/10/15 ועד 12/4/16.
הנתבעת 2 הנפיקה תלושי שכר לחודשים ינואר על מרץ 2016 בלבד.

22. בתלוש השכר לחודש ינואר 2016 נרשם כי מועד תחילת העבודה – חודש דצמבר 2015.
הנתבע 1 העיד כי ראיון העבודה נערך בחודש דצמבר 2015. אף מנהל הנתבעת 2 הצהיר שהראיון נערך בחודש דצמבר. לטענתו, רק בחודש ינואר 2016 התובעת "מסרה כרטיס עובד".

22. התובעת הציגה שורה ארוכה של מסרונים בינה לבין הנתבע. המסרון הראשון הוא מיום 18/11/15 ועולה ממנו, כי יחסי העבודה בין הצדדים כבר קיימים ולא החלו באותו יום.
התובעת לא הציגה ראיות על עבודה בחודש אוקטובר 2015, כטענתה. כמו כן לא הציגה ראיות באשר למועד שבו נערך ראיון העבודה או למועד שבו פורסמה המודעה שבעקבותיה זומנה לראיון.
מאידך, הסכם העבודה אינו נושא תאריך, זאת בניגוד להוראות החוק.

23. לאור האמור, אנו קובעים את מועד תחילת העבודה, ליום 1/11/15.

24. נסיבות הפסקת העבודה
בחודש אפריל 2016 חלה בנה של התובעת והיא נעדרה מהעבודה למספר ימים. התובעת פוטרה ביום 12/4/16, עת שלחה לנתבע 1 מסרון שבו הודיעה לו ששכרה טרם שולם ולכן אינה רואה טעם להגיע לעבודה.

על כך השיב הנתבע:
"טוב תגיעי תקבלי את המשכורת ותביאי אישור מחלה על כל הימים שנעדרת ומבחינתי את לא עובדת יותר בהצלחה".

מדובר בפיטורים לכל דבר ועניין.
ובאשר לנתבעת 2, נשאל מר חפץ בעדותו מה עשה לאחר שהתובעת הודיעה לו שפוטרה והוא השיב כי מבחינתו "התאים לו" שהתובעת לא תגיע יותר לעבודה.

25. משהתובעת פוטרה, זכאית לדמי הודעה מוקדמת בסך 3,784 ₪ , כפי שתבעה.

26. התובעת עתרה בנוסף לפיצוי בגין העדר שימוע. במיסרון ששלחה ביום 12/4/16 , התובעת ביקשה לקבל שכר עבודה, לאחר המועד הקבוע בחוק לתשלום שכר. בתגובה לבקשתה – פוטרה, ללא הליך שימוע וללא שנשמעה עמדתה לפני הפיטורים.
יש לחייב את הנתבעים בפיצוי בגין הליך פיטורים לא תקין.
בשים לב לתקופת העבודה הקצרה אל מול התנהלות הנתבעים כאשר כל אחד מהם הטיל את האחריות על חברו, וכן בשים לב לנסיבות הפיטורים – בעקבות דרישה לתשלום שכר עב ודה, אנו מעמידים את הפיצוי על שכר עבודה לחודש, סה"כ 11,101 ₪.

27. שכר עבודה לחודש אפריל
התובעת פוטרה ביום 12/4/16. התובעת טענה שלא קיבלה שכר עבודה לחודש אפריל.
לנתבעים לא היתה כל הגנה מפני רכיב תביעה זה. הנתבעת 2 טענה אמנם כי אינה חייבת שכר עבור עבודה בחו"ל, אולם טענתה זו נדח ית, כמובא לעיל.

28. התובעת זכאית לשכר עבודה בסך 16,455 ₪, כפי שתבעה. סכום זה מורכב משכר עבודה לחודש אפריל 2016 וכן משתלום עבור נסיעות לחו"ל אשר לטענת התובעת, טרם שולם לה. הנתבעים לא הביאו ראיה לתשלום שכר חודש אפריל או לתשלום עבור נסיעות לחו"ל בחודשים קודמים ולכן התביעה ברכיב זה מתקבלת במלואה.
בנסיבות החריגות כפי שהוכחו בפנינו, יש לחייב את הנתבעים בתשלום פיצויי הלנת שכר, שכן לא הובאו כל נסיבות המצדיקות אי תשלום שכר עבודה לתובעת עבור עבודה שבוצעה בפועל. בשים לב למכלול הנסיבות אנו מעמידים את פיצויי ההלנה על סך 10,000 ₪.

29. נסיעות
התובעת זכאית להחזר הוצאות נסיעה בהתאם להוראות צו ההרחבה הכללי, בסך 22.4 ₪ ליום עבודה, סה"כ 2,587 ₪ (חמישה וחצי חודשים לפי 21 ימי עבודה בחודש).

30. פיצוי אי הפרשה לפנסיה
התובעת הצהירה כי קודם לעבודתה בתקופה המדוברת, היתה לה פוליסה קיימת בחברת מגדל. עדותה לא נסתרה. בהסכם העבודה אין התייחסות לנושא הפרשות לפנסיה.
לפיכך, התובעת זכאית לפיצוי בגין העדר הפרשה לפנסיה, בהתאם לשכר הממוצע במשך, כפי שתבעה- 9,334 ₪.
התובעת תבעה 5% פיצוי בלבד ולכן לא ניתן לפסוק יותר משתבעה.
התובעת זכאית לפיצוי כאמור, עבור 5.5 חודשי עבודה, סה"כ 2,566 ₪.

31. פדיון חופש
הנתבעים לא הוכיחו שהתובעת ניצלה ימי חופש או כי קיבלה תשלום על ידי חודש. התובעת זכאית לפדיון 4.5 ימים לפי שכר בסך 11,101 ₪, סה"כ 2,379 ₪.

32. ביגוד וחפצים
רכיב תביעה זה לא הוכח. הטענה נטענה באופן כללי ללא פירוט.

33. פיצוי בגין העדר תלושי שכר
התובעת לא קיבלה תלושי שכר לחודשים נובמבר ודצמבר 2015 וכן לחודש אפריל 2016. אנו מעמידים את הפיצוי ברכבי זה על בסך 2,000 ₪.

34. סוף דבר
תביעת התובעת מתקבלת.
הנתבעים ביחד ולחוד ישלמו לתובעת את הסכומים המפורטים להלן:
א. דמי הודעה מוקדמת בסך 3,784 ₪.
ב. שכר עבודה בסך 16,455 ₪ בצירוף פיצויי הלנת שכר בסך 10,000 ₪.
ג. החזר הוצאות נסיעה בסך 2,587 ₪.
ד. פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה בסך 2,566 ₪.
ה. פדיון חופשה בסך 2,379 ₪.
ו. פיצוי בגין העדר תלושי שכר בסך 2,000 ₪.

כל הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

35. הנתבעים ביחד ולחוד ישאו בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך 12,000 ₪ צמודים כחוק מהיום.

ניתן היום, 19/5/19 , בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג ציבור (ע)
מר משה כהנא

הדס יהלום, נשיאה

נציגת ציבור (מ)
הגב' נירה עילם