הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 3153-12-14

לפני:

השופטת נטע רות
נציג ציבור (מעסיקים) מר מרדכי מנוביץ'

התובעת
קרן הרשקוביץ
ת.ז. XXXXX141
ע"י ב"כ: עו"ד ישי פולק
-
הנתבעת
אשכנזי זלצמן בע"מ
ח.פ. 512076531
ע"י ב"כ: עו"ד יובל גבעון

פסק דין

בפנינו תביעה לתשלום פיצוי ממוני (הפרשי שכר) בגין פיטורי התובעת בניגוד לחוק עבודת נשים התשי"ד 1954 (להלן – חוק עבודת נשים) (סך של 99,000 ₪), לתשלום פיצוי לא ממוני בסך של 50,000 ₪ בגין פיטורים בניגוד לחוק עבודת נשים וכן לתשלום הפרשי פיצויי פיטורים (בסך של 8,408 ₪) ולב יצוע השלמת ההפרשות הסוציאליות לקופות הגמל בסך של 711 ₪. בנוסף עתרה התובעת לתשלום פיצוי בגין הפרת החובה למתן הודעה לעובד בסך של 15,000 ₪ ולתשלום פיצוי בשל טעויות בתלושי השכר על פי שיקול דעת בית הדין.

רכיב התביעה המרכזי נוגע כאמור לטענת התובעת כי היא פוטרה בעת שעברה טיפולי פוריות ללא קבלת אישור הממונה על חוק עבודת נשים כפי המתחייב, לטענתה, מן החוק וכן לטענה כי פיטוריה היו פועל יוצא של טיפולי הפוריות ומשכך יש בכך גם הפליה אסורה בהתאם לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה התשמ"ח – 1988 (להלן - חוק שוויון ההזדמנויות).

הנתבעת הינה חברה העוסקת במתן שירותי פרסום בעיתונות בטלוויזיה, בשלטי חוצות וברדיו, והיא העסיקה בתקופה הרלבנטית לתביעה כ-25 עובדים.

התובעת הועסקה בנתבעת מיום 1.7.12 ועד ליום 10.7.14, מועד שבו פוטרה מעבודתה.

בתחילת הדרך הועסקה התובעת בתפקיד של סופרווייזרית ולאחר חופשת לידה, שהחלה ביום 18.6.13 והסתיימה ביום 1.12.13 , היא החלה לשמש בתפקיד של מנהלת לקוחות.

ביום 26.2.14, למעלה מ-4 חודשים לפני פיטורי התובעת, נערכה לתובעת שיחת שימוע, שבה נכחו מר טל אשכנזי, הבעלים ומנכ"ל הנתבעת, וכן סמנכ"ל הלקוחות מר בני יוסף. שיחה זו הוגדרה כשימוע לפני פיטורים. במהלך השיחה הועלו טענות שונות באשר לתפקודה של התובעת ובכלל כך טענות בדבר אי עמידה בזמנים, אי קבלת מרות, בעיות ביחסי אנוש וסירוב לבצע מטלות (ר' נספח י"ד1 לתצהיר התובעת).

במהלך אותה שיחה ולאחר שניתנה לתובעת הזדמנות להשיב לטענות שהוצגו לה, התבקשה התובעת להודיע האם בכוונתה להמשיך ולעבוד בנתבעת בכפוף לשיפור תפקודה או להיות מפוטרת. ה נתבעת נתנה לתובעת שהות של מספר ימים להודיע עמדתה, כאשר ביום 2.3.14 בפגישה נוספת שקיימו מר יוסף, מר אשכנזי והתובעת, הודיעה התובעת כי היא מקבלת את הביקורת שהופנתה כלפיה וכי היא מבקשת להמשיך ולעבוד בנתבעת תוך הבטחה לשפר את תפקודה. לאור הודעת התובעת, החליטה הנתבעת לאפשר לה להמשיך ולעבוד אצלה. יודגש כי אירועים אלה התרחשו לפני שהתובעת הודיעה למי ממנהליה בנתבעת על כך שהיא עוברת או מתעתדת לעבור טיפולי פוריות.

במהלך ישיבת הנהלה שהתקיימה בנתבעת ביום 5.6.14 ובשל חוסר שביעות רצון מתפקודה של התובעת הוחלט לזמן את התובעת לפגישה נוספת על מנת להודיע לה על סיום העסקתה. יצוין כי בעת קבלת ההחלטה התכוננה הנתבעת אף לצמצם את היקף כוח האדם ולא להעסיק עובדת אחרת תחת התובעת.

שלושה ימים לאחר המועד שבו הוחלט להודיע לתובעת על הכוונה להפסיק את עבודתה, הודיעה התובעת למר אשכנזי כי היא החלה לעבור טיפולי פוריות, טיפולים אשר התובעת נעדרה בגינם כבר ביום 20.5.14.

ביום 10.6.14 נערכה פגישה עם התובעת אשר במהלכה הודע לה על סיום העסקתה בחברה. ביום 11.6.14 נמסרה לתובעת הודעה על הפיטורים, אשר נכנסו לתוקף ביום 10.7.14.

אין חולק על כך כי ביום 20.5.14 - מועד שבו עברה התובעת טיפולי פוריות - התובעת עזבה את העבודה בשעה 13:30 בעוד שעל פי הסכם ההעסקה היא אמורה הייתה לעבוד עד השעה 18:00. התובעת סיימה את טיפולי הפוריות בשעה 16:51. אין מחלוקת אף על כך שהתובעת לא הודיעה מראש לנתבעת על טיפול הפוריות ולא הציגה מסמך רפואי בעניינו קודם ליום 24.6.14 דהיינו - לאחר שנינתה לה הודעה על פיטוריה וטרם כניסת הפיטורים לתוקף. אין מחלוקת אף על כך שהתובעת לא עברה טיפולי הפריה לאחר ה-20.5.14 ועד לתום יחסי העבודה וכן על כך שהיעדרות התובעת מן העבודה ביום 20.5.14 נוכתה מצבירת החופשה של התובעת, אשר על פי רישומי הנתבעת עמדה באותו מועד ביתרה שלילית. על בסיס התשתית העובדתית הנ"ל נתייחס בהמשך הדברים למחלוקות המשפטיות והעובדתיות שבין הצדדים ונכריע בהן אחת לאחת.

המחלוקת הראשונה והמרכזית הייתה האם הפרה הנתבעת את חוק עבודת נשים בכך שהיא החליטה על פיטורי התובעת בלא לקבל את היתר הממונה על עבודת נשים בעת שהתובעת הייתה בטיפולי פוריות. לעניין זה קיימת מחלוקת בין הצדדים איזה מהחלופות שבחוק עבודת נשים היה על הנתבעת להחיל במקרה של התובעת:

הנתבעת טוענת כי התקיימו במקרה זה הנסיבות המופיעות בסעיף 9(ה)1 לחוק עבודת נשים, שעניינן היעדרות מעבודה לצורך טיפולי הפוריות ולכן התובעת הייתה זכאית להגנת החוק אך ורק בתנאי שההיעדרות הייתה בהתאם לסעיף 7(ג)(4) או (ג)(1) לחוק (בכפוף לאישור הרופא המטפל בכתב כטיפול המחייב זאת ובמידה שאישר ובכפוף לכך שהתובעת תודיע על כך למעסיקה מראש, כאשר דין ההיעדרות הינה כדין היעדרות מפאת מחלה). לאור זאת טוענת הנתבעת כי משהתובעת נעדרה בעבודתה לצורף טיפולי פוריות, אולם לא הודיעה על כך מראש לנתבעת , ואף לא המציאה אישור מן ה רופא על פי הנדרש בחוק, הרי שלא חלה עליה הגבלת הפיטורים הנקובה בחוק עבודת נשים. בהתאם לכך היא (הנתבעת) לא הייתה מחויבת לפנות ולקבל את אישור הממונה על עבודת נשים לצורך פיטוריה של התובעת.

התובעת טוענת מנגד - כי הסעיף הרלבנטי הוא דווקא סעיף 9(ה)(3) דהיינו - הסעיף החל על עובדת שלא נעדרה מעבודתה או שלא ניצלה את הזכאות להיעדר לצורך טיפולי פוריות. משכך לשיטתה בנסיבות הללו על מנת לזכות בהגנות שבחוק עבודת נשים לעניין הגבלת הפיטורים, לרבות הצורך בקבלת היתר לפיטורי ם מן הממונה על עבודת נשים - די היה במתן הודעה לנתבעת על הטיפולים לא יאוחר מ-3 ימי עבודה ממועד מתן ההודעה המוקדמת לפיטורים וכן במסירת אישור רפואי על הטיפולי הפוריות בתוך 14 יום מאותו מועד.

עולה אפוא מן הדברים וככל שנבקש למקד את המחלוקת - כי הצדדים חלוקים למעשה בשאלה האם יש לראות את מספר השעות שבהן שהתה התובעת מחוץ לעבודה ביום 20.5.14 , ואשר במהלכן היא עברה טיפולי פוריות כ"היעדרות מן העבודה" כמשמעה בסעיף 9(ה) לחוק עבודת נשים. ככל שתתקבל גרסת הנתבעת בהקשר זה כי יש לראות בכך היעדרות כמשמעה בחוק עבודת נשים - אזי שבשים לב לכך שהתובעת לא הודיעה על כך מראש למעסיק ולא מסרה על כך אישור רפואי לפני ההיעדרות, הרי שלא חלות לגביה ההגנות שבחוק עבודת נשים ובכלל כך הצורך בקבלת היתר של הממונה על עבודת נשים.

נקדים ונציין כי במחלוקת הפרשנית שבין הצדדים מעדיפים אנו את עמדתה של התובעת על פני עמדת הנתבעת בכל הנוגע לסוגית "ההיעדרות" ולמשמעות של מונח זה לעניין חוק עבודת נשים וזאת , כפי שיוסבר להלן.

בראשית הדברים נציין כי אכן מקובלת עלינו עמדתה של הנתבעת שלפיה המחוקק הבחין בין שני מצבים: המצב האחד הוא זה שבו העובדת מנצלת את זכאותה להיעדר מהעבודה עקב טיפולי פוריות ולזקוף את ימי ההיעדרות על חשבון ימי מחלה, ואז היא מחויבת להודיע על כך מראש למעסיק ואף למסור לו אישור רפואי מתאים מראש. המצב השני הוא זה שבו העובדת בוחרת שלא לנצל את זכאותה להיעדר מהעבודה עקב טיפולי פוריות ולזקוף אגב כך את ההיעדרות על חשבון ימי מחלה, כאשר בנסיבות אלה אין היא מחויבת להודיע מראש למעסיק על טיפולי הפוריות ואף לא להמציא לו מראש אישור רפואי. עם זאת על מנת לזכות להגנה שבחוק בנוגע לפיטורים , עליה להודיע על טיפולי הפוריות למעסיק ולהמציא אישור רפואי לאחר הודעת הפיטורים במועדים שנקבעו בחוק, כמפורט לעיל. כמו כן מקובלת עלינו ההנמקה שהציגה הנתבעת לאבחנה זו הנעוצה בעיקרה באיזון הראוי שבין אינטרס העובדת לבין אינטרס המעסיק. זאת בשים לב לכך שעובדת הנעדרת מעבודתה או צפויה להיעדר מעבודתה לעתים תכופות, בשל טיפולי פוריות ומבקשת לנצל אגב כך את הזכות שימי ההיעדרות לא ייגרעו ממכסת ימי חופש תה (וייזקפו על חשבון ימי מחלה), מחויבת ליתן אפשרות נאותה למעסיק להיערך להיעדרויות מסוג זה מראש.

בהתאם לכך נדרשת העובדת להודיע מראש על שהייתה מחוץ לעבודה לצורך טיפולי פוריות ולהמציא אישורים רפואיים מתאימים. דרישה שאיננה מופנית לעובדת שאיננה מבקשת לנצל את הזכות להיעדר באופן הנ"ל ואולי אף מבקשת לשמור את נושא טיפולי הפוריות באופן דיסקרטי תוך תשלום "המחיר" הנובע מכך שלפיו – אותם ימים שבהם היא שוהה מחוץ לעבודה לרגל טיפולי הפוריות יופחתו ממכסת חופשתה השנתית. משמע, עיקר האבחנה שבין שני המצבים נעוץ ב כוונה לאפשר למעסיק להיערך מראש ולהתמודד עם הקשיים שעלולים לעלות בשל היעדרות העובדת עקב טיפולי פוריות בהתאם לזכות המוקנית לה בחוק. היעדרות הצפויה לחרוג ממכסת החופשה המוקנית לכל עובד על פי החוק.

מן הכלל אל הפרט
עם זאת ושעה שאנו בוחנים את הרציונל לאבחנה זו ומבקשים ליישם אותו במקרה של התובעת, הרי שעולה כי התובעת אכן ביקשה לשמור את נושא טיפולי הפוריות באופן דיסקרטי ולא לשתף בו את המעסיק. משכך היא אף לא הודיעה למעסיק על טיפולי הפוריות והיעדרותה למספר שעות, לצורך הטיפול היחיד שעברה במהלך כל התקופה הרלבנטית, נזקפה על חשבון ימי החופשה שלה. משמע, מתוך המכלול עולה כי אין מדובר בשהייה מחוץ לעבודה לרגל אותם טיפולים אשר אמורה או צפויה הייתה להשפיע על סדרי העבודה או להביא לניצול של זכויות מעבר לזכות הניצול של ימי החופשה העומדת לכל עובד.

באומרנו זאת ערים אנו לכך שיכול והתובעת הייתה ביתרת חופשה שלילית במועד שבו נעדרה, אולם יש ליתן בהקשר זה את הדעת לכך שייתרה זו הייתה זניחה באופן שאינו חורג מן המקובל או מביא לשיבוש סדרי העבודה כאשר בהמשך ניתן היה להפחית משכרה את הניצול העודף או לגרוע אותו בעתיד מזקיפת ימי החופשה. זאת להבדיל ממצב דברים המבטא כוונה להחסיר ימי עבודה לצורך וטיפולי פוריות על חשבון ימי המחלה ובאופן העשוי לשנות את סדרי העבודה.

נדגיש כי עיקר האבחנה הנוגעת למשמעות שיש ליתן לשהייה של מספר שעות מחוץ לעבודה לצורך טיפולי הפוריות כשהייה שהינה "היעדרות" במשמעות החוק או בשהייה שאין לראותה כהיעדרות כאמור - נסמך על מבחן המידה. משמע – לא מן הנמנע כי לו היה מדובר בשהייה מחוץ לעבודה של מספר ימים ובחריגה משמעותית ולא זניחה ממכסת ימי החופשה אזי שהמסקנה הייתה שונה. זאת כאמור כפועל יוצא מן השאלה באיזו מידה הביאה אותה שהייה לשינוי בסדרי העבודה או באיזו מידה היה בה לנבא שינוי צפוי כאמור.

נוסיף ונציין כי לא נעלמו מעינינו טענות הנתבעת וכן האסמכתאות שהציגה על מנת לשכנע את בית הדין בטענתה ביחס למשמעות שיש ליתן למילה "היעדרות" לצורך פרשנות הוראות החוק ולצורך הברירה בין סעיפים 9(ה)(1) לבין 9(ה)(3), אלא שלטעמנו , למרות שהשאיפה היא לפירוש אחיד של מונחים המופיעים בחקיקה, הרי שלא תמיד הדבר ניתן ויש להעדיף את הפרשנות התכליתית העולה בקנה אחד עם לשון החוק. במקרה דנן, הפרשנות התכליתית למונח היעדרות קשורה כאמור לשאלת האיזון הראוי ולהגנה שביקש ליתן המחוקק לזכויות המעסיק בנסיבות שבהן עובדת העוברת טיפולי פוריות צפויה להיעדר לעתים תכופות בשל טיפולי פוריות מעבר למכסת ימי החופשה . זאת באופן אשר יאפשר למעסיק להיערך באופן הולם להיעדרות מסוג זה האמורה להשפיע על סדרי העבודה. מכאן גם החובה להודיע עליה מראש. ממכלול הנסיבות עולה כי במקרה כאן לא זו הייתה המשמעות או ההשלכה של שהיית התובעת מחוץ לעבודה במועד הרלוונטי והיחיד שבו עברה טיפולי פוריות. זאת, משדובר בחיסור חד פעמי למשך שעות ספורות שאת סיבותיו ביקשה התובעת לשמור בדיסקרטיות . חיסור אשר נזק ף כאמור על חשבון ימי החופשה והשתרע על פני מספר שעות בלבד. חיסור שלא היה בו לשבש את סדרי העבודה או ללמד על שיבוש עתידי צפוי בסדרים אלה.

המסקנה הנגזרת מן האמור היא כי במקרה של התובעת חל דווקא סעיף 9(ה)(3) לחוק עבודת נשים, אשר על פיו הנתבעת הייתה מחויבת לפנות לממונה על עבודת נשים כדי לקבל היתר לפיטורים, בנסיבות שבהן התובעת לא נעדרה מהעבודה (על פי המשמעות אשר לטעמנו יש ליחס למילה היעדרות) ושעה שהתובעת הודיעה על טיפולי הפוריות והמציאה אישורים בהתאם ועל פי הקבוע בחוק, לאחר הודעת הפיטורים. אין חולק כי הנתבעת לא קיבלה אישור כאמור על אף שהייתה מחויבת בכך על פי הניתוח דלעיל .

מכאן שנותר לנו לדון בשאלה מהו גובה הפיצוי לו זכאית התובעת, אם בכלל , בנסיבות הללו. שאלה שאליה נדרש מיד להלן.

סעיף 13א(ב)(1) לחוק עבודת נשים קובע כי לבית הדין נתונה סמכות לפסוק פיצויים שסכומים לא יפחת מ-150% מהשכר שהיה מגיע לעובדת במהלך התקופה המזכה וזאת ככל שהוא מצא כי העובדת שהגישה את התובענה פוטרה בניגוד להוראות סעיף 9 לחוק. עם זאת נקבע כי בית הדין רשאי מטעמים מיוחדים שיירשמו לפסוק פיצויים בסכום אחר שייקבע.

לטעמנו יש מקום לעשות שימוש בהוראות סעיף זה ולפסוק פיצוי לזכות התובעת על הצד הנמוך וזאת משני טעמים עיקריים: הטעם האחד עניינו המחלוקת המשפטית שבין הצדדים שהייתה מחלוקת כנה וממשית בנוגע לחובת הנתבעת לפנות לממונה על עבודת נשים לצורך פיטורי התובעת. מחלוקת שעוררה שאלות משפטיות אשר טרם נדונו ומשאין לומר כי הטענות שהעלתה בעניין זה הנתבעת בנוגע לפרשנות המונח "היעדרות" היו טענות סרק. לא למותר לציין כי בית הדין אף הוא התחבט בשאלה זו ואף עמד על הקושי ליתן לה מענה חד משמעי או נקי מספקות כאשר בסופו של יום נקבע כי מדובר בשאלה פרשנית שהתשובה לה נסמכת על עניינים של מידה. לכן היא עשויה להיות מוכרעת על חוט השערה.

הטעם השני עניינו בסוגית "הקטנת הנזק" והוא נסמך על פסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה בע"ע ארצי 285/09 פרופסור אריאל בן עמר שירותי רפואת שיניים והשקעות בע"מ נ' אנה פלדמן, שם נקבע כי יש מקום להתחשב לעניין פסיקת הפיצוי לפי חוק עבודת נשים בסכומים שהשתכרה העובדת "בתקופה המוגנת" לאחר פיטוריה שנעשו בניגוד לאותו חוק ובלשון הפסיקה לאמור:

"ככל שעובדת עבדה בפועל בתקופה המוגנת לאחר פיטוריה – יש לנכות את הסכומים אותם השתכרה מהפיצוי הממוני שייפסק לזכותה בגין תקופה זו, אך בהתחשב בקושי המובנה במציאת עבודה תוך כדי היריון אין לצפות ממנה להוכיח כי עשתה מאמץ אינטנסיבי למצוא עבודה חלופית."

דברים אלה נאמרו אמנם בקשר לפיטורי עובדת בהיריון אולם הם נכונים גם לגבי פיטורי עובדת הנמצאת בטיפולי פוריות.

במקרה דנן עולה כי התובעת, בסיוע הנתבעת, מצאה עבודה חלופית שבה השתכרה 10,000 ₪ לחודש. זאת סמוך לאחר פיטוריה; כי תקופת ההגנה הקבועה בחוק היא של 150 יום ממועד הטיפול הראשון שהיה כאמור ב-20.5.14 כך שהיא השתרעה עד ליום 19.10.14 ; כי התובעת פוטרה ביום 10.7.14 ומכאן שתקופת ההגנה השתרעה על פני כ- 3 חודשים וכן כי הפער שבין השכר שהשתכרה בנתבעת לבין השכר שהיא השתכרה אצל המעסיק החדש הסתכם בסך של 1,250 ₪ לחודש.

לאור טעמים אלה מצאנו לפסוק לזכות התובעת פיצוי סמלי בלבד מכוח חוק עבודת נשים על הצד הנמוך בסך של 3,000 ₪ בלבד.

אשר לתביעה לתשלום פיצוי לפי חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה אשר עלתה וחודדה בסיכומי התובעת הרי שיש לדחותה. בהקשר זה צודקת הנתבעת כי התובעת לא ביססה בכתב התביעה עילה על פי חוק זה ולא טענה כי היא פוטרה בשל הפליה על רקע טיפולי פוריות.

מעבר לכך ולא לפי סדר החשיבות יאמר – כי מחומר הראיות עולה כי התובעת לא פוטרה מחמת טיפולי הפוריות אלא מחמת חוסר שביעות רצון מתפקודה. בהקשר זה יש ליתן משקל לכך שלתובעת נערך שימוע כ-4 חודשים לפני הפיטורים בנוגע לחוסר שביעות רצון רבה מתפקודה. התובעת אף הודתה בטענות שהועלו כלפי תפקודה וכן בעובדה כי היא לא הסתדרה עם הממונים עליה. נזכיר גם כי התובעת לא התייחסה לשימוע הנ"ל במסגרת כתב התביעה על אף שייתכן שמן הראוי היה לעשות כן נוכח הרלבנטיות שלו לשאלת הקשר הסיבתי שבין הפיטורים לבין טיפולי הפוריו ת. שימוע זה מלמד כאמור על חוסר שביעות רצון מתמשך מן התפקוד של התובעת כמו גם על הרצון לצמצם בעלויות העסקתה.

עוללות
אשר לתביעה לתשלום פיצוי בגין אי מתן הודעה לתובעת על תנאי עבודתה, הרי שיש לדחותה. זאת, בשים לב לקיומו של הסכם העסקה, נספח ג' לכתב התביעה, בשים לב לנספח ח' לתצהיר התובעת שבו פורטו השינויים בהסכם העבודה של התובעת.

אשר לטענה כי התובעת הייתה זכאית לתשלום הפרשים בגין פיצויי פיטורים והפרשות סוציאליות הרי שהטענה לא הוכחה.

לאור כל האמור דין התביעה להידחות, למעט פסיקת הפיצוי הסמלי לפי חוק עבודת נשים בסך של 3,000 ₪.
אשר לשאלת ה הוצאות יאמר כי מאחר ובמסגרת ההליך העלתה התובעת, בין היתר, שאלות הראויות לדיון הרי שלא מצאנו מקום לחייבה בהוצאות חרף העובדה שהחלק הארי של התביעה - נדחה .

בנוסף, מבקשים אנו להביע את התרשמותו והערכתו של בית הדין לדרך הטיעון המעמיקה, היסודית והרהוטה של ב"כ שני הצדדים להליך אשר סייעה רבות לבית הדין.

לאור כל האמור תשלם הנתבעת לתובעת תוך 30 יום ממועד קבלת פסק דין זה סך של 3,000 ₪.

ניתן היום, ג' תמוז תשע"ז, (27 יוני 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר מרדכי מנוביץ', נציג ציבור מעסיקים

נטע רות, שופטת