הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 29642-12-15

לפני:

כב' השופטת הבכירה עידית איצקוביץ - אב"ד
נציגת ציבור ( מעסיקים) גב' ברקת שני

התובע
יצחק ילינובה, ת.ז XXXXXX685
ע"י ב"כ עו"ד יואל גואל שמחי
נגד
הנתבעת
ע.מ חלפים בע"מ, ח.פ 51133447
ע"י ב"כ עו"ד מנחם לפידור

פסק דין

1. התובע, מר דורון ילינובה (להלן – דורון או התובע), הגיש ביום 16.12.15 תביעה כנגד ע.מ. חלפים בע"מ (להלן – הנתבעת) כיורש של אביו, מר יצחק ילינובה ז"ל (להלן – יצחק או המנוח).
בכתב התביעה נאמר כי המנוח היה חולה, טופל בתרופות פסיכיאטריות ואושפז בבית החולים לב השרון מעת לעת לפי מצבו הנפשי. לפני יום מותו התגורר המנוח בהוסטל ברח' אינילביץ 4 בנתניה. נאמר כי התובע הושפע מנסיבות מותו של אביו ומצבו הנפשי התדרדר, ואף הוא מאושפז מעת לעת במרכז רפואי לבריאות הנפש "לב השרון".

התובע דרש בתביעתו המקורית פיצויי פיטורים עקב פטירת המנוח בסך 500 ₪, וזכויות אחרות אשר לטענתו הגיעו למנוח: חופשה שנתית בסך 500 ₪, דמי הבראה בסך 500 ₪ והפרשות לקרן פנסיה או ל קופת גמל בסך 500 ₪.

2. לאחר שהוגש כתב הגנה ואף התקיים קדם משפט בהליך, הגיש התובע כתב תביעה מתוקן, גם כיורש של יצחק המנוח, כאשר סכומי התביעה שונו באופן מהותי, והתבססו על חוות דעת של רואה חשבון, מר יהודה בנימיני.
הזכויות הנדרשות על ידי התובע בכתב התביעה המתוקן הן כדלקמן:
פיצויי פיטורים בגין תקופת העבודה מיום 1.8.93 ועד ליום 31.7.10, לפי שכר אחרון בסך 2,270 ₪ = 38,590 בצירוף פיצויי הלנת פיצויי פיטורים;
פדיון חופשה בגין השנים 2008-2010 בסך 5,629.60 ₪ בצירוף פיצויי הלנה;
דמי נסיעות בגין השנים 2008-2010 בסך 4,552 ₪ בצירוף פיצויי הלנה;
הפרשות לפנסיה בגין השנים 2008-2010 בסך 1,972 ₪ בצירוף פיצויי הלנה.
סה"כ סכום כתב התביעה המתוקן ה וא 50,744 ₪ ובצירוף פיצויי הלנה בסך של 1,123,693 ₪.
3. הנתבעת הגישה כתב הגנה מתוקן שבו העלתה טענת התיישנות לגבי כל סכום אשר קדם ל-7 שנים מהגשת כתב התביעה המתוקן.
לגופה של התביעה נטען כי בין יצחק ז"ל ובין הנתבעת לא שררו יחסי עבודה, שכן פעילות המנוח בנתבעת הייתה כחלק מהליך שיקום שלו ולא כעובד, ו לכן לבית הדין לעבודה אין סמכות עניינית לדון בתביעה.
כמו-כן, נאמר כי תביעתו של התובע כיורש המנוח מוגבלת, לכל היותר, לשליש מכל סכום שייפסק, אם ייפסק.

המנוח הוכר, עקב מצבו הנפשי, כנכה על ידי המוסד לביטוח לאומי ואף קיבל קצבת נכות כללית, בשיעור של 100%. נאמר בכתב ההגנה כי המנוח היה הלום קרב ממלחמת יום כיפור (שצה"ל לא הכיר בו ככזה), וסבל מבעיות נפשיות קשות שבגינן אושפז לאורך השנים פעמים רבות ולתקופות ארוכות.

בשנת 1993 פנה המוסד לביטוח לאומי לעזרא מנספלד, מנהל הנתבעת (להלן – עזרא), וביקש ממנו שהנתבעת תסייע בשיקומו של המנוח . עזרא נעתר לבקשה. מחודש אוגוסט 1993 ועד לפטירתו, ביום 2.8.10, היה המנוח אמור להגיע לנתבעת בין הימים א'-ו' ל-4 שעות ביום כחלק מהליך השיקום – ולא כעובד. המנוח, עקב מצב בריאותו, לא הגיע באופן סדיר לנתבעת ונעדר לתקופות ארוכות, עקב אשפוזים. הנתבעת מתוך מ חווה של רצון טוב שילמה למנוח "משכורת", בין אם הוא עבד ובין אם החסיר ימים או שעות.
בנוגע לדרישה לפיצויי פיטורים, טענה הנתבעת כי תביעת התובע לא מגלה עילה כיורש, והוא לא טען שהוא שאיר כהגדרתו בסעיף 5 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (להלן – חוק פיצויי פיטורים). אשר ליתר רכיבי התביעה, בנוסף לטענת התיישנות, הכחישה הנתבעת את זכאות המנוח.
כמו-כן, טענה הנתבעת כי התובע לא זכאי לפיצויי הלנה שגם הם התיישנו.

4. הוכחות שנשמעו בהליך

מטעם התובע הוגשו תצהירי עדות ראשית של התובע עצמו ושל אשתו, גב' אילנית ילינובה (להלן – אילנית). ואולם, התובע לא התייצב לדיון לשמיעת הוכחות שהתקיים ביום 27.12.18 ו תצהירו הוצא מן התיק.

מטעם הנתבעת הגישו תצהיר ונחקרו בדיון עזרא, שהוא המנהל והבעלים של הנתבעת וגב' רות רוזנטל (להלן – גב' רוזנטל), עובדת סוציאלית אשר עבדה בסניף נתניה של המוסד לביטוח לאומי. גב' רוזנטל הצהירה כי במסגרת תפקידה פנתה למר עזרא וביקשה ממנו שהחברה שבבעלותו תעסיק את המנוח כדי לסייע לשיקומו, והוא נענה לבקשתה.

הוגשו מסמכים מטעם הצדדים, וביניהם העתק מכתב התביעה שהוגש לבית המשפט השלום בכפר סבא כנגד משרד הבריאות, עיריית נתניה, הוסטל "בית אביב" והנתבעת, תביעה כספית-נזקית עקב פטירת המנוח (תיק 30276-06-17).

הוגש צו ירושה מיום 8.1.12, שלפיו היורשים של המנוח הם התובע - דורון, רינת ילינובה ואבי ילינובה, בחלקים שווים.
לפי הנאמר בכתב התביעה האחים של התובע, רינת ואבי, אינם מעוניינים בתביעה הנוכחית וגם לא בתביעה שהוגשה לבית משפט שלום.

5. טענה על העדר יחסי עובד-מעסיק בין המנוח לבין הנתבעת

אין חולק כי הנתבעת הנפיקה תלושי שכר עבור המנוח ושילמה לו שכר. זאת, אף אם העסקתו הייתה חלק מתהליך השיקום שלו, והעבודה הותאמה למגבלותיו.
גם גב' רוזנטל, עובדת סוציאלית אשר יצרה את הקשר בין המנוח לנתבעת, הצהירה כי היא ביקשה ממר עזרא להעסיק את המנוח. כמו-כן, מר עזרא אמר מפורשות בעדותו בדיון כי המנוח היה עובד שלו, ו"יש תלוש" (ראו ע' 12, ש' 20-22 לפרוטוקול הדיון).

לכן, יש לדחות את טענת הנתבעת שלפיה המנוח לא היה "עובד" של הנתבעת. התקיימו יחסי עובד-מעסיק ועל כן חלים על ההתקשרות חוקי העבודה המגנים.

6. טענת התיישנות

אין מחלוקת שהמנוח עבד אצל הנתבעת החל מיום 1.8.93 (כך מופיע בתלושי השכר) ועד לפטירתו ביום 2.8.10.
התביעה המקורית הוגשה לבית הדין ביום 16.12.15 ובה נתבעו 500 ₪ בגין כל רכיב תביעה (פיצויי פיטורים, פדיון חופש, דמי הבראה והפרשות לפנסיה).
כתב התביעה המתוקן הוגש לבית הדין ביום 14.6.17 ובו דרישה להפרשות לפנסיה, פיצויי פיטורים, פדיון חופשה ודמי נסיעות (התובע לא עמד על בקשתו לדמי הבראה (.

חוק חופשה שנתית, התשי"א-1951 (להלן – חוק חופשה שנתית) קובע, בסעיף 31:
"תקופת ההתישנות לכל תביעה על פי חוק זה, בין אזרחית ובין פלילית, היא שלוש שנים".
הזכאות לפדיון חופשה מתגבשת בסיום העבודה ולכן תקופת ההתיישנות החלה, במקרה שלפנינו, עם פטירתו של המנוח – ביום 2.8.10. לא יכול להיות ספק כי עד להגשת כתב התביעה המקורי ב יום 16.12.15 כל זכות לפי חוק חופשה שנתית התיישנה.

ב"כ התובע טען בסיכומיו כי יש להאריך את תקופת ההתיישנות מאחר שהתובע ואשתו לא ידעו כי קיימות זכויות כלפי המעסיק. ואולם, העדר ידיעה אינו מהווה נסיבה אשר מצדיקה הארכת תקופת ההתיישנות. ראו לעניין זה ע "ע 12265-08-15 עיזבון המנוח שמואל ז"ל נ' מדינת ישראל, 24.6.18 שבו נפסק:
"על הטוען להתיישנות שלא מדעת להראות כי העובדות העומדות בבסיס התביעה ושנעלמו מעיניו " לא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא היה בידו למנוע סיבות אלה".
עם כל הצער שבדבר, לא מצאנו כי נפלה טעות בקביעת בית הדין האזורי לפיה במקרה של המערערת אין לקבל את טענתה בדבר "התיישנות שלא מדעת" נוכח אי ידיעתה על זכותה. כל העובדות המקימות את זכותה היו ידועות לה: היות בן זוגה גמלאי של המדינה, דבר פטירתו והיותה ידועה בציבור של המנוח. לעניין הטענה בדבר אי ידיעת הזכות, אין אלא להפנות לדבריו של הנשיא אדלר בעניין שרה בלו, ולפיהם:
"אכן הכלל הוא, כי אי-ידיעה בדבר זכויות, כשלעצמה, אינה מהווה סיבה להארכת מועד להגשת תביעה" (ההדגשות במקור).

אשר ליתר רכיבי התביעה, תקופת ההתיישנות היא של 7 שנים, לפי הוראות חוק התיישנות, התשי"ח-1958.
הרכיב של דמי נסיעות נתבע לראשונה בכתב התביעה המתוקן, אשר הוגש כאמור ביום 14.6.17. הזכאות לדמי נסיעות מתחדשת כל חודש בחודשו, בתום החודש שבו הם אמורים להשתלם. לכן, רק התביעה לדמי נסיעות בגין החודשים יוני ויולי לשנת 2010 לא התיישנ ה.
גם התביעה להפרשות מתחדשת מדי חודש ומאחר שאלה אכן נדרשו בכתב התביעה המקורי, ההתיישנות היא עד לחודש נובמבר 2008. החל מחודש דצמבר 2008 התביעה לא התיישנה.
גם הרכיב של פיצויי פיטורים – שהעילה נולדה עם הפטירה – לא התיישן.

אשר לפיצויי הלנה, מבלי להיכנס לשאלת הזכאות, בהתאם לסעיף 17א' לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 , תקופת ההתיישנות היא של שנה, וחלפה עוד בטרם הוגשה התביעה המקורית.

7. זכאות לדמי נסיעות

על מנת להיות זכאי לדמי נסיעות, על העובד להוכיח שהוא זקוק לתחבורה כדי להגיע למקום העבודה ובחזרה ממנו ושהשתמש בה בפועל .
לא הובאה כל ראיה על כך בנוגע לזכאות המנוח לדמי נסיעות, כיצד הוא נסע לעבודה, אם נסע, ומה עלות נסיעותיו. לכן, לא הוכחה כלל זכאותו של המנוח (ושל יורשיו בהתאם) לדמי נסיעות.

8. הפרשות לפנסיה ולפיצויים

החל מיום 1.1.08 חל צו ההרחבה לעניין פנסיית חובה בכל המשק, ועל המעסיק להפריש עבור עובדיו לפנסיה, בשיעורים ובתנאים הנדרשים בצו.
מעיון בתלושי השכר של המנוח לא עולה כי נעשו הפרשות פנסיה ולפיטורים כפי שנדרש בצו ההרחבה, וגם לא הוגשה כל אסמכתה לגבי ביצוע ההפרשות.

כפי שנאמר לעיל, התביעה להפרשות החל משכר חודש דצמבר 2008 לא התיישנה. לכן, ניתן לקבל את חישובי כתב התביעה המתוקן. בשנת 2008 הזכאות היא לחודש אחד בלבד.

שנה
חודשים
% תגמולים ופיצויים
סכום
2008
1
0.83% x 2
31.68
2009
12
1.66% x 2
796
2010
7
2.5% x 2
794
סה"כ 1,621.68 ₪

מאחר שחלקו של התובע בירושה הוא שליש, זכאי התובע לקבל סך של 540.56 ₪.

9. זכאות לפיצויי פיטורים

סעיף 5 לחוק פיצויי פיטורים קובע:
"(א) נפטר עובד, ישלם המעסיק לשאיריו פיצויים כאילו פיטר אותו.
"שאירים" לענין זה – בן זוג של העובד בשעת פטירתו, לרבות הידוע בציבור כבן זוגו והוא גר עמו, וילד של העובד שהוא בגדר תלוי במבוטח לענין גימלאות לפי פרק ג' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח-1968, ובאין בן-זוג או ילדים כאמור – ילדים והורים שעיקר פרנסתם היתה על הנפטר וכן אחים ואחיות שגרו בביתו של הנפטר לפחות שנים-עשר חודש לפני פטירתו וכל פרנסתם היתה על הנפטר.
(ב) היו פיצויי פיטורים משתלמים לשאירים שאינם בן-זוג או ילד התלוי כאמור, יופקדו הפיצויים בבית הדין האזורי לעבודה ויינתנו לשאירים שיקבע בית הדין האזורי לעבודה ולפי החלוקה שיקבע, בהתחשב במצבם הכלכלי ובמידת תלותם בעובד שנפטר.
(ג) פיצויים המשתלמים לשאירים של עובד שנפטר לא יראו אותם כחלק מהעזבון".

בהתאם להוראה כאמור, זכות לפיצויי פיטורים היא של השאירים של העובד שנפטר, כהגדרתם בחוק פיצויי פיטורים, ואין מדובר בזכות של עזבון המנוח.

על מנת להיות זכאי לפיצויי פיטורים, על התובע, בנו הבגיר של המנוח, להוכיח שעיקר פרנסתו היתה על הנפטר, כאשר המועד הרלוונטי לבדיקה הוא מועד פטירתו של המנוח.

כאמור, בשל נסיבות המצערות, הקשורות למצבו הנפשי של התובע, הוא לא התייצב לעדות ולכן, תצהירו אינו חלק מן התיק. בשם התובע העידה אשתו , גב' אילנית, אשר נשואה לו כ-20 שנים . היא העידה כי דורון, בן 50, מקבל קצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי משנת 2005 או משנת 2007, וכי נוסף לקצבה הוא עבד, אבל לא באופן סדיר.
אילנית העידה כי בין השנים 1990-1992 התגורר המנוח איתם בבית. לפי דבריה:

"שכרנו ביחד דירה של 4 חדרים. ההתנהלות הייתה שאחד עוזר לשני. הוא סייע לנו כלכלית" (ע' 7, ש' 17-19 לפרוטוקול הדיון).

המגורים ביחד היו כ-20 שנים לפני פטירתו של המנוח, ואף בתקופה זו לא העידה אילנית כי עיקר פרנסת בעלה היתה על המנוח. בסמוך לפטירתו המנוח התגורר בהוסטל; הוא התקיים מקצבת נכות ומהש כר שהוא קיבל מהנתבעת. לפי דברי אילנית, המנוח נתן להם כסף (לה ולבעלה(, כי הוא "ידע שדורון נפגע בגללו", ו הוא אמר שהוא ידאג לדורון כל החיים (ע' 8 ש' 1-3 לפרוטוקול הדיון).

בתביעה לבית המשפט השלום (נ/1) שבו התובע דורש פיצוי נזיקי בגין פטירת אביו ועושה זאת כיורש, כתוב "התובע 2 (דורון) עבד כספר והשתכר למחייתו ופרנס את משפחתו ללא תמיכה" – אמירה הסותרת לחלוטין את טענתו במסגרת ההליכים הנוכחיים שלפיה עיקר פרנסתו הייתה על המנוח.

מר עזרא, אשר העסיק כאמור את המנוח תקופה מאוד ממושכת, העיד בנוגע ליחסים שבין המנוח ובין דורון ומשפחתו. הוא נשאל האם המנוח נתן להם כסף בשוטף והשיב:
"אם צריך להגיד אמת, אני יודע בדיוק הפוך. אני יודע מי לקח ממי. דורון ושאתו לקחו ממנו מיצחק את כל החסכונות שלו 80 אלף שקל..." (עמ' 11, ש ' 7-8 לפרוטוקול הידון).
גם גב' רוזנטל, עובדת סוציאלית שטיפלה בהליך השיקום של המנוח, העידה כי הוא התקיים מביטוח לאומי (קצבת הנכות) ומהעבודה שלו, וש היא לא הכירה את דורון הבן.

מן הראויות שנשמעו בתיק עולה כי במועד הרלוונטי לבדיקת הזכאות, לפני פטירתו של המנוח, הוא התגורר בהוסטל. התובע ומשפחתו התגוררו בנפרד . המנוח התקיים בקצבת הנכות ומשכר העבודה. גם דורון קיבל קצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי והוא ואשתו אילנית עבדו לסירוגין. הייתה תמיכה משפחתית (לפי דברי עזרא "לקחו ממנו ") של המנוח בתובע ובמשפחתו ברוכת הילדים, אך לא הוכח בכל דרך שעיקר פרנסתו של התובע הייתה על המנוח. העדויות שנשמעו בנקודה זו מקבלות תמיכה על ידי אמירת התובע עצמו בתביעה הנזיקית, שבה נאמר כי התובע "עבד כספר והשתכר למחייתו ופרנס את משפחתו ללא תמיכה".

נוכח כל אלה, לא ניתן לראות בתובע "שאיר" של המנוח לצורך זכאותו לפיצויי פיטורים עקב פטירתו.

10. לסיכום

לאור האמור לעיל, אנו מחייבות את הנתבעת לשלם לתובע סך של 540.56 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.8.10 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

על אף שהתביעה התקבלה בסכום מזערי לעומת הסכום שנדרש, בהתחשב במצב הבריאותי של התובע ונסיבותיו האישיות, אנו לא עושות צו להוצאות וקובעות שכל צד יישא בהוצאותיו.

11. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מקבלתו.

ניתן היום, ‏31 מרץ 2019, ‏כ"ד אדר ב תשע"ט, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציגת ציבור מעסיקים, הגב' ברקת שני

עידית איצקוביץ, שופטת