הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 29571-02-18

27 אפריל 2019
לפני:
כב' השופט אלעד שביון

התובעים:

  1. אוסקר אבו ראזק
  2. גדי בן עזר
  3. חגית בראור אהרון
  4. ליאורה בר טור
  5. דניאל גימשי
  6. דליה לירן-אלפר
  7. ירון מאיר
  8. דורון סונסינו
  9. אילן פרידריך
  10. דליה רחמן-מור
  11. חליל רינאוי
  12. אפרת שוסט

כולם ע"י ב"כ עו"ד תומר הדס ועו"ד ירון סייגר
-
הנתבע:
המסלול האקדמי המכללה למינהל
ע"י ב"כ עו"ד תמר גולן ועו"ד שני מרום

החלטה

בפני בקשת הנתבע לעיכוב הליכים עקב הליך תלוי ועומד.

עיקר טענות הנתבע:

לטענת הנתבע יש לעכב את ההליכים בתיק דנן עד למתן החלטה בבקשת הצד לסכסוך קיבוצי שהגיש הנתבע כנגד ארגון הסגל האקדמי במסלול האקדמי (להלן – ארגון הסגל האקדמי ) בתיק ס"ק 28422-02-19 (להלן – בקשת הצד).

במסגרת תביעה שהגישו התובעים ביום 13.2.18 הם עתרו לסעדים הבאים: מתן צו הצהרתי לפיו במועד סיום העסקתם התובעים היו זכאים להשלמת פיצויי פיטורים בהתאם לסעיף 41 להסכם הקיבוצי מיום 1.2.17 (להלן – ההסכם הקיבוצי); צו הצהרתי לפיו הנתבע הלין את פיצויי הפיטורים וכי הם זכאים לפיצויי הלנה; צו המורה לנתבע למסור לתובעים טפסי 161 מתוקנים וצו למתן חשבונות.
ביום 12.2.19 הנתבע הגיש בקשת צד במסגרתה עתר להורות על מינוי בורר בהתאם להסכמות בין הצדדים בכל הקשור לשינוי הסדר הפיצויים לחברי הסגל האקדמי בהתאם לקבוע בסעיף 24 לנספח ז' להסכם הקיבוצי וכן בהתאם לקבוע בסעיף 89 להסכם הקיבוצי.

בתאריך 13.2.19 הגישו התובעים כתב תביעה מתוקן ומכומת.

לגרסת הנתבע עניינה של בקשת הצד הינה הוראות ההסכם הקיבוצי במסגרתו הסכימו הצדדים לפעול לביטולו של מנגנון הפיצויים המוגדלים הקבוע בסעיף 41 להסכם הקיבוצי ולגבש תחתיו בתוך פרק זמן קצוב של 6 חודשים הסדר חדש וחלופי שיחול למפרע ממועד חתימת ההסכם (1.2.17). וכך נכתב בסעיף 24 לנספח ז' להסכם הקיבוצי: "מוסכם על הצדדים, כי כחלק מתהליך הפחתת הוצאות ועלויות שכר, הצדדים יפעלו לגבש תוך 6 חודשים מיום חתימת הסכם זה הסדר חדש בנוגע להשלמת פיצויי פיטורים לחברי סגל אקדמי, אשר יחליף, מיום קבלתו, רטרואקטיבית רק על עובדים שיסיימו את העסקתם מיום חתימת הסכם זה, את ההסדר הנוכחי המפורט בסעיף 41 להסכם הקיבוצי, ואשר יביא להפחתה משמעותית בהוצאה".

התחייבות זו היוותה מבחינת הנתבע משום הסכמה עקרונית, מהותית ויסודית לחתימה על ההסכם הקיבוצי.

מאז חתימת ההסכם הקיבוצי בחודש 2/17 חלפו שנתיים וארגון הסגל מסרב באופן עיקש ליישם את ההסכמות כפי שעוגנו בהסכם הקיבוצי על נספחיו ולהגיע להסדר פיצוי חדש. במסגרת זו אף גרם ארגון הסגל לחברי הסגל שפרשו בשנה"ל תשע"ז להגיש את התביעה בתיק דנן.

במסגרת התביעה בתיק דנן הגיש הנתבע מספר בקשות מקדמיות ובכללן בקשה לצירוף ארגון הסגל להליך. ביום 11.7.18 התקיים דיון במסגרתו הביע ביה"ד את עמדתו לפיה מבחינה דיונית נכון יותר לנהל הליך נפרד קיבוצי כנגד ארגון הסגל ולפיכך משך הנתבע את בקשתו.

לנוכח האמור הגיש הנתבע בקשה זו לעיכוב הליכים. במקרה דנן השאלות המשפטיות והעובדתיות העומדות במחלוקת זהות לחלוטין ואף באופן שיש בהליך הקיבוצי כדי להשפיע ולהשליך על תוצאות התביעה דנן. רק לאחר קבלת פסק הבורר במסגרת ההליך הקיבוצי ניתן יהיה לדעת מהו ההסדר החל ביחסים שבין התובעים למסלול במסגרת סעיף 41 להסכם הקיבוצי בכל הקשור להשלמת פיצויי פיטורים לחברי הסגל האקדמי.

עיקר טענות התובעים:

התובעים מתנגדים לבקשה. לגרסתם מדובר במקרה חריג בו הנתבע מנצל לרעה ביודעין את ההליך המשפטי במטרה לחמוק משאלת זכאותם של התובעים לתשלום פיצויי פיטורים בהתאם להסכם הקיבוצי.

עניינה של התביעה בתיק דנן הינה זכויות אישיות של התובעים מכוח הסכם קיבוצי לפיצויי פיטורים ולפדיון ימי מחלה לא מנוצלים אשר התגבשו במועד סיום עבודתם בפועל זה מכבר. במועד סיום העסקתם של התובעים עמד בתוקף הסכם קיבוצי בו נקבעה במפורש בסעיף 41 זכותם של התובעים לפיצויי פיטורים מוגדלים. בהסכם הקיבוצי מצויה הסכמה בין הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים לדון בשינוי עתידי בהסדר הפיצויים, קרי, הצדדים הביעו דעתם המפורשת בהתחייבות בהסכם קיבוצי כי הסדר הפיצויים המוגדלים האמור בסעיף 41 ממשיך ועומד על כנו (לפחות עד שיסכימו הצדדים על שינוי ההסדר). מקל וחומר שאין בנמצא הסדר או הסכם השולל בדיעבד את זכותם של התובעים לפיצויי פיטורים מוגדלים. על פניו אין כל רלוונטיות לקיומה של מחלוקת במישור הקיבוצי לגבי זכותם של התובעים לפיצויים מוגדלים אשר נתגבשה מזמן, במועד פרישתם. ככל שקיימת מחלוקת במישור הקיבוצי, אין בה כדי להצדיק את עיכוב ההליך האישי בתיק דנן. למעלה מן הנדרש, הסכם קיבוצי חדש, אם וכאשר יגובש בעתיד וכל שייקבע במסגרתו הסדר שונה לעניין הזכאות לפיצויי פיטורים מוגדלים לא יחול באופן רטרואקטיבי על התובעים ולא יכול לשלול מהם בדיעבד בחלוף זמן כה רב זכות שנתגבשה מזמן שהינה חלק מתנאי העבודה האישיים שלהם.

בנוסף תבעו התובעים פדיון ימי מחלה לא מנוצלים. שאלת זכאותם של התובעים לפדיון ימי מחלה כלל איננה במחלוקת ובקשת הצד כלל אינה מתייחסת אליה, משכך, גם לשיטת הנתבע, אין ולא יכולה להיות כל עילה או הצדקה לעכב את ההליכים בעניין זה.
מעבר לאמור, הנתבע לא נקט בהליך קיבוצי במשך למעלה משנתיים אלא רק עתה, כשנה וחצי לאחר סיום עבודתם של התובעים וכשנה לאחר הגשת התביעה דנן. מדובר בשיהוי ניכר המצדיק לכשעצמו את דחיית הבקשה.

התובעים ציינו, כי יש לדחות את הטיעון המשפטי לפיו השאלות המשפטיות והעובדתיות העומדות במחלוקת הינן זהות לחלוטין בשני ההליכים. טענה זו שגויה מהיסוד שכן ההליך הקיבוצי, תהא תוצאתו אשר תהא, אינו יכול לגרוע בדיעבד מזכותם האישית של התובעים להשלמת פיצויי פיטורים בהתאם להסכם הקיבוצי כפי שהתגבשה במועד סיום עבודתם. במקרה דנן לא מדובר בשאלות עובדתיות או משפטיות זהות אלא בסכסוכים נפרדים ושונים בהתייחס לזכויות שונות ולהסכמים שונים. זכותם של התובעים היא זכות אישית צופה פני עבר הנובעת מהסכם קיבוצי תקף ומחייב כפי שהיה במועד סיום העבודה ואילו הנתבע טוען לזכויות אחרות במישור הקיבוצי צופות פני עתיד אשר כלל לא ברור מתי י תגבשו, מה יהיה תוכנן ועל מי ה ן תחולנה.

עיקר תשובת הנתבע:

הנתבע בתשובתו ציין, כי אין ולא היה שיהוי מצידו שכן ארגון הסגל סרב באופן עיקש ליישם את ההסכמות כפי שעוגנו בהסכם הקיבוצי. הנתבע היה נכון לקיים הליך של מו"מ ופנה לארגון הסגל עשרות פעמים ואולם ארגון הסגל נקט בהתנהלות מתחמקת וחסרת תום לב תוך שסרב לנהל מו"מ על הסדר הפיצויים החדש.

בנוסף ציין הנתבע, כי לא קיימת לתובעים כיום זכאות לפיצויי פיטורים מוגדלים וסעיף 24 לנספח ז' להסכם הקיבוצי הינו תנאי מתלה אשר לא יושם. בנסיבות אלו משלא התקיים התנאי, דהיינו, גיבוש הסדר הפיצויים החדש, ממילא לא קיימת עוד ההתחייבות.

התייחסות התובעים לתשובת הנתבע:

במסגרת תגובה קצרה שהגישו התובעים הם טענו, כי הנתבע נסמך בתשובתו על טענות משפטיות ועובדתיות חדשות המרחיבות חזית ובכלל זאת הטענה לתנאי מתלה וכן מעלה בתגובת ו טענות עובדתיות בנוגע לכוונות הצדדים אשר נטענות סתם וללא תצהיר בתמיכה.

דיון והכרעה:

בהתאם להלכה הפסוקה (רע"א (עליון) 538/19 מיכאל מכלוף אילוז נ' חברת א.ד.ר בנין ופיתוח (2010) בע"מ, ניתן ביום 11.3.19):

"אין חולק כי לבית המשפט סמכות לעכב הליכים בתביעה הנדונה לפניו בגין קיומו של 'הליך תלוי ועומד' העוסק בשאלות דומות, וזאת על-מנת להימנע מהכרעות סותרות ומניהול הליכי סרק, וכן מטעמי יעילות הדיון וחיסכון במשאביהם של בית המשפט ושל בעלי הדין (ראו: רע"א 346/06 חזאן נ' קלאב אין אילת אחזקות בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 4 (14.5.2006); רע"א 2812/13 קולומביה ציוד וצרכי צילום בע"מ נ' דלתה דיגיטל בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 10 (11.7.2013); רע"א 1377/14 לאוניד נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 7 (1.5.2014); רע"א 4349/18 SES S.A נ' קורן, [פורסם בנבו] פסקה 9 (21.8.2018)). בתוך כך, נקבע כי בבואו להכריע בבקשה לעיכוב הליכים כאמור, בית המשפט ישקול את זהות השאלות שבמחלוקת, זהות בעלי הדין, השאיפה להימנע מכפל התדיינויות בסוגיות דומות, מאזן הנוחות ושיקולי יעילות (ראו: עניין קולומביה, בפסקאות 12-10; רע"א 1514/13 נאות בית וגן נ' מועדון הכדורגל א.נ בית"ר ירושלים, [פורסם בנבו] פסקה 9 (6.11.2013)).

עוד נקבע, כי די בכך שביסוד שני ההליכים עומדת להכרעה סוגיה משותפת, ואין צורך בחפיפה מלאה בין השאלות העשויות להתעורר בשני ההליכים (ראו: רע"א 5642/11 דובק בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף ומס קניה תל אביב, [פורסם בנבו] פסקה 6 (21.11.2011); עניין קיה מוטורס, שם; עניין אלנקרי, שם; אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 533 (מהדורה שתים-עשרה, 2015))".

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה, מצאתי לדחות את הבקשה.

ראשית, המחלוקת המרכזית בתיק דנן היא האם זכאותם של התובעים התגבשה במועד סיום העסקתם כטענתם או שמא היא תתגבש רק לאחר שהצדדים להסכם הקיבוצי יגיעו לידי הסכם וכפי שיוסכם. מחלוקת כאמור לא אמורה להתברר במסגרת בקשת הצד ועל כן אין כל הצדקה לעיכוב ההליכים בתיק.

שנית, במסגרת כתב התביעה המתוקן עתרו התובעים לתשלום פדיון ימי מחלה לא מנוצלים. סוגיה כאמור כלל לא נדונה במסגרת בקשת הצד ועל כן אף מטעם זה אין מקום לעיכוב ההליכים בתיק.
שלישית, הבקשה לעיכוב ההליכים נגועה בשיהוי משמעותי המצדיק לכשעצמו את דחיית הבקשה. ההסכם הקיבוצי נכרת בחודש 2/17 וצוין בנספח ז', בין היתר, כי הצדדים יפעלו בתוך 6 חודשים לגבש הסדר חדש בנוגע להשלמת פיצויי פיטורים לחברי סגל אקדמי. למרות אי גיבוש הסכם חדש, הוגשה בקשת הצד רק בחודש 2/19, כשנתיים לאחר חתימת ההסכם הקיבוצי, כשנה וחצי לאחר סיום העסקתם של התובעים וכשנה לאחר הגשת התביעה. בהקשר זה יצוין, כי ביום 13.9.18 הגיש הנתבע תגובה במסגרתה ציין בסעיף 11, כי לאור המלצת ביה"ד תוגש בקשת צד בנפרד אולם בקשה כאמור הוגשה רק לאחר כ-4 חודשים. על פי ההלכה הפסוקה, טענה מסוג "הליך תלוי ועומד" יש להעלות בהזדמנות הראשונה:

"מגמת הפסיקה היא לקשור את שתי הסוגיות, 'מעשה בית דין' ו'הליך תלוי ועומד', באמצעות מבחן זהות העילות, שהרי שתי הסוגיות הללו מבטאות אותו רעיון, והוא, מניעת כפל התדיינויות והטרדת בעלי הדין ובתי המשפט. לפיכך, נדרש בעל הדין לטעון כל אחת מן הטענות הללו בהזמנות הראשונה ובטרם היה סיפק בידי בית המשפט להיכנס לעובי הדיון. ואם לא נקט בעל הדין, בענייננו – הנתבע, ביוזמה זו ולא העמיד את בית המשפט על קיומו של הליך קודם או 'מעשה בית דין', אין כלל העיכוב או כלל המניעות מתקיים מעצמו ואין סמכותו של בית המשפט מתקפחת מאליה. משנתפסה סמכותו של בית המשפט, שוב אין מפקיעים אותה ממנו". (ד"ר נ' זלצמן, מעשה בית דין בהליך אזרחי (1991), עמ' 106; ע"א 9542/04 רותם החברה לביטוח בע"מ בניהול מורשה – נחום (2.1.06)).

בענייננו הבקשה לעיכוב הליכים הוגשה לבית הדין רק כשנה לאחר הגשת התביעה ובשיהוי ניכר באופן המצדיק את דחייתה.

רביעית, לא מצאתי כי קיים חשש במקרה זה לפסיקות סותרות. ככל שביה"ד יקבל את עמדת התובעים לפיה זכאותם להשלמת פיצויי פיטורים התגבשה במועד סיום העסקתם, הרי שממילא אין כל רלוונטיות להליך הקיבוצי. לעומת זאת, ככל שביה"ד יקבל את הפרשנות המוצעת ע"י הנתבע, ניתן יהיה לעכב את ההליכים בשלב זה עד לקבלת ההכרעה בהליך הקיבוצי, ככל שלא תהיה במסגרתו הכרעה עד לאותו מועד.

חמישית, לטעמי אין כל מקום לעכב הליכים לזמן לא ברור, שכן לא ידוע אם יתקיים מו"מ בין הצדדים, האם יהיו הסכמות, מה יהיו ההסכמות והאם זה יחול על התובעים. בהקשר זה אציין, כי מעיון בפרוטוקול הדיון בבקשת הצד עולה, כי לדברי שני הצדדים כלל לא ברור אם יהיה שינוי בהסדר החל על העובדים שצברו וותק (דברי מנכ"ל הנתבע (עמ' 6, שורות 13-14) "דבר שלישי, מכיוון שמרבית הסגל יש לו 20 שנות וותק והם צברו זכויות וותק אז ייתכן שנגיע לפשרה לגבי אותם אנשים בלבד וקדימה כולם כחוק. זה בדיוק כמו דור א' ודור ב' וככה עולם עובד" ועדות יו"ר הוועד ד"ר קוגמן (עמ' 12, שורות 19-21). ד"ר קוגמן חזר על עמדת ארגון הסגל בהמשך חקירתו כאשר ציין (עמ' 12, שורות 30-33): "כבר במהלך המו"מ כשחתמנו על זה אני אמרתי גם למנכ"ל וגם לסמנכ"לית משאבי אנוש שהעמדה שלנו היא שניקח לעצמנו הפחתה גדולה יותר על מנת שאלה שכבר עבדו וצברו זכויות לא יפגעו אמרו לנו בסדר תטען את זה במו"מ".

נוכח כל האמור לעיל מצאתי לדחות את הבקשה.

בקשת התובעים לחיוב הנתבע בקיום צו שיפוטי ובהוצאות לדוגמא:

בתאריך 3.12.18 ניתנה החלטה במסגרתה נקבע, בין היתר, כי "(1) התובעים יודיעו לנתבעת בתוך 20 ימים אילו מסמכים חסרים להם לצורך הכנת תחשיב הזכויות הנטענות. (2) הנתבעת תמציא לתובעים בתוך 20 ימים ממועד קבלת הודעת התובעים העתק מהמסמכים המבוקשים על ידם ואשר נמצאים ברשותה".

לטענת התובעים, הנתבע נמנע מלהעביר לרשותם העתק מהמסמכים הבאים שהתבקשו על ידם: טבלאות אקסל עם הסימולציות של תחשיב הפיצויים המוגדלים עבור התובעים (בדומה לטבלאות האקסל שנמסרו לתובע 1 ותובעת 10 וצורפו לכתב התביעה); פירוט השכר ממנו בוצעו ההפרשות לקרנות הפנסיה במשך כל תקופת העסקתם של התובעים; פירוט היקפי המשרה של התובעים לאורך תקופת העסקתם; טפסי 106 לכל תקופת העבודה וטופס 161 של התובעת 4 (שנמסר). לגרסת התובעים מדובר בהפרה של החלטת ביה"ד וביזיון של החלטה שיפוטית.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה להלן החלטתי.

טבלאות אקסל עם סימולציות – לטענת הנתבע הוא ערך סימולציות לשני תובעים בלבד ואלו המסמכים המצויים בידיו בהקשר זה ואין לחייבו לבצע סימולציות נוספות. לנוכח טענת הנתבע כאמור, מדובר בפועל בבקשה להורות לנתבע להפיק דוחות אקסל על סמך מסמכים המצויים לטענת התובעים בידי הנתבע. בנסיבות אלו אני סבור, כי אין מקום להורות לנתבע להפיק דוחות אקסל לגבי התובעים כמתבקש על ידם ולייצר מסמכים חדשים (ראו בנדון בר"ע (ארצי) 63906-01-18‏ ‏ רוית מרלה נ' כוון ניהול תיקי השקעות בע"מ, ניתן ביום 9.5.18). התובעים יגישו עד ליום 16.5.19 תצהיר התומך בטענתם כאמור.

פירוט השכר ממנו בוצעו ההפרשות לפנסיה במכלול תקופת ההעסקה – לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה מצאתי לדחות את הבקשה. פירוט השכר ממנו בוצעו ההפרשות לפנסיה מצוי בתלושי השכר ובתדפיסי קרנות הפנסיה והתובעים יכולים לעיין במסמכים אלו. ככל שאין ברשות התובעים את מלוא תלושי השכר, הם רשאים לפנות בנדון לנתבע לצורך קבלתם.

פירוט היקפי המשרה של התובעים – בהתחשב בכך שהנתונים כאמור מצויים בתחשיב הפיצויים על פי חוק שנמסר לתובעים, אין מקום למתן צו בנדון.

טפסי 106 – הנתבע ימציא לתובעים עד ליום 16.5.19 טפסי 106 ל-7 השנים האחרונות להעסקתם.

משמצאתי לקבל את הבקשה בחלקה איני מוצא מקום להטלת קנס על הנתבע בהתאם לפקודת ביזיון בית המשפט.

סוף דבר:

הבקשה לעיכוב הליכים נדחית.

הבקשה לחיוב הנתבע בקיום צו שיפוטי התקבלה בחלקה.

הנתבע יישא בהוצאות התובעים ושכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים מהיום.

הצדדים יודיעו עד ליום 7.5.19 מה מספר העדים שיעידו מטעמם במסגרת הליך ההוכחות.

לעיוני ביום 8.5.19.

ניתנה היום, כ"ב ניסן תשע"ט, (27 אפריל 2019) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.