הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 28316-06-17

14 אוגוסט 2019

לפני:

כב' השופטת אופירה דגן-טוכמכר
נציג ציבור (מעסיקים) מר בועז קמר

התובעת
זהבית אסולין
ע"י ב"כ: עו"ד ד. לוי
-
הנתבעת
אמיר קל בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד א. נחום

פסק דין

בפנינו תביעה לתשלום פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות בגין תקופת עבודתה של התובעת אצל הנתבעת, וכן תביעה לפיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד ופגמים בתלושי השכר.

עיקר העובדות הצריכות לעניין
חברת אמיר קל בע"מ [להלן :"הנתבעת"] היא חברה המפעילה שתי מספרות בתל אביב, האחת ברחוב בוגרשוב והשניה ברמת אביב.
התובעת עבדה כספרית בסניף רמת אביב של הנתבעת החל מיום 10/8/10 ועד להתפטרותה ביום 20/4/17.
ביום 13/6/17 הוגשה התביעה דנן , על סך כ- 390,000 ש"ח, לתשלום פיצויי פיטורים לפי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים , שעות נוספות ודמי הבראה, והפרשות לגמל וכן תביעה לפיצויי ב של "אי מסירת הודעה לעובד" ובשל פגמים בתלושי השכר .
ביום 25/9/17 הנתבעת הגישה כתב הגנה ותביעה שכנגד במסגרתם טענה כי עם סיום העסקתה , פעלה התובעת לגניבת לקוחותיה ואף עשתה שימוש פסול בקניינה של הנתבעת .
בישיבת הוכחות שהתקיימה ביום 6/3/19 נשמעו עדויות הצדדים. מטעם התובעת העידה התובעת בעצמה, מטעם הנתבעת העיד מנהל הנתבעת מר אמיר קלפון.
לאחר שעיינו בטענות הצדדים החלטתנו היא כדלקמן:

גמול עבודה בשעות נוספות
בכתב התביעה טוענת התובעת כי עבדה במספרה במתכונת עבודה קבועה, שישה ימים בשבוע, כאשר בימים א-ה עבדה משעה 10:00 עד שעה 20:00 וביום שישי משעה 9:30 עד שעה 14:30. לטענתה , מעולם לא שולמה לה תמורה בגין עבודה בשעות נוספות ולפיכך היא תובעת הפרשי שכר בסך למעלה מ 250,000 ₪.
דא עקא, שבעדותה בפנינו הודתה התובעת כי לאורך תקופת עבודתה יום ג' היה יום חופשי שלה, שבו לא עבדה (עמ' 10 שורה 25- עמ' 11 שורה 1) וכן עולה מעדויות שני הצד דים כי בשנה וחצי האחרונות לעבודתה השתנתה מתכונת העבודה של התובעת באופן שבימי ראשון והיא עבדה משעה 8:00 (או 8:30) עד שעה 17:00.
לדידנו לא עלה בידי התובעת להוכיח כי לא ניתנה לה הפסקה לאורך יום העבודה ובעניין זה אנו מעדיפים את עדות הנתבעת אשר מתיישבת עם הוראות החוק, לפיה במהלך יום עבודה התובעת הייתה רשאית ליטול הפסקה כמקובל על מנת לאכול לשוחח בטלפון ולטפל בענייניה. בשים לב לכך, אנו קובעים כי התובעת עבדה במתכונת עבודה של 42-43 שעות שבועיות.
לנוכח האמור, ובשים לב להסכמות בדבר תשלום שכר בערכי נטו, הגבוה מהשכר הממוצע במשק בתמורה לעבודה שלפי התרשמותנו מעולם לא חרגה באופן משמעותי ממשרה מלאה, אנו סבורים כי בנסיבות דנן אין כל מקום להתערב בהסכמת הצדדים ולזכות את התובעת בתמורה כלשהי בגין עבודה בשעות נוספות (לא כל שכן בהיקפים המפורטים בכתב התביעה המבוססים על טענה מופרכת בדבר שעות העבודה בימי ג'.
לנוכח האמור לעיל מצאנו לדחות את התביעה בגין גמול עבודה בשעות נוספות.

פיצוי לפי חוק הודעה לעובד / חוק הגנת השכר
עיון בעדויות הצדדים וכל בתלושי השכר של התובעת מעלה כי בתמורה לעבודתה שולם לתובעת שכר חודשי בסכום שהוסכם ובערכי נטו. בראשית עבודתה שולם שכר בסך 6,000 ₪ נטו ובהמשך הדברים, אחת לתקופה, ניתנה לתובעת העלאת שכר וכך בסיום העסקתה שולם לתובעת שכר חודשי בסך 8,600 ₪ נטו.
הניסיון השיפוטי מלמד כי מתכונת העבודה שבצידה קביעת שכר שעתי / חודשי בערכי "נטו" עדיין מקובלת בענפים מסויימים. לעיתים הסדרת השכר בערכי "נטו" מלווה בהסכמה ביחס לרכיבים שיכלול השכר החודשי "נטו" שהוסכם ולעיתים (כמו בנסיבות דנן) היא איננה מלווה בקביעה ברורה ביחס לרכיבי השכר שנכללים בסכום "נטו" המוסכם.
לפי התרשמותנו, מתכונת העסקה בה נקבע שכר בערכי "נטו", משרתת בראש ובראשונה את האינטרס של העובד ליהנות ממידה גבוהה יחסית של בטחון וודאות לעניין גובה השכר החודשי שישולם לו. יחד עם זאת, אנו סבורים כי יש קושי בנסיבות בהן לא הוסכם בין הצדדים באופן ברור ומפורש אילו מהזכויות הקוגנטיות כלולות בשכר החודשי אשר משולם בערכי נטו.
אשר על כן, בעניינה של התובעת אנו רואים קושי בכך שלא נחתם בין הצדדים הסכם עבודה ואף לא נמסרה לתובעת הודעה לעובד. הדברים מקבלים משנה תוקף לנוכח העובדה שהפירוט שבתלושי השכר שהונפקו לתובעת השתנה מעת לעת (אחת לתקופה הוספו או נשמטו מהתלוש רכיבים כגון "בונוס" / "נסיעות" / "הבראה" / "שעות נוספות 125%") וזאת מבלי שיש לכך הסבר כלשהו, ובדרך כלל מבלי שיש בכך להשפיע על ה- "נטו לתשלום", כאילו מדובר בגחמות של מנהל חשבונות ולא בהסכמה עם העובדת ביחס לתנאי עבודה ולרכיבים שכולל השכר "נטו" .
בשקילת מכלול נסיבות העניין (ובשים לב לכך שבמקרה של ספק, העד רם של הסכם עבודה ותלושי שכר תקינים – פעלה לרעת המעסיק , כפי שיפורט להלן) החלטנו לפסוק לזכות התובעת פיצוי לפי חוק בסך 5,000 ₪.

הפרשות לקרן פנסיה
לטענת התובעת בתקופת העסקתה היא הייתה מבוטחת בחברת הביטוח הראל. לטענתה, בשנים 2014-2015 כספים שנוכו משכרה לא הועברו לקופת גמל, וכן לא הועברו תגמולי המעביד לגמל . לפי תחשיבה של התובעת עומד סך ההפרשות החסרות על סך 27,720 ₪.
התובעת צירפה לכתב התביעה דו"ח הפקדות שקיבלה מחברת הראל וכן תחשיב שביצעה ביחס לאותם חודשים שלגביהם לא שוייכו הפקדות לפוליסה.
מהדו"ח עולה כי בפוליסה של התובעת חסרות הפקדות לשנים 2014-2015 וחלק משנת 2013 .
ההפקדות התחדשו בשנת 2016, וכן עולה מהדו"ח כי בשנת 2016 אף נעשו הפקדות בסכומים ניכרים, ככל הנראה על חשבון חובות העבר (לדוגמא בספטמבר 2019 הופקד בחשבון התובעת סכום בסך למעלה מ 13,000 ₪).
בכתב התביעה טענה התובעת כי נותר חוסר בהפרשות (עובד מעביד) בפוליסה של התובעת בסך 27,720 ₪.
נדמה כי בתחשיביה התובעת התעלמה מהפקדות מוגדלות שנעשו בשנת 2016 על חשבון החוב, אך מנגד לא הביאה בחשבון את ההפרשות החסרות על חשבון רכיב פיצויי פיטורים (שכן תבעה פיצויי פיטורים מלאים ולא תבעה סעד חלופי) .
כך או כך, הנתבעת לא הגישה תחשיב נגדי, ולפיכך אנו קובעים כי על הנתבעת לפצות את התובעת בגין הפרשות חסרות לקרן פנסיה בסך 27,720 ₪.

דמי הבראה
לטענת התובעת בתקופת עבודתה לא שולמו לה דמי הבראה כדין. לשיטתה היא זכאית לסכום בסך 8,904 ₪ בגין דמי הבראה. בתצהירה ציינה כי קיבלה דמי הבראה בגין שנתיים בלבד והיא זכאית ליתרה.
כפי שציינו לעיל, בחלק מתלושי השכר של התובעת מופיע רכיב "דמי הבראה" ובחלק לא, כאשר אין בכך בהכרח כדי להשפיע על השכר החודשי "נטו". כפי שפרטנו לעיל, בהעדר הסכם עבודה מן הראוי שאי הבהירות תפעל לרעת הנתבעת באופן שיובהר כי השכר נטו עליו הוסכם לא כלל תמורה בגין דמי הבראה .
הנתבעת טוענת כי במקרים שונים, דמי ההבראה שולמו לתובעת במזומן.
גרסה של הנתבעת נתמכת בחלופת הודעות וואצאפ מיום 15/11/15 (צורף לתצהיר התובעת) שם כתבה התובעת לאמיר "אני יכולה לעבור לקחת את ההבראה היום בערב...." ונענתה על ידו : "כן את יכולה לעבור אן בעיה..." מהמשך אותה תכתובת אף עולה לכאורה כי התובעת יצרה קשר עם אמיר בשעות הערב ולא מן הנמנע כי תאמה את הגעתה וקיבלה את דמי ההבראה.
עיון בתכתובת וואצאפ נוספת שצורפה לתצהיר התובעת מעלה כי התובעת פנתה בעניין דמי הבראה שוב לאחר כחצי שנה ביום 19/7/16 ושוב לאחר מחצית שנה נוספת ביום 22/12/16 (נספח א' לתצהיר התובעת).
בתכתובת מיום 19/7/16 נכתב כך (השגיאות במקור, בסוגריים שעת ההודעה):
התובעת : אמיר מה קורה תטפל לי ההבראה אני צריכה את זה השבו כמגיע ליעל 3 פעמים (12:46)
אמיר: מחר אני ישב איתך בערב. (13:51)
שישה חודשים לאחר מכן, ביום 22/12/16 שלחה התובעת לאמיר פניה נוספת שעניינה דמי הבראה גם פניה זו נענתה תוך זמן קצר:
התובעת : בוקר טוב אמיר צריך לשבת על התלושים וההבראה תגיד לרואה חשבון שלך שידבר איתי (12:21)
אמיר: אין בעיה בואי בראשון שאת מסיימת מותק (12:31)
התובעת :טוב (15:32)

אין בתכתובת שהציגה התובעת כל הודעה ממנה ניתן ללמוד כי פניותיה בענין דמי הבראה לא נענו בזמן אמת בתשלום במזומן .
הגם שהתכתובת שהציגה התובעת תומכת לכאורה בגרסת הנתבעת, לפיה דמי הבראה שולמו לתובעת במזומן, הרי שבהעדר תיעוד בכתב של ביצוע התשלום בפועל והסכום המדוייק (מעבר לתאום קבלתו) אנו סבורים כי לא עלה בידי הנתבעת להוכיח כי ביצעה את תשלום דמי ההבראה בפועל, מה גם שבנסיבות העניין מן הראוי כי ביצוע תשלומים מחוץ לתלוש השכר - יזקף לחובת הנתבעת.
לנוכח האמור לעיל, אנו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובעת בגין דמי הבראה סכום בסך 8,904 ₪.

נסיבות סיום יחסי העבודה (הזכות לפיצויי פיטורים והתביעה שכנגד)
כבר במועד ההתפטרות התגלע בין הצדדים ויכוח ביחס לעילת ההתפטרות ולזכויותיה הכספיות של התובעת.
כחודש ימים לאחר מסירת הודעת ההתפטרות ומספר ימים לפני שנכנסו הפיטורים לתוקף בהתאם להודעה, התובעת שלחה לאמיר הודעת וואצאפ במסגרתה טענה כי התפטרה מחמת פגיעה בזכויותיה והיא זכאית לפיצויי פיטורים. בהודעה ששלחה ביום 20/4/17 כתבה:
"בהמשך להודעה שלי אליך ביום 26/3/17 שבועיים לפני החג בה הודעתי לך כי אני נאלצת להתפטר מהעבודה כיוון שתקופות ארוכות לא שילמת לי כספים גם לקופת הפנסיה וגם לשעות נוספות ועוד וכלום לא נעשה אני מודיעה לך כי אני זכאית להתפטר ולקבל את כל זכויותי כמפוטרת."
בתשובה נענתה התובעת על ידי אמיר כך:
"בוקר טוב/מכבד את התפטרותך כמו שכיבדתי בתאריך 24/4/17 שישבנו ודיברנו שטענת שאת צריכה שינויי ורוצא להתקדם לדרך חדשה. /לא כל כך ברור לי מה רשמת פה על ההתפטרות אבל זה זכותך לרשום מה שאת רוצה//בכל אופן את מוזמנת לדבר מתיי שאת רוצא רק תודיעי לי // וכמובן לקבל את שכריך ב 10 לחודש .. שבוע טוב"
הודעה זו של אמיר נותרה ללא מענה מצד התובעת ע ד להגשת התביעה דנן .

בתביעתה בפנינו התובעת טוענת, כי נאלצה להתפטר מעבודתה מחמת נסיבות שבהן אין לצפות מעובד כי ימשיך בעבודתו ולפיכך כי היא זכאית לפיצויי פיטורים לפי סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג - 1963.
לטענתה, היא התריעה לאור ך תקופה ארוכה על פגיעה בזכויותיה . אך זאת ללא הועיל. התובעת מבקשת לבסס את טענותיה בדבר תלונות אודות אי תשלום זכויות על קטעים מתכתובת וואצאפ בינה לבין אמיר.
הנתבעת מצידה טוענת כי התובעת התפטרה לאחר שבמשך תקופה ארוכה פעלה להקמת עסק משלה בתוך עסקה של התובעת, ביצוע עבודה פרטית עבור לקוחות של הנתבעת והעתיקה את רש ימות הלקוחות של הנתבעת מתוך מטרה לצאת לדרך חדשה תוך הישענות על קליינטורה של הנתבעת , ובלי כל קשר לשאלת הזכויות הקוגנטיות שלה. מטעם הנתבעת הוגשה תכתובת וואצאפ שניהלה התובעת עובר לסיום עבודתה עם ספר בשם "גל פוני" אצלו עברה לעבוד בסמוך לאחר סיום העסקתה אצל הנתבעת . לטענת הנתבעת, בנסיבות העניין גם אילו היתה זכאות לפיצויי פיטורים הרי שמן הדין היה לשלול אותם או להפחיתם בשל מעשיה של התובעת .
סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים קובע כדלקמן:

11. (א) התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לענין חוק זה כפיטורים.

כבר נפסק, כי עובד המבקש להוכיח זכאותו לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 11(א) ל חוק פיצויי פיטורים, צריך לעמוד בשלושה תנאים: ראשית, עליו להוכיח כי אכן הייתה "הרעה מוחשית בתנאי העבודה" או "נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו"; שנית, עליו להוכיח כי התפטר בשל כך ולא מטעם אחר, דהיינו, עליו להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין ההתפטרות לבין ההרעה או הנסיבות הללו; שלישית, עליו להוכיח כי נתן התראה סבירה למעביד על כוונתו להתפטר והזדמנות נאותה לתקן את ההרעה או את הנסיבות ככל שהיא ניתנת לתיקון. לתנאי השלישי קיים חריג, לפיו אי מתן התראה לא ישלול את הזכות לתשלום פיצויי פיטורים כאשר ברור כי המעביד אינו יכול או אינו מתכוון לפעול לתיקון ההרעה המוחשית או הנסיבות, או במקרים בהם תנאי עבודתו של העובד נחותים מתנאי העבודה על פי הוראות החוק במידה ניכרת. [דב"ע (ארצי) שנ/10 - 3 כהן – הלר פיסול ותכשיטים בע"מ, [פורסם בנבו] פד"ע כא 238; ע"ע (ארצי) 354/07 אחים אוזן-חברה לבנייה פיתוח וייזום בע"מ – ולי טקין ואח', [פורסם בנבו] ניתן ביום 27.1.2012 וההפניות שם].
נציין כי במקרים רבים עובד גומר אומר להתפטר מחמת מגוון רחב של סיבות, אשר הצטברותן היא שמובילה להחלטה בדבר התפטרות. לנוכח האמור יש משמעות רבה לדרישה כי העובד יוכיח כי נתן התראה סבירה למעביד על כוונתו להתפטר והזדמנות נאותה לתקן את הנסיבות, שכן הימנעות ממתן התראה עשויה ללמד בנסיבות מסויימות על כך שלעובד היה עניין להתפטר אף ללא כל קשר לתיקון המצב.
יש להזכיר כי כיום בשים לב להוראות המחייבות הפרשות מעביד לקרן פנסיה על חשבון פ"פ, העובד זכאי ממילא לחלק משמעותי מסכום פיצויי הפיטורים גם במקרה של התפטרות, וזאת ללא קשר לעילת ההתפטרות ולנסיבותיה, ולא קיים עוד מצב שבו עובד יוצא כשידיו על ראשו.
לנוכח האמור, ומתוך רצון לאזן בין האינטרסים של שני הצדדים, שהפער ביניהם איננו מצדיק תמיד מתן העדפה לעובד, יש טעם של ממש לעמוד באופן דווקני על הפרשנות שניתנה להוראות החוק ולזכות עובד בפיצויי פיטורים במקרה של התפטרות , רק כאשר בית הדין מתרשם כי העובד התנהל מול המעביד בתום לב על מנת לתקן את המצב הטעון תיקון בדרך שתאפשר את המשך העסקתו, או בנסיבות בהן המעביד התעלם או לא התייחס בשקידה סבירה להתראה שניתנה לו או לנסיבות הטעונות תיקון.

האם התקיימו בתובעת נסיבות המקימות זכאות לפיצויי פיטורים?
התובעת טוענת כי הנתבעת פגעה באופן שיטתי בזכויותיה הקוגנטיות, באופן שבו לא ניתן היה לצפות כי תמשיך בעבודתה. לטענתה בתקופת עבודתה הנתבעת לא שילמה לה שעות נוספות, דמי הבראה והפרשות לפנסיה. עוד היא טוענת כי פניותיה החוזרות ונשנות בבקשה להסדיר את זכויותיה לא נענו. לתמיכה בטענתה, התובעת הציגה חלקים מתכתובת וואצאפ שהתקיימה בינה לבין אמיר בחודשים שקדמו להתפטרותה.
אלא שלטעמנו עיון בתכתובת ובמסמכים אחרים שבתיק איננו תומך בטענותיה של התובעת. שכן מהראיות שלפנינו התרשמו כי הנסיון לקשור את ההתפטרות לנושא השעות הנוספות ודמי ההבראה הוא נסיון נואל, אשר יש בו כדי להשליך על כל טענותיה של התובעת. לעניין ההפרשות החסרות לפנסיה התרשמנו כפי שיפורט להלן כי אמנם היו חוסרים בקרן הפנסיה של התובעת , אלא שעני ין זה לא היה המניע להתפטרותה וממילא לא ניתנה בעניין התראה סבירה .
ראשית, לעניין השעות הנוספות, כפי שהבהרנו לעיל, במועד התפטרותה התובעת עבדה בהיקף של 42 שעות בשבוע, ולא הייתה זכאית לתמורה בגין עבודה בשעות נוספות. זאת ועוד, עיון בתכתובת הווצאפ מעלה כי עובר להתפטרותה התובעת כלל לא העלתה טענות בעניין ונדמה כי עד לפגישתה עם ב"כ לא העלתה בדעתה כי היא זכאית לתמורה בגין עבודה בשעות נוספות. לנוכח האמור , אנו סבורים כי טענותיה כי התפטרה משום שלא שולמה לה תמורה בגין עבודה בשעות נוספות איננה משכנעת וזאת בלשון המעטה .
אשר לדמי ההבראה, כפי שפירטנו לעיל, התכתובת בין הצדדים תומכת בטענתה הנתבעת לפיה דמי ההבראה שולמו לתובעת במזומן ( בערך אחת לחצי שנה). מהתכתובת לא עולה לכאורה כי פניותיה של התובעת בעניין זה לא נענו, אלא להפך, כאשר ביקשה לתאם את התשלום במזומן פני יתה נענתה, ומכל מקום לא עולה כי אי פעם התובעת התלוננה על כך שדמי ההבראה אינם משולמים לה או כי הם משולמים לה באיחור. הרושם הוא שפניותיה בעניין דמי הבראה נענו תוך זמן קצר, מבלי שהתובעת נדרשה לתזכר את אמיר בעניין. עוד יש להזכיר בהקשר זה כי לאחר תקופת עבודה ארוכה התובעת פנתה לאמיר בהודעה מיום 19 ביולי 2016 תוך שציינה כי מגיעים לה דמי הבראה בגין 3 ימים בלבד (דהיינו כי עד לאותה עת שולמו לה דמי הבראה המלאים ).
הגם שמצאנו לחייב את הנתבעת בתשלום דמי הבראה מחמת הספק, אך בשל הפגמים שמצאנו בניהול תלושי השכר, הרי התרשמותנו היא כי לנושא תשלום דמי ההבראה אין כל קשר להתפטרותה של התובעת.
לעניין ההפרשות לפנסיה נבהיר, כי בענייננו אין חולק כי בסמוך לאחר תחילת העסקתה נפתחה לתובעת קרן פנסיה בחברת הראל. לא צורפו לתביעה מסמכי פתיחת הפוליסה ולא ברור מה גובה ההפרשות עליו הוסכם, ועם זאת נדמה כי לאחר כשנתיים בהם בוצעו הפרשות חודשיות כסדרן, בנסיבות שלא הובהרו, בין השנים 2014 -2015 (וכן מספר חודשים ב 2013) לא נרשמו לזכות התובעת הפרשות חודשיות לפוליסה . התובעת טענה כי הנתבעת נמנעה במתכוון מלהעביר לקרן הפרשות עובד והפרשות מעביד, ואילו הנתבעת טענה כי באותה תקופה החליפה סוכן ביטוח, ומרבית עובדיה (פרט לתובעת) אף עברו להיות מבוטחים בחברה אחרת. לטענתה, בשל המעבר לסוכן ולחברה אחרת אירעה תקלה בהעברת / בשיוך הכספים ל פוליסה של התובעת בהראל, ולכשהתבררה התקלה הנתבעת העבירה כספים על מנת להשלים את החסר.
מהראיות שבפנינו עולה כי, כשנה וחצי לפני התפטרותה, בחודש נובמבר 2015 התובעת פנתה לנתבעת, בעקבות מכתב שקיבלה מקרן הפנסיה בעניין ההפרשות החסרות. בתכתובת הווצאפ בין התובעת לאמיר נכתב כדלקמן:
התובעת : אמיר מה קורה בוקר טוב אני יכולה לעבור לקחת את ההבראה היום בערב ואני צריכה לדבר איתך בקשר לפנסיה שלחו לי מכתב שמבטלים לי את הפנסיה בגלל שלא שילמת לי שנתיים אז אני מבקשת שתטפל לי בזה בבקשה אני לא יכולה לעבוד בלי ביטוח. (12:23)
אמיר: כן את יכולה לעבור אן בעיה. אני יראה לך מכתב מהם (12:25).

בסמוך לאחר חילופי הדברים הללו התחדשו ההפקדות לקרן הפנסיה ובשנים 2016-2017 התבצעו הפקדות סדירות לחשבונה של התובעת בנוסף לכך, בשנת 2016 אף בוצע ו הפקדות חד פעמיות (לדוגמה בספטמבר 2016 העבירה הנתבעת לקרן למעלה מ- 13,000 ₪ -ולפי פירוט הפקדות שנתי, בשנת 2016 הופקד בפוליסה של התובעת סכום בסך כ 40,000 ש"ח) ככל הנראה על מנת להשלים את ההפרשות החסרות מן העבר.
דא עקא, שלטענת התובעת , אשר לא נסתרה, הגרעון בגין ההפרשות החסרות בגין השנים 2013-2015 לא הושלם במלואו ולפי תחשיביה, אשר לא נסתרו, נותר בקרן חוסר בסך כ 27,000 ש"ח .
עניין זה כשלעצמו ( דהיינו חוסר משמעותי בהפרשות לקרן פנסיה אשר לא מתוקן ), מחייב ללא ספק תיקון וככל שהמעביד לא פועל באופן סביר על מנת להשלים הפרשות חסרות, הרי שיש בכ ך כדי להקים נסיבות בהן אין לצפות מעובד שימשיך בעבודה.
בענייננו נושא ההפרשות לקרן הפנסיה הובא לידיעת הצדדים בנובמבר 15 (כשנה וחצי לפני ההתפטרות, כפי שעולה מהתכתובת דלעיל). בסמוך לאחר שנודע למעביד על התקלה חודשו ההפקדות הסדירות ואף הופקדו סכומים חד פעמיים לכיסוי חובות העבר. הנתבעת אף מאשרת כי כחודשיים עובר להתפטרותה התובעת העלתה בפניה בעל פה טענה לפיה עדיין יש חוסרים בהפרשות, ואולם לטענתה, עוד בטרם עלה בידיה להשלים את הבדיקה והטיפול בעניין, התובעת התפטרה מעבודתה.
לדידנו לא עלה בידי התובעת להוכיח כי ענין ההפרשות החסרות בקרן הפנסיה הוא שעמד ביסוד התפטרותה ומכל מקום אנו סבורים כי התובעת לא נתנה לנתבעת התראה סבירה ואפשרות לתקן את המצב.
בבחינת ידיעה שיפוטית היא כי שיוך הפקדות לפוליסה של עובד איננו עניין של מה בכך, ולא אחת קורות תקלות מסוגים שונים ב של הקושי בהתנהלות של מעסיקים מול קרן פנסיה כשבתווך עומד סוכן הביטוח, וכאשר במקרים רבים התקלות בביצוע ההפרשות לקרן או בשיוך הכספים לפוליסה אינן רובצות לפתחו של המעסיק.
בענייננו לא התרשמנו כי לאחר חידוש ההפקדות והעברת הכספים בספטמבר 2016 התובעת פנתה לנתבעת בתום לב בטענה כי בדקה את הסכומים שהופקדו וכי מצאה בהם חוסרים שאותם יש להשלים ותוך שנתנה לה הזדמנות סבירה להשלים את החסר על מנת שתמשיך בעבודתה , ומקל וחומר שלא נתנה התראה כנדרש בדין.
כלל לא ברור מתי נודע לתובעת כי גם לאחר הפקדת הסכומים בשנת 2016 הגרעון בפוליסה לא כוסה כולו, ומתי פנתה לנתבעת בעניין זה. בהקשר זה נבהיר, כי על אף שמערכת היחסים בין הצדדים התנהלה באמצעות תכתובת וואצאפ, לא עלה בידי התובעת להראות פניה כלשהי לאחר ספטמבר 2016 בה ציינה בפני הנתבעת כי מבדיקתה עלה כי עדיין קיימים חוסרים בהפרשות לקרן או כי ביקשה בתום לב את השלמתם ולא נענתה . לא מן הנמנע להזכיר בהקשר זה כי בחודש דצמבר 2016 ניתנה לתובעת העלאת שכר של כ 1,000 ₪ (ברוטו).
מנגד, כבר במהלך חודש מרץ 2017 (כחודש לפני מסירת הודעת ההתפטרות) התובעת יצרה קשר עם מספרת "גל פוני" על מנת לעבור לעבוד שם (ראה תכתובת וואצאפ מיום 22/3/19 נספח 18 לתיק מוצגי הנתבעת). עוד קודם לכן, נתפסה כשהיא נותנת שירות באופן פרטי למספר לקוחות של המספרה, וכן בעודה עובדת אצל הנתבעת החלה להכין לעצמה ספר טלפונים ורשימת תפוצה אשר מבוססת על רשימת הלקוחות של הנתבעת.
כך, ממכלול הראיות עולה כי יחסי העבודה בין הצדדים עלו על שרטון מסיבות שונות וגם העלאת שכר שניתנה לתובעת לא היתה מספקת. הרושם העולה ממכלול הראיות הוא כ י לתובעת לא היה עניין אמיתי להמשיך את עבודתה אצל הנתבעת, אלא שהיא ביקשה להתפטר בדין מפוטר על מנת לפנות לדרך חדשה, כפי שלטענת הנתבעת הודיעה לה שלושה ימים לאחר שסיכמה עם גל פוני ( ראה תכתובת מיום 20/4/17 שהובאה לעיל).
לנוכח האמור, וגם אם נניח שעניין הפנסיה הוזכר בדרך כלשהי (שלא ברור טיבה) בשיחה מיום 26/4/17 או בסמוך אליה הרי שהתובעת העלתה את העניין רק לאחר שגמרה אומר בדעתה לעזוב את עבודתה בנתבעת ואף תאמה את המעבר למספרת גל פוני.
במכלול הנסיבות שהובאו בפנינו לא התרשמנו כי התובעת הייתה מעוניינת להסדיר את ההפרשות לפנסיה ולהמשיך לעבוד אצל הנתבעת, הרושם הוא כי גמרה בדעתה לסיים את העבודה בנתבעת ולעבור למעביד אחר תוך קבלת פיצויים מלאים , ולכן לא עלה בידיה להוכיח כי עובר להתפטרותה פעלה באופן סביר מול המעביד ו/או מול סוכן הביטוח, על מנת לברר מה גובה ההפרשות החסרות וכיצד ניתן לפעול לשיוך הכספים ואף לא נתנה התראה כדין בעניין.
בענייננו נבהיר, כי אף אילו היה מקום לקבוע כי התובעת התפטרה בגין נסיבות בהן אין לצפות כי תמשיך בעבודתה , הרי שבנסיבות דנן כפי שיפורטו להלן, היה מקום להפחית מפיצויי הפיטורים של התובעת.
מהראיות שצורפו לתצהיר הנתבעת עולה כי התובעת נהגה כלפי הנתבעת באופן שאיננו מתיישב עם חובת האמונים שחבה היא כלפי מעבידתה, וזאת בשעה שחתרה תחתיה וניצלה לרעה את האמון שניתן בה ואת אפשרות הגישה לקבצי המחשב שהכילו רשימות לקוחות של הנתבעת, על מנת לפנות ללקוחות של הנתבעת במטרה להזמין אותם לקבל שירות במספרת גל פוני.
כך, בסמוך לסיום עבודתה, התובעת פתחה קבוצת וואצאפ בשם "זהבית הספרית" אליה צרפה עשרות רבות של מספרי טלפון של לקוחות של הנתבעת . נציין כי לא ברור כמה לקוחות מנתה הקבוצה מלכתחילה שכן לקוחות רבים מצאו לעזוב את הקבוצה בסמוך לאחר פתיחתה, ומכל מקום מהמסמכים שבתיק ומעדותה של התובעת עולה כי הקבוצה מנתה למעלה מ- 250 חברים (!) .
עיון בקבוצה וכן בעדותה של התובעת (עמ' 7 שורה 25 ) מעלה כי אין מדובר ברשימת אנשי הקשר של התובעת, כפי שניסתה התובעת לטעון מלכתחילה, אלא באסופת מספרי טלפון של לקוחות הנתבעת, שנטלה התובעת מהמחשב שבמספרה.
התובעת מצאה להודיע ללקוחות הנתבעת (לרבות כאלה שאין לה כל קשר עמם, ואשר מצאו לצאת מהקבוצה ואף לנזוף בה) כי עברה למיקום חדש ברחוב הירקון 90 במספרה של גל פוני. בהקשר זה אין בידי לקבל את טענת התובעת לפיה נהגה באופן סביר, תגובת הלקוחות מלמדת כשלעצמה כי מדובר במעשה שלא יעשה. כמות הלקוחות ושאיבת המספרים ממאגר מידע שנשמר במספרה ואשר לא נועד לשימושה הפרטי, הוא מעשה חמור המהווה פגיעה בפרטיות של אותם לקוחות כמו גם פגיעה בקניינה של הנתבעת.
על אף האמור, ממכלול הראיות לא הוכח כי מעשיה של התובעת גרמו לפגיעה של ממש בעסקיה של הנתבעת, שכן הנתבעת מיהרה לפנות לגל פוני, אשל למיטב הבנתנו מיהר לפטר את התובעת, לכששמע את טענות הנתבעת בדבר מעשיה החמורים של התובעת.
התובעת אמנם פתחה לבסוף מספרה ביתית בדירתה הסמוכה למספרה של הנתבעת, ובכך יצרה תחרות מסויימת לנתבעת, ואולם איננו סבורים כי יש בכך כדי להקים זכות תביעה / קיזוז כלשהי לנתבעת. נזכיר כי לזכות התובעת עומד החופש לעסוק במקצועה ואף להתחרות בנתבעת, וכן כי לא הוכח כי הייתה ירידה כלשהי בעסקיה של הנתבעת או כי כמות משמעותית של לקוחות עזבה בעקבות פתיחת קבוצת הוואצאפ של "זהבית הספרית".
עוד יש להזכיר בהקשר זה, כי גם התנהלותה של הנתבעת ב עת העסקתה של התובעת ידעה תקלות וכשלים ומן הראוי לנקוט במידה דומה של סלחנות כלפי שני הצדדים אשר התנהלותם לא היתה מייטבית .
בשולי הדברים יוער כי לטענת הנתבעת, התובעת אף פרסמה בעמוד הפייסבוק שלה צילומים מקצועיים של תסרוקות מהפקת אופנה שמימנה הנתבעת בשנת 2015, מעשה שלטענתה מהווה גזל קניינה של הנתבעת. בהקשר זה, ומשלא הוברר המועד בו הועלו התמונות לעמוד הפייסבוק של התובעת , אין לשלול את האפשרות כי הועלו בתקופת עבודתה, וכי בעת שעדיין עבדה בנתבעת ניתן לה אישור (במפורש או במשתמע) להעלות לרשת החברתית תמונות מהפקה בה הועסקה כספרית בהתאם למקובל. לנוכח האמור לעיל טענות הנתבעת בהקשר זה נדחות.
על רקע כל האמור לעיל, החלטנו לדחות את התביעה לתשלום פיצויי פיטורים וכן את התביעה שכנגד.
כללו של דבר
בתוך 30 יום תשלם הנתבעת לתובעת את הסכומים הבאים בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל:
בגין חוסר בהפרשות לקרן פנסיה 27,720 ש"ח
בגין דמי הבראה 8,904 ש"ח
בגין פיצוי לפי חוק הודעה לעובד 5,000 ש"ח
משמרבית התביעה נדחתה, וכך גם התביעה שכנגד, איננו עושים צו להוצאות.

ניתן היום, י"ג אב תשע"ט, (14 אוגוסט 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר בועז קמר
נציג מעסיקים

אופירה דגן-טוכמכר, שופטת – אב"ד