הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 27575-03-16

לפני:
כב' השופטת הדס יהלום, סגנית נשיא ה

נציג ציבור (עובדים) גב' שושנה שורק
נציג ציבור (מעסיקים) מר איתן קירשנר

התובע
merih gebresei
ע"י ב"כ: עו"ד ליאב עמר
-
הנתבעים

  1. בלוק עיראקי בע"מ
  2. פואד עירקי
  3. חסן עיראקי

ע"י ב"כ: מאזן דעאס

פסק דין

1. התובע, מבקש מקלט מאריתריאה, הגיש תביעה לתשלום זכויות שונות הנובעות מתקופת עבודתו בנתבעת 1 ומסיומה.

2. התובע העיד בפנינו. כן העיד מטעמו מר עמר יואש ומר מסאוורה חסן חוסני – עובד הנתבעת.
נתבע 2 העיד מטעם הנתבעים.

3. בתום שמיעת העדויות, הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

4. אלה העובדות העולות מחומר הראיות.

א. הנתבעת הינה חברה בע"מ, העוסקת בחומרי בניין.
ב. נתבע 2, פואד עיראקי (להלן – מר עיראקי) הינו דירקטור ובעל מניות בנתבעת.
ג. נתבע 3, חסן עיראקי, הינו בעל מניות בנתבעת.
ד. התובע עבד בנתבעת בעבודות שונות.

5. קיימות מחלוקות בין הצדדים לגבי תקופת העבודה, היקף העבודה, נסיבות סיום העבודה של התובע וגובה השכר.

6. נדון להלן בסוגיות שבמחלוקת.

7. תקופת העבודה
לטענת התובע, עבד בנתבעת מחודש 05/11 עד לחודש 9/15 – סה"כ 53 חודשים.

בכתב ההגנה טענו הנתבעים כי התובע עבד בנתבעת מחודש 10/14 ועד חודש 8/15, עשרה חודשים בסך הכל.

8. במסגרת עדותו בפנינו אישר מר עיראקי כי לא נערך הסכם עבודה עם התובע וכי לא נמסר לו טופס הודעה לעובד.

9. על המעסיק מוטלת החובה למסור לעובד הודעה על תנאי עבודתו וכן תלושי שכר. על פי פסיקה, בנסיבות בהן הפר המעסיק חובה רישומית המוטלת עליו, או בנסיבות בהן נמנע מהצגת רישומים רלוונטיים לתביעה, מועברת חובת ההוכחה על כתפיו.
ע"ע 35727-11-12 בטחון לאומי 1992 ע.נ בע"מ - אלכסנדר פודולסקי, מיום 25.1.15 וכן ע"ע 50821-01-14 טארק אבו אל עפיה נ' וליד אבו אל עפיה, מיום 8.10.15.

10. נבחן להלן האם המקרה שלפנינו עמד המעסיק בחובותיו הרישומיות ובהתאם, האם עמדו הנתבעים בנטל ההוכחה המוטל עליהם לעניין תקופת העבודה.

11. תלושי שכר
התובע הציג עשרה תלושי שכר (ת/4 לתצהיר התובע) לחודשים אוגוסט וספטמבר 2014 וכן דצמבר 2014 עד יולי 2015. לטענת התובע, קיבל אמנם את התלושים אך הם אינם משקפים נכונה את השכר ושעות העבודה.
בתלושי שכר לחודשים אוגוסט וספטמבר 2014 (נספח 4 לתצהיר התובע) צוין מועד תחילת עבודה - 1/8/14.
בתלושי שכר לחודשים דצמבר 2014 עד יולי 2015 צוין תחילת עבודה - 1/10/14.

12. לתצהיר מטעם הנתבעים צורפו טופסי 106 של התובע לשנת 2014 ו – 2015 בהם צוין כי התובע עבד בחודשים 10/14 עד 12/14 וכן בחודשים 1/15 עד 8/15.

13. בעניין תקופת עבודתו של התובע העיד מר עיראקי:

ש. ... אתה אומר שהתובע מהרי חוץ מ – 10 חודשים שיש תלושים לא עבד בכלל?
ת. לא אמרתי בכלל. אמרתי עבד רשמי, לפעמים היינו מביאים אותו בחודש יום או יומיים בחודש. היה בא אצלנו, יושב, אוכל, שותה."

בהמשך עדותו:

ש. העד אמר שהוא עבד 4-5 ימים בחודש.?
ת. אני לא זוכר. היו חודשים שלמים שהוא לא בא, היה יושב בת"א כל החודש.
ש. גם כשעבד 10 חודשים רצוף, היה ימים שלא הגיע?
ת. היה ימים שהולך לת"א תחנה מרכזית.
...
ש. אני אשאל אותך על שאלות על תקופה שלא היה תלושים.
ת. יום בחודש או יומיים.
ש. באיזה חודש התחיל לעבוד יום יומיים לראשונה?
ת. לא זוכר. יש פקידה רושמת. הוא עובד לפי יומית שלו, לא חודשית. יום עובד הוא מקבל, יום לא עובד לא מקבל.
ש. לפני שהיו תלושים היה עובד יומיות?
ת. לא.
...
ש. אתה אומר שהוא היה עובד יומיות שלא היו תלושים פעם פעמיים בחודש, זה מה שאתה אומר?
ת. הייתי צריך לנקות את הגינה הייתי מביא אותו. כמה אתה רוצה 100-200 ₪.
ש. כשהתובע עובד שלא היה תלוש, הוא היה עובד אצלך פעם או פעמיים בחודש?
ת. כן.
ש. ובשנה כמה 15-20 ימים.
ת. לא כל חודש היה עובד. כשהייתי זקוק אליו הייתי מזמין אותו."

לדברי מר עיראקי, התובע עבד בנתבעת לפני חודש 10/14, זאת לא "באופן רשמי" אולם לא ידע לנקוב במועד התחלת העבודה ולא הציג כל רישום ביחס לתקופה זו, אף לא תלושי שכר, למרות שטען ש"יש פקידה רושמת".

14. פלט שיחות
במסגרת ההליכים המקדמיים ניתן צו המופנה לחברות הסלולר להמציא לידי ב"כ התובע פירוט שיחות יוצאות מהמנוי שהיה בשימושו של מר עיראקי, למנוי שהיה בשימושו של התובע בשנים 2012-2013.
מפירוט השיחות (נספח 2 לתצהיר התובע) עולה כי בין המכשירים בוצעה התקשרות טלפונית בחודשים 3/12, 7/12, 10/12 עד 6/13 ובחודש 11/13, דהיינו בתקופה שלגביה הכחישו הנתבעים קיומם של יחסי עובד ומעסיק.

15. במסגרת התצהיר עליו חתם מר עיראקי, טען כי לפני חודש 10/14 התובע עבד בנתבעת בעבודות מזדמנות וזומן לעבודה על ידי קשר טלפוני , כשהיה בו צורך.
נטען כי מדובר בפחות משבעה ימים בשנה וכי בתקופה זו (לפני חודש 10/14) עבד התובע בעבודות מזדמנות במקומות אחרים.
בנוסף טען מר עיראקי כי התובע הגיע מדי פעם למפעל, שכן קרוב משפחה שלו בשם אברהים עבד שם לעיתים. לטענתו, אותו קרוב משפחה עשה שימוש במכשיר הטלפון שבנתבעת, על מנת ליצור קשר עם התובע.

התובע טען שמדובר באחיו, אשר הביא אותו לעבוד בנתבעת ועזב. התובע הכחיש כי אחיו התקשר אליו ממקום העבודה.

מכל מקום, אותו אח בשם אברהים לא הובא לעדות ולא הוצגה ראיה המעידה על העסקתו בנתבעת או כי התקשר לתובע.

16. התובע גם הכחיש את גרסת הנתבעים כי טרם תחילת עבודתו בנתבעת עבד אצל מעסיקים אחרים:
"ת. בחודש ארבע יצאתי מהמחנה סהרון ובחודש חמישי התחלתי לעבוד שם.
ש. איפה?
ת. אצל חסאן שיושב כאן (הכוונה אבו חסאן)".

ובהמשך עדותו -
"אני אומר לך שהגעתי לארץ עבדתי רק אצלו ואחרי כן נכנסתי לחולות".

וכן -
"ש. מ – 5/11 כל הזמן עבדת אצל אבו חסאן?
ת. כן.
ש. לא עבדת במקומות אחרים?
ת. לא."

17. מר עיראקי מנה בתצהירו שמותיהם של מספר גורמים שאצלם לטענתו, עבד התובע לפני חודש 10/14, אולם איש מהם לא זומן להעיד ולא הוצגה כל ראיה אחרת העשויה לתמוך בטענה.

18. הנתבעים טענו כי מפירוט שיחות הטלפון שהוגש עולה כי בין החודשים 6/13 עד 11/13, תקופה של חמישה חודשים, לא היתה התקשרות טלפונית בין הצדדים.

19. דו"ח איכון
לתיק הוגש דו"ח איכון עבור מספר הטלפון הנייד של התובע לתקופה 5/11 עד 9/15, אשר הונפק בהתאם לצו שניתן לבקשת התובע.
מהדו"ח עולה כי למעט ימים בודדים, נכח התובע בתקופה שבין 5/11 ל- 5/14 באיזור טירה.
לגבי יתרת התקופה, התובע טען שהחליף "SIM" ולכן מספר הטלפון שלו השתנה.

הנתבעים טענו כי דו"ח האיכון מעיד על כך שהתובע שהה בתקופה הנטענת במקומות אחרים, בשעות בהן נטען כי עבד בנתבעת, המרוחקים מהנתבעת.
כך, נטען שהתובע היה באזור היישוב עזריאל, כפר הס, קניון סמרה, מוסך סאלח, ניצני עוז, כולם מרוחקים ממפעל הנתבעת.

בעניין זה העיד התובע:
"מאז שהגעתי לארץ עבדתי בטירה. מטירה לא יצאתי. אם צריך לחדש ויזה הלכתי לעזריאלי או לבאר שבע".

עוד העיד כי אינו יודע איפה זה קניון סמרה או ניצני עוז והכחיש כי היה במקומות אלה.

טענת התובעת כי התובע שהה במקומות אחרים בשעות בהן נטען כי עבד בנתבעת, אינה מתקבלת.
דו"ח האיכון אינו מהווה אינדיקציה לשהותו של התובע במקום העבודה, אלא על קירבתו לאנטנה סלולרית.
ממילא, לא ניתן להסתמך על דוחות האיכון כתחליף לחובותיו של המעסיק לבצע רישום נוכחות על פי סעיף 24 לחוק הגנת השכר.
ראו לעניין זה ע"ע (ארצי) 40711-04-17‏ פישר תעשיות פרמצבטיות בערבון מוגבל נ' אברהם שטטר, מיום 4.3.18.

כמו כן, לא נטען וממילא לא הוכח כי התובע נמצא במקומות שאותם ציין מר עיראקי בתצהיר כמקומות שבהם עבד התובע לפני תחילת עבודתו בנתבעת.

20. תימלול שיחת טלפון
לתיק הוגש תימלול שיחת טלפון שנערכה בין מר יואש עמר לבין מר חסן, עובד הנתבעת.
בתצהיר מטעמו טען מר עמר, אחיו של ב"כ התובע, כי שיחת הטלפון עם מר חסן שבה דיברו על התובע, נערכה " בשביל לקבל חוות דעת על מקצועיותו כעובד ועל אישיותו כאדם שעלול לעבוד איתי".

בתימלול נכתב:

"ג'וש: אז אתה מכיר אותו כן? עבד איתך?
חסן: כן, כן, 6 שנים עבדנו ביחד, הוא ילד טוב, ילד נחמד, ילד שבא לעבודה לעבוד לא רק בא לעבודה.
ג'וש: הבנתי.
חסן: מממ?
ג'וש: אבל לי הוא אמר שהוא עבד שם 4 שנים, 4 וחצי.
חסן: משהו כזה, לא זוכר בדיוק, אני עבדתי 6 שנים, אני... 6 שנים, הוא...
ג'וש: אבל כמה, אבל יש, אבל יש לו ניסיון של כמה שנים נכון?
חסן: כן, כן, יש לו.
ג'וש: ובחנות הוא עבד איתך כביכול כמה שנים.
חסן: הכל, הכל יודע, הכל הכל, היה נגיד לבן אדם שרוצה דבר הולך... למד הכל, הכל.
ג'וש: הבנתי. אז בחנות הוא עבד איתך כמה שנים, נכון?
חסן: כן, כמה שנים טובות, כן איזה 4-5 שנים, אני לא זוכר בדיוק. אני 6 שנים עבדתי."

מר חסן זומן על ידי התובע לעדות וכך העיד:

"ש. ממתי אתה מכיר את מהרי?
ת. 5-6 שנים לא יודע כמה.
ש. 5-6 שנים האלה תנסה להזכר מתי עבד אצל הנתבעת?
ת. לא זוכר. לא זוכר באיזה שנים בדיוק.
ש. אבל עבד שנים?
ת. לא עבד שנים על עראקי. אתה הקלטת ולא ידעת לשאול אותי. עובד אצל ערקאי ימים והולך, עובד אצל שלמה עבד, עבד אצל נור עבד, אצל מוחדד קשור, הייתי מסדר לו עבודות פה ושם כשאין לו עבודה אצל ערקאי.

21. בשיחת הטלפון עמו, טען מר חסן שהתובע עבד עמו 6 שנים.
לאחר שנמסר לו על ידי בן שיחו כי מדובר בתקופה קצרה יותר, נקב במספר 4-5 שנים.
בעדותו טען כי הוא עצמו עבד 8 שנים בנתבעת וכי הוא מכיר את התובע 5-6 שנים, אך לא זכר מתי מתוכם עבד התובע בנתבעת.
העד חזר וטען שהתובע עבד מספר ימים בחודש , אבל לא ידע לומר באיזו תקופה ולא זכר האם הדבר היה גם בתקופת העבודה האחרונה.

בעדותו טען מר חסן -
"ש. כששאלו אותך בהקלטה ואתה אומר שאתה נותן לו את כל הקרדיט , 5-6 שנים מה רצית?
ת. אני אוהב את הבחור הזה ועזרתי לו ... מתשומת לב אמרתי. הוא בחור טוב.
ש. נסחפת כדי לעזור לו במחיר של עיגול פינות?
ת. כן.
ש. מה שאמרת בהקלטה זה לא דברים מדויקים?
ת. לא."

מאחר ועדותו של מר חסן היתה בלתי עקבית וממילא הבהיר כי נועדה ל"תקן" את הגרסה שהובאה בשיחת הטלפון, לא ניתן לקבלה כעדות מהימנה ולא ניתן ללמוד ממנה על תקופת עבודתו של התובע, משכה או היקפה.
כך, אף לא ניתן ללמוד על תקופת ההעסקה מתמליל שיחת הטלפון שהוגש.

22. סיכומו של דבר, הנטל להוכיח את תקופת העבודה מוטל על המעסיק. הוכח שהתובע היה בקשר עם המעסיק ואף עבד בנתבעת לפני חודש אוקטובר 2014.
הנתבעים טענו שיש רישום של ימי העבודה של התובע אך לא הוצג רישום. כמו כן לא הוכח כי התובע עבד במקומות אחרים, לפני חודש אוקטובר 2014 כטענת הנתבעים.

לאחר ששמענו את העדויות ובחנו את חומר הראיות, כמפורט לעיל, הגענו למסקנה כי הנתבעים לא הוכיחו את מועד תחילת העבודה הנטען על ידם.

בנסיבות אלה אנו קובעים שיש לקבל את גרסת התובע לעניין מועד תחילת העבודה.
התובע החל לעבוד בנתבעת בחודש מאי 2011 ולא בחודש אוקטובר 2014 כנטען על ידי הנתבעים.

מועד סיום העבודה –
לטענת הנתבעים, התובע סיים עבודתו בחודש 8/15. לטענת התובע, סיים עבודתו בחודש 9/15 בשל זימונו למתקן השהייה בחולות (הזימון לתאריך 21.9.15 צורף כנספח 5 לתצהיר התובע).
הנתבעים טענו כי התובע עזב את העבודה "מעצמו".
משהוצג בפנינו הזימון לחולות, לתאריך הסמוך לסיום עבודתו של התובע, אנו מקבלים את גרסתו בעניין זה וקובעים כי התובע סיים עבודתו בתאריך 20/9/15.

23. היקף העבודה והתביעה לשעות נוספות ולשעות שבת
התובע הצהיר כי עבד בנתבעת במשרה מלאה ומעבר לכך:
"מתכונת עבודתי היתה בימים א' –ה' 07:00-16:00, יום ו' 07:00-15:00 יום שבת 07:00-16:00 סה"כ כ-270 שעות בחודש.

לאחר 3 שנים עבדתי שבת כן שבת לא"

לטענת הנתבעת, בתקופת שקדמה לחודש 10/14 עבד התובע :

"למשך יום או יומיים אך הוא לא היה עובד קבוע אצלנו."

בעדותו, טען מר עיראקי כי התובע לא עבד באופן קבוע גם לאחר 10/14. כך העיד:

ש. העדות שלך היא שב 10 חודשים שעבד רצוף...
ת. לא רצוף.
ש. שב-10 חודשים שיש תלושים, גם בחודשים האלה היה עובד יום יומיים?
ת. היה הולך. לפעמים 4 ימים בשבוע, לפעמים 5 ימים, לפעמים הולך שבוע ולא בא.

וכן –
ש. כשהוא עבד, לפי התלושים, שיש תלושים, יש בחודש שעבד יש תלוש כמה ימים היה עובד. יש חודש שעבד רק 5 ימים.?
ת. יש. יש חודש שעבד 10 ימים, 15 ימים, לא קבוע. אני הייתי חייב לרשום לו בתלוש ימים בשביל הרישיון. פחות מ-20 יום אני לא יכול לרשום בשביל לקבל את רישיון.
ש. אז למה בתלוש ינואר רשמת 16 ימים?
ת. כי הוא לא עבד.
ש. אמרת לפני דקה שהוא לא היה עובד קבוע, פעם עשר?
ת. לפי יומית.
ש. אמרת מקודם שפעם הוא עבד 12 יום, 15, 18 יום. התלושים כל התלושים ב-2015 נתת אותה משכורת. לפי מה שאני מבין את התלושים עשיתם בלי קשר לפי הימים שעבד?
ת. לפי הימים מה שהיה עובד. אני לא מבין בתלושים. פקידה שלי עושה את התלושים
ש. אתה אמרת שהימים שהוא עבד, שהיו תלושים כל חודש מספר משתנה. התלושים בשנת 2015 אותו דבר. מה לא נכון?
ת. אני לא מבין בתלושים, אני לא רשמתי את התלושים.

על פי עדותו, לגבי התקופה שלאחר חודש 10/14 לא עבד התובע "רצוף" מדי יום.
גרסה זו של הנתבע אינה מתיישבת עם תצהירו בו נכתב (בסעיף 4):
"לפני העסקתו אצלנו באופן קבוע הוא הזדמן אצלנו לעבודות של פחות משבעה ימים בשנה".

מר עיראקי אף לא ידע להסביר את הרישום בתלושים לשנת 2015 בהם מופיע שכר קבוע בסך 3,500 ₪, אשר אינו עולה בקנה אחד עם טענתו כי התובע קיבל שכר יומי עבור מספר ימי עבודה , שהשתנו מחודש לחודש.

24. לטענת התובע שכרו שולם לו לפי כמות השעות שעבד, כפול השכר השעתי באותה תקופה ולא שולם לו גמול בגין עבודה בשעות נוספות ושעות שבת.
על פי החישוב שהוצג בכתב התביעה ובתצהיר, נטען כי התובע זכאי לסך 158,363 ₪ ובסיכומים הוצג חישוב מתוקן בסך 91,081 ₪.

25. לגבי מתכונת העבודה העיד התובע כך:

ש. כמה שעות זה משבע עד ארבע?
ת. תשע שעות.
ש. היתה לך הפסקה לאוכל?
ת. כן. חצי שעה.
ש. כמה ימים עבדת?
ת. 30 יום.
ש. באיזה ימים בשבוע?
ת. מיום שבת עד יום שבת. 7 ימים בשבוע.
ש. המפעל סגור יום בשבוע.
ת. לא. שלוש שנים עבדתי 7 ימים. אחרי זה כשהיה עבודה, עובדים בשבת. שבת כן, שבת לא.

לטענת הנתבעים, התובע לא עבד בשעות נוספות. הנתבעים לא הציגו גרסה סדורה בעניין שעת התחלת העבודה של התובע ושעת הסיום. דוחות נוכחות, כאמור, לא הוצגו.

בעדותו, הציג מר עיראקי גרסה מעורפלת ביחס לאורך יום העבודה של התובע. נטען כי היה קצר משעות העבודה להן טען התובע והיה "תלוי בכמות העבודה". כך העיד:
"ש. באיזה שעה מסיימים יום עבודה?
ת. עובדים 6-7 או 5 שעות, עד מתי שיש עבודה. לפעמים בגשם אין לי עבודה בכלל".
ש. מה הכי מאוחר שסיימת?
ת. לפעמים אני צריך אותו ב – 17 בערב. אין לי עבודה כל הזמן.
ש. מה השעה הכי מאוחרת שאתה סיימת לעבוד?
ת. אני עובד יום ולילה, אני בעצמי."

עוד לטענת הנתבעים, המפעל סגור יום בשבוע ולא היה טעם בהשארת התובע לעבוד לבדו במפעל כשאין עבודה.
התובע העיד לעניין זה:
"שלוש שנים עבדתי 7 ימים. אחרי זה כשהיה עבודה, עובדים בשבת. שבת כן, שבת לא".

26. בהתאם להוראות חוק הגנת השכר לאחר תיקון 24 (סעיף 26) בתובענה של עובד לתשלום שכר עבודה, לרבות גמול שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית, בה שנויות במחלוקת שעות העבודה שבעדן נתבע השכר, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, אם המעסיק לא הציג רישומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה, ככל שהוא חייב לנהלו.

27. בהיעדר כל רישום מהימן הנוגע לשעות עבודתו או ימי עבודתו של התובע, אין לקבל את גרסת הנתבעים כי התובע עבד באופן לא רצוף או ימים בודדים. כך אנו קובעים הן ביחס לתקופה שלפני חודש 10/14 והן ביחס לתקופה שלאחר מכן.
בנוסף, בהיעדר רישום כאמור ובהיעדר גרסה סדורה מצד הנתבעים שיש בה לשכנע כי התובע לא עבד בשעות נוספות, מתקבלת גרסת התובע, ביחס לשעות עבודתו.

28. בהתאם להלכה הפסוקה, בנסיבות אלה חלה החזקה הקבועה בסעיף 26 ב' לחוק הגנת השכר, הקובעת כי חבות המעסיק הינה עד לתקרה של 15 שעות נוספות שבועיות או 60 שעות נוספות חודשיות.
עע ( ארצי) 47715-09-14‏ ‏ עוזי ריעני נ' אליאסי שיווק בע"מ, מיום 29.3.17.

29. התובע אישר שקיבל תשלום על כל שעה שעבד. לפיכך, התובע זכאי לתוספת עבור שעות נוספות 25% ו – 50% בלבד , עבור 60 שעות , בהתאם לתיקון 24 לחוק הגנת השכר.
בשלוש השנים הראשונות עבד, על פי עדותו, בכל ימי שבת, סה"כ 36 שעות.
לפיכך זכאי לתשלום חודשי עבור עבודה בשבת בגובה השכר השעתי במכפלת 50% X 36 שעות.
בנוסף, זכאי לתשלום חודשי עבור 24 שעות נוספות לפי 25%.

בגין שנת עבודה ראשונה –זכאי לסך 7,200 ₪ .
בגין שנת עבודה שניה – זכאי לסך 7,982 ₪.
בגין שנת עבודה שלישית – זכאי לסך 8,640 ₪.

בשנה רביעית והחמישית בימי שבת לסירוגין (עדות התובע שלא נסתרה) סה"כ 18 שעות ולפיכך זכאי לתשלום חודשי עבור עבודה בשבת בסך 32.2 ₪ X 50% X 18.
בנוסף זכאי לתשלום חודשי בגין 42 שעות נוספות לפי 25%.
סה"כ עבור החודשים מאי 2014 עד ספטמבר 2015 – 10,462 ₪.

בסה"כ זכאי התובע לתמורה בגין עבודה בשעות נוספות ובשעות שבת בסך 34,284 ₪ .

30. שכר העבודה
לגבי השכר שקיבל, הצהיר התובע -
"שכרי בשנה הראשונה היה 6,900 ₪ לחודש, ובשנה השניה 7,500 ₪ לחודש.
כאשר בשנה השלישית קיבלתי 270 ₪ ליום עבודה ובשנה הרביעית 290 ₪ ליום עבודה".

כן הצהיר –
"עורך דיני חישב את השכר לפי שעות עבודתי ומצא כי שכרי שעתי החל ב – 25 ₪ נטו ועלה בהדרגה ל – 33 ₪ נטו. מעבר לשכר האמור לא שולמו לי שאר זכויותי ולא שולמו לי גמול שעות נוספות".

בעדותו בפנינו חזר התובע על גרסתו:

"ש. כשהתחלת לעבוד אצל אבו חסאן סיכמת איתו על כמה שכר תקבל?
ת. 6,900 ₪ לחודש. 25 ₪ לשעה.
ש. זה או זה?
ת. לחודש 6,900 ₪ ו- 25 ₪ לשעה.
ש. כשעבדת חצי חודש קיבלת גם 6,900 ₪?
ת. לא הייתי עובד חצי חודש.
ש. אז קיבלת משכורת חודשית?
ת. חודשית. 25 ₪ זה יוצא 6,900 ₪. לשעה הייתי מקבל 25 ₪. עבדתי משעה שבע עד שעה ארבע. לא תמיד קיבלתי 6,900 ₪. לפעמים שהייתי הולך לחדש ויזה זה היה יורד.

31. על פי עדותו של התובע בחלק מהתקופה שכרו היה משולם במזומן או שחלק היה משולם בשיק וחלק במזומן:

"ש. כשהתחלת לעבוד איך שילמו לך שכר?
ת. במזומן.
ש. לא נתנו לך שקים?
ת. כשהוא התחיל להביא לי תלושים מה שהיה כתוב בתלוש הוא היה רושם בשיק ובנוסף הוא נתן לי מזומן.
ש. ולפני התלושים איך היה משלם לך?
ת. מזומן."

32. ביחס לתקופה לפני חודש 10/14 – מ שקיבלנו את גרסת התובע לעניין תקופת העבודה ומשהנתבעים לא הציגו תלושי שכר או כל ראיה אחרת ביחס לשכר ששולם בתקופה זו, מתקבלת גרסת התובע ביחס לשכרו.

ביחס לתקופה לאחר חודש 10/14 – מר עיראקי אישר בעדותו כי אין חוזה עבודה וכי לא נמסרה הודעה לעובד על תנאי העסקה וכי "יש רק תלושים". נטען כי תלושי השכר משקפים את שכרו של התובע.
גרסת הנתבעים כי שכרו של התובע היה כמפורט בתלושים, אינה מתקבלת.
מר עיראקי העיד כי התובע עבד במספר ימים שהשתנה מדי חודש, אולם בחודשים 12//14 עד 7/15 מופיע בתלוש שכר קבוע בסך 3,500 ₪.

הנתבעים לא פירטו כמה ימים עבד התובע בכל חודש ומה היה התעריף היומי.
בחלק מתלושי השכר (לחודשים 12/14 עד 7/15) מופיע מספר של שעות וימי עבודה, אולם בתלושים צוין שכר קבוע בסך 3,500 ₪ הן כאשר נכתב 166 שעות והן כאשר נכתב 105 שעות.

לאור האמור, הנתונים המוצגים בתלוש אינם יכולים לשקף את השכר שקיבל התובע ואנו מקבלים את גרסתו ביחס לשכר שקיבל, כדלקמן:

בשנת העבודה הראשונה - 6,900 ₪ לחודש.
בשנה העבודה השניה - 7,500 ₪ לחודש.
בשנה העבודה השלישית - 270 ₪ ליום עבודה.
בשנה הרביעית ועד לסיום העבודה - 290 ₪ ליום עבודה.

33. פיצויי פיטורים
לטענת התובע סיים עבודתו בחודש 9/15 בשל כך שקיבל זימון למתקן חולות. לטענת הנתבעים התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים כיוון שלא פוטר אלא "עזב מעצמו".
לתצהיר התובע צורף זימון למתקן חולות ליום 21/9/15 (ת/5).
בהתאם לפסיקה, עובדים זרים שעבודתם הופסקה בשל היעדר היתר להעסקתם זכאים לפיצויי פיטורים.
עע (ארצי) 1179/04 דויד דודאי נ' ניקולאי סטיקה, מיום 8.3.05;

אף בעניין מבקשי מקלט ו/או מסתננים שעבודתם הופסקה עקב זימונם למתקן חולות, זכאים הם לפיצויי פיטורים.
משגרסת התובע כי עבודתו הופסקה בשל כניסתו למתקן חולות, נתמכה בזימון ולא נסתרה על ידי הנתבעים, אני קובעת כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים.
פיצויי פיטורים יחושבו לפי שכר אחרון- 32.2 ₪ כפול 52 חודשי עבודה, סה"כ 25,953 ₪.

34. הפרשות לפנסיה
הנתבעת מאשרת כי לא בוצעו הפרשות פנסיוניות עבור התובע ( עמ' 26 לפרוטוקול שורה 1-2) על הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגין אי ביצוע ההפרשות, לאחר השלמת ששה חודשי עבודה, על פי החישוב הבא:

בגין החודשים 11-12 בשנת 2011 – 4,650 ₪ * 3.33% * 2 = 310 ₪.
בגין שנת 2012 – 4* 4,650 ₪ + 8* 5,152 ₪ * 4.16% = 2,488 ₪.
בגין שנת 2013 – 4*5,152 ₪ + 8*5,580 ₪ *5% = 3,262 ₪.
בגין שנת 2014 – 4* 5,580 ₪ + 8* 5990 * 6% = 4,214 ₪.
בגין שנת 2015 – 8.66*5,990 ₪ *6% = 3,112 ₪.

סה"כ זכאות לחלף הפרשות לפנסיה ( ברכיב תגמולים) – 13,386 ₪.

35. פדיון חופשה שנתית
לטענת הנתבעים, התובע קיבל ימי חופשה.

לטענת התובע, בכל תקופת העסקתו לא יצא לחופשה בתשלום. התובע העיד כי לא עבד ביום חג של המוסלמים אך לא נטען כי שולם לו שכר בגין אותו יום. עוד העיד התובע כי כשהיה נעדר מהעבודה לצורך חידוש ויזה, היו מנכים לו את ההיעדרות מהשכר.
כך העיד:

ש. יצאת לחופשות?
ת. לא.
ש. היה יום שלא הגעת לעבודה וקיבלת כסף?
ת. לא."
...

ש. היית בטירה גם בימי החג?
ת. יש יום אחד שלא עבדתי. בחג של המוסלמים. זה יום אחד.
ש. בחג של המוסלמים, נגיד עיד אל פיטר שזה 4 ימים, המפעל עבד?
ת. כשהם היו בחופש, הייתי סוגר את השער והייתי עובד בפנים. הייתי מסדר את הברזלים במדפים או שצריך לחתוך".

משלא הוכח כי לתובע שולמה חופשה, מתקבלת התביעה ברכיב זה.

הנתבעת תשלם לתובע פדיון חופשה שנתית בסך 11,112 ₪ בהתאם לתביעתו.
36. דמי הבראה
משקיבלנו את גרסת התובע לעניין תקופת העבודה, התובע זכאי לדמי הבראה בגין שתי שנות עבודתו האחרונות בסך 5,072 ₪ בהתאם לתביעתו.

37. דמי חגים
לטענת התובע, זכאי לתשלום דמי חגים לאחר השלמת שלושה חודשי עבודה. נטען כי בתקופת עבודתו חלו 35 ימי חג שלא נפלו בשבת, כמפורט בתצהירו, בגינם זכאי הוא לתשלום.
מר עיראקי הצהיר כי התובע קיבל מתנות בחגים המוסלמים כנהוג בנתבעת. אף אם הטענה היתה מוכחת, אין מדובר בתשלום דמי חגים המחוייב על פי דין.
על כן, משלא הוכח כי לתובע שולמו דמי חגים, על הנתבעת לשלם לו תמורתם.
מרשימת החגים שהציג התובע יש להפחית שני ימי חג אשר נפלו בתאריכים 23.9.15 ו - 28.9.15, בהם על פי נספח 5 לתצהירו, שהה כבר במרכז חולות.

בגין תקופת עבודתו, זכאי התובע לדמי חגים עבור 33 ימי חג, בסך 8,500 ₪.

38. פיצוי על פי חוק הגנת השכר
התובע טען כי זכאי לפיצוי בגין אי מתן תלושי שכר ובגין אי עריכת התלושים כדין.
בהתאם לקביעותנו לעיל, כי לתובע נמסרו תלושי שכר רק בתקופת עבודתו האחרונה וכי הנתונים שנרשמו בהם אינם משקפים את נתוני השתכרותו בפועל, התובע זכאי לפיצוי בגין אי מתן תלושי שכר.
אנו מעמידים פיצוי זה על סך 3,000 ₪.

39. התביעה כנגד נתבעים 2 ו – 3
בכתב התביעה נטען כי הנתבעים 2 ו – 3 ניהלו את הנתבעת בחוסר תום לב, תוך ניצול מסך ההתאגדות בכדי להימנע מלשלם לתובע את זכויותיו הסוציאליות.
נטען כי מאחר והנתבעים 2 ו – 3 פעלו בניגוד לחוקי העבודה, מן הדין שיישאו באחריות אישית.

40. על פי ההלכה הפסוקה, יש לשמור על עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של חברה בע"מ, והרמת מסך היא החריג לכלל.
ע"ע ( ארצי) 3903-05-11 פאולינה איפראימוב – ר-צ פלסט בע"מ, מיום 4.12.14.

41. סעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט-1999, קובע נקבע באילו מקרים רשאי בית המשפט להרים את מסך ההתאגדות:
"(א) (1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:
(א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;
(ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו- 193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.
(2) לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1) ( א) או ( ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד.
(ב) בית משפט רשאי לייחס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה או זכות של החברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין, צודק ונכון לעשות כן בהתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על הענין הנדון לפניו.
(ג) בית משפט רשאי להשעות זכותו של בעל מניה לפירעון חובו מאת החברה עד לאחר שהחברה פרעה במלואן את כל התחייבויותיה כלפי נושים אחרים של החברה, אם מצא כי התקיימו התנאים לייחוס חוב של החברה לבעל המניה כאמור בסעיף קטן ( א)".

42. בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בענין וגיה – גלידות הבירה , דב"ע נג/3-205 פד"ע כז' 345, 350, נקבע לעניין זה כך:

"הכלל הוא כי חברה הינה תאגיד, הנפרד מבעלי מניותיו, מנהליו ועובדיו, לכל דבר ועניין. לא יתכנו חיי מסחר ומשק תקינים מבלי שיוקפד על הפרדה בין התאגיד לבין בעליו ומנהליו. יחד עם זאת – יצר המשפט מנגנון המונע ממי שמקים חברה ופועל שלא בתום לב, ובכוונה לרמות ולהונות את נושיה, ועובדיה
בכלל זה, להתחמק מהתוצאות של מעשיו. אולם בתי המשפט נזהרים מ"הרמת מסך", ונוקטים בדרך זו רק שעה שהוכחה למעלה מכל ספק תרמית – בין בעת הקמת החברה, בין בעת פעילותה, ובין בסיום פעילותה, הן בפירוק והן על ידי הפסקת פעילותה למעשה".

43. בעניין טוקו שף, חזר בית הדין הארצי על ההלכה לפיה הרמת המסך הינה החריג לכלל האישיות המשפטית הנפרדת של החברה, אשר מהווה תרופה קיצונית שיש להשתמש בה במשורה. עוד הוזכר באותו עניין כי על מנת לחייב בעל מניות בחובות החברה, על המבקש להוכיח בראיות התנהלות המצדיקה את חיובו האישי דווקא, כאשר לגבי העילה המצדיקה את הרמת המסך, יש להניח תשתית עובדתית המלמדת כי החברה: "נועדה לשמש כסות לפגיעה בזכויותיו של המשיב או להונאתו".
בר"ע ( ארצי) 52353-08-16‏, א.ב. טוקו שף בע"מ נ' ‏ADMARIAM GAVR NEGOUSE, מיום 13.11.16.

44. בהליך שלפנינו לא נטענו כלל טענות הנוגעות להתנהלותם של הנתבעים 2 ו – 3 המצדיקות את חיובם באופן אישי.
לא נטען ולא הוכח כי לפנינו מקרה חריג של שימוש לרעה באישיות הנפרדת של התאגיד כנדרש בסעיף 6 לחוק החברות. לא הונחה לפנינו תשתית עובדתית ממנה ניתן ללמוד כי הנתבעת נועדה לשמש כסות לפגיעה בזכויותיו של התובע או להונאתו, כי הנתבעת נוהלה תוך נטילת סיכון בלתי סביר או כי הנתבעת חדלת פירעון.
משלא הוכחה עילת תביעה אישית כנגד נתבעים 2 ו – 3 המצדיקה את הרמת מסך ההתאגדות, אנו דוחים את התביעה נגדם.

45. סוף דבר
התביעה כנגד נתבעת 1 מתקבלת חלקית.
נתבעת 1 תשלם לתובע :
פיצויי פיטורים בסך 25,953 ₪.
גמול שעות נוספות וימי מנוחה בסך 34,284 ₪.
ג. חלף הפרשות לפנסיה בסך 13,386 ₪.
ד. חופשה שנתית בסך 11,112 ₪.
ה דמי הבראה בסך 5,072 ₪.
ו. דמי חגים בסך 8,500 ₪.
ז. פיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר בסך 3,000 ₪.

46. כל הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

47. התביעה נגד נתבעים 2 ו – 3 נדחית.

48. בשים לב לכך שהחלק הארי מהתביעה התקבל, ומנגד לכך שהתביעה נגד נתבעים 2 ו -3 לא הוכחה ונדחתה, אנו קובעים שנתבעת 1 תישא בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪, צמודים כחוק מהיום.

ניתן היום, 8/4/19 , בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציגת ציבור (עובדים) גב' שושנה שורק

הדס יהלום, סגנית נשיאה

נציג ציבור (מעסיקים) מר איתן קירשנר