הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 27113-02-15

19 מאי 2019

לפני:

כב' השופטת אופירה דגן-טוכמכר
נציג ציבור (עובדים) מר חיים בצלאל
נציג ציבור (מעסיקים) מר בועז קמר

התובע
אדם יעקובוב
ע"י ב"כ: עו"ד ד. גל, ועו"ד ר. שגיב גרטלר
-
הנתבעת
עיריית ראשון לציון
ע"י ב"כ: עו"ד ח. בראל ועו"ד ק. שאול סיוון

פסק דין

לפנינו תביעה שהגיש התובע כנגד הנתבעת על רקע פיטוריו מעבודתו כמציל בחוף הים.
התובע עותר לקבלת סעד הצהרתי כי פיטוריו בטלים וכי על הנתבעת להשיבו לעבודה. בנוסף עותר התובע לפיצוי כספי בשל הפגמים שנפלו לטענתו בהליך הפיטורים.

העובדות לענייננו:
הנתבעת, עיריית ראשון לציון, הנה רשות מקומית המאוגדת בהתאם לפקודת העיריות [להלן:"הנתבעת" /"העיריה"].
התובע, מר אדם (מקסים) יעקובוב [להלן "התובע"]הועסק כמציל ים באגף חופים בעירייה וזאת החל מיום 1.4.11. יצוין כי בשנים 2009-2010 הועסק התובע כמציל בעירייה באמצעות החברה לתרבות נופש וספורט, והחל מאפריל 2011 התקבל לעבודה בעיריה במעמד של עובד ארעי.
ביום 1.4.13 קיבל התובע קביעות בתפקידו כמציל ים בעירייה.
בטרם חלפה שנה מקבלת הקביעות התובע זומן לבירור בפני הממונים עליו, על רקע ליקויים שונים שמצאו בתפקודו ובכלל זה איחורים למשמרת, היעדרות ממשמרת בלא הודעה/אישור מראש ועזיבת השתלמות באילת ללא הודעה/אישור מראש.
בתשובה לטענות השונות שהופנו כלפיו, התובע הציג שורה של טענות בדבר קשיים משפחתיים וכן בדבר "התחזקות" דתית, וכן ביקש לצאת לחל"ת, לדבריו על מנת לטפל בבעיותיו האישיות, לאחר שבקשתו לצאת לחל"ת סורבה, התובע הודיע חד צדדית כי הוא מסרב לעבוד בשבתות עקב "התחזקות דתית".
גם בקשתו של התובע להימנע מעבודה בשבת סורבה, וכן נמסר לו כי בשל הליקויים בתפקודו כמציל, והודעתו כי הוא לא מרוכז בעבודתו (שיחת בירור ביום 25/3/19) עליו להתייצב ביום 8/4/14 לתדריך בטיחות על מנת להשתלב בעבודה במחלקת אחזקה.
על רקע כל האמור, ביום 8.4.14 התובע יצא לחופשת מחלה ממושכת שהוארכה מעת לעת עד לסיום ימי המחלה שעמדו לתובע בחודש אוגוסט 2014 .
נציין כי ביני לביני ביום 24.4.14 נשלחה לתובע הזמנה לשימוע לשקילת המשך עבודתו בעירייה אלא שהשימוע לא יצא אל הפועל על רקע חידוש חופשת המחלה של התובע מספר פעמים.
נציין כי על רקע חשד שעלה, שמא הדיווח על מחלה איננו אותנטי, נשכרה חברת חקירות על מנת לבצע בדיקה בעניין.
מדו"ח שהגישה חברת החקירות עלה כי ביום ו' 6/6/14 בשעות אחר הצהריים שבסמוך לפני כניסת השבת נצפה התובע, (בעודו בחופשת מחלה) כשהוא מפעיל אירוע פרטי של מתקנים מתנפחים לילדים, מפרק ציוד ומעמיסו על רכב.
בהמשך הדברים, במהלך חודש אוגוסט 2014 לאחר שהתובע מיצה את ימי המחלה בשכר שעמדו לזכותו, ולאחר שנקבעו לו 0% נכות במל"ל, התובע ביקש לחזור לעבודתו כמציל. בשלב ראשון בקשתו סורבה מן הטעם של העדר כשירות (בהתאם לאישור רפואי קודם שהמציא התובע לפיו איננו כשיר לעבודה עד אוקטובר 2014 - ר נספח 16 לתצהיר התובע) אלא שאז המציא התובע אישור רופא תעסוקתי מנוגד, לפיו הוא כשיר לעבודה באופן מידי.
עם שובו מחופשת מחלה, לקראת סיום עונת הרחצה, הודיע התובע כי הוא אמנם כשיר לעבודה כמציל, אך שב והודיע כי עקב התחזקות בדת הוא איננו מוכן לעבוד בשבת.
לנוכח הודעה זו, ועל רקע ההזמנה הקודמת לשימוע, ביום 15.9.14 שוב נשלחה לתובע הזמנה לשימוע לשקילת המשך העסקתו. דא עקא שראיון השימוע נדחה מסיבות שונות, בהם נדון ביתר הרחבה בהמשך.
בסיכומו של דבר, ביום 14.1.15 נערכה ישיבת שימוע בה יוצג התובע על ידי עו"ד יהושע רובין.
במהלך הישיבה ב"כ התובע טען את טענותיו, ובכלל זה הודיע בשם התובע כי הוא מסיר את התנגדותו לעבודה בשבת, ונכון לעבוד בשבת פעמים בחודש בהתאם לקבוע בהסכם הקיבוצי החל על התובע.
בסיום הדיון נשמעה עמדת נציג ועד העובדים לפיה "אנחנו מבקשים מהמנכ"ל לתת לו עוד סיכוי, להשאיר אותו. זה הכל."
ביום 26/1/15 נשלח לתובע מכתב שכותרתו "החלטה לאחר שימוע". במכתב מפורט, המחזיק 4 עמודים, פירטה הנתבעת את השתלשלות האירועים ואת הסיבות להחלטתה לפיה התובע איננו מתאים לתפקידו כמציל חופים בשירות הנתבעת .
העתק מהמכתב נשלח לנמענים נוספים ובכלל זה למר רוני כהן, יו"ר ועד העובדים.
התובע פוטר מעבודתו ביום 1.2.15.
ההליך דנן נפתח ביום 11.2.15 בהגשת כתב תביעה ובקשה דחופה למתן צו זמני במעמד צד אחד למניעת הפיטורים. בבקשתו למתן צו זמני ובכתב התביעה בנוסחו המקורי, העלה התובע טענות שונות, בעיקר בדבר פגמים בהליך השימוע שהתקיים בעניינו. התובע לא טען כי היה צורך לכנס בעניינו ועדת משמעת ואף לא טען כי היה צורך בכינוס ועדה פריטטית.
לאחר שהתקבלה תגובת העיריה לבקשה למתן צו זמני , ביום 10/3/15 הודיע התובע לבית הדין באמצעות ב"כ כי אין הוא מעוניין להמשיך לעבוד בשורות הנתבעת וכי אין הוא עומד על הסעד שעניינו החזרה לעבודה אלא על סעדים כספיים בלבד, בגין הפגמים בהליך השימוע.
לאור הודעת התובע, קבע בית הדין מועדים להגשת תצהירים (ר' החלטת כב' השופט ספיבק מיום 18/1/16) ולשמיעת הוכחות בפני, אשר נועדה להתקיים ביום 25/1/17.
ערב דיון ההוכחות הגיש התובע בקשה לדחיית מועד ההוכחות, לצורך הגשת כתב תביעה מתוקן ובו עילות תביעה חדשות וכן התבקש סעד של השבה לעבודה . הבקשה לתיקון כתב התביעה אושרה על ידי באופן חלקי בלבד (לעניין עילות התביעה בלבד). ואולם ערעור שהגיש התובע לבית הדין הארצי לעבודה התקבל באופן שהתאפשר לו להוסיף לכתב התביעה גם סעד של השבה לעבודה.
לאחר שהוגשו כתבי טענות ותצהירים מתוקנים נשמעו הראיות והטענות המתוקנות של הצדדים כדלקמן:

טענות התובע
לטענת התובע פיטוריו מעבודתו בעירייה בטלים מעיקרם מן הטעם שנעשו בחוסר סמכות. לטענתו שני פגמים עיקריים נפלו בהליך הפיטורים של התובע ומובילים לבטלותם:
האחד: כי התובע פוטר מעבודתו עקב עילת פיטורים המהווה "עבירת משמעת" וזאת מבלי שהתקיים לו הליך משמעתי כדין בפני בית הדין למשמעת.
לטענת התובע אילו התקיים בעניינו הליך משמעתי כדין, הרי התובע יכול היה להוכיח במסגרתו, כי העיריה הייתה מחוייבת לאפשר לו להימנע מעבודה בשבת כפי שביקש, ולא לפטרו בשל סירובו לעבוד בשבת.
הפגם המהותי השני היורד לשורש העניין נעוץ לטענת התובע בכך שהעסקתו הסתיימה מבלי שכונסה בעניינו "ועדה פריטטית" לפי סעיף 70 לחוקת העבודה החלה על העסקת עובדי העיריות.
בנוסף טוען התובע, כי נפלו פגמים בהליך השימוע ה"מתגלגל" שנערך לתובע, בו הועלו מעת לעת טענות חדשות והוצגו מסמכים חדשים, אשר נשלחו לב"כ התובע רק בדיעבד.
לחילופין טוען התובע כי פיטוריו נבעו משיקולים זרים ומהתנכלות מצד הממונים עליו מר שוורצברג ומר גפלה, בין היתר על רקע סירובו לעבוד בשבת בשל התחזקות דתית.
מטעם התובע העיד התובע בעצמו וכן העידה אשתו גב' אולגה יעקובוב.

טענות הנתבעת
לטענת הנתבעת התובע הוא אשר ניהל תביעה "מתגלגלת". תחילה הגיש בקשה לסעד זמני למניעת פיטוריו, אחר כך הודיע לבית הדין כי הוא מבקש למחוק את הבקשה לסעד זמני מאחר שאין לו עניין לחזור לעבוד בעיריה, ולאחר מכן הגיש כתב תביעה מתוקן הכולל טענות שאין להן רמז בכתב התביעה המקורי, ואף הוסיף תביעה לסעד של השבה לעבודה.
לטענת הנתבעת פיטוריו של התובע נבעו מתפקודו הלקוי ומהתנהלותו הפגומה אשר פגעו בעבודת הליבה של אגף ההצלה, ויש לראותם כמלמדים על אי התאמתו של התובע לתפקיד מציל אשר כרוך במידה גבוהה של אחריות מסירות ומשמעת. לדידה עבירת המשמעת בנסיבות דנן היא שולית למסקנה הנוגעת לאי ההתאמה לתפקיד.
הנתבעת טוענת כי בנסיבות העניין לא היה כל צורך לכנס בעניינו של התובע וועדה פריטטית באשר נציגות הוועד כלל לא ביקשה לכנס ועדה פריטטית בעניין.
הנתבעת דוחה את טענות ההתנכלות והאפליה שמעלה התובע, וטוענת כי ביסוד פיטוריו עמדו שיקולים עניינים בלבד, ובראשם עדותו של התובע לגבי עצמו כי איננו יכול למלא את תפקידו כמציל כנדרש. הנתבעת אף לא נותנת אמון בטענת התובע בדבר התחזקות דתית המונעת העסקתו בשבת וסבורה כי לא נפל פגם בנקיטת הליכי חקירה בעניינו של תובע וכי יש לתת משקל מלא לממצאי החקירה אשר מדברים בעד עצמם. מכל מקום לטענתה בנסיבות העניין אין כל מקום לכפות את העסקתו של התובע.
מטעם הנתבעת העידו מר פרנקו גונן- מנכ"ל העירייה; מר אלי שוורצברג- מנהל אגף חופים; גב' לאה פישלר- סגנית מנהל אגף משאבי אנוש במנהל כ"א ואמרכלות. מר ירון עידן- חוקר פרטי אשר סיכם את ממצאי דו"ח החקירה בעניינו של התובע.

דיון והכרעה
המסגרת הנורמטיבית
פקודת העיריות
סעיף 171 א' לפקודת העיריות דן בפיטורי עובד עירייה על פי שתי החלופות שלהלן:

"עובד העירייה שאינו מהעובדים המנויים בסעיף 171-
(1)יפטרו ראש העירייה על פי החלטת בית דין למשמעת לפי חוק המשמעת.
(2)רשאית לפטרו ועדת פיטורים שחבריה הם: גזבר העירייה, המנהל הכללי של העירייה ובאין מנהל כללי- מנהל כוח האדם בעירייה, וכן היועץ המשפטי של העירייה- אם הפיטורים היו שלא מחמת עבירת משמעת כמשמעותה בחוק המשמעת".
הנה כי כן מבחינת סמכות העיריה לפטר עובד באמצעות ועדת פיטורים, וללא צורך בהליך משמעתי, הרי שסמכות זו סויגה בכך שהפיטורים הם " שלא מחמת עבירת משמעת". ברי כי שאלת סיווג עילת הפיטורים כ"אי התאמה" או "עבירת משמעת".

חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות
סעיף 70 לחוקת העבודה- פיטורי עובדים בהסכמה עם נציגיהם
"פיטורי עובדים חוץ מעובדים בתקופת ניסיונם, ייעשו מסיבה מספקת ותוך הסכמה הדדית בין הרשות ובין ועד העובדים או מרכז הסתדרות הפקידים, ובאין הסכמה עוברת ההכרעה לבוררות מוסכמת בהתאם לסעיף 84".
סעיף 84 לחוקת העבודה קובע:
"הכרעות במקרה של חילוקי דעות- כל העניינים שהרשות המקומית לא הגיעה עליהם לידי הסכם עם נציגות מרכז הפקידים, יעברו להכרעת הנהלת מרכז השלטון המקומי ומרכז הפקידים. בכל מקרה של חילוקי דעות בין נציגי הנהלת מרכז השלטון המקומי ובין נציגי מרכז הסתדרות הפקידים תימסר ההכרעה לבוררות מוסכמת בין שני הצדדים, תוך חודש ימים".

המסגרת הנורמטיבית שנקבעה בחוק ובהסכמים קיבוצים ביחס לפיטורי עובדים ברשויות המקומיות, נועדה לחזק את השירות הציבורי ולהבטיח שירות קבוע ויציב , מקצועי ובלתי תלוי, וזאת, בין היתר, בדרך של הגנה על עובדים מפני פיטורים שרירותיים, פיטורים משיקולים "פוליטיים" או משיקולים זרים.
נציין כי הסדרים דומים קיימים גם בשירות המדינה והוחלו מכח החוק גם על גופים ציבוריים נוספים.
ההסדרים החלים על פיטורי עובדים בשירות הציבורי כפי שנקבעו בדין, ללא ספק פוגעים בגמישות הניהולית. לצד התכלית הראויה עליה עמדנו לעיל, למרבה הצער, לעיתים יש בה ם כדי ליצור "אפקט מצנן" אשר מביא לכך שגם עובדים שאינם יעילים במיוחד, נשארים במערכת הציבורית מכח האינרציה, באופן הפוגע ביעילות השירות הציבורי, בתפקודו ובתדמיתו.
לא מן הנמנע להזכיר בהקשר זה גם את תופעות הלוואי הקשות שהתפתחו בין היתר על רקע חוסר הגמישות הניהולית בשירותים הציבוריים, ובכלל זה את "הפרטת" רבים מהשירותים הציבוריים והעברתם לניהול על ידי תאגידים פרטיים, כמו גם פיתוח צורות העסקה באמצעות קבלני שירות וקבלני כ"א שהשתלבו בשירות הציבורי בעשורים האחרונים, כל זאת בין היתר על מנת להתגבר על המגבלות החלות על פיטורי עובדי ציבור.
על רקע האמור, לדידנו, בבואנו ליישם את הוראות החוק וההסכמים הקיבוציים, יש ליתן משקל לתכליתם, שכן מתן פרשנות מרחיבה יתר על המידה, באופן הפוגע בפררוגטיבה הניהולית ובגמישות התעסוקתית במידה העולה על הנדרש, סופו להחליש את השירות הציבורי ולפגוע ביעילותו, בתדמיתו ובתדמיתם של עובדי הציבור בכלל.

מן הכלל אל הפרט
האם פיטוריו של התובע נבעו משיקולים זרים ומהתנכלות
נקדים ונבהיר כי מכל הראיות שהובאו בפנינו התרשמנו כי בעניינו של התובע לא נשקלו שיקולים זרים פסולים וכי ההחלטה על הפסקת העסקתו נבעה משיקולים עניינים, ומראית טובת השירות הציבורי .
עיון בהשתלשלות העניינים מלמד כי בחודשים שלאחר שניתנה לתובע קביעות, חלה התדרדרות משמעותית בתפקודו ובתרומתו לעבודה , אשר התובע לא חלק עליה בזמן אמת.
ברקע הדברים, לצורך השלמת התמונה והגם שעניין זה לא עומד לו לרועץ נציין כי כשלושה חודשים לאחר שקיבל קביעות, ביום 27/6/13 דיווח התובע על תאונת עבודה שאירעה לו לטענתו, במהלכה הוא נחבל בצלעות. מהמסמכים שבתיק לא ברור מה היה טיב הפגיעה, שכן מלכתחילה אושרו לתובע 5 ימי מחלה בלבד, ואולם חופשת המחלה זו הוארכה מספר פעמים (כחודש ושבוע במצטבר) שכן התובע התייצב בפני רופאת המשפחה והתלונן על כאבים.
נציין כי אין בפנינו כל תעוד על פגיעה אורגנית כלשהי כתוצאה מהתאונה פרט לתלונת התובע על כאבים, התובע העיד כי בגין אירוע זה הוא הגיש תביעה למל"ל וכי נקבעו לו 0% נכות (עמ' 8 לפרוט שורה 32).
התובע העלה טענות שונות לפיהן גרמים שונים בעירייה חשדו כי תלונותיו בדבר פגיעה בעבודה אינן אותנטיות אלא שטענות אלה כלל לא הוכחו בהליך ד נן, שכן כלל לא הוברר מה היתה העמדה שמסרו הממונים עליו למל"ל. כך או כך, וכפי שיפורט להלן, התרשמנו כי שאלת האותנטיות של הפגיעה בעבודה, לכשעצמה, כלל לא נשקלה בעת שהוחלט על פיטוריו של התובע, ולא עמדה לו לרועץ.
מכל מקום התובע שב מחופשת מחלה בחודש אוגוסט 2013 וחודשים אחדים לאחר מכן, החלו חיכוכים בינו לבין הממונה עליו המציל הראשי מר גיל גפלה.
נדמה כי בשורש העניין עמדו היעדרויות חוזרות ונשנות של התובע מעבודתו במהלך חודשים פברואר – מרץ 2014 בגינן הומצאו אישורי מחלה לתקופות קצרות, חלקם בדיעבד בנסיבות מעוררות חשד (בחודשים פברואר מרץ 2014 התובע המציא 6 אישורי מחלה שאינם רצופים, לתקופות שבין יום אחד ל- 7 ימים – האישורים נסרקו לתיק ביום 27.3.18 )
בנוסף התגלעה מחלוקת בין התובע לבין הממונה עליו על רקע בקשתו של התובע להתייצב לעבודה בשעה 8:00 במקום ב- 07:30 על מנת לקחת את בנותיו לגן. התובע פנה לממונה עליו מספר פעמים על מנת שיאשר לו להגיע לתחנת ההצלה עד 08:00 ואולם הגם שבקשתו סורבה, ועל אף שגפלה הנחה את התובע להתייצב בשעה 7:30 על מנת להכין את התחנה יחד עם המצילים האחרים לקראת פתיחתה ב- 8:00 התובע המשיך בשלו באשר לא ראה קושי בכך שיתייצב עד 8:00, כאשר שני המצילים האחרים יבצעו את הפעולות הנדרשות לפתיחת תחנת ההצלה , כל זאת זאת למגינת לבו של הממונה עליו.
נדמה כי גם בעת שהעיד בפנינו, התובע לא ראה כל קושי בכך שסרב למלא את הנחיות הממונה עליו (עמ' 10 לפרוטוקול):

במאמר מוסגר נבהיר, כי הרקע להנחיה שניתנה למצילי דור ב' להגיע בשעה 7:30 פורט בעדותו של ר' אגף חופים מר שוורצברג (עמ' 24 שורה 13 עד עמ' 25 שורה 2).
בהמשך הדברים, בראשית חודש אפריל 2013 התקיימה השתלמות באילת. התובע עזב את ההשתלמות במהלכה, בטרם הסתיימה מבלי שהודיע / קיבל אישור מהממונה עליו, זאת לאחר שבראשית אותה השתלמות נערכה עימו שיחת בירור נוספת על רקע הליקויים בתפקודו (עדות התובע עמ' 11 שורה 33; עדות שוורצברג עמ' 28 שורה 7-9).
נבהיר כי בשיחת בירור שנערכה לתובע ביום 25/3/14 על רקע הטענות בדבר ליקויים בתפקודו, התובע לא חלק על קיומם של כשלים אך הודיע כי הוא סובל מבעיות אישיות שונות, מתקשה בתפקודו כמציל וביקש לצאת לחל"ת.
לאחר שבקשתו לצאת לחל"ת סורבה, הודיע התובע באופן חד צדדי ביום 6/4/14, כי הוא מסרב לעבוד בשבתות מחמת התחזקות דתית.
ניסיונו של התובע לטעון לקיומו של קשר כלשהו בין מצבו הרפואי כתוצאה מתאונת העבודה לבין ההתדרדרות בתפקודו בעבודה ולהתנכלות בהקשר זה –אין לו על מה שיסמוך.
יש לציין כי מלכתחילה, כאשר התובע זומן לבירורים בשל הכשלים בתפקודו בחודשים מרץ-אפריל 2014 הוא העלה טענות מסוגים שונים כהסבר לתפקודו הלקוי לרבות קשיים במשפחה, התחזקות דתית, חוסר יכולת להתרכז בעבודה, התובע ביקש חל"ת ולא טען, אף לא ברמז, כי הוא סובל מבעיה רפואית כלשהי, לא כל שכן כזו שקשורה לתאונת עבודה.
זאת ועוד, מאז שהסתיימה חופשת המחלה בגין הפגיעה בצלעות בחודש אוגוסט 13 במשך חודשים ארוכים התובע לא פנה ולא נזקק לשום טיפול רפואי בהקשר זה.
רק ביום 8.4.14, לאחר שנדחתה בקשתו לחל"ת ובדיוק ביום בו היה עליו להתייצב לתדריך בטיחות לצורך שיבוץ במחלקת אחזקה, התובע התייצב בפני רופאת המשפחה וטען בפניה כי בעקבות האירוע שאירע כשנה קודם לכן, הוא חש בכאבים וכן בגבשושית בצלעות (מהחומר הרפואי לא ברור האם אותו ממצא נמוש לראשונה ביום 8.4.14 או בסמוך לאחר התאונה או שהיה קיים גם לפניה וממה הוא נובע ).
לדידנו בנסיבות העניין ובשים לב לתקופת ההיעדרות הארוכה מחמת מחלה, אין כל פגם בכך שבחלוף שני חודשי העדרות רצופים העירייה ביקשה לבדוק את האותנטיות של אישורי המחלה שהציג התובע. נשוב ונזכיר כי התובע חזר לכשירות מלאה באוגוסט 2013 והטענות בדבר התפרצות הכאבים אשר לוו באי כשירות מוחלטת למשך חודשים ארוכים הועלו על ידי התובע לפתע, בדיוק לאחר שבקשתו לחל"ת סורבה, ולאחר שהוא זומן לשימוע.
נציין כי מעדות החוקר הפרטי אף עולה כי הובאו לידיעתו "שמועות" כי התובע מנהל עסק פרטי (עמ' 76 לפרוט' שורה 8).
כל אלה, ובפרט כאשר הצטרפו לליקויים שהתגלו בתפקודו של התובע עוד לפני צאתו לחופשת המחלה דנן העלו חשד סביר כי התובע עשה שימוש פסול בזכותו להעדר מעבודתו לרגל מחלה.
ואכן, מדו"ח החקירה שהוגש לתיק (נספח 28 לתצהיר התובע) עלה בבירור כי ביום 6/6/14 בעת שהתובע דיווח לעירייה על חופשת מחלה ממושכת שבה הוא איננו כשיר לכל עבודה הוא היה פעיל בעסק של השכרת ציוד לאירועים בשם אלמה ג'וי אשר רשום כ"עוסק מורשה" של אשתו.
עוד יובהר, כי מתמונות שצורפו כנספח לדו"ח עולה בבירור כי מדובר בעבודה מאומצת הכרוכה בסחיבה של ציוד רב לרבות שקי ציוד גדולים ("בלות"). עוד עולה לכאורה מהתמונות כי מדובר בעסק שפעיל מזה זמן, שכן פרט לכמות הציוד הרבה שהחזיק התובע בעסק , בצילומים ניתן להבחין בעגלה נגררת שמחוברת לרכב שעליו מודפס הלוגו של "אלמה ג'ו י באופן שמקים את הרושם שהעסק הופעל עוד קודם ליום 6/6/14 , במקביל להיותו של התובע בחופשות מחלה.
אין בידינו לקבל את טענות התובע בעניין המשקל הנמוך שיש ליחס לדו"ח "המגמתי". עיינו בתמונות הצבע שצורפו לתגובת העיריה לבקשה למתן צו זמנ י - מדובר בתמונות חדות וברורות של התובע מבצ ע פעילות מאומצת בהיותו בחופשת מחלה. התמונות מדברות בעד עצמן ואינן מותירות מקום לספק.
בהקשר זה נבהיר, כי איננו נותנים כל אמון בטענתו של התובע כי מדובר בעסק של אשתו שבו הוא רק עזר במעט .
אשתו של התובע העידה כי עבודתה בעסק באה לידי ביטוי במתן מענה לטלפוני ובתאום פגישות. דא עקא, שמעדותו של התובע ומעדותה של אשתו גם יחד עולה כי מספר הטלפון שפורסם לצרכי התקשרות עם "עלמה ג'וי" הוא מספר הטלפון אשר הוחזק על ידי התובע באותם ימים ושימש אותו בלבד, כאשר אשתו עבדה במכון יופי בתל אביב וכלל לא הייתה זמינה לענות לטלפונים.
כאשר נשאלה אשתו של התובע מה עשתה בעסק חוץ מלהשיב לטלפונים (משימה שכאמור הובהר כי לא בוצעה על ידה), היא התקשתה לספק תשובה כלשהי .
מכל מקום מעדות אשתו של התובע התרשמנו כי לא הי יתה מעורבת בדרך כלשהי בניהול / בהפעלת העסק של השכרת ציוד לאירועים, לא בצד הארגוני ולא בצד התפעולי (עדות התובע בעמ' 14 שורה 4-111; עדות אשתו של התובע בעמ' 19 שורה 21-22, עמ' 20 שורות 10-11, עמ' 21 שורות 5-6).
ממכלול הראיות שהובאו הגענו לכלל דעה כי התובע הוא שניהל והפעיל את העסק וכי לאחר שסורבה בקשתו לחל"ת ולאחר שבחודשים פברואר מרץ הוא מיצה את האפשרות לקבל מעת לעת חופשות מחלה קצרות בגין וירוסים, הוא פנה לרופאת משפחה בתלונות על כאבים, על מנת לקבל אישורי מחלה שיאפשרו לו להעדר מעבודתו למשך תקופה ממושכת , ובעת שנעדר מעבודתו עבד בעסק פרטי, עבודה אשר הייתה כרוכה במאמץ פיזי משמעותי בעודו מקבל דמי מחלה מהנתבעת.
לא למותר לציין, כי בבחינת ידיעה שיפוטית כי עסק של השכרת ציוד מתנפחים לילדים פעיל בדרך כלל בסופי שבוע, באופן שאף מתיישב עם דרישת התובע שלא לשבצו לעבודה כמציל בשבת.
זה המקום לציין כי רק במהלך השימוע שנערך לו, נאות התובע להודיע כי הוא חוזר בו מסירובו הקטגורי לעבוד בשבת . בעדותו בפנינו הסביר כי "לאחר התייעצות עם עו"ד וגיסי שהוא דתי, הוא הסביר לי שזה הצלת נפשות ופיקוח נפש ואז הסכמתי לעבוד לפי הסכם עבודה. מה שדורש ההסכם." (פרוטקול עמ' 13 שורה 22).
לדידנו, אותו "יעוץ" שקיבל מהגיס בענייני דת היה נגיש לתובע גם בראשית שנת 2014 בטרם שיגר מכתב בנוסח חד צדדי וקטגורי בדבר סירובו לעבוד בשבת. אלא שהתובע, שעד שחרב הפיטורים לא התהפכה מעל ראשו , לקה בחוסר מוטיבציה ובחוסר אכפתיות כלפי העבודה, בחר לעשות שימוש בכל תירוץ ואמתלה אפשריים, על מנת להתחמק מהמטלות שאינן נוחות לו.
לדידנו, התנהלותו של התובע כפי שפורטה לעיל, מקימה עילה עניינית לפיטוריו מהעבודה.
התרשמנו כי מרגע שהתובע קיבל את ה"קביעות" הוא התנהל בזלזול כלפי עבודתו באופן שמצביע על חוסר התאמה לעבודה בשירות ציבורי היררכי ובשירותי הצלה בפרט, שירות אשר מחייב מידה מוגברת של אחריות ומסירות לתפקיד.
התרשמנו כי התנהלותו יצרה קושי של ממש באספקת שירותי הצלה סדירים לציבור ומכל מקום כי לא נשקלו בעניין שיקולים שאינם עניינים.

האם היה צורך לנקוט כנגד התובע הליך משמעתי עובר לפיטורים ?
בפסק הדין ע"ע 1117/00 עיריית מעלות תרשיחא נ' שולה בוחבוט נקבע לעניין האבחנה בין עילת אי ההתאמה לבין עילת המשמעת:
ערים אנו לכך שלא פעם מתעורר קושי של ממש לקבוע את התנהגותו של העובד בדל"ת אמותיו של אחד משני התחומים: זה של הפרת משמעת או זה של אי התאמה לתפקיד- ובגבולותיו בלבד, ולא אחת חורגת ההתנהגות המיוחסת לעובד מן התחום האחד ומתפרסת גם אל עבר משנהו. בהקשר זה ניתן לומר, כי בנסיבות מסוימות טמון בעבירת משמעת גם יסוד של אי התאמה העובד לתפקיד. מנגד, לא כל אי התאמה לתפקיד תהא בהכרח עבירת משמעת. על כן, יש צורך לברור את הטפל מן העיקר ולקבוע מהו "מרכז הכובד" של ההתנהגות הפסולה המיוחסת לעובד. ככל שמרבית הראיות הן בעלות סממנים של עבירת משמעת, תוכרע הכף לבחירה בהליך משמעתי, גם אם נלווים להתנהגות המיוחסת לעובד סממנים של אי התאמה. מאידך- אם בראיות שהובאו בפני בית הדין האזורי לא מתקיימים סממנים של עבירת משמעת, או אם הסממנים של אי התאמה גוברים במובהק על אלה של עבירת משמעת, או אז תוכרע הכף לנקיטה בהליך המינהלי של פיטורים מחמת אי התאמה".
לדידנו, לנוכח מכלול נסיבות העניין דנן, בשים לב לריבוי הכשלים ; לתקופת העבודה הקצרה ; ולמהות התפקיד בו הועסק התובע - לא נפל פגם בהחלטת העיריה לפטר את התובע מחמת חוסר התאמה בהחלטת מנכ"ל , וזאת חלף פניה להליך משמעתי.
נבהיר כי בענייננו עבירות המשמעת שיוחסו לתובע, הגם שהיו מרובות מבחינה כמותית, מצויות ברף הנמוך מבחינת חומרתן המשמעתית , ולגבי חלקן ספק אם מדובר בעבירת משמעת או בסממן לחוסר מוטיבציה ולהשתמטות גרידא (כך לדוגמא לעניין דרישת התובע לפטור אותו מעבודה בשבת, ממנה חזר בו התובע רק לאחר שזומן לשימוע). במישור העובדתי אף לא קיימת מחלוקת של ממש ביחס לאיזו מהעובדות אשר עומדות ביסוד ההחלטה על הפיטורים , כך שאין צורך בבירור עובדתי משמעותי.
התרשמותנו היא , כי התנהלותו של התובע כפי שפורטה לעיל, זמן קצר לאחר קבלת הקביעות, יותר משהיא מלמדת על "עבריינות משמעתית", היא מלמדת על חוסר מוטיבציה על זלזול בעבודה, ועל חוסר התאמה לעבודת הצלה בשירות ציבורי .
בפרק הנוגע למסגרת הנורמטיבית עמדנו על הייחודיות של מנגנון הקביעות בשירות הציבורי ועל תכליתו. כפועל יוצא מכך נדרשים עובדי הציבור, ובפרט בתפקידים שבהם הם מופקדים על שלום הציבור ובטחונו, לגלות מסירות, אחריות ונאמנות לעבודתם גם כאשר חרב הפיטורים איננה מתהפכת מעל ראשם.
למרבה הצער, זמן קצר לאחר קבלת הקביעות, מרגע שהוסרה חרב הפיטורים מעל לראשו התנהלותו של התובע התאפיינה בחוסר איכפתיות, בהשתמטות ובזלזול גמור בעבודתו. כך באיחורים למשמרת, בהיעדרות לא מאושרת ובהמצאת אישורי מחלה בדיעבד, בנטישת השתלמות בלא אישור, בנסיונו להתחמק מעבודה בשבת (לה הסכים רק לאחר שאויים בפיטורים), ובהמצאת אישור מחלה בדיוק לאחר שלא אושרה בקשתו לחל"ת וחזרה לעבודה בדיוק לאחר שמיצה את ימי המחלה ולאחר שנקבעו לו 0% נכות במל"ל כאשר בתקופת המחלה הוא נצפה עובד בעבודה פרטית, והתרשמותנו כמפורט דלעיל כי אין זו הפעם הראשונה שבה עבד בעבודה פרטית בתקופה בגינה נעדר מחמת מחלה .
מלכתחילה התובע זומן מספר פעמים לבירורים שתכליתם הייתה להתריע בפניו כי עליו לתקן את דרכיו ולהפגין רצינות בעבודה, אלא שהתובע אשר היה עסוק בענייניו ובכלל זה בעסקיו הפרטיים, לא שעה להתראות וטעה לחשוב כי קבלת הקביעות מקנה לו חסינות מפני פיטורים. בהתנהלותו זו, זמן כה קצר לאחר קבלת הקביעות ובשים לב לביטויים הרבים כל כך של העדר המוטיבציה, הוכיח התובע כי הוא איננו מתאים לשירות הציבורי .
התנהלותו של התובע כמפורט לעיל התרחשה במהלך השנה הראשונה שלאחר שקיבל קביעות. כך, בהזדמנות הראשונה בה מצופה היה כי יוכיח התאמתו לתפקיד בתנאים רגילים של קביעות התובע כשל באופן נחרץ. הדברים מקבלים משנה תוקף מקום שמדובר במשרה שבליבת שירותי הצלה, שבה מסירות אחריות ומוטיבציה גבוהה הם תנאי הכרחי להתאמה לתפקיד.
בבחינת למעלה מן הצריך, נבהיר כי לדידנו גם אילו היה מקום להעמיד את התובע להליך משמעתי חלף פיטורי אי ההתאמה כפי שננקטו בעניינו, הרי שבנסיבות העניין, ו לנוכח התרשמותנו כי ההחלטה לגופה ה ייתה סבירה ועניינית, אנו סבורים כי התובע איננו זכאי לכל סעד.
נבהיר כי אנו דוחים מכל וכל את התביעה לסעד של השבה לעבודה. יש לציין כי הטענה לפיה צריך היה לקיים לתובע הליך משמעתי הועלתה לראשונה כשנתיים לאחר מועד הפיטורים ולאחר שבזמן אמת (בחודש מרץ 2015) התובע הודיע לבית הדין כי אין לו כל עניין לחזור לעבודתו בעיריה. בכך , התובע מנע מהנתבעת אפשרות לתקן את הפגם (באם וככל שנפל) בהליך הפיטורים , ולהעמידו לדין משמעתי.
אשר לתביעה לפיצוי כספי, כפי שפירטנו לעיל, התנהלותו הפגומה של התובע, אשר עשה שימוש לרעה באישורי מחלה על מנת לקבל שכר מהעירייה ובמקביל הפיק רווחים מעסק פרטי, גרמה חסרון כיס לציבור, וזאת במשך תקופה משמעותית. בנסיבות העניין גם אם נניח כי נפל פגם בהליך הפרוצדורלי שנקטה העיריה, איננו סבורים שיש בכך כדי להצדיק מתן פיצוי לתובע.

האם בנסיבות העניין בטלים הפיטורים בשל אי הסכמת הועד?
בפסק דינו בע"ע 35912-08-10 חריף נ' עירית יהוד-מונוסון עמד בית הדין הארצי לעבודה על משמעות הזכות שניתנה לוועד העובדים – לעצור את הליך הפיטורים עד לקבלת החלטה סופית בוועדה פריטטית או בוררות:

בענייננו התובע מבסס את טענותיו לפיהן וועד העובדים לא הסכים לפיטוריו, על דברים שהשמיע נציג ועד העובדים בישיבת השימוע לפיהם " אנחנו מבקשים מהמנכ"ל לתת לו עוד סיכוי, להשאיר אותו. זה הכל."
אלא שלדידנו הבעת דעה זו בשימוע, איננה מהווה "התנגדות/אי הסכמה לפיטורים " שכן עמדה זו הושמעה בטרם התקבלה ההחלטה בדבר פיטורים, ואין בה אמירה כי בכל מקרה הוועד לא יסכים לפיטורי העובד וכי הוא דורש לעצור את הליך הפיטורים על לכינוס ועדה פריטטית.
לדידנו הזכות שעומדת לוועד העובדים כמפורט בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בע"ע 35912-08-10 – לעצור את הליך הפיטורים ולכפות קיום וועדה פריטטית, היא זכות שונה במהותה וב היקפה, מהזכות לטעון בשימוע ולבקש כי תנתן לעובד הזדמנות נוספת להוכיח את עצמו .
מנכ"ל הנתבעת במועדים הרלוונטים לתביעה מר פרנקו גונן העיד כי מנסיונו בהליכים מסוג זה מעולם ועד העובדים לא הודיע בישיבת השימוע כי הוא תומך בפיטורים. יחד עם זאת לא בכל מקרה הוועד מבקש לכנס ועדה פריטטית:
"אם יש החלטה לפיטורים והם לא מבקשים ועדה פריטטית אז ההליך מתגלגל לסיומו. אם מבקשים ועדה פריטטית נפסק ההליך ואנחנו הולכים ל ..."

ובהמשך הדברים הבהיר את האופן בו מתנהלים העיריה והוועד בכל הנוגע ליישום ההוראות סעיף 70 לחוקת העבודת : ר (עמ' 45 לפרוטוקול)"

אין חולק כי ההחלטה המפורטת והמנומקת בדבר פיטוריו של התובע נשלחה ליו"ר ועד העובדים. מהראיות שלפנינו עולה כי לאחר קבלת ההחלטה המפורטת והמנומקת יו"ר הוועד לא הודיע כי הוא איננו מסכים לפיטורים וכי הוא מבקש לזמן וועדה פריטטית בעניין, הגם שחזקה עליו כי זכותו לעצור את הליך הפיטורים הייתה ידועה לוועד שכן הפעילו אותה במקרים אחרים כפי שהעיד מר פרנקו גונן.
לדידנו, ומשעה שיו"ר הועד כלל לא זומן למסור עדות בעניין, יש ללמוד משתיקתו ביחס לפיטורי התובע כי לאחר שעיין בהחלטה המנומקת של מנכ"ל העיריה סבר כי מדובר בפיטורים מוצדקים, ולא ראה עילה להתנגד להם ולבקש לזמן ועדה פריטטית בעניין.
בנסיבות העניין כאשר יו"ר הועד קיבל העתק מההחלטה ולא מצא לבקש לכנס ועדה פריטטית אנו סבורים כי העיריה יצאה ידי חובתה לפי סעיף 70 לחוקת העובדה בעצם ההודעה ליו"ר הועד ואיננו סבורים כי היה על הנתבעת לבקש ל כנס וועדה פריטטית.
לנוכח האמור לעיל הטענות בעניין זה נדחות. בבחינת למעלה מהצריך נוסיף כי בזמן אמת התובע לא פנה לוועד על מנת לבקש כי יפעיל את סמכותו וכן כי האמור בסעיפים 66-67 דלעיל יפה גם לעניין הטענה בענין אי כינוס הוועדה הפריטטית.

הליך השימוע
ב"כ התובע טוען כי זימון התובע למספר הליכי "שימוע" תוך שינוי עילות הפיטורים מעת לעת, פגעה בתובע מה גם שלא הועברו לעיונו כל המסמכים הדרושים על מנת שיוכל להציג עמדתו כדבעי.
ראשית נציין כי זימונו הראשון של התובע לשימוע נשלח ביום 24/4/14 על בסיס טענות הנוגעות לתפקודו הלקוי בסביבות מרץ - אפריל 2014 ועל רקע סירובו לעבוד בשבת. הזימון הראשון לשימוע נשלח בטרם התקבל דו"ח החקירה אשר לימד כי התובע עסק בעבודה פרטית בעת ששהה בחופשת מחלה, ומטבע הדברים , הטענות בעניין זה לא פורטו בזימון הראשון.
כחודש לאחר שנשלח לתובע הזימון הראשון לשימוע, ביום 28/5/14 פנה ב"כ התובע דאז עו"ד יהושע רובין לנתבעת והודיע כי הוא מייצג את התובע, כי התובע מצוי בחופשת מחלה וביקש כי יתאפשר לו לצלם את תיקו האישי של התובע וכי מועד השימוע יתואם עמו. בתשובה נמסר לעו"ד רובין כי התיק הוזמן ולכשיגיע יצולם וישלח אליו וכן הובהר כי מועד השימוע יתואם עמו (נספחים 11-12 לתצהירי העיריה).
כפי שפירטנו בפרק העובדות, במהלך הת קופה שבמהלכה היה התובע בחופשת מחלה, הוזמן והתקבל דו"ח החקירה של החוקר הפרטי בעניינו . הדו"ח נושא תאריך 8/6/14 והוא נוגע לאירוע מיום 6/6/14.
על אף האמור, בנסיבות שלא הובררו בפנינו, לאחר סיום חופשת המחלה של התובע, ביום 15/9/14 (נספח 17 לתצהיר התובע) , נשלחה לתובע הזמנה לשימוע שנועד ליום 5/10/14 וזאת מבלי שהנתבעת טרחה לנסח מחדש את ההזמנה לשימוע ומבלי שצירפה את דו"ח החקירה ותחת זאת השתמשה במכתב ההזמנה הראשון (מיום 24/4/14) תוך שהוסיפה בשורת הנדון את המילים "שינוי מועד".
ביום 5/10/14 התייצב התובע בלווי ב"כ דאז עו"ד יהושע רובין, לישיבת שימוע, אלא שהשימוע נדחה בשל טענתו של רובין כי לא קיבל העתק של תיקו האישי של התובע.
נציין כי מועד השימוע תואם עם עו"ד רובין כחודש מראש (ראה מכתבו בענין מועדים מוסכמים מיום 4/9/14 – נספח 16 לתצהירי הנתבעת). על אף האמור, ומסיבה שלא הובררה, עובר להתייצבותו לישיבת השימוע לא טרח עו"ד רובין לפנות ולהודיע כי התיק האישי טרם התקבל אצלו, ותחת זאת הטריח את כל הנוגעים לדבר להתכנס, להזמין מקליט ולהשחית משאבים ציבוריים רק על מנת לשמוע אותו מבקש לדחות את הישיבה כי טרם קיבל את התיק האישי של התובע. עניין שניתן היה לפתור בשיחת טלפון אחת, שבוע קודם לכן.
כך או כך, בעקבות דחיית ישיבת השימוע מיום 5/10/14 מצאה הנתבעת לתקן את ההזמנה לשימוע, וביום 20/10/14 נשלחה לתובע הזמנה לשימוע בנוסח חדש, ובה פורטה בנוסף לעילות המקוריות, גם התייחסות ל דו"ח החקירה מיום 8/6/19 (נוסח מתוקן של ההזמנה לשימוע צורף לתצהיר התובע וסומן נספח 33).
בנוסח המעודכן של ההזמנה לשימוע צויין כי "מצ"ב למכתב זה החומר עליו מבוסס השימוע". אין חולק כי במצורף למכתב ההזמנה לשימוע צורף דיסק מחשב ובו קבצים הקשורים לדו"ח החקירה.
אלא, שגם ישיבת השימוע שהתכנסה ביום 6/11/14 לא יצאה אל הפועל, מאחר שהתגלעה בין הצדדים מחלוקת ביחס למהות הקבצים שהיו בדיסק שהומצא לעו"ד רובין והאם כללו את התמונות שבדו"ח החקירה יאמר מיד כי מעיון בתמליל השימוע, כמו גם בעדותו של גונן פרנקו (עמ' 39 שורה 5) אין לדעת האם מסמך כלשהו נשמט מהדיסק או שמא היה זה עו"ד רובין שלא ידע איך לפתוח איזה מהקבצים שנשלחו. אשר על כן מועד השימוע נדחה פעם נוספת על מנת לאפשר לעו"ד רובין לעיין בכל החומר הנוגע לדו"ח החוקר הפרטי, לאחר שהוסבר לו כיצד עליו לפתוח את הקבצים. נציין כי גם בהקשר זה לא ברור מדוע מצא עו"ד רובין להמתין על להתכנסות כל המוזמנים לשימוע לרבות המקליט על מנת להתלונן כי לא מצא מסמך כזה או אחר – דבר שניתן היה לברר ולפתור מראש והרושם הוא שלתובע לא אצא הדרך לברר את העניין.
לנוכח האמור, השימוע נדחה פעם נוספת ו נדחה שוב בשל הצורך לתאם מועדים עם ב"כ התובע ובסופו של דבר נערך רק ביום 14/1/15.
נקדים ונבהיר כי כל שלוש הישיבות שנועדו לשימוע הוקלטו ותומללו. התרשמנו כי ניתנה לתובע הזדמנות מלאה להעלות בפני הגורמים המכריעים בעניינו את כל הטענות בטרם התקבלה החלטה סופית בעניין וכי ההליך בסופו של דבר קיים את יעודו, באופן שהתקלה שאירעה בזימון לשימוע מיום 15/9/14 תוקנה במכתב ההזמנה המתוקן מיום 20/10/14 אליו צורף דו"ח החקירה בדיסק, ולאחר מכן, (לנוכח טענתו של התובע כי לא הצליח לפתוח את הקבצים, נדחה השימוע פעם נוספת ), על מנת ל יתן לתובע הזדמנות מלאה להשיב לטענות נגדו ולהשמיע את עמדתו .
נציין כי מהעדויות שהובאו בפנינו לא ניתן לקבוע מה גרם לכך שמלכתחילה בזימון לשימוע מיום 15/9/14 לא נכללה כל התייחסות לדו"ח החקירה מיום 8/6/14 . גם אם נניח כי מדובר בהתרשלות גרידא, ולא בהשמטה מכוונת , ועל אף שהתקלה תוקנה במשלוח נוסח מתוקן ביום 20/10/14, הרי שלא מן הנמנע כי היה בכך כדי להטריח את ב"כ התובע שלא לצורך , באופן המצדיק פיצוי כלשהו ( הגם שכפי שפירטנו לעיל התרשמנו כי לתובע לא אצה הדרך לברר את עניינו, וכי בכל התקופה שבה נמשך הבירור על עיכוביה הרבים שולם לתובע שכר) .
כך או כך משמדובר בפגם שאיננו יורד לשורש העניין, ואשר תוקן באופן מלא מבלי שנגרם לתובע כל עיוות דין, ומאחר שהתביעה דנן נדחתה ברובה, החלטנו לקזז את הפיצוי בגין התקלה בניסוח הזימון לשימוע מיום 15/9/14 אל מול סכום הוצאות המשפט בהם היה מקום לחייב את התובע בגין דחית התביעה דנן ברובה המוחלט .
נציין כי התלבטנו בשאלה האם יש מקום לחייב את התובע בתשלום הוצאות משפט בשים לב לתוצאת ההליך ולמשאבים הרבים שהושקעו בניהולו. בסופו של יום על פי דעת רוב חברי המותב, לפנים משורת הדין, ובהתחשב במצבו הכלכלי ובהוצאות שכבר נגרמו לתובע החלטנו לפטור אותו מתשלום הוצאות משפט.

כללו של דבר
לנוכח כל האמור לעיל החלטנו לדחות את התביעה. ולהורות כי כל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן היום, י"ד אייר תשע"ט, (19 מאי 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

מר חיים בצלאל
נציג עובדים

אופירה דגן-טוכמכר, שופטת – אב"ד

מר בועז קמר
נציג מע סיקים