הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 26661-12-16

11 נובמבר 2019

לפני:
סגנית הנשיאה, השופטת רוית צדיק

נציג ציבור (עובדים) מר ברוך הראל
נציג ציבור (מעסיקים) גב' הילנה ערד שטיינבך

התובע
ראמי רסלאן סעיד שחאדה
ע"י ב"כ: עו"ד תמיר שטינוביץ
-
הנתבעים

  1. ניצנים בניין והשקעות בע"מ
  2. ניצנים אחזקות ופיננסים בע"מ
  3. חברון בנימין

ע"י ב"כ: עו"ד זרי חזן

פסק דין

1. לפנינו תביעת התובע לתשלום זכויות שונות הנובעות לטענתו מתקופת עבודתו בנתבעת1 וסיומה.

רקע עובדתי ודיוני
2. התובע הוא תושב השטחים, אשר הועסק כפועל באתרי בניה שונים בהם פעלה הנתבעת 1. הנתבעת 1, חברת ניצנים בנ יין והשקעות בע"מ, העסיקה את התובע (להלן: הנתבעת). הנתבעת 2, חברת ניצנים אחזקות ופיננסיים בע"מ, היא בעלת מניות בנתבעת 1 (להלן: הנתבעת 2). הנתבע 3, מר חברון בנימין, הוא בעל מניות בנתבעת 2 (להלן: הנתבע 3).

3. בין הצדדים שרועה מחלוקת באשר למועד תחילת עבודת התובע וכן באשר לרציפות העסקתו. אין מחלוקת בין הצדדים כי עבודת התובע הסתיימה בחודש 9/16. כמו כן, אין מחלוקת בין הצדד ים בדבר תחולת צו ההרחבה בענף הבניין. עוד יש לציין, כי שכר התובע שולם באמצעות מנהל התשלומים של שירות התעסוקה.

השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים
4. במסגרת פסק דין זה, הכרעותינו דרושות בשאלות הבאות השנויות במחלוקת בין הצדדים:
האם יש לדחות את התביעה כנגד הנתבעים 2 - 3?
האם התובע זכאי לפיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי עבודה, בניגוד לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002 (להלן: חוק הודעה לעובד)?
מהי תקופת העסקת התובע?
מהו גובה שכרו היומי של התובע?
האם התובע זכאי לתשלום בגין שעות נוספות?
האם התובע זכאי לתשלום בגין דמי נסיעות?
האם התובע זכאי לתשלום בגין דמי חגים?
האם התובע זכאי לתשלום בגין דמי הבראה?
האם התובע זכאי לתשלום בגין פדיון חופשה?
האם התובע זכאי לתשלום בגין הפרשות לקרן השתלמות והפרשות פנסיוניות?
מה היו נסיבות סיום יחסי העבודה?
האם התובע זכאי לפיצויי פיטורים ולתשלום הודעה מוקדמת?
האם התובע זכאי לפיצוי בשל היעדר שימוע?
האם התובע זכאי לפיצויי הלנה?

5. להלן נדון בכל אחת משאלות אלו.

העדים
6. מטעם התובע העידו התובע בעצמו וכן שני מצהירים נוספים - מר וואיל מורשיד סעיד שחאדה ומר זהרן גאודט אחמד שחאדה, אשר עבדו לטענתם יחד עם התובע.
מטעם הנתבעות העידו מר בנימין חברון, בעל המניות בנתבעת 2, מר מאיר בנימין דוידי, אשר עובד כמנהל פרויקטים בנתבעת וכן מר אהאר בושנאק אשר עובד בנתבעת החל מחודש 12/13 כמנהל עבודה.

דיון והכרעה
האם יש לדחות את התביעה כנגד הנתבעים 2 - 3?
7. לטענת הנתבעות, אין עילה לתביעה כנגד הנתבעים 2 - 3 ויש לדחות את התביעה כנגדם על הסף. הנתבעות עמדו על כך, כי התובע לא העלה כל טענה ביחס לאחריות הנ תבעת 2, למעט הטענה כי היא בעלת מניות בנתבעת 1. בדומה, התובע לא הוכיח כי יש להרים את המסך ביחס לנתבע 3, אשר משמש כבעל מניות. לפיכך, יש לדחות את התביעה כנגד הנתבעים 2 – 3 על הסף ולחייב את התובע בהוצאות ריאליות.

8. התובע טען מנגד כי אין מקום להורות על דחיית התביעה כנגד הנתבעים 2 - 3, מאחר שהנתבעת 2 היא בעלת מניות בנתבעת 1 ומשעה שהנתבע 3 הוא דירקטור הנתבעות 1 - 2 ובעל המניות בנתבעת 2. לטענת התובע, הנתבע 3 קבע את תנאי שכרו של התובע והעסיקו בניגוד לדין לפיכך, יש להורות על הרמת מסך ההתאגדות וחיובו באופן אישי.

9. בהתאם להלכה הפסוקה הרמת מסך תופעל במקרים חריגים בלבד ומטעמים מיוחדים. הלכת מסך תישקל כאשר ברור שנעשה שימוש לרעה באישיותה המשפטית הנפרדת של החברה, אם כדי להונות ואם כדי שלא לפרוע חובות, כאשר מתקיימת הברחת נכסים וכדומה( ראו-ע"א 3755/03 שמעון בו חמו נ' טנא נגה שיווק (1981) בע"מ, תק-על 2004 (3) 3140). כן נפסק, כי אין די בטענה להתנהלות בחוסר תום לב בעלמא או בהפרת הוראות משפט העבודה המגן כשלעצמן, כדי להתעלם מעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של חברה ולייחס את חובותיה לבעלים באופן אישי (תע"א (ת"א) 11408-08 וולף שירה נ' ג.מ. דיסקברי ישראל ,6.6.11, פורסם בנבו) וכן ע"ע פרידמן מרים - יוניוב רחמיאל ובניו חברה קבלנית לבנין בע"מ, 27.11.02, פורסם בנבו).

10. יישום ההלכה הפסוקה על נסיבות מקרה זה, מוביל לתוצאה כי דין התביעה כנגד הנתבעים 2 - 3 להידחות. התובע כלל לא פירט טענותיו כנגד הנתבעים 2 - 3 ולא הוכיח טענתו להרמת מסך ההתאגדות . בהתאם להלכה הפסוקה הרמת מסך מהווה חריג לכלל האישיות המשפטית הנפרדת ועל המבקש לעשות כן להוכיח תשתית עובדתית מספקת כמפורט לעיל. לשם כך, אין די בהפרת הוראות משפט המגן. במקרה שלפנינו, התובע לא הציג תשתית עובדתית כלשהי בדבר מעורבות הנתבעים 2 - 3 ולא הוכחה הטענה כי נעשה שימוש לרעה באישיות החברה או כי התקיימו התנאים הנדרשים להרמת מסך ההתאגדות וחיוב הנתבעים 2 - 3.

11. בכתב תביעתו טען התובע כי : "הנתבעת 2, הינה בעלת כל מניות הנתבעת 1, והנתבע 3 הינו דירקטור הנתבעות 1 – 2 ובעלי מניות הנתבעת 2, והוא שקבע תנאי שכרו והעסקתו של התובע בניגוד לדין ותוך רמיסת ההסכמים המחייבים ותקנת הציבור, שימוש במעשים המנוגדים לדיני מדינת ישראל, הנפקדת תלושי שכר פיקטיביים ופברוק מסמכים, תשלום שכר ב"שחור" וללא תלוש שכר, וכל זאת בזדון ובמכוון, תוך שימוש לרעה והסתתרות מאחורי מסך ההתאגדות, כפי שיפורט בקצרה להלן" (ס' 3 לכתב התביעה המתוקן).

12. התובע חזר על האמור בסעיף זה גם בתצהירו (ס' 3 לתצהיר). למעט סעיף זה, לא העלה התובע כל טענה כנגד הנתבעים 2 - 3 בתצהירו או בהמשך ההליך. יתר על כן, בעדות התובע התברר כי מעולם לא פגש את הנתבע 3 ואינו מכיר את הטענות המפורטות בתצהירו בנוגע לנתבע 3:
"ש. סעיף 3 אתה אומר שהנתבע 3 הינו דירקטור של נתבעות 1-2 ובעל מניות בנתבעת 2, ?
ת. לא מכיר אותו בכלל , אני לא מכיר אותו.
ש. ואחרי זה אמרת שהוא זה שקבע את תנאי העסקתך בניגוד לדין?
ת. בחיים שלי לא ראיתי את הבן אדם הזה.
ש. זה לא רק שאתה לא מכיר אותו , אלא בסעיף 3 האשמת אותו שהוא העסיק אותך באופן זדוני ובכוונה, והאשמת אותו...?
ת. אני לא אמרתי ככה.
ש. רשמת שהוא פברק מסמכים והנפיק תלושי שכר פיקטיביים , שילם בשחור, כל זאת בזדון ובמכוון , האם זה מה שהוא עשה?
ת. אני לא ראיתי אותו לא מכיר אותו" (עמ' 5 לפ', ש' 1 - 10).

13. נבהיר, כי אין די בטענות הכלליות אותן העלה התובע, באשר ל מעמד הנתבע 3 כבעל מניות כדי להרים את מ סך ההתאגדות ולחייבו באופן אישי בחובות החברה. בדומה, אין בעובדה כי הנתבעת 2 משמשת כבעלת מניות בנתבעת 1 כדי להרים את מסך ההתאגדות כנגדה. לפיכך, מצאנו כי המקרה דנן אינו בגדר המקרים החריגים המצדיקים הרמת מסך והמהווים עילה לתביעה אישית כנגד הנתבעים 2-3 (ראו- ברע (ארצי) 52353-08-16 א.ב. טוקו שף בע"מ נ' ADMARIAM GAVR NEGOUSE, פורסם בנבו, 13.11.16). בהתאם לכך, התביעה כנגד הנתבעים 2 - 3 נדחית.

פיצוי בגין היעדר הודעה בכתב על תנאי עבודה
14. התובע טען כי מעולם לא קיבל הודעה בדבר תנאי עבודתו. התובע התייחס לטופס ההודעה לעובד אשר צורף לתצהיר הנתבעות והכחיש כי החתימה המופיע על גביו היא חתימתו. כמו כן, לטענת התובע עצם חתימתו (המוכחשת), על גבי מסמכי ההודעה לעובד אינה מהווה אינדיקציה לכך כי הבין את האמור בו. בהתאם לכך, טען התובע כי הינו זכאי לפיצוי בסך של 2,500 ₪ בשל אי מתן הודעה בכתב בדבר תנאי עבודתו, מכל אחת מהנתבעות.

15. הנתבעת טענה מנגד כי התובע שינה את גרסתו בנוגע לשאלה האם חתם על הסכם העבודה. הוכח כי התובע חתם על ההסכם ומשהודה כי הוא מכיר את ההסכם עליו חתם די בכך כדי לקבוע כי קיבל הודעה על תנאי עבודתו.

16. סעיף 1 לחוק הודעה לעובד קובע כך : " מעסיק ימסור לעובד, לא יאוחר משלושים ימים מהיום שהעובד התחיל לעבוד אצלו, ... הודעה בכתב שבה יפרט את תנאי העבודה של העובד לפי הוראות חוק זה (בחוק זה – הודעה על תנאי עבודה)".

17. סעיף 2 לחוק הודעה לעובד מפרט את העניינים אותם יש לפרט בהודעה. סעיף 5(א) לחוק הודעה לעובד קובע כי "בית הדין האזורי לעבודה תהא סמכות ייחודית לדון בהליך אזרחי על הפרת הוראות חוק זה והוא רשאי –(1)לפסוק פיצויים, אף אם לא נגרם נזק של ממון, בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין".

18. לאחר ששקלנו את מכלול העדויות והראיות, שוכנענו כי התובע אינו זכאי לפיצוי בגין אי מתן הודעה בכתב על תנאי עבודתו , מהטעמים הבאים: מר בושנק, מנהל העבודה אשר העיד מטעם הנתבעת, הצהיר כי הוא מכיר את התובע באופן אישי וכי התובע חתם מולו על חוזי העבודה בתחילת עבודתו (ס' 4 לתצהירו של מר בושנק). בהתאמה לכך, הנתבעת צירפה לתצהיריה הסכמי עבודה בשפה העברית ובשפה הערבית (צורף כנספח א'). עיון בהסכמי העבודה עליהם רשום שמו של התובע, מעלה כי על גבי שני ההסכמים מתנוססת חתימה הנחזית להיות חתימה של התובע, כפי שמופיעה על גבי תצהיר גילוי המסמכים אותו הגיש התובע.

19. בניגוד לגרסת הנתבעת, התרשמנו כי גרסת התובע בסוגיה זו לא הייתה עקבית. בכתב התביעה ובתצהירו טען התובע כי לא קיבל כל הודעה על תנאי העסקתו (ס' 21 לכתב התביעה, ס' 20 לתצהיר). ביום 3.2.17 הגיש התובע תצהיר גילוי מס מכים חתום על ידו וב יום 14.11.17 הגיש התובע תצהיר עדות ראשית חתום על ידו. עיון בשני תצהירים אלו מעלה כי החתימות המתנוססות על גביהם שונות זו מזו.

20. עדו ת התובע באשר לחתימתו על מסמך זה לא הייתה עקבית:
"ש. אני מציג לך חוזה עבודה נספח א לתצהיר מר מאיר בנימין דוידי, באיזה
פה כתוב החוזה?
ת. ערבית. אבל זה לא חתימה שלי.
ש. אני מציג לך שבדף שהצגתי לך אין פה חתימה?
ת. אני מתכוון לחתימה שיש למעלה בצד ימין.
ש. אני מציג לך תצהיר גילוי מסמכים מטעמך, זאת חתימתך?
ת. גם זה לא.
ש. בעמוד הראשון שהצגתי לך בחוזה עבודה יש את השם שלך, מפנה אותך
לעמוד השני חוזה עבודה בעברית ,את החתימה הזו אתה מזהה?
ת. גם לא.
ש. מפנה אותך לתצהירך בעברית(עדות ראשית) האם זו חתימתך?
ת. לא" (עמ' 3 לפ', ש' 28 – 32, עמ' 4 לפ', ש' 1 - 7).

21. בהמשך חקירתו, הודה התובע כי הוא מכיר את החוזה, אך טען כי לא חתם עליו מאחר שנכתב ב שפה העברית ולא הבין את תוכנו:
"ש. אז אתה מכיר את החוזה הזה?
ת. אני מכיר אותו לא חתמתי. בגלל שכתוב בעברית אני לא יכול לקרוא ובגלל זה לא חתמתי.
ש. למה לא חתמת?
ת. בגלל שיש עברית, איך אני אחתום על זה" (עמ' 5 לפ', ש' 16).

לאחר מכן בהמשך עדותו העיד התובע כי כן חתם על גבי מסמך הכתוב בעברית. התובע הודה כי החתימה על גבי תצהיר גילוי המסמכים היא אכן שלו:
"ש. מציג לך את התצהיר גילוי מסמכים שלך בעברית , שם שוב יש חתימה שהיא זהה לחתימה שלך בחוזה העסקה, פה חתמת (תצהיר גילוי מסמכים)?
ת. כן, אני רק חתמתי לעו"ד שלי" (עמ' 5 לפ', ש' 21).

22. בהמשך חקירתו, הודה התובע כי החתימות על גבי תצהיר עדותו הראשית וכן על גבי תצהיר גילוי המסמכים, חתימות אשר כאמור שונות זו מזו, שתיהן חתימותיו:
"ש. תסכים איתי שהחתימה הזו(תצהיר גילוי מסמכים והחתימה הזו (תצהיר עדות ראשית) זה לא אותו חתימה?
ת. זה לא אותה חתימה" (עמ' 5 לפ', ש' 25 - 26).

וכן ר' בהמשך עדותו:

"ש. בתצהיר עדות ראשית זו חתימתך?
ת. הדברים שלי אצל עו"ד זה חתימה שלי. כן זו חתימה שלי על תצהיר עדות ראשית.
ש. מפנה אותך לתצהיר גילוי מסמכים גם בפני עו"ד שלך זו חתימתך?
ת. כן, אצל עו"ד חתמתי.
המשך ח.נ
ש. אז החתימות בתצהיר עדות ראשית ובתצהיר גילוי מסמכים שלך?
ת. כן" (עמ' 6 לפ', ש' 10-14).

23. במקום אחר בעדותו, טען התובע כי אצל עורך דינו חתם יותר מחתימה אחת:
ש. האם זו חתימתך מציג לך תצהיר עדות ראשית?
ת. אצל עו"ד חתמתי יותר מחתימה אחת" (עמ' 6 לפ', ש' 8).

בהמשך חקירתו, כאשר נשאל התובע מדוע שינה את חתימתו, טען התובע כי אין לו חתימה מוגדרת וכי בכל פעם הוא חותם אחרת:
"ש. תסביר לבית הדין איך שתי החתימות שונות?
ת. אין לי חתימה מוגדרת , אני פועל כל פעם חותם אחרת" (עמ' 6 לפ', ש' 17 - 18).

24. לפיכך, לאחר ששקלנו את גרסת התובע אל מול גרסת הנתבעת, מצאנו כי גרסת התובע אינה עקבית ואינה משכנעת בעוד גרסת הנתבעת עדיפה עלינו. בהתאם לכך, לא שוכנענו בטענת התובע כי לא קיבל לידיו העתק של הסכם העבודה וטופס הודעה לעובד , ולא הבין את הסכם העבודה אשר נכתב בשפה הערבית. לאור האמור לעיל, אנו דוחים את תביעת התובע בגין רכיב זה.

תקופת ההעסקה
25. בין הצדדים שרועה מחלוקת בנוגע לתקופת העסקת התובע. לטענת התובע, עבד עבור הנתבעת מחודש 9/12 ועד לחודש 9/16 ברציפות, במשך 48 חודשים. לחיזוק טענותיו צירף התובע לתצהירו צילומי המחאות ורשימת המחאות אשר לטענתו קיבל מהנתבעת ולגישתו מחזקים את טענתו בעניין תקופת העסקתו וגרסתו כי שכרו היה גבוה מהשכר המצוין בתלושי השכר (ההמחאות ורשימת ההמחאות צורפו כנספח ב' לתצהיר התובע).

26. הנתבעת טענה מנגד כי העסיקה את התובע בשתי תקופות נפרדות: הראשונה, החל מחודש 3/14 ועד לחודש 12/15 והשנייה, החל מחודש 4/16 ועד לחודש 9/16, במשך 28 חודשים בסך הכל.

27. לאחר ששקלנו את העדויות והראיות, שוכנענו כי יש לקבל את גרסת הנתבעת באשר לתקופת ההעסקה וזאת מהטעמים הבאים -
ראשית, מצאנו כי גרסת התובע בסוגיה זו לא הייתה עקבית. התובע הצהיר כי הועסק על ידי הנתבעת עוד קודם לחודש 3/14. לטענת התובע, פנה לבנק דיסקונט, הבנק עמו עבדו הנתבעים, וביקש לקבל העתקי המחאות מהנתבעים אך הבנק סרב לבקשתו. על כן הגיש המחאות אותן מצא לטענתו וכן רשימת המחאות, המוכיחה כי השכר אשר שולם בפועל על ידי הנתבעים, לא נרשם בתלוש שכרו וכן כי עבד במהלך מלוא התקופה הנטענת על ידו: "מהתבוננות ברשימת ההמחאות והסכומים המפורטים בהם, ניתן להבין כי אכן תלושי השכר אינם משקפים את מלוא שכרי, וכן ניתן להוכיח עבודתי בתקופה המוכחשת על ידי הנתבעים" (ס' 10 - 14 לתצהיר התובע, צורפו כנספח ב' לתצהיר התובע).

28. עיון בהמחאות וברשימת ההמחאות אשר הוגשו על ידי התובע, מלמד כי מדובר בהמחאות בסכומים גבוהים אשר התקבלו גם מחברות אחרות ולא רק מהנתבעת, כגון חברת "ועד בית" – בחודש 10/15 פדה התובע המחאה בסך של 11,000 ₪ מחברת "ועד בית"; בחודש 4/14 פדה התובע המחאות מחברת "למדא"; בחודש 7/13 פדה התובע המחאות בסך של כ – 66,000 ₪;; בחודש 9/15 פדה המחאות בסך של כ – 46,000 ₪; בחודש 7/15 פדה המחאות בסך של כ- 20,000 ₪; בחודש 6/15 פדה המחאות בסך של כ – 6,000 ₪; בחודש 5/15 פדה המחאות בסך של כ – 20,000 ₪; בחודש 3/15 פדה המחאות בסך של כ- 17,000 ₪; בחודש 2/15 פדה המחאות בסך של כ – 13,000 ₪.

29. מצאנו כי עדות התובע לא הייתה משכנעת ועקבית לעניין משך תקופת העסקתו והסכומים אשר פורטו בהמחאות אשר הוגשו על ידו. לא ניתן היה להסיק מעדותו כי אכן המדובר בהמחאות אשר שולמו על ידי הנתבעת בגין שכרו:
"ש. מציג לך שבחודש 07/13 אתה פרעת צקים בגובה 66,800 ש"ח ?
ת. היה נותן לי מנהל צקים של הפועלים שאני אפרוט" (עמ' 6 לפ', ש' 30-31).

30. ר' גם את דבריו של התובע בהמשך חקירתו:
"ש. ברשימה אי אפשר לדעת מה היה השכר שלך?
ת. כן, זה שכר של מס' פועלים. כל צק עם שם של הפועל, אבל הנייר הגדול בגלל שאני הלכתי לחלפן ופרעתי את הכספים זה על שמי" (עמ' 7 לפ', ש' 7 -9).

וכן בהמשך:
"ש. ברשימת הצ'קים שצורפו לא מצורף שום צק מ 2012?
ת. אני פרעתי צקים בבנק דיסקונט רמת גן רחוב הרצל. נכון שאין אבל יש בבנק ואמר לי אני לא יכול להציע דבר כזה. החברה נתנה לי צ'קים ב 2012 ואני פרעתי אותם בבנק דיסקונט, הבנק אמר לי שהוא לא יכול לתת לי אישור לדבר הזה" (עמ' 7 לפ', ש' 12 – 15).

31. עוד התברר למשמע עדות התובע, כי ההמחאות כולל ות המחאות אותן קיבל התובע מחברה בשם "ועד הבית":
"ש. מפנה אותך לרשימת הצ'קים שלך ושם רואים שקיבלת כסף מוועד הבית בסך 11,000 ₪ אתה יכול להסביר מה זה?
ת. זאת החברה.
ש. ולמה הם שילמו לך 11,000 ש"ח?
ת. של הפועלים.
ש. היית מנהל עבודה?
ת. לא.
ש. למה שחברת וועד הבית תשלם לך 11,000 ₪ אם לא עבדת אצלם?
ת. איזה חברה" (עמ' 7 לפ', ש' 23 – 31).

התובע אף הודה בעדותו כי עזר לבן דודו לפרוע שיקים:
"ש. החברה ששילמה לך 11,000 ש"ח?
ת. בגלל אני מכיר איפה פורטים הצ'קים אולי פעם אחת או פעמיים בן דוד שלי הביא לי צק מחברה אחרת , בגלל שאני מכיר מקומות פה, אולי הוא נתן לי צק לפרוט של החברה הזאת" (עמ' 7 לפ', ש' 32, עמ' 8 לפ', ש' 1-2).

כן עולה כי חלק מההמחאות התקבלו מחברת "למדה":
"ש. מפנה אותך שוב לרשימת הצ'קים אתה מכיר את חברת למדה?
ת. לא מכיר.
ש. אז למה יש פה מס' צקים שקיבלת מהם?
ת. אמרתי, הבן דוד שלי הביא לי פעם פעמיים שלושה פעמים שעזרתי לו לפרוע צקים" (עמ' 8 לפ', ש' 3 - 6).

32. מעדות התובע עולה מפורשות כי רשימת ההמחאות אשר הציג כוללת גם המחאות מחברות נוספות. כאשר עומת התובע עם מסקנה זו, טען כי הסיבה לכך היא כי הנתבעת הייתה שותפה של חברות אלו:
"ש. ב 04/14 פרעת צקים של 5,000 ₪ מלמדה, אתה מכיר מישהו בחברת למדה?
ת. אני לא מכיר, אבל אני שמעתי שחברת ניצנים הם רשמו יותר מחברה אחת.
ש. מה זאת אומרת?
ת. יש להם שותפים , אולי יש להם עוד חברה.
ש. הצ'קים של החברות האלה, זה בעצם חברות ששייכות לניצנים?
ת. כן.
ש. ולכן קיבלת את הכסף מחברת למדה?
ת. נכון , זה בדרך של ניצנים , אני מכיר רק את ניצנים" (עמ' 8 לפ', ש' 10-17).

33. הנתבעת הבהירה כי החברות הנוספות אשר שילמו המחאות לתובע, אינן חברות השייכות או קשורות אליה. מר דוידי הצהיר באופן מפורט וגרסתו לא הופרכה: "כאמור במרבית הפרויקטים בהם עובדת ניצנים היא מעסיקה קבלני משנה מטעמה. כמו כן עובדים באתרים קבלנים נוספים להם אין קשר ישיר לחברה וכן עשרות עובדים נוספים אשר אינם מועסקים על ידי ניצנים. לניצנים ולי כמנהל פרויקטים בחברה אין כל יכולת לדעת מה מספרם, מהן שעות עבודתם, מה תפקידיהם ומה משכורותיהם" (ס' 13 לתצהירו).

34. מר דוידי הוסיף וציין בתצהירו כי:
"24. אין לניצנים כל יכולת לדעת האם הועסק התובע על ידי החברות האמורות, האם שימש כחלפן כספים, האם פדה עבור חבריו את ההמחאות שקיבלו או האם עשה זאת כשירות עבור החברות בהן הועסקך, אך די ברפרוף על רשימת ההמחאות שצורפה על מנת להבין כי אלה לא ניתנו לו כשכר עבודה.

25. זאת כאשר בחודש 9/15 פדה התובע סך של 46,220 ₪ מחולקים ל – 17 המחאות שונות; בחודש 7/15 פדה סך של 21,000 ₪, בחודש 5/15 פדה סך של 20,898 ₪ ועוד. כמו כן אין כל אפשרות לדעת לפקודת מי נרשמו ההמחאות, זאת כאשר ברשימה מצוין אך ורק שם הלקוח אשר הגיע לפדותן.

"26. כמו כן פדה התובע משך התקופה בה טען שהועסק על ידי הנתבעים סכומים שונים מחברת למדא – מכלולי בניה. לפיכך ככל שמצביעות ההפקדות על יחסי עבודה, הרי שהועסק התובע לפחות חלק מהתקופה המיוחסת על ידו לניצנים בחברה אחרת" (ס' 24 - 26 לתצהירו של מר דוידי).

35. לאור האמור לעיל, אנו קובעים כי התובע לא הפריך את גרסת הנתבעת בעניין הקשר בינה ובין החברות הנוספות. יתר על כן, המסקנה כי התובע הועסק על ידי חברות אחרות, קיבלה חיזוק גם מדברי התובע בעדותו, אשר שינה את גרסתו ביחס לאתרים בהם הועסק על ידי הנתבעת. בכתב התביעה ובתצהירו, טען התובע כי עבד ברציפות אצל הנתבעת במשך כל תקופת העסקתו באתרים אותם מפעילה הנתבעת ברמת אביב ובבית המשפט בתל אביב (ס' 2 לכתב התביעה וס' 2 לתצהירו של התובע) ו בהמשך חקירתו שינה התובע את גרסתו וטען כי לא עבד בבית משפט:
" ש. ובבית משפט מי היה מנהל תאהר?
ת. איזה משפט , לא עבדתי בבית משפט. עבדתי בהרבה מקומות , רמת אביב והרבה מקומות בת"א ובב"ש , מקומות בת"א אני יודע איפה, ליד כיכר השעון, מלון ירושלים דרך יפו, לילנבלום, ברחוב הרצל 123 .
ש. המתורגמן הקריא לך את סעיף 2 (מקריא) שם רשום שבמקומות האלה עבדת ברצף משך כל תקופת עבודתך, אני אומר שחברת ניצנים מעולם לא עבדה בבית משפט ?
ת. גם אני לא אמרתי שהיא עבדה" (עמ' 4 לפ', ש' 24 – 30).

36. לפיכך, גרסת התובע לא הייתה עקבית ביחס לאתרים בהם עבד ובהתאם לכך, לא ניתן להסיק עבור איזו חברה עבד . לאור האמור לעיל, מצאנו כי עדות התובע והראיות אשר הוצגו על ידו, לא תמכו בגרסת ו כי הועסק באופן רציף מחודש 9/12 ועד לחודש 9/16. עדות התובע והראיות אשר הוצגו על ידו, חיזקו דווקא את המסקנה ההפוכה, לפיה במהלך התקופה הנטענת על ידי התובע, התובע עבד גם עבור חברות נוספות.

37. שנית, טרם קבלת החלטה בדבר תקופת העסקת התובע, שקלנו גם את עדויותיהם של ה"ה אחמד וסעיד שחאדה, בני דודו של התובע. התובע טען כי עדויותיהם של בני דודיו מחזקות את גרסתו בדבר תקופת העסק תו, מאחר והועסקו הם יחד אתו (ר' גם סעיף 2 לתצהירו של מר אחמד וסעיף 2 לתצהירו של מר סעיד, אשר חזרו על טענת התובע).

38. לאחר בחינת עדותם מצאנו כי לא היה בעדויות בני דודו של התובע, כדי לחזק את גרסתו. מר סעיד הודה בעדותו כי הוא שוקל הגשת תביעה כנגד הנתבעת (עמ' 13 לפ', ש' 16). כמו כן, התברר מעדות מר סעיד כי אינו יודע במדויק מה היה תאריך תחילת עבודת התובע (עמ' 13 לפ', ש' 17 – 21). בדומה, מר אחמד לא ידע לומר באילו שנים עבד לטענתו יחד עם התובע (עמ' 15 לפ', ש' 17 – 18).

39. כמו כן, מעדות התובע התברר כי אחד מבני דודיו מסר לו המחאה של חברת "ועד בית" על מנת שידאג לקבלת הכספים עבורו. מאחר והתובע טען כי בני דודיו הועסקו יחד אתו עבור הנתבעת ובמהלך אותה תקופה, יש בכך כדי לחזק את טענת הנתבעת כי התובע הועסק גם על ידי חברות אחרות ולא רק על ידי הנתבעת (עמ' 7 לפ', ש' 32, עמ' 8 לפ', ש' 1-2).

40. מצדו השני של המתרס ניצבים מסמכי הנתבעת, טופסי 106 וכן הסכם עבודה של מר סעיד, המוכיחים כי בניגוד לטענת התובע לפיה עבד יחד עם מר סעיד החל משנת 2012, מר סעיד הועסק על ידי הנתבעת החל מחודש 9/14 ובאופן בלתי רציף ומר אחמד מעולם לא הועסק על ידי הנתבעת (הנתבעת צירפה לתצהיריה את חוזה העסקתו של מר סעיד וטפסי 106 על שמו (ס' 15 – 16 לתצהירו של מר דוידי אשר לא הופרכו).

41. במהלך חקירתו של מר בוסנק, הציג התובע רישיון שהונפק על ידי מת"ש ופרטי המעסיק הרשומים בו היו של הנתבעת והרישיון נרשם על שמו של מר אחמד (עמ' 19 לפ', ש' 14 – 18). ראיה זו הוצגה לראשונה בפני הנתבעת במהלך דיון ההוכחות. חרף זאת, התרנו את הגשת המסמך לתיק.
לאחר ששקלנו את מכלול העדויות, לא מצאנו כי יש בראיה זו כדי להוביל למסקנה כי התובע הועסק בנתבעת החל משנת 2012. מר בושנק הסביר באופן ספונטני בעדותו, כי הנפקת הרישיון אינה מלמדת כי אותו עובד אכן הועסק על ידי המעסיק אשר פרטיו מופיעים ברישיון:
"ש. מציג לך רישיון עבודה שהונפק על ידי המת"ש פרטי מעסיק ניצנים בנין והשקעות הרישיון הוא על שם זהרן גאודאט ובו רשום שהוא עובד לפחות מ 2013?
....

ת. אני אומר שהיינו נתקלים בהרבה עובדים ורק רוצים את הנייר הזה. העובד הציע את עצמו כרוצה לעבוד ומגישים לו בקשה ואת הרישיון הזה הוא לוקח מהשטחים , כי בחברות הם רוצים נייר הם לא בודקים אם זה מבוטל או לא מבוטל, ואז לוקחים את הנייר והולכים לעבוד במקום אחר. לשאלת בית הדין , החברה מוציאה לו את הרישיון על שמה בתנאי שהוא יעבוד אצלה אבל הוא הולך לעבוד במקום אחר. אני לא יודע למה שהוא ילך לעבוד במקום אחר אולי יותר טוב לו.
ש. זה תעודה שמונפקת במת"ש ולא בשטחים?
ת. נכון שבמת"ש אבל את הנייר מקבלים בשטחים.
ש. האישור מוצמד למעסיק ספציפי, כלומר העובד לא יכול להשתמש באישור הזה?
ת. אני תושב שטחים ואני מכיר את עובדי השטחים איך מתנהגים בכל הארץ. הם לוקחים את הנייר ולא חייבים לעבוד באותה חברה שכתוב הם עובדים באופן פרטי ואז מרווחים יותר כסף. אני אומר שלמרות שכתוב ניצנים הוא יכול לעבוד איפה שהוא רוצה" (עמ' 19 לפ', ש' 14 – 15, עמ' 20 לפ', ש' 11 – 20).

42. לאחר ששקלנו את הדברים, מצאנו כי מקובלת עלינו גרסת הנתבעת לפיה אין בהגשת הרישיון להוכיח בנסיבותיו המיוחדות של מקרה זה כי התובע אכן הועסק בפועל. הנתבעת העבירה את נטל הראיה בעניין זה חזרה לכתפי התובע, באמצעות עדותו של מר בושנק, אשר לא נסתרה ולא הופרכה על ידי התובע. נציין, כי לא נעלם מעינינו כי הנתבעת צירפה לסיכומיה ראיה חדשה, דו"ח מת"ש בדבר ביטול רישיונות המוכיח לטענתה כי רישיון העבודה אכן בוטל יומיים לאחר מכן. הנתבעת ביקשה להגישו, כדי לאפשר לה להתגונן בפני הראיה החדשה אשר הוצגה על ידי התובע. התובע לא הגיש תגובה לעניין בקשה זו. מכל מקום, בנסיבות מקרה זה, מצאנו כי איננו נדרשים להכריע בבקשה זו, מאחר ודי לנו בהסבר אותו מסר מר בושנק בעדותו, אף מבלי להכריע במשקלה של הראיה החדשה שצורפה לסיכומי הנתבעת.

43. לסיכום, לאור כל האמור לעיל, מצאנו לנכון לדחות את טענת התובע כי הועסק באופן רציף החל משנת 2012 ועד לשנת 2016. בהתאם לכך, אנו קובעים כי התובע הועסק אצל הנתבעת מחודש 3/14ועד לחודש 12/15 ומחודש 4/16 ועד לחודש 9/16 ובסה"כ במשך 28 חודשים.

44. הוספנו ושקלנו את טענת התובע לפיה ככל שהועסק אצל קבלן משנה, יש לחייב את הנתבעת בתשלום זכויותיו הסוציאליות. בנסיבות מקרה זה, מצאנו כי התובע לא הוכיח את טענתו זו, אשר הועלתה לראשונה בסיכומיו ונטענה באופן כללי ביותר. בהתאם לכך, לא מצאנו כי יש מקום לזקוף לחובת הנתבעת את העובדה כי נציגי חברות אלו לא זומנו לדיון.

שכר התובע
45. התובע טען כי השתכר 330 ₪ ליום, כאשר שכרו שולם בחלקו באמצעות המחאה ובתלוש וחלקו בתשלום במזומן מחוץ לתלוש, ביום ה – 20 לחודש העוקב. לחיזוק גרסתו הפנה התובע לרשימת ההמחאות (נספח ב' לתצהירו) וטען כי יש ברשימה זו כדי להוכיח כי שכרו בפועל היה גבוה יותר. הנתבעת טענה מנגד כי שכרו של התובע עמד על שכר מינימום בלבד.

46. גרסת הנתבעת בדבר גובה שכרו היומי של התובע נתמכת בתלושי שכרו והסכם עבודתו (נספחים א', ד' לתצהירי הנתבעים). התובע לא הפריך את האמור בהם. נוסף על כך, הוכח בפנינו כי רשימת ההמחאות כללה גם המחאות אותן קיבל התובע מחברות אחרות וכ ן שכר אשר השתכרו עובדים אחרים על כן , אינה יכולה להוות ראיה לגובה השכר אשר השתכר מהנתבעת.

47. נוכח האמור לעיל, אנו קובעים כי התובע לא הוכיח כי השתכר מעבר לשכר היומי אשר פורט בתלושי שכרו ובהסכם עבודתו, אשר עמד על שכר מינימום. בהתאם לכך טענתו בגין רכיב זה, נדחית.

גמול עבודה בשעות נוספות
48. לטענת התובע, הועסק באופן קבוע במתכונת של שעות נוספות: "עבדתי בימים א'-ה מהשעה 7:00 ועד 16:00 לכל הפחות, ובימי ו' השעה 7:00 ועד 15:00, וכמו כן עבדתי בשעות נוספות מן המפורט, בהתאם לצורך וככל שנדרשתי לכך...הנתבעים לא שילמו לי מלוא הגמול עבור עבודתי בשעות נוספות, ועבור היום השישי בשבוע לעבודתי..." (ס' 15 לתצהיר התובע).

49. הנתבעת טענה מנגד כי שעות העבודה באתרי הנתבעת החלו משעה 7:30 בבוקר ועד השעה 15:30 וכללו זמן הפסקה (ס' 6 לתצהירו של מר דוידי).

50. בהתאם להלכה, לאחר תיקון 24 לחוק הגנת השכר, נטל ההוכחה בדבר מתכונת עבודתו של התובע מוטל על המעסיק. בהתאם להוראות חוק הגנת השכר לאחר התיקון (סעיף 26), בתובענה של עובד לתשלום שכר עבודה, לרבות גמול שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית, שבה שנויות במחלוקת שעות העבודה בעדן נתבע השכר, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, אם המעסיק לא הציג רישומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה, ככל שהוא חייב לנהלו.

51. בעניין ריעני, עמד בית הדין הארצי על האופן בו יש ליישם תיקון 24 לחוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958 (להלן: חוק הגנת השכר), וקבע כדלהלן: " לצורך יישומו של סעיף 26ב. ניתן איפוא להבחין בין מספר מצבים אפשריים ביחס למידת הוודאות בהתקיימות התנאי של עבודה בשעות נוספות, העומד ביסוד תשלום גמול שעות נוספות, ולמידת הוודאות בהיקפה של העבודה הנוספת. ואלה הם: ... המצב הרביעי, כאשר בית הדין קובע ממצא בדבר העדר עבודה בשעות נוספות. במקרה כזה לא חלה החזקה, שכן יסודותיה – הנגזרים מסיווג גמול השעות הנוספות כתוספת המותנית בתנאי - לא הוכחו וכפות המאזניים אף לא נותרו מעויינות ביחס אליהן. מבלי להתיימר למצות, נעיר כי בגדר המצב הרביעי יכולים להיכלל מקרים בהם מאזן ההסתברויות נוטה לצד גרסת המעסיק בין מחמת ראיות שהניח ובין מחמת שגרסת העובד בדבר עבודה בשעות נוספות נמצאה בלתי מהימנה, כך שבית הדין אינו סומך עליה" (ע"ע (ארצי) 47715-09-14 עוזי ריעני נ' אליאסי שיווק בע"מ, פורסם בנבו, ניתן ביום 29.3.17).

52. כאמור לעיל, בהתאם להלכה בעניין ריעני, ככל שהמעסיק לא מציג דוחות נוכחות, חובת ההוכחה עליו כי העובד לא עמד לרשותו במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת.

53. בענייננו הנתבעת הציגה דוחות נוכחות (צורפו כנספח ג' לתצהיריה). עיון בדוחות אלו מעלה כי הם מתייחסים לכל תקופת עבוד ת התובע ובכל אחד מהם מפורטים מספר ימ י העבודה בהם עבד התובע באותו חודש, שעות העבודה וכן מתנוססת על גביהם חתימתו של מר בושנק, אשר שימש כממונה על התובע.

54. השוואה בין דוחות הנוכחות לתלושי השכר של התובע (צורפו כנספח ד' לתצהיר הנתבעים), מעלה כי עולים הם בקנה אחד זה עם זה. עם זאת, לא נעלם מעינינו כי השעות המצוינות בדוחות הנוכחות זהות, כך שבכל יום עבודה בו עבד התובע מצוין כי הת ובע עבד בין השעות 7:30 – 15:30 לפיכך, שוכנענו כי יש בעובדה זו כדי להפחית ממשקלם הראיתי של דוחות אלו.

55. לפיכך, למען הזהירות מצאנו כי יהיה זה נכון לקבוע כי נטל ההוכחה יועבר לכתפי הנתבעת, חרף קיומם של דוחות הנוכחות. לאחר ששקלנו את מכלול העדויות והראיות מצאנו כי הנתבעת הרימה את הנטל המוטל עליה לעניין מתכונת שעות עבודתו של התובע והעבירה אותו לכתפי התובע, אשר לא הוכיח כי עבד במתכונת של שעות נוספות, מהטעמים הבאים:

56. שוכנענו כי גרסת הנתבעת בסוגיית מתכונת עבודת התובע, הייתה עקבית. מר בושנק הצהיר כי שעות העבודה באתרי הנתבעת הן החל משעה 7:30 ועד לשעה 15:30 " יצוין כי מרבית עובדי הנתבעת הגיעו וחזרו מאתרי הנתבעת בהסעות מרוכזות ולפיכך לא התאפשרה עבודה בשעות החורגות משעות הפעילות המוגדרות" (ס' 8 לתצהירו של מר בושנק).

57. עדותו של מר בושנק עלתה בקנה אחד עם תצהירו:
"ש. יש שעון נוכחות באתר?
ת. כן מ 07:30-15:30.
ש. התובע לפעמים מאחר?
ת. אף אחד לא מאחר , ברגע שאני יוצא מהאתר אני לא מרשה לאף אחד להישאר. אם היינו מאחרים היינו מאחרים כולנו.
ש. הסתכלתי על כל דוחות הנוכחות ולא ראיתי יום אחד שהתובע הגיע בשעה אחרת מלבד 07:30 אף פעם לא היה פקק תקלה איחור?
ת. אם היינו מאחרים 5-10 דק, זה לא היה נורא, זה היה המצב , אבל בדרך כלל היינו באים ב 07:00 שותים קפה מחכים ל 07:30 ומתחילים לעבוד, לפעמים גם בחזור ההסעה הייתה מאחרת והיינו מחכים ל 16:30 . כי זה הסעה לפעמים פקק ולפעמים לא, בתוך האתר יום עבודה היה מ 07:30-15:30.
ש. תאשר לי שיש שעון נוכחות באתר?
ת. אני הייתי רושם. אין שעון נוכחות ואין כרטיס להעביר. זה אתר בניה לא חברת הייטק" (עמ' 20 לפ', ש' 20 - 30).

58. מר דוידי העיד כי לא ניתן היה לעבוד שעות נוספות, לאור נוכחות מנהל בטיחות באתר:
"ש. יש שעון נוכחות באתר?
ת. אין. מה שקורה ב- 7:30 בבוקר מתייצבים מול מנהל העבודה והוא עושה רישום ידני וב-15:30 מנהל העבודה מפסיק את העבודה, הם לא מתחילים לפני ולא מסיימים לפני.
ש. מנהל העבודה חותם כל יום?
ת. אני לא יודע אם כל יום, אבל מנהל העבודה חותם.
ש. המנהל חותם פעם בשבוע, פעם בחודש, פעם ביום?
ת. אני לא זוכר בדיוק. אני מעריך שהוא היה מרכז את זה פעם בכמה זמן וחותם. אבל בגלל שהיה שם מנהל בטיחות לא היו עובדים מעבר ל- 15:30 כי זה היה תנאי לא הסכמתי שיעבדו בלי מנהל בטיחות" (עמ' 25 לפ', ש' 14 - 22).

59. גרסת הנתבעת בדבר מתכונת העבודה, אשר לא כללה שעות נוספות, קיבלה חיזוק גם מתלושי השכר של התובע, בהם צוינו מספר ימי העבודה וכן השכר אשר שולם לתובע. בהקשר זה נזכיר כי ההלכה הפסוקה קבעה כי תלוש שכר מהווה ראיה לאמיתות תוכנו, למעט אם הוכח בראיות מהימנות אחרת, כאשר נטל הראייה מוטל על המבקש לסתור את תוכנם (דב"ע מח/3-146 יוסף חוג'ירת נגד שלום גל ואח', פד"ע כ' 19 (1988)).

60. הדברים נכונים מקל וחומר שעה שמדובר בתלושים שהונפקו על ידי מדור התשלומים. במערכת היחסים בין תושב שטחים לבין המעסיק, אשר מוסדרת בחוק שירות התעסוקה, תשי"ט- 1959, נקודת המוצא היא כי הרישומים הנעשים על ידי שירות התעסוקה משקפים נאמנה את מערכת יחסי העבודה בין הצדדים ועל הטוען לסתור נתונים אלה - מוטל נטל כבד (ר' ע"ע (ארצי) 660/05 חברת אביסרור משה ובניו בע"מ נגד אסמאעיל קיסיה, (19.3.07)).

61. כפי שציינו לעיל, תלושי השכר עלו בקנה אחד עם דוחות הנוכחות של התובע. עיון במסמכים אלו, מעלה כי הם תומכים בגרסת הנתבעת לפיה הנתבעת כלל לא עבדה בימי שישי ולכן התובע לא עבד בימי שישי, כטענתו (ס' 5 לתצהירו של מר דוידי וס' 7 לתצהירו של מר בושנק).

62. עוד יש לציין, כי בתלושי שכרו של התובע נזכרו בבירור מספר ימי העבודה. מר דוידי הצהיר כי משיחות שניהל עם התובע, התובע מבין ודובר את השפה העברית באופן שוטף (ס' 12 לתצהירו). בנוסף, הנתבעת הציגה אישורים כתובים בשפה העברית וכן בשפה הערבית, על גביהם החתימה את התובע, כי קיבל את שכרו באותו החודש וכן את כל זכויותיו הסוציאליות, לרבות הסכום אשר שולם לתובע (ס' 11 לתצהירו של מר דוידי, האישורים צורפו כנספח ו' לתצהירו של מר דוידי). יש במסמכים אלו כדי להעביר את הנטל לתובע, להוכיח כי אכן עבד במתכונת של שעות נוספות, בניגוד לאמור באישורים על גביהם חתם, בדוחות הנוכחות וכן בתלושי שכרו.

63. כאשר בחנו את העדויות אותן שמענו, שוכנענו כי עדותו של מר בושנק בסוגיה זו הייתה עדיפה על פני עדות התובע, אשר לא הייתה עקבית. התובע הכחיש כי חתם על אישורי העבודה :
"ש. האם חתמת על אישור שכר עבודה ונלוות?
ת. לא חתמתי.
ש. זה לא חתימה שלך?
ת. לא.
ש. מראה לך את אותו אישור בערבית זה לא חתימה שלך?
ת. לא" ( עמ' 10 לפ', ש' 28 – 32, עמ' 11 לפ', ש' 1).

64. לא שוכנענו בגרסת התובע כי לא מדובר בחתימתו, מאחר ועסקינן בחתימה הנחזית להיות זהה לחתימה אשר הופיעה על גבי תצהיר גילוי המסמכים אותו הגיש התובע.

65. באשר לעדויות העדים מטעם התובע, להתרשמותנו לא היה בעדויות אלו כדי לתמוך בטענת התובע כי עבד במתכונת של שעות נוספות, מאחר ולא שוכנענו כי עדים אלו אכן עבדו עם התובע בנתבעת ולא בחברות אחרות.

66. לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כי בסוגיית מתכונת העבודה, גרסת הנתבעת עדיפה על פני גרסת התובע. בהתאם לכך, תביעת ה תובע לתשלום בגין שעות נוספות, נדחית.

דמי נסיעות
67. לטענת התובע, על הנתבעת היה לשלם דמי נסיעות. הנתבעים לא הציגו אסמכתא המוכי חה כי שילמו תשלום בגין דמי נסיעות לפיכך, על הנתבעים לשלם לתובע פיצוי בסך של 11,808 ₪ בגין רכיב זה. הנתבעת טענה מנגד כי התובע אינו זכאי לתשלום בגין דמי נסיעות, מאחר ולא גילה כי במרבית הימים לן באתר, עובדה אשר התברר רק במהלך הליך ההוכחות.

68. בהתאם להוראות צו ההרחבה בדבר השתתפות המעביד בהוצאות נסיעה, התובע זכאי לקבל השתתפות עד המקסימום האמור בצו ההרחבה בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה בעד כל יום עבודה בפועל, על פי חישוב תעריפי נסיעות בודדות אך לא יותר משווי כרטיס "חופשי חודשי". עוד קובע צו ההרחבה כי החזר ההוצאות לא ישולם למי שמוסע לעבודה על חשבון המעביד או מטעמו. אין באמור בצו ההרחבה כדי להקנות לעובד זכות אוטומטית לתשלום דמי נסיעות בשיעור המקסימלי האמור בצו ההרחבה או כדי לאיין את חובתו של העובד להציג נתונים בדבר העלות של התחבורה הציבורית לה נזקק.

69. בענייננו, התובע לא הצהיר או העיד על עלויות הנסיעה בתחבורה הציבורית להן נזקק ולא הציג כל אסמכתא בנושא. יתרה מכך, למשמע עדותו של התובע התברר כי התובע נהג לישון מעת לעת באתר (עמ' 11 לפ', ש' 28 – 32, עמ' 12 לפ', ש' 1 - 4).

70. בניגוד לגרסת התובע, מר בושנק הצהיר כי התובע הוסע למקום עבודתו באמצעות הסעה אשר ספקה הנתבעת (ס' 9 לתצהירו). עדותו של מר בושנק תמכה במסקנה כי הנתבעת נהגה לארגן הסעות לעובדיה:
"ש. סעיף 9 לתצהירך אתה אומר שהתובע הוסע למקום עבודתו באמצעות הסעה של חברת ניצנים ולא ציינת שזה אתה , למה הפכת את הגרסה?
ת. אני לא הסעתי אותו. היה לנו הסעה שאוספת אותנו מהאתר לוקחת למחסום , כל יום חמישי אחה"צ נוסעים יחד וחוזרים בראשון ביחד . אני לא הנהג , לא הסעתי אותו לעבודה כי אני גם תושב שטחים. אני לא הסעתי אותו לכך התכוונתי . מי שהסיע אותנו היה נהג מונית קבוע.
ש. אתה יודע עם יש חשבוניות ששולמו לנהג?
ת. בוודאי שילמנו לו. אני הייתי לוקח מהחברה ומשלם לו. החברה הייתה משלמת לי ואני הייתי משלם לנהג, לפעמים בצק לפעמים במזומן.
ש. היה חשבוניות?
ת. לא. מה זה חשבוניות? נהג המונית לא נתן חשבונית.
ש. אמרת אנחנו מי זה אנחנו ?
ת. היו נוסעים 10 עובדים.
ש. היה נוסע איתך התובע?
ת. כן" (עמ' 18 לפ', ש' 21-32, עמ' 19 לפ', ש' 1-3).

לפיכך, לאחר ששקלנו את מכלול העדויות והראיות, מצאנו כי התובע לא הוכיח כי הוא זכאי לתשלום נוסף בגין דמי נסיעות.

דמי חגים

71. לטענת התובע, הנתבעת לא שילמה את דמי החגים להם היה זכאי. התובע הכחיש כי חתם על האישורים אותם צירפה הנתבעת לתצהיריה, בהם נרשם כי לתובע שולמו תשלומים בגין זכויות נלוות, בנוסף לתשלומים המפורטים בתלוש. לפיכך, טען התובע כי הוא זכאי לתשלום בסך של 10,230 ₪ בגין דמי חגים עבור 31 ימי חגX 330 ₪ ליום. הנתבעת טענה מנגד כי בהתאם לחוזר מת"ש, הזכויות הסוציאליות הנלוות לשכר לא שולמו במסגרת תלוש השכר אלא ישירות לתובע. לטענתה שילמה לתובע את מלוא הסכום בגין דמי החגים, לרבות בגין שלושת החודשים הראשונים בהם עבד התובע על כן, יש לדחות את תביעתו.

72. בהתאם להלכה הפסוקה, הנטל בנושא תשלום דמי חג לעובד, מוטל על המעסיק (ראו- ע"ע (ארצי) 665/09 מנרב הנדסה ובניין בע"מ – ארפצ'י, [פורסם בנבו] ניתן ביום 1.11.11; ע"ע (ארצי) מטיאשצ'וק – שלג לבן (1980) בע"מ, [פורסם בנבו] ניתן ביום 28.5.07). עם זאת, הנטל המוטל על העובד התובע דמי חגים הוא לפרט את ימי החג שבגינם הוא תובע, על מנת להראות כי מדובר ביום חג שעשויה לקום לו זכאות בגינו – למשל כי החג לא חל בשלושת חודשי העבודה הראשונים או ביום שבת (במקרים אלה, הן לפי ההסדר הכללי לדמי חגים והן לפי הסכם 2008, אין זכאות לדמי חגים). אין מקום לנקוט תביעה גורפת שהיא מכפלה של הוותק במספר ימי החג השנתיים, אלא יש לפרט במדויק את ימי החג המזכים
(עע (ארצי) 47268-07-13 אלכסנדר איליאסייב נ' כפיר בטחון ומיגון אלקטרוני בע"מ, פורסם בנבו, ניתן ביום 19.2.17).

73. בענייננו, התובע הגיש תביעה גורפת ולא פירט את ימי החג להם הוא זכאי בהתאם לדין. נוסף על כך, אין בידינו לקבל את טענת התובע כי לא קיבל לידיו תשלומים נוספים, מעבר לתשלומים אשר פורטו בתלוש, אשר שולמו לו בגין זכויות נלוות. הנתבעת הציגה חוזר של מת"ש מיום 12.5.11 (נספח ה לתצהיריה), בו צוין כי:
"ג1. תשלום זכויות סוציאליות באמצעות המדור:
א.פנסיית זקנה - ...
ב.תשלומי תגמולים -
ג. פיצויי פיטורים – לפי סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורין...
ד.השלמת פיצויי פיטורין - ....
ה. דמי מחלה - ....
ו. תשלום לחופשה - ...
ג2. זכויות הפועלים לתשלום ישירות מהמעסיקים (לא בוטחו במדור):
...
ב.זכויות נוספות – כגון: הבראה, ביגוד, חגים, דמי כלכלה או היעדרות, תוספת ותק וכו' בהתאם לחוק ו/או הסמכים קיבוציים.
ג.השלמת חופשה לפי החוק או ההסכמים הקיבוציים".

74. לפיכך, בהתאם לחוזר המת"ש על המעסיק לשלם לתובע ישירות את התשלומים בגין זכויות נלוות, אשר לא צוינו בתלוש השכר. כמו כן, הנתבעת הציגה אישורים אשר כותרתם "אישור קבלת שכר עבודה ונלוות" (נספח ו' לתצהירי הנתבעת). התובע הכחיש בעדותו כי חתם על אישורים אלו:
"ש. האם חתמת על אישור שכר עבודה ונלוות?
ת. לא חתמתי.
ש. זה לא חתימה שלך?
ת. לא.
ש. מראה לך את אותו אישור בערבית זה לא חתימה שלך?
ת. לא" (עמ' 10 לפ', ש' 28 – 32, עמ' 11 לפ', ש' 1).

75. מדובר באישורים בשפה העברית והערבית, כאשר בכל אחד מהם צוין החודש בגינו שולם, התאריך בו חתם התובע על האישור, שעת החתימה, הגורם אשר שילם את התשלום וכן הסכום אשר שולם לתובע. החתימה על גבי אישורים אלו נחזית להיות אותה החתימה המופיעה על גבי תצהיר גילוי המסמכים אותו הגיש התובע לפיכך, אין בידינו לקבל את טענת התובע כי לא חתם על אישורים אלו.

76. מעיון באישורים אלו, עולה כי לתובע שולמו תשלומים נוספים, מעבר לשכרו. כך למשל, בחודש 12/14 שולם לתובע סך של 7,975 ₪, 3,780 ₪ מעבר לשכר אשר צוין בתלוש השכר; בחודש 12/15 שולם לתובע סך של 3,604 ₪, 1,893 ₪ מעבר לשכר המצוין בתלוש; בחודש 8/16 שולם לתובע סך של 6,720 ₪, 2,614 ₪ מעבר לשכר אשר צוין בתלוש; בחודש 9/16, סך של 3,980 ₪, סך של 2,473 ₪ מעבר לשכר אשר צוין בתלוש. אישורים אלו תומכים בגרסת הנתבעת, כי בסיומן של שנות העבודה שולמו לתובע הפרשי שכר בגין ימי חגים ו הבראה, אותם לא ניתן היה לשלם במסגרת התלוש. לפיכך, התובע לא הוכיח כי הוא זכאי לתשלום נוסף מעבר לתשלומים אלו ובהתאם לכך, תביעתו בגין רכיב זה נדחית.

דמי הבראה
77. לטענת התובע, הנתבעת לא שילמה את דמי ההבראה להם היה זכאי. התובע הכחיש כי חתם על אישורים בדבר קבלת תשלומים בנוסף לתשלומים המפ ורטים בתלוש. בהתאם לכך זכאי הוא לטענתו לתשלום בסך של 6,048 ₪, בגין 16 ימי הבראה X 378 ₪ ליום. הנתבעת טענה מנגד כי תשלומי ההבראה שולמו לתובע והתובע אף חתם ע ל אישורים כי קיבל תשלומים אלו על כן , יש לדחות את תביעתו.

78. כאמור לעיל, מצאנו כי הנתבעת הוכיחה כי שילמה לתובע תשלומים נוספים מעבר לתשלומים אשר פורטו בתלוש, בגין דמי הבראה ודמי חגים. התובע לא הוכיח כי הוא זכאי לתשלומים נוספים, מעבר לתשלומים אלו לפיכך, תביעתו ב גין רכיב זה נדחית.

פדיון חופשה
79. התובע טען בכתב התביעה כי הוא זכאי לסך של 12,870 ₪ בגין פדיון 39 ימי חופשה (ס' 32 לכתב התביעה). הנתבעת טענה מנגד כי תביעת התובע כפופה להתיישנות ומכל מקום סכומים אלו שולמו לתובע באמצעות מת"ש.

80. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, העדויות והראיות, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה ברכיב זה להידחות. כפי שפירטנו לעיל, בהתאם לחוזר המת"ש, תשלומי החופשה לתובע, משולמים באמצעות מת"ש. בהתאם לכך, עיון בתלושי השכר מעלה כי תשלומים אלו שולמו לתובע מדי חודש. התובע לא הוכיח כי הוא זכאי לתשלומים נוספים ולא הפריך את האמור בתלושי השכר, מעבר לתשלומים אשר שולמו לו ואשר מפורטים בכל תלושי שכרו לפיכך, תביעת התובע ברכיב זה נדחית.

פיצוי בגין היעדר הפרשות לקרן השתלמות
81. לטענת התובע, עבד מעל לשלוש שנים לכן הוא זכאי לתשלומים בגין הפרשות לקרן השתלמות, בהתאם להוראות צו ההרחבה. בהתאם להוראות צו ההרחבה בענף הבניין, זכאי התובע לתשלומי קרן השתלמות החל מתום שנתו השלישית בעבודה (ס' 35 לצו ההרחבה). מאחר וכאמור לעיל, קבענו כי משך עבודתו של התובע עמד על 28 חודשים בלבד, אין התובע זכאי לתשלומים בגין קרן השתלמות.

פיצוי בגין היעדר הפרשות פנסיוניות
82. לטענת התובע, יש לחייב את הנתבעת בתשלום בגין הפרשות פנסיוניות בסך של 15,400 ₪. הנתבעת טענה מנגד כי התובע זכאי לתשלום פנסיה מהמת"ש ואף קיבל כסף מהמת"ש והסתיר זאת לפיכך, יש לדחות את תביעתו.

83. כפי שציינו לעיל, בהתאם להלכה, תלוש שכר מהווה דרך כלל ראיה לאמיתות תוכנו, למעט אם הוכח בראיות מהימנות אחרת, כאשר נטל הראייה מוטל על המבקש לסתור את תוכנם. הדברים נכונים מקל וחומר שעה שמדובר בתלושים שהונפקו על ידי מדור התשלומים.

84. בנסיבות מקרה זה, בתלושי שכרו של התובע צוין במפורש כי שולמו לתובע תשלומים פנסיוניים מידי חודש. התובע לא הפריך את האמור בתלושים ולא הוכיח כי הוא זכאי לתשלומים מעבר לתשלומים ששולמו לו בהתאם לכך, דין תביעתו ב גין רכיב זה להידחות.

נסיבות סיום יחסי העבודה
85. לטענת התובע, בסוף חודש 9/16 הופסקה עבודתו לאחר שביקש לקבל תלושי שכר תקינים וזאת ללא עריכת שימוע ו מתן הודעה מוקדמת (ס' 15 – 16 לכתב התביעה, ס' 17 – 18 לתצהיר). הנתבעת טענה מנגד כי התובע התפטר מעבודתו בשל בעיה אישית אותה חווה באותה תקופה.

86. בהתאם להלכה, כאשר העובד טוען לפיטורים, מוטל עליו נטל ההוכחה לקיומם (דב"ע (ארצי) נו/3-201 שמש ירושלים בע''מ - מאיר ניסימיאן, עמ' 5, פורסם בנבו, ניתן ביום 26/5/97). הלכה פסוקה היא כי משבאים לפסוק בשאלה מי הביא את היחסים בין העובד והמעביד לידי גמר, יש לתת את הדעת למכלול העובדות הרלבנטיות ומהן להסיק את המסקנה, ואין ללמוד מקטע הדברים אלא מהתמונה כולה (דב"ע ל/3-18 בנצילוביץ נ' "אתא" בע"מ פד"ע ב 41).

87. עוד נפסק, כי מעשיו של המפטר קובעים אם הוא פיטר ומעשיו של המתפטר קובעים אם הוא התפטר; כיצד יראהו הצד השני או כיצד יחשב בעיניו של הצד השני הוא חסר משמעות ונפקות ( דיון לב/3-58 (ארצי) רשות השידור נ' מאיר אשל פד"ע ד 298).
בעת הכרעה מי מהצדדים רצה להביא את היחסים לידי סיום, יש לבחון, בין היתר, למי מהצדדים הייתה מוטיבציה להביא לניתוקם של יחסי העבודה. על בית הדין להכריע בסוגיה זו על פי המסכת העובדתית המובאת בפניו. יש להסיק המסקנה לא רק מי יזם את ניתוק יחסי העבודה, אלא גם מי היה הצד המעוניין בניתוקם.

88. בהתאם לסעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג – 1963 (להלן: חוק פיצויי פיטורים), התפטרות של עובד בנסיבות של הרעה מוחשית או נסיבות בהן לא ניתן היה לדרוש מהעובד להמשיך בעבודתו, הינה בגדר התפטרות המקנה זכאות לפיצויי פיטורים, בכפוף לעמידה בתנאי החוק - קיומן של נסיבות כאמור; על התובע להוכיח קשר סיבתי בין ההתפטרות לנסיבות אלו; על התובע להוכיח כי נתן התראה סבירה למעסיק על כוונתו להתפטר והזדמנות נאותה לתקן את ההרעה או הנסיבות. עוד יצוין, כי אי תשלום זכויות סוציאליות עשוי להוות "נסיבה אחרת" כהגדרתה בסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים ( ע"ע 24/99 יוסף עטרי – ש.ז.ג. ריהוט עילית בע"מ, פורסם בנבו, מיום 19.9.00), וזאת בעיקר ככל שמדובר בתנאי העבודה הבסיסיים והעיקריים של העובד, כגון אי תשלום שכר עבודה במועד, אי ביצוע הפרשות לקופת גמל ואי תשלום גמול שעות נוספות (סע (ת"א) 3726-10-10 סרגיי סטריקוב נ' רשף בטחון (1993) בע"מ (כב' הש' דוידוב, פורסם בנבו, ניתן ביום 7.6.13.

89. במחלוקת השרועה בין הצדדים באשר לנסיבות סיום יחסי עבודת התובע, מצאנו כי התובע לא הוכיח כי פוטר מעבודתו, מהטעמים הבאים:

התובע הודה בעדותו כי בחר לעזוב את עבודתו:
"ש. מי פיטר אותך מהעבודה?
ת. אני עזבתי כי לא נתנו לי תלוש ולא שילמו על שעות נוספות" (עמ' 11 לפ', ש' 18 – 19).

וכן בהמשך עדותו:
"...החלטתי שאני מפסיק לעבוד כי אני רוצה לשלם ביטוח רפואי" (עמ' 13 לפ', ש' 1- 2).

90. לפיכך, מעדות התובע עולה כי לא מדובר בפיטורים, אלא בהתפטרות. בחנו האם התפטרות התובע עולה כדי התפטרות המזכה בפיצויי פיטורים כאשר בסוגיה זו עמדו בפנינו שתי גרסאות. מחד גרסת התובע ומאידך גרסת הנתבעת על פיה הסיבה לעזיבת התובע היא בעיה אישית ממנה סבל התובע באותה תקופה.

91. מר בושנק, מנהל העבודה, הצהיר כי: " בחודש 9/16 ולאחר ששב התובע מחופשת החג, התחלתי להבין בהתנהגות מוזרה מצדו. שאלתי את התובע מה קורה איתו והוא הודה שהוא משתמש בסמים. בהמשך הדברים הוא ביקש להפסיק לעבוד כדי לטפל בעצמו ולהשתקם ולשוב לעבודה לאחר שיעשה סדר בחייו. כן ביקש התובע לקבל שכרו עד לאותו היום" (ס' 5 לתצהירו של מר בושנק).

מר דוידי חזר על טענה זו בעדותו:
"ש. אי פעם התובע אמר לך שהוא צרכן סמים?
ת. אני בפרק זמן... אני בתפקיד שלי כמנהל פרויקטים הסתובבתי באתרים, לא שוחחתי אתו על זה, אבל ראיתי התנהגות מוזרה והמנהל טארק הבין שהוא צורך סמים ואני הנחיתי אותו שזה לא יכול להימשך, שיחשוב מה שהוא רוצה שיילך לחופשה ויחזור מסודר ואז אין בעיה.
ש. אז ברגע שגילית שהוא צרכן סמים – קודם כל אמרת לו עצור, אתה לא עובד?
ת. אני הנחיתי את מנהל העבודה שהתובע ייצא לחופשה, כמו שהיא, חופשה בהגדרה,
אני לא הגדרתי זמן, אמרתי אדוני אתה יוצא עכשיו לחופשה עד שתפתור את הבעיות האישיות ואז תחזור, הוא היה עובד מן המניין, לא ידעתי את המשמעות של הדבר הזה אם זה מקרה יומי או חודשי, וכך עשינו והוא לא חזר.
ש. עשית לו בדיקת סמים?
ת. לא" ( עמ' 24 לפ', ש' 23 – 32, עמ' 25 לפ', ש' 1).

92. לאחר ששקלנו את עדויות הצדדים אנו קובעים כ י בנסיבות מקרה זה, מאחר ונטל ההוכחה מוטל על כתפי התובע, שוכנענו כי התובע לא הוכיח כי התקיימו נסיבות המצדיקות את התפטרותו. התובע לא הוכיח כי מסר התראה מספקת טרם התפטרותו וכן לא הוכיח כי התקיימו נסיבות בהן התקיימה הרעה מוחשית בזכויותיו וכי זו הסיבה בגינה בחר לעזוב את הנתבעת במועד זה. נוכח זאת, תביעת ה תובע לתשלום פיצויי פיטורים מלאים, נדחית.

93. לאור מסקנתנו זו, איננו נדרשים להכריע בטענת הנתבעת, לפיה התובע סבל מבעיה אישית באותה תקופה, בגינה התפטר.

פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת
94. לטענת התובע זכאי הוא לפיצויי פיטורים מלאים בסך של 30,690 ₪. לחילופין, טען התובע כי הוא זכאי להפרשות פנסיוניות לקופת הפנסיה, בסך של 21,388.44 ₪. עוד טען התובע, כי הוא זכאי לתשלום דמי הודעה מוקדמת, מאחר ופוטר לאלתר, בסך של 7,672 ₪.

95. לאחר ששקלנו את טענות התובע ואת מכלול הראיות ו נוכח מסקנתנו כי התובע התפטר מעבודתו בנסיבות אשר אינן מצדיקות קבלת פיצויי פיטורים, מצאנו לנכון לדחות את טענות התובע לתשלום פיצוי פיטורים מלאים וכן תשלום דמי הודעה מוקדמת .

96. באשר ל טענת התובע כי הוא זכאי להפרשות פנסיוניות בגין פיצויי פיטורים, נציין כי הנתבעת הפרישה לזכות התובע כספים על חשבון פיצויי פיטורים, כפי שפורט בתלושי שכרו של התובע (צורפו כנספח ד' לתצהירי הנתבעת).

97. במהלך עדותו של התובע, התברר כי אף קיבל הוא כספים ממת"ש:
"ש. אתה מצהיר בסעיף 31 לתצהירך שהנתבעים לא שילמו לך את מלוא פיצוי פיטורים?
ת. בכלל לא.
ש. מציג לך את חוזה המת"ש מס 2711 ושם בסעיף ג 1 כתוב שתשלום פיצוי פיטורים יהיה באמצעות המדור?
ת. איזה מחלקה?
ש. האם פנית אליהם למדור מת"ש?
ת. למי?
ש. אתה מבקש 30,000 ₪ פיצויים ?
ת. ממי?
ש. למה לא פנית למת"ש, קיבלת מהם פעם כסף?
ת. כן, קיבלתי , אבל זה לא שייך לזה. משרד הפנים נותנים 70% ובעל בית נותן 28%. קבילתי 19,000 ₪ ממשרד הפנים על העבודה על האישורים של משרד הפנים. זה לא פיצויים זה לא שייך לחברה. זה מהמדינה קיבלתי ממשרד הפנים. המדינה נותנת 70% מהאישור נותנים לי אישור ונותנים לי 70% , הם יודעים יותר ממני, וגם החברה צרכיה לתת.
ש. למה לא כתבת לבית משפט שקיבלת כסף?
ת. קיבלתי את זה רק לפני 5 חודשים. וזה לא שייך. זה לא מהחברה" (עמ' 12 לפ', ש' 12 – 27).

98. נבהיר כי התובע לא ציין עובדה זו בתצהירו כנדרש. בסיכומיו טען התובע כי הכספים אינם בגין פיצויי פיטורים (ס' 112) אולם, התובע לא הוכיח את טענתו זו.

99. מעיון בתלושי שכרו של התובע, עולה כי מדי חודש הופקדו למדור תשלומים על ידי הנתבעת 6% בגין הפרשות מעסיק לפיצויים, בהתאם לשכר התובע באותו החודש. התובע לא הוכיח כי הוא זכאי לתשלומים מעבר לתשלומים אלו. נוכח זאת ולאור הודאת התובע כי קיבל לידיו סך של 19,000 ₪ ממת"ש, תביעתו לקבלת תש לום נוסף בגין הפרשות עבור רכיב פיצויים, נדחית.

פיצוי בגין היעדר שימוע
100. לטענת התובע, פוטר בשרירות ולאלתר ללא עריכת שימוע ולכן הוא זכאי לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך של 5,000 ₪. הנתבעת טענה מנגד כי אין בסיס לטענת התובע.
לאחר ששמענו את כלל העדויות ושקלנו את הראיות, מצאנו כי דין תביעת התובע לפיצוי בגין היעדר שימוע להידחות. כאמור לעיל, קבענו כי התובע בחר לעזוב את עבודתו ולא מצאנו כי התנהלות הנתבעת מצדיקה פיצוי בגין פיטורים שלא כדין.

פיצויי הלנה
101. התובע טען כי הוא זכאי לתשלום בגין פיצויי הלנת שכר, מאחר ושכרו שולם רק ביום 20 לכל חודש עוקב (ס' 37 לתצהירו). גרסת התובע בסוגיה זו לא הייתה עקבית, כאשר במהלך עדותו שינה התובע את גרסתו וטען כי לעיתים קיבל את שכרו פעם בשבוע:

"ש. בסעיף 37 לתצהירך אתה מצהיר שהשכר שולם לך רק ביום 20 לחודש עוקב?
ת. לא בהתחלה, פעם ככה פעם ככה.
ש. אז למה חתמת על תצהיר כזה?
ת. היה נותן לי כל שבוע צק פעם כלך 20 לחוד שנותן לי כסף שחור ונותן לי צקים.
ש. מפנה לסעיף 37 שחתמת עליו בתצהירך , ששכרך שולם לך ב 20 לכל חודש עוקב?
ת. זה בסוף כן.
ש. אני מציג לך אישורים נספח ו' אישור קבלת שכר עבודה ונלוות, ושם קיבלת תשלום פעם אחת ב 11 , פעם אחת ב 10 פעם אחת ב 15 אז למה אתה אומר שקיבלת ב 20?
ת. קיבלתי ב 20 וקיבלתי פעם בשבוע היה מזומן והיה צקים והיה ככה וככה" (עמ' 10 לפ', ש' 19 – 27).

לפיכך, לא שוכנענו בטענת התובע כי הוא זכאי ל פיצויי בגין הלנת שכר ותביעתו ברכיב זה נדחית.

סוף דבר
102. לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

103. משהתביעה נדחתה במלואה, יישא התובע בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 12,000 ₪ , אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום אחרת יישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין החל מהיום.

לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי בירושלים , תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

ניתן היום, י"ג חשוון תש"פ, (11 נובמבר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג עובדים מר ברוך הראל

רוית צדיק,שופטת,
סגנית נשיאה

נציגת מעסיקים גב' הילנה ערד שטיינבך