הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 2609-03-17

לפני:
כב' השופטת עידית איצקוביץ – אב"ד
נציגת ציבור עובדים גב' דבורה פינקלשטיין
נציגת ציבור מעסיקים גב' ברקת שני

התובע
רזיאל אחרק
ע"י ב"כ עו"ד אביעד סעאדי-סיון ועו"ד סיון גולן
-
הנתבעים
.1 רימונים-חברה לפיתוח רמת השרון בע"מ
.2 אבי גרובר
ע"י ב"כ עו"ד מיכל רומנו ברטהולץ ועו"ד עידית בן עמי

פסק דין

1. ההליך שלפנינו החל עם בקשה דחופה למתן צו מניעה זמני, שהוגשה על ידי התובע ביום 1.3.17, ובה מבוקש לתת צו למשיבים – הנתבעים: רימונים – חברה לפיתוח רמת השרון בע"מ (להלן - רימונים או החברה), ולמר אבי גרובר, יו"ר החברה וראש עיריית רמת השרון, (להלן - מר גרובר) לבטל את ההחלטה מיום 26.9.16 לפיה לא מונה התובע למנכ"ל רימונים (להלן – התפקיד), ולמנות אותו לתפקיד.

2. לאחר שהוגשה תגובה לבקשה, התקיים דיון בה ביום 23.3.17, ובו הסכימו הצדדים לאיחוד בין הבקשה לצו זמני לבין התיק העיקרי, תוך קיצור הליכים, תוך הסכמה כי "במידה ותתכנס ועדת איתור, יש להודיע למועמדים לגבי קיום של ההליכים הנוכחים מבלי לציין את שמו של המבקש" (ראו ע' 3 לפרוטוקול הדיון).
בתום הדיון ניתנה החלטה על הגשת כתבי טענות בתיק העיקרי ותצהירים ונקבע מועד לשמיעת הוכחות.

3. טענות התובע

התובע, בעל נסיון רב במגזר העסקי והציבורי, התמודד במכרז מס' 01/2016 לתפקיד מנכ"ל רימונים, ומועמדותו הועלתה לוועדת איתור. לאחר בדיקות קפדניות של ועדת האיתור, לרבות מבחן התאמה במכון קינן שפי, המליצה ועדת האיתור פה אחד לבחור בתובע לתפקיד, ולהביאו לדירקטוריון להחלטה סופית.
לגרסת התובע, מפרוטוקול ישיבת הדירקטוריון של החברה עולה התנהלות והתייחסות קשה מצד חלק מחברי הדירקטוריון כלפי התובע, הכוללת ביטויים, כינויים ואמירות סטראוטיפיות מבישות ופוגעניות, דעות קדומות ו/או השערות ו/או מסקנות ו/או תהיות מופרכות של מי מחברי הדירקטוריון, אשר הינן משוללות יסוד וחסרות בסיס עובדתי. לגישת התובע, לא התקיימו נסיבות חריגות וטעמים כבדי משקל שיצדיקו סטייה מהמלצת ועדת האיתור.
התובע טען כי למרות עברו המרשים וכישוריו הרבים, קריטריונים חדשים ונימוקים זרים עומדים בבסיס ההחלטה לא למנות אותו לתפקיד.

ועדת האיתור הורכבה מגב' רותי גרונסקי, חברת המועצה וחברת דירקטוריון של החברה (להלן – גב' גרונסקי), מר חן פרץ, מנכ"ל החברה כלכלית גבעתיים, ומר שאדי ראבי, נציג משרד הפנים (להלן - מר ראבי).

התובע זומן לראיון לפני ועדת האיתור ביום 21.6.16. לאחר קיום הראיונות על ידי ועדת האיתור, היא החליטה לשלוח למבחני התאמה בחברת קינן שפי את התובע ו-6 מתמודדים אחרים. לאחר מכן, הזמינה הוועדה את התובע ועוד 4 מועמדים לראיון נוסף, שהתקיים ביום 9.8.16.
החלטת ועדת האיתור, פה אחד, הייתה כי התובע הינו המועמד המתאים ביותר, והמליצה רק על התובע לתפקיד.
התובע שמע, קודם בשמועות, ולאחר מכן קיבל הודעה ביום 13.10.16, שהדירקטוריון החליט שלא לבחור בו לתפקיד, החלטה שהתקבלה ללא כל נימוק.

לגישת התובע, פרוטוקול ישיבת הדירקטוריון מגלה כי מיד עם צאת התובע מהריאיון, החלה התייחסות קשה ומזלזלת מצד חלק מחברי הדירקטוריון, הכוללת ביטויים ואמירות סטריאוטיפיות ופוגעניות כלפי התובע.

התובע מציין בתביעה כי לוועדת איתור הגיע מכתב אנונימי שנשלח גם למשרד הפנים, לפיו קיים מועמד ש מר גרובר מעוניין לקדם, שהיה פעיל בבחירות . כמו-כן, דברי יו"ר הדירקטוריון בישיבה שבה נידון המינוי לתפקיד על "מכרז תפור" מעלים אי נוחות רבה. כל זאת מצביע על כך שההחלטה ניתנה בניגוד לדין ומתוך שיקולים זרים.
התובע סבור כי הדירקטוריון לא מילא את חובת ההנמקה כנדרש ממנו, ההחלטה היא בלתי סבירה ודינה להתבטל. לגישתו, ההחלטה אינה מידתית ואינה עולה בקנה אחד עם עקרונות שיטת המשפט הישראלי.
התובע מבקש סעד של אכיפה, שבית הדין יורה לבטל את החלטת הדירקטוריון ולמנות אותו לתפקיד מנכ"ל החברה. לחילופין, מבוקש בתביעה לפצות את התובע על אי מינויו ועל הנזקים שנגרמו לו עקב כך, לחייב את הנתבעים בפיצוי בגובה של 12 חודשי שכר על בסיס שכר מנכ"ל (התביעה לצרכי אגרה צומצמה לסך של 200,000 ₪), בנוסף לפיצוי בגין עגמת נפש בסך 50,000 ₪.

4. טענות הנתבעים

הנתבעים טענו בכתב ההגנה כי במהלך השנים האחרונות, התמודדה רימונים עם שורה של מנכ"לים מתחלפים, אשר מרביתם כיהנו בחברה חודשים בודדים בלבד. לאחר שעזב המנכ"ל האחרון את תפקידו, באמצע שנת 2015, הסתייעה רימונים לצורך ניהולה השוטף במר דוד מנשה, סמנכ"ל בעירייה, אשר הושאל לחברה על ידי העירייה ופעל בה, משך זמן מה, בנוסף על חובותיו ותפקידיו בעירייה. היעדרו של מנכ"ל מתאים ומנוסה פגע קשות בחבר ה ומנע ממנה לממש ובוודאי למצות את הפוטנציאל הרב הטמון בה לקופת הציבור ולרווחתה.

על רקע זה התכנס דירקטוריון החברה ביום 16.3.16, בסמוך לאחר בחירתו של מר גרובר לראשות העירייה וכניסתו לתפקיד יו"ר הדירקטוריון והחליט על יציאה למכרז לאיתור מועמד מתאים ל תפקיד. הדירקטוריון של החברה מינה את מנכ"לית העיריה היוצאת, גב' פרח מלך, למ"מ מנכ"ל החברה, וזאת עד לבחירת המנכ"ל החדש או למשך 3 חודשים, המוקדם שביניהם, ובכפוף לאישור משרד הפנים.

מיד לאחר מכן פעלה רימונים לניסוח מאפייני התפקיד והכישורים האישיים הדרושים, כאשר תנאי הסף קבועים כבר בחוזר המנכ"ל משרד הפנים ולא ניתן לשנות או להוסיף עליהם. לאחר מכן פנתה החברה למשרד הפנים לאישור ההליך ומינוי חברי ועדת האיתור.

משרד הפנים אישר את חברי ועדת האיתור: גב' גרונסקי, כנציגת דירקטוריון החברה, מר ראבי, הממונה על הרשויות המקומיות במחוז ת"א כנציג משרד הפנים ומר חן פרץ, מנכ"ל דאז של התאגיד העירוני של גבעתיים. אישור הרכב הוועדה ניתן ביום 15.5.16 ובו ביום פרסמה רימונים בעיתונות מודעות בדבר מכרז 1/2016 לבחירת מנכ"ל לחברה.

הוגשו כ-40 מועמדויות למכרז. תנאי הסף נקבעו בהתאם לחוזר מנכ"ל משרד הפנים 3/04 (להלן - חוזר מנכ"ל). התקיימו ראיונות לפני ועדת האיתור בתאריכים 21.6.16 ו-29.6.16. בתום הראיונות החליטו חברי הוועדה לבחור את 7 המועמדים המועדפים ולשלוח אותם למבדקים במכון השמה (מכון קינן שפי).

תוך כדי ישיבת הוועדה מיום 29.6.16 התקבל על ידי הוועדה מכתב מ"אזרח מודא ג" הטוען לקשר לכאורי בין אחד המועמדים לבין מר גרובר, ואולם, אותו מועמד לא נבחר בין אלה שעברו לשלב של מבדקי השמה.

לקראת סוף חודש יולי 2016 התקבלו בידי הוועדה תוצאות מבדקי ההשמה של ששת המועמדים אשר נגשו אליהם (אחד מן ה-7 קיבל בינתיים משרה אחרת). ציוני הנבדקים היו בין 5 ל-7 בלבד והתובע קיבל ציון 7 (מתוך 10).

הוועדה החליטה לזמן את המועמדים שעברו את נבדקי ההשמה, למעט זה שקיבל ציון 5, לראיון נוסף. הראיונות הנוספים התקיימו בתאריכים 9.8.16 ו-14.8.16.
לאחר מכן החליטה הוועדה: " לבחור במועמד רזיאל אחרק כמועמד מספר 1. המועמד יובא לישיבת הדירקטוריון הקרובה להחלטה סופית".

לדברי הנתבעים, כל שהוועדה קבעה הוא כי מבין כל המועמדים שהוצגו בפניה, אשר התאמת מי מהם למשרה הרמה של מנכ"ל החברה הועמדה על ידיה בספק יותר מפעם אחת, התובע הוא המתאים ביותר, הוא ותו לא. בהתאם, גם נמנעה הוועדה מלהמליץ באופן פוזיטיבי על מינויו של התובע, והסתפקה בהעברת התובע לבחינת הדירקטוריון ובהותרת ההחלטה בעניין מינויו לפתחו של הדירקטוריון בלבד.

ביום 13.9.16 נשלחה אל התובע הזמנה לראיון בפני דירקטוריון החברה בישיבתו הקבועה ליום 26.9.16. באותו יום התכנס דירקטוריון החברה כפי שנקבע, בין השאר על מנת לראיין את התובע ולבחון את סוגיית מינויו למנכ"ל.

גב' גרונסקי סקרה בפני חברי הדירקטוריון את הליכי ועדת האיתור, תוך התייחסות לציונים שקיבלו המועמדים המובילים במכון קינן שפי, כמו גם לאותו מכתב שהתקבל ב ידי הוועדה ביחס למועמד שלא עבר את מבדקי השמה (שלגביו נטען כי הוא מקורב לראש העיר) .

לטענת הנתבעים התובע ציין על גבי קורות החיים שהגיש במסגרת המכרז, שהוא שימש כמ"מ מנכ"ל תאגידי המים עין אפק ואפק השומרון משנת 2014 למעלה משנתיים, אלא שבהמשך הר יאיון התברר כי לאמיתו של דבר שימש התובע בתפקיד זה משך פחות משנה, שכן המנכ"ל הפעיל והוותיק של התאגיד, מר זאב שוורץ, עזב את התפקיד במחצית השנייה של שנת 2015.

הנתבעים תיארו בכתב ההגנה את התשובות שניתנו על ידי התובע לשאלות חברי הדירקטוריון במהלך הריאיון, אשר לדעתם לא היו מספקות. כן, נאמר כי במסגרת הדיון שהתקיים לאחר הריאיון התברר כי חברי הדירקטוריון לא התרשמו מאישיותו של התובע ומכנותו ביחס לנ יסיונו והישגיו, ובמיוחד לא התרשמו שמדובר בבעל יוזמות, יכולות עסקיות או חזון, בקנה המידה הדרוש להובלת התאגיד העירוני. כפועל יוצא ועל בסיס שיקולים ענייניים החליט הדירקטוריון פה אחד שלא למנות את התובע למנכ"ל החברה.

לגישת הנתבעים, החלטת הדירקטוריון שלא לבחור באף אחד מהמועמדים, לרבות התובע, לתפקיד של מנכ"ל החברה, התקבלה בהתאם לסמכותו וחובתו של הדירקטוריון, נעשתה משיקולים עניינים ורלבנטיים אשר נפרשו בשקיפות במסגרת פרוטוקול הדיון, ותאמה את ממצאי ועדת האיתור. כמו-כן, טוענים הנתבעים כי טענת התובע ל"שיקולים זרים" בהחלטת הדירקטוריון אינ ה אלא הכפשה חסרת בסיס. כן, מכחישים הנתבעים את הטענה של אפליה כלפי התובע.

הנתבעים מתנגדים לסעד האכיפה המבוקש, וכן לסעד הפיצויים ומבקשים לדחות את תביעת התובע, על כל רכיביה.

5. ראיות שנשמעו בדיון

התקיימו שתי ישיבות הוכחות בתיק, בתאריכים 19.7.2017 ו- 24.9.17.
כמו כן, הוגשו מסמכים רבים על ידי הצדדים, הקשורים למכרז ולמועמדות התובע. בין היתר הוגשו תמלילים של פרוטוקולים של ישיבות הדירקטוריון מתאריכים 3.7.16, 26.9.16 ו- 27.11.16.

התובע הגיש תצהיר עדות ראשית ונחקר בדיון על תצהירו. התובע העיד על מועמדותו והתאמתו לתפקיד ועל הרקע התעסוקתי שלו. כמו-כן, הוא נחקר לגבי הבסיס לטענה על אפליה ושיקולים זרים – לכך נתייחס בהמשך.

מטעם הנתבעת העידו:
מר גיא קלנר, חבר דירקטוריון של החברה, אשר הצהיר לגבי התנהלות הישיבות של הדירקטוריון, ולגבי התרשמותו האישית מהתובע. הוא הצהיר:
"...לא אהבתי את התשובה של רזי. לא ספקה אותי כמועמד סופי שלגביו צריך להגיד כן או לא" (ע' 16, ש' 26-27 לפרוטוקול הדיון).

גב' גרונסקי, חברה בוועדת האיתור כנציגת הדירקטוריון של החברה.
גב' ברונסקי, אשר בניגוד לנטען על ידי ב"כ התובע, עשתה עלינו רושם אמין ביותר, הצהירה לגבי ההליכים שהתנהלו לפני ועדת האיתור, והסבירה את השיקולים שהניעו אותה ואת יתר חברי הוועדה לבחור בתובע כמועמד מתאים לתפקיד.

מר ראבי, אשר העיד ללא תצהיר, היה חבר בוועדת האיתור מטעם משרד הפנים.

הנתבע, מר אבירם גרובר, אשר נחקר ארוכות לגבי השפעתו על ועדת האיתור, בה הוא לא היה חבר, ועל החלטת הדירקטוריון של החברה ושיקוליו כיו"ר הדירקטוריון שלא למנות את התובע לתפקיד על אף המלצת הוועדה.

מר גרובר העיד אחרון, ונכח במהלך כלל העדויות שנשמעו בתיק. לגישת ב"כ התובע יש בכך כדי לפגוע באמינותו. נקדים ונאמר כי לא התרשמ נו שהיה תיאום בין הגרסאות של עדי הנתבעת, כאשר רוב העובדות בתיק אינן במחלוקת ועיקר חילוקי הדעות נוגעים לשאלה, שהיא משפטית בעיקרה, לגבי הסבירות של החלטת הדירקטוריון של הנתבעת שלא למנות את התובע לתפקיד, על אף ההמלצה של ועדת האיתור.

6. המסגרת הנורמטיבית – דרך מינויו של מנכ"ל החברה

הכללים לגבי מינוי מנהל כללי ובעלי תפקידים בחברות עירוניות נקבעו בהתאם לחוזר מנכ"ל, כדלקמן:
3. דירקטוריון החברה יפעל בבחירת המנהל כללי לחברה כדלהלן:
3.1 הדירקטוריון יקבע מראש מתכונת לבחירת המנהל הכללי (לרבות הקמת ועדת איתור, פרסום מודעה בעיתונים וכד') בהתאם להנחיות כדלקמן.
3.2 לתפקיד מנכ"ל החברה או תפקידים בכירים אחרים (אם קיימים כאלו). תוקם ועדה שתפקידה לאתר מועמדים למשרה זו (להלן: "ועדת הבחינה").
בדומה להליך מכרז, יישמרו עקרונות שוויון ההזדמנויות ובחירת המועמד הטוב ביותר.
3.3 הוועדה תפרסם בפומבי הודעה על המשרה ותבקש ממועמדים הרואים עצמם מתאימים להגיש מועמדות. כמו-כן, תוכל הוועדה לפנות ביוזמתה למועמדים פוטנציאליים ולהזמינם להציג מועמדות.
3.4 הוועדה תקבע ותפרסם את מאפייני המשרה ואת תנאי הסף הנדרשים מן המועמדים.
הקריטריונים יכללו את ההשכלה של המועמד, ניסיונו, כישוריו המקצועיים והעסקיים, אישיותו (לרבות יושר ואמינות) וכן כל קריטריון
רלוונטי נוסף לחברה בה מדובר.
3.5 הוועדה תבחן את כישוריהם וסגולותיהם של המועמדים למשרה בכל דרך שתיראה לה ולשם כך היא רשאית לדרוש חוות דע ת ביחס לכשירות ו של המועמד מכל מי שתמצא לנכון, בכפוף לכל דין.
3.6 הועדה תנמק את המלצותיה.
3.7 עם סיום דיוניה, תגיש הוועדה את המלצותיה למועצת המנהלים אשר תאשר את המועמד המתאים ביותר מבין המועמדים הכשירים.
3.8 ככלל, על מנת לבחור את המועמד המתאים ביותר למשרת המנהל הכללי מן הר אוי לבחון מספר מועמדים שעומדים בתנאי הסף (תנאי כשירות) הבאים :
3.8.1 בעל תואר אקדמי באחד המקצועות
הבאים: כלכלה, מינהל עסקים, משפטים, ראיית חשבון, מינהל ציבורי, הנדסה, לימודי עבודה, בעל תואר אקדמי אחר בתחום עיסוקה העיקרי של החברה.
3.8.2 בעל ניסיון של לפתות באחד מאלה :
א. בתפקיד בכיר בתחום הניהול העסקי של תאגיד בעל היקף עסקים משמעותי;
ב. בכהונה ציבורית או בתפקיד בשירות הציבורי בנושאים כלכליים, מסחריים , ניהוליים או משפטיים;
ג. בתפקיד בכיר בתחום עיסוקיה העיקריים של החברה.
3.8.3 במקרים חריגים ניתן לבחור במי שלא מתקיים בו התנאי שבפסקה 3.8.1 - אם הוא בעל נסיון מצטבר של עשר שנים לפחות בתפקיד או בכהונה, כאמור בפיסקה 3.8.2 , שמתוכן 5 שנים לפחות בגופים בעלי היקף פעילות שאינו נופל מזה של החברה שבה הוא מועמד לכהן וועדת בחינה אישרה שקיימים נימוקים מיוחדים לבחירה כאמור.
3.9 ועדת הבחינה תורכב מנציג הדירקטוריון, נציג משרד הפנים (מחוז) ומנ כ"ל של חברה עירונית אחרת באותו סדר גודל.
3.10 ועדת הבחינה תבחן ותראיין את המועמדים ותמליץ על אחד או יותר מהמועמדים בפני הדירקטוריון.
3.11 הדירקטוריון ינמק את בחירתו כמועמד הראוי.
4. אין בחוזר כדי לגרוע מהאחריות המוטלת על הדירקטוריון מכח כל דין.

אשר לחשיבותה של המלצת ועדת האיתור, שצריכה להישקל "בכובד ראש" על ידי הגורם הממנה, נאמר בבג"ץ 5755/08 יעל ארן נ' ממשלת ישראל (20.4.09):
"למסקנותיה של ועדת איתור, שהוקמה על-פי חוק או בהחלטה מנהלית, משקל מיוחד. מקורו בכך שהוועדה – בהנחה שזו מונתה כראוי ואין היא חוטאת לתפקידה, מכנסת תחת קורתה את אנשי המקצוע הרלוואנטיים ואת בעלי המומחיות הנוגעת בדבר, שבכוחם לנהל את תהליך איסוף המידע ולחלץ ממנו מסקנות. על-פי רוב, מומחיות זו או המשאבים הדרושים להוציאה אל הפועל, אינם מצויים בידיו של הגורם הממנה, שאלמלא כן הוא לא היה נדרש למינויה של ועדת איתור מלכתחילה. יתרון נוסף ממנו עשויה הוועדה ליהנות הוא יכולתה לגשת לתהליך הבחינה כשהיא מחויבת פחות לאינטרסים של גורם זה או אחר, או כשבכוחו של הרכבה לשקף מגוון של דעות ואינטרסים המקבלים את ביטוים המצרפי בהכרעתה. יותר מן הגורם הממנה, לוועדת האיתור קל, על כן, להתמקד בהכרעה המקצועית הענינית. בכך כוחה. בכך מסייעת היא לגורם הממנה ביישום סמכויותיו. בכך היא תורמת לתקינותה של העשייה המנהלית.

אך ברי הוא לפיכך, כי מסקנותיה של הוועדה צריכות להישקל בידי הגורם הממנה בכובד ראש, וכלשון הפסיקה – "בלב פתוח ובנפש חפצה" (בג"ץ 6163/92 אייזנברג נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מז(2) 229, 244 (1993)). אכן, הגורם הממנה אינו פטור מהפעלת שיקול-דעתו העצמאי, שכן הסמכות שבחוק – סמכותו היא (בג"ץ 4870/90 הסתדרות הרוקחים בישראל נ' שר הבריאות, פ"ד מה(4) 717, 721 (1991)). אולם ככל שמרכיב המומחיות המקצועית שבהחלטה דומיננטי יותר, כך כבד משקלן של מסקנות הוועדה, עד כי "בנסיבות בהן נדרשת החלטה בעניין המחייב מומחיות מיוחדת, ומומחיות זאת אינה מצויה בידי הרשות המוסמכת אלא בידי הגוף המייעץ, יהיה לעצה משקל כמעט מכריע" (זמיר, בעמ' 852. השוו גם לבג"ץ 6777/98 רוזנברג נ' הוועדה לבדיקת מינויים, פ"ד נב(5) 721, 732 (1998)).
אשר על כן, רק בהימצא טעם מהותי לדבר, יוכל הגורם הממנה לסטות ממסקנותיה של ועדת איתור, שלא נמצא כי פגם נפל בפעולתה".

על אף המשקל שעל הגוף הממנה לתת להמלצה של ועדת האיתור, זה חייב להפעיל שיקול דעת עצמאי. כך גם התייחס בית המשפט העליון לחשיבותה של עבודת ועדת האיתור כדרך למנוע שיקולים פסולים בהחלטה על מינוי, בעו"ד ורו"ח משה אשר נ' שר האוצר, ד"ר יובל שטייניץ, בג"ץ 8134/11. קרי, בהתאם להוראות חוזר המנכ"ל וההלכה הפסוקה שהוזכרה לעיל, להמלצה של ועדת האיתור משקל מיוחד, ועל הגוף הממנה לשקול אותה בכובד ראש, אך אין בה כדי לשלול הפעלת שיקול דעת על ידי הגוף הממנה.

המלצת ועדת האיתור בעניינו

ועדת האיתור הורכבה כדין, ואין כל טענה לגבי כשירותם של חברי הוועדה, שהיו גב' גרונסקי, מר פאדי, ו מר חן פרץ, מנכ"ל החברה הכלכלית גבעתיים. מתוכם, גב' גרונסקי ומר פאדי העידו בדיון.
הוכח כי הוגשו מעל 40 מועמדויות לתפקיד. חלק מן המועמדים, אשר ענ ו על דרישות הסף רוא יינו על ידי הוועדה, בשתי ישיבות. שבעה מועמדים , כולל התובע, הופנ ו למבדקי התאמה, וקיבלו ציונים בין 5 ל-7 מתוך 10. התובע קיבל ציון 7, שאינו גבוה במיוחד. הוועדה קיימה ראיון נוסף עם המועמדים, למעט זה שקיבל ציון 5, ולאחר מכן החליטה להמליץ על התובע כמועמד מתאים.

במהלך הדיונים של הוועדה הגיע לידיה מכתב מטעם "אזרח מודאג", אשר ציין קשר קרוב בין אחד המועמדים (ששמו לא גולה בהליך) לבין מר גרובר. העדים מטעם הנתבעים נחקרו על כך ועלה באופן שלא משתמע לשתי פנים שהמכתב התייחס למועמד שלא הועבר אף לשלב של מבדקי התאמה ולכן, אין לכך כל רלוונטיות לענייננו.

מר גרובר לא הסתיר כי היה לו קשר קרוב עם אחד המועמדים, אך אנו מאמינות כי אין הוא פעל כלל וכלל כדי לקדם את מועמדותו, שכאמור לא הייתה על הפרק בעת ההמלצה של ועדת האיתור או בזמן שנשקל ה מינוי על ידי דירקטוריון החברה.

אשר לפעילות הוועדה, אנו מתרשמות כי היא הייתה מקצועית וללא כל רבב. ב"כ התובע מנסה לעורר את אמינותה של גב' גרונסקי, בשל כך שהיא לא זכרה פרטים באשר לשיחות שהתנהלו בוועדה ובדירקטוריון. אנו מאמינות שדווקא ההודאה שאין היא זוכרת פרטים מדויקים מחזקת את מהימנותה ולא ההיפך. כפי שכבר נאמר, התרשמנו לחיוב ממקצועיותה ואמינותה של גב' גרונסקי, ש אף מבצעת את תפקידה ללא גמול כספי כלשהו.
אשר להליך שהתקיים לפני ועדת האיתור, תיארה גב' גרונסיק את התרשמותה מהמועמדים, א שר לדבריה לא הייתה ברמה מספקת. כמו-כן תיארה את הלחץ שהופעל על ידי נציג משרד הפנים מר ראבי, להמליץ על מועמד על אף חוסר שביעות רצון מלא מאף אחד מן המועמדים.
כך, העידה גב' גרונסקי בדיון:

"ש. האם מבחינתך עשיתם וי על כל הקשור לכישורים אישיים ?
ת. אחרי הראיון הראשון העברנו 5 מועמדים שנראו לנו הטובים ביותר. אף אחד מהמועמדים שעבר חוץ מאחד שאינו התובע היה ראוי לתפקיד הזה. נציג משרד הפנים כופף אותי באיזשהו שלב בצורה שאנו חייבים למצוא מועמד וזו הסיבה שהמשכנו לשלב השני.
ש. מה ז"א נציג משרד הפנים ?
ת. נציג משרד הפנים אמר לנו שאנו צריכים להביא לפני הדירקטוריון מועמד אחד. התובע היה הרע במיעוטו. נכון שנציג משרד הפנים אמר שאנו חייבים להביא מועמד אחד לדירקטוריון. וזה נאמר גם בפרוטוקול הישיבה , אורית רשמה את זה על ידי בצורה מאד ברורה.
ש. למה לא כתבת את זה בתצהיר שלך ?
ת. לא נשאלתי על זה ולא נאמר דבר . אבל אני חושבת שכן חשוב באיזשהו אופן.
ש. אני מכיר את כל המסמכים על בוריים . תראי לי בפרוטוקול של ועדת האיתור שהיתה דרישה...
ת. הדרישה לא כתובה שם כי הוא אמר לי את זה ב- 4 עינים. נציג של משרד הפנים. היינו 3 . שאדי, הוא ואני. השלישי ישב שם. היינו ב- 6 עינים.
אני מצטערת שהקשבתי לדבריו כי כך הפארסה הזו היתה נמנעת. אני באה מהשוק הפרטי ושם לא יכולים לחייב ועדה להביא אדם שלא מספיק ראוי לתפקיד. היום למדתי גם בועדת המכרזים של העיריה להמנע מדברים כאלה".

(ראו ע' 22, ש' 16-32 לפרוטוקול הדיון).

קרי, גב' גרונסקי העידה שהיא קיבלה ייעוץ מטעם מר ראדי לבחור במועמד, על אף שהיא לא הייתה שלמה עם בחירתו. היא מביעה חרטה על כך, וסבורה שהיה מדובר בטעות, שנגרמה עקב העדר הנסיון שלה אז. כאמור, עדותה של גב' גרונסקי הייתה אמינה עלינו.
ההשפעה של נציג משרד הפנים הייתה כדי שיבחרו את המועמד ש"הכי מתאים", לאו דווקא מועמד ספציפי. ועל כך העידה העדה:

"ש. את אומרת שנציג משרד הפנים הורה לך להצביע רק על מועמד אחד.
ת. לא. אני אמרתי לפרוטוקול שאף אחד מהמועמדים לטעמי לא ראוי להיות מנכ"ל החברה הכלכלית אבל נציג משרד הפנים אמר שהוא מבקש שניקח את המועמד שנראה לנו מבין אלה שלא מתאימים, הכי מתאים ונעלה אותו לדירקטוריון וכך נבחר התובע.
הוא לא הכריח אותי. הייתי בתחילת דרכי בתפקיד הזה . ואם היום אני אחרי שנה וחצי. היום אני יודעת שאני יכולה להגיד שלא מקובל עליי. בשוק הפרטי הדברים עובדים בצורה אחרת, אני מאד נזהרת ומשתדלת לעבוד לפי הנהלים של העולם הציבורי.
ש. האם לאחר שנציג משרד הפנים אמר לך את זה פנית ליועצות המשפטיות ושאלת?
ת. לא. וגם לא שאלתי את ראש העיר".

(ע' 23, ש' 2-10 לפרוטוקול הדיון).

כשנשאלה העדה האם בכל זאת היא סברה שהתובע הוא הכי מתאים לתפקיד, היא השיבה שהוא לא מתאים ולדבריה "כופפו לי את היד להעלות אותו לדירקטוריון... אחרי הראיון שלו בדירקטוריון עוד יותר הייתי משוכנעת בעניין הזה" (ע' 26, ש' 10-11 לפרוטוקול הדיון ).
מר ראבי, נציג משרד הפנים, גם נחקר לגבי אמירותיה של גב' גרונסקי, והוא שם דגש על הדחיפות במינוי מנכ"ל לחברה, מאחר שמדובר בחברה שיותר משנה לא היה לה מנכ"ל והיו הרבה פרויקטים שהיה צורך לטפל בהם. לפי עדותו: "החברה לא תפקדה כמו שצריך אז מן הראוי היה שיהי ה לה מנכ"ל" (ע' 32, ש' 21-22 לפרוטוקול הדיון ). הוא עמד על כך שהוועדה ראתה לנכון להמליץ על אחד המועמדים כי הוא הכי טוב ביחס למועמדים אחרים (ע' 32, ש' 28-29 לפרוטוקול הדיון ). מר ראבי מכחיש שהוא כפה על גב' גרונסקי לבחור במועמד (ע' 34, ש' 16 לפרוטוקול הדיון ). אולם, הוא הסכים עם גב' גרונסקי שהציון שקיבל התובע במבדקי התאמה לא היה גבוה (קיבל 7), אך לדעתו היה טוב יחסית לאחרים (ע' 34, ש' 24-25 לפרוטוקול הדיון ).

קרי, גם מעדותו של מר ראבי עולה כי לא הייתה שביעות רצון מלאה לגבי ההמלצה למנות את התובע לתפקיד , ההמלצה נבעה מכך שהוא עלה על מועמדים אחרים והיה "ההכי מתאים" בין המועמדים.

8. סבירות ההחלטה של דירקטוריון החברה

המלצתה של ועדת האיתור הועברה לדירקטוריון החברה אשר החליט שלא למנות את התובע, ואף לא למנות את אף אחד אחר לתפקיד – ובהתאם לפרסם מכרז חדש.

כפי שנקבע בהלכה הפסוקה, הדירקטוריון אינו יכול להיות "חותמת גומי" לגבי ההמלצה של ועדת האיתור, אך עליו לנמק ולהצדיק את סטייתו מן ההמלצה. לגישתו של התובע החלטת הדירקטוריון לא מנומקת ודינה להיפסל.

גם אם החלטת הדירקטוריון לא כוללת הנמקה מפורשת , אנו בדעה כי ניתן לראות את הנמקתה בפרוטוקול הישיבה, שבה דנו במינוי המנכ"ל ונשקלה ההמלצה של ועדת האיתור .

בין היתר נאמר על ידי מר קלנר, שהעיד בדיון, בנוגע לכישורים של התובע:
"מכיון שהיתי מנכ"ל של החברה כלכלית של אונברסיטת תל אביב יש לי נסיון וכשמגיע אדם להציע מועמדות לשלב הסופי של התהליך ושואל אותו חבר דירקטו' לאן הוא מתכוון להגיע, היתה שאלה יותר רחבה, היה נכון לענות על דברים הרבה יותר קונקרטיים למשל בחצי שנה ראשונה ללמוד את החברה, בחצי שניה איפה מכניסים כסף חדש מתחומי פעילו\ת שלא קיימים כיום, איך אני מכניס את החברה לתחומי פעילות חדשים עם המחשות ודוגמאות ספציפיות, לצערי זה לא היה".

(ע' 16, ש' 16-21 לפרוטוקול הדיון).

מר גרובר התייחס ארוכות לתשובות שנתן התובע למה שהוא מכנה כשאלה המרכזית הנוגעת למינויו של כל מועמד למנכ"ל תאגיד שהי א: כיצד הוא מתכנן להוביל את החברה ואילו יוזמות או רעיונות בדעתו להביא אליה? או כדברי מר גרובר: "לאן אתה מכוון את הווקטורים, לאן אתה הולך? לגישתו של מר גרובר התשובות שנתנו על ידי התובע לא היו מספקות, הוא לא הגיע מוכן" (סע' 28-29 לתצהירו).
מר גרובר גם התייחס לטענה על כך שהתובע לא פירט נכון את נסיונו כמנכ"ל תאגיד המים בעין אפק, אך אנו בדעה כי מדובר בשיקול משנה, ולא מרכזי – שמתווסף להעדר שביעות רצון מלא מכישוריו של התובע לתפקיד.

בעדותו בדיון אמר מר גרובר:
"ציפיתי לשמוע הרבה יותר ממה שהוא אמר. אין לי דוגמה. אני מצפה מבנאדם שבא למכרז כזה ורוצה להיות מנכ"ל החב' הכלכלית, אני לא צריך להגיד לו מה, אלא אני מצפה לקבל ממנו רעיונות חדשים, בשביל זה צריך מנכ"ל. אם אני אגיד למנכ"ל מה צריך לעשות אז אני אפעיל את החברה הכלכלית. אני מצפה שהוא יבוא אליי ויפיל אותי מהכיסא, בצורה מטאפורית, אני רוצה לשמוע משהו חדש, משהו אחר, מאשר "בוא נבנה כמה מגרשי כדורגל" או "נשתמש במגרש של בזק" ורז הביא לי מאותם דברים בנליים, רגילים".

(ע' 44, ש' 22-27 לפרוטוקול הדיון).

אין ספק כי חייב להיות שיתוף פעולה בין מנכ"ל החברה לבין ראש העיר, ועל כך אמרה גב' גרונסקי בדיון כי " מאוד חשוב שהוא יסתדר עם הנתבע 2, שהוא יו"ר הדירקטוריון, אך לא הכי חשוב".

בסיכומי תשובה טען ב"כ התובע כי בשיקולים שלא למנות את התובע לתפקיד מצאנו לכל היותר "משאלות לב, פנטזיות וחלומות ל"מנכ"ל ואוו" "שיפיל אותי מהכיסא" (לפי עדות מר גרובר) למנכ"ל "שיהיה לו דיבור עם אבי" (עדות גב' גרונסקי) (ראו סעיף 4 לסיכומי תשובה).
ואולם, אנו סבורות כי לא מדובר בדרישות מוגזמות או אבסורדיות כפי שמנסה לטעון ב"כ התובע. השאיפה למצוינות היא שאיפה לגיטימית ואם – כפי שעולה מן העדויות שנשמעו בתיק, ג ם לדעת ועדת האיתור ובוודאי לדעת מר גרובר והדירקטוריון, המועמד המומלץ (התובע ( הוא מועמד בינוני (מבלי שאנו מתכוונות לומר שהוא כזה, חו"ח, אלא על פי התרשמותם של המראיינים) קיימת סבירות בהחלטה שלא למנות את התובע לתפקיד , ולא למנות אף אחד אחר באותו שלב, ולהחליט לפרסם מכרז חדש.

החלטה לעניין מינוי, אף עת מדובר בגוף ציבורי, היא החלטה של המעסיק ובהתאם לפסיקה:

"בית הדין אינו שם שיקוליו במקום שיקולי הרשות, אלא במסגרת הביקורת השיפוטית על פעולות הרשות הציבורית הוא בוחן רק זאת: הפעלה הרשות מתוך שיקולים סבירים ובתום לב? האם קיימה את כללי הצדק הטבעי? האם לא חרגה ממתחם הסבירות?" (ראו דב"ע נג/228-3 מנהל סעדי - ביטוח לאומי, דב"ע שנ/150-3 מלכה כנען - מדינת ישראל).

כך גם נאמר בע"ע 1123/01 בית ספר תיכון עירוני כל ישראל חברים בתל אביב יפו - צויזנר (פד"ע לו 438):

"כלל הוא, כי בית הדין לא ישים שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הרשות המוסמכת וכי לא יתערב בהחלטתה לשנותה, אלא אם כן נמצא כי אותה החלטה ניתנה בחריגה מסמכות, או כי יש בה פגיעה בכללי הצדק הטבעי, או כי היא נגועה בשיקולים זרים, או באי סבירות קיצונית היורדת לשורשו של עניין. בית הדין אף לא ישים שיקול דעתו תחת זה של הרשות אפילו היה הוא עצמו בוחר באפשרות אחרת מזו שבחרה בה הרשות ללכת, כל עוד מצויה אותה אפשרות במתחם הסבירות".

בהתאם להלכה כאמור, לא מתפקידו של בית הדין לבחון בעצמו את הכישורים של המועמדים למכרז ומי לדעתו הוא המועמד המתאים, אלא תפקידו לבחון אם נפלו פגמים מהותיים בהחלטה אשר מצדיקים את ביטולה, או אם ישנם שיקולים זרים שגורמים כי ההחלטה תהיה נגועה בחוסר סבירות קיצונית.

נוכח הנימוקים שפורטו לעיל, אין אנו יכולות להגיד כי קיים חוסר סבירות קיצוני בהחלטה של הדירקטוריון שלא למנות את התובע לתפקיד, על אף המלצת ועדת האיתור.

9. האם היו שיקולים זרים בהחלטה שלא למנות את התובע – טענת אפליה

התובע טען (בנוסף לטענה על העדר סבירות בהחלטת הוועדה, שנדחתה) כי היו שיקולים זרים בהחלטה, שנגועים באפליה כלפיו.
עילת האפליה הנטענת היא על רקע עדתי.
כך, אמר התובע בעדותו בדיון, כאשר נשאל:
"ש. על מה שאתה מבסס את הטענה שלך לשיקולים זרים בהחלטה של הדירקטוריון ?
ת. אני מן הסתם בגלל תפקידים צבוריים שמלאתי ועסקיים אז אני מכיר מגוון של אנשים. כהגשתי בפעם הראשונה וזמנו אותי לראיון התקשר אלי מישהו ואמר לי אין לך סיכוי אבל לא אוכל לחשוף את שמו. אני מוכן ללכת לפוליגרף ואגב הוא אחד האורגנים של עיריית רמת השרון. הוא אמר לי אל תתאמץ אין לך סיכוי אתה לא בגוון שלהם. אני הבנתי שאני שחור מדי. לא האמנתי שזה יכול להיות. כי אני לא חושב שזה קיים בכלל לא חושב שזה נכון. לא לקחתי את זה כמשהו רציני. אמרתי שזה לא הגיוני. לא נראה לי הגיוני. בתנאי הסף לא היה כתוב עיניים כחולות ושיער בלונדיני. אמרו שזה הארד קור שאין סיכוי שאכנס לשם. בוא נגיד שזה ישב לי שם אחורה והמשכתי הלאה. ואז קבלתי טלפון ממשהו שאמר לי בוא תוריד את המועמדות שלך. זה היה טלפון אנונימי. זה פחות חשוב. אני מדבר על המקרה הראשון. אני מוכן שכל התביעה להעמיד על הפוליגרף בענין זה.
...
ש. יש לך עוד בסיס להאמין שהיו שקולים זרים?
ת. היה מועמד אחד שהיה פעיל מאוד של ראש העיר ואפילו מחק את הפייסבוק שלו כדי לא להראות פעילות ענפה שהיתה לו לעזור לראש העיר. הוא לא נבחר כי אולי הוא לא עמד בתנאי הסף. הוא הגיש את המועמדות שלו. אלה אנשים שרצו אותם כמנכ"ל. השמות אצלם. הם לא רצו להגיד את השמות. אני לא רואה סיבה שאני רואה ש- 30 שאלות שאלו איך אני מתנהל בפוליטיקה בעיר ושאר השאלות לגלגלו וצחקו. אתה מרגיש כאילו אני פוטין. אחרי שקראתי את הפרו' אז חברתי את הדברים. אבל לפני זה לא רציתי להאמין גם כששמעתי".

(ע' 11, ש' 9-29 לפרוטוקול הדיון).

השמועה שאדם ששמו לא צוין, וזהותו לא ברורה, התקשר אל התובע ואמר לו שגוון העור שלו לא מתאים לתפקיד, שלא נתמכה על ידי ראיות אחרות, לא יכולה להוות ראיה מספקת לטענת אפליה.
באשר לנטל ההוכחה הנדרש בשאלה של קיומו של שיקול פוליטי פסול במינוי, קובעת פסיקת בית המשפט העליון, בפסק הדין בבג"ץ 4566/90 דקל ואח' נ' שר האוצר ואח', פ"ד מה(1) 28 (1990) :
"הראיה בדבר קיום מניע פוליטי-מפלגתי במינוי צריך שיהא בה כדי לעורר ספק מהותי בדבר השפעתו של מניע פסול זה. מחד גיסא, לא די בתחושות, השערות והנחות בלבד, ומאידך גיסא, אין צורך בראיה מוכחת, שעל פי רוב היא אינה בנמצא ובדרך כלל אינה בהשגה. די ביצירת ספק מהותי, שיסודו בחשד סביר וממשי בדבר קיומו של מניע פוליטי מפלגתי פסול במינוי. משהוכח ספק מהותי כזה, עובר נטל הראיה על בעל המינוי, ועליו להוכיח שאין במינויו משום מינוי פוליטי פסול. חשד סביר וממשי כאמור קיים, דרך משל, במקרה של "המלצה" טלפונית לטובתו של המועמד למינוי, כאשר כל הקשר בין הממליץ לבין המומלץ ולבין מקבל ההמלצה הוא מפלגתי-פוליטי בלבד".

ההלכה הפסוקה מודעת לקושי הקיים כדי להוכיח טענת אפליה, אולם, קבעה ההלכה דרישה מינימאלית של ראשית ראיה, שלא מתקיימת במקרה של התובע.
כך, נאמר על ידי בית הדין הארצי לעבודה :

"נזכיר מושכלות ראשונים בעניין נטל ההוכחה. בעניין יהודית חנן [ע"ע (ארצי) 300258/97 יהודית חנן – המועצה המקומית מנחמיה, פד"ע לז 645 (2002)] נפסק כי עת העובד מצביע על נסיבות אובייקטיביות המצביעות כי החלטת המעסיק התקבלה משיקולים זרים או שיקולים פוליטיים, אין לדרוש מהעובד להוכיח "כוונה" או להציג "ראייה חותכת וברורה", שכן יהיה בכך הצבת רף ראייתי שיקשה על מאד על העובד להוכיח את תביעתו. אולם, גם אם העובד אינו צריך להביא הוכחות חד משמעיות, עליו להציג ראשית ראייה לגרסתו, או בלשונו של בית הדין בעניין יהודית חנן - "התנהגות שאינה סבירה על פי קנה מידה אובייקטיבי". על כך נוסיף כי יש לזכור, שהפן השני של קביעה כי העובד פוטר משיקולים זרים הוא האשמתם של בעלי התפקידים שהחליטו על פיטוריו בהתנהלות בלתי ראויה. לפיכך, הגם שיש לקחת בחשבון את הקשיים הראייתיים הניצבים לפני עובד המבקש להוכיח כי פוטר משיקולים זרים, יש לוודא קיומה של ראשית ראייה לכך".
עע (ארצי) 53297-05-14‏ ‏ המרכז לשלטון מקומי בישראל (ע"ר) נ' דפנה נוף- 5.10.14.

לא הובאה כל ראיה לגבי הרקע העדתי של המועמדים האחרים לתפקיד, שביניהם התובע נבחר על ידי ועדת האיתור כ"המתאים ביותר". לא נטען ולא הוכח כי נשאלה כל שאלה, וגם לא הייתה כל אמירה של חברי הוועדה או חברי הדירקטוריון, אשר יכו לה להצביע על התייחסות לרקע עדתי או אחר, של התובע (או ביחס למועמדים אחרים).

לכן, גם בעניין זה, אין אנו יכולות לקבל את טענת התובע לגבי פגם בהחלטה של הדירקטוריון שלא למנות אותו לתפקיד.

10. הפניה ל"מקרים דומים"

ב"כ התובע מפנה בסיכומי התשובה לפסק הדין שניתן על ידי בית דין זה (אם בית דין כב' סגנית הנשיאה השופטת גילצר קץ) בתיק סע"ש 16207-12-13 דפנה נוסף - מרכז שלטון המקומי , אשר קיבל את טענת התובעת שם כי פיטוריה היו עקב רצון השלטון המקומי למנות תחתיה כמנהלת מינהל ההדרכה את סגניתה שהיא אחייניתה של יו"ר הרשות. אולם ערעור על פסק הדין שניתן של בית הדין האזורי התקבל באופן חלקי, בוטל סעד האכיפה ונקבע: "לא שוכנענו כי נפל פגם בעילת הפיטורים לגופה, הרי שבנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה הנדון נפל פגם בהליך הפיטורים בכך שהמשיבה לא הועמדה מבעוד מועד על אי שביעות הרצון מתפקודה " (ההדגשות במקור, ראו עע 53297-05-14 ‏ המרכז לשלטון מקומי בישראל (ע"ר) נ' דפנה נוף- 5.10.14).
כך שלא ניתן להסתמך על ההכרעה הסופית שם כדי להשליך על ענייננו.
מקרה דומה, במובנים מסוימים, לזה שלפנינו, הינו הנידון בעע 47000-09-13 אוצר מפעלי ים בע"מ – אריאל זילבר (10.5.15) שם דובר במקרה שבו דירקטוריון החברה (אוצר מפעלי ים) לא מינה את המשיב למנכ"ל החברה, למרות שהיה הכשיר השני על פי החלטת ועדת איתור ונפסלה מועמדותו של הכשיר הראשון.

בית הדין הארצי לעבודה פסק:
"בנסיבות אלה, נטל ההוכחה הועבר לחברה, הנתבעת בבית הדין האזורי, להראות כי החלטתה בעניינו של המשיב התקבלה משיקולים ענייניים וסבירים, כאשר היה עליה להציג טעמים כבדי משקל אשר יצדיקו את הסטייה מהמלצות ועדת האיתור. ראוי להדגיש כי אין אנו סבורים כי על הדירקטוריון להוות "חותמת גומי" להמלצות ועדת האיתור, וברור כי הדירקטוריון הוא הגוף המוסמך על פי החוק לקבל את ההחלטה בדבר המינוי ולהפעיל שיקול דעת עצמאי בעניין. עם זאת, החלטת הדירקטוריון בעניינו של המשיב ראויה לבחינה מדוקדקת, גם לאור העובדה כי שניים מחברי ועדת האיתור, אשר המליצה כאמור על המשיב ככשיר שני, שינו את דעתם לגבי המשיב והתנגדו למינויו לתפקיד המנכ"ל בעת הצבעתם בועדת האיתור".

הגם שבית הדין הארצי מצא כי קיימים פגמים בהחלטה של דירקטוריון החברה, ביטל את הסעד של אכיפה שניתן על ידי בית הדין האזורי, ונתן היתר לפיצול סעדים בנוגע לסעד הכספי שלא נתבע. זאת, תוך אמירה כי " יש ליתן משקל נכבד לצורך שיתוף הפעולה המלא בין הדירקטוריון למנכ"ל החברה, וזאת לשם ניהול תקין ויעיל של החברה". דברים אלה יפים ביתר שאת במקרה שלפנינו, שבו לא מצאנו פגם בהחלטה של דירקטוריון החברה.

11. לסיכום

נוכח האמור לעל, אנו סבור ות כי התובע לא הצליח להוכיח כי קיים פגם או חוסר סבירות בהחלטה של דירקטוריון החברה, או שהיא נגועה בשיקולים זרים. לכן, אין הוא זכאי לסעדים המבוקשים בתביעה: סעד של אכיפה וסעד כספי.

על כן, התביעה נדחית, על כל רכיביה.

נציין כאן כי בסיכומיו טען ב"כ התובע כנגד ההליך של המכרז החדש שפורסם לצורך מינוי מנכ"ל החברה. ואולם, זו עילה חדשה, כאשר בכתב התביעה אין כל סעד כנגד אותו מכרז ודרישותיו ו הוועדה החדשה לא היתה כלל נושא לדיון. לכן, אין אנו יכולות להידרש לכך.
על התובע לשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪.

12. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.

ניתן היום, ‏25 יוני 2018, ‏י"ב תמוז תשע"ח, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

גב' דבורה פינקלשטיין
נציגת ציבור עובדים

עידית איצקוביץ, שופטת
אב"ד

גב' ברקת שני
נציגת ציבור מעסיקים