הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 25539-06-17

לפני:

כב' הנשיאה הדס יהלום
נציג ציבור (עובדים) מר משה כהנא
נציגת ציבור ( מעסיקים) גב' נירה עילם

התובע
מוטי גבסון
ע"י ב"כ: עו"ד עוזי ערקובי
-
הנתבעת
טל יובל בנייה והשקעות בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד הראל לפידות

פסק דין

1. התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעת לתשלום הפרשי שכר, גמל וזכויות נוספות הנובעות מתקופת העבודה וסיומה.
 
2. בפנינו העידו התובע והבעלים של הנתבעת מר נחום הוכמן.
בתום שמיעת העדויות, הוגשו סיכומים בכתב.
 
3. אלה עובדות העולות מחומר הראיות:
א. הנתבעת הינה חברה בע"מ העוסקת בחישוב כמויות, פיקוח וניהול פרויקטים בתחום ההנדסה האזרחית.
ב. התובע, הנדסאי בניין בהשכלתו, הועסק על ידי הנתבעת מיום 1/7/09 עד להתפטרותו ביום 29/12/16.

4. התובע טען בכתב התביעה לתחולת צו ההרחבה בענף הבניין. במסגרת הסיכומים חזר בו מטענה זו.

5. התובע טען כי בחלק מתלושי השכר מופיע שם מעסיק אחר – הוכמן בע"מ, עם מס' ח.פ. של הנתבעת. עוד טען כי במסמכי קרן הפנסיה וקרן ההשתלמות מופיע שם מעסיק אחר – טיראן ג.ה. ניהול בע"מ.
הנתבעת הבהירה כי שם הנתבעת בעבר היה " הוכמן בנייה". בכל הנוגע ל"טיראן" טענה הנתבעת כי חברה זו היא החברה שזוכה במכרזים, ומכח הסכם בין הנתבעת לבין חברת טיראן, התשלומים לתובע הועברו מחברת טיראן.
מכל מקום אין חולק כי הנתבעת היתה מעסיקתו של התובע בכל תקופת העבודה.

6. נדון להלן בסוגיות שבמחלוקת.

7. הפרשי שכר
התובע טען כי בתחילת עבודתו בנתבעת סוכם בינו לבין מר הוכמן שהסכם העבודה שלו במקום העבודה הקודם, יהיה הבסיס להסכם העבודה של התובע בנתבעת. לטענתו, לא קיבל מהנתבעת הסכם עבודה אחר.
לטענת התובע, בעבודה הקודמת קיבל שכר בסך 11,700 ₪ לחודש כולל הוצאות מיסוי על רכב, ואילו השכר לצורך חישוב זכויותיו עמד על 10,000 ₪.
לטענתו סוכם בינו לבין מר הוכמן כי שכרו בנתבעת יעמוד על 10,000 ₪ והוא לא יקבל רכב.
עוד נטען כי בשנת 2011 הפחיתה הנתבעת באופן חד צדדי את שכרו ואת ההפרשות הפנסיוניות שלו. התובע פנה לרו"ח מטעמו – מר אלי קרן , וזה נתן חוות דעת מיום 6/2/12 ( נספח ב' לתצהיר התובע) לפיה הנתבעת חייבת היתה לתובע הפרשים בסך 24,727 ₪.
לטענת התובע, הנתבעת קיבלה את חוות הדעת והתחייבה לשלם לו 8,000 ₪ לשנה כמשכורת 13 במשך 3 שנים, ובנוסף שילמה את שכרו של רו"ח קרן. נטען כי בניגוד להתחייבותה, הנתבעת שילמה משכורת 13 פעם אחת בלבד. על כן, התובע דורש את יתרת ההפרשים על פי חוות הדעת בסך 16,727 ₪.

8. הנתבעת אישרה כי תנאי שכרו של התובע נקבעו על בסיס הסכם העבודה שלו אצל המעסיק הקודם ללא אחזקת רכב. לטענתה, הוסכם כי שכרו של התובע יעמוד על סך של 7,000 ₪ נטו, כפי שהיה אצל המעסיק הקודם.
נטען כי השכר נקבע בערכי נטו לבקשת התובע, וזאת בניגוד לאופן בו נוהגת הנתבעת עם יתר עובדיה.
הנתבעת הכחישה שהבטיחה לתובע תשלומי משכורת 13 כהשלמת שכר, שכן לטענתה שילמה את מלוא שכרו של התובע על פי המוסכם בין הצדדים ואין כל חוסרים. נטען כי לתובע שולמו בונוסים מעת לעת, וזאת כתמריץ חיובי.
בנוסף טענה הנתבעת להתיישנות בכל הנודע לתביעה להפרשי שכר, שלא נתבעו מעל 7 שנים.

9. שני הצדדים צירפו את הסכם העבודה שנחתם בין התובע למעסיקו הקודם.
על פי הסכם העבודה עם המעסיק הקודם, זכאי היה התובע לשכר חודשי בסך 10,000 ₪ ברוטו, כולל תוספת גלובלית עבור שעות נוספות בסך 2,000 ₪. בנוסף, הועמד לרשותו רכב.

10. התובע צירף שלושה תלושי שכר ממקום העבודה הקודם, לחודשים מרץ עד מאי 2009. בתלושי השכר צוינו הרכיבים הבאים:
שכר יסוד – 8,000 ₪
שעות נוספות – 2,000 ₪
שווי שימוש ברכב ( לצרכי מס) – 1,700 ₪.
שכר הנטו של התובע בחודשים אלה עמד על כ- 7,000 ₪.

11. לתצהיר התובע צורף מכתב ממר הוכמן מיום 15/6/2009 ( נספח א5) בו נכתב:

"בהמשך לפגישה ביננו סוכם:

א. התחלת עבודה בטיראן ניהול ופיקוח 1.7.2009.
ב. תנאי שכר והעבודה על בסיס ההסכם של מוטי עם המעביד הקודם יחזקאל חסקלביץ המצורף מלבד רכב, מוטי לא יקבל מכונית מהחברה.
ג. תלוש שכר לבקשת מוטי הוא נטו ולא ברוטו. מוטי נדרש להעביר עדכון למנהלת חשבונות זהבה בכל שינוי במצב המשפחתי".

12. התובע טען שלא קיבל את המכתב. לדבריו:
"צרפתי את זה כי קבלתי את זה במייל אחרי ההודעות של בית המשפט. אני לא קבלתי את המסמך מ-15/6/09".

ואולם, עדותו של התובע אינה מתיישבת עם האמור בסעיף 11 לתצהירו בו נכתב:

"ביום 15.6.2009 נחום כתב לי מכתב ובו העלה על הכתב את ההסכמות ביננו".

13. בתלושי השכר של התובע בחודשים הראשונים לעבודתו בנתבעת, נרשמו אותם רכיבים שהופיעו אצל המעסיק הקודם, באותם סכומים. בהתאמה סכום הנטו לתשלום עמד על 7,052 ₪.
מהתלושים שהוגשו עולה כי נרשם בתלושי השכר של התובע בנתבעת " רכב קב' 1" - שווי למס 1,700 ₪, זאת למרות שלא היתה מחלוקת שהתובע אינו זכאי לרכב מהנתבעת.

14. מר הוכמן העיד לעניין השכר:
"אני אומר שאני ביקשתי ממוטי אחרי שהוא הביא לי את ההסכם ממעביד קודם, שיביא לי תלוש שכר אחרון. הוא הביא לי ואמרתי לו שכתוב 7,000 ₪ נטו וזה מה שתקבל ועל בסיס זה נעשה את ההפרשות הפנסיוניות והוא הסכים וכך זה היה".

15. תלושי השכר תומכים בטענת הנתבעת כי הצדדים סיכמו על שכר נטו בגובה 7,000 ₪, בהתבסס על הסכם העבודה ותלושי השכר של התובע אצל המעסיק הקודם.

רו"ח אלי קרן אף הוא התייחס בחוות דעתו להסדר זה :
"... החל ביולי 2010 הפחית המעביד את השכר ב – 2,000 ₪, ובחודשים העוקבים במשך 10 חודשים מ- 8/2010 עד 5/2011 ... בסך 1260 ₪ כ"ח. כדי שהעובד ישאר בשכר נטו כ-7000 ₪."

16. בהתאם לפסיקת בתי הדין לעבודה, הסדר לתשלום שכר נטו הינו חריג לכלל ואולם אין הוא בלתי חוקי. ע"ע ( ארצי) 272/06 אוחנון – קליניק שיווק מזון (1986) בע"מ, מיום 23.7.2007.

17. מהראיות עולה אם כן, כי הצדדים סיכמו על תשלום שכר נטו בסך 7,000 ₪.

מר הוכמן הצהיר כי בחודש ספטמבר 2011 הסכים להעלות את שכרו של התובע ל – 8,000 ₪ נטו . על פי תלושי השכר, מחודש ספטמבר 2011 עמד השכר נטו על 8,000 ₪.

18. התובע טען שהנתבעת הפחיתה את שכרו באופן חד צדדי במהלך שנת 2011.
עיון בתלושים מעלה:
א. עד חודש יוני 2010 עמד השכר על 8,000 ₪ ברוטו ושולם סך 2,000 ₪ ברכיב "ש. נוס 125%".
ב. מחודש יולי 2010 עמד השכר על 8,000 ₪ ברוטו בלבד ולא משולם רכיב "ש. נוס 125%."
ג. מחודש אוגוסט 2010 שולם לתובע שכר בסך 8,740 ₪ ברוטו לחודש.
עד לחודש זה השכר נטו עמד על כ- 7,000 ₪.
ד. מחודש ספטמבר 2011 השתנה מעת לעת השכר ברוטו ששולם לתובע. שכרו נטו עמד על 8,000 ₪.

התובע אישר שלא פנה לנתבעת בסמוך לחודש יולי 2010, שבו נעלם רכיב השעות הנוספות הגלובליות. כך העיד בעניין זה :

"אני מאוד רציתי שנחום יהיה מבסוט ממני. לא כל כך התייחסתי לסכומים האלה. מה שהיה חשוב לי שנחום יהיה מבסוט. לא התעמקתי והתייחסתי לסכומים. עניינה אותי רק העבודה".

מהמסמכים עולה כי התובע פנה לרואה חשבון מטעמו, רו"ח קרן, רק בחודש פברואר 2012 , זמן רב לאחר שהופסק תשלום רכיב שעות נוספות גלובליות.

התובע נשאל על כך והשיב:
"ש. מתי התחלת לראשונה לחשוב שיש פער בין מה שמגיע לך לבין התלושים?
ת. ב- 11/11 כשראיתי שיש טעויות.
ש. הודעת פעם אחת שבגלל הפער הזה אתה מפסיק להגיע לעבודה או מתפטר?
ת. אמרתי שאני מתפטר ושיפתור לי את הבעיות. יש לי מכתב התפטרות שבו הודעתי שאני מתפטר כי יש בעיה עם הפנסיה ושיפתור אותה.
ש. אחרי חודשיים, שלושה כשאתה רואה פערים והם לא נפתרים אז אתה יכול להגיד שלא מקובל עליך ושאתה הולך הביתה. האם אמרת את זה?
ת. לא אמרתי."

בפנינו לא הוצג מכתב התפטרות או דרישה אחרת בכתב לתיקון ההפרה הנטענת.

19. איננו מקבלים את טענת התובע כי גילה את ההפחתה בשכר רק בחודש נובמבר 2011 , 17 חודשים רבים לאחר ההפחתה בפועל. זאת מן הטעם שהתובע אישר שקיבל תלושי שכר בכל חודש, ולכן לא סביר שלא ראה את השינוי בשכר.

20. לטענת התובע, בעקבות חוות דעתו של רו"ח קרן מחודש פברואר 2012, התחייבה הנתבעת לשלם לו משכורות 13 מדי שנה במשך 3 שנים.
כך הצהיר:
"במקום להשלים את תשלומי החסר לעבר לשכר ולקופת הגמל הסכמנו – גם כצעד בונה אמון לעתיד ופתיחת דף חדש – על תשלום 8000 ₪ לשנה כמשכורת 13 ובדרך זו להשלים בתוך שלוש שנים את החסר".

לטענתו, הנתבעת שילמה לו משכורת 13 פעם אחת בלבד על כן דורש את השנתיים החסרות.

21. על פי תלושי השכר של התובע, בחודשים מרץ ואפריל 2012 עמד השכר נטו על 12,000 ₪ כאשר צוין בתלושי השכר "משכורת 13 - 4,000 ₪".
התשלומים ניתנו בסמוך למועד מתן חוות הדעת על ידי רו"ח אלי קרן. עובדה זו תומכת בגרסתו של התובע כי הנתבעת הסכימה לשלם לו הפרשים.

22. מאידך, הנתבעת הציגה הודעת מייל שכתב התובע למר הוכמן ביום 15/3/16 ( נ/1). בהודעה נאמר:

"ראשית כל – אינני פונה לענייני ברוטו, נטו, תנאים סוציאליים, ונקודות זיכוי להולדת הילד – יישרנו את ההדורים!
דבר שני - החל מקבלת משכורת 13, אחרי ששכרתי רואה חשבון חיצוני, הבנתי שכל נושא המשכורות יהיו מסודרות, אך לפי בדיקתי האישית התגלה שאין זה כך!
חלק משנת 2012 ( לאחר הסכמה למשכורת 13 ויישור ההדורים) ובכל שנת 2013 + 2014 מדווח בחברת הפנסיה הראל שהופקד כ- 386 ₪ לחודש זה ש"ע למשכורת נמוכה בהרבה ממה שאני קבלתי.
לעומת זאת בתלושי השנים האלה מדווחים סכומים אחרים גבוהים יותר שלא מופקדים בחברת הפנסיה – איך זה יכול להיות?
שנת 2015 ביצעת תיקון, אך מדווח מחברת הפנסיה סך של כ-568 ₪ ובתלוש מדווח סך 588 ₪.
ולבסוף שנת 2016 – כלל לא הופרשו תשלומי פנסיה לחודשים ינואר ופברואר!
נא טיפולך הדחוף לעניין זה!"

מההודעה הנ"ל עולה באופן מפורש כי נכון לשנת 2016, אין לתובע טענות בנוגע להפרשי שכר וכי בנושא זה "יושרו ההדורים".
בהודעה נ/1 אין כל התייחסות למשכורות 13 שלא שולמו בשנים שלאחר 2012 .

טענות התובע במכתב בנוגע לאותן שנים, מתייחסות להפרשות פנסיוניות בלבד.

התובע גם לא הציג כל דרישה אחרת בכתב לנתבעת מהשנים 2013 – 2015 בנושא הפרשי השכר הנטענים או הפרת התחייבות לתשלום משכורות 13.

23. סיכום האמור מעלה כי התובע כלל לא הוכיח שניתנה לו התחייבות לשלם משכורת 13 במשך 3 שנים.
מכך מקום, אף אם היינו מקבלים את טענתו בנוגע להתחייבות הנתבעת, הרי שמהראיות עולה כי בין הצדדים לא נותרה מחלוקת בעניין זה והתובע ממילא לא נקט בפעולה כלשהי לאכיפת ההתחייבות לה טען.

לאור כל אלה, התביעה ברכיב זה נדחית.

24. הפרשות לפנסיה ולקרן השתלמות
לטענת התובע, עם תחילת עבודתו הוסכם בינו ובין הנתבעת כי שכרו יעמוד על 10,000 ₪ ברוטו וכי בכל חודש יעביר המעסיק לקרן הפנסיה 1,833 ₪ בגין חלק עובד וחלק מעסיק, דהיינו 18.33% משכרו של התובע.
נטען כי בשנה וחצי הראשונות בוצעו התשלומים לקרן הפנסיה ולקרן ההשתלמות כמוסכם ואולם בשלוש השנים הבאות ( מחודש ינואר 2011) נעשו טעויות שחלקן תוקנו בשנת 2015.
התובע דורש תשלום הפרשים בסך 28,590 ₪ בערכי נטו, אשר מבוסס על דוחות קרן הפנסיה וקרן ההשתלמות.

לטענת הנתבעת, הפקידה לתובע סכומים העולים על השיעורים המחויבים על פי דין, שכן הוא היה זכאי מלכתחילה להפרשות פנסיוניות בשיעורן על פי צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק.
הנתבעת צירפה חוות דעת מטעם רו"ח פרטוק מצליח, ממנה עולה כי הנתבעת הפרישה עבור התובע לקרן הפנסיה סכומים ביתר, זאת "מתוך הנחה שאין המדובר בעובד בניין הזכאי להפרשות ע"פ ההסכם הקיבוצי בענף הבניה".

25. בהסכם העבודה של התובע אצל המעסיק הקודם, לא פורטו שיעורי ההפרשות הפנסיוניות.
מתלוש השכר שצירף התובע אצל המעסיק הקודם עולה כי המעסיק ביצע הפרשות בשיעור 13.33% לקרן הפנסיה וניכה 5% משכרו של העובד.

על פי תלושי השכר של התובע בנתבעת , מתחילת עבודתו ועד לחודש דצמבר 2013 ביצעה הנתבעת את ההפרשות משכרו של התובע על פי השיעורים הנקובים לעיל – דהיינו, 13.33% חלק מעסיק ו – 5% חלק עובד.

בחודש ינואר 2014 שונו שיעורי ההפרשות. הנתבעת החלה להעביר 12% חלק מעסיק לקרן הפנסיה וניכתה 5.5% משכרו של העובד.

בחודש יולי 2016 העלתה הנתבעת את שיעור הניכוי משכרו של העובד לקרן הפנסיה ל – 5.75% והעבירה 12.25% לקרן הפנסיה – חלק מעסיק.

26. הנתבעת לא הסבירה מדוע החליטה לבצע את השינוי בשיעורי ההפרשות של התובע.
אין לקבל את הטענה כי התובע היה אמור מלכתחילה לקבל את ההפרשות המחוייבות על פי דין, זאת משלא נמסר לתובע הסכם עבודה או מסמך אחר בתחילת עבודתו בו נרשם כי הוא זכאי לשיעור המחוייב על פי דין בלבד ושעה שהנתבעת החילה על התובע הסדר מיטיב במשך מספר שנים.

מר הוכמן הצהיר בעניין זה כך:
"בחודש ספטמבר 2011 ישבנו מחדש על נושא השכר לבקשתו של מוטי, היות והוא רצה העלאה בשכר, בהתחלה אמרתי לו שלא אוכל להעלות את שכרו ולבסוף סוכם כי מוטי יקבל העלאה של 1,000 ₪ ובסה"כ 8,000 ₪ נטו, וההפקדות לפנסיה יופקדו בהתאם לחוק, היות ועד לאותו מועד הם הופקדו ביתר."

27. הסיכום הנטען לא הוצג. אף לא הוצגה הודעה בכתב על שינוי בתנאי עבודה כמתחייב על פי חוק.
יתרה מכך, תלושי השכר אף הם אינם משקפים את ההסכמה הנטענת, שכן על פי תלושי השכר, שיעור ההפקדה לפנסיה נותר כשהיה – 18.33% משכרו של התובע.

מדו"ח " הראל גלעד פנסיה" שצורף עולה כי החל מחודש דצמבר 2011 אין התאמה בין הסכומים שהועברו כהפקדות לקרן הפנסיה לבין הסכומים המצוינים בתלושי השכר. לקופה הופקדו סכומים נמוכים יותר.

מסקנת האמור היא שככל שחלק המעסיק שהופקד לקרן הפנסיה נמוך משיעור 13.33% מהשכר, התובע זכאי לפיצוי בגובה ההפרש.

28. התובע דורש הפרשים לתקופה ינואר 2011 עד דצמבר 2014 כמפורט בסעיף 33 לתצהירו. התובע ביסס תחשיבו על דוחות קופת הגמל וחוות דעתו של רו"ח אלי קרן.
לאחר שבדקנו את ריכוזי השכר של התובע ל מול דו"ח קרן הפנסיה, נמצא כי התובע זכאי לתשלום ההפרשים כמפורט להלן:

שנת 2011
13.33% מהשכר בסך 112,860 ₪ - 15,044 ₪.
חלק המעסיק שהופרש הינו בסך 13,032.
על הנתבעת לשלם הפרש בסך 2,012 ₪.

שנת 2012
13.33% מהשכר בסך 122,392 ₪ - 16,315 ₪.
חלק המעסיק שהופרש הינו בסך 8,763 ₪.
על הנתבעת לשלם הפרש בסך סך 7,552 ₪.

שנת 2013
13.33% מהשכר בסך 121,810 ₪ - 16,237 ₪.
חלק המעסיק שהופרש הינו בסך 9,560 ₪.
על הנתבעת לשלם הפרש בסך סך 6,677 ₪.

שנת 2014
13.33% מהשכר בסך 117,904 ₪ - 15,716 ₪.
חלק המעסיק שהופרש הינו בסך 9,642 ₪.
על הנתבעת לשלם הפרש בסך סך 6,074 ₪.

סה"כ פיצוי בגין הפרשים לקרן הפנסיה ( חלק מעסיק) – 22,315 ₪.

29. איננו מקבלים את טענת התובע כי על הנתבעת לשלם לו סכומים אלה בערכי נטו. ראשית, אמנם סוכם עם התובע על תשלום שכר נטו, אולם חישוב ההפרשים כמובא לעיל, נערך על פי השכר ברוטו. שנית, על פי פסיקת בית הדין הארצי "אין מקום להושיט סעד שיפוטי בערכי נטו". ע"ע ( ארצי) 3393-02-17 יונתן גב נ' ג.מ. מעיין אלפיים (07) בע"מ, מיום 24.6.2018.

30. קרן השתלמות
התובע דרש תשלום עבור הפרשות לקרן השתלמות בשנת 2014. על פי חוות הדעת של רו"ח קרן, הנתבעת שילמה לקרן ההשתלמות תשלומים ביתר. על כן התובע אינו זכאי להפרשים בגין הפרשות לקופת גמל. בהמשך פסק הדין נדון בטענת קיזוז שהעלתה הנתבעת בעניין זה.

31. חופשה שנתית
לטענת התובע 54 ימי חופשה שצבר בתקופת עבודתו נמחקו מתלוש השכר האחרון ועל הנתבעת לשלם לו את פדיונם.
לטענת הנתבעת, תלושי השכר לא שיקפו את ניצול החופשה של התובע. בפועל התובע ניצל ימי חופשה במהלך תקופת עבודתו וכן בחודש עבודתו האחרון.
עוד נטען כי על פי ההסכמות בין הצדדים, היה על התובע לעבוד בשני ימי שישי בחודש אך התובע לא עבד מעולם בימי שישי וביקש כי ימים אלה יחשבו כימי חופש.

32. התובע אישר בעדותו שהנתבעת יצאה לחופשה מרוכזת בחול המועד סוכות ופסח ובערבי חג. כן אישר כי ניצל מעת לעת ימי חופשה.
הנתבעת הציגה שני מכתבים בהם נרשמו ימי חופשה שניצל התובע – 7 ימי חופשה בחודש נובמבר 2016 ו-4 ימי חופשה בחודש דצמבר 2016 ( נ/2 ו-נ/3). התובע אישר שכתב את המכתבים.
יחד עם זאת טען שלמרות שדיווח שביום 29/12/16 היה בחופשה, נאלץ לעבוד ביום זה בגלל טעות שעשה ו"על מנת שנחום יהיה מבסוט".

התובע העיד כי מדי חודש דיווח על ימי חופשה. לטענתו "אפילו חצאי ימים ספרתי. הם נמצאים אצל נחום. זה היה בצמוד לקופה הקטנה".

מר הוכמן אישר כי הוא מחק את ימי החופשה מהתלוש האחרון של התובע. עוד העיד "כל עובד שלי מגיש כל סוף חודש דו"ח על ימי מחלה וחופשה.."
אך למעט בגין נובמבר ודצמבר 2016 לא הוגשו הדוחות.

33. על המעסיק מוטלת החובה לנהל פנקס חופשה. בהיעדרו מוטל על המעסיק הנטל להוכיח כי העובד ניצל ימי חופשה. הנתבעת לא עמדה בנטל זה.
איננו מקבלים את הטענה שיש לזקוף על חשבון חופשתו של התובע שני ימי שישי בכל חודש. מהראיות עולה כי התובע לא עבד מעולם בימי שישי ולא הוצגה כל דרישה מטעם הנתבעת כי יעשה כן.
עם זאת, הוכח שהתובע נעדר בחול המועד סוכות ופסח מדי שנה , סה"כ 29 ימים. בנוסף הוכח שנטל 11 ימי חופשה בחודשים נובמבר ודצמבר 2016.

34. בהתאם לדין, התובע זכאי לפדיון חופשה בגין שלוש השנים האחרונות לעבודתו ובגין השנה השוטפת. על פי הוותק, התובע זכאי היה ל- 52 ימי חופשה בתקופה ינואר 2013 עד לסיום עבודתו בחודש דצמבר 2016.
הוכח כי התובע נטל בתקופה זו 40 ימי חופשה.
על כן, על הנתבעת לשלם לתובע יתרת חופשה בסך 5,832 ₪ (486 ₪ *12).

35. דמי הבראה
בכתב התביעה דרש התובע תשלום בגין 10 ימי הבראה בסך 3,780 ₪. במסגרת הסיכומים העמיד את התביעה על 2,665 ₪ בהתאם לחוות הדעת של רו"ח פרטוק מטעם הנתבעת . על הנתבעת לשלם לתובע דמי ההבראה בסך 2,665 ₪.

36. הוצאות רו"ח
לטענת התובע, נאלץ לפנות לרו"ח מטעמו פעמיים.
בפעם הראשונה, בשנת 2012, הנתבעת שילמה את הוצאות רוה"ח. בעדותו הבהיר התובע כי התש לום נעשה "מתוך רצון טוב" של הנתבעת.

התובע דורש את הוצאות שכ"ט רוה"ח בפנייתו השניה אליו בשנת 2015. התובע צירף חשבונית על סך 1,380 ₪.
התובע לא הצביע על מקור נורמטיבי אשר מכוחו ניתן לחייב את המעסיק לשלם לו הוצאות שהוציא לשם בירור זכויותיו. יחד עם זאת, נתחשב בסוגיה זו בפסיקת הוצאות משפט, כמובא להלן.

37. טענת קיזוז
הנתבעת טענה כי העבירה בגין התובע תשלומים ביתר לקרן הפנסיה ולקרן ההשתלמות. הנתבעת הסתמכה בעניין זה על חוות דעת רו"ח פרטוק מטעמה.
על פי חוות הדעת האמורה, על הנתבעת היה לבצע הפרשות לפנסיה בהתאם לצו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק. טענה זו נדחתה כאמור לעיל, שכן הוכח כי לתובע היה הסדר פנסיוני מיטיב ממועד תחילת עבודתו.
לפיכך, טענת הקיזוז בעניין זה נדחית.

38. לגבי ההפרשות לקרן השתלמות, בחוות הדעת צויין כי החברה הפרישה ביתר לקרן השתלמות סך 20,859 ₪. הנתבעת לא הציגה מסמך המפרט מהם שיעורי ההפרשות לקרן השתלמות. כמו כן לא הציגה הסכם עבודה עם התובע. כל שהוצג הוא הסכם העבודה של התובע במקום עבודתו הקודם. ביחס לקרן ההשתלמות נכתב בהסכם כי ההפרשות יבוצעו, על אף שאין חובה על כך על פי דין, מן השכר החודשי ומתשלום השעות הנוספות הגלובליות.

מדו"ח חברת " כלל" עולה כי בחלק מתקופת העבודה, הנתבעת אכן העבירה הפרשות העולות על 7.5% חלק מעסיק. לעומת זאת, בכל הנוגע לחלק העובד הופרשו סכומים העולים על 2.5% מהשכר.
בחוות הדעת לא פורט מה מקורה של ההפרשה ביתר, האם בטעות או מסיבה אחרת. מר הוכמן העיד כי נעזר במנהלת חשבונות וברואה חשבון, אך הם לא העידו בהליך.

39. כמו כן, מצאנו כי בחישוב סכום התשלום הכולל לגביו נטען כי שולם לקרן ההשתלמות ב"יתר" נפלו פגמים:
השכר השנתי הנטען אינו כולל את תוספת השעות הנוספות הגלובלית ששולמה לתובע ואשר היתה חלק מהשכר לצורך ביצוע ההפרשות לקרן השתלמות, בהתאם להסכם העבודה של התובע במקום עבודתו הקודם, עליו התבססו הצדדים.
בנוסף, על פי החישוב, מבוקש לקזז סכומים המהווים את חלק העובד בתשלומי היתר הנטענים.

40. לאור אלה, וכן בשל כך שהנתבעת לא הצביעה על הסיבה לביצוע תשלומי ה"יתר" דין טענת הקיזוז בגין הפרשות היתר לקרן השתלמות להידחות.

41. נסיבות סיום העבודה ומכתבי שחרור
לטענת התובע פנה מספר פעמים אל הנתבעת להסדיר את תשלומי הפנסיה וקרן ההשתלמות. נטען כי לאחר דין ודברים הסכימה הנתבעת לשלם לו סך 9,763 ₪ ללא כל הסבר, אך הסכום לא הועבר.
לטענת התובע בשל סירובו לקבל את הסכום הנ"ל, מר הוכמן כינה אותו " סחטן". עוד טען כי התפטר בגין אי תשלום מלוא זכויותיו וכי ביום עבודתו האחרון זימן אותו מר הוכמן לשימוע במשרדו והודיע לו כי באפשרותו להמשיך לעבוד בנתבעת, או שהוא יתבע אותו על נזק שגרם בעבודה.

הנתבעת טענה כי בחודשי עבודתו האחרונים של התובע, ביצועיו היו ירודים עד כדי כך שגרם לנטישה של מספר לקוחות.
מר הוכמן טען כי קיבל את התפטרותו של התובע והכחיש כי ביקש מהתובע להמשיך לעבוד. לטענתו היה כעוס ופגוע.

התובע הצהיר:
"למרות הבטחות חוזרות ונשנות לא קיבלתי טופס 161 ולא שיחררו לי את קופת הגמל. אני עומד על שחרור הכספים במלואם."
התובע חזר על הדברים בסיכומים.
כתב התביעה אינו כולל סעד בעניין זה. מנגד, הנתבעת לא העלתה כל טענה הנוגעת לכספי פיצויי הפיטורים שהופקדו בקרן הפנסיה. אדרבא, במכתב ב"כ הנתבעת מיום 5/6/17 צוין כי הנתבעת מוכנה להעביר את מכתבי השחרור לקנות הפנסיה ולקרן ההשתלמות וכן טופס 161.
מר הוכמן התייחס בעדותו לאי שחרור הכספים וטען כי יש לנתבעת זכות קיזוז. ואולם, טענות הנתבעת לקיזוז נדחתה כאמור.
לפיכך, אנו מורים לנתבעת למסור לידי התובע מסמכי סיום עבודה כדין ובכלל זה טופס 161 ומכתבי שחרור לקרן הפנסיה ולקרן ההשתלמות.

42. סוף דבר
התביעה מתקבלת באופן חלקי.
הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים:

א. פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה בסך 22,315 ₪.
ב. פדיון חופשה בסך 5,832 ₪.
ג. דמי הבראה בסך 2,665 ₪.

כל הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

43. בנוסף, בתוך 30 יום תמסור הנתבעת לתובע טופס 161 ומכתבי שחרור לקופות.

44. בשים לב לתוצאות ההליך, הנתבעת תישא בהוצאות משפט בסך 1,500 ₪ ובשכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪ צמודים כחוק מהיום.

ניתן היום, 15/7/19 בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג ציבור (ע)
מר משה כהנא

הדס יהלום, נשיאה

נציגת ציבור (מ)
הגב' נירה עילם