הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 25016-06-15

לפני:

כב' השופטת דגית ויסמן
נציגת ציבור (עובדים) , גב' רחל קפר

התובע
פואד דראמנה
ע"י ב"כ עו"ד אגברייה
-
הנתבעת
בניני ק. עמיחי בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד רפפורט

פסק דין
1. התובע, תושב הרשות הפלסטינאית, עבד כפועל באתרי בנייה בהם פעלה הנתבעת, במשך כחמש שנים.
השאלה המרכזית המתעוררת בהליך זה היא האם יש לראות בנתבעת, אשר רשומה כמעסיקתו של התובע בפני הרשויות, כמעסיקתו של התובע, או שמא יש לקבל את טענתה כי מאחר שהתובע הועסק באמצעות חברה אחרת ( בהנחה שעובדה זו הוכחה), יש לדחות את התביעה כנגדה.
שאלה זו תקבע את גורל התובענה שלפנינו, במסגרתה נטען כי בסוף שנת 2014 התובע פוטר לאחר שסירב לחתום על מסמכים שונים בקשר לעבודתו ובה נתבעו הרכיבים הבאים: פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת, פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, פדיון חופשה, פדיון הבראה, דמי חגים ופיצוי בגין הפרשות בחסר לפנסיה.
2. רקע עובדתי
א. התובע, תושב הרשות הפלסטינית, עבד כפועל בניין באתרי הנתבעת בהתאם לאישורים שהוצאו על שמה לשירות התעסוקה, החל מחודש נובמבר 2009 ועד לחודש דצמבר 2014.
ב. הנתבעת היא חברה קבלנית שהתקשרה עם חברת חץ המזרח להנדסה בע"מ ( להלן - חץ המזרח) בהסכם קבלני לביצוע עבודת טיח וצבע ( הסכמי התקשרות צורפו כנספח 1 לתצהיר מנהלת הנתבעת, חשבוניות המעידות על התקשרות עסקית בין שתי החברות צורפו כנספח 3 לאותו תצהיר).
אין חולק כי במועד שמיעת ההליך בבית הדין, ההתקשרות בין הנתבעת ובין חץ המזרח הסתיימה.
ג. הנתבעת דווחה כמעסיקתו של התובע לשירות התעסוקה וההיתרים שהונפקו לתובע נרשמו על שמה. בהתאם, הנתבעת פעלה מול שירות התעסוקה כמעסיקתו של התובע והעבירה דיווחים ותשלומים בגין העסקתו אצלה ( נספח א' לתצהיר התובע).
3. השתלשלות דיונים
א. פסק דין זה ניתן כנגד הנתבעת, לאחר שכנגד חץ המזרח, שהיתה נתבעת נוספת בהליך, ניתן פסק דין בהעדר הגנה ביום 20.4.16.
ב. להשלמת התמונה הדיונית יצויין כי התביעה הוגשה מלכתחילה רק כנגד הנתבעת. במסגרת החלטת כב' הרשמת חבקין מיום 2.11.15, בה דחתה את בקשת הנתבעת לשלוח הודעת צד ג' לחץ המזרח, נקבע כי יש לצרף את חץ המזרח להליך, וזאת על יסוד ההלכה הפסוקה, לפיה יעילות הדיון מצדיקה צירוף כל מי שלכאורה יכול שיקבע שהוא המעסיק.
ג. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית. בישיבת ההוכחות נשמעה חקירתו הנגדית של התובע ( באמצעות מתורגמן לשפה הערבית) וכן חקירתם הנגדית של עדי הנתבעת – מנהלת הנתבעת, גב' קרן שפירא קוזניץ ( להלן – קוזניץ) וכן מר ציון כחלון, מנהל עבודה בנתבעת ( להלן – כחלון).
בהתייחס לעדותה של קוזניץ יש לציין כי הנתבעת הוקמה על ידי אביה של קוזניץ שנפטר לפני מספר שנים ובתו, שהעידה בהליך זה, קיבלה על עצמה את ניהול הנתבעת, כך שחלק מעדותה נמסר לא מידיעה אישית, אלא על פי מסמכים מהעבר.
4. להלן תמצית טענות התובע:
א. התובע הועסק על ידי הנתבעת אשר הנפיקה עבורו אישורי כניסה לישראל והעסיקה אותו באתריה. חסן, אשר לטענת הנתבעת היה מעסיקו, היה רק פועל ששימש ראש צוות וגם הוא דווח כעובד הנתבעת, בהתאם לרישומי שירות התעסוקה.
ב. התובע עבד בממוצע 22 ימים בחודש, תמורת שכר יומי של 360 ₪, אשר שולם לידיו במזומן.
ג. בחודש דצמבר 2014, נדרש התובע לחתום על מסמכים שאת פשרם לא הבין, וזאת על רקע תביעות שהגישו מספר מעובדי הנתבעת. התובע פוטר מעבודתו לאחר שסירב לחתום על מסמכים אלה.
5. להלן תמצית טענות הנתבעת:
א. הנתבעת לא העסיקה את התובע, אלא התקשרה עם חץ המזרח שהעסיקה את התובע. הנתבעת התקשרה עם חץ המזרח בהסכם קבלני לעבודת טיח וצבע, מאחר שחץ המזרח לא עמדה בתנאים הנדרשים לקבלת היתרי העסקת עובדים, תושבי הרשות הפלסטינית. כלומר באופן פורמאלי הנתבעת נרשמה כמעסיקתם של הפועלים, בעוד שחץ המזרח היא שהעסיקה אותם בפועל וגם שילמה את שכרם. התשלומים שהנתבעת העבירה לשירות התעסוקה בגין אותם פועלים, נלקחו בחשבון במסגרת ההתחשבנות בין שתי החברות.
ב. עבודתו של התובע הגיעה לסיומה בנסיבות שאינן ידועות לנתבעת, שלא שימשה כמעסיקתו. הדברים נכונים גם לגבי יתר הזכויות שנתבעו.
דיון והכרעה
זהות המעסיק
6. לטענת הנתבעת היא לא העסיקה את התובע, אלא שימשה כצינור להעסקתו. לדבריה, הנתבעת התקשרה עם חץ המזרח כקבלנית משנה לעבודות טיח וצבע. במסגרת זו הוסכם שהנתבעת, אשר עומדת בקריטריונים לקבלת היתר העסקה של עובדים פלסטינאים, תפנה לקבלת היתרים בגין עובדים ספציפיים ( סעיפים 7 -13 לתצהיר קוזניץ, עמוד 11 שורות 12-17 ).

7. הנתבעת הציגה הסכמי התקשרות קבלניים בינה ובין חץ המזרח ביחס לעבודות " טיח ושפכטל" במבנים ספציפיים ( מכבים רעות, ראשון לציון). במסגרת חוזי ההתקשרות נקבע כי הקבלן המבצע ( חץ המזרח) חייב לבטח את עובדיו וכי לא מתקיימים יחסי עובד מעביד בין הנתבעת ובינה ( הסכמים מיום 21.1.09 ומיום 22.3.10).

בהסכם ההתקשרות מיום 2.11.11 נקבע במפורש:

"היות והפועלים שעובדים אצל קבלן המבצע חץ המזרח להנדסה בע"מ, רשומים על רישיון בנייני ק. עמיחי בע"מ, כל תביעה או נזק הם באחריות הבלעדית של קבלן המבצע בהתאם להצהרתו בחוזה.
רצ"ב רשימת פועלים של חץ המזרח."

להסכם זה צורפה רשימת העובדים שנרשמו על שם הנתבעת במשרד הפנים - אגף מדור תשלומים ( מת"ש), וביניהם גם שמו של התובע.

8. הנתבעת הוסיפה שהתובע הועסק באתריה, אך גם באתרים של חברות בניה אחרות. בכל מקרה, עלות העסקתו של התובע ( יחד עם העלות לגבי יתר עובדי חץ המזרח) קוזזה מהסכומים שהנתבעת שילמה לחץ המזרח, כמפורט בחשבוניות ( נספח 3 לתצהיר קוזניץ).

9. עדי הנתבעת העידו שבמקרים בהם הנתבעת עצמה העסיקה עובדים תושבי הרשות הפלסטינאית ( בשונה מהתובע ומיתר עובדי חץ המזרח), היא זו שפיקחה על עבודתם, ניהלה מצבת נוכחות מדוקדקת ושילמה את שכרם בהמחאה ( עמוד 12 שורות 9-10, עמוד 14 שורות 6-7). לעומת זאת, במקרה של התובע, אשר הועסק על יד חץ המזרח, לא בוצע פיקוח ישיר על עבודתו ואת דיווחי הנוכחות של התובע היא קיבלה מחסן, נציג חץ המזרח ( עמוד 14 שורות 12-21). כמו כן, הנתבעת לא שילמה לתובע שכר, אלא העבירה לחץ המזרח את התשלום החוזי, בהתאם להתקדמות העבודה ובחישובו קוזזו עלויות השכר של עובדי חץ המזרח ( עמוד 12 שורות 9-12).

10. על פי עדויות הנתבעת, ההסכם שנחתם עם חץ המזרח אמנם הביא להעסקה פיקטיבית של התובע וחבריו, אך מדובר בהסכמות שנחתמות תדיר בענף הבניה.

כחלון העיד בהקשר זה (עמוד 11 שורות 3-17) :
"באותה תקופה כל הטייחים והצבעים והרצפים היו פלשתינאים, אישורים לקבלנים לא היו להוציא אותם מהשטחים. לנתבעת היו אישורים כי היא היזמית המבצעת, החברה היתה מקבלת אישורים להוציא עובדים פלשתינאים, והקבלנים שהיו מקבלים את העבודה כמו הנתבעת 2, היו נותנים לנו שמות של עובדים שהם רוצים להוציא על שמם בשביל שיעבדו אצלהם, וככה זה היה עובד, אז הם לא היו עובדים רק אצלנו, כי לא היתה לנו עבודה רצופה לטייח ל-5 שנים, אלא זה היה לסירוגין. כל הנסיעות והניהול - הוא היה עובד של חסן לגמרי, אנחנו רק טיפלנו באישור מטעם הלשכה, אבל הוא לא היה עובד שלנו.

לשאלת ביה"ד:
ש. למה הנתבעת 2 לא הוציאה את האישור הזה?
ת. כי הוא לא עומד בקריטריונים של הלשכה כדי להוציא את זה. הוא צריך להראות עסקאות והיקף עבודה ואם אין לך לא נותנים את זה. הוא גם לא היה קבלן רשום, אבל כדי להוציא פועלים מהלשכה צריך לענות על הדרישות שלהם ואחד מהם זה להיות קבלן רשום ולהראות היקפי העבודה והיתרי עבודה, היתרים של פרוייקטים. רק היזם יכול להראות את זה וזו הדרך להוציא אותם לעבודה."

11. בישיבת ההוכחות הוצגו בפני קוזניץ הסכמי פשרה שנחתמו בין הנתבעת ובין תובעים אחרים, שהועסקו לצד התובע. באותם המקרים, חץ המזרח לא צורפה כנתבעת בהליך ולא נשלחה אליה הודעת צד ג' (נ/1-נ/2).

קוזניץ העידה שבאותם מקרים חסן התייצב לדיון והוא זה אשר ניהל את המו"מ עם הפועלים וגם אישר את סכום הפשרה, ששולמה בסופו של דבר על ידי חברת חץ המזרח, במסגרת קיזוזו והתחשבנות בין שתי החברות. עניין זה התאפשר מאחר שבאותה תקופה היחסים בין שתי החברות היו תקינים, בעוד שכיום ההתקשרות בין השתיים נפסקה ולטענת הנתבעת, לא ניתן לאתר את חסן ( עמוד 12 שורות 1-24).

12. חרף עדותם המהימנה של עדי הנתבעת, על יסוד הדברים שנשמעו מפיהם, ובמיוחד מקום בו לא ניתן לאתר את הגורם שלטענת הנתבעת העסיק את התובע, יש לקבוע כי גם הנתבעת אחראית בתשלום זכויות על פי משפט העבודה לתובע ויש לראות בה כמעסיקתו.

מסקנה זו מתיישבת עם התנהלות הנתבעת, אשר נרשמה כמעסיקתו של התובע, שעבד בשירותה ועבורה והיא גם שילמה לשירות התעסוקה את ההפרשות הסוציאליות הנדרשות ממעסיקים. בהקשר זה יוער כי למעט עדותו המהימנה של כחלון ( שתוכנה מתיישב עם ניסיון החיים – עמוד 10, שורות 22-25, עמוד 11 שורה 7), אין כל ראיה אובייקטיבית לפיה ניתן לקבוע שבימים שבהם התובע נרשם כמי שהתייצב לעבוד אצל הנתבעת, הוא עבד במקום אחר.

13. גם אם תתקבל הטענה לפיה הדיווח על התובע כעובד היה פיקטיבי ובוצע בשל אילוצים בהנפקת אישורי עבודה לפועלים פלסטינאים, אין להעדיף את הוראות החוזה שבין הנתבעת ובין חץ המזרח ( לפיו חץ המזרח היא מעסיקתו בפועל) על פני הצהרות שנמסרו לרשויות מטעם המדינה.

כאמור, היתר ההעסקה של התובע הוצא על שם הנתבעת. הנתבעת גם שילמה לשירות התעסוקה סכומים עבור התובע, על חשבון זכויות סוציאליות בגין עבודתו אצלה. כלומר, הנתבעת יצרה מצג כלפי הרשויות לפיו היא מעסיקתו של התובע.

אין מדובר בעניין פורמאלי, הנפקת היתר עבודה של פלוני על שם המעסיק הישראלי טומנת בחובה אחריות לתשלום שכרו והיא גם מהווה הודאה כלפי כולי עלמא באחריות שהמעסיק הישראלי חב כלפי אותו עובד. הדברים מקבלים משנה תוקף בשים לב לכך שגם לגישת הנתבעת עצמה, במרבית התקופה הרלוונטית, התובע עבד באתרי הבניה שלה.

זאת ועוד – למרות עדותם המהימנה של עדי הנתבעת ולמרות שהוצגו חוזים וחשבוניות עם חץ המזרח, מתעוררים סימני שאלה לגבי זהותו של חסן, הוא האדם עליו הנתבעת הצביעה כנציג שפעל בשמה של חץ המזרח מול הנתבעת. עניין זה מעורר ספק גם בשאלה אם אותו חסן אכן היה קשור אל חץ המזרח. זאת מאחר שמהראיות עולה כי גם חסן היה רשום בשירות התעסוקה כעובד הנתבעת וכניסתו לישראל התאפשרה בזכות ההיתר שהוצא על שם הנתבעת ( עדות עמוד 14 שורות 1-4, היתר העסקה - נספח ב' לתצהיר קוזניץ; השוו לתמצית רשם החברות של חץ המזרח – ת/1 – הגם שזו אינה מהתקופה הרלוונטית לתובענה).

ויודגש, כבר מקדמת דנא הפסיקה הכירה באפשרות של חיוב המשתמש במתכונת העסקה משולשת (דב"ע נב/142 -3 אלהרינאת – כפר רות, פד"ע כד 535 (1992); דב"ע נד/96 -3 מ.ב. מחלקת הבניה של הקבוץ הארצי בע"מ – חליל עבד אלרחמן עאבד, פד"ע כט 151 (1995)). על פי הפסיקה, נקודת המוצא היא כי הקבלן הוא מעסיקו של העובד, אלא אם יוכח כי מתכונת ההעסקה הנדונה נועדה לקפח את זכויותיו של העובד או שאין היא " עולה בקנה אחד עם ' כללי המשחק' המקובלים לסוג זה של העסקה" (ע"ע ( ארצי) 410/06 המוסד לביטוח לאומי – פאהום, 2.11.08; ע"ע ( ארצי) 602/09 מדינת ישראל – אלוני, 24.1.12; ע"ע ( ארצי) 6818-10-10 המוסד לביטוח לאומי – דיין, 24.4.12; ע"ע ( ארצי)16612-10-11 פדוא - מדינת ישראל, 20.8.15).

בהתייחס להעסקת עובדים פלסטינאים נקבע במפורש שהכלל הוא כי במערכת היחסים בין תושב שטחים לבין המעסיק, אשר מוסדרת בחוק שירות התעסוקה, תשי"ט-1959, הרישומים הנעשים על ידי שירות התעסוקה משקפים נאמנה את מערכת יחסי העבודה בין הצדדים ועל הטוען לסתור נתונים אלה – מוטל נטל כבד ( ע"ע ( ארצי) 660/05 חברת אביסרור משה ובניו בע"מ – אסמאעיל קיסיה, 19.3.07).
משכך, יש לראות את הנתבעת כמעסיקו של התובע.

14. לאמור לעיל יש להוסיף שחץ המזרח אינה פעילה כיום, כך שלמעשה, התובע נותר בפני שוקת שבורה, וגם עניין זה מצדיק את חיוב הנתבעת באחריות להעסקת התובע, בהתאם לרישומים הפורמליים ובשים לב לכך שכאמור, התובע עבד בשירותה בפועל.

15. זאת ועוד, בהליכים קודמים שהתנהלו בין עובדים אחרים שטענו שהועסקו על ידי הנתבעת ( בעוד שהנתבעת טענה שהם היו עובדי חץ המזרח), חסן, מי שפעל בשמה של חץ המזרח מול הנתבעת, התייצב לדיונים, הציג עצמו כמנהל עבודה מטעם הנתבעת והנתבעת הסכימה לפשרה שהושגה. למרות שהנתבעת טענה שהדבר מלמד על כך שבעבר חץ המזרח פעלה על פי ההסכמות בין הצדדים ונטלה על עצמה את האחריות על הפועלים שהעסיקה ( ובכך תמיכה בהגנתה בהליך זה), מאחר שאותו חסן לא התייצב להעיד בהליך זה, ניתן להגיע למסקנה הפוכה, ולפיה העובדה שגם הסכם הפשרה נחתם מול הנתבעת, התנהלות זו מצטרפת לשאר הנימוקים לחיובה של הנתבעת כמעסיקתו של התובע.

עוד ובאותו הקשר - מהראיות עולה שחץ המזרח נשאה בעלות הפשרה ( ר' חשבונית לחודש נובמבר 2014 בה פורט קיזוז בגין תביעה בסך 33,000 ₪ שהוא סכום הפשרה בשתי התביעות שהגישו שני עובדי הנתבעת וכן בעדותה של קוזניץ - עמוד 12 שורות 13-2). עם זאת, ההתחשבנות הפנימית בין שתי החברות אינה מעלה או מורידה, שכן הקביעה לגבי זהות המעסיק היא קביעה מהותית, שלא ניתן לקבוע רק על יסוד השאלה מי נשא בפועל בעלות פשרה עם פלוני.

16. בשולי הדברים יצויין שבדומה להתרשמות מכלל עדותו של התובע, גם בשאלה אם הכיר את התובעים בהליכים הנוספים ואם עבד לצדם, עדותו של התובע היתה מתחמקת (עמוד 8 שורות 1-22).
17. נוכח המסקנה לגבי מעמדה של הנתבעת, לא מצאנו להידרש לטענות התובע לפיהן חץ המזרח היא חברה מפרת חוק ( ת/2).
לסיכום האמור לעיל, בנסיבות העניין יש לראות את הנתבעת כמעסיקתו של התובע.
שכר התובע
18. לטענת התובע שולם לו שכר יומי של 360 ₪ והוא עבד בממוצע 22 ימים בחודש ( סעיף 6 לתצהיר התובע, עדותו בעמוד 6 שורה 25).

התובע העיד בתצהירו שחסן, ששימש כראש צוות ועבד לצדו בנתבעת, נהג להיכנס למשרדי הנתבעת, ליטול משם כסף ולחלק לעובדים את שכרם במזומן ( סעיף 12 לתצהיר התובע). בחקירתו הנגדית התובע טען שחסן נטל מהנתבעת המחאה ושילם את השכר לפועלים, במזומן ( עמוד 6 שורות 27-29, עמוד 9 שורות 12-13).

19. לטענת הנתבעת, רישומי שירות התעסוקה ביחס לשכר התובע משקפים את הסכומים ששולמו לו. כמו כן מרישומי שירות התעסוקה עולה כי אין בסיס לטענות התובע בדבר היקף עבודתו. התובע התייצב באתרי הנתבעת לצורך ביצוע משימות ספציפיות, שלא דרשו נוכחות יומיומית ועבודה בהיקף משרה מלא ( סעיפים 37, 42 לתצהיר קוזניץ). עוד נטען שחסן העביר לנתבעת מידי חודש בחודשו את רישומי הנוכחות הנוגעים לתובע והללו נמסרו לשירות התעסוקה ( עמוד 14 שורות 10-21).

20. טענות התובע בדבר השכר היומי ששולם לו ובדבר מספר ימי העבודה שביצע בפועל נטענו בעלמא, מבלי שהובאה ולו ראשית ראיה לתמיכה בהן. לאור ההתרשמות הכללית מעדותו של התובע ( ר' סעיפים 16, 23 לפסק הדין), לא ניתן לקבל את גרסת התובע – המנוגדת לדיווחי הרשויות, רק על יסוד הנטען בתצהירו. כלומר, התובע לא הוכיח טענתו בענייו שכרו הקובע ובעניין היקף עבודתו.

21. על פי דוחות שירות התעסוקה שהוצגו, התובע עבד בהיקף משתנה, בין 19 ל-21 ימי עבודה בחודש, היינו בחלקיות משרה של 85.7% ( בהתעלם מחודש העבודה הראשון, בו עבד 6 ימים), וזו תהיה הבסיס לחישוב הזכויות מגיעות לו.

עוד עולה מאותם דוחות, ששכרו של התובע נע בין 169.08 ₪ עד 205 ₪ ליום במועד סיום עבודה ( מנה של שכרו החודשי במספר ימי העבודה). מאחר שהתובע היה פועל בניין, ומשאין חולק כי הנתבעת היא חברה קבלנית, חלות על הצדדים הוראות צו ההרחבה בענף הבניין. כלומר, התובע זכאי לשכר ענפי ורכיבי התביעה ייבחנו בהתאם לשכר הענפי בענף הבניין ולהוראות צווי ההרחבה הענפיים ( י"פ 5500 , 27.2.06 ( צו 2006); י"פ 6120, 11.8.10, התש"ע, עמ' 4314 (להלן- צו 2010); י"פ 6369, התשע"ב, 30.1.12 (להלן - צו 2012)).
נסיבות סיום עבודתו של התובע
22. על פי גרסת התובע, כי הוא פוטר מעבודתו על אתר, בחודש דצמבר 2014. לטענתו, "נציגי הנתבעת" דרשו ממנו לחתום על מסמכים שהתובע אינו יודע מה תוכנם, על רקע תביעות שהגישו מספר עובדי הנתבעת. לדבריו, הוא ביקש להיוועץ בעורך דין, אך נציגי הנתבעת סירבו למסור לו עותק מהמסמכים. בהמשך, בסוף חודש דצמבר 2014, נציגי הנתבעת ביקשו מהתובע לחתום על המסמכים והוא סירב לכך ופוטר על אתר ( סעיפים 8-10 לתצהיר התובע).
23. גרסתו של התובע היתה דלה מאוד בפרטים. התובע לא הבהיר מיהו הגורם שפנה אליו ודרש ממנו לחתום על מסמכים. התובע גם לא הבהיר מיהו הגורם שפיטר אותו מעבודתו.
העובדה שהתובע במסגרת חקירתו הנגדית בבית הדין, הוסיף פרטים שלא נזכרו בתצהיר, אינה מסייעת.

ראשית, מאחר שמדובר בעדות כבושה, שהנתבעת לא יכלה לבחון עובר להגשת התצהירים מטעמה ולא ניתן הסבר מניח את הדעת מדוע פרטי גרסתו העובדתית של התובע לא נמסרו במועד מוקדם יותר, סמוך לאירועים שבגינם הוגשה התביעה.

שנית, מאחר שגם בבית הדין, עדותו של התובע לא היתה שוטפת, אלא שהתובע המשיך להשיב תשובות כלליות ורק כאשר נשאל שוב, מסר פרטים מעט יותר מדויקים ( ר' למשל בהקשרים שאינם קשורים לנסיבות הפיטורים – עמוד 5, שורות 6-9, 16-25 לגבי פועלים, 26-29 לגבי מנהלים, 32 עד עמוד 6, שורה 2 לגבי חסאן, הממונה הישיר עליו ומי שלטענת הנתבעת היה נציג חץ המזרח; ובהתייחס לנסיבות הפיטורים – עמוד 7, שורות 17-24).

שלישית, גם בגרסה " הרזה" שהתובע מסר בבית הדין, נתגלו פרכות. התובע העיד ש"אלוני" הוא שדרש ממנו לחתום על מסמכים וציין שהוא חתם על חלק מהמסמכים. בהמשך הבהיר שהוא פוטר מעבודתו לאחר שסירב לחתום על המסמכים, אך באותה נשימה מסר שחתם על מסמכים שלא ידע את תכנם. ר' בעמוד 7 שורות 17-29 ( ההדגשה הוספה – ד.ו.):

"ש. מי פיטר אותך?
ת. ביקשו ממני לחתום על ניירות.
ש. מי ביקש? חסן?
ת. לא, אלוני המנהל.
ש. באיזה שנה זה היה?
ת. עדנאן ואלוני, זה היה בתקופה האחרונה של העבודה.
ש. באיזה שנה?
ת. בסוף 2014.
ש. הוא ביקש ממך לחתום על מסמכים ומה קרה אח"כ?
ת. הוא ביקש ממני לחתום על ניירות, לקחתי נייר, לא ידעתי לקרוא מה כתוב שם, יש ניירות שחתמתי עליהם אבל אני לא יודע מה כתוב שם.
ש. שאלתי מי פיטר אותך, למה זה קשור לניירת?
ת. כשסירבנו לחתום על הניירות אז פיטרו אותנו. החברה."

24. נוכח כל המתואר לעיל, לא שוכנענו מעדות התובע ועל כן גרסתו לגבי נסיבות סיום עבודתו נדחית. בהקשר זה יש להוסיף שעצם העובדה שהוגשו מספר תביעות כנגד הנתבעת בסמוך לסיום עבודתו של התובע, אינה מהווה נימוק לקבל את עדות התובע שנמצאה בלתי מהימנה. גם לא ניתן לבסס את הגרסה לגבי נסיבות סיום העבודה על נתון נסיבתי ( הגשת תביעות על ידי עובדים נוספים באותה תקופה), ללא עיגון בעדות התובע. מה עוד שעל פי הראיות שהוצגו, תביעות אלה הסתיימו בפשרה, כך שגם בהיבט זה, אין בכך להועיל לתובע או לתמוך בגרסתו.

25. לאור האמור, נדחית התביעה לפיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת ולפיצויים בגין פיטורים שלא כדין.

26. שונה הדבר לגבי התביעה להשלמת הפרשות לפיצויים ולתגמולים בהתאם להוראות צו ההרחבה בענף הבנייה.

הנתבעת הפרישה לזכות התובע 12% משכרו על חשבון פיצויים ולתגמולים ( מהראיות עולה שבחלק מהתקופה הנתבעת גם הפרישה השלמת פיצויי פיטורים בשיעור 2.33%, אך משנקבע שהתובע לא פוטר, אין לפסוק לזכותו רכיב זה).

מאחר שנקבע שהתובע זכאי לשכר ענפי בענף הבניה, התובע זכאי להפרשים כפי שיפורט כדלקמן ( סעיפים 25, 31 לצו 2010):

א. עד לשנת 2010 השכר הענפי עמד על 3,831 ₪, היינו שכר שעתי - 21.06 ₪ (181.86 שעות / 3,831 ₪) ושכר יומי ( לפי יום עבודה של 8 שעות), בסך 168.5 ₪.

ב. על פי דוח שירות התעסוקה ( פירוט המעסיקים), התובע עבד בענף הבניין מחודש פברואר 2007 ולמעשה השלים 3 שנות עבודה בבניין בחודש אוגוסט 2010. על כן החל מחודש זה התובע זכאי לשכר בדרגה 2, כלומר 4,850 ₪ לחודש, המבוסס על שכר של 26.6 ₪ לשעה או שכר יומי של 213.18 ₪.

לאור וותקו של התובע, החל מחודש ינואר 2012 השכר הענפי בדרגה השניה עמד על 5,000 ₪, ועל כן התובע זכאי לשכר שעתי של 27.48 ₪ לשעה ושכר יומי 219.7 ₪ (27.48 X 8).

ג. על יסוד נתוני השכר שפורטו לעיל, להלן הסכומים המגיעים לתובע, בשים לב למספר ימי עבודתו הממוצע, כמפורט בדו"ח שירות התעסוקה:

נובמבר 2009 - 6 ימי עבודה, היינו התובע היה זכאי ל – 12% מהשכר הענפי היומי, ובסך הכל – 121.32 ₪.

דצמבר 2009 - יולי 2010 – 23.5 ימי עבודה בממוצע, לפי שכר יומי של 168.5 ₪, היינו התובע זכאי לדמי גמולים בסך 3,801.36 ₪.

אוגוסט 2010 – דצמבר 2011 – 20 ימי עבודה בממוצע, לפי שכר יומי של 213.18 ₪, היינו התובע זכאי לדמי גמולים בסך 8,697.74 ₪.

ינואר 2012 עד דצמבר 2014 – 19.58 ימי עבודה בממוצע, לפי שכר יומי של 219.7 ₪, היינו התובע היה זכאי לדמי גמולים בסך 18,583.45 ₪.

סך הכל - 31,204 ₪ המגיעים לתובע ומהם יש לנכות את הסכום שהופרשו בפועל, כעולה מדוחות שירות התעסוקה, בסך 28,453 ₪, היינו התובע זכאי להפרשי דמי גמולים לפנסיה ( פיצויים ותגמולים) בסך 2,751 ₪.

פדיון חופשה
27. ברכיב זה נתבע פדיון חופשה בגין התקופה שמיום 1.12.11, בסך 21,600 ₪ ובניכוי הסכום שהופרש לזכות התובע ברכיב זה ( 9,531 ₪, כעולה מנספח א' לתצהיר התובע) ובסך הכל - 12,069 ש"ח.
לטענת הנתבעת, שולמו לתובע דמי חופשה באמצעות שירות התעסוקה וחלק מהתביעה לפדיון ימי חופשה התיישנה ( סעיפים 46-48 לתצהיר קוזניץ, סעיפים 56,62 לסיכומי הנתבעת).
כאמור בסעיף 21 לפסק דין, התובע עבד בהיקף משרה משתנה וחלקי, בממוצע של 87.5% לכל תקופת עבודתו. בהתאם, התובע זכאי לפדיון חופשה בסך 11,674 ₪ ( לפי צבירת 63 ימי חופשה בארבע שנות העבודה האחרונות, בהתאם להיקף המשרה והשכר היומי הענפי).
בניכוי הסכום שהופרש לזכות התובע ברכיב זה, התובע זכאי להפרשי בגין פדיון חופשה בסך 2,143 ₪.
פדיון הבראה
28. ברכיב זה נתבע פדיון הבראה לתקופה שמיום 1.1.12 ( שלוש שנות העבודה האחרונות) - 9 ימי הבראה בתעריף של 378 ₪ ליום, בסך 10,206 ₪.
לטענת הנתבעת, התביעה לדמי הבראה התיישנה, ובנוסף – הנתבעת הפרישה לזכות התובע סכומים על חשבון דמי הבראה ( סעיפים 43-45 לתצהיר קוזניץ).
29. בדוחות שהוצגו קיימת אינדיקציה לכך שהופרשו לזכות התובע סכומים על חשבון זכויות סוציאליות. עם זאת, מאחר שהדוחות אינם כוללים פירוט של " הזכויות הסוציאליות" וגם אין ראיה אחרת הכוללת פירוט או הסבר לשאלה בגין אילו רכיבים סכום זה שולם ( כגון תלושי שכר שהונפקו על ידי מת"ש), לא הוכח שיעור הסכומים ששולמו על ידי הנתבעת בגין דמי הבראה.
במועד ניתוק יחסי העבודה בין הצדדים, הוא המועד בו התובע היה זכאי לפדיון הבראה ( וגם במועד הגשת התביעה) תקופת ההתיישנות בתביעה לפדיון הבראה עמדה על שנתיים ( החל מיום 8.1.17 שונו הוראות צו ההרחבה בדבר תשלום דמי הבראה ותקופת ההתיישנות הועמדה על 7 שנים ( י"פ 7417, התשע"ז, 8.1.17).
משכך, התובע זכאי לפדיון הבראה בגין השנתיים האחרונות לעבודתו, בסך 2,916 ₪ (9 ימים X 378 ₪ X 85.7%).
דמי חגים
30. התובע פירט בתצהירו את ימי החג המוסלמים שחלו בתקופת עבודתו ( סעיף 14 לתצהיר התובע, נספח ב' לתצהיר התובע). בסיכומיו סכם התובע את מספר ימי החג שחלו במהלך עבודתו ובגינם נתבעו דמי חגים - 32 ימי חג ( סעיף 45 לסיכומי התובע).

לטענת הנתבעת, נטל ההוכחה להוכחת זכאות התובע לתשלום דמי חגים מוטל על שכמו, והוא לא עמד בו. עוד נטען שהנתבעת אינה יודעת אם שולמה לתובע תמורה בגין ימי חג, משלא העסיקה אותו בפועל ( סעיפים 49-50 לתצהיר קוזניץ).
31. אין כל ראיה לכך ששולמו לתובע דמי חגים. דו"ח שירות התעסוקה אינו מסייע בעניין, מאחר ממנו עולה ששולם לתובע שכר עבודה בגין עבודה בפועל ואין נתונים לגבי תשלום דמי חג או תשלומים בגין היעדרויות כדין.
על פי הדין, נטל ההוכחה בתביעה לדמי חג מוטל על שכם המעסיק ( ע"ע ( ארצי) 665/09 מנרב הנדסה ובניין בע"מ – ארפצ'י, 1.11.11).
בנסיבות בהן התובע פירט בתצהירו את ימי החג שחלו בתקופת עבודתו ובשים לב שממילא התובע עבד בענף הבנייה, בו מספר ימי החג קבוע בצו ההרחבה, יש לקבל את התביעה ברכיב זה.
התובע זכאי לדמי חגים בגין 32 ימי חג שחלו במהלך עבודתו של התובע, בהתאם לחלקיות משרתו, בסך 6,025 ₪ (32 ימי חגX 219.7 ש"חX 85.7%).
החזר הוצאות נסיעה
32. התובע עותר לדמי נסיעות, מביתו למחסום, בסך של 12 ₪ ליום בסכום כולל של 16,368 ₪ ( סעיף 17 לתצהיר התובע).
על פי עדות התובע, לעיתים הוא ישן באתרי העבודה, כך שהוא לא שב מידי יום ביומו לביתו. כמו כן, התובע העיד שחסן דאג להסיעו ברכב בבעלות החברה מהמחסום ועד לאתרי הבניה ( עמוד 7 שורות 9-16) .
33. די בעדות התובע על מנת לדחות את התביעה להחזר הוצאות נסיעה. התובע אישר שהיו הסעות שבוצעו על ידי חסן, מהמחסום ועד לאתרי העבודה. יש להעיר שמאחר שאין חולק שגם חסן הוא תושב הרשות הפלסטינית, לא ברור מדוע מסלול הנסיעה החל רק לאחר הגעתם של התובע וחסן למחסום. מכל מקום, סופקו הסעות לגבי חלק מהדרך. אין ראיה לגבי שווי הנסיעות מהמחסום אל אתרי הבניה. בנוסף, התובע אישר שלא שב לביתו מידי יום ביומו, כך שברור שהוא לא נזקק לשירותי הסעה כל ימות השבוע. מעבר לכך, התובע גם לא הבהיר מה עלות נסיעה יומית בשטחי הרשות הפלסטינית ובעניין זה מסר אמדנא שאין לה כל עיגון בראיות ( לדבריו, הסכום עמד על "12 ₪ בערך").
בנסיבות אלה, התביעה להחזר הוצאות נסיעה נדחית.

34. סוף דבר – התביעה מתקבלת באופן חלקי ועל הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים:
א. דמי גמולים לפנסיה, חלק המעסיק בפיצויים ובתגמולים בסך 2,751 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מאמצע התקופה המזכה ( 1.5.12) ועד למועד התשלום בפועל.
ב. פדיון חופשה בסך 2,143 ש"ח.
ג. פדיון הבראה בסך 2,916 ₪.
ד. דמי חגים בסך 6,025 ₪.
הסכומים המפורטים בס"ק ב' – ד' ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.2015 ועד התשלום בפועל.
בהתחשב בפער המשמעותי שבין סכום התביעה ובין התוצאה מחד גיסא, ומאידך גיסא – הסכומים שנפסקו לזכות התובע הם זכויות לפי משפט העבודה המגן, כל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן היום, כ"ה תמוז תשע"ח, (08 יולי 2018), בהעדר הצדדים.

גב' רחל קפר,
נציגת ציבור (עובדים)

דגית ויסמן, שופטת