הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 2494-12-16

17 אוגוסט 2017

לפני:

כב' השופטת מירב קליימן

התובעים
(המשיבים):

  1. יואב וייס
  2. שי גירון
  3. אופיר שליטין
  4. לימור אלבז

ע"י ב"כ עו"ד משה פרדס
-
הנתבעים
(המבקשים):

  1. ארם טכנולוגיות ישראל בע"מ
  2. ARM LTD
  3. INC ARM

ע"י ב"כ עופר רביד ועו"ד ג'רמי בנימין

4. גל סולומון
5. יעקב סלע
6. יצחק הלל
7. גרשון גנות
8. חיים סדגר

ע"י ב"כ עו"ד שרון לובצקי הס ועו"ד שם אור גרינוולד

9. טרבור הילי
10. מרטין גיבסון

פסק דין

בפני בקשות לסילוק על הסף של ההליך שבכותרת מטעם הנתבעות 1-3 (להלן גם: "מבקשות 1-3") וכן מטעם נתבעים 4-8 (להלן גם: " מבקשים 4-8").

הרקע לבקשה

המשיבים 1-4 (להלן גם: "המשיבים") היו עובדי המבקשת 1 שסיימו עבודתם בה לפני אי אילו שנים (ראו פירוט תקופת העסקת כל אחד מהמשיבים בסעיף 4 לבקשת המבקשות 1-3).

למשיבה 4, מייסדת המבקשת 1, הוקצו מניות בחברת האם של המבקשת 1 ולמשיבים 1-3 הוקצו אופציות לרכישת מניות בחברה האם של המבקשת 1. לטענת המשיבים בהליך, הקצאת האופציות והמניות, בהתאמה, נעשו כנגד ויתור על הזכויות שלהם בקניין הרוחני .

המשיבים סיימו את עבודתם במבקשת 1 ולאחר סיום עבודתם מימשו את האופציות והפכו לבעלי מניות בחברת האם של המבקשת 1 . המשיבה 4, כאמור, הייתה בעלת מניות בחברת האם של מבקשת 1 מלכתחילה.

בשנת 2011 נוצר סוג חדש של מניות בחברת האם של המבקשת 1 מסוג Common A .
בחודש אוגוסט 2015 מסרה החברה האם של המבקשת 1 (להלן גם: "המבקשת 2") הודעה לבעלי מניותיה בדבר המלצת הדירקטוריון שלה מיום 29.7.2015 והחלטת בעלי מניותיה לאשר את עסקת המיזוג הצפויה עם החברה הזרה הרוכשת (להלן גם: "המבקשת 3").

מהודעה זו עולה כי בעלי המניות הרגילות, בכללם המשיבים, אינם אמורים לקבל תמורה מהעסקה, בעוד בעלי מניות המחזיקים בארבעה סוגי מניות אחרים (ובכללן מחזיקי אופציות למניות Common A ומחזיקי מניות Common A) יהיו זכאים לתמורה משתנה בהתאם לסוג המניות.

בהודעה פורסמה הדרך הפתוחה בפני כל בעל מניות בחברה האם של מבקשת 1, שאינו מסכים לעסקת המיזוג, לפנות בהליך בהתאם לסעיף 262 ל Delaware General Corporation Law לשומת שוויון של המניות שהוא מחזיק בחברה האם של המבקשת 1.

עיקרי הבקשה לסילוק על הסף מטעם מבקשות 1-3

המבקשות 1-3 עותרות לדחיית התביעה על הסף כנגדם, לחלופין עותרות למחיקתה. עוד התבקש בית הדין להורות על כימות התביעה (כעולה מהתביעה הכספית שבסעיף 95 לכתב התביעה) ולהשלים את האגרה בעקבות הכימות הנדרש. להלן יפורטו הטעמים העומדים בבסיס הבקשה -

בית הדין נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה -
עילת התביעה מקורה במערכת היחסים של המשיבים כמחזיקי מניות וגם הסעדים המבוקשים בתביעה הם סעדים של בעלי מניות הטוענים לקיפוח זכויותיהם כבעלי מניות מיעוט ולא תביעה במישור יחסי העבודה בין הצדדים.

הסוגיה העולה בהליך אינה בדיני עבודה, כי אם בדיני התאגידים החלים על ניירות הערך שהוחזקו בידי המשיבים (מניות Common של החברה האם של המבקשת 1) על חברת האם של מבקשת 1 כמנפיקת ניירות הערך ולא מכח מעמדם כעובדים.

במובן זה תביעתם של המשיבים לנזקים כאלה ואחרים שנגרמו להם לכאורה כתוצאה מהקצאה של מניות מסוג Common A אינה שונה מתביעה של מחזיקים אחרים (יועצים, משקיעים, עובדים אחרים). במהותה, טענת המשיבים היא טענת בעלי מניות שזכאותם לקבל תמורה נפגעה, לטענתם, בגין יצירת סוג חדש של מניות (נספח ט' שצורף לכתב התביעה מלמד אף הוא על דרישות המשיבים).

הגם שאותם ניירות ערך הגיעו למשיבים מכח היותם עובדי המבקשת 1, גדרי זכויותיהן בניירות הערך אינן יונקות ממעמדם כעובדים, אלא ממסמכים העוסקים בחלוקת ההון של החברה האם של המבקשת 1, הנשלטים על ידי דיני התאגידים של מדינת דלאוור (מקום רישומה של החברה האם של מבקשת 1).

למשיבים אין טענה בנוגע לאופציות שהוקנו להם, כאשר המשיבים אף מימשו אופציות אלה למניות. טענת המשיבים היא כנגד יצירת סוג המניות Common A אירוע שהתרחש בשנת 2011, לאחר סיום יחסי העבודה בין המשיבים למבקשת 1 ולאחר שהמשיבים מימשו את האופציות שלהם למניות. לטענתם, המבקשת 1 יצרה את סוג המניות Common A ללא צורך ענייני וללא קיום הליכים כדין.

המבקשים מפנים לסעיפים בכתב התביעה מהן ניתן ללמוד כי השאלות מושא התביעה הינן חיצוניות ליחסי העבודה ששררו לפני שנים רבות בינם לבין מבקשת 1 (למשל סעיפים 3,4,71,89). המבקשים, המגדירים את מעמדם כבעלי מניות ומבקשים לממש זכויות מכח מעמדם זה ולא מכח מעמדם כעובדים המבקשים לממש זכויות מכח משפט העבודה כנגד מעסיקיהם.

יש לסלק את התביעה לסעד הצהרתי בנושא בטלות ויתורם של המשיבים על הבעלות בקניין הרוחני בהעדר סמכות עניינית של בית הדין לדון בסעד הנתבע, כאשר בהתאם לסעיפי חוק ספציפיים בחוק הפטנטים תשכ"ז – 1967, ובחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד – 1984, נקבע כי סמכות לדון בתביעה הקשורה לבעלות בפטנטים נתונה לבית המשפט המחוזי.

פורום לא נאות

העילות והסעדים המפורטים בכתב התביעה נוגעים למניות של החברה האם של המבקשת 1, שהינה חברה זרה, שמניותיה נרכשו על ידי חברה זרה אחרת (שמקום התאגדותה במדינת דלאוור שבארה"ב). בהתאם למבחנים שנקבעו בהלכה לבחינת הפורום הנאות – מבחן מירב הזיקות והציפיות הסבירות של הצדדים, יש לנהל את ההתדיינות בהליך בדלאוור על פי דיני התאגידים של אותה מדינה, כאשר הגשת התביעה בישראל מהווה ניסיון פסול "לקנות פורום".

המניות מושא התביעה הן מניות ה Common המוחזקות על ידי המשיבים והן מניות ה Common A , אשר את ביטולן מבקשים המשיבים, הוקצו על ידי החברה האם של מבקשת 1, חברה הרשומה במדינת דלאוור על פי דיני מדינת דלאוור, שמשרדיה מצויים בקליפורניה.

לא ניתן לתבוע סעד הצהרתי שעה שניתן לתבוע סעד כספי

א. ככל שהמשיבים סבורים כי מגיעה להם תמורה בגין העסקה, היה עליהם לכמת את תביעתם, חלף הגשת תביעה לסעד הצהרתי או לחלופין להגיש תביעה למתן חשבונות. סעד הצהרתי לא יסיים את הסכסוך אלא יהווה את תחילתו ולפיכך אין התביעה למתן סעד הצהרתי עומדת בכללים להגשתה ככזו על פי ההלכה הפסוקה.

מבקשים 4-8, אף הם, הגישו בקשה לסילוק על הסף התביעה כנגדם וזאת מהטעמים הבאים –

העדר עילה והעדר יריבות – הסעדים המנויים בכתב התביעה אינם מופנים כלפי המבקשים, ששימשו בעבר נושאי משרה במבקשת 1. בהעדר סעד המופנה כלפי המבקשים 4-8, אין יריבות בין הצדדים והתובענה כנגדם ממילא נעדרת עילה. כך, הסעד ההצהרתי בעניין הבעלות בקניין הרוחני אינו קניינם של המבקשים 4-8 ואף לא נטען אחרת, הסעד לקבלת המידע ביחס למכירת מניותיהם של המשיבים (סעיף 93 לכתב התביעה) וכן הסעד להעברת מידע ביחס לחלוקת תמורת המכירה וביחס לחלוקת המניות מסוגCommon A והקצאתן (סעיף 94 לכתב התביעה) אינם רלבנטיים למבקשים 4-8. גם הסעד 'להשבת' הסכומים ששילמו המשיבים 1-3 בגין מימוש האופציות, ככל ששולמו, לא שולמו לידי המבקשים ומכאן כי הם אינם יכולים להשיב את שלא התקבל על ידם.

המבקשים 4-8 מוגדרים בכתב התביעה : "כדירקטורים בחברות..." (סעיף 15 לכתב התביעה) כשלא מובהר באילו חברות מדובר, באילו מועדים מדובר ומה הטענות כלפי כל אחד ואחד או מה המעשים המיוחסים לכל אחד מהם.

המבקשים חוזרים בבקשתם על טענות המבקשים 1-3 לחוסר סמכות עניינית של בית הדין לעבודה לדון בהליך, פורום לא נאות, אי כימות התביעה כנדרש. בעניין חוסר הסמכות העניינית, מטעימים המבקשים 4-8 כי בעניינם, מעבר לכך כי עילת התביעה אינה נובעת מיחסי עבודה, לא מתקיים התנאי הראשון שדורש סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, כאשר אין טענה כי המבקשים 4-8 שימשו כמעסיקים של המשיבים.

עוד מוסיפים וטוענים המבקשים 4-8 כי בסעיפים 93-94 לכתב התביעה מתבקש סעד למתן נתונים ומסמכים, הלכה למעשה מדובר בסעד למתן חשבונות. ראשית, הסעד לא יכול להיות מכוון כלפי מבקשים 4-8, שנית, המשיבים אינם עומדים בדרישות הדין לקבלת סעד למתן חשבונות ובכלל זה לא הוכיחו: 1. מערכת יחסים מיוחדת בינם לבין המבקשים ולא ניסו להראות כיצד המסמכים יכולים לסייע להם; 2. לא הוכיחו כי קיימת להם זכות תביעה לכאורה לגבי הכספים נשוא החשבונות המבוקשים.

התובעים, המשיבים 1-4, הגישו תגובתם לבקשות אלו. ואלו עיקרי תגובתם –

באשר לסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה - עילת התביעה מבוססת על הסכמי העבודה והפרתם על ידי המעסיק וגרם הפרתם על ידי הנתבעים האחרים. כך, גם הסעדים הם סעדים הנובעים מהפרת הסכמי ההעסקה. המשיבים מסרו במסגרת הסכמי העבודה קניין רוחני למעסיקה וזכותם לתבוע את ביטול ההענקה כתוצאה מהפרת הסכם העבודה.

למעשה מדובר בעתירה לקבוע בסעד הצהרתי כי הויתור שויתרו המשיבים על זכותם בקניין הרוחני, בידע ובפטנטים שפיתחו כקבוע בהסכם הויתור, שהינו חלק מהסכמי העסקה של התובעים, בוטלה בשל העובדה כי המבקשים הפרו את חובתם ליתן תמורה בעד הויתור. גם הסעד בדמות השבת דמי המימוש של האופציות נובע מהפרת הסכם העבודה.

מדובר במניות שניתנו כתמורת עבודה, חלף שכר, וכחלק מתנאי השכר והעסקה של המשיבים. פעולת המבקשים, לפיכך, מהווה הפרת חובה לשלם תמורה עבור העבודה והתנהלות שלא בתום לב במסגרת יחסי העבודה, אף אם מדובר ביחסים שהסתיימו. ריקון המניות מתוקף בדיעבד, מהווה חלק ממערכת יחסי העבודה והפרה של החובות הנובעות ממנה.

באשר לפורום הנאות - בהסכם בין הצדדים קיים סעיף שיפוט בישראל, המבקשים כולם הינם תושבי ו/או אזרחי מדינת ישראל, ישראל הוא מקום העבודה, מקום עריכת ההסכמים וביצועם, מקום ההענקות של הקני ין הרוחני, מקום מימוש האופציות ומקום ביצוע ההפרות המהוות את עילת התביעה.

באשר לבקשת מבקשים 4-8 לסילוק התביעה כנגדם על הסף –
סעיפים 94, 95 בכתב התביעה, שעניינם מתן סעד של מתן אינפורמציה וסעד של השבה, מכוונים גם כלפי מבקשים 4-8.

המבקשים 4-8 היו דירקטורים בחברה המעסיקה בתקופה הרלבנטית והם גרמו להפרת החוזה שבין המשיבים 1-4 למבקשת 1. בנוסף, המבקשים 4-8 הפרו חובות חקוקות כלפי המשיבים, כגון חובותיהם בהתאם לחוק החברות, כאשר עילת הפרת חובה חקוקה מצויה במסגרת סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה.

עניינה של התביעה בגרם הפרת ההסכם על ידי מבקשים 4-8 (סעיף 7 לכתב התביעה). בנוסף, המבקשים כולם נטלו את מניות המשיבים והעבירו אותם ללא ידיעתם, בכפיה ובעורמה לצד ג' ומדובר בהסגת גבול במיטלטלין, עוולה לפי סעיף 31 לפקודת הנזיקין, המצויה במסגרת סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה.

לתגובת המשיבים התקבלו תשובת המבקשות 1-3 וכן תשובת המבקשים 4-8 ואלו עיקרן –

המבקשים חוזרים על טענותיהם בבקשה ומחדדים כי טענת ה'הפרה' נעשתה שנים לאחר סיום עבודתם של המשיבים 1-4 במבקשת 1; שנים לאחר שהסכם האופציות יושם והם מימשו את האופציות למניות.

טענות המשיבים בסעיפים 28,36, ו – 54 לתגובה , בדבר חובת המבקשות 1-3 לדאוג לאי ריקון תוקף המניות וחבלה בערכן וחובת מבקשות 1-3 לנהוג בתום לב בקיום ההסכם תוך שמירת ערך המניו ת, מעבר לכך כי מדובר בחובות חדשות מרחיקות לכת ביותר של חברה כלפי בעלי מניותיה, הינן טענות חדשות, שלא בא זכרן בכתב התביעה, ללא כל ביסוס בהסכם, חקיקה או בפסיקה.

מעבר לכך, מדובר בטענות שאינן עומדות במבחן המציאות וההיגיון הכלכלי, כאשר לוּ הייתה קיימת חובה כזו של שמירת ערך המניות, חברות בכלל וחברות הזנק בפרט לא היו מצליחות לגייס משקיעים. זאת ועוד, לשיטת המשיבים, לבית הדין תהא סמכות לדון בכל תביעה של בעלי מניות בקשר למניות שמקורן ביחסי עבודה לשעבר, ואשר ערכן של מניות אלה ירד, עקב פעילות של החברה או בעלי מניותיה.

המשיבים אינם מתמודדים עם הטענות שהעלו המבקשים בנוגע לסמכות לדון בשאלת הבעלות בקניין הרוחני והתיישנות תביעה זו.

המשיבים מודים כי עתרו למתן צווי עשה מאחר ואין להם מידע, ובדיוק במצב כזה לא יינתן סעד הצהרתי.

כדי להתמודד עם טענות המבקשים בדבר פורום לא נאות, טענו המשיבים כי הסכם האופציות הוא שהופר, אלא שהסכם האופציות קוים כלשונו. משמומשו האופציות והמשיבים הפכו לבעלי מניות, אין משמעות עוד להסכם האופציות/לעובדה כי היו בעבר עובדי המבקשת 1.

המשיבים בתגובתם מודים למעשה כי הם מייחסים למשיבים 4-8 הפרת חובות על פי חוק החברות, טענות המשיבים ביחס ל"השגת גבול במטלטלין" אין להן זכר בכתב התביעה ומדובר בשינוי חזית.

ביום 22.6.2017 התקיימה ישיבה מקדמית בהליך בפני כבוד השופט אלעד שביון . במסגרת הדיון המקדמי חזרו הצדדים על טענותיהם והתאפשר להם להשלים טענותיהם בעל פה בעניין הבקשות שהכרעתם התבקשה .

דיון והכרעה

בקשות המבקשים מחזיקות טעמים רבים העומדים בבסיס בקשתם לסילוק התביעה על הסף. בראש ובראשונה יש להכריע בשאלת הסמכות העניינית, שכן הכרעה בסוגיה זו תשליך בהכרח על הצורך לדון ולהכריע ביתר הטענות שהובאו בתמצית לעיל.

סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט – 1969 (להלן: "החוק") מגדיר את סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה וקובע את גבולות ההתדיינות בפניו :

"(א) לבית דין איזורי תהא סמכות ייחודית לדון -

בתובענות בין עובד או חליפו למעסיק או חליפו שעילתן ביחסי עבודה, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עבודה ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש];"

בית המשפט העליון בע"א 2618/03 פי. או . אס (רסטורנט סליושנס) בע"מ – ליפקונסקי (פ"ד נט(3) 497, 508) קבע אף הוא:
"סמכותו הייחודית של בית הדין האזורי לעבודה בענינים מסוימים מחד, וסמכותם הכללית והשיורית של בתי-המשפט האזרחיים – המעוגנת בעקרון שלטון החוק מאידך, מגבשות איזון כדלקמן: ענינים שבסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה יידונו אך ורק בבית הדין לעבודה, אך לא יידונו בבית הדין לעבודה אלא ענינים אלה" (הדגשה במקור, מ.ק).

מכאן עולה כי הפרשנות אותה יש ליתן לסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה היא דווקנית ומצומצמת. ב בר"ע (ארצי) 67197-01-17 רותם גיספאן – בסט שירותי קרור בע"מ (2017) (להלן: " פסק דין גיספאן") נקבעו דברים אלה לעניין תיחום סמכויותיו של בית הדין לעבודה:

"בענין רוחם נקבע, כי תיחום הסמכויות בין בתי הדין לעבודה מבוסס על מבחן תלת שלבי: מבחן זהות הצדדים – היינו: האם מדובר בתביעה שבין עובד למעסיק ; מבחן העילה – האם העילה נסובה על יחסי עבודה ; העילות שעליהן נסוב כתב התביעה – ובמיוחד האם מבוססת התביעה על עילות נזקיות שאינן בסמכותו של בית הדין לעבודה".

האם עילת התביעה בהליך זה מתבססת על זכויות שהוקנו למשיבים מכח משפט העבודה או שמא נוגעת היא לזכויות שלטענתם נמנעו מהם ב'כובעם' כבעלי מניות? כאמור, במסגרת בחינת הבקשה שלפני, יש לשאול בראש ובראשונה האם האכסניה בה בחרו המשיבים להגיש תביעתם היא אכן האכסניה המתאימה לכך.

כאמור לעיל, טענת המבקשים בפני היא כי עיקר טענת המשיבים לנזק שנגרם להם כתוצאה מהוספת סוג חדש של מניות מסוג Common A ועל כן אין סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה נפרסת על טענות אלו.

מחדדות המבקשות בבקשה וטוענות כי לוּ היו טוענים המשיבים כי נמנעה מהם האפשרות לממש את האופציות שניתנו להם בשל גורמים הנובעים במישרין מיחסי עבודה (לדוג' פיטורים בחוסר תום לב לפני מועד הבשלת האופציות) הרי שניתן היה לברר את התביעה בין כתליו של בית דין זה. אך כאשר הטענה היא כי נמנעה מהם אופציה לקבלת רווח מהמניות בשל גורמים חיצוניים ליחסי עבודה, אין מקומה של התביעה להתברר בפני בית דין זה, שכן טענות אלו רלוונטיות לכל מי שהחזיק נייר ערך כזה, יהא מעמדו אשר יהא (בעניין זה מפנות המבקשות 1-3 והמבקשים 4 -8 בבקשתם לע"ע (ארצי) 479/09 אורי ערד נ' קומברס בע"מ, ניתן ביום 4.2.2010).

עיון בכתב התביעה ובבקשות לסילוק על הסף מעלה כי אין למעשה חולק באשר לדרך בה הפכו המשיבים לבעלי מניות בחברת האם של מבקשת 1, כאשר ברור כי הדבר היה, כפי שקורה 'חדשות לבקרים' מכח היותם עובדי המבקשת 1 וכחלק מתנאי ההתקשרות עימה.

השאלה שעלינו להידרש לה היא האם עילות התביעה והסעדים הנגזרים מהן, מתבססות כעת על זכויות וחובות הנובעות מכח אותה מעטפת הסכמית?

טוענים המשיבים בסעיף 71-74 לכתב התביעה כי:

"71. עולה כי בשלב מסוים בשנת 2011 יצרה החברה, ללא צורך ענייני ומבלי לקיים הליכים כדין, סוג מניות חדש מסוג Common A .

72. עפ"י טענת החברה, סוג מניות זה הוגדר ככזה המיועד למתן אופציות לעובדים אך מסתבר בדיעבד כי נעשה בו שימוש כדי לחלק טובת הנאה לחברי הנהלה ע"ח העובדים.

73. כפי שנראה בבירור מרשימת בעלי המניות נספח ח', באופן מכוון לא נרשם מיהם המחזיקים במניות מסוג Common A והן רשומות בטבלה כאילו לא הוקצו.

74. התובעים ובעלי מניות רגילות אחרים פנו לחברה חזור ופנה, פעמים רבות על מנת לקיים אסיפת בעלי מניות, לקבל דיווח ותשובות לשאלותיהם אודות העסקה וכן בבקשה לקבל פירוט מיהם אלה שקיבלו הקצאה של מניות Common A.

(הדגשות אינן במקור, מ.ק, כאן ומכאן ואילך).

בסעיף 76 לכתב התביעה מציינים המשיבים כי: "יצירת סוג מניות רגילות מיוחד לצרכי אופציות הוא דבר שאינו מקובל ונעשה מתוך כוונה תחילה לפגוע בתובעים". בסעיף 81 נטען כי: "במועד "המכירה" הייתה פעילות החברה רווחית ולא הייתה הצדקה עניינית לקיפוחם של מרשיי". כיוון שכך מוסיפים המשיבים וטוענים בסעיף 82 לכתב התביעה כי: "הסכמת התובעים לשימוש שנעשה בקניין הרוחני שפיתחו הושעתה ובוטלה כל עוד לא שולמה תמורת המניות, הודיעו התובעים לנתבעים כולם ולרוכשת כי נאסר על מי מהם לעשות כל שימוש בקניין רוחני".

עוד מבהירים המשיבים בסעיף 89 לכתב התביעה, כי אומנם בשלב מסוים החליטה החברה להעביר את האחזקות בחברה לחברה שנרשמה בארה"ב בשם דומה, אך הסכמי האופציות נותרו על כנם. מדובר, לטענת המשיבים, במהלך מלאכותי, כאשר החברה הרשומה בדלאוור היוותה צינור חסר תוכן שנועד לשרת מטרות שאין להן קשר עם טובת החברה ו/או לשמש פלטפורמה לקיפוח בעלי מניות.

אף כי בסעיף 91 לכתב התביעה מציינים המשיבים כי עילת התביעה מקורה בחוזה העבודה, אין בכתב התביעה פירוט וביסוס בנוגע לטענה זו. למעשה, הטענה היחידה היא כי הקצאת האופציות למשיבים 1-3 / הענקת המניות למשיבה 4 ניתנו כחלף שכר ותמורת הסכמתם לוותר על זכויותיהם בקניין הרוחני שפיתחו.

אלא שהטענות שפורטו במסגרת כתב התביעה הן כי כתוצאה ממעשיה של חברת האם, שקיימת טענה כי מדובר 'בצינור חסר תוכן', רוקנה המבקשת 1 את ערך המניות שבידי המשיבים מתוכן, שעה שבעסקת המכירה לא היו זכאים לתמורה, בשונה מבעלי מניות מסוג Common A . בעניין זה טוענים המשיבים כי מכח אחריותה של המבקשת 1, כמעסיקה, היה עליה להמשיך ולדאוג לערכן של המניות מסוג Common ובכך שלא עשתה כן, הפרה את התחייבותה לנהוג בתום לב כלפי המשיבים, כעובדיה לשעבר.

אין בידי לקבל את הטענה כי עילת תביעה זו, שמצאתי כי היא העומדת במרכז ו של ההליך, מקימה לבית הדין סמכות עניינית לדון בה. המשיבים קיבלו אופציות לרכישת מניות או מניות בעניינה של משיבה 4, מכח היותם עובדים. עם מימוש זכות זו פקעה זכותם ההסכמית למימוש האופציות. זהו, אם תרצו, 'קו הגב ול' בין תביעת עובד הטוען להפרת הסכם למימוש אופציה על ידי מעסיקתו שבתנאים מסוימים ובכפוף למבחן העילה יידון בבית דין זה, לבין תביעת בעל מניות, המחזיק במניה וטוען טענות בעניינה של המניה גופה, ערכה ושוויה , שאין מקומה להתברר בפני בית הדין לעבודה.

טענת המשיבים, כפי שהובאה בכתב התביעה, אינה בקשר עם אותה זכות היסטורית שהוענקה להם במסגרת הסכם העבודה אלא עם פעילות שביצעה המבקשת 1 / המבקשת 2 שיש להן, כך לטענת המ שיבים, השפעה על שווי המניות, בהן הם מחזיקים.

הלכה היא שכאשר עילת התביעה נוגעת לפגיעה בתובע "בכובעו" כמחזיק ניירות ערך, נעדר בית הדין סמכות עניינית לדון התביעה. בעניין זה נפנה לדברים שנכתבו על ידי כבוד השופט רבינוביץ בע"ע (ארצי) 479/09 אורי ערד נ' קומברס בע"מ, ניתן ביום 4.2.2010, אליו הפנו המבקשים בבקשותיהם, וכך כתב -

" 13. מעיון מדוקדק בכתב התביעה למדים אנו כי טענתו של המערער כלפי המשיבים אינה כי נגרם לו נזק כתוצאה ממעשים שעשו ושהובילו לחסימת האופציות על ידי הרשות לנירות ערך בארה"ב. אין חולק, כי לו הייתה זו טענתו של המערער היה בית הדין האיזורי לעבודה נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה, שכן היא נוגעת למעמדו של המערער כמחזיק ניירות ערך.

14. אלא מאי? מסעיפי כתב התביעה כפי שצוטטו לעיל, למדים אנו כי טענתו של המערער היא כי המשיבים הפרו את חוזה העבודה בין הצדדים ופעלו כלפיו בחוסר תום לב כאשר החליטו לפטרו במועד בו לא יכול היה לממש את האופציות שהוקצו לו בעבר. לא יכולה להיות מחלוקת כי טענה זו נמצאת בגדר סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה בהיותה נובעת מיחסי העבודה בין הצדדים."

גם בענייננו אנו ולאחר שעיינתי עיון מדוקדק בכתב התביעה, דומה כי הטענות שמעלים המשיבים הן כלפי פעולות שעשתה המבקשת 1, ייתכן שבאמצעות מבקשות 2 ו – 3, שיש בהן כדי להשפיע על שווי/העדר שווי המניות שבחזקתם.

משכך, גם הסעדים שביקשו המשיבים בכתב התביעה הם סעדים המבקשים לתוּר אחר אופן חלוקת התמורה, חלוקת המניות מסוג Common A ומדובר בסעדים המבקשים להתחקות אחר פעילות המבקשות בתחום דיני התאגידים אשר השפיעו על כלל מחזיקי ניירות הערך שלהם.

לא מצאתי כי בבסיס עילות התביעה כפי שהופיעו בכתב התביעה ובסעדים להם עותרים המשיבים עומד סכסוך שמקורו ב 'עולם העבודה' ושנוצר בשל יחסי עובד מעסיק שהתקיימו בין המשיבים למבקשת 1, כל משיב/ה ותקופת התקשרותו הוא/היא עם המבקשת 1.

עילת התביעה ומקור הסכסוך הוא בפעולות המבקשות - וייתכן כי אף בפעולות המבקשים, ובשלב זה בוודאי שאין בפנינו את התמונה המלאה ואף לא את ראשיתה של זו – הקשורות בהוראות דיני החברות, אשר השפיעו על המשיבים כמחזיקי ניירות ערך, ככאלו.

אין בכך, לטעמנו, כי אותם ניירות הערך הגיעו לידי המשיבים היסטורית מכח מעמדם כעובדים כדי להקים או לבסס סמכות עניינית לבית דין זה, כאשר עילת התביעה אינה 'עילה שביחסי עבודה' כדרישת סעיף 24(א)(1) לחוק.

משכך, צודקים המבקשים כי אין לבית דין זה סמכות לדון בתביעה זו, שעניינה במהותה טענות סביב עושק המיעוט, כאשר בהקשר זה קובע סעיף 191 (א) לחוק החברות התשנ"ט – 1999:

191. (א) התנהל ענין מעניניה של חברה בדרך שיש בה משום קיפוח של בעלי המניות שלה, כולם או חלקם, או שיש חשש מהותי שיתנהל בדרך זו, רשאי בית המשפט, לפי בקשת בעל מניה, לתת הוראות הנראות לו לשם הסרתו של הקיפוח או מניעתו, ובהן הוראות שלפיהן יתנהלו עניני החברה בעתיד, או הוראות לבעלי המניות בחברה, לפיהן ירכשו הם או החברה כפוף להוראות סעיף 301, מניות ממניותיה.

משכך סברתי, וכאשר במהות הדברים מבקשים, לטעמי, המשיבים להסיר את הקיפוח שנוצר לטענתם בשל התנהלות המבקשת 1 או מי מטעמה, אין מקום לדון ביתר טענות המבקשים לסילוק על הסף, שכן לא זו האכסניה המתאימה לדון בשלל הטענות שהועלו, אשר ידונו בפני המותב שיישב בדין.

סוף דבר

כפי שפורט לעיל, בהתאם להוראות החוק ו להלכה הפסוקה, אין מנוס אלא לסלק התביעה על הסף בהיעדר סמכות עניינית לדון בה. משכך, הריני מורה על מחיקת התביעה.

אטעים כי אף שסעד של סילוק על הסף ניתן במקרים חריגים, הרי שסילוק תובענה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית שונה הוא, שכן מחיקתה מטעם זה אינה מונעת את בירורה בפני בית המשפט המוסמך (ר' פס"ד גיספאן שאוזכר לעיל).

לאור תוצאת פסק הדין, יישאו המשיבים בהוצאות המבקשות 1-3 בגין ה גשת הבקשה בסך כולל של 3,000 ₪ וכן בהוצאות המבקשים 4-8 בגין הגשת הבקשה מטעמם בסך כולל 3,000 ₪. ההוצאות ישולמו תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ה אב תשע"ז, (17 אוגוסט 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .