בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 24704-11-16

לפני:

כב' השופטת שרה מאירי - אב"ד
נציגת ציבור (עובדים גב' הילה ידיד-ברזילי
נציג ציבור (מעסיקים) מר יוסף רובינשטיין

התובעת
(הנתבעת)
זיפקום תקשורת בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד מיכל רוטשילד
-
התובעת
הנתבע (התובע)

1. חגית חסקלוביץ'
2. דורון ורדי

ע"י ב"כ: עו"ד עדי ינקלביץ

פסק דין

רקע ההליכים
ביום 10.11.16, הגישה זיפקום תקשורת בע"מ ( להלן: "זיפקום"), תביעה כנגד דורון ורדי ( להלן: "דורון"), לפיצוי כספי ונזיקי בגין הפרת חוזה העסקה, למתן צו מניעה המורה לדורון להמנע מכל מגע ו/או קשר מסוג כלשהו עם לקוחות זיפקום וסעד הצהרתי לחברת הביטוח כלל חברה לביטוח ( להלן: "כלל"), לפיו דורון אינו זכאי לכספים אשר הופרשו לטובתו לקופת הפיצויים, בהתאם לסעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים") והשבת כספי פיצויי פיטורים ששולמו ( להלן: "24704-11-16"; "התביעה הראשונה").
[ביום 26.06.17, כב' הרשמת סירבה למתן הצו, שכן לאור הסכמת הצדדים, לא נדרש צו שיפוטי, וכזה יינתן ככל שתוצג אסמכתא כי חברת הביטוח עומדת להורות על שחרור הכספים, הגם ששני הצדדים מבקשים שלא לעשות כן וכי נדרש צו שיפוטי על מנת למנוע את שחרור הכספים כאמור – ישוב בית הדין ויידרש לבקשה].
ביום 02.01.17, הגיש דורון תביעה כנגד זיפקום, לתשלום עמלות מכירה, הודעה מוקדמת, הפרשי שכר, פיצויי פיטורים ופיצוי בגין פיטורים בניגוד לדין, פדיון חופשה, הפרש דמי הבראה, הפרשות פנסיוניות ( להלן: "5378-01-17"; "התביעה השנייה").
ביום 03.01.17, הגישה חגית חסקלוביץ ( להלן: "חגית"), תביעה כנגד זיפקום, לתשלום עמלות מכירה, תמורת הודעה מוקדמת, הסתגלות, הפרשי עמלות, הפרשי שכר, פיצויי פיטורים, פדיון חופשה, הפרשות פנסיוניות ופגיעה בפרטיות ( להלן: "8223-01-17"; "התביעה השלישית").
ביום 22.03.17, ניתנה החלטת כב' ס.נ. (כתוארו דאז) השופט שמואל טננבוים, המורה על איחוד הדיון בתיקים.
יובהר כי חגית ודורון הינם בעל ואישה, אשר הועסקו ע"י זיפקום, חברה העוסקת במכירת ציוד מיחשוב ותקשורת ומתן שירותים בתחומים אלה.
מטעם זיפקום העידו המנכ"ל מר אסף שדה (להלן: "אסף"); מר משה אזן – מומחה לניהול מכירות וניהול תכניות שותפים עסקיים, אשר עבד בתקופה הרלוונטית לתביעות כיועץ חיצוני של זיפקום ( להלן: "משה"); גב' נילי דהאן, משנה למנכ"ל בזיפקום (להלן: "נילי").
דורון העיד לעצמו; חגית העידה לעצמה.

התביעה הראשונה
טענות זיפקום
דורון הפר את חובת הנאמנות, בעודו מקים תשתית לעסק מתחרה ו/או לעבודה בעסק מתחרה, ותוך שהשתמש במשאבי זיפקום.
ביום 10.06.14 נחתם הסכם בין זיפקום לבין חברת סי טי אם תקשורת מחשבים בע"מ ( להלן: "הסכם הרכישה" ו- "CTM" בהתאמה; נספח 3 לתצהיר זיפקום), לפיו זיפקום רכשה מ- CTM את פעילותה, לרבות מכירת ציוד מיחשוב ותקשורת ומתן שירותים בתחום זה ולרבות רשימת לקוחות מפורטת.
רשימת הלקוחות היוותה נדבך חשוב בעסקת הרכישה. בנוסף לתשלום עבור הרכישה, בהתאם להסכם הרכישה, התחייבה זיפקום להמשיך ולשלם ל- CTM אחוזים מהרווח הגולמי שתפיק מהפעילות שהועברה אליה לפי רשימת לקוחות פעילים של CTM, לרשימה שצורפה להסכם ( להלן: "רשימת הלקוחות"; נספח 4 לתצהיר זיפקום).
דורון הועסק ב- CTM כאיש מכירות, ולאחר הסכם הרכישה (ובהתאם לסעיפים 5 ו- 6 להסכם הרכישה), ומיום 15.06.14 , הֵחל לעבוד בזיפקום עד ליום 25.07.16 ; תחילה עבד בתפקיד מנהל מחלקת מכירות, ולאחר שלא הצליח בתפקידו הועבר (מיום 01.08.15) לתפקיד מנהל לקוחות בכיר [ להלן: "הסכם העסקה" ו- "הסכם השינויים" בהתאמה; נספחים 1 ו- 2 לתצהיר אסף].
במהלך התקופה בה שימש דורון כמנהל מחלקת מכירות, ניהל מערכת יחסים עם אחת ממזכירות זיפקום, אשר הייתה כפופה לו בתפקיד. מעשיו גרמו לשיבוש העבודה, שכן המזכירה זכתה לאיומים מצד חגית, אִשתו של דורון.
מעשיו של דורון גרמו לנזקים גדולים לזיפקום. המזכירה עזבה את העבודה יום אחד, ללא חפיפה ושולמו לה סכומים, לפנים משורת הדין.
בשנת עבודתו האחרונה, חלה ירידה בתפקודו של דורון, שיעור המכירות ירד, מיעט לקבוע פגישות עם לקוחות ולא פעל על מנת לשפר את ביצועיו. בדיעבד, התברר כי הדבר נבע בעיקר מהעובדה שדורון היה עסוק בהקמת תשתית לעסק מתחרה ו/או בחבירה לעסק מתחרה.
אסף, קיים עם דורון מספר שיחות, פנים אל פנים, בטלפון, ובדוא"ל, בחודשים שקדמו לסיום העסקתו, בהן התבקש לשפר ביצועיו. במקביל, התברר לזיפקום כי דורון מדבר סרה בזיפקום ובאסף, בפני עובדים אחרים.
ביום 14.07.16, התקיימה שיחה בין אסף לבין חגית, בה סוכם כי חגית תגיע לשיחת שימוע ביום ראשון שלאחריו. באותו היום התקשר אסף לדורון, על מנת לשמוע ממנו הסברים בעניין ההכפשות הנ"ל . בשיחה, ביקש דורון מאסף לסיים את ההעסקה שלו ושל חגית, וסיפר כי כבר כמה חודשים הם " מסודרים" והכינו תשתית לעבודה במקום אחר, עוד במהלך עבודתם בזיפקום.
בשיחה זו הודה דורון כי למעשה כבר חודשים הוא מתכנן ביחד עם חגית לעזוב את זיפקום, תוך שהוא משתמש במשאבי זיפקום על חשבון זמן העבודה [ להלן: "השיחה"; צורף כנספח 8 לתצהיר אסף].
חרף העובדה שהיה מדובר בהתפטרות, הסכימה זיפקום, לפנים משורת הדין, ועוד טרם נחשפו כל עלילותיהם של דורון וחגית, להתייחס להתפטרות כאקט של פיטורים, וזימנה את דורון לשימוע.
במהלך השימוע, שינה דורון את גרסתו והתכחש לבקשתו להתפטר, ובין היתר טען כי אינו זוכר את תוכן השיחה, שכן היה נתון ב"סערת רגשות".
לאחר ששקלה זיפקום את הטענות שהעלה דורון בשימוע, לא השתכנעה מטענותיו, וזאת הן לאור העובדה כי דורון עצמו ביקש להתפטר, והן לאור הראיות כי הפר את חובות הנאמנות שלו לזיפקום, התחרה בה ולאור ביצועיו אשר היו ירודים – החליטה על פיטוריו ואכן דורון פוטר ביום 24.07.16.
לאחר כשבועיים ממועד פיטוריו, התבססו חשדותיה של זיפקום, כי עוד טרם סיום העסקתו בזיפקום, פנה דורון ללקוחותיה, על מנת לשכנעם לעבוד עמו, במקום עם זיפקום.
לאור מידע זה , שלחה זיפקום, ביום 07.08.16 , מכתב התראה לדורון, לפיו עליו לחדול מיד מלפנות ללקוחותיה ולהכפיש את שמה [ נספח 13 לתצהיר אסף].
במכתב התשובה מיום 18.08.16 ( באמצעות בא כוחו), טען דורון כי חלק מלקוחות זיפקום, הם לקוחות אשר " זכותו" לעבוד איתם, כי הם לקוחותיו אשר " הולכים עימו" ממקום למקום, ומנה את רשימת הלקוחות אליה התייחס [ להלן: "מכתב תשובה"; נספח 14 לתצהיר אסף].
בתשובתו זו הודה דורון, כי הפר את חובת הנאמנות היסודית ביותר שבין עובד למעסיקו, עד שהוא מצהיר בריש גלי כי הוא התחרה ואף מתכוון להתחרות בזיפקום.
בין הלקוחות המוזכרים במכתב התשובה, נכללים הלקוחות שנרכשו מ- CTM בממון רב, ובנוסף מצויינים 3 לקוחות שגוייסו לאחר תחילת העסקתו של דורון בזיפקום ( מוניות יהודה מזרחי, ויצו ישראל, צ'אטווי).
בנוסף, ביום 17.08.16, מספר שבועות לאחר שהנתבע כבר לא עבד בזיפקום, התקבלה הודעת דוא"ל מטעם הלקוח, דן תחבורה, בו אישרה נציגתם פגישה עם דורון וחגית (לפגישה ביום 21.08.16 ), כאשר שניהם כבר לא עבדו בזיפקום [ נספח 15 לתצהיר אסף].
דורון הפר את סעיף 6 להסכם ההעסקה, המחייב אותו לנהוג בנאמנות, לא להוציא חומרים כתובים, ולא להעמיד עצמו במצב של ניגוד עניינים עם זיפקום.
בפועל, דורון הפר את חובת הנאמנות שלו, פעל במצב של ניגוד עניינים מוחלט, כאשר פעל מול לקוחותיה, הפרות אשר לא הוכחשו במכתבים מטעמו מיום 18.08.16 ו- 20.09.16.
דורון הפר את סעיפים 16 ( קניין רוחני), 17 (סודיות), ו- 18 (אי תחרות) להסכם ההעסקה.
סעיף 14.3 להסכם ההעסקה, מאפשר לזיפקום לסיים את העסקתו של דורון, ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויים.
אשר על כן, מבוקש לחייב את דורון בהחזר פיצויי פיטורין בסך של 11,666.98 ₪ ( השלמה לכספים שהופרשו לקופת הפיצויים); מבוקש סעד הצהרתי המופנה לכלל, לפיו הנתבע אינו זכאי לכספים אשר הופרשו לטובתו לקופת הפיצויים ועל כלל להשיבם לזיפקום.
כן מבוקש לחייבו בסך של 76,118.84 ₪, המהווים 50% ממשכורותיו ( ברוטו) של דורון, בין החודשים ינואר עד יולי 2016, חודשים בהם הקדיש חלק ניכר מזמנו לקידום עסקיו האישיים במקום לעבודתו בזיפקום.
עוד עתרה לסך של 300,000 ₪ ( בתצהיר אסף ובסיכומיה עתר לסך של 241,770 ₪), המהווים פיצוי עבור הנזק שנגרם לזיפקום מהתנהלותו של דורון, כאשר בחישוב נלקחה, ירידה בכ- 20% במכירות ( מינואר 2016 עד יולי 2016), כאשר מכירותיהם של כלל אנשי המכירות עלו בכ- 18.7%, וזאת מכיוון שדורון השקיע את זמנו ביצירת עסק מתחרה ולוּ היה עובד בזיפקום, כפי שמצופה ממנו, גם שיעור מכירותיו היה עולה.
בסיכומיה טענה זיפקום כי התבקש צו מניעה במסגרת התובענה, אך אין לו רלוונטיות עתה ( סעיף 10).

טענות דורון
עניינה של תביעה זו היא ניסיון חמור של זיפקום להמנע מתשלום כספים לעובד בגין תקופת ההעסקה וסיומה, תוך ניצול בוטה לרעה של הליכי משפט.
עם סיום יחסי העבודה, הגיש דורון דרישה בכתב לתשלום זכויות שלא שולמו בגין תקופת העסקתו, וכן דרישה לפדיון זכויות. אלא שבמקום לשלם לעובד את כל התשלומים והזכויות, פנתה המעסיקה והגישה כתב תביעה כנגדו.
זיפקום מסרבת בתוקף לאפשר גילוי ועיון בהסכם בינה לבין CTM, שכן עליה להוכיח כי מדובר ברשימת לקוחות שאכן נרכשה מ- CTM.
גם אם עפ"י ההסכם בין זיפקום לבין CTM רשימת הלקוחות עליה מנויים הלקוחות שבמחלוקת, אכן נרכשה באופן ספציפי בתמורה כספית, אין הדבר מעלה או מוריד מהתוקף המשפטי שיש לעסקת המכר של זיפקום ו- CTM, שכן לא רשימת הלקוחות ואף לא הלקוחות שבמחלוקת היו מלכתחילה בבעלות CTM, אלא מהווים את קניינו של דורון.
דורון הצהיר והעיד, כי כאיש מכירות תמיד עבר מחברה לחברה עם " תיק מכירות", וגם לזיפקום הגיע עם אותם לקוחות " שהולכים איתו שנים".
הלקוחות של דורון ידועים היטב לזיפקום, וזיפקום ניסתה לפנות מיוזמתה ללקוחותיו, אך ללא הצלחה. לקוחות אלו קשורים אליו בקשר הדוק כבר שנים רבות ומסרבים לקיים קשרי מסחר בלעדיו. זיפקום מבקשת למנוע ממנו פרנסה ( סעיף 8.6 לתצהירו).
כמו כן, יש רשימת לקוחות לחגית, שעוברים אִתה ממקום עבודה אחד למשנהו.
הפגישה עם דן תחבורה נקבעה טרם הפיטורים, פגישה שלא התקיימה.
זיפקום לא השקיעה ממון בהשגת לקוחות אלה, לכן לא יכולה להיות לה כל " בעלות" או קניין בקשר אליהם.
כמו כן, מוניות יהודה מזרחי וצ'טאווי אינם לקוחות של זיפקום, אלא של ברי מחשבים, בבעלות מר גל אלאלוף ( סעיף 36 לתצהיר דורון).
לקוחות אחרים שהגיעו לזיפקום במהלך עבודתו, באמצעותו, הם לקוחות של זיפקום. פרט ללקוחותיו של דורון, דורון לא פנה לאף אחד מהלקוחות שהתקשרו עם זיפקום בתקופת העסקתו ( סעיף 12 לתצהירו).
דורון מעולם לא פעל בעת עבודתו ואף אח"כ, להקמת תשתית לעסק מתחרה, ולראייה, הוא וחגית חתמו בלשכת האבטלה, ושברו תוכנית חסכון על מנת לממן את שהותם בבית, ומצאו עבודה רק בסוף חודש פברואר 2017 ( סעיף 25 לתצהירו).
במסגרת יחסיהם " העכורים" (בין אסף לדורון), הוציאו השניים " קיטור" האחד על משנהו. דורון לא התפטר מעבודתו, הוא זומן לשימוע לפני פיטורים, ללא כל סיבה לפיטורים וללא אפשרות להתכונן אליו. סיום העסקתו נבע אך ורק מרצון זיפקום לסיים את העסקתה של חגית, שדרשה את תשלום כל זכויותיה הכספיות עפ"י הוראות הסכם ההעסקה שלה.
ביום ו', 15.07.16, נשלח לדורון הזימון הראשון לשימוע לקראת פיטורין, אשר היה אמור להתקיים ביום א' )17.07.16). השימוע התקיים בכוונה לפטר את דורון מראש, ולא מתוך כוונה לקיים שימוע לעובד בלב פתוח ובנפש חפצה כדי לברר וללבן את הסוגיות השונות.
זיפקום עושה דין לעצמה עת אינה משחררת את פיצויי הפיטורים המגיעים לדורון ומבקשת לפעול כנגד גוף שלא נתבע בכתב התביעה.
דיון והכרעה
האם רשימת הלקוחות אשר פורטה במכתב התשובה היא קניינה של זיפקום והאם היא מהווה " סוד מסחרי" שלה ? [משרד עוה"ד ש.הורביץ; דן תחבורה; מכון הנרייטה סולד; אבנט רכיבים; ADT ; AMDOCS NBU/optima ; ויצו ישראל; אורעד/ AVID ; ברי מחשבים ( תתי לקוחות: סלע קפיטל; סלע נדלן; סלע קפיטל אינווסטמנט; עמותת יוניסטרים; ווצ'יטו; צ'אטווי; מוניות יהודה מזרחי) (להלן: "רשימת לקוחות")]
במסגרת יחסי עובד-מעסיק, המעסיק מביא עִמו את ההון המושקע במפעל, את היוזמה, הארגון, כלי עבודה, הידע המסחרי והעיסקי ואת הסיכון הכלכלי. כל אלה, הם מרכיבים של " זכות הקניין" של המעסיק המוכרת בדין ומעוגנת בסעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
מנגד, העובד מביא עִמו את כוח העבודה, זמנו ומרצו, הידע האישי שלו, המיומנות המקצועית ונכונות להעמיד את כל אלה לרשות המעסיק בתמורה לשכר עבודתו. יחד עם זאת, לעובד חופש עיסוק המאפשר לו לבחור את מקום עיסוקו ולשנותו, כל זאת בהתאם לחוק יסוד: חופש העיסוק [ ראה לעניין זה ע"ע ( ארצי) 80/08 דאטה פול בע"מ – יניב טכנולוגיות מדיה בע"מ ( פורסם בנבו,07.10.10) (להלן: "פס"ד דאטה פול"); ע"ע ( ארצי) 164/99 דן פרומר – רדגארד בע"מ, לד (1999) 294, 313].
האינטרסים השונים של העובד והמעסיק מועלים בחוזה העבודה, כך שהעובד אינו רשאי לעשות שימוש בקניינו של המעסיק בלא רשותו המפורשת והמעסיק אינו רשאי למנוע מן העובד לעשות שימוש בחופש עיסוקו, כגון למנוע ממנו לעבור לעבוד אצל מעסיק אחר, אף אם המדובר במעסיק מתחרה.
סעיף 5 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 מגדיר " סוד מסחרי" באופן כללי, סוגי מידע שונים, כל סוד מקצועי כולל כל נוסחה, תכנית, צרוף מידע, המקנה לו עדיפות על פני מתחריו [ ראה לעניין זה תא ( ת"א) 184/93 זנלכל בע"מ נ' פרי טעים בע"מ, תשנ"ה (1) 313].
המקור לאיסור החל על העובד לעשות שימוש בסוד מסחרי של המעסיק הוא בעיקר ביחסי האמון שבין הצדדים, העומדים ביסוד כל יחסי עבודה והאיסור חל בתקופת העבודה ולאחריה. סוד מסחרי הוא מכשיר או כלי עבודה בין אם רכש אותו המעסיק ובין אם פיתח אותו ( ראה לעניין זה פס"ד דאטה פול).
בפסיקה ענפה הכירו בתי המשפט ב"רשימת לקוחות" כסוד מסחרי של המעסיק, אשר צריך להיות לו " ערך מוסף" ההופך אותו ל"רשימה" בעלת " סוד מסחרי" והערך המוסף טמון בהשקעה ובתרומה של המעסיק ביצירת הרשימה [ ראה לעניין זה ע"א 9046/96 בן ברוך נ' תנובה - מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ ואח', נד (1), 625, 634].
כמו כן, יש לבחון האם יש ברשימת הלקוחות מידע שמקורו בהשקעת משאבים מצד המעסיק, מעבר ליצירת רשימה " טכנית", הכרוך בהשגת יתרון מסחרי, אשר לא נגיש לציבור, כמו גם השקעת המעסיק ברכישת רשימת לקוחות [ ראה לעניין זה ע"ע ( ארצי) 1141/00 הר זהב שירותי מזון בע"מ - פודליין בע"מ ואח', פד"ע לח (2003) 72, 80].
דורון טען כי רשימת הלקוחות הם לקוחותיו ש"עברו עימו" מחברה לחברה. עם זאת, לא הציג, ולו ראייה אחת, כי רשימת הלקוחות הם קניינו האישי.
רשימת הלקוחות, אשר הועברה מ- CTM לזיפקום, היוו קניינה האישי-עסקי של CTM, רשימה שנקנתה ע"י זיפקום. כאמור, זיפקום השקיעה כספים להשגתה ואף שילמה חלק מרווחיה מלקוחות אלה ל- CTM. המדובר בענייננו, במקרה חד משמעי ומובהק של " רשימת לקוחות" שהם בגדר סוד מסחרי!
בהיות דורון עובד שכיר בחברת CTM ולאחר מכן בזיפקום, אף אם ניהל קשרים אישיים עם לקוחות אשר רכשו מוצרים מהחברות בהן עבד, אין הוא יכול " לקנות" את הזכויות והפירות המגיעים מלקוחות אלו, ואין הם "קניינוֹ".
ברי, כי אין המדובר בשותף עסקי, אלא באיש מכירות, המקבל " עמלות" בגין מכירותיו. כשהרווח עובר לחברה בה הועסק. קבלת העמלות בגין המכירות, אינה מקנה לו זכויות קנייניות על הלקוחות.
ההסכמים בין זיפקום ל- CTM הינם חד משמעיים, כאשר CTM העבירה את פעילותה לזיפקום, ואף את רשימת לקוחותיה, ואף הוסכם כי תקבל חלק מהרווחים בגין לקוחות אלה שהועברו. דורון אף חתם על הסכם אי תחרות עם זיפקום, ברי כי דורון היה עליו לכבד הסכם זה!
דורון אינו יכול " לשלול" הסכמים בין מעסיקיו, שכן אין לו ולא יכולה היתה להיות לו כל השפעה באשר ל"סודות המסחריים" שהועברו בין החברות!
דורון העיד בפנינו, כי לא היתה בהסכם ההעסקה שלו עם CTM, התייחסות לרשימת הלקוחות וכי היא קניינו, וכי לא חשב להגן על קניינו הרוחני, וכי לא מבין מה זה קניין רוחני, ואף העיד כי היום מבין ויודע כמה חשוב החוזה ויודע שצריך לעבור על כל פרט ולא רק על תנאי העסקה, וכי לא זוכר אם היה לו תנאי "אי תחרות" עם חברות אחרות בהן עבד ( עמ' 15 שורות 14- 22; עמ' 25 שורות 14- 27).
בעדותו ובראיותיו מאשר דורון פנייה בתקופה שלא עבד בזיפקום, ללקוחה של זיפקום, על אף שחתם על סעיפים 17 ו- 18 להסכם ההעסקה בדבר איסור פנייה ללקוחות גם אחרי העסקתו. עולה עוד מעדותו(כי כך נהג גם במהלך עבודתו(דן) ומכל מקום, כך עולה גם מדבריו בהקלטה.
בעדותו, נשאל על 3 הלקוחות שצויינו במכתבו, אשר גוייסו בזמן עבודתו בזיפקום, וענה באופן הבא:
"ש. מתי גויס הלקוח מוניות יהודה מזרחי ?
ת. הוא לא לקוח שלי ולא של התובעת . הוא לקוח של ברי מחשבים. לא יודע מתי הוא גויס. ברי מחשבים עושה מה שזיפקום עושה. מאחר והוא לא גדול ... אני אוכל לבדוק בתצהיר מתי גויס הלקוח יהודה מזרחי.
לאחר שאני נשאל אני אומר בתוך תקופת עבודתי בזיפקום. הוא לקוח של ברי מחשבים.
ש. תאשר לי שגם ויצו ישראל וגם צ'אט ויי ?
ת. זה היה בזמן עבודתי בזיפקום".

מעבר להוכחת " סוד מסחרי" שנעשה בו שימוש, על זיפקום היה להוכיח מה היתה הפעילות המפרה של דורון ותוצאותיה. אין די בהוכחה כללית של קיום סוד מסחרי, אלא יש להצביע על פעילות ספציפית ועל נזק ספציפי. בהקשר זה יש לציין כי בסיכומיה טענה כי ייתכן ועצם הגשת התביעה היא שמנעה מדורון את פעולותיו. כמו כן, הגם שלא הצליח להקים עסק מתחרה, אך הוכח כי ניסה לעשות כן, יש לחייבו בהפרת חובת אמונים. כעולה מעדותו של אסף, אין בידיו מידע על לקוחות שדורון "לקח" בפועל, או על עסקאות שנעשו על ידי דורון, אשר גזלו את ה"סוד המסחרי" של זיפקום, ואף לא בירר עם לקוחותיה ולא ווידא כי אלה אכן הפסיקו לעבוד עמו ולרכוש ממנו. בהעדר פירוט הפעילות המתחרה, לא ניתן גם לבחון האם נגרמו לזיפקום נזקים ומהם .
אומנם בענייננו לא הוכח כי היה שימוש ב"מידע הסודי", יחד עם זאת ולאור הראיות שהוגשו על ידי זיפקום, ולאור הצהרותיו של דורון, כי לקוחות אלו שייכים לו ( טענה שנדחתה לעיל), שוכנענו כי הייתה לו כוונה להשתמש ברשימת לקוחות אלה, ולא ראה כל " פסול" בהתנהלותו מול הלקוחות, על אף ההסכם. כפי שהעיד בפנינו, לא ידע את משמעות ההסכם, אך אי ידיעה זו אינה פוטרת אותו מחובותיו.
לא נעלמו מעינינו הסתירות לכאורה בגרסתו של דורון (בתצהירו ובעדותו) אשר אינן מתיישבות עם "השכל הישר", כך הסתירה בין סעיף 12 ל- 25 לתצהירו, כאשר בסעיף 12 הצהיר כי פרט ל"לקוחותיו" לא פנה ללקוחות זיפקום (כשברי כי היה ניסיון בשלב כזה או אחר לפנות לרשימת הלקוחות המהווה את קניינה של זיפקום) ומצד שני, בסעיף 25 הצהיר כי לא הקים עסק מתחרה.
כמו כן, לא נעלם מעינינו כי בסעיף 10 למכתב ב"כ דורון לזיפקום, מיום 18.08.16 (נספח 14 לתצהיר דורון), יש הודאה מפורשת לפנייתו של דורון ללקוחות "למען הסר ספק יובהר כי פרט ללקוחות של דורון לרבות אלו שהופנו ע"י גב' חסקלוביץ, מרשי לא פנה לאף אחד מהלקוחות שהתקשרו עם זיפקום בתקופת העסקתו..." (הדגשה אינה במקור).
לא נוכל אף להתעלם מכך שלולא הוגשה התביעה דנן, ייתכן והיה מוקם " עסק מתחרה", אף שדבר זה לא הוכח חד משמעית. אחרת, אין ולא יכולה להיות "הצדקה" "להתעקשותו" של דורון כי רשימת הלקוחות היא קניינו האישי.
שוכנענו לעניין זה כי לא בכדי עלו חשדות בזיפקום , כי היו ממשיות וכי דורון וחגית ידעו והכינו מראש פעולתם ל"יום אחרי" עבודתם בזיפקום. כן, לא הוכיחו בפנינו כי אכן "שברו תוכניות חסכון" , או כי לא עבדו במשך כשנה.
חוזה עבודה בין הצדדים מושתת על יחסי אמון ועל חובת הנאמנות, החלה ביניהם. חובת הנאמנות, תום הלב וחובת ההגינות הנובעות מחוזה העבודה, מהוות את התשתית ליחסי עבודה הוגנים [ ראה לעניין זה ע"ע 1303/00 אלונה ליפשיץ - מדינת ישראל משרד החינוך והתרבות (פורסם בנבו, 23.11.03)].
אומנם, בהעדר ראיות לפעילות מתחרה בלתי לגיטימית, אשר היוותה הפרה של חובת שמירת הסודיות או חובת תום הלב, אשר כתוצאה ממנה דורון הפיק רווחים, על חשבון זיפקום – לא ניתן לחייב את דורון.
על כן, נדחים רכיבי התביעה, משלא הוכחו הנזקים ו/או ירידה במכירות זיפקום עקב פעילות ישירה של דורון לבניית עסק מתחרה ו/או תחרות ישירה שלו מול זיפקום או פעילות שלו עם מי מהלקוחות שברשימת הלקוחות.
באשר לצו המניעה, כפי שזיפקום טענה בסיכומיה, אין כרגע רלוונטיות לצו, שכן התקופה המוסכמת בהסכם ההעסקה חלפה.
באשר לפיצויי הפיטורים, ולמתן צו כנגד כלל, אף עילות התביעה לעניין זה להדחות – ובכך נדון בהרחבה במסגרת התביעה השנייה.
יחד עם זאת, שוכנענו כי היה בהתנהלותו של דורון משום התנהלות קלוקלת. כך שוכנענו כי היה בכוונתו להתחרות בזיפקום ומהתנהלותו עולה כי ניסה " לטמון ידו בצלחת" ולהגדיר את רשימת הלקוחות של מעסיקתו אותה רכשה בהסכם , כ"רשימת לקוחותיו" בין אם בעבר ובין אם בעתיד [במאמר מוסגר נזכיר כי דוקא לאור טענות דורון בתביעתו (ראה להלן, לדוגמא ס' 60) – ברי כי אין שחר לטענותיו בהגנה כנגד תביעת זיפקום] .
אין חולק כי "פניותיו" ללקוחות זיפקום, הן בבחינת "פגיעה במאגר לקוחותיה" ( סעיפים 17.1+ 18.1 להסכם ההעסקה), ודאי משום פעולה בנגוד עניינים.
כן, עדותו של משה הייתה משכנעת לעניין תפקודו של דורון במהלך עבודתו. עדותו על אופן תפקודו של דורון וה"הדרדרות" במהלך תקופת עבודתו לא נסתרה (עמ' 7 שורות 1- 13).
אשר על כן, ומששוכנענו כי פעל בחוסר תום לב ועוד במהלך עבודתו בזיפקום, אך לא הוכחו הנזקים הנטענים/לא הוּכחה זכאות זיפקום לסכומים שעתרה להם – הרי חרף דחיי ת התביעה, מצאנו לחייבו בהוצאות זיפקום בהליך, בסך של 10,000 ₪.

התביעה השנייה
טענות דורון
דורון הועסק ברצף זכויות מחברת CTM. כך עם קליטתו לעבודה בחודש 06/14, עמדו לזכותו 21 ימי חופשה צבורה, בהם הכירה זיפקום ביחס לעבודתו ב- CTM.
כך, זיפקום קיבלה תשלום בגין ימים אלו מ- CTM בסך של 21,500 ₪.
סיום העסקתו נבע מרצונה של זיפקום לסיים את עבודתה של חגית אשתו, אשר הייתה מועסקת אף היא בזיפקום ודרשה את תשלום כל זכויותיה הכספיות.
עם סיום העסקתו, פנה דורון לזיפקום וביקש לקבל את זכויותיו, וזו סירבה לשלם לו את המגיע לו בגין תקופת העסקתו וסיומה. למעשה, הקדימה זיפקום את דורון ואצה להגיש תביעה מופרכת כנגדו.
דורון עתר לתשלום עמלות מכירה; הפרשי שכר; פדיון חופשה; הבראה; פיצויי פיטורים; חלף הודעה מוקדמת; פגיעה בפרטיותו של עובד בכניסה לתיבת הדוא"ל שלו והתחזות לעובד; פיצויים על פיטורים שלא כדין.

טענות זיפקום
דורון הועסק ב- CTM כאיש מכירות, עובר להסכם הרכישה. בהתאם לסעיפים 5- 6 להסכם הרכישה, זיפקום החלה להעסיק חלק מעובדי CTM, בכפוף לבחירתה ולהסכמתה של זיפקום, ללא המשכיות של זכויות אותם עובדים. הוסכם במפורש כי CTM תפעל לסיום יחסי עובד-מעסיק והיא תהיה אחראית כלפי אותם עובדים ככל שיש למי מהם טענות ביחס לתקופה שבה הועסקו ב- CTM.
ההסדר לעניין ימי החופשה של דורון היה הסדר ייחודי ונעשה לבקשתו של דורון עצמו, שביקש כי במקום לפדות את ימי החופש שנותרו לו ב- CTM, CTM תעביר לחברה תשלום השווה לאותו פדיון ( בגין 20.5 ימי חופש), על מנת שזיפקום תזַכּה אותו בימי חופש שיירשמו לזכותו בזיפקום, וכך נעשה ( סעיף 44 לתצהיר אסף; נספח 19).
דורון למעשה התפטר בשיחה שהתקיימה בינו לבין אסף ביום 14.07.16, וזיפקום הסכימה, לפנים משורת הדין, וטרם נחשפו כל עלילותיהם של דורון וחגית, להתייחס להתפטרותו של דורון כאקט של פיטורים. למחרת ( ה- 15.07.16) נשלח מכתב לזימון לשימוע ליום ראשון בבוקר ( ה- 17.07.16; להלן: "מועד השימוע"). במועד השימוע, דורון לא הגיע לעבודה, מכשיר הטלפון שלו היה סגור ולא דיווח על העדרות. בצהרי היום הגיע מכתב מבאת כוחו של דורון (וחגית), בו התבקשה זיפקום ליתן לו הזדמנות נוספת לשימוע.
השימוע נדחה ליום 21.07.16, ולקראת מועד השימוע, התקיימה תכתובת ענפה בין ב"כ הצדדים. במהלך השימוע שינה דורון את גרסתו והתכחש לבקשתו להתפטר ואף סירב להתייחס לטענות שהועלו נגדו וטען כי איננו זוכר את תוכן השיחה, אפילו לא מילה אחת ממנה, שכן היה נתון ב"סערת רגשות".
לאחר שזיפקום שקלה את כל הטענות שהעלה דורון בשימוע שקויים לו (במעמד ב"כ) , השתכנעה (ולאור הראיות) כי דורון הפר את חובות הנאמנות שלו לזיפקום.
עפ"י הדין דורון הוא זה שהתפטר וזיפקום כלל לא הייתה זקוקה לקיים הליך שימוע, אולם הוא קויים לפנים משורת הדין.
לאחר כשבועיים ממועד הפיטורים, התבססו החשדות נגד דורון, ונודע לזיפקום כי עוד טרם סיים העסקתו, פנה ללקוחות זיפקום על מנת לשכנעם לעבוד עמו במקום עם זיפקום.

דיון והכרעה
האם דורון הועסק ברצף בזיפקום( במעבר מ- CTM)?
כאמור, לטענת דורון, משבתלוש שכרו הראשון (06/14) מופיעה יתרת ימי חופשה, יש באמור המשכיות/רצף העסקה של עבודתו ב- CTM.
אסף ציין כי זה היה הסדר מיוחד עם דורון שלא רצה לפדות את ימי החופשה, ובתמורה לכך CTM שילמה לזיפקום את ערך ימי החופשה שנותרו, על מנת שזיפקום תוכל לזַכּות את דורון בימי החופשה.
כך הוצג דוא"ל שהועבר מ- CTM לזיפקום, בדבר תשלום של CTM שהעבירה בגין ימי חופשה המגיעים לדורון בסך של 27,043 ₪, וזאת על מנת להעביר את התמורה כ"ימי חופשה", או כ"תשלום"(אגב, סכום גבוה מזה שטען לו דורון בתביעתו..)
הנה כי כן, אין מחלוקת כי התשלום בעד 20.5 ימי חופשה, שהיו צבורים לזכותו של דורון, שולמו ע"י CTM.
במידה והיתה " המשכיות" של ההסכם מ- CTM, הייתה זיפקום נושאת בעלות ימי החופשה ולא CTM.
עולה דווקא כי CTM " סיימה" את העסקתו של דורון בה, ומבחינתה, שילמה את כל הזכויות אשר היו מגיעות לו. שוכנענו כי העברת ימי החופשה בוצעה לבקשתו של דורון, שרצה להעביר את ימי החופשה הצבורים שלו ולא לפדות אותם בעת סיום העבודה ב- CTM.
עוד עולה מתלוש שכר מחודש 06/14 ( נספח ת/2 לתצהיר דורון), כי נרשמה תחילת עבודתו כיום 15.06.14 ולא היו לזכות דורון " ימי מחלה" צבורים, כפי שנעשה בגין ימי החופשה.
בנוסף, אין בפנינו הוכחה לכך כי דורון פנה בעת העסקתו לזיפקום לשינוי המועד של " תחילת העבודה" שצויין בתלושי שכרו. למעלה מן הצורך, נציין כי בהסכם ההעסקה שלו, אישר דורון את תחילת עבודה מיום 15.06.14 ( ראה נספח 1 לתצהיר אסף) – עובדה שלא הוכחשה ע"י דורון.
אין בסיס לטענותיו של דורון ל"רצף העסקה". אין בהסכם או בראייה אחרת שבפנינו כדי לקבוע כי נתקיים "רצף" העסקה בין CTM לזיפקום, למעט בנושא יתרת החופשה – ואף זאת, עפ"י הסכמה מיוחדת (בין 3 הצדדים).
על כן, תחילת עבודתו של דורון בזיפקום היא ביום 15.06.14 , ללא רצף.
האם דורון פוטר או התפטר?
לטענת זיפקום, דורון ביקש להתפטר בשיחה שהתקיימה עִמו ביום 14.07.16, אך קיימה לו שימוע, כביכול, בכוונתה לפטרו, לפנים משורת הדין.
ביום 21.07.16, התקיים שימוע, וביום 24.07.16, קיבל דורון מכתב פיטורים, כשפיטוריו נכנסו לתוקף ביום 25.07.16, לאור בקשתו להתפטר ולאור חשש ממשי לניגוד עניינים.
בתלוש השכר לחודש 07/16, קיבל דורון " השלמה לפיצויי פיטורים", ע"ס 11,666.98 ₪, אותם ביקשה זיפקום בתביעתה להשיב לידיה, עקב בקשתה לשלילת פיצויי פיטורים בהתאם להסכם בין הצדדים.
בשיחה שהתקיימה בין הצדדים, מעלה דורון בפני אסף אמירות אשר מעידות לכאורה על רצונו לסיים העסקה, כך באמירותיו הבאות:
"דורון: אסף, לא עובד, שחרר את שנינו
אסף: אין לי בעיה, אני אשחרר את שניכם. זה מה שאתה רוצה? אני אשחרר אתכם.
דורון: כן." ( עמ' 1 שורות 17- 18 לשיחה).
"אסף: ...משחרר את שניכם. אין בעיה. נשב ביום ראשון ונסגור את זה, כל אחד יקבל מה שמגיע, וזהו, לא קרה שום דבר.
דורון: סבבה" (עמ' 2 שורות 13- 15).
בהקשר לשיחה הנ"ל, דורון ציין בפנינו, ואף במועד השימוע, כי אינו זוכר אמירות כאלה, כי היה " בסערת רגשות" וכי הוא מעוניין להמשיך לעבוד. יצויין, כי דורון לא טען כי הדברים נאמרו "בעידנא" או כי הוא חוזר בו מרצונו להפסיק העסקתו/ם – אלא, רק שאינו זוכר בשל סערת הרגשות הנטענת.
בעת ההכרעה בשאלה מי מהצדדים רצה להביא את היחסים לידי סיום יש לבחון למי מהצדדים הייתה המוטיבציה להביא לניתוקם של יחסי העבודה. כאשר לא נעשה מעשה פורמלי של פיטורים או התפטרות, חייב המבקש להוכיח מעשה כזה ולהראות קיומה של התנהגות, שהיא מצב עובדתי, אשר אינו מותיר כל ספק לגבי כוונה להביא את היחסים לידי סיום. נטל ההוכחה כשמדובר בפיטורים הוא על הטוען לקיומם [ ראה לעניין זה ד"ר יצחק לובוצקי, סיום יחסי עבודה ( מהדורה רביעית) פרק 2 עמ' 6- 9 והאסמכתאות המובאות שם].
אין חולק בענייננו, כי אין בנמצא " הודעת פיטורים" חד משמעית. אומנם בשיחה בין דורון לאסף, דורון ביקש כי אסף " ישחרר" אותו, יחד עם זאת, קוים שימוע שלאחריו חזר בו דורון ( לעניין זה אין אנו קובעים אם אכן "זכר" דורון את תוכן דבריו אם לאו, ואף לא, אם היה "בסערת רגשות").
מנגד, דורון זומן לשימוע, ולאחר קיום שימוע, פוטר דורון מעבודתו, בהתאם לסיבות המפורטות במכתב הפיטורים מיום 24.07.16 , בין היתר בשל ירידה בהיקף המכירות, חשש ממשי לניגוד עניינים, התנהגות שאינה הולמת ועוד.
אמנם נזכר במכתב הפיטורים, כי בהתאם לשיחה שהתקיימה בין דורון לאסף, דורון ביקש " להיות מפוטר", יחד עם זאת, זיפקום פיטרה את דורון מסיבות הקשורות בעבודתו, כמפורט במכתב הפיטורין.
אשר על כן, הגם שלא נסתר רצונו של דורון לסיים עבודתו (ועבודת חגית) בזיפקום – בסופו של יום, הבשיל ההליך ל"פיטורין".

עמלות מכירה
דורון עתר לתשלום סך של 5,302 ₪, עמלת מכירה בשיעור 2% בגין הלקוח הנרייטה סולד בקשר לעסקה בסך 68,000 דולר ( עמלה בסך 5,114 ₪); לעמלת מכירה מהלקוח צ'אטווי בקשר לעסקה בסך 2,500 דולר ( עמלה בסך 188 ₪).
בנוסף, עתר לתשלום סך של 11,666 ₪, בגין עמלת מכירה בשיעור 1% ממחזור מכירות של זיפקום למעלה מ- 48/42 מיליון ₪, בהתאם לסעיף 7.3 להסכם ההעסקה ובכפוף להחרגה בסעיף 4 להסכם השינויים מיום 22.07.15, זאת לתקופה שבין תחילת העסקתו ועד לסיומה ( לפני גיוסה של חגית לעבודה, עבור כל מחזור מכירות מעל 42 מיליון ₪, היה זכאי ל- 1% עמלת מכירות; ולאחר גיוסה לחברה, היעד הועלה ל- 48 מיליון ₪, משום שהוא כלל גם מכירות תוכנה; סעיף 55 לתצהיר דורון).
בהעדר דו"ח הכנסות מאומת, העמיד דורון את תביעתו למחזור מכירות של 50 מיליון ₪, קרי: טען לזכאות ל-20,000 ₪ בשנה, והואיל ועבד רק 7 חודשים בשנת 2015, טען ל- 11,666 ₪.
לטענת זיפקום, דורון תוגמל במשך כל תקופת העסקתו, ככל אנשי המכירות, עפ"י חשבוניות ולא לפי הזמנות, או קבלות. כל חשבונית שיצאה בזמן עבודתו שולמה. העסקאות הנטענות ברכיב זה נסגרו לאחר סיום עבודתו של דורון בזיפקום, על כן אין הוא זכאי לעמלה בעבורן. דורון זכה לקבל עמלות, אפילו עבור מכירות ש"התבצעו" בזמן שהיה בחופשה, בשבוע שקדם לסיום העסקתו; מנגד, היו עסקאות שדורון כבר זכה להנות מהעמלות בגינן, ואולם זוכו לאחר סיום העסקתו של דורון, והן לא קוזזו משכרו.
כמו כן, הסכם השינויים שינה את אופן תגמולו של דורון ובוטל הסעיף אשר זיכה את דורון בעמלה של אחוז מתוך מחזור המכירות ( סעיף 7.3 להסכם העבודה וסעיף 4 להסכם השינויים), כאשר בסעיף 4 נרשם בטעות סופר הסכום של 42 מיליון ₪, כשהסכום צ"ל לפי הסכם העבודה המקורי – 48 מיליון ₪. משמחזור המכירות לא הגיע ל- 48 מיליון ₪, דורון לא היה זכאי לעמלה זו. במשך שנה שלמה ( מיום שינוי הסכם העבודה), לא היו לדורון כל טענות בנושא.
סעיף 7 להסכם העבודה של דורון קובע כך:
"7.1 תמורת עבודתו בחברה תשלם החברה לעובד שכר ברוטו בסך של _15000_ ₪ לכל חודש ( להלן- "המשכורת").
7.2 בתוספת לשכר הבסיס יחושב עמלות בסך 2% מסך המכירות לפני מעמ עד למכירות של 800000 ₪ לפני מעמ, מעבר ל 800000 ש:ח לפני מעמ יחושב עמלה בסך 3% (הטעויות במקור).
7.3 מעל מחזור מכירות של החברה של 48,000,000 מליון שח לפני מעמ ישולם 1% עמלה מהמחזור, התשלום יהיה רבעוני ובסוף שנה יעשה חשבון סופי...."
בהסכם השינויים נקבע היתר כך:
"...
4. העמלה השנתית במחזור מעל 42,000,000 ₪ שנתי תרד מההסכם שלך ( מבדיקה כרגע אנחנו עומדים על קצת מעבר ל 21,000,000, כך שאין פגיעה בזה כי היות ואנחנו סביב היעד)
5. תתחיל לקבל עמלה של 1% על המכירות תוכנה שחגית מבצעת אצל לקוחות שלך כמו שאר אנשי המכירות בחברה..."
לא הוצג בפנינו, ע"י מי מהצדדים, תימוכין למכירות שבוצעו ע"י דורון באשר ללקוחות הנרייטה סולד וצ'אטווי. דורון טען בסיכומיו כי זיפקום לא גילתה מתי נעשו המכירות בפועל, מתי היא קיבלה תשלום ומתי הנפיקה חשבונית בגינן, ומשכך לטענתו , נטל ההוכחה רובץ לפתחה לעניין טענת פרעתי.
הסכם העבודה של דורון לא מציין מתי יבוצע בפועל התשלום בגין העמלות, האם לאחר הנפקת החשבונית או בעת ההזמנה ולמעשה, ההסכם שותק.
משזיפקום טוענת כי זה היה ה"נוהג", הייתה יכולה להציג ראיות בנקל. משלא הציגה ראיות הן מבחינת הנוהג בחברה והן מבחינת מועד הנפקת החשבוניות ( כשלא הוכחש כי אכן בוצעו הרכישות, אלא נטען כי החשבוניות הונפקו לאחר סיום העסקתו של דורון), כמו כן, לא הציגה ראיות בדבר טענתה כי היו לקוחות שזוכו בגין מכירות – אין בידנו לקבל את טענת זיפקום לעניין זה.
על כן, נעתרים אנו לתביעתו של דורון ומחייבים את זיפקום בתשלום סך של 5,302 ₪, בתוספת ה"ה וריבית מיום 01.08.16 ועד התשלום המלא בפועל.
באשר לעמלת המכירות השנתית, הוכח בפנינו כי המחזור השנתי ( מחודש 06/14 עד 06/15) וזאת עד להסכם השינויים של דורון (22.07.15), לא עלה על 48 מיליון ₪.
איננו מקבלים את טענתו של דורון לעניין זה כי לא הוצג דו"ח מבוקר של רואה החשבון. זיפקום הציגה מסמך מאומת ע"י רו"ח כדורי המתייחס להכנסות מכירות בשנה הרלוונטית. בחקירתו טען אסף כי רוה"ח "מאמת את הנתונים מול המשרד מול הנתונים שיש אצלו והוא חותם..." ובמידה והנתונים אינם נכונים הוא לא חותם על המסמך ( עמ' 44 שורות 8- 13).
עדותו לעניין זה הייתה אמינה ועקבית ולא נסתרה בשום שלב.
כן, שוכנענו כי היתה לדורון גישה לדו"חות המכירות בשוטף/לקראת שימוע, כמו כן לדוא"ל שלו.
על כן, נדחית התביעה בדבר הזכאות לעמלה השנתית. הנטל בנדון על התובע להוכיח קיומו של התנאי המת לה לזכאותו – וב העדר ראיות ל"מחזור מזכה" – אין לנו אלא לדחות תביעתו ברכיב זה.

הפרשי שכר
לטענת דורון, הוחסר מתלוש שכרו לחודש 07/16 סך של 698 ₪.
לטענת זיפקום, אכן נפלה טעות חשבונאית בנוגע ליום אחד שכר של דורון, הטעות תוקנה, יצא תלוש שכר מתוקן וכן הועבר לחשבונו סך של 377 ₪ ( סה"כ תוספת נטו) (נספחים 17 ו- 18 לתצהירו של אסף).
דורון לא התייחס בסיכומיו (ובראשית עדותו) לטענת זיפקום בעניין זה.
משהוצג בפנינו תלוש השכר המתוקן וההפרש הועבר לחשבונו של דורון, נדחית התביעה ברכיב זה.

פדיון חופשה
דורון עתר לסך של 29,032 ₪, עבור פדיון חופשה של 37.6 ימים ( מתוכם 21 ימים שהועברו מחברת CTM), מתוכם שולמו רק 16 ימים.
לטענת זיפקום, בהתאם לסעיף 10 להסכם העבודה של דורון, ניתן לצבור עד מקסימום 28 ימי חופשה. דורון בחר שלא לפדות את ימי החופשה שלו מ- CTM ולבקשתו הצדדים הגיעו להסדר ייחודי לפיו CTM שילמה לזיפקום עבור ימי החופשה, ובתמורה לכך, עמדו לזכותו של דורון 21 ימי חופשה עם תחילת עבודתו. יחד עם זאת, גם צבירה זו נחשבת ב- 28 ימים אותם רשאי במקסימום דורון לצבור בהתאם להסכם העבודה שלו.
בנוסף, בחודש יולי, שהה דורון בחופשה בת 12 ימים (5 מהם היה בחו"ל ו- 7 מהם שהה בחופשה בהוראת זיפקום).
סעיף 10 להסכם ההעסקה של דורון קובע כי:
"10.1 העובד יהיה זכאי ל 21 ימי חופשה שנתית ויוכל לצבור עד 28 ימי חופשה סה"כ
10.2 ימי החופשה ניתנים לצבירה לעד 28 ימי חופשה או לפדיון בעת סיום יחסי עובד מעביד
10.3 העובד יודיע לחברה 30 יום מראש על מועד יציאתו לחופשה"
עולה מהסכם ההעסקה כי לא ניתן היה לצבור יותר מ- 28 ימי חופשה. כל עוד דורון לא ניצל את ימי החופשה אותם צבר במהלך עבודתו ( ועד 28 ימים), היתה לזיפקום הזכות לא לצבור את ימי החופשה.
אין חולק כי דורון קיבל יתרת ימי חופשה מ- CTM (תלוש השכר הראשון). מנגד, בהסכם ההעסקה נקבעה צבירה של 28 ימי חופשה , ולא הוציאו מתחולת הזכאות שבהסכם העבודה את יתרת ימי החופשה שהועברה מ- CTM.
לא מתקבל על הדעת, עם זאת, כי "כיוונו" הצדדים להסכם העבודה, שדורון יוכל לצבור רק 7 ימי חופשה בשנת העבודה הראשונה; ומנגד, "חדלו" הצדדים (ובעיקר, זיפקום, שהנטל ברכיב זה עליה) – להוכיח כי ב מהלך תקופת עבודתו ניצל ימים אלה. כך גם לא הוכח כי קודם לשינויו של תלוש יוני, לא איפשרה זיפקום צבירה של יותר מ-28 ימים (כשלא הוכח אף מתי שונה התלוש).
לאחר ששקלנו כל אלה, ומשאין חולק כי ביולי קיבל דורון פדיון של 16 ימי חופשה ואף לא נסתרה טענת זיפקום כי ניצל בחודש זה 12 ימים – אנו קובעים כי דורון זכאי ליתרה שבתלוש יוני (35.24 יום) בנכוי 28 ימים שקיבל (בפועל וכפדיון) והיתרה ( 7.24 יום) תשולם לפי ערך יום חופשה ששולם בפדיון( 692.52 ₪ ) וסה"כ 5,013.84 ₪.

הבראה
לטענת דורון, משהועבר לזיפקום ברצף זכויות מחברת CTM, שם עבד 7 שנים, זכאי הוא להפרשים בסך של 815 ₪.
כאמור, לא הוכח רצף העבודה של דורון. למעט ההסדר המיוחד לעניין ימי החופשה , לא היה כל "רצף " בעבודתו.
דורון החל עבודתו בזיפקום ביום 15.06.14, כאמור בהסכם העבודה האישי שלו, וכאמור בתלושי שכרו.
על כן, נדחית התביעה ברכיב זה.

פיצויי פיטורים
לטענת דורון, אף שפוטר ביום 25.07.16, מסרבת זיפקום לתת לו טופס 161 ולשחרר לו את הכספים הצבורים לטובתו בקרן פ"פ וזיפקום מבקשת, אף ללא הצדקה, להחזיר השלמת הפיצויים ששילמה במשכורתו האחרונה (07/16).
בנוסף, בחישוב פיצויי הפיטורים, לא חושבו עמלות בגין תקופת עבודתו. על כן, זכאי דורון לסך של 50,977 ₪, בהפחתה של 11,667 ₪ ששולמו בתלוש 07/16 ולפיכך, ליתרה בסך של 39,310 ₪.
לחילופין, זכאי הוא לשחרור הכספים שהצטברו בביטוח המנהלים על שמו והשלמת היתרה ל- 39,310 ₪.
לטענת זיפקום, משדורון הפר את חובת הנאמנות, אינו זכאי לפיצויי פיטורים.
סעיף 1 לתקנות פיצויי פיטורים ( חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964, קובע את חישוב השכר לצורך פיצויי פיטורים, אשר מורכב משכר יסוד, תוספת ותק, תוספת יוקר המחיה, תוספת משפחה.
ביה"ד הארצי נתן דעתו לעניין זה וקבע כי אין לכלול עמלה ( המותנית בתנאי) בשכר הקובע, לצורך חישוב זכויות העובד. רכיב העמלות צריך להוות תמריץ אותנטי וככל שמותנה בתנאי הוא מהווה "תוספת" ולא "שכר" [ ראה לעניין זה ע"ע 60529-12-17 אלאס קסטיאל נ' רדיאנסי ( ישראל) בע"מ (לא פורסם, 23.01.19), פסקה 12].
משלא הוכח כי עמלות המכירה הם חלק מ"שכר יסוד", או כי העמלות לא היו מותנות בתנאי, ומשבענייננו, תנאי לקבלת העמלות היה עמידה ביעד המכירות – ברי כי אין להכניס לחישוב פיצויי הפיטורים את עמלות המכירה.
מנגד, לא הוכח בענייננו, כי יש מקום לשלילת פיצויי הפיטורים. אומנם קבענו כי התנהלותו של דורון לא הייתה בבחינת " טלית שכולה תכלת", מששוכנענו כי דורון ניסה לפנות ללקוחות, " לקוחות שהולכים אחריו" וזאת בניגוד לדין ובנגוד לחובותיו שבהסכם העבודה ; יחד עם זאת, לא הוכח חד משמעית כי הייתה הפרת אמונים מובהקת ו/או תחרות המצדיקה שלילת פיצויי פיטורים.
לכך נוסיף כי לא חל (ולא הוכח קיום) אף לא אחד מסעיפי משנה לסעיף 14.3 להסכם העסקה (גם לא גילוי מידע סודי לאחר/ניצול לרעה של מידע סודי על ידי עובד).
גם אם עובד הפר את חובות האמון החלות עליו ביחסי עבודה, אין זה מצדיק, בכל מקרה, שלילת פיצויי פיטורים, על אף שלביה"ד הסמכות לשלול פיצויי פיטורים או להפחיתם, תוך התחשבות במכלול נסיבות יחסי העבודה בין הצדדים [ ראה לעניין זה ע"ע ( ארצי) 659/08 טוליפ תעשיות הנדסה בע"מ נ' אלכסנדר פסחוביץ ( פורסם בנבו, 20.12.09)].
משהוכח בענייננו כי התובע פוטר, ומשבמועד הפסקת העבודה כך פעל המעסיק (ובאקט זה הסתיימו יחסי העבודה) ובהעדר ראיות מספקות (ולזמן הפסקת העבודה /לאחריה) שהיה בהן להצדיק שלילת פ"פ – זכאי דורון לפיצויי פיטורים.
אשר על כן, על זיפקום למסור לדורון טופס 161, ומכתב לשחרור כספים המופקדים בכלל.

חלף הודעה מוקדמת
דורון עתר לסך של 23,404 ₪ ( הכולל עמלות מכירה) בגין תשלום הודעה מוקדמת של חודש ימים, משפוטר ללא הודעה מוקדמת.
לטענת זיפקום, דורון אינו זכאי להודעה מוקדמת בשל הפרת חובת הנאמנות.
סעיף 1 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001 (להלן: "חוק הודעה מוקדמת") קובע שעובד זכאי בתקופת ההודעה המוקדמת ל"שכר העבודה המובא בחשבון לעניין חישוב פיצויי פיטורים לפי סעיף 13 לחוק פיצויי פיטורים". כלומר, התובע זכאי לתשלום הודעה מוקדמת בהתאם לשכר הקובע לתשלום פיצויי פיטורים.
בענייננו, עמלות שניתנו לדורון במהלך עבודתו הן עמלות מכירות מן העבר, ככל ובתנאי שעמד ביעדים, על כן, אין לקחת בחישוב ההודעה המוקדמת את רכיב העמלות. כך גם אין שכרו הקובע לפ"פ כולל את העמלות.
באשר לשלילת הודעה מוקדמת, עקב הפרת חובת האמונים, יש לבחון על פי הסכם העבודה, האם נשללה זכותו של דורון להודעה מוקדמת, בנסיבות בהן עילות הנטענות לשלילת הזכאות להודעה מוקדמת ( ולפיצויי פיטורים) נודעו לזיפקום לאחר שדורון סיים העסקתו.
סעיף 14.3 להסכם העבודה של דורון קובע כי:
"על אף האמור בסעיף 14.1 לעיל, בכל אחד מהמקרים המפורטים להלן, תהא החברה רשאית להביא הסכם זה לידי סיום בלא כל הודעה מוקדמת, וללא תשלום פיצויים כלשהם, לרבות, ומבלי לגרוע מכלליות האמור לעיל, פיצויי פיטורים ו/או פיצויים בגין סיום ההסכם ו/או הודעה מוקדמת:
14.3.1 אם הוכח כי העובד הפר את חובת הנאמנות שלו לחברה..."
במכתב הפיטורים, ציינה זיפקום בסעיף 9.2 כי עולה חשש ממשי לניגוד עניינים בין דורון לזיפקום, כי אינו זוכר את השיחה שהתקיימה ביום 14.07.16, ואינו מוסר גרסה כלשהי. כמו כן, בסעיף 13 צויין כי " החברה מוותרת בזאת על עבודתך בתקופת ההודעה המוקדמת. חלף הודעה מוקדמת ישולם לך בהתאם; במועד גמר החשבון או בסמוך לכך".
כאמור, הודעה מוקדמת לא שולמה לדורון.
בהתאם לסעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים ולהלכה , רשאי מעסיק לשלול בדיעבד פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת, עקב גילוי עובדות ונסיבות חדשות [ ראה לעניין זה ע"ע ( ארצי) 57033-11-13 ישראל כפרי – שניב תעשיות נייר בע"מ (פורסם בנבו, 10.11.16) (להלן: "פס"ד כפרי").
שוכנענו כי דורון ניסה לפנות לרשימת הלקוחות אשר טען כי הם " לקוחות שהולכים אחריו" וזאת בניגוד לדין ובנגוד לחובותיו לקיום בתום לב ולהעדר נגוד עניינים(אף במהלך עבודתו) .
הלכה פסוקה היא כי שלילת פיצויי פיטורין ותמורת הודעה מוקדמת נעשית במשורה, במקרים הקיצוניים ביותר [ ע"ע ( ארצי) 1126/00 מלון עציון בע"מ נ' אביעזר שרוני, (פורסם בנבו,22.10.02) שכן הפיטורים כשלעצמם, אף תוך כדי תשלום פיצויי פיטורים, הם עונש; דב"ע לא/3-3 רהיטי ירושלים רים בע"מ נ' נסים יוסף, פד"ע ב 215, 219 (1971)].
יחד עם זאת, זיפקום לא הוכיחה נזקים שנגרמו לה עקב מהלך זה. על אף שלא נשללו פיצויי הפיטורים על אף התנהלותו הקלוקלת של דורון, מצאנו כי יש לשלול את זכאותו לעניין ההודעה המוקדמת. בפס"ד כפרי נקבע כי יש להפעיל את סמכות ביה"ד להתערב בתוכנו של הסכם העבודה באופן מצומצם ובמקרים נדירים, שבהם ההסדר החוזי אינו מתיישב עם עקרונות יסוד כגון חובת תום הלב.
בענייננו, שוכנענו כי אכן היה לזיפקום יסוד ממשי לחשש לניגוד עניינים והפרת חובת תום הלב. כאמור, על אף שלא הוכח נזק ממשי, מעבר להפרת חובת הנאמנות, קבענו לעיל כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים.
יחד עם זאת, לשלול את הזכאות להודעה מוקדמת, שכן, עקב החשש הממשי, אשר הוכח מאוחר יותר כ"הצדקה", לא היתה החובה להעסיק את דורון בתקופת ההודעה המוקדמת, או ליתן לו פיצוי בשל כך.
דמי הודעה מוקדמת הינם שילוב בין רשת הגנה סוציאלית לבין פיצוי שניתן מכוח הסכם או בגין הפרתו. אשר לבסיס תשלום דמי ההודעה המוקדמת שנקבע בחוק הודעה מוקדמת, כבר נקבע שמדובר בתשלום שמהותו היא סוציאלית ולא פיצויית [ ראה לעניין זה ע"א 10961/04 המוסד לביטוח לאומי נ' מתן גוטר ואח' (פורסם בנבו, 04.09.06)].
יחסי הצדדים עלו על שרטון. בהתאם לדרישת זיפקום, דורון יצא לחופשה בתשלום לפני מועד השימוע, עקב חשש ממשי לניגוד עניינים. כאמור לעיל, מצאנו הצדקה לטענות זיפקום על התנהלותו של דורון, ואף להודאתו כאמור בכתביו כי רשימת הלקוחות הן לקוחות ש"הלכו עימו" וכי פנה אליהן, כך או אחרת . טענות זיפקום לעניין זה מבוססות היטב, על אף שלא הוכח נזק.
עוד יודגש כי עצם הפיטורים, גם הם מהווים עונש לא קל לעובד מעבר לשלילת ההודעה המוקדמת.
אשר לזכאות לפיצויי פיטורים והודעה מוקדמת של עובד אשר מכין את עצמו לקראת עזיבת העבודה, כך הבחין כב' השופט א. איטח בין פעולות הכנה של עסק עתידי – שהן לגיטימיות – לבין פעילות בעסק שהוקם, בלי לגלות זאת למעסיק. האחרונה יכולה להיות הפרת חובת הגילוי וקיום חוזה עבודה בחוסר תום לב [ ראה לעניין זה ע"ע 4675-05-14 חברת תוויות איכות בע"מ - לירון אהרון בן יאיר ( פורסם בנבו, 16.8.2015).
אם כן אין בפעולות הכנה של עסק פרטי עתידי של התובע, כשלעצמן, כדי להוות הפרת הסכם עבודה או התנהגות בחוסר תום לב. בהתאם, פיתוח הרעיון על ידי התובע והפעלת המיזם – כשלעצמם – אינם מעשים פסולים. כאמור, לא הוכח שהתובע גזל סוד מסחרי או לקוחות של המעסיק. גם אם היו פעולות שבוצעו בזמן העבודה, לא הוכח שתפקודו של דורון בזיפקום נפגע בדרך כלשהי עקב כך(כשגם עצם הפעולות להקמה – לא הוכחו) .
עוד נקבע בפסיקה כי נסיבות פיטורים המהוות הפרה חמורה של חובת נאמנות, מצדיקות שלילת הודעה מוקדמת, זאת כאשר היה מדובר בעובד אשר נפל פגם בהתנהלותו בתקופה שבה פעל למען מיזם פרטי [ ראה לעניין זה סע"ש ( אזורי ת"א) 41363-03-13 אורי יוסקוביץ נ' טלרד נטוורס בע"מ (פורסם בנבו, 15.10.17), אשר קבע כי אין לשלול הודעה מוקדמת שכן לא נגרם נזק למעסיק, ובערעור על פסה"ד בע"ע ( ארצי) 28788-11-17 אורי יוסקוביץ נ' טלרד נטוורס בע"מ ( פורסם בנבו, 11.12.18), נפסק כי נסיבות הפסקת העבודה, מצדיקות שלילת הודעה מוקדמת, אך לא נשללו פיצויי פיטורים מאחר ושולמו].
בענייננו, משהוכח כי נפל פגם בהתנהלותו של דורון כלפי זיפקום, משלא שללנו את פ"פ ששולמו, ובהנתן קביעותינו לעיל – מצאנו לשלול את דמי ההודעה המוקדמת – על כן נדחית התביעה ברכיב זה.

פגיעה בפרטיותו של עובד, כניסה לתיבת הדוא"ל שלו והתחזות לעובד
לטענת דורון יום לפני פיטוריו, ביום 24.07.16, שלחה זיפקום, מתוך תיבת הדוא"ל האישית שלו, זימון שני לאחד מלקוחותיו ( ש.הורביץ) בקשר לפגישה שנועדה ליום 26.07.16. משכך, עתר ברכיב זה לתשלום סך של 30,000 ₪.
לטענת זיפקום, לא שלחה זימון שני ומדובר בטענה מופרכת. בסיכומיה טענה כי לכל היותר המדובר בזימון שנשלח אוטומטית ממערכת ה"אאוטלוק", לאחר שדורון עצמו קבע את הפגישה במקור.
מהדוא"ל שצורף לתביעה ( ת/3), לא ניתן לדעת בוודאות, כי אכן נשלח " זימון שני" כאמור ללקוח. זאת ועוד, כפי שקבענו לעיל, רשימת הלקוחות הן קניינה של זיפקום ולא של דורון.
כמו כן, לא נשללה ה"התכנות", כטענת אסף בתצהירו ( סעיף 51), כי מזכירת המשרד, בתיאום עם דורון, עברה על דוא"ל על מנת לטפל בהזמנות. יודגש ויצויין כי תיבת דוא"ל במקום העבודה הנה תיבה המשמשת לצרכי עבודה של החברה מול לקוחותיה. לעניין זה לא נסתרה טענת אסף בסעיף 51 לתצהירו.
עפ"י ההלכה הפסוקה, אין מניעה כי המעסיק יחדור לתוכן התכתבות מקצועית בתיבת דוא"ל שהוא מעמיד לרשות עובדיו.
[ראה לעניין זה ע"ע (ארצי) 90/08 טלי איסקוב ענבר נ' מדינת ישראל – הממונה על חוק עבודת נשים ואח' (פורסם בנבו, 08.02.11) (להלן: "פס"ד איסקוב")].
גם אם נקבל את טענתו של דורון כי זיפקום שלחה זימון שני לאחד מ"לקוחותיו ", בקשר לפגישה שנועדה להתקיים – כקביעתנו לעיל, לקוחות אשר דורון עבד ע ִמם הם לקוחות זיפקום וברי כי לא נעשתה כל "פגיעה בפרטיותו" של דורון אף אם נשלחה הודעה שנייה מתיבת הדוא"ל של דורון (שכאמור לא הוכח).
משלא הוכחה " התחזות" ופעילות של זיפקום, כטענת דורון – מעבר לאופי עבודה רגיל, נדחית התביעה ברכיב זה.

פיצויי פיטורים בניגוד לדין
דורון עתר ברכיב זה לסך של 100,000 ₪, משהשימוע התקיים למראית עין בלבד.
הזימון הראשון לשימוע נשלח ביום ו', ה- 15.07.16 ואמור היה להתקיים ביום א' ה- 17.07.16 בשעה 9:00. בזימון השני לשימוע, מנעה זיפקום מדורון להעמיד טיעונים עובדתיים משלו ולהפריך טענות בקשר לחוסר שביעות רצון מקצועי, שכן סרבה להעביר לידיו את דוחות המכירה ודוחות הרווחיות. משנושא השימוע היה ירידה במכירות, מדובר בנתונים בסיסיים שיש להציג לעובד. על כן, מניעה כזו מלמדת כי היה בכוונת זיפקום לפטר אותו עוד קודם לשימוע. בנוסף, זיפקום סירבה להציג בפניו את הקלטת השיחה, שכן דורון אינו זוכר כלל את השיחה שבה הביע רצון להפטר. כמו כן, משזיפקום ציינה כי הוא בהשעיה לפני מועד השימוע עקב חשש ממשי לניגוד עניינים, אין חולק כי כבר קיבלה החלטה בקשר לפיטוריו.
לטענת זיפקום, כבר ביום 14.07.16 דורון רצה לעזוב את העבודה, אך הזימון "הטכני" נשלח ביום 15.07.16.
לדורון ניתנו כל ההזדמנויות להשמיע את דבריו, הן מפיו והן מפי באת כוחו.
בדוא"ל מיום 20.07.16 ומיום 21.07. 16, נשלח לדורון דו"ח מכירות לבקשתו ( נספח 11 לתצהיר אסף). כמו כן, לדורון הייתה גישה לדוחות המכירות, למערכת הסאפ בזמן החופשה; כך ביום 22.07.16 ביקש דורון לשנות את סיסמת הדוא"ל שלו ( נספח 20 לתצהירו של אסף).
דו"ח הרווחיות אינו רלוונטי לעניין זה, שכן דורון לא תוגמל לפי רווחיות. דורון יצא לחופשה קצרה בהוראת זיפקום, כפי שזכותה של חברה להורות בהתאם לחוק חופשה שנתית, עד לבירור העניין.
נזכיר, כי זכות הטיעון הינה מזכויות היסוד הראשוניות בשיטתנו המשפטית. זוהי זכותו הבסיסית של העובד לדעת מהן הטענות המועלות כנגדו, או בעניינו, ולעובד נתונה הזכות ליתן את תגובתו להן [ ראה לעניין זה ע"ע ( ארצי) 1027/01 יוסי גוטרמן נ' המכללה האקדמית עמק יזרעאל פד"ע לח 448; ע"ע ( ארצי) 300253/96 המועצה הדתית נתיבות נ' הרב בנימין כהן ( פורסם בנבו, 20.07.05); ע"ע 1290/02 מדינת ישראל נ' אלי שדה ( פורסם בנבו, 06.03.03); ע"ע ( ארצי) 355/99 לורה לינדר נ' ארגון נכי תאונות עבודה פד"ע לז 846)] .
בהתאם להלכה הפסוקה, אין לראות בשימוע טקס שיש לקיימו כדי לצאת ידי חובה, אלא יש לאפשר לעובד לפרוש את טיעוניו, תוך שהמעביד יתן דעתו בלב פתוח ובנפש חפצה. כמו כן יש ליידע את העובד מראש על הכוונה לערוך שימוע בעניינו ומה הטענות כלפיו, ועל זכותו לייצוג [ ראו לעניין זה ע"ע ( ארצי) 1027/01 גוטרמן – המכללה האקדמית עמק יזרעאל, פד"ע לד 448 (2003); ע"ע ( ארצי) 415/06 מלכה – שופרסל בע"מ ( פורסם בנבו, 15.7.07); ע"ע ( ארצי) 1349/01 אסחאק – מדינת ישראל (פורסם בנבו, 16.2.04); ע"ע ( ארצי) 620/07 דב גמליאל-חברת החשמל בישראל בע"מ ( פורסם בנבו, 19.6.08)].
חשוב להזכיר, שמטרת השימוע אינה רק להציג בפני העובד את הטענות כלפיו והנימוקים שהובילו לפיטוריו, אלא, מטרתו העיקרית של הליך השימוע לאפשר לעובד להזים את הטענות כלפיו, ולנסות לשכנע את הגורם המוסמך, שלטענות כלפיו אין כל בסיס, או לשנות את רוע הגזירה.
ביום 15.07.16 יצא מכתב לזימון לשימוע (אשר נקבע ליום 17.07.19 ); ביום 17.07.16 דורון לא הופיע לשימוע ונשלח מכתב מב"כ (של דורון וחגית) לאסף, בו הודיעה כי חגית מוותרת על זכות השימוע, ובאשר לדורון, הוא מבקש להמשיך לקבל הזדמנות אמיתית להיות מועסק בזיפקום, לכן מבוקש לקבוע עבורו מועד שימוע נוסף ( נספח 8 לתצהירו של אסף); ביום 18.07.16 נשלח מכתב הזמנה לשימוע, אשר נקבע ליום 21.07.16 שעה 14:00, וצויין בו כי בהמשך לשיחות שהתקיימו עם דורון, הובע חוסר שביעות רצון של זיפקום מתפקודו של דורון, ולאחר שדורון הביע חוסר שביעות רצון מהעבודה, ואף ביקש כי " ישחררו אותו", יש כוונה לבחון את סיום העבודה בזיפקום.
בין היתר, פורט כי יש חוסר הענות לבקשות המנהלים בדבר קיום פגישות עם לקוחות באופן שוטף, ירידה בהיקף המכירות, אי מילוי הוראות ובנוסף, התבטאויותיו מעלות חשש ממשי לניגוד עניינים בינו לבין זיפקום. מעבר לכך, נבחנה התנהגות בלתי הולמת, קיום מערכת יחסים בלתי ראויה עם אחת מעובדות זיפקום והבעת חוסר שביעות הרצון של דורון מזיפקום, בפרהסיה; מיום 18.07.16 עד ליום 21.07.16 ב"כ הצדדים התכתבו באמצעות דוא"ל, בהם נתבקשו ונמסרו מסמכים הקשורים בשימוע, והועלו טענות; ביום 21.07.16, התקיים שימוע במעמד הצדדים ובאי כוחם ונכתב פרוטוקול המפרט טענות הצדדים; ביום 24.07.16 נשלח מכתב פיטורים לדורון.
לדורון ניתנה הזדמנות להעלות את טענותיו לפיטוריו. העובדה כי " ביקש" להתפטר בהקלטה, הפכה לבלתי רלוונטית לאור חילופי הדברים בין הצדדים לאחריה.
כבר קבענו לעיל, כי דורון לא פעל בצורה הגונה וראויה כעובד במעמדו , וכי רשימת הלקוחות שחשב שהם " שלו" והודה כי פנה אליהם, אינה רשימת לקוחותיו.
הליך השימוע התקיים כשורה, כאשר דורון וב"כ הגיעו לשימוע, ולפניו התכתבו ביניהם על מנת להכין עצמם לשימוע ולטענות זיפקום כנגד פעולותיו של דורון במהלך חודשי עבודתו האחרונים.
שוכנענו כי טענותיו של דורון נשמעו בהרחבה בשימוע, ובכלל זה באמצעות באת כוחו. כאמור, שוכנענו כי התובע פוטר מעבודתו, וקיבל בהתאם פיצויי פיטורים.
גם מהתנהלות הצדדים בטרם סיום העסקתו של דורון ולאחריו, בנוסף לקביעותינו לעיל, ומששוכנענו שיחסי הצדדים " עלו על שרטון", ברי כי לא נפלו פגמים באופן פיטוריו של דורון וניתנה לדורון זכות שימוע וטיעון כדין.
על כן, נדחית תביעתו ברכיב זה.

סוף דבר
בהתייחס לאופי התביעה והתנהלות הצדדים מחד ומאידך לתוצאת התביעה השניה , תשלם זיפקום לדורון, הוצאותיו בסך 1,000 ₪.
התביעה השלישית
טענות חגית
חגית הועסקה ע"י זיפקום מיום 03.05.15 ועד לפיטוריה ביום 17.07.16 בתפקיד מנהלת תחום תוכנה ( רישוי).
תנאי העסקתה סוכמו עמה כפי שעולה מטיוטת הסכם העסקה, על פיה נהגו בפועל הצדדים ( ת/1 לתצהירה של חגית; להלן: "הסכם עבודה גרסה 1" ), כך שהייתה זכאית ל- 50% מרווחי החברה ( מכירת הרישוי בהפחתה של עלות הרישוי) מלקוחות שהביאה ומכלל לקוחות החברה שרוכשים תוכנה, בניכוי עלות המעסיק של שכר הבסיס שלה: שכר הבסיס נקבע ל- 15,000 ₪ ועלות המעסיק בגין שכרה הגיעה לכ- 21,000 ₪. לפיכך, מדובר היה בניכוי בשיעור של 21,000 ₪ לחודש.
במהלך תקופת העסקתה, הופתעה לגלות כי זיפקום אינה משלמת את שכרה בשיעור כפי שסוכם ונקבע, אלא מדי חודש חסרות עמלות שכר. עוד גילתה כי זיפקום מנכה לה עלות מעסיק גם בקשר להשתכרותה מעמלות.
כבר לאחר כחודשיים גילתה בתלוש שכרה שניכו מהעמלות סכומים מסוימים. לאחר שיחה עם אסף לעניין זה, הבינה כי אין טעם להתווכח וכי לא יוחזר לה התשלום בגין כך.
עם הזמן, דרשה חגית שוב ושוב את הפרשי העמלות המגיעים לה עפ"י תנאי העסקתה, וכן כי העמלות ישולמו במועדן ובמלואן. עוד דרשה לקבל דו"ח של הכנסות החברה ורווחיות החברה מלקוחותיה כדי לגזור ממנו 50% המגיעים לה בניכוי עלות מעסיק כפי שהוסכם באופן מדויק. [אומנם לא נסתרו ממנה דו"חות מכירות החברה, אלא משדובר בדו"חות לא מלאים ולא קריאים ולא יכולה הייתה לשאוב מהם מידע על המגיע לה בגין עמלות מכירה]. כך למשל, בדו"חות מסוימים חסרים שמות הלקוחות שדרכם מכרה, בדו"חות אחרים חסרים מחירי הקניה של המוצר ומחירי מכירה שביצעה, ובדו"חות מסוימים חסר מידע על הרווח של החברה.
הרישום היחיד שיכולה הייתה להסתמך עליו היה הרישום שהיא ביצעה בעצמה, שכן זו הייתה הדרך היחידה שלה לעקוב אחרי המכירות שביצעה.
בתחילת שנת 2016, שונתה שיטת חישוב העמלות, ונקבעו תנאי שכר חדשים. מחוסר ברירה הסכימה לתנאי השכר החדשים בתוקף מיום 01.04.16 , ובלבד שתקבל את כל העמלות שטרם שולמו עפ"י תנאי ההעסקה הקודמים.
בשלב מסוים, הודיע אסף לחגית שהוא עומד להעביר לידיה סך של 40,000 ₪, אך סכום זה אינו מהווה גמר חשבון ואינו מכסה את כל העמלות להן היא זכאית עד ליום 31.03.16. בפועל הועבר סך 36,400 ₪, בשני תשלומים, בחודש 05/16 ובחודש 06/16.
נספחים 2 ו- 3 לכתב ההגנה מעולם לא הועברו אליה בזמן אמת, ולהערכתה, הם נערכו לצרכי כתב ההגנה בלבד ( העתק סיכום שיחה מיום 29.02.16 והעתק הסכם השינויים; נספחים 2 ו- 3 לתצהיר אסף בהתאמה).
מערכת היחסים בין הצדדים הלכה והתערערה ולכן לא התפלאה כשאסף זימן אותה לשימוע, עליו וויתרה מראש, ולאחר מכן, הודע לה על סיום עבודתה שנכנס לתוקף ביום 17.07.16.
פיטוריה נבעו מדרישותיה לקבלת שכר מלא כפי שסוכם עמה על כל המכירות, לרבות דו"ח המשקף את מכירותיה.
היא ספגה את כל עלויות המעסיק. כמו כן, בתחילת עבודתה, מתוך רצון לחסוך בהוצאות המחלקה שהיא שותפה לה, הציעה שתביא את המחשב האישי שלה לעבוד עליו וכך היה. שנה לאחר מכן, ביקשה לרכוש עבורה מחשב חדש, אך אסף לא הסכים לרכישת מחשב ברמה שהשתמשה, לכן החליטה להשאר לעבוד על המחשב הישן והפרטי שלה.
בתביעתה עתרה להפרשי עמלות מכירה א' עד ליום 31.03.16; הפרשי עמלות מכירה ב'; הפרשי עמלות מכירה ג'; הפרשי שכר; פדיון חופשה; שחרור קופות; פיצויי פיטורים; הפרש קרן השתלמות; חלף הודעה מוקדמת; חודשי הסתגלות; פיצוי בגין פגיעה בפרטיות.

טענות זיפקום
חגית עבדה בזיפקום מיום 03.05.15, עד ליום 17.07.16, בהתאם להסכם עבודה שגרסתו האחרונה צורפה לתצהירו של אסף ( נספח 1; להלן: "הסכם עבודה גרסה 2" ).
בתוך פחות משנת עבודה של חגית בזיפקום, התגלו בעיות בהתנהלותה, הן ברמה המקצועית והן ברמה האישית. ברמה המקצועית, חגית לא הפיקה רווחים כלל למחלקת הרישוי כפי שהציגה, אלא בקושי הביאה לכיסוי העלויות שלה. ברמה האישית, יצרה חגית אווירה עויינת ומתוחה עם עובדים שונים בחברה.
ביום 29.02.16 אסף יזם ע ִמה שיחה והובהר לה כי זיפקום שוקלת להביא לסיום העסקתה, אך הוצעה אלטרנטיבה לפיטורים – לעבור למתכונת העסקה שונה ( סיכום השיחה צורף כנספח 2 לתצהיר אסף).
תנאי ההעסקה החדשים הוסכמו בין הצדדים ( נספח 3 לתצהיר אסף; להלן: "הסכם שינויים") ותועדו ביום 30.03.16. במסגרת הסכם השינויים, בין היתר, בוטל ההסדר בדבר חלוקת רווחים, נוספה זכאות לעמלות בגובה 2% ממחזור המכירות של רישוי התוכנה ( למעט עסקאות מסוימות), הועלה שכר היסוד של חגית מ- 15,000 ₪ ל- 17,000 ₪ ובוטלו 3 חודשי הסתגלות.
חגית לא עמדה ביעדים או יצרה ערך מוסף לפעילות בחברה. חגית נהגה להתכתש עם אסף ולדרוש דרישות מופרכות בדבר כספים שמגיעים לה ואף איימה על המשנה למנכ"ל ( נילי) שבמידה ולא תעביר את הלקוח שבטיפולה לטיפול בעלה ( דורון), היא תגרום ללקוח לא לרכוש יותר מזיפקום.
בנוסף לאמור, דרשה חגית לעבוד מתוך מחשבה הפרטי ולערוך תכתובות והתקשרויות אשר לא היתה לזיפקום דרך לפקח עליהן. בדיעבד, הבינה שהדבר אִפשר לחגית לנצל את תקופת עבודתה בזיפקום על מנת להתחרות בה ולעבוד מול לקוחות וספקים, כדי לבנות תשתית לקידום העסקים הפרטיים, תוך ניצול משאבי החברה והפרת האמון וחובת הנאמנות שחל עליה.
חגית הודתה במפורש כי זיפקום שילמה לה ביתר מיום תחילת עבודתה ועד לחודש מרץ 2016 (ויוער: לא נטענה טענת קיזוז בכתב ההגנה, על כן לא זכאית זיפקום לבקש עתה השבה זו):
בפועל, זיפקום שילמה לתובעת לפי החישוב הבא: רווח, ממנו ניכתה 21,000 ₪ לחודש ואז חילקה ל- 2 (להלן: "שיטה 1" ).
אולם, בסעיף 8 לכתב התביעה ובסעיפים 1 ו- 3 לתצהירה, טענה חגית כי העמלות שהיתה זכאית לקבל היו צריכות להיות מחושבות באופן הבא:
רווח, אותו מחלקים ל- 2 (50%), ומן התוצאה יש לנכות סך של 21,000 ₪ עלות מעסיק ( להלן: "שיטה 2").
עולה כי שיטה 1 מביאה לתוצאה גבוהה יותר משיטה 2, אולם התובעת הודתה בתביעתה במפורש כי שיטה 2 היא הנכונה, על כן, שולמו לה ביתר 115,500 ₪.
זיפקום צירפה העתק טבלת חישוב רווחים והשתתפות ברווחים של חגית ( נספח 9 לתצהיר אסף).
כמו כן, בסעיף 8 לכתב התביעה, הגדירה חגית את זכאותה לעמלות כעמלות מלקוחות שהיא עצמה הביאה לחברה. בפועל, קיבלה חגית עמלות ממכירת רישוי מכל לקוחות זיפקום.
לשיטת התובעת עצמה, שולמו לה עמלות ביתר – כך קיבלה ביתר סך של 224,224.675 ₪ ( לפי שיטה 2) או לכל הפחות 108,725 ₪ ( לפי שיטה 1).
חגית צרפה תכתובות עם אסף, אך הסתירה תכתובות אחרות, בהן צירף דו"חות מכירות ורווחים מהן נגזרו העמלות ו/או החלוקה ברווחים ( נספחים 13 - 15 לתצהיר אסף).
חגית לא צירפה לתביעתה את הקבצים שצורפו בדוא"ל מיום 28.05.16, בהם דו"חות שנערכו על ידה, ודרישת עמלות בגובה 67,000 ₪ ( שבתביעה התנפחו לכדי סך של 110,100 ₪).
כן מסתירה חגית שחישוביה בדו"חות אלה נמצאו שגויים ( נספח 17 לתצהיר אסף). לאחר שאסף מצא פער של כ- 30,000 ₪ בין דרישותיה של חגית למציאות, הובהר לחגית כי אין בכוונתו לבזבז את זמנו בבדיקת כל שורה ושורה בטבלה שלה, אשר הוכח כי היא מלאה שגיאות. בסופו של דבר ולפנים משורת הדין ועל מנת להביא לסיום המחלוקת, שילמה זיפקום לחגית סך של 36,400 ₪ (40,000 בניכוי עלות מעסיק).

דיון והכרעה
הסכם העבודה החל על הצדדים
כאמור, הצדדים חלוקים ביניהם באשר להסכם העבודה החל עליהם. עוד ראוי לציין כי אף אחד מההסכמים אינו חתום ע"י הצדדים.
נפרט להלן השוני בין ההסכמים: בהסכם עבודה גרסה 1 לא מופיעים פרטיה של חגית, ולא צויין מאיזה יום נכנס ההסכם לתוקף ובשורה הראשונה נכתב כי חגית עוסקת ב"תפקיד מנהלת מחלקת מיקרוסופט".
בגרסה 2 מצויינים פרטי הצדדים, וכי חגית מועסקת ב"תפקיד מנהלת מחלקת תוכנה מיום 03.05.15" , ובנוסף למשפט "במסגרת תפקידו יהיה העובד כפוף למר אסף שדה" התווסף בסיפא כי "סעיף זה הינו מהותי והפרה שלו מהווה עילה להתפטרות שתחשב שפיטורין" (כך במקור).
בסעיף 3.4 בגרסה 1 צויין כי "יום המנוחה השבועי של העובד יהיה יום שבת", ואילו בגרסה 2 צויין כי "יום המנוחה השבועי של העובד יהיה יום שישי + שבת – ימי עבודה א-ה".
בסעיף 4.2 לגרסה 1 צויין כי:
"בכפוף למילוי התחייבותו של העובד בסעיפים 10.2-10.3 להלן, יהיה זכאי העובד לקבלת עמלות בהתאם לחישוב הבא: רווח ( מכירה הרישוי בהפחתת קנית הרישוי) מזה יופחת עלות מעביד של שכר הבסיס ( כ- 21-23 אלפי שח). מתוך הסכום שישאר יחולק כ 50% לחברה ו- 50% לעובד כעלות שכר בנוסף לבסיס". (הטעות במקור).
בגרסה 2, בנוסף לסעיף 4.2, התווספו סעיפים 4.3 ו- 4.4, בזו הלשון:
"4.2 בכפוף למילוי התחייבותו של העובד בסעיפים 10.2-10.3 להלן, יהיה זכאי העובד לקבלת לחלוקת רווחים בהתאם לחישוב הבא: רווח ( מכירה הרישוי בהפחתת קנית הרישוי ועמלת איש המכירות) מזה יופחת עלות מעביד של שכר הבסיס (21 אלפי שח) מתוך הסכום שישאר יחולק כ- 50% לחברה ו – 50% לעובד כעלות שכר בנוסף לבסיס – עלות מעביד (21) לשכר הבסיס בלבד ינוקה מהריווחיות. מכירות חומרה – פרויקטים והתקנות – תינתן עלות לפרויקט למחלקת תוכנה ( מבוסס עלות הטכנאי) מעבר לזה הרווח 50/50. כל מכירות החומרה ללקוחות חדשים שיבואו מפעילות שיווק של חגית יועברו לטיפולו של דורון ורדי וכנגד זאת יקבל עליהם עמלה בהתאם להסכם העסקתו. לקוחות אלו ירשמו ע"ש מחלקת תוכנה.
4.3 לחישוב חלוקת הרווחים יבוצע סגירה כל שנה קלנדרית והשנה שלאחריה תתחיל מהתחלה.
4.4 מוסכם כי כספי הריבייט שיגיעו מהוונדורים מנוהלים יכנסו כחלק מסכום המכירות של המחלקה.
מוסכם כי ההוצאת של המחלקה מול הונדורים יתחלקו בין זיפקום לבין חגית מסך המכירות לחישוב הרווח". (הטעויות במקור).
סעיף 5.1, בנוסף למשפט בגרסה 1, כי "העובד יהיה זכאי לחופשה שנתית בת 21 ימים", בגרסה 2 סיפא נקבע כי "מוסכם כי חישוב ימי החופשה הן לקיזוז והן לתשלום יהיה על בסיס השכר בלבד".
בסעיף 5.2, סיפא, בגרסה 1 צויין כי "תתאפשר צבירת חופשה בהתאם להוראות חוק חופשה שנתית, תשי"א-1951" ובגרסה 2 צויין כי "תתאפשר צבירת חופשה עד ל 32 יום סה"כ מעבר לכך העובד יהיה זכאי לפדיון ימי חופש".
סעיף 8.1, סיפא בנוסף למשפט " החברה תעמיד לרשות העובד רכב מטעם החברה וזאת על פי שיקול דעתה הבלעדי", הוסף בגרסה 2 כי "כמוסכם ולשביעות רצון שני הצדדים".
סעיף 8.2 גרסה 1 נכתב כי "הוצאות הרכב למעט שווי שימוש לא יהיו בחישוב העלות השכר לעמלות".
ואילו בגרסה 2 צויין כי "הוצאות הרכב למעט שווי שימוש לא יהיו בחישוב העלות שכר הבסיס וחלוקת הרווחים. השכר לתמריץ עד לתשלום של 3200 כולל מעמ, מעבר לכך ישולם על חשבון העובד (3200 צמוד למדד) (בכפוף למחיר הרכב על 30000 ק"מ שנתי".
בגרסה 2, בסעיף 13.1 הוסף כי "במקרה של פיטורין יהיה הזכאי ל 3 חודשי הסתגלות בנוסף לשלושת חודשי ההודעה ( לשכר הבסיס בלבד)". (כך במקור).
סעיף 13.2 אשר הופיע בגרסה 1, אינו מופיע בגרסה 2 "מבלי לגרוע מן האמור לעיל, במקרה שהמחלקה שבניהול העובד ( להלן: "המחלקה") לא תהיה רווחית בתוך 12 חודשים מתחילת תקופת ההעסקה, החברה תהא רשאית להפסיק את עבודת העובד מיוזמתה, כאשר לעובד תינתן התראה בת שלושה חודשים ממועד ההודעה וכן שלושה חודשי הסתגלות".
סעיף 13.3 בגרסה 1 וסעיף 13.2 בגרסה השנייה חופפים, למעט הסיפא, כאשר בגרסה 1 צויין כי " למען הסר ספק, הפעילות שתעבור לחברה המשותפת היא מיקרוספט ו- VEEM, VMWARE, סימנטק ו CA על רשימת הלקוחות הפעילים במחלקה. שאר התוכנות הנרכשות על ידי הלקוחות במחלקה (?) ". (הטעות במקור).
בגרסה 2 צויין כי "למען הסר ספק, הפעילות שתעבור לחברה המשותפת היא מיקרוספט ו – VEEM, על רשימת הלקוחות הפעילים במחלקה. CA, NOD VMWARE, Symantec". (הטעות במקור).
על פניו עולה כי גרסה 2 היא מפורטת יותר ונוסחה לטובת העובד.
עולה אף מנוסח השינויים עפ"י גרסה 2 ( סעיף 13.2) וכפי שהצהיר אסף בתצהירו כי חגית קיבלה עמלות על כל לקוחות החברה ( סעיף 25) ולא רק על הלקוחות שהיא הביאה עימה.
חגית לא הפנתה, אילו סעיפים ששינויָים נקבע בגרסה 2, לא הופעלו ע"י זיפקום (לרבות סעיף חופשה והחזקת רכב). ורק טענה כי הצדדים פעלו בהתאם להסכם גרסה 1 – דבר שלא עלה בידיה להוכיח.
שוכנענו כי ממועד השינוי, נהגו הצדדים עפ"י הסכם העבודה גרסה 2. על כן, ההסכם הקובע בין הצדדים הוא הסכם העבודה גרסה 2.
באשר להסכם השינויים, חגית טענה כי רק נספחי השינויים מעולם לא הוצגו לה. טענתה זו אינה מקובלת עלינו, שכן חגית אישרה בתצהירה כי שונו לה תנאי העסקתה ( סעיף 9), ולא שוכנענו כי לא דרשה לראות את השינויים ( או לא ידעה מהם), כשהמדובר בעובדת שדרשה לראות את כל חישובי העמלות שנעשו עבורה ממשכורת למשכורת ( וזאת בהתאם לדוא"ל שצרפה לתצהיריה).
בסיכומיה טענה חגית כי סעיפים 1 ה, 2 ו- 3 להסכם השינויים לא היו לא נבראו וכלל לא ידעה על קיומו של הסכם זה.
חגית אישרה כי שכר הבסיס הועלה ב- 2,000 ₪, אך טענה כי לא וויתרה על 3 חודשי הסתגלות ( עמ' 32 שורות 6- 23).
חגית לא הציגה בפנינו מסמך כלשהו באשר לשינוי תנאי ההעסקה. לבד טענותיה כי חלק מהסעיפים הוסכמו וחלקם לא, לא תמכה טענותיה אלה בראיות כלשהן. בהעדר הוכחה להסכם שינויים אחר שעל פיו, כטענתה, פעלו הצדדים, שוכנענו בטענת זיפקום לעניין זה ואנו קובעים כי הסכם השינויים ( נספח 3 לתצהיר אסף) הוא ההסכם החל על הצדדים מיום 01.04.16.

הפרשי עמלות מכירה א'
חגית עתרה ברכיב זה לסך של 73,700 ₪ ( לאחר הפחתה של 36,400 ₪ ששולמו בשני תשלומים), הפרש תשלום עמלות בהתאם להוראות הסכם העבודה עד ליום 31.03.16.
בסיכומיה לא התייחסה לטענת זיפקום, כי לא צירפה לתביעתה את הקבצים שצורפו בדוא"ל מיום 28.05.16 , בהם דו"חות שנערכו על ידה, ודרישת עמלות בגובה 67,000 ₪ ( שבתביעה "נופחו" לסך של 110,100 ₪), וכי נמצאו שגיאות בדו"חות שנערכו על ידה וכי לפנים משורת הדין ועל מנת להביא לסיום המחלוקת, שילמה זיפקום לחגית סך של 36,400 ₪ (40,000 בניכוי עלות מעסיק).
בחקירתה ציינה חגית כי הטעויות נבעו מכך שהיו חסרים לה דו"חות ולא הייתה חשופה לכל נתוני המכירות בחברה. לאחר מכן, ציינה כי "הסכמתי על 40,000 ₪ כי הבנתי שאחרת לא ניצא מזה וגם על זה הוא הוריד לי את עלות המעסיק שלי" ( עמ' 33 שורות 6- 15 ; הטעות במקור).
בעדותה, חגית מאשרת את שיטת החישוב של זיפקום (עמ' 27 שורות 24- 27), ולאחר מכן טוענת כי "כנראה" הייתה טעות בתביעה (עמ' 28 שורות 3- 4).
בפועל, בחקירתה מודה חגית כי הייתה הסכמה בין הצדדים לסיום המחלוקות בגין תקופת העבודה שעד ליום 31.03.16 ובטרם נכנס ההסכם החדש לתוקף, וכך, שולמו לה עמלות בסך 40,000 ₪.
נציין, כי חגית לא ביקשה (ולא טענה) לשבת עם חשבי שכר בזיפקום אשר יסבירו לה את הטבלאות והניכויים.
מעדותו של אסף, עלה כי חגית פשוט לא הסכימה לחתום על ההסכמים ( עמ' 45 שורות 1- 3), אך מעבר לכך, הושגה הסכמה על התנאים שבהסכם העבודה גרסה 2 והסכם השינויים.
כך גם התרשמנו מההסכמה בין הצדדים לתשלום סך של 40,000 ₪, הגם שלא הועלתה על הכתב ולא נחתמה, משהודתה חגית בפנינו כי הייתה לבסוף הסכמה ביניהם לתשלום הסכום הנ"ל, קרי: כי עד ליום 31.03.16, המחלוקות בגין העמלות סולקו במלואן.
על כן, נדחית התביעה ברכיב זה, ומשהתרשמנו כי חגית דיקדקה לא מעט בתנאיה ובתנאי עבודתה – שוכנענו כי נהגו הצדדים כל העת לפי ההסכמות כעולה מנס פחי אסף וטענות זיפקום .

הפרשי עמלות מכירה ב'
חגית עתרה בתביעתה לתשלום בסך של 133,000 ₪ בגין עמלות מכירה בגין כ- 1,500 תחנות וניידים להם נמכרו מערכות הפעלה WINDOWS PRO OEM ו- WINDOWS HOME OEM , שכן בהתאם לתנאי העסקתה, הייתה זכאית לעמלות בגין מערכות הפעלה לתחנות וניידים של Windows Pro.
לטענת זיפקום, חגית לא היתה זכאית לעמלה עבור איזשהי מערכת הפעלה שנמכרה עם מחשב. מערכות הפעלה שנתבעו ברכיב זה, אלה מערכות שנמכרות יחד עם המחשב וניתן לראות בבירור מהסכם העבודה ,שאין כל אזכור למכירות כאלה. אלה מכירות שנעשו בחברה באופן שוטף, ואין להן קשר לחגית. מעבר לכך, חגית לא מכרה מחשבים בכלל.
בהתאם להסכמי ההעסקה ( גם לפי גרסת חגית), לא מצאנו כי נקבעו עמלות בגין מערכות הפעלה לתחנות וניידים של Windows Pro. חגית לא הפנתה מכוח מה היא טוענת לזכאות לאלה בהסכם העבודה גרסה 1.
נציין כי חגית לא התייחסה לטענות זיפקום לעניין זה, לא בסיכומיה, ואף לא חקרה את אסף לעניין זה.
משלא הוכח בפנינו מכוח מה הייתה זכאית לעמלות המכירה ברכיב זה ומשלא הוכחה תביעתה ולא נסתרו טענות זיפקום – אין לנו אלא לדחותה.

הפרשי עמלות מכירה ג' ("חבר מביא חבר")
ברכיב זה עתרה לסך של 2,000 ₪. מדובר בעובד טכני שגייסה, בשם אבי אבידן. חגית שלחה בגין כך דרישה בזמן אמת, אולם לא נענתה ( נספח ת/7 לתצהירה).
לטענת זיפקום, חגית אינה זכאית לעמלה בשל הבאת " חבר". העובד היה כבר מוכר בחברה והיה במגעים לעבור אליה, עוד טרם הדוא"ל שצירפה (מחודש ינואר 2016 ).
בדוא"ל מיום 01.12.15, שלח יואב לוי לכלל העובדים הודעה שתוכנה כדלהלן:
"שלום לכולם
ממשיכים להרחיב את מחלקת האינטגרציה, וגם אתם נהנים אנחנו מחפשים מומחים בתחום אבטחת מידע, תקשורת ו System. אז תתחילו לחפור בחברים ובקרובים שלכם, כי זה ישתלם לכם בענק! קורות חיים של מועמד שיתקבל ויעבוד מעל ל 3 חודשים יזכו אתכם בבונוס של 2,000 ₪ במשכורת!!!!! יש להעביר אלי קורות חיים מתאימים
בהצלחה לכולנו, יואב"
ביום 04.01.16, שלח אבי אבידן קורות חיים לחגית; באותו היום חגית העבירה את קורות החיים ליואב לוי.
זיפקום לא הציגה איזשהי אסמכתא לכך כי התקיימו מגעים עם העובד הנ"ל עוד טרם העבירה חגית את הדוא"ל.
על כן, אנו מקבלים את התביעה ברכיב זה.
זיפקום תשלם לחגית סך של 2,000 ₪, בתוספת ה"ה וריבית מיום 01.08.16 ועד התשלום המלא בפועל.

הפרשי שכר
חגית עתרה ברכיב זה לסך של 1,190 ₪, שכן, בחודש יולי 2016, שולמו לה 48% משכר הבסיס בחודש זה ( מתוך 17,000 ₪), כשפוטרה ביום 17.07.16, קרי: לאחר שהשלימה 55% מחודש העבודה (17/31).
לטענת זיפקום, ביום 06.12.16, נמסר לחגית מכתב, לפיו נפלה טעות חישובית של יום אחד בחישוב שכרה והיא תוקנה וההפרש שולם באמצעות העברה בנקאית, אך, בניגוד לטענתה, חישוב חלקיות משרה איננו 55% אלא רק 52% (11/21 ), ולכן ההפרש לחישוב עומד על סך של 680 ₪ ברוטו והועברו לה בנטו 357 ₪ באמצעות העברה בנקאית.
נציין כי כעולה מתלושי השכר של חגית, אכן, תקן העבודה לחודש הוא 21 ימים (עוד נציין כי לפי חישובינו ההפרש ברוטו הוא אך בסך 418 ₪) .
טענה זו של זיפקום לא הוכחשה ע"י חגית, ואף לא התייחסה לכך בסיכומיה.
אשר על כן, מקבלים אנו את עמדת זיפקום – והתביעה ברכיב זה נדחית.

פדיון חופשה
חגית עתרה ברכיב זה לסך של 23,592 ₪; עד לחודש 07/16 הצטברו לזכותה 11.58 ימי חופשה. בנוסף, זכאית היא לעוד יום חופשה, שנוכה לה שלא כדין, בגין " ענישה" בחודש יוני 2016. כמו כן, בחודשיים הראשונים להעסקתה נצברו לה רק 2 ימי חופשה, בעוד שהיא זכאית לצבירה של 1.75 ימים לחודש, קרי 3.5 ימי חופשה בחודשיים הראשונים. לפיכך, זכאית חגית לעוד 1.5 ימים ובסה"כ ל- 14.08 ימים.
זיפקום פדתה במסגרת גמר החשבון רק 6.58 ימי חופשה. לאור האמור, זכאית חגית ל- 14.08 ימים במכפלת שכרה היומי הכולל ממוצע עמלות (37,666 ₪) ובהפחתה של 5,164.38 ששולם בחודש יולי.
לטענת זיפקום, חגית קיבלה את מלוא פדיון החופשה שהיתה זכאית לו. לזכותה נצברו 11.58 ימי חופשה עד לחודש יולי 2016, בחודש יולי 2016, הייתה חגית בחופשה וניצלה 5 ימי חופשה בין התאריכים 10-14 .07.16. שכרה היומי לצורך חישוב החופשה עמד על 17,000/21.66 = 784.86 ₪ ליום.
בהתאם לסעיף 5 הסכם העבודה (גרסה 1 ו- 2), חגית הייתה זכאית לחופשה שנתית בת 21 ימים. בדיקתנו העלתה כי בגין החודשים מאי- יוני 2015, חגית צברה רק 2 ימי חופשה במקום 3.5 ( שכן, ניתן לראות מחודש 07/15 כי צבירת ימי החופשה עודכנה ל- 1.75). זיפקום לא התייחסה לטענתה זו של חגית.
זיפקום אף לא התייחסה לטענתה של חגית בנוגע ליום חופשה שנוכה לה בחודש יוני 2016. על כן, אנו מקבלים את טענתה של חגית, כי סה"כ הייתה זכאית בנוסף ליתרה שבסיום העסקתה, לעוד 2.5 ימי חופשה .
מתלוש שכרה לחודש 07/16 עולה כי חגית עבדה 6 ימים, בחודש זה, מה שמתיישב עם טענת זיפקום כי חגית שהתה בחופשה 5 ימים ( טענה שלא הוכחשה ע"י חגית).
לחגית שולם שכר עד ליום 17.07.16 ( סה"כ 11 ימי עבודה עד ליום זה, מיום א'- ה'; נספח 24 לתצהיר אסף).
על כן, בדין פדתה זיפקום 6.58 ימי חופשה. יחד עם זאת, בנוסף לצבירה של 11.58 ימים, ישנם 2.5 ימים אשר לא נפדו – כאמור לעיל.
באשר לחישוב שכרה לפדיון חופשה, בסעיף 5 להסכם ההעסקה גרסה 2, נקבע כי " חישוב ימי החופשה הן לקיזוז והן לתשלום יהיה על בסיס השכר בלבד".
שכר הבסיס בתחילת ההעסקה עמד על 15,000 ₪, לאחר מכן הועלה ל- 17,000 ₪.
על כן, אין להחשיב את " ממוצע העמלות" בחישוב שכרה היומי של חגית. בנוסף, לא נטען ואף לא הוכח כי העמלות היו " פיקטיביות". בעניין שלפנינו, העמלות היו מותנות במכירות ולא היו פיקטיביות(ראה גם דברינו לעיל בתביעת דורון).
לאור כל האמור לעיל, על זיפקום לשלם לחגית ברכיב זה סה"כ של 2,023.8 ₪, בתוספת ה"ה וריבית מיום 01.08.16 ועד התשלום המלא בפועל.

פיצויי פיטורים ושחרור קופות
לטענת חגית, טרם קיבלה שחרור כספי הפיצויים בקרן הפנסיה וטופס 161 וכן טרם התקבלה העברת בעלות קרן ההשתלמות על שמה.
כן עתרה לסך של 45,513 ₪ לפיצויי פיטורים ( שכר קובע בסיס + עמלות 37,666 ₪ X 14.5 חודשי העסקה/12).
לחלופין, עתרה לשחרור הסכומים שהצטברו בקופת הפנסיה ברכיב הפיצויים ולהפחתת סכום זה מסך פיצויי הפיטורים המלאים.
לטענת זיפקום, הזכות לפיצויי פיטורים נשללה מחגית בהתאם להסכם העבודה ולחוק פיצויי פיטורים, לאור הפרת חובת הנאמנות שלה לזיפקום, בין היתר, פעילותה להקמת עסק מתחרה, בעודה עובדת, וכן לאור הפרות המשמעת שביצעה במהלך עבודתה, הכוללות יחסי עבודה עכורים עם העובדים ואף איומים חמורים והתנכלויות לעובדת אחרת, על רקע "רומן" שהתנהל בין העובדת לבין בעלה של חגית ( דורון).
לעניין קרן ההשתלמות, הכספים שנצברו בקופה הם של חגית ועל שמה, ואין לזיפקום כל שליטה עליהם.
לעניין כספי הפנסיה, זיפקום שלחה לסוכני הביטוח מטעם " תמורה סוכנות לביטוח מבית כלל ביטוח" מכתבים המורים על שחרור קרן הפנסיה/ביטוח מנהלים של חגית, ככל שסוכני הביטוח לא טיפלו בעניין, על חגית לפנות ישירות אליהם [נספחים 26 (מיום 08.12.16 ו- 20.12.16) ו- 27 (מיום 01.11.16) לתצהיר אסף].
חגית לא התייחסה בסיכומיה למכתבים שנשלחו לכלל ולסוכני הביטוח, לעניין שחרור קרנות הפנסיה וביטוח המנהלים.
משזיפקום העבירה מסמכים כאמור – מ ָלאה חובתה ודין עתירות חגית בנדון – להדחות [ונוסיף , שמא למעלה מן הנדרש , כי ככל שי עלה בפניית חגית לזיפקום כי נדרש אישור נוסף כלשהו מאת זיפקום – חזקה כי זו תפעל כדין וינתן].
באשר לשלילת פיצויי פיטורים, שלא כבעניינו של דורון, לא הוכח בפנינו כי חגית פעלה בניגוד עניינים והפרה את חובת הנאמנות כלפי זיפקום. לא הוכח כי הקימה עסק המתחרה בזיפקום, לא הוכח נזק ,ולא הוכח כי הייתה פנייה מצדה, או ניסתה לפנות ללקוחות זיפקום.
על כן, לא מצאנו הצדקה לשלילת פיצויי הפיטורים.
לעניין חישוב הפיצויים, משלא נטען כי רכיב העמלות היה פיקטיבי ומששוכנענו כי תוספת העמלות כל חודש השתנתה בהתאם למכירותיה בפועל של חגית (כמוסכם), הרי שבהתאם לסעיף 4.8 להסכם העבודה גרסה 2, היה על זיפקום לשלם לחגית פיצויי פיטורים משכר קובע של 18,000 ₪.
חגית הועסקה 14.5 חודשים, על כן, זכאית היא לפיצויי פיטורים בסך של 21,750 ₪.
על זיפקום למסור לחגית טופס 161, ולהורות בהתאם לכלל על שחרור כספי הפיצויים שנצברו לזכותה. ברי כי מסכום פיצויי הפיטורים (21,750 ₪), יש להפחית את כספי הפיצויים שנצברו לזכותה של חגית בקופת הפיצויים.
ככל שקיים הפרש, ישולם ע"י זיפקום בתוך 30 יום בצירוף ה"ה וריבית מיום 01.08.16 ועד התשלום המלא בפועל.
הפרשי קרן השתלמות
חגית עתרה להפרש בסך של 702 ₪ ברכיב זה, משבסיס להפרשות בהתאם להסכם העבודה הוא 18,000 ₪, ואילו עבור חודש 07/16, הופרש לקרן ההשתלמות על בסיס שכר של 8,640 ₪.
לטענת זיפקום, בחודש יולי 2016, עבדה חגית 48% משרה. על כן, הופרשו לה 2.5% מתוך 8,640 ₪ ( המהווים 48% מתוך 18,000 ₪).
אין בידנו לקבל את טענת זיפקום לעניין זה.
יודגש כי, ראשית הודתה זיפקום כי בחודש הנ"ל עבדה 52% משרה ( בשל טעות חישוב, כאמור בסעיף 62 לתצהיר אסף).
שנית, לא נלקח בחשבון רכיב " פדיון חופשה" שאף בגינו יש לחשב את ההפרשות לקרן ההשתלמות.
סעיף 17 לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951, קובע כי "דמי חופשה, פדיון חופשה ותמורת חופשה, דינם לכל דבר כדין שכר עבודה".
על כן, נעתרים אנו לתביעתה של חגית ברכיב זה.
זיפקום תשלם לחגית סך של 702 ₪, כהפרש קרן השתלמות, בתוספת ה"ה וריבית מיום 01.08.16 ועד התשלום המלא בפועל.

חלף הודעה מוקדמת
חגית עתרה ברכיב זה לסך של 95,998 ₪, משהיא זכאית להודעה מוקדמת בת 3 חודשים וזיפקום שילמה על בסיס חודש אחד בלבד, ללא תוספת עמלות, ויש לחשב זכאותה על בסיס ממוצע עמלות+שכר בסיס וסה"כ לפי 37,666 ₪ לחודש .
לטענת זיפקום, לאור ההפרות של הסכם העבודה והפרת האמון כלפי החברה, חגית אינה זכאית לתשלום כלשהו כהודעה מוקדמת. עם זאת, ולפנים משורת הדין, שולם לחגית חלף הודעה מוקדמת עבור חודש אחד.
כאמור, דחינו את טענת זיפקום לעניין הפרת חובת האמון של חגית כלפיה.
בסעיף 13.1 להסכם העבודה גרסה 2 נקבע כי:
"...במקרה של פיטורין יהיה הזכאי ל- 3 חודשי הסתגלות בנוסף לשלושת חודשי ההודעה ( לשכר הבסיס בלבד)".
משלא הוכחה עילה לשלילת ההודעה המוקדמת, על זיפקום לפעול בהתאם להסכם העבודה גרסה 2.
מששולם לחגית בגין חודש אחד של הודעה מוקדמת, על זיפקום לשלם לחגית את היתרה.
משקבענו לעיל כי שכרה הקובע לפ"פ הוא 17,000 ₪, כך הוא אף להודעה מוקדמת כמוסכם. לפיכך, זיפקום תשלם לחגית סך של 34,000 ₪, בתוספת ה"ה וריבית מיום 01.08.16 ועד התשלום המלא בפועל.

חודשי הסתגלות
חגית עתרה ברכיב זה לסך של 51,000 ₪, בהתאם לסעיף 13.1 להסכם העבודה, משהיא זכאית בפיטורים ל- 3 חודשי הסתגלות על בסיס שכר בסיס בלבד.
לטענת זיפקום, הזכות לתשלום בגין חודשי הסתגלות בוטלה בהסכם השינויים ( נספחים 2 ו -3 לתצהיר אסף).
משקיבלנו את טענת זיפקום לעניין הסכם השינויים החל על הצדדים מיום 01.04.16, נדחית התביעה ברכיב זה.

פגיעה בפרטיות
חגית עתרה ברכיב זה לסך של 100,000 ₪, שכן מיד לאחר הפיטורים, נכנסה זיפקום לתיבת הדוא"ל שלה במקום עבודתה ושלחה לכל תפוצת אנשי הקשר שלה ( של חגית) הודעה בדבר סיום עבודתה בזיפקום.
מדובר בעשרות רבות של אנשים, ביניהם לא רק לקוחות עסקיים, אלא גם אנשי קשר פרטיים של חגית, כגון חברים, מכרים ובני משפחה.
בין היתר, נודע לילדיה של חגית, באמצעות זיפקום, על הפסקת עבודתה של אמם, לראשונה מאת זיפקום ולא ע"י אמם. הדבר גרם לפגיעה ביחסים המשפחתיים ועורר מחלוקות מיותרות, על בסיס אמון ודאגה. מדובר בחווייה טראומטית שחוותה, שכן כל מכריה, חבריה ובני משפחתה ואף מעסיקיה הקודמים, ידעו בבת אחת על כך שאינה מועסקת והיא מובטלת. באותו היום נאלצה להתמודד עם מבול של שיחות טלפון, לענות על שאלות ולהתמודד עם מעשי זיפקום במרחב האישי שלה.
זיפקום לא קיבלה רשות לפרסם ברבים מידע כה אינטימי ואישי אודותיה ותוך ניצול לרעה של כניסה ללא הרשאה לתיבת הדוא"ל שלה הנושאת את שמה.
לטענת זיפקום, לא נעשתה כל פגיעה בפרטיותה של חגית. לאחר סיום עבודתה, ועל מנת שלא יווצר " חלל" בשל עזיבתה של עובדת, אשר עלול לגרום לאיבוד לקוחות – שלח אסף מתיבת הדוא"ל שלו, לכל מי שתיבת הדוא"ל של העבודה של חגית שלחה הודעות, על מנת לעדכן כי חגית איננה עובדת בחברה יותר.
מדובר בצעד טבעי, אחראי וסביר ואף מתבקש בנסיבות העניין, אשר נועד להבהיר ללקוחות את המצב החדש, כדי שתהיה להם כתובת לפנות אליה בכל שאלה ו/או טענה. כמו כן, ההודעה לקונית ביותר ואינה מפרטת את הנסיבות, או מי יזם את המהלך.
אסף הצהיר כי מעולם לא ישב ועבר על אנשי הקשר של חגית, אלא שלח הודעת דוא"ל לכל מי שתיבת הדוא"ל של העבודה של חגית שלחה אליו הודעות בעבר.
כן הצהיר כי הוא יודע שהיתה לחגית תיבת דוא"ל אישית, בה השתמשה לצרכים אישיים וגם לצרכי עבודה וייתכן שהשתמשה בכתובת הפרטית לענייני עבודה, אולי ליצור "דלת אחורית" כלשהי או להעלים מידע זה או אחר מעיני זיפקום.
ההודעה הקצרה והעניינית ששלח אסף, כדי לוודא שאף לקוח עסקי לא " ילך לאיבוד" בעקבות עזיבתה, נעשתה מהתיבה העסקית של זיפקום.
זהו נוסח ההודעה ששלח אסף ביום 18.07.16 :
"חגית חסקלוביץ סיימה את עבודתה בחברת זיפקום
לפניות בנושא רישוי או הכלל יש לפנות אלי ואשמח לסייע בכל נושא או לרני הפנר...
בברכה
אסף שדה". (טעות במקור).
בפסיקה נעשתה אבחנה בין תיבת דוא"ל אשר מעמיד המעסיק לרשות העובד, לצרכי עבודה בלבד ואסורה לשימושו האישי של העובד, לתיבת דוא"ל " מעורבת", אותן מקצה המעסיק לצרכיו האישיים של העובד והן לצרכי עבודה [ ראו לעניין זה פס"ד איסקוב].
כמו כן, בכפוף לעקרון השקיפות ולמסירת הודעת מדיניות כנדרש, רשאי המעסיק לקיים פעולות ניטור ומעקב אחר נתוני התקשורת וחדירה לנתוני תוכן בתיבה המקצועית, לרבות תכתובת האי-מייל המקצועית שבה. עם זאת, המעסיק אינו רשאי להיכנס לנתוני תוכן של תכתובת אישית, אלא אם כן מתקיימים תנאים חריגים המצדיקים חדירה לנתוני התוכן, לאור עקרונות הלגיטימיות, המידתיות והדין החל. כן נקבע כי בהתקיים התנאים המצטברים הללו, על המעסיק לקבל את הסכמתו המפורשת של העובד מדעת ומרצון חופשי למדיניות כללית בדבר חדירה לתיבה האישית או המעורבת [ ראו פס"ד איסקוב].
בענייננו, לא הוצגה מדיניות שימוש בתיבת דוא"ל, ואף לא נטען וממילא לא הוכח, כי זיפקום קיבלה אישור מפורש מחגית לחדירה לתיבת הדוא"ל.
יחד עם זאת, לא הוכח כי נעשתה חדירה לתיבת הדוא"ל, באופן כזה שהמעסיק ראה " התכתבויות" של חגית, בפן האישי או בפן העסקי.
כל שהוכח בפנינו הוא כי אסף שלח הודעה ל"רשימת התפוצה" של חגית, כי היא סיימה עבודתה ויש לפנות אליו.
במסגרת השיקולים בנדון יש לשקול את העובדה שהפגיעה בפרטיות, אם וככל שארעה, לא נעשתה באופן מכוון וזדוני לאיתור "חומר" על חגית. ככל שאכן הופרה פרטיותה של חגית, מדובר בהפרה מידתית בנסיבות .
יצויין כי דוא"ל העבודה משמש לענייני עבודה. שוכנענו במקרה הנ"ל כי אכן אסף רצה ליידע את הלקוחות, כי מיום פיטוריה של חגית עליהם לפנות אליו.
לא ראינו בתוכן ההודעה פגיעה ממשית. אומנם הדוא"ל נשלח בחוסר תשומת לב, (ככל הנראה:) לכלל אנשי הקשר של חגית, לנמענים שלא היה להם קשר לעבודה, אך היה מדובר בדוא"ל העבודה ולא בדוא"ל פרטי, מחד ומאידך, דווקא עובדה זו מלמדת על כך שלא היתה חדירה לפרטיותה (שאחרת – חזקה שלא היתה נשלחת ההודעה לבני משפחתה , מכריה וכו').
משלא שוכנענו ולא הוכח כי זיפקום שגתה כאמור, מחד ומאידך, כי נגרם בכך נזק (ו"מבול" טלפונים – אין בו כאמור ; ואגב, טענות חגית בנדון לא ממש הוכחו). בנסיבות, לאחר ששקלנו כל האמור – לא מצאנו לחייב את זיפקום בעילת " פגיעה בפרטיות" – על כן נדחית התביעה ברכיב זה.

סוף דבר
בהתייחס לאופי התביעה מחד ומאידך לתוצאת התביעה השלישית , תשלם זיפקום לחגית הוצאותיה, בסך של 2,000 ₪.

סיכום הסכומים
התביעה הראשונה:
דורון ישלם לזיפקום סך של 10,000 ₪ תוך 30 יום מהיום, אחרת יישא ה"ה וריבית מיום קבלת פסה"ד ועד התשלום המלא בפועל.

התביעה השנייה:

זיפקום תשלם לדורון סך של 5,302 ₪, בגין עמלת מכירה בשיעור 2%, בתוספת ה"ה וריבית מיום 01.08.16 ועד התשלום המלא בפועל.
זיפקום תמסור לדורון טופס 161, וכן מכתב לשחרור כספים המופקדים בכלל.
זיפקום תשלם לדורון עבור פדיון חופשה סה"כ 5,013.84 ₪, בתוספת ה"ה וריבית מיום 01.08.16 ועד התשלום המלא בפועל.
זיפקום תשלום לדורון הוצאות ושכ"ט עו"ד סך של 1,000 ₪, שישולם תוך 30 יום מהיום אחרת הסכום יישא בה"ה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

התביעה השלישית:
זיפקום תשלם לחגית סך של 2,000 ₪ בגין עמלת " חבר מביא חבר", בתוספת ה"ה וריבית מיום 01.08.16 ועד התשלום המלא בפועל.
זיפקום תשלם לחגית סך של 2,023.8 ₪ בגין פדיון חופשה, בתוספת ה"ה וריבית מיום 01.08.16 ועד התשלום המלא בפועל.
על זיפקום למסור לחגית טופס 161 וכן להורות לכלל על שחרור כספי הפיצויים שנצברו לזכותה. כמו כן, ככל שיעלה צורך באישור מסויים נוסף של זיפקום להעברת פוליסת קרן הפנסיה וקרן ההשתלמות על שמה של חגית, חזקה כי זיפקום תפעל כדין וינתן.
על זיפקום לשלם לחגית פיצויי פיטורים בסך של 21,750 ₪, בקיזוז הסכומים שנצברו לזכותה בקרן פ"פ.
סכום ההפרש ישולם בצירוף ה"ה וריבית מיום 01.08.16 ועד התשלום המלא בפועל.
זיפקום תשלם לחגית סך של 702 ₪, בגין הפרשי קרן השתלמות, בתוספת ה"ה וריבית מיום 01.08.16 ועד התשלום המלא בפועל.
זיפקום תשלם לחגית סך של 34,000 ₪ בגין הודעה מוקדמת, בתוספת ה"ה וריבית מיום 01.08.16 ועד התשלום המלא בפועל.
זיפקום תשלם לחגית הוצאות ושכ"ט עו"ד סך של 2,000 ₪, שישולם תוך 30 יום מהיום אחרת הסכום יישא בה"ה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, י"ט אב תשע"ט, (20 אוגוסט 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נ.צ. (עובדים)
גב' הילה ידיד-ברזילי

שרה מאירי, שופטת -
אב"ד

נ.צ. (מעסיקים)
מר יוסף רובינשטיין

נחתם ע"י נ.צ. ביום 20.8.19.