הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 24406-03-17

לפני:
סגנית הנשיאה, כב' השופטת אריאלה גילצר – כץ

נציג ציבור (מעסיקים) מר יצחק גליק

התובעת (בסע"ש 24406-03-17):
הנתבעת (בסע"ש 33317-03-17) :

ריבה פניני ת"ז: XXXXXX794
ע"י ב"כ עו"ד מיקו מנחם
-
הנתבע (בסע"ש 24406-03-17)
התובע (בסע"ש 33317-03-17)
יורם שלמון סלומון ת"ז: XXXXX734
ע"י ב"כ עו"ד אורי צור

פסק דין

הנתבעת עבדה במשרה חלקית כמנהלת חשבונות במשרד עורכי דין. התובעת פוטרה מעבודתה והנתבע קיזז לה משכרה את הכספים ששולמו לה לטענתו ביתר.

התובעת קיבלה דמי הבראה על פי משרה מלאה. האם זכאי משרד עורכי הדין להחזר בגין כספים ששולמו ביתר בעבור דמי ההבראה ?
לזכותה של התובעת עמדו כספים שהופרשו בגין פיצויי פיטורים שהם גבוהים מזכאותה. האם זכאי משרד עורכי הדין להחזר מאת התובעת בעבור כספים לפיצויים ששולמו ביתר ?
האם זכאי מעסיק לקזז כספים ששולמו ביתר משכרו של העובד והאם זכאית התובעת לקבל פיצויי הלנת שכר בגין תשלום שכר לאחר 8 חודשים?

אלו הן חלק מן הסוגיות העומדות להכרעתנו.

העובדות כפי שעלו מחומר הראיות וטענות הצדדים:

1. התובעת עבדה כמנהלת חשבונות אצל הנתבע מיום 1/6/82 ועד ליום 31/1/17. הנתבע הוא עו"ד ובעלים של משרד עורכי דין.

2. התובעת לא קיבלה את משכורת חודש 1/2017 במועד. שכר העבודה לחודש 1/2017 שולם ביום 29/9/17, לאחר דיון קדם המשפט.

3. התובעת זומנה לשימוע (נספח א' לכתב ההגנה).

4. לתובעת נערך שימוע (נספח ב' לכתב ההגנה).

5. ביום 6/12/16 נמסר לתובעת מכתב פיטורים (נספח ג' לכתב ההגנה).

6. ביום 9/11/17 שוחררו לטובת התובעת פיצויי הפיטורים שהיו בקרן הפנסיה בסך כולל של 180,469.08 ₪.

7. התובעת עותרת לקבלת פיצויי הלנת שכר בגין איחור בתשלום שכר לחודש 1/2017, פיצוי בגין הפרת הסכם העבודה (25,000 ₪), פיצוי בגין אי עריכת שימוע ופיצוי בגין עוגמת נפש (35,000 ₪).

8. לטענת הנתבע, התובעת שילמה לעצמה דמי הבראה על פי משרה מלאה ולכן בתלוש השכר לחודש 1/17 קוזזו תשלומים אלו.
הנתבע הגיש תביעה כנגד התובעת בסך 77,674 ₪ (33317-03-17). הנתבע עותר להשבת דמי הבראה בסך של 37,943 ₪ ו השבת פיצויי פיטורים שהופרשו ביתר בסך של 29,291 ₪. לטענת הנתבע, בתפקידה כחשבת שכר הפרישה התובעת לעצמה כספים ביתר.

עדויות:
שמענו את עדותה של התובעת.
מטעם הנתבע העיד הנתבע בעצמו וכן העידו מטעמו העדים:
גב' ברכה שלמון, מנהלת המשרד של הנתבע ואשתו של הנתבע;
עו"ד אברהם שלמון, עורך דין במשרד הנתבע ובנו של הנתבע;
מר חנן קויפמן, מספק שרותי שליחות למשרדו של הנתבע;
גב' בתיה און, פקידה במשרדו של הנתבע;
גב' רונית רותם, אחותה של ברכה שלמון ומשמשת כמנהלת חשבונות אצל הנתבע מחודש 11/2016.

יצוין כי עסקינן בשתי תביעות האחת של גב' ריבה פניני והשנייה של מר יורם שלמון. לכן, מטעמי נוחות תקרא להלן גב' ריבה פניני "התובעת" ומר יורם שלמון "הנתבע".

הכרעה:

לאחר ששמענו את העדויות, עיינו במסמכים שצורפו ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה של גב' ריבה פניני להידחות ברובה ודין התביעה של מר שלמון להתקבל.

הודעה על תנאי העסקה:

הנתבע לא מסר לתובעת הודעה על תנאי העסקה. על פי חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה) תשס"ב-2002 שלושה חודשים לאחר פרסום החוק (6/2002), חלה חובה ליתן הודעה לעובד אודות תנאי העסקתו (סעיף 12 לחוק). התובעת הועסקה עוד טרם חקיקת החוק. לפיכך, הנתבע לא מחויב היה למסור הודעה לתובעת.

התובעת לא דרשה הודעה לעובד ולכן, הנתבע לא היה מחויב ליתן לה הודעה מיוזמת ו, כפי שנקבע בחוק:

"10. חובות המעסיק לפי חוק זה, לגבי עובד שהתחיל את עבודתו אצלו לפני תחילתו של חוק זה, יחולו עליו בשינויים אלה:
(1) החובה כאמור בסעיף 1 תחול בשינוי זה: במקום "מהיום שהעובד התחיל לעבוד אצלו" יבוא "מהיום שהעובד דרש זאת ממנו בכתב";..."

לכן העובדה שלא נמסרה הודעה על תנאי העסקה לא מעבירה את נטל ההוכחה אודות תנאי ההעסקה של התובעת אל כתפי הנתבע, כפי שנקבע בסעיף 5א לחוק הנ"ל.

דמי הבראה:

במשך כל תקופת עבודתה שולמו לתובעת דמי הבראה על פי היקף משרה מלא, על אף שהתובעת עבדה בהיקף משרה חלקי.

על פי ההלכה הפסוקה, אם נחתם עם עובד הסכם שבו מתחייב מעסיק לשלם לעובד שכר מסוים או תנאי שכר אחרים ובמהלך תקופת עבודתו מקבל העובד שכר נמוך יותר או תנאי שכר שונים מהמוסכם והצדדים שותקים, ייראה הדבר כאילו נתנו הצדדים הסכמתם לכך מלכתחילה. לכן, אין לעובד עילת תביעה כנגד מעסיקו או למעסיק כנגד עובדו מאחר שבשתיקתם הסכימו לשינוי בחוזה העבודה. עוד קובעת הפסיקה כי חוסר הסכמה צריך להיאמר במפורש (תב"ע נד/86-3 (ארצי) יוחנן גולן נ. אי.אל.די בע"מ פד"ע כ"ו עמ' 270).

סבורים אנו שבמקרה דנא הלכה זו איננה חלה ונסביר. התובעת היא זו שערכה את תלושי השכר ובתחכום רב על מנת שלא לעורר שאלות בקשר לגובה דמי ההבראה, חילקה לתשלומים את סך ההבראה השנתי ואף הגדילה לעשות ובכל שנה פיצלה למספר תשלומים שונה:

בשנת 2000 ל-4 חודשים , בשנת 2001 ל-5 חודשים , בשנת 2002 ל-6 חודשים , בשנת 2003 ל-5 חודשים , בשנת 2004 ל-8 חודשים , בשנים 2008-2005 ל-6 תשלומים, בשנת 2009 בתשלום אחד, בשנת 2010 ל-7 חודשים, בשנת 2011 ל-7 תשלומים, בשנים 2014-2012 ל-5 תשלומים ו בשנים 2016-2015 ל-4 תשלומים (ראו לעניין זה סעיף 8 לסיכומי הנתבע) .

הנתבע לא הסכים להסדר זה לא בשתיקה ובוודאי שלא בהסכמה מודעת והתובעת לא הוכיחה כי מאן דהוא הורה לה לעשות זאת. הכול נעשה על מנת להטעות את הנתבע. התובעת היא שהחליטה על דעת עצמה כמנהלת חשבונות לשלם לעצמה כספים ביתר . כשמנהלת החשבונות החדשה גילתה זאת, הפנתה את תשומת ליבה של התובעת , שהורתה לא להתערב ולא לספר לגב' ברכה שלמון (סעיף 12 לתצהיר רונית רותם).

סיכום ביניים:
התובעת הטעתה את הנתבע באשר לתשלום דמי ההבראה ולפיכך עליה להשיבם.

שימוע:

בין התובעת לבין גב' ברכה שלמון נוהלו חילופי דברים בנוגע לסיום עבודתה של התובעת.

התובעת ביקשה לעזוב את עבודתה, כפי שעולה מההודעות שהוחלפו בין התובעת לאשתו של הנתבע (נספח ה' לתצהירי הנתבע):

"התובעת: ברכה מאוד ניפגעתי מהודעת פיטורין דרך הטלפון יכולת לחכות עד מחר ולעשות הדברים לפי נוהל שזה קודם שימוע ואחר כל להודיע על פיטורין, לצערי עשית דבר מאוד מכוער איתי כמו לאורך כל שנות 35 עבודתי הנאמנה והמסורה יישר כח
איך היית מקבלת אילו אני הייתי מודיעה לך טלפונית שאני מתפטרת? אין לי בעיה להיות מפוטרת אך לא איך שעשית"

גב' שלמון: מצטערת. בסה"כ זרמתי עם בקשתך להפסקת עבודה, וגם דיברנו על זה ביום א. אמרת שמתאים לך כך או כך. מראש אמרתי לך בטלפון שהייתי מחכה למחר אבל בגלל קוצר הזמן שלפנינו, שהרי כמעט כל דצמבר את בחופשה, ואח"כ, כפי שהסברתי לך-אחותי לא בארץ, חשוב לי לנצל את מקסימום ימי העבודה שניתן , לצורך חפיפה מיידית. אין כל כוונה לפגוע."

הנתבע העיד כי אשתו ברכה עדכנה אותו והתייעצה עמ ו בנושא (סעיף 19 לתצהיר הנתבע) . לכן, הנתבע החל לחפש מחליף לתובעת וסוכם שתבו צע חפיפה עם התובעת בחודש 11/2016, וזאת עוד לפני שהתובעת חזרה בה מהודעת ההתפטרות. לכן, הנתבע לא סיכם עם מחליפה אלא הנתבע ואישתו דיברו עם רונית רותם, אחותה של ברכה שלמון, כיוון שה יה צורך לבצע את עבודת הנהלת החשבונות נוכח עזיבתה של התובעת.

התובעת חזרה בה מרצונה להתפטר. לכן, הנתבע החליט לפטר את התובעת .

בתחילה התובעת פוטרה בשיחת טלפון אולם לאחר שפנה הנתבע לעו"ד אורי צור, היועץ המשפטי של המשרד לדיני עבודה, והונחה כיצד לפעול, זימן הנתבע את התובעת לשימוע (נספח ו' לתצהיר הנתבע). לתובעת נערך שימוע כדין, כפי שעולה מפרוטוקול השימוע (נספח ז' לתצהירי הנתבע), ניתן לה מכתב פיטורים ומכתב לשחרור הכספים מקרן הפנסיה (נספחים ח' עד י "ג לתצהיר הנתבע). מכתב הפיטורים הוצא יום לאחר השימוע ובכך אין כל פגם.

מעסיק איננו צריך להוכיח כי אין בכוונתו לפטר עובד שאותו הוא מזמן לשימוע, כל שחלה על המעסיק היא החובה להוכיח כי הוא הקשיב לעובד בלב פתוח ובנפש חפצה לעניין טיעוניו שלא לפטרו. לא ניתן לכפות על מעסיק להעסיק עובד שהוא איננו רוצה עוד בעבודתו.

אכן, כפי שעולה מפרוטוקול השימוע, מערכת היחסים בין הצדדים התערערה בשנה האחרונה לעבודת התובעת אולם לא הוכחה התעמרות בתובעת מצדה של ברכה שלמון . כעולה משיחת השימוע היחסים בין הצדדים במהלך השנים היו טובים. התובעת גילתה דעתה שהיא לא מעוניינת בהמשך העבודה אצל הנתבע:

"עו"ד אורי צור: את התייחסת לנושא ההפרשות הפיצויים "ביתר" שהוזכרה בס' 1 ד' למכתב. האם תרצי להתייחס לשאר הדברים שבמכתב?
תשובה: לא רוצה להתייחס, רוצה לגמור הכל בצורה יפה ומכובדת."
(עמ' 2 לפרוטוקול ישיבת השימוע)

"עו"ד אורי צור: ממה ששמעתי קודם מיורם וברכה, וממה ששמעתי עכשיו ממך – אני מתרשם שהיחסים, למרות שבבסיסם יש אהבה גדולה ואכפתיות – אינם כתמול שלשום. ריבה מאשרת.
אורי ממשיך: את אמרת את זה ואני רוצה לשאול האם בעצם את אומרת פטרו אותי, תנו לי מה שמגיע לי ונפרד לשלום כמפוטרת? או שאת אומרת – אתם רוצים לפטר אותי, אבל אני רוצה להשאר פה? ואת אפילו לא חייבת לענות על השאלה. בהנחה שאנחנו יודעים ששוקלים לפטר אותך – לא מתפטרת "ולא נעליים"?
תשובה: יורם שלמון החליט לפטר אותי. מקובל עלי. אקבל את כל הזכויות שמגיעות לי..."
(עמ' 8 – 9 לפרוטוקול ישיבת השימוע) (ההדגשה אינה במקור – א.ג.כ)

אם כן, התובעת הודתה כי הסכימה כי תפוטר וכך גם היא אמרה בשימוע.

הנתבע קיבל ייעוץ משפטי לאחר שפיטר את התובעת בשיחה טלפונית ונערך לתובעת שימוע כדין והוא בבחינת "מודה ועוזב ירוחם" אך כפי שראינו, ספק גדול בעינינו אם התובעת רצתה להמשיך לעבוד אצל הנתבע.

סיכום:
השימוע נערך כדין. לפיכך נדחה רכיב פיצוי בגין אי עריכת שימוע כדין.

פיצויי פיטורים:

שכרה הקובע האחרון של התובעת עמד על סך 4,000 ₪. התובעת עבדה 34.67 חודשים קרי התובעת הייתה זכאית לסך של 138,667 ₪. הנתבע שיחרר את כספי הפיצויים שהופקדו לזכותה של התובעת (180,649.08 ₪)

"מקריאת סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים עולה, כי נקודת המוצא בחוק היא, כי, ככלל, תשלומי מעסיק לקופות גמל אינם באים "במקום" פיצויי פיטורים, אלא אם כן נקבע אחרת בהסכם קיבוצי או בצו של שר העבודה. תשלומים הצבורים בקופות הפיצויים נחשבים, לפיכך, במקרה הרגיל, כ"חיסכון בידי המעסיק" הזכאי להשבתם לידיו אם העובד סיים עבודתו בנסיבות שאינן מזכות בפיצויי פיטורים (דב"ע (ארצי) לה/3-29 פוטוקר שטיין – אגד – אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ, פד"ע ו' 288 (1975); דב"ע נג/3-234 ברקן – טלדיין אינטרקונטיננטל בע"מ, פד"ע כז 189 (1994)) והם יזקפו "על חשבון" הפיצויים עם שחרור הקופה לזכות העובד בנסיבות המזכות את העובד בפיצויי פיטורים (מ' גולדברג, "פיצויי פיטורים לזכאים לפנסיה מכח חוק או למבוטחים במערכת פנסיונית או בקופת גמל" עיוני משפט ט 569, 576 (1983); להלן – גולדברג). הקביעה לפיה כספים הצבורים בקופות הפיצויים יבואו "במקום" פיצויי פיטורים, היא, אפוא, החריג לכלל הקבוע בסעיף 14 לחוק.
...
הנה כי כן, בדין פסק בית הדין האזורי, כי משקיבלה המערערת פיצויים בשיעור המתחייב מחוק פיצויי פיטורים - באמצעות שחרור קרן הפנסיה, לרבות מרכיב הפיצויים, והשלמת ההפרש שבין חבות הפיצויים לפי מכפלת המשכורת האחרונה בשנות ההעסקה לבין הצבירה במרכיב הפיצויים – יצאה המשיבה ידי חובתה ואין המערערת זכאית לתשלומים נוספים." (ע"ע 39921-01-16 אילנה קאטר - קרן קורת ישראל-עמותה לפיתוח כלכלי ניתן ביום 22/11/ 17, שם ס' 10, 15 לפסק הדין).

ההלכה הפסוקה היא שעל פי רוב הלכה חדשה תחול לעבר ולהווה: "נקודת המוצא ביחס להלכה שיפוטית חדשה, המשנה פרשנות חוק קודמת, היא שונה, ועל פיה, תחולתה של ההלכה היא פרוספקטיבית ורטרוספקטיבית כאחד, אלא אם כן טעמים מיוחדים, המעוגנים בשיקולים מעשיים, מצדיקים להחילה מכאן ולהבא בלבד" (דנא 3993/07 פקיד שומה ירושלים 3 נ' איקאפוד בע"מ , ניתן ביום 14.7.11 – פורסם במאגרים האלקטרוניים. שם סעיף 35).

ב"כ הנתבע טען בישיבת קדם המשפט כי:

"נדמה לי שאין בינינו מחלוקת שאם מדובר ברווחים, הם שייכים לעובדת, ואם מדובר בהפרשות ביתר, הם שייכים למעסיק. לכן ככל שנתקדם, אבקש להפנות צו לקרן הפנסיה ע"מ שתפרט מה היו ההפרשות ומה הרווחים." (עמ' 3 שורות 23-22 לפרוטוקול קדם המשפט שהתקיים ביום 18.9.17).

אך כל טיעון בדיון קדם משפט שהיא בניגוד להלכה הפסוקה, אין לה לטעמנו נפקות. זאת ועוד, פסק הדין של ביה"ד הארצי פורסם לאחר אותה ישיבת קדם משפט.

משכך על התובעת להשיב לנתבע את הסך הנתבע של 29,291 ₪.

שכר עבודה לחודש 1/2017

על פי סעיף 25 לחוק הגנת השכר, מעסיק אינו רשאי לקזז סכומים משכרו של עובד אלא במקרים שפורטו בסעיף סעיף 25 לחוק הגנת השכר כי –

(א) לא ינוכו משכר עבודה אלא סכומים אלה:
(1) סכום שחובה לנכותו, או שמותר לנכותו על פי חיקוק;
(2) תרומות שהעובד הסכים בכתב כי ינוכו;
...
(4) סכום שהוטל כקנס משמעת בהתאם להסכם קיבוצי או על פי חיקוק;
(5) תשלומים שוטפים לקופות גמל ובלבד שתשלומים כאמור לקופת גמל שהעובד בלבד חייב לשלם לה לא ינוכו משכרו של העובד אם הוא הודיע למעבידו בכתב על התנגדותו לתשלומם;
(6) חוב על פי התחייבות בכתב מהעובד למעביד, בתנאי שלא ינוכה על חשבון חוב כאמור יותר מרבע שכר העבודה;
(7) מקדמות על חשבון שכר עבודה, אם אין המקדמות עולות על שכר עבודה בעד שלושה חדשים; עולות המקדמות על שכר עבודה לשלושה חדשים – חלות על היתרה הוראות פסקה (6).
(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), חדל עובד לעבוד אצל המעביד, רשאי המעביד לנכות משכרו האחרון של עובד כל יתרה של חוב שהעובד חייב לו, לרבות מקדמות.

סעיף 25 (א) לחוק הגנת השכר התשי"ח - 1958 (להלן: "חוק הגנת השכר") קובע רשימה סגורה של מקרים המאפשרים קיזוז כספים ממשכורתו של עובד (סכום שחובה לנכותו על פי חוק, תרומות שהעובד הסכים כי ינוכו, דמי חבר לארגון עובדים, דמי טיפול ארגוני, קנס שהוטל על עובד על פי הסכם קיבוצי או על פי חוק, תשלומים לקופת גמל, חוב על פי התחייבות בכתב מהעובד למעביד, מקדמות על חשבון שכר העבודה). המקרה דנן אינו בא בגדר אחד המקרים המנויים בסעיף 25 (א).

"בשאלת הניכוי המותר משכר העובד האחרון, על כל רכיביו, EXUG סעיף 25(ב) לחוק הגנת השכר התשי"ח-1958, והוא קובע כי לא ינוכו משכר העבודה האחרון אלא "כל יתרה של חוב שהעובד חייב לו, לרבות מקדמות".
כוונת המילים "יתרת חוב ולרבות מקדמות" היא, לסכום קצוב ומוכח, או בלתי שנוי במחלוקת, שהרי לא יעלה על הדעת כי יאפשר המחוקק למעביד לעשות דין לעצמו להחליט מה חייב לו העובד, כמה חייב, ומדוע חייב, ולנכות כל סכום משכרו, כישר בעיניו.
אלא על מעביד הסבור כי נותרו "יתרות-חוב" שחב לו העובד, להתכבד ולהגיש תביעה נגדית, או בהתקיים נסיבות לקיזוז לטעון לקיזוז בכתב הגנתו - ולהוכיח את טענתו."
(דב"ע נד / 101 – 3 יעקב עמנואל - שופרסל ניתן ביום 30.3.95 פד"ע כ"ח 241 שם עמ' 16)

סעיף 25 לחוק הגנת השכר מונה רשימה סגורה של מקרים שבהם ניתן לקזז סכומים משכרו של עובד. לא יעלה על הדעת כי מעביד יחליט על דעת עצמו כי קיים חוב ויקזז משכרו של העובד. חוב חייב להיות קצוב ומוסכם על ידי הצדדים. חובה של התובעת אשר ליתרת דמי ההבראה ופיצויי הפיטורים שנוי במחלוקת בין הצדדים.

הנתבע פעל שלא כדין כשלא שילם במועד את שכרה של התובעת. לפיכך הננו מחייבים את הנתבע בהלנת שכר בסך של 2,000 ₪.

התנהלות התובעת:

לסיום מצאנו מקום לציין כי ביום 6/2/18 הגישה התובעת בקשה להקדמת הדיון. דיון ההוכחות היה קבוע ליום 18/4/19. בבקשתה נימקה התובעת את בקשתה להקדמת מועד הדיון, בכך כי התובעת מתפרנסת מביטוח לאומי:

"1. המבקשת מתקשה למצוא עבודה מפאת גילה.
2. בעלה של המבקשת חולה אנוש והמבקשת מטפלת בו ומלווה אותו לביקורים תכופים בבתי חולים.
3. המבקשת נאלצת גם לטפל באמה הישישה ולסעוד אותה בכל צרכיה.
4. בנסיבות הנ"ל מצבה הכלכלי של המבקשת הינו קשה הן לאור העובדה שהיא איננה עובדת והיא ובעלה מתקיימים מקצבת ביטוח לאומי.
5. המבקשת משליכה את יהבה על תוצאות ההליכים בשני התיקים המאוחדים הנ"ל."

נוכח בקשה זו נעשה מאמץ מיוחד להקדים את מועד הדיון שנקבע ליום 18.4.19 והדיון נקבע ליום 18.3.18 .

מה רבה הייתה הפתעת ביה"ד נוכח עדותה של התובעת ומשהסתבר כי הדברים אינם נכוני ם.

התחוור כי בעלה מקבל פנסיה:

ת. בעלי פנסיונר כבר שנתיים ומקבל פנסיה.
ש. מה גובה הפנסיה ?
ת. מה שייך ? 5,100 . יש לו 46% בלבד.
(עמ' 6 לפ' שורות 25-13 לעדות התובעת)

"ש. מפנה לנספח ז' לתצהיר הנתבע , עמ' 5, תקראי את המשפט בפיסקה שניה שלישית שמתחיל במילה "אבל... "(קוראת)?
ת. קוראת. ...מה קרה, אף אחד לא רעב ללחם. "
(עמ' 6 לפ' שורה 31 - עמ' 7 שורה 1 לעדות התובעת)

עוד עולה כי לתובעת רכוש לא כפי שהודיעה לביה"ד ביום 6/2/18 לביה"ד כי היא מתקיימת "מקצבת ביטוח לאומי":

"ש. האם זה נכון שלך ולבעלך ולבנך יש דירה ברח' לבנון ברמת אביב ?
ת. חמי נפטר לפני 12 שנה, הוא הוריש לבן שלנו המשותף דירה ברח' חיים לבנון ברמת אביב.
ש. האם יש לך , לבעלך ולבן שלך שתי דירות ברח' עמי ?
ת. יש לי דירה שאני גרה ברח' עמי 24, דירה 14. בני לידור שהוא הצאצא היחיד לחמי הוריש לו סכום כסף והצענו לו במקום לבזבז את הכסף, לרכוש דירה באותו בנין שלנו. והדירה רשומה על שם לידור פניני.
ש. האם נכון שהדירה שרשומה על שמו של בנך יש הערת אזהרה שאומרת שללידור אסור לעשות שום עיסקה בדירה בלי אישור של מאיר וריבה פניני?
ת. נכון.
ש. האם נכון שהשכירות ברח' לבנון הולכת אליך ואל בעלך ?
ת. כן. מחצית מהסכום הולך אלינו מאחר וקשה לנו לחיות עם 8,500 ₪ הכנסה.
ש. בבקשתך שהגשת ב- 2/18 אמרת שאתם מתפרנסים את ובעלך מקצבת ביטוח לאומי שיקרת?
ת. לא נכון. זה טעות דפוס."
( עמ' 7 שורות 15-2 לעדות התובעת)

צר לנו שנעשה שימוש במידע שאיננו נכון רק כדי להקדים את מועד הדיון. אולם התנהלות זו של התובעת מעידה ככל הנראה על התנהלותה כלפי הנתבע.

סוף דבר:

גב' ריבה פניני תשלם לנתבע החזר בגין תשלום פיצויי פיטורים בסך 29,291 ₪ והחזר בגין דמי הבראה ששולמו ביתר בסך 37 ,943 ₪. הסכומים דלעיל יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.17 ועד התשלום בפועל.

מר שלמון ישלם לתובעת 2,000 ₪ בגין הלנת שכרה לחודש 1/17.

נוכח התוצאה ושמרבית התביעה כנגד מר יורם שלמון נדחתה, גב' ריבה פניני תשלם למר שלמון 5,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסך 600 ₪.

זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ‏כ"ו תמוז תשע"ח ( ‏09 יולי 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר יצחק גליק,
נציג ציבור (מעסיקים)

אריאלה גילצר-כץ, שופטת
סגנית נשיאה