הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 2326-04-18

03 אוקטובר 2019

לפני:

כב' השופט דורון יפת
נציג ציבור (עובדים) מר איסר באומל
נציגת ציבור ( מעסיקים) גב' אידה שפירא

התובעת
ילנה דודק ת.ז. XXXXXX999
ע"י ב"כ עוה"ד אבינועם כהן , יעקב פרסקי ואורי פיירטג וינטר
-
הנתבעות

  1. סמדר קדמי בע"מ ח.פ. 514812833
  2. סמדר מזרחי ת.ז. XXXXXX468

ע"י ב"כ עו"ד אליהו מזרחי

פסק דין

עניינה של התביעה בזכויות התובעת בעד תקופת העסקתה וסיומה.

התשתית העובדתית

1. התובעת, קוסמטיקאית במקצועה , החלה ביום 1.9.2012 את עבודתה אצל גב' סמדר מזרחי (להלן- סמדר).

2. סמדר היתה עוסקת עצמאית בתחום הקוסמטיקה אשר בשלהי שנת 2013 העבירה את פעילותה העסקית לנתבעת 1 (להלן- חברת קדמי), אך המשיכה לנהל את החברה (סע' 6 לכתב ההגנה; סע' 2 ו-9 לתצהיר סמדר), לדידה של הראשונה אך בפן המקצועי (ע' 15 ש' 12-13).

3. הנתבעות העסיקו את התובעת במשך כארבע שנים וחצי ברציפות (ע' 14 ש' 24-26), כל אחת בתורה עד להתפטרותה של התובעת, כך סמדר העסיקה את התובעת עד ליום 31.12.2013 וחברת קדמי מיום 1.1.2014 ועד ליום 20.3.2017.

עיקרי ניהול ההליך

4. ביום 2.4.2018 וביום 21.5.2018 הוגשו, בהתאמה, כתב התביעה וכתב ההגנה שבפנינו.

5. ביום 28.10.2018 התקיים דיון קדם משפט בפני כב' השופטת חופית גרשון יזרעאלי.

6. בין לבין הגישה התובעת "רשימה של עילות וסעדים" בדבר עילות התביעה וסכומי התביעה כנגד כל אחת מהנתבעות, הנתבעות הגישו תגובה והתובעת הגישה תשובה לתגובה.

7. ביום 3.2.2019 הגישה התובעת תצהיר עדות ראשית מטעמה; וביום 10.6.2019 הגישו הנתבעות שני תצהירים- תצהירה של סמדר ותצהירו של עו"ד אליהו מזרחי (להלן- אליהו), בן זוגה של סמדר (ע' 1 ש' 13-14).

8. ביום 25.6.2019 התקיים דיון הוכחות בפנינו, במהלכו נחקרו התובעת, סמדר ואליהו.

9. ביום 12.7.2019 הגישה התובעת את סיכומיה; וביום 9.9.2019 הגישו הנתבעות את סיכומיהן. מכאן הכרעתנו.

דיון והכרעה

העדר הפקדות לביטוח פנסיוני

10. לטענת התובעת, אין מחלוקת בין הצדדים כי עד לתום שנת 2016 הנתבעות לא ביטחו את התובעת בביטוח פנסיוני במשך כל תקופת העסקתה. לאחר משא ומתן בין הצדדים, התובעת באמצעות באת כוחה דאז והנתבעות באמצעות אליהו חתמו ביום 25.12.2016 על "הסכם ויתור ופשרה" (נספח ה לכתב התביעה) (להלן- ההסכם). בהסכם נקבע כי על חברת קדמי לשלם לתובעת חלף ה הפקדות, לפי לוח סילוקין, סך של 39,000 ₪ אשר נפרש על פני חצי שנה, כל 15 לחודש, כאשר כל אחד משני התשלומים הראשונים עמד סך 3,500 ₪. ברם, חברת קדמי לא עמדה בתשלומים מוסכמים אלו, כבר בתשלום הראשון אשר שולם באיחור של יותר משבועיים, רק בערבו של יום 30.1.2017.

11. בכתב התביעה נטען על ידי התובעת כי היא זכאית לחלף הפרשת מעסיק לגמל/פנסיה בסך כולל של 14,789 ₪, כאשר לטענתה הנתבעת הודתה בסך של 13,005.18 ₪, בניכוי של 3,500 ₪ (סע' 31 לכתב התביעה); וכן החזר ניכוי חלק עובד לגמל/פנסיה בסך כולל של 11,067 ₪ (סע' 32 לכתב התביעה).

12. התובעת לא צירפה לכתבי טענותיה תחשיב או פירוט מדויק של הסכומים הנזכרים בסעיף 11 לעיל, אלא הפנתה לתחשיב הנתבעות שצורף להסכם. בסיכומיה (סע' 13) הפנתה לתחשיב זה וכן ביקשה לצרף טבלאות חדשות שערכה וצירפה לראשונה לסיכומיה- טבלאות אשר הובהר בהחלטת בית הדין מיום 14.7.2019 כי יוצאו מתיק בית הדין.

13. לטענת הנתבעות, חברת קדמי מכירה "בזכות התובעת לסך של 32,000 ₪ לפי ההסכם (39,000 ₪ פחות 7,000 ₪ ששילמה). בקיזוז חודש על אי הודעה מוקדמת בסך 4,500 ₪. ובסה"כ 27,500 ₪".

14. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, בחנו את המסכת הראייתית והתרשמנו מהעדויות שבפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי דין טענות התובעת בכל הנוגע לרכיב זה להתקבל בעיקרו. נפרט.

15. ראשית, בהסכם נקבע כי על החברה לשלם לתובעת סך כולל של 39,000 ₪ בערכי נטו בגין "הפרשות לקרן פנסיה ופיצויים (18% מהשכר- סע' 4 להסכם – ד.י.) אשר נוכו ממשכורותיה ו/או אשר לא הופקדו לקרן פנסיה עבורה (להלן- "הסכום") עד לסוף שנת 2016."

16. בהסכם נקבע כי הסכום ישולם בשבעה תשלומים עוקבים החל מיום 15.1.2017, כאשר "כל איחור בהעברת אחד מהתשלומים ייחשב להפרה יסודית של ההסכם ויזכה את התובעת בפיצוי מוסכם בסך 2,000 ₪ אשר ישולם מיידית עם קבלת הודעה מאת באה כוחה. איחור של עד 7 ימים בהעברת כל אחד מהתשלומים לא ייחשב הפרה יסודית".

17. עוד נקבע בהסכם, כי החברה מצהירה ומתחייבת בזאת כי החל מחודש ינואר 2017, תפתח לתובעת קרן פנסיה ופיצויים בחברת כלל; וככל שיסתיימו יחסי עובד מעסיק טרם פירעון מלא של התשלום, הדבר לא יהווה עילה להפסקת תשלומים במלואם. בד בבד נקבע, כי החברה שומרת לעצמה זכות קיזוז על כל תשלום שיגיע לה מאת העובדת במידה ותעזוב ללא הודעה מוקדמת או מכל סיבה שהיא. בנוסף נקבע בהסכם, כי הובהר לעובדת כי התשלום על פי הסכם זה מהווה את החלק היחסי של פיצויי הפיטורין, תגמולי עובד ותגמולי מעסיק, כפי שנצברו עד לתום שנת 2016.

18. משכך, ובשים לב לעובדה כי התובעת קיבלה את שני התשלומים הראשונים בלבד, באיחור (ע' 5 ש' 23-26; ע' 6 ש' 21-27; ע' 7 ש' 2-4), בסך כולל של 7,000 ₪ (ע' 1 ש' 19-20; ע' 6 ש' 11-12, ש' 25-26, ע' 7 ש' 2-4), הרי שחוב הנתבעות לתובעת עד תום שנת 2016 עומד על 32,000 ₪. בזיקה לכך יצוין, כי עדותו של אליהו בעניין זה היתה חמקמקה, כאשר הקפיד לא השיב באופן נהיר האם שני התשלומים שולמו במועדם (ע' 12 ש' 1-14).

19. שנית, קשה להלום את טענת הנתבעות בדבר קיזוז הודעה מוקדמת מסכום זה. אמנם בסעיף 8 להסכם ניתנה הרשאה לכאורה מצד התובעת לנתבעות לקיזוז סכום בעניין. דא עקא, כי לא ניתן להתנות על זכות קוגנטית של עובד, על אחת כמה וכמה עת מדובר על הפקדות אשר היו צריכות להיעשות במהלך תקופת העסקתה של התובעת ולא בסיומה, כאשר הנתבעות כבר ניכו משכרה של התובעת סכומים ואלו לא הועברו לתעודתם . משכך, תשובתו של אליהו כי החליט להפסיק את התשלומים עליהם התחייבה חברת קדמי לה שכן התובעת עזבה (ע' 12 ש' 18-26), למצער, תמוהה. תמוהה לא פחות הודעת ווטסאפ של אליהו מיום 2 7.3.2017 לבאת כוחה דאז כי "בדקתי איתך לפני שחתמנו על ההסכם שאין בכוונתה להתפטר. גם למעסיק יש זכויות וכדאי שתפנימי את זה".

20. בשים לב לעובדה כי חוב הנתבעות מיום 1.9.2012 ועד ליום 31.12.2016 עומד על 32,000 ₪ נטו, על סמדר לשאת ב- 30% מהחוב (16 חודשים מתוך 52 חודשים - מיום 1.9.2012 ועד ליום 31.12.2013) ועל חברת קדמי לשאת ב-70% מהחוב. כלומר, על סמדר לשאת בחוב בסך של 9,600 ₪ נטו ועל חברת קדמי לשאת ביתרה בסך של 22,400 ₪ נטו .

21. לגבי הפקדות החל מחודש ינואר 2017 ועד לחודש מרץ 2017, הרי שנפתחה קופת פנסיה על שמה של התובעת (ע' 14 ש' 30) . ברם, התובעת טענה מחד גיסא, כי הועבר לקופה סכום בסך 700 ₪ (ע' 5 ש' 9-10; ע' 6 ש' 9-10, ש' 15-17, ש' 29-30; ע' 13 ש' 11-12) ומאידך גיסא, כי לא הועבר לקופה כלל (ע' 7 ש' 1; ע' 9ש' 20-22), כאשר בין לבין, בחודש פברואר התובעת שהתה בחופשה כשבועיים (ע' 5 ש' 16-18, ע' 7 ש' 22-23). ואולם וזה העיקר, בסיכומיהן טענו הנתבעות כי "נפתחה קופה ואף הופקד שם התשלום השוטף", קרי הופקד תשלום אחד בעד חודש ינואר בלבד.

22. משכך, התובעת זכאית מחברת קדמי לתשלום נוסף, חלף הפקדות לקופת הגמל (פיצויים ותגמולים) בעד עבודתה בחודשים פברואר –מרץ 2017, בסך 12.5% מהשכר (6.5% הפקדות המעסיק לרכיב תגמולים ו-6% הפקדות המעסיק לרכיב פיצויים) אשר עמד בחודשים פברואר ומרץ 2017 על סך כולל של 7,060 ₪ ברוטו, ובסך כולל של 882.5 ₪.

שכרה של התובעת לחודשים פברואר מרץ 2017

23. לטענת התובעת, תשלום שכרה של התובעת לחודש פברואר 2017 שולם רק ביום 13.2.2017 ואף בחלקו, שכן הועבר לחשבונה של התובעת סך של 3,000 ₪ חלף סכום 4,275.68 ₪ (נטו) שהם 4,560.39 ₪ (ברוטו). לפיכך בעד חודש זה התובעת זכאית לסך נוסף של 1,270 ₪ (נטו). עוד טוענת התובעת, כי "עבדה עבור הנתבעת 1 בחודש מרץ, ככל הנראה עד ליום ה-20...ולא קבלה שכר". בהקשר זה ציינה התובעת כי חברת קדמי לא צרפה דוחות נוכחות לתיק וגם לא הונפק תלוש שכר בעד חודש מרץ 2017. התובעת ביקשה לאמוד את היקף העסקתה ב-120 שעות. לשיטתה היא זכאית בעד חודש זה לסך של 3,600 ₪.

24. מנגד טוענות הנתבעות, כי התובעת לא הוכיחה לאחר חתימת ההסכם כי הורעו תנאיה, והודתה בחקירתה כי שולמו שני התשלומים ונפתחה קופה ואף הופקד שם התשלום השוטף. לאחר מכן, התובעת הפסיקה להגיע לעבוד ה, תוך שנקטה ב"שביתה איטלקית" ושלחה הודעות כי היא חולה, נוסעת לחו"ל ועוד ומאז לא שבה לעבודתה, והכל ללא מתן הודעה מוקדמת כחוק.

25. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, בחנו את המסכת הראייתית והתרשמנו מעדויות הצדדים שבפנינו, הגענו למסקנה כי דין התביעה ברכיב זה להתקבל בחלקו, שכן התובעת עבדה בחודשים פברואר –מרץ 2013, אך לא קיבלה את מלוא התמורה בעד חודש פברואר ולא קיבלה תמורה כלל בעד חודש מרץ. נבאר את טעמינו לכך.

26. ראשית, הנתבעות לא התייחסו בסיכומיהן במישרין לטענות התובעת בדבר אי תשלום שכרה בעד חודשים פברואר –מרץ 2017. תלוש חודש פברואר 2017 צורף לכתב התביעה.

27. שנית, לא נעלמו מעינינו דבריה של סמדר, במענה לשאלה "האם יש דוחות נוכחות", כי "יש שעון נוכחות, בכל רגע נתון היא יכלה לבדוק את זה, כל עובדת יכלה להיכנס ולבדוק" (ע' 19 ש' 13-14). ברם, חברת קדמי לא צירפה לכתבי טענותיה דוחות נוכחות של התובעת; וחזקה שאם אלו היו מצורפים על ידה הדבר היה פועל לרעתה. בהקשר זה טענה התובעת כי מעולם לא קיבלה תדפיס של שעות עבודה (ע' 8 ש' 15-17 ).

28. שלישית, אליהו טען בתצהירו (סע' 18-20) כי התובעת שלחה ביום 21.3.2017 וביום 26.3.2017 הודעות ווטסאפ לסמדר, כי לא תוכל להגיע לעבודה בתירוצים שונים, ומקריאת הודעות אלה עולה בבירור לטעמו כי התובעת שמה לה למטרה לגרום נזק לנתבעת ולשבש את עבודתה, זאת בהמשך לימי מחלה מיום 19.3.2019 וחופשה שנטלה קודם לכן. בנוסף, ביום 26.3.2017 שלח אליהו הודעת ווטסאפ לתובעת, לפיה, "...אני מבין שאת כבר כמה ימים לא מגיעה לעבודה ללא התראה...להזכירך חודש שעבר ניצלת את כל יתרת החופשה שלך ולאחר שלא היית חודש כמעט בעבודה, לאחר מכן לקחת ימי מחלה ועכשיו את פשוט מודיעה בבוקר לפקידה ובהודעת סמס לסמדר באופן שרירותי כי את פשוט לא מגיעה...". דומה, כי מטענות הנתבעות גופן, עולה מיניה וביה, כי יחסי עובד –מעסיק בין התובעת לבין חברת קדמי נמשכו בחודשים פברואר –מרץ 2017.

29. עם זאת, מצאנו לציין, כי התובעת טענה מחד גיסא, כי עבדה ברצף עד סוף חודש מרץ 2017 (ע' 5 ש' 17-18), ומאידך גיסא, כי עבדה עד כמעט סוף החודש, עד ליום 20.3.17 (ע' 8 ש' 11-14), כאשר בין לבין בחודש פברואר 2017 שהתה בחו"ל בהסכמה של סמדר במשך שבועיים ימים (ע' 7 ש' 5-6, ש' 11-17; ע' 8 ש' 7). התובעת לא זכרה מתי חזרה לעבודה לאחר שהותה בחו"ל (ע' 8 ש' 8-10).

30. בזיקה לכך, נטען על ידי סמדר בחקירתה הנגדית, כי "השביתה האיטלקית" היתה בסוף העבודה שלה (ע' 18 ש' 26-27). דא עקא, בהמשך נטען על ידי סמדר בחקירתה הנגדית כי "לא זוכרת את התאריכים, יכולה לבדוק בהודעות שלי. מסתכלת בטלפון הנייד, זה היה בחודש מרץ 2017, "הייתי אצל הרופא", "לצערי לא אוכל להגיע", "יש לי אילוצים משפחתיים..." נראה לי שזה היה ב- 13 במרץ". בהמשך, כאשר נשאלה סמדר, "זה התחיל ב-13 במרץ"? היא השיבה: "זה לא התחיל ב-13 במרץ, היא הייתה מודיעה למזכירה ופשוט לא מגיעה". לאחר מכן, כאשר נשאלה סמדר, "אז בחודש מרץ היא עבדה אפילו יום אחד"? היא השיבה: "לא זוכרת". לבסוף כשנשאלה "איך עושים שביתה ב-13.3 כשלא עובדים קודם? השיבה סמדר: "היא הייתה מודיעה למזכירה שהיא לא מגיעה, למרות שהיה לה לו"ז מלא. לא אמרתי שהיא התחילה בשביתה ב-13 במרץ. אני לא אמרתי שזה התחיל במרץ. היא היתה מתקשרת למזכירה ומשאירה הודעות שהיא לא מגיעה, כמו שהחופשה שלה לא הייתה בתיאום איתי, היא פשוט לא הגיעה" (ע' 19 ש' 1-14).

31. עיון בנספח שצורף לתצהיר התובעת (הודעות ווטסאפ בין סמדר לבין התובעת) מגלה, כי הטענות בדבר "אילוצים שקשורים למשפחתי" ו"יש לי סידורים חשובים", החלו ביום 21.3.2019, כאשר ביום 14.3.2019 התובעת ביקרה אצל הרופא והודיעה לסמדר באותו יום בשעה 12:28 "היי אצל הרופא עכשיו, הוא נתן לי חופש מחלה ל-3 ימים."

32. בהקשר זה טען אליהו, במענה לשאלת ב"כ התובעת, כי התובעת נעדרה 13 ימים במהלך פברואר (המופיעים בתלוש השכר), הראשון השיב: "אני לא אמרתי שהיא לא זכאית לשום תשלום. זה לא הכול או כלום, יש דרך המלך באמצע" (ע' 13 ש' 19-23). מכל מקום, טענתו של אליהו, שלפיה התובעת עזבה בתחילת חודש מרץ 2017 אינה אמינה ואינה מהימנה עלינו (ע' 12 ש' 17-30, ע' 13 ש' 1-10).

33. דומה כי הן לסמדר והן לתובעת יש קושי להיזכר באירועי התקופה, כאשר התובעת ציינה כי נסעה לחו"ל בחודש דצמבר 2016 (ע' 7 ש' 25-29). אבל וזה העיקר, נטל ההוכחה בעניין זה מוטל על חברת קדמי אשר לא צרפה דוחות נוכחות לכתבי טענותיה .

34. אשר על כן, הגענו לכלל מסקנה כי בעד חודש פברואר 2017, בהתאם לתלוש השכר והתשלום אשר שולם בפועל, התובעת זכאית מחברת קדמי לסך של 1,270 ₪ (נטו), ובעד חודש מרץ 2017 על פי אומדנה, התובעת זכאית לסך של 2,500 ₪ ברוטו.

הודעה על תנאי עבודה

35. לטענת התובעת, הן בתחילת העסקתה והן במהלך תקופת העסקתה היא לא קיבלה הסכם עבודה ו/או הודעה על תנאי עבודה, כמתחייב מחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב -2002 (להלן- חוק הודעה לעובד).

36. לטענת הנתבעות, אכן לא נערך עם התובעת בתחילת העסקתה הסכם עבודה, אך נמסר לה מיד עם התחלת עבודתה הודעת מעסיק בדבר פרטי העסקה. בסיכומיהן טענו הנתבעות כי "בעניין אי הכנת תלושים ואי מתן הודעה לעובד (צורף לכתב הטענות של עילות וסעדים)- לא זכאית".

37. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, בחנו את המסכת הראייתית והתרשמנו מהעדויות שבפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה ברכיב זה להתקבל.

38. ראשית, התובעת אישרה בחקירתה הנגדית ועדותה היתה מהימנה עלינו בעניין זה, כי לא קיבלה טופס על תנאי עבודה (ע' 8 ש' 28-31).

39. שנית, עדויותיהם של אליהו וסמדר נעדרות קוהרנטיות ואינן מהימנות עלינו בעניין זה, בפרט שבתחילת העסקתה, אף לשיטתן של הנתבעות, התובעת הועסקה על ידי סמדר. אליהו העיד כי התובעת קיבלה טופס, אך הודה כי לא נרשם בו מידע על הפרשות לפנסיה (ע' 10 ש' 25-27; ע' 11 ש' 1-8). סמדר אשר העסיקה את התובעת בראשית התקופה, טענה בתחילה כי נמסרה לתובעת הודעה על תנאי עבודה, בהמשך טענה כי "סיכמתי איתה, אני לא זוכרת", ולאחר מכן טענה כי "סיכמנו את הדברים בעל פה" (ע' 17 ש' 5-15). משכך, אנו מתקשים להאמין כי הטופס שצורף על ידי הנתבעות לתגובה על רשימה של עילות וסעדים מיום 11.11.2018 (ע' 8 ש' 30-31) אכן נמסר לתובעת- טופס אשר ממילא לא ממלא אחר כל הדרישות בעניין, שכן מדובר בטופס חסר פרטים מהותיים .

40. שלישית, טענתו של אליהו כי "בתחילת עבודתה קיבלה התובעת הודעה על העסקת עובד...טענת התובעת לעניין אי קבלת הודעה לעובד שקרית... (סע' 5-6 לתצהיר אליהו) אינה ברורה לנו , שכן הדבר מהווה עדות שמיעה, בפרט שבתחילה התובעת הועסקה על ידי סמדר .

41. רביעית, טופס העברה - ניוד של התובעת מסמדר לחברת קדמי (נספח ג' לכתב התביעה), בו נכתב כי "כל זכויותיה (ותק, חופשה, הבראה מחלה ופנסיה) נשמרו והועברו לחברה", אינו מהווה תחליף הודעה מסודרת על תנאי עבודה.

42. אשר על כן, התובעת זכאית מסמדר לפיצוי מכוח חוק הודעה לעובד בסך 3,500 ₪.

תלושי שכר

43. לטענת התובעת, הנתבעות פעלו בניגוד להוראות חוק הגנת השכר, התשי"ח 1958 (להלן- חוק הגנת השכר) שכן בתלושי השכר של התובעת עד לחודש ינואר 2013 (כולל) וספטמבר 2013 לא נערך רישום צבירת ימי חופשה; בכל התלושים מחודש מאי 2013 ואילך (46 פעם) צוינו הפרשות לביטוח פנסיוני שלא היו ולא נבראו וזאת כאשר הנתבעות גורמות לתובעת נזק רב בשל כך –לא רק בדמות ניכוי שלא כדין על סך מצטבר של 11,067 ₪, אלא גם העמדת התובעת במצב של העדר ביטוח שלא מדעת וסילוק התוכנית הפנסיוניות שהייתה לה במועד תחילת עבודתה.

44. לטענת הנתבעות, "בעניין אי הכנת תלושים ואי מתן הודעה לעובד (צורף לכתב הטענות של עילות וסעדים)- לא זכאית".

45. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, בחנו את המסכת הראייתית והתרשמנו מהעדויות שבפנינו, הגענו לכלל מסקנה שלפיה דין התביעה ברכיב זה להתקבל.

46. ההסכם שנחתם מקפל בתוכו הודאה בעל דין, שלפיה הנתבעות לא העבירו את ההפקדות לדמי גמולים ופיצויים לתעודתם, הגם שבתלושים נרשם ההיפך הגמור מכך.

47. בזיקה לכך, כאשר נשאלה סמדר על ידי ב"כ התובעת אודות תלוש יולי 2013, בכל הנוגע לניכוי חובה, וליתר דיוק לגבי הניכוי בסך 210 ₪ למגדל שלא הועבר לתעודתו, היא השיבה "אני לא מבינה את זה" (ע' 18 ש' 10-13).

48. בהקשר זה, כאשר נשאלה לגבי תלוש זה "כמה ימי עבודה וכמה ימי חופשה יש בתלוש הזה? האם היו חודשים שהיא עבדה 27 ימים? היא השיבה "30 ימים לא. 27 לא יודעת".

49. אשר על כן, על חברת קדמי ועל סמדר לשלם לתובעת פיצוי בגין עריכת תלושים בניגוד לחוק הגנת השכר, כך שחברת קדמי תשא בסכום של 2000 ₪ וסמדר תשא בסכום של 1,500 ₪.

פדיון חופשה

50. לטענת התובעת לא בכל תקופת העסקתה של התובע ת הנתבעות ניהלו על גבי התלוש מעקב היעדרויות כנדרש. בכל תקופת עבודתה קבלה התובעת לכאורה תמורת חופשה בגין 48.96 יום, אך ערך יום חופשה לא תמיד תאם את שכרה. לעניין זה הפנתה התובעת לחודשים נובמבר 2014, יולי 2016 ופברואר 2017. לפיכך, יש לחייב את הנתבעות בסך של 359 ₪ בגין 1.7 יום, שכן ערך יום (סע' 33 לתצהיר התובעת) עומד על 210 ₪. זאת על בסיס העובדה שבתלוש השכר של חודש פברואר 2017 צוינה יתרה לפדיון של 0.54 יום, ובחודש מרץ באותה שנה הייתה התובעת אמורה לצב ור עוד 1.17 יום חופשה, בהתאם למתכונת צבירה בחודשים יולי 2016 – ינואר 2017.

51. לטענת הנתבעות התובעת "קיבלה את כל מה שזכאית לו" (סע' 26 לסיכומים; עוד ראה סעיף 4 לסיכומים). בד בבד נטען על ידי הנתבעות כי "בעניין דמי הבראה ופדיון ימי חופשה הנתבעת (צ"ל- התובעת – ד.י.) זכאית על פי התביעה לסך של 2,602 ₪ דמי הבראה ו-359 ₪ פדיון חופשה בקיזוז חודש דמי הודעה מוקדמת שלא נתנה התובעת בעד שעזבה את העבודה" (סע' 11 לסיכומים).

52. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, בחנו את המסכת הראייתית והתרשמנו מהעדויות שבפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי על התביעה ברכיב זה להתקבל באופן חלקי. נפרט.

53. ראשית, אכן, התובעת לא זכרה לומר כמה ימים עבדה לאחר יום 25.12.2016- יום חתימת ההסכם (ע' 5 ש' 11-12) ומתי חזרה מחופשה בחו"ל בת שבועיים בחודש פברואר 2017 (ע' 7 ש' 22-31, ע' 8 ש' 1-14). אמנם התובעת טענה בהמשך כי "עד סוף מרץ עבדתי ברצף. אבל בחודש פברואר נסעתי לחופשה בהסכמה" (ע' 5 ש' 18). ברם, התרשמנו כי התובעת עבדה בחודש מרץ 2017 עד ליום 20.3.2017 (ע' 8 ש' 14).

54. שנית, התובעת אישרה כי במהלך תקופת העסקתה קיבלה תשלום בעד ימי חופשה בפועל (ע' 8 ש' 32, ע' 9 ש' 1).

55. שלישית, טענת הנתבעות בסיכומיהן כאמור אינן ברורות שכן נטען על ידן דבר והיפוכו.

56. נוכח העובדה כי בתלוש השכר של חודש פברואר, קרי לאחר נסיעתה לחו"ל במהלך חודש פברואר לשבועיים , נרשם לצד צבירת ימי חופשה 0.54, כמו גם העובדה שלפיה התובעת עבדה שני שליש מחודש מרץ 2017 ולפיכך היא זכאית ל- 0.777 ימי חופשה, התובעת זכאית לתשלום מחברת קדמי של פדיון ימי חופשה, בסך כולל של 1.317 ימי חופשה, היינו ל- 277 ₪ ( 210 ₪ *1.317 ימים).

דמי הבראה

57. לטענת התובעת בסיכומיה , עיון בתלושי שכרה מלמד, כי התובעת קיבלה דמי הבראה פעם ראשונה ב חודש ספטמבר 2014 בסך של 1,663.20 ₪, דבר הנתמך לשיטתה גם בתגובת הנתבעות מיום 19.11.2018, כאשר בחודש העוקב שולם לה סך של 1,995.84 ₪ נוספים. במשך כל תקופת העסקתה של התובעת אצל הנתבעות היא קיבלה דמי הבראה בסך כולל של 5,485 ₪ , כאשר בהתאם להיקף משרתה ומשך עבודתה היא היתה זכאית לתשלום בסך של 8,086 ₪ על בסיס זכאותה לכ- 21.5 ימי הבראה (סע' 32 לתצהיר התובעת) . לכן, התובעת זכ אית ליתרת זכאות דמי הבראה בסך של 2,602 ₪. בהקשר זה טענה התובעת, כי טענות הנתבעות בדבר ההתיישנות התביעה ברכיב זה להידחות, זאת בהתאם להוראה לגבי עדכון צו הרחבה בדבר השתתפות המעסיק בהוצאות הבראה ונופש מיום 8.1.2017.

58. כאן המקום לציין, כי בכתב התביעה (סע' 29.3) נטען על ידי התובעת "פעם ראשונה קבלה התובעת דמי הבראה בחודש יולי 2013, בסך של 1,470 ₪." ברם, בתלוש שכר זה נכתב לצד "תמורת חופש" 1470 ₪ (210 ₪ * 7).

59. לטענת הנתבעות, התובעת "קיבלה מה שזכאית לו והיתר התיישן" (סע' 27 לסיכומים; כן ראה סעיף 4 לסיכומים). במסגרת תצהיריהן ציינו הנתבעות , כי יש לראות את התגובה בעניין הסעדים שהוגשה ביום 11.11.2018 כחלק בלתי נפרד מתצהירי הן. שם נטען על ידי הנתבעות כי מאחר שהתובעת עבדה 0.854 משרה עד לתום שנת 2013 היא היתה זכאית לסך של 1589.5 ₪, ובגין שנה שניה היא זכאית לסך של 657.72 ₪. לשיטתן, התובעת קיבלה בחודשים ספטמבר ואוקטובר 2014 דמי הבראה בגין השנתיים הראשונות, כך שבפועל חברת קדמי באמצעות התשלום של סמדר שילמה את כל דמי ההבראה (והחופשה) של הנתבעת , על כל תקופת ההעסקה. בד בבד נטען על ידי הנתבעות כי "בעניין דמי הבראה ופדיון ימי חופשה הנתבעת (צ"ל- התובעת – ד.י.) זכאית על פי התביעה לסך של 2,602 ₪ דמי הבראה ו-359 ₪ פדיון חופשה בקיזוז חודש דמי הודעה מוקדמת שלא נתנה התובעת בעד שעזבה את העבודה" (סע' 11 לסיכומים).

60. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, בחנו את המסכת הראייתית והתרשמנו מהעדויות שבפנינו, הגענו לכלל מסקנה שלפיה דין התביעה ברכיב זה להתקבל.

61. ראשית, נוכח מועד הגשת התביעה שבפנינו מזה, וסיום העסקתה של התובעת מזה, לא מצאנו כי יש טעם בטענת התיישנות ודינה להידחות.

62. שנית, אמנם סמדר טענה כי במהלך התקופה שבה העסיקה את התובעת היא שילמה לה את כל הזכויות הסוציאליות (ע' 16 ש' 26-28), אך בשים לב לסכומים ששולמו על יד הנתבעות בפועל (ע' 9 ש' 2-4), כמו גם תקופת העסקתה והיקף משרתה של התובעת , הנתבעות לא הוכיחו כי שולם לתובעת תשלום בעד כל ימי ההבראה להם היא זכאית.

63. שלישית, הנתבעות טענו בלאקוניות בסיכומיהן כי התובעת קיבלה את כל זכויותיה בעניין, אך התרשמנו כי לא כך פני הדברים, ברי עת טענת ההתיישנות עליה הטילו הנתבעות את יהבן נדחתה, לא כל שכן לנוכח האמור בסעיף 11 לסיכומיהן.

64. אשר על כן, וחרף העובדה כי ספק בעינינו האם 1,470 ₪ הוא תשלום בעד דמי הבראה, הרי שהתובעת זכאית מחברת קדמי לתשלום דמי הבראה בסך של 2,602 ₪, בהתאם לסעד שנתבע על ידי התובעת בעניין זה.

פיצויי פיטורים

65. לטענת התובעת, אין חולק כי הנתבעות לא הפרישו משך כל תקופת עבודתה בעד ביטוח פנסיוני וזאת למרות שבמועד תחילת עבודתה הייתה זכאית להפרשות כאמור (בעניין זה הפנתה התובעת לתחשיב גב' גלית בן אוריה שצורף להסכם, כאשר מחד גיסא נכתב בו, "תחילת הפרשות: 1/3/13", ומאידך גיסא נכתב בו, לצד "הפרשה עבור חצי שנה ראשונה" 9/12-2/13), כאשר החל מחודש מאי 2013 הופיע בתלושי שכרה מצג שווא משל הפרשות אלו בוצעו. חרף ההסכם שנחתם בין הצדדים, הנתבעות לא עמדו בתשלומים אלה, כאשר התשלום הראשון שנקבע לחודש ינואר 2017 שולם באיחור של יותר משבועיים. גם תשלום שכרה של התובעת לחודש פברואר 2017 שהיה אמור להיות משולם ביום 10.2.2017 שולם אך בחלקו ובאיחור, שכן נתקבל בחשבון התובעת רק ביום 13.2.2017. בנוסף טוענת התובעת, כי חברת קדמי הפרה, באמצעות עו"ד מזרחי הפרת יסודית את ההסכם, וכן הולן כשליש משכרה של התובעת לחודש פברואר . עוד טוענת התובעת, כי נתנה לנתבעות במשך החודשים ינואר, פברואר, וחלק מחודש מרץ 2017 "צ'אנס" והמשיכה לעבוד בתקווה לקבל את זכויותיה, אך לנוכח התנהלות הנתבעות, התובעת התפטרה ביום 27.3.2017 ואף שלחה מכתב התפטרות, באמצעות באת כוחה דאז (נספח ו' לכתב התביעה). לפיכך, יש לראות א ת התפטרותה של התובעת בדין מפוטרת בהתאם לסעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג- 1963. לבסוף טוענת התובעת, כי היא זכאית לפיצויי פיטורים בסך 20,018 ₪; זאת בהתאם לשכרה בסך 4,380 ₪ (ממוצע שכרה לחודשים מרץ 2016- פברואר 2017) ובשים לב לתקופת העסקתה על פני 4.57 שנים (ע' 33.4 לתצהיר התובעת). בהקשר זה טענה התובעת, כי טענות הנתבעות לגבי תשלום חלק מפיצויי הפיטורים אשר הופקדו בחברת ביטוח "כלל" להידחות ולו מן הטעם כי לא הציגו כל ראיה לכך.

66. בהקשר זה טענה התובעת, כי חברת קדמי נטלה על עצמה התחייבות לרצף זכויות התובעת מתקופת עבודה של התובעת אצל סמדר, דבר שבא לידי ביטוי הן במכתב מפורש האומר זאת (נספח ג' לכתב התביעה) והן כפי המופיע בתלושי השכר (נספחים ד' ו-ז' לכתב התביעה).

67. לטענת הנתבעות, הנתבעת עזבה את העבודה תוך שהיא עושה שביתה איטלקית, לא הודיעה שלא מגיעה לעבודה והכל על מנת לגרום נזק לסמדר, שכן לא הודיעה הודעה מוקדמת כחוק. בנוסף, התובעת לא נתנה לנתבעת הזדמנות לאפשר לתקן את "הסיבות" בגינן ביקשה להתפטר, ומעדותה ניתן ללמוד כי הנתבעת פעלה לפי ההסכם. משכך, לתובעת לא היתה עילה להתפטרות בדין מפוטרת. יתירה מכך, התובעת עברה טיפולי פוריות והנתבעת כלל לא התכוונה לפטרה וביקשה לא אחת שתשוב לעבודה כרגיל. עוד טוענות הנתבעות כי התובעת לא הוכיחה לאחר חתימת ההסכם כי הורעו תנאיה, והודתה בחקירתה כי שולמו לה שני התשלומים ונפתחה קופת פנסיה ואף הופקד שם התשלום השוטף. ברם, לאחר מכן, התובעת הפסיקה להגיע לעבודתה ושלחה הודעות כי היא חולה (ללא אישור מחלה) , נוסעת לחו"ל (ללא ימי חופשה) ועוד. מאז לא שבה לעבודתה, והכל ללא מתן הודעה מוקדמת כחוק. בשים לב לכללם של דברים, התובעת לא הוכיחה כי היא זכאית לפיצויי פיטורים בהתאם לסעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים, שכן עזבה את עבודתה ללא הודעה מוקדמת.

68. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, בחנו את המסכת הראייתית והתרשמנו מהעדויות שבפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי התביעה ברכיב זה להתקבל בעיקרו .

69. הזכאות לפיצויי פיטורין על פי סעיף 11(א) מותנית בשלושה תנאים מצטברים: הראשון, התפטרות מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה; ולחילופין התפטרות מחמת נסיבות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו (ראה: דב"ע מח/3-155 אברהם פנחסי נ' מכלוף שיטרית (לא פורסם). השני, כאשר מדובר בהרעה שבידי המעסיק לשנות, חובה על העובד העומד להתפטר בגינה להעמיד את המעסיק על כוונתו, כך שתהא לו הזדמנות להפסיק ולתקן את ההרעה, ורק אם ימנע המעסיק מלעשות זאת יחול על ההתפטרות סעיף 11(א) (ראה: דב"ע נג/210-3 אהרון רביוב - נאקו שיווק בע"מ ואח', פד"ע כ"ז, 514). לתנאי זה נקבע חריג, לפיו כאשר ברור על פניו שאין בידי המעסיק לשנות ולתקן את ההרעה, אין לדרוש מהעובד שיתרה במעסיק (ראה: דב"ע נו/228-3 רשות מעונות מרגלית - עליזה כהן (לא פורסם). השלישי, הוא קשר ישיר בין ההתפטרות להרעה (ראה: ע"ע 354/07 (ארצי) אחים אוזן – חברה לבנייה פיתוח וייזום בע"מ- ולי טרין ואח' (מ יום 27.1.2010).

70. טרם שנתייחס לשאלה, האם התובעת זכאית לפיצויי פיטורים אם לאו, נציין כי מקובלת עלינו טענתו של אליהו, שלפיה האמור בסעיף 3 לתצהירו מקורו בשגגה, שכן בשים לב להקשרם של הדברים, האמור שם נלקח מתצהיר של תובעת אחרת המיוצגת על ידו (ע' 11 ש' 20-29). עוד נציין כי אין חולק בין הצדדים, שלפיה התובעת התפטרה מעבודתה ביום 27.3.2019, לכאורה ללא מתן הודעה מוקדמת לחברת קדמי (ע' 4 ש' 15-27 ; נספח ו' לכתב התביעה). ולגופו של עניין:

71. ראשית, אין חולק כי עד לתום שנת 2016 לא הועברו ההפקדות (שאף נוכו משכרה של התובעת) בעד שכרה של התובעת לקרן פנסיה (ע' 13 ש' 11-13) . הלכה פסוקה היא, כי מקום בו לא שולמו לעובד זכויותיו מכוח החוק, הסכמים קיבוציים או צווי הרחבה, העובד אינו חייב להמשיך ולהשלים עם התנהלות זו של המעסיק ועומדת לו הזכות להתפטר בדין מפוטר, גם אם לא חלו שינוי או הרעה בסמוך למועד התפטרותו מהעבודה. האמור גם אם במהלך תקופת העבודה לא העלה העובד טענה בנוגע לכך. לעניין זה יש לראות באי כיבוד זכויותיו של העובד כ"נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו עובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו". ראה: ע"ע (ארצי) 267006-05-11 חיים שבתאי נ' טכנובר בע"מ (לא פורסם); ע"ע (ארצי) 60018-12-14 אסמרא נ' שאען אחזקות בע"מ (29.9.2016).

72. לדעתנו, הנתבעות אינן יכולות לרחוץ בנקיון כפיהן ולדרוש מהתובעת ליתן הודעה מוקדמת עובר להתפטרותה , כך שיינתן להן פרק זמן נוסף לתקן את דרכן. אנו סבורים, כי עצם חוקיותו של ההסכם שנחתם בין הצדדים (הצדדים לא טענו לגבי חוקיותו בפנינו ) אינו חף מקשיים משפטיים, שכן מדובר בהסכם המקפל בחובו הוראות תשלום של זכויות קוגנטיות שנקבעו בצווי הרחבה , כאשר סעיף 8 סיפא להסכם מעניק לחברת קדמי לכאורה, זכות קיזוז מכל תשלום ככל שהתובעת תעזוב ללא הודעה מוקדמת או מכל סיבה שהיא. ואולם וזה העיקר , חרף העובדה שהתובעת הסכימה ללכת כברת דרך ארוכה לקראת הנתבעות, האחרונות מבקשות לע שות שימוש בהסכם, כקרדום לחפור בו, כביכול ההפרה והעיכוב הם מינורי ים, בין היתר, לנוכח העובדה כי פתחו בחודש ינואר 2017 קופה על שמה (ע' 5 ש' 9-10) וכי התשלום הראשון שולם בתום חודש ינואר שנה זו . ברם לא זו בלבד שאף מההסכם גופו עולה, כי חברת קדמי הפרה הפרה יסודית את ההסכם שכן שילמו את שני התשלומים הראשונים באיחור של שבועיים (ע' 5 ש' 1-6; ש' 21-28; ע' 6 ש' 8-31; ע' 7 ש' 1-4; סעיף 21 לכתב ההגנה; הודעת ווטסאפ שצורפה כנספח 2 לכתב ההגנה), אלא בעיקר נשתכח מהן, כי נוכח הוראות הצו וחוק הגנת השכר, היה עליהן להפקיד את הסכומים זמן רב קודם לכן. אין לצפות מעובד כי ימתין עד בוש להפקדת דמי הגמולים במועדם, וממילא אין זה תפקידו לשמש קופת חסכון לטווח ארוך למעסיק.

73. ודוק, טענת ו של אליהו לגבי מועד התשלום היתה חמקמקה ואינה מהימנה עלינו (ע' 11 ש' 30-31; ע' 12 ש' 1-14). אליהו הגדיל עשות וטען לגבי התשלום השלישי לפי ההסכם, כי לא העביר את התשלום השלישי במועד שנקבע (15.3.2017) מאחר "שהיא עזבה לפני" (ע' 3 ש' 15-16). גם עדותה של סמדר לא היתה מהימנה עלינו בעניין זה שכן הקפידה לציין כי ידעה על ההסכם,מחד, אך לא הכירה את תוכנו, מאידך (ע' 14 ש' 4-6; ע' 14 ש' 27-31; ע' 15 ש' 1, 23-31 ; ע' 16 ש' 1; ע' 16 ש' 8-9; ע' 17 ש' 21-22; ע' 18 ש' 10-13).

74. ברם, לא זו בלבד שעצם עזיבתה של התובעת אינו צריך להשליך על תשלום זכויות קוגנטיות שהיו צריכות להיות משולמות לה חודשים ארוכים לפני תום העסקתה , אלא שנדמה כי אליהו אינו מכיר בפסול במעשי החברה אשר אינה עולה בקנה אחד עם הוראות הדין בעניין(ע' 13 ש' 14-18).

75. הדברים מקבלים משנה תוקף, עת תשלום ה שכר של חודש פברואר 2017 לא שולם במלואו ובמועדו שכן שולם ביום 13.3.2017 סך של 3,000 ₪ בלבד, מתוך 4,275 ₪ (ס ע' 36.6 לתצהיר התובעת אליו צורפו הודעות ווטסאפ בין התובעת לבין סמדר; סע' 16 לסיכומי התובעת), דבר מהווה נסיבה אחרת שאין לדרוש מעובד להמשיך בעבודתו. ראה: דב"ע לב/3-3 מרכז החינוך העצמאי נ' מנחם שוורץ, פד"ע ג 318. הלכה למעשה דמי הגמולים וחלק משכרה של התובעת לא שולמו עד עצם היום הזה. ראה: ע”ע 1218/02Xue Bin חברת א’ דורי – חברה לעבודות הנדסיות בע”מ, פד”ע לח 650, בע' 706.

76. אמנם אנו דוחים את טענות הנתבעות, שלפיהן התובעת לא הודיעה במועד ומראש על יציאה לחופשה בחודש פברואר לשבועיים ימים או כי לא היתה חולה ביום 14.3.2017. בד בבד, לא נעלמו מעינינו טענות הנתבעות כנגד התובעת בדבר התנהלותה בשלהי תקופת העסקתה, וליתר דיוק, בשבוע האחרון להעסקתה. כך בכל הנוגע להודעות הווטסאפ של התובעת מיום 21.3.2017 (יום שלישי בשבוע) ומיום 26.3.2017 (יום ראשון בשבוע) , מהן עולה לכאורה, כי לא זו בלבד שהתובעת לא פעלה לצמצם את הקשיים והנזקים של חברת קדמי, אלא היא העצימה אותם בהתנהלותה , שכן הודיעה על התפטרותה לאלתר ביום 27.3.2017, ללא מתן הודעה מוקדמת . בכך הפרה התובעת גם את חובת תום הלב המוטלת עליה, שכן נעדרה מהעבודה לטעמנו בתואנות שווא החל מיום 21.3.2017 , באותו מועד אשר התרשמנו כי גמרה אומר לסיים את עבודתה. בהתנהלותה מנעה מהמעסיק להיערך ולמצוא לה עובדת מחליפה במהלך שבוע זה , והעצימה את הקשיים והנזקים כתוצאה מסיום עבודתה (בשינוים המחויבים ראה עע 17760-07-17 אלי פרבר – סופר מרקו לימור שלי (מיום 22.9.2019) .

77. אכן, האמון של התובעת בנתבעות נפגע והיא אינה סומכת עוד עליהם כי יעמדו בדיברתם (ראו הודעת ווטסאפ מיום 13.3.2017) , ואין לצפות ממנה כי תמשיך להסכים להלנת שכרה ולהלנת דמי הגמולים, בפרט . בד בבד בהחלט יש לצפות ממנה , כי באותו מועד שבו ביקשה לעזוב "לא תמשוך את הזמן" על מנת לגרום לנתבעות נזק נוסף בהעדרה. משכך, מצאנו כי יש לקזז מפיצויי הפיטורים מחצית מדמי ההודעה המוקדמת, קרי סך של 2,190 ₪ בלבד. ואולם , לנוכח הלנת השכר של חודשי ם פברואר ומרץ 2017 מצדה של חברת קדמי, כמו גם אי העברת ההפקדות והתגמולים במועדם על ידי הנתבעות , התובעת לא תצטרך לשלם לנתבעות סכום זה שכן כפות המאזנים נותרו מאוינות בעניין . בשים לב למחלוקת כנה בין הצדדים בעניין זכאותה של התובעת לפיצויי פיטורים, לא מצאנו לנכון לחייב בהלנת פיצויי פיטורים.

78. נוכח מכלול הראיות והתרשמותנו מעדויות הצדדים בפנינו וחרף האמור בסעיפים 7 6 ו-7 7 לעיל , הגענו לכלל מסקנה, כי יש לראות בהתפטרותה של התובעת ככזו המזכה אותה בפיצויי פיטורים. אשר על כן, על חברת קדמי לשלם לתובעת בעד כל תקופת העסקתה, השלמת פיצויי פיטורים (2.33% * 4.57 בשנים * 12 * 4,380 ₪) בסך של 5,596 ₪.

אין להרים את מסך ההתאגדות כנגד סמדר

79. בכתב התביעה טענה התובעת כי יש לחייב את הנתבעות ביחד ו/או לחוד לשלם לה את הסכומים המפורטים בכתב התביעה. והנה בסיכומיה (פרק א', סעי פים 7 ו-12), טענה התובעת כי "הן הדין והן ההלכה הם כי במקרים מסוג זה, בו בעלי חברה עושה שימוש שלא כדין ו/או בקלות דעת במסך ההתאגדות, כלפי נושה החברה ובפרט נושים כמו עובדיה ו/או אינו מפריד בין התנהלותו כבעל חברה ומנהל שלה לענייניו הפרטיים יש להרים את מסך ההתאגדות ולחייב אותו בחבויות החברה כלפי העובדים". עוד טענה התובעת, כי "בשים לב לחבות האישית של נתבעת 2 כלפי התובעת, העובדה כי ניהלה את הנתבעת 1 ביחד עם בעלה, שלטענתו הוא הבעלים היחיד של הנתבעת 1 בקלות דעת ביחס לסיכונים כלפי התובעת ותוך הצגת מצגי שווא כדי להסתיר זאת וברצף להעסקתה באופן אישי וישיר באותה מתכונת בדיוק, מן הדין לחייב את הנתבעות בכל חובותיהן כלפי התובעת ביחד ו/או לחוד".

80. בכתב ההגנה טענו הנתבעות , כי חברת קדמי רכשה מסמדר "את פעילותה העסקית בכללותה כולל את כלל העבודות שעבדו אצל הנתבעת מס' 2 כולל וותק וזכויות סוציאליות נלוות לאחר קבלת הסכמה של העובדות, יידוע העובדות בדבר העברת הפעילות להתאגדות של חברה ומתן אפשרות לכל עובדת ובכלל זה לנתבעת לסיים את עבודתה ולקבל את מלוא זכויותיה במועד החל פת המעסיקים."

81. לאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים, בחנו את המסכת הראייתית והתרשמנו מהעדויות שבפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי דין טענות התובעת בעניין זה להידחות בעיקרה. שכן, בכתב התביעה לא נתבקש בית הדין להרים את מסך ההתאגדות במישרין כנגד סמדר. כל שנתבקש כי הנתבעות יחובו ביחד ולחוד בחיובים השונים, כאשר בכתבי בי-דין טענות התובעת בעניין לא היו אחידות, כאשר לעתים נתבקשה חברת קדמי לחוב בסעד כזה או אחר (ראה גם הבקשה מיום 11.11.2018 בענין רשימת עילות וסעדים). מכל מקום, מצאנו לחייב את סמדר בכל הנוגע לחיוב הנזכר בסעיף 20 לעיל בסך של 9,600 ₪ נטו, בגין תקופת העסקתה של התובעת ישירות על ידה ולגבי אי העברת הפקדות לקופת גמל (פיצויים ותגמולים). כך בכל הנוגע לאי מתן טופס הודעה לעובד ואי עריכת תלושי שכר כדין בתקופת העסקתה אצלה.

סוף דבר

82. על הנתבעת 1 - חברת קדמי - לשלם לתובעת תוך שלושים יום מהיום את הסכומים הבאים:
פיצויים חלף הפקדות לקופת גמל (פיצויים ותגמולים) בעד התקופה שבין יום 1.9.2012 ועד ליום 3 1.12.2016 בסך של 22,400 ₪ (נטו); וכן סכום נוסף בעד חודשים פברואר –מרץ 2017 בסך 882.5 ₪.
שכר עבודה חודש פברואר 2017 בסך 1,270 ₪ (נטו) וכן שכר עבודה חודש מרץ 2017 בסך 2,500 ₪.
השלמת פיצויי פיטורים בסך 5,596 ₪.
פיצוי בגין אי עריכת תלושי שכר כדין בסך 2,000 ₪.
פדיון ימי חופשה בסך 277 ₪.
תשלום דמי הבראה בסך 2,602 ₪.
הוצאות משפט בסך 6,000 ₪.
הסכומים המפורטים בסעיפים א'-ג' לעיל יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.4.2017 ועד יום התשלום בפועל; והסכומים המפורטים בסעיפים ד' –ה' לעיל יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.1.2015 ועד ליום התשלום בפועל.

83. על הנתבעת 2 – סמדר לשלם לתובעת תוך שלושים יום מהיום את הסכומים הבאים:
פיצויים חלף הפקדות לקופת גמל (פיצויים ותגמולים) בעד התקופה שבין יום 1.9.2012 ועד ליום 31.12.2016 בסך של 9,600 ₪ (נטו).
פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בסך 3,500 ₪.
פיצוי בגין אי עריכת תלושי שכר כדין בסך 1,500 ₪.
הוצאות משפט בסך 4,000 ₪.
הסכום המפורט בסעיף א' לעיל יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.4.2017 ועד יום התשלום בפועל; והסכומים המפורטים בסעיפים ב' ו-ג' לעיל יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.1.2015 ועד יום התשלום בפועל.
זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.
ניתן היום, ד' תשרי תש"פ, (03 אוקטובר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר איסר באומל
נציג ציבור עובדים

דורון יפת, שופט

גב' שפירא אידה
נציגת ציבור מעסיקים