הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 22659-03-15

לפני:

השופטת נטע רות
נציג ציבור (עובדים) גב' חנה קפלניקוב
נציג ציבור (מעסיקים) מר אהוד מטרסו

התובע
יפים בקר, ת"ז XXXXXX066
ע"י ב"כ: עו"ד ורה גונין או בנרי ניק
-
הנתבעת
דיסקל (1971) בע"מ, ח"פ 510586589
ע"י ב"כ: עו"ד גיל ריבלין או אינגה מאייר

פסק דין

הרקע הצריך לעניין
התובע עבד כמכונאי מערכות הגה מיום 15.3.01 ועד אוקטובר 2014 אצל הנתבעת שהינה חב' לייבוא חלקי חילוף לכלי רכב. לטענת התובע, חל על הצדדים צו ההרחבה בענף המוסכים ( להלן - צו ההרחבה).
לטענת התובע, הנתבעת החליטה על פיטוריו בשל מצבו הרפואי ולא שילמה לו את מלוא זכויותיו, ובכלל אלה : הפרשי שכר; הפרשות לפנסיה; הפרשות לקרן השתלמות; תוספת וותק; הפרשים בגין דמי חגים ופדיון ימי חופשה; כמו כן עתר התובע לתשלום פיצוי בגין אי עריכת תלושי שכר וכרטיסי עבודה, הפרת הסכם העבודה ועוגמת נפש.
הנתבעת טענה מנגד כי שולמו לתובע מלוא זכויותיו; כי התובע החתים כרטיס נוכחות וכי בהתאם לכך שולמו לו ימי החופשה ; כי התובע קיבל תלושי שכר תקני ים והעתק של כרטיסיית הנוכחות מדי חודש בחודשו; כי שולמו בגין התובע הפרשות לביטוח מנהלים על פי הדין; כי צו ההרחבה בענף המוסכים לא חל על הנתבעת ואין התובע זכאי לזכויות על פיו; כי לנוכח האמור, אין מקום לפסוק לתובע פיצויים בגין אי עריכת תלושי שכר, אי מסירת כרטיסי נוכחות ועוגמת נפש.
דיון והכרעה
צו ההרחבה אינו חל על העסקת התובע
צו ההרחבה בענף המוסכים, 1995 חל על כל "מקום עבודה וכל מוסך המעסיק עובדים שכירים בתיקונים ושירותים לכלי רכב וחלקיהם". מהגדרת המונח "מוסך" בצו נראה שאין חובה שהעסק עליו חל הצו יהא בהכרח "מוסך". מדובר בהגדרה הכוללת כל עסק המושתת בעיקרו על ה עסקת "עובדים שכירים בתיקונים ושירותים לכלי רכב וחלקיהם".
בענייננו, לא הייתה מחלוקת על כך שהנתבעת אכן נתנה שירות המתייחס לטייפול בחלקי חילוף לרכב אלא שלטענתה מדובר בשירות המהווה נתח שולי וזניח במכלול עסקיה (ס' 11 להגנת הנתבעת, וכן עמ' 17 ש' 1-3 לפרוטוקול).
אשר לדעתנו יאמר - כי התובע לא הוכיח שעיקר עיסוקה של הנתבעת אכן היה בהעסקת עובדים שכירים בתיקונים ומתן שירותים לכלי רכב וחלקיהם ולפיכך הוא לא הוכיח שצו ההרחבה חל על העסקתו בנתבעת . מחומר הראיות עולה כי הנתבעת לא טיפלה ב כלי רכב במשרדיה וכי עיקר עיסוקה הוא בייבוא חלקי חילוף לרכב (עמ' 14 לפרוטוקול).
עוד יאמר כי במסגרת תצהירו, הגיש התובע כנספח א' מסמכים שהופקו לדבריו מאתר ממשלתי של משרד התחבורה המלמדים על כך שהנתבעת הינה מוסך מורשה. הנתבעת התנגד ה להצגת הנספח כראיה מהטעם שמדובר ברשומה ציבורית המצריכה תעודת עובד ציבור לשם הגשתה כראיה.
עיון באתר האינטרנט שאליו הפנה התובע מלמד כי הצדק עם הנתבעת גם בהיבט המהותי. שכן , עיון במכלול הפרסומים שבאתר הנודע לנתבעת מלמד כי אין ניתן ללמוד מתוכו על עיקר העיסוק של הנתבעת. בדומה לכך אין גם ליתן משקל למסמכים נוספים שלוקטו מאתרי אינרנט מסחריים שונים שבהם תוארה הנתבעת כמוסך מורשה. זאת בין היתר משום שאין לדעת מהיכן ובאיזה אופן לוקט החומר הפרסומי ומתי ומי אחראי על הכתוב בו.
לפיכך אנו קובעים שצו ההרחבה בענף המוסכים לא חל על הנתבעת. כפועל יוצא מכך יש לדחות את רכיבי התביעה בעניין הפרשי שכר ופנסיה; קרן השתלמות; תוספת וותק, הפרשים בגין דמי חגים; הפרשי ם בגין דמי חופשה – ככל שה ם התבססו על צו ההרחבה בענף המוסכים.
הפרשי שכר
התובע טען לניכוי ימי חופשה ממכסת החופשה השנתית על אף שלטענתו הוא לא ניצל ימי חופשה בפועל. עוד הוא טען כי הנתבעת לא שילמה את התמורה המתחייבת על פי החוק בגין עבודתו בשעות נוספות .
הנתבעת טענה לעניין ניכוי ימי החופשה כי התשלומים ששולמו לתובע התבססו על כרטיסי נוכחות שמילא התובע וכי קיימת התאמה מלאה בין הרישום בכרטיסיות לבין הרישום והתשלומים המופיעים בתלושי השכר. לראיה צירפה הנתבעת את דוחות הסיכום החודשיים וכרטיסי הנוכחות הרלבנטיים לטענות התובע מהם עולה שהתובע אכן החסיר ימי עבודה שבגינם נוכו לו ימי חופשה .
מנהל הנתבעת אף הגיש יומן חופשה אשר צורף כראיה במהלך הדיון התומך בטענות הנתבעת (עמ' 21 לפרוטוקול).
בעניין השעות הנוספות העיד התובע, בשונה מתצהירו, כי הנתבעת שילמה תמורה בגין עבודה בשעות נוספות כי הפער בין האמור בתצהירו לבין עדותו בחקירתו הנגדית מקורו באי הבנה של בא כוחו; וכי עיקר טענתו היא כי הנתבעת לא הכירה באיחוריו לעבודה כחלק משעות העבודה (עמ' 7 לפרוטוקול).
נוכח האמור לעיל, התובע לא הוכיח שנוכו לו ימי חופשה שלא כדין ולא שולמה לו מלוא התמורה בגין עבודה בשעות נוספות. משכך תביעת התובע לתשלום הפרשי שכר ולתשלום דמי חופשה נדחית.
אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה
התובע טען כי הנתבעת החלה להפריש בגינו תשלומים לפנסיה רק מחודש אפריל 2010 על אף שהיא הייתה חייבת להתחיל בביצוע ההפרשות בינואר 2008. לתמיכה בטענתו, צירף התובע דוח הפרשות לפנסיה כנספח ג' לתביעתו. מדוח ההפרשות עולה שהנתבעת החלה להעביר את ההפרשות לקרן הפנסיה החל מתחילת שנת 2010 ולא מאפריל 2010 כפי שטען התובע . הנתבעת קיבלה בסיכומיה את הטענה שהיא אכן לא ביצעה הפרשות כדין עד לתחילת שנת 2010. זאת בעקבות חקירתו של העד מטעמה, מר אריה אלאלוף, מנהל הנתבעת אשר הודה בדבר (עמ' 20-21 לפרוטוקול).
בהתאם לאמור לעיל, אנו קובעים אפוא כי על הנתבעת לשלם לתובע את ההפרשים לפי צו הרחבה פנסיה חובה. מחומר הראיות ניתן ללמוד כי השכר הממוצע של התובע בתקופה הרלוונטית עמד על סך של 6,000 ₪.
לפיכך, על הנ תבעת לשלם לתובע סך של 1,200 ₪ כהפרשות מעסיק לפנסיה עבור שנת 2008 וסך של 2,400 ₪ עבור שנת 2009.
סה"כ על הנתבעת לשלם לתובע סך של 3,600 ₪ עבור הפרשות לפנסיה, חלק המעסיק. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.1.2009.
סוף דבר
לאור כל האמור אנו דוחים את תביעותיו של התובע, ככל שה ן הושתתו על צו ההרחבה בענף המוסכים ובכלל אלה : התביעה להפרשי שכר והפרשות לפנסיה (ככל שאלו מבוססים על צו ההרחבה); הפרשות לקרן השתלמות; תשלום תוספת וותק; הפרשים בגין דמי חגים; ופדיון ימי חופשה
כמו כן, אנו דוחים את התביעה לתשלום פיצויים בגין אי עריכת תלושי שכר וכרטיסיית עבודה, הפרת הסכם העבודה ועוגמת נפש. כמו כן אנו דוחים את התביעה לתשלום תמורה בעבור עבודה בשעות נוספות והפרשי ם בגין דמי חופשה על פי החוק.
מנגד אנו מקבלים באופן חלקי את התביעה לתשלום הפרשות לפנסיה על פי צו ההרחבה בעניין פנסיה חובה וקובעים כי על הנתבעת לשלם לתובע סך של 3,600 ₪ בגין הפרשות לפנסיה. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.1.2009
בנסיבות העניין אין צו להוצאות.
זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, (15 נובמבר 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נ.צ. גב' חנה קפלניקוב, עובדים

נטע רות, שופטת,
אב"ד

נ.צ. מר אהוד מטרסו,
מעסיקים