הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 22433-09-15

לפני:

כב' השופטת דגית ויסמן
נציגת ציבור (עובדים) , גב' דליה כהן
נציג ציבור (מעסיקים), מר אבי אילון

התובע
ארי בן משה
ע"י ב"כ עוה"ד שבתאי בכר וגינדי
-
הנתבעים

  1. מוסך גבי מייארה ושותפיו בע"מ
  2. גבריאל מיארה

ע"י ב"כ עו"ד שגיא וינבאום

פסק דין

1. התובע עבד במשך למעלה מ – 13 שנים במוסך שהנתבעת מס' 1 הפעילה.
השאלה העובדתית המרכזית המתעוררת בהליך זה היא מהן נסיבות סיום עבודתו של התובע - האם התובע פוטר או התפטר, ואם פוטר - אם נסיבות הפיטורים מצדיקות שלילת פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת והאם נפל פגם בהליך סיום העסקתו.
מחלוקת שניה נפלה בין הצדדים בשאלת פדיון ימי החופשה העומדים לזכות התובע, לאור הסדר צבירת חופשה חוזית שנהג בפועל במהלך תקופת העבודה.
בנוסף נתבעו זכויות לפי ההסדרים הנוהגים בענף המוסכים ( דמי הבראה, פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן השתלמות, תוספת וותק וגמול בגין עבודה בשעות נוספות) וכן פיצוי מכח חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה- 1965.
2. רקע עובדתי
א. הנתבעת מס' 1 היא חברה המפעילה מוסך מורשה לרכבי " מיצובישי" (להלן - המוסך) ומצויה בבעלותו של הנתבע מס' 2 (להלן ובהתאמה - הנתבעת והנתבע).
המוסך מטפל ברכבי מיצובישי וברכבים אחרים, נותן שירות ללקוחות פרטיים ומוסדיים ומשמש כמוסך הסדר לטיפול בכלי רכב שעברו תאונות, בעיקר בשיתוף עם הראל חברה לביטוח בע"מ.
ב. הנתבעת חברה בארגון המוסכים ועל הצדדים חלות הוראות ההסכם הקיבוצי בענף המוסכים.
ג. התובע עבד בנתבעת מיום 4.2.01 ועד ליום 22.10.14, כמנהל משרד. במהלך השנים שימש גם מנהל מחלקת פחחות וצבע ויועץ שירות. התובע עבד בממשק ישיר עם לקוחות המוסך ופעמים רבות נהג להגיע לביתם לצורך מתן שירות והסעת הרכב למוסך.
ד. הנתבעת פועלת בשיתוף פעולה עם חברת " כלמוביל" המייבאת ארצה את רכבי " מיצובישי". במסגרת זו, אם לקוח של הנתבעת רכש רכב מכלמוביל, הנתבעת מקבלת עמלת מכירה והיא אף מקבלת בונוסים תקופתיים בגין מכירות שבוצעו כתוצאה מרכישות אלה. כלומר, לנתבעת אינטרס להפנות לקוח שלה, המתעניין ברכישת כלי רכב חדש, לרכישתו אצל כלמוביל.
הסדר זה חל בכלל המוסכים המורשים של כלמוביל וזו מקיימת מעקב השוואתי בנושא המכירות.
ה. ביום 22.10.14 הסתיימו יחסי העבודה בין הצדדים בנסיבות השנויות במחלוקת.
במועד זה הנתבע זומן לפגישה עם מנהל אגף החלקים והשיווק בכלמוביל, מר טל ברין, ובפגישה זו הוא ננזף על רקע אירוע בו לקוח של המוסך ( מר אורי לבנה) שרכש רכב חדש מאולם התצוגה של כלמוביל, ביטל את העסקה לאחר ששוכנע על ידי התובע לרכוש את הרכב באמצעות חברת " מוביליס".
הנתבע חזר נסער למוסך ושוחח בעניין זה עם התובע. לאחר הפגישה בין השניים, התובע המשיך לעבוד כשעתיים ואז עזב את המוסך ומאז לא שב לעבודה.
ו. ביום 6.11.14 התובע הגיע לרואה החשבון של הנתבעת, מר אבנר עמר ( להלן - רו"ח עמר) אשר משרדו ממוקם צמוד למוסך. במעמד זה נמסר לו תלוש השכר לחודש אוקטובר 2014 וכן פרוטוקול שימוע שבו נרשמו הדברים הבאים ( נספח ו' לתצהיר התובע):
"גבי מיארה: מתאר את הנסיבות שהביאו לקיום הישיבה: זימון לשיחת נזיפה מיבואן מיצובישי כלמוביל בשל ביטול הזמנת רכב חדש על ידי לקוח לטובת הזמנה חלופית בליסינג מוביליס, כאשר הביטול נבע בשל המלצה של ארי בן משה ללקוח! המדובר בנזק עצום לחברה ביחסים מול כלמוביל וזאת מעבר לנזק הכספי באבדן העסקה מול הלקוח ואובדן העמלה לחברה.
בנוסף, לעובד קשר אישי עם בעלי מוביליס ליסינג וההבנה הינה שהעובד קבל רווח כספי מההמלצה ללקוח לבטל את העסקה ולהתקשר מול מוביליס. זה ממש חתירה תחת החברה המעסיקה, זה חמור, זה גרימת נזק במכוון ובמודע לטובת רווח אישי, זה תחרות של העובד באמצעות מוביליס ליסינג בחברה שהיא המעסיקה שלו.
העובד: 'למקורבים לי אני אעביר אותם לאן שאני חושב לנכון גם אם זה גורם נזק לעסק'.
גבי מיארה: היו לנו גם שיחות קודמות ואזהרות גם לגבי יחס שלילי ללקוחות ולשמאים של חברת הביטוח הראל, גם שם דיברנו על פוטנציאל לנזק אדיר לעסק.
גבי מיארה: בצורה הזאת לא ניתן להמשיך לעבוד.
העובד: 'אין לי בעיה להפסיק לעבוד'.
גבי מיארה: אתה חופשי, כרצונך.
העובד עוזב את המקום והולך."
כמו כן נמסר לתובע מכתב סיום העסקה נושא תאריך 6.11.18 ( נספח ז' לתצהיר התובע):
"הנדון: הודעה על סיום עבודה
הרינו להעלות על הכתב את סיכום שיחת השימוע שהתקיימה ביום 22.10.12014 במסגרתה הוסכם על סיום עבודתך בחברתנו ( פיטוריך).
גמר חשבון ייערך על פי הדין. בנסיבות החמורות שהביאו להחלטה על סיום עבודתך, אינך זכאי ( וכך גם הסכמת) לתקופת הודעה מוקדמת או לתמורתה. תשלומי פיצויי פיטורים יוקפאו וימתינו להכרעת בית הדין באשר להיקף הפיצויים, אם בכלל להם תהיה זכאי.
בברכה,
גבי מיארה, מנהל"

ז. בתלוש השכר האחרון של התובע ( אוקטובר 2014) שונתה יתרת ימי החופשה. מיתרה של 201.89 ימים ( כמפורט בתלוש השכר לחודש ספטמבר 2014) היא הועמדה על 63.3 ימים.
בתלוש זה פורטו הסכומים הבאים ששולמו לתובע:
שכר יסוד 6,620 ₪, נסיעות 250 ₪, דמי הבראה 2,517 ₪ ופדיון חופשה 27,156 ₪ (29,189 ₪ נטו ובניכוי מקדמה של 7736 ₪ - 21,453 ₪).
הסכום נטו שעל פי התלוש האחרון שולם לתובע לשיעורין. בחודש דצמבר 2014 שולמו לתובע 7,000 ₪, בחודש ינואר 2015 שולמו לתובע 7,000 ₪ נוספים ובחודש פברואר 2015 שולמו לתובע 7,453 ₪.
3. להלן תמצית טענות התובע:
א. התובע פוטר מעבודתו בבושת פנים לאחר כ-13 שנות עבודה. הנתבע פנה אליו בכעס במשרד הקבלה, והודיע לו " קח את הדברים של ולך". בנסיבות אלה, התובע זכאי לפיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת ופיצויים בגין פיטורים שלא כדין.
ב. אין בסיס לטענת הנתבעים לפיה התובע מעל באמונם והפנה לקוחות לחברה מתחרה. התובע הפנה ארבעה לקוחות שהיו בקשר קרוב איתו, לחברת " מוביליס" מאחר שהלקוחות התעניינו בעסקת ליסינג, בניגוד לרכישת כלי רכב מאולם התצוגה.
בעניין זה, על פי גרסת התובע, הנתבע היה מודע לכך שהלקוחות רכשו רכב מ"מוביליס" ובכל מקרה הנתבעת לא נפגעה מכך, מאחר שהלקוחות המשיכו להגיע למוסך לצורך טיפול בכלי הרכב שרכשו.
ג. התובע זכאי לפדיון ימי החופשה המלאים שהיו מצויינים בתלוש השכר ( לפני הפחתת הימים). על פי גרסתו, הצדדים הגיעו להסדר לפיו התובע יגיע לעבוד בימים בהם יצא לשירות מילואים, ובמקום שיקבל שכר בגין שעות אלה, תמורתן תיזקף על חשבון ימי חופשה. למעשה, שינוי מספר ימי החופשה שצויין בתלוש השכר מהווה " איפוס" שלא כדין של יתרת ימי החופשה שהתובע צבר ושינוי תלוש השכר האחרון בוצע בדיעבד ושלא כדין.
ד. נוסף על הרכיבים שפורטו לעיל, נתבע גמול בגין עבודה בשעות נוספות והפרשי זכויות סוציאליות מכח ההסכם הקיבוצי בענף המוסכים.
4. להלן תמצית טענות הנתבעים:
א. התובע סיים את עבודתו לאחר שנערך לו שימוע כדין, בחדרו שבמוסך. זאת, לאחר שהתברר שהתובע מעל באמון הנתבעת והפנה לקוחות שביקשו לרכוש רכב חדש, לחברה מתחרה, במקום להפנות ל"כלמוביל". בכך התובע מנע מהנתבעת את קבלת העמלה מ"כלומביל" ואף הביא לאבדן לקוח, מאחר שרכישת כלי רכב מחברת ליסינג כוללת גם " חבילת טיפולים" מחברה זו (באופן שיכול היה להביא להפסקת התקשרותו של הלקוח עם הנתבעת וקבלת שירות במוסך אחר).
פרוטוקול השימוע משקף את תוכנה של ישיבת השימוע ולא נפל פגם בהליך.
בנוסף, לאחר השימוע התובע נטש את עבודתו ובכך ויתר למעשה על תקופת ההודעה המוקדמת.
בנסיבות אלה, התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים או לתמורת הודעה מוקדמת. הנתבעת הוסיפה וטענה כי בגין מעשיו של התובע, עליו לפצות את הנתבעת בגין נזקים שגרם לה ולקזז 300,000 ₪ מכל סכום שייפסק נגדה.
ב. התובע אינו זכאי לפדיון חופשה. ימי החופשה שצוינו בתלושי השכר של התובע הם ימי חופשה חוזיים, מעבר למגיע לו על פי דין, והם כוללים גם חופשה שנרשמה לזכות התובע בגין ימי מילואים בהם הגיע לעבודה. לצד תוספת ימי החופשה הנ"ל, הנתבעת לא הפחיתה מימי החופשה הצבורים את ימי החופשה שהתובע ניצל בפועל. תיקון תלוש השכר העמיד את יתרת ימי החופשה על מספר הנכון ופדיון החופשה ששולם בפועל משקף את הסכום לו התובע זכאי ברכיב זה.
ג. התובע אינו זכאי לגמול בגין עבודה בשעות נוספות שכן על פי רוב כלל לא עבד בשעות נוספות, ובכל מקרה שעות הנוספות מתקזזות עם שעות חסר בגינן שולם לו שכר מלא.
5. במסגרת ההליך התקיימה ישיבת קדם משפט ושלושה דיוני הוכחות בהם העידו העדים הבאים:
מטעם התובע נשמעה עדותו וכן עדותם של מר אורי ליבנה, שרכש רכב באמצעות חברת " מוביליס" והיה לקוח של הנתבעת ( להלן- ליבנה), גב' איילת דיסקין שהיא לקוחה לשעבר של הנתבעת ( להלן - דיסקין), מר מוטי חייקין, מנהל מחלקת רכב בהראל חברה לביטוח ( להלן - חייקין), מר יוסי חן, חברו של התובע שהיה בעלים ומנכ"ל חברת " מוביליס" בשנים 2004 -2015 ( להלן - חן), מר אמנון ברודי, שמאי רכב עצמאי שעבד בשיתוף פעולה עם הנתבעת ( להלן - ברודי) ומר מיכאל פריידנברג, שמאי בקר בהראל חברה לביטוח ( להלן- פריידנברג).
מטעם הנתבעים נשמע עדותו של הנתבע וכן עדותם של רו"ח אבנר עמר שנותן שירותים לנתבעת, מר יעקב מאירוב, לקוח של הנתבעת ( להלן - מאירוב), מר ארז כץ, מנהל חטיבת ציי רכב בחברת כלמוביל פתרונות מימון בע"מ ( להלן - כץ), מר גיא שטרובך, מנהל מכירות שטח בחברת כלמוביל ( להלן - שטרובך), מר מוחמד עלי קשקביאגלו, ששימש כמנהל מכירות נייד למכירות שטח בחברת כלמוביל, בשנים 2013 -2014 ( להלן- קשקביאגלו), מר שאול מור, ששימש כמנהל מכירות שטח בחברת כלמוביל בשנים 2011 -2012 ( להלן - מור), מר איתמר ירימי, ששימש כאחראי ציי רכבים ותיקוני רכב בחברת הראל במשך שנים רבות, עד לחודש נובמבר 2013 ( להלן - ירימי) ומר גיל לזרוביץ, שמאי בית בחברת הראל ( להלן - לזרוביץ).

דיון והכרעה
6. אין חולק כי ביום 22.10.14 התקיימה פגישה בה נכחו התובע, הנתבע ובנו של הנתבע, מר גיל מיארה, ולאחר פגישה זו הגיעה עבודתו של התובע לסיומה. מהראיות עולה כי הפגישה התקיימה לאחר שהנתבע היה בפגישה ב"כלמוביל" והיא באה למעשה בהמשך לפגישה זו. בפגישה עם התובע, התבררו טענות הנתבעים לפיהן התובע מעל באמון הנתבעת בכך שהפנה לקוח שרכש רכב מ"כלמוביל" לחברת " מוביליס" וכתוצאה מכך הלקוח ביטל את העיסקה עם " כלמוביל".
גם אין חולק שהנתבעת לא שילמה לתובע פיצויי פיטורים ואף לא שיחררה לזכותו את כספי הפיצויים שנצברו בקרן הפנסיה. כמו כן, עבודתו של התובע הגיעה לסיומה מבלי ששולמה לו תמורת הודעה מוקדמת.
המחלוקת בין הצדדים בנושא נסיבות סיום עבודתו של התובע היא לגבי פרשנות האירועים הנ"ל. האם כטענת הנתבעת, עבודתו של התובע הסתיימה בהסכמה, בנסיבות שיש בהן כדי לשלול זכאותו לפיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת או שמא כטענת התובע, הוא פוטר על אתר מבלי שנערך לו שימוע כדין.
7. כאמור, לטענת הנתבעת התובע פוטר מעבודתו על רקע פגיעה באמון הנתבעת לאחר שהפנה לקוח שרכש רכב מ"כלמוביל" לחברת ליסינג מתחרה, בבעלות חברו, ללא ידיעת הנתבעים ( סעיף 59 לתצהיר הנתבע). כמו כן נטען שהתובע נמנע ממכירת רכבים כנדרש ממנו, בשים לב לכך שמכירת רכבים זיכתה את הנתבעת בעמלה מ"כלמוביל" וכן הביאה לשימור לקוחות, שכן לקוחות שרכשו רכב חדש מ"כלמוביל" המשיכו לטפל ברכבם אצל הנתבעת, שהיא מוסך מורשה ( סעיפים 38-39 , 52 לתצהיר הנתבע).
הנתבעים הוסיפו ותיארו בתצהיריהם כשלים נוספים שנפלו בהתנהגות התובעת, לגרסתם, התובע רב עם שמאי הרכב של " הראל", נפלו טעויות בחשבוניות שהתובע הנפיק ל"הראל" והתובע גם נהג לריב עם לקוחות וגרם לעזיבתם את המוסך.
מאחר שסוגיית המכירות במוסך היוותה הגורם המרכזי בעטיו הסתיימה עבודתו של התובע, נושא זה יידון ראשון ובהמשך יידונו יתר טענות הצדדים בעניין סיום עבודתו של התובע והליך סיום העבודה.
עמלות מכירה
8. מהראיות שנשמעו עולה כי מוסכים מורשים של מיצובישי - כלמוביל, משמשים מעין מקדמי מכירות של החברה. במקרה בו לקוח מעוניין לרכוש רכב חדש, נציגי המוסך מפנים אותו לנציגי המכירות של יבואן הרכב (" כלמוביל"). אם עסקת רכישה יוצאת אל הפועל, "כלמוביל" משלמת עמלה למוסך ( סעיף 21 לתצהיר התובע, נספח טו' לתצהיר התובע - פירוט מכירות לחודשים פברואר 2012 - ינואר 2016, נספח טז' לתצהיר התובע ונספח 6 לתצהיר הנתבע - הוראות חיוב חודשיות בנוגע לעמלות ש"כלמוביל" שילמה לנתבעת בגין עמלות מכירה).
עוד עולה מהראיות, כי נערך מעקב מדוקדק אחר המכירות ( ר' פירוט הזמנות חודשיות – נספח 7 לתצהיר הנתבע). אלה מתיישבות עם עדות התובע לפיה הוא דאג להנפקת חשבוניות, הוראות חיוב ל"כלמוביל", בגין עמלה ששולמה לנתבעת.
מעבר לעמלת המכירה המשולמת לנתבעת, הנתבעת גם יוצאת נשכרת מכך שלקוח אשר רוכש רכב חדש באמצעות " כלמוביל" ממשיך לטפל ברכבו במוסך של הנתבעת, בתקופת האחריות הראשונית ( סעיף 39 לתצהיר הנתבע, עדות התובע בעמוד 11 שורות 1 -29).
על רקע זה, ברי שהמוסך ציפה ואף דרש שעובדיו יפנו את הלקוחות לסוכנות המכירות של " כלמוביל", אם הביעו רצון לרכוש כלי רכב חדש ( סעיף 59 לתצהיר הנתבע).
9. התובע שימש כמנהל אדמיניסטרטיבי של המוסך ובפועל היה " הפנים" של המוסך, עת קיבל את הלקוחות בבואם למוסך והיה איש קשר בינם ובין המוסך. התובע העיד שנהג לאסוף כלי רכב מבית הלקוח, להביאם למוסך ולהחזירם לאחר טיפול. הלקוחות סמכו על התובע וראו בו כגורם מקצועי שניתן להתייעץ עמו בנושא רכישת כלי רכב חדש ( סעיף 15 לתצהיר הנתבע, סעיפים 12, 20 לתצהיר התובע).
10. לטענת הנתבעת, התובע לא דאג לאינטרס העסקי שלה ונמנע מלהפנות לקוחות ל"כלמוביל" לצורך רכישת רכב חדש. בהקשר זה נטען עוד שלאחר שהתובע עזב, חלה עליה משמעותית בהיקף המכירות שבוצעו באמצעות המוסך. לתמיכה בטענה זו הנתבעת הציגה דו"ח חצי שנתי משנת 2014 וכן דוחות רבעוניים וחצי שנתיים לשנים 2015 ( נספח 9 לתצהיר הנתבע). כמו כן הוצגו הוראות חיוב חודשיות ( תשלומים ש"כלמוביל" שילמה למוסך בתקופה שמפברואר 2012 ועד ינואר 2016) ( נספח 6 לתצהיר הנתבע), פירוט הזמנות חודשיות לחודשים פברואר עד אוקטובר 2015 ( נספח 7 לתצהיר הנתבע) וטבלה מסכמת של עמלות המכירה החודשיות מפברואר 2012 ועד ינואר 2016 ( נספח 8 לתצהיר הנתבע). כן הוצגה הודעת דוא"ל מיום 17.615 שנשלחה על ידי שטרובך, מנהל מכירות שטח ב"כלמוביל", לפיה לא בוצעו עסקאות מכירה באמצעות המוסך בחודשים יוני עד נובמבר 2014 ( נספח 4 לתצהיר הנתבע).
בהודעה נוספת מיום 4.2.15 ( נספח 3 לתצהיר הנתבע) צוין כי המוסכים מתבקשים לחלק חוברות דגמים לכל לקוח המסיים טיפול ולשלוח לשטרובך את מספר הטלפון שלו. כמו כן נרשמו בה הדברים הבאים:
"מצטיין חודש ינואר הוא מרכז שירות גבי מיארה שמגדיל משמעותית את כמות מסירת הרכבים מחודש לחודש, יישר כח!
מי המצטיין של פברואר?! התחרות קשה...
קדימה חברים ללחוץ, סומך עליכם!"

הוצגה גם הודעת דוא"ל בה המוסכים נדרשו להגביר את היקף המכירות ( צורף תרשים (" עוגה") הכולל פילוח התפלגות המכירות לפי מוסכים).
11. הנתבע העיד ש"מיצובישי/ כלמוביל" פנתה אליו בתקופת עבודתו של התובע, וציינה שהנתבעת נמצאת בתחתית המכירות ביחס למוסכים אחרים. על פי עדות הנתבע, בתחילת הדרך, נושא המכירות לא נבדק באופן מדוקדק, אך החל משנת 2010 לערך, הנושא נמדד ונבדק ( עמוד 55 -58 לפרוטוקול).
עדות זו מתיישבת עם עדותו של מר שאול מור, מנהל מכירות שטח ב"כלמוביל" בשנים 2011 -2012 לפיה התובע העביר מספר נמוך של הפניות וגם עם עדותו של קשקביאגלו, מנהל נייד למכירות שטח של כלמוביל ( איש מכירות צוות " סיירת") שהעיד כי הוא הגיע למוסך באופן קבוע, אחת לשבוע שבועיים, והבחין שהנתבעת אינה מפנה לקוחות בדומה למוסכי השירות האחרים. לפי עדותו של קשקביאגלו ( סעיף 7 לתצהירו), הוא שוחח עם התובע בנושא והתובע התחמק והשיב " אתם יקרים מידי".

מור הוסיף והעיד שגם כשהתובע הפנה אליו לקוח מתעניין, התובע נהג להתמקח עם מור על המחיר וזאת לעיני הלקוח, ואף ציין בפניו שאם לא יסכים להפחתת המחיר, הוא יפנה את הלקוח למקום אחר. על פי עדותו של מור, הוא סבר שהכוונה למותג כלי רכב אחר, שאינו מיצובישי ואין הכוונה לחברה אחרת המוכרת כלי רכב של מיצובישי ( סעיפים 4 -8 לתצהיר מור). מור העיד בפנינו באופן עקבי והבהיר כי אם סירב למכור ללקוח את הרכב במחיר שדרש התובע ( עבור הלקוח), התובע לא אפשר להוציא את העסקה אל הפועל. הכל נעשה מול התובע ומור היה תלוי בו ( עמודים 76 -78 לפרוטוקול).
בנוסף, על רקע זה מור הזמין את הממונה עליו, מר שחר אייל, והשניים נועדו עם התובע על מנת לדון בנושא עידוד מכירות, מאחר ש"הכל התנקז אצלו" (עמוד 78 לפרוטוקול).
12. אין חולק שלאחר שהתובע עזב את עבודתו, היתה עלייה במכירות, אלא שלטענת התובע, הדבר נובע מהעבודה שבאותה תקופה יצאו לשוק דגמים חדשים ומבוקשים של רכבי מיצובישי, וזאת לאחר שבמשך תקופה ארכה לא היה ביקוש רב לדגמי מיצובישי ( עמוד 13 שורות 28 -31).
בתשובה לעדויות מצד הנתבעים, לפיהן נושא המכירות רוכז בידיו, התובע ניסה בעדותו לצמצם את היקף אחריותו בכל הנוגע לתחום המכירות וטען כי בכל מקרה, הוא לא קיבל עמלות מכירה מהנתבעת. לטענתו, הוא נהג לייעץ ללקוחות שפנו אליו מיוזמתם בנושא רכישת רכב חדש, מאחר שראו בו אדם אמין שניתן להתייעץ עמו, אך לא היה מעורב בעניין מעבר לכך ( סעיפים 18 -21 לתצהיר התובע).
ניסיונו של התובע לגמד את מחויבותו לנושא המכירות ומעורבותו בעניין עלה גם בחקירתו הנגדית. לדבריו, למרות שהמוסך קיבל עמלת מכירה בגין כל לקוח שהופנה על ידו, המוסך אינו סוכנות רכב ( עמוד 8 שורה 25 עד עמוד 9 שורה 6).
התובע גם התחמק מלהשיב אם ישנן תמונות שיווקיות של רכבי מיצובישי חדשים בכניסה למוסך. כשהוצגה בפניו תמונה של הכניסה למוסך ( ובה פרסומות לרכישת רכב חדש), טען כי התמונה איננה מתקופת עבודתו. התובע טען כי " אני לא מתפלסף, אה תמונות של היום ולא היו אז, אז לא היה. לא היו בכלל תמונות. לא אמרתי שהיה ריק מתמונות. בסגנון זה לא היה..." (ההדגשה הוספה - ד.ו.; עמוד 10 שורות 16 -17) בהמשך אישר כי גם בתקופת עבודתו נתלו תמונות של רכבי מיצובישי חדשים בכניסה למוסך ( עמוד 10 שורות 1 -26).
תשובות התובע בעניין זה לא היו משכנעות כלל ולא הותירו רושם מהימן. ניכר היה שהתובע מבקש להציג את עצמו כמי שלא היה מעורב כלל בנושא מכירות כלי רכב חדשים ללקוחות המוסך ובכך לצמצם את מעמדו במוסך ואת האופן שבו נתפס הן על ידי הנתבע והן על ידי הלקוחות.
13. כפי שתואר לעיל, מהראיות עולה שבמהלך תקופת עבודתו של התובע, בוצע מספר מכירות מצומצם ביותר באמצעות הנתבעת. לאחר סיום עבודתו של התובע, חלה עליה ניכרת במכירות.
סמוך לסיום עבודתו של התובע, בחודש יוני 2014, שטורבך נכנס לתפקידו. מהודעת דוא"ל מיום 18.6.15 עולה ששטורבך האיץ במוסכים להגדיל את היקף המכירות שבוצעו דרכם. לא הוצגה ראיה לפעילות שיווקית מעין זו בתקופת עבודתו של התובע.
יתכן שניתן לזקוף חלק מהגידול במכירות לשינוי שיטת השיווק. כמו כן לא מן הנמנע חלק מהגידול במכירות בשנת 2015 ניתן לזקוף לעליה כללית בשוק לרכיב מיצובישי.
עם זאת, לא ניתן להתעלם מעדותו של התובע, אשר ניסה לצמצם את אחריותו במוסך וטען שלא היה מחויב לבצע מכירות וכי הדבר לא היווה חלק מהגדרת תפקידו. כאמור, עדותו בעניין זה לא היתה מהימנה וגם מעדות זו עולה שהוא היה אדיש לנושא המכירות ולא ביקש להגדיל את היקף המכירות בנתבעת ( מאחר שלטענתו תחום זה לא הוגדר במסגרת תחומי אחריות והוא גם לא קיבל עמלת מכירה).
עדותו של התובע עצמו מלמדת כי לכל הפחות, הוא נהג באדישות ביחס לאינטרס הכלכלי של הנתבעת ולא ביקש להגדיל את נפח המכירות.
14. בנוסף, עדות התובע לפיה הוא הסתפק בהפניית לקוחות לסוכני המכירות של " כלמוביל" אינה מתיישבת עם עדותו של מור, שהעיד שהתובע נהג להתמקח עמו על המחיר, וזאת לעיני הלקוח. בהתחשב בפער בין ההתרשמות מעדות התובע, ובין עדותו העקבית של מור, בעניין זה מתקבלת גרסתו של מור לאירועים, לרבות העדות לפיה מור פנה לתובע וביקש לבדוק מדוע היקף המכירות כה נמוך והתובע התחמק ממענה ענייני. על פי עדות זו, לא רק שהתובע לא דאג לאינטרס הנתבעת, אלא שהוא טרפד עסקאות פוטנציאליות.
לאמור לעיל יש להוסיף כי ניתן למצוא אישור משתמע לגרסת הנתבעים בעניין, בכך שהתובע אישר שאיש מכירות מטעם מיצובישי שוחח עמו ושאל מדוע הוא אינו מצליח " להביא לקוחות" (לטענת התובע מדובר בשיחת מסדרון אגבית, חד פעמית ( סעיף 59 לתצהיר התובע)). כאמור, דברים אלה מתיישבים עם עדותו של מור לפיה הוא נועד בנושא המכירות יחד עם הממונה עליו ועם התובע וגם עם עדותו של קשקביאגלו, כמפורט לעיל.
16. לסיכום האמור בחלק זה, בניגוד לגרסת התובע, מתקבלת גרסת הנתבעת לפיה לא פעם נציגי המכירות מטעם " כלמוביל" שוחחו עמו בנושא המכירות, אך התובע התחמק ולא השיב באופן ענייני לטענותיהם ובפועל לא פעל להגדלת המכירות באמצעות המוסך. זאת בניגוד לציפייתם של הנתבעת ושל " כלמוביל", שהתובע יסייע בהגדלת היקף המכירות. אלה העירו לתובע על היקף המכירות הנמוך במוסך וביקשו שיינסה להגדילו, אך התובע לא סייע ואף טרפד עסקאות פוטנציאליות ( והתמקח עם נציגי המכירה לטובת הלקוח).
כפי שיפורט בהרחבה בהמשך, התובע גם הפנה רוכשים פוטנציאליים אשר כלל לא ביקשו לרכוש רכב בליסינג לחברת ליסינג מתחרה (" מוביליס"), המצויה בבעלות חברו – מר יוסי חן, וזאת בניגוד לאינטרס העסקי של הנתבעת.
עסקאות בליסינג
17. האירוע המרכזי בעטיו הסתיימה עבודתו של התובע הוא אירוע שבו לטענת הנתבעים, התובע הפנה לקוח של המוסך, שרכש רכב מיצובישי " אאוטלנדר" מסוכנות " כלמוביל", לחברת " מוביליס" ועקב כך, אותו לקוח ביטל את העסקה עם " כלמוביל".
בטרם נידרש לאירוע זו, יש להרחיב מעט בסוגיית רכישת כלי רכב בליסינג.
לפי עדותו של כץ, מנהל חטיבת ציי רכב בחברת כלמוביל פתרונות מימון בע"מ, החברה בה הוא עובד מספקת פתרונות מימון ליסינג מימוני ותפעולי. כך גם העיד הנתבע ( עמוד 58 לפרוטוקול). בחקירתו הנגדית כץ הוסיף שלא הופנו אליו כל לקוחות של הנתבעת לצורך ביצוע עסקאות ליסינג ( סעיפים 4 -7 לתצהיר כץ, עדותו בעמוד 48 לפרוטוקול). גם קשקביאגלו העיד שכסוכן מכירות מכר חבילות ליסינג של " כלמוביל פתרונות מימון" וכי מוסכים מורשים אחרים הפנו אליו לקוחות שהתעניינו בעסקאות ליסינג ( עמוד 18 לפרוטוקול).
עדותו של כץ היתה עיקבית ובהירה ומאחר שהיא גם משתלבת עם עדויותיהם של הנתבע וקשקביאגלו, לא מצאנו כל סיבה שלא לקבל את עדותו.
כפי שיפורט להלן, אף שעדות התובע היתה מתחמקת ובלתי עיקבית, גם התובע אישר של"כלמוביל" היו מסלולי ליסינג.
18. עדותו של התובע בדבר מסלולי המימון והרכישה בליסינג ש"כלמוביל" הציעה ללקוחותיה היתה מתחמקת. מעדות זו השתמע כאילו " כלמוביל" לא הפעילה חברה שביצעה עסקאות ליסינג. ר' בעמוד 10, שורות 16 – 18:
"בתקופתי כלמוביל לא היתה חברת ליסינג אלא חברת בשם... חברה אחרת בכלל שלא נקראת כלמוביל,"
בהמשך התובע העיד באופן מתחמק ומעדותו משתמע שלא הבין מהם מסלולי הליסינג ש"כלמוביל" הציעה ללקוחות ( עמוד 13 שורה 32 עד עמוד 14 שורה 12, ההדגשה הוספה – ד.ו.):
"ש. סיפרת שאתה לא ידעת שכלמוביל מוכרים רכבים בעסקאות מימון.
ת. לא זוכר אבל אם את אומרת.
ש. ידעת או לא ידעת?
ת. תלוי איזה סוג של ליסינג. איזה בדיוק אין לי מושג."

בניגוד לתשובות מגומגמות אלה, התובע אישר שבין חברות הליסינג מתנהלות תחרות וכי גם למיצושיבי/ כלמוביל היתה חברה שעסקה בליסינג. למרות זאת התובע עמד על כך שאין כל חשיבות למקור ממנו רוכש הלקוח את רכבו, כל עוד נרכש רכב מסוג מיצובישי, אשר מטופל במוסך ( עמוד 11 שורה 31 עד עמוד 12 שורה 3, פרוטוקול מיום 27.6.17, ההדגשה הוספה – ד.ו.):
"מיצובישי עצמה יש לה מחלקה מיוחדת שאחראית רק על מכירת רכבים שלה לעסקות ליסינג. הרבה מאוד מהמכוניות שהחברות מוכרות, כולן, הן לחברת הליסינג ולא לחינם החברות מתחרות על הליסינג הצבאי. לכן באותו קהל של מיצובישי אחת השאיפות היא גם למכור רכבים ומצידי שחברת ליסינג שתמכור את הרכב כי מה שחשוב שזו תהיה מיצובישי שימכרו ועדיף שיגיע למוסך שיתקן. אם אני מצליח לתפור את כל החבילה, אז הבעל בית שלי הרוויח..."

ור' גם בהמשך ( עמוד 12 שורות 28 – 33):
"ש. אתה טוען שלמרות שגבי נהנה מרווחיות כפולה ממכירת רכב חדש של מיצובישי, ולמרות שבמיצובישי יש פתרונות מימון מכל הקשת, למרות זאת, הוא הסכים, קיבל את ההצעה שלך, שלקוח שמתעניין ברכישה בליסינג, אתה תפנה אותו למתחרה ולא לכלמוביל.
ת. אין לי מושג איזה פתרונות יש לכלמוביל ולא התעסקתי בזה. זו גם לא חברה מתחרה. דבר נוסף – הסברתי שאם חברת הליסינג מכניסה 50 רכבים לתיקון כנגד רכב אחד של לקוח, בואי נעשה את השיקול הכלכלי וגבי ידע אותו."
בהקשר זה יצויין כי התובע סירב לענות לשאלה האם הפניית לקוחות לחברת ליסינג פרטית במקום לאולם התצוגה של מיצובישי היא לגיטימית, בטענה שמדובר בשאלה היפותטית ( עמוד 8 שורות 15 -24). גם אופן המענה לשאלה זו, הנוגעת לנושא שהוא בלב המחלוקת בין הצדדים, תרם להתרשמות השלילית מעדות התובע.
לסיכום הערכת עדותו של התובע בכל הנוגע למסלולי הליסינג ש"כלמוביל" הציעה ללקוחותיה, מדובר בעדות בלתי עקבית ובלתי מהימנה. בניגוד לעדות זו, העדים מטעם הנתבעים העידו באופן עקבי של"כלמוביל" היו פתרונות מימון ומסלולי ליסינג.
מקום בו אין חולק שהתובע הפנה לקוחות של המוסך לרכישת כלי רכב בליסינג מחברה בבעלות חברו (" מוביליס"), במקום להפנותם ל"כלמוביל" (לטענת התובע, מספר בודד של לקוחות), למעשה, התובע הפנה אותם לחברה המתחרה ב"כלמוביל" ובפועל – פגע גם בנתבעת אשר לה אינטרס ברור ומובהק להפנות לקוחות אל " כלמוביל".
19. לטענת התובע, הנתבעת לא הבהירה לו מהן דרישותיה המקצועיות בנושא רכישת רכב במסלול ליסינג ( סעיף 23 לתצהיר התובע). בכתב התביעה טען התובע כי הנתבעת לא הבהירה לו כי חל עליו איסור להפנות לקוחות המעוניינים בעסקת ליסינג ל"חברת ליסינג כזאת או אחרת וגם בעבר המליץ התובע ללקוחות המוסך לרכוש רכש מיצובישי בליסינג אצל חברת מוביליס" (ההדגשה הוספה- ד.ו.; סעיף 20 לכתב התביעה). כלומר, עוד בכתב התביעה התובע אישר שהוא הפנה לקוחות של המוסך ( מבלי שציין את מספרם), אשר ביקשו לרכוש רכב במסלול ליסינג רק לחברת " מוביליס".
במסגרת תצהירו התובע סייג את גרסתו וטען שהוא הפנה ל"מוביליס" ארבעה לקוחות אשר התעניינו בעסקת ליסינג שאינה עסקת מכירה. התובע גם הוסיף שבמקרים של עסקאות ליסינג, הוא הפנה את הלקוח הן לחברת מוביליס והן לנציגי כלמוביל ( סעיף 22 לתצהיר התובע).
בבית הדין התובע העיד שהוא לא עסק במכירה ומעדותו משתמע כי היה אדיש למסלול בו בחר הלקוח לרכוש את רכבו ( עמוד 14 שורות 5 -17, ההדגשה הוספה – ד.ו.):
"ש. האם לא נראה לך סביר מעובד בכיר שעוסק במכירות רכבים, לשאול איזה סוגים ליסינג יש במיצובישי?
ת. אני לא עסקתי במכירת רכבים. אם לקוח היה מתעניין הייתי מעביר אותו, בשביל זה יש איש מכירות במיצובישי.
ש. תאשר לי שאיש המכירות של מיצובישי היה זמין לקריאה מהמוסך אם יש לקוח מתעניין.
ת. היו מתאמים ביניהם, כן.
...
"ש. אם לקוח פנה אליך ואמר שהוא רוצה לקנות רכב בליסינג, מיצובישי חדש, למה לא הפנית אותו כמו את יתר הלקוחות לסוכן השטח?
ת. גם הפניתי למיצובישי.
ש. הרי לשיטתך, חרף אתר האינטרנט והטפסים והמודעות של הרכבים, אתה לא ידעת שיש ליסינג. אז למה הנחת המוצא שלך היתה שאין ליסינג?
ת. לפני שניה אמרת לך שהיה ליסינג, אבל הפניתי אותם לשניהם. אנחנו מדברים עוד פעם על 4 לקוחות."

20. גרסת התובע בתצהיר אינה תואמת את הנטען בכתב התביעה. בכל מקרה, היא אינה מתיישבת עם עדותו של כץ, לפיה בתקופת עבודתו של התובע לא הופנו אליו לקוחות כלל ( עמוד 48 לפרוטוקול). בהתחשב בכל האמור לעיל בעניין ההתרשמות מעדותו של התובע לעומת ההתרשמות מעדי הנתבעת ( שהם עדים חיצוניים לנתבעת ולסכסוך נשוא ההליך), נדחית גרסתו של התובע לדברים. על כן ובהתבסס על עדותו של כץ, נקבע שהתובע לא הפנה לקוחות ל"כלמוביל" לצורך רכישת רכב במסלול ליסינג.
21. התובע אישר שלנתבעת יש רווח כפול ממכירת רכב באמצעות כלמוביל, שכן מלבד העמלה המשולמת לנתבעת, הדבר מבטיח שהלקוח יגיע לטפל במוסך, בשל תקופת האחריות במסגרתה נדרש לקוח לטפל במוסך מורשה ( עמוד 11 שורות 1 -29). עם זאת, גם עדות התובע בעניין זה היתה מתחמקת והתובע טען כי כיום ישנה פסיקה לפיה האחריות על רכב חדש עומדת בתוקף, גם במקרה בו לקוח לא תיקן את רכבו במוסך מורשה, ובלבד שהציג קבלה מתאימה ( עמוד 11 שורות 12 -15).
התובע הוסיף שאין כל חשיבות למקום בו נרכש הרכב ( כלמוביל או חברה אחרת, כגון מוביליס) ובלבד שהלקוח רכש רכב מסוג מיצובישי אשר מטופל בנתבעת, המפעילה מוסך מורשה של מיצובישי. התובע הוסיף כי הנתבעת יצאה נשכרת מרכישת מכך שהוא הפנה לקוחות למוביליס, מכיוון שמוביליס תקנה את רכביה בנתבעת ( סעיף 22 לתצהיר התובע) וכפי שהעיד בבית הדין ( עמוד 12, שורות 5 – 13):
"ש. תסכים איתי שמכירה של רכב חדש מיצובישי באמצעות המוסך כדאית יותר למוסך מבחינה כלכלית, לעומת מכירה באמצעות חברת ליסינג מתחרה?
ת. במקרים מסויימים. מוביליס, מעבר למכירת הרכב הבודד, הכניסה את כל רכבי המיצובישי שלהם למוסך מיארה לתיקון. אין לי את הנתונים כמה המוסך הרוויח אבל זה שווה פי מונים ממה שמכרתי ללקוח
ש. אתה בעצם אותר שפיתחת אסטרטגיה לטובת המעסיק – להעביר לקוחות, במקום לעשות מכירה, אתה מעביר אותם למתחרים ותראה בזה את הפירות הנלווים ופעלת לפיה?
ת. לא, כי לא עברתי למתחרים. מוביליס היא לא חברה מתחרה למיצובישי. היא קונה ממנה רכבים ועושה עסקת ליסינג, הבעל בית הוא מוביליס ולא הלקוח. "

התובע גם טען שהנתבע ידע על כך שהוא הפנה לקוחות למוביליס, מאחר שהיו ארבעה לקוחות שרכשו רכב ממוביליס וכי גם במקרה כזה ( כעולה מעדות התובע שהובאה לעיל), מדובר באסטרטגיה שהיטיבה עם הנתבעת, מכיוון שהלקוחות שרכשו רכב ממוביליס המשיכו לתקן אתר רכבם בנתבעת ( עמוד 12 שורות 16 -33). ראיו לציין בהקשר זה כי התובע התייחס ל"אסטרטגיה" שפיתח במשותף עם הנתבעים שהביאה להגדלת הכנסות לנתבעת - " פיתחנו ולא פיתחתי" (עמוד 13 שורות 1 -2).

עדות זו של התובע בבית הדין מהווה הרחבה של הגרסה בתצהיר התובע, שם התובע לא טען שהנתבע ידע על כך שהוא הפנה לקוחות למוביליס ואך טען שהנתבעת לא התוותה מדיניות ברורה בנושא הליסינג.
22. הנתבע הבהיר כי לא ידע על כך שהתובע מפנה לקוחות למוביליס ( סעיף 59 לתצהיר הנתבע). לדבריו היו שמועות על לקוחות בודדים שהתובע הפנה לליסינג - " כמו שאישה יכלה לדעת שלבעל יש מאהב" (עמוד 51 לפרוטוקול). אולם עד לפגישה שקיים עם נציגים בכירים בכלמוביל ש"הטיחו את הדברים בפניו", הוא לא יחס לכך חשיבות. הסברו של הנתבע היה בהיר וכן והוא מתיישב עם הגיונם של דברים. ויודגש, התובע היה עובד וותיק והנתבע העריך אותו וסמך עליו באופן מוחלט.
23. מלבד הפער בין הרושם שהותירה עדות התובע לעומת הרושם מעדות הנתבע, גרסת התובע לדברים גם אינה משכנעת. כך למשל, הטענה בדבר " אסטרטגיה" עסקית שהיטיבה עם הנתבעת, אינה מתיישבת עם הגיונם של דברים ואף נטענה בעלמא, שכן התובע הבהיר כי בין מוביליס לנתבעת לא היו הסכמי התקשרות מחייבים. מוביליס לא התחייבה לתקן את רכביה בנתבעת, שכן " הלקוח הוא אדון לעצמו" ולקוחותיה של מוביליס הם שבוחרים את המוסך בו מטופל רכבם. התובע טען שהוא אינו יודע אם חברות ליסינג משלמות תעריף " סיטונאי" הנופל מתעריף של לקוח רגיל. למרות זאת, התובע העיד שמוביליס רכשה " חבילה ממיצובישי בתנאים שלהם", אבל לדבריו " אין לו מושג אם החבילה ששילמה מוביליס נופלת מעלות ללקוח פרטי ( עמוד 13 שורות 1 -19). דווקא טענתו לפיה מוביליס רכשה " חבילת טיפול" מלמדת כי מדובר בעסקה בה שולם למוסך סכום הנופל מזה המשלם לקוח פרטי.
גם טענת התובע לפיה ההכנסות מטיפול ברכבים שנרכשו מחברת מוביליס עלו על העמלה שהגיעה לנתבעת, אם כלי הרכב נרכשו מכלמוביל, נטענה בעלמא ללא כל בסיס. בהקשר זה יש להזכיר שעל פי עדותו של רו"ח עמר, התפלגות הכנסותיה של הנתבעת היתה כדלקמן: פחחות, מכונאות והיתר הכנסות אחרות כולל עמלות מכירה והכנסה פוטנציאלית מרכבים שנרכשו מכלמוביל ( עמודים 44 -45 לפרוטוקול).
24. לסיכום, עדותו של התובע היתה מתחמקת, בלתי מהימנה בעינינו והיא אינה מתיישבת עם טענות הנתבעים ועם הגיונם של דברים. התובע עצמו אישר עקרונית את טענת הנתבעים לפיה למוסך יש רווח כפול ממכירת רכבי מיצובישי באמצעות כלמוביל ( עמלה המשולמת למוסך על ידי חברת כלמוביל והבטחה כי הלקוח ימשיך לטפל ברכבו בנתבעת). לפיכך, הטענה לפיה התובע פיתח במשותף עם הנתבעים " אסטרטגיה" שהיטיבה עם הנתבעת, בכך שהפנה לקוחות למוביליס, היא משוללת יסוד. בראות עינינו, הטענה בדבר פיתוח " אסטרטגיה" כטענת התובע, מלמדת כי מדובר בשיטה, ועומדת בניגוד לטענת התובע לפיה רק במקרים בודדים הוא הפנה לקוחות למוביליס.
מקרים פרטניים בהם לקוחות הופנו לחברה המתחרה-מוביליס
25. לטענת התובע, הוא המליץ לארבעה לקוחות לפנות למוביליס לצורך רכישת רכב: מר אורי ליבנה, שהעיד מטעם התובע, מר יהושע חכם, חמיו של ליבנה, יעל עבודות גובה - מר יעקב מאירוב, אשר העיד מטעם הנתבעים ומר יעקב שילינג ( עמוד 12 שורות 23 -24).
לטענת הנתבעים, התובע פנה ללקוחות נוספים ובכל מקרה התנהלות התובע היתה בלתי ראויה.
להלן נידרש לטענות הפרטניות.
עסקת הליסינג של ליבנה
26. האירוע שבעטיו הנתבע זומן לפגישה במשרדי כלמוביל ביום 22.10.14 ואשר עמד במוקד השיחה עם התובע בשלב מאוחר יותר של היום, נגע ללקוח המוסך, מר אורי ליבנה.
ליבנה הוא לקוח קבוע של המוסך. במסגרת שירות שנתן התובע ללקוחות המוסך ( הסעת הרכב לטיפול במוסך והחזרתו) ועל רקע ההיכרות רבת השנים במוסך, בין התובע וליבנה ( ויתר בני משפחתו) נרקמו קשרי חברות ( התובע הגיע לביתו של ליבנה למפגשים חבריים). ר' בסעיף 31 לתצהיר התובע, עדות ליבנה בעמוד 5 שורה 24 עד עמוד 6 שורה 2.
ליבנה ביקש לרכוש רכב מאולם התצוגה של כלמוביל ושילם מקדמה. כעבר שבוע, ליבנה הודיע על ביטול העיסקה מטעמי מיסוי, וזאת מכיוון שהוא מעוניין בעסקת ליסינג שתקנה לו הטבת מס ( מאחר שהרכב רשום על שם עסק בבעלות אשתו).
27. על פי גרסת התובע, ליבנה פנה אליו והתייעץ עמו, מכיוון שביקש לרכוש רכב חדש. ליבנה מסר לתובע שהוא מעוניין בעסקת ליסינג, מכיוון שהרכב יירשם על שם חברה בבעלות אשתו והוא הפנה אותו למוביליס. בהמשך ליבנה שיתף את התובע שהוא פנה לאולם התצוגה בהמלצת מוביליס, אך נציג המכירה " פיתה" אותו לרכוש את הרכב, ורק בדיעבד הסתבר לתובע כי ליבנה ביטל את העסקה ( סעיפים 30 -34 לתצהיר התובע).
בחקירתו הנגדית בבית הדין, תחילה התובע העיד שליבנה הוא אחד מארבעת הלקוחות להם המליץ לפנות לחברת מוביליס לצורך התקשרות בעסקת ליסינג ( עמוד 15 שורה 4). בהמשך העדות ( עמוד 17 שורות 11 -18) התובע טען שליבנה פנה למוביליס לאור המלצה של חמיו, מר יהושע קטן וכי הוא עצמו " לא היה בעסק":
"ש. האם נכון שאתה זה שייעצת לו בענין זה ולכן מלבד להגיד יועץ מס, הוא לא גילה את שמו ?
ת. מה אני ייעצתי לו ? אני עונה לך בפעם השביעית, הלקוח רצה רכב מחב' הליסינג של חמו. הוא יצר קשר עם הבעלים של חברת מוביליס ואין לי מושג מה הם סיכמו ולא הייתי בעסק הזה. בדיעבד הסתבר לי מה שקרה.
ש. מפנה לאותו עמוד של ההקלטה, שורות ראשונות, עמ' 3 .
ת. נכון. זה אחרי שהוא קנה את האוטו. הוא התקשר אלי ואמר לי שהוא אדיוט ששכנעו אותו לקנות.
ש. בעקבות השיחה שלך, הוא ביטל את העסקה בכולמוביל ?
ת. (העד מעיין) אם תראי בהקלטת השיחה, אני אומר מפורשות שאני לא בעסק בכלל."

28. ליבנה העיד בתצהירו שהתובע המליץ לו על רכישת רכב מסוג " אאוטלנדר", אך הוא אינו זוכר שהתובע הפנה אותו למוביליס. על פי עדות זו, ליבנה סר לאולם התצוגה של מיצובישי, ללא הפניה של גורם כלשהו, ושילם מקדמה בגין רכישת הרכב. לאחר הרכישה ליבנה קיים שיחה נוספת עם התובע ושיתף אותו ברכישת רכב מסוג " אאוטלנדר". ליבנה קיבל רכב בצבע שונה משהזמין ועמדה לו הזכות לבטל את העסקה, או אז התייעץ ליבנה עם רואה החשבון שלו שהמליץ לו לבדוק האם הרכישה תהיה מוכרת לצרכי מס ( עמוד 9 שורות 18 -26). ליבנה פנה לאיש המכירות שהבהיר כי באפשרותו לקבל הלוואה, אולם לא יוכל להינות מהטבת מס. לאחר מכן, חמיו, מר יהושע קטן, המליץ לו לפנות למוביליס ולבצע את העסקה באמצעותה כפי שעשה. ליבנה הוסף כי התובע לא היה מעורב בהחלטה על רכישת הרכב מחברת מוביליס ( סעיפים 6 -19 לתצהיר ליבנה).
גם בבית הדין ליבנה העיד שהוא פנה לחברת מוביליס בעקבות המלצה של חמיו, יהושע קטן ( עמוד 6 שורות 17 -19, עמוד 9 שורות 1 -4). ליבנה הופנה למכתב התראה שהתובע שלח לנתבעת עובר להגשת התביעה ( לנספח א' לתצהיר התובע), בו נטען שהתובע הפנה את ליבנה למוביליס ( סעיפים 30 -32 לתצהיר התובע). ליבנה התחמק וטען- "אני לא אומר שהוא משקר, אני לא זוכר, אני לא משפטן אני מעדיף להגיד לא זוכר" (עמוד 6 שורה 22).
עדותו של ליבנה עומדת בניגוד לאמור בתצהיר התובע ובמכתב ההתראה שנשלח לנתבעת ואף עם דברים שמסר לתובע, במסגרת שיחה פרטית שניהל עם התובע בחודש דצמבר 2014 והוקלטה על ידי התובע, ללא ידיעתו. בשיחה המוקלטת ליבנה לא הזכיר דבר בעניין חמיו, והעובדה שהוא רכש בעבר רכב ממוביליס. גם עניין זה מעורר ספק לגבי נכונות עדותו לגבי השתלשלות הדברים.
29. כפי שכבר הוזכר, לאחר פיטורי התובע, התובע וליבנה שוחחו טלפונית והשיחה הוקלטה על ידי התובע ללא ידיעת ליבנה, תומללה והוגשה במצורף לתצהיר התובע ( נספח ה' לתצהיר התובע). בשיחה זו הודה ליבנה לתובע ואמר שבזכותו נחסכו לו עשרות אלפי שקלים ( עמוד 13 לתמלול, שורות 7 – 13):
"אורי: ...אני רוצה להגיד תודה על האוטו, תשמע בכל זאת מאמצים וזה, ואתה יודע, עזרת לי עם כל הקטע הזה של ה- , אתה יודע הייתי עושה טעות שם וקונה את האוטו ומקבל חשבוניות שלא הייתי מקבל שקל חזרה, כי זה לא מוכר בזה, לא ליסינג.
ארי: נכון.
אורי: הייתי מקבל סטירה על זה, זה בשלוש שנים עשרות אלפי שקלים.
ארי: נכון נכון."
מהתמליל עולה שהתובע היה מעורב בהחלטה על ההתקשרות עם מוביליס ובשל התערבותו, ליבנה חזר בו מעסקת הרכישה עם כלמוביל. בשיחה ליבנה הודה לתובע גם על ההטבה הכלכלית לה זכה ולא רק על ההמלצה בעניין סוג הרכב.
עוד עולה מהתמליל, שנושא המיסוי היה שיקול מרכזי בכך שליבנה בחר להתקשר עם מוביליס בעסקת ליסינג ( עמוד 3 לתמליל שורה 15, עמוד 13 לתמליל). למרות זאת, בבית הדין ליבנה טען שנושא המס כלל לא עלה ( עמוד 6 שורות 5 -16).
30. להשלמת התמונה הראייתית יצויין שגם יוסי חן, חברו של התובע ומנכ"ל ובעליה של חברת מוביליס בתקופה הרלוונטית העיד בבית הדין, מטעם התובע. על פי עדותו, ליבנה פנה אליו וציין שהגיע בהמלצת חמיו ( עמוד 12 שורות 5- 6). לדבריו, ליבנה ציין בפניו שביטל עסקת רכישה עם כלמוביל מכיוון שהבין שעסקה זו לא תוכר כעסקת שכירות לצורך מס וכי ליבנה התקשר עם מוביליס ביום 9.11.14 ( סעיפים 13 -14 לתצהיר חן). חן הוסיף שליבנה ציין בפניו כי רכבו מטופל בנתבעת וחן הבהיר כי רכביה של מוביליס ( מסוג יונדאי ומיצובישי) מטופלים בנתבעת ( סעיף 15 לתצהיר חן).
בהתייחס לעדותו של חן יש להוסיף כי בעוד שליבנה העיד שהרכב שרכש ממוביליס נרשם על שמו והוא נרכש בעסקת ליסינג מימוני ( עמוד 9 שורות 5 -20), על פי עדותו של חן, שלא זכר תחילה מה מסלול הליסינג שליבנה בחר ( עמוד 12 שורות 1-3), הרכב נרשם על שם מוביליס וליבנה התקשר במסלול ליסינג תפעולי - חלקי קרי תשלום דמי שכירות חודשיים ( כולל ביטוח ורישוי), לא כולל טיפולים, כשבתום תקופת ההתקשרות יש אפשרות לרכוש את הרכב ( עמוד 12 שורות 18-28).
31. עדותם של התובע ושל ליבנה לא היתה עיקבית, אך כעולה מהתמלול, התובע המליץ לליבנה להתקשר עם מוביליס בשל הטבת המס ממנה הוא יכול להנות ( דמי השכירות על הרכב - בליסינג נחשבים כהוצאה המותרת בניכוי). היתרון המיסויי בעסקת ליסינג הוא ברור ומתיישב עם נסיון החיים, ועם דבריו של ליבנה כמפורט בתמליל.
איננו מקבלים הטענה לפיה ליבנה התקשר עם מוביליס בעקבות המלצת חמיו, מר יהושע קטן, שכן עניין זה אינו מתיישב עם דבריו בתמליל ( מר קטן לא הוזכר בשיחה הנדונה וכאמור, ליבנה הודה לתובע על החיסכון שנגרם לו ברכישת הרכב). אשר לעדותו של חן, מדובר בחבר קרוב של התובע אשר יצא נשכר מהפניית הלקוחות לחברתו ובנסיבות אלה לא מצאנו לתת משקל כלשהו לעדותו, שניכר היה שבאה לסייע לתובע. בכל מקרה, התובע עצמו טען שהוא המליץ לליבנה לפנות למוביליס. נוסיף כי גם עדותו בעניין העסקה שנחתמה עם ליבנה ( ליסינג ממימני או תפעולי) היתה מתחמקת ובלתי עקבית.
32. לאור כל האמור לעיל ונוכח האמור בתצהירו של התובע ובעדותו, נקבע שהתובע שוחח עם ליבנה והמליץ לו להתקשר עם חברת מוביליס. על רקע זה, ליבנה ביטל את ההתקשרות עם כלמוביל.
למעשה, התובע המליץ ללבנה להתקשר עם מוביליס במסלול הליסינג בטענה של יתרון כספי ( מיסוי) במסלול זה, על פני רכישה בכלמוביל. טרפוד ההתקשרות עם כלמוביל גרעה מהנתבעת את העמלה שהגיעה לה. כפי שצוין לעיל, גם לכלמוביל היתה אפשרות להציע ללקוחותיה מימון של רכישת כלי הרכב ועסקאות ליסינג. לכן עניין מימון הרכישה לא היה אמור להביא לביטול העסקה עם כלמוביל.
לקוחות נוספים
33. לטענת הנתבעת, התובע ניסה לשדל לקוחה נוספת של המוסך לרכוש רכב באמצעות מוביליס, על אף שכלל לא ביקשה לרכוש רכב בליסינג. רו"ח עמר העיד שלקוחה של המוסך, גב' נטשה קוניצין, שהיא אשתו של לקוח המטופל על ידו, סיפרה לו שהתובע המליץ לה לרכוש רכב באמצעות מוביליס ולא מכלמוביל, מכיוון שבאמצעות מוביליס תוכל לקבל הטבת מס. על פי עדות זו, בו ביום פנה רו"ח עמר לתובע ודרש כי יחדול מלייעץ ללקוחות בנושא, מאחר שאינו בתחום מומחיותו. כמו כן, רו"ח עמר שיתף את הנתבע בנושא ואז הסתבר לו כי באותו יום עבודתו של התובע הגיעה לסיומה ( סעיפים 32 -35 לתצהיר רו"ח עמר, עדותו בעמודים 42 -43 לפרוטוקול, חשבונית תיקון מיום סיום עבודתו של התובע (22.10.14) - נספח 7 לתצהיר רו"ח עמר).
ערים אנו לכך שגב' קוניצין לא הגיע להעיד בפנינו ולמעשה, מדובר בעדות מפי השמועה. עם זאת, מקובלת עלינו טענתו של רו"ח עמר בעניין הדברים שבג' קוניצין אמרה לו ( מבלי לקבוע מסמרות לגבי נכונות הדברים), שנאמרו לו ישירות על ידה. עדותו של עמר לפיה האירוע הנטען התרחש ביום בו הגיעה עבודתו של התובע לסיומה - 22.10.14, מתיישבת עם תאריך של חשבונית טיפול של לקוחה זו, מאותו מועד.
34. מקרה נוסף תואר בעדותו של מר יעקב מאירוב, לקוח הנתבעת, אשר רכש רכב מחברת מוביליס בשנת 2005 ( ר' חשבונית). על פי עדותו של מאירוב, במהלך טיפול במוסך, התובע פנה אליו מיוזמתו והציע לו להחליף את רכבו באמצעות מוביליס, וטען שיוסי חן, מנהל מוביליס, הוא חברו. התובע התקשר לחן ושחח עימו בנוכחות מאירוב, ולאחר שמאירוב הציג בפני התובע הצעת מחיר לרכישת רכב, התובע המליץ לו לוותר על ההצעה ולפנות למוביליס. לאחר מספר ימים, כשמאירוב הגיע לאסוף את רכבו מהמוסך, התובע פנה אליו שנית ושאל אם חשב על הצעתו ( סעיפים 3 -9 לתצהיר מאירוב). גרסה זו לא נסתרה בחקירתו הנגדית של מאירוב בבית הדין ( עמודים 67 -72 לפרוטוקול). על פי עדות זו, מאירוב רכש שני רכבים מחברת מוביליס ( בשנת 2005 - עסקה במוביליס, בשנת 2008 – עסקה באמצעות סוכן של מיצובישי, בשנים 2014-2016 גיא שטרובך מכר לו שני רכבים – עמודים 79 -80 לפרוטוקול).
התובע אישר שהוא המליץ למאירוב, אשר התעניין בעסקת ליסינג, לרכוש רכב במוביליס ( סעיפים 24 -25 לתצהיר התובע). בתצהיר התובע לא התייחס לאשתו של מאירוב, כמי שהיתה בעלת החברה והתקשרה עם מוביליס. התייחסותו של התובע לעניין זה במסגרת חקירתו הנגדית היתה מתחמקת ( עמוד 15, שורות 6 – 18):
"ש. יעל עבודות גובה, הכוונה ליעקב מאירוב ?
ת. כן, אבל זו אשתו שעשתה את העסקה. היא ישבה עם רו"ח שלה.
ש. איך אתה יודע מי עשה את העסקה במשרד של חברת מוביליס ?
ת. לא יודע. אני יודע שקובי בא ואמר לי שהוא לקח לבדוק את הנתונים ושיעל בדקה את הנתונים עם רו"ח שלה והיא החליטה לעשות את העסקה עם מוביליס.
ש. את ההפניה לחב' מוביליס, הפנת את מר מאירוב ולא את אשתו, הוא ישב במשרדך?
ת. לא הבנתי. הוא בא ואמר שהוא רוצה בליסינג ואני אמרתי לו שיש או מוביליס או מיצובישי ואשתו בדקה והחליטה.
ש. איזה סוג ליסינג הוא רצה לעשות לשיטתך ?
ת. אני לא יודע. אני לא מתעסק בזה.
ש. אתה טענת שלא ידעת שיש עסקת ליסינג בכלמוביל, אז איך ידעת להפנות אותו ?
ת. את חוזרת על השאלות והסברתי לך שאין לי מושג בליסינג. הלקוח יושב מולם ומוצא מה שמתאים לו ואני לא מעורב בכלל."

35. כפי שצויין לעיל, עדות התובע בכללה ולאורך ההליך היתה מתחמקת ולא מצאנו שמדובר בעדות מהימנה. כך גם עדותו בעניין מאירוב. למרות הניסיון להציג עצמו כמי שלא היה מעורב בפרטים ( ר' למשל בסעיף 21 לתצהירו), התרשמנו שהתובע היה מעורב בפרטי ההתקשרות של מאירוב עם מוביליס. עניין זה מחזק את טענות הנתבעת לגבי מעורבותו של התובע בהפניית לקוחות למובליס.
לעומת זאת, עדותו של מאירוב היתה בהירה ובקבלת גרסתו לדברים, נלקחת בחשבון גם העובדה שמדובר בעד שאינו מעוניין.
מבלי לקבוע מסמרות באשר למועדים בהם התרחשו הדברים ( בעניין זה ככל הנראה מאירוב טעה בעדותו), הרי שעדותו של מאירוב לגבי נסיבות האירועים ( בשונה מהמועדים בה אירעו), היתה עיקבית וברורה. לפי עדות זו, התובע שכנע באופן יזום את מאירוב לרכוש רכב בליסינג באמצעות מוביליס, למרות שזה לא התעניין בעסקת ליסינג. התובע הפציר במאירוב והבהיר לו כי הדבר משתלם מבחינה כלכלית, לאור העבודה שמדובר ברכב שרשום על שם חברה שבבעלותו ( יעל עבודות גובה), ובסופו של דבר מאירוב רכש רכב במוביליס.
36. לא נעלם מעינינו שעל פי עדות הנתבע, לאחר שנודע לו שמאירוב רכש רכב בליסינג ברר עניין זה עם התובע, והתובע מסר שהוא המליץ למאירוב לבצע את העיסקה במוביליס. עם זאת, לאור התרשמותנו מכנות עדותו של הנתבע, מקובל עלינו ההסבר, לפיו " אני לא חפרתי בדברים האלה כי סמכתי על ארי בהכל" (עמוד 57 לפרוטוקול). כלומר, שבמועד זה, מאחר שהנתבע סמך על התובע באופן מוחלט, לא הבין שלמעשה מדובר בצעד הפוגע בנתבעת. על כן איננו מוצאים שתגובתו של הנתבע באותו שלב מלמדת שהנתבעים אישרו את התנהגות התובע או ראו בה צעד לגיטימי.
37. אירוע נוסף נוגע ללקוח, מר יהושע קטן. מדובר בלקוח ותיק של הנתבעת אשר רכש רכב מסוג " פורד" מחברת מוביליס. לטענת התובע, קטן לא היה מעוניין לרכוש רכב מסוג מיצובישי ועל כן התובע לא הפנה אותו לנציגי המכירה של כלמוביל ( סעיף 22 לתצהיר התובע, עדותו בעמוד 15 שורה 19 עד עמוד 16 שורה 5).

מעדות הנתבע עולה שלמרות שידע שקטן רכש רכב מחברת ליסינג פרטית, הוא לא ידע שהתובע הוא שהפנה אותו לחברה זו ולא ידע עם איזו חברה התקשר. הנתבע הבהיר בעדותו שקטן הוא לקוח וותיק (40 שנה) וכי במשך שנים לא נהג על רכבי מיצובישי. עוד ציין שהתובע הוא הגורם המרכזי שעמד בקשר עם קטן והוא מצידו חש שלא בנוח להתערב ולשאול אותו מהיכן רכש את הרכב, ובכל מקרה כאמור, לא ידע שהתובע קשור לעסקה זו ( עמוד 57 לפרוטוקול). עדות זו מתיישבת עם המסקנה לגבי מעמדו של התובע במוסך.

38. בהקשר זה יש לציין את עדותו של הנתבע, לפיה הוא שמע שמועות על לקוחות בודדים שרכשו רכבי בליסינג, אבל לא התייחס לכך:
"תמיד זלגה לי שמועה על ליסינג, מפה מכירה, מפה לקוח. זה כמו שאישה יכולה לדעת שלבעל יש מאהב...וכשהטיחו לי את הפרצוף בכלמוביל, זה כבר הרתיח אותי" (עמוד 51 לפרוטוקול)

עדותו של הנתבע היתה בהירה וכנה וממנה עולה שהנתבע סמך על התובע באופן מלא. על כן גם אם גונבו לאזנו שמועות בדבר מקרים בודדים בהם התובע הפנה לקוחות לחברת ליסינג, הוא לא ייחס לנושא חשיבות, שכן הוא סמך על התובע ( עמוד 57 לפרוטוקול), וזאת עד שקיבל את המידע המלא, בעניין ליבנה, מחברת כלמוביל ועמד על חומרת הדברים.

39. מתיאור הדברים לגבי המקרים הספציפיים עולה שהתובע לא דאג להשיא את המכירות בנתבעת, על אף שהנתבעת ציפתה ממנו לפעול בנושא. התובע טירפד עסקאות פוטנציאליות ובארבעה מקרים שנזכרו לעיל, הוכח שהתובע המליץ ללקוחות לרכוש רכב מחברת מוביליס, שהיא חברה בבעלות או ניהול של חברו, על אף שאלה לא ביקשו לרכוש רכב מחברת ליסינג. במקרה של ליבנה, הלקוח אף שוכנע לבטל רכישה מכלמוביל ולרכוש רכב בליסינג מחברת מוביליס.

במעשים אלה התובע לא פעל בהתאם לחובת הנאמנות המוטלת עליו ביחסיו עם מעסיקתו.

טענות נוספות בעניין תפקוד התובע
40. טרם שנפנה לדון בטענות הצדדים בעניין הליך סיום עבודתו של התובע, יש להתייחס בקצרה לטענות נוספות של הנתבעים לגבי ליקויים בעבודת התובע. להבנתנו, מאחר שנושאים אלה לא היו נימוק מרכזי לסיום עבודתו של התובע, מדובר בסוגיות עובדתיות שוליות. בהתאם, גם ההתייחסות אליהן וההכרעה העובדתית במחלוקות לגביהן, תובא בתמצית.

41. לטענת הנתבעים, התובע לא תפקד באופן מיטבי מול שמאי חברת הביטוח הראל ונפלו טעויות בחשבוניות שנשלחו לחברת הביטוח. הנתבע העיד שהוא נועד פעמיים עם מר ניר שמריהו, סמנכ"ל ומנהל אגף תביעות רכב בחברת הביטוח הראל ( הנתבעת היא מוסך הסדר, ועבדה בשיתוף פעולה עם הראל). בעקבות הפגישה השניה עם שמריהו, הנתבע שוחח עם התובע והודיע לו שהוא יפסיק לעבוד מול שמאי הראל ומאז בנו, גיל, ניהל את העבודה מולם ( סעיפים 25 -28 לתצהיר הנתבע).
הנתבע העיד כי לא זימן את שמריהו לעדות לאור בכירותו ובחר לזמן אנשי שטח בלבד ( עמודים 52-51 לפרוטוקול). עוד נטען שהתובע נטה להיקלע לוויכוחים עם לקוחות הנתבעת.
42. התובע הכחיש את טענות הנתבעים בנושא ולתמיכה בגרסתו זימו לעדות גורמים שונים שעבדו עימו במוסך ( נציג מחברת הראל, שמאי עצמאי ושמאי נוסף מחברת הראל). הוכחשה גם הטענה שלקוחות התלוננו על תפקודו של התובע. התובע הצביע על כך שחלק מלקוחות הנתבעת עזבו את המוסך כשהודיעו על עזיבת התובע ( סעיפים 53 -55 לתצהיר התובע) והדבר מעיד על יחסיו הטובים עם הלקוחות.
43. להוכחת טענות הנתבעים בסוגיות אלה, הנתבעים זימנו את מר איתמר ירימי שהיה עובד חברת הראל שנים רבות, עד לפרישתו בשנת 2013 והוא גם חבר קרוב של הנתבע ( עמוד 10 לפרוטוקול). כמו כן זומן לעדות מר גיל ליזרוביץ, שהוא שמאי עצמאי שעובד בשיתוף עם הנתבעת. כאמור, מטעם התובע העידו מר מיכאל פריידנברג, שמאי מטעם חברת הראל, מר גיל חייקין, עובד חברת הראל, שעבד בתפקיד מקביל לזה של ירימי וכן מר איתן ברודי - שמאי עצמאי.
התמונה העולה מכלל העדויות שנשמעו בפנינו כי לעיתים נפלו טעויות בחיובי חברת הביטוח הראל ( בכל הנוגע לתמחור חלפים ועבודה) אולם מדובר בעניינים שנפתרו לאחר שיחות בין הצדדים ( ר' בעדות לזרוביץ, עמודים 6-7 לפרוטוקול, לפיהם דין ודברים בין נציגי חברת הביטוח למוסך בנושא מחיר חלפים ישנים מתקיים גם כיום) או עדות פריידנברג בעמוד 16, שורות 18 – 24).
כמו כן, לא ניתן לקבוע על יסוד העדויות שהתובע ביצע את עבודתו באופן לא משביע רצון. התרשמנו שגם אם התובע טעה לעיתים בחיובים ובחשבוניות שהנפיק להראל, אין מדובר בחיכוכים או בליקויים מהותיים.
לכך יש להוסיף כי הנתבע עצמו העיד כי היה מרוצה מתפקודו הכללי של התובע וכי יחסיהם התאפיינו ב"הערכה מאוד הדדית" (עמוד 50 לפרוטוקול). הנתבע הוסיף כי התובע היה יותר בכיר מבנו, גיל, והוא נהג להתייעץ עימו רבות, כשלצד זה היו גם וויכוחים ( עמוד 51 לפרוטוקול).
בנסיבות אלה, הטענה שהיו ליקויים מקצועיים בעבודת התובע לא הוכחה. בכל מקרה, כאמור, גם אם היו ליקויים, הם לא היו הסיבה לסיום עבודתו של התובע.
44. אשר לטענת הנתבעת לפיה התובע נטה להתווכח עם לקוחות עד שגרם לחלק מהם לעזוב את המוסך, טענה זו הוכחשה על ידי התובע שאף ציין שחלק מהלקוחות עזבו את המוסך לאחר שהתברר להם שעזב ( סעיף 53 -55 לתצהיר התובע, דוחות נטישה - נספח ח' לתצהיר התובע).
התובע התייחס בעדותו לדוח נטישה וציין שחלק מהלקוחות אינם מוכרים לו וחלק אחר, שאכן עזב, עשה זאת מסיבות שונות, כגון מכירת המכונית, עזיבתו של התובע ( עדות עו"ד דיסקין), מעבר לעיר אחרת או למוסך אחר ללא קשר לתובע ( למשל לקוח 4447, נספח י' לתצהיר התובע, סעיף 55 א'-ו' לתצהירו; סעיף 55 ז' – נספח י"א).
לאור דברים אלה, גם טענות הנתבעים בנושא זה לא הוכחו.
הליך הפיטורים
45. לטענת התובע, ביום 22.10.14 הנתבע ניגש אליו ובדלפק הקבלה, הסמוך לחדר ההמתנה במוסך, טען כי הוא פוגע במוסך ביחסים של המוסך עם חברת כלמוביל / מיצובישי. לדברי הנתבע הוא שב מפגישה עם מנכ"ל מיצובישי שטען בפניו כי בעקבות התערבות של התובע, לקוח ביטל עסקה ( רכישת רכב חדש) עם חברת כמוביל, ורכש רכב באמצעות חברה מתחרה. התובע טען כי אין בסיס לטענות אלה, מאחר שלא היה מעורב בעניין וכלל לא ידע על הביטול, אך הנתבע סירב להקשיב וטען בפניו " מה שאני אומר לך זה קדוש ואתה תגיד מה שאני אומר לך", ואף אמר בזלזול - " קח את הדברים שלך ולך". בתגובה, התובע השיב שאינו מעוניין להיות במקום בו הוא אינו רצוי ( סעיפים 36 -38 לתצהיר התובע). התובע הוסיף שביום הפיטורים אחד מעובדי המוסך מסר לו כי כחודש עובר לפיטוריו, הנתבע אמר לבנו, גיל, שהוא מעוניין לפטר את התובע. בהקשר זה התובע הוסיף עוד שבנו של הנתבע נקלט לעבודה כחצי שעה עובר לפיטוריו והוא החליף אותו. כן צוין שהנתבע גם פיטר את מזכירת המוסך כחצי שנה עובר לסיום עבודתו ומינה תחתיה את אחיו ( סעיפים 26 -28 לתצהיר התובע).
במהלך חקירתו הנגדית של התובע, הנתבעת הציגה צילום של הכניסה למוסך בו נראה חדר ההמתנה, דלפק הקבלה וחדרו של התובע, הסמוך לדלפק. התובע סימן את המקום בו לטענתו נערכה עמו שיחת הפיטורים ( עמוד 10 שורה 29 עד עמוד 11 שורה 2; סומן נ/1).
46. בחקירתו הנגדית התובע טען שבמעמד שיחת הפיטורים אמר לו הנתבע- "אני הרבה זמן רוצה לפטר אותך, קום ולך" (עמוד 17 שורות 25 -26, נ/1). התובע הוסיף שאינו זוכר מתי השיחה התקיימה ( לדבריו, בסביבות 11:00) וכי אינו זוכר אם היו לקוחות בחדר ההמתנה הסמוך לדלפק, מאחר שמדובר באירוע טראומטי ( עמוד 18 שורות 1 -20). עם זאת, על פי עדות התובע, כל העובדים היו במוסך במעמד הפיטורים. למרות זאת התובע לא זימנם לעדות, בנימוק שמדובר בעובדי הנתבעת החוששים מפיטורים ( עמוד 18 שורות 22 -26).
47. גרסת הנתבעים לאירועים היא שונה. על פי גרסה זו, הנתבע שב מפגישה עם מנהל מחלקת חלפים ומכירות בכלמוביל ( מר ברין) שהודיע לו כי התובע טרפד עסקת מכירה ושכנע לקוח לרכוש רכב באמצעות ליסינג בחברה מתחרה " מוביליס". עם שובו של הנתבע מהפגישה, נערך לתובע שימוע, שהתקיים בחדרו של התובע, בנוכחות הנתבע ובנו, גיל מיארה. בשיחה זו הנתבע מסר לתובע את תוכן הפגישה עם ברין, ובתגובה התובע לא הכחיש את הטענות, אלא טען כי " למקורבים לי אני אעביר אותם לאן שאני חושב לנכון גם אם זה גורם נזק לעסק". התובע הוסיף " אין לי בעיה להפסיק לעבוד" ויצא מהעבודה כעבור שעתיים. למעשה, התובע עזב את עבודתו עוד בטרם נמסרו לו מסקנות שיחת השימוע ( סעיפים 4, 41 -47, 60 לתצהיר הנתבע).
לתמיכה בטענתם הציגו הנתבעים את פרוטוקול השימוע שנרשם על ידי הנתבע והוקלד על ידי בנו, גיל ( הנתבע שהוא בעל מוסך וותיק, העיד כי אינו מבין במחשבים).
בנוסף, נשמעה עדותו של רו"ח עמר, לפיה ביום 23.10.14 הנתבע ובנו הגיעו למשרדו עם פרוטוקול השימוע והוא העביר לתובע את המסמך בצירוף מכתב פיטורים ותלוש שכר אחרון, כאשר התובע סר למשרדו לקבל את משכורתו ( סעיף 36 לתצהיר רו"ח עמר).
48. גרסתו של הנתבע לאירועים לא נסתרה בחקירתו הנגדית. הנתבע תיאר את הדברים באופן עיקבי ועדותו היתה כנה ומהימנה בעינינו. הנתבע שב וטען כי הוא לא תכנן לפטר את התובע שכן הוא העסיק אותו שנים רבות, וכי מדובר במערכת יחסים ארוכת שנים, "כמו כל זוג נשוי", כאשר לאורך השנים היתה הערכה הדדית בין השניים ( עמוד 50 לפרוטוקול) וזאת למרות שהנתבע שמע בעבר שמועות בנוגע לתובע ומעורבותו במכירת רכבים בליסינג ללקוחות ( עמוד 51 לפרוטוקול). הנתבע הבהיר כי אין זה סגנונו לאמר " קח את הדברים שלך ולך" (כגרסת התובע). לגבי מיקום השיחה, חזר וטען ששיחת השימוע התקיימה בחדרו של התובע ( ולא בדלפק הקבלה, כגרסת התובע) ובמהלכה אמר לתובע " אי ככה אי אפשר, אי אפשר להמשיך לעבוד ...". לדבריו, הוא ציפה שהתובע יגיע לעבוד למחרת היום אך משהתובע לא עשה כן, הוא עצמו לא יצר עמו קשר ובהמשך נמסר לתובע מכתב פיטורים ( עמודים 52 -53 לפרוטוקול).
49. כפי שצוין לעיל בהקשרים אחרים, לא מצאנו שעדות התובע בכללותה היתה מהימנה. בנושאים רבים התשובות שמסר היו מתחמקות, התובע לא זכר פרטים מהותיים באירוע הפיטורים ובעדותו טען טענה חדשה, לפיה הנתבע הוא שאמר לו כי מזה זמן רב, ביקש לפטרו.
לעומת זאת, עדות הנתבע היתה פשוטה ובהירה והדברים שמסר מתיישבים עם פרוטוקול השימוע שהציג. גרסה זו מתיישבת גם עם מכתב הפיטורים שערכה הנתבעת לפיו " הוסכם על סיום עבודתך בחברתנו ( פיטוריך)".
50. בהקשר זה יש לציין שלא מצאנו פסול בכך שבנו של הנתבע, גיל מיארה, לא התייצב להעיד בהליך. גם אם גיל נכח בשיחת הפיטורים, אין מחלוקת שהנתבע הוא שניהל את השיחה עם התובע. ממילא, ספק איזה משקל היה ניתן לעדות זו, של בנו של הנתבע ונוכח ההתרשמות מעדות הנתבע, ניתן להסתפק בה.
51. מכאן המסקנה שיש לקבל את גרסת הנתבעת לאירועים. כלומר, לאחר שהתובע טרפד עסקת מכירה בכלמוביל, הנתבע זומן לשיחה עם גורם בכיר בכלמוביל שנזף בו על כך. הנתבע נועד עם התובע בחדרו, הציג בפניו את טענותיו ואפשר לו להגיב עליהן. הנתבע הבהיר כי בנסיבות שנוצרו " ככה אי אפשר לעבוד" והתובע הסכים וטען שאינו מעוניין לעבוד כאשר הוא אינו רצוי. נוכח המחלוקת שהתגלעה בין הצדדים, נוצר משבר אמון ושני הצדדים הבינו כי לא ניתן להמשיך ולעבוד יחדיו. הצדדים הבינו כי בנסיבות שנוצרו, הגיעה העת להפרד. מכאן מסקנתנו כי למעשה, מדובר בסיום העסקה בהסכמה.
52. במאמר מוסגר יוער שבפרוטוקול השימוע ישנה התייחסות לחוסר שביעות רצון מתפקוד התובע. עם זאת, בנסיבות בהן אין מדובר בסוגייה המרכזית שנדונה, כאשר נקבע שלאורך תקופת ההעסקה עניין זה לא עלה כסוגייה מרכזית, לענין זה אין רלוונטיות להכרעה בנושא נסיבות הפסקת העבודה.
53. לטענת התובע, הוא פוטר על אתר ללא שימוע. אכן, התובע לא זומן לשימוע כדין ולמעשה נערכה עמו שיחה בה הנתבע הציג בפניו טענותיו ( פגיעה בנתבעת על רקע עסקת הרכישה של ליבנה). לתובע התאפשר להגיב על הדברים, הנתבע הבהיר שהתובע אינו רצוי ולא ניתן להמשיך ולעבוד עמו, התובע הסכים לכך וציין כי הוא אינו מעוניין לעבוד במקום בו הוא אינו רצוי. כאמור, מדובר למעשה בשיחת שימוע שבמהלכה הצדדים הגיעו למסקנה כי לא יוכלו לשוב ולעבוד יחד. כלומר, סיום עבודה בהסכמה.
ויודגש, גם היינו רואים בשיחה שהתקיימה כשיחת פיטורים, ולא כך היא, למעשה הנתבע שטח טענותיו בעניין העסקה עם ליבנה ולתובע התאפשר להגיב על טענות אלה. התובע גם הסכים לסיים את עבודתו ובכך נרפא הפגם בכך שהתובע לא זומן לשיחה מסודרת בנוגע לשקילת המשך העסקתו. בכל מקרה, על פי ההלכה הפסוקה, לא כל פגם בהליך השימוע מצדיק מתן פיצוי ( ע"ע (ארצי) 554/09 צבר ברזל הספקה ושיווק מתכת בע"מ – שמיר, פסקה 19 לפסק הדין, 13.1.11; ר' גם ע"ע (ארצי) 701/07 חברת החשמל - תורג'מן, 3.3.09), במיוחד שעה שהעובד עצמו מבין כי אין מקום להמשיך את יחסי העבודה ומעוניין בסיום ההעסקה ( בר"ע ( ארצי) 59581-11-12 סלע עופר מוניות בע"מ - לוגסי, 30.12.13 סעיף 41 ב' לפסק הדין).
לאור האמור לעיל, נדחית התביעה לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין.
פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת
54. לתובע לא שולמו פיצויי פיטורים, לא שוחררו לזכותו סכומים שנצברו לזכותו בקרן הפנסיה וגם לא שולמה תמורת הודעה מוקדמת.
כפי שצויין לעיל, למעשה עבודתו של התובע הגיע לסיומה בהסכמה, אשר מזכה בפיצויי פיטורים. הוראות החוק הרלוונטיות לעניינו, הן סעיף 16 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג – 1963 (להלן – חוק פיצויי פיטורים) וסעיף 10(2) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א – 2001 ( להלן – חוק הודעה מוקדמת). בסעיף 16 לחוקר פיצויי פיטורים נקבע -
"לא יהיה עובד זכאי לפיצויים או יהיה זכאי לפיצויים חלקיים בלבד, הכל לפי הענין, אם פוטר בנסיבות, שעל פי הסכם קיבוצי החל על המעסיק והעובד – ובאין הסכם כזה, על פי ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של העובדים באותו ענף – מצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים בלבד."

בסעיף י"ג לתקנון העבודה במוסכים נקבעו ההוראות הבאות:

(3) עשה עובד אחת מאלו:
(א) הפר משמעת באופן חמור:
(ב) גרם להכאות במוסך שתוצאותיהם חמורות;
(ג) גנב, מעל או חיבל במהלך התקין של העבודה;
(ד) קלקל חומרים, מכשירים או מכונות במזיד;
(ה) בזבז חומרים בזדון;
(ו) מסר סודות המוסך.
(ז) עשן במוסך או בחלק ממנו בו העשון קשור בסכנת והודע לעובדים;
(ח) עבד במקום אחר ללא רשות מאת ההנהלה ויש בכך משום גרימת נזק למפעל.
(ט) עבד במקום אחר בתקופה בה נעדר מהעבודה מחמת מחלה תאונה;
(י) עבר עבירה פלילית חמורה;
(יא) מסירת סודות טכניים.
(יב) הורדת התפוקה במזיד או פגיעה בייצור במזיד.

יהיה צפוי:
(א) להפסקת עבודה זמנית ממושכת ללא תשלום;
(ב) לפיטורים ללא הודעה מוקדמת ו/או שלילה חלקית של פיצויי פיטורים;
(ג) לפיטורים ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורים.
(4) הישנות עבירה על התקנון תגרום להחמרת העונש או הקנס".

בסעיף 10(2) לחוק הודעה מוקדמת נקבע -
"הוראות סעיפים 2 עד 7 לא יחולו –
(2) על מעביד, בנסיבות שבהן העובד שפוטר אינו זכאי לפיצויים, על פי הוראות סעיפים 16 או 17 לחוק פיצויי פיטורים, או על פי החלטת בית דין למשמעת אשר הורה על פיטורים בלא פיצויים מכוח הוראות חיקוק הקובע שיפוט משמעתי."

55. נטל ההוכחה כי נתקיימו נסיבות המצדיקות שלילת פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת מוטל על המעסיק ( דב"ע ל/ 3-6 שמואלי – שרייר, פד"ע א 69 (1970); דב"ע שן/ 119 – 3 עיתונות מקומית בע"מ - אשר בן עמי, פד"ע כב 303 (1990)). בנוסף, כאשר נטענת נגד העובד טענה כי ביצע מעשה בעל אופי פלילי, נדרשת מידת הוכחה מוגברת, מעבר למידת ההוכחה הרגילה הנדרשת בהליך אזרחי (דב"ע נה/ 3-60 חמיד – הלמן, (5.7.95); ע"ע (ארצי) 1079/04 מרכולית כוכב בע"מ - עזבון המנוח לב רובינשטיין ז"ל, (25.4.06) והאסמכתאות שם). עם זאת יש להדגיש כי המעשים המיוחסים לתובע אינם במישור הפלילי, אלא במישור המשמעתי כאשר הדגש במעשים הוא בהפרת חובת הנאמנות למעסיק.
עוד נפסק כי " הלכה פסוקה היא מימים ימימה כי ' שלילת פיצויי פיטורין ותמורת הודעה מוקדמת נעשית במשורה, במקרים הקיצוניים ביותר' (עע 1126/00 מלון עציון בע"מ – אביעזר שרוני, ניתן ביום 22.10.02); באשר ' הפיטורים כשלעצמם, אף תוך כדי תשלום פיצויי פיטורים, הם עונש' [דב"ע לא/ 3-2 3 רים בע"מ – נסים יוסף, פד"ע ב' 215, 219]. התכלית שבשלילת פיצויי הפיטורים שתי פנים לה: להעניש את העובד בגין עבירת משמעת חמורה שביצע; ולהוות מסר מרתיע לכלל העובדים מפני ביצוע מעשים דומים. בשלילת פיצויי הפיטורים, מעביר המעביד לעובדי המפעל מסר מרתיע, תוך מתן ביטוי הולם להסתייגותו ' מהתנהלותו הפסולה של העובד' [עע 60/06 תמר מייזר ( בבליוביץ) - צ'ק פוינט טכנולוגיות תוכנה בע"מ, 30.10.06]." (ע"ע (ארצי) 214/06 אלוניאל בע"מ – צ'רניאקוב, (31.5.07)).
56. במקרה שלפנינו הוכח כי התובע נהג באופן בלתי הולם ש פגע באינטרסים העסקיים של הנתבעת. לא רק שהתובע נמנע מלבצע מכירות בנתבעת כמצופה ממנו, התובע שהיה למעשה איש הקשר של הנתבעת עם לקוחותיה, הפנה לקוחות לחברת ליסינג מתחרה בכלמוביל, ובכך מנע מהנתבעת קבלת עמלה. יתרה מזאת, התובע גרם ללקוח שהתקשר עם כלמוביל, לבטל עסקה ותחת זאת, להתקשר עם חברה מתחרה - מוביליס.
כמו כן, כעולה מעדותו של מור, התובע התמקח עימו בשם הלקוחות ובכך טרפד עסקאות פוטנציאליות, זאת גם מבלי להידרש להפניית הלקוחות למוביליס.
מעשיו של התובע אינם ראויים. לצד זה, בשים לב לוותקו – למעלה מ-13 שנה ובשים לב לכך שהתובע אינו צעיר ( התובע סא"ל במיל), מצאנו כי עצם הפיטורים מהווים ענישה מתאימה וכי אין מקום לשלול ממנו את פיצויי הפיטורים. לצד זה, לאור התנהלותו הפסולה של התובע, מצאנו כי התובע אינו זכאי לתמורת הודעה מוקדמת. יתרה מזאת, יחסי העבודה הסתיימו בהסכמה ונוכח משבר האמון שפקד את הצדדים לא היה מקום לדרוש מהנתבעת להעסיקו בתקופת ההודעה המוקדמת. בכל מקרה, נראה כי התובע הבהיר כי הוא אינו מעוניין להמשיך ולעבוד בנתבעת, לאור משבר האמון שנוצר בין הצדדים.
57. לאור האמור, התובע זכאי לפיצויי פיטורים בסך 127,428 ₪ פיצויי פיטורים (9,324 ש"ח X 13.667 שנות עבודה). בהתחשב בסכום שנצבר לזכות התובע בקרן הפנסיה ( נספח 2 לתצהיר רו"ח עמר), מתקבל חישובה של הנתבעת לגבי השלמת פיצויי הפיטורים לה התובע זכאי, בסך 26,116 ₪.
בנסיבות המתוארות לעיל לגבי נסיבות הפסקת העבודה ולאור המחלוקת שהתגלעה בין הצדדים בדבר זכאות התובע לפיצויי פיטורים, פיצויי הלנת פיצויי פיטורים יופחתו להפרשי ריבית והצמדה כחוק.
לשון הרע
58. לטענת התובע, הנתבע פגע בשמו הטוב. לאחר סיום עבודתו, כינס הנתבע את העובדים וציין בפניהם כי התובע פוטר מסיבות אתיות. כמו כן, הנתבע סיפר לקצין הרכב של חברת " הראל" שהתובע פוטר והוסיף " בנושא אמינות איני מוכן לוותר". התובע ציין כי מדובר בפגיעה אנושה בשמו הטוב, במיוחד לאור העובדה שהוא מכהן כשופט צבאי במילואים. על יסוד כל אלה נתבעו פיצויים בסך 50,000 ₪ ( סעיפים 45 -46, 99 - 102 לתצהיר התובע).
הנתבע הכחיש את טענות התובע. לדבריו, הוא כלל לא כינס את העובדים לאחר סיום עבודתו של התובע. בשלב מאוחר יותר ציין בפני העובדים כי התובע עזב " מסיבות אישיות" (עמודים 52- 53 לפרוטוקול, סעיף 56 לתצהיר הנתבע).
59. טענות התובע היו כלליות, נטענו בעלמא ולא הבאה ולו ראשית ראיה לתמיכה בהן. לעומת זאת הנתבע הכחיש טענות אלה באופן עקבי.
במסגרת סיכומיו הפנה התובע לאמור בעדותו של אברמוב, שטען כי הנתבע סיפר לו על כך שמתנהלת תביעה כנגד הנתבעת בנושא הליסינג. טענה זו עלתה לראשונה בסיכומי התובע. בכל מקרה, משאברמוב התייצב להעיד בהליך, ולאור הדברים הכלליים שמסר, בדבר הליך משפטי שמתנהל בין הצדדים, אין מדובר ב"לשון הרע", כטענת התובע.
בנסיבות אלה, התובע לא הוכיח טענותיו בעניין זה ועל כן התביעה ברכיב זה נדחית.
קיזוז
60. לטענת הנתבעת, יש לקזז מכל סכום שייפסק נגדה סך של 300,000 ₪ בגין נזקים שגרם לה התובע, הן בעניין הפסד עמלת מכירה מכלמוביל עקב הפניית לקוחות למוביליס והן בגין הפסד כללי של עמלות, בשים לב לפער בין העמלות ששולמו לה במהלך עבודתו של התובע לעומת התקופה שלאחר סיום עבודתו ( סעיפים 51 -54 לתצהיר הנתבע). עוד נטען שהתובע גרם למספר לקוחות לעזוב את המוסך. טענה זו לא נטענה בתצהיר הנתבע, עם זאת משהנתבעת חזרה עליה בסיכומיה מצאנו להידרש אליה.
61. כמתואר לעיל בהרחבה, נפל פסול בהתנהלות התובע בכל הנוגע למכירות. אין בעובדה זו להביא לקבלת טענת הקיזוז, שהועלתה כטענה כללית, ללא התייחסות לשיעור עמלה ספציפי שהגיע לנתבעת. בנוסף, מהעדויות עולה כי גם אם התובע טרפד עסקאות פוטנציאליות עם לקוחות, שיעור המכירות הנמוך במוסך יכול היה להיגרם גם מחוסר מודעות של הנתבעת ומנהליה לנושא השיווק והמכירות ( לראיה, תגובת הנתבע לעסקה עם מאירוב) כמו גם בשל גורמים חיצוניים ( ביקוש לרכבי מיצובישי ואסטרטגיית שיווק שהתגבשה לקראת סיום עבודתו של התובע). לפיכך, אין מקום לייחס את שיעור הרווחים הנמוך ממכירת כלי רכב רק למעשי התובע.
62. אשר לטענות הנתבעת בדבר נטישת לקוחות לאחר סיום עבודתו של התובע, מדובר בטענה שלא נזכרה בתצהירי הנתבעת ורק מן הטעם הזה יש לדחותה.
לכך יש להוסיף שעל פי עדות התובע, היו לקוחות שעזבו את המוסך לאחר שהתברר להם כי הוא אינו מועסק בו ובשני מקרים בודדים הוא הפנה לקוחות שפנו אליו, למוסך אחר ( עמוד 20 שורה 27 עד עמוד 21, שורה 13). אין בכך כדי לזכות את הנתבעת בפיצוי כלשהו שכן לא הוכח שהתובע פנה ללקוחות באופן יזום וביקש במודע לפגוע בנתבעת.
פדיון חופשה
63. אין חולק שהתובע שירת שנים רבות במילואים. על פי רוב, התובע הגיע לעבודה במהלך יום המילואים. שעות העבודה בימים אלה ( תמורתם קיבל תשלום באמצעות המוסד לביטוח לאומי) נזקפו על חשבון ימי חופשה (8 שעות נזקפו כיום חופשה). במסגרת תלושי השכר נערך רישום של ימי החופשה הצבורים. כמו כן וכפי שיפורט להלן, ימי החופשה שנוצלו בפועל לא קיבלו ביטוי מלא בתלוש ולא נוכו במלואם ממצבת ימי החופשה.
בתלוש השכר לחודש ספטמבר עמדו לזכות התובע 201.89 ימי חופשה. בתלוש השכר לחודש אוקטובר 2014, במסגרתו נערך לו גמר חשבון, הועמדה היתרה על 63.3 ימים, בגינם שולם לו פדיון חופשה בסך 27,156 ₪. כלומר, כ -138 ימי חופשה נמחקו מיתרת החופשה שנרשמה בתלוש השכר.
כמו כן, רו"ח עמר ערך בדיעבד את תלושי השכר שהגישה הנתבעת בהליך, ושינה את יתרת ימי החופשה שפורטה בתלושים, החל מחודש ינואר 2014.
64. לטענת התובע, הסדר צבירת ימי החופשה בגין ימי מילואים נעשה בהסכמת הנתבע ( עמוד 7 שורות 22 -30) ובנסיבות בהן הנתבעת מחקה 139 ימים מיתרת ימי החופשה הצבורה הוא זכאי לפדיון הימים שנמחקו, בסך 59,631 ₪ (429 ₪ X 139). בהקשר זה נטען כי רו"ח נהג שלא כדין עת שינה בדיעבד את תלושי השכר לשנת 2014 ( נספח י"ט לתצהיר התובע - תלושי שכר לחודשים ספטמבר-אוקטובר 2014, סעיפים 72-78 לתצהיר התובע).
לטענת הנתבעים, ההסדר בנושא ימי המילואים סוכם עם רו"ח ללא ידיעתו של הנתבע ( סעיף 18 לתצהיר הנתבע) ואין ליתן לו תוקף. רו"ח עמר הפנה להודעות דוא"ל ששלח לנתבע בעניין צבירת ימי החופשה של התובע וניצול ימי חופשה בפועל לשנת 2011 ( נספח 5 א' לתצהיר רו"ח עמר). כן הפנה לדוחות אקסל בהם הוזנו שעות עבודתו היומיות של התובע וניצול ימי חופשה ומילואים לשנים 2012 -2014 ( נספח 5 לתצהיר רו"ח עמר) ולדוחות הנוכחות של התובע ( נספח 4 לתצהיר רו"ח עמר). מהם עולה כי מידי פעם התובע ניצל ימי חופשה רבים, אך אלו לא הופחתו מיתר ימי החופשה הצבורה. כך למשל באוגוסט 2011 ניצול יום חופש לא קיבל ביטוי בתלוש. בדומה, בחודש נובמבר התובע ניצל 5 ימים אך בתלוש נרשם ניצול 3.5 ימים ( סעיפים 8 -15 לתצהיר רו"ח עמר).
65. אף שאין מקום לעבוד ביום מילואים בגינו משולמת תמורה ( באמצעות המוסד לביטוח לאומי ומועברת למעסיק), הנתבעת בחרה לאפשר לתובע לעבוד בימי המילואים, ושילמה לו תמורה ( מעבר לסכום המגיע לו בגין ימי מילואים), על דרך של תוספת לצבירת ימי החופשה.
רו"ח עמר העיד שהתובע מסר לו כי מדובר בהסכם מחייב - " כך מוסכם עם המוסך", וכאשר פנה לנתבע על מנת לברר אם מדובר בהסדר מוסכם, הנתבע השיב לו " כן מה שהוא רוצה" (עמודים 26 -27 לפרוטוקול מיום 1.10.17). נראה כי גישתו זו של הנתבע במהלך תקופת ההעסקה מתיישבת עם גרסתו לפיה הוא סמך על התובע ( ר' סעיף 38 לעיל). למעשה, כשהיחסים היו תקינים, הנתבע נעתר לדרישת התובע בעניין זה ואישר את ההסדר. על כן יש לראות בהסדר זה כמחייב את הנתבעת.
נוכח הסכמת הצדדים ומשהסכמה זו גם קיבלה ביטוי בתלושי השכר ובדוחות האקסל לכל אורך השנים, הרי שהסכמה זו הפכה להסכם מכללא בחוזה העבודה של התובע. תלושי השכר היוו למעשה הודאת בעל דין של הנתבעת לגבי מספר ימי החופשה הצבורים של התובע ולתובע היתה ציפייה לגיטימית להסתמך על הרישומים שפורטו בתלושים, אשר שיקפו את החוזה עמו.
66. לטענת הנתבעים, מאחר שעל פי הדין פדיון ימי חופשה מתייחס אך ורק לימי חופשה המוענקים מכוח חוק חופשה שנתית, התשי"א - 1951 ( דב"ע מח/9-2 בן ארויה - מדינת ישראל, פד"ע יט, 497), הרי שהתובע אינו זכאי לפדיון ימי החופשה החוזיים, העולים על זכאותו על פי חוק.
בראות עינינו, בנסיבות שתוארו לעיל, כאשר אין ראיה לכך שלאורך תקופת העבודה מי מהצדדים היה ער לאבחנה בין חופשה חוזית וחופשה על פי החוק וכאשר צבירת החופשה בוצעה בהסכמת הצדדים, במסגרת רישום בתלושים, ללא אבחנה בין סוגי החופשה השונים, איפוס יתרת ימי החופשה של התובע בדיעבד, לאחר שהיחסים בין הצדדים עלו על שרטון ועובר לסיום עבודתו של התובע מהווה צעד בלתי סביר שאינו מתיישב עם תום הלב המתחייב ביחסי עבודה ובסיומם ( השוו: ע"ע ( ארצי) 45431-09-16 גורביץ – א.ב.מ. תעשיות פלסטיקה (1989) בע"מ, 16.1.18, בסעיף 36 לפסק הדין).
67. לא נעלם מעינינו כי על פי הראיות, התובע ניצל בפועל ימי חופשה רבים מבלי שהדבר קיבל ביטוי בתלוש. כך לדוגמה, בחודש מרץ 2013 התובע ניצל 3.82 ימי חופשה, עבד בחמישה ימי מילואים (3 ימי מילואים שווה ערך ליום חופשה אחד) ונוכו מיתר ימי החופשה רק 0.07 ימים ( נספח 5 לתצהיר רו"ח עמר).
כמו כן, רו"ח עמר נחקר ארוכות על נושא ניצול ימי החופשה ומבדיקת דוחות הנוכחות עולה כי רק בשנת 2014 נוצל מספר רב של ימים אשר לא קיבל ביטוי בתלוש ( ר' בעמודים 34 – 42 לפרוטוקול).
ימי ההיעדרות לשנים 2011 -2013 פורטו בסעיף 40 לסיכומי הנתבעת. לפי המתואר שם והמתיישב עם הראיות, בשנת 2013 צוין ניצול של 2.46 ימי חופשה כאשר בפועל נוצלו 23 ימי חופשה, בשנת 2012 נרשם ניצול של 7.67 ימי חופשה כאשר בפועל נוצלו 13 ימים נוספים, בשנת 2011 נרשם בתלוש ניצול שלילי חופשה (3.5 ימים).
68. אכן התובע נעדר מעבודתו כנטען על ידי הנתבעת, בהתאם לדוחות הנוכחות שהוגשו וכן לדוחות הממוחשבים ( דוחות אקסל). עם זאת, הנתבעת כללה ימי חג ויום מילואים במסגרת ספירת ימי ההיעדרות, וזאת למרות שמדובר בימי היעדרות כדין שאין לזקוף על חשבון ימי חופשה.
כך למשל בשנת 2013, בחודש 12/13 התובע יצא לארבעה ימי חופשה, שהה בשני ימי מילואים בהם עבד שעות בודדות ומספר ימי החופשה שנוכו מהצבירה הוא 2.46 ימים ( במקביל נצברו 1.92 ימים). בחודש נובמבר אותה שנה, נזקפה יתרת ניצול שלילית שהתווספה למספר ימי חופשה 0.38- ( בנוסף לזקיפה החודשית של 1.92). בחודש 10/13 נזקפה יתרת ניצול שלילית שהתווספה למספר ימי חופשה 0.24- ( בנוסף לזקיפה החודשית של 1.92). לעומת זאת בחודש 9/13 בו חלו חגי תשרי ( שלושה ימים ועוד ערב חג), נזקפה יתרת ניצול שלילית שהתווספה למספר ימי חופשה 0.44- ( בנוסף לזקיפה החודשית של 1.92). וכן הלאה ביתר חודשי השנה, בהתאם לראיות שהוצגו.
כלומר, התובע ניצל ימי חופשה רבים, אך הנתבעת לא פירטה כנדרש מהם ימי החופשה שנוצלו, להבדיל מהיעדרות בשל חג וימי מילואים. על כן העובדה כשלעצמה, לפיה לא תמיד נרשמו כל ימי ההיעדרות / חופשה של התובע, אינה מעידה בהכרח שהרישום של צבירת החופשה מטיב עם התובע לעומת הוראות הדין.
בנסיבות אלה וכאשר נקבע לעיל שהנתבעת יצרה מצג לפיו זקיפת ימי חופשה בגין ימי מילואים מהווה חלק מחוזה העבודה של התובע, כך שימי היעדרות קוזזו כנגד ימי חופשה אלה, לא היה מקום לאפס את יתרת ימי החופשה של התובע והתובע זכאי לפדיון חופשה בסך של 27,156 ₪ כנתבע על ידו.
גמול עבודה בשעות נוספות
69. לטענת התובע, הוא עבד בימים א'-ה' בשעות 7:30 -16:30 ללא הפסקה. על יסוד תשתית עובדתית זו נתבעו הפרשי שכר בסך 23,568 ₪, כגמול בגין עבודה בשעות נוספות יומיות וחודשיות ( סעיפים 103 -113 לתצהיר התובע, נספח כ"ג לתצהיר התובע - דוחות נוכחות ותחשיב מתאים).
70. לטענת הנתבעים, התובע לא עבד בשעות נוספות, אלא במקרים חריגים. עוד נטען כי בחישובי התובע לא נלקחה בחשבון הפסקה קבועה שהתובע ניצל מידי יום בשעות 11:00 -11:30 ולעיתים יצא מהמוסך גם מעבר לשעות ההפסקה ( סעיף 19 לתצהיר הנתבע, סעיפים 19 -20 לתצהיר רו"ח עמר). עוד נטען שלעיתים התובע לא החתים כרטיס נוכחות ( סעיף 17 לתצהיר הנתבע).
הנתבעים הפנו לכך שבחודשים ינואר 2011 עד אפריל 2012 שולם לתובע גמול בגין עבודה בשעות נוספות ( בגין 10 שעות נוספות, סעיף 17 לתצהיר רו"ח עמר וכן נספח 6 לתצהירו – תלושים לתקופה זו). הנתבעים הוסיפו שבחודש אפריל 2012 התובע טען שאינו מבצע שעות נוספות ועל כן אין צורך בתשלום רכיב זה, אך דרש לקבל העלאת שכר ( סעיף 18 לתצהיר רו"ח עמר).
בכל מקרה, מאחר שהתובע לא עבד בשעות נוספות, לא היה מקום לשלם לו גמול. בנוסף, עד לשנת 2012 לא נוכו משכר התובע שעות היעדרות (" חוסר"), כך שבכל מקרה, שעות אלה, בגינן שולם לתובע שכר רגיל עלו על הגמול שנתבע בגין עבודה בשעות נוספות ( סעיפים 16, 20 -23 לתצהיר רו"ח עמר).
71. התובע אישר את טענות הנתבעים בעניין שעות חוסר וטען שהוא לא הכין את התחשיב ( עמוד 21 שורות 20 -33).
אשר לפעמים בהן חסרים נתוני כניסה ויציאה בדיווח הנוכחות, התובע טען התובע שכאשר לקוח הגיע מוקדם, הוא לא החתים את הכרטיס וכך גם כשיצא מאוחר, לאחר שהביא רכב של לקוח ( עמוד 22 שורות 14 -27). עדות התובע בנושא החתמת הכרטיס היתה מתחמקת ולא קוהרנטית. התובע העיד שמי שהחתים את כרטיס הנוכחות היתה הפקידה (" מי שמעביר כרטיס זה לא אני אלא הפקידה הראה חשבון מקבל בסוף חודש את הכרטיסים" - עמוד 22 שורה 22). בהמשך אישר שהוא זה שהחתים את כרטיס הנוכחות ( "אני העברתי את הכרטיסים בכל יום והפקידה העבירה אותם בסוף חודש לרואה חשבון" - שם שורה 24).
72. לאור הנפסק בעניין עטיאס ( ע"ע ( ארצי) 61148-08-16‏ ‏ כ.ש. מרכזי תיפעול לרכב בע"מ - עטיאס, 5.6.18), ספק אם לאור התפקיד שמילא התובע ( מנהל אדמיניסטרטיבי, ששימש גם איש הקשר עם הלקוחות) חלות עליו הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א- 1951. עם זאת, מאחר שהצדדים לא טענו דבר בנושא, יש לבחון את טענות הצדדים לגופו של עניין.
73. על פי דוחות הנוכחות, התובע לא עבד בשעות נוספות. התובע נכח במוסך על פי רוב כתשע שעות. טענת הנתבעת בעניין ניצול הפסקה נטענה באופן עיקבי והיא מקובלת עלינו והיא גם מתיישבת עם נסיון החיים בכל הנוגע לענף המוסכים.
כלומר, שעל פי רוב התובע עבד כ – 8.5 שעות ביום, היינו לא עבד מעבר למכסת השעות השבועית (8.5 שעות ביום כפול חמישה ימי עבודה - 42.5 שעות).
בנוסף ובהתחשב ב"שעות חוסר", בגינן שולם לתובע שכר מלא ( עד לשנת 2012), מדובר בסכום העולה על גמול השעות הנוספות שנתבע.
74. יתרה מזאת, מינואר 2011 עד אפריל 2012 שולם לתובע גמול בגין עבודה בשעות נוספות. התובע לא התייחס לכך בתביעתו.
בהקשר זה יש לציין שעדותו של רו"ח עמר, לפיה התובע הוא שדרש שהנתבעת תחדל לשלם לו גמול בגין עבודה בשעות נוספות משתלבת עם עדות התובע, אשר אישר שפנה לרו"ח עמר באותה התקופה ( אלא שלטענתו " הפניה היחידה שלי לרו"ח החדש היתה לאחר שהחליט שרירותית להפוך את כל תנאי העסקה של כל עובדי המוסך מחודשי ללפי שעות, דבר שאני התנגדתי אליו, ואז פנה אליי גבי מיארה, וסוכם שאני היחידי שיעבוד עדיין לפי חודשי." (עמוד 8 שורות 1 -3)).

כך או אחרת, על פי רוב, בשים לב לזמן הפסקה שניצל התובע, התובע לא ביצע עבודה בשעות נוספות. בנסיבות אלה, התביעה ברכיב זה נדחית.

פיצויי הלנת שכר
75. לטענת התובע, הנתבעת הלינה את שכרו האחרון ושכרו שעמד על 29,189 ₪ שולם לשיעורין. בדצמבר 2014 שולמו לו 7,000 ש"ח, בינואר 2015 קיבל עוד 7,000 ₪ ובחודש פברואר 2015 שולמו לתובע 7,453 ₪ ( סעיפים 88 -89 לתצהיר התובע, תדפיסי חשבון בנק נספח כ' לתצהיר התובע).
לטענת הנתבעים, חל עיכוב בתשלום בשל קשיים זמניים אליהם נקלעה הנתבעת ( עמוד 62 לפרוטוקול).
76. על פי המפורט בתלוש השכר לחודש אוקטובר 2014, שכרו של התובע עמד על 6,620 ₪ ויתר הרכיבים ששולמו אינם מהווים שכר עבודה הנושא הלנה. מדובר בדמי נסיעות, פדיון חופשה והבראה ( נספח כ"א, תלוש אוקטובר 2014).
על כן התביעה ברכיב זה נדחית.
תוספת וותק
77. התביעה ברכיב זה מבוססת על פרק 8 ג' להסכם הקיבוצי, בשיעור של 1% משכרו של התובע - 8,200 ₪ ( סעיפים 79 -82 לתצהיר התובע).
במסגרת כתב ההגנה נטען שהתובע אינו זכאי לתוספת וותק מאחר שהועסק בתפקיד הנהלה וההסכם הקיבוצי אינו חל עליו. כמו כן נטען כי חלק מהתביעה התיישנה ובכל מקרה התובע השתכר שכר העולה על זה שננקב בטבלאות השכר בהסכם הקיבוצי ועל כן אינו זכאי לתוספת וותק, המשולמת לעובדים המשתכרים שכר ענפי ( סעיף 32 לכתב ההגנה). הנתבעים חזרו על טענות אלה במסגרת הסיכומים וטענו כי לכל היותר, התובע זכאי לתוספת בשיעור 7% מהשכר האחרון בסך 652 ₪ ( אף שזה עלה על שכר ששולם לו בתקופות קודמות; סעיף 55 לסיכומי הנתבעת).
הנתבעים לא התייחסו לתביעה ברכיב זה בתצהיריהם ואף לא טענו דבר בעניין תחולת ההסכם הקיבוצי על הצדדים.
78. כאמור, התובע עבד במוסך. הוראות ההסכם הקיבוצי אינן מסייגות את תחולתו על עובד בתפקיד הנהלה, שכן " עובד" הוגדר בהסכם- "כל עובד המועסק במוסכים לרבות נוער עובד" (פרק 1 להסכם הקיבוצי).
כמו כן, רו"ח עמר העיד שהתובע היה זכאי לזכויות מכח ההסכם הקיבוצי ( עמוד 25 לפרוטוקול). ר' גם ע"ע ( ארצי) 61148-08-16‏ ‏ כ.ש. מרכזי תיפעול לרכב בע"מ - עטיאס, 5.6.18.
לפיכך יש לקבוע שהוראות ההסכם הקיבוצי בענף המוסכים חלות על הצדדים.
79. הסוגייה של תוספת ותק לעובדי ענף המוסכים נדונה בעניין נצח, על ידי מותב בראשות כב' סגן הנשיאה השופט טננבוים ( כתוארו אז) - סע"ש ( ת"א) 55755-03-15 נצח - מאיר רעננה מרכז שירות בע"מ, 17.5.17, סעיפים 27 -30 לפסק הדין. לאור הניתוח המשפטי באותו פסק דין, אין לנו אלא לאמץ את האמור באותו פסק דין, לפיו תוספת וותק מגיעה לכל עובד מוסך, אף אם משתכר שכר העולה על השכר הענפי.
לפיכך, התובע זכאי לתוספת וותק בגין 7 שנות עבודתו האחרונות, בסך 7,832 ש"ח. החישוב נערך בהתאם ל-12% בהתאם לצבירת הוותק השנתית שהגיעה לתובע משנת עבודתו השניה (9,324 ₪ X 12% X 7 שנים).
קרן השתלמות
80. ברכיב זה נתבע פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן השתלמות, בשיעור 0.2% משכרו של התובע, בסך 2,753 ₪ ( סעיפים 83 -87 לתצהיר התובע).
הנתבעת טענה כי התובע אינו זכאי לרכיב זה משהוראות ההסכם הקיבוצי בענף המוסכים אינן חלות עליו. כמו כן נטען כי חלק מהתביעה התיישנה, וכי לכל היותר התובע זכאי לסך 1,566 ₪ (9,234 X 12 חודשים X 7 שניםX 0.2%; סעיפים 55 -56 לסיכומי הנתבעים).
לאור הקביעה לפיה ההסכם הקיבוצי חל בעניינו של התובע ובהתחשב בכך התביעה לתקופה העולה על 7 שנים שקדמו להגשת התביעה התיישנה, הרי שנוכח הסכום בו הודתה הנתבעת בסיכומיה, יש לפסוק סכום זה לזכות התובע.
פדיון הבראה
81. לטענת התובע, הוא זכאי להפרשי דמי הבראה בסך 631 ₪ שכן שולמו לו דמי הבראה בגין 6.66 ימים בעוד שהוא זכאי לדמי הבראה בגין 8.33 ימים ( סעיפים 91 -94 לתצהיר התובע). בסיכומיו טען כי היה זכאי לדמי הבראה העולים על הסך שנתבע (100 -102 לסיכומי התובע).
לטענת הנתבעת, אכן נפלה טעות בסכום ששולם לתובע ובשים לב לתחשיב שפורט בסיכומי התובע ( בו נפלה טעות אריתמטית), התובע זכאי לכל היותר להפרשי דמי הבראה בגין יום וצי של הבראה, בסך 570 ₪ (10 ימי הבראה X (12/ 9.73 חודשי עבודה); סעיף 60 לסיכומי הנתבעת).
לא מצאנו סיבה שלא לקבל את תחשיב הנתבעת, המתיישב עם הדין ועל כן יש לפסוק לזכות התובע הפרשי הבראה בסך 570 ₪.

חיוב אישי של הנתבע מס' 2
82. התביעה הוגשה כנגד הנתבעת, מעסיקתו של התובע וכנגד הנתבע מס' 2, בעליה. לפי הנטען בכתב התביעה, התובע עתר לחייב את הנתבע מס' 2 בפיצוי בגין הוצאת דיבה ( סעיפים 87, 92 לכתב התביעה). בסיכומי התובע נטען שיש לחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, בכלל רכיבי התביעה.
התובע לא הניח תשתית עובדתית או משפטית אשר יש בה כדי להביא לחיובו האישי של הנתבע. בנוסף, טענות התובע בנושא לשון הרע, שכוונו כנגד הנתבע, נדחו כמפורט לעיל.
אשר על כן דין התביעה כנגד הנתבע מס' 2 להידחות.
83. סוף דבר
א. התביעה כנגד הנתבע מס' 2 נדחית.
ב. הנתבעת מס' 1 תשלם לתובע את הסכומים הבאים:
(1) השלמת פיצויי פיטורים בסך 25,620 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.12.14 ועד התשלום בפועל.
כמו כן, על הנתבעת לשחרר לזכות התובע את רכיב הפיצויים שנצבר לזכותו בקרן הפנסיה.
(2) פדיון חופשה בסך 27,156 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.12.14 ועד התשלום בפועל.
(3) הפרשי דמי גמולים לקרן השתלמות בסך 1,566 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאמצע התקופה המזכה – 1.1.12 ועד למועד התשלום בפועל.
(4) הפרשי שכר בגין תוספת ותק בסך 7,832 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאמצע התקופה המזכה – 1.1.12 ועד למועד התשלום בפועל.
(5) פדיון הבראה בסך 570 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.12.14 ועד התשלום בפועל.
לאור התוצאה, לפיה התביעה התקבלה רק בחלקה, הנתבעת מס' 1 תשא בהוצאות התובע, לרבות שכ"ט עו"ד, בסך 6,500 ₪, שאם לא ישולמו בתוך 30 ימים, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד התשלום בפועל.

ניתן היום, י"ג אדר ב' תשע"ט, (20 מרץ 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

דליה כהן, נציגת ציבור (ע)

דגית ויסמן, שופטת

אבי אילון, נציג ציבור (מ)