הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 22274-09-17

לפני:
סגנית הנשיאה, השופטת אריאלה גילצר – כץ

נציגת ציבור (עובדים) גב' גל טלית
נציגת ציבור (מעסיקים) גב' ברכה ליטבק

התובע / הנתבע שכנגד:
אלעד וחנון ת"ז: XXXXXX637
ע"י ב"כ עו"ד ארז כהן
-
הנתבע / התובע שכנגד:
אורן פרי ת"ז: XXXXXX400
ע"י ב"כ: עו"ד יניב בקאל

פסק דין (מתוקן)

התובע טוען כי השתכר שכר גבוה יותר מהנכתב בתלושי השכר. האם הצליח התובע להוכיח טענתו זו והאם השיב למעסיקו את המקדמות שקיבל או שמא מדובר במתנות שקיבל ממעסיקו והוא איננו צריך להשיבן – אלו חלק מהסוגיות העומדות להכרעתנו בתיק דנא.

העובדות כפי שעלו מחומר הראיות:

התובע עבד אצל הנתבע מיום 1.5.15 ועד לחודש 7/2017.
התובע התפטר מעבודתו.
שכרו של התובע שולם מידי שבוע.

טענות הצדדים:

טענות התובע:

  1. על הצדדים חל צו ההרחבה בענף העץ.
  2. במהלך תקופת עבודתו התובע לא קיבל תלושי שכר אלא רק בסיום עבודתו.
  3. לתובע לא נמסרה הודעה על תנאי העסקה (5,000 ₪).
  4. התובע השתכר 400 ₪ נטו ליום עבודה.
  5. התובע עבד בימים א' - ה' מ- 7:30 עד 17:00 וקיבל חצי שעה הפסקה מידי יום וביום ו' עבד מ- 7:30 עד 12:30. בסך הכול 50-45 שעות בשבוע.
  6. כשקיבל התובע את תלושי השכר נדהם לגלות שהנתבע לא מתעד את מלוא שכרו בתלושים (9,000 ₪ נטו) אלא רושם סכום נמוך יותר (6,000 ₪). התובע עותר לפיצוי על פי חוק הגנת השכר (27,000 ₪ ). התובע התפטר והוא זכאי לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 11 (א) לחוק פיצויי פיטורים (7,092 ₪).
  7. ביום 4.7.17 נפצע התובע, נעדר מעבודתו ודיווח על ימי מחלה.
  8. התובע עותר לפיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה (53,325 ₪), גמול שעות נוספות (6,931 ₪), חגים (8,177 ₪), דמי נסיעות (5,751 ₪ ), פדיון חופשה (13,949 ₪) ודמי הבראה (4,725 ₪).
  9. לעניין רכיב התביעה שכנגד בגין חלף הודעה מוקדמת - טוען התובע כי מסר הודעה בטרם התפטר.

10. לעניין רכיב התביעה שכנגד בגין ימי החופשה שניתנו ביתר – הימים שבהם סגר הנתבע את העסק לצרכיו הפרטיים אינם ימי חופשה של התובע ואי נם ימי חופשה רצופים.

11. לעניין המקדמות הנתבעות בתביעה שכנגד – לטענת התובע , 5,000 ₪ שנתן לו הנתבע בעבור הנסיעה לאומן ניתנו לו במתנה , הנתבע לא הציג הסכם הלוואה והסכום לא קוזז ממשכורתו של התובע; באשר למקדמה בסך 4,950 ₪ בגין תשלומי ההוצל"פ ששילם בעבורו הנתבע , הרי אלו הוחזרו ע" י התובע וקוזזו משכר עבודתו. המקדמה לרכישת האופנוע הייתה מתנה אף היא . ההוצאות בעבור האופנוע ניתנו לצורכי הגעה לעבודה.

12. התובע מבקש לדחות את התביעה שכנגד על הסף .

טענות הנתבע:

  1. התובע התפטר בשל רצונו לעבוד כעצמאי ולכן, צירף התובע לדף הפייסבוק שלו עבודות שביצע אצל הנתבע (נתבע פיצוי בסך 100,000 ₪) (נספח 1).
  2. התובע לא טרח להודיע על עזיבתו. הודעה נמסרה לנתבע ע"י אחיו של התובע ביום 18.7.17 (נספח 8 לכתב הגנה). לכן, על התובע ליתן לנתבע חלף הודעה מוקדמת (7,200 ₪).
  3. התובע עבד במשרת אמון.
  4. התובע עזב בשיא העונה העמוסה. עזיבת התובע גרמה נזק לנתבע שכן התובע היה העובד היחיד אצלו .
  5. לתובע לא היה חשבון בנק והוא ביקש לקבל את שכרו במזומן. במהלך תקופת עבודתו קיבל התובע מקדמות כאשר ביקש לקנות סיגריות ולשלם עבור שכירות הדירה בה גר.
  6. על התובע להחזיר את המקדמות שקיבל (נספחים 11-10 לכתב הגנה):

א. מקדמה בסך 5,000 ₪ עבור נסיעה לאומן;
ב. מקדמה בסך 4,950 ₪ עבור הוצל"פ שניתנה לתובע ב-2 תשלומים;
ג. מקדמה בסך 1,500 ₪ לרכישת אופנוע;
ד. מקדמות בסך 800 ₪ לתשלומים עבור טסט, אגרות והוצאות לאופנוע וכן תשלום להעברת בעלות;
ה. מקדמה בסך 1,000 ₪ שנטל התובע יום לפני סיום עבודתו.
8. שכרו של התובע היה 6,000 ₪ נטו לחודש.
9. הנתבע היה מסיע את התובע ובחלק מהזמן נסע התובע באופנוע.
10. התובע נהג לעיתים קרובות לא להגיע לעבודה וכך שעות עבודתו בפועל היו מצומצמות בהרבה מהנטען ע"י התובע (הודעות וואצאפ - נספח 4 לכתב הגנה).
11. התובע קיבל תלושי שכר מידי חודש.
12. על המעסיק להפריש לפנסיה לאחר 6 חודשי עבודה (4,932 ₪).
13. במהלך חודשי החורף, אין ביקוש לעבודות עץ ולכן, שעות העבודה היו פחותות יותר.
14. כשנטל התובע חופשות שולם לו שכר חודשי מלא (נספח 6 לכתב ההגנה). לתובע שולמו 14 ימי חופשה ביתר (4,144 ₪).
15. תביעתו של התובע לדמי הבראה התיישנה מעבר לשנתיים האחרונות לעבודתו . לתובע שולמו ימי הבראה בחודש 10/2016 (2,835 ₪) (נספח 7 לכתב הגנה). לכן , היתרה לתשלום עומדת על סך 945 ₪ בלבד (3,780 ₪ פחות 2,835 ₪).

הכרעה:

לאחר ששמענו את העדויות, עיינו במסמכים שצורפו ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות ברובה.

גובה שכרו של התובע:

במהלך תקופת עבודתו לא פנה התובע אל הנתבע בהודעה בע"פ או בכתב כי לא קיבל תלושי שכר או זכויות שלא שולמו לו, לטענתו . התובע אף הודה כי במהלך תקופת עבודתו ביקש העלאה בשכר. קרי, ידע לפנות כאשר חפץ בכך.

התובע צירף תמלול של שיחה שהוקלטה על ידו שניהל עם הנתבע. השיחה שהוקלטה ע"י התובע איננה השיחה המלאה. כפי שניתן לראות מהתמלול, לא כל ההקלטה הובאה בפנינו שכן התמלול נפתח במילים: " אני אגיד לרואה חשבון שלי שישנה את התלוש השכר". מסקנתנו היא שמדובר בהקלטה חלקית.

לא זו אף זו, התובע בעצמו הודה בחקירתו כי התמלול לא משקף את ההקלטה :
"ש. התמלול שהוגש לראיות שלך המשפט הראשון שלכאורה אתה אומר אני אגיד לרואה החשבון שישנה את התלוש?
ת. זה כבר לא נכון מה שרשום פה."
(עמ' 9 לפ' שורות 15-14 לעדות התובע)

אולם גם בהקלטה אומר הנתבע כי הוא לא משלם לתובע 350 ₪ ליום: " אתה לא ב- 350 ₪" (עמ' 1 לנספח ב' לתצהיר התובע שורה 10). קרי, התובע לא קיבל 350 ₪ ליום עבודה. בתמלול אף מסביר הנתבע לתובע כי הברוטו והנטו שונים (ראו נספח ב' לתצהיר התובע) .

על פי ההלכה הפסוקה תלוש שכר משקף את המציאות, כל עוד לא הוכח אחרת:

"מקום בו ניתן תלוש שכר, חזקה שהוא משקף את המציאות, לפחות לגבי הסכום הכולל המופיע בו, אלא אם הוכח, מעדויות אמינות, אחרת" (דב"ע מז/146- 3 י וסף חוג'ירת - שלום גל והמוסד לביטוח לאומי , פד"ע כ 19, 27).

משכך, תלושי השכר לא נסתרו ע"י התובע ועל כן כל הכתוב בהם אמת, שכן לא הוכח היפוכו של דבר.

לפיכך, מסקנתנו היא שהתובע היה עובד במשכורת וקיבל את שכרו מהנתבע מידי שבוע (1,500 ₪ נטו לשבוע):

"ש. הוא עבד אצלך ראשון עד חמישי לחודש וזה נגמר ובסוף יום חמישי שלמת מזומן?
ת. הוא היה מבקש כסף כל שבוע." (עמ' 11 לפ' שורה 15 לעדות הנתבע).

פיצויי פיטורים:

התובע הודה בחקירתו כי לא דיבר עם הנתבע באשר לטענתו בדבר קיפוח זכויותיו:

"ש. אני לא ראיתי בוטסאפים אפילו מילה אחת בנוגע לשכר , איך אתה מסביר את זה?
ת. למה אני צריך לדבר אתו אם אני כל היום אתו משבע בבוקר עד חמש וחצי אז איפה אני צריך לדבר אתו בווטס אפ. רק בוקר טוב לילה טוב ונגמר הסיפור. אם יש משהו אחרי עבודה אז אנחנו מדברים אחרי העבודה בלי שום קשר לעבודה. זה היה ענין חברי."
(עמ' 5 לפ' שורות 13-10 לעדות התובע)

התובע טען בחקירתו כי כבר לאחר מספר ימי עבודה אצל הנתבע גילה כי רימו אותו :

"ת. אני התפטרתי כי הבנתי שרימו אותי.
...
ש. מתי גילית לטענתך שרימו אותך?
ת. כמה ימים אחרי שהתחלתי לעבוד. (העד חושב). סיכמתי עם אורן פרי על 350 שקל." (עמ' 4 לפ' שורות 15, 22 לעדות התובע)

עובד המבקש להתפטר עקב נסיבות שביחסי עבודה שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו או עקב הרעת תנאים בתנאי עבודתו, עליו לעמוד בשני תנאים. התנאי הראשון, שההתפטרות נבעה מאותן נסיבות או מהרעת תנאים מוחשית בתנאי עבודתו, כאמור בסעיף 11 (א) לחוק פיצויי פיטורים, והתנאי השני כי על העובד להודיע למעסיק על כוונתו להתפטר, על מנת שהמעסיק יפעל לסילוק הסיבה שגרמה להתפטרות. רק אם המעסיק לא יעשה כן, ותהא הסיבה לכך אשר תהא, ויתמלאו התנאים בחוק, תוכר זכאות המתפטר לפיצויי פיטורים.

בהקשר לכך נקבע כי –

"בסעיפים שבחוק פיצויי פיטורים תשכ"ג-1963 שעניינם התפטרות המזכה בפיצויים (סעיפים 6, 8 ו-11), נאמר במפורש שמדובר בהתפטרות 'לרגל', 'עקב' או מ'חמת' האמור באותם הסעיפים ללמדך שהגורם לא רק שצריך להיות קיים, אלא - והוא העיקר - שאותו גורם יהיה הפועל, המניע והמביא לתוצאה." (דיון נג/210-3 (ארצי) אהרון רביוב - נאקו פנסו בע"מ פד"ע כז 514, 517) .

התובע לא טרח לפנות לנתבע או למצער לא הוכח אחרת. לא הוכח ע"י התובע כי התפטר בהתאם לסעיף 11 (א) לחוק פיצויי פיטורים. אשר על כן, מסקנתנו היא כי התובע לא התפטר בדין מפוטר ולכן איננו זכאי לפיצויי פיטורים.

הודעה על תנאי העסקה:

הנתבע הכין בעבור התובע מעין הודעה לעובד וצילם לעצמו את המסמך (נספח 3 לכתב ההגנה). התובע לא התייחס לטענה זו כלל בתצהירו, על אף שהטענה עלתה בכתב ההגנה.

הצילום הוצג בפנינו (נספח 3 לכתב ההגנה). אכן עיון בהודעה מעלה כי אין על המסמך תאריך, אולם באשר לטענת התובע כי הוא איננו חתום על המסמך, הרי שאין צורך על פי החוק בחתימת העובד. המסמך נראה אותנטי. לוּ ביקש הנתבע לפברק מסמך, בוודאי שהיה מוסיף תאריך, אלא שהנתבע בהגינותו צירף את המסמך האותנטי.

לפיכך דין רכיב תביעה זה להידחות.

דמי חגים:

נוכח מסקנתנו כי התובע היה עובד במשכורת, גם אם משכורתו שולמה מידי שבוע, הרי שימי החגים כלולים במשכורת. לא הוכח ע"י התובע כי משכורתו הופחתה בתקופת החגים או בימי החגים.

משכך, דין רכיב תביעה זה להידחות.

דמי הבראה:

התביעה כאן הוגשה בחודש 9/2017. התובע סיים עבודתו בחודש 7/2017. ביום 8.1.17 פורסם תיקון לצו ההרחבה לעניין דמי הבראה אשר ביטל את סעיף 7(א) לצו ההרחבה (האפשרות לתבוע דמי הבראה על השנתיים האחרונות בלבד לעבודת העובד). לכן, על הצדדים חל צו ההרחבה כנוסחו היום (מיום 8.1.17) וניתן לתבוע לתקופה של 7 השנים שקדמה להגשת התביעה.

משכך, על הנתבע לשלם לתובע בעבור 27 חודשי עבודה, 12.5 ימי הבראה במכפלת 378 ₪ שהם 4,725 ₪.

דמי נסיעות:

בתלוש השכר לא קיבל התובע דמי נסיעות. אך התובע הודה כי חלק מהזמן הוסע ע"י הנתבע:

"ש. זה נכון שבחלק מהזמן הוא אסף והחזיר אותך מהבית?
ת. כן." (עמ' 7 לפ' שורות 20-19 לעדות התובע)

ולאחר מספר חודשי עבודה רכש לו הנתבע אופנוע:

"לא קיבלתי מאת הנתבע דמי נסיעות בגין עבודתי - אחרי מספר חודשים קיבלתי קטנוע בשווי 1,500 ₪ אשר שבק לו המנוע תוך 3-4 חודשים (ניתן מבחינתי להפחית חודשים אלה מתחשיב דמי הנסיעות המגיעים לי) ושוב נאלצתי להגיע עצמאית." (ס' 34 לתצהיר התובע)

משכך, הנתבע דאג להסעת התובע בתקופת עבודתו וסיפק לו אמצעי תחבורה. טענת התובע כי האופנוע שבק חיים לא הוכחה.

לא זו אף זו, התובע לא המציא קבלות לתשלום נסיעות ולא הוכיח מה עלות הנסיעות שאותן הוציא בפועל בימים בהם לא הוסע ע"י הנתבע ולא נסע על האופנוע שרכש בעבורו הנתבע.

דין רכיב תביעה זה להידחות.

חופשה שנתית:

על פי תלוש השכר האחרון לחודש 7/2017 נותרו לזכות התובע 24.17 ימי חופשה.

התובע היה זכאי ב-4 השנים הראשונות לעבודתו ל-13 ימי חופשה (נטו). בעבור 27 חודשים זכאי התובע ל- 29 ימי חופשה.

"פנקס החופשה" שנערך ע"י הנתבע איננו כדין. על פי תקנות חופשה שנתית (פנקס חופשה), תשי"ז-1957 בפנקס החופשה יירשמו, לגבי כל עובד הזכאי לחופשה שנתית או לפדיון חופשה את שמו המלא, מספר הזהות , תאריך התחלת העבודה, מועד החופשה שניתנה, דמי החופשה ששולמו ותאריך התשלום , תאריך בו חדל העובד לעבוד ו פדיון החופשה ששולם ותאריך התשלום.

היעדרויותיו של הנתבע כפי שהן מופיעות בנספח 6 לכתב ההגנה, אינן ימי החופשה של התובע. על החופשה להיות רצופה " אלא שבהסכמת העובד והמעסיק ובאישור ועד העובדים במקום, אם ישנו, אפשר לחלקה, ובלבד, שפרק אחד ממנה יהיה לפחות שבעה ימים" (סעיף 8 לחוק חופשה שנתית). על פי סעיף 9 לחוק חופשה שנתית "תחילת החופשה ייקבע לפחות ארבעה עשר יום מראש, ומשנקבע התאריך, ירשום אותו המעסיק בפנקס המתנהל על פי סעיף 26, אם הוא חייב לנהל פנקס כזה". ימים בודדים שנקבעים בהתראה של מספר ימים ואינם רציפים אינם נחשבים לחופשה.

שכרו של התובע הועלה בחודש 6/2017 לסך של 7,200 ₪. השכר הקובע לעובד במשכורת הוא שכרו האחרון החודשי [סעיף 4 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד-1964]. סעיף 13 ל חוק חופשה שנתית קובע כי "פדיון חופשה בסכום השווה לדמי החופשה שהיו משתלמים לעובד אילו יצא לחופשה ביום שבו חדל לעבוד" שהם סכום השווה לשכרו הרגיל. השכר היומי של התובע יהיה על פי 7,200 ₪ ולא 6,500 ₪ ולכן שכרו היומי עומד על סך של 313 ₪ (7200 / 23).

נוכח האמור לעיל, נדחה רכיב התביעה שכנגד בגין תשלום ביתר של חופשה שנתית. על הנתבע לשלם לתובע 313 ₪ X 29 ימים שהם 13,949 ₪ בגין ימי חופשה.

פנסיה:

התובע טען כי חל על הצדדים צו הרחבה בענף העץ (סעיף 3 לתצהיר התובע). התובע לא טרח להפנות את בית הדין לצו הספציפי הרלוונטי לרבות הסעיפים התומכים בטענתו אולם הנתבע לא התגונן כלל נגד טענה זו.

משאין מחלוקת כי עיסוקו של הנתבע הוא בתחום עבודות העץ (ראו נספח נ/4 לתצהיר הנתבע – נייר מסמכים של הנתבע שכותרתו "... עבודות עץ מיוחדות") , הרי שצו ההרחבה בענף העץ חל על הצדדים. צו ההרחבה בענף העץ - מלאכה ותעשיה הזעירה מיום 19.1.1986 (י"פ 3292, התשמ"ו, עמ' 1201, 1203) החיל את ההסכם הקיבוצי בענף מיום 23.12.84 על כל המעסיקים בענף העץ, בתעשייה ובמלאכה, המעסיקים עד 20 עובדים. מהראיות עלה כי הנתבע אינו מעסיק 20 עובדים.

צו הרחבה לא החיל את סעיף הפנסיה בהסכם הקיבוצי בענף העץ (סעיף 9 לצו ההרחבה) אלא חל על הצדדים צו הרחבה בענף התעשייה – מסגרת לביטוח פנסיוני בתעשייה. על פי סעיף 12 (ה) (1) לצו הנ"ל חלה חובת הפרשה לקרן פנסיה מהחודש הראשון לעבודתו של העובד.

כעולה מהתמלול שצורף, הנתבע לא הפריש לתובע כספים לפנסיה והתובע דרש שהנתבע ישלם "הכל" (ראו בנספח ב' לתצהיר התובע). קרי, גם את חלקו של התובע.

סוכם עם התובע על שכר נטו ועל כן על הנתבע לשלם לתובע גם את חלק העובד.

על פי תלושי השכר, שכרו הכולל של התובע לאורך תקופת עבודתו עמד על סך 177,992 ₪ ברוטו. אם כן, לפי 18% הפרשה (כולל את חלקו של העובד) זכאי התובע להפרשות לפנסיה בסך 32,038 ₪.

גמול שעות נוספות:

אין בידנו לקבל את טענת הנתבע כי התובע עבד במשרת אמון ולא ניתן היה לבצע רישום של שעות. גם אם התובע עבד לבדו אצל לקוח עדיין ניתן היה לפקח עליו ובכל מקרה ניתן לנהל דיווח על שעות העבודה ע"י התובע באמצעות הטלפון.

התובע העיד כי התחיל בשעה 07:30 וסיים ב 17:30, אולם היו פעמים שאיחר או שיצא בשעה 16:00 והודה שיצא לחצי שעה הפסקה. יתכן שההפסקה הייתה ארוכה יותר שכן יצא לאכול צהריים וגם היו הפסקות עישון:

"ש. היו לך הפסקות?
ת. כן.
...
ש. במהלך היום אתה יוצא להפסקות סיגריות?
ת. מעשן תוך כדי עבודה. אני עובד עם שתי ידיים ומדי פעם מחזיק את הסיגריה." (עמ' 7 לפ' שורות 10-9, 18 לעדות התובע)

אולם הנתבע לא ערך דוחות נוכחות ואין לו להלין אלא על עצמו.

אכן, כעולה מהודעות הוואטסאפ, ה נתבע נהג לאסוף את התובע כמה דקות לפני השעה 8:00. איסוף התובע איננו תחילת שעת העבודה, אלא שעות העבודה מתחילות מרגע הגיע התובע לעבודה ולא מהיציאה מביתו. אולם ברור כי אין בכך אינדיקציה כי התובע החל כל יום בשעה זו לעבוד . גם אם איחר התובע לעבודתו היה על הנתבע לערוך רישום ולקזז שעות אלו. לפיכך לא ניתן לדעת מה היו שעות עבודתו המדויקות של התובע.

התובע עבד גם בימי שישי:

"ש. היו מקרים שעבדתם ימי שישי?
ת. נדיר מאוד. ואם עבדנו ביום שישי לא עבדנו ביום חול כנגד."
(עמ' 13 לפ' שורה 9 לעדות הנתבע)

משכך, אנו מחייבים את הנתבע בגמול שעות נוספות המבוסס על שעות העבודה הנטענות ע"י התובע בסך הנתבע, 6,931 ₪.
פיצוי על פי חוק הגנת השכר:

לא הוכח ע"י התובע כי לא קיבל תלושי שכר או שאלה אינם משקפים את שכרו ששולם לו. תלושי השכר נמסרו לתובע שוב על פי בקשתו :

"... וביקשתי שעכשיו שיתקשר לרואה החשבון שישלח התלושים. הוא שלח לי 3 תלושים והסתכלתי ואני רואה 6000 שקל. זה היה כמה חודשים לפני שעזבתי."
(עמ' 6 לפ' שורות 2-1 לעדות התובע)

לכן, נדחה רכיב תביעה זה.

הודעה מוקדמת:

התובע לא הוכיח כי הודיע מבעוד מועד על התפטרותו:

"ש. הודעת לו לפני שעזבת את העבודה?
ת. הודעתי לו על מה ? שעזבתי? ביקשתי שיחזיר לי את התלושים אבל הוא התחמק במשך כמה חודשים..."
(עמ' 5 לפ' שורות 29-28 לעדות התובע)

לטענת הנתבע, אחיו של התובע הודיע לנתבע רק ביום 18.7.17 על עזיבתו של התובע (צילום מסך מיום 18.7 - נ/8 ). אחיו של התובע לא הובא לעדות על מנת להזים את טענת הנתבע.

התובע אף תכנן לעזוב שכן פרסם עצמו בפייסבוק:

"ש. אני קראתי את התייחסותך בתצהיר לתמונות שמהפייסבוק ואתה אומר שצלמת עבודות שלך כשכיר אצלו?
ת. כן. באישור שלו. שתהיה פרנסה גם לי וגם לו ביחד."
(עמ' 8 לפ' שורות 21-19 לעדות התובע)

משכך, על התובע לשלם לנתבע חלף הודעה מוקדמת בסך 7,200 ₪.

מקדמות:

התובע הודה בסכומים ששולמו לו ע"י הנתבע. התובע אישר שקיבל במתנה מהנתבע נסיעה לאומן בסך 5,000 ₪ (עמ' 5 לפ' שורה 22 לעדות התובע) . הנתבע שילם בעבור האופנוע של התובע (עמ' 6 לפ' שורה 9 לעדות התובע) . התובע טען שהוא קיבל את האופנוע אך שילם את תמורתו באמצעות ימי עבודה (עמ' 6 לפ' שורה 11 לעדות התובע). לטענת התובע, האופנוע עבד 3 - 4 חודשים אולם לא הוכח על ידו מתי יצא משימוש האופנוע, אם בכלל (עמ' 7 לפ' שורות 6 – 18 לעדות התובע) .

משכך הנטל על התובע להראות כי אכן החזיר סכומים אלו לנתבע . טענתו לפיה: " קבלתי והחזרתי. אין לי ראיה על כך שהחזרתי. זה ירד לי מהשכר השבועי שקבלתי ממנו." (עמ' 5 לפ' שורה 16 לעדות התובע), לא הוכחה בראיות.

התובע לא הוכיח כי החזיר את המקדמות שקיבל מהנתבע. אשר על כן, על התובע להשיב לנתבע סך של 13,250 ₪ .

גניבת עין:

התובע הודה כי פרסם עבודות שלו אצל הנתבע בעת שהיה שכיר אצל הנתבע , אולם לא הוכחה טענתו כי קיבל אישור מהנתבע (עמ' 8 לפ' שורות 21-19 לעדות התובע) .

ברם גניבת עין, על פי חוק העוולות המסחריות, איננה בסמכות ביה"ד לעבודה. לפיכך, נדחה רכיב תביעה זה.

סוף דבר:

על הנתבע לשלם לתובע את הסכומים להלן, בתוספת ריבית והצמדה מיום 1.8.17:

א. 13,949 ₪ בגין ימי חופשה;
ב. 32,038 ₪ פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה;
ג. 6,931 ₪ בגין גמול שעות נוספות;
ד. 4,725 ₪ בגין דמי הבראה.

על התובע (הנתבע שכנגד) לשלם לנתבע (התובע שכנגד) את הסכומי ם הבאים, בתוספת ריבית והצמדה מיום 1.8.17:

א. 7,200 ₪ בגין חלף הודעה מוקדמת;
ב. 13,250 ₪ בגין החזר מקדמות שקיבל התובע.

הנתבע ישלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ והוצאות משפט בסך 300 ₪.

זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק דין זה.

ניתן היום, כ"ח תמוז תשע"ט ( 31 יולי 2019 ), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציגת ציבור (עובדים)
הגב' גל טלית

אריאלה גילצר-כץ, שופטת
סגנית נשיאה

נציג ציבור (מעסיקים)
הגב' ברכה ליטבק