הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 2179-04-16

27 מרץ 2019
לפני:
סגנית הנשיאה, השופטת אריאלה גילצר – כץ

התובע:
אמית שטרק
ע"י ב"כ: עו"ד אסף ברנזון ועו"ד נעמי לאופר - בן ארי

-
הנתבעת:
בי. אמ. סי. תוכנה ישראל בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד גריגורי דינוביץ' ממשרד עו"ד הרצוג פוקס -נאמן

החלטה

לאחר שעיינתי בבקשה להגשת ראיה נוספת ובתגובה לה, להלן החלטתי :

לפניי בקשה לצירוף מסמך המכונה "טופס ההצדקה העסקית" כראיה נוספת בתיק מטעם הנתבעת זאת לאחר שתם שלב ההוכחות וניתן צו לסיכומים.

לטענת הנתבעת, די בראיות שהוגשו לבתי הדין על מנת להכריע כי לא נפל פגם בהליך סיום העסקתו של התובע בחברה. אלא שבדיון ההוכחות שהתקיים בתיק הוצגו לעדה מטעם החברה, הגב' קונפידן, שאלות בנוגע למסמך נוסף הקשור להליך סיום ההעסקה של התובע והוא מסמך פנימי המפרט את ההצדקה העסקית לזמן את התובע לשיחת שימוע, כפי שהוצגה בפני הנהלת החברה (כאמור בעמ' 32 לפרוטקול הדיון, ש' 12- 20). לטענת הנתבעת, מנוסח השאלות שנשאלה נראה כי בכוונת התובע לטעון כאילו החברה ביקשה "להסתיר" את טופס ההצדקה העסקית שמולא בעניינו, זאת משום שלשיטת התובע, בטופס הוצגה בפני הנהלת החברה "תמונה" שונה מזו שהוצגה בפני התובע עצמו (כאמור בעמ' 32 לפרוטוקול הדיון, ש' 21-22). הנתבעת דוחה ניסיון לייחס לה כוונה להסתיר מבית הדין מסמכים. הטופס מצוי בידי החברה וביכולותה להציג אותו, כפי שהצהירה הגב' קונפידן בחקירה הנגדית. הנתבעת נכונה להגיש העתק של המסמך לתיק על מנת שבפני בית הדין תהיה התמונה העובדתית השלמה ועל מנת שבית הדין יוכל להיווכח כי הסיבות לשקילת סיום ההסעקה של התובע מפורטות בטופס ההצדקה העסקית זהות לאלה שהוצגו בפני התובע עצמו בשיחת הזימון לשימוע.

התובע מתנגד לצירוף הראיה הנוספת. לטענתו, מדובר במקצה שיפורים לראיה שהוסתרה ובמיוחד בשלב זה של ההליך, לאחר תום שלב ההוכחות. בתיק התקיים הליך גילוי מסמכים כללי וספציפי במסגרתו ביקש התובע גילוי ספציפי של המסמכים המעידים על ביצועיו המקצועיים, וזאת לאור טענת הנתבעת שעילת פיטוריו נובעת מביצועיו המקצועיים. חלק נכבד מהחקירה הנגדית של התובע הוקדש לביצועיו המקצועיים במהלך תקופת העבודה בנתבעת. בשום שלב הנתבעת לא טרחה לבקש מבית הדין להגיש את "מסמך ההצדקה העסקית" כראיה נוספת בתיק. רק כאשר בחקירה הנגדית נשאלה דירקטור משאבי אנוש בנתבעת מדוע החברה בחרה שלא להציג לתובע בזמן אמת את האישורים שהחברה נוהגת לערוך לפני זימון עובד לשימוע, כמתואר בנספח 10 לתצהירה, מסמכים שלא הוגשו גם בהליך דנן, התגלה בדרך מקרה כי בידי החברה מסמכים שהוסתרו על ידה בהליך גילוי המסמכים ובמיוחד מסמך הצדקת פיטוריו של התובע. הואיל ומסמכים אלו לא גולו בזמן אמת וגם לא בהליך גילוי המסמכים, הנתבעת מנעה מהתובע באופן מכוון להתייחס לתוכן המסמך במסגרת תצהיריו. משכך, אין לאפשר לה לבצע מקצה שיפורים פסול לאחר שהוכח שפוטר לאלתר ללא כל הליך שימוע, כאשר הנתבעת הסתירה ממנו את המסמכים הנוגעים לכאורה לביצועיו.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה, להידחות ואנמק .

לעניין השיקולים באם יש להתיר צירוף ראיה באיחור ובאילו מקרים, קבע בית הדין הארצי לעבודה, כאמור בבר"ע 31251-08-14 תאיר סעיד נ' קיבוץ קליה, ניתן ביום 5.1.2015, סעיף 18 לפסק הדין, כך:
"בהתאם לסדרי הדין על בעל דין להביא את ראיותיו ב"חבילה אחת". אלא, שהעובדה כי בעל דין לא פעל כאמור וביקש להגיש לבית הדין ראיה שלא בהתאם לעיתוי הנדרש ממנו, אין בה – לכשעצמה – כדי להצדיק את דחיית בקשתו ומוטל על הערכאה הדיונית לבחון כיצד יש ליישב בין שני אינטרסים בסיסיים בהליך השיפוטי – האחד, האינטרס של ניהול ההליך המשפטי כתיקונו, והשני – האינטרס של בירור האמת. בעניין חגי דוד ובעניין קובלקובסקי שבנו על העקרון בדבר "הגישה הסלחנית" של בית הדין לפיה בהתקיים נסיבות מיוחדות ומסוימות, יעדיף בית המשפט, חרף מחדלי בעל הדין, את השגת מטרתו העיקרית - לעשות משפט וצדק, על פני שמירה על כללי הפרוצדורה... עם זאת, שבנו והדגשנו כי גישתו הסלחנית של בית הדין לעבודה, בכל הנוגע לסדרי דין, אינה בלתי מוגבלת ואינה מתעלמת מאינטרסים לגיטימיים של צדדים אחרים לדיון ומאינטרס הציבור ביעילות הדיון.
פסקנו כי מקום בו מתנגשים האינטרסים של בירור האמת ושל ניהול ההליך כתיקונו על בית הדין לבחון, בין היתר: מה מידת הרלוונטיות של הראיה לסוגיות המתעוררות, וזאת על רקע יתר הראיות שכבר הוגשו; מה חשיבותה של הראיה על רקע הסוגיה שבמחלוקת; האם הסטיה מהכללים הדיוניים היתה פרי מעשה מכוון - מתוך זלזול בהליך או מתוך כוונה להשיג יתרון דיוני בלתי הוגן, או שמא האם אותו מתדיין אך התרשל. במקרה הראשון הנטיה תהיה שלא להתיר את הגשת הראיה; האם הסטיה מהכללים אינה גורמת לבעל הדין שכנגד לעוול מהותי שאינו בר פיצוי"

במקרה דנן, מדובר במסמך פנימי שלא הוצג לתובע - לא בזמן אמת ולא במסגרת הליך גילוי המסמכים ולא צורף גם לתצהירים של הנתבעת .

הנתבעת ציינה בפתח הבקשה מושא החלטה זו כי לשיטתה די בראיות שהוגשו לבית הדין כדי להכריע כי לא נפל כל פגם בהליך סיום ההעסקה של התובע (סעיף 3 לבקשה) . משמע, גם לשיטתה, אין מדובר במסמך מהותי שיש בו כדי לתרום תרומה משמעותית לגילוי האמת בהליך אלא מדובר מסמך המוגש כביכול " מעבר לנדרש" - לטענתה, על מנת לסתור טענה אפשרית של התובע (שעולה לכאורה מהחקירה הנגדית של העדה מטעם הנתבעת, הגב' קונפידן) כי במסמך זה הוצגה בפני ההנהלה של הנתבעת "תמונה" שונה מזו שהוצגה בפני התובע עצמו לענין ההצדקה לפיטורים (דבר שאינו נכון לטענת הנתבעת) .

הואיל והבקשה הוגשה באיחור, לאחר שתם שלב שמיעת העדויות ולאחר שעל פניו, היו לנתבעת הזדמנויות קודמות להגיש מסמך זה (אילו מצאה לנכון לעשות כן) ומשעה שניתן כאמור להסיק מבקשת הנתבעת עצמה שגם היא לא סב ורה כעת כי מסמך זה מהותי להליך - שכן גם בבקשה דנן ציינה כי המסמך מוגש כביכול הגם שדי בראיות המצויות בתיק לשיטתה ונוכח התנגדות התובע, אין מקום לפתוח מחדש את היריעה. משכך, הבקשה נדחית.

הוצאות הבקשה יילקחו בחשבון בתום ההליך.

סיכומי התובע יוגשו עד ליום 29.4.2019.

התיק יעלה לעיוני ביום 30.4.2019.

ניתנה היום, כ' אדר ב' תשע"ט, (27 מרץ 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.