הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 21330-05-16

לפני:

כב' השופטת דגית ויסמן
נציגת ציבור (עובדים) , גב' ניצה פרידמן

התובע
tekle tesfamike gebremeskel
ע"י ב"כ עוה"ד בן חיים ולוייב
-
הנתבעות
1. א. דורי בניה בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד רוח

2. טוטאל מיקור חוץ בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אביב

3. טוטאל פתרונות כ"א בע"מ – עיכוב הליכים

פסק דין

1. התובע, נתין אריתריאה, עבד אצל הנתבעת מס' 2 ו – 3 אשר הציבו אותו לעבודה באתרי בניה שונים, בכלל זה גם אתרי בניה של הנתבעת מס' 3 (להלן – א. דורי).

במסגרת תובענה זו נתבעו הרכיבים הבאים: פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת, פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, הפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות, דמי חגים, פדיון חופשה והבראה, דמי גמולים לפנסיה ( חלק המעסיק) וכן פיצויים בגין אי מתן הודעה בכתב על תנאי עבודה ובגין פגמים בתלושי השכר.

2. להלן תמצית גרסתו של התובע וטענותיו:
א. לטענת התובע, הוא הועסק על ידי א. דורי בפרוייקטים שונים המבוצעים על ידה ברחבי הארץ, וזאת לאורך כל תקופת עבודתו שהחלה ביום 24.10.2012 והסתיימה עם פיטוריו ללא הודעה מוקדמת ביום 31.3.2016.
ב. לגבי הנתבעות מס' 2 ו – 3, נטען שעיקר עיסוקן בתחום כח האדם והן שהציבו את התובע באתרי הבניה של א. דורי, אצלה עבד בביצוע עבודות בניה ובין היתר, עבודות בטון, ריצוף, בניה ועוד.
ג. בנסיבות בהן התובע עבד התובע אצל א. דורי באמצעות קבלנים מטעמה, טוען התובע שכל הנתבעות אחראיות כלפיו לתשלום זכויותיו כעובד, וזאת כמעסיקות במשותף. עוד נטען כי הוא זכאי לזכויות לפי הקבוע בענף הבניין.
ד. על פי גרסת התובע, שולם לו שכר שעתי של 29.5 ש"ח במכפלת שעות עבודתו, מבלי ששולמו לו זכויות נוספות לפי משפט העבודה או גמול עבודה בשעות נוספות. זאת למרות שעבד מדי חודש כ - 280 שעות בממוצע.
בהקשר זה התובע הוסיף וטען כי למרות שבתלושי השכר שהנתבעות מס' 2 ו – 3 צוין שקיבל שכר מינימום ורכיבי שכר שונים ( לרבות רכיב שכונה " סוציאליות"), הרי שלמעשה, הסכום נטו ששולם לו הוא מכפלה של שעות העבודה שעבד בשכר השעתי, ללא כל תשלום בגין שעות נוספות וזכויות סוציאליות כמתחייב מן החוק.
ה. בינואר 2015 הועבר התובע, ללא הסכמתו, לעבוד אצל הנתבעת מס' 3, מבלי שהוותק שלו במקום העבודה נשמר.
ו. התובע הוסיף וטען שבחודש מרץ 2016 פנה אליו נציג א. דורי, עוזי, והודיע לו שהפרויקט בו הוצב הסתיים ועליו לעזוב. התובע פנה לנציג הנתבעות מס' 2 ו- 3, ג'אן, שביקש למצוא לו עבודה חלופית, אך כיוון ש"שעבר זמן ולא נעשתה פניה של האחרון לתובע הבין התובע שפוטר והחל לחפש עבודה אחרת". לטענת התובע, פוטר בלא שימוע ושלא כדין.

3. להלן תמצית טענותיה של א. דורי וגרסתה:
א. א. דורי התקשרה עם הנתבעת מס' 3, טוטאל פתרונות בע"מ ( להלן – טוטאל פתרונות), שהיא חברת כח אדם, בהסכם לאספקת שירותי כח אדם. בהסכם נקבע במפורש כי העובדים הם עובדי חברת כח האדם בלבד ולא יתקיימו יחסי עובד ומעביד בין א. דורי ובין עובדי טוטאל פתרונות.
ב. בהתאם לסעיף 12 א(ה)(1) לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כח אדם, תשנ"ו-1996 (להלן – חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כח אדם) ביחס לעובדים זרים לא חלה חובת מזמין השירות להעסיק את עובד חברת כח האדם המוצב אצלו.
ג. א. דורי טענה שהיא שילמה לטוטאל פתרונות " סכומים גבוהים" (כך בלשונה), כדי להבטיח את תשלום מלוא הזכויות הסוציאליות ואת שכר העבודה לעובדיה ועל כן אין להטיל עליה כל חבות או אחריות.
ד. בנושא תחולת צו ההרחבה בענף הבניין, נטען שעצם הימצאות התובע באתר הבניה השייך לא. דורי הוא חסר נפקות וכי על פי ההלכה עליו להוכיח חלות הוראות צו ההרחבה על העסקתו.
ה. אין לראות בתובע כעובד של א. דורי, מאחר שלמעט מתן הוראות עבודה לתובע באתר בו הוצב, לא התקיים קשר עם התובע ולא די במתן הוראות כדי להעיד על יחסי עבודה עם התובע.

4. להלן תמצית טענות הנתבעת מס' 2 וגרסתה:
א. התובע הועסק על ידי הנתבעות מס' 2 ו -3 כעובד כללי, החל מחודש 10/2012 ועד להתפטרותו החד צדדית בשלהי חודש 2/2016, אז חדל מלהתייצב לעבודה אצלן ללא מתן הודעה מוקדמת וללא הסבר.
ב. הנתבעות מס' 2 ו – 3 הן חברות כח אדם. על עובדיהן, בכלל זה התובע, חל צו ההרחבה בענף אספקת שירותי כח אדם. הוראת סעיף 13 א(ג) לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כח אדם אינה חלה על עובד בלתי מקצועי ואשר תנאיו אצל קבלן כח האדם מוסדרים בצו הרחבה ספציפי.
ג. לגרסת הנתבעת מס' 2, התובע עבד 6 ימים בשבוע והקף משרתו הוגדר כ-43 שעות שבועיות. ככל שנדרש, התובע גם עבד בשעות נוספות. תלושי השכר הועברו אליו מדי חודש בחודשו והם משקפים את היקף שעות עבודתו, כפי שנרשמו בדו"חות הנוכחות.
ד. עד לחודש אוקטובר 2015 שכרו של התובע עמד על שכר המינימום, אז הועלה והועמד על 27 ש"ח לשעה.
ה. לתובע שולם תשלום על חשבון זכויות סוציאליות ה"משקף מקדמה על זכויות עתידיות שטרם הובהרו באשר למדיניות העסקת מבקשי מקלט".
ו. תשלום " חלף" הפרשה פנסיונית לעובד או פיצוי בגין אי ביצוע הפרשה על דרך של ביצוע בקירוב, חוטאת למצוות המחוקק " והיא משום כפיית פרשנות הסותרת חקיקה ראשית של כנסת ישראל".

דיון והכרעה
5. בפתח הדיון יש לציין שבחודש אפריל 2018 ניתן צו לפירוק הנתבעת מס' 3, טוטאל פתרונות ועל כן ההליכים כנגדה עוכבו .

על מנת להכריע בתובענה יש למעשה לדון בשני נושאים נפרדים, האחד – זיהוי מעסיקיו של התובע במהלך תקופת העבודה הנטענת, ובכלל זה האם יש לראות בשלוש הנתבעות כמעסיק אחד; הנושא השני – חישוב הזכויות המגיעות לתובע, בכפוף לקביעה לגבי תחולת צווי הרחבה על העסקתו.

כמו כן ובהקשר של התביעות לפיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת ופיצויים בגין פיטורים שלא כדין, יש לקבוע מה היו נסיבות הפסקת עבודתו של התובע.

זיהוי המעסיק והמסגרת הנורמטיבית החלה על התובע
6. על פי תלושי השכר, התובע החל עבודתו אצל טוטאל פתרונות ביום 24.10.2012.

בחודש ינואר 2015 החלה הנתבעת מס' 2 (להלן – טוטאל מיקור חוץ) לשלם את שכרו של התובע. אמנם על תלושי השכר נרשם כי תחילת עבודתו היא מיום 1.1.2015, אך בשולי תלוש השכר צוין כי מועד תחילת העבודה לצורך צבירת זכויות הוא 24.10.2012.

האמור בתלושי השכר מתיישב עם עדותו של נציג הנתבעות שכתב בתצהירו ( סעיפים 17 -20, ההדגשות במקור – ד.ו.):

"התובע הועסק החל מיום 24/10/12 ועד ליום 29/2/16 אצל הנתבעת 3, אלא כי החל מחודש ינואר 2015, בין היתר, עפ"י דרישת חברות הביטוח, הועברו העובדים האריתראים באופן גורף להיות מועסקים תחת הנתבעת 2 זאת תוך שמירה על מלוא זכויותיהם אשר עדיין עובדים אצל מזמיני העובדה השונים ברחבי הארץ.
יובהר ויודגש כי התובע היה מודע להעברתו להיות מועסק תחת הנתבעת 2...
יוער כי ההעברה לנתבעת 2 בוצעה בתיאום, פיקוח ואישור משרד הכלכלה ומטרתה, בין היתר, היתה לייחד את העובדים האריתראים תחת אישיות משפטית נפרדת...המעבר לנתבעת 2 נעשה לאחר אישור משרד הכלכלה ולאחר שזה האחרון העניק לנתבעת 2 רשיון קבלן כ"א. כך או כך לא נגרם לתובע כל נזק בהעברתו תחת הנתבעת 2 שכן, האחרונה מאשרת כי הינה שומרת על מלוא זכויותיו של התובע עוד מתחילת העסקתו תחת טוטאל מיקור חוץ ולראייה, כי בתלושי השכר של הנתבעת 2 מצוין במפורש כי " תחילת עבודה לצבירת זכויות 24/2012" ."

לאור עדות זו, מתקבלת טענתה של א. דורי לפיה ביום 1.1.2015 טוטאל מיקור חוץ נכנסה לנעליה של טוטאל פתרונות ( סעיף 2 לסיכומי הנתבעת 1).

לאור דברים אלה, יש לדחות את טענתה של טוטאל מיקור חוץ בסיכומיה, לפיה תקופת העסקתו של התובע אצלה היא בת 14 חודשים בלבד, וראשיתה ביום 1.1.2015 ( סעיפים 10 -8 לסיכומי טוטאל מיקור חוץ). טיעון זה מתעלם מתקופת העסקתו של התובע אצל טוטאל פתרונות ומהעדות לפיה התובע נקלט לעבוד אצל טוטאל מיקור חוץ תוך שמירה על רציפות הזכויות שלו.

7. כאמור, על פי תלושי השכר של התובע, טוטאל מיקור חוץ שמרה על ותקו של התובע, אשר נמנה מחודש אוקטובר 2012, כמתחייב מהוראת סעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 והפסיקה ( ר' בענין זה ע"ע ( ארצי) 13694-07-16 מעגלי תיירות בע"מ – ליברמן (2019)).

8. לטענת התובע, טוטאל פתרונות וטוטאל מיקור חוץ " שימשו כצינור לתשלום שכר בלבד" (סעיף 5 לתצהירו) ומטעם זה, אך לא רק, התובע טען שעל בית הדין לקבוע שכל הנתבעות שימשו כמעסיקותיו במשותף.

9. בסעיף 10א לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כח אדם נקבע, כי "לא יועסק עובד של קבלן כוח אדם אצל מעסיק בפועל תקופה העולה על תשעה חודשים רצופים", ולאחר תשעה חודשי העסקה "ייחשב העובד כעובד המעסיק בפועל" ו-"יצורף ותק העובד בתקופת העסקתו על ידי קבלן כוח האדם אצל אותו מעסיק בפועל, לותק העובד בתקופת העסקתו אצל המעסיק בפועל".

בע"ע (ארצי) 410/06 המוסד לביטוח לאומי - פאהום (2.11.08) נדונה מערכת היחסים בין עובד, חברת כח האדם אשר העסיקה אותו ומזמין השירות אצלו הוצב. כב' השופט (בדימוס) רבינוביץ כתב דברים אלה אותם יש לאמץ במלואם גם בעניינו של התובע:

"מצב בו חברת כוח אדם הופכת למעסיק במקרים של העסקה ארוכה במשרה שאינה זמנית, לעניות דעתי, אינו מצב רצוי. ההשקפה לפיה תבנית העסקה זו רצויה במקום בו אין תקנים, או כדרך להגמשת תנאי ההעסקה, מתעלמת מכך שתבנית העסקה זו היא מלאכותית, למראית עין, ומסווה למעשה את מערכת ההעסקה האמיתית הקיימת במקרים אלה בין המשתמש לעובד. מערכת זו לעיתים גם גורעת מזכויות העובד.
חברת כוח אדם אינה חברה לאספקת שירותים, היא חברה המספקת כוח אדם אנושי למקומות עבודה אחרים. היא בעיקרו של דבר חברה להשמת כוח אדם .
משהציבה חברת כוח האדם את העובד במקום העבודה למשרה קבועה וארוכת טווח, למעשה ניתק הקשר הממשי בינה ובין העובד, למעט לנושאים נוהליים כמו קבלת משכורת ומעקב על הענקת תנאי העבודה שזכאי להם העובד. זו בעיקרה מסגרת ניהולית בלבד, כאשר המסגרת התעסוקתית הממשית עוברת למשתמש שהוא למעשה המעסיק. העובד אינו נותן במקרים אלה עבודה בתמורה לחברת כוח אדם. הוא נותן עבודה בתמורה למשתמש. לפיכך ובנסיבות המתוארות לעיל יש לראות בבית האבות כמי ששימש כמעסיקו במשותף של התובע לא רק החל מהחודש העשירי לעבודת התובע אלא מהיום הראשון לעבודתו".

10. בעניין שבפנינו, התובע לא הוכיח מדוע יש לראות את א. דורי כמעסיקה במשותף שלו, יחד עם טוטאל פתרונות וטוטאל מיקור חוץ. התובע טען בחקירתו הנגדית שמי שקיבל אותו לעבודה הוא גריגורי, אולם לא ידע לומר מיהו, מה תפקידו והאם הוא עובד של טוטאל פתרונות או של א. דורי. התובע הוסיף והעיד שאבי הוא מי שהבטיח לו את השכר שנטען, אך גם לגביו התובע לא ידע לומר אם אבי עובד בא. דורי או אצל טוטאל פתרונות או טוטאל מיקור חוץ ( פרוטוקול עמוד 6 שורות 31-20 ובעמוד 7 שורה 1). מעדותו של העד מטעם הנתבעות עלה כי אבי הוא ככל הנראה עובד של טוטאל פתרונות וטוטאל מיקור חוץ ( פרוטוקול עמוד 12 שורות 9-8).

בנוסף, התובע טען בחקירתו הנגדית שעבד בהרבה מקומות עבודה ובאותה נשימה ציין, כי עבד בא. דורי כל הזמן ( פרוטוקול עמ' 7 שורות 21-12). בניסיון ליישב בין תשובותיו אלה טען התובע, כי גם כאשר עבד בכפר סבא " אנשים שעבדו שם אמרו שזה של א. דורי" (פרוטוקול עמוד 7 שורות 24-22).

עדותו הבלתי עקבית של התובע לא הותירה רושם מהימן. מחד גיסא, התובע טען שכל תקופת עבודתו אצל טוטאל פתרונות וטוטאל מיקור חוץ הוצב בפרויקטים של א. דורי. מאידך גיסא הוא אישר שייתכן שעבד ב"ביתילי" בגני התערוכה ( פרוטוקול עמוד 7 שורות 30-20).

11. משנדרשנו להתרשמות מעדותו של התובע, יש לציין כי זו לא הותירה רושם מהימן כלל. כך למשל גם לגבי עדותו של התובע בכל הנוגע לטיפול שקיבל בבית חולים. התובע נשאל בחקירתו הנגדית לגבי תאונת עבודה שנזכרת בתצהירו. התובע אמר שבגלל התאונה הוא שהה בבית החולים ארבעה או חמישה ימים. לעומת זאת, כאשר נשאל מה עשה כאשר נאלץ להעדר מפאת מחלה, טען " לא לקחתי חופש. כל הזמן עבדתי" (פרוטוקול עמוד 10 שורות 14-6).

בחנו את הראיות שהוצגו בעניין הטיפול שהתובע קיבל בבית החולים.

במסגרת בקשה לצירוף ראיה שהוגשה על ידי התובע ביום 9.8.2017, התובע צירף אישור גיליון טיפול מחדר מיון בבית החולים " איכילוב", מיום 21.12.2014, בו צוין ששעת הקבלה היא 12:40 ומהמסמך עולה שהתובע הופנה למיון מהיר בשל אבחנה של חתך ביד. בשעה 13:55 נרשם על גבי הטופס כי התובע נחתך מדיסק. התובע שוחרר מבלי שניתנו לו ימי מחלה, מבלי שצוין שעליו להתייצב להוצאת תפרים או לביקורת.

בנוסף, בדו"ח הנוכחות של התובע מאותו תאריך עולה שהתובע עבד באותו יום עד השעה 17:36. היינו, ככל הנראה התובע שב לעבודה לאחר שהיה במיון. מאחר שהתובע העיד שגם כשהיה חולה מחלה הגיע לעבודה ואף תבע את מלוא מכסת ימי החופשה המגיע לעובד בוותקו, על יסוד טענה לפיה לא ניצל אף יום חופשה במהלך תקופת עבודתו, נחה דעתנו כי דוחות הנוכחות אותנטיים, אף שאינם משקפים היעדרות נכון למועד בו נפצע.

12. בהקשר של הדיון באחריות של א. דורי, הרי שהראיות בנושא הפגיעה של התובע בעבודה, אינן מתיישבות עם גרסתה של א. דורי לגבי תקופת הצבתו של התובע באתריה.

על גבי טופס בל 250 שמילאה עבורו טוטאל פתרונות בע"מ ציינה כי כתובת מקום התאונה הוא " א. דורי בסר". עיון בתלוש השכר של התובע לחודש דצמבר 2014 מעלה, כי בחודש זה נרשם על גבי תלוש השכר שהתובע הוצב בא. בסר צמרת.

הנה כי כן, במועד בו התובע נפגע בעבודה, לפי הרישום שבוצע על ידי המעסיק, התובע היה מוצב באתר של א. דורי.

13. על פי עיון בתלושי השכר של התובע, התובע עבד במספר אתרים בתקופה שבה הועסק על ידי טוטאל פתרונות וטוטאל מיקור חוץ. מהתלושים עולה שהתובע עבד בא. דורי במשך 11 חודשי העסקתו הראשונים, החל מחודש 9/2013 עבד ב"דורון כפ"ס" למשך חודשיים, בחודש 11/2013 עבד ב - א. סוטין למשך שלושה חודשים, בחודש 2/2014 עבד בא. בסר צמרת למשך 4 חודשים ובחודש מאי 2014 שב לעבוד בא. דורי למשך חודש. החל מחודש יוני 2014 התובע עבד ב - א. בסר צמרת עד לחודש פברואר 2016, כלומר: 15 חודשים רצופים.

לכך יש להוסיף שא. דורי ציינה בסיכומיה שהתובע הוצב בחצריה מיום 1.1.2015 ( סעיף 6 לסיכומיה), למרות שבתלושי השכר של התובע צוין שהוא שובץ באותה תקופה ב - א. בסר צמרת.

14. לאור כל המתואר לעיל, הגענו למסקנה לפיה במקום שבו נרשם בתלושי השכר של התובע כי הוצב בא. בסר צמרת, יש לראותו כמי שהוצב באתר של א. דורי. מסקנה זו מתיישבת עם המתואר לעיל, כי במועד התאונה ( דצמבר 2014) טוטאל פתרונות ציינה על גבי טופס בל 250 שהתובע הוצב בא. דורי בסר תל אביב.

משכך, יש לראות את התובע כמי שנקלט כעובד בא. דורי, לתקופה נוספת שראשיתה בחודש פברואר 2014, מועד בו הוצב, על פי תלושי השכר ב - א. בסר צמרת ועד מועד סיום עבודתו בחודש פברואר 2016. כלומר: בין חודש 9/2013 לחודש 2/2014, במשך 5 חודשים, הוצב התובע באתרים שונים ( ר' גם סעיף 5 לסיכומי טוטאל מיקור חוץ).

15. לבד מהצבתו של התובע באתר הבניה של א. דורי במשך 11 חודשים, בתקופה הראשונה, ותקופה נוספת בת שנתיים שראשיתה בחודש 2/2014, התובע לא הציג כל ראיה לכך שהיה קשר כלשהו בינו ובין א. דורי, בין בקביעת תנאי העסקתו, בין בהעלאת שכרו ובין לגבי סיום עבודתו. בנוסף, התובע לא הוכיח שא. דורי היא שערכה לו ביטוח רפואי או דאגה להסעתו מאתרי העבודה שלה למקום מגוריו או הסדירה את מגוריו ( ר' גם סעיף 15 לכתב ההגנה של א. דורי).

בנוסף, בתצהיר התובע לא הוזכרו כלל שמות של עובדים של א. דורי, למעט שם אחד – עוזי, שהתובע התייחס אליו כנציג שלה ( סעיף 16 לתצהירו), אך התובע כלל לא הזכיר בחקירתו הנגדית. גם עניין זה שוקל לחובת התובע, שכן אין זה סביר שעבד באתריה של א. דורי תקופה ממשוכת כפי שציין, מבלי שהכיר ולו עובד אחד מטעמה.

16. התובע העיד שלאחר שנאמר לו שהעבודה באתר של א. דורי הסתיימה, הוא פנה לנציג של טוטאל, אשר ביקש ממנו להמתין עד אשר ימצא עבורו שיבוץ חדש. מכאן נובע שגם על פי גרסתו של התובע, הוא ידע שא. דורי אינה מעסיקתו, אלא טוטאל פתרונות/ מיקור חוץ, אליהן פנה לצורך שיבוץ מחדש.

17. בהתייחס לסממני העסקה כגון תשלום שכר והנפקת תלושי השכר, העד מטעם הנתבעות, מר ג'אן דויג'י, אישר בחקירתו הנגדית שהוא שילם לתובע את משכורתו ובמצורף למשכורת ניתן לו אף תלוש השכר (עמוד 13 שורות 23-22).

התובע לא הוכיח שהתקיימו סממני ההעסקה הפורמאליים בא. דורי, משזו לא הנפיקה את תלושי שכרו, לא קיבלה אותו לעבודה ולא שילמה את שכרו.

18. למרות שאין מקום לקבוע שא. דורי היתה מעסיקה של התובע במשותף עם שתי הנתבעות הנוספות בהליך, הרי שבהתאם להוראות סעיף 9 לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כח אדם, משהגענו למסקנה לפיה התובע הוצב בחצרי א. דורי בשתי תקופות נפרדות, האחת בת 11 חודשים והשניה בת 24 חודשים – משמעות הדבר היא שבתום 9 חודשי עבודה, לאחר תחילת העבודה בכל אחת מהתקופות, התובע הפך לעובד של א. דורי.

19. נציין בהקשר זה, כי טענות הנתבעות 3-2 כי הוראות חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כח אדם אינן חלות על עובדים זרים, נדחתה זה מכבר בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בר"ע (ארצי) 58439-09-17 YABIER AHMED - א. דורי בניה בע"מ (2018), ולא למותר לציין כי הנתבעות בהליך זה היו בעלות דין בהליך בבית הדין הארצי, אשר קבע כך:

"אמנם, המשיבות העלו טענות על אי חלות הוראות החוק בנסיבות העניין עקב העובדה לפיה המבקש אינו אזרח ישראלי ולא נכנס אליה כחוק ולנוכח הסדרים מפורשים השוללים את זכות התביעה של העובדים כלפי דורי בהתקשרות ביניהן לבין עצמן, אך טענות אלה הן, כמובן, חסרות כל בסיס ובית הדין האזורי לא נתן להן כל משקל, ובצדק, בפסק דינו.
. . .
בהתאם לסעיף 12 א(ג) לחוק הפך המבקש לעובד דורי ביום 1.4.2015, בחלוף תשעה חודשי עבודה ( השוו: שגיאה! ההפניה להיפר-קישור אינה חוקית. רשות העתיקות – חגאזי (17.3.2013)), והוא המשיך להימנות עם עובדי דורי עד בסמוך לסיום העסקתו בטוטאל עת הועבר לשורות מעסיק אחר ( להלן – תקופת ההעסקה השניה)".

20. אין חולק שא. דורי היא חברת בניה. טוטאל פתרונות ציינה על גבי טופס בל 250 שהנפיקה לתובע כי " בזמן עבודתו בבנין נחתך העובד מדיסק ביד שמאל". התובע העיד בחקירתו כי עסק בחיתוך ברזל, שפכטל, טיח וגבס ( עמוד 9 שורות 15-12). גם אם התובע עבד בביצוע עבודות גמר בבניינים בהקמה, חלות עליו הוראות צו ההרחבה בענף הבניה ( ר' הגדרת " מעסיק" בצו ההרחבה בענף הבנין; ר' ענף ראשי 43 בקובץ הסיווג האחיד של ענפי הכלכלה 2011 עבודות בניה מיוחדות הכולל עבודות גימור והשלמת בניה).

בהקשר זה, השאלה אם התובע עבד בניקיון באתרי בניה, כטענת העד מטעם הנתבעות ( עמוד 11 שורות 21-12) אינה מעלה או מורידה. כפי שנפסק בעבר - הוראות צווי ההרחבה בענף הבנייה חלות גם על עובדים המבצעים עבודות ניקיון באתרי בניה ( סע"ש ( ת"א) 43378-03-14samiel gebremariam - טוטאל פתרונות כ"א בע"מ, 10.4.16; ערעור לבית הדין הארצי נמחק – ע"ע ( ארצי) 45376-05-16, מיום 20.11.17) .

משמע, התובע זכאי היה לזכויות המגיעות לעובד שצו ההרחבה בענף הבנין חל עליו, בשתי התקופות בהן הוצב באתרי א. דורי. בתום תקופת הצבתו הראשונה של התובע בדורי, בין 9/2013 ל-2/2014, חלות עליו הוראות צו ההרחבה בענף אספקת שירותי כח אדם 2004 החלות על הנתבעות מס' 2 ו - 3.

מועד סיום עבודתו של התובע
21. אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע החל עבודתו ביום 24.10.2012.
הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה מהו יום העבודה האחרון של התובע.

לטענת התובע, הוא פוטר ביום 31.3.2016 ( סעיף 14 לכתב התביעה; סעיף 6 לתצהירו). לטענת הנתבעות, התובע סיים את עבודתו אצלן ביום 29.2.2016 ( סעיף 13 לתצהיר העד מטעמן).

22. התובע צירף לתצהירו תלושי שכר, שהמאוחר בהם הוא תלוש השכר לחודש פברואר 2016. התובע לא הוכיח שעבד אצל טוטאל בחודש מרץ 2016 ועל כן יש לקבוע שתקופת עבודתו של התובע אצל הנתבעות מס' 2 ו -3 הסתיימה בתום 40 חודשי העסקה, ביום 29.2.2016.

שכרו של התובע
23. בכתב התביעה נטען ששכרו השעתי של התובע היה 29.5 ש"ח לשעה ( סעיף 37 לכתב התביעה). בתצהירו התובע העיד שבשנת 2012 השתכר 22 ש"ח לשנה ובמהלך השנים שכרו הועלה, עד אשר בשנת 2016 עמד על 29.5 ש"ח ( סעיף 8 לתצהירו).

התובע חזר על הגרסה שבתצהיר גם בחקירתו הנגדית. עוד ציין שסוכם איתו על שכר שעתי בגובה 22 ש"ח אשר השתנה עם הזמן עד אשר הגיע ל - 29.5 ש"ח לשעה בשלהי תקופת עבודתו ( עמוד 7 שורות 9-2).

התובע ערך את כל חישוביו בכתב התביעה בהתאם לשכר השעתי שהובטח לו, בסך 29.5 ₪, למרות שחזר מטענה זו בתצהירו ובחקירתו הנגדית בבית הדין. לכאורה, ניתן היה לדחות את תביעתו של התובע ביחס לכל אחד מן הרכיבים אשר חושבו על ידו בכתב התביעה על בסיס שכר שעתי אשר התובע עצמו הסתייג ממנו בתצהירו ושאינו עולה בקנה אחד עם תלושי השכר שהונפקו לו.

לכך יש להוסיף כי גרסתו המאוחרת של התובע, לפיה בתחילת עבודתו שכרו עמד על 22 ש"ח לשעה ( עמוד 10 שורות 24-22, 33 ובעמוד 11 שורה 1), אינה מתיישבת עם הנתונים שבתלושי השכר. לפי תלושי השכר, שכרו של התובע בחודש העסקתו הראשון עמד על 23.12 ש"ח ולא 22 ₪, הוא שכר המינימום באותה תקופה. למעשה, עד לחודש 5/2014 ( כולל) עמד שכרו השעתי של התובע על 23.12 ש"ח לחודש.

24. גרסתו זו של התובע שלא היתה עקבית כלל וכלל, חיזקה את דעתנו שאין ליתן אמון בעדותו.

25. לאור האמור לעיל, רכיבי התביעה השונים ייבחנו על פי השכר השעתי אשר צוין בתלושי השכר.

הפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות
26. לטענת התובע, כמפורט בכתב התביעה, היה זכאי לגמול שעות נוספות בגין 44 שעות נוספות בשיעור 36.87 ש"ח לשעה, שהם 125% מ-29.5 ש"ח לשעה, ול-54 שעות נוספות בשיעור של 44.25 ש"ח לשעה, בהתאם למכפלת 150% בערך שעה " רגיל" אותו העמיד על 29.5 ש"ח.

מאחר שנקבע לעיל שערך השעה של התובע היה כפי שצוין בתלושי השכר ועל פי תלושי השכר, שולם לתובע גמול עבודה בשעות נוספות, יש לדחות את טענות התובע ברכיב זה.

לאמור לעיל יש להוסיף כי בתלושי השכר מצויינות שעות העבודה של התובע ואלה תואמות את שעות העבודה שנרשמו בדו"חות הנוכחות של הנתבעות מס' 3-2 (צורפו כנספחים לתצהירו של התובע). עניין זה מתווסף לאמור בסעיף 11 לפסק הדין, בנושא מהימנות דוחות הנוכחות.

כלומר, לתובע שולם גמול בגין עבודה בשעות נוספות כל אימת שעבד בשעות נוספות, כעולה מדו"חות הנוכחות, הן בשיעור של 125% מערך השעה כפי שיעורו באותה עת, והן בשיעור של 150% ככל שהיה זכאי לגמול זה.

27. טענת התובע לפיה עבד 280 שעות בחודש אינה מתיישבת עם דוחות הנוכחות שהתובע צירף כראיה מטעמו, ואף מטעם זה יש לדחות את תביעתו לקבלת גמול עבודה בשעות נוספות.

נסיבות סיום עבודתו של התובע
28. לפי המתואר בתצהיר התובע ( סעיף 16), בסוף חודש מרץ 2016 פנה אליו נציג של א. דורי, עוזי, ואמר לו שהפרויקט בו עבד הסתיים ואין עבודה עבורו. "בעקבות כך פניתי למר ג'אן נציג הנתבעות והוא אמר שינסה למצוא לי עבודה חלופית וכך עבר לו זמן רב מבלי שהוצעה לי עבודה אחרת וכך פוטרתי".

במסגרת חקירתו הנגדית התובע העיד שג'אן הבטיח לחפש עבורו עבודה ו"אמר לי רק תמתין אני אחפש לך עבודה" (עמוד 8 שורות 11-4).

בניגוד לגרסה זו, העד מטעם הנתבעות העיד בתצהירו כי התובע נטש את עבודתו ללא מתן הודעה מוקדמת, כלל לא פנה אליו ולא ביקש ממנו למצוא לו עבודה נוספת, "ושככל שכן היה פונה אלי ברור שהייתי מוצא לו מקום עבודה חלופי שכן תמיד יש צורך בעובדים כללים ופשוטים" (סעיף 14 לתצהירו).

בחקירתו הנגדית העד לא זכר לומר אם פנה בעצמו לתובע או שאחר מטעם הנתבעות מס' 3-2 פנה לתובע, על מנת לברר לאן נעלם ומדוע הפסיק להתייצב לעבודה. העד ציין כי בדרך כלל גם כאשר מתקשרים " הם לא עונים, הם מוצאים עבודה חדשה" (עמוד 14 שורות 4-2).

29. הנטל להוכיח את נסיבות סיום העבודה, האם העובד פוטר או התפטר ובאילו נסיבות, מוטל לפיתחו של התובע ( דב"ע נו/ 3-201 שמש ירושלים בע"מ – ניסימיאן, 26.5.97). מאחר שעדותו של התובע בכללותה לא השאירה רושם מהימן, לא מצאנו סיבה לקבל דווקא את גרסתו של התובע לגבי נסיבות הפסקת עבודתו.

לאור מסקנה זו, נדחות התביעות לפיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת ופיצויים בגין פיטורים שלא כדין.

תשלום רכיב " סוציאליות"
30. התובע טען בכתב התביעה שלתלושי השכר הנתבעות הוסיפו רכיבים כדוגמת נסיעות ורכיב שכונה " סוציאליות", כאשר למעשה שכר הנטו הינו מכפלה של שעות העבודה בשכר השעתי ( סעיף 43 לכתב התביעה).

עיון בתלושי השכר של התובע מעלה כי בחלק מן החודשים שולם לו רכיב הקרוי " ע"ח סוצ'" או " סוציאליות" בסכומים משתנים.

על פי הנטען בתצהיר מטעם הנתבעות, בחוזה העבודה של התובע נקבע שישולמו לו מקדמות מעת לעת על חשבון זכויותיו הסוציאליות וכי דרישה זו " הגיעה ישירות מהעובדים האריתראים שהינם מסתננים/נתינים זרים זאת לאור חוסר הוודאות היום יומי בהם הם נתונים" (סעיף 33 לתצהיר העד מטעם הנתבעות).

עוד נטען בתצהיר הנתבעות, שהפסיקה הכירה בסכומים ששולמו כמקדמות, ואלה קוזזו בסופו של יום מסך רכיבי התביעה, ובעניינו של התובע מדובר בסך 17,057 ש"ח ( סעיף 34 לתצהיר).

בחקירתו הנגדית העד מטעם הנתבעות לא ידע להסביר מהו רכיב " הסוציאליות" ובגין מה שולם או איך חושב ( עמוד 16 שורות 24-23, בעמוד 17 שורות 8-7).

31. בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בענין YABIER AHMED שהוזכר לעיל, נדון בקצרה תשלום רכיב " סוציאליות" ששולם לעובד. בית הדין הארצי לעבודה קבע כי "משאין המדובר בתשלום בגין זכויות סוציאליות, אלא בתשלום אחר שנעשה באופן קבוע מדי חודש, הרי שניתן להשקיף עליו כעל שכר חרף כינויו".

דברים אלה, אשר נפסקו לגבי עובד אחר שהועסק על ידי הנתבעות בהליך זה, יפים גם בעניינו של התובע.

משכך, תשלומים אלה, חרף כינויים, אינם תשלומים ששולמו על חשבון הזכויות הסוציאליות המגיעות לתובע, אלא מקדמות על חשבון שכר. על כן אין לקזז סכומים אלה מהסכומים שייפסקו לזכות התובע.

32. במאמר מוסגר יצויין, כי למרות שאין בפנינו תביעה להפרשי שכר ענפי בענף הבניה, הרי ידיעת דיינים בבית הדין לעבודה היא שבין 10/2012 עד 8/2013, עובד בדרגה 1 בהתאם לצו ההרחבה בענף הבנין משנת 2012, שעמד בתוקפו עד לשנת 2015, היה זכאי היה לשכר חודשי בשיעור 5,000 ש"ח ולשכר שעתי בגובה 27.5 ש"ח לשעה ( ר' למשל בסע"ש ( ת"א) 3130-09-15 מצארווה – האחים י.ד. כהן חברה לבנין בע"מ, 20.2.19).

בניגוד להוראות צו ההרחבה בענף הבניה, על פי תלושי השכר של התובע, באותה תקופה שכרו השעתי היה בגובה שכר המינימום (23.12 ₪ לשעה).

בנסיבות אלה, ראוי שתשלום המקדמות שכונה " סוציאליות" יקוזז כנגד הפרשי שכר ענפי שהתובע היה זכאי להם. מכל מקום, לאור פסיקת בית הדין הארצי שהובאה לעיל, גם אם הסכום ששולם לתובע כ"מקדמות" עלה על הפרשי השכר הענפי המגיעים לתובע, אין לקזז סכומים אלה מהסכומים שייפסקו לזכותו וגם אין עליו להשיבם למי מהנתבעות.

33. פדיון הבראה - ברכיב זה נתבע פדיון 16 ימי הבראה בסך 6,048 ₪.
הנתבעות ציינו בתצהיר מטעמן, שהתובע היה זכאי לדמי הבראה בגין 18 ימים, בסך 6,917 ש"ח ( סעיף 45 לתצהירו של עד הנתבעות).

כיון שנקבע שאין להתחשב ברכיב " סוציאליות" ואין תשלום אחר של דמי הבראה, משלא שילמו הנתבעות דמי הבראה לתובע ולאור הודאתן כאמור לעיל, דין התביעה להתקבל, בסכום שנתבע ( מאחר שאין לפסוק לתובע יותר מתביעתו).

כל זאת בכפוף לקביעות בסעיפים הבאים לגבי חלקה של א. דורי בתשלום הסכומים שנפסקים לזכות התובע.

פדיון חופשה
34. ברכיב זה נתבע פדיון 41 ימי חופשה, על יסוד טענה לשבוע עבודה בן 6 ימים, ובסך הכל - 9,676 ש"ח ( סעיף 61 לכתב התביעה).
על פי גרסת הנתבעות, התובע צבר 40 ימי חופשה ששיעורם 8,640 ש"ח ( סעיף 44 לתצהיר מטעם הנתבעות).

35. מאחר שנקבע לעיל כי במועד סיום עבודתו, שכרו של התובע היה 29.5 ₪ לשעה, כעולה מתלושי השכר, הרי שערך יום עבודה הוא 236 ₪ ( לפי שמונה שעות עבודה ביום).

אשר לתקופת העבודה, לאור הקביעה לפיה התובע התפטר ביום 29.2.16, הרי שעבד 40 חודשים בלבד ולא 41 כפי שטען.

אשר על כן, התובע זכאי לפדיון חופשה בסך 9,440 ₪, ממעסיקותיו בסיום עבודתו ( טוטאל מיקור חוץ וא. דורי), בכפוף לנקבע להלן לגבי חובתה של א. דורי.

36. דמי חגים - בכתב התביעה נטען שהתובע זכאי לתשלום בגין 10 ימי חג בשנה והעמיד תביעתו ברכיב זה על 8,024 ש"ח ( סעיף 62 לכתב התביעה).

הנתבעות טענו שבתקופת עבודתו של התובע אצל הנתבעות מס' 3-2 שולמו לתובע חמישה ימי חג ועל כן נותרה יתרה של 18 ימי חג שערכם 3,888 ש"ח ( סעיף 43 לתצהיר עד הנתבעות).

התובע לא פרט אילו ימי חג חלו בתקופת עבודתו אצל הנתבעות, האם עבד יום לפני ויום אחרי החגים בגינם נתבעו דמי חג, אילו מהם חלו בשבת ואילו בימי חול. משכך, לא מצאנו לקבל את גרסתו וחישוביו ברכיב זה. עם זאת, מאחר שהנתבעות הודו בקיומה של יתרה לזכות התובע, יש לקבל את התביעה ברכיב זה על פי הודאת הנתבעות.

לפי שווי יום עבודה בסך 236 ₪, התובע זכאי לדמי חגים בסך 4,248 ₪.

דמי גמולים ( פיצויים ותגמולי מעסיק)
37. בנסיבות בהם התובע התפטר, אינו זכאי לפיצויי פיטורים, אך זכאי להפקדת המעסיק לתגמולים ולפיצויים, שהיה על המעסיק להפקיד במהלך תקופת עבודתו.

התובע תבע ברכיב פיצויי הפיטורים סכום העומד על 13,498 ש"ח בהתאם לצו ההרחבה בענף הבנין, אשר קבע, באותה עת, כי שיעור ההפקדות למרכיב הפיצויים יעמוד על 6% ( סעיף 63 לכתב התביעה). ברכיב התגמולים העמיד התובע תביעתו על סך של 11,522 ₪, על יסוד הטענה לפיה הנתבעות צריכות היו להעביר הפקדות בשיעור 6% משכרו, במשך 35 חודשי עבודה ( סעיף 66 לכתב התביעה).

לטענת הנתבעות, בהתאם לתיקון לחוק עובדים זרים, תשנ"א-1991 אשר קבע " מנגנון ייעודי" (כלשון הנתבעות), להפקדת כספים עבור עובדים זרים, אין לבית הדין סמכות לפסוק בניגוד לחוק וממילא לא התגבשה זכות התובע למשיכת הכספים, כיוון שעל פי התיקון לחוק, העובדים הזרים יהיו זכאים לכספים המגיעים להם רק בעת עזיבתם את הארץ ( סעיפים 48-46 לתצהיר עד הנתבעות).

38. על פי ההלכה הפסוקה, "כאשר חובת ההפקדה הפנסיונית אינה בת ביצוע הרי שיש לבצעה בקירוב באמצעות תשלום הכספים ישירות לעובד לכל המאוחר עם תום יחסי ההעסקה" (בר"ע (ארצי) 40577-02-17 אל-שי סופר קלין בע"מ - BAIRU TESFALIDT (25.7.17)).

במאי 2017 נכנסה לתוקף ההוראה המחייבת את המעסיקים להעביר אחוזים משכרו של העובד הזר לחשבון פקדון ייעודי ממנו יוכל למשוך את הכספים רק בעת צאתו מן הארץ, וזאת מכח התיקון הנזכר לחוק. התובע סיים עבודתו אצל הנתבעות עוד בחודש פברואר 2016, לפני שהתיקון לחוק נכנס לתוקפו.

משכך וכאשר אין חולק שהתובע לא בוטח בביטוח פנסיוני, על הנתבעות לשלם לתובע את הסכומים שהיה עליהן להפקיד לזכות התובע ואשר היו נצברים לזכותו, אם היו פועלות על פי הדין.

39. הן על פי הוראות צו ההרחבה בענף הבנייה והן על פי הוראות צו ההרחבה בענף אספקת שירותי כח אדם, שיעור ההפקדות עמד על 12% משכרו של העובד. מאחר שעל

סך כל שכרו של התובע במהלך כל תקופת עבודתו עמד על 169,580.12 ש"ח. לפיכך על הנתבעות לשלם לתובע פיצוי בגין אי ביצוע הפקדות בסך 20,350 ש"ח (תגמולי המעסיק ופיצויי פיטורים).

הודעה לעובד על תנאי עבודה
40. התובע העיד בתצהירו שלא ניתן לו חוזה עבודה ( סעיף 13 לתצהיר). על פי העדות מטעם הנתבעות, "במועד תחילת העסקתו חתם התובע על הסכם עבודה המתורגם לשפתו שם הובהרו לו כלל תנאי העסקתו". העד מטעם הנתבעות גם ציין שעותק מהסכם העבודה החתום לרבות תרגום לאנגלית מצורף לתצהירו.

בחקירתו הנגדית של העד התברר שאין בידיו עותק של חוזה העבודה ( עמוד 14 שורות 31-20), אך זה צורף לתצהיר גילוי המסמכים מטעם הנתבעות מס' 3-2 (ר' הודעת הנתבעות מיום 31.10.2016).

בנסיבות אלה בהן הוצג טופס הודעה על תנאי עבודתו של התובע, אשר החתימה עליו נחזית כחתימתו של התובע, והתובע לא הבהיר מדוע חרף גילוי המסמך על ידי הנתבעות הוא המשיך ועמד על טענתו לפיה לא ניתן לו חוזה עבודה, התביעה ברכיב זה נדחית.

41. פיצוי בגין תלושי שכר " פגומים" - על פי הנטען בכתב התביעה, תלושי השכר שנמסרו לתובע על ידי הנתבעות מס' 2 ו- 3 לא עמדו בדרישות סעיף 24( ב) לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, בין היתר מחמת שלא ניהלו פנקס חופשה ולא ציינו את הקף ימי המחלה ( סעיף 67 לכתב התביעה).

בכתב ההגנה מטעם הנתבעות מס' 3-2 נטען ש"הועברו לו תלושי שכר המשקפים נאמנה את שעות עבודתו" (סעיף 20 לכתב ההגנה). אין בטיעון זה התייחסות לנתונים אחרים שהתובע ציין ואשר היו אמורים להיות מפורטים בתלושי השכר.

מעיון בתלושי השכר עולה כי התובע צודק בעניין זה וכי בתלושי השכר לא נוהל רישום ימי החופשה וימי המחלה. בנסיבות אלה, על הנתבעת מס' 3 – טוטאל מיקור חוץ, לשלם לתובע פיצוי בגין הפגמים שנפלו בתלושים, בסך 1,000 ₪.

42. טענת קיזוז – טענת קיזוז תמורת הודעה מוקדמת, אשר הועלתה לראשונה בתצהירו של העד מטעם הנתבעות ( סעיף 15 לתצהיר), נדחית משלא הועלתה בהזדמנות הראשונה ( כלומר: במסגרת כתב ההגנה) ומדובר בהרחבת חזית.

חלקה של א. דורי
43. בהתאם לנקבע לעיל, א. דורי העסיקה את התובע במשך 35 חודשים. על כן יש לחייבה בתשלום הסכומים שנפסקו לזכות התובע בהתאם לחלק היחסי שבו העסיקה את התובע.

לגבי פדיון החופשה, דמי החגים והפקדות לפנסיה, מדובר בסכומים הבאים:
פדיון חופשה: 8,260 ₪ ( 9,440 ₪ כפול 35/40 חודשי עבודה);
דמי חגים: 3,717 ₪ ( 4,248 ₪ כפול 35/40 חודשי עבודה);
הפקדות לפנסיה: 17,806 ₪ (20,350 ₪ כפול 35/40 חודשי עבודה).

אשר לפדיון ההבראה – בתקופה הראשונה התובע הועסק בא. דורי רק 11 חודשים ועל כן אינו זכאי לדמי הבראה ממנה בגין תקופה זו. על כן יש לחייב את א. דורי בתשלום פדיון הבראה רק בגין התקופה השניה. חלקה בפרק העסקה זו עומד על 3,629 ₪ (6,048 ₪ כפול 24/40 חודשי העסקה).

כיוון שא. דורי לא הנפיקה את תלושי השכר של התובע אין לחייבה בתשלום פיצויים לפי סעיף 26 א' לחוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958.

44. לסיכום האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה והתובע זכאי לסכומים הבאים:

א. פדיון הבראה בסך 6,048 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.3.16 ועד התשלום בפועל שישולם על ידי הנתבעת מס' 2;
חלקה של הנתבעת מס' 1 (א. דורי) ברכיב תביעה זה עומד על 3,629 ₪ והוא ישולם ביחד ולחוד עם חלקה של הנתבעת מס' 2.

ב. פדיון חופשה בסך 9,440 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.3.16 ועד התשלום בפועל שישולם על ידי הנתבעת מס' 2;

חלקה של הנתבעת מס' 1 ברכיב תביעה זה עומד על 8,260 ₪ והוא ישולם ביחד ולחוד עם חלקה של הנתבעת מס' 2.

ג. דמי גמולים לפנסיה ( חלק המעסיק בתגמולים ובפיצויים) בסך 20,350 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.3.16 ועד התשלום בפועל שישולם על ידי הנתבעת מס' 2;

חלק של הנתבעת מס 1 ברכיב תביעה זה עומד על 17,806 ₪ והוא ישולם ביחד ולחוד עם חלקה של הנתבעת מס' 2.

ד. פיצויים לפי סעיף 26 א' לחוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958 בסך 1,000 ₪ שישולמו על ידי הנתבעת מס' 2.

מאחר שעיקר התביעה נדחה, הנתבעות ישאו יחד ולחוד בהוצאות התובע, לרבות שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ש"ח אשר אם לא ישולמו בתוך 30 ימים, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד התשלום בפועל.

ניתן היום, ה' אלול תשע"ט, (05 ספטמבר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

ניצה פרידמן, נציגת ציבור (עובדים)

דגית ויסמן, שופטת