הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 20642-10-17

20 נובמבר 2019

לפני:
כב' ה שופטת דפנה חסון זכריה
נציג ציבור (עובדים) מר ברוך הראל
נציג ציבור (מעסיקים) מר יונה הנדל

התובע
ירגה סטארגאו מלסה
ת.ז. XXXXXX010
ע"י ב"כ עו"ד טל צ'קול

-

הנתבעת
בר ניהול מגדלי יוקרה בע"מ
ח.פ. 513570879
ע"י ב"כ עו"ד עדי כהן ועו"ד דניאל צוקרמן

פסק דין

לפנינו תביעת התובע לתשלום פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת בגין תקופת עבודתו וסיומה בשירות הנתבעת.

תמצית העובדות הצריכות לענייננו

התובע הועסק כעובד ניקיון בשירות הנתבעת בתקופה שמיום 5.6.05 ועד ליום 1.1.17, קרי, כ-11.5 שנים.

לאורך תקופת העסקתו, הוצב התובע באתרים שונים, בהתאם לדרישת הנתבעת . בתקופה האחרונה להעסקתו, הוצב בבניין מגורים בבת ים.

ביום 30.12.16 הסתיימה התקשרותה של הנתבעת עם הבניין בו הוצב התובע, ומשכך נמסר לתובע מכתב מיום 20.12.16, שזו לשונו:

"הנדון – הודעה על הפסקת התקשרות עם בנין יצחק שדה 2 והצעת שיבוץ מחדש עבור (כך במקור, ד.ח.ז)

  1. הרינו להודיעך כי ביום 31.12.16 מסתיים הסכם ההתקשרות עם בניין בכתובת יצחק שדה 2, בת-ים.
  2. מתוך תכלית של שמירה על רצף תעסוקתי וזכויותיך כפי שנצטברו בחברתנו, הרינו להציעך שיבוץ בבניין מחדש לצורך המשך העסקתך באותו היקף משרה וללא כל שינוי בשכר.
  3. חברתנו מציעה לך החל מיום 1.1.17 להתחיל בעבודתך בבניינים בהרצליה או בבת-ים בהתאם לבחירתך, לצורך שיבוצך בפועל בהתאם לבחירתך כאמור לעיל, הינך נדרש לתאם מועד הגעה למשרדנו שבכתובת: רחוב החורש X כפר שמריהו בתיאום טלפוני מראש -

1-700-70-40-77.
4. נודה לתגובתך הזריזה בעניין".
(המכתב צורף כנספח לתצהיר התובע)

ביום 2.1.17 פנתה בתו של התובע, גב' אסנת בוסנה ירגה (להלן - אסנת), לנציגת הנתבעת, יפה (להלן - יפה), בניסיון לברר את עתידו המקצועי של אביה בנתבעת.
במענה לפנייתה, שלחה לה יפה את המכתב מיום 20.12.16 והפנתה אותה למנהל הנתבעת, מר תמיר מינץ (להלן - תמיר).

במכתב מיום 24.1.17 פנה התובע לנתבעת פעם נוספת, באמצעות בא כוחו, ובמסגרתו טען כי מאחר שלא שובץ לעבודה חלופית, הרי שהוא פוטר מעבודתו בנתבעת ומשכך זכאי לפיצויי פיטורים.

התובע לא זכה למענה על מכתב זה, ומשכך הוגשה התביעה שבפנינו.

עיקר טענות הצדדים

לטענת התובע, ביום 30.12.16 הודיע לו הממונה הישיר עליו, שלא להתייצב יותר לעבודה. לשיטתו, פנה פעמים רבות לנתבעת על מנת לברר את מעמדו ואת המשך דרכו בה, אולם לא זכה למענה.
התובע הוסיף, כי במכתב מיום 20.12.16 צוין, אמנם, כי מוצע לו להשתבץ במקומות עבודה חלופיים, אלא שבפועל לא ניתן היה לממש הצעה זו. בנסיבות אלה, זכאי התובע, לשיטתו, לפיצויי פיטורים בצירוף פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, ולתמורת הודעה מוקדמת.

מנגד טענה הנתבעת, כי עם תום התקשרותה עם בניין המגורים בו הוצב התובע, הוצעה לו עבודה במקומות חלופיים -הן בבת ים והן בהרצליה, כמפורט במכתב מיום 20.12.16. התובע סירב להצעות אלה, ומשכך, הוא זה שהתפטר מעבודתו, ולא להיפך.
הנתבעת הוסיפה, כי המכתב מיום 24.1.17 לא התקבל במשרדיה, ומכל מקום, מאחר שהתובע סירב לשיבוץ שהוצע לו, אין הוא זכאי לפיצויי פיטורים.

מהלך ההתדיינות

בדיון ההוכחות שהתקיים לפנינו ביום 15.9.19 העידו מטעם התובע – התובע בעצמו ובתו, אסנת, ומטעם הנתבעת העיד תמיר.

דיון והכרעה

על פי הדין, מעשיו של הצד המביא את יחסי העבודה לידי גמר הם הקובעים.
בבואו לפסוק בשאלה מי הביא את היחסים לידי גמר, יתן בית הדן את הדעת למכלול העובדות הרלוונטיות, ואין ללמוד מקטע של דברים אלא מהתמונה כולה (דיון לב/ 58-3, רשות השידור - מאיר אשל, פד"ע ד 298; דב"ע נה/122-3, טאהה זבון - נפתלי מוצניק, פד"ע כט 228; דב"ע נו/52-3, לוי את אביב - אגמי שיווק רהיטים בע"מ (לא פורס, )דב"ע ל/18-3, נוח בנצילוביץ' - "אתא" פד"ע ב' 41).

בעד"מ (ארצי) 1011/04 א. דינמיקה שירותים 1990 בע"מ - טטיאנה וורונין ו-5 אח' (מיום 21.08.2005) נקבע, כי ב נסיבות בהן עובד הממשיך לעבוד באותו מקום עבודה פיזי בעת החלפת ספקי שירות, יימצא זכאי לפיצויי פיטורים ממעסיקו הקודם, אלא אם ספק השירות הציע לעובד מקום עבודה חלופי סביר וממשי.

לאחר שנתנו את דעתנו לטענות הצדדים ולמכלול הראיות שהובאו בפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי הנתבעת היא שהביאה את יחסי העבודה שבין הצדדים לידי גמר, ומשכך – זכאי התובע לסעדים שנתבעו על ידו.
להלן טעמינו.

התובע העיד בפנינו כי ביום 30.12.16 הודיע לו הממונה הישיר עליו, אלקיאל (להלן - אלקיאל), שלא להתייצב עוד לעבודתו, מאחר ש"אין יותר עבודה" (סעיף 5 לתצהיר התובע; שורות 13-16 בעמ' 6 לפרוטוקול).
עדותו זו לא נסתרה בחקירה נגדית או בדרך אחרת, והנתבעת אף נמנעה מלהעיד את אלקיאל כעד מטעמה, ועובדה זו יש לשקול לחובתה (ע"א 641/87 קלוגר -בר ש.י הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ, מד (1) 239 (1990)).

עוד העיד בפנינו התובע, כי לאחר שאלקיאל הורה לו שלא להתייצב עוד לעבודה, פנה פעמים רבות לתמיר, וזה השיב לו שעליו להמתין בביתו עד לקבלת הודעה חדשה. בפועל, לא נמסרה לו הודעה כלשהי, ואף לא הוצעה לו עבודה במקום חלופי:
"פניתי פעמים רבות למר תמיר על מנת לברר מתי אוכל לשוב לעבודה ותמיר אמר לי כי עליי להמתין בבית עד לקבלת הודעה חדשה".
(סעיף 6 לתצהיר התובע)

וכן:
"ש. תמיר הוא היה המנהל?
ת. נכון.
ש. הוא הציע לך שתעבוד בקולונוביץ' (צ"ל: קולוני ביץ', ד.ח.ז) ואתה אמר (צ"ל: אמרת, ד.ח.ז) שזה קשה?
ת. אמרו לי שאין עבודה וזהו ".
(שורות 5-8 בעמ' 7 לפרוטוקול)

ובהמשך:
"ש. אתה רצית להמשיך לעבוד בחברה?
ת. לא. אמרו לי שאין עבודה, איך אמשיך?"
ש. הציעו לך מקום עבדוה ולא רצית?
ת. אחרי זה? לא.
ש. לא הציעו לך שום מקום עבודה?
ת. לא"
(שורות 20-26 בעמ' 7 לפרוטוקול)

"ש. אני מפנה אותך לסעיף 3 למכתב ואומר לך שבסעיף 3 לאותו מכתב הציעו לך שתי (צ"ל – שני, ד.ח.ז) מקומות עבודה, בבת ים ובהרצליה למה לא הסכמת?
ת. אחרי שפיטרו אותי לא הציעו לי".
(שורות 3-5 בעמ' 8 לפרוטוקול)

עדות התובע, לפיה לא הוצעה לו עבודה חלופית קונקרטית נתמכה אף במסמכים מזמן אמת וביתר הראיות שהובאו בפנינו. ונפרט.

ביום 2.1.17 פנתה אסנת ליפה באמצעות הדואר האלקטרוני, וכך היא ציינה בפנייתה:

"יפה שלום,
מה קורה עם אבא ?????
עד מתי הוא בחופש???
ומה יהיה עם העבודה.
אם אין לכם עבודה בשבילו תתנו לו מכתב פיטורים.
אבל אתם חייבים לעדכן אותו מה קורה.
אי אפשר להתעלם זה נורא משפיל כל הסיפור הזה.
אתם מתייחסים אליו כאילו הוא כלום.
מחובתכם לעדכן ולהודיע. אני לא צריכה לנחש אם היום הוא מגיע או לא?
תראי את המייל גם לתמיר".
(הודעת הדוא"ל צורפה כנספח לתצהיר אסנת).

אף במסגרת עדותה בבית הדין העידה בפנינו אסנת, כי בסמוך להודעה שנמסרה לתובע שלא להתייצב לעבודתו בבת ים, פנתה ליפה בהודעה אלקטרונית בבקשה לשבץ את התובע בעבודה חלופית (סעיף 3 לתצהיר אסנת).

מלשון ההודעה של אסנת מיום 2.1.17, כמו גם מסימני הפיסוק שבה (שלושה סימני שאלה) עולה כי התובע היה מצוי במצב של חוסר וודאות באשר לעתידו המקצועי בנתבעת, וכי לבד מהעובדה ש"אין יותר עבודה" לא הודע לו דבר, ולא הוצע לו שיבוץ במקום עבודה חלופי.

במענה להודעתה של אסנת, שלחה יפה לאסנת, ביום 11.1.17, את המכתב מיום 20.12.16, ורק במועד זה נמסר המכתב לתובע לראשונה:

"אוסי שלום, מצורף המכתב שנשלח ברשום
יפה" (הכוונה למכתב מיום 20.12.17, ד.ח.ז)
(הודעת הדוא"ל צורפה כנספח לתצהיר אסנת).

באשר למסקנתנו לפיה המכתב נמסר לתובע לראשונה רק בעקבות פנייתה של אסנת ליפה, ראו גם עדות התובע: שורה 27 בעמ' 7 עד שורה 2 בעמ' 8 לפרוטוקול; עדות אסנת: שורות 12-13 בעמ' 9 לפרוטוקול.

באותו מכתב מיום 20.12.16, עליו סומכת הנתבעת את גרסתה, צוין, כאמור, בין היתר כי: "...חברתנו מציעה לך החל מיום 1.1.17 להתחיל בעבודה בבניינים בהרצלייה או בבת-ים בהתאם לבחירתך, כאמור לעיל.
הינך נדרש לתאם מועד הגעה למשרדנו שבכתובת: רחוב החורש X כפר שמריהו בתיאום טלפוני מראש - 1-700-70-40-77".

מלשון המכתב עולה, אפוא, כי אין בו הצעה קונקרטית וממשית לעבודה במקום עבודה חלופי, כי אם הודעה כוללנית וסתמית לפיה ניתן יהא לשבץ את התובע לעבודה חלופית "בבניינים בהרצלייה או בבת-ים" – שכתובתם לא צוינה במכתב, ואף זאת – רק ככל שהתובע ייצור עם הנתבעת קשר טלפוני, למספר הטלפון שצוין במכתב.

מעדותה של אסנת ומהתכתבויות הדואר האלקטרוני שבינה לבין יפה, עולה כי אסנת התקשרה למספר הטלפון המצוין במכתב, אלא שבפועל מי שהשיב לשיחת הטלפון הייתה יפה, וזו לא תיאמה עמה מועד להגעתו של התובע למשרדים לצורך שיבוצו מחדש, ואף לא הציעה לו עבודה במקום עבודה קונקרטי, אלא הפנתה אותה לתמיר, שאף הוא לא השיב לפניותיה.
משכך, שבה אסנת ופנתה ליפה בהודעת דוא"ל מיום 16.1.17, כדלקמן:

"יפה שלום
עפ"י המכתב ששלחת לי
אנו צריכים ליצור קשר עם טלפון מס' 1700-70-40-77 בכדי לתאם עבודה חדשה עבור ירגה בפועל אנו מגיעים אלייך את הפנת אותי לתמיר אך תמיר לא עונה ולא חוזר להזכירכם אבא יושב בבית מתחילת השנה (1/1/17) מי משלם את הימים האלו שאבא לא עובד??
תחזרו אלי בבקשה עם תשובה".
(הודעות הדוא"ל צורפו כנספחים לתצהירה של אסנת).

תוכנה של הודעה זו מתיישבת אף עם עדותה של אסנת בבית הדין, ולפיה:

"5. ...כשפניתי לנציגת הנתבעת הגב' יפה הפנתה אותי למספר טלפון 0700-70-40-77 (צ"ל 1-700-70-40-77, ד.ח.ז) שהיו אמורים לדאוג לעבודה חלופית.
6. יחד עם זאת כל הניסיונות שלי להשיג משהו בטלפון שהיא מסרה לי היו לשווא אין ולא היה מענה, על כן פניתי ליפה והסברתי לה שאין מענה בטלפון ושתדאג לפתרון.
7. יפה או כל נציג מטעם הנתבעת לא טרח לעזור לתובע להשתלב במקום עבודה חלופי כלל ועיקר התעלמו מהתובע מאותו יום שישי, היום האחרון לעבודתו, יום בו הודיעו לתובע כי אין עוד עבודה ומאז ישב בבית בחוסר מעש."
(סעיפים 5-7 לתצהיר אסנת).

אף במסגרת חקירתה הנגדית שבה אסנת על גרסתה זו, והעידה כי פניותיה לנתבעת לא נענו, וכי בפועל לא ניתן היה לממש את ההצעות לעבודה חלופית שצוינו במכתב :

"ש. בהתכתבות שלך את מצרפת איזושהי התכתבות ואת שואלת למה לא מציעים לאבא עבודה. ובמכתב ששלחה לך במייל דווקא כן הציעו לו שתי (צ"ל: שני, ד.ח.ז) מקומות עבודה?
ת. אני לא ראיתי שהציעו לו עבודה במכתב. היה מספר טלפון במכתב שלשם הייתי אמורה להתקשר כדי שיתנו לי מענה וזה למעשה המספר של החברה שכבר דיברתי איתם, של יפה ושל כולם, ולא ענו לי. ולא היה לי מענה. וגם את המכתב לא קיבלתי לפני. אני קיבלתי את המכתב אחרי שאני ביקשתי אותו. אף אחד לא נתן לי אותו לפני וגם לא לאבא. רק אחרי שדיברתי עם יפה ואחרי ששלחתי את המייל הם שלחו לי את המכתב.
ש. נצא מנקודת הנחה שמה שאת אומרת הוא נכון, למה לא השבת במכתב אבא מקבל את ההצעה לעבודה בבת ים?
ת. התקשרתי לטלפון ואף אחד לא ענה לי".
(שורות 8-14 בעמ' 9 לפרוטוקול)

ובהמשך:

"ש. בסעיף 3 למכתב ששלחה לך יפה כתוב במפורש שמציעים עבודה בבניינים בהרצליה ובבת ים?
ת. איזה בניינים. מה הכתובת?"
(29-31 בעמ' 9 לפרוטוקול)

חיזוק נוסף לגרסת התובע מצאנו אף במכתב מיום 24.1.17, שנכתב אף הוא בזמן אמת, בו צוין כי מאז שהודע לתובע שלא להתייצב יותר לעבודתו בבניין בבת ים לא עלה בידו ליצור קשר עם הנתבעת, כי אסנת פנתה לנתבעת שוב ושוב ולא נענתה, וכי תמיר הודיע לתובע להמתין עד להודעה חדשה, שמעולם לא הגיעה:

"3. בסביבות חודש דצמבר 2016, לאחר שהודיעו לו בבניין אותו ניקה כי הם מתכוונים להפסיק את ההתקשרות עם חברתכם, בתו התקשרה אליכם על מנת לברר היכן יהיה מקום עבודתו החדש.
4. אולם אתם דחיתם אותה בלך ושוב וביום 1.1.2017 הודיעו לו מהבניין לא להגיע יותר לעבודה.
5. בתו התקשרה אליכם שוב ושוב לברר היכן עליו לעבוד מעתה, והמנכ"ל מר תמיר הודיע כי עליו לחכות בבית עד הודעה חדשה ובינתיים ימים אלו ירדו מחופשתו.
6. הרני להודיעכם כי דבר זה אינו חוקי ולמעשה מדובר בפיטורין של מר מלסה."
(המכתב צורף כנספח לתצהיר התובע)

לא נעלמה מעינינו עדותו של תמיר, לפיה לאחר שהודע לתובע שלא להתייצב עוד במקום עבודתו בבת ים, שוחח הן עם התובע והן עם אסנת בעל פה, והציע להם לשבץ את התובע במקום עבודה חלופי, ואלה סירבו להצעתו (שורות 26-28 בעמ' 11; שורות 21-26 בעמ' 12; שורות 1-2 בעמ' 13 לפרוטוקול).

אלא שמבין שתי הגרסאות, בחרנו להעדיף את גרסת התובע, וזאת ממספר טעמים.

ראשית, בניגוד לגרסת הנתבעת ולעדותו של תמיר, הרי שגרסת התובע נתמכת הן בעדותה של אסנת והן במסמכים מזמן אמת, כמפורט לעיל.
חזקה היא כי ראיה בכתב מזמן אמת גוברת על עדות מאוחרת שנמסרה בעל פה, בפרט בנסיבות בהן מדובר בעדות יחידה, שנמסרה לראשונה לצורך ההתדיינות המשפטית (סעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותומני; ע"א 1570/92 בנק המזרחי המאוחד בע"מ - פרופ' צבי ציגלר, פ"ד מט(1), 369, 389; י' קדמי על הראיות, חלק שלישי, עמוד 1104).

שנית, עדותו זו של תמיר הועלתה לראשונה במסגרת חקירתו הנגדית, ומשכך היא בבחינת עדות כבושה, על כל הנובע והמשתמע מכך.
במסגרת תצהירו העיד תמיר כי "לאחר סיום ההתקשרות הוצע למר מלסה הצעות שיבוץ בבניינים בהם החברה נתנה שירות כגון: בניין בהרצליה, בניין בבת ים" (סעיף 6 לתצהיר תמיר), מבלי שפירט כתובתם של מקומות העבודה החלופיים, מי הציע לתובע הצעות כאמור, ובאיזה אופן אלו הוצעו, למעט המכתב מיום 20.12.16. הנתבעת אף לא טענה בשום שלב עד לעדותו של תמיר, כי האחרון הציע לתובע לעבוד במקום עבודה קונקרטי חלף עבודתו בבניין בבת ים, במסגרת שיחות בעל פה שערך עמו ועם אסנת.
מר תמיר אף נחקר במסגרת חקירתו הנגדית באשר לכבישת עדותו, אולם לא היה בפיו הסבר מניח את הדעת:

"ש. לא כתוב בשום מקום בתצהירך שדיברת עם הבת שלו ואת שיש את התשובה של התובע שקשה לו לעבוד בהרצליה?
ת. זו עדיין האמת".
(שורות 3-5 בעמ' 13 לפרוטוקול)

שלישית, במסגרת חקירתו הנגדית, הודה תמיר כי מקומות העבודה שהוצעו לתובע הם רק אלה שצוינו במכתב מיום 20.12.16, כך שאף לו היינו מוצאים להיסמך על עדותו, הרי שממילא אין בפנינו הצעה למקום עבודה קונקרטי וממשי:

"ש. אבל בכל התצהיר שלך וגם בכתב ההגנה אתה לא מפנה למקום ספציפי למעט המכתב הכללי. איך אתה מסביר את זה?
ת. יש את שני מקומות העבודה במכתב".
(שורות 23-26 בעמ' 13 לפרוטוקול)

התמונה המצטיירת מהעדויות שהובאו בפנינו היא, אפוא, כי לאחר שאלקיאל הודיע לתובע שלא להתייצב עוד במקום עבודתו בבניין בבת ים, לא הוצעה לתובע הצעה קונקרטית וממשית לעבודה חלופית.
המכתב מיום 20.12.16 נמסר לתובע רק ביום 11.1.17, כשבועיים לאחר פיטוריו, בעקבות פנייתה של אסנת ליפה.
הגם שצוין במכתב כי מוצעים לתובע מקומות עבודה חלופיים "בבניינים בהרצליה או בבת ים", הרי שבפועל לא ניתן היה לממש "הצעה" זו.
מעבר לכך שמענם של אותם בניינים עלומים בהרצליה ובבת ים לא צוין במכתב, הרי שעל מנת לממש את ההצעה – נדרש התובע לתאם מועד הגעה למשרד באמצעות פניה טלפונית למספר שצוין במכתב. בתו של התובע, אסנת, אכן התקשרה למספר הטלפון המצוין במכתב, אלא שבצידו השני של הקו הייתה יפה, וזו הפנתה אותה לתמיר, שמעולם לא השיב לא לפניותיה של אסנת, ואף לא לפניותיו של התובע.

מאחורי המכתב אין, אפוא, ולא כלום, בבחינת "המחאה ללא כיסוי".

נוכח כל האמור, אנו קובעים כי יחסי העבודה הסתיימו בעטייה של הנתבעת, ומעשיה של הנתבעת הם שהביאו את יחסי העבודה בין הצדדים לידי גמר.
משכך, התובע זכאי לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת.

התחשיב

לטענת התובע, זכאי הוא לפיצויי פיטורים בסך של 53,475 ₪ ולתמורת הודעה מוקדמת בסך של 4,650 ₪.
מנגד טענה הנתבעת, כי אף לו תקבע זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת, הרי שהסכום שיש לפסוק לו בגין פיצויי פיטורים הוא 48,588 ₪ ובגין הודעה מוקדמת סך של 4,255 ₪ בלבד, בשים לב להיקף משרתו – 85% משרה, ולא משרה מלאה.

הגם שלא הוכח בפנינו היקף משרתו של התובע לכל אורך תקופת העסקתו, הרי שמדוחות הנוכחות ותלושי השכר החלקיים שצורפו לתצהירו, עולה כי התובע אכן עבד במשרה חלקית, ולא במשרה מלאה.
משכך, מצאנו להעדיף את גרסת הנתבעת באשר להיקף משרתו של התובע, על פני זו של התובע.

אנו קובעים, אפוא, כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים בסך של 48,588 ₪ ולתמורת הודעה מוקדמת בסך של 4,255 ₪.

פיצויי הלנה

לטענת התובע, זכאי הוא לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים, מאחר שהנתבעת הלינה את פיצויי הפיטורים להם היה זכאי במועד סיום עבודתו, ואילו לטענת הנתבעת, אין מקום לפסוק לתובע פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, לאור המחלוקת הכנה שנתגלעה בין הצדדים ביחס לזכאותו של התובע לפיצויי פיטורים.

סעיף 20(ד)(1) לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, קובע כי יש להפחית או לבטל את פיצויי הלנת פיצויי הפיטורים אף אם פיצויי הפיטורים לא שולמו, אם הוכח שהיו "חילוקי דעות בדבר עצם הזכות לפיצויי פיטורים, שיש בהם ממש לדעת בית הדין".

בנסיבות המקרה שלפנינו, לא שוכנענו כי התגלעה בין הצדדים במועד סיום יחסי העבודה (הוא מועד הזכאות לפיצויי פיטורים) מחלוקת של ממש בדבר זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים.
כפי שפורט לעיל בהרחבה, הנתבעת הודיעה לתובע שלא להתייצב עוד לעבודתו בבניין בו הוצב בבת ים, ולא הציעה לו הצעה קונקרטית וברת מימוש למקום עבודה חלופי.
משכך, אין מדובר, לטעמנו, במחלוקת לגיטימית וכנה, המצדיקה הפחתה של פיצויי הלנת פיצויי פיטורים להפרשי הצמדה וריבית בלבד.

באשר לגובה פיצויי ההלנה – על פי הדין, השאלה אם לפסוק פיצויי הלנה מלאים או להפחיתם, ובאיזה שיעור, נתונה לשיקול דעתו של בית הדין, בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה (ע"ע 30029/98 מכון בית יעקב למורות ירושלים - מימון (מיום 29.11.00); ע"ע 394/99 המפד"ל ,המפלגה הדתית לאומית המזרחי הפועל המזרחי בא"י - אגבריה (מיום 23.12.03)).
באשר לאופן הפעלת שיקול הדעת נפסק כי:

"יש לבצע איזון עדין, הלוקח בחשבון את תכלית החוק; את הצורך בהרתעת מעסיקים; את חשיבות תשלום השכר במועד לשם פרנסת העובד ומשפחתו; את הפגיעה הנגרמת לכבודו של העובד כתוצאה מאי קבלת שכר במועד עבור עבודתו; את החשש כי אי קבלת השכר במועד יפגע בזכותו של העובד לקיום בכבוד; ומאידך את משמעותה הקשה של פסיקת פיצויי ההלנה לקניינו של המעסיק ויכולתו להפעיל את עסקו, כך שהנזק הנגרם כתוצאה מפסיקתם של פיצויי הלנה גבוהים – לרבות לעובדים אחרים של המעסיק עלול להיות כבד מהתועלת שתושג באמצעותם ..."
(ע"ע 473/09 מוטור אפ בע"מ - יניב ורד (מיום 1.11.2011))

בנסיבות המקרה שלפנינו, בהתחשב, מחד – בסיבות בשלן לא שולמו פיצויי הפיטורים; בגובה פיצויי הפיטורים שהולנו; בפרק הזמן שחלף מאז מועד הזכאות לפיצויי הפיטורים; בחשיבות תשלום פיצויי הפיטורים במועדם לשם מניעת פגיעה בכבודו ובפרנסתו של התובע; ובצורך להתריע מעסיקים מלהלין את שכרם של העובדים, ומאידך – במשמעות הקשה של פסיקת פיצויי הלנה מלאים לקניינה של הנתבעת, אנו סבורים כי יש לפסוק לזכות התובע פיצוי כללי בגין הלנת פיצויי פיטורים בסך של 20,000 ₪.

סוף דבר

ס"ח תשכ"ט מס' 553 מיום 27.3.1969 בעמ' 77 ( ה"ח 748)
ביטול סעיף 20
הנוסח הקודם:
התביעה מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 ימים מיום שיומצא לה פסק הדין, את הסכומים המפורטים להלן:

א. פיצויי פיטורים בסך 48,588 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.17 ועד למועד התשלום בפועל.
ב. פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בסך קצוב של 20,000 ₪. לא ישולם סכום זה בתוך 30 ימים ממועד שיומצא לנתבעת פסק הדין, ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.
ג. תמורת הודעה מוקדמת בסך של 4,255 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.17 ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף, תישא הנתבעת בהוצאות התובע ובשכ"ט עורך דינו בסך של 10,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים, שאם לא כן, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.
בעת פסיקת ההוצאות לקחנו בחשבון את מכלול נסיבות העניין, לרבות את העובדה שהתובע נאלץ לממן מכיסו הפרטי מתורגמן מטעמו, לשם שמיעת עדותו.

זכות ערעור בתוך 30 ימים לבית הדין הארצי בירושלים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ב חשוון תש"פ, (20 נובמבר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר ברוך הראל,
נציג ציבור עובדים

דפנה חסון-זכריה,
שופטת

מר יונה הנדל ,
נציג ציבור מעסיקים