הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 19968-11-14

01 נובמבר 2016
לפני:
השופטת נטע רות

התובעת:
ציפורה גלעדי
ע"י ב"כ: עו"ד חיים כהן

-
הנתבעות:

  1. הוצאת המרכז ללימוד הקבלה (1994) בע"מ
  2. עמותת המכון לחקר הקבלה

ע"י ב"כ: עו"ד גלעד וקסלמן

החלטה
בפניי בקשה למחיקת סעיפים והוצאת נספחים מתצהיר העדות הראשית של התובעת ולחיוב התובעת בהוצאות.

רקע כללי
בראשית הדברים אציין כי החלטה זו ניתנת לאחר שהתקיים היום דיון במעמד הצדדים, שבמסגרתו נשמעו טיעונים נוספים בעל פה ואף נעשה ניסיון להביא את הצדדים להסכמה דיונית אשר בית הדין ייחס לה חשיבות לאור אופיה של התביעה. אלא שלמרבה הצער, לא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמה ומשכך ניתנת החלטה זו.

ראשית ובפתח הדברים יצוין כי ההליך בתיק זה מתייחס לתביעה שהגישה התובעת ביום 10.11.14 לתשלום זכויות שונות מכוח עבודתה אצל הנתבעות ובכלל כך תשלום פיצויי פיטורין, דמי הודעה מוקדמת, דמי הבראה, פיצוי בגין אי קיום שימוע, תשלום בגין עבודה בשעות נוספות, תשלום פיצוי בגין עוגמת נפש , שלא כומת , ופיצויי הלנה לפי שיקול דעת בית הדין.

בפתח כתב התביעה הבהירה התובעת כי מדובר בתביעה הקשורה לתביעה נזיקית שהגישה בשעתו לבית המשפט המחוזי בתל אביב תיק ת"א 36339-02-12, לקבלת סעדים שונים בגין התנהלות הנתבעות (ונתבעים נוספים) להן ייחסה התובעת מעשים של תרמית וגזל. התביעה שלפניי הוגשה בעקבות החלטה מיום 17.4.12 שניתנה על ידי בית המשפט המחוזי שבה נקבע כי תביעת התובעת לפיצויי בגין הלנת שכר ואי תשלום שכר במועד הינה תביעה מובהקת המצויה בסמכות ייחודית של בית דין זה, ומשכך על בית דין זה לדון בה. בהתאם לכך אף הורה בית המשפט המחוזי בהחלטתו על תיקון כתב התביעה באופן שתימחקנה ממנו עילות התביעה המצויות בסמכות הבלעדית של בית דין זה.

לאחר הדברים הללו, התקיימו בין הצדדים הליכים שונים. במסגרת כך אף הוגש (כתב תביעה מתוקן 2) לבית משפט השלום בתל אביב (תיק 36339-02-12) שבמסגרתו טענה התובעת כי הוא מוגש בעקבות "פעולות מרמה, גזל ועושק חמורות ביותר בהתנהגות הנתבע ות [בהליך זה להלן - הנתבעות או המרכז וכן נתבעים נוספים] ". במסגר ת אותו כתב תביעה נטען כי הנתבעות, באותו הליך, נטלו מהתובעת שלא כדין את כל כספי הירושה והחסכונות שהיו לה ובכלל כך אף גרמו לה למכור את דירת המגורים היחידה שהייתה בבעלותה ולהעביר את כל כספי התמורה לנתבעות תוך שהתובעת נותרה ללא דבר. בנוסף נטען כי הנתבעות העבידו את התובעת במשרות שונות בתפקידים שונים וכי במהלך השנים התובעת השיבה לנתבעות את מרבית שכרה , למעט סכומים שנשארו בידה כדמי כיס ו כי לאחר שהתובעת הפכה למחוסרת כל הנתבעות סילקו אותה מתוכם ("פיטרו אותה") ונתנו בידה סכום של 64,000 ₪ אשר אינו מכסה אפילו את שכר העבודה שהגיע לה ואת הפיצויים עבור שנות עבודתה הרבות.

במסגרת אותו כתב תביעה, פרשה התובעת את האופן שבו היא הצטרפה אל הנתבעות 1 ו-2, למרכז לחקר הקבלה, את האופן שבו הנתבעות שכנעו אותה למכור את דירת המגורים היחידה שהייתה לה ולהעביר את תרומתה למרכז, את תנאי העסקתה במרכז ואת האופן שבו סולקה מן המרכז בסופו של יום לאחר הליך שימוע פיקטיבי וכן את מצבה מאז סילוקה מהמרכז. עוד נטען שם, לגבי שיטת הפעולה בה נקטו הנתבעות כלפי אנשים נוספים של גיוס כספים שלא כדין ובדרכים לא ראויות, כפי שנעשה ביחס לתובעת . אגב כך אף הוזכר הפרסום בערוצי התקשורת בנוגע לסכנה הטמונה בחשיפת אנשים נוספים להתנהלות הנתבעות ו הצורך בהתערבות משטרת ישראל והיועץ המשפטי לממשלה בפרשה זו.

על יסוד טענות אלה ציינה התובעת כי פעולות הנתבעות עולות כדי הטעיית ה, מצג שווא רשלני, עושק, גזל ותרמית וכן הפרה של חובה חקוקה. לחילופין נטען כי הנכסים והכספים שנלקחו מהתובעת היו מתנה על תנאי, ומשלא התמלא התנאי שלשמו נלקחו – מציאת זוגיות והקמת משפחה – הרי שהמתנה בטלה ויש להשיבם לתובעת. על יסוד עילות אלה , עתרה התובעת לתשלום סכומים שונים ובכלל כך : החזר כספי הירושה שנגזלו ממנה, הכספים שקיבלה בתמורה למכירת הדירה, הכספים שהתובעת קיבלה באצטלה של משכורת ואשר נגזלו ממנה בניכוי הסכום המזערי שניצלה לצורך קניית מצרכים אישיים. בשולי הדברים התובעת ציינה כי "לעניין זכויות התובעת בעניין הלנת שכר וגובה השכר , אי תשלום פיצויי פיטורים כדין לשעות עבודה וכיוצא בזה, תגיש התובעת תביעה נוספת ונפרדת לבית הדין לעבודה". בנוסף על כך עתרה התובעת גם לתשלום פיצוי בגין עוגמת נפש שנגרמה לה בסך של 500,000 ₪ . זאת בגין הנזקים שנגרמו לה לשיטתה שאינם ממוניים, בשל כך שהייתה "כלואה וחייה נעצרו במשך תקופה זו ללא שום התקדמות בחייה האישיים וכתוצאה מהכרה בחומרת המעשים שנעשו בה" וכן בשל כך שהכספים שנגזלו מ ממנה יכולים היו לספק לה איכות חיים טובה יותר.

על רקע האמור הוגשה התביעה התלויה ועומדת בפני בית דין זה בשל העילות שפורטו לעיל. במסגרת כתב התביעה שבה התובעת ופרשה את מכלול טענותיה, לרבות הטענות הנוגעות לאופן ההתנהלות של המרכז, לדרך גיוס התרומות שהיה תקף גם לגבי צדדים שלישיים . בעיקר עמדה התובעת על האופן שבו "גוזל" המרכז לטענתה את כספי "המאמינים" על ידי נטילת תרומות בשיעורים מופרכים ומוגזמים תוך שהיא מפרטת דוגמאות להתנהלות זו המתייחס ות לצדדים שלישיים.

יצוין עוד כי במהלך ההליכים שהתקיימו בתיק זה הגישו הנתבעות בקשה לסילוק התביעה על הסף ולחילופין בקשה למחיקת סעיפים מכתב התביעה. הטענות הרלבנטיות לענייננו אשר נטענו באותה בקשה היו: כי לנוכח השיהוי בהגשת התביעה חלק ניכר מעילות התביעה התיישן ובכלל כך התביעה לתשלום גמול עבור שעות נוספות ודמי הבראה. עוד נטען כי התובעת שילבה בכתב התביעה תיאורים עובדתיים אשר יש להם רלבנטיות להליך בבית המשפט המחוזי אולם אין להם כל קשר לזכויות הנובעות ממשפט העבודה.

במסגרת ההחלטה שניתנה על ידי בית הדין זה ביום 8.3.15 דחה בית הדין את מרבית הטענות של הנתבעות, בכל הנוגע לסילוק התביעה על הסף ולמחיקת סעיפים מכתב התביעה באותו שלב של ההליך . זאת תוך שהוא מנמק את החלטתו בכך שהסעד של סילוק על הסף יינתן במקרים חריגים וקיצוניים. אשר לטענות ההתיישנות שהתייחסו לתביעה לגמול עבור עבודה בשעות נוספות נקבע כי התביעה, ככל שהיא נוגעת לתקופת העסקה שלפני אוקטובר 2007 התיישנה. עם זאת, לאור השלב המוקדם של הדיון אין מקום להורות על מחיקת סעיפים מהתביעה. זאת לאור טענת התובעת שלפיה חלים עליה סעיפים 7 ו-8 לחוק התתיישנות התשי"ח 1958. בהקשר זה נקבע בהחלטה כי אכן בתי המשפט עושים שימוש בסעיפים אלה שבחוק ההתיישנות לעתים נדירות וכי "אין לכחד כי טענות התובעת בהקשר זה מעוררות קושי וספק רב ביותר אם סעיפים אלה רלבנטיים לעניינה ולא מן הנמנע כי טענות אלה בעניין זה יידחו" אולם בשלב המקדמי של ההליך אין לשלול מהתובעת את האפשרות להוכיח את טענתה בדבר תחולת סעיפים 7 ו-8 לחוק ההתיישנות. זאת אך ורק מהטעם שהסיכוי לכך נמוך. בנוסף קבע בית הדין כי נדמה שסעיפים שונים בכתב התביעה נועדו לשרת את טענתה של ה תובעת בדבר המצב הנפשי שבו הייתה נתונ ה בעת העסקתה אשר מנע ממנה, כך לטענתה, את האפשרות להיות מודעת לעובדות לאשורן בזמן אמת. בהמשך דבריו הוסיף בית הדין וציין כי אפשר אמנם שלא יעלה בידי התובעת להוכיח עילה לעצירת מירוץ ההתיישנות באופן שיהפוך את אותם סעיפים לבלתי רלבנטיים, אולם זאת יתברר בהמשך ההליך. בסיכום ההחלטה ציין בית דין זה כי הוא דוחה את הבקשה בכפוף לתיקון סכום התביעה בגין דמי ההבראה נוכח טענת ההתיישנות הנוגעת לעילה זו שאותה קיבל .

במסגרת הבקשה שבפניי ביקשו הנתבעות למחוק סעיפים שונים מתצהיר העדות הראשית של התובעת וכן להוציא מתוכו נספחים שונים מאחר ומדובר בסעיפים שאינם רלבנטיים להליך ומאחר ויש בדיון בטענות המועלות בהם כדי לסרבל ולהאריך את הדיון בתיק בצורה משמעותית ולהסיט את הדיון "אל עבר טענות אווירה סנסציוניות שאין בהם דבר וחצי דבר ואין להם כל נגיעה לעילות התביעה נטעונות כנגד הנתבעות". הנתבעות כיוונו בהקשר זה לטענות הנוגעות לדרך גיוס התרומות מן התובעת ומצדדים שלישים נוספים ולאופן שבו הופעל לחץ על התובעת לטענתה לתרום למרכז את כל רכושה. בנוסף התבקש בית הדין להורות על הוצאת נספחים כ"ח-ל' לתצהיר התובעת שעניינם פרסומים שונים באמצעי התקשורת השונים העוסקים בעיקרם בטענות של הוצאת כספים במרמה על ידי המרכז.

הכרעה
אשר לדעתי ייאמר - כי נראה לי שיש לקבל את הבקשה ברובה ו זאת מהטעמים שיפורטו להלן תוך התייחסות, בין היתר, לטענות הצדדים.

התובעת השליכה יהבה על החלטתו של בית דין זה בבקשה לסילוק על הסף ולמחיקת סעיפים מכתב התביעה מיום 18.3.15 כאשר לשיטתה, הבקשה המוגשת כיום , למ חקית סעיפים בתצהירה - המתייחסים בעיקרם ל אופן גביית התרומות מן התובעת ומגורמים שונים - וכן שאלת הרלבנטיות של סוגיות אלה לבירור ההליך כבר נדונה והוכרעה על ידי בית דין זה אשר דחה את הבקשה למחיקת עניינים אלה מהתביעה מהטעמים שפורטו לעיל.

טענה זו אינה נראית לי. בהקשר זה אציין כי החלטתו של בית דין זה בבקשה לסילוק על הסף ניתנה בשלב המקדמי והראשוני טרם, שעמדו בפני בית הדין תצהירי העדות הראשית שהוגשו על ידי התובעת ו כן בקשתה להזמנת עדים. מסמכים שמהם ניתן להעריך את היקף הזמן, המאמץ וההשקעה לרבות השקעת משאבים שיפוטיים שיידרשו מכל המעורבים בהליך על מנת לדון ולברר את טענות התובעת הנוגעות לאופן גיוס כספי התרומות על ידי הנתבעת, מצדדים שלישיים או מהתובעת ו/או לאופן ההתנהלות הכספית של המרכז. עניינים שאינ ם נוגע ים ישירות לזכויות הנתבעות בהליך זה אלא לעילות התביעה המתברר ות על ידי הערכאה המוסמכת בבית משפט השלום בתל אביב.

אציין כי גם בית דין זה, במסגרת החלטתו כאמור הטיל ספק רב ברלבנטיות של טענות התובעת בעניין התנהלות המרכז וגיוס התרומות לבירור ההליך הנוכחי והחלטתו שלא למחוק אות ן מכתב התביעה , הייתה תקפה - וכך אף נומקה - באותו שלב מקדמי שבו היה מצוי ההליך. משמע - טרם שיכול היה להעריך את היקף המשאבים , לרבות אלה השיפוטיים שיידרשו לצורך בירור טענות אלה. זאת למול התרומה המועטה שעשויה אולי להיות לבירור טענות אלה להכרעה בהליך. עניין העולה בבירור מדבריו המסוייגים של בית הדין באותה החלטה.

אוסיף בהקשר זה כי מקריאת התצהירים שהגישה התובעת בהליך זה עולה כי אין הם כוללים תשתית עובדתית רלוונטית לאותן טענות שעל יסודן היא טוענת לתחולתן של סעיפים 7 ו-8 לחוק ההתיישנות. טענות שאותן איזכר בית דין זה עת שהחליט שלא להורות על מחיקת סעיפים מכתב התביעה, לאור האפשרות הקלושה להערכתו שיעלה בידי התובעת להלראות כי סעיפים אלה חלים בעניינה. יוטעם כי סעיפים 7 ו-8 הנ"ל מתייחסים שניהם ובהקשר שלפנינו "לעילת התובענה" שעניינה עבודה בשעות נוספות, להבדיל מעילת הגזל קרי, להיקף העסקת התובעת בתקופות השונות ולתמורה ששולמה לה בגין שעות אלה. זאת ולא מעבר לכך. מכאן שמתקשה אני לראות מהי הרלבנטיות שעשויה להיות לטענות הגזל והמרמה של התובעת, לעילת התובענה שעניינה שעות נוספות ולתחולם של סעיפים 7 ו- 8 לחוק ההתיישנות ביחס לעיל ה זו ולקביעת המועד שבו נודע לתובעת על העובדות המהוות את עילת התביעה שעניינה עבודה בשעות נוספות.

מנגד וכפי שהוסבר לעיל, הזמן השיפוטי שיוקצה לבירור טענות אלה של מרמה וג זל , אשר לטעמי אינן רלבנטיות לעילות התביעה בתיק זה - צפוי להיות רב ולהביא לסרבול והארכת ההליך שלא לצורך. כמו כן ובנוסף הדבר עלול אף להביא למצב שבו תינתנה הכרעות שיפוטיות סותרות באותם עניינים ולכך שבתי משפט שונים יעסקו בבירור עובדתי מורכב בשאלות דומות ויקצו לכך, כל אחד מצדו , זמן רב. זאת, על חשבון זמנם של מ תדיינים אחרים.

כך גם הטענה של התובעת שלפיה, בירור הטענות הנוגעות לאופן גיוס התרומות מצדדים שלישיים ומהתובעת , לרבות טענת הגזל והמרמה נדרש לצורך ההכרעה בעילת התביעה שעניינה תשלום פיצוי לא ממוני - אינה נראית לי. זאת משום שהתשלום הפיצוי הנ"ל בהליך זה נוגע אך ורק לעילות המצויות בסמכות בית הדין זה קרי, לעילות הקשורות להפסקת ההתקשרות עם התובעת כעובדת. זאת להבדיל מהפסקת הקשר שבין התובעת לבין המרכז בהבטיו האחרים, אשר בגינה תבעה התובתע פיצוי נפרד , שאינו ממוני , במסגרת תביעתה בבית משפט השלום.

בשולי הדברים אציין - כי לא זו בלבד שבמקרה הספציפי שבפניי אינני סבורה כי מחיקת הסעיפים בתצהיר הנוגעים לאופן גיוס התרומות ולטענות הגזל והמרמה שהעלתה התובעת אינה פוגעת בזכויות המהותיות של התובעת לבירור התביעה שבה מוסמך בית הדין זה להכריע והינה חיונית לצורך בירור יעיל והקצאה שוויונית של המשאב השיפוטי אלא - שלטעמי ייתכן שהדבר אף נדרש על מנת להגן על זכויותיה הדיוניות של התובעת ועל האינטרס הציבורי שהיא מבקשת ל ייצג. זאת מאחר וכל אותן טענות הנוגעות לנושא הגזל הנטען מצויות בשוליו של הליך זה. משכך - אף אם יתאפשר בירורן לא יהיה זה אותו בירור מעמיק ורחב יריעה הצפוי להערך בבית משפט השלום – שם הדבר מהווה את לב התביעה . בנסיבות אלה עשוי להיווצר מצב שבו קביעות שתיקבענה על ידי בית דין זה , על יסוד תשתית עובדתית מוגבלת ת הוונה מעשה בית דין בתביעה בבית משפט השלום שם עומדות טענות אלה כאמור בלב התביעה. במיוחד נכון הדבר שעה שמדובר בטענות חמורות אשר נודעת חשיבות רבה לבירורן המעמיק והממצה.

סוף דבר
לאור כל האמור שוכנעתי בכך שאין להידרש במסגרת הליך ההוכחות המתקיים בבית דין זה לכלל הטענות הנוגעות לאופן גיוס התרומות מצדדים שלישיים ומן התובעת וכן להתנהלות הכספית של הנתבעות שאיננה רלבנטית לעילות התביעה כאן.

בהתאם לכך הריני מקבלת את הבקשה למחיקת כל הסעיפים שהתבקשו, למעט סעיף 12 לתצהיר התובעת . בכל ל כך הריני מקבלת גם את הבקשה למחיקתו של סעיף 144 ז' תצהיר התובעת, הכולל בתוכו תביעה לתשלום פיצוי כספי בגין עוגמת נפש שלא יפחת מ-250,000 ₪ . זאת בשים לב לכך שרכיב זה לא כומת בכתב התביעה ומשכך אין להידרש לו.

בנוסף מאותם הטעמים וכן בשים לב לכך שהנספחים מושא הבקשה למחיקת סעיפים הינם פרסומים עיתונאיים - ומשכך ממילא משקלם הראייתי גם לו היו מתקבלים היה אפסי אם בכלל - הרי שיש מקום לקבל את הבקשה להוצאת אותם פרסומים עיתונאיים מתצהיר התובעת.

חשוב להדגיש כי אכן תביעתה של התובעת כוללת בחובה טענות קשות וחמורות כנגד הנתבעות אשר אכן ראויות להתברר לעומקן. טענות אלה אף עתידות להתברר במסגרת התביעה בבית משפט השלום במסגרת התביעה שהגישה התובעת והסעדים הכספיים המשמעותיים להם עתרה באותו הליך.

לאור האמור , הבקשה מתקבלת ב רובה בהתאם למצויין לעיל. על מנת למנוע התדיינויות נוספות יצוין כי החלטה זו חורגת מגדר התצהיר של התובעת והיא מתייחסת אף לעדויות של עדים נוספים, ככל שעדויות אלה נוגעות לסוגיות שפורטו לעיל שאותן לא מצאתי כרלבנטיות לבירור ההליך בנושא הגזל המרמה ואפן גיוס התרומות מן התובעת ומצדדים שלישיים.בהתאם לכך אין להתייחב לסוגיות אלה גם במסגרת תצהירי הנתבעת.
הנתבעת תגיש תצהירים מטעמה עד ליום 2.1.17
המזכירות תקבע מועד להוכחות.
שאלת ההוצאות תידון במסגרת תפסק הידן הסופי.

ניתנה היום, ל' תשרי תשע"ז, (01 נובמבר 2016), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.