הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 19839-10-13

לפני:

השופטת נטע רות
נציג ציבור (מעסיקים) מר אברהם גלאי

התובעת
קפלן אוחיון חיה אליזבט
ע"י ב"כ: עו"ד פבל מורוז
-
הנתבעת
מדינת ישראל
ע"י ב"כ מפרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי)
עו"ד דניאל פסי

פסק דין

בפנינו תביעה למתן צו לאכיפת יחסי העבודה. בנוסף ולחילופין, תביעה לתשלום פיצוי כספי וזאת בהסתמך על הוראות חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במנהל התקין) התשנ"ז – 1997 (להלן - חוק הגנה על עובדים), בסך כולל של 110,115.32 ₪. בנוסף, עתרה התובעת לפיצוי כספי בגין נזק לא ממוני בשל עוגמת נפש נוכח הנסיבות אשר והובילו לטענתה לפיטוריה , לרבות היעדר שימוע (30,000 ₪).

רקע כללי ועדויות הצדדים
השאלה המרכזית שבמחלוקת הינה: האם הסכם העבודה שנערך עם התובעת לתקופה זמנית בחודש דצמבר 2012 ועד לתום חודש יוני 2013, לא הוארך בשל אי סדרים שחשפה התובעת, המתייחסים לממונה הישיר עליה, או שמא ההסכם לא הוארך בשל היעדר משרה פנויה במועד הרלבנטי.
נקדים ונציין כי ביחס למחלוקת זו מקבלים אנו את עמדת הנתבעת, שלפיה אין כל קשר בין העובדה שחוזה העבודה של התובעת לא הוארך לבין הטענות של התובעת בנוגע לאי סדרים שאותם חשפה, לדבריה, במהלך חודש ינואר 2013. על מנת לנמק מסקנה זו נפרט להלן את התשתית העובדתית הרלבנטית ,אשר בחלקה אינה שנויה במחלוקת.

ביום 1.11.11 התובעת התקבלה לעבודה בנתבעת, ברשות האכיפה והגבייה במחוז תל אביב במחלקת מנהליות, לתקופת ניסיון במילוי מקום ועבודתה הוסדרה על פי חוזה מיוחד לתקופה קצובה. התובעת נדרשה להחליף עובדת שיצאה לחופשת לידה בתפקיד הכרוך בקבלת קהל בלשכת הוצאה לפועל בתל אביב במשמרת אחר הצהריים (ר' נספח נת/1 לתצהיר הגב' איבון שמואלי, המשמשת מ-1993 ואילך כאמרכלית ברשות האכיפה והגבייה במחוז תל אביב ; להלן - הגב' שמואלי). בשל קשיי שפה, התובעת נמצאה כלא מתאימה לתפקיד של טיפול בקבלת קהל, ומשכך היא הועברה לתפקיד במשמרת הבוקר הכרוך בהקלדת נתונים והפקת מסמכים.

בסוף שנת 2011, עם תום תקופת החוזה המיוחד, שובצה התובעת שוב לעבודה במשרה זמנית באותו תפקיד. גם הפעם החליפה התובעת עובדת אחרת שיצאה לחופשת לידה (תקן מילוי מקום). העסקת התובעת כממלאת מקום הוארכה, נוכח הא רכת חופשת הלידה של העובדת שאותה החליפה, למשך 3 חודשים נוספים עד ליום 30.4.12. במהלך אותה תקופה נבחנה על ידי הגב' שמואלי אפשרות לאתר עבור התובעת משרה פנויה בלשכה אחרת של ההוצאה לפועל במחוז הדרום או בבתי המשפט, על פי בקשת התובעת , אולם לא נמצאו משרות פנויות.

החל מיום 1.5.12 ועד ליום 31.8.12 הועסקה התובעת בהעסקה המכונה "על חשבון חודשי העסקה" (העסקה שמקורה בתקציב מיוחד מעבר לתקציב המשרות הקיימות במשרד), כאשר בחודש ספטמבר 2012 יצאה עובדת נוספת לחופשת לידה, ובהתאם לכך התאפשרה העסקת התובעת שוב כמחליפה באותו תפקיד. תפקיד שהיה כרוך כאמור בהפקת מסמכים והקלדת נתונים וזאת, למשך תקופה של 26 שבועות.

על פי הוראות התקש"יר לא ניתן להעסיק עובד במילוי מקום לתקופה שמעבר לשנה. משכך, מאחר ובחודש נובמבר 2012 התובעת השלימה שנה של העסקה כממלאת מקום של עובדות שיצאו לחופשת לידה, נעשה ניסיון למצוא עבורה שיבוץ בתפקיד אחר, אשר לא עלה יפה. יחד עם זאת, מאחר ובאותו מועד התפנתה, באופן זמני , משרה שענ יינה קבלת קהל בשעות אחר הצהריים אשר טרם אוישה, הסכימה הנתבעת להאריך את תקופת ההעסקה של התובעת באופן זמני בתפקיד זה. יצוין כי מדובר במשרה שפורסם לגביה מכרז, אשר בעקבותיו אף הוחלט על איושה במועמדת מתאימה אולם מאחר ואותה מועמדת פלונית (אשר נבחרה במכרז; להלן – עובדת פלונית) הועסקה במועדים הרלבנטיים כממלאת מקום בתקופת ניסיון בתפקיד אחר - הרי שנפתחה האפשרות להעסקת התובעת באותה משרה עד לתום תקופת הניסיון של פלונית שזכתה במכרז.

בהתאם לכך, וביום 28.10.12 נחתם עם התובעת חוזה העסקה זמני למשרת "משימה חולפת" עד לתום שנת 2012. ביום 10.12.12 נערך עם התובעת חוזה העסקה זמני נוסף ל "משרה חולפת", לתקופה קצובה, עד ליום 30.6.13. יובהר, כי הצורך בחתימה על שני מסמכים נבע בעיקרו מסיום שנת המס של 2012.

ביום 1.7.13, לאחר שתמה תקופת החוזה האחרון שעליו חתמה התובעת , שובצה בתפקיד שאותו היא מילאה לתקופה זמנית עובדת פלונית שנקלטה אליו כאמור במכרז ואשר הועסקה קודם לכן, כממלאת מקום בתפקיד אחר לתקופת ניסיון (העתק מחוזה העסקתה של עובדת פלונית תוך השחרת פרטיה צורף כנספח נת/4 לתצהירה של הגב' שמואלי).

מהראיות עולה כי לא נערך לתובעת שימוע לקראת תום תקופת העסקתה על פי החוזה המיוחד וכי העסקתה בפעול הסתיימה עם תום תקופת החוזה האחרון ביום 30.6.13.

ביום 11.7.13, דהיינו - פחות משבועיים לאחר מועד תום החוזה, הגישה התובעת לבית הדין "בקשה למתן צו" למניעת פיטוריה. בשל חשיבות הדברים להכרעה נצטט חלק מן האמור בבקשה זו כדלקמן:

"1. אני עבדתי בלשכת ההוצאה לפועל תל אביב (מדור בקשות מנהליות) מיום 1.11.11 בהעסקה של חוזים למשימה חולפת, החוזה האחרון הסתיים ב-30.6.13.
2. אמנם הייתי מועסקת בחוזה, אך לפני סיום עבודתי ציפיתי וחיכיתי לקבל ישיבת שימוע בה אוכל להשמיע את טענותיי כנגד ההחלטה שלא לחדש את החוזה. לכן הופתעתי שנודע לי שתאריך סיום החוזה זה היום האחרון שלי בעבודה.
3. זאת ועוד, יש לי טענות רבות שברצוני להשמיע כנגד הפיטורים. בין היתר, אני יודעת שהסיבה לפיטורים 'משימה חולפת' היא פסולה. עבודה שעשיתי בלשכה זו הייתה עבודה פנימית במחלקה – פקידות וקלדנות ועבודה זו לא חולפת ולא נגמרת אף פעם לא במחלקה ולא בכל רשות האכיפה והגבייה.
4. זאת ועוד לא קיבלתי שום הודעה בכתב על אי הארכת חוזה התעסוקה שלי אלא רק בעל פה ולכן ציפיתי וקיוויתי שבתום החוזה, בכל זאת תהיה אפשרות להאריך אותו.
5. אני תמיד השתדלתי לעבוד באיכות ובנאמנות, במסירות וללא טעויות, לא קיבלתי תלונות על עבודתי לפחות שידוע לי על קיומם.
6. כאשר פניתי בעל פה להנהלת הלשכה (סגנית מהנהלת מחוז ואמרכלות) לבירור סיבות לפיטוריי ואפשרויות להישאר בעבודה קיבלתי הסברים שונים: מצד אחד היה מדובר על צמצומים ומצד שני הוסבר לי שלמקום שלי חוזרת מישהי אחרת שקודם עבדה לפניי. מפני שלא קיבלתי שום הוכחה על דברים שנומקו בעל פה ושתומכים בנכונות של שתי הגרסאות ברצוני לשמוע אותן במהלך שימוע כדין.
7. רשות האכיפה והגבייה – מקום ציבורי גדול עם הרבה עובדים במחלקות שונות, יש מגוון רב של משימות שונות בכל המחלקות ועם רצון זה אכן אפשרי למצוא מקום גם במחלקה אחרת ואף בלשכה אחרת. עובדה גם שהסברתי באמרכלות על זה שאני מסכימה על מקום בלשכה אחרת בדרום הארץ.
8. ברצוני גם להדגיש שאני בת 47 מפרנסת יחידה, ממשפחה חד הורית של 5 נפשות, אם ל-4 עם ילד נכה במשפחה, אנו גרים בשכירות בלי משכורת אין אפשרות אחרת לשרוד גם אם אפנה לביטוח הלאומי.
9. אני יודעת שבזמן האחרון יש נטייה בפסיקה לשמוע טענותיו של עובד לפני המסקנה לפטר אותו. מכיוון שמדובר על גוף ממשלתי האחראי על ביצוע חוק. דווקא מגוף כזה מצפים שכל ההליכים יתנהלו בשמירת חוקים.
10. ...מבקשת באופן בהול ודחוף מבית הדין הנכבד לתת צו מניעה לפיטורים להחזיר אותי מידית לעבודתי עד לבירור כל נסיבות פיטוריי. לאפשר לי שימוע כדין לגבי ההחלטה המוזרה שלא לחדש את חוזה העסקה (וזאת מבלי לפגוע בטענה שאין שום ערך לשימוע בדיעבד כאמור)." (ההדגשות הוספו).

הבקשה כאמור נתמכה בתצהיר התובעת שבו היא שבה וחזרה למעשה על הטענות שהעלתה בבקשה ואישרה אותן בתצהירה. יצוין כי במהלך דיון שהתקיים בבקשה, ביום 24.7.13 , נמחקה הבקשה ללא צו להוצאות על פי הסכמת הצדדים. באותו מועד התובעת יוצגה על ידי עורכת דין מטעם הסיוע המשפטי.

ביום 10.3.13 הגישה התובעת כתב תביעה (ראשון) ובו השיגה שוב על הפסקת עבודתה. במסגרת כתב התביעה האמור טענה התובעת, בין היתר, כי ב מועד שבו נערכה לה " הערכת עובד" לשנת 2012 ( בחודש פברואר 2012) נאמר לה על ידי מנהל המחלקה שבה עבדה כי אין הוא מוכן להאריך את חוזה העבודה שלה מאחר והיא התלוננה עליו בפני הממונים עליו . לדברי התובעת, המנהל כיוון למקרה שהיה ביום 24.1.13 שבו פנתה אליו התובעת בבקשה לאשר לה חצי יום חופש ולאחר שסירב היא פנתה לממונה עליו, הגב' מירב אנטבי, סגנית מנהלת המחוז, אשר אישרה את החופשה. התובעת הוסיפה וטענה בהקשר זה בכתב התביעה הראשון כי:

"מאחר ולא הסכימה [התובעת] עם ההסברים של מנהל המחלקה [לאי אישור חצי יום חופש] ערערה על החלטתו שלא לתת לה חצי יום חופש וביקשה ממנה [מהגב' אנטבי] , כממונה עליו, חופש לחצי יום באותו התאריך וגם קיבלה אישור ממנה [הגב' אנטבי]. התובעת תטען שביום הערכת העובד הוסבר לה על ידי מנהל המחלקה שהיא כביכול גרמה לו להרגיש אי נעימות בשיחה עם הנהלת הלשכה לאחר שהתלוננה עליו. מבחינה מקצועית מנהל המחלקה העריך אותה כעובדת טובה ומקצועית ושהיא עושה המון שעות נוספות '50 שעות' לפי האישור של הרשות... אחרי שנאמר לה בהערכת העובד על ידי מנהל המחלקה שלא בכוונתו להאריך את חוזה העסקה היא חשבה שזה נאמר מתוך כעס על שגילתה לממונה עליו כי אינו נמצא בעבודה..." (ר' סעיפים 17-18 לכתב התביעה מיום 9.10.13).

ביום 11.5.11 הגישה התובעת בקשה לתיקון כתב התביעה ובקשתה התקבלה. במסגרת הבקשה טענה התובעת כי בכתב התביעה המקורי לא נכללו כל הסעדים שבכוונתה לתבוע.

במסגרת כתב התביעה המתוקן ניתן ביטוי בולט יותר לטענות שהעלתה התובעת בכתב התביעה המקורי, אשר לא קיבלו למעשה כל ביטוי בבקשה למתן צו מניעה ביחס לחילופי דברים שהיו בינה לבין הממונה הישיר עליה, מר משיח, במהלך הערכת העובד. בכתב התביעה המתוקן טענה התובעת כי ביום 24.1.13 היא ביקשה להיעדר מעבודתה למשך חצי יום מסיבות אישיות, ולכן פנתה בבקשה מתאימה אל מנהל המחלקה שבה עבדה, מר מנשה משיח (להלן – מר משיח), אשר סירב לבקשתה בטענה כי חסרים עובדים במחלקה. עוד לדבריה, בשעה 12:01 היא פנתה בלית ברירה אל סגנית מנהלת המחוז, הגב' מירב אנטבי, על מנת לקבל את אישורה להיעדר מהעבודה. הגב' אנטבי הפנתה אותה חזרה למר משיח, והמליצה לה להסביר לו את הנסיבות האישיות ולנסות לקבל את אישורו בשנית, כאשר בשעה 12:12 התובעת השיבה לגב' אנטבי כי אין לה אפשרות לפנות למר משיח היות והוא עזב את העבודה כבר בשעה 11:00 ואיננו עונה לטלפון הנייד. התובעת אף כתבה מייל שהופ נה לגב' אנטבי, שבו נאמר כך:

"מנשה [משיח] יצא ב-11:00 ומירי [סגניתו של מר משיח] לא מבטלת החלטותיו שאותן החליט. חוץ מזה הוא לא עונה לי לטלפון הנייד ואין לי יותר אפשרויות. בכל מקרה תודה מירב [אנטבי] על תשובתך המלאה והמשך יום נעים. "
התובעת צירפה תכתובת מייל נוספת שהייתה בינה לבין הגב' אנטבי באותו עניין (ר' נספח ג' לכתב התביעה המתוקן).

לגרסת התובעת בכתב התביעה המתוקן "בעקבות תקרית זו פנה מנשה [משיח] לתובעת והודיע לה כי תסיים את עבודתה בתום תקופת החוזה." עוד נטען כי "תהיותיה של התובעת מדוע אומר זאת, מאחר וזה עתה האריכו לה את תקופת ההסכם נתקבלו בתשובת ו של מנשה [משיח] כי התובעת מא חרת לעבודה באופן קבוע!!" עוד הוסיף מנשה [משיח] כי "הוא מקבל הרבה מאוד תלונות על עבודתה של התובעת, דבר שלא היה ידוע לה לפני השיחה עם מנשה."

התובעת הוסיפה וטענה כי במהלך אותה שיחה מר משיח אמר לה כי הוא "איננו מוכן להחזיק במחלקתו עובדים שמתלוננים עליו לדרגים גבוהים יותר, כאשר כוונתו של מנשה [משיח] היא לדיווח שהעבירה התובעת ביום 24.1.13 על היעדרותו של מנשה [משיח] החל משעה 11:00." התובעת טענה כי רק אז הבינה כי ההיעדר ות של מר משיח באותו יום מהעבודה לא הייתה ידועה "לדרגים הגבוהים" וכי היא סברה לתומה כי מר משיח נוהג לעדכן את הממונים עליו על יציאותיו. לדבריה, היא הבינה כי מר משיח לא עדכן באותו יום את הממונים עליו בנוגע להיעדרות לאחר שהטיח בפניה כי הוא איננו מוכן להחזיק במחלקתו עובדים שמתלוננים עליו.

עוד טענה התובעת כי בהמשך התברר לה כי מר משיח הועמד (בעבר) לדין משמעתי על יציאותיו מהעבודה לפני הזמן ואף הורשע בשל כך; כי היא (התובעת) לא העבירה דיווח על התנהלותו לשום גורם, מאחר והיא חששה להמשך העסקתה. במיוחד על רקע נסיבות יה האישיות. התובעת הוסיפה וטענה כי ביום 4.3.13 נערכה לה "הערכת עובד" לשנת 2013 אשר במסגרתה היא קיבלה ציונים גבוהים אולם חרף זאת במסגרת השיחה לקראת ההערכה, הודיע לה מר משיח כי מתגבשת כוונה לפטר אותה מאחר והיא התלוננה עליו לממונים .

עוד נטען כי נוכח הודעתו של מר משיח החלה התובעת להיערך לשיחת שימוע שבה התכוונה להעלות את הסיבה לשינוי היחס כלפיה אלא ששיחה כאמור לא נערכה.

אין מחלוקת על כך שהתובעת לא סיפרה על האירוע שהיה בינה לבין מר משיח לאיש מעובדי הנתבעת לפני הגשת כתב התביעה והיא אף לא ציינה את הדבר במסגרת הבקשה לצו מניעה או בתצהיר שתמך בבקשה. הדבר הועלה, למעשה, לראשונה במסגרת כתב התביעה מיום 9.10.13 וקיבל הבלטה נוספת בכתב התביעה המתוקן. עוד ייאמר - כי בתצהיר שנערך על ידי מר משיח, אשר שימש כעד מטעם הנתבעת, נכתב בהקשר זה כי התובעת אכן פנתה אליו ביום 24.1.13 בבקשה לצאת מוקדם מהעבודה; כי הוא סירב לקבל את בקשתה בשל מחסור בעובדים; כי למחרת היום נודע לו כי התובעת פנתה לסגנית מנהלת המחוז בלא לעדכן אותו. מר משיח העיד כי הפנייה של התובעת לגורם הממונה עליו נעשתה בלא שהתובעת יידעה את סגניתו כמקובל. בנוסף, אישר מר משיח כי באותו יום הוא יצא מוקדם מהע בודה, אולם לדבריו, יציאתו מוקדם הייתה באישור ואף נתמכה במסמך רפואי. מר משיח הכחיש מכל וכל את טענת התובעת כי בעקבות אותו אירוע הוא הודיע לה על סיום עבודתה בתום תקופת החוזה וכן הסביר כי הוא אף איננו מוסמך למסור הודעה כזו, מאחר והסמכות נתונה למנהלת המחוז בלבד.

גרסתו של מר משיח, שלפיה היעדרותו מהעבודה ביום האירוע הייתה באישור, נתמכה גם בתצהירה של הגב' רונית רוזין, המש משת כמנהלת מחוז תל אביב ברשות באכיפה והגבייה, החל מחודש יולי 2011 ואילך.

בתום ישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 15.11.16, ניתנה החלטה ובה נקבע כי מאחר ועולה כי אחת המחלוקות העיקריות מתייחסת לשאלה האם במועד הרלבנטי לסיום יחסי העבודה היה תקן פנוי במשרה חולפת, הרי שעל המדינה (הנתבעת) להודיע את תוצאות בדיקתה בנציבו ת שירות המדינה בנוגע לשאלה זו ולהגיש על כך מסמך לבית הדין עם העתק לצד שכנגד. התובעת אף התבקשה להודיע את עמדתה ביחס להמשך ההליכים על יסוד אותו מסמך.

ביום 5.1.17 הודיעה הנתבעת כי במועד הרלבנטי לסיום יחסי העבודה בין הצדדים לא היה תקן פנוי למשימה חולפת. בהמשך ובמהלך הסיכומים הובהר כי ההודעה ניתנה לאחר בירור שנעשה על ידי ב"כ הנתבעת עם הגורמים הרלבנטיים, לרבות נציבות שירות המדינה.

הכרעה
נקדים ונציין כי לכשעצמנו לא מצאנו מקום לפקפק בהודעת הנתבעת, שלפיה במועד סיום יחסי העבודה 30.6.13 לא היה תקן פנוי ל"משימה חולפת" שבו ניתן היה לשבץ את התובעת וכי העסקת התובעת לאחר תקופה קצרה יחסית של שנה ו-8 חודשים, שבמהלכה מילאה תפקידים שונים כממלאת מקום זמנית, הסתיימה מטעם זה של היעדר משרה פנויה . בהקשר זה לא מצאנו מקום לפקפק בעדותן של העדות מטעם הנתבעת, אשר התייחסו לעניין זה, הגב' רונית רוזין – מנהלת מחוז תל אביב ברשות האכיפה והגב' איבון שמואלי – אמרכלית ברשות האכיפה.

גם אם נצא מהנחה, שלפיה מר משיח אכן קיים שיחה עם התובעת, אשר במהלכה הוא הודיע לה כי אין בכוונתו להמליץ על חידוש חוזה העבודה שלה, מאחר והיא התלוננה על היעדרותו לממונים עליו - הרי שלא שוכנענו בטענה כי דין ודברים זה נשקל באופן ישיר או עקיף עובר להפסקת העבודה של התובעת , אשר הועסקה כאמור בחוזים זמניים בלבד כמפורט לעיל. זאת, משעה שתקופת העסקתה הכוללת הייתה קצרה יחסית ומשעה שהוכח לבית הדין כי במועד הרלבנטי שבו הסתיים חוזה ההעסקה האחרון, לא היה תקן פנוי שניתן היה להעסיק בו את התובעת. תהא המלצת הממונה הישיר אשר תהא.

ממכלול הראיות עולה כי התובעת מיצתה את משך התקופה המרבית על פי התקש"יר להעסקה כממלאת מקום. כן עולה, כי האפשרות היחידה להמשיך ולהעסיק את התובעת ביחידה הייתה באמצעות איוש זמני של משרה פנויה וכי במקרה זה הייתה משרה אחת כזו, אשר נקלטה אליה עובדת פלונית על פי מכרז. זאת כל עוד שאותה עובדת פלונית המשיכה לאייש תפקיד אחר בנתבעת למשך חצי שנה. פרק זמן שבו הועסקה התובעת בתפקיד זה עד לאיושו באופן קבוע על ידי עובדת פלונית. גרסה זו שבה ועלתה באופן עקבי בעדותן של העדות מטעם הנתבעת. גרסה זו לא נסתרה והיא מתיישבת עם מכלול הנסיבות ועם ההיסטוריה התעסוקתית של התובעת בנתבעת, שהועסקה כאמור, בחוזים זמניים לתקופות קצרות.

בנוסף מקובלת עלינו גם עמדתה של הנתבעת, שלפיה לקראת תום שנת 2012 ועובר לחתימה על הסכם העבודה האחרון - שאמור היה להסתיים ב-30.6.13 - הובהר לתובעת כי מדובר בהסכם העבודה האחרון על רקע הנסיבות שפורטו לעיל. על ההבהרה של מצב דברים זה ניתן ללמוד גם מעדותה של התובעת בחקירתה הנגדית. עדות שבמהלכה היא נשאלה האם נכון שלקראת סוף שנת 2012 מר משיח יידע אותה שהחוזה האחרון למשימה חולפת הינו סופי עד לתאריך 30.6.13 (עמוד 8 לפרוטוקול שורות 13-14) . שאלה שעליה השיבה התובעת כך :
"זה עשתה איבון [שמואלי] . מי שהודיע לי שזה חוזה עד לתאריך 30.6.13 זה איבון. מנשה [משיח] לא דיבר איתי על זה. הוא פעם ראשונה העלה את זה בהארכת חוזה. הוא אמר לי החוזה מסתיים ב-30.6 ואת זה ידעתי. הוא אמר שהוא לא ממליץ עלי יותר לרונית." (ר' עמוד 8 לפרוטוקול שורות 13-18) .

משמע, התובעת הודתה למעשה כי הגב' איבון שמואלי [האמרכלית] הבהירה לה כי החוזה האחרון למשימה חולפת הינו סופי עד לתאריך 30.6.13, וכי לא ניתן יהיה להאריכו עוד. עדות התובעת כאמור אף עולה בקנה אחד עם גרסת הנתבעת אשר הבהירה מדוע לא ניתן היה להאריך את ההסכם מעבר ליום 30.6.13 היות ודובר במשרה אשר עובדת פלונית שנבחרה אליה במכרז אמורה הייתה לאיישה החל מיום 1.7.13.

חיזוק נוסף למסקנתנו בנוגע לסיבות שבעטין לא הוארך חוזה העבודה האחרון של התובעת - מטעמים שאין להם כל קשר לדברים המיוחסים למר משיח - ניתן לדלות אף מהדברים שכתבה התובעת בבקשה למתן צו מניעה. שם, כזכור, התובעת לא אזכרה כלל את הדין ודברים שהיה בינה לבין מר משיח ולא ייחסה את "פיטוריה" הנטענים לדין ודברים זה.

באומרנו כל זאת ערים אנו לקושי שעליו הצביעה התובעת , הנעוץ בעיקרו ב "הערכת העובד" שנערכה ל ה ביום 18.2.13, שבה העריך מר משיח, המנהל הישיר , את תפקודה של התובעת תוך שהוא מציין בחלק המיועד להמלצה לגבי המשך השירות כי ה דבר "בספק". הערכה שבה כתב גם כי התובעת לא מקבלת מרות של מנהל; ביקורתית יתר על המידה; צריכה להבין את מקומה במערכת; "ולישר קו עם דרישות היחידה". יחד עם זאת, הערכת התפקוד הכמותית הייתה גבוהה יחסית כאשר מרבית הציונים של התובעת נעו בין 8 ל-10 (במנעד של 10 דרגות).

אכן, צודקת התובעת בטענתה כי ככל שעבודתה הייתה אמורה להסתי ים בכל מקרה ב-30.6.13 הרי שלא היה טעם למלא את טופס המשוב ולציין כי ההמלצה על המשך ההעסקה מוטלת בספק. עם זאת, גרסת הנתבעת כי מדובר במשוב שמולא בשל אי הבנה של ההנחיות שקיבל מר משיח מהממונים עליו נראית בנסיבות העניין סבירה. מכל מקום, על רקע המכלול לא שוכנענו כי הדברים שנכתבו בטופס ההערכה נשקלו באופן ישיר או עקיף לעניין הפסקת העבודה של התובעת ואי הארכת חוזה העבודה. זאת, נוכח דברינו לעיל, שלפיהם במועד הרלבנטי לא הייתה משרה פנויה להציע לתובעת.

משכך, אף לו היה בית הדין היה מקבל את גרסת התובעת, שלפיה מר משיח הודיע לה במועד הערכת שיחת המשוב כי הוא לא ימליץ על הארכת החוזה על רקע פנייתה לממונה עליו, כמוסבר לעיל, הרי שלא היה בכך כדי להעלות או להוריד. שכן, לאמירה זו לא היה כל קשר לסיום העבודה של התובעת. משכך אף לא מצאנו מקום להכריע בטענה עובדתית זו הנוגעת לדברים המיוחסים למר משיח . מה גם שהתובעת לא פנתה בתלונה בעניין זה לאיש מעובדי הנתבעת ולא קשרה את סיום העסקתה בטענה זו עד לשלב של הגשת כתב התביעה הראשון.

לאור זאת יש לדחות את התביעה לאכיפת יחסי העבודה או להענקת סעד כספי בהסתמך על חוק הגנה על עובדים. שכן מסקנתנו היא שלא היה כל קשר בין הפסקת העבודה של התובעת לבין הדין ודברים שהיה לטענתה בינה לבין הממונה הישיר מר משיח ואף לא הוכח כי הייתה פגיעה כלשהי בתנאי ההעסקה של התובעת בשל דין ודברים זה. זאת מעבר לקשיים המשפטיים הנוגעים להחלת הוראות החוק בנסיבות שבהן התובעת לא העלתה כל טענה בפני שום גורם בנתבעת בקשר להתנהלות המיוחסת למר משיח ומשעה שהטענות בעניין זה מצאו ביטוי לראשונה בכתב התביעה הראשון.

מכאן שנותר לנו להתייחס לטענה הנוספת של התובעת שלפיה היה על הנתבעת לערוך לה שימוע ומשהנתבעת לא עשתה כן - הרי שהיא [התובעת] זכאית לפיצוי עקב ההפרה של חובה זו.

מהראיות עולה כי אכן לתובעת לא נערך שימוע עובר למועד סיום העסקתה, כאשר על פי גרסת הנתבעת אף לא הייתה חובה לקיים שימוע, וזאת כפי שהוסבר בתצהירה של הגב' איבון שמואלי לאמור:

"טענת התובעת באשר לנושא השימוע: כמפורט בתצהירי זה התובעת ידעה שמדובר בחוזה זמני לתקופה קצובה המוגדרת ומתוחמת היטב, כפי שנמסר לה לא אחת, ולא היה כל מקום כי תצפה להארכת החוזה. לפיכך, על פי ייעוץ משפטי שקיבלתי, ידיעתה זו והעובדה שהדברים נאמרו לה מספר פעמים בעל פה ובכתב, מהווה תחליף לשימוע, ובכל מקרה לא היה בקיומו של שימוע כדי לגרום לחידוש ההתקשרות בין הצדדים."

טענה זו אינה מקובלת עלינו. גם אם נצא מהנחה, כפי שקבענו לעיל, כי הוסבר לתובעת שהחוזה האחרון לתקופה קצובה הינו סופי וכי לא ניתן יהיה להאריכו עו ד, הרי שלנוכח נסיבות ההעסקה של התובעת, שנמשכה כשנה ו-8 חודשים, על פי חוזים לתקופות קצובות וקצרות יחסית, שהוארכו על פי בקשות מיוחדות של התובעת ואף בהתחשב בנסיבותיה האישיות – ניתן להבין את הציפיה של התובעת לקיום שיחת שימוע ונפרט:

מקריאת הבקשה למתן צו מניעה זמני שהגישה התובעת, ללא ייצוג משפטי , ניתן להתרשם כי התובעת הייתה למעשה כ מי ש"תועה בדרכי החוזים" שעליהם חתמה מעת לעת, בין שמדובר בחוזים ל"משימה חולפת" ובין שמדובר בחוזים למילוי מקום . ו המונחים וההגבלות שחלו על העסקתה על פי חוזים אלה שמקורם, בין היתר, בהוראות התקש "יר היו זרים לה ואולי אף היו עשויים לעורר שאלות מן הסוג שהעלתה התובעת אשר לא ראתה טעם להפסקת העבודה בחוזה למשימה חולפת, משעה שהעבודה שהיא ביצעה הייתה דרושה באופן קבוע.
נדגיש כי מדובר בעובדת שאיננה ילידת הארץ ואשר במועדים הרלבנטיים, כך לטענת הנתבעת, אף לא שלטה בשפה העברית באופן מלא, ודאי שלא בתוכנם של מסמכים משפטיים שהופקו מעת לעת על פי הוראות התקש"יר אשר כותרותיהם אינן מדבר ות בעד עצמן. כך למשל, התובעת התקשתה כאמור להבין מדוע חוזה ההעסקה האחרון הוגדר כחוזה ל"משימה חולפת" שעה שהיא מילאה תפקיד שיש בו צורך באופן קבוע. בנסיבות אלה ובמיוחד בשים לב לנסיבות האישיות של התובעת - שהיו ידועות היטב לגורמים השונים בנתבעת - נראה כי היה מקום לקיים לתובעת שיחת שימוע . שיחה שבמהלכה ניתן היה להבהיר לה בשפה מובנת מדוע אין ניתן להמשיך ולהעסיק אותה וכן לשמוע את טיעוניה בעניין זה . זאת להבדיל מעצם ציון העובדה כי לא ניתן יהיה להמשיך את חוזה העסקתה מעבר ליום 30.6.13.
מעבר לזאת נציין כי כידוע, מטרת השימוע איננה רק לאפשר לעובד לנסות ולשכנע את המעסיק להמשיך את העסקתו, אלא גם לאפשר לעובד להיפרד ממקום העבודה בצורה מכבדת. הדבר נכון גם ביחס לעובד המועסק בחוזים לתקופות קצובות וקצרות, המתחדשים מעת לעת.

אי לכך סבורים אנו כי היה על הנתבעת לקיים לתובעת שיחת שימוע על אף שהובהר לה, עובר לכריתת החוזה מסוף 2012, כי מדובר ככל הנראה בהסכם העבודה האחרון. משהדבר לא נעשה הרי שיש לראות בכך הפרה של חובת תום הלב המוגברת החלה ביחסי העבודה ובמיוחד שעה שמדובר ברשות מנהלית.

בנסיבות המקרה ולאור אורך תקופת ההעסקה של התובעת, שהינה קצרה יחסית, ותוך שאנו מביאים בחשבון את העובדה שהובהר לתובעת כבר בסוף שנת 2012 כי יכול והעסקתה לא תוארך לאחר 30.6.13 הרי שהפיצוי הראוי הינו בגובה של 7,500 ₪.

בנסיבות העניין מאחר והחלק הארי של התביעה נדחה מחד, ומנגד בשים לב לנסיבות האישיות של התובעת הרי שאין צו להוצאות.

טרם סיום מבקש בית הדין להביע את הערכתו לב"כ שני הצדדים על טיעוניהם המקיפים והמעמיקים בהליך במסגרת סיכומיהם בעל-פה.

סוף דבר
הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בגין אי עריכת שימוע בסך של 7,500 ₪.
הסכום ישולם לתובעת תוך 30 יום ממועד קבלת פסק דין זה אצל הנתבעת.
אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ד תמוז תשע"ז, (08 יולי 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נטע רות, שופטת

מר אברהם גלאי, נציג ציבור מעסיקים