הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 19793-01-17

18 אוגוסט 2019
לפני:
כב' השופטת כרמית פלד
נציג ציבור (עובדים) מר יונה טילמן
נציג ציבור (מעסיקים) מר זאב בירנבוים

התובע:
מר נמרוד חביב ת.ז. XXXXXX859
חליפו של המנוח יעקב (קובי) חביב ז"ל
ע"י ב"כ עו"ד סיגל פעיל ועו"ד זוהר גיפס

-
הנתבעת:
ק. א. ל. - קווי אויר למטען בע"מ ח.פ. 510739774
ע"י ב"כ עו"ד טומי מנור ועו"ד מיכל זוהר נישטיין

החלטה

בפנינו בקשת הנתבעת (להלן גם –החברה) לסילוק התביעה נגדה על הסף מכוח תקנה 45(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב – 1991, מחמת מעשה בית דין ו/או השתק עילה ו/או השתק פלוגתא ו/או חוסר תום לב קיצוני ו/או שימוש לרעה בהליכי משפט. התובע מתנגד נחרצות לבקשה. לאחר שעיינו בבקשה, בתגובה לבקשה, בתשובה לתגובה ובכל יתר המסמכים אשר בתיק, להלן החלטתנו:
הרקע לבקשה
מר יעקב חביב ז"ל (להלן - המנוח או חביב), טייס במקצועו, עבד בנתבעת כאיש צוות אוויר, החל משנת 2005 ועד לפטירתו המצערת ממחלה בשנת 2017. בנו של המנוח, מר נמרוד חביב, משמש כחליפו של המנוח בהליך זה (להלן – הבן).
עיקר עיסוקה של הנתבעת בתחום הטסת מטענים וייצוא חקלאי לחו"ל ויחסי העבודה בה הוסדרו במסגרת חוזים אישיים.
תביעה זו היא חוליה נוספת בשרשרת ארוכה של הליכים משפטיים שהתנהלו בין הצדדים במשך למעלה מעשור. להלן נפרט את עיקרי ההליכים המשפטיים שהתנהלו, מבלי שיש בפירוט האמור כדי למצות את כולם:
בשנת 2008 פוטר חביב מהנתבעת ועקב כך הגיש לבית הדין בקשה למתן סעד המונע את פיטוריו ומבטל אותם (עב' 12406/08, בש"א 5825/08), בטענה כי המניע לפיטוריו נעוץ במעורבותו בניסיון התארגנות אנשי צוות אוויר בנתבעת. בקשתו של חביב התקבלה על ידי בית הדין (כב' השופטת (כתוארה אז) ו. סאמט) וביום 26.2.09 ניתנה החלטה המורה לנתבעת להשיב את חביב לעבודה, תוך שנקבע כי הפיטורים כרוכים בפגיעה בניסיון התארגנות.
בחודש מרץ 2009 נקטה הנתבעת צעדי צמצום ובמסגרתם פיטרה קצינים ראשונים בחברה. הנתבעת פנתה לבית הדין בבקשה לבטל את הצו הזמני (בש"א 3848/08) וביום 14.6.09 אכן קיבל בית הדין (כב' השופטת (כתוארה אז) ו. סאמט) את הבקשה וקבע כי ההחלטה שיצאה תחת ידיו ביום 26.2.09 בטלה והעסקתו של התובע הסתיימה.
על החלטה זו הגיש התובע בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה ולאחר שניתנה רשות ערעור, החליט בית הדין הארצי ביום 24.3.10 לקבל את הערעור (ע"ע 56/10), כך שצו המניעה הזמני אשר מנע את פיטוריו של חביב הושב על כנו ונקבע כי זה יושב לעבודה סדירה בנתבעת עד לסיום ההליך העיקרי.
בהמשך הגיש חביב כתב תביעה מתוקן בו עתר לצו מניעה קבוע כנגד פיטוריו וכן לפיצויים כספיים שונים, שמקורם בטענתו כי הנתבעת פגעה בו על רקע מעורבותו בהתארגנות העובדים בשנת 2008 (להלן – התביעה בהליך הקודם).
בין לבין הגיש חביב מספר בקשות ביזיון כנגד הנתבעת לצורך אכיפת החלטות שונות של בית הדין אשר לטענתו הופרו על ידה.
בין אלו, ניתנה ביום 5.6.13 החלטה בבקשה שהגיש חביב לפי פקודת ביזיון בית משפט (להלן – ההחלטה בבקשת הביזיון). הבקשה נסובה על החלטת הנתבעת מיום 24.1.13, או בסמוך לכך, להמשיך ולקרקע את חביב, אשר קורקע באוקטובר 2012 מסיבה בריאותית ומאז החלים, נמצא כשיר מבחינה בריאותית לחזור לעיסוקו כטייס ועבר בהצלחה את המבחנים הנדרשים. בהחלטתו בבקשת הביזיון קבע בית הדין כי יש מקום להפעיל הליכי ביזיון על מנת לאכוף קיומן של החלטות בית הדין ומשכך הורה לנתבעת לשבץ את חביב לעבודה כטייס בטיסות סדירות בהתאם למתכונת שהייתה קיימת ערב קרקועו.
ביום 30.3.15 ניתן פסק דין בתביעה בהליך הקודם (סגן הנשיאה כתוארו אז, כבוד השופט ש. טננבוים). בפסק הדין נקבע כי פיטוריו של חביב מחודש נובמבר 2008 ומחודש יוני 2009 נעשו על רקע מעורבותו בפעולות ההתארגנות בנתבעת, באופן בלתי כשר ובניגוד להוראות הדין ומשכך הם בטלים (במועד מתן פסק הדין חביב עודנו הועסק בנתבעת). לתובע נפסקו פיצויים בסך כולל של 458,859 ₪, בין היתר, בשל נזק ממוני (פיצוי בגין אובדן הכנסה) ובשל נזק לא ממוני בגין פיטורים שלא כדין ובגין פגיעה בזכות ההתארגנות. בפסק הדין האמור נדחתה בקשת התובע לקבל צו מניעה קבוע כנגד פיטוריו (להלן – פסק הדין האזורי).
על פסק הדין האזורי הגישו שני הצדדים ערעורים לבית הדין הארצי (ע"ע 16328-05-15 וע"ע 24837-05-15) וביום 20.8.17 ניתן פסק דין בערעורים אלה (להלן –פסק הדין הארצי). במסגרת פסק הדין הארצי נדחה ערעור החברה במלואו ואילו ערעורו של חביב נדחה בעיקרו (אולם החברה חוייבה לשלם לו, בנוסף לסכומים שנפסקו במסגרת פסק הדין האזורי, את הסכומים הבאים: 42,374 ₪, שיש להוסיף לפיצוי ששולם בגין אובדן הכנסה, בגין חלק החברה בתגמולים ובקרן השתלמות ו-28,238 ₪, שיש להוסיף לפיצוי בגין אובדן הכנסה, בגין חלק החברה למרכיב הפיצויים.
ביום 9.1.17 הוגשה התביעה בהליך שלפנינו. ביום 25.3.17 נפטר חביב למרבה הצער ממחלה קשה. ביום 2.8.18 ניתנה החלטת בית הדין הנעתרת לבקשת בנו של חביב להמשיך בהליך כחליפו. בשל השינוי האמור הוגש ביום 3.10.18 כתב תביעה מתוקן (להלן – כתב התביעה).
בכתב התביעה עותר התובע לסעדים כספיים בסך 1,249,940 ₪ וכן סעדים הצהרתיים. בכתב התביעה מפורטות הפגיעות הנטענות בחביב ובהן, בין היתר, קרקועו בגין סירובו למחוק את תביעתו (פרק ד'1, בגינו נתבע סעד בסך 260,080 ₪); אפלייתו על ידי מתן בונוס מופחת בגין שנת 2013 (פרק ד'2, בגינו נתבע סעד בסך 1,500 ₪); אפלייתו אל מול כל יתר הקצינים הראשונים במניעת תשלום תוספת שכר חודשית בשיעור 27% (פרק ד'3, בגינו נתבע סעד בסך 234,360 ₪); התעמרות - זימון סרק לשימוע פיקטיבי (פרק ד' 4, בגינו נתבע סעד בסך 50,000 ₪); פגיעה באמצעות מניעת תפקיד בפועל כקברניט שיוט, באופן שמהווה אפליה והתנכלות בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח- 1988 וחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז- 1957 (פרק ד' 5, בגין בגין אפליה פסולה בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה ובניגוד להוראות סעיף 33 י' לחוק הסכמים קיבוציים נתבע סעד בסך 200,000 ₪); פגיעה בקידומו המקצועי, בעצם ההחלטה להפסיק את השתתפותו בקורס קברניטאות ולהתקדם (פרק ד' 6, בגינו נתבע סעד בסך של 504,000 ₪) ופגיעות נוספות שמהוות לפי הטענה התנכלות והתעמרות (פרק ד' 7). בכתב התביעה נטען כי פגיעות אלה נעשו על רקע פעילותו של חביב להתאגדות ולהקמת ועד עובדים בנתבעת, תוך פגיעה בזכות היסוד שלו לעבודה, בהתנהלות חסרת תום לב כלפיו ותוך אפליה אסורה.
הנתבעת הגישה כתב הגנה ולאחר קדם המשפט הגישה בקשה נפרדת למחיקת התביעה על הסף – היא הבקשה שבפנינו כעת. התובע הגיש תגובה (התנגדות) לבקשה ועל זו הוגשה תשובה לתגובה. על רקע האמור נפנה לבחון את הדברים סדרם ולהכריע בבקשה.
תמצית הבקשה
טענתה המרכזית של הנתבעת בבקשה היא כי בכל הנוגע לעילות התביעה בהליך הנוכחי, הרי שאלה כבר הוכרעו במסגרת הליכים קודמים וממושכים אשר התנהלו בין חביב לבין הנתבעת, וממילא כל ההכרעות אושרו במסגרת פסק הדין הארצי, כך שהפכו חלוטות. הסעדים הנתבעים בתביעה הנוכחית נובעים כולם מאותה מסכת עובדתית ומאותה עילה, שעניינה פגיעה נטענת במנוח על רקע מעורבותו בהליכי ההתארגנות. לחביב ניתן יומו באופן שלם ומלא והוא מיצה, משך שנים ארוכות, את זכות הגישה לערכאות. מטעם זה קיים לשיטת הנתבעת מעשה בית דין אשר בעטיו יש לדחות את התובענה על הסף. בנוסף, נטען כי התובע לא ביקש וממילא לא קיבל היתר לפיצול סעדים ולכן בהתאם להוראות הדין אין מקום להתיר המשך ההליכים בתובענה זו.
התובע טוען מנגד כי מדובר בהתנכלות ממושכת ומתמשכת וכי עילות התביעה הנוכחית מתייחסות לאירועים שהתרחשו בתקופה שלאחר הגשת כתב התביעה המתוקן בהליך הקודם ואף לאחר הגשת התצהירים והסיכומים באותו הליך ולפיכך לא נוצר לגביהם מעשה בית דין.
דיון והכרעה
מסגרת נורמטיבית
תקנה 45(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן – התקנות) מאפשרת לבית הדין לדחות תובענה על הסף, בין היתר, מהטעם של "מעשה בית-דין". זאת מאחר וככלל, משניתן פסק דין, מהווה הוא סוף פסוק להתדיינות נוספת בעניין נושא הפסק.
דוקטרינת מעשה בית דין, נשענת על שני אדנים - השתק עילה והשתק פלוגתא (בר"ע (ארצי) 15310-11-12 גדעון גולדפינגר נ' קונספט שיווק מוצרי אופנה (1995) בע"מ (15.01.2013 ).
השתק עילה מתקיים מקום שתביעה נדונה לגופה והוכרעה על ידי בית משפט מוסמך, ושוב אין להיזקק לתביעה נוספת בין אותם בעלי הדין או חליפיהם, אם זו מבוססת על עילה זהה (רע"א 6830/00 ברנוביץ נגד תאומים (1.7.03)).
השתק פלוגתא מתקיים שעה שבשני ההליכים מעוררת הפלוגתא שאלה עובדתית זהה, שההכרעה בה דרושה וחיונית לתוצאת פסק הדין, התקיימה התדיינות ביחס לפלוגתא ולבעל הדין שנגדו מועלית טענת ההשתק ניתן יומו בבית המשפט ביחס לאותה הפלוגתא וההתדיינות הסתיימה בקביעת ממצא פוזיטיבי בפלוגתא (לא די בדחיה מחוסר הוכחה) (דב"ע (ארצי) נה/3-103 עוויסאת מחמוד נגד הוד חפר בע"מ (29.10.96), דב"ע (ארצי) נה/3-13 הנרי אסלנוב נגד עיריית טבריה (26.3.96)).
לצורך בחינת "זהות העילה" המבחן הוא רחב ביותר והשיקול המנחה הוא, שהנתבע לא יוטרד בתביעות שונות בגין אותו מעשה. כאשר "לענין זהות העילות, אין זה הכרחי, שתהיה חפיפה מוחלטת בין כל העניינים העשויים להידון בשתי התובענות. העיקר הוא, כאמור, שבשתיהן עומדת לדיון אותה סוגיה מהותית" (ע"א 9/75 שיך סולימאן מוחמד אל-עוקבי נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד כט(2) 477).
יפים בהקשר זה הדברים שנאמרו בע"ע (ארצי) 16350-11-11 עזבון המנוח איגור איפראימוב ז"ל – ביליק פליקס תעשיות מתכת בע"מ, (25.10.15):
"המבחן לכלל השתק עילה הוא זהות העילה ולא זהות הסעד, גם אם הסעדים הנתבעים בהליך השני שונים, "השתק עילה מקים מחסום דיוני לפני כל תביעה נוספת באותה עילה שמוצתה בפסק הדין קודם, לאחר שהתביעה נדונה לגופה והוכרעה על ידי בית משפט מוסמך, ומונע מבעד הצדדים או חליפיהם לחזור ולתבוע בשל אותה עילה, אפילו אם הם מבקשים להעמיד למחלוקת פלוגתאות שלא הועלו בתובענה הראשונה" [עב"ל (ארצי) 765/07 עווני אבו הדואן נ' המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (4.9.2008)]. כדי לבחון אם קיימת זהות בין עילות התביעה יש לבדוק האם התובע היה יכול לרכז את כל טענותיו הנוגעות למעשה שבגינו הוא תובע בתובענה אחת (גורן, עמ' 176). בעניין זה נפסק כי -
"אמת המבחן לשאלה אם קיימת זהות עילות בין שתי תובענות איננה בבחינה פרטנית של שני כתבי-התביעה זה מול זה, אלא בבחינה רחבה יותר של השאלה אם מדובר בשתי התדיינויות באותו עניין עצמו, ומקום שהתובע היה יכול לרכז את כל העובדות ואת כל הטענות – ואלה שבתובענה החדשה בכלל זה – במסגרת ההתדיינות הראשונה, תיחשבנה שתי התובענות כבעלות עילות זהות ( ע"א 601/88 עיזבון המנוח מיכאל רודה ז"ל נ' שרייבר [פורסם בנבו] [25], בעמ' 450; זלצמן בספרה הנ"ל [34], בעמ' 50; ע"א 8/83 גורדון נ' כפר מונאש – מושב עובדים [פורסם בנבו] [26], בעמ' 801)".
ע"א 1650/00 זיסר נ' משרד הבינוי והשיכון פ"ד נז(5) 166 (2003).
בהתייחס לתביעות נזיקין נפסק כי -
"הכלל, לפיו חובה על התובע לרכז את כל טענותיו הנוגעות למעשה נזיקין אחד בתובענה אחת, מושתת על העיקרון ועל השיקול, שלא מן הדין להטריד את הנתבע בתביעות רבות בשל אותו מעשה (ראה ע"א 167/63, בעמ' 2625). על-פי הכלל האמור, חובתו של התובע לא רק לכלול בתובענתו את כל טענותיו בדבר אופן גרימת הנזק ומידת נזקו, אלא חייב הוא גם לבקש את תיקון תובענתו, אם וכאשר מתברר לו, לאחר הגשת התובענה, כי נזקו רב יותר משיכול היה לצפות לראשונה. אם נמנע התובע מלתבוע מלכתחילה פיצוי עבור מלוא נזקו או מלבקש תיקון תביעתו, כאשר מתגלה נזק נוסף, לא ירשה לו בית המשפט להגיש לאחר מכן תביעה נוספת בשל אותה עילה". ע"א 259/83 אריה חברה לביטוח בע"מ נגד סלקום (ישראל) בע"מ פ"ד לט (4) 141 (1985)."
עם זאת, במקרה של הפרה מתמשכת, אין בהגשת תביעה כדי למנוע מתובע להגיש בעתיד תביעה נוספת בגין נזק שנגרם כתוצאה מהמשך מעשה ההפרה או מהפרות נוספות שאירעו לאחר הגשת התביעה הראשונה (ע"א 830/86 ס.א.ר. חרושת דפנה נ' ס.א.ר. סרט אלכסון בע"מ (6.2.89).
תקנה 26 לתקנות קובעת, בין היתר, כי על תובענה להכיל את מלוא הסעד שהתובע זכאי לו בשל אותה עילה וכי אם לא כלל התובע בתובענה את כל הסעדים להם הוא זכאי בגין אותה עילה יהיה זכאי לתבוע סעדים אלה רק אם קיבל רשות מבית הדין לא יאוחר ממועד הגשת התובענה הנוספת. על תכליתה של תקנה 26 האמורה עמד בית הדין הארצי בבר"ע (ארצי) 485/09 יעקב הרפז נגד אקסלנס צמיחה, ניירות ערך והשקעות בע"מ (18.11.09), עת קבע כי :
"תכליתה של התקנה למנוע בזבוז זמנם של בית הדין, הצדדים והעדים (ראו: דב"ע נו/247-3 כריכית מאירי בע"מ – אברהם בר-אדון, לא פורסם). בהתאם נפסק, כי על התובע לרכז את כלל רכיבי תביעתו בכתב תביעה אחד ( ברע (ארצי) 905/05 אברהם פלקסר – נשיץ ברנדס, לא פורסם, 8.5.2006). עם זאת, מתוקף הוראתה של תקנה 26(ג) לתקנות, רשאי בית הדין להתיר לבעל דין לפצל סעדיו, בהתקיים טעם ענייני המצדיק זאת".
(ור' עוד ע"ע (ארצי) 36984-09-15 יצחק דוידסקו נגד מדינת ישראל (27.3.17)).
מן הכלל אל הפרט
נקדים ונציין כי לאחר ששקלנו את מלוא טענות הצדדים ועיינו בכל המסמכים שהוגשו לתיק וכן עיינו במסמכים שונים מתיק התביעה בהליך הקודם, לרבות פסק הדין האזורי, פסק הדין הארצי וההחלטה בהליך הביזיון, שוכנענו כי יש מקום למחוק מחמת מעשה בית דין שלוש עילות (ובהכרח שלושה סעדים הנובעים מהן) המפורטות במסגרת תובענה זו. יחד עם זאת, מצאנו לנכון להותיר להכרעה במסגרת הליך זה ארבע עילות אחרות. נפרט טעמינו, תוך שנפנה לבחון כל אחת מעילות התביעה בהליך זה.
העילה הנוגעת לקרקועו של חביב בגין סירובו למחוק את התביעה בהליך הקודם (פרק ד'1)
לטעמנו יש מקום לסלק עילת תביעה זו על הסף מחמת מעשה בית דין, באופן שהתובע מושתק מלהעלותה במסגרת הליך זה. נפרט נימוקינו.
ההחלטה בבקשת הביזיון הינה החלטה מפורטת ומנומקת המחזיקה כ- 18 עמודים. החלטה זו ניתנה לאחר שהובאו בפני בית הדין ראיות ונשמעו עדים. ההחלטה נוגעת כל כולה לעילה שעניינה קרקועו של חביב החל מיום 24.1.13 או בסמוך לכך, בגין סירובו למחוק את התביעה. בית הדין דן בהרחבה במכלול העובדות מושא עילה זו, ניתח אותן והכריע הכרעה פוזיטיבית, עובדתית ומשפטית בעילה האמורה, תוך שנקבע בסופה של החלטה כי אכן יש מקום להפעלת הליכי ביזיון על מנת לאכוף קיומן של החלטות שיפוטיות, ובתוך כך הורה לנתבעת לשבץ את חביב לעבודה כטייס בטיסות סדירות, בהתאם למתכונת שהייתה קיימת ערב קרקועו. בית הדין ציין בהחלטה כי הוצאות אותו הליך יילקחו בחשבון בעת מתן פסק הדין בתיק העיקרי.
לטעמנו די בהחלטת בית הדין האזורי בבקשה לביזיון אשר כללה, כאמור, דיון מקיף, ממצה וסדור שנערך לאחר שמיעת ראיות והערכת עדויות, כדי לקבוע כי למנוח ניתן יומו באופן שלם ומלא בכל הנוגע לעילת תביעה זו.
יתרה מכך, בפסק הדין האזורי אכן ניתנה הדעת לנזקיו הנטענים של חביב בגין הקרקוע האמור, לרבות פגיעה בשם הטוב, פגיעה מקצועית ופגיעה במוניטין, ובכלל אלה עצירת ניסיון תעופתי וכן עוגמת נפש. בית הדין פסק לחביב פיצוי בסך 100,000 ₪ בגין נזק לא ממוני תוך שהוא קובע בסעיף 110 לפסק הדין את הדברים הבאים:
"בבואנו לקבוע את גובה הפיצוי שיש לפסוק לתובע שקלנו את העובדות הבאות: מאז תחילת ההתארגנות חלפו כשש שנים וכיום התובע כבן 57 וסיכוייו למצוא עבודה מחוץ לנתבעת קלושים; בהתנהלותה בעניין התובע, בקרקועו פעם אחר פעם ואי שיבוצו לטיסות, גרמה הנתבעת לכך כי במשך שנתיים מיוני 2008 ועד מאי 2010, טס התובע חודשים בודדים בלבד. הדבר מהווה פגיעה במקצועיותו של התובע בקידומו ובניסיונו המעשי ; הפגיעות החוזרות ונשנות בתובע פגעו בשמו הטוב (התובע הוגדר כמי ש"מסוכן בטיחותית") הצריכו אותו לשוב ולפנות לערכאות משפטיות תוך בזבוז זמן ומשאבים ניכרים וגרמו לו לעוגמת נפש.
מדובר איפוא בניסיונות פיטורים שלא כדין ובהתנהלות בחוסר תום לב של הנתבעת תוך ניסיונות חוזרים ונשנים להביא לפיטוריו של התובע, התעלמות מהתחייבויותיה ומהחלטות וצווים שהוצאו על ידי בית הדין ואי קיום של הליכי שימוע כדין.
אנו לוקחים בחשבון גם את הפגיעה בזכות ההתארגנות ובזכות התובע לפיצוי לפי סעיף 33 יא' ל חוק הסכמים קיבוציים התשי"ז – 1957 ( עס"ק 33142-04-13 אלקטרה מוצרי צריכה (1951) בע"מ נ' הסתדרות העובדים הכללית [פורסם בנבו] מיום 10.4.14)..."
בפסק הדין האזורי התייחס בית הדין ברחל בתך הקטנה לעילת התביעה האמורה, תוך שנקבע בסעיפים 125 -126 לפסק הדין, כדלקמן:
"פרק נכבד בסיכומיו מקדיש התובע לפרשת קרקועו בחודש ינואר 2013 עקב אי קבלת הצעת הנתבעת למחיקת התביעה במסגרת הסכם פשרה.
יצוין כי בעקבות קרקועו הגיש התובע בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט לכוף בקנס על המשיבים לכבד את הוראות ההחלטות השיפוטיות הקודמות שניתנו על ידי בית דין זה ובית הדין הארצי ולהורות למשיבים לשבצו לאלתר לטיסות סדירות.
126. ביום 5.6.13 ניתנה החלטתנו המפורטת בבקשה. קבענו כי יש להפעיל את הליכי הביזיון והורנו לנתבעת לשבץ את התובע לעבודה כטייס בטיסות סדירות במתכונת שהייתה קיימת ערב קרקועו.
במסגרת ההחלטה בחנו את כל השיקולים שעמדו בבסיסה של החלטת הנתבעת לקרקע את התובע וביניהם: כשירותו הרפואית, כשירותו המקצועית, חששות בנוגע לפגיעה אפשרית בבטיחות הטיסה על רקע משבר האי אימון שהתגלע בין התובע לנתבעת ובחינת האפשרות כי התובע ימשיך לשמש כקצין ראשון חרף כישלונו בקורס הקברניטאות.
החלטה זו סתמה את הגולל על פרשה זו. אין חולק כי התובע הושב לעבודה סדירה ומאז ועד היום טס בנתבעת באופן רציף וסדיר. לפיכך לא מצאנו מקום לשוב ולדון בסוגיה בשנית."
בערעור שהגיש המנוח על פסק הדין האזורי ועל ההחלטה בבקשת הביזיון עתר המנוח, בין היתר, לשינוי ההחלטה בבקשת הביזיון בכל הנוגע לסוגיית הפיצויים וההוצאות. המנוח טען כי לא נפסק לו מאומה בגין ההתנכלות מושא הביזיון חרף העובדה שבית הדין האזורי ציין בסיפת ההחלטה כי הוצאותיה יילקחו בחשבון במסגרת פסק הדין בהליך העיקרי. נטען כי בפועל בית הדין לא התייחס כמצופה ממנו באופן מובחן ונפרד לכל אחד מנזקיו הנטענים בגין בקשת הביזיון, לרבות ירידת ערכו המקצועי עקב קרקוע ממושך, פגיעה שבשמו הטוב תוך השמצה שהוא מהווה "סיכון בטיחותי" ועוד. בית הדין הארצי דחה את טענת המנוח בעניין זה תוך שקבע בסעיף 59 לפסק דינו כהאי לישנא:
"חביב טען כי בית הדין האזורי התעלם מהליך ביניים שכונה על ידי חביב "בזיון 6". טענת חביב אינה יכולה לעמוד. בית הדין האזורי קיבל החלטה נכונה עת לא המשיך לדון באחד מהליכי הבזיון לאחר שההפרה הנטענת תוקנה מחד גיסא, אך התייחס למכלול התנהלותה של החברה, בעטיה נדרש חביב להגיע "שוב ושוב" לבית הדין בקביעת הפיצוי הלא ממוני שהביא בחשבון את התנהלות החברה, מאידך גיסא."
הנה כי כן, עילת התביעה הנוגעת לקרקועו של חביב בשנת 2013 מוצתה, לאחר שנדונה בהרחבה על ידי בית הדין האזורי בהחלטתו בבקשת הביזיון – החלטה אשר אושרה על ידי בית הדין הארצי בפסק דינו והפכה לחלוטה. בנסיבות אלה ברי כי מתקיים השתק ונוכח מעשה בית דין אין מקום לאפשר לתובע לעלות עילה זו שוב.
ערים אנו לכך שהעילה האמורה לא צוינה בכתב התביעה המתוקן במסגרת ההליך הראשון. איננו מקבלים את טענת התובע בתגובתו לפיה אין מקום לסלק את העילה על הסף מאחר והועלתה רק בשלב הסיכומים בהליך הקודם וכן במסגרת הבקשה לביזיון שטיבה הליך אכיפתי גרידא. אין בכך כדי לשמוט את הקרקע תחת העובדה שהיא נדונה לגופה באריכות והוכרעה בהחלטה חלוטה.
נזכיר בהקשר זה, למעלה מן הדרוש, את דבריו של בית המשפט העליון ברע"א 2695/08 אבי דוכן נגד מדינת ישראל (21.5.08) אשר קבע כי "כל עוד לא הוכרעה התביעה הראשונה, דרך המלך – והיא גם בת השכל הישר - לתבוע נזקים נוספים שנגרמו לאחר הגשתה, היא באמצעות בקשה לתיקון כתב התביעה". אילו רצה חביב יכול היה להגיש בקשה לתיקון כתב תביעה ולהוסיף את העילה האמורה לכתב התביעה בהליך הקודם. לא ניתן לקבל בהקשר זה את טענת התובע לפיה המועד להגשת בקשה מסוג זה היה ב"ישורת האחרונה להליך המשפטי" ומשכך לא היה כביכול מקום להגישה .
למען לא תצא פסיקתנו חסרה נציין כי לא נעלמה מעינינו העובדה שבתובענה הנוכחית נתבעו בגין העילה האמורה מספר סעדים שונים. כך נתבעו סעדים לפיצוי בגין נזק לא ממוני (פגיעה בשם הטוב, פגיעה מקצועית, לרבות פגיעה במוניטין ועצירת ניסיון תעופתי וכן עוגמת נפש) – סעדים אליהם התייחס בית הדין האזורי בהרחבה בפסק דין ועוד נתבע פיצוי ממוני בגין הפסד שעות טיסה נוספות (בסך של 110,080 ₪) אשר לא הובאה בחשבון במסגרת פסק הדין של בית הדין האזורי. אין בכך כדי לשנות את מסקנתנו. כאמור, המבחן המכריע בעניין טענת ההשתק הינו מבחן העילה ולא מבחן הסעד ואף העילה מפורשת פירוש רחב וגמיש. בהקשר זה נפסק בדב"ע (ארצי) שן 2-13 עותמאן נצאר נגד חפציבה חברה לבנין (27.9.90):
"... אם נטענה הטענה, כי התביעה הנדונה חסומה מחמת פסק-דין שניתן במשפט קודם בין אותם צדדים, חייב בית-המשפט להכריע בה, בטענה, על-פי מבחן זהות העילה, להבדיל ממבחן זהות הסעד". (ע"א 248/66, 247[7], בע' 585).
ובמקום אחר; אין נפקא מינה לעניין מעשה בית-דין אם הסעד אותו ביקשה המערערת שם נוסח בצורה שונה במקצת מאשד הסעד אותו היא מבקשת כעת, או אפילו הוא שונה לגמרי. לא זהות הסעד אלא זהות העילה היא העיקר לעניין טענת מעשה בית-דין" (ע"א 692/78, [8], בע' 816; וראה גם:ב ע"א 81/62[9]; וע"א 248/66[7] הנ"ל)."
עוד נציין בהקשר האמור כי המנוח לא קיבל היתר לפיצול סעדים. לא די בסעיף לקוני וגורף בכתב התביעה בהליך הקודם כדי ללמד על מתן היתר לפיצול סעדים. הפסיקה אליה מפנה התובע בתגובתו אינה יכולה להועיל לו. אין הנדון דומה לראיה, שכן בהליך הקודם לא ניתן למנוח היתר מפורש או מכללא לפיצול סעדיו ובהליך זה אף לא הוגשה בקשה בעניין זה.
כך או כך, למנוח ניתן יומו בקשר עם העילה האמורה באופן מלא ושלם. אם וככל שיותר לתובע להתדיין במסגרת תובענה זו בקשר עם עילת התביעה האמורה יפגע הדבר באופן בלתי מידתי בזכויות הנתבעת שכן ייכפה עליה דיון כפול באותו ענין, בניגוד לכלל הבסיסי בדבר סופיות הדיון ובאופן שאינו מתיישב עם יעילות דיונית ועם הגינות דיונית.
העילה שעניינה פגיעה בקידומו המקצועי של חביב, תוך הפסקת קורס הקברניטאות (פרק ד' 6 לתביעה)
סבורים אנו שיש מקום לסלק גם עילת תביעה זו על הסף מחמת מעשה בית דין. נפרט טעמי מסקנתנו.
בפסק הדין האזורי נדונה בהרחבה העילה הנוגעת להחלטת הנתבעת להפסיק את השתתפות המנוח בקורס קברניטאות. בית הדין ייחד לדיון בעילה האמורה כחמישה עמודים תמימים (סעיפים 115 עד 124 לפסק הדין). במסגרת הדיון האמור קבע בית הדין קביעות עובדתיות רבות, תוך הפניה לראיות שונות ולבסוף נקבעו מסקנות בקשר עם הפסקת קורס הקברניטאות של המנוח. בסעיף 120 לפסק הדין נקבע כדלקמן:
"מן האמור ובניגוד לנטען על ידי התובע עולה, כי ההחלטה בדבר סיום תהליך ההכשרה לא "בוצעה במחטף". הייתה התלבטות ממושכת של הגורמים המקצועיים בנתבעת לגבי המשך הקורס של התובע והפוטנציאל שלו לסיימו בהצלחה ולעבור את כל המבחנים. לתובע ניתנו הזדמנויות רבות לשפר את ביצועיו. התובע טס מעל 300 שעות פי שנים מהמקובל (ראה עדות מר חטיבה עמ' 207 ש' 6), ורק משהגיעו למסקנה כי אין שיפור בביצועיו התקבלה החלטה על ידי פורום המדריכים לסיים את הקורס. מר אופיר העיד במסגרת תצהירו כי בחודש יולי 2012 פנו אליו נציגים מטעם רת"א בשאילתא מדוע לא מפסיקים את הליך ההכשרה של התובע לאחר שנכשל במבחן הסימולאטור כמתחייב מהנהלים. כך שאם הנתבעת ביקשה ל"הפטר" מהתובע הרי שניתנה לה ההזדמנות לכך בגיבוי מלא של רת"א. (העתק סיכום דיון בנושא חריגה מתוכנית הדרכה מיום 15.7.12 , צורפה כנספח 2 לתצהירו של מר אופיר)".
ובסיכום הפרק הדן בעילת התביעה האמורה מצוין בפסק הדין (בסעיף 14 לו):
"מן האמור עולה כי הנתבעת מתוך מחווה של רצון טוב, אפשרה לתובע להשתתף בקורס קברניטאות, על אף שלא הושג הסכם פשרה עם התובע. הנתבעת אף הוכיחה כי ניתנו לתובע הזדמנויות רבות, מעבר למחויב ממנה ורק לאחר שהיה ברור לפורום המקצועי כי התובע לא יוכל לסיים את הקורס בהצלחה, הוחלט על סיומו. התובע לא הוכיח אחרת וודאי שלא הוכח כי ההחלטה על סיום הקורס התקבלה משיקולים לא עניינים ועל רקע תביעתו את הנתבעת".
בפסק הדין ניתנה התייחסות נרחבת לעילה הנוגעת לקורס הקברניטאות, נקבעו ממצאים פוזיטיביים בהקשר זה, לאחר דיון מעמיק ושמיעת ראיות, נדחו טענות המנוח בסוגיה. לטעמנו מוצתה עילת התביעה ואין מקום להתיר דיון נוסף בסוגיה זו, מחמת מעשה בית דין מובהק.
אם לא די בכך, הרי שגם בית הדין הארצי נדרש לסוגיה זו וקבע בזו הלשון (סעיף 60 לפסק דינו):
"קורס קברניטאות – במהלך ההתדיינות המשפטית הועברה הבעלות בחברה. לאחר העברת הבעלות ובעיצומם של ההליכים בתיק העיקרי, החל התובע בקורס לקבלת דרגת קברניט, אשר הסתיים כעבור כשמונה חודשים, כיוון שפורום המדריכים בקורס סבר, כעמדת החברה, כי אין צפי שחביב ישיג את הרמה הנדרשת מקברניט. לגישת חביב, סיום תהליך ההכשרה בוצע במחטף, לאחר שחביב סרב לוותר על תביעתו כנגד החברה וכחלק מהתנכלות החברה לחביב על רקע ההתארגנות. בית הדין האזורי בחן בהרחבה רבה את העדויות ומכלול הראיות בסוגיה ואימץ את עמדת החברה במלואה. אף בסוגיה זו קביעותיו של בית הדין מעוגנות היטב בחומר הראיות ולא מצאנו לנכון להתערב בהן."
מעת שנפסקו הדברים האמורים על ידי בית הדין הארצי הרי שהקביעה בכל הנוגע לעילת התביעה שעניינה קורס הקברניטאות הפכה חלוטה.
דומה שהדברים מדברים בעד עצמם ומדובר לדידנו במקרה מובהק של מעשה בית דין, אשר אינו מאפשר דיון נוסף בסוגיה.
העובדה שיציאת המנוח לקורס הקברניטים נעשתה לאחר המועד בו החל ההליך בבית הדין האזורי כך שהעילה אינם מופיעה בכתב התביעה המתוקן שהוגש בהליך הקודם, אינה מעלה ואינה מורידה. העילה נדונה בהרחבה, לאחר שמיעת ראיות, הוכרעה לגופה בהכרעה פוזיטיבית אשר אף אושרה בבית הדין הארצי. על כן, גם אם מסיבה כלשהי הורחבה החזית (ביוזמת המנוח אשר הביא בפני בית הדין את המסכת העובדתית) אין בכך כדי לשמוט את הקרקע תחת הדיון המעמיק בסוגיה, אשר יוצר בהכרח מעשה בית דין. משנערך דיון ממצה בסוגיה וזו הוכרעה לגופה אין הצדקה להטריד פעם נוספת את הנתבעת בבירור אותה מחלוקת. דיון נוסף בעילה זו לא יתיישב עם כללים בסיסיים של הגינות דיונית.
משכך אנו קובעים כי עילת התביעה שעניינה פגיעה בקידום המקצועי של חביב (פרק ד' 6) מסולקת בשל מעשה בית דין.
העילה שעניינה אפליית חביב ופגיעה בו, בחוסר תום לב, על רקע פעולותיו בהתארגנות עובדי הנתבעת, בניגוד לחוק שיוון הזדמנויות לעבודה ובניגוד להוראות סעיף 33 י' לחוק הסכמים קיבוציים
עילה זו הינה העילה המרכזית בהליכים הקודמים. במסגרת ההליך הקודם דן בית הדין האזורי בהרחבה בעילה האמורה ואף פסק בקשר אליה כי פיטוריו של חביב מחודש נובמבר 2008 ומחודש יוני 2009, נעשו על רקע מעורבותו בפעולות ההתארגנות בנתבעת בניגוד להוראות הדין. מטעם זה קבע בית הדין האזורי כי פיטורי המנוח בטלים ובנוסף נפסקו לו פיצויים בגין העילה האמורה.
בית הדין הארצי אישר בפסק דינו את קביעת בית הדין האזורי תוך שקבע כי:
"החברה כשלה, אפוא, בנסיונה בתיק העיקרי מלהרים את נטל ההוכחה ולשכנע כי בבסיס פיטוריו הכפולים של חביב, עמדו שיקולים כלכליים גרידא ללא כל קשר למעורבות חביב בהתארגנות ולמערכת היחסים העכורה בעקבותיה. החברה אף כשלה בנסיונה לשכנע, בהליך הערעור שבפנינו, כי פיטורי חביב ברבעון השני של שנת 2009, להבדיל מהפיטורים שקדמו להם, הם פיטורי צמצום. העולה מן המקובץ הוא, אם כן, כי אין להתערב במסקנה המבוססת היטב של פסק הדין בתיק העיקרי, לפיה גם פיטורי 2009 נובעים ממעורבותו של חביב בהתארגנות העובדים ומהווים הפרה של הוראות סעיף 33י. (א) ל חוק הסכמים קיבוציים."
נוכח רוחב היריעה והדיון המעמיק בעילה שעניינה אפליית חביב ופגיעה בו, בחוסר תום לב, על רקע פעולותיו בהתארגנות עובדי הנתבעת, בניגוד לחוק שיוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988 ובניגוד להוראות סעיף 33 י' לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז - 1957 סבורים אנו כי מדובר במקרה מובהק שבו יש מקום למחוק את הדיון בעילה מחמת מעשה בית דין. הדברים מדברים בעד עצמם ודומה שאין צורך להכביר במילים בקשר עם העילה האמורה.
לא מצאנו בכתב התביעה בהליך זה מרכיבים מהותיים שלא נדונו בפסק הדין האזורי (למעט העילות שיפורטו להלן, אשר ביחס אליהן נידחית הבקשה לסילוק על הסף), חרף האמור ולהשלמת התמונה בלבד נזכיר את ההלכה הפסוקה בעניין זה כפי שנקבעה על ידי בית המשפט העליון בע"א 8/83  דן גורדון נ' כפר מונאש - מושב עובדים (13.2.85):
"מבחן זהות העילה לעניין טענת מעשה-בית-דין רחב הוא, והעיקרון של מעשה-בית-דין יחול, גם אם שתי התביעות מבוססות על עילה שהיא רק זהה ביסודה, אפילו בתביעה המאוחרת יותר נכללים פרטים ומרכיבים, שלא פורטו בתביעה הקודמת. אין לדקדק במרכיבים משניים, ויש לראות את העיקר - את התשתית הבסיסית של העילה."
(ר' גם דב"ע (ארצי) נד/3-227 דורית מרגי נגד אוניברסיטת בן גוריון (10.5.95) וכן השופט לובוצקי, סדר הדין במשפט העבודה, מהדורה 2016, פרק 5 עמ' 7)
מהטעמים המפורטים לעיל מצאנו מקום לסלק על הסף את עילת התביעה שעניינה אפליית חביב ופגיעה בו, בחוסר תום לב, על רקע פעולותיו בהתארגנות עובדי הנתבעת, בניגוד לחוק שיוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח -1998 ובניגוד להוראות סעיף 33 י' לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז - 1957. זאת למעט העילה שעניינה פגיעה באמצעות מניעת תפקוד בפועל כקברניט שיוט – עילה חדשה אשר נוצרה לאחר מתן פסק הדין האזורי ואשר נטען כי מהווה ביטוי נוסף להתנכלות מתמשכת ולהתעמרות ממושכת במנוח.
לאחר שבחנו את כתב התביעה הגענו לכלל מסקנה כי כתב התביעה מגולל ארבע עילות תביעה, אשר אין מקום לסלקן על הסף ויש לאפשר לתובע לנהל תביעתו ביחס לעילות אלה. להלן נפרט את העילות כסדרן.
עילת התביעה שעניינה אפליית חביב אל מול כל יתר הקצינים במניעת תשלום תוספת שכר חודשית בשיעור 27% (פרק ד' 3 לתביעה)
לטענת התובע הנתבעת הפלתה את חביב בכל הנוגע לתוספת שכר בשיעור 27% אשר ניתנה לכלל הקצינים הראשונים מלבד חביב – תוספת אשר ניתנה החל מחודש יוני 2014.
עיון בפסק הדין של בית הדין האזורי מעלה כי עילה זו לא נדונה בהליך הקודם. הנתבעת אף לא הפנתה להחלטה אחרת אשר דנה בעילה האמורה.
בנסיבות אלה הרי שלא ניתן למנוח יומו בערכאות השיפוטיות בכל הנוגע לעילה האמורה ולכן לא מוצתה זכותו של התובע בנושא זה – זכות נטענת אשר נולדה לאחר שנפתחו ההליכים המשפטיים בהליך הקודם וטרם נערך בה דיון משפטי.
עילת התביעה שעניינה אפליית חביב על ידי מתן בונוס מופחת בשנת 2013 (פרק ד'2 לכתב התביעה)
גם ביחס לעילת התביעה שעניינה מתן בונוס מופחת בשנת 2013 לא הוכח כי התנהל דיון במסגרת ההליך הקודם. מדובר בזכות נטענת אשר נולדה לאחר שנפתחו ההליכים המשפטיים. עיון בפסק הדין האיזורי וכן בפסק הדין הארצי מעלה כי נערך במסגרת ההליך הקודם דיון בבונוס (אשר גם נפסק לזכותו של חביב), אולם מדובר בבונוס ששולם בשנת 2010 אשר חולק בגין שנים קודמות. משכך לא התקיים דיון בעילה זו והיא לא מוצתה.
ערים אנו לכך שלכאורה יכול היה המנוח לבקש לתקן את כתב התביעה בשתי העילות האמורות ולהוסיף לתביעתו את העילה הנוגעת לתוספת שכר חודשית ולבונוס בגין שנת 2013, שכן ההליך הקודם הסתיים עם מתן פסק הדין ביום 30.3.15. לא מצאנו לסלק עילות אלה על הסף בנימוק זה שכן אין בידינו מידע בנוגע למועדים המדוייקים בהם הובאו לידיעת המנוח העובדות המקימות את העילות האמורות. בנוסף, לא צויין באיזה מועד בדיוק הסתיימו דיוני ההוכחות בתיק העיקרי שנוהל במסגרת ההליך הקודם.
מאחר והעילות האמורות לא מוצו עד תום ובשים לב לעובדות החסרות בהקשר זה סבורים אנו שידה של זכות הגישה לערכאות על העליונה ויש להעדיף את זכות העמידה, שהינה זכות חוקתית המגלמת ערכי צדק, על פני הערך של סופיות הדיון, חשוב ככל שיהיה. מטעם זה מצאנו מקום לפרש בפרשנות מצמצמת את טענת ההשתק ככל שהיא מתייחסת לעילות האמורות.
עילת התביעה שעניינה התעמרות נוספת בחביב בעצם זימון סרק לשימוע פיקטיבי (פרק ד' 4)
לטענת התובע החברה התעמרה בחביב והתנכלה לו עת זומן לשימוע בגין אירוע שכונה "תקרית נתב"ג". האירוע אירע בחודש יולי 2015, לאחר המועד שבו ניתן פסק הדין של בית הדין האיזורי. משכך ברי לא יכול היה המנוח לתבוע בגין עילה זו במסגרת ההליך הקודם. מטעם זה כשלעצמו ומאחר והנושא לא נדון בערכאות אין מקום לסלק עילה זו על הסף.
עילת התביעה שעניינה פגיעה בחביב באמצעות מניעת תפקוד בפועל כקברניט שיוט (פרק ד' 5)
לטענת התובע בחודש אוגוסט 2015 הוסמך חביב לשמש כקברניט שיוט, תפקיד בעל אחריות וסמכויות רחבות יותר מאשר סמכויותיו של קצין ראשון רגיל. נטען כי בפועל, מתוך מטרה להתנכל לו, הנתבעת מנעה מחביב לשמש קברניט שיוט ולא שיבצה אותו לטיסות ככזה חרף כשירותו, באופן שמנע ממנו קידום מקצועי, מוניטין ואת הזכות שהיתה לו לממש עצמו כעובד. בכתב התביעה צויין כי "אין מדובר אך בפגיעה בחביב באמצעות מניעת תוספת התשלום המשתלמת לקברניטי שיוט, כמפורט וכנתבע לעיל, אלא מדובר בפגיעה נוספת ונפרדת". עוד מצויין בכתב התביעה ההתנהלות מהווה אפליה אסורה והתנכלות לחביב בניגוד לחוק שיוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988 וחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז -1957 באופן שמקנה פיצוי.
מהטעם שמדובר בעילת תביעה חדשה שנולדה רק לאחר סיום ההליך הקודם בבית הדין האיזורי מצאנו מקום להתיר לתובע להמשיך לנהל את התביעה בעילה זו.
סוף דבר
הבקשה לסילוק על הסף מתקבלת בחלקה.
מסולקות על הסף מחמת מעשה בית דין עילות התביעה הבאות: העילה הנוגעת לקרקועו של חביב בחודש ינואר 2013, העילה הנוגעת לפגיעה בקידומו המקצועי של חביב תוך מניעת השלמת קורס קברניטאות והעילה הנוגעת לאפליה ופגיעה על רקע פעולות בהתארגנות העובדים בניגוד לחוק שיוון הזדמנויות בעבודה ובניגוד להוראות סעיף 33 י' לחוק הסכמים קיבוציים (למעט העילה שעניינה מניעת תפקוד בפועל כקברניט שיוט). כפועל יוצא מקביעה זו נמחקים גם הסעדים הנובעים מאותן עילות.
למען הסדר הטוב התובע יגיש בתוך 30 ימים כתב תביעה מתוקן, אשר לא יכלול את העילות והסעדים האמורים.
בכתב התביעה המתוקן בהליך דנן לא נתבע סעד נפרד של פיצוי עבור נזק לא ממוני בגין העילה שעניינה מניעת תפקוד בפועל כקברניט שיוט. הסעד הקיים בסך 200,000 ₪ מתייחס לכלל הפעולות הנטענות הנוגעות לאפליה ופגיעה בחביב על רקע פעילותו בהתארגנות, בניגוד לחוק שיוויון הזדמנויות בעבודה ובניגוד להוראות סעיף 33 י' לחוק הסכמים קיבוציים – עילה אותה מצאנו למחוק על הסף, למעט ככל שהיא מתייחסת לטענה בדבר מניעת תפקוד בפועל כקברניט שיוט. על כן, רשאי התובע לתבוע בכתב התביעה המתוקן, בהתאם להחלטה זו, סעד שעניינו פיצוי על נזק לא ממוני נפרד בגין אותה עילה ולכמתו בהתאם (באשר לסעד שעניינו פיצוי ממוני בגין עילה זו הרי שזה כרוך ונכלל בפיצוי שנתבע בגין העילה שעניינה אפלייה תוך מניעת תשלום תוספת שכר חודשית בשיעור 27%).
הנתבעת תגיש כתב הגנה מתוקן בתוך 30 ימים ממועד הגשת כתב התביעה המתוקן.
הצדדים יסיימו הליכים מקדמיים, לרבות גילוי ועיון במלוא המסמכים, בתוך 14 ימים ממועד הגשת כתב ההגנה המתוקן.
בתוך 30 ימים ממועד הגשת כתב ההגנה המתוקן יגישו הצדדים הודעה במסגרתה יפרטו האם נותרו להם בקשות מקדמיות נוספות וכן יפרטו את מספר העדים שבכוונת כל צד להעיד.
התיק ייקבע להוכחות, כמקובל, לאחר שבית הדין יכריע בכל הבקשות המקדמיות (אם וככל שעוד תהיינה).
מאחר והבקשה התקבלה בחלקה התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך 3,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים ממועד המצאת ההחלטה .
נוכח המועד בו נפתח התיק, הפגרה תבוא במנין הימים.
התיק יובא לעיון ביום 30.11.19.

ניתנה היום, י"ז אב תשע"ט, (18 אוגוסט 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

נציג ציבור (מעסיקים)
מר זאב בירנבוים

כרמית פלד, שופטת
אב"ד

נציג ציבור (עובדים)
מר יונה טילמן