הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 18842-05-17

21 מאי 2019
לפני:
כב' הרשמת סימה קרמר

המשיב:
פאנוס טספו

-
המבקשת:
דניה סיבוס בע"מ

החלטה

לפניי בקשה לחייב את המשיב, בעל דרכון אריתריאה, בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה של המבקשת, הנתבעת 13 היא דניה סיבוס בע"מ (להלן: "המבקשת"), אשר נגרמו לה בגין תביעת המשיב אותה הגיש נגדה ונגד 13 נתבעים נוספים.
לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה, בתשובה ובכל יתר המסמכים שבתיק בית הדין הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להתקבל מן הטעמים שיפורטו להלן.
נקודת המוצא בבואנו לדון בבקשה להפקדת ערובה הינה הוראת תקנה 116 א לתקנות בית הדין לעבודה ( סדרי דין), התשנ"ב–1991 (להלן: "התקנות") וכך היא קובעת:
"(א) שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.
(ב) היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט-1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו.
(ג) הורה שופט בית הדין או הרשם על הפקדת ערובה ולא הופקדה ערובה בתוך המועד שנקבע, תימחק התובענה, זולת אם הורשה התובע להפסיקה."

הנה כי כן, ככל שמדובר בתובע אשר אינו תושב ישראל או אחת המדינות שאמנת האג חלה עליהן, הכלל הוא חיוב התובע בהפקדת ערובה אלא אם כן הראה ראשית ראיה להוכחת תביעתו או הוכיח יכולת פירעון במקרה שיפסקו נגדו הוצאות או שמתקיימים טעמים מיוחדים המצדיקים לפטור אותו מהפקדת ערובה.
יודגש, כי אין די בהצגת ראשית ראיה לקיומם של יחסי עובד-מעביד כעולה מדברי ההסבר לתיקון לתקנות, כי:
"על מנת להיפטר מהפקדת ערובה, על התובע להביא "ראשית ראייה" להוכחת התביעה, וזאת באמצעות אסמכתאות המוכיחות את התביעה, בין היתר אודות קיומם של יחסי עבודה בין התובע לתובע בתקופה המנויה בכתב התביעה ובנוסף לכך שיש יסוד לכך שהנתבע לא שילם את שכרו של התובע כפי שהתחייב, או לא קיים חבות אחרת שלו" [ההדגשה אינה במקור, ס.ק.].
במילים אחרות, על תובע להראות ראשית ראיה לקיומו של החוב הנטען, זאת מעבר לקיומם של יחסי עובד-מעביד.
במקרה דנן, בו אין חולק כי המבקשת לא העסיקה את התובע והמבקשת ציינה בתצהיר ערוך כדין כי אינה מכירה את התובע , לא מצאתי כי התובע הניח "ראשית ראיה" לגבי תביעתו כנגד המבקשת כפי שנדרש לפי התקנות. כדי להשתחרר מהחובה להפקיד ערובה על התובע היה להראות אסמכתה כלשהי המבססת חובתה הנטענת של המבקשת לשלם לו סכומים כלשהם בשל עבודה אשר לכאורה ביצע. בנוסף לכך, היה על התובע להראות שהמבקשת לא שילמה את הסכומים אשר צוינו בכתב התביעה. כתב טענות אינו ראשית ראיה, ולתביעתו לא צורפה ראשית ראיה כנגד המבקשת כאמור.
התובע צירף לתצהיר עדותו הראשית מיום 1.5.18 רשימה של ערים בהן טוען כי עבד אולם בולט כי מלבד הטענה כי עבד בעיר יבנה בפרויקט של הנתבעת 14, פרטים אלה לא צוינו בגוף תצהירו. לא למותר לציין, כי מחקירתו הנגדית במהלך עדותו המוקדמת מיום 25.3.19 עולה ספק לכאורה בדבר אמינותו של מסמך זה, מקורו ואמיתות תוכנו.
מנגד המבקשת טענה בכתב הגנתה, כי לא הייתה לה כל התקשרות מסחרית עם שאר הנתבעים בתיק מלבד הנתבעת 15 היא "נופר ולינוי ניהול ייזום והשקעות בע"מ" (להלן: "נופר ולינוי"). המבקשת צירפה את הסכמיה מהתקופה הרלבנטית – כ – 600 עמודים - ולכאורה לא עולה בהם פרויקט עם הנתבעת 14 ואף לא פרויקט ביבנה . במילים אחרות, התובע לא הביא אף לא ראשית ראיה בדבר הקשר שלו עם נופר לינוי, כאשר המבקשת הביאה ראיות לביסוס טענתה כי הייתה בק שר עם נופר ולינוי בלבד.
זאת ועוד, לתצהיר עדותו הראשית התובע צירף 26 תלושי שכר אשר אף לא אחד מהם נושא את שמה של נופר ולינוי כאשר המבקשת כאמור הצהירה בתצהיר ערוך כדין, כי נעזרה בשירותיה בלבד בתקופה הרלבנטית. כך, אף אם התובע היה קושר בין המבקשת לנופר ולינוי, דבר הדרוש כתנאי ראשוני לצורך ביסוסה של חבות כלשהי מצידה של המבקשת, ממילא לא הביא התובע כל ראיה לחבותה של המבקשת בסכומים הנתבעים בכתב התביעה. לא זו אף זו, אם כשיטת התובע הוא אכן עבד במשך 39 חודשים, הרי שתלושים אלה מלכתחילה משמיטים את הבסיס תחת כל חבות של המבקשת בגין כשני שליש מתקופת תביעתו.
כאן המקום להדגיש, כי האמור לעיל נשען על המסמכים המצויים בתיק בשלב זה ועל כן מדובר בקביעות לכאורי ות בלבד .
לצורך טענה נגד הטלת ערובה, אין די בהעלאת טענה בכתב התביעה כדי להרים את הנטל המוטל על תובע, בפרט כאשר אין מדובר במעסיק ישיר, ומשלא הובאו ראיות לכאורה להוכחת התביעה נגד המבקשת, לא מצאתי כי יש בכתב התביעה יסוד ולו לכאורה לכך שעליה לשלם לתובע סכומים כלשהם, לא כל שכן אלה הנקובים בו.
לפיכך, הבקשה מתקבלת.
אשר לסכום הערובה: באיזון שבין זכות הגישה לערכאות, בפרט בעת הגשת תביעה למימוש זכויות סוציאליות מכוח חקיקת המגן לבין זכותם של נתבעים שלא להיגרר להליכי סרק שאף יקשה עליהם להיפרע את הוצאותיהם בגינם, בהתחשב בגובה התביעה ובהתאם לשיעורים המקובלים בפסיקת בתי הדין לעבודה, תופקד בקופת בית הדין ערובה בסך כולל של 2,500 ₪, בתוך 30 ימים ממועד המצאת החלטה זו.
לא תופקד הערובה במועד – תימחק התביעה ללא התראה נוספת.
לאור חיוב התובעת בהפקדת ערובה, ועל מנת להימנע מהכבדה יתירה, אינני עושה צו להוצאות בגין בקשה זו, והן תילקחנה בחשבון עם סיום ההליך.

ניתנה היום, ט"ז אייר תשע"ט, (21 מאי 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.