הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 17987-12-16

14 מרץ 2019

לפני:

כב' השופטת מיכל נעים דיבנר
נציגת ציבור (עובדים) – גב' סיגל רונן כץ
נציג ציבור (מעסיקים) – מר עמוס הראלי

התובעת
צרפתי ענבל, ת"ז XXXXXX833
ע"י ב"כ עו"ד תומר גלילי
-
הנתבעים

  1. אמיר גידרי, ת"ז XXXXX901
  2. אורלי ארזי (גידרי), ת"ז XXXXXX789

פסק דין
בין התובעת לבין הנתבעים נחתם חוזה העבודה (נספח א' לתצהיר התובעת, להלן- החוזה) אשר לפיו הייתה אמורה התובעת לעבוד כסייעת בגן פשוש המנוהל על ידי הנתבעים, במהלך שנת הלימודים 2016-2017, אלא שכבר ביום הראשון לשנת הלימודים עלו יחסיהם על שרטון. בתביעתה זו עתרה התובעת לחייב את הנתבעים בתשלום פיצויים, ממוניים ושאינם ממוניים , בשל הפרת החוזה עמה.
ההליך שהתקיים בפנינו ועיקר טענות הצדדים
לאחר קדם המשפט וקביעת התיק לדיון הוכחות, הגישו הצדדים תצהירי עדות ראשית מטעמם. בדיון הוכחות שהתקיים ביום 24.6.18 העידו התובעת מחד גיסא והנתבעים מאידך גיסא. הוריה של התובעת, דגנית ועובדיה צרפתי, הגישו תצהירי עדות ראשית מטעם התביעה, אך בפתח דיון ההוכחות הודיעו הנתבעים שאינם מבקשים לחקור אותם.
הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב ואלו עיקריהן –
לטענת התובעת, היא חוותה העסקה טראומטית בגן ילדים קודם בו עבדה ולפיכך הבהירה כבר מראשית עבודתה אצל הנתבעים, שהיא מבקשת להיות סייעת בצוות יציב וקבוע ולא להוות סייעת מחליפה בהתאם לצורך, באחד משני הגנים של הנתבעים. רק כאשר בקשתה זו נענתה על ידי הנתבע 1, חדלה מחיפוש עבודה והתחייבה לעבוד אצל הנתבעים.
בניגוד למצג שהוצג בפניה ולחוזה שנחתם עמה , אשר קובע מפורשות שתפקידה יהיה סייעת אחראית בגן פשוש, כבר בישיבת הצוות הראשונה הובהר לתובעת שהיא תשמש סייעת מחליפה ותעבוד לסירוגין בשתי כיתות הגן. התובעת ביקשה מהנתבע לעמוד בהתחייבותו כלפיה, אך הוא דחה בקשתה והודיע לה על הפסקת עבודתה, ללא שימוע וללא בירור כלשהו בטרם קיבל את ההחלטה.
יש לדחות את טענת הנתבעים כי התובעת היא זו שלמעשה עזבה את עבודתה, שכן התובעת רק ביקשה להיצמד להוראות חוזה העסקתה, אך לא העמידה אולטימטום, שאם לא יעשה כן תעזוב ואילו הנתבע היה זה שהודיע לתובעת, באמצעות שיחת טלפון ומסרון, שנוכח דרישתה עבודתה תופסק.
התובעת מצאה עצמה ללא עבודה, לאחר שכבר החלה שנת הלימודים ונאלצה לשנות את כתובת מגוריה על מנת למצוא מקום עבודה חלופי ולפתוח תכנית חסכון על מנת להתפרנס עד אז.
הורי התובעת לא נחקרו על תצהיריהם, לפיכך יש לקבל כנכון את האמור בתצהיריהם הן ביחס לעוגמת הנפש שחשה בעקבות עבודתה בגן הקודם והן ביחס לתחושותיה בעקבות התנהלות הנתבעים. מנגד, הנתבעת 2 כלל לא הייתה מעורבת באירועים הנטענים ולכן עדותה אינה תורמת דבר להליך.
בכתב התביעה עתרה התובעת לחיוב הנתבעים בסך כולל של כ-163,000 ₪. בתצהירה הפחיתה מסכום התביעה ובסיכומיה הפחיתה פעם נוספת, כך שכעת עותרת התובעת לחיוב הנתבעים בסכומים הבאים:
א. תשלום עבור 3 ימי עבודה בהם עבדה בפועל ולא שולמו לה, בסך 756 ₪.
ב. פיצוי חלף 4 חודשי עבודה בסך 22,121 ₪.
ג. פיצוי חלף הודעה מוקדמת בסך 2,920 ₪.
ד. פיצוי בגין אי עריכת שימוע לפני פיטורים בגובה 6 משכורת ובסך 34,356 ₪.
ה. פיצוי בגין הסכם בדבר שכר גלובלי ואי פירוט תנאי עבודה בהתאם לחוק הודעה לעובד בסך 17,178 ₪.
ו. פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 20,000 ₪.
לטענת הנתבעים, התובעת לא הוכיחה אף אחד מרכיבי התביעה. התובעת עבדה מספר שעות בודדות ובחרה שלא להמשיך לעבוד לאחר מכן .
התובעת חתמה על החוזה לאחר שדובר על תנאי השכר ולאחר שהתובעת לקחה את החוזה לביתה, בדקה אותו לעומק ולבסוף בחרה לחתום לשביעות רצונה. כפי שכתוב בחוזה, התובעת הייתה אמורה לעבוד "כסייעת אחראית בכיתת פשוש" ולא רק בכיתת פשוש. כל ילדי הגן נמצאים יחד ברוב שעות פעילות הגן, וכיתות הגן צמודות אחת לשני יה. הגן מתנהל בצורה אורגנית כאשר צוות מסייע לצוות לפי הצורך.
התובעת, ביום הראשון של השנה, עבדה בגן כשעתיים שלאחריהן החליטה לזנוח את העבודה ולהתפטר. התובעת היא זו שסירבה באופן חד משמעי לקחת חלק ככל הצוות בתורנות מטבח, ולאחר שהתנתה את המשך עבודתה בשיבוץ בגן פשוש בלבד, לא נותר לנתבעים אלא לכבד את החלטתה ולמסור לה שיפרדו כידידים. הנתבעים פעלו לעזור לתובעת והציעו לה ליצור קשר עם עמיתה המנהלת גן ילדים אחר בעל כיתה אחת , שם אולי תוכל התובעת למצוא את מבוקשה.
התובעת לא השלימה אפילו יום עבודה אחד מלא, והצהירה כי במהלך תקופה קצרה החליפה 4 מקומות עבודה שונים. יש בכך כדי להעיד על חוסר האחריות וחוסר היציבות של התובעת כלפיה מעסיקיה.
כן יש לדחות את טענת התובעת כנגד זכאותה למשכורת שעתית (ולא חודשית) בשלושת החודשים הראשונים, כאשר הדבר מוזכר בחוזה בצורה ברורה.
באשר למסרון מהעובדת כרמית, אשר לכאורה מחזקת את התובעת, הרי שכרמית ביקשה לחזור ולעבוד בגן, דבר המלמד על שמו הטוב של הגן והיחס לו זוכות העובדות.
התובעת אינה זכאית לכל תשלום לאחר שהשאירה את הנתבעים מול שוקת שבורה ומחסור בכוח אדם בימים הראשונים הקריטיים של תחילת השנה. החלטתה לעזוב אינה מקצועית, וגרמה לצוות הגן לעבוד שעות נוספות, לחוסר אמון במערכת מצד ההורים ובניסיונות "לכבות שריפות" במקום להשקיע את המרץ בחינוך ועזרה בהסתגלות של הילדים וההורים. בשל כך התובעת אינה זכאית לפיצוי בשל עוגמת נפש שכן בהתנהלותה חסרת הרגישות והאחריות התובעת היא זו שגרמה לעוגמת נפש לנתבעים.
התובעת אינה זכאית לתשלום עבור מספר חודשי העבודה שהיא דורשת, שכן היא הציבה תנאים בלתי סבירים ובלתי מתקבלים על הדעת , הפוגעים במהלך העבודה התקין של צוות הגן העובד בשיתוף ותמיכה מלאה ובניגוד למצוין בחוזה. בדיון ההוכחות, רק לאחר שאלות שהוצגו לתובעת על ידי בית הדין, חזרה בה התובעת מדרישתה לתשלום שכר עבודה עבור 12 חודשים ודרשה במקומם 4 חודשים, פרק זמן מופרז ובלתי מתקבל על הדעת.
התובעת אינה זכאית לתשלום הודעה מוקדמת שכן בהצבת תנאים בלתי סבירים אלו הודיעה למעשה התובעת כי היא בוחרת שלא להמשיך עבודתה בגן. התובעת היא זו שהפסיקה את עבודתה ללא הודעה מוקדמת ולכן הפיצוי מגיע דווקא למעסיק.
הנתבעים טענו לקיזוז השכר שמגיע לתובעת עבור תשע שעות עבודתה וזאת אל מול הנזק הכלכלי והתדמיתי שנגרם להם. הנתבע 1 פנה אל התובעת וביקש ממנה פרטי חשבון על מנת להעביר תשלום בגין 9 שעות עבודתה. התובעת התעלמה ולא טרחה להתייחס, ולכן יש לדחות את כל טענותיה בדבר הלנת שכר.
בשל תביעה זו נאלצו הנתבעים לפנות לייעוץ משפטי ולשלם שכר טרחה בסך 6,250 ₪ לעורכי דין שונים. לפיכך יש לדחות את תביעת התובעת על כל רכיביה, ולהשית עליה את ההוצאות המיותרות אליהן נגררו הנתבעים שלא מרצונם.
התשתית העובדתית שאינה במחלוקת
הנתבעים מנהלים שתי כיתות גן צמודות זו לזו, המכונות גן פשוש וגן דרור.
בין התובעת לבין הנתבעים נחתם ביום 10.8.16 חוזה העסקה, לפיו תעבוד התובע כסייעת אחראית בגן פשוש, במשרה מלאה.
לאחר יום הכנה לפתיחת הגן, התייצבה התובעת לעבודה בתחילת שנת הלימודים, ביום 1.9.16. כבר ביום זה התגלעו בין הצדדים מחלוקות בדבר תפקידה של התובעת: התובעת סברה כי יש להציבה כסייעת אחראית בגן פשוש בלבד ואילו הנתבעים סברו כי הם רשאים לבקש מהתובעת לבצע משימות שאינן מוגבלות להגדרה הזו בלבד.
לאחר דין ודברים בין התובעת לבין הנתבע 1 בעניין זה, שלח הנתבע 1 לתובעת מסרון שזה עיקרו ובו נחתמו יחסי העבודה בין הצדדים :
"...כמו שאמרתי לך ביום חמישי, זה נראה לי בעייתי שאת לא מעוניינת לעבוד גם בדרור לכן ניפרד כידידים..."
דיון והכרעה
הסכם העבודה
נקודת המוצא של שני הצדדים היא כי יש לראות בחוזה כמחייב (סעיף 2 לתצהירה של התובעת, סעיף 5 לתצהירו של הנתבע 1). התובעת אף אישרה כי ביקשה לעשות שינויים בחוזה והנתבע הסכים לכך (עמ' 8, ש' 29-32). לפיכך המחלוקת הראשונה בין הצדדים טמונה בשאלה האם החוזה הופר ועל ידי מי .
לאחר שבחנו את טענות הצדדים, התרשמנו מהעדויות ועיינו ב כלל הראיות שהגישו הצדדים, הגענו למסקנה כי דין טענת התובעת להפרת החוזה להידחות.
סעיף המחלוקת הינו סעיף 6 לחוזה (ההדגשה אינה במקור - מ.נ.ד):
"תפקידי העובדת ותנאי העבודה הם כמפורט להלן:
א. העובדת תשמש סייעת אחראית בגן בכיתת פשוש.
ב. העובדת תעשה ככל הניתן בכיתת הגן בה תעבוד, על שלום הילדים ובריאותם הנפשית והפיזית"
הצדדים אינם חלוקים על העובדה שהנתבעים ביקשו מהתובעת לעבוד גם בגן השני ולא רק בגן פשוש ואולם איננו סבורים כי יש בכך משום הפרת חוזה מטעם הנתבעים, מן הטעמים הבאים:
מדובר במקום עבודה קטן מאוד, אשר מחייב גמישות של העובדים . הנתבעים הצהירו כי מדובר בגן אחד בעל שני כיתות, קבוצת פשוש וקבוצת דרור, אשר פעילות החצר והחוגים מועברות לשתי הכיתות (סעיף 6 לתצהיר הנתבעת 2). הנתבעים העידו כי במקרה הצורך בעת עומס בקבוצה אחת תעבור גננת או סייעת מהקבוצה השני יה על פי צורך ועל פי החלטת הנתבעים (סעיף 11 לתצהיר הנתבע 1). הנתבעת 2 הצהירה (סעיף 5 לתצהירה) כי -
"בגן שלנו "כולם עושים הכל", גם אני ואמיר, גם הגננות כמו הסייעות, שוטפים כלים, מנקים רצפה, מחליפים חיתולים, מפנים אשפה ומסייעים בכל דבר ועניין לרווחת ילדי הגן".
גם כאשר מוגדר לעובד תפקיד בחוזה העבודה, קיים טווח פררוגטיבה סביר של המעסיק להיעזר בשירותיו של העובד לצרכים נוספים. התובעת נשכרה לעבוד כסייעת והנתבעים לא ביקשו ממנה לבצע משימות חורגות מתפקיד הסייעת.
לשון החוזה אינ ה מציינת בלעדיות, כלומר אינ ה מבטיח ה כי התובעת תעבוד אך ורק בגן פשוש .
מקובלת עלינו הטענה כי התובעת רצתה לעבוד בגן אחד, אך לא הוכח כי הפכה להיות בהגדרה "סייעת מחליפה". התובעת טענה כי ח לוקת התפקיד נאמרה לה בישיבה עם עוד משתתפים , אך לא עם אמיר. לא הובא עד נוסף לתמוך בעדות הזו.
התובעת לא נתנה הזדמנות לדברים להתרחש כדי שניתן יהיה לדעת אם התפקיד אכן בגדר סייעת מחליפה בלבד, כפי שחששה ממנו , או ה חלפות באופן סביר (התובעת העידה כי היא לא קטנונית והחלפות סבירות היו מקובלות עליה- עמ' 6, ש' 1-2; עמ' 9, ש' 3-4). מנגד, הנתבעת 2 העידה כי "גם הסייעת המחליפה היא סייעת אחראית. כל הסייעות בגן חותמות על אותו חוזה, וכולן סייעות אחראיות" (עמ' 11, ש' 1-2). כלומר, התובעת הת עקשה על התפקיד שהובטח לה כסייעת אחראית, מבלי להראות כי לאורך זמן אכן מדובר בתפקיד שונה מ"סייעת מחליפה", וכי ישנו הבדל מהותי בין שני התפקידים בפועל.
הנתבעים העידו שאת עיקר העבודה הם היו צריכים בגן פשוש שהוא הגן של הילדים החדשים (עמ' 11, ש' 2-5) . התובעת לא סתרה זאת. משמע, שעל פי עדותם סביר להניח שלו הייתה התובעת ממשיכה לעבוד עיקר עבודתה היה מבוצע בגן פשוש.
אין בידינו להתבסס על התחושות הסובייקטיביות של התובעת כמבססות מציאות עובדתית. כך לדוגמא היא הבינה את החוזה כ"גלובלי" בחודשים הראשונים, למרות שהוא נוקב במפורש בשכר שעתי. לכן לא ברור אם ההבנה של התובעת את דברי הגננת הייתה מדויקת. הגננת לא זומנה להעיד מה בדיוק אמרה ל תובעת. לא ברור כי ההבנה של התובעת כי תעבוד במטבח בלי קשר לתורנות, אכן מעוגנת במציאות. לא הוכח בפנינו שיש כלל עובדת בגן שעובדת כך, מעבר לתורנות שהנתבעים טוענים שהיא שוויונית (כאמור בסעיף 5 לתצהיר הנתבעת 2).
התובעת לא הביאה אסמכתאות המוכיחות כי שובצה לתפקיד שונה מהותית מזה הרשום בחוזה. כשנשאלה היכן הוצבה כשהגיעה לגן ביום הראשון ללימודים לא זכרה, וענתה כי "זה היה יום חופשי עם ההורים" (עמ' 6, ש' 13-14). דהיינו, אין בפנינו הוכחה כי ביום הראשון ביצעה בפועל תפקיד אחר מזה הרשום בחוזה .
לאור זאת, אנו קובעים כי לא הוכח בפנינו שהנתבעים הפרו את חוזה העסקתה של התובעת .
טענה נוספת באשר להפרת החוזה קשורה ל מחלוקת בשאלה מהו שכרה המוסכם של התובעת. התובעת טוענת כי היא זכאית ל"שכר גלובלי" (הכוונה לשכר חודשי) מהיום הראשון, ואילו הנתבע 1 "החליק" בנספח לחוזה שכתב בכתב ידו תוספת בלתי נראית מבלי לידע את התובעת.
דין טענה זו להידחות. סעיף 14 להסכם מפנה לדף נפרד בשם "סעיף משכורת" בו רשום במפורש "שלושה חודשים ראשונים לפי 28 ₪ לשעה, משכורת שעתית". כלומר, החוזה ברור ומפורש בעניין זה.
התובעת, מלבד תחושות סובייקטיביות, לא הציגה כל ראיה כי היא והנתבע הסכימו על שכר חודשי החל מהיום הראשון (עמ' 8, ש' 18-19, ההדגשות אינן במקור – מ.נ.ד):
"ש. מפנה לסעיף 19.ה לתצהיר שלך, מה הבעיה בשכר חודשי, למרות שעבדת כעובדת שעתית?
ת. ככה אני הבנתי את ההסכם"
לאחר מכן הסבירה כי הבינה שהשכר חודשי משום שזה מה שזכרה שסיכמו פנים מול פנים (עמ' 9, ש' 27-28), אולם במקום אחר טענה " אתה (הנתבע 1- מ.נ.ד ) הוספת בחוזה שהשכר הוא גלובלי, שעד החודש השלישי זה לפי 28 לשעה. ואז זה גלובלי " (עמ' 7, ש' 24-26). כלומר, התובעת אישרה שידעה שחתמה על חוזה הקובע כי שכר חודשי ישולם לה לאחר שלושה חודשים.
התובעת הצהירה כי עבדה במשך 3 ימי עבודה ותבעה שכר עבודה בסך 765 ₪ (סעיף 19ב לתצהירה) . יחד עם זאת, בעדותה העידה התובעת כי עבדה ביום הניקיונות בין השעות 8:00-12:00-13:00, ביום ההפנינג כארבע שעות (עמ' 7, ש' 12-16) וביום הראשון של שנת הלימודים, 1.9.2016, בין השעות 7-8 בבוקר עד השעה 13:00 (עמ' 6, ש' 12-14, עמ' 7, ש' 18-22). הנתבע 1 עימת אותה עם העובדה כי הגן לא נפתח בשעה 7:00, והתובעת ענתה שעבדה החל מ-8:00 (עמ' 7, ש' 21-22). הנתבע 1 טען כי עבדה בסך הכל 9 שעות ( סעיף 3 לתצהיר הנתבע 1) אולם לא הציג תיעוד של שעות עבודתה, וזאת בניגוד לסעיף 25(א) לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א- 1951, המחייב את המעסיק לנהל פנקס בדבר שעות עבודה.
משכך, על יסוד גרסת התובעת, אנו קובעים כי היא עבדה 5 שעות ביום הראשון, ארבע שעות ביום השני וחמש שעות נוספות ביום השלישי, ובסך הכל 14 שעות עבודה. לאור זאת זכאית לתשלום עבור השעות בהן עבדה בסך 392 ₪ (14 * 28 ₪ לשעה).
הנתבע 1 הצהיר כי לאחר סיום העסקת התובעת הוא פנה אליה על מנת לשלם לה שכר עבור שעות עבודתה, אולם התובעת לא השיבה לו (סעיף 7 לתצהירו). התובעת לא הכחישה זאת. בנסיבות אלו אנו דוחים את התביעה לפיצויי הלנה.
אשר לפיצוי אשר תובעת התובעת בשל הסכם בדבר שכר גלובלי ואי פירוט תנאי עבודת העובד, דין רכיב זה להידחות: הן מחמת העובדה כי לתובעת ניתן הסכם עבודה מפורט אשר התובעת נסמכת עליו, והן מחמת העובדה כי לא עברו 30 ימים מיום תחילת עבודתה של התובעת אצל הנתבעים, וזאת בהתאם לסעיף 1 לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה, תשס"ב-20 02).

נסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים
שאלה נוספת הינה האם התובעת פוטרה מעבודתה. בהתאמה, ייגזרו גם הפיצויים בנוגע לחודשי העבודה, הודעה מוקדמת ואי קיומו של שימוע.
התובעת מבססת את טענתה לפיטורים על הודעת Whatsapp ששלח לה הנתבע 1 ובה כתב , בין היתר " ...כמו שאמרתי לך ביום חמישי, זה נראה לי בעייתי שאת לא מעוניינת לעבוד גם בדרור לכן ניפרד כידידים...". לטענת התובעת יש לראות בהודעה זו כהודעת פיטורים.
כבר כעת נאמר כי התרשמנו שהתובעת לא פוטרה מעבודה אלא היא זו שלמעשה גרמה לחוסר יכולת להמשיך להעסיקה ולפיכך הפסקת עבודתה אצל הנתבעים. נסביר.
מן העדויות עלה בבירור כי התובעת לא הייתה נכונה לעבוד בשני הגנים/כיתות הגן ולא הסכימה לעבוד במטבח, ואף התנתה את הדרישה לעבוד בגן פשוש בלבד כתנאי להמשך עבודתה (ההדגשות אינן במקור –מ.נ.ד):
"כשחתמנו על החוזה, סוכם שאני לא אהיה בתפקיד של המחליפה, אלא כסייעת קבועה בגן פשוש, ואני אמרתי שאני שמחה שזה התפקיד הנבחר, כי אחרת לא הייתי מתחילה לעבוד שם" (עמ' 4, ש' 18-20).
התובעת שבה וחזרה על כך שביקשה להיצמד לחוזה, כפי שפירשה אותו (עמ' 6, ש' 17 ו-26-27).
הנתבע 1 סיפר בעדותו על שיחת הטלפון בינו לבין התובעת ביום 1.9.2016 , שלאחריה כתב את המסרון הנ"ל:
"הבנתי שהיא לא מעוניינת לעבוד גם בכיתת דרור וגם לעשות תורנויות מטבח, ופה הבנתי שהיא לא מעוניינת להמשיך לעבוד בגן" (עמ' 12, ש' 19-20)
וכן:
"הלך השיחה היה שהתובעת הסבירה לי שהיא לא מעוניינת לעבוד גם בקבוצת דרור, וכמו כן לא מעוניינת לעבוד במטבח בתורנות מטבח" (עמ' 13, ש' 7-8).
ולבסוף -
"היא הציבה עובדה שהיא לא מעוניינת לעבוד בכיתת דרור ולא מעוניינת לעבוד במטבח, אז לאור המצב החדש, אמרתי לה שניפרד כידידים" (עמ' 14, ש' 26-27 ).
עדותו של הנתבע 1, כי התובעת לא הסכימה לעבוד מחוץ לגן פשוש היתה אמינה והולמת את כלל הראיות שבפנינו, במיוחד את טענות התובעת לטראומות מהעבר והדרישה הבלתי מתפשרת שלה לעבוד בגן אחד.
נזכיר כי לפי עמדת הנתבעים אותה קיבלנו לעיל, לא הוכח שהתובעת הפכה להיות בהגדרה "סייעת מחליפה" או כי יש הבדל מהותי בין תפקידה של סייעת אחראית וסייעת מחליפה ועל כן אין לראות בבקשה של הנתבעים לסייע גם בגן דרור, כהפרת חוזה.
תשובתה של התובעת למסרון שנשלח אליה מהנתבע 1 מחזקת אף היא את המסקנה כי התכוונה לעבוד בתפקיד מסוים בלתו אין (ההדגשות אינן במקור – מ.נ.ד):
"...זה לא שלא הייתי רוצה לעבוד אצלכם, אני פשוט מאוד סגרתי איתך בחוזה תפקיד מסוים אצלכם בגן. בפועל התעלמת מהחוזה, והתבקשתי להיכנס כמחליפה ב2 כיתות ולעבוד גם במטבח. זה לא מה שסגרנו. אחרי שביקשתי להיצמד לחוזה אמרת לי לא לבוא יותר. בכל מקרה אנסה להסתדר איכשהו."
התובעת בהודעתה זו דורשת "להיצמד לחוזה", בהתאם לפרשנותה הצרה, שכאמור דחינו לעיל ואינה מייצרת מרחב גמישות נדרש לצורך המשך עבודתה, אלא חוזרת על תנאי בלתו אין שלא להציבה כמחליפה בגן השני או לעבוד במטבח – פעולות שהן בגדר הפעולות הסביר ות של סייעת בגן, בין אם היא "אחראית" ובין אם לאו.
כאמור התובעת לא הביעה נכונות לעבוד פרק זמן סביר שילמד האם התפקיד שביצעה בפועל שונה מהותית מזה שרשום בחוזה ולא טענה בפנינו כי הייתה לה נכונות כאמור .
בדיון ההוכחות העלתה התובעת לראשונה טענה כי בשל היעדרותה מאחת הישיבות סוכם הסדר אחר מהחוזה שלא בידיעתה (עמ' 5, ש' 5-6). טענה זו לא הוכחה ולא גובתה בראיות, ומשכך היא נדחית.
לאור האמור לעיל, בשים לב לאמירות התובעת ולתגובת הנתבע 1, ונוכח קביעותינו לעיל כי הנתבעים לא הפרו את החוזה עת שיבצו את התובעת גם כסייעת מחליפה, הרי שבנסיבות אלו התרשמנו כי התובעת העמידה תנאי בלתי סביר להמשך עבודתה ועל כן יש לראות בה כמי שיזמה את הפסקת עבודתה.
לאור זאת, תביעת התובעת לסעדים הנובעים מהטענה לפיטורים – נדחית בזאת.
הנתבעים העלו בכתב ההגנה טענות קיזוז כלליות אשר לא מצאנו לנכון לקבלן, הן מן הטעם שהועלו באופן כללי ולא מכומת והן מן הטעם שעל פי המסרון ששלח הנתבע 1 לתובעת הוא ציין "ניפרד כידידים", ביטוי המעיד על הסכמתו להפסקת עבודתה לאלתר והעדר טענות הנובעות מכך.
סוף דבר
הנתבעים ישלמו לתובעת סך של 392 ₪ עבור שעות עבודתה של התובעת.
יתר התביעות – נדחות.
בשים לב לכך שהתקבל חלקה המזערי של התביעה, תישא התובעת בהוצאות הנתבעים בסך 2,000 ₪. נציין כי הנתבעים אמנם לא היו מיוצגים בהליך, אך לפי חשבוניות שהוצגו ולא נסתרו נאלצו לקבל סיוע משפטי בתשלום לצורך ניהול ההליך. התשלום על פי פסק הדין יבוצע בתוך 30 ימים מהיום.
זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ז' אדר ב' תשע"ט, (14 מרץ 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר עמוס הראלי
נציג מעסיקים

מיכל נעים דיבנר
שופטת

גב' סיגל רונן כץ
נציגת עובדים