הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 17629-10-16

לפני:

כב' השופטת שרה מאירי – אב"ד
נציג ציבור עובדים מר אברהם בן קרת
נציג ציבור מעסיקים מר יעקב גונצ'רובסקי

התובע:
אלון לוי
ע"י ב"כ עו"ד ראובן בורק
-
הנתבעת:
מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד סיגל ברגר ועו"ד גוזף עזיזיאן

פסק דין

1. ביום 13/10/16 הגיש התובע, באמצעות ב"כ, התביעה דנא.

ביום 30/11/16 הגיש כתב תביעה מתוקן (בהסכמת הנתבעת) ובטרם הגנתה.

התובע טוען כי הופלה לרעה וקופח בהשוואה לחבריו לעבודה, ללא הצדקה עניינית ובאופן שרירותי, בחות"ל קיצוני, שהחריף כשהתריע על כך בפני מעסיקו.

התובע מועסק ביחידה הארצית לאכיפת דיני תכנון ובניה במשרד האוצר ("היחידה"), החל מ-8/08 כראש ענף פיקוח (שטחים אורבניים) במחוז ת"א, לאחר שזכה במכרז חיצוני.

ב-20/3/11 מונה דרך קבע למשרת מרכז (פיקוח מחוזי) והוא מועסק בחוזה מיוחד להעסקת עובד חיוני (חוזה 587; "החוזה"), בהתאם לתקנה 3 (1) לתקנות שירות המדינה ("התקשי"ר").

ביחידה מועסקים כ-50 פקחים ברחבי הארץ; במחוז ת"א מו עסקים 3 מפקחים כולל התובע, והם נוהגים ברכב המוצמד להם, וכן מסיעים עובדים אחרים וכלים לצרכי עבודה.

חלק משמעותי מהעבודה מתבצע בשטחים קשים למעבר, ולכן, נדרש רכב בעל יכולת עבירוּת גבוהה ("רכב שטח").

כשהחל בעבודתו הוצמד רכב שטח לכל המפקחים ביחידה, למעט למפקחים במחוז ת"א, מפקח במחוז מרכז ומפקח במחוז ירושלים, להם הוצמד רכב פרטי רגיל ("רכב לבן").

מנהל היחידה דאז (מר ציון סעד; "ציון") פנה ב-26/2/12 למנכ"ל במשרד הפנים ("רייף") ו ביקש להחליף למפקחים להם היה רכב לבן, לרכב שטח, עקב הקושי בעבירות בשטחי העבוד ה, ובמהלך 2012 הוחלף ל-2 מפקחים ה רכב, והתובע הפך למפקח היחיד במחוז ת"א לו צמוד רכב לבן.

רייף פנה (10/12/12) למנהל מינהל הרכב במשרד ("קיסר"), תאר את הקושי בביצוע עבודת הפיקוח עם רכב לבן וציין כי הנש"מ אישרה לאחרונה לאחד את סוגי התפקידים של מפקחי הבנייה ל"מפקח בנייה (פיקוח מחוזי)", מהטעם שהמפקחים מבצעים אותה פעילות, ולכן מאפיין הרכב צריך להיות זהה, וביקש אישורו להחליף הרכב לתובע ולעובד נוסף ("עוז", שלידיעת התובע, בעבר, לא היה מעוניין להחליף לרכב שטח). קיסר הודיע למנכ"ל משרד הפנים (20/2/13) כי ינתן אישור הצמדה ( והחלפת הרכב) לטנדרון ,לתובע ולעוז, ובכפוף לכך, שאין תוספת נהיגה עצמית.

ב-22/12/13 ערער מנכ"ל (בפועל) משרד הפנים, לחשבת הכללית , תוך שציין שלכל עובדי היחידה מוצמד רכב שטח, לבד מ-2 העובדים הנ"ל. קיסר השיב לו (30/3/14) כי הוועדה להצמדת רכב ממשלתי , בראשות החשבת הכללית , החליטה לא לאשר החלפת רכב ל-2 העובדים.

ככל הידוע לתובע, במהלך 2015 נעשתה פנייה נוספת של היחידה, שלא הביאה לתוצאות כלשהן.

ב-11/4/16 פנה התובע לחשבת הכללית וטען כי הוא מופלה, והחלטות בעניינו התקבלו ללא הנמקה או טעם ענייני ודרש תיקון העוול, עד שנענה, באמצעות קיסר (27/9/16) כי הוועדה להצמדת רכב דנה בבקשתו והחליטה לבטל החלטתה מ-17/2/13 על הצמדת רכב שטח לתובע ללא תשלום תוספת נהיגה ב', משהתובע לא מימש ההחלטה , ודחתה הדיון בבקשת התובע הנוכח ית "עד להשלמת עבודת המטה בנושא "תוספת נהיגה עצמית ב'" ("התוספת").

נכון למועד הגשת התביעה, מבין כ-50 מפקחי היחידה – התובע הוא היחיד לו מוצמד רכב לבן.

זמן קצר אח"כ (ב-6/11/16) קיבל התובע הודעת דוא"ל אליה צורף מכתב קיסר מ-2/11/16, ולפיו הוחלט לאשר לו החלפה לרכב שטח, תוך הפנייתו לשינוי בנושא התוספת.

אחרי יומיים קיבל הודעת דוא"ל מתקנת, עם מכתב קיסר, לפיה הוחלט להצמיד לו רכב שטח (טנדרון ולא ג'יפון).

הרכב הצמוד למפקח עומד לרשותו גם לאחר שעות העבודה ולכן, בהתאם לדיני המיסוי , נזקפת הטבה להכנסת עובד והוא חב בתשלום מס עליה. ע"מ לפצות העובד, נקבע בהוראה 27.41 לתקשי"ר פיצוי ל עובד [בשל העבודה הנוספת שהוטלה עליו, בהעדר נהג והחובה לטפל ברכב מדי יום ביומו; ("תוספת נהיגה א")]. הואיל ובמהלך השנים עלה משמעותית שיעור זקיפת המס על רכב, קבע נציב שירות המדינה כי חלף תוספת נהיגה א', תשו לם תוספת נהיגה (תוספת נהיגה עצמית ב') בסכום גבוה יותר, כמפורט בחוז ר הממונה על השכר מ-16/6/97 ("התוספת"; "החוזר"). לימים טען הממונה כי ישנה קבוצת עובדים קטנה "המרוויחה" מתשלום התוספת (כך שהנטו גבוה מזה שהיה בידם , לולא היה לרשותם רכב) וערך שינוי בתוקף מ-1/1/12 ולפיו , חלף התוספת , יהיה זכאי העובד לתשלום גילום המס בשיעור 100% מסכום זקיפת ההטבה (חוזר מ-12/1/12; "החוזר השני").

ב-31/10/16, יומיים טרם ההחלטה להצמיד לתובע רכב שטח, החליט הממונה כי מ-1/11/16, עובד שהוצמד לו רכב לראשונה מ-1/11/16 יהיה זכאי לגילום מס חלקי ולא יהיה זכאי לתוספת, או לתוספת נהיגה א'.

בהתאם, מ-1/11/16, מוצמד לתובע רכב שטח וחלות עליו הוראות החוזר השני, והוא היחיד במצב זה ושכרו נפגע אופן משמעותי.

הטיעון המשפטי

התובע היה זכאי מתחילת עבודתו לתוספת נהיגה א' וכפי שנקבע בפרשת מלכה (סע"ש 22160-10-14 ופ"ה 25427-06-16 אילן מלכה נ' משרד הפנים, מפי כב' הנשיא א. אברהמי; "פרשת מלכה"), וכמתחייב מס' 27.411 לתקשי"ר, הוראה שאינה מבחינה בין עובד שנוהג ברכב שטח ועובד הנוהג ברכב לבן.

עוד טען כי היה זכאי לתוספת, חלף תוספת נהיגה א', גם זאת מתחילת עבודתו, משהנתבעת מנעה ממנו, שלא כדין וללא כל הצדקה , הצמדת רכב ש טח, הפלייה הנמשכת גם לאחר שאושר לו רכב שטח.

החלטות הנתבעת פגומות מהותית משלא נומקו, והן בחות"ל קיצוני למעביד ציבורי ראשון במעלה. התובע מופלה לרעה לפחות מאוגוסט 2012 והוא זכאי לפיצוי בשיעור התוספת, שהיתה משולמת לו אילולא ההפליה, מתחילת העבודה, בכפוף לתקופת ההתיישנות וכפי שנקבע בפרשת מלכה.
התובע עותר לסעדים הבאים:

"סעד הצהרתי לפיו הוא היה זכאי להצמדת רכב שטח ולתשלום תוספת נהיגה ב', החל מתחילת העבודה ואילך.

סעד הצהרתי לפיו החל ממועד הצמדת רכב שטח, בחודש 11/16 התובע זכאי לתשלום תוספת נהיגה ב' וחוזר הממונה על השכר מיום 31 /10/16 (נספח טו') אינו חל עליו.

קביעה כי התובע זכאי לתשלום תוספת נהיגה ב', מחודש 6/09 עד למועד הגשת התביעה, בסך כולל של 206,809 ₪ וממועד זה ועד למועד תחילת תשלום התוספת באופן שוטף.

לחילופין, קביעה כי התובע זכאי לתשלום תוספת נהיגה ב' החל 8/12, המועד המאוחר ביותר בו התובע היה העובד היחיד ביחידה לו מוצמד רכב לבן, עד למועד הגשת התביעה, בסך כולל של 137,974 ₪, וממועד זה עד למועד תחילת תשלום התוספת באופן שוטף. לפי חלופה זו התובע זכאי בנוסף לתשלום תוספת נהיגה א' מחודש 6/09 עד לחודש 8/12.

הסכומים הנקובים לעיל חושבו בהתאם לחוזרי הממונה על השכר שחלו במועדים הרלבנטיים, ויש לצרף להם הפרשי הצמדה וריבית משפטית, מהמועד בו היו אמורים להשתלם ועד למועד התשלום בפועל ". (ההדגשות הוספו).

2. המדינה בהגנתה (מ-29/3/16) עתרה לדחיית התביעה בהעדר עילה ולגופא, משלא נפל כל פגם בהחלטות הוועדה להצמדת רכב ממשלתי ("הוועדה").

התובע קיבל רכב שטח החל מ-2/11/16 בהתאם להחלטת הוועדה, החלטה סבירה ומידתית בנסיבות; בגין זקיפת ההטבה לצרכי מס עבור הצמדת הרכב מקבל הוא החזר חלקי (גילום מס חלקי), בהתאם לכללים שנקבעו ואינו זכאי לתוספת אחרת כלשהי.

פעולות הנתבעת והחלטותיה בעניינו כדין נעשו, וטענתו, כביכול, פעולות מקבלי ההחלטות בעניינו, שנתקבלו ע"י הגורמים הממונים במשרד האוצר (ולא ממוני ו הישירים) אינם כדין – מופרכת לחלוטין.

הוועדה באגף החשב הכללי במשרד האוצר, לענייננו, בוחנת שיקולי עלות מול תועלת והצורך בהקצאת רכב לעובד, מהות תפקידו, דרוגו, היקף הנסיעות וכו'. (הוראת תכ"מ 11.10.2; "הוראת תכ"מ").

ב-2013 דנה הוועדה בפנייה (של ציון) מ-2012, בחנה הבקשה ומשהפיקוח נעשה באזורים אורבניים , שככלל אין בהם צורך ברכב שטח, רכב שעלותו גבוהה משמעותית מרכב לבן – קבעה שיוכל לעשות עבודתו ברכב לבן ; לאחר שבחנה הבקשה פעם נוספת, הסכימה להצמיד לו טנדרון, שעלותו דומה לעלות רכב לבן; שיקולי הוועדה סבירים, נכונים ומתבקשים בנסיבות הענין, בכפוף לכך שהצמדת טנדרון אינה מזכה בתוספת (משמדובר בעלויות נוספות למדינה, וללא הצדקה).

לפי הוראת הממונה על השכר שהיו בתוקף ב-2012 היתה זכאות לעובד לתוספת, בכפוף לתנאי סעיף 27.412; חוזר הממונה על השכר מ-21/4/10 העמ-משרדי 2010-3-4. בעקבות בחינה שנערכה באגף השכר ב-2012 הוחלט כי עובד שהוצמד לו לראשונה רכב מסחרי מ-1/1/13 (שעלה לכביש לאחר 1/1/10) לא תשולם התוספת וינתן פיצוי (גילום חלקי של המס שחוייב בו בגין זקיפת ההטבה (חוזר הממ ונה מ-13/1/13 העמ-משרדי 2013-3-1).

מעולם לא ניתן פיצוי לעובד שהוצמד לו "רכב לבן". לפיכך, נוצר מצב לפיו עלות הצמדת רכב לבן כתוצאה מזקיפת ההטבה לצרכי מס, היתה גבוהה מ"העלות שהושתה" על עובד ש הוצמד לו רכב 4X4 {כתוצאה מזקיפת ההטבה ותשלום הפיצוי להצמדת רכב מסחרי) ובהתאמה , הצמדת רכב 4 X4 "משיתה" על המדינה עלויות גבוהות יותר מאשר הקצאת רכב לבן (לבד מעלות ח"פ)}, כעולה מטבלה שצורפה.

לאחר החלטת הוועדה, הודיע קיסר כי הוועדה אישרה לתובע טנדרון , בכפוף לכך שאין תוספת ובכך , לא תוטל על ה מדינה עלות נוספת כתוצאה מהחלפת הרכב הלבן. משרד הפנים ערער והוועדה לעררים, בראשות החשבת הכללית , אישרה החלטת הוועדה (כשמלכתחילה, לא סברה באותו מועד כי קיימת הצדקה מקצועית להחלפת הרכב הלבן ברכב מסחרי).
ב-25/8/15 נדון עניינו של התובע פעם נוספת, נוכח החלטתו שלא לממש את אישור ההצמדה, והוחלט כי הבקשה תידון בוועדה הבאה ויוזמן נציג הממונה על השכר, כשלאותה עת הוחלט לאשר הצמדות לרכבי שטח/טנדרונים באופן מצומצם ובמקרים חיוניים בלבד, עד להשלמת עבודת מטה בענין התוספת.
ב-23/12/15 דנה הוועדה פעם נוספת בבקשות להחלפת רכב לבן לרכב שטח לתובע ולעובד אחר, והבקשה לא אושרה.
ב-2/5/16 דנה הוועדה לעררים ודחתה הערעור על החלטת הוועדה מ-23/12/15.
ב-7/6/16 הובאו הבקשות להחלפת רכב פרטי לרכב 44X לתובע ועובד אחר והוחלט לדחות הדיון בבקשות , עד להשלמת עבודת המטה בנושא התוספת.
ב-31/8/16 התכנסה שוב הוועדה והחליטה לבטל החלטה מ-17/2/13, מ שהתובע לא מימש אותה, ולהמתין לעבודת המטה.
ביום 31/10/16 עדכן הממונה על השכר את הכללים לתשלום התוספת החל מ-1/11/16 וביום 2/11/16 אישרה הועדה הצמדת הרכב לתובע, כשהעלות "עלתה" בעקבות השינוי שערך הממונה, והופחתה "עלות המדינה" [למעלה מ-1,000 ₪ לטנדרון וכמעט 3,000 ₪ לרכב 4X4); צורפה טבלה].

בהתאם, החליטה הוועדה לאשר החלפת רכב לטנדר 4 X4, תוך הסבת תשומת לבו של התובע לשינוי בנושא התוספת, והכל לאחר בחינת כלל השיקולים הרלוונטיים (ובין היתר צ רכי עבודתם והעלויות הכרוכות בהצמדת הרכב), כשעד להשלמת עבודת המטה היה קיים מצב בו עובד שהוצמד לו רכב שטח "השתתף" בעלות זקיפת ההטבה, פחות משמעותי , מעובד שהוצמד לו רכב לבן.

הוועדה החליטה, בנסיבות שהיו במועדים הרלוונטיים לתביעה , באופן רוחבי וללא קשר לתובע, לאשר הצמדות לרכבי שטח/טנדרונים באופן מצומצם ובמקרים חיוניים עד להשלמת עבודת המטה, ומשהו שלמה – התקבלו החלטות על בסיסה.

ולטענות התובע – מעולם לא התחייבה המדינה לעובד כי יקבל רכב שטח. במועד בו החל לעבוד, מפקחים באזורים אורבניים קיבלו רכב לבן , כשבה משך נבחן הנושא שוב ושוב כמפורט, והבקשה לרכב שטח נדחתה בשים לב לעלות הנוספת המושת ת על המעסיק.
מששונו הכללים בענין הפיצוי בגין הצמדת רכב מסחרי, אישרה הוועדה לתובע רכב שטח ב- 2 /11/16, ומשקולים ענייניים ( התייעלות בעבודה, ולא צורך חיוני או דחוף).
בקשת התובע לרכב שטח לא היתה חיונית, משעבודתו מתקיימת באזורים אורבניים.
ממילא, אין בסיס לטענה לזכותו בדין לקבל רכב שטח מיום תחילת עבודתו.

עולה כי התובע לא פנה לתשלום תוספת נהיגה א' (חרף עתירתו לכך עתה ומתחילת עבודתו) ולא היה זכאי לתוספת זו , משלא התקיימו בו כללי התקשי"ר, ו משמילא תפקיד פיקוח.

ההחלטה להקצות לו רכב שטח התקבלה רק לאחר שינוי הכללים בענין חישוב התוספת (תוך שהוסבה תשומת לבו לכך ).

התובע אינו מכחיש כי גם מפקחים אחרים נהגו ברכב לבן, קרי: אין מדובר בהחלטה שגויה /מוטעית, שפגעה רק בו , אלא בהחלטה רוחבית. כך גם באשר לטענה כנגד החלטה במהלך 2012 (כשהוחלף רכב מפקחים אחרים לרכב שטח) , יש לדחות בהתאם לשיקולי הוועדה (מהות התפקיד, דרוג העובד, הקף נסיעות ועוד ), ודאי כשיש עובדים נוספים ברחבי הארץ בעלי תפקיד דומה שנסעו ברכב לבן.

המדינה מכחישה טענות העובדה שבתביעה ועתרה לדחיית התביעה בהעדר עילה, משפעלה כדין בהתאם להחלטה רוחבית, סבירה ועניינית, שאינה קשורה בתובע אישית.

3. ביום 23/5/17 התקיים דיון מוקדם בפני כבוד השופטת יפית זלמנוביץ-גיסין.
בהתאם להחלטה נקבע ההליך להוכחות בפנינו.
התובע הגיש תצהיר ע"ר מטעמו (2/10/17).
מטעם הנתבעת הוגש תצהיר קיסר (25/4/18).
ביום 3/10/18 נשמעו בפנינו עדויות הצדדים.
סיכומי הצדדים הוגשו (2.12.18, 4.4.19 וסיכומי תשובה ב- 14.4.19).
בשל העדר האב"ד מביה"ד יוצאת עתה הכרעתנו, ולאחר שהוחלף נ.צ. מעסיקים.

4. ולהכרעתנו –

א. המסד להכרעה
התובע החל העסקתו במדינה, עפ"י "חוזה מיוחד להעסקת עובד-חיוני" (שנחתם ב- 4/9/08) בתפקיד "ראש ענף (פיקוח–שטחים אורבניים)" וזאת החל מ- 17/8/08 (ג' לתצהיר התובע).
אין חולק כי נקבע בהסכם כי יהא זכאי "לקצובת נסיעה" בתנאי שאינו "נהנה מרכב צמוד" (ס' 10 א שם).
עוד נקבע כי יחולו עליו הוראות התקשי"ר והודעות נש"מ (כפי שהן בתוקף מזמן לזמן, למעט פרקים מסויימים שנמנו שם, סעיף 12).
כן הובהר כי אין בהסכם כדי להחיל עליו הוראות/זכויות המוקנות לעובדים בדרוג כלשהו בשירות המדינה.
יותר מאוחר, ב- 20.3.11, סיים התובע תקופת נסיון, זכה במכרז פנימי ב"משרת מרכז (פיקוח מחוזי) 38-40 [דרוג מח"ר; כשבמועד הגשת התביעה המקורית, 13.10.16, טען התובע כי שכרו משולם לפי דרגה 40; בכתב התביעה המתוקן לא נזכרה עובדה זו], ומשכך, אושר מינויו למשרתו דרך קבע.

התובע הועסק במשרד הפנים, ביחידת הפיקוח על הבנייה – מחוז ת"א.
עולה מהראיות כי במחצית הראשונה של 2016 (לא הובהר עובדתית בפנינו, וכעולה מסעיף 3 לתביעה המקורית), היחידה בה הועסק השתייכה למשרד האוצר [כשב- 2014, 2015 השתייכה היחידה למשרד הפנים (ראה 3-4 לקיסר, מול נספח 5 שם); נפנה לכך כי בנספח א' לתובע שהודפס ב- 20.11.16 – "אודות היחידה הארצית לאכיפת דיני "התכנון והבניה" – הכותרת ה יא (עדיין) "משרד הפנים"].

לא נעלמו מעינינו טענות היחידה בהקשר לתובע (או מפקחים אחרים) ובכך נדון בהמשך, אך כמדומה, די בהפנייה לנספח ה' לתובע (סעיף ב', ד' ,ה' בעמ' 1 וסעיפים א,ב, בעמ' 12) ונספח ז' לתובע. ומנגד משלא הוכיח התובע כי "מעמדו המש פטי" / הגדרת תפקידו בנש"מ השתנו ומתי – כדי לאיין הטענות בהקשר האמור (וביתר פרוט נתייחס לכך בהמשך).

המדינה צרפה לתצהיר קיסר את התכ"מ לעניין רכב ממשלתי (אגף החשב הכללי משרד האוצר) "הוועדה להצמדת רכב ממשלתי" (נספח 1) – הגורם המוסמך (והמחליט) בענייננו.

עולה מהתכ"ם האמור (תקנון כספים ומשק) כי על המשרד הרלוונטי להגיש הבקשה לוועדת ההצמדות (לחשב הכללי) ומהן הצרופות לבקשה. יוער כי בפנינו הגיש התובע הבקשות השונות – אך לא הצרופות להן (ובכלל כך: הגדרת תפקידו בנש"מ, פירוט נסיעות וכיוצ"ב) , כשאין חולק כי סעיף 2.3.6 אינו חל עליו ועל בקשות שהוגשו עבורו (ראה דרגתו לעיל). עוד נפנה כי (עפ"י סעיף 2.6.21) ניתן להצמיד "לעובדים" כתובע , רכב נוסעים קטן, כי (עפ"י סעיף 2.7) הבקשה תקפה עבור עובד מסוים ובמסגרת תפקידו הנוכחי בלבד וכי (עפ"י סעיף 2.8) ניתן לערור על החלטה פעם אחת, אלא אם יועלו נתונים חדשים (שלא עלו קודם), ו"רכב צמוד" הוא רכב ממשלתי שהוצמד למשרה ע"י הוועדה, כדי לאפשר לבעל המשרה למלא את תפקידו.

ב. עיון בבקשות שהוגשו בעניינו של התובע, מלמד כי לראשונה (ד' לתובע 26.2.12) ביקש המשרד לאשר למפקחים החלפת רכב לבן לרכב שטח, ובאותו שלב, ל- 7 עובדים (ומתוכם ל- 5 מפקחים: התובע, מר אייל אשר, מר אייל לביא, מר עמוס עוז ומפקח עתידי במחוז מרכז).
המשרד בפנייתו טען כי האכיפה לא מתבצעת בשטחים "אורבניים", כי סמנכ"ל המשרד ביצע בעצמו סיור בשטח ו"חש" את אזורי הפיקוח, והשתכנע שכל מפקח חייב שיהיה לו רכב שטח וכי חלק מהמפקחים (5) הנוהגים ברכב לבן "מתקשים מאד בפיקוח ובאכיפה", וכי זעקתם לקבל רכב ע"מ לבצע עבודתם, כשאחרת האכיפה נפגעת ולעיתים אינה מתבצעת כלל". עוד אוזכר שינוי שאישר הנש"מ לסוגי המפקחים כך שיאוחד "למפקח בנייה (מחוזי)", כך שיבצע כל סוגי הפעילות; רכב השטח הוא צורך ענייני ומקצועי.

בקשה זו אושרה כאמור, בהחלטת הוועדה מ- 17.2.13, לטנדרון – אישור שיינתן לתובע ו לעוז, "בכפוף לכך שאין תוספת נהיגה עצמית".

יאמר מיד כי אין בפנינו איזשהי טענה בנדון סייג זה, בתביעה.
הטענה הועלתה במהלך ח.נ. של קיסר, כשנטען כי מדובר בחריגה מסמכות (הוועדה) – אגב, לא טענה שהעלה קיסר, אלא השיב כי טענת הממונ ֶה הייתה כי הוועדה נכנסת לעניין שבתחום אחריותו (של הממונה על השכר).

אגב כך, נתייחס אף לטענה שעלתה והיא אם הוועדה יצאה לשטח – נבהיר אך ( ולטעמנו, למעלה מן הצורך) – לא מצאנו מכח מה הוועדה הדנה בעניין הצמדת רכב , לכל העובדים , בכל משרדי הממשלה, אמורה "לצאת לשטח", ועוד ע"מ לבחון, אם המידע שניתן לה מטעם משרד ממשלתי מסוים – הוא מידע אמת!
כך אף באשר לטענה (שבסעיף ב' עמ' 2 לנספח ה' לתובע) בדבר אישור לאחרונה של הנש"מ [ובלא שנדע אם כזה הוצג לוועדה, אי פעם, שהרי בנספח עצמו אין אזכור לצרוף כלשהו; וכשעדות קיסר בנ דון (עמ' 13 שורה 4) כלל לא נסתרה] ונזכיר כי כזה לא הוצג לנו בהליך .

ולעוד עניין – המ שרד בו עובד התובע, גם ב- 22/12/13, מתייחס לתובע כאל מפקח מרכז "שטחים אורבניים" – לא נהירה איפוא "טרוניית" התובע בנדון, גם לא בהקשר "בחינת התפקוד המקצועי " וכו' ; ודאי לא הציג בפנינו התובע לא איחוד תפקידים שאישר נש"מ (כנטען בבקשות המשרד) ואף לא אסמכתאות אחרות בנדון (לא בכדי הפנינו בדיון לנספח ז' לתובע). ראוי לציין עוד כי הגם שהותר כאמור- ערעור אחד – כמדומה, די בעיון במה שהונח בפנינו כדי לראות כי בשם התובע/לטובתו – הגיש המשרד יותר מערר אחד...

ג. ובהקשר זה – בחנו את כל סיכומי הדיון שהוגשו ע"י הצדדים , ובאף לא אחד מהם , נמצאה "אפליה" פרטנית / "אפליה" המתייחסת לתובע / "אפליה" המתייחסת למשרד המבקש, או כי לגבי עובדים אחרים הוחלט בהנמקה אחרת , משהוחלט ביחס לתובע.
נפנה לכך כי גם עניינו של מי שהיה הממונה על התובע, מ נהל תחום היחידה הארצית מחוז ת"א (נספח ב' לתצהירו, מר צבי בירנבוים), נדון בוועדת הצמדות מ- 23/12/15 (נספח 4 לקיסר) – ואף הבקשה בעניינו לא אושרה (עם הבקשה בעניינו של התובע). (וראה שם , ס' 2 סיפא איו"ש; משרד הכלכלה; שירותי דת; 6 הבקשות באשר למשרד הפנים; רשות האוכלוסין; משרד רוה"מ תפוצות) , וכיוצ"ב דוגמאות, לכאן או לכאן בכל סיכום דיון.

ועוד – אין בפנינו נתוני עובדה מוכחים, לפיהם, קבוצת השוויון לתובע היא המפקחים שביחידה.
למדנו כי תביעות שונות נתקבלו במועדים שונים, ביחס לעובדים שונים, כשמתח דרגותיהם והגדרת תפקידם (נש"מ) , לכשעצמה, אינה מוכחת , ובכל הכבוד, ב"הבל פיו" של עובד.

"נכון" כי המדינה "יכלה" להביא את העובדים שנטען ביחס אליהם כך או אחרת – דא עקא, ראייה לכאורה לטענת התובע – נדרשה כבסיס, ע"מ שת ִדרש המדינה לנסות ולהפריכה. וכזו, אין בפנינו.

בפנינו הוצגו סיכומי הדיון הרלוונטיים. אכן, לא הוצג בפנינו סיכום דיון של וועדה לעררים שלאחר וועדה מ- 23.12.15 (כאמור בסעיף 24 לקיסר וכפי שהוצג לו בח.נ., עמ' 13 לפרוטוקול ) – דא עקא, לא לנו לדעת מדוע לא הוצג , וכשאין חולק, ולו לגרסת התובע, כי ערעור המשרד לוועדה לעררים, התקב ל.
בל נשכח כי התובע מציין בפנייתו מ- 11.4.16 לחשכ"ל, סעיף 10 – כי ידוע לתובע שבקשת היחידה מ- 2015 נדחתה. משמע, לא היה בכך "הפתעה" או "גרסה לא ידועה / חדשה" לתובע (ודאי נקל היה לו לקבלה, כשם שהיו בידיו בקשות קודמות; ואגב כך, לטעמנו, נכון נהגה החשכ"ל עת הפנתה מכת בו לקיסר, ע"מ שינתן מענה, שהרי, הוועדה או הוועדה לעררים, אינה "בת-שיח" עם התובע כעובד!

ועוד – העובדה של -50 מפקחים הוצמד רכב ש טח – ולתובע רכב לבן – לכשעצמה, אינה מלמדת על אפליה.
עוד ראוי לומר – בכל הכבוד לתובע ובכל הכבוד לקיסר – לא ראוי (גם) כי האחרון "ישקול" אם "טענותיו של מנכ"ל משרד הפנים" נכונות המה . ממילא, אף אנו לא נדרשנו "לחוות דעתו"; ובכל הכבוד , זה המקום להזכיר כי קיסר העיד כי הוא מרכז הוועדה ולא חבר בה.

ד. שיקולי ההחלטה
לא הוצגו בפנינו הנחיות / הוראות תכ"מ נוספות לשיקולי הוועדה או הוועדה לעררים.
ממילא, משטוען התובע כנגד החלטת הגוף המוסמך, ברי כי אין נדרש ביה"ד "להכנס בנעליו" של הגוף המחליט, אלא לבחון אם נתקבלו החלטותיו בסבירות, בענייניות ובמידתיות.

הבקשה להצמדת רכב אכן מזכירה את שם התובע (כאחרים), אך אכן מתייחסת הבקשה – וה "זכות" – לתפקיד ספציפי, למשימה – כעולה מהתכ"מ.

ואכן, כטענת המדינה – הממונים על התובע הביעו תמיכה בבקשה להצמיד לו (כלאחרים) רכב שטח – כשהוועדה אינה מורכבת מחברים ממשרדו של התובע (לפחות עד 2016, עת עברה היחידה ל השתייך לאוצר; והתובע אינו טוען או מלין כי ב- 2016 "הופלה לטובה", בגין שיוכו זה...).

כך, ברי כי קיסר אינו אמור "להסביר" טענה משפטית שבהגנה, אלא, כעד, אמור היה להשיב על שאלות עובדה.

מקובלת עלינו טענת המדינה בסיכומיה לפיה התובע לא די לו בטענה בעלמא , כדי להופכה לז ְכות, ודאי כשלא הובא בפנינו מקור בדין מכוחו חלה חובה ע ל המדינה להצמיד לו רכב שטח (ובהעדר ראיות ממש לקבוצת השוויון, מולה כנטען, הופלה).

ניכר כאמור מסיכומי הדיון שבפנינו , כי דנו בכל מקרה (או קבוצת מקרים) לגופא, בהתאם לשיקולים שנקבעו, בדבר מהות התפקיד / דרוג/ היקף נסיעות, שיקולי תקציב וכיוצ"ב , ולאחריהם , נתקבלו החלטות.
מדובר בשיקולים ענייניים, סבירים , מידתיים ו מקצועיים תוך ראיית התמונה ה כוללת, של כלל עובדי המדינה, בהיבטים הכלכליים , ביחס לכל משרד וכלל המשרדים.

אין בפנינו, גם לא ב"בְּדל" ראיה, כי החלטה כלשהי שדחתה בקשת המשרד – כ ּוּונה, חלילה, כנגד התובע (ואף לא, מדוע כך) או כנגד תפקידו/ המשרד המבקש. המשרד אף ערער על ההחלטות (שדחו הבקשות) והערעורים נדחו. גם שם לא נמצאה ראייה כלשהי לאפליה נטענת.

עוד נציין, כי לכשעצמנו, לא מצאנו פגם גופא, חרף ה התניה שבהחלטה (עת אושר רכב שטח, בכפוף לאי תשלום התוספת ) – משראוי כי הוועדה תשקול אף שיקול תקציבי , ובנסיבות ה "עלות" הכוללת למדינה, לרכב שטח מול רכב לבן – ודאי וודאי לא מצאנו פגם בשק"ד, בכך.

אף לא מצאנו פגם בשקול דעת הוועדה (ודאי לא שיש בו ליצור זכות כלשהי לתובע), עת מצאה הוועדה לעכב כל החלטותיה, רוחב ית, עד השלמת עבודת המטה.
ונבהיר וב"קול רם וברור" – בשיקול דעת הוועדה לא נפל כל פגם , כששיקול תקציבי, כיתר השיקולים כאמור , הוא ענייני, מידתי וסביר.

ה. התקשי"ר
אך ברי כי לאור הוראת סעיף 27.412 לתקשיר אין קמה לתובע זכאות לתוספת, הדורש קיום כל תנאיו - כשאין חולק כי התובע ממלא תפקידי פיקוח.
לא הובאו בפנינו כל העובדות, ע"מ לבחון אם אכן עונה הוא על יתר תנאי הסעיף – אך ברי כי תנאי כאמור , די בו לשלול זכאותו לתוספת.
לא לנו לדעת אם כל חבריו אליהם התייחס בעדותו הם בתפקידי פיקוח, אם לאו , בהגדרת התפקיד או בקיום יתר התנאים שבסעיף ; למעלה מן הצורך נציין גם כי אף אם קיבל מאן דהוא את שלא היה זכאי לקבלו – אין בכך, כשלעצמו, כדי להצדיק "תשלום" לתובע , שלא היה זכאי לקבלו.

ובהקשר זה – לא מצאנו "חריגה מסמכות" של הוועדה בהפנ ייה או בהתנייה, בין יתר שיקוליה בדיון, בדבר הצמדת רכב מסו יים לעובד בתפקיד מסוים – בהתייחס לתוספת. ודאי אין קמה בצידה של "חדירה" זו לסמכות הממונה – כדי להפוך החלטת הוועדה לבט ֵלה, משנתקבלה, כנטען, "בחריגה מסמכות". [ונבהיר, נטען בשם הממונה כי הוועדה "נכנסה" לסמכותו – ולא שחרגה מסמכויותיה בפעולתה].

ראוי להזכיר כי טענה כאמור לא עמדה בבסיס התביעה מחד , ו"קפיצ תו" של התובע על תשובת קיסר בנדון כ"מוצא שלל רב", מאידך – אין בה דבר, שהרי בכל הכבוד לקיסר השיב במילותיו כהדיוט ; אך גם בהן לא הוכחה בפנינו "חריגה מסמכות" של הוועדה (ודאי לא, אליבא ד'ממונה; או קביעה בניגוד לסעיף 29 לחוק יסודות התקציב).
ובאשר לתוספת א' – גם בעניין זה טוען התובע ש לא כעתירותיו בתביעתו, שהרי בסעדיו בתביעה עתר אך לסעד הצהרתי לפיו זכאי הוא ל תוספת נהיגה ב' (סעיפים 54-57).
יתר על כן, גם הגדרתו את עצמו, בסיכומיו (סעיף 18 או 19) כמי ש"לא הצליח, במהלך עדותו, לתת הסבר משפטי, לפיו תביעתו לתוספת א' חלופית לתביעתו לתוספת ב'" – טוב שלא נשמעה, משנשמעה – שהרי עסקינן בסעד , שלא בא זכרו בתביעה המתוקנת, ואף לא בתביעה המקורית , תוך ש"תוספת נהיגה עצמית ב' " הוגדרה כ "התוספת" (ס' 21 לתביעה המקורית; כשסעיפי הסעד כמפורט לעיל בתביעה המתוקנת, נוקבים, ברחל בתם הקטנה בלשון "תוספת נהיגה ב' ; ההדגשות הוספו).
[לא נעלם מאתנו כי בסעד החלופי אוזכרה תוספת א', אך אין בכך לשנות מהמהות או מעדות התובע, להלן, שהיתה ברורה ואיננה: "טעות משפטית" שלו].
יתר על כן, התובע בעדותו אישר כי מבקש הוא רכב שטח והתוספת ("ב") מתחילת עבודתו (עמ' 7 שורה 32, עמ' 8 שורה 1)ואיננו מבקש תוספת א'.

ואם טען לאפליה כ"עילה" מתחילת עבודתו – הרי אישר בעדותו שאין לו זכות לרכב צמוד , לא עפ" י הסכם העבודה, לא עם מינוי ו כעובד קבוע, ובפועל אף כי לא הופלה מתחילת עבודתו! – [ראה תשובתו עמ' 8 שורה 24: "היו עוד אחרים עם רכב לבן"] – ומה לנו יותר מכך, לשיטתו, לדחיית הטענה !

התרשמנו כי תשובות התובע בעדותו בהתייחס ל"תוספת א'" נבעו מבלבול, טעות – אך הבהיר, כ"שהתעשת" כי אינו "מבקש כלל תוספת א" (עמ' 9 שורות 23-33).

עוד נזכיר – סכומים לעולם מוכחשים הם.
ממילא, אין בכך שלא "ערערה" המדינה על תחשיבו – כדי שיאמר כי הוכח, לכשעצמו.

ו. חוזרי הממונה
טוען התובע (בעדותו) כי קמה לו זכאות לתוספת ב' "לפי הסכמי שכר והסכמי עבודה נספח י"ח" ( עמ' 9 שורות 28-29).
בהקשר זה, מקובלת עלינו טענת התובע בסיכומיו (הגם לא טען כך בהקשר דנא) ולפיה, התובע "לא הצליח לתת הסבר משפטי" לטענתו – שהרי, ברי כי חוזרי הממונה אינם קובעים זכאות , אלא קובעים את "התשלום" אותו יקבל עובד מדינה , הזכאי לזכות כלשהי.

התובע הגיש חוזרי הממונה, החל מ- 18/1/09 ועד 13/1/2013, כשאין באף לא אחד מהם, כדי "יצירת זכות" לתוספת, אלא אך התווית הכללים לביצוע התשלום, תוך הדגשה חוזרת בכ"א מהם , מיהו "עובד זכאי" ( רק מי שהוצמד לו רכב מסחרי) – כי נדרש מילוי כל התנאים שנקבעו , ע"מ להיות "זכאי" לתוספת (גם תוספת א'), כולל בעת שינוי הכללים.
הנה כי כן – ככל שמכח כך טוען התובע – דין עתירתו להדחות.

ז. כללי
טוען התובע בסיכומיו כי ההחלטה האחרונה בה "אושר לו רכב" (אגב, אין זהו המצב, אלא אושרה הצמדת רכב לתפקידו), "קשורה ישירות לשינוי לרעה בזכות לתוספת ב' ", שארע יומיים קודם להחלטה.
עובדתית, אין חולק כי הממונה הורה ב- 31.10.16 (טז לתובע) כי עובד שהוצמד לו רכב מ- 1.11.16 ואילך – יהיה זכאי לגילום מס חלקי בגין זקיפת שו וי השימוש (ההפרש עפ"י הפירוט שם).
אין חולק גם כי (בנספחי יא'-יב', שם) הוועדה להצמדת רכב בישיבתה מ- 2.11.16 החליטה לאשר החלפת רכב לרכב שטח (מתֶקן קיים), תוך שהוסבה תשומת לבו לשינוי באשר לתשלום התוספת.
לא ממש הובהר בפנינו מדוע בנספח יא' דובר על ג'יפון ובנספח יב' (יומיים אח"כ) תוקנה ההודעה לטנדר 4X4 (והצדדים לא ממש "עסקו" בכך).
גם בהפנייתו להוראה בנושא התשלום – לא נמצא פ גם כלשהו; אין בפנינו גם מדוע בהנתן מחירוני 2 הרכבים, כפי שצרף התובע (יב' 1-2) – מדוע אושרה הצמדת טנדר ולא ג'יפון – אלא, שאף זה , כשלעצמו , אינו הנושא בו נתבקשנו לדון , משהחלטת הוועדה בפנינו (נספח 7 לקיסר) .

בל נשכח כי עסקינן בשינוי למצב שנהג עד אותה עת, ומשמדובר בעניין שעלה פעמים מספר במהלך השנים – ניתן להבין ההערה, כשניתן למצוא בסיכום הדיון התייחסויות כאלה ואחרות לעובדים השונים.
ובהקשר זה – תשובת קיסר לשאלה, הכיצד אושרה הצמדה עתה (בשונה מהעבר) – לא נסתרה, ודאי אינה מלמדת על הפלייתו לרעה של התובע.

ח. סיכום
לאחר ששקלנו כל שנטען בפנינו, לא שוכנענו כי התובע הופלה לרעה בהחלטות שלא אישרו לו הצמדת רכב שטח, ובהכרח, באי תשלום התוספת (ולו גם תוספת א'); לא שוכנענו כי קיימת לתובע זכות בדין להצמדה כלשהי במועד מסוים (למעט עפ"י ההחלטות הרלוונטיות של הוועדה, שנתקבלו בבקשות המשרד ביחס אליו).

לא שוכנענו בקיומה של עילה כלשהי שטען לה, שיש בה כדי לזכותו בסעד כלשהו שעתר לו בתביעתו ("ולוּ" בסיכומיו).

ולעניין ההוצאות – התובע עובד מדינה.
בסיכומיו לא עתר לכאלה, וממילא (ובאופן ראוי כך), אף לא המדינה.

עתירתו להוצאות בסיכומי התשובה, ספק בעינינו אם ראויה היא (עת לא ניתנה למדינה "ההזדמנות" להתייחס לכך); כך או כך, משהתובע עובד הנתבעת ומשנדחתה תביעתו במלואה – אין לנו אלא לדחות עתירתו זו, שטוב היתה לולא הועלתה, ודאי ב"עיתויה".

(למעלה מן הצורך, נציין כי לא הובהר לנו אזכורו של "מר צברי" בסיכומי התובע ).

ניתן היום, ד' אלול תשע"ט, (04 ספטמבר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג ציבור עובדים
מר אברהם בן קרת

שרה מאירי, שופטת
אב"ד

נציג ציבור מעסיקים
מר יעקב גונצ'רובסקי
נחתם ע"י נ.צ. ביום.3.9.19.
קלדנית: רינת אברג'ל / שרי ח.