הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 15437-05-15

לפני:

כב' השופטת דגית ויסמן
נציג ציבור (מעסיקים), מר אבי ענתבי

התובעת
עוזיה יגילי דברת
ע"י ב"כ עו"ד אסף אוסלקה
-
הנתבעת
יוניברסל משאיות ישראל בע"מ
ע"י ב"כ עו ה"ד קליינברגר-אתר ו אלבק

פסק דין

1. התובעת עבדה אצל הנתבעת, העוסקת במכירת משאיות, במשך כ – 15 שנים, בתפקידים שונים בתחום המכירות, עד שפוטרה בנסיבות שנויות במחלוקת.
בהליך זה מתעוררת מחלוקת בשני נושאים מרכזיים. הנושא האחד הוא נסיבות פיטוריה של התובעת והשאלה אם בגין פיטורים אלה התובעת זכאית לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין ( אין מחלוקת שהנתבעת שילמה לתובעת פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת). הנושא השני הוא האם יש לראות בעמלות ששולמו לתובעת חלק משכרה הרגיל, לצורך חישוב פיצויי פיטורים והפרשות לתגמולים ( פנסיה וקרן השתלמות).
2. להלן הרקע העובדתי שבבסיס התובענה:
א. הנתבעת היא חברה פרטית שעיקר עיסוקה במכירה קמעונאית של משאיות קלות מתוצרת חברת איסוזו יפן.
ב. התובעת החלה לעבוד אצל הנתבעת ביום 18.1.2000 כאשת מכירות שטח באזור הדרום.
ג. עם תחילת העבודה, הצדדים חתמו על חוזה עבודה ( נספח א' לתצהיר התובעת).
בנספח ב' לחוזה העבודה נקבעו תנאי השכר של התובעת:
"7. שכר בסיס: 4,000 ₪ ברוטו
8. בסיס לחישוב ביטוח מנהלים – 7,500 ₪ ( ישולם בתום שלושת חודשי העבודה הראשונים)
9. תגמול נוסף אשל בסך 500 ₪ ברוטו. עמלות על פי טבלא ובצמוד לשער היציג של הדולר ביום התשלום אך לא פחות מ – 4.15 ₪ ל - $."
כן נקבע בנספח ב' הנ"ל כי התובעת תקבל רכב חברה, השתתפות בהוצאות טלפון סלולרי, ביטוח מנהלים וקרן השתלמות.
לגבי קרן השתלמות, נקבע בסעיף 15 לנספח ב' הנ"ל כך:
"בתום שנת העבודה הראשונה של העובד תפריש החברה מדי חודש לקרן השתלמות עפ"י בחירה ( להלן – ' קרן ההשתלמות') סכום השווה ל – 7.5% ( שבעה וחצי אחוז) ממשכורתו של העובד. החברה תנכה ממשכורתו של העובד ותעביר לקרן ההשתלמות סכום השווה ל – 2.5% ( שנים וחצי אחוז) ממשכורתו של העובד.
הבסיס לחישוב ההפרשה יהיה הסכום המצוין בס' 7 - בסיס לחישוב קרן ההשתלמות ותעמוד ע"ס 7,500 ₪. מס הכנסה שיחול בגין הפרשות לקרן ההשתלמות ינוכה ממשכורתו של העובד."

ד. סמוך לשנת 2008 התובעת קודמה לתפקיד מנהלת מכירות של אזור דרום בחברה, במסגרת שינוי ארגוני במחלקת המכירות, שבו החברה עברה ממתכונת של איש מכירות בודד האחראי על איזור גאוגרפי מסוים, למתכונת של עבודה בצוות.
בהתאם לשינוי זה, החל מאותו מועד צוות המכירות של אזור דרום כלל איש מכירות נוסף שהיה כפוף לתובעת ( להלן – רם).
ה. על פי תלושי השכר שהתובעת הציגה ( נספח ד' לתצהיר התובעת - תלושים לחודשים 12/2011, 5/2013 עד 6/2014), עובר לסיום עבודתה, שכרה של התובעת עמד על 8,500 ₪ והיא קיבלה גם רכיבים שכונו: "עמלת מכירה" ו"עמלת מחיר". כמו כן מצויין בתלוש רכיב שכותרתו " פיצוי. שווי בל".
ו. ביום 18.5.14 התובעת זומנה לשימוע לפני הפסקת עבודה ( נספח ב' לתצהיר התובעת). במכתב צוינו הסיבות הבאות:
" – שינוי במבנה הארגוני של מחלקת המכירות
מחויבות נמוכה למקום העבודה
הבעת אי אמון וחוסר שביעות רצון על ידך ממערכי החברה על כל אגפיה ומחלקותיה מעבר לסביר."

ז. השימוע התקיים כפי שנקבע, ביום 19.5.14 בשעה 14:30, בנוכחות מר בועז זרז'בסקי, סמנכ"ל שיווק ומכירות בנתבעת ( להלן – זרז'בסקי), מר דני פביאן, מנהל מכירות ארצי של הנתבעת והממונה הישיר על התובעת ( להלן – פביאן) וכן גב' אדווה מרשק, אחראית גיוס ומשאבי אנוש בחברה.
ח. פרוטוקול השימוע הוצג כנספח 9 לתצהירי הנתבעת. על פי הרשום בו, התובעת טענה בשימוע באריכות, אולם אין בדבריה התייחסות לטענות שהוצגו במכתב השימוע. התובעת הסתפקה באמירות כלליות ביותר ותו לא. כך למשל, התובעת ציינה כי " לא משנה מה תהיינה תוצאות השימוע, עבורי מדובר בצלצול השכמה. מתוך עוצמה אישית, תהליך פנימי אישי. מבחינתי השינוי הוא קודם כל בשביל האדם, אחר כך המציאות תשתנה. מתוך עוצמה, אהבה לאנשים, רצון אמיתי, דברים שיוצאים מהלב. אני שמה בצד את המכירות שבהן הצטיינתי, היו שיחות רבעון מדהימות, פרגון, היתה שיחת רבעון שהיה בה עודף פרגון."
בהמשך התובעת הוסיפה –
"אם יוחלט שלא להעסיק אותי זה יהיה מבחינתי בצורה היפה ביותר. אין לי רצון לקלקל. אולי הייתי צריכה להבין שעליי להתעלות מעל עצמי, שאינני צריכה לבוא עם האגו. החשוב הוא שמערכות היחסים לא תיפגענה. זה יורת חשוב מהעסקאות. היה לי יותר נוח אם לא היה מדובר בעניין אישי, אין לי פה דיסוננס קוגניטיבי להיאחז בו. אני חושבת שמהמשבר הזה אני יכולה לצאת גדולה מהחיים, להוות דוגמא ומודל לאנשים. אני מאוד אשמח אם תשקלו את החלטתכם שוב. אני מחוייבת לכל מה שחשוב וליותר מזה. מכיוון שהתלונות עליי הן לא על ההישגים זה מראה לדעתי של-UTI מתחילים להיות חשובים עוד דברים עוד ערכים. רק כך אפשר לנצח, אני אומרת זאת מתוך עצמה, אהבה ואמונה. ובאמת שהשינוי הזה הוא לא נורא בכלל. זה לא יהיה כמו פעם, אנחנו כולנו אנשים טובים."
בסופה של הישיבה התובעת אמרה: "תודה על צלצול ההשכמה כולנו יוצאים מכאן אנשים טובים יותר".
ט. לאחר השימוע הנתבעת החליטה על פיטורי התובעת.
מכתב פיטורים הוכן לתובעת ביום 21.5.14.
מתכתובת שהוצגה ( נספחים 10 -11 לתצהירי הנתבעת) עולה שהתובעת הודיעה שהיא " ממשיכה לעבוד כרגיל", למרות שנאמר לה בעל פה שאינה נדרשת להגיע לעבודה בתקופת ההודעה המוקדמת. בנוסף, למרות שסוכם עם התובעת שמכתב פיטורים יימסר לה פיזית, היא לא היתה זמינה ועל כן רק ביום 25.5.14 המכתב נשלח לתובעת במייל.
י. על פי מכתב הפיטורים, תקופת ההודעה המוקדמת, במהלכה התובעת לא נדרשה להגיע לעבודה החלה ביום 22.5.14 וכן נקבע שסיום יחסי עובד - מעסיק יהיה ביום 22.6.2014.
יא. ביום 5.6.2014 התובעת שלחה מכתב למר דוד עיני, מבעלי הנתבעת ( נספח 12 לתצהירי הנתבעת).
יב. ביום 15.6.2014 הנתבעת שלחה מכתבי שחרור לקופות.
על פי טופס 161 ( נספח 14 לתצהירי הנתבעת), משכורתה של התובעת לצורך חישוב פיצויי פיטורים עמדה על 20,255 ₪. לתובעת שוחררו כספי פיצויים שהופקדו ב"הפניקס" ו"מגדל מקפת", בסך 238,367 ₪ והנתבעת שילמה לתובעת השלמת פיצויי פיטורים בסך 53,032 ₪. סך הכל התובעת קיבלה פיצויי פיטורים בסך 292,296 ₪ ( סעיף 30/27 לסיכומי התובעת).
3. ההליך
א. בכתב התביעה המקורי נתבע סכום של 1,220,932 ₪ בגין הרכיבים הבאים: הפרשי חופשה (214,365 ₪), הפרשי תגמולים (70,791 ₪), הפרשי שכר (40,000 ₪), קיזוז יולי (20,715 ₪), זיכוי במס (24,776 ₪), קרן השתלמות (159,684 ₪), הפרשי פיצויי פיטורים (198,601 ₪), אשל (42,000 ₪), פיטורים שלא כדין (300,000 ₪), לשון הרע (150,000 ₪).
ב. מאחר שכתב התביעה כלל רכיב של פיצויים בגין איסור לשון הרע, הנתבעת ביקשה להגיש הודעת צד ג' כנגד פביאן, שהיה הממונה הישיר על התובעת עובר לסיום עבודתו ובכתב התביעה נטען כי האמירות המהוות לשון הרע נאמרו על ידו.
ג. בהחלטה מיום 22.3.2016 נקבע כי בשלב זה לא ניתן להכריע בבקשה מאחר שהתובעת לא פירטה בכתב התביעה את היסודות של העילה לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965 ( להלן – חוק איסור לשון הרע). נקבע שבכתב התביעה התובעת הסתפקה באמירות כלליות שאין בהן די על מנת לבסס עילת תביעה לפי חוק איסור לשון הרע. על כן הורה בית הדין ( כב' השופטת אירית הרמל), שעל התובעת להגיש כתב תביעה מתוקן, לעניין הפרת חוק איסור לשון הרע בלבד ו"אשר יפרט את טענותיה ביחס לכלל מרכיבי העילה".
ד. ביום 20.4.2016 הוגש כתב תביעה מתוקן.
ה. בהחלטה מיום 25.7.17 נקבע כי על פני הדברים נראה שתיקון כתב התביעה נעשה באופן מינימלי ומתעורר ספק אם הוא עומד בהחלטה שניתנה בנושא או בדרישות הדין. עם זאת, מאחר שסילוק על הסף יעשה לעיתים נדירות וניתן לייחס את הכשלים שבכתב התביעה לעניינים פרוצדוראליים, כאשר ברור מהן האמירות שהתובעת רואה בהן " לשון הרע" – תוכנן ונסיבות אמירתן, אין מקום לסילוק על הסף של התביעה בעילה זו.
עוד נקבע שמאחר ששאלת היחס בין אמירותיו של פביאן ובין התנהלות הנתבעת נתונה במחלוקת, לרבות שאלת אחריותה של הנתבעת לגבי אמירות אלה, יש לקבל את הבקשה לשלוח הודעת צד שלישי לפביאן.
ו. ביום 28.8.16 הוגשה הודעה לצד שלישי המופנית למר דני פביאן.
ז. ביום 11.7.17 ההליך נמחק מחוסר מעש, לאחר שהתובעת לא הגישה תצהירי עדות ראשית. ההליך חודש בהחלטה מיום 11.8.17 וביום 18.9.17 הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם התובעת, שהעידה בהליך כעדה יחידה.
ח. ביום 7.2.18 נדחתה בקשת הנתבעת למחיקת סעיפים מתצהיר התובעת או הוצאת נספח ג' לתצהירה מהתיק ( דו"ח חקירה מיום 16.2.15). נקבע כי מדובר בעניין דיוני ומשהתובעת הצהירה שיוגש תצהיר משלים מטעם החוקר שהיה שותף לשיחות שהוקלטו ותמלל את הקלטותיהן, הרי שלעת הזו ומבלי להתייחס לשאלת המשקל שיש לתת לתמלולים, יש בכך מענה לפגמים הפרוצדוראליים עליהם הנתבעת הצביעה. עוד נקבע כי השאלה מהו המשקל שיש לייחס לתמלולים שהתובעת צירפה לתצהירה וציטטה במסגרתו היא עניין שיידון במסגרת פסק הין, ביחס לכלל הראיות שיוצגו בהליך.
ט. במהלך ישיבת ההוכחות, כאשר התובעת העידה לגבי החקירה באמצעות החוקר הפרטי, טענה שיש בידה " דיסק און קי" – החסן נייד, שבו הקלטה וכן צילום של השיחה עם פביאן ( עמוד 12, שורות 1 – 9). בסיום חקירתה הנגדית של התובעת, ומשפביאן, הצד השלישי, עמד על עיון בצילום שהתובעת הזכירה ואף נזכר בתצהיר החוקר שהוגש יום קודם לכן, ב"כ התובעת טען שלא קיים צילום ( עמודים 15 -16 לפרוטוקול).
לאחר הפסקה בדיון, הודיעה התובעת כי היא מסכימה למחיקת רכיב התביעה לפי חוק איסור לשון הרע. בהתאם, הנתבעת הודיעה על הסכמתה למחיקת ההודעה לצד שלישי.
י. למרות מחיקת ההודעה לצד שלישי, פביאן העיד בהליך, לבקשת הנתבעת שביקשה שתצהירו יישאר בתיק. ר' בעניין זה החלטה בעמוד 17 לפרוטוקול.
יא. בסופו של יום, בישיבת ההוכחות נשמעו חמש עדויות: התובעת, כעדה יחידה מטעמה, פביאן וכן שלושת עדי הנתבעת: זרז'בסקי, גב' שירה מדהב, מנהלת מוקד טלמרקטינג בנתבעת ( להלן – מדהב) ומר דורון ליאור, מנכ"ל הנתבעת ( להלן – ליאור).
יב. מהשוואת פירוט רכיבי התביעה שבכתב התביעה לטענות התובעת המפורטות בסיכומיה, עולה כי התובעת לא עמדה על כל הטענות המפורטות בכתב התביעה או על כל הרכיבים שנתבעו.
סיכומי התובעת נחלקו לשני חלקים. חלק ב' הוקדש לנסיבות פיטורי התובעת והנטען בו רלוונטי לתביעה לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין. בחלק א' לסיכומי התובעת, שכותרתו " התשלום הינו עמלה – לא פרמיה" נזכרו הרכיבים הבאים:
הפרשי פיצויי פיטורים בסך 198,601 ₪ ( סעיף 27 לסיכומים), הפרשים בגין פדיון חופשה בסך 214,365 ₪ ( סעיף 27 לסיכומים), הפרשים לתגמולים בסך 70,791 ₪ ( סעיף 30 לסיכומים), פיצוי בגין זיכוי במס בסך 24,776 ₪ ( סעיף 31 לסיכומים) וכן פיצוי בגין קרן השתלמות בסך 106,186 ₪ ( סעיף 32 לסיכומים).
בנסיבות אלה, יש לראות את התובעת כמי שזנחה את התביעה ברכיבים שנזכרו בכתב התביעה, אך לא הוזכרו בסיכומיה ( הפרשי שכר (40,000 ₪), קיזוז יולי (20,715 ₪) ואשל (42,000 ₪)).

דיון והכרעה
פיטורי התובעת
4. לטענת התובעת, פיטוריה נגועים בהפלייה והם נבעו ממניעים פסולים.
5. בטרם נפנה לבחינת טענות התובעת בנושא זה, יש לציין שעדותה של התובעת לא הותירה רושם מהימן. עניין זה משמעותי בבחינת מכלול העדויות שנשמעו והערכת המשקל שיש לייחס להן.
התובעת אישרה כבר בפתח חקירתה הנגדית שלא כל גרסתה העובדתית הובאה בתצהיר ( עמוד 4 שורה 20). כך למשל, תצהיר התובעת לא כלל את העובדה שהתקיימה ישיבת עובדים שבה הוצג השינוי הארגוני במחלקת המכירות, למרות שעובדה זו רלוונטית להבנת ההקשר שבו נתקבלה ההחלטה על פיטורי התובעת ( עמוד 10 שורות 1 – 6). בדומה, התובעת טענה בתצהירה שזומנה לשימוע למחרת בבוקר ושבקשתה לדחות את השימוע נדחתה. בחקירתה הנגדית בבית הדין התובעת אישרה שהשימוע נקבע מלכתחילה לשעה 14:30. כשהתבקשה להסביר את הסתירה בין הדברים, תשובותיה היו מבולבלות ולא משכנעות ( עמוד 11 שורות 17 – 29).
בנוסף, התובעת אישרה שטענות לגבי שחיתות בעבודה שנזכרו בכתב התביעה ובתצהירה הן טענות שהועלו בהתאם לייעוץ משפטי ולא מצאו ביטוי במסמכים מזמן אמת. גם בעניין זה תשובות התובעת לעניין זה היו פתלתלות ולא משכנעות ( עמוד 6 שורות 7 – 30).
זאת ועוד - התובעת לא השיבה לשאלות שנשאלה, אלא הסתפקה בתשובות כלליות שהקשר בינן ובין השאלות שהוצגו אינו ברור ( ר' לעניין זה בעמוד 5 שורה 21 עד עמוד 6 שורה 6).
במקום אחר בעדותה, התובעת הציגה גרסה עובדתית שאין לה כל קשר לראיות שהוצגו ( הטענה שהתובעת ליוותה את רם בכל הפגישות, למרות שמהיומנים שהוצגו עולה תמונה שונה לחלוטין וכן טענות נוספות לגבי אופי עבודתה, שאינן מתיישבות עם הנתונים העולים מהיומנים שהוצגו – עמוד 8 שורה 4 עד עמוד 9 שורה 33).
6. בהקשר של טענות התובעת להפלייה בפיטוריה, העובדה שמצאנו כי עדות התובעת לא היתה משכנעת, בעוד שעדי הנתבעת היו מהימנים וגרסתם גם נתמכה בעדותו של פביאן ( שבהיותו צד שלישי שנתבע על ידי הנתבעת, יש לראותו כעד בלתי תלוי), מהווה נימוק לקביעה שהתובעת לא הביאה ולו ראשית ראיה מצדה לכך שפיטוריה היו נגועים בהפלייה.
לכך יש להוסיף את העובדה שגם במהלך השימוע, בו התאפשר לתובעת להציג את טענותיה במפורט וגם במכתב שהיא עצמה יזמה לאחד מבעלי הנתבעת, ואשר נשלח אליו סמוך לסיום יחסי העבודה ולאחר שכבר לא התייצבה בעבודה במשך למעלה משבועיים, התובעת לא הזכירה טענות להפלייה בעבודה.
יוזכר כי מדובר במסמכים שמעידים על הלך מחשבתה של התובעת בזמן אמת ולפני שפנתה לייעוץ משפטי. למעשה, הטענה להפלייה הועלתה לראשונה רק במסגרת תובענה זו.
7. בניגוד לגרסת התובעת, כאילו היו שיקולים בלתי ענייניים בהחלטה על פיטוריה, הרי שמהעדויות שנשמעו עולה תמונה שונה לחלוטין, ולפיה ההחלטה על הפיטורים היתה חלק ממהלך של שינוי ארגוני בנתבעת. הזמנתה של התובעת לשימוע היתה על רקע זה ובשל טענות ענייניות שהיו לנתבעת כלפי התובעת ואשר היו קשורות לאיכות עבודתה אצלה.
כך למשל, פביאן העיד ש"החברה החליטה לפטר את הוותיקים ביותר, הפיטורים החלו בפיטורי התובעת, אח"כ אני, שעבדתי קרוב ל – 19 שנה, כשנה אחרי התובעת, אח"כ סמנכ"ל שהיה מותיקי החברה בשם ישראל ואח"כ מיקי אברמוב שגם הוא עבד אני חושב 15 שנה בחברה." (עמוד 19, שורות 2 – 5).
זרז'בסקי הסביר את ההיגיון בשינוי הארגוני שביקש לערוך ( עמוד 25, שורות 28 – 32) ועדותו בבית הדין מתיישבת עם המתואר בתצהירו ( סעיפים 6- 7).
זרז'בסקי הוסיף והסביר מה היו השיקולים ששקל בהחלטה לזמן את התובעת לשימוע לפני פיטורים. עדותו היתה מהימנה ורהוטה, היא משתלבת בתמונה הכללית של השינויים הארגוניים בנתבעת בתחום המכירות והיא מעידה שהשיקולים שנשקלו היו מקצועיים וענייניים ( עמוד 25 שורות 28 – 32, עמוד 26 שורות 12 – 32). לא למותר לציין כי דברים דומים נשמעו גם בעדותו של ליאור, מנכ"ל הנתבעת ( עמוד 32 שורות 3- 5, 16 – 17).
8. זאת ובנוסף - האופן שבו הנתבעת העריכה את עבודתה של התובעת, עלה מכלל העדויות. כך למשל בעדותו של זרז'בסקי הוא חזר על כך שאת עיקר העבודה באזור שעליו התובעת היתה מופקדת, ביצע רם ולא התובעת ( עמוד 2, שורות 24 – 25).
מדהב, מנהלת מוקד הטלמרקטינג, שביצע מעקב אחר יומני הפגישות של אנשי המכירות ותיאם את הפגישות עבורם, העידה שהתובעת ביצעה פחות פגישות מהכפוף לה בצוות ( רם), וכי היתה " הבנה שהתובעת ביקשה לא לתאם פגישות בשעה מאוחרת, זה לא משהו מפורש אבל המתאמות ידעו שלא קובעים פגישות בשעות מאוחרות יותר". התובעת גם ביקשה שלא יקבעו לה פגישות במקומות מרוחקים ( עמוד 23 שורות 1-10). דברים אלה מהווים המחשה של הטענות לגבי מחוייבות נמוכה של התובעת למקום עבודתה.
מסקנה דומה עולה גם מעדותו של פביאן. עד זה אישר שכמנהל ישיר של התובעת התרשם שהתובעת הביעה מחויבות נמוכה למקום העבודה ( נושא שנזכר בהזמנה לשימוע) והדבר התבטא גם במספר השעות שהקדישה לעבודה:
"בהחלט כן, וזה לא סותר שהיא היתה אשת מכירות מעולה, היא קיצצה משעות העבודה שלה, גם בבקרים וגם אחר הצהריים וזה קרה פעמים רבות" (עמוד 19 שורות 29 – 30).

9. לסיכום האמור לעיל, ההחלטה על זימונה של התובעת לשימוע לפני פיטורים וכן ההחלטה על פיטורי התובעת התקבלו מטעמים ענייניים הקשורים לשינויים במערך המכירות אצל הנתבעת וכן שיקולים הקשורים לאופן שבו התובעת ביצעה את עבודתה.
10. מכאן נפנה לשאלה אם נפל פגם בהליך הפיטורים, כשהכוונה בעיקר לשימוע שקדם להחלטה על הפיטורים. גם בנושא זה, לא מצאנו כי יש לקבל את טענות התובעת או כי מצד הנתבעת נפל פגם כלשהו בהליך הפיטורים.
א. אין חולק שקדמה לזימון לשימוע ישיבת עובדים שבה הוצג שינוי ארגוני צפוי (עדות ליאור בעמוד 32 שורות 10 – 13). גם התובעת אישרה שקדמה להזמנתה לשימוע פגישה עם כלל העובדים שבה הוצג השינוי הארגוני ( עמוד 10 שורות 1 – 29). כפי שכבר צוין, הסברי התובעת לעובדה שישיבה זו לא נזכרה בתצהירה לא הותירו רושם מהימן. בסופו של יום, גם אם התובעת ניסתה להסתיר את הדברים, הרי שגם מעדותה ברור שקיים קשר מהותי בין ההחלטה על השינוי הארגוני ובין ההחלטה לזמנה לשימוע לפני פיטורים.
ב. התובעת הוזמנה במכתב שבו פורטו הסיבות לשימוע.
ג. התובעת התייצבה לשימוע כשהיא מוכנה אליו. ענין זה נלמד מפרוטוקול השימוע, שם אמרה: "כתבתי כמה דברים". ר' גם בעדותה בבית הדין – עמוד 11, שורות 32 – 33.
ד. גרסת התובעת כאילו הנתבעת סירבה לשנות את מועד השימוע, התבררה כלא נכונה ( סעיף 5 לעיל).
ה מפרוטוקול השימוע עולה שהתאפשר לתובעת להציג את טיעוניה בהרחבה. לא מצאנו לקבל את טענות התובעת כאילו פרוטוקול השימוע אינו משקף את הדיון שנערך ( עמוד 11, שורות 8- 13). זאת גם לאור ההתרשמות הכללית מעדות התובעת וגם לאור עדותו של פביאן שאישר שכל הטענות בשימוע נרשמו בפרוטוקול ( עמוד 20 שורה 15).
ו. זרז'בזסקי העיד שלא מצא בטיעוני התובעת נימוק שישנה את הכוונה לפטר את התובעת. הרושם הכללי משמיעת עדותה של התובעת בבית הדין, מתיישב עם הרושם העולה מקריאת טענות התובעת בשימוע ועם הרושם של זרז'בסקי מטענות אלה ( עמוד 27 שורות 21 – 22).
11. לאור המתואר לעיל, לא מצאנו כי נפל פגם בהליך הפיטורים של התובעת.
אשר על כן, התביעה לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין נדחית.
12. בסעיפים הבאים נעסוק בשאלה אם העמלות/פרמיות ששולמו לתובעת הן חלק משכרה.
13. כבר בשלב ראשון יש לציין כי בכל הנוגע להפרשות סוציאליות ( פנסיה וקרן השתלמות), מדובר ברכיב הסכמי.
כאמור, בחוזה העבודה של התובעת, הוגדרה המשכורת המבוטחת, הן לשם הפרשה לפנסיה והן לשם הפרשה לקרן השתלמות. מפאת חשיבותם, נביא שוב את לשון הסעיפים הרלוונטיים:
בחוזה העבודה נקבע:
"7. שכר בסיס: 4,000 ₪ ברוטו
8. בסיס לחישוב ביטוח מנהלים – 7,500 ₪ ( ישולם בתום שלושה חודשי העבודה הראשונים)
9. תגמול נוסף אשל בסך 500 ₪ ברוטו. עמלות על פי טבלא ובצמוד לשער היציג של הדולר ביום התשלום אך לא פחות מ – 4.15 ₪ ל - $."
בסעיף 15 לנספח ב' לחוזה העבודה נקבע:
"בתום שנת העבודה הראשונה של העובד תפריש החברה מדי חודש לקרן השתלמות עפ"י בחירה ( להלן – ' קרן ההשתלמות') סכום השווה ל – 7.5% (שבעה וחצי אחוז) ממשכורתו של העובד. החברה תנכה ממשכורתו של העובד ותעביר לקרן ההשתלמות סכום השווה ל – 2.5% ( שנים וחצי אחוז) ממשכורתו של העובד.
הבסיס לחישוב ההפרשה יהיה הסכום המצוין בס' 7 - בסיס לחישוב קרן ההשתלמות ותעמוד ע"ס 7,500 ₪. מס הכנסה שיחול בגין הפרשות לקרן ההשתלמות ינוכה ממשכורתו של העובד."

ברבות השנים, הנתבעת הסכימה להגדיל את המשכורת המבוטחת ל – 17,000 ₪ ( ר' בעדות ליאור, עמוד 29 שורות 31-32).
15. על פי הדין, מקום בו הביטוח הפנסיוני אינו מעוגן בחוק, אלא בהסכם, הרי שהשאלה מהי המשכורת המבוטחת היא בעיקרה שאלה חוזית, הנוגעת לתוכנו של ההסכם. ר' הנפסק בע"ע ( ארצי) 594/06 אברהם – בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, 23.9.09 סעיף 14 לפסק הדין ור' גם ע"ע ( ארצי) 3393-02-17 גב - ג.מ. מעיין אלפיים (07) בע"מ, 24.6.18, סעיף 39 לפסק הדין.
כך גם נפסק בשאלה מהי ה"משכורת המבוטחת" בהקשר של " קרן השתלמות" (ע"ע ( ארצי) 66754-09-14 סיידורוב – מדינת ישראל, 16.8.18, סעיף 27 לפסק הדין.
16. לא למותר לציין כי השינוי במשכורתה המבוטחת של התובעת אירע בסביבות שנת 2008, כאשר התובעת עברה להיות מנהלת צוות דרום וכך הצדדים נהגו במשך כשש שנים, עד פיטורי התובעת במחצית שנת 2014. טענת הנתבעת כי התובעת לא מחתה מעולם על המשכורת הקובעת ( נתון העולה מתלושי השכר של התובעת וגם מדוחות שנתיים שנשלחו לה מהקופות), לא נסתרה. בנסיבות אלה, גם התנהגות הצדדים מלמדת על הסכמתם בנושא המשכורת המבוטחת ( השוו: דב"ע נד/3-86 גולן - אי.אל.די. בע"מ, פד"ע כז 270, 276 (1994); ע"ע ( ארצי) 21920-02-13 דיאמנט צעצועים בע"מ - פרנצב, 1.6.15; ע"ע ( ארצי) 35193-05-10 אהרוני – רשות השידור, 6.12.11; ע"ע ( ארצי) 9438-10-12 אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ – עברון, 3.3.015 ור' גם בפסיקת בית המשפט העליון, בהקשר של פרשנות חוזים: רע"א 6565/11 החברה המרכזית לייצור משקאות קלים בע"מ נ' EMI MUSIC PUBLISHING LTD, 22.7.14).
17. בנסיבות שתוארו לעיל ולאור הפסיקה, השאלה אם העמלות והפרמיה ששולמו לתובעת היו חלק משכרה הרגיל, אינה רלוונטית בהקשר של הביטוח הפנסיוני או ההפקדות לקרן ההשתלמות. בנוסף, לאור ההוראות המפורשות בחוזה העבודה של התובעת, בהן נקבע גובה המשכורת המבוטחת, הרי שיש לדחות את התביעה להפרשים בגין תגמולי ביטוח פנסיוני וקרן השתלמות.
משטענה זו נדחתה, נדחית גם התביעה לפיצוי בגין הפסדי מס, שהיא נגזרת של התביעה להפרשי תגמולים לפנסיה ולקרן השתלמות.
18. מכאן נפנה לבחינת התביעה להפרשי פיצויי פיטורים.
בפתח הדיון בחלק זה של טענות התובעת, יש לציין כי חישובה של התובעת, המבוסס על המשכורת הכוללת ששולמה לה בשנה האחרונה לעבודתה, הוא חישוב שגוי. מעיון בתלושי השכר והשוואתו לחישוב המפורט בסעיף 30 לסיכומי התובעת, עולה כי התובעת כללה בחישוב המשכורת הקובעת גם דמי הבראה ופדיון הבראה ( תלושים לחודשים 6/14, 7/13), וכן את הרכיב " פצ. שווי בל".
בנוגע לרכיב השכר האחרון, לא נסתרה גרסת הנתבעת כי מדובר ברכיב של גילום שווי רכב צמוד שניתן לתובעת במסגרת עבודתה ( סעיף 18 לתצהיר ליאור, שלא נשאל בנושא זה בחקירתו הנגדית).
משכך ובהתחשב בכך שגרסת הנתבעת בנושא מתיישבת עם המקובל בעולם העבודה ועם האופן שבו " גילום רכב" נרשם בתלושי השכר, הרי שעל פי הדין, שווי גילום אינו מהווה חלק מהשכר הקובע לחישוב פיצויי פיטורים ( בג"צ 4838/03 קרן קיימת לישראל נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נט(5) 241 (2005)).
19. אם נסתפק באמור לעיל, הרי שהמשכורת הקובעת של התובעת אינה עומדת על 33,855 ₪ כנטען על ידה, אלא רק 30,407 ש"ח ומשום כך לתביעה להפרשי פיצויים בסכום המתקרב ל – 200,000 ₪ אין על מה לסמוך.
20. הפער בין המשכורת הקובעת שחושבה על ידי הנתבעת ובין התביעה נובע גם ממחלוקת לגבי שתי תוספות שכר ששולמו לתובעת ואשר כונו בתלושי השכר: "עמלת מכירה" ו"עמלת מחיר".
21. לטענת התובעת, שני הרכיבים הם למעשה עמלה ( כפי שבפועל כונו בתלושים) ואין מדובר בפרמיה, (כפי שטענה הנתבעת).
מבחינה עובדתית, התובעת טענה שהעמלות שולמו לתובעת לפי המודל הבא: עמלת מחיר שולמה בגין סך המכירות שהתובעת ביצעה, בגינן הוצאה חשבונית ללקוח ואילו עמלת מכירה שולמה כנגזרת מכמות המכירות שהתובעת ביצעה. בשני המקרים מדובר בעמלות בגין ביצוע מכירות, ועל כן התובעת זכאית ששני הרכיבים יכללו במסגרת משכורתה הקובעת.
22. לטענת הנתבעת, שתי התוספות – עמלת מחיר ועמלת מכירה, הן למעשה פרמיה ששולמה לכלל צוות אזור דרום, שהתובעת היתה חלק ממנו, בהתאם ליעד מכירה שנקבע לצוות ומותנה בשאלה אם הצוות ביצע מכירות מעל ליעד שנקבע לו ( ר' גם נספחים 2 -3 לתצהירי הנתבעת).
לגבי " עמלת מכירה" הסבירה הנתבעת, כי תשלום עמלת המכירה לתובעת היה מותנה בעמידה של צוות מכירות אזור דרום ביעד המכירות שנקבע לו בתחילת השנה. עמידה ביעד היתה תוצאה של כלל המכירות שבוצעו באזור דרום, בין אם בוצעו על ידי התובעת או כל חבר אחר בצוות או מנהלים אחרים בחברה. אם צוות אזור מכירות דרום היה מבצע מכירות מעבר ליעד שנקבע, הרי שחבריו ( ובכללם התובעת) קיבלו עמלת מכירה גבוהה יותר. בהקשר זה הנתבעת הבחינה בין " עמלת יעד" שמשמעותה העמלה ששולמה לתובעת אם הצוות עמד ביעד שנקבע לו ומשמעה הכפלת שכר הבסיס לתובעת, ובין " עמלת יעד בפועל" ששיעורה נקבע כמכפלת אחוז העמידה מעל ליעד בשכר הבסיס של התובעת.
"עמלת מחיר" שולמה על ידי הנתבעת כתמריץ מיוחד ששולם לחברי הצוות אם משאית נמכרה במחיר הגבוה מעל מחיר המינימום ובגין פעילויות מכירה נוספות כגון ליסינג תפעולי, ביטוחים ומיגון. ככל שההפרש בין המחיר שבו נמכרה המשאית עלה על מחיר המינימום וככל שהלקוח רכש יותר מוצרים נלווים, הצוות נהנה מעמלת מחיר גבוהה יותר.
עמלה זו חושבה כפרמיה קבוצתית וחולקה בין התובעת ובין הכפוף לה, כך שהתובעת קיבלה שני שלישים ממנה ואילו רם קיבל שליש מהעמלה.
23. בפתח הדיון בטענות הצדדים בנושא העמלות, יש לדחות את טענת התובעת לפיה מאחר שבתלושי השכר התוספות נקראו " עמלה", יש לקבל את טיעוניה.
בעניין זה נפסק כי יש לבחון את מהות התוספת ולא את הכותרת שניתנה לה, שהרי הכינוי אינו מעיד בהכרח על מהות התוספת. עוד נפסק שהמבחן לסיווג התוספת הוא מבחן התנאי או הגורם. כלומר, אם מדובר בתשלום המותנה בהתקיימותו של תנאי או של גורם ממשי, התשלום יסווג כ"תוספת", אך אם מדובר בתשלום המכונה תוספת אך במהותו הוא שכר יסוד, הוא יכלל במשכורת הקובעת (דב"ע מט / 3 – 141 סלים בלבול – מפעלי מאיר בע"מ, פד"ע כא 439 (1990); בג"צ 5580/94 מירוז נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נב ( 1) 252 (1998)).
ליאור נשאל בנושא זה בחקירתו הנגדית והסביר כי מדובר בסמנטיקה (" זו הסמנטיקה שבה השתמשנו בכל השנים" – עמוד 33, שורה 6).
24. עוד יש לציין כי הנתבעת כללה במשכורת הקובעת של התובעת את החלק בעמלות המכירה, אשר שולם לה בגין עמידה ביעדים (100%).
כלומר, המחלוקת בין הצדדים מצומצמת לשאלה אם תשלום פרמיה או עמלה בגין מכירות מעבר ליעד שנקבע לתובעת וכן עמלת מחיר, אשר שולמו בתנאים שתוארו לעיל, מהווים תוספת או חלק משכרה הרגיל של התובעת.
25. בחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג – 1963 ( להלן – חוק פיצויי פיטורים) נקבע שהשכר הרגיל לצורך חישוב פיצויי פיטורים, אינו כולל תוספות שכר, למעט אלה המנויות בתקנה 1( א) לתקנות פיצויי פיטורים ( חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורין), תשכ"ד – 1964. היינו – תוספת ותק, תוספת יוקר המחיה, תוספת משפחה. על פי התקנות, יראו גם תוספת מחלקתית או תוספת מקצועית כחלק משכר היסוד.
בהקשר זה נקבע כי עמלות מהוות חלק משכרו הרגיל של עובד לצורך חישוב פיצויי פיטורים ( ע"ע (ארצי) 170/03 עזרא - יה"ב פרויקטים, 15.11.04 (להלן - עניין עזרא). כך גם תוספת המהווה חלק מהפדיון, בהתאם להוראות תקנה 9:
"היה שכר עבודתו של עובד כולו או מקצתו משתלם בעד ביצוע עבודה מסויימת או בחלק מהפדיון או שהיה עיקר שכר עבודתו לפי כמות התוצרת, יראו כשכרו האחרון ביחס לשכר כאמור את השכר הממוצע של שנים עשר החדשים שקדמו לפיטורים."

לעומת זאת, בע"ע ( ארצי) 76/06 גימלשטיין – יזמקו בע"מ, 6.5.08 נקבע כי תשלום " בונוס" בסכום מדורג שנקבע בגין עמידה ביעדים, כאשר עמידה ב"נורמה" מזכה בתשלום מסוים ואילו " בונוס" בגין מכירות מעבר לנורמה מזכה בסכום קבוע ומדורג ששיעורו נגזר מהיקף המכירות שמעל הנורמה, הוא " פרמיה אמיתית ולא פיקטיבית" ועל כן אינו מהווה חלק מהשכר לצורך תשלום פיצויי פיטורים.
ברוח דומה נפסק בע"ע ( ארצי) 537/07 טל – אילנות בטוחה בית השקעות בע"מ, 10.6.10, כי " גמול ניהול" ששולם בגין עבודתו הרגילה של העבודה, אשר שולם כשיעור מהכנסות חדר העסקאות, הוא על פי מהותו עמלת מכירה ועל כן יש לכלול אותו במשכורת הקובעת לחישוב פיצויי פיטורים.
ר' גם את הנפסק בע"ע ( ארצי) 575/06 בן צבי – אלדר שני טכנולוגיות שותפות רשומה, 29.5.08.
26. במחלוקת העובדתית לגבי מהותן של שתי התוספות – " עמלת מכירה" ששולמה לתובעת מעבר ליעד שנקבע וכן ו"עמלת מחיר", יש לקבל את גרסת הנתבעת לגבי התנאים שבהם שולמו התוספות.

27. לגבי " עמלת מחיר", התובעת אישרה שזו שולמה רק בתנאי שנמכרה משאית מעבר למחיר מינימום שהחברה קבעה ובתנאים נוספים ( עמוד 12, שורות 20 – 26, עמוד 13, שורות 4 - 7). כלומר, העמלה לא שולמה בגין עצם המכירה, אלא בהתקיים תנאים מסויימים שהחברה קבעה לגבי מחיר המכירה ומכירת מוצרים נלווים ומשלימים. היינו, העמלה לא שולמה בגין עבודתה הרגילה של התובעת, אלא בהתקיים תנאים מסויימים ורק אם נעשה מאמץ מיוחד מצד התובעת. זאת נלמד גם מעדות התובעת, כאשר הוצע לה כי ניתן לקבל רק את עמלת המינימום והיא ראתה בקבלת עמלה נמוכה במכירה לפי מחיר מינימום כ"קנס" (עמוד 13, החל משורה 14):

"ש. מפנה לרכיב המינימום. הדרך הכי קלה לתפוס לקוח זה להציע לו הנחה. את זה אנשים שלא מתאמצים?
ת. זו הדרך הכי קלה להפסיק לקוח. יש דרך להציע את המיר במרבית המקרים צריך להיזהר מאוד בהצגת המחיר כי ההנחה היא לפעמים איבוד העסקה. זה מאוד מורכב.
ש. את ידעת לעשות את אותו מודל/ מאמץ למכור ללקוח מעבר למחיר מינימום שקבעה החברה, נכון?
ת. זו מהות המכירה, זה בד בבד.
ש. הצלחת לעשות פה משהו מעבר, החברה קבעה מחיר מינימום אבל הצלחת למכור לו ביותר?
ת. לפעמים גם נקנסתי אם זה היה מתחת למינימום.
ש. אם מכרת מתחת למחיר המינימום לא רק שלא קיבלת עמלה אלא נקנסת?
ת. קבלתי עמלה נמוכה יותר."

התובעת גם אישרה ( אם כי תוך התעלמות ממסמכים שהוצגו לה ולאחר תשובות מתחמקות), שעמלת מחיר חולקה בינה ובין רם ביחס של שליש ושני שלישים ( עמוד 14, שורות 11 – 14).

28. לא למותר לציין כי עדויות הנתבעת בעניין עמלת המחיר לא נסתרו בחקירה נגדית. ר' למשל בעדות זרז'בסקי בעמוד 25, שורות 1 – 3, עדותו המפורטת של ליאור במועד 30, שורות 18 – 32.

29. המסקנה מן המתואר לעיל, ביחס ל"עמלת מחיר" היא כי מדובר בתוספת לשכר ששולמה בגין מאמץ מיוחד שנדרש מצוות המכירות באזור דרום, שהתובעת היתה חלק ממנו. ללא קשר לשאלה אם התובעת היא היחידה שתרמה להצלחת העסקאות או שהיתה חלק מצוות, הוכח כי התוספת שולמה רק במקרים בהם משאית נמכרה מעל מחיר מינימום שהחברה קבעה. היינו, נדרש מאמץ מכירתי מיוחד לקבל התוספת ועל כן אין לראות בה חלק משכרה הרגיל של התובעת.

30. עדותה של התובעת בנושא עמלת המכירה היתה פתלתלה ולא משכנעת כלל. ניכר היה שהתובעת נחושה שלא להסכים לאף עובדה שהוצגה לה, גם אם היה לה עיגון במסמכים מזמן אמת שהוצגו לה. מבחינה זו, מדובר בעדות בלתי מהימנה. עם זאת, בסופו של דבר, התובעת אישרה את גרסת הנתבעת לגבי התנאים לקבלת עמלת המכירה, גם אם בלשון רפה ותוך הסתייגויות שאין להן עיגון בראיות. ר' החל מעמוד 14 שורה 17:

"ש. קבלת עמלת מכירה?
ת. כן.
ש. זה אם צוות דרום עמד ביעדי מכירות שקבעה החברה?
ת. לא מסכימה.
ש. החברה היתה קובעת יעדי מכירות שאתם צוות דרום הייתם צריכים לעמוד בהם ומחלוק חודש בחודשו?
ת. לא, היא קבעה משהו אחר ולא מה שאת מגדירה. בשיחה שנתית סוכמו כמויות המכירה שלי לשנה הקודמת ונקבעו כמויות מכירה חדשות אישיות, אין צוות. הייתי צריכה עזרה. כל פעם העמלה היתה גבוהה יותר ככל שהכמות גדלה יותר.
ש. מפנה לנספח 3 לטבלאות. טבלה הראשונה בכל עמ', עמלת כמות. כתוב יעד כמות מכירות. נכון מה שכתוב?
ת. פה כתוב עמלת כמות. אני לא כתבתי את זה ולא נסחתי את זה.
ש. אלה לא הטבלאות שהיית יושבת כל חודש עם בועז שלפיהן שולמה לך העמלה?
ת. לפעמים כן, ולפעמים לא. ודאי שאני מכירה את הטבלאות.
ש. כך נעשתה ההתחשבנות של המכירות ?
ת. אני קוראת לזה כמות מכירות. היעד עניין את החברה. אני היתי צריכה להגיע לכמות.
ש. כשאת הגעת לכמות המכירות אותו יעד, הכפילו לך השכר, קבלת במקום 8,500 ₪ שזה הבסיס, קבלת עוד 8,500 ₪ אם הגעת ליעד שקבעה החברה?
ת. כן.
ש. אם עברת את היעד הזה, השתנה כל החשוב, עשו חישוב עם מקדם ואז הגעת לעמלת יעד בפועל?
ת. הכמות פר משאית גדלה.
ש. רם לא קיבל עמלת יעד בפועל. הוא רק קבל את עמלת היעד?
ת. אני רואה את זה. כן. אפשר לראות דוגמא נוספת?
ש. כן, מציגה לך את נספח 3.
ת. אני חושבת שעם מיקי זה היה אחרת."

31. מאחר שגרסת הנתבעת לגבי מהותה של עמלת המכירה לא נסתרה בעדות התובעת והיא עולה מעדי הנתבעת והראיות שהוצגו מטעמה, יש לקבל את גרסתה העובדתית לגבי מהות התוספת. יש לחזור ולהבהיר כי במקרה שבו הצוות של התובעת עמד ביעד שהוצב על ידי החברה, הרי שעמלת המכירה ששולמה לתובעת נכללה במשכורת הקובעת. רק חלק עמלת המכירה המשקף מכירות מעבר ליעד שנקבע, ואשר חושב בנוסחה שונה מזו של " עמלת היעד", הוא זה שלא נכלל במשכורת הקובעת.

מבחינה זו ניתן לראות ב"עמלת יעד בפועל" כתוספת שכר המותנית במאמץ מיוחד, בין של התובעת ובין של כלל חברי צוות המכירות באזור דרום.

אשר על כן, אין לראות ביתרת עמלת מכירה שמעל 8,500 ₪ ( כפל שכר הבסיס לתובעת, ששולם לה כ"עמלת יעד"), כחלק מהשכר הרגיל של התובעת שיש לכלול בחישוב פיצויי פיטורים.

32. בהתייחס לראיות שהתובעת הציגה, מצאנו להוסיף שתי הערות המהוות הנמקה משלימה למסקנה לפיה יש לדחות את גרסת התובעת:

א. הוכח שהמכירות בגינן התובעת קיבלה את עמלת המכירה ועמלת המחיר הן פרי עבודת צוות ולא מכירות שהתובעת ביצעה בעצמה, מתחילתן ועד סופן. ר' בעדות זרז'בסקי, עמוד 24, שורות 6 – 12, עדות ליאור עמוד 30 שורות 5 – 13.

ב. התובעת הפנתה בסיכומיה לשני מסמכים הנוגעים לחישוב העמלות, אך אין בהם לסייע לה. כפי שהנתבעת ציינה, המסמך משנת 2007 הוא מתקופה שקדמה לחלוקה לצוותים ( ר' סעיף 2 ד' לעיל).

במסמך השני, משנת 2010, מוזכר מי שהיה כפוף לתובעת והיא גם הזכירה אותו בחקירתה הנגדית ( מיקי) ובכך דווקא חיזוק לגרסת הנתבעת, לפיה העמלות שולמו בגין מכירות של כלל הצוות ואין מדובר במכירות אישיות של התובעת.

33. לסיכום האמור לעיל, אין לכלול את עמלת המכירה ששולמה לתובעת, מעל לסכום של 8,500 ₪ ( כפל שכר הבסיס) שכבר נלקח בחשבון, במסגרת השכר הקובע של התובעת לפיצוי פיטורים. הוכח כי מדובר בתוספת ששולמה בגין מאמץ מיוחד במכירות, מעבר ליעד שנקבע על ידי החברה ואשר בגינו שולם רכיב אחד בעמלת המכירה שנקבע " עמלת יעד".

34. הנושא האחרון שנותר לדיון הוא טענות התובעת בנושא חישוב פדיון החופשה. ברכיב זה נתבעו 214,365 ₪.

35. התובעת עבדה אצל הנתבעת מינואר 2000. כלומר, במועד פיטוריה עבדה מעל 14 שנים.

על פני הדברים, נפלו טעויות רבות בחישוב הסכום הנתבע ברכיב זה.

ראשית, גם אם התובעת בחרה לחשב את שווי יום החופשה שלא בהתאם להוראת סעיף 10 לחוק חופשה שנתית, תשי"א – 1951 ( להלן – חוק חופשה שנתית), אזי כשם שהתובעת תבעה פדיון חופשה לפי מספר ימי החופשה הקלנדריים הקבועים בחוק, היה עליה לחשב ערך יום עבודה לפי מספר הימים הקלנדריים בחודש ולא לפי מספר ימי העבודה בחודש.

שנית, חישובי התובעת נעשו בהתעלם מהוראות סעיף 31 לחוק חופשה שנתית, למרות שהנתבעת טענה טענת התיישנות כבר בכתב ההגנה ( סעיף 47.1 לכתב ההגנה). העובדה שנתבעו הפרשי דמי חופשה אינה מהווה נימוק לדחיית טענת ההתיישנות ( כטענת התובעת), וזאת לאור לשון סעיף 31 לחוק המתייחס ל"כל תביעה על פי חוק זה".

שלישית ובתשובה לטענה כאילו הנתבעת זקפה לזכות התובעת ימי חופשה בחסר, הרי שמעיון בתלושי השכר עולה שהנתבעת ציינה בתלושים צבירת חופשה ב"נטו" (בגין ימי עבודה ולא כימי חופשה קלנדריים). כך למשל, בשנה ה – 14 לעבודה התובעת זכאית ל – 28 ימי חופשה קלנדריים שהם 20 ימי עבודה, בצבירה של 1.66 ימים בחודש, כמצויין בתלושים. משום כך גם בהיבט זה אין הפרש העומד לזכות התובעת.

36. התובעת הסבירה בסיכומיה ( סעיף 27) כי היא מבקשת הפרשים בגין דמי חופשה שלא שולמו לה במלואם בזמן עבודתה. כלומר, לשיטת התובעת, דמי חופשה לא כללו את העמלות ששולמו לה.

ברם טיעון זה עומד בסתירה לעדויות, לפיהן מאחר שמדובר בעמלות ששולמו על פי הישגי צוות המכירות, אזי גם כאשר התובעת יצאה לחופשה, היא קיבלה את העמלות ( מכירה ומחיר), בהתאם ליעדים בהם עמד כל הצוות. ר' לעניין זה בעדותו של ליאור עמוד 32 שורות 21 - 25:

"...התובעת בחופש בינתיים רם עובד ואנשי המכירות של הליסינג עובדים והמוקד קובע פגישות, היא ממשיכה לקבל שכר.
ש: אם היא יוצאת לשבוע חופש, אז היא לא מוכרת בשבוע הזה?
ת: יש מעטפת שלמה והלקוחות לא מחכים רק לה. העיסקה שנעשית באזור הדרום בזמן שהיא בחופש, היא נרשמת על האזור והתובעת מקבלת עמלה על העיסקה הזאת. "

לאור עדות זו, משמעות התביעה להפרשים בגין דמי חופשה היא שהתובעת מבקשת לקבל כפל תשלום. גם מסיבה זו, יש לדחות את התביעה בנושא.

37. לסיכום כל האמור לעיל – דין התביעה להידחות על כל רכיביה.

לאור התוצאה, בהתחשב בסכום התביעה ובשים לב להתנהלות הדיונית ( ר' החלטות מיום 5.6.16 ומיום 11.8.17) התובעת תשא בהוצאות הנתבעת, לרבות שכ"ט עו"ד, בסך 18,000 ₪ שאם לא ישולמו בתוך 30 ימים, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד התשלום בפועל.

ניתן היום, ה' אב תשע"ט, (06 אוגוסט 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

אבי ענתבי, נציג ציבור (מעסיקים)

דגית ויסמן, שופטת