הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 14977-01-16

לפני:
כב' השופטת עידית איצקוביץ – אב"ד
גב' צביה דגני נציגת ציבור מעסיקים

התובעת

פטמה גאבר ת.ז. XXXXXX000
ע"י ב"כ עו"ד אורן טל

-

הנתבעות
.1 מגה קמעונאות בע"מ - בפירוק

.2 לין ביכלר משאבי אנוש בע"מ , ח.פ. 515248086
ע"י ב"כ עו"ד מיכל ספקטור דנינו ועו"ד אסף אוסלקה

פסק דין

1. התובעת הגישה תביעה כנגד מגה קמעונאות בע"מ (להלן – מגה) וכנגד לין ביכלר משאבי אנוש בע"מ (להלן - לין ביכלר או הנתבעת), המבוססת על הוראות חוק עבודת נשים, התשי"ד- 1954 (להלן – חוק עבודת נשים) וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח- 1988 (להלן – חוק שוויון הזדמנויות בעבודה). זאת, בנוסף לדרישה לפיצוי בשל אי קיום שימוע לפיטורים, זכויות סוציאליות ועגמת נפש.

2. התובעת התקבלה לעבודה אצל לין ביכלר, שהיא חברה המספקת כוח אדם, ושובצה לעבודה בחנות השייכת לרשת מגה בכפר סבא, כקופאית.
לטענת התובעת, היא עבדה החל מיום 4.9.14 ועד ליום 5.5.15, תאריך שבו פוטרה לאלתר.

התובעת עבדה 6 ימים בשבוע, בין 4 ל-9 שעות ליום, לפי שכר מינימום לשעה. התובעת הייתה במועד פיטוריה בחודש השני להריון, עובדה שהייתה ידועה הן לעובדי הנתבעת והן למנהליה.
בסמוך להודעת הריונה של התובעת, היא ניצלה מספר ימי מחלה לצורך ביצוע בדיקות רפואיות, בימים 29-30.4.15. לאחר מכן, ביקשה התובעת שוב ימי חופשה לרגל חתונת אחיה, בתאריכים 3-4.5.15. כשחזרה לעבודה ביום 5.5.15 ביקשה האחראית עליה, סימה, שהיא תשוחח עם מנהל הסניף, מר איציק. איציק אמר לתובעת שהיא מפוטרת מאותו יום. כשביקשה התובעת לדעת את סיבת הפיטורים, השיב איציק: "אין מה לעשות, אני לא יכול עם ימי המחלה האלה כל הזמן, וחוץ מזה יש צמצומים".
התובעת טוענת שהיא פוטרה עת הייתה בהריון, בניגוד להוראות חוק עבודת נשים וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, פיטורים שלא כדין ותוך הפרת חובת השימוע.

התביעה הוגשה כנגד שתי הנתבעות, יחד ולחוד, לין ביכלר כמעסיקה ומגה כמעסיקה בפועל. רכיבי התביעה הנדרשים הם פיצוי מכוח חוק עבודת נשים עד לתום התקופה המוגנת ( חודשיים לאחר תום חופשת הלידה), פיצוי על נזק לא ממוני לפי חוק עבודת נשים וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, פיצויי פיטורים, פיצוי בשל הפרת חובת השימוע, פדיון חופשה, הפרשות לפנסיה, הודעה מוקדמת, דמי הבראה, פיצוי בגין הפרת חוק הודעה לעובד על תנאי העבודה, התשס"ב-2002 (להלן – חוק הודעה לעובד על תנאי העבודה) וכן, פיצוי בגין עוגמת נפש.

3. ביום 19.5.16 הוגשה "הודעת עדכון מטעם הנתבעת 1" לפיה ביום 17.1.16 הורה בית המשפט המחוזי מרכז על מתן צו הקפאת הליכים כנגד מגה , לפי סעיף 350 לפקודת החברות (תיק פר"ק 31163-01-16), הקפאת ההליכים שניתנה באותה עת הייתה עד ליום 31.7.16.

ביום 26.7.16 ניתן פסק דין חלקי, על ידי כב' השופטת חופית גרשון-יזרעאלי, לפיו התביעה כנגד מגה נמחקה.
לכן, פסק הדין יתייחס אך ורק לתביעה כנגד לין ביכלר – הנתבעת.

4. הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי התובעת לא פנתה מעולם אליה או למי מטעמה ולא ציינה כי הינה בהריון ו/או כי פוטרה מהנתבעת בעודה בהיריון ו/או ביקשה עבודה חלופית.

הנתבעת היא בעלת רישיון לשמש כחברת כוח אדם ורישיון להפעלת לשכה פרטית, על פי חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו-1996 (להלן - חוק העסקת עובדים).

התובעת אכן גויסה על ידי מגה והועברה לנתבעת לצורך סיכום תנאי עבודתה. הודעה על תנאי העבודה נשלחה אל התובעת ביום 4.9.14.
לפי סעיף 12א לחוק העסקת עובדים, אסור להעסיק עובד באמצעות חברות כח אדם למעלה מ-9 חודשים, ומשכך ברור היה לכל הצדדים מלכתחילה כי העסקתה של התובעת באמצעות הנתבעת הינה לתקופה קצובה (לכל היותר 9 חודשים), שלאחריה תיקלט כעובדת של מגה.

לגישתה, בשלב בו פוטרה התובעת (לאחר 8 חודשי העסקה באמצעות הנתבעת) כבר סוכם על קליטת העובדים במגה, ובמועד פיטוריה כבר הייתה התובעת עובדת ישירה של מגה. מעבר לכך, טענה הנתבעת כי התובעת לא פוטרה.
כמו-כן, טענה הנתבעת בכתב ההגנה כי התובעת מעולם לא פנתה אליה בכל בקשה, היא לא הייתה מודעת לכך שהתובעת פוטרה מעבודתה בהיותה בהריון, וזאת עד למועד קבלת כתב התביעה. וכן, התובעת מעולם לא פנתה לנתבעת בבקשה לקבל עזרה למציאת מקום עבודה חלופי.
לגישת הנתבעת, פיטורי התובעת (ככל שהיו) היו במועד בו כבר לא הועסקה אצלה, ונקלטה במגה כעובדת שלה. לכן, אין כל אחריות לנתבעת שאינה חייבת לתובעת בגין רכיבי התביעה.

5. ראיות שנשמעו בדיון

לאחר שהתקיים דיון מוקדם לפני כב' השופטת חופית גרשון-יזרעאלי, הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים והתקיימה ישיבת הוכחות.
מטעם התובעת הגישו תצהירים התובעת ובעלה, מר סמארה עאמר (להלן – הבעל).

מטעם הנתבעת הגישו תצהירים מר אריה ביכלר, הבעלים של הנתבעת (להלן - ביכלר) וגב' שני בן יהודה (להלן – שני), שהייתה מנהלת אזורית של הנתבעת במועד הרלוונטי לתביעה, ואשר לגביה הצהירו התובעת ובעלה כי התקיימה שיחה שבה הודיעו לה שהתובעת פוטרה בהיותה בהריון על ידי מגה.

כל המצהירים נחקרו בדיון על תצהיריהם.

6. עובדות שאינן במחלוקת
אין חולק שהתובעת התקבלה לעבודה במגה, באמצעות הנתבעת כחברת כוח אדם, והחלה לעבוד ביום 4.9.14. התובעת עבדה כקופאית בסניף כפר סבא, שישה ימים בשבוע בין 4 ל-9 שעות ליום, וקיבלה שכר מינימום לשעה.

ב"כ הצדדים הסכימו כי השכר הקובע (ממוצע) של התובעת היה 3,236 ₪.

האחראים על התובעת הי ו סימה ואיציק, אשר שניהם ככל הנראה עובדי מגה. התובעת קיבלה תלושי שכר מטעם הנתבעת כל חודש בחודשו, החל מחודש ספטמבר 2014 ועד לחודש מאי 2015, כולל. בתלוש חודש מאי 2015 מופיע יום עבודה אחד בלבד.
התובעת הייתה בחופשה, עקב חתונת אחיה, בימים 3-4.5.15. התובעת עבדה בפעם האחרונה ביום 5.5.15. באותה עת הייתה התובעת בהריון, והיא ילדה ביום 15.12.15.

7. עובדות שבמחלוקת

א. האם התובעת פוטרה?
התובעת הצהירה כי היא הייתה בחופשה כי עברה בדיקות רפואיות בימים 29-30.4.15, חזרה לעבודה וניצלה שוב ימי חופשה בימים 3-4.5.15 לרגל חתונת אחיה. כשחזרה קראו לה לשיחה אצל מנהל הסניף איציק, שאמר לה: "היום זה היום האחרון שלך". כששאלה התובעת את הסיבה, ענה איציק כי הוא "לא יכול עם הימי מחלה האלה כל הזמן, וחוץ מזה יש צמצומים ".

בעלה של התובעת הצהיר כי הוא התקשר לנתבעת, וביקש שימצאו לאשתו מקום עבודה אחר, תוך שהדגיש כי התובעת פוטרה כשהיא בהיריון.
לפי עדות הבעל השיחה נוהלה עם שני, שזיהתה את עצמה בשמה, ואותה הוא לא הכיר (וגם התובעת לא הכירה). ש ני אמרה לו כי מאחר שאשתו בהריון, אין סיכוי לאתר לה מקום עבודה.
מטעם התובעת הוגש פירוט שיחות לפיו נוהלה שיחה מהטלפון בו השתמש בעלה ש ל התובעת (הש ייך לאביו) לבין שני, שנערכה במשך 2:23 דקות ביום 12.5.15.

שני הצהירה כי אינה זוכרת כי קיימה שיחה טלפונית עם התובעת ו/או בעלה. שני הוסיפה כי אם הייתה פונה התובעת ומספרת שהיא פוטרה כשהייתה בהריון, היא הייתה מטפלת בכך ופונה למנהליה בהתאם לנהלים הקיימים אצל הנתבעת.

התובעת העידה בדיון כי סימה, שהייתה הממונה עליה, פנתה אליה וביקשה ממנה לגשת לשיחה עם איציק, שפיטר אותה. היא ציינה שהיא בהריון למרות שאף קודם לכך היא הודיעה על הריונה. כך העידה: " סיפרתי לחברה שלי בקופה הראשית והיא סיפרה לכולם וכ ולם אמרו לי מז ל טוב" (ע' 7 ש' 1-3 לפורטוקול הדיון).
עדותה של התובעת הייתה אמינה עלינו.

ב"כ הנתבעת טענה בסיכומיה כי התובעת לא הוכיחה שהיא פוטרה, כאשר הנטל הראיתי מוטל עליה, ולא דאגה להזמין את מי שלטענתה פיטר אותה - איציק , מנהל הסניף.
אין אנו מסכימות עם מסקנה זו של ב"כ הנתבעת.
ככל שהצהרת התובעת, שאף נתמכה על ידי עדות בעלה, היא אמינה עלינו, על הנתבעת היה לדאוג להבאת העד המתאים כדי לסתור את גרסתה. התובעת ציינה, בכתב התביעה ובתצהירה, שמי שפיטר אותה היה איציק ולא הייתה כל מניעה לנתבעת לזמן אותו לעדות, אך היא לא עשתה כן.

גם עדותה של שני לא יכולה לסתור את גרסת התובעת על כך שפוטרה על ידי הנציג של מגה, ושבעלה הודיע על כך לנתבעת.
הוכח שנוהלה שיחה בין בעלה של התובעת לבין שני, שערכה 2:23 דקות. שני לא ז כרה את השיחה, והיא הוודתה שהיא מקבלת המון טלפונים כל יום (ראו ע' 14, ש' 5-6 לפרוטוקול הדיון).
עדותה של שני לא הייתה פוזיטיבית, שכן שני ציינה שאם היא הייתה מקבלת שיחה מאדם, שפיטרו את אשתו כי היא בהריון , היא הייתה פונה למנכ"ל (ע' 14, ש' 24-25 לפרוטוקול הדיון ).
שני אישרה שבאותה תקופה כבר החלו צמצומים במגה (ע' 14, ש' 33 לפרוטוקול הדיון ).

על כן, נוכח הראיות שנשמעו בדיון, אנו סבורות כי הוכח שהתובעת פוטרה מהעבודה במגה ביום 5.5.15.

ב. האם התובעת הודיעה שהיא בהריון?

לא יכולה להיות מחלוקת שהתובעת הייתה בהריון במועד פיטוריה, ביום 5.5.15 , שכן הוגש על ידה אישור רפואי לפיו היא נמצאת ב"הריון צעיר".
התובעת הצהירה כי היא עשתה בדיקות בשל חשש לדלקת בדרכי השתן ואז התברר שהיא בהריון, והיא גילתה על כך "בתקופה הזאת" – הכוונה סמוך למועד הפיטורים (ע' 7 ש' 26-33 לפרוטוקול הדיון ). התובעת עשתה בדיקת עצמית עם ערכה מבית המרקחת ובדיקת דם וכך נודע לה על ההריון (ע' 8, ש' 9-12 לפרוטוקול הדיון ).

כפי שלא נסתרה אמירת התובעת שהיא פוטרה על ידי איציק, גם לא נסתרה אמירתה שהיא ציינה (שוב) שהיא בהריון בשיחה שבה הוא הודיע לה על פיטוריה (ע' 8, ש' 24-26 לפרוטוקול הדיון ).
כמו-כן, מעדות התובעת ובעלה עולה כי הבעל ציין זאת לפני שני בשיחה שהתקיימה ביניהם.

במאמר מוסגר נציין כי גם לפי היגיון, אף אם מדובר בשלב הראשון של ההריון, סביר שה תובעת הייתה אומרת זאת עת הודיעו לה על סיום העבודה, כי היא הייתה מודעת להגנות שבחוק.

ג. האם התובעת הייתה עובדת של הנתבעת בעת פיטוריה?
טענה נוספת ועיקרית של הנתבעת היא שהתובעת כבר לא הייתה עובדת שלה בעת הפיטורים, מאחר שהיא נקלטה במגה.

לפי הוראות חוק העסקת עובדים, אחרי 9 חודשים על מזמין העבודה לקבל את העובד ישירות כעובד שלו, ולא ניתן להמשיך לעבוד כעובד של חברת כוח אדם.
התובעת עבדה בפועל 8 חודשים בעת סיום העבודה, כך שהיא לא הגיעה למקסימום המותר על פי חוק.
גם ביכלר מאשר בעדותו כי אחרי 9 חודשים התובעת הייתה אמורה להיקלט במגה (ע' 15, ש' 28-29 לפרוטוקול הדיון ). ביכלר הוסיף כי באותה תקופה הגיעו להסכמה עם מגה שהעובדים ייקלטו יותר מוקדם, כי הייתה בעיה של תשלום; ביכלר הודיע למגה שהוא לא מוכן להמשיך (נוכח בעיות התשלום) ומגה קלטה את העובדים (ע' 16, ש' 11-16 לפרוטוקול הדיון ).

כאמור לעיל, אין חולק כי עד לחודש מאי 2015, כולל, התובעת קיבלה תלושי שכר של הנתבעת, שהייתה רשומה כ"מעסיקה".
על הנתבעת הנטל הראיתי להוכיח כי התובעת עברה להיות עובדת של מגה בעת הפיטורים, שהיא קיבלה הודעה על כך ונקלטה כדין במגה, תוך מילוי המסמכים הנדרשים (הודעה לעובד, טופס 101 וכו'). הוכחה כזו לא הובאה להליך.

מעבר לכך, ביכלר אף אמר בעדותו בדיון, כשנשאל:
"אתה כותב שלא תוכל להעסיק את העובדים מעבר ל-8.5 (חודשים) כך שעד מועד זה התובעת עדין הייתה עובדת של לין ביכלר?
כן. רשמית כן".
(ע' 18 ש' 3-5 לפרוטוקול הדיון).

לכן, אנו סבורות כי הוכח שהתובעת הייתה עובדת של הנתבעת בעת פיטוריה, שנעשו בניגוד להוראות סעיף 9 לחוק עבודת נשים, מבלי שהתבקש (ובוודאי מבלי שהתקבל) אישור מטעם הממונה על חוק עבודת נשים.

8. חובת הקטנת הנזק

חוק עבודת נשים קובע הגנה אבסולוטית לעובדת בהריון שפוטרה בניגוד להוראותיו, כך שמצבה יושווה לזה שהיה קיים אילו המשיכה בעבודה עד לתום התקופה המוגנת.

כאמור, ב"כ הצדדים הסכימו שהשכר הקובע לחישוב זכאות התובעת הוא 3,236 ₪ לחודש.
ב"כ הנתבעת טענה כי התובעת לא קיימה את חובתה להקטין את נזקיה, בכך שלא הגישה תביעה לדמי אבטלה ולא חיפשה עבודה.
בע"ע 549/08 סלאנגן קריסטליין בע"מ – אינה חי (7.7.10), נפסק:
"לגבי הנזק הממוני, חובה על הניזוק לפעול להקטנת נזקו, כאמור בסעיף 14(א) ל חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א-1970 (להלן- חוק התרופות) בו נקבע כי: "אין המפר חייב בפיצויים... בעד נזק שהנפגע יכול היה במאמצים סבירים למנוע או להקטין".

חובת הקטנת הנזק לענייננו משמעה - חיפוש עבודה, הגשת תביעה לדמי אבטלה ו לדמי לידה למוסד לביטוח לאומי, לרבות חזרה לעבודה.

התובעת העידה בדיון שהיא חיפשה עבודה, אך לא הצליחה למצוא. היא אמרה:
"חיפשתי עבודה. הלכתי להרבה חברות כח אדם. לא הלכת ללשכת התעסוקה כדי להירשם לקבל אבטלה. הלכתי לחפש רק עבודה. בכוחות עצמי".
(ע' 9, ש' 23-24 לפרוטוקול הדיון ).

אמירת התובעת על כך שחיפשה עבודה אך לא הצליחה למצוא עבודה לא נסתרה על ידי הנתבעת. בנוגע לדמי אבטלה, תקופת העבודה אצל הנתבעת לא הייתה מספקת כדי לזכות אותה בגמלה, ולא הוכח שהייתה לה "תקופת אכשרה" אשר הייתה מזכה אותה בדמי לידה ו/או דמי אבטלה . לכן, לא ניתן לראות את העדר פנייה למוסד לביטוח לאומי ו/או ללשכת התעסוקה, כהפרה של חובת הקטנת הנזק .

9. זכאות התובעת לסעדים הנדרשים בתביעה

א. נזק ממוני
בהתאם לסעיף 13א(ב)(1) לחוק עבודת נשים, זכאית התובעת לפיצוי שלא יופחת מ-150% משכר העבודה בתקופה המזכה. במקרה של התובעת בסך 4,854 ₪ לחודש.
התקופה המזכה היא 6 חודשים עד הלידה, 3 (וחצי) חודשים של חופשת לידה (התובעת לא קיבלה דמי לידה עקב העדר תקופת אכשרה מספקת), ו-60 ימים לאחר תום חופשת הלידה.

אנו מקבלים את חישובי ב"כ התובעת לגבי פיצוי של 150% עבור 8 חודשים ולפי 100% על שלושת החודשים (של חופשת הלידה).
סך הכל זכאית התובעת לפיצוי בסך של 55,012 ₪.

ב. פיצוי על נזק לא ממוני
ב"כ התובעת ביקש לחייב את הנתבעת בפיצוי לא ממוני בשל אפליה, על בסיס חוק עבודת נשים וגם לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
אנו סבורות כי יש לחייב בפיצוי, אך לא בפיצוי כפול. לכן, אנו מחייב ות את הנתבעת בפיצוי לא ממוני בשל פגיעה בשוויון בסך של 35,000 ₪.
אין אנו רואות לנכון לחייב בפיצוי נוסף בגין עגמת נפש.
ג. פיצוי בשל העדר שימוע

אין חולק שלא ניתנה לתובעת זכות לטעון כנגד הפיטורים.
אנו סבורות שיש להביא בחשבון את התקופה הקצרה שבה הועסקה התובעת כדי לחשב את הפיצוי, שאנו מעמידות על סך של 6,500 ₪ (פיצוי בשל העדר שימוע כדין).

ד. פדיון חופשה, הפרשות לפנסיה ודמי הבראה

יש לחשב את התקופה המוגנת כאילו התובעת עבדה בה. לכן זכאית התובעת לסכום הנתבע בגין רכיבים אלה: סך 2,818 ₪ בגין פדיון חופשה; סך של 2,329 ₪ בגין הפרשות לפנסיה, וסך של 3,402 ₪ בגין דמי הבראה.

ה. הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים

התובעת זכאית לסך של 5,371 ₪ בגין פיצויי פיטורים, סך של 3,236 ₪ בגין תמורת הודעה מוקדמת.

ו. הודעה לעובד על תנאי עבודה

הנתבעת צירפה לכתב ההגנה "הודעה לעובד". על אף שהמסמך אינו חתום על ידי התובעת, אנו מאמינות שאכן מולא ולכן, אין אנו רואות לנכון לחייב בפיצוי בהתאם לחוק הודעה לעובד על תנאי העבודה.

10. לסיכום

נוכח האמור לעיל, אנו מחייבות את הנתבעת לשלם לתובעת סכומים כדלקמן:

סך של 55,012 ₪ בגין פיצוי לפי חוק עבודת נשים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.6.16 ועד ליום התשלום המלא בפועל.
סך של 3,236 ₪ בגין הודעה מוקדמת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.6.16 ועד ליום התשלום המלא בפועל.
סך של 5,371 ₪ בגין פיצויי פיטורים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.6.16 ועד ליום התשלום המלא בפועל.
סך של 8,549 ₪, בגין דמי הבראה, פדיון חופשה והפרשות לפנסיה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.6.16 ועד ליום התשלום המלא בפועל.
סך של 35,000 ₪ בגין פיצוי על נזק לא ממוני. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום אם לא ישולם תוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין.
סך של 6,500 ₪ בגין פיצוי על העדר שימוע. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום אם לא ישולם תוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין.

על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 15,000 ₪ בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

11. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.

ניתן היום,‏16 יולי 2018, ‏ד' אב תשע"ח, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

גב' צביה דגני
נציגת ציבור, מעסיקים

עידית איצקוביץ, שופטת
אב"ד