הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 14032-09-17

16 אוקטובר 2019
לפני:
כב' השופטת אסנת רובוביץ - ברכש

התובע:
אריה שוסטר

-
הנתבעים:

  1. הקורנס מפעלי עופרת בע"מ
  2. מירון בדין
  3. אבי בן גל

החלטה

לפני בקשת הנתבעים לעיכוב הליכים וסילוק התביעה כנגד הנתבעים 2-3 על הסף ומנגד בקשת התובע לחיוב הנתבעים בגילוי מסמכים.

רקע וטענות הצדדים בתמצית
במהלך חודש 01/2016 הגישו הנתבעים תביעה בבית המשפט המחוזי מחוז מרכז-לוד, כנגד התובע וחברות בבעלותו בעילות נזיקיות בשל מעשי גזל, תרמית וזיוף חתימות אותם הם מייחסים לתובע, שהועסק אצל הנתבעת 1 כסמנכ"ל כספים החל מחודש 11/2004 ועד ליום 6.12.15 ( להלן: התביעה במחוזי).
ביום 7.9.17 הגיש התובע את תביעתו כנגד הנתבעים בבית דין זה לתשלום זכויות שלטענתו מגיעות לו בגין תקופת העסקתו וסיומה.
ביום 1.1.18 התקיים דיון בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, בתום הדיון ובהמלצת בית המשפט, הסכימו הצדדים כי המסמכים הבאים יועברו לידי מומחה שימונה על ידי בית המשפט לצורך בחינת טענת האותנטיות שלהם:
עקרונות הסכם עבודה 16.3.08
תוספת לעקרונות הסכם עבודה 5.2.09
כתבי התחייבות מיום 14.8.13, 19.5.14.
להסכמות אלו ניתן תוקף של החלטה על ידי בית המשפט המחוזי.
במקביל להגשת כתב ההגנה, הגישו הנתבעים את בקשתם לסילוק התובענה כנגד הנתבעים 2-3 על הסף, בטענה שלא היו מעסיקיו של התובע וכי אין להרים את מסך ההתאגדות וכן בקשה לעיכוב ההליכים בתיק דנן לאור הגשת תביעתם כנגד התובע בבית המשפט המחוזי, שכן לטענתם כתבי ההתחייבות שצירף התובע לכתב התביעה מזויפים, וטענה זו הועלתה על ידם גם בתביעה בבית המשפט המחוזי, אשר קבע כי מומחה מטעמו יבחן את סוגיית האותנטיות של המסמכים ולכן יש לעכב את ההליכים דנן עד להכרעת התביעה בבית המשפט המחוזי, שכן השאלות שם בדבר הזיוף, גזל ותרמית – אשר בתחום סמכותו של בית המשפט המחוזי – ישפיעו על התובענה דנן. לחילופין, ביקשו הנתבעים כי יעוכב הדיון בתיק דנן עד להכרעה בטענות הזיוף והמרמה בקשר למסמכים.
התובע התנגד לבקשות הנתבעים וטען כי אין לסלק את התביעה כנגד הנתבעים 2-3 לאור הפסיקה וטענותיו בדבר חוסר תום הלב של הנתבעים 2-3 בהתנהלותם כבעלי מניות ומנהלים בנתבעת 1 ובאשר להתחייבויותיהם האישיות כלפי התובע, שבאם יתקבלו יהוו עילה להרמת מסך כנגד הנתבעים 2-3.
כמו כן טען התובע כי אין לעכב את ההליכים דנן, שכן הכלל שנקבע בפסיקה הוא כי יש ליתן מתן עדיפות להליך בבית הדין לעבודה ועיכובו הוא החריג.
בנוסף, הגיש התובע בקשה בה עתר לחיוב הנתבעים בגילוי מסמכים. הנתבעים השיבו כי העבירו לידי התובע את המסמכים הרלוונטיים, וכי יתרת המסמכים המבוקשים אינם קיימים או אינם רלוונטיים או נמצאים ברשות התובע.
ביום 7.6.18 התקיים דיון מקדמי לפניי.
בתום הדיון ניתנה החלטת בית הדין לפיה:
"נוכח העובדה כי מתנהל תיק בבית משפט המחוזי והצדדים ממתינים לחוו"ד בכל הנוגע לטענת הנתבעת בנוגע לכתבי ההתחייבות ולשאלת המקוריות שלהם, שיש לה גם רלבנטיות בתיק זה, יעדכנו הם את בית הדין בנדון, לא יאוחר מיום 6/7/18 או מוקדם יותר ככל שתהיה התפתחות רלבנטית.
כמו כן עד למועד זה יעדכן ב"כ התובע האם הוא עומד על התביעה כנגד הנתבעים 2 ו- 3, וכן עד למועד זה יעדכן ב"כ הנתבעים האם הוא עומד על הבקשה לעיכוב הליכים.
לאחר מכן, יחליט בית הדין האם יש צורך בדיון מקדמי נוסף או שניתן לקבוע ישירות את התיק להוכחות".
לאחר מספר ארכות, הודיע התובע לבית הדין כי התקבלה חוות דעת המז"פ, באשר לכתבי ההתחייבות, עקרונות הסכם עבודה ותוספת עקרונות להסכם עבודה וכי נקבע בחוות הדעת כי לא נמצא כי החתימות מזויפות. לטענתו די בכך בכדי להצדיק את המשך בירור תביעתו דנן. התובע הודיע כי הוא עומד על תביעתו כנגד הנתבעים 2-3 וכן על בקשתו לגילוי מסמכים.
לטענת הנתבעים בתגובתם, מטעה התובע את בית הדין שכן לטענתם טרם השתנה דבר בהליך בין הצדדים המתברר בבית המשפט המחוזי. ובהתאם להסכמת הצדדים, לרציונאל שבה ולהחלטת בית הדין מדיון הקדם, יש להמתין עד לקבלת חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט, במסגרת ההליך בבית המשפט המחוזי.
הנתבעים טענו כי חוות הדעת שהומצאה לצדדים הינה ביחס לחלק ממסמכי המקור, ולא נבחנו השיקים. לטענתם יש להמתין לחוות דעת מומחה מטעם בית המשפט המחוזי. עוד טענו הנתבעים, כי בשלב מקדמי זה, אין בידם להודיע על מספר העדים שבכוונתם להעיד.
התובע בתשובתו לתגובה, טען כי בהחלטת בית הדין נקבע כי יש להשהות את הדיון דכאן עד לקבלת חוות דעת המז"פ, בקשר לכתבי ההתחייבויות בלבד, ולא בקשר למסמכים נוספים.

דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, שוכנעתי כי אכן התקיימה החלטת בית הדין מיום 7.6.18, אשר קבעה כי יש להמתין לקבלת חוות דעת בנוגע לטענות הנתבעת ביחס לכתבי ההתחייבות ושאלת המקוריות שלהם, בתביעה במחוזי.
עיון בנספח 1 להודעת התובע מיום 10.3.19, מעלה כי אכן התקבלה בבית המשפט המחוזי חוות דעת מז"פ באשר לחתימות על גבי המסמכים שנזכרו בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 1.1.18, כפי שהובאה לעיל.
לפיכך, ובהתאם להחלטתי מיום 7.6.18, כמפורט לעיל, לא שוכנעתי כי יש להמתין עד לקבלת חוות דעת גם ביחס להמחאות, שזכרן לא בא בהחלטת בית הדין. לפיכך אפנה לבחון את הבקשות הפתוחות בתיק, הבקשה לעיכוב הליכים, הבקשה לסילוק על הסף ובקשת התובע לגילוי מסמכים.

הבקשה לעיכוב הליכים
הלכה פסוקה היא כי החלטה על עיכוב הליכים כאשר קיים הליך תלוי ועומד הינה סמכות שבשיקול דעתו של בית המשפט, המושפעת משיקולים שונים, ביניהם יעילות הדיון, חיסכון בזמן שיפוטי, מניעת הכרעות סותרות, היקף השאלות המשותפות בשני ההליכים ומידת הזהות ביניהן וכן השאלה האם אחד ההליכים עשוי לייתר את השני ( ר' ע"א 9/75 אל-עוקבי נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד כט(2) 477 (1975) (להלן: עניין אל-עוקבי); רע"א 346/06 חזאן נ' קלאב אין אילת אחזקות בע"מ, [פורסם בנבו](14.5.2006) (להלן: עניין חזאן); רע"א 2407/14 רוחם נ' אג'נס פרנס פרס בע"מ, [פורסם בנבו](14.10.2015) (להלן: עניין רוחם)). לפיכך יש לבחון את זהות העילות לפי כתבי התביעה שהוגשו על ידי הצדדים בהליכים המקבילים.
בתביעה במחוזי, הגישו הנתבעים דכאן תביעה על סך של 5,256,105 ₪ בגין מעשי גזל ותרמית אותם היא מייחסת לתובע דכאן. עילות התביעה מתבססות, בין היתר, על סעיפים 52 ו-56 לפקודת הנזיקין [ נוסח חדש], העוסקים בגזל ותרמית.
בכתב התביעה שהגיש התובע לבית הדין, עתר הוא לפיצוי בסך כ-3.5 מיליון ₪ בעילות של זכאות לפיצויי פיטורים, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, תשלום הפרשי שכר, פיצוי בגין הפרת הסכם עבודה, הפרשות לקרן פנסיה וקרן השתלמות, דמי הבראה, חלף הודעה מוקדמת, דמי הסתגלות, פדיון חופשה והלנת שכר ופיצויי פיטורים.
בעניין רוחם קבע בית המשפט העליון כדלהלן:
"הכלל צריך להיות שכאשר הוגשו הליכים בשתי הערכאות (ואפילו ההליך בבית הדין לעבודה נפתח לאחר ההליך בבית המשפט האזרחי) תינתן עדיפות לסיום הבירור בבית הדין לעבודה. אם כן, במקרה שמתנהל הליך בבית הדין לעבודה ומוגשת תביעה לבית המשפט האזרחי אשר מבוססת על שאלות דומות, ראוי כי תוגש בקשה לבית המשפט האזרחי להעמיד את ההליך שהוגש לפניו. הוא הדין במקרה שבו התביעה בבית הדין האזורי לעבודה הוגשה שעה שכבר מתנהל הליך בבית המשפט האזרחי. עם זאת, במקרים שבהם כבר התקדם משמעותית הדיון בהליך בבית המשפט האזרחי, עשויה להיות הצדקה לכך שבית המשפט האזרחי יימנע מעיכוב הדיון המתקיים בפניו. שיקולים נוספים שעשויים לסייע בהכרעה האם על בית המשפט להעמיד את ההליך שמתנהל לפניו הם: היקף השאלות המשותפות בשני ההליכים והיחס שלהם לשאלות הפרטניות; חלקו של הדיון בתנאי העבודה בשאלות המשותפות (ככל שהדיון בסוגיה זו רחב יותר ראוי שתתברר קודם התביעה בבית הדין לעבודה); הכרעתה של איזו ערכאה בשאלה שבמחלוקת תהווה מעשה בית-דין ביחס לערכאה האחרת; והאם הליך אחד עשוי לייתר את האחר (ראו והשוו: רע"א 2598/91 וולפסון נ' וולפסון, פ"ד מה(5) 816, 817 (1991); עניין חזאן, בפסקה 4; עניין פרפרה, בפסקאות 12-11). אכן, כאשר ענייננו בסוגיה של "הליך תלוי ועומד" וכיבוד הדדי בין ערכאות הכללים אינם יכולים להיות מנוסחים במתכונת של "כלל ולא יעבור". אולם במקרה הרגיל, אנו סבורים כאמור שראוי שההליך בבית הדין לעבודה יזכה לבכורה".
לאור ההלכה בפסיקה, ולאחר ששקלתי את עילות התביעה בשני ההליכים שהוגשו בערכאות השונות על ידי הצדדים, לא מצאתי כי נכון בשלב זה של ההליך להתלות את ההליכים המתנהלים לפני בית הדין.
אומנם נכון הוא כי הכרעת בית המשפט האזרחי בשאלת מעשי המרמה והגזל שמייחסים הנתבעים לתובע, אשר בירורה העובדתי והמשפטי יתקיים בבית המשפט האזרחי בהתאם להיקף הסמכות העניינית של הערכאות השונות, יהיה בה ככל הנראה, ובהתאם למבחני הפסיקה כדי להוות ' השתק פלוגתא' שיהיה בו כדי להשפיע על שאלת זכאות התובע לפיצוי פיטורים ואכן יש לחתור לכך שרק ערכאה משפטית אחת תדון במערכת העובדתית הזו, על מנת שלא ייקבעו קביעות עובדתיות סותרות על ידי שתי ערכאות.
עם זאת, הכרעת בית המשפט האזרחי בסוגיית מעשי המרמה והגזל לא יהיה בה כדי לייתר את הדיון בשאר רכיבי התביעה, כפי שהובאו בפני בית דין זה וממילא יהיה צורך לדון בהן בין כתליו של בית הדין; הכרעה בהליך המתנהל בבית המשפט האזרחי לא תייתר את הדיון בהם ולא תביא לקידומם, שכן בית המשפט האזרחי נעדר סמכות הכרעה בהם.
לאור כל האמור, בשים לב שההליכים מצויים בשלבים מקדמיים הן בבית הדין לעבודה והן בבית משפט המחוזי מרכז לוד, שוכנעתי שהערכאה המתאימה לדון בשאלות העוסקות ביחסי עבודה, הינה בית הדין לעבודה ועל כן אין מקום לעכב את ההליכים בבית הדין.
וכפי שנקבע בעניין רע"א 1573/16 עמנואל הרט נ' חברת אורג'ניקס, ניתן ביום 24.5.16, יכול ובהמשך ניהול ההליך, יהיה מקום לבחון שוב את השאלה, על מנת שלא יתקיים מצב בו יקבעו קביעות עובדתיות סותרות על ידי שתי ערכאות. שכן לא נעלם מעייני כי ההליך בבית המשפט האזרחי מתקדם יותר מבחינת ניהולו וייתכן כי בהמשך יהיה נכון כאמור, ליתן את הדעת שוב לשאלת עיכוב ההליכים המתנהלים בפני בית הדין.

הבקשה לסילוק על הסף
סילוק תביעה על הסף, מוסדר בתקנות 44-45 לתקנות בית הדין לעבודה ( סדרי דין), התשנ"ב-1991, (להלן: התקנות), הקובעות כי בית הדין רשאי בכל עת, לבקשת בעל דין או אף בלא בקשה כזאת, לסלק על הסף כתב טענות.
הלכה פסוקה היא כי סעד של מחיקה על הסף מופעל במשורה וכי בבתי הדין לעבודה קצרה המשורה עוד יותר, שכן נקבע כי מחיקת תובענה או דחייתה על הסף הן בגדר אמצעים הננקטים בלית ברירה, ודי בכך שקיימת אפשרות, אפילו קלושה, שעל פי העובדות המהוות את עילת התביעה יזכה התובע בסעד שאותו הוא מבקש כדי שהתביעה לא תימחק וכי פתרון המחלוקת לגופה הוא לעולם עדיף וכי ככלל הסעד של סילוק על הסף יינתן במקים חריגים בלבד ( ר' דב"ע ( ארצי) מז/15-3 אפנר נ' מפעלי הדסה לנוער, עבודה ארצי, כרך כ(2) 242; א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורת תשיעית, עמ' 168; דב"ע ( ארצי) נא/3-31 חיפה כימיקלים בע"מ נ' כלפון, פד"ע כב 518; דב"ע ( ארצי) נא/3-195 תובנה מכונות תרגום נ' סגל, פד"ע כג 274; ע"ע 408/07 מדינת ישראל נ' כהן [ פורסם בנבו] (13.2.08)).
לאור האמור, לא שוכנעתי כי יש לסלק את התביעה כנגד הנתבעים 2-3. ערה אני לטענות הנתבעים כי לא התקיימו יחסי עובד ומעסיק בינם לבין התובע וכן כי לא קיימת עילה להרמת מסך כנגדם. אולם במצב דברים זה, עולה שורה של שאלות עובדתיות ומשפטיות, באשר לאופן ניהול הנתבעת 1 על ידי הנתבעים 2-3 והאם הדבר נעשה בחוסר תום לב ותוך ניצול מסך ההתאגדות – כטענת התובע. שאלות אלו דינן להתברר במסגרת ההליך העיקרי ולא ניתן לקבוע בשלב זה, טרם הובאו ראיות חד משמעיות לעניין, כי כתב התביעה אינו מגלה עילה מבלי לקיים בירור עובדתי ומשפטי בטענות התובע.

הבקשה לגילוי מסמכים
בכל הנוגע לבקשה לגילוי מסמכים, התקנה הרלבנטית לענייננו הינה תקנה 46 (א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב –1991 (להלן: התקנות) הקובעת כדלקמן: "בית הדין או הרשם רשאי ליתן צו למסירת פרטים נוספים, ולבקשת בעל דין אף לגילוי ו/או לעיון במסמכים אם היה סבור שיש צורך בכך, כדי לאפשר דיון יעיל או כדי לחסוך בהוצאות".
הליך הגילוי והעיון נועד לאפשר דיון יעיל. בהתייחס למידת הרלוונטיות של המסמך המבוקש לצורך ההכרעה בשאלות שבמחלוקת, נקודת המוצא של הליך גילוי מסמכים ועיון בהם היא של גילוי מירבי ורחב ככל האפשר של המידע הרלוונטי למחלוקת, שכן ביסוד ההליך השיפוטי עומדת חשיפת האמת. על כן כל מסמך שיש בו לסייע לקו החקירה וכל מסמך הכולל מידע המאפשר לצד לקדם את עניינו רלוונטי הוא (ר' בג"ץ 844/06 אוניברסיטת חיפה נ' פרופ' אברהם עוז, מיום 14.05.08; ע"ע 482/05 שלומי משיח – בנק לאומי לישראל בע"מ, מיום 22.12.05; ע"ע 1185/04 אוניברסיטת בר אילן – ד"ר צמח קיסר, מיום 24.03.05; ע"ע 28222-05-10 מכתשים מפעלים כימיים בע"מ – יהודה פלצ'י, מיום 21.09.10).
אשר למבחן הרלבנטיות נפסק על ידי בית הדין הארצי בעניין ע"ע 494/06 מדינת ישראל-נציבות המים - אבנצ'יק, (מיום 28.3.07) כדלקמן: " שני תנאים להתקיימותו של מבחן הרלבנטיות: תנאי הסף, בו נדרשת הוכחת קיומה של זיקה ברורה בין גילוי החומר המבוקש לבין טענותיו של המבקש בהליך העיקרי. זהו ההיבט הצר של מבחן הרלבנטיות, שקיומו הוא תנאי הכרחי, לקיומו של "דיון יעיל" כנדרש בתקנה 46 לתקנות. אולם אין זה תנאי מספיק. התקיים תנאי הסף, יוסיף בית הדין ויידרש להיבט הרחב של מבחן הרלבנטיות. במסגרת זו תיבחן הבקשה לגילוי מסמכים, על רקע נסיבותיו של המקרה הנדון; בשים לב לאמות המידה הקיימות ומשקלן מנקודת מבטו של מבקש גילוי המידע; ההשלכות על ההליך העיקרי ועל האינטרסים של הצדדים; ומידת תרומתם של כל אלה לקיומו של 'דיון יעיל' בהליך העיקרי".
כן נפסק, כי נוכח הסמכות הרחבה שהוענקה לבתי הדין בסוגית גילוי ועיון במסמכים, יש מקום להשתמש בסמכות זו בזהירות, תוך עריכת איזון בין האינטרסים השונים העומדים על הפרק, ובעיקר בהתחשב בנזק שייגרם לכל אחד מהצדדים, ולצדדים שלישיים מגילוי או אי גילוי המסמך. כמו כן, אין להורות על גילוי מסמכים גורף ורחב (ר' דב"ע נב/3-118 עזבון המנוח יצחק וייס – הוצאת מודיעין בע"מ, פד"ע כה 429; דב"ע נד/4-16 בנק איגוד לישראל בע"מ – ההסתדרות הכללית, פדע כז 225).

מן הכלל אל הפרט
לאחר ששקלתי את הבקשה והתגובה אני סבורה שדין הבקשה להתקבל בחלקה. להלן אפרט נימוקי.
בענייננו, ביקש התובע את המסמכים הבאים:
כל הקלטה ו/או תמלול של פגישה ו/או שיחת טלפון בין הצדדים בין מי מהנתבעים ו/או צדדים שלישיים רלוונטיים לעניין ובין התובע ו/או צדדים שלישיים רלוונטיים לעניין ולרבות מיום 6.12.15 – לטענת הנתבעים בתצהיר שצורף לתגובה לבקשה כי למיטב זכרונו של מר מירון בדין, קיימים מסמכים אלו וכי הוא מנסה לאתרם.
לפיכך ולאור הרלוונטיות של מסמכים אלו, באם קיימים, יעבירם ב"כ הנתבעים אל התובע. באם אינם קיימים, בהתאם להלכה, טענה זו צריכה להיות מגובה בתצהיר.
לפיכך עלי הנתבעים להבהיר האם המסמך היה ברשותם, האם יצא מחזקתם ובידי מי הוא נמצא, וזאת בתצהיר ערוך כדין תוך 14 ימים מקבלת ההחלטה.
כל דו"ח ו/או ממצאי חקירה בעניינו של התובע ו/או צדדים שלישיים רלוונטיים – לטענת הנתבעים, צורף החומר הקיים לנספח 4 לכתב ההגנה מטעמם.
כל תכתובת ולרבות בדוא"ל ו/או במסרונים ו/או בכל דרך אחרת בין מי מהנתבעים ובין התובע – לטענת הנתבעים לא קיימת תכתובת רלוונטית בין הצדדים באשר לשאלות שבמחלוקת.
הלכה פסוקה היא כי כאשר צד מצהיר כי אין בידיו מסמכים אשר התבקשו על ידי הצד השני, לא ניתן לדרוש ממנו לגלותם שכן מסמכים אשר נטען לגביהם כי אינם ברשותו יצא ידי חובתו בקיום צו גילוי המסמכים ולא ניתן לדרוש את גילויים (ר' דב"ע נה/45-01, נז/110-0 הרמן נ' ביטוח לאומי, לא פורסם, עב (ת"א) 3299/99-12 זמר נ' אלדד סוכני מכס, החלטה מיום 15.4.99).
כל חומרי העבודה ו/או הנתונים שעמדו לרשות רו"ח סלובודיאנסקי, לשם הכנת חוות דעתו – לטענת הנתבעים מסמכים אלו צורפו לחוות דעתו בנספח 4 לכתב ההגנה.
חוו"ד ו/או ממצאי בדיקה של מומחה כתב יד ו/או גרפולוג שיש בידי הנתבעים – לטענת הנתבעים לא קיימים מסמכים אלו, משטענה זו גובתה בתצהיר, לא נדרש לגלותם בהתאם לפסיקה.
דוחות חודשיים מאושרים שערכה חשבת הנתבעת, בהם פורטו בין היתר כספים שנמשכו מהנתבעת – לטענת הנתבעים לא קיימים מסמכים אלו, משטענה זו גובתה בתצהיר, לא נדרש לגלותם בהתאם לפסיקה.
פרוטוקולים ו/או דו"ח בגין ישיבות הנהלה ו/או דירקטוריון של הנתבעת בקשר עם מחסן 99, כהגדרתו בכתב התביעה – לטענת הנתבעים לא קיימים מסמכים אלו, משטענה זו גובתה בתצהיר, לא נדרש לגלותם בהתאם לפסיקה.
פירוט כל הכספים, לרבות דיבידנדים שנמשכו על ידי הנתבעים מהנתבעת, פרוטוקולים של הנתבעת בקשר עם משיכות כספים מהנתבעת ולרבות דיבידנדים, דוחות שנתיים אישיים מאושרים של כל אחד מהנתבעים, בגין השנים 200 ועד 2015 כולל – לטענת הנתבעים אין כל רלוונטיות למסמכים אלו ואין לגלותם. לטענת התובע, נטען בכתב התביעה כי תשלומים לתובע בוצעו באמצעות משיכת דיבידנד בשיק לטובת הנתבעים, תוך הסבתו לתובע על ידם, וכי משיכות בוצעו בידיעתם ובהסכמתם של הנתבעים ומידי חודש קיבלו הנתבעים דוחות שערכה חשבת התובעת בו פורטו משיכות אלו. לטענתו, בכתב הגנתם הכחישו הנתבעים טענות אלו וטענו לזיוף חתימתם וטענו כי לא בוצע רישום של דיבידנדים לטובתם.
עיון בכתב התביעה מעלה כי אכן טען התובע לאופן תשלום באמצעות משיכת דיבידנדים ולטענתו משיכות אלו צריכות היו להיות רשומות בפרוטוקולים של הנתבעת ובדוחות השנתיים של הנתבעים.
הנתבעים בכתב הגנתם הכחישו טענות אלו בכלליות, ואף בתגובתם לבקשה ובתצהיר שצורף לו, לא פירטו מדוע מסמכים אלו אינם רלוונטיים.
לאור האמור, ונוכח הרלוונטיות לשאלות שבמחלוקת, יגלו הנתבעים מסמכים אלו, תוך השחרת פרטים מזהים ופרטים שאינם נוגעים למשיכות דיבדנדים.
מאזני בוחן מפורטים ומבוקרים של הנתבעת, בגין השנים 200 ועד 2015 כולל ודוחות שנתיים אישיים מאושרים של כל אחד מהנתבעים, בגין השנים 200 ועד 2015 כולל– לטענת הנתבעים אין כל רלוונטיות למסמכים אלו ואין לגלותם. לטענת התובע, נטען בכתב ההגנה כי הוא גרם לנתבעים נזק בסכומי עתק למשל על דרך של ניפוח רווחי הנתבעת באופן מלאכותי וכן הכחישה כי העניקה לתובע מענקים לאורך השנים ואת אופן תשלומם. לטענתו מסמכים אלו יכלו לשפוך אור כיצד בוצעה ההתחשבנות בין הצדדים והאם אכן ניפח את רווחי הנתבעת באופן מלאכותי.
הנתבעים אכן טענו שהתובע ניפח את רווחי הנתבעת באופן מלאכותי, וכאמור לעיל אכן מכחישים את תשלום המענקים על ידיהם. בתגובתם לבקשה ובתצהיר שצורף לו, לא פירטו מדוע מסמכים אלו אינם רלוונטיים.
לאור האמור, ונוכח הרלוונטיות לשאלות שבמחלוקת, יגלו הנתבעים מסמכים אלו, תוך השחרת פרטים מזהים שאינם רלוונטיים.
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל, הבקשה לעיכוב הליכים נדחית, הבקשה לסילוק על הסף דחית והבקשה לגילוי מסמכים מתקבלת בחלקה כמפורט לעיל.
על הנתבעים לגלות את המסמכים המפורטים תוך 30 ימים מהיום.
החלטה באשר למועדים להגשת תצהירי עדות ראשית ומועד דיון הוכחות תינתן בנפרד.
הוצאות הבקשות יישקלו בתום ההליך על ידי המותב שישב בדין.

ניתנה היום, י"ז תשרי תש"פ, (16 אוקטובר 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.