הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 13807-02-19

01 אוגוסט 2019
לפני:
כב' הרשמת סימה קרמר

התובע:
נעים מצרי
ע"י ב"כ עו"ד עדי אלבוים

-
הנתבעים:
4. מ.א. אילנות- שיפוצי חזיתות בע"מ
5. יהודית גוז אירן
6. מרסלו אדוארדו גוז
ע"י ב"כ עו"ד שי בייזר

החלטה

לפניי בקשה לחייב את התובע, תושב הרשות הפלסטינית, בהפקדת ערבות בנקאית או פיקדון כספי בסך 40,000 ₪ או כל סכום הולם אחר, להבטחת הוצאותיהם של הנתבע 4-6 , בגין התביעה שהגיש נגדם ונגד 3 נתבעים נוספים.
לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה, בתשובה ובכל יתר המסמכים שבתיק בית הדין הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי מן הטעמים שיפורטו להלן.
נקודת המוצא בבואנו לדון בבקשה להפקדת ערובה הינה הוראת תקנה 116 א לתקנות בית הדין לעבודה ( סדרי דין), התשנ"ב–1991 (להלן: "התקנות") וכך היא קובעת:
"(א) שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.
(ב) היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט-1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו.
(ג) הורה שופט בית הדין או הרשם על הפקדת ערובה ולא הופקדה ערובה בתוך המועד שנקבע, תימחק התובענה, זולת אם הורשה התובע להפסיקה."

הנה כי כן, ככל שמדובר בתובע אשר אינו תושב ישראל או אחת המדינות שאמנת האג חלה עליהן, הכלל הוא חיוב התובע בהפקדת ערובה אלא אם כן הראה ראשית ראיה להוכחת תביעתו או הוכיח יכולת פירעון במקרה שיפסקו נגדו הוצאות או שמתקיימים טעמים מיוחדים המצדיקים לפטור אותו מהפקדת ערובה.
יודגש, כי אין די בהצגת ראשית ראיה לקיומם של יחסי עובד-מעביד כעולה מדברי ההסבר לתיקון לתקנות, כי:
"על מנת להיפטר מהפקדת ערובה, על התובע להביא "ראשית ראייה" להוכחת התביעה, וזאת באמצעות אסמכתאות המוכיחות את התביעה, בין היתר אודות קיומם של יחסי עבודה בין התובע לתובע בתקופה המנויה בכתב התביעה ובנוסף לכך שיש יסוד לכך שהנתבע לא שילם את שכרו של התובע כפי שהתחייב, או לא קיים חבות אחרת שלו" [ההדגשה אינה במקור, ס.ק.].

במילים אחרות, על תובע להראות ראשית ראיה לקיומו של החוב הנטען, זאת מעבר לקיומם של יחסי עובד-מעביד.
הבקשה הוגשה כנגד חברה ושני אנשים פרטיים ועל כן, אתייחס בהחלטה זו לכל סוג נתבע בנפרד. יודגש, כי אין באמור להלן כדי להביע עמדה באשר לסיכויי ההליך.
בהתייחס לנתבעת 4:
התובע צירף תלושי שכר אולם טען כי אלה פיקטיביים, זאת מבלי לפרט כיצד ועל יסוד מה הגיע למסקנה זו ומבלי לצרף תצהיר מטעמו. מנגד הנתבעת 4, אשר אינה חולקת על כך כי התובע עבד אצלה, מכחישה את רוב התביעה אף זאת מבלי לצרף תצהיר מטעמה. זאת ועוד, היא גם לא צירפה מסמכים אשר אמורים להיות ברשותה ואשר עשויים לתמוך בהכחשתה, לרבות מסמכים אשר חובה עליה לקיים כגון דו"חות נוכחות ופנקס חופשות.
בהתאם להלכה הפסוקה, אי-הבאת ראיות פועלת לרעת מי שהיה מצופה שיביאן ותיזקף לחובת ו (ראו ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו פ"ד מה(4) 651 (1991); ע"א 143/08 קרצמן נ' שירותי בריאות כללית (26.5.2010) ). הדברים נכונים גם בשלב ראשוני זה, בשים לב לכך שהנתבעת 4 יזמה את הבקשה דנן ומנסה להיבנות מכך שהתובע לא הביא ראשית ראיה, בעוד שהיא בעצמה לא הביאה ראיות אשר מצויות בשליטתה ואשר חובה עליה לערוך על-פי הדין .
לכך יש להוסיף, שהנתבעת 4 מודה בכתב הגנתה בזכאותו של התובע בשני סכומים אשר תבע (סעיפים 37.2 ו – 38.2 לכתב ההגנה) , דבר שבעצמו מקים ראשית ראיה. אמנם, בפי הנתבעת 4 טענת קיזוז אולם גם אם בדין יסודה ובסופו של יום, לאחר הוכחתה, יהיה בה כדי להביא להפחתת הסכום לו זכאי התובע, אין בטענת הקיזוז כדי לגרוע מתרומתה של הודאת הנתבעת 4 להקמת ראשית ראיה בהתאם לתקנות.
אשר על כן, לנוכח מכלול הנסיבות אשר צוין לעיל, מצאתי לדחות את הבקשה בנוגע לנתבעת 4 .
בהתייחס לנתבעים 5-6:
שונה המצב לגבי הנתבעים 5-6. התובע לא צירף כל אסמכתא בעניינם לתביעה, אף לא בתמיכה לטענתו כי הם בעלי מניות של הנתבעת 4. זאת ועוד, התובע אף לא פירט בסיס עובדתי מינימאלי אשר הוכחתו יצדיק חבותה הנטענת של הנתבעת 5 כלפי התובע, לפי המבחנים המקובלים לצורך הרמת מסך ההתאגדות .
באשר לנתבע 6, כל שצוין הוא, כי הנתבע 2 והנתבע 6 היו מנהליו הישירים של התובע וקיימו ביניהם יחסי שותפות (סעיף 9 לכתב התביעה), דבר אשר ודאי לא מצדיק לבדו הרמת מסך. עוד צוין, כי הם "תמרנו בדיווחי המת"ש כדי להקשות על התובע ועל עובדים רבים אחרים כמותו ולמנוע מהם מלקבל את מלוא הזכויות המוקנות להם על-פי דין" (שם, שם). את הראיה לכך מוצא התובע בעובדה, כי בגין החודש האחרון של העסקתו הנטענת על-ידי הנתבעים 1-2, קרי, 2.2014, גם הנתבעת 4 דיווחה עליו למת"ש. טענה זו קיבלה מענה בכתב ההגנה (סעיף 22) ומכל מקום, אין בה כשלעצמה לבסס הרמת מסך או להוות ראשית ראיה להעסקה אישית של התובע על-ידי הנתבע 6(סעיף 11 לכתב התביעה).
התובע טוען לדיווחים פיקטיביים אולם לא מבסס טענתו בראיות או ניתוח של המסמכים אשר צירף לתביעתו ומכל מקום, לא ברור כי הוכחת טענה זו די בה כשלעצמה לבסס הרמת מסך.
גם אם יתקבלו טענות התובע כי זכויותיו לא שולמו, אין פירוש הדבר כי באופן אוטומטי הנתבעים 5-6 יהיו חייבים בתשלומן. כבר נפסק, כי הרמת מסך וייחוס חובה של חברה לבעלי המניות היא החריג לעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת ( ראו למשל ע"ע 26295-01-16 Tesfalem Tekel ואח' נ' ר.ח. חיים מיארה שווק בשר ודגים (ניתן ביום 25.12.17) וכן דב"ע נג/205-3 מחמוד וגיה נ' גלידות הבירה פד"ע כ"ז, 345).
בהתאם להוראת סעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט – 1999, הרמת מסך ההתאגדות שמורה למצבים בהם הוכח, כי נעשה שימוש לרעה במסך ההתאגדות, כאשר החברה מנצלת את עקרון האישיות המשפטית הנפרדת לביצוע תרמית, מצב בו אישיות החברה הנה הלכה למעשה כסות בלתי חוקית לבעליה, או כאשר בפועל בעלי המניות ערבבו את נכסיהם הפרטיים עם נכסי החברה ( ראו לעניין זה ע"ע 52949-05-10 ליליה וולצ'ק – ש.אלברט עבודות ציבוריות, שירותי ניקיון, אחזקה ופיקוח בע"מ ואח' ( ניתן ביום 28.3.12); בר"ע ( ארצי) 52353-08-16 א.ב. טוקו שף בע"מ – ADMARIAM GAVR NEGOUSE ( ניתן ביום 13.11.16)).
לא נטען כי הנתבעת 4 היא חדלת פירעון ולא הובא הסבר מדוע אין להסתפק בחיובה ככל שתביעת התובע תתקבל. בדומה, לא נטען כי הנתבעת 5 פעלה בחוסר תום לב או בכוונה להתחמק מתשלום זכויות התובע, ככל שהיא אכן בעלת מניות. וגם אם טענות אלה הובאו כלפי הנתבע 6, הן לא גובו אף לא בראשית ראיה. כאמור, גם אם בית הדין ישתכנע כי זכויות התובע שולמו בחסר, אין בכך די כדי להרים את מסך ההתאגדות שהרי קביעה כאמור, משמעה כי יש להרים המסך בכל תביעה שתתקבל והנחה זו שומטת מיסודה את עיקרון האחריות המשפטית המוגבלת.
לפיכך, הבקשה ביחס לנתבעים 5-6 מתקבלת.
אשר לסכום הערובה: באיזון שבין זכות הגישה לערכאות, בפרט בעת הגשת תביעה למימוש זכויות סוציאליות מכוח חקיקת המגן לבין זכותם של נתבעים שלא להיגרר להליכי סרק שאף יקשה עליהם להיפרע את הוצאותיהם בגינם, בהתחשב בגובה התביעה ובהתאם לשיעורים המקובלים בפסיקת בתי הדין לעבודה, תופקד בקופת בית הדין ערובה בסך כולל של 2,000 ₪, בתוך 30 ימים ממועד המצאת החלטה זו. לא תופקד הערובה במועד – תימחק התביעה ללא התראה נוספת.
לאור חיוב התובע בהפקדת ערובה ביחס לנתבעים 5-6 ועל מנת להימנע מהכבדה יתירה, ובשים לב לדחיית הבקשה ביחס לנתבעת 4, אינני עושה צו להוצאות בגין בקשה זו, וכל צד יישא בהוצאותיו.
התיק מוחזר לכבוד השופטת כרמית פלד להמשך טיפול.

ניתנה היום, כ"ט תמוז תשע"ט, (01 אוגוסט 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.