הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 13311-03-16

לפני:

כב' השופטת ד"ר אריאלה גילצר-כץ
נציג ציבור (מעסיקים) מר גיל אלוני
נציגת ציבור (עובדים) גב' נילי מאיר

התובעת
והנתבעת שכנגד:
וורק ליס בע"מ ח"פ: 514137140
ע"י ב"כ: עו"ד זוסים עינב
-
הנתבעים
והתובע שכנגד (נתבע 1):

  1. אסף גליק ת"ז: XXXXXX150
  2. דניאל גליק ת"ז: XXXXXX043
  3. מוטורליס 2004 בע"מ ח"פ: 513589838

ע"י ב"כ: עו"ד אסף רון

פסק דין

עובד התפטר מעבודתו אצל מעסיקו ועבר לעבוד בחברה השייכת לאביו. חלק מלקוחות מעסיקו לשעבר עברו לקבל שירותים מהחברה שאליה עבר העובד. האם יש מקום לחייב את העובד בנזקים שנגרמו למעסיקו לשעבר – זוהי הסוגיה העומדת להכרעתנו.

העובדות כפי שעלו מחומר הראיות:

1. התובעת, חב' וורק ליס בע"מ, עוסקת בתחום הליסינג למשאיות וכלי רכב מסחריים.

2. הנתבע 1 עבד אצל התובעת מיום 16/6/08 ועד ליום 31/10/15, כסוכן מכירות. מחודש 2/2011 השתכר 16,000 ₪ ומחודש 7/2014 הועלה שכרו ל-18,000 ₪.

3. בטרם הועסק הנתבע 1 אצל התובעת, בעבר, עבד הוא אצל הנתבעת 3 (2005) וכן הועסק ע"י חב' קרסו (2006 – 2007) וחב' מורגן קפיטל (2007 – 2008) (נספחים ב' 1 – 3 לכתב ההגנה). בשנת 2008 פתח הנתבע 1 עסק עצמאי בתחום הליסינג יחד עם מנכ"ל התובעת.

4. בשנת 2011 חתמה התובעת עם הנתבע 1 על הסכם העסקה (נספח 2 לכתב התביעה).

על פי סע' 11 להסכם העסקה:

"הופסקה או תמה עבודת העובד מתחייב העובד להעביר תפקידו בצורה מסודרת למעביד או למי מטעמו וכן למסור לידי המעביד את כל המסמכים והמידע וכל דבר אחר בקשר עם עבודתו עד להפסקת העבודה אצל המעביד.

כל זכות המגיעה לעובד על פי דין ואשר לא נזכרת במפורש בחוזה זה תינתן לעובד בהתאם להוראות הדין, ובכלל זה ... (מילה לא ברורה-א' ג' כ') לעניין חופשה ומחלה.
ימי חופשה – העובד יקבל 22 ימי חופשה בשנה.

העובד יהיה כפוף ישירות לבעלי החברה.

כמו כן, חברת וורק ליס תשלם לאסף גליק בונוס של 25,000 ₪ ברוטו כל 6 חודשים, וזאת ללא כל קשר לגידול החברה או פעילותה. אסף יוכל להמיר את הבונוס השנתי לרכישת מניות החברה עפ"י שווי החברה בהתאם להערכת שווי החברה במועד ההמרה. וורק ליס תשלם לאסף בונוס ראשון ב- 10 לחודש אוגוסט 2011.

סודיות:
במשך תקופת העסקתו ולאחריה מתחייב העובד שלא לגלות ו/או להעביר ו/או לעשות שימוש במידע על המעביד או במידה שהגיע אליו במסגרת ו/או עקב עבודתו אצל המעביד ו/או בקשר עם המעביד ואשר אינו נחלת הכלל, ומבלי לגרוע מכלליות האמור דרכי תמחור, רווחיות, שיקולי החברה במתן הנחות וכו'. ולשמור על סודיות בכל הקשור בעסקי המעביד וענייניו ולא לפגוע בדרך כלשהי במוניטין של המעביד ו/או מאגר הלקוחות. העובד מצהיר כי ידוע לו שהפרת התחייבותו לסודיות על פי סעיף זה עלולה להסב לחברה נזק כבד, ומבלי לגרוע מהוראות הסכם זה וכל דין יהיה על העובד לפצותה ולשפותה על כל נזק כאמור היה ויפר סודיות."

5. הנתבע 1 קיבל בונוס חצי שנתי בסך 25,000 ₪.

6. בחלק מהתקופה הרלוונטית לתביעה, עבד אצל התובעת סוכן מכירות נוסף אולם משנת 2013 הפסיק הסוכן הנוסף את עבודתו בתובעת.

7. במהלך עבודתו, הוסמך הנתבע 1 כקצין בטיחות בתעבורה במימון התובעת (נספח 3 לכתב התביעה).

8. בחודש 7/2015 נתגלע סכסוך בין התובעת לנתבע.

9. ביום 15/9/15 הגיש הנתבע 1 מכתב התפטרות.

10. הנתבע 2, הוא אביו של הנתבע 1 והבעלים של חברת מוטורליס 2004 בע"מ, הנתבעת 3, אשר נוסדה בשנת 2004.

11. הנתבע 1 למד על חשבונו ועל חשבון חברה הקשורה לנתבעת 3, לימודי תעודה מקצועית (2008 – 2013) (נספחים ג' לכתב ההגנה).

המחלוקת בין הצדדים

טענות התובעת

1. במסגרת עבודתו של הנתבע 1, הוא נחשף לכל המידע הקיים בתובעת ולכל הסודות הניהוליים והמסחריים שלה, מתוקף תפקידו כמשנה למנכ"ל. לאחר שהנתבע 1 התפטר התבהר לתובעת כי במשך תקופת העסקתו של הנתבע 1 , יצר הנתבע 1 מצג שווא בפני לקוחות התובעת והלקוחות לא ידעו ממי הם מקבלים שירות כאשר למעשה הנתבע 1 הפנה אותם לקבל שירות או רכבים חדשים מהנתבעת 3 בזמן שהנתבע 1 עדיין עובד התובעת (עמותת "שכולו טוב", אימג' סטור, עינת תעשיות מזון). הרווח לכל עסקה של התובעת עומד בממוצע על סך 200,000 ₪ (נספח 5 לכתב התביעה).

2. עוד טוענת התובעת כי נודע לה על לקוחות חדשים שפנו לתובעת והנתבע 1 מנע מהם פעילות בתובעת ו"גנב" אותם לנתבעת 3 (רוזמן לוגיסטיקה והפצה). לכן בשנת 2015 כמעט ולא נסגרו עסקאות בתובעת אל מול לקוחות חדשים.

3. הנתבע 1 פנה אל לקוחות התובעת לקראת סיום עבודתו והציע להם לרכוש את רכב הליסינג מהנתבעת 3 במחיר נמוך יותר מהמחירון. אחד הלקוחות (מור עילית) עבר לנתבעת 3.

4. הנתבעים גנבו מהתובעת לקוחות קיימים.

5. הנתבע 1 ניסה בהיותו עובד התובעת לסכל מו"מ עם לקוחות (בריל).

6. הנתבע 1 פנה ללקוחות קיימים של התובעת וניסה להעבירם לנתבעת 3 (פורמיקה סנטר – אברבוך, ר. שמאי, ליב אורגני). הנתבע 1 הציע להם מחיר נמוך יותר ולא השאיר מקום לתחרות חופשית.

7. הנתבע 1 מכיר את רשימת לקוחותיה של התובעת, תנאי ההסכם והמחירון ללקוח. כתוצאה מפעילותו של הנתבע 1, לקוחות קיימים החזירו רכבים לפני תום תקופת ההתקשרות ובסמוך לסיום עבודתו של הנתבע 1 (עינת תעשיות מזון, גלובוס אריזות ומשלוחים, א.ש, אקולוגיה, שיק תמרוקים, אריאל ועדיאל, מור עילית).

8. הנתבע 1 הפר את חוק עוולות מסחריות (גניבת עין) ופעל בניגוד לחוק החוזים. הנתבעים פועלים לעשיית עושר ולא במשפט.

9. הנתבע 1 מכפיש את שמה של התובעת בפני לקוחות.

10. הנתבעת 3 שינתה שמה בסמוך לעזיבתו של הנתבע 1 לשם הדומה לשמה של התובעת והמדבקות שעל רכבי הנתבעת 3 דומות למדבקות של התובעת.

11. מספר הטלפון של הנתבעים דומה למספרה של התובעת והלוגו של 2 החברות דומה.

12. הנתבע 1 הציג תיאור כוזב בפני לקוחות התובעת ולקוחות פוטנציאליים.

13. הנתבע 1 משתמש בדומיין של התובעת. הנתבע 1 עושה שימוש בסוד מסחרי של התובעת במטרה לפגוע בתובעת ולכן יש מקום להגבלת חופש העיסוק של הנתבעים.

14. הנתבע 1 הפר את חובת תום הלב וחובת נאמנותו לתובעת, והפר את הסכם ההעסקה. הנתבעים קיבלו עסקאות שהיו שייכות לתובעת. הנתבע 1 הפיץ שקרים ללקוחות התובעת. הנתבע 1 גנב מהתובעת מסמכים, חומרים ושני מגהצים של כרטיסי אשראי.

15. התובעת עותרת לפיצוי בגין הפרת חוק עוולות מסחריות (1,000,000 ₪), פיצוי בעבור תשלום בגין בניית אתר אינטרנט חדש (50,000 ₪), כספים שהוצאו בעבור החזר הכשרות והשתלמויות (5,765 ₪), הפרת חוזה העבודה (100,000 ₪), השבת מחצית משכרו של הנתבע 1 בשל עבירת גניבה (122,500 ₪) פיצוי על פי חוק איסור לשון הרע (140,000 ₪), גזל, מוניטין ועשיית עושר ולא במשפט (70,000 ₪) ועוגמת נפש (70,000 ₪). סה"כ נתבעים 1,558,365 ₪.

16. בסוף חודש יולי 2015 הגיש הנתבע 1 הוצאות אש"ל חריגות, אשר נועדו ליצור אווירה לא טובה ולהביא את התובעת לפטר את הנתבע.

17. הבונוס משולם פעמיים בשנה: בחודש פברואר ובחודש אוגוסט. מכתב ההתפטרות הוגש 5 ימים בלבד לאחר ששולם לנתבע 1 בונוס בגובה של 25,000 ₪. למרות זאת, התובע לא נדרש להחזיר את הבונוס.

18. הנתבע 1 היה זכאי ל-22 ימי חופשה בשנה. הנתבע 1 דיווח על חופשותיו. עם סיום עבודתו, נותרו לנתבע 12 ימי חופשה והוא קיבל פדיון בגובה של 13.67 ימים.

19. התובעת הפרישה כספים לנתבע 1 על בסיס שכר גבוה יותר משנקבע בצו (%6 בגין גמל ו-8.33% בגין פיצויי פיטורים), אולם הייתה בעיה עם הוראת הקבע של התובעת. בסוף 2013 – תחילת 2014, הפרישה התובעת בעבור הנתבע 1 כספים ביתר (4,399.2 ₪).

טענות הנתבעים:

1 לביה"ד זה אין סמכות לדון בחלק מעילות התביעה.

2. כתב התביעה אינו מגלה עילת תביעה כנגד הנתבעים 2 – 3.

3. הנתבעת 3 פועלת משנת 2004.

4. התובעת לא הייתה חלוצה בתחום הליסינג התפעולי ולא מספקת פתרון שונה מחברות אחרות.

5. בישראל קיימות חברות רבות העוסקות בתחום הליסינג התפעולי למשאיות.

6. עוד בטרם החל את עבודתו בתובעת לנתבע 1 היה ידע בתחום, שאותו רכש כשהועסק אצל הנתבעת 3, אצל חברת קרסו וחברת מורגן קפיטל והנתבע 1 זה שלימד את מנכ"ל התובעת את רזי המקצוע.

7. כשעבד הנתבע 1 אצל התובעת, עברו לקוחות קיימים של מורגן קפיטל לתובעת (שחף שחר, עמוס תייר, מרכז חלפים סחר (1991) בע"מ).

8. הנתבעת 3 שינתה שמה מטעמים מסחריים אולם לא שינתה את פעילותה.

9. לאחר שסיים הנתבע 1 את ההתקשרות עם התובעת סייע, לבקשת התובעת, בהכשרת עובדים (נספח ו' לכתב ההגנה).

10. בשנת 2011 הוחלף רכבו של הנתבע 1 עקב קילומטרז' גבוה. העלאת שכרו של הנתבע 1 ע"י התובעת לאחר 3 שנות עבודה, מקובלת.

11. הנתבע 1 לא רכש מוצרים לביתו על חשבון התובעת.

12. הנתבע 1 ביצע חפיפה עם מחליפו, אלון, וכולם ידעו שהנתבע 1 מסיים תפקידו ולשם כך אף האריך את תקופת ההודעה המוקדמת לחודש וחצי.

13. לאחר שהיחסים בין הנתבע 1 לתובעת הסתיימו, התקשר הנתבע 1 עם לקוחות שההתקשרות עמם הייתה קצרה ולמשך מספר חודשים בלבד.

14. בהסכם העבודה שעליו חתום הנתבע 1 אין התחייבות לאי תחרות והנתבע 1 לא קיבל תמורה מיוחדת.

15. בשנת 2015 התובעת סגרה עסקאות ליסינג עם חברות רבות: חמת, קיסמון, ירון קרא, דומיסל, כלים אבו גוש, מור הפצה, עינת מזון, ביגל ביס, גלובוס, גיא בן אוריה דקסל.

16. מור עלית שיווק בע"מ האריכה את עסקת הליסינג עם התובעת בשנה נוספת, עד 10/2015 (נספח ח' לכתב ההגנה).

17. הנתבעת 3 לא הגישה הצעה לחברת בריל וממילא חברת בריל לא הייתה לקוחה של התובעת.

18. הנתבעים לא התקשרו עם חברת ליב אורגני או עם חב' ר. שמאי.

19. התובעת מנסה ליצור הסדר כובל ותיאום מחירים בלתי חוקי המנוגד לתחרות החופשית בשוק.

20. שיק תמרוקים וגלובוס אריזות עדיין לקוחות התובעת.

21. עינת מזון עדיין לקוחה של התובעת.

22. סיום ההסכם עם חב' אריאל ועדיאל היה בסוף שנת 2014 והיא לא החזירה רכבים לפני תום תקופת חוזה ההתקשרות שלה, כטענת התובעת.

23. לא הייתה כל מניעה שלקוחות התובעת יפנו לנתבעת 3.

24. לביה"ד אין סמכות עניינית לדון בעילות על פי פרק א' לחוק עוולות מסחריות לרבות גניבת עין, תיאור כוזב, התערבות לא הוגנת. פגיעה במוניטין ולשון הרע אינן בסמכות ביה"ד.

25. אין קשר בין המדבקות והלוגו של התובעת לאלו של הנתבעת 3 (אליפסה מול מלבן; שחור וצהוב מול אפור וכחול).

26. התחום שבו עוסקת התובעת אינו ייחודי וחברות רבות עוסקות בליסינג.

27. רשימת הלקוחות אינה סודית ומפורסמת באתרים של החברות השונות. התובעת בעצמה מפרסמת באתרה את רשימת לקוחותיה.

28. הנתבע 1 בעל ידע וניסיון תעסוקתי בתחום, שנים רבות בטרם הועסק ע"י התובעת.

29. האתר של התובעת הפסיק את פעילותו בשנת 2014. התובעת הלכה למעשה ויתרה על הדומיין (שם מתחם).

30. הנתבעת 3 מחזיקה דומיין שאין לו קשר לתובעת.

31. הנתבע 1 הגיש תביעה שכנגד בה נתבעת התובעת בגין אי תשלום הפרשי שכר (בונוס חצי-שנתי), פדיון של 22 ימי חופשה (10,086 ₪) והפרשה לפנסיה ע"פ צו ההרחבה בדבר תשלום פנסיית חובה (13,988 ₪).

עדויות:

מטעם התובעת שמענו את עדויותיהם של:
מר דרור זיתוני , מנכ"ל ובעלים של התובעת.
מר מקסים ברקוביץ , עובד התובעת.
מר אלי הראל , העוסק בייעוץ למניעת הונאות כעצמאי, ונותן שירותים לתיאטרון הקאמרי. מר הראל הקליט שיחה עם הנתבע 1 וכן קיבל מהנתבע 1 מסמך בכתב.

מטעם הנתבעים העידו הנתבעים 1 ו-2.

הכרעה:

לאחר ששמענו את העדים, עיינו במסמכים ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה ודין התביעה שכנגד להתקבל בחלקה.

התשתית הנורמטיבית:

הזכות לחופש עיסוק שעוגנה בחוק יסוד: חופש העיסוק כזכות יסוד חוקתית, הוכרה עוד שנים רבות קודם לכן כזכות "על חוקית". יפים לעניין זה הדברים שאמר כב' השופט ש.ז חשין (כתוארו אז) בבג"צ 1/49 סלומון שלמה בז'רנו, ו-2 אח' נ' שר-המשטרה פ"ד ב (1), 80 83:
"כלל גדול הוא, כי לכל אדם קנויה זכות טבעית לעסוק בעבודה או במשלח-יד, אשר יבחר לעצמו, כל זמן שההתעסקות בעבודה או במשלח-יד אינה אסורה מטעם החוק."

כאמור עם חקיקת חוק יסוד: חופש העיסוק ובשילוב עם חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו נקבעה זכות זו כזכות מזכויות היסוד של המדינה והושתה עליה הגנה על חוקית.

בשנת 1999 נחקק חוק עוולות מסחריות (להלן: "החוק"). סעיף 5 לחוק מגדיר מהו סוד מסחרי:
"סוד מסחרי", "סוד" -
מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו;"

סעיף 6 לחוק אוסר גזל סוד מסחרי, המוגדר כדלקמן:
"גזל סוד מסחרי -
(א) לא יגזול אדם סוד מסחרי של אחר.
(ב) גזל סוד מסחרי הוא אחד מאלה:
(1) נטילת סוד מסחרי ללא הסכמת בעליו באמצעים פסולים, או שימוש בסוד על ידי הנוטל, לענין זה אין נפקא מינה אם הסוד ניטל מבעליו או מאדם אחר אשר הסוד המסחרי נמצא בידיעתו;
(2) שימוש בסוד מסחרי ללא הסכמת בעליו כאשר השימוש הוא בניגוד לחיוב חוזי או לחובת אמון המוטלים על המשתמש כלפי בעל הסוד;
(3) קבלת סוד מסחרי או שימוש בו ללא הסכמת בעליו, כאשר המקבל או המשתמש יודע או שהדבר גלוי על פניו, בעת הקבלה או השימוש, כי הסוד הועבר אליו באופן האסור על פי פסקאות (1) או (2) או כי הסוד הועבר אל אדם אחר כלשהו באופן אסור כאמור לפני שהגיע אליו."

סעיף 7 לחוק עוולות מסחריות קובע סייג לאיסור המופיע בסעיף 6:
"סייגים לאחריות -
(א) לא יהיה אדם אחראי בשל גזל סוד מסחרי, אם התקיים אחד מאלה:
(1) הידע הגלום בסוד המסחרי הגיע אליו במהלך עבודתו אצל בעליו של הסוד המסחרי וידע זה הפך לחלק מכישוריו המקצועיים הכלליים;
(2) השימוש בסוד המסחרי מוצדק בשל תקנת הציבור.
(ב) עשה אדם שימוש בסוד המסחרי כאמור בסעיף קטן (א)(2) וזכה עקב כך בטובת הנאה, רשאי בית המשפט אם ראה שהדבר מוצדק בנסיבות הענין, לחייב אותו בהשבת טובת ההנאה, כולה או חלקה, לבעל הסוד."

כב' הנשיא דאז של בית הדין הארצי לעבודה, השופט אדלר, דן בע"ע 164/99 פרומר וצ'ק פוינט נ' רדגארד פד"ע לד 249 (להלן: " עניין צ'ק פוינט") בסוגיה מהו סוד מסחרי:

"...עסקינן ב"סוד מסחרי", כאשר מדובר במידע המצוי בידי המעסיק בלבד, אינו נחלת הכלל ואינו ניתן לגילוי בנקל. בדרך כלל מדובר במידע המצוי בידי חלק קטן מעובדי המעסיק, כגון: בידי ההנהלה הבכירה או בידי מנהלי מחלקת השיווק. ניתן לגלות מידע רב אודות חברה באמצעים המודרניים הקיימים כיום דוגמת האינטרנט. כמו כן, קיים מידע המופץ לכלל העובדים בחברה. כל אלה אינם בגדר "סוד מסחרי". מכאן, כי מידע הנגיש לציבור או מוצר מוגמר הנמכר לציבור הרחב, אינם נופלים בגדר "סוד מסחרי". נדגיש, כי הגדרתו של "הסוד המסחרי" שונה מענף לענף, וזאת בהתחשב בהקשר התעשייתי.
זאת ועוד, בבואנו לפרש את המונח "סוד מסחרי", יש ליתן את הדעת לטובת הציבור, לזכותו לחופש המידע ולשאלה האם ישנה משמעות לכך, שה"סוד" יוודע לכלל. לעתים גובר שיקול זה על ההגנה שיש ליתן ל"סוד המסחרי" של המעסיק." (עניין צ'ק פוינט, עמ' 126).

על דרכי הוכחתו של סוד מסחרי אומר כב' הנשיא את הדברים הבאים:
"במסגרת הוכחת ה"סוד המסחרי" על המעסיק הקודם להוכיח גם את היקפו ואת הזמן שעליו להיוותר בגדר "סוד". יתרה מזו, על המעסיק הקודם להוכיח, כי מדובר ב"סוד" וכי הוא נקט באמצעים סבירים במטרה להבטיח את שמירת הסוד המסחרי, כגון: חשיפתו בפני עובדים הזקוקים לו לצורך עבודתם ואי-חשיפתו לעובדים אחרים או שמירת החומר במקום מוגן"
(עניין צ'ק פוינט, עמ' 127)

ומה אינו "סוד מסחרי" – על כך משיב כב' הנשיא:
"הכלל הבסיסי הוא, כי הידע והניסיון שרכש עובד בעבודתו הופכים לחלק מכישוריו והוא רשאי לעשות בהם שימוש כרצונו. כאשר עובד עובר לעבוד במקום עבודה חדש הוא אינו חייב "למחוק" מזיכרונו את כל הידע והניסיון שצבר בעבודתו הקודמת; זאת, כל עוד העובד לא עושה שימוש ב"סוד מסחרי" השייך למעסיקו הקודם..."
(עניין צ'ק פוינט, עמ' 128).

כב' הנשיא ציין את המקרים בהם ייתן בית הדין תוקף לתניה המגבילה את חופש העיסוק של עובד, והם כדלקמן:
"א. שימוש בפטנט רשום או בזכויות יוצרים.
ב. שימוש שלא כדין בסודות מסחריים.
ג. המעסיק השקיע משאבים מיוחדים בהכשרת העובד ונקבעה בחוזה ביניהם התחייבות של העובד לעבוד פרק זמן מינימלי אצל המעסיק.
ד. העובד קיבל תמורה מיוחדת עבור התחייבותו שלא להתחרות במעסיק עם תום יחסי העבודה ביניהם.
ה. בחינת תום הלב וחובת האמון בין הצדדים מחייבת את אכיפת התניה." (עניין צ'ק פוינט, עמ' 123 לפסק הדין)

במשק קיימת תחרות עסקית והיא לגיטימית. האינטרסים הקיימים כנגד הגבלת עיסוקם של עובדים הינם:
א) חופש העיסוק – זכותו של עובד לעסוק במקום עבודתו החדש בעיסוק אחר שדומה לעיסוקו הקודם.
ב) חופש התחרות – לחברה יש אינטרס בקיומה של תחרות המגבירה את יעילות השוק החופשי.

לבית הדין לעבודה קיימת סמכות מוגבלת על פי חוק עוולות מסחריות (סעיף 22):
(א) לבית דין אזורי לעבודה תהא סמכות ייחודית לדון –
(1) בתובענה בין עובד לבית מעביד או חליפו, שעילתה בהפרת הוראה מהוראות פרק ב', והנובעת מיחסי עובד ומעביד;
(2) בתובענה שעילתה בהפרת הוראה מהוראות פרק ב', הנובעת מחוזה ליצירת יחסי עובד ומעביד, לפני שנוצרו יחסי עובד ומעביד או לאחר שנסתיימו יחסים כאמור.
פרק ב' לחוק דן בגזל סוד מסחרי. לבית הדין אין סמכות לדון בעילות: גניבת עין, תיאור כוזב, התערבות בלתי הוגנת. לפיכך בתביעה שבפנינו נדון בסוגיה שהיא בסמכותנו והיא האם גזלו הנתבעים סוד מסחרי מהתובעת.

מן הכלל אל הפרט:
האם יש מקום להגביל את חופש העיסוק של הנתבע 1?

הנתבעים הוכיחו כי התובעת לא עמדה בקריטריונים הקבועים בפסיקה להגבלת חופש עיסוק ולוּ היינו בוחנים את עובדות המקרה על פי המבחנים להגבלת חופש עיסוק, לא היה מקום להגביל את חופש עיסוקו של הנתבע 1 ואין מקום ליתן צו מניעה ונסביר.

ראשית, הנתבע לא חתום בהסכם העבודה על הגבלת חופש עיסוק לתקופה מוגבלת לאחר סיום עבודתו אצל התובעת.

שנית, לא הוכח ע"י התובעת כי הנתבע 1 קיבל תמורה מיוחדת במהלך תקופת עבודתו בעבור אי תחרות עם התובעת.

שלישית, התחוור כי חלק מהכשרתו של הנתבע 1 מומן על ידי התובעת, אולם בחלקה מומנה ההכשרה ע"י אביו של הנתבע 1:

"ת. מה שאסף ביקש. אסף ביקש 2,000 ₪, זה מה שהוספתי לו, זה לא קשור להיותו מנכ"ל או לא, כי באותו מועד הוא עדיין לא התמנה כמנכ"ל, סוכם שאני אכשיר אותו לעניין הזה." (עמ' 8 לפ' ש' 30 – 29 לעדות זיתוני).

הנתבע 1 קיבל רק הכשרה חלקית מהתובעת:
"ש. מפנה אותך לנספח ז' לתצהיר הנתבע 1, ומראה לך שמי ששילם את ההכשרות שלו היתה חברה בשם פֶּרי-מוטורס וחברה של אביו של הנתבע, אתה רוצה להגיד לי שאתה מימנת את זה בניגוד לחשבוניות?
ת. לא. אני מימנתי את מה שהצגתי בכתב התביעה שלי בנספחים." (עמ' 9 לפ' שורות 9 – 12 לעדות זיתוני).

לכן, במקרה דנא השאלה היחידה הרלוונטית האם באמתחתו של התובע היה סוד מסחרי שאליו נחשף במהלך עבודתו אצל התובעת.

האם רשימת הלקוחות היא סוד מסחרי?

מהראיות עלה כי קיימות חברות רבות המתעסקות בתחום הליסינג התפעולי (נספח א' לכתב ההגנה) ועיסוקה של התובעת איננו יחיד בשוק הליסינג.

הנתבעת 3 פעילה בענף הרכב ועוסקת בליסינג ממועד הקמתה:
ש. הצהרת כאן שהחברה קיימת מ- 11/2015
ת. לא, החברה קיימת מ- 2004.
ש. אבל התחלתם פעילות בתחום הליסינג מנובמבר?
ת. פעילות יותר מסיבית התחלנו. משיקולים מסחריים. הייתה פעילות מאוד מינורית."
(עמ' 23 לפ' שורות 15-12 לעדות הנתבע 2)

עוד התחוור מהראיות כי מעבר הלקוחות מחברה לחברה הוא דינמי. התובעת בעצמה נטלה לקוחות של חברות אחרות:

"ש. ניקח את חב' דקסל וב' מדיסון תסכים שהם גם לקוחות שלך וגם של מורגן קפיטל?
ת. לא. הם לקוחות שלי. הם היו לקוחות של מורגן קפיטל, בסיום העסקאות שלהם עם מורגן קפיטל הם פנו אלינו להצעה ועברו אלינו." (עמ' 5 לפ' שורות 3 – 5 לעדות זיתוני).

"כרגע ידוע לי על החודש הזה ב 2016 חברה שנקראת "חמת" עברו אלי ממתחרה שנקרא "סומו ליס" מכיון שהם לקוח מאוד מאוד גדול עם הרבה כלים אז הם מעבירים את זה טיפין טיפין ולא בבת אחת. לקוח נוסף נקרא מור הפצה שהוא העביר את הפעילות שלו ממורגן קפיטל אלי, חלק ממנה לפחות."
(עמ' 5 לפ' שורה 28 וכן עמ' 6 שורות 4 – 1 לעדות זיתוני)

לקוחות התובעת עזבו את התובעת אף ללא קשר לפעילות הנתבעת 3:

"ת. חברת אריאל ועדיאל עזבה אותי בשלהי, סוף שנת 2014, היום בדיעבד אני משייך את זה לפעילות של מר אסף גליק כדי לייצר את העניין הזה, את העזיבה, כיוון שהוא חתר כבר מאז.
...
ת. לא, חברת רנואר סיכמה אתי באופן יזום שלי, כיוון שהרווחיות בעסקאות שלהם הייתה אפסית עד הפסד, ביקשתי שיעזבו ויעברו למתחרה אחר, הם עברו לכלמוביל פתרונות מימון."
(עמ' 6 לפ' שורות 18, 25 – 26 לעדות זיתוני).

עוד עלה מחומר הראיות כי המידע בדבר שמות הלקוחות, שהיה ברשות הנתבע 1 , היה ברשות שאר העובדים:
"ש. אתה מכיר את לקוחות החברה?
ת. נכון מאוד"
(עמ' 12 לפ' שורות 9-8 לעדות לבקוביץ)

לא זו אף זו, הרשימה השמית של הלקוחות גלויה וידועה ומופיעה באתר האינטרנט החדש של התובעת . לפיכך, בעניין זה אין עסקינן ברשימה סודית.

מהו הסוד המסחרי של התובעת?

הנתבע 1 היה בכיר בחברה. על פי הסכם העבודה הועסק הנתבע בתפקיד משנה למנכ"ל אולם לא הוכח כי יועד או הוכשר לשמש כמנכ"ל:

"ש. אתה יכול להגיד למה לא צירפת טיוטת הסכם / מייל / אס אם אס שמזכיר אפילו את נושא המנכ"לות של אסף
ת. לא צירפתי, היתה ביני לבין אסף מערכת יחסים הרבה יותר מעובד ומעביד והמערכת הזאת הייתה מבוססת על אמון, לפחות מבחינתי, ואני את המילה שלי זוכר היטב ותמיד מכבד אותה. לכן לא מצאתי צורך לכתוב אתו דברים כאלה.
ש. בקיצור, אין לך שום אסמכתה על הסיפור היפה מ- 2014, מיילים או טיוטת הסכם אפילו ס.מ.ס – כן או לא?
ת. הפגישה עם אסף נעשתה בחולון, ביציאה מסוכנות... לא נעשתה שום תכתובת בעניין הזה.
...
ש. אתה טוען שתוספת של 2,000 ₪ זו האסמכתה שהוא מונה למנכ"ל?
ת. לא, אל תכניס מילים לפי, שאלת אם הוא קיבל תוספת שכר מ- 2011 אז עניתי שהוא קיבל ב-8/2014 תוספת.
ש. מה הייתה התוספת?
ת. מה שאסף ביקש. אסף ביקש 2,000 ₪, זה מה שהוספתי לו, זה לא קשור להיותו מנכ"ל או לא, כי באותו מועד הוא עדיין לא התמנה כמנכ"ל, סוכם שאני אכשיר אותו לעניין הזה."
(עמ' 8 לפ' שורות 11-4 לעדות זיתוני וכן שורות 30-25)

הנתבע 1 היה איש מרכזי בתובעת. לכן, ברי כי הנתבע 1 היה חשוף למידע שהיה ברשות התובעת, מעבר לרשימה שמית של לקוחות.

כאן אין עסקינן רק בשמות לקוחות. הנתבע 1 הכיר את פעילות התובעת על בוריה מלבד שמות הלקוחות שאיתם ניהל מו"מ, הכיר הנתבע 1 את יכולת התשלום כל לקוח ולקוח ואת החוזה שנכרת עם הלקוח לרבות מועד סיום החוזה. אכן, חלק מידע זה כגון ניהול מו"מ הוא ידע שנרכש ע"י הנתבע מעבודתו אצל מעסיקיו הקודמים אך חלק ממידע זה הוא נחלתה של התובעת והנתבע 1 לא היה רשאי להשתמש בה. בע"ע (ארצי) 86/08 שחל טל רפואה בע"מ - רוני תובל (ניתן ביום 23.9.2008, פורסם במאגרים האלקטרוניים. שם עמ' 9 -10) נקבע מתי רשימת לקוחות תהא רשימה סודית:

"כי אין מדובר בדליית שמות אקראית מ"דפי זהב" או כיוצא בזה, אלא במאמצים שהושקעו על ידי החברה, מבחינת הפניית משאבים כלכליים ושעות עבודה של סוכניה, בכדי לגבש רשימת לקוחות המתאימים לשיווק מוצריה המסוימים של החברה. בכך, עונה רשימת הלקוחות של החברה על דרישות הפסיקה, אליהן הפנה בית הדין האזורי בפסק דינו, לפיהן רשימת לקוחות יכול ותהיה בגדר סוד מסחרי כאשר מדובר בלקוחות ממשיים או בלקוחות קבועים, ולא בלקוחות פוטנציאליים שאת שמותיהם ניתן לדלות, למשל, מ"דפי זהב", במקרים בהם דרוש מאמץ מיוחד להשיג את הרשימה וכאשר יוכח כי יש ערך מוסף כלשהו בקבלת הרשימה מן המוכן (דב"ע נא/133-3 אלון בע"מ נ' מזרחי פד"ע כג 416, וכן ע"א 9046/96 בן ברוך נ' תנובה מרכז שיתופי לשווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ, פ"ד נד(1) 625). במקרה הנדון, אין ספק שהמשיב חסך לעצמו טרחה רבה בפנייתו אל לקוחות קיימים של החברה ובנסיון לשכנעם לעבור לחברת "נטלי" המתחרה, במקום לגבש רשימת לקוחות חדשה, הכרוכה במאמצים המפורטים לעיל, או במאמצים דומים להם".

אין מחלוקת כי התקשרות עם לקוח כרוכה במשאבים רבים המושקעים בהליך המשא-ומתן והטיב לתאר זאת הנתבע 1 בעצמו:

" אלי: כי אני שמעתי שענף נושא הליסיניג התפעולי ומשאיות ה
נושא די חדש אמרו לי,
אסף: זה יחסית, לא לא חדש כל כך מ-2000 ו... תראה
ההיסטוריה התחילה בשנות ה-2000 , שם התחיל הגלגל,
אבל אז לא ידעו על כך, אז התחילו לעשות עיסקאות
חלקיות,
מה זאת אומרת? היית עושה עיסקה מימונית, מימון ואז
הם היו מבקשים ממך הסכם אחזקה, אני לא אלאה אותך
אלי: OK
אסף: אבל היו תופרים לך... היו עושים לך את זה בחלקים כאילו
חליפה אבל התפר לא היה מושלם , לאט לאט זה התחיל
והתגלגל והשתכלל והבינו שזה...
אלי: אז הנה אתה רואה זה לא כל כך הרבה זמן
אסף: לא לא, לא המון זמן,
אלי: אתם מהחלוצים ממש לפי מה שאתה אומר
אסף: די מהחלוצים , אני נחשב למומחה בתחום , באמת כי אני
עוסק בזה המון זמן ואני בכיר, יש לי את כל התעודות
הרלוונטיות ואני מבין את המשמעות, ..."
(עמ' 27 לתמלול, שורות 19-3)

היכולת הכלכלית של כל לקוח והתמחור של המשאיות המשווקות הם הסודות המסחריים וכהגדרתו של הנתבע 1 עסקינן למעשה "בתפירת חליפה" קרי, עסקאות ייחודיות ע"י חברה חלוצה בתחום.

האם הפר הנתבע את הסכם העבודה?

בסעיף 11 להסכם העבודה שנחתם עם הנתבע 1 (נספח 2 לכתב התביעה) נקבע:

"סודיות:
במשך תקופת העסקתו ולאחריה מתחייב העובד שלא לגלות ו/או להעביר ו/או לעשות שימוש במידע על המעביד או במידה שהגיע אליו במסגרת ו/או עקב עבודתו אצל המעביד ו/או בקשר עם המעביד ואשר אינו נחלת הכלל, ומבלי לגרוע מכלליות האמור דרכי תמחור, רווחיות, שיקולי החברה במתן הנחות וכו'. ולשמור על סודיות בכל הקשור בעסקי המעביד וענייניו ולא לפגוע בדרך כלשהי במוניטין של המעביד ו/או מאגר הלקוחות. העובד מצהיר כי ידוע לו שהפרת התחייבותו לסודיות על פי סעיף זה עלולה להסב לחברה נזק כבד, ומבלי לגרוע מהוראות הסכם זה וכל דין יהיה על העובד לפצותה ולשפותה על כל נזק כאמור היה ויפר סודיות."

הנתבע 1 לא התחייב לאי-תחרות והתובעת כאמור לא הגבילה את חופש עיסוקו בהסכם אולם הנתבע התחייב לשמירת סודיות. נוכח מסקנתנו כי לתובעת יש סוד מסחרי שהיה באמתחתו של הנתבע 1, עלינו לבחון האם הפר הנתבע 1 את חובת הסודיות וגילה לנתבעת 3 את הסוד מסחרי.

האם הנתבעים התקשרו עם לקוחות התובעת?

התכנון המוקדם:

במעבר של הנתבע 1 מהתובעת אל הנתבעת 3 נעשה תכנון מוקדם ע"י הנתבעים על מנת להעביר חלק מלקוחות התובעת אל הנתבעת 3.

הנתבעת 3 שינתה את שמה לשם דומה לזה של התובעת ביום 19.7.15, בעוד הנתבע 1 עובד התובעת.

שמה של הנתבעת 3 שונה לשם הקושר אותה לחברת ליסינג ודומה לשמה של התובעת:

"ש. השינוי שם של חב' התבצע ביולי 2015?
ת. משהו כזה."
(עמ' 19 לפ' שורות 26 – 27 לעדות הנתבע 2).

"ש. אז אם שיניתם ביולי אז למה הפעילות החלה רק בנובמבר.
ת. כי אני החלטתי שמבחינה עסקית, מבחינת כסף פנוי בבנק, מתאים לי להתחיל בנובמבר.
(עמ' 20 לפ' שורות 1 – 3 לעדות הנתבע 2).

הנתבע 2 ניסה לתרץ זאת, ללא הצלחה וללא ראיות לטענותיו:
"ש. אני מציגה לך את הנסח, יש 3 עמודים, בעמוד השלישי מצויין תאריך
1.7.15 ומצויין "שינוי שם" ל"דני מוטורס בע"מ"
ת. אני מצהיר, ומוכן להיענש בכל עונש שביהמ"ש, אז זו טעות ברשם החברות."
(עמ' 21, שורות 24-22 לעדות הנתבע 2)

שינוי שמה של הנתבעת 3 לפני עזיבתו של הנתבע 1 את התובעת מעיד על תכנון מוקדם של הנתבעים ליטול את לקוחות התובעת.

הדומיין שהיה שייך לתובעת, שעליו היא ויתרה, נרכש ע"י אלכס ברקוביץ בעבור הנתבעת 3 עוד קודם לסיום עבודתו של הנתבע 1 אצל התובעת:
ש. ובכל זאת ביולי רשמת את שם החברה החדשה וביולי קניתם דומיין לחברה ובניתם אתר, אבל הפעילות עצמה של החברה התחילה רק כמה חודשים אחר כך?
ת. הדומין לא עלה לאויר ביולי."
(עמ' 20 לפ' שורות 3 – 5 לעדות הנתבע 2).

"ש. אותו מר אלכס אמר לתובע שהדומיין נקנה עבור אסף הנתבע 1.
ת. יכול להיות. וודאי שלא מוטורליס שילמה עבור הדומיין ולא קנתה אותו."
(עמ' 20 לפ' שורות 18 – 19 לעדות הנתבע 2).

הנתבע 1 הקים הלכה למעשה חברה מתחרה לתובעת, בעודו עובד התובעת.

הנתבע 1 עבר לעבוד אצל הנתבע 3 יום לאחר סיום עבודתו אצל התובעת.

פעילותה של הנתבעת 3 התגברה עם מעברו של הנתבע 1 אליה ובוודאי שהיא לא נוצרה ביום המעבר.
"ש. ומתי התחילה פעילות הליסינג?
ת. 11/2015, בצורה יותר כבדה."
(עמ' 19 לפ' שורות 25-24 לעדות הנתבע 2)

פנייה ללקוחות התובעת?

נטען כלפי הנתבע 1 כי בכוונה חתם על חוזים קצרי מועד עם הלקוחות בסמוך להתפטרותו על מנת שיוכל להתקשר אתם במסגרת הנתבע 3:
"ש. אתה אומר שלמעשה אסף אתה מתאר מצב שהוא בא ושכנע לקוח לא לעשות עסקה ל-60 חודשים אלא רק לשנה?
ת. סביר להניח שכן לפי התוצאה."
(עמ' 10 לפ' שורות 24 – 26 לעדות זיתוני).

דו"ח עסקאות שצורף (נספח ה') לתצהיר זיתוני מעלה כי אכן נחתמו חוזים קצרי מועד אולם נחתמו גם עסקאות עם לקוחות חדשים לטווח ארוך:

קיסמון לקוח חדש- תאריך מסירה ללקוח ביום 11/5/2015 ע ִסקה לתקופה של 24
חודשים.

י. טנדיר לקוח חדש-תאריך הזמנה ביום 1/7/2015 ועִסקה לתקופה של 60 חודשים.

ניגא שף לקוח חדש- תאריך הזמנה ביום 26/7/2015 ועִסקה לתקופה של 60 חודשים.

חמת לקוח חדש- תאריך הזמנה ביום 2/8/2015 ועִסקה לתקופה של 60 חודשים. (סעיף 99 לתצהיר הנתבע 1)

לפיכך, דין טענה זו להידחות.

עם זאת הוכח ע"י התובעת כי הנתבע 1 התקשר עם לקוחותיה של התובעת בעודו עובד התובעת. עמותת "שכולו טוב", אימז' סטור ועינב תעשיות מזון הועברו לנתבעת 3 בעוד הנתבע 1 עובד אצל התובעת. הנתבע 1 ניסה לגמד עסקאות אלו וטען שהן נעשו במקביל להתקשרות חברות אלו עם התובעת אולם הודה כי עמותת שכולו טוב השכירה מהנתבעת 3 טרנזיט למספר חודשים, אימג' סטור ביצעה עם הנתבעת 3 עסקה לשנה אחת ובעבור רכב משומש, עינת מזון השכירה משאית לתקופה של שלושה חודשים (ס' 101 – 104 לתצהיר הנתבע 1). מד ובר בעסקאות בהיקף קטן אך מקרים אלו מוכיחים דפוס פעולה של הנתבעים.

מהראיות החד משמעיות שהוצגו ע"י התובעת התחוור מעל לכל ספק שהנתבע 1 אכן פנה אל לקוחות התובעת ואף העביר לקוחות אלו לנתבעת 3. הנתבעת 3 התקשרה עם לקוחות התובעת ואותם לקוחות עזבו את התובעת. נספח ב' לתצהיר הראל, אשר נכתב בכתב ידו של הנתבע 1, מעיד כאלף עדים על כך, שחברות אלו הפכו ללקוחותיו:

"ש. מתי הוא שלח לך את הרשימה, נספח ב' לתצהירך?
ת. נדמה לי שהוא רשם שמות של לקוחות של התובעת. זה כתב היד שלו. למה אתה לא שואל אותו.
ש. מתי הוא מסר לך הרשימה?
ת. במעמד הפגישה. אני זוכר שהוא כתב בכתב יד לידי."
(עמ' 15 לפ' שורות 22 – 26 לעדות הראל).

במסמך מופיעות החברות, שהן לקוחות התובעת: גלובוס, מור עילית, עינת מזון ואש קונטרול. לאחר מכן שלח הנתבע 1 מייל עם שמות של לקוחות נוספים שאיתם הנתבעת 3 עובדת : שיק תמרוקים ואריאל ועדיאל (מייל מיום 16.2.16)

הדעת נותנת כי הנתבע 1 אכן פנה אל לקוחות אלו ובוודאי שהם לא פנו אליו ולא יכלו לאתר את הנתבע 1 אלא אם מסר להם הנתבע 1 את מספר הטלפון שלו .

עם סיום עבודתו של הנתבע 1 אצל התובעת נטל נתבע 1 מסמכים הקשורים לתובעת. כך לדוגמא, הנתבע 1 לא ניסה להסתיר כי בידיו הסכמים שבין התובעת לבין דובר מכשור רפואי מדעי בע"מ אולם אנו תוהים מדוע אלו בידיו כיום, לאחר שסיים עבודתו אלא אם ביקש לעשות בהם שימוש ובמסמכים נוספים שהיו בידיו (נספח י"א לכתב ההגנה ונספח 12 לסיכומי התובע)

זאת ועוד, ההסכם שחתמה התובעת עם עמותת "שכולו טוב" מינואר 2016 מול ההסכם מיולי 2015 (נספח 14 לסיכומי התובע), מעיד כי הנתבע פנה אל העמותה והציעה לה הצעה מטעמו, כפי שעשה ללקוחות אחרים של התובעת. בפניותיו של הנתבע אל לקוחות התובעת חיבל הנתבע בעבודת התובעת וגרם לה נזק.

לא זו אף זו, הוצגו בפנינו חשבוניות של ספקים שהנפיקו חשבוניות לתשלום על שם התובעת עבור שירות הניתן לנתבעים (ממסי ומכון אדיר) (עמ' 28 לפר לעדות הנתבע 1 וכן נספח 11 לסיכומי התובעת), דבר ה מעיד על בלבול של הספקים בין התובעת לנתבעים ויתכן שהדבר מעיד גם על לקוחות התובעת, אשר סברו כי התובעת והנתבעת 3 חד הם.

הנתבעת 3 נטלה למצער כ-7 לקוחות מהתובעת שהוא גידול של 1/3 בפעילותה:

"ש. כמה לקוחות לנתבעת?
ת. אני לא חייב להגיד לך. למעלה מ – 20 לקוחות כ – 20.
ת. בדיון המקדמי ב 8/3 הצהרתם על 12 לקוחות האם זה נכון?
ת. לא הצהרנו. אני לא זוכר את זה.
ש. כמה מתוך הלקוחות האלה היו לקוחות של התובעת?
ת. אני, אני לא יודע כמה בדיוק, אסף יענה, אולי שלושה או ארבעה אולי חמישה."
(עמ' 23 שורות 1 – 6 לעדות הנתבע 2)

"ש. רק אדייק: מנובמבר עד היום היו 7 לקוחות של התובעת שבשלב כזה או אחר היו לקוחות של הנתבעת.
ת. כן. ועזבו בסדר גמור."
(עמ' 27 שורות 12 – 14 לעדות הנתבע 2).

ברי כי לקוחות אלו לא הגיעו אל הנתבע 1 בדרכים שאותן תיאר הנתבע 1 בחקירתו:

"ש. איך לקוחות מגיעים אליכם?
ת. יש מגוון, צורה ראשונה, מוסכים, שנותנים שרות לרכב, אפילו המוסך שבבעלות מוטורליס. אופציה שניה, אתר אינטרנט של חברת מוטורליס שדרכו, היום נכנסים לאינטרנט וקונים דברים."
(עמ' 25 שורות 9 – 12 לעדות הנתבע 1).

"ש. אם אתה אומר שלקוחות התובעת פנו אליך אחרי שעזבת את העבודה אצל התובעת, איך הם פנו אליך אם הטלפון שהיה להם הוא הטלפון המספר של התובעת.
ת. יש כל מיני דרכים בשוק, כולל אתר אינטרנט מפורסם. זה היה באתר אינטרנט חיפשו ומצאו."
(עמ' 26 שורות 3 – 5 לעדות הנתבע 1).

מסקנתנו היא שהנתבע 1 הוא זה שפנה אל לקוחות אלו.

הנתבע לא עבר לחברה אחרת אלא עבר לחברה שכל מהותה היא הנתבע 1. הנתבעת 3 היא הנתבע 1 והוא שביצע את עסקאות הנתבעת 3 ולמעשה מדובר בחברה של אדם אחד:
"ש. כמה עובדים היום במוטורליס?
ת. שכירים?
ש. שכירים
ת. אחד.
ש. ולא שכירים?
ת. אין עובדים לא שכירים. שכירים – אחד ואני בעל החברה. השכיר הוא הבן שלי אסף." עמ' 21 לפ' שורות 8-3 לעדות הנתבע 2

הנתבע 1 הפר את חובת הסודיות בפניית ו אל לקוחות התובעת והנתבעים 2, 3 גרמו להפרת ההסכם .

לשון הרע ופגיעה במוניטין:

המקורות הנורמטיביים לעילת תביעה העוסקת בפגיעה במוניטין הם שניים: חוק עוולות מסחריות וחוק איסור לשון הרע.

סעיף 1 בפרק א' לחוק עוולות מסחריות קובע כי "לא יגרום עוסק לכך שנכס שהוא מוכר או שירות שהוא נותן, ייחשבו בטעות כנכס או כשירות של עוסק אחר או כנכס או כשירות שיש להם קשר לעוסק אחר". נוכח מסקנתנו כי אין לבית הדין סמכות לדון בתביעות על פי פרק א' של חוק עוולות מסחריות, אין מקום לדון בעילת תביעה זו.

ברם, על פי חוק איסור לשון הרע לבית הדין לעבודה קמה הסמכות לדון מכוח חוק זה. סעיף 1 לחוק מגדיר לשון הרע "לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול – ... לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו". האם הנתבע 1 פגע בשמה הטוב של התובעת בשיחה שניהל עם לקוחות התובעת? סבורים אנו שהתשובה לכך היא חיובית.

מתמלול השיחה בין הנתבע 1 לאסף הראל עלה בבירור כי הנתבע 1 הוציא דיבתה של התובעת ושל מנכ"ל התובעת בשיחתו עם הראל. הנתבע 1 השמיץ את מנכ"ל התובעת ואת יושרה העסקי של התובעת (עמ' 34 – 38 לתמלול שיחה מיום מיום 3.2.16):

"אסף: הבעל בית שם קוראים לו דרור, ... והוא מאוד בעייתי בקטע הזה, ... הוא עושה, הוא לא משלם לספקים בזמן והוא גם חוסך.. ... על גב הלקוחות, הוא מחפש את המצליח, מה זאת אומרת? הוא מחפש איפה להוציא ממך לשפר את העיסקה וזה ההבדל ... הצמיג הזה הוא יגיד לך אתה דפקת זה לא בלאי , זה נזק, למה? כי הוא היה על המדרכה ועכשיו הפרונט הלך וזה נזק, הוא יגיד לך את זה, מה תגיד לו?
אלי: מה, זה השיטה אצלו?
אסף: כן,
אלי: גם אם זה לא נכון?
אסף: זה לא נכון, זה לא צריך להיות ככה , מתי זה נזק? כשהנהג שלך חס וחלילה אם הוא לא בסדר עשר רוורס עלה על 9 דוקרנים ...
...
אלי: לא אבל אני מדבר על נזק רגיל, טיפולים אחרים , הוא חוסך בטיפולים למשל? ... אז זאת שאלה שלי האם בעקבות הטיפולים שלו, אני יכול להגיע למצב שאני אתקע יותר
אסף: למשל,
אלי: מה למשל?
אסף: כן,
...
אלי: אתה אומר שאתה מכיר אותו מצוין
אסף: כן, אבל זה, זה לא הוא, הוא לא בעסק, הוא הבעל בית של " וורקליס" ... הוא לא בקיא בתחום שלו ואני .. ... הוא לא מתעסק בזה, זה לא מעניינו, הוא בן אדם א... ש..... זה לא העסק שלו, זה כמו שאני עכשיו אגיד לך בוא תמכור תהיה ירקן, אתה יודע להיות ירקן? ... זה הבן אדם, מוכר בשוק, ידוע, ... חבל על הזמן, עובד מהבית, ... עובד מהבית, להגיד לך שזה עסק רציני, לא יודע ...
אלי: תגיד לי כן או לא
אסף: יש לי, יש עכשיו תביעות של כמה לקוחות ... יש לי, אני יכול להביא לך טלפונים של לקוחות שתביעות איתו, לקוחות גם שלי שאני עוזר להם, למה כי הוא לא הגון איתם"
(עמ' 34 – 38 לתמלול השיחה, נספח א' לתצהיר הראל)

הדעת נותנת כי כך נהג הנתבע עם לקוחות נוספים.

אי לכך, על הנתבע 1 לפצות את התובעת בפיצוי בסך 50,000 ש"ח בגין הפרת חוק איסור לשון הרע.

טוענת התובעת כי פנייה לספקים הופרה ע"י הנתבע 1 אולם זו לא הוכחה.

סיכום ביניים:

הוכח כי למצער 7 לקוחות של התובעת עברו לעבוד עם הנתבעת, שהם כ- 10% מכלל לקוחות התובעת. העובדה כי התובעת איננה חברה גדולה ( 70 – 80 לקוחות ומספר המשאיות 130) (עמ' 4 לפ' שורות 18 – 19 לעדות זיתוני) מעצימה את הפגיעה בה.

הנזק:

מהראיות התחוור כי מספר עסקאותיה של התובעת לא פחתו בשנים הרלוונטיות:

"ש. אתה לא יודע כמה עסקאות חדשות נכנסו?
ת. יודע. אבל אתה מסתכל על חתך שנתי ורואה שזה סדיר.
ש. לא ידעת כמה עסקאות נכנסו לך במהלך של 4-5 חודשים?
ת. הסתכלתי על חתך שנתי של 2014, וב-2014 נכנסו 20 וכמה עסקאות.
ש. האם ידעת או לא כמה עסקאות נכנסו לך מ-8/2014 עד 1/2015, ידעת בזמן אמת?
ת. לא.
ש. האם נכון שמי שחותם על כל עסקה עם לקוח זה אתה?
ת. נכון. בסופו של דבר. אחרי שאסף מביא את החוזים.
ש. אתה חותם על החוזה?
ת. אני חותם על החוזים, אחרי שנחתמו ע"י הלקוח, אחרי שאסף סוגר את תנאי העסקה.
ש. לא ידעת על כמה עסקאות חתמת מאוגוסט 2014 עד 1/2015 ?
ת. ב-1/2015 לא ידעתי כמה עסקאות חתמתי מאוגוסט עד דצמבר. לא ספרתי אותן."
(עמ' 7 לפ' שורות 24-13 לעדות זיתוני)

הימנעות התובעת לגלות את מספר העסקאות החדשות שאותן ביצעה, מעיד כי נזקיה אינם כפי שניסתה התובעת להציגם.

לא זו אף זו, על פי עדותו של זיתוני בחמשת החודשים הראשונים של שנת 2016 נחתמו 32 עסקאות (בתקופה שבה כבר עבד הנתבע 1 בנתבעת 3):
"ש. כמה עסקאות בוצעו ב- 2016?
ת. 30 וכמה. מ- 1/2016 ועד היום 32 עסקאות."
(עמ' 11 לפ' שורות 5-4 לעדות זייתוני)

שוכנענו כי הנזק שנגרם לתובעת הוא לא בגובה כפי שנטען על ידה:

"ש. ואתה עדיין טוען שכל עסקה זה רווח של 200,000 ₪ ?
ת. כן. יש יותר ויש פחות אבל זה הממוצע. עסקה שהיא קצרה לטווח שנה – שנתיים, היא לא יכולה להיות רווחית בצורה הזו.
ש. כל 2014 היה לכם רווח של סביבות 400,000 ₪ שלא לדבר על שנים קודמות, שהיה הפסד, אז מכרתם רק שני רכבים?
ת. אתה רוצה שאני אראה לך בדיוק, זה מפורט מאוד ברור במאזן, אפשר לראות כי 2014 הייתה הפסדית בתפעול ורווחית במכירה של המשומשים, הרווח שמופיע שורה תחתונה נובע ממכירת הרכבים המשומשים שסיימו עסקאות כבר. כל עסקה חדשה, או כל עסקה, תורמת לרווח, תורמת להפחתת העלויות – אם אני מעסיק מספר עובדים שעולים לי נגיד מיליון ₪ בשנה...
24 זה עסקאות חדשות."
(עמ' 10 לפ' שורות 23-14 לעדות זיתוני)

מעיון בדו"חות הכספיים של התובעת עולה כי רווחיותה של התובעת עלתה משנה לשנה.
בשנת 2013 סיימה התובעת עם הפסד של 288,017 ₪, ב שנת 2014 סיימה התובעת עם רווח של 451,741 ₪ ובשנת 2015 סיימה התובעת עם רווח של 709,344 ₪ (ראו עדותו של זיתוני בעמ' 7 לפר' שורות 9 -10; עמ' 10 לפ' שורות 17 -20 ודו"חות כספיים לשנים 2013, 2014).

נראה על פי הדו"חות שמצבה של התובעת לא הורע משנה לשנה אולם אין בכך כדי להמעיט בנזק שגרם הנתבע 1. מאחר שעסקינן בעסקאות למספר שנים ברי כי במעבר הלקוחות מהתובעת אל הנתבעת 3 נגרם לתובעת נזק כלכלי לטווח ארוך שאינו ניתן תמיד לכימות.

הרווח של התובעת לשנת 2014 עמד על 451,741 ונעשו לטענת התובעת 22 עסקאות (עמ' 10 לפ' שורות 10 -11). לטעמנו, מספר העסקאות שנעשו פחות רלוונטי לענייננו , מכיוון שיש עסקאות מתמשכות אשר ממשיכות לתרום לרווח החברה.

עם זאת, על פי הדוחות הכספיים של התובעת לשנים 2013 ו-2014 הרווח התזרימי לפני תשלום מס עמד על סך 3,268,000 ו-3,279,000 ₪ בהתאמה.

ממוצע הלקוחות של התובעת לשנים אלו עמד על 75.

תרומת לקוח בממוצע בשנים אלו לרווח התזרימי לפני תשלום מס הוא 46,650 ₪.

ברם, אין נתונים לגבי 7 הלקוחות הספציפיים אשר עברו מהתובעת לנתבעת 3, אי לכך למען הזהירות הפחתנו את התרומה הממוצעת ב-20%. לכן, פיצוי התובעת ע"י הנתבעים יעמוד על 37,320 ₪.

לפיכך, הננו קובעים על דרך האומדנה כי נזקה של התובעת עומד על סך 261,240 ₪.

הבונוס:

הנתבע 1 המתין עד לקבלת הבונוס החצי שנתי ואז התפטר, 5 ימים לאחר קבלת הבונוס. לא מצאנו עיגון משפטי להשבת סכום זה על פי הסכם העבודה .

פיצוי בגין בניית אתר אינטרנט:

מהראיות התחוור כי התובעת לא חידשה את הדומיין וויתרה עליו (ראו לעיל סעיף 34 לפסק דין זה) ולכן אין מקום ל יתן סעד בגין עילת תביעה זו.

זאת ועוד, דו"ח כרטסת שצורף לתצהירו של זיתוני (נספח ו') מעיד כי כבר בתחילת שנת 2015 הפסיק האתר לפעול ולא שולמו כספים לחברה שטיפלה באתר האינטרנט. בתצהירו מודה זיתוני כי האתר פעל רק עד תחילת שנת 2015 (סעיף 79 לתצהיר זיתוני) . באותה תקופה עדיין היה הנתבע 1 עובד התובעת. לפיכך, דין רכיב תביעה זה להידחות.

גניבה ממעסיק והשבת מחצית שכרו של הנתבע 1:

גם אם הנתבע פעל לקראת סיום עבודתו אצל התובעת להקמת עסקו עם אביו , לא הוכח כי לא עשה את עבודתו אצל התובעת ולא הוכחה גניבה ממעסיק ברמת ההוכחה הנדרשת.

השבת הוצאות בגין הכשרות:

בהסכם העבודה בין הצדדים, לא נקבע כי במקרה של הפרת ההסכם, ישיב הנתבע 1 כספים ששולמו עבורו בגין השתלמויות והכשרות. לפיכך, דין רכי ב תביעה זה להידחות.

עוגמת נפש:

התרשמנו כי אכן לתובעת נגרמה עוגמת נפש ממעשיו של הנתבע אולם משפסקנו פיצוי בגין מעשיו של הנתבע, לא מצאנו מקום לפסוק בנוסף גם פיצוי בגין עוגמת נפש.

פיצוי בגין הפרת הסכם העבודה:

בהסכם העבודה שנכרת בין הצדדים, לא נקבע פיצוי בגין הפרתו של ההסכם . נוכח פסיקתנו בדבר פיצוי בגין מעשיו של הנתבע, לא מצאנו מקום ליתן לתובעת סעד זה.

התביעה שכנגד:
ימי חופשה

התובע שכנגד זכאי ל- 22 ימי חופשה בשנה (ס' 11 להסכם העבודה).

הנתבעת שכנגד הציגה טבלת ימי חופשה של התובע שכנגד (נספח ד' לכתב ההגנה לתביעה שכנגד) שאיננה פנקס חופשות כדין והטבלה איננה תואמת את חשבון החופשה שנעשה בתלושי השכר. על פי מייל מיום 23/7/2015 (נספח ה' לכתב ההגנה לתביעה שכנגד) מציין התובע שכנגד כי נותרו לזכותו 26 ימי חופשה. התובע שכנגד קיבל פדיון ימי חופשה (10/2015) בגובה של 13.67 ימים ולפיכך , נותרה הנתבעת שכנגד חייבת ל תובע שכנגד 12.33 ימי חופשה. אי לכך, הננו מקבלים את חישובי התובע שכנגד ומחייבים את הנתבעת שכנגד בסך של 10,086 ש"ח.

קרן פנסיה

על פי הסכם העבודה הראשון, הנתבעת שכנגד הייתה מחויבת להפריש כספים לקרן פנסיה על בסיס שכר של 10,000 ש"ח ובגובה של 5% לגמל ו-8.33% לפיצויים, אחוזי הפרשה שהם גבוה ים יותר מצו ההרחבה באותה העת. בחישוביו הפחית התובע שכנגד את הסכומים שהופרשו. עם זאת, התובע שכנגד ערך חישוביו על בסיס צו ההרחבה ועל בסיס שכר של 16,000 ש"ח. צו ההרחבה קובע כי חובת ההפרשה על פי הצו לא תחול על שכר שהוא גבוה מהשכר הממוצע במשק לכן כדין נהגה הנתבעת שכנגד .

על פי הסכם העבודה משנת 2011, התחייבה הנתבעת שכנגד להפרשות לקרן הפנסיה או לביטוח מנהלים. משנת 2014 הופרשו לטענת הנתבעת שכנגד 6% לגמל ו-8.33% לפיצויים, שהן מעבר לנקבע בצו ההרחבה ועל בסיס שכר שהוא מעל השכר הממוצע במשק.

לפיכך, התביעה להפרשי פנסיה נדחית.

הנתבעת שכנגד המשיכה להפריש כספים לקרן הפנסיה של התובע שכנגד בעבור חודשים 11/2015, 12/2015, לאחר סיום עבודתו של הנתבע 1 אצלה, בסך של 4,399.2 ₪. לפיכך , על התובע שכנגד להשיב סכומים אלו.

הפרשי שכר:

לא מצאנו מקום לחייב את הנתבעת שכנגד בתשלום הבונוס החצי שנתי על פי החלק היחסי של השנה, משפרשנות זו של התובע שכנגד , איננה עולה מלשון הסכם העבודה .

סוף דבר:

התביעה מתקבלת בחלקה.

על הנתבעים לשלם לתובעת סך של 261,240 ש"ח בגין גזל סוד מסחרי על פי חוק עוולות מסחריות.

על הנתבע 1 לשלם לתובעת סך של 50,000 ש"ח בגין הפרת חוק איסור לשון הרע.

התביעה שכנגד מתקבלת בחלקה.

על הנתבעת שכנגד לשלם לתובע שכנגד סך של 10,086 ש"ח בגין פדיון ימי חופשה בקיזוז סך של 4,399.2 ש"ח בגין תשלומי יתר לפנסיה.

הנתבעים והתובע שכנגד ישלמו לתובעת ולנתבעת שכנגד שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ש"ח והוצאות משפט בסך 1,000 ש"ח.

זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ‏ט' תשרי תשע"ז ( ‏11 אוקטובר 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

גב' נילי מאיר,
נציגת ציבור (עובדים)

ד"ר אריאלה גילצר-כץ שופטת

מר גיל אלוני,
נציג ציבור (מעסיקים)

הוקלד ע"י: אסף כהן ובתיה אשכנזי