הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 13265-04-14

לפני: כב' השופטת קרן כהן
נציגת ציבור (עובדים) גב' ניצה פרידמן
נציג ציבור (מעסיקים) מר אפרים שלייפר

התובע
מורן גנוסר
ע"י ב"כ עו"ד ניר בן חמו ועו"ד ערן לאופמן
-
הנתבעת
חברת החשמל לישראל בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד חגי ורד ועו"ד יעל סלע

פסק דין

התובע – מר מורן גנוסר עבד אצל הנתבעת – חברת החשמל לישראל בע"מ במשך כעשר שנים מעמד של עובד ארעי ופוטר, בהתאם להסדרים ולהסכמים הקיבוציים החלים על עובדים ארעיים. לפני פיטוריו שלח התובע מכתב לגורמים שונים בנתבעת בו התלונן על כשלים וליקויים במערכת לניהול ותפעול רשת החשמל במתח גבוה (DMS) שנרכשה מחברת סימנס ועל פגמים בהתנהלותו של מנהלו הישיר – מר אלון עמרם.
השאלה העיקרית העומדת לדיון במסגרת פסק הדין היא האם התובע פוטר מטעמים לא ענייניים ובניגוד לחוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), התשנ"ז-1997, כטענתו או שמא הוא פוטר בשל היעדר תקנים ואי קבלת המלצת מנהליו לקביעות, כטענת הנתבעת? יצוין כי במסגרת פסק הדין נידרש אף לסוגיות נוספות הנוגעות לשימוע שנערך לתובע, לטענותיו בדבר התנכלות מצד הנתבעת שהובילה לאי קבלת קביעות ולפגיעה בעבודתו בחברת נתיבי הגז ולטענותיו בדבר הפצת לשון הרע.

תחילה נפרט את התשתית העובדתית הרלוונטית בתקופת העבודה ולאחר סיומה, לאחר מכן נפרט את ההליכים המשפטיים שהתנהלו במסגרת הליך זה ובהמשך נכריע בסוגיות הדרושות הכרעה.

הצדדים להליך והתשתית העובדתית
הנתבעת – חברת החשמל לישראל בע"מ היא חברה ממשלתית העוסקת בייצור, הולכה ואספקה של חשמל בהתאם להוראות חוק משק החשמל, התשנ"ו-1996.

התובע – מורן גנוסר, עבד בנתבעת במעמד של עובד ארעי במחוז דן מיום 23.5.2003 ועד ליום 2.4.2015, שבו פוטר.

התשתית העובדתית בתקופת העבודה
יחסי העבודה בנתבעת ומערך ההסכמים הקיבוציים החלים על התובע
יחסי העבודה בנתבעת מוסדרים בהסדרים ובהסכמים קיבוציים מיוחדים שנחתמו עם ארגון העובדים היציג. עקב אילוצים תקציביים של מצבת כוח האדם וקיצוצים הנכפים על הנתבעת נוכח פיקוח רגולטורי הדוק, מערך התקינה בה מצומצם ולא ניתן להעניק קביעות לכל העובדים המועסקים אצלה. לפיכך, נחתמו במהלך השנים הסכמים קיבוציים בין הנתבעת לבין ארגון העובדים היציג שנועדו להסדיר, בין היתר, את תנאי העסקתם של העובדים הארעיים. כפי שיפורט להלן, תקופת העבודה המרבית של עובדים ארעיים שהחלו לעבוד בנתבעת עד ליום 31.12.2004, כמו התובע, היא עשר שנים. לפיכך, העובדים הארעיים שלא קיבלו קביעות לאחר עשר שנות עבודה בנתבעת נאלצים לסיים את העסקתם.

בעניין טבדי קבע בית הדין הארצי שהרקע לחתימת הסכמים אלה הוא רצונם המשותף של הנתבעת וארגון העובדים למצוא פתרון על מנת לאפשר את המשך העסקתם של העובדים הרבים שהועסקו במעמד של "עובדים ארעיים" ושלא ניתן היה להעניק להם קביעות עקב אילוצים תקציביים ותקניים. בנסיבות אלה, קבע בית הדין הארצי שמדובר בהסכמים שנועדו להיטיב עם העובדים ולכן יש ליתן להם תוקף ולפעול על פיהם.

נפרט להלן את ההסדרים וההסכמים הקיבוציים המסדירים את תנאי העסקתם של ה"עובדים הארעיים" בנתבעת.

ביום 7.12.1989 נחתם בין הנתבעת, ההסתדרות הכללית והוועד הארצי של העובדים הסכם קיבוצי שנועד להסדיר, בין היתר, את העסקת העובדים הארעיים בתחנת הכוח חדרה B. הוסכם שתקופת העסקתם תוגבל לפרק זמן מרבי של חמש שנים.

ביום 19.9.1996 נחתמו הסכם וזיכרון דברים המהווה חלק מאותו הסכם, שבו הוסכם כי "על מנת למנוע פיטורי עובדים" ניתן להאריך את תקופת ההעסקה של עובדים ארעיים עד שמונה שנים (להלן: זיכרון הדברים להסכם 96').

ביום 13.1.1998 נחתם הסכם קיבוצי נוסף המסדיר את תנאי העסקתם של עובדים ארעיים שאינם מועסקים במסגרת פרויקט או משימה מוגדרים או קצובים. הוסכם כי ניתן להאריך את תקופת העסקתם של העובדים לתקופה שאינה עולה על שמונה שנים .

ביום 3.10.1999 נחתם הסכם קיבוצי נוסף, שהתייחס לאמור בזיכרון הדברים להסכם 96', וקבע שכדי למנוע פיטורי עובדים ארעיים, ניתן יהיה להאריך את תקופת העסקתם לעשר שנים.

ביום 19.12.2004 נחתם הסכם קיבוצי נוסף בנוגע להסדרת המשך העסקתם של עובדים ארעיים בהסכם מיוחד. בהסכם נקבע כי תקופת העבודה הארעית המרבית של עובדים שיחלו לעבוד בנתבעת לאחר 1.1.2005, היא חמש שנים.

כלומר, בהתאם להסכמים הקיבוציים ניתן להעסיק עובדים שהחלו לעבוד בנתבעת עד ליום 31.12.2004, כמו התובע בענייננו, במעמד של עובדים ארעיים תקופה שאינה עולה על עשר שנים. לעומת זאת, עובדים שהחלו לעבוד החל מיום 1.1.2005 ניתן להעסיק במעמד של עובדים ארעיים תקופה שאינה עולה על חמש שנים.

בנסיבות אלה, עובד שהחל לעבוד לפני 31.12.2004 במעמד של עובד ארעי ולא קיבל קביעות בתוך עשר שנות עבודה, לא יוכל להמשיך בעבודתו בנתבעת.

עבודתו של התובע בנתבעת במעמד של "עובד ארעי"
ביום 23.5.2003 החל התובע לעבוד בנתבעת במעמד של "עובד ארעי", במשרה חלקית, בתפקיד קורא מונים במחלקת גבייה במחוז דן.

התובע חתם עם קליטתו לעבודה על כתב הצהרה והתחייבות, בנוסח הבא:
"הנני מתקבל לעבודה בחברתכם, חברת החשמל לישראל בע"מ (להלן: 'החברה'), במשרה חלקית, במעמד 'עובד ארעי', בתפקיד קורא מונים במחוז דן.
......
תקופת עבודתי בחברה תסתיים במועד כפי שיקבע ע"י החברה על פי שיקול דעתה הבלעדי והמוחלט, ובכל מקרה לא יאוחר מחמש שנים מתחילת עבודתי בחברה.
....
הוראות חוקת העבודה, נהלי החברה ונוהגי החברה יחולו עלי, בכפוף לאמור בכתב הצהרה והתחייבות זה..." (ההדגשה הוספה – ק.כ).

ביום 1.8.2004 הוגדלה משרת התובע להיקף של משרה מלאה בתפקיד קורא מונים. מעמדו של התובע נותר כשהיה (עובד ארעי).

שנה לאחר מכן, ביום 1.8.2005, הועבר התובע ממעמד של "עובד ארעי" למעמד של "עובד ארעי בהסכם מיוחד", בהתאם למערך הסכמי הארעיות החל בנתבעת.

במסגרת ההעברה למעמד של "עובד ארעי בהסכם מיוחד" חתם התובע על כתב הצהרה והתחייבות, בזו הלשון:
"1. לבקשתי, הסכמתם להמשיך ולהעסיקני כעובד ארעי לתקופה ארעית, בכל תפקיד אשר יוטל עלי, לפי שיקול דעתה הבלעדי של חברת החשמל, מזמן לזמן, תוך תקופת עבודתי הארעית בחברת החשמל.
2. תנאי עבודתי החל מיום 1.8.05 יהיו בהתאם להסכם שנחתם ביום 13.1.98 בין הנהלת חברת החשמל לבין ארגון עובדי חברת החשמל וההסתדרות ובהתאם לתנאי כתב הצהרה והתחייבות זה, כמפורט להלן:
........
ג. מועד סיום עבודתי ייקבע על ידי חברת החשמל, לפי שיקול דעתה הבלעדי.
..........." (ההדגשה הוספה – ק.כ).

ביום 1.10.2007 הועבר התובע ממחלקת גביה למחלקת תפעול והשגחה במחוז דן (להלן: המחלקה והמחוז, בהתאמה). התובע עבד בצוות שעסק בפרויקט מערכת ה-DMS ( Distribution Management System). מערכת ה-DMS היא מערכת לניהול ותפעול רשת החשמל במתח גבוה שנרכשה מחברת סימנס (להלן: מערכת ה-DMS) .

לצורך ביצוע תפקידו, השתתף התובע בשנת 2007 בקורס "משתמשי DMS" ובשנת 2008 בקורס "מערכות ספקטרום DMS".

ביום 1.7.2012 שונתה הגדרת תפקידו של התובע מ"קורא מונים" ל"פקיד".
יצוין כי התובע לא היה בעל השכלה הנדסית פורמלית ולכן שובץ בדירוג המנהלי, באופן שתאם את תפקידו ואת השכלתו הפורמלית לפי ההגדרות הנוהגות בנתבעת.

במהלך עבודתו קודם התובע בדרגות בהתאם לוותק בעבודה.

ניסיונות התובע לקבל קביעות בנתבעת
פניות מר בורנשטיין - חמו של התובע למנכ"ל הנתבעת בבקשה לסיוע במתן קביעות לתובע
הפנייה הראשונה של מר בורנשטיין
ביום 23.5.2011 פנה מר משה בורשטיין – חמו של התובע (להלן: מר בורנשטיין) בכתב למנכ"ל הנתבעת, המוכר לו באופן אישי, וביקש שיעזור לתובע לקבל קביעות. וכך כתב מר בורנשטיין:
"ביתי (צ.ל. בתי – ק.כ) מיטל נישאה לפני כ-3 שבועות למורן גנוסר ת.ז. ....
מורן עובד בחברת החשמל מאז 26.5.2003 ע"פ חוזה ל-10 שנים, ושייך למחוז דן....
הוא חלק מצוות של מערכת שליטה ובקרה במתח גבוה למערכת קוראים DMS זו מערכת זמן אמת.
זהו תפקיד ליבה, ולוקח יותר משנתיים להכשיר עובד עד שיגיע לרמה מספיקה ושיהיה עצמאי.
חוות הדעת של הממונים על מורן טובות מאוד....
סבו של מורן היה ראש אגף לוגיסטיקה בחברת החשמל ושמו הלך לפניו (הוא נפטר שבוע לפני החתונה).
כאבא פולני הדואג לילדיו הייתי שמח אילו למורן הייתה קביעות בחברת החשמל.
בהיכרותי את המציאות, אני יודע שקשה מאוד לקבל קביעות בחברה אפילו שהמועמד נחשב לעובד טוב ובעל תפקיד ליבה.
בקשתי ממך, האם ניתן לעזור שמורן יקבל קביעות בחברה. אני יודע שזה לא דבר של מה בכך.
......" (ההדגשות הוספו – ק.כ).

מנכ"ל הנתבעת העביר את הפנייה למר יצחק (איקא) יכין – סמנכ"ל משאבי אנוש (להלן: מר יכין). ביום 26.5.2011 השיב מר יכין למר בורנשטיין והסביר שהתובע נקלט לעבודה כעובד ארעי וכי בהתאם להסכמים החלים תקופת העבודה המרבית היא עשר שנים. מר יכין הוסיף כי בנתבעת בכלל ובמחוז בפרט קיימת מצוקת תקנים ולכן מרבית העובדים הארעיים מסיימים את עבודתם בתום התקופה המרבית. לסיום ציין מר יכין שהתובע מועסק שמונה שנים ושלקראת סיום תקופת העסקתו המרבית, ייבחן נושא הקביעות בהתאם למדיניות החברה, נהליה והמלצות הממונים עליו.

ביום 16.6.2011 פנה מר בורשטיין פעם נוספת למנכ"ל הנתבעת בכתב. לאחר שהודה למנכ"ל הנתבעת על היענותו לבדוק את בקשתו, כתב כך :
"למרות האמור לעיל, התשובה שקיבלתי מסמנכ"ל למשאבי אנוש, היא תשובה סטנדרטית, ומתאימה לכל אחד המועסק בחוזה מיוחד. היא אינה מבטאת את הייחודיות של מורן, תרומתו לחברה והערכת הממונים הישירים עליו. קטונתי מלשפוט, אבל חשתי אכזבה עמוקה מהתשובה הלקונית.
כמה מילים נוספות על מורן, העובד עם ראש גדול בימים ושעות עבודה לא שגרתיים, כולל ימי שישי ושבתות, תרם ופיתוח כמה אפליקציות ושיפורים בתחום האוטומציה ותחנות המשנה. מורן גם נשלח לעיתים קרובות לקורסים יוקרתיים שהחברה שולחת אליהם עובדים מתוך ראייה לטווח הרחוק. אני מניח שהחברה מעוניינת לטפח עובדים טובים ושעובדים כאלה יישארו בה.
על פניו נראה שסמנכ"ל משאבי אנוש, ענה בעצם תשובה על מנת לצאת ידי חובה, מבלי להתייחס ספציפית לנשוא הבקשה.
השאלה אם יש דרך אחרת לקדם את עניין מורן, שלעניות דעתי זה גם לטובת חברת חשמל" (ההדגשה הוספה – ק.כ).

בהקשר זה נציין כי התובע העיד ש'ידע רק בדיעבד' על התכתבות חמו עם מנכ"ל הנתבעת. אולם, הוכח שעדותו לא הייתה נכונה ושהוא ידע על ההתכתבות ב"זמן אמת" , שכן בתחתית המסמך מופיעה תכתובת של התובע עם מר בורנשטיין. וכך כתב התובע:
"תפקיד ליבה. ראש גדול. עבודה בשעות לא שגרתיות כולל לילות ושישי שבת המון שאיפות ורעיונות. אוטומציה (מנתקים בפיקוד מרחוק) ותחמשים (תחנות משנה) אלו נושאים בלעדיים שלי במחוז דן ואני מרכז אותם גם ברמה הארצית. פיתחתי כמה אפליקציות חדשות ושיפורים שכבר קיימות במערכת. ועוד כמה שייכנסו בשנה הקרובה.
אשמח להראות אפליקציה איך עוברים בצורה טוב(ה) ויעילה את התקופה שבה הביקוש מגיע לשיא. תודה רבה, מורן".

מנכ"ל הנתבעת העביר גם פנייה זו לטיפולו של מר יכין. ביום 3.7.2011 הודיע מר יכין למר בורנשטיין שמנכ"ל הנתבעת ביקש ממנו לעדכן שנושא הקביעות של התובע יטופל במסגרת דיוני הקביעות לקראת שנת 2013 .

הפנייה השנייה של מר בורנשטיין
לאחר כשנה וחודשיים, ביום 23.9.2012, פנה מר בורשטיין בשנית למנכ"ל הנתבעת וביקש פעם נוספת את סיועו במתן קביעות לתובע. וכך כתב מר בורשטיין :
"......
הסיבה העיקרית שבגינה הנני פונה אליך, היא ששנת 2013 מתקרבת במהירות, ומורן חתני מסיים חוזה של 10 שנים בתחילת 2013.
אני מצרף לך את המיילים שלך (למטה) ושל עוזרתך אורלי וסיליסקי שבהם הבטחת לבדוק את האפשרות לתת למורן קביעות לקראת הדיונים של 2013.
מורן מוערך מאוד בעבודתו בחברה, ואני מצרף לך 5 מכתבי המלצה מאנשי מפתח בחברת החשמל הנמצאים אתו במגע יום יומי. מכתבים אלו המדברים בפני עצמם ולעניות דעתי מעידים על כדאיות המשך העסקתו בחברה.
אני מקווה ששיקולים עניינים בלבד ישפיעו על ההחלטה הנוגעת למתן קביעות למורן.
...." (ההדגשות הוספו – ק.כ).

מנכ"ל הנתבעת העביר את הפנייה לטיפולו של מר יכין. ביום 11.10.2012 השיב מר יכין למר בורשטיין. מר יכין ציין שהטיפול בפנייה הועבר אליו והוסיף: "לצערי אין לי לחדש לך מעבר למכתבי הקודם מיום 26/5/2011. לחברת החשמל בכלל ולמחוז דן בפרט עדיין אין הקצאות חדשות לקביעויות. כאשר תתקבל הקצאה חדשה יידון המקרה של מורן על פי התקנים הפנויים, הצרכים וסדרי העדיפויות של מח' תפעול ומחוז דן. אני מאחל למורן המשך עבודה פורייה".

לאחר קבלת תשובתו של מר יכין, הפסיק מר בורנשטיין לשלוח מכתבים למנכ"ל הנתבעת כדי שיסייע במתן קביעות לתובע.

פניות התובע לקבלת המלצות ולמר אלון עמרם – ראש המדור כדי שיסייעו לו בקבלת קביעות
בחודשים אוגוסט וספטמבר 2012, במקביל לפנייתו השנייה של מר בורנשטיין למנכ"ל הנתבעת, פנה התובע לעובדים עימם היה בקשרי עבודה ולמר גרי אנדרסון – עובד חברת סימנס על מנת שיתנו לו המלצות לצורך קבלת קביעות. מספר עובדים ומר אנדרסון נתנו לתובע המלצות. יצוין כי אחד הממליצים כתב ש"לא עבד עם התובע בעבודה השוטפת" אולם הוסיף "שהתרשמותו האישית ממנו חיובית".

בהקשר זה נציין כי לתצהיר התובע צורפו מסמכים שכותרתם "טפסי ראיות ממליצים", אולם הם אינם רלוונטיים לענייננו. מדובר במסמכים שמילאו עובדי הנתבעת לאחר סיום עבודתו של התובע, לצורך קבלת החלטה אם להעסיקו בחברת נתיבי הגז.

בחודש ינואר 2013 הועברו למחלקת משאבי אנוש במחוז ההמלצות של מנהלי המחלקות להעניק קביעות לעובדים הארעיים. יצוין כי לצורך קבלת קביעות יש צורך שיינתנו לעובד המלצות ממספר גורמים: מנהל המחלקה, סגן מנהל אגף, מנהל אגף/מחוז, סמנכ"ל מחלקת לקוחות ופיתוח ומנהל אגף משאבי אנוש במחוז.
התובע לא הומלץ לקביעות על ידי מנהליו.

בתחילת חודש ינואר 2013 נודע לתובע שמנהלו הישיר מר אלון עמרם – ראש המדור (להלן: מר עמרם) לא המליץ עליו לקביעות. לפיכך, החל התובע לתעד את עבודתו ולשלוח תיעוד זה למר עמרם. נפרט להלן את ההתכתבות של התובע עם מר עמרם.
ביום 8.1.2013 בשעות הבוקר פנה התובע למר עמרם בכתב ופירט את הדרך שבה טיפל באחת התקלות ואת מסקנותיו. לסיום כתב התובע "בכוונה כתבתי את הדברים וככה אנהג גם בעתיד מפני שמה שכתוב נשמר ויותר חשוב שבשיחות אישיות שלנו תציין פעולות שלא עשיתי ואני לוקח לעצמי. אני מקווה שתצליח להוציא את המרב ממני ואל תשכח יש לי עוד מספר שבועות עד לקבלת מכתב הפיטורין – זה הזמן שלך לפעול במרץ אל (צ.ל "על" – ק.כ) מנת שאוכל לשיר באמת 'מה נשתנה הלילה הזה מכול הלילות....' (ההדגשה הוספה – ק.כ).

באותו היום (8.1.2013) בשעות הצהריים השיב מר עמרם בכתב, בזו הלשון:
"מורן שלום,
ראשית אני לא מבין את ההתנהלות שלך בתקופה האחרונה, לצערי אני מרגיש שלאחרונה אתה כותב אלי מכתבים שלמעשה לא מיועדים אלי אלא למישהו אחר ואני מכותב לא בכדי לתרום לעבודה אלא רק כדי שיראו שאתה מבצע עבודה.
יתרה מכך המכתבים שלך מסוגננים בצורה כזו שמשתקף שאתה מנסה להשמיע שאתה מבין ומבצע פעולות מקצועיות ומאוד מסובכות מה שזה לא תמיד כך.
הגדלת לעשות שבאחד המכתבים כיתבת את חמך שמיותר לציין שהוא לא עובד חברה (בשיחה איתך דאגת להבהיר לי שחמך מקורב למנכ"ל). חבל שאתה לא מציין בכל המכתבים שלך את השיחות הרבות בינינו בנושא בעיות המשמעת שלך (שכידוע לך הם רבות) והטיפול העדין שלו אתה זוכה ממני בנושאים אלה.
.......
לסיום, אני מקווה שתעביר את תוכן המכתב הנ"ל לאותם גורמי חוץ שאליהם עתה (צ.ל "אתה" – ק.כ) מעביר את כל המיילים שלך בכדי שיבינו שאנו עובדים במחלקת תפעול ולא במחלקת שיווק או יותר מדוייק מחלקת פרסום שלך".

באותו היום (8.1.2013) בשעות אחר הצהריים השיב התובע למכתבו של מר עמרם, בזו הלשון :
"אלון שלום,
אני שוקל אם לשלוח לך את המייל או לא.
ההתנהלות שלי היא מאוד פשוטה, כמו שאתה יוצא מהשיחות עם הרגשה טובה גם אני אותו דבר אבל לאחר מכן אני מגלה שאתה לא פועל לטובתי.
כל מי שצריך לדעת כבר יודע מה אני עושה, המפקחים של מחוז דן הזמינו לשיחה את חברי הועד אייל מושיוב ואת חבר המזכירות הארצית דוד שר לפני חודשיים בערך כדי להראות להם ולהסביר להם את החשיבות שלי במערכת ה-DMS. (לשניהם היה רושם שאני לא מספיק טוב ולא מקצועי אחרי השיחה הם כבר חושבים אחרת).
מפקחים של מחוז דרום הגיעו לשיחה עם מנהל משאבי אנוש של מחוז דן משה זייד כדי להסביר לו על החשיבות שלי גם למחוז דרום ולכל הארץ.
לגבי הפעולות המסובכות כן או לא תשאל את מיכל ואת שאר הצוות שלו אם הם היו יודעים לפתור תקלה ב-CFE... ואני שולח אותך חזרה למייל אחרי התקלה שפתרת עם גרי – לא רק שאני פותר תקלות אני גם דואג לפעם הבאה לאתר אותם מהר יותר.
הזכרתי לך שחמי מקורב למנכ"ל כדי שתבין שרק אתה מעקב (צ.ל. מעכב – ק.כ) לי את הקביעות...
לגבי בעיות משמעת הלוואי שכל העובדים בחברה יהיו בעיות משמעת כמו שלי... אני לא צריך שום עדינות אני צריך אמת.
יש לי שני משפטים שאני הולך איתם בפרק ב של החיים שלי 'אין באמצע או שחור או לבן' 'אם אתה לא איתי אתה לא קיים'.
......
ולסיכום תחשוב למה אני צריך לפרסם את עצמי???? אם היית דואג לפרסם אותי לא הייתי צריך לעשות את זה בעצמי, במחוזות אחרים בלי להתייחס לטיב העובד דאגו להאדיר ולפאר אותו לפני הקביעות וכמו שאמרת לי בשיחה האחרונה אם תאבד את ילנה זה כמו לכרות רגל... וגם לך אני דואג...
אספר לך משפט שגרי אמר לג'יניה 'מורן הוא זה שמחבר את כל המחוז... (במערכת ה-DMS כמובן).
נסיים בנימה אופטימית וטובה כמו שסגרנו בשיחתנו האחרונה – חברי מהמחלקה הטכנית כבר קנו כבש... אסור לנו לאכזב אותם והלוואי שכבר נרים כוסית ביחד ועוד הפעם אגיד לגדי נדב שטעיתי לגביך.
....." (ההדגשות הוספו – ק.כ).

בהקשר זה נדגיש שמההתכתבויות עם מר עמרם עולה באופן מפורש שהתובע ידע שמנהליו לא המליצו עליו לקביעות עוד בתחילת חודש ינואר 2013.

מן האמור עולה שהתובע פעל בדרכים שונות לצורך קבלת קביעות. התובע הפעיל את קשריו של חמו (מר בורנשטיין) עם מנכ"ל הנתבעת, התובע פנה לעובדי הנתבעת ולעובד חברת סימנס לצורך קבלת המלצות שיסייעו בידיו לקבל קביעות ואף פנה למר עמרם בניסיון לגרום לו להמליץ עליו לקביעות. זאת, לאחר שנודע לו בתחילת חודש ינואר 2013 שמנהליו לא המליצו עליו לקביעות.

פעילות חשודה שביצע התובע במערכת ה-DMS
ביום 11.2.2013 הבחין מר עמרם, באופן מקרי, שעל מסך המחשב של התובע "רצים" תהליכים שמנטרים ומציגים בצורה גרפית עומסים שונים במספר שרתים של מערכת ה- DMS. כמו כן, במסך המחשב הסמוך למסך מערכת ה- DMSהופיעו פקודות שונות מ"גוגל".
מר עמרם ביקש מהתובע שיראה לו את חלון הפקודות, אולם התובע סירב לבקשתו.

יצוין כי התובע טען שבקשת מר עמרם נעשתה במהלך הדרכתה של סטודנטית על מערכת ה-DMS. לפיכך, משהיה באמצע ההדרכה, סירב להראות לו את חלון הפקודות.

מר עמרם דיווח על המקרה למר איתן שרעבי – מנהל המחלקה (להלן: מר שרעבי).

ביום 12.2.2013, יום לאחר המקרה, זומן התובע לבירור ראשוני בפני מר שרעבי.
מכיוון שהתובע הוגדר כאיש "סיסטם" במערכת ואינו אמור לבצע פעולות מסוג זה במערכת ה-DMS, החליט מר שרעבי עוד באותו היום לשלול חלק מהרשאותיו של התובע ועל המשך הבירור עם שובו של מר עמרם מנסיעת עבודה לחו"ל .
יצוין שמר שרעבי שלל את הרשאות התובע המשמשות להרצת פקודות 'אדמיניסטרטור' במערכת ה-DMS והותיר בידיו את ההרשאה האישית בלבד.

כאן המקום לציין כי כפי שיפורט בהמשך ביום 7.3.2013, לאחר שובו של מר עמרם מנסיעת העבודה, נערך בירור נוסף בפני מר שרעבי בנוכחות התובע ומר עמרם בגין הפעילות החשודה שביצע התובע ובגין פעולות נוספות שבוצעו מה"יוזר" שלו ומעמדת המחשב שלו.

טענות התובע וטענות גורמים נוספים בנוגע לתפקוד מערכת ה-DMS
באותו היום (12.2.2013) פנה התובע למר משה זייד – מנהל משאבי אנוש במחוז (להלן: מר זייד) בתכתובת דואר אלקטרוני שכותרתה "פגיעה כלכלית בחברת החשמל". באותה תכתובת כתב התובע באופן כללי שהוא רוצה לספר לו על נזקים שנגרמים לנתבעת ולעובדים בהיקף של מיליוני שקלים, הן נזקים בטיחותיים והן נזקים כספיים. מר זייד נשאל אם הוא רוצה לקבוע פגישה או לקבל את הנתונים במייל ואם הוא הגורם המתאים לטפל בנושא.

ביום 14.2.2013 השיב מר זייד לתובע וביקש שיעביר את כל הפרטים במייל.

ביום 21.2.2013 העביר התובע למר זייד מכתב שכותרתו "פגיעה כלכלית בחברת החשמל". במכתב פירט התובע טענות העוסקות בסיכונים תפעוליים ובטיחותיים במערכת ה-DMS וכן בהתנהלותו של מר עמרם (מנהלו הישיר). התובע טען שהסתייע בארבעה מפקחים בעת ניסוח את הליקויים שפורטו במכתב (להלן: התלונה מיום 21.2.2013).

בהקשר זה נציין כי כפי שיפורט בהמשך, התלונה מיום 21.2.2013 הועבר לבדיקה של שני גורמים הבקיאים במערכת ה-DMS: האחד, מר שרעבי והשני, ד"ר קובי יהב – אשר שימש, בין היתר, בתפקיד מנהל צוות התמיכה הטכני וחבר מנהלת פרויקט מערכת ה-DMS (להלן: ד"ר יהב). ה"ה שרעבי ויהב דחו את הטענות.

ביום 24.2.2013, שלושה ימים לאחר משלוח התלונה מיום 21.2.2013, פנה מר דב הירש – מנהל מחוז דרום (להלן: מר הירש) למר יעקב (יאשה) חאין - משנה למנכ"ל הנתבעת ומנהל חטיבת לקוחות ופיתוח עסקי (להלן: מר חאין), שנכנס לתפקידו באותו חודש, בכתב בנוגע לבעיות בטיחותיות במערכת ה-DMS. מדובר בבעיות שלא נפתרו במהלך שלוש השנים שבהן המערכת פועלת. בסיום המכתב, ביקש מר הירש לקיים דיון דחוף אצל מר חאין בהשתתפות מנהלי מחלקות התפעול ומר יוסי שנק לצורך קידום פתרון יעיל.

להשלמת התמונה נציין שבעקבות מכתבו של מר הירש בוצעו שני מהלכים בנתבעת:
האחד, ביום 13.3.2013 נערכה ישיבה בהשתתפות מנהלי המחלקות, שלאחריה הוקם צוות לפתרון בעיות במערכת ה-DMS.
השני, מונה צוות בראשות מר דב סטרולוביץ' – מנהל יחידת ניהול המערכת לצורך בדיקת הטענות על תקלות במערכת ה- DMS.

לעניין הצוות לפתרון בעיות נציין כי ביום 9.10.2013, כחצי שנה לאחר סיום עבודתו של התובע, הציג הצוות את ממצאי בדיקתו בישיבה שנערכה בהשתתפות מנכ"ל הנתבעת. לטענת הנתבעת, הצוות בחן לעומק את כל הטענות בנוגע לתפקוד מערכת ה-DMS, לרבות טענות התובע, ולא מצא תקלות בטיחותיות.
יצוין כי התובע הציג דו"ח ממסקנות הביניים של הצוות ממנו עולה שהם סבורים שהבעיות במערכת ה- DMS הן תפעוליות ועלולות לגרום לבעיות בטיחות רק במקרים קיצוניים.
נוסיף, כי הממצאים הסופיים של הצוות לא הוצגו לפנינו.

תלונת עובד המחלקה (מר נידם) ובירורים משמעתיים בעקבות המקרה ובעקבות התלונה
הטענות ההדדיות של התובע כלפי עובדי המחלקה ושל אחד מעובדי המחלקה נגדו
ביום 27.2.2013, שישה ימים לאחר התלונה מיום 21.2.2013, שלח התובע תכתובת דואר אלקטרונית למר זייד בטענה ששלושה אנשים מהמחלקה איימו עליו יום קודם ובראשם מר אבי נידם (להלן: מר נידם).

למחרת, ביום 28.2.2013 הגיש מר נידם לנתבעת תלונה בכתב על התנהלות התובע. נטען שהתובע נהג כלפיו בצורה בלתי הולמת, תוך דיבור בשפה בוטה, הטרדות בלתי פוסקות ואיומים .

באותו היום (28.2.2013) שלח התובע מכתב נוסף למר זייד (עם העתק למר שרעבי) בטענה שארבעת המפקחים, ששמותיהם מפורטים בתלונה מיום 21.2.2013, מאוימים על ידי ארבעה מעובדי המחלקה .

ביום 2.3.2013 הגיש התובע תלונה במשטרה בגין איומים ותקיפה.

יצוין שהחלטת המשטרה בתלונה לא הוגשה, הגם שחלפו שנים רבות ממועד הגשת התלונה.

ביום 4.3.2013 שלח התובע מכתב למר שרעבי (עם העתק למר זייד ולמר טרי תמיר) בנוגע לאיומים נוספים שקיבל בטלפון המשרדי וביקש שיטפלו בכך. בנוסף יידע אותם התובע על התלונה שהגיש במשטרה בגין האיומים והתקיפה שחווה.

מינוי ועדת בירור ומשמעת בעקבות תלונת מר נידם וטענות התובע
ביום 6.3.2013, בעקבות תלונתו של מר נידם ובעקבות טענות התובע לאיומים כלפיו, מינה מר ישראל מובשוביץ – מנהל המחוז "ועדת בירור ומשמעת" המורכבת מנציגי הנהלה ומנציגי ועד העובדים, בהתאם לנוהל המשמעת שכותרתו "טיפול בעבירות משמעת". וכך נכתב בכתב המינוי:
"הנדון: מינוי לועדת ברור ומשמעת מס 014/13 לעובד מורן גנוסר
בהתאם לנוהל חברה מס' 08-01-01, 'טיפול בעבירות משמעת' הנכם מתמנים לוועדת ברור ומשמעת בעניינו של העובד מורן גנוסר ממח' תפעול והשגחה, בחשד להתנהגות בוטה, מבזה ופוגענית כלפי עובדי המחלקה כמפורט במכתבו של אבי נידם מיום 28.2.13 הרצ"ב.
במעשים המתוארים עולה חשד לביצוע עבירת משמעת לפי סעיף 5.8 (התנהגות בלתי אדיבה ובלתי הולמת כלפי עובדים) לנוהל 08-01-01 'טיפול בעבירות משמעת' גרסה מס' 1.
במהלך הברור תבדוק הועדה גם את טענותיו של מר מורן גנוסר לאיומים כלפיו כמפורט בהודעותיו הרצ"ב.
הוועדה תעביר לעובד כל חומר ראיות רלבנטי, ככל שיגיע אליה במהלך הבירור ותזמן את העובד וכל גורם אחר בהתאם לצורך, ותפעל בהתאם להוראות נוהל חברה טיפול בעבירות משמעת 08-01-01. הוועדה תקבע האם העובד עבר את עבירת המשמעת המפורטת לעיל, ובהתאם לממצאיה תמליץ בפני על הצעדים שיש לנקוט.
.......
יש לזמן לעדות בין השאר את ...... וכל מי שיתברר במהלך עבודת הוועדה שיש צורך לזמנו" (ההדגשות במקור – ק.כ).

כלומר, מנהל המחוז הטיל על ועדת הבירור והמשמעת לבדוק הן את תלונתו של מר נידם והן את טענותיו של התובע לאיומים כלפיו.

כפי שיפורט להלן, הוועדה סיימה את עבודתה ביום 17.3.2013 לאחר ששמעה 14 עדים, כולל התובע ומר נידם.

באותו היום (6.3.2013), לאחר שהתובע קיבל הזמנה לשימוע בשל סיום תקופת העסקתו (כפי שיפורט בהמשך), פנה התובע למר זייד (עם העתק למר שרעבי) ודיווח לו על איומים נוספים שקיבל .

ביום 7.3.2013 פנה התובע בכתב למר יכין וגולל בפניו את מה שקרה מאז התלונה מיום 21.2.2013. התובע טען שלאחר שהגיש את התלונה להנהלת המחוז איימו עליו עובדים מהמחלקה, נעשים ניסיונות להסתיר את הבעיות שפירט, תלונתו הודלפה, התחילו להכפישו ומנסים להפלילו ב'שיטות מתוחכמות', כלשונו.
מכתבו של התובע לא נענה.

בירור משמעתי נוסף בעקבות הפעילות החשודה מיום 12.2.2013 ובעקבות חשדות נוספות
באותו היום (7.3.2013) נערך לתובע בירור נוסף בעקבות הפעילות החשודה מיום 11.2.2013 ובעקבות חשדות נוספות בדבר ביצוע פעולות במערכת ה- DMS, בניגוד להנחיות וללא קבלת רשות. הבירור נערך לפני מר שרעבי ונכחו בו התובע ומר עמרם.

נפרט להלן את האופן שבו התנהל הבירור ואת החלטת מר שרעבי, כפי שעולה מהמסמך המתעד את הבירור.
בתחילת הבירור פורט הרקע לעריכתו.

לאחר מכן פורטו המקרים השונים שבהם נחשד התובע ותגובתו.

המקרה הראשון: הוצגו בפני התובע לוגים מעמדת העבודה שלו ומאחד השרתים.
מעמדת התובע נעשו הפעולות הבאות: הרצת "סקריפט" מסוים, שאינו מוכר ושכתוב שהוא של התובע; הרצת פקודה מסוימת כ-130 פעמים במשך 30 שניות, ללא הצלחה; הרצת HFD בניגוד להנחיה כתובה; ביצוע " initsos" בעמדה.
מתוך השרת דווח על קריסת ספקטרום בשרת ואתחול.

התובע הודה שה"סקריפט" אכן שייך לו ושהוא קשור לחיבורים חוזרים, אולם הכחיש את יתר הפעולות בהן נחשד.

המקרה השני: התהליכים השונים שנצפו על ידי מר עמרם במסך המחשב של התובע ובמסך המחשב הסמוך למסך מערכת ה-DMS ביום 11.2.2013, וסירוב התובע להראות למר עמרם את חלון הפקודות.

התובע הודה שהריץ את הפרוצדורה הזו אולם טען שהיא פועלת למעלה משבועיים. באשר לפקודות מ"גוגל" טען שרצה ללמוד כיצד לבנות צירים של פקודה זו בלבד.

מר עמרם אמר שאם כך הדבר, לא ברור מדוע סירב על אף בקשות חוזרות ונשנות להראות את חלון הפקודות.

התובע הודה והתנצל.

בהמשך כתב מר שרעבי שנערכה בדיקת של רשות האבטחה במשרד ראש הממשלה (רשות שאחראית על כל סיווגי הביטחון למערכות ולאתרים רגישים; להלן - רא"מ) בעקבות ה"מקרה הראשון". נציג רא"מ הודיע למר שרעבי שלא מדובר באירוע של אבטחת מידע אלא באירוע משמעתי. הנציג הוסיף שהפעולות עלולות להסב נזק למערכת ה-DMS וביקש שהנתבעת תבצע בדיקות נוספות ותעדכן אותו.

בסיום כתב מר שרעבי כי "על מנת למנוע נזק במערכת DMS הנחתי להפסיק לאלתר את כל ההרשאות של מורן במערכת" .

יצוין כי לאחר שנשללו הרשאות התובע לעבודה על מערכת ה-DMS, הוא הועבר לעבוד במוקד ההשגחה.

להשלמת התמונה יצוין כי ביום 4.6.2013, חודשיים לאחר סיום עבודת התובע, הסתיים תחקיר שביצע מר דורון ברגר – ממונה על אבטחת מידע וסייבר בנתבעת שהחל בראשית חודש מרץ 2013 (להלן: מר ברגר) בהתאם לבקשת נציג רא"מ. מהתחקיר עולה שהפעולות שפורטו במסגרת ה"מקרה הראשון" הוגדרו כאירוע של אבטחת מידע וכי נמצא שהתובע ביצע פעולות בלתי מורשות במערכת ה- DMS, בניגוד להנחיות מנהליו.

מסקנות ועדת הבירור והמשמעת (תלונות הדדיות של התובע ומר נידם)
ביום 17.3.2013, שלושה ימים לפני שנערך לתובע שימוע בעקבות סיום תקופת העבודה (כפי שיפורט בהמשך), פרסמה ועדת הבירור והמשמעת שדנה בתלונתו של מר נידם ובטענות התובע את מסקנותיה, לאחר ששמעה 14 עדים (כולל התובע ומר נידם). וכך כתבה הוועדה:
"הנדון: דו"ח ועדת ברור ומשמעת מספר 014/13 לעובד מורן גנוסר
חברי הועדה התכנסו בתאריכים 12.3.13 ו-14.3.13 בכדי לבדוק חשד לביצוע עבירת משמעת לפי סעיף 5.8 (התנהגות בלתי אדיבה ובלתי הולמת כלפי עובדים) לנוהל 08-01-01 'טיפול בעבירות משמעת' גרסה מספר 1, של העובד מורן גנוסר, כלפי עובדי המחלקה ובפרט כלפי העובד מר אבי נידם.
כמו כן בדקה הועדה את טענותיו של מר מורן גנוסר לאיומים כלפיו.
הועדה זימנה לעדות את העובדים הרשומים מטה:
.......
תיאור האירועים:
הועדה הוקמה לאור מכתבו של מר אבי נידם ('דווח על הטרדה/פגיעה' מתאריך 28.2.13 המצ"ב) שהוגש למנהל המחלקה מר איתן שרעבי.
במכתב עולים התבטאויותיו של מר מורן גנוסר כלפי מר נידם כגון: 'פחדן, שפן, הומו, אני אראה לך..." וכן פגיעה בשמו הטוב של אביו של מר נידם.
מר אבי נידם זומן לוועדה ופירט את השתלשלות האירועים כפי שפורטו במכתבו, וכן הדגיש בפני חברי הוועדה כי לאורך שלושת הימים המתוארים במכתב, הרגיש מאוים וללא הגנה ועזרה מצד הנהלת המחלקה.
מר מורן גנוסר גולל בפני חברי הועדה את האווירה באותה תקופה במחלקה ואת המניעים להתנהגות זו. מר מורן גנוסר אישר כי התנהג בצורה בלתי אדיבה ובלתי הולמת כלפי מר אבי נידם.
שאר העדים שזומנו לועדה חיזקו את מכתבו של מר אבי נידם ותיאור השתלשלות האירועים והאווירה הכללית ששררה במחלקה.
מסקנות הועדה:
לאור העדויות הוועדה מוצאת שמר מורן גנוסר התנהג בצורה בלתי הולמת ובלתי אדיבה כלפי מר אבי נידם בלבד.
הוועדה התרשמה כי האווירה במחלקה הייתה נפיצה עקב מכתב שכתב מר מורן גנוסר להנהלת המחוז, בגין התנהלות לא מקצועית של מר אלון עמרם עד כדי היבטים פליליים בנושא ה-DMS.
מצב זה הביא לכך שמר מורן גנוסר שעומד בפני שימוע להמשך עבודתו בחח"י, הרגיש שכל המחלקה עומדת נגדו.
אין כאמור לעיל לגרום לעובד כזה או אחר להתנהג בצורה בלתי אדיבה ובלתי הולמת כלפי חבריו לעובדה וחובה עליו להתנהג בכבוד, סובלנות וסבלנות כלפי הסובבים אותו.
הועדה התרשמה כי למרות שמר אבי נידם טען בפני הוועדה שניסה להימנע מהתערבות בנושא, יכול היה להוות גורם מוביל להרגעת האווירה במחלקה ובהתנהלות מול מר מורן גנוסר.
בהתייחס לטענותיו של מר מורן גנוסר לאיומים כלפיו, לא הוצגו בפני הוועדה הוכחות או עדויות התומכות בו.
החלטת הוועדה:
הוועדה ממליצה על העונשים הבאים:
- התראה, נזיפה ואזהרה חמורה בכתב.
- פרסום על לוחות המודעות (ללא שם)" (ההדגשות הכפולות הוספו – ק.כ).

מדו"ח הוועדה עולה כי הוועדה בדקה הן את תלונתו של מר נידם והן את טענותיו של התובע. הוועדה החליטה לקבל את טענות מר נידם מכיוון שנתמכו בעדויות ולדחות את טענות התובע מכיוון שלא נתמכו בראיות או בעדויות כלשהן.

הליך סיום עבודתו של התובע
בין לבין, ביום 6.3.2013, לקראת תום עשר השנים להעסקת התובע במעמד "עובד ארעי", הוא זומן לשימוע בנוגע לאפשרות סיום העסקתו בהתאם להסדרים ולהסכמים הקיבוציים החלים על עובד במעמדו.

במכתב ההזמנה לשימוע פורטה סיבת ההזמנה לשימוע, באופן הבא: "בהתאם להוראות הסכם קיבוצי מיוחד, שנחתם בין הנהלת החברה לבין ארגון העובדים וההסתדרות, ניתן להעסיק עובדים ארעיים בחברה לתקופה שלא תעלה על 10 שנים. בהתאם לנתוני העסקתך, תקופה זו עומדת להסתיים בתאריך 23.5.13". עוד נכתב כי התובע רשאי להביא עימו לשיחת השימוע חבר ועד או כל נציג אחר מטעמו.

ביום 20.3.2013 נערך לתובע שימוע בנוכחות מר משה זייד, מר שרעבי ומר אביב גריצמן .
בתחילת השימוע הוסבר לתובע שהוא זומן לשימוע מכיוון שביום 23.5.2013 מסתיימות עשר שנות עבודה בנתבעת. לאחר מכן התבקש התובע לומר את דבריו.
התובע הודה לנתבעת על העסקתו והוסיף כי התלונה מיום 21.2.2013 לא "היה נגד אף אחד וצר לי על ההתנהלות של העובדים במחלקה". בתגובה נשאל מדוע הוא מצטער, שכן מנהל המחוז הודה לו באופן אישי על התלונה. התובע השיב שלא קיבל תגובה לתלונה והוסיף שמנהל המחוז מאוד נחמד ושהוא מקווה שתלונתו תטופל. התובע טען שהבין שהתלונה פגעה בסיכוייו לקבלת קביעות, כפי שנאמר לו גם על ידי מר שרעבי. מר שרעבי הכחיש מיד את טענת התובע שלפיה אמר שהתלונה פגעה בסיכוייו לקביעות. מר זייד אמר לתובע שאין קשר לתלונה והבטיח שהיא תטופל. מר זייד הוסיף כי כשתמה תקופת ההעסקה ישנן שתי אפשרויות: קביעות או סיום העסקה. מתן קביעות תלוי בתקנים פנויים, סדרי עדיפות ותפקידי ליבה. עוד נאמר שמערך השיקולים לקביעות החל עוד לפני התלונה מיום 21.2.2013. התובע הוסיף וטען כי נעשה ניסיון להיפטר ממנו בעקבות התלונה. מר זייד אמר שכל הטענות שהועלו בתלונה נבדקו על ידי בעלי מקצוע ושהן אף נבדקות במקביל בוועדה שהוקמה בעניין. בסיום השימוע אמר מר זייד לתובע שהשיקולים בנוגע לסיום העסקה נוגעים, בין היתר, לתקנים ולסדרי עדיפויות ושאין קשר בין השימוע לתלונתו. התובע נשאל אם הוא רוצה לומר משהו נוסף. התובע השיב בשלילה ואמר שאין לו מה להוסיף בנושא השיחה. מר זייד הודה לכולם והשימוע הסתיים.

לאחר השימוע ולאחר מסקנות ועדת הבירור והמשמעת והחלטת מר שרעבי לשלול את הרשאותיו של התובע לאחר הבירור מיום 7.3.2013, החליטה הנתבעת לוותר על עבודתו בתקופת ההודעה המוקדמת. אי לכך, ביום 2.4.2013 נמסר לתובע מכתב פיטורים, בנוסח הבא :
"בהתאם להסכם קיבוצי מיוחד, שנחתם בין הנהלת החברה לבין ארגון העובדים וההסתדרות, ניתן להעסיק עובדים ארעיים בהסכם מיוחד לתקופה שלא תעלה על 10 שנות עבודה.
לאחר שימוע שנערך לך ובעקבותיו נשקלה תגובתך, הנני להודיעך על סיום עבודתך בחברתנו ב-02.04.13 בסוף יום העבודה.
תמורה בגין הודעה מוקדמת בת חודשיים ימים תשולם לך בגמר חשבון.
הנך מתבקש להחזיר את הציוד הנמצא ברשותך מיד עם קבלת הודעה זו, ציוד שלא יוחזר – ינוכה ערכו הכספי משכרך.
בשם הנהלת המחוז, אני מודה לך על תקופת עבודתך אצלנו.
אני מאחל הצלחה בהמשך דרכך".

באותו היום (2.4.2013) הסתיימה העסקתו של התובע בנתבעת.

להשלמת התמונה נציין שתפקיד התובע לא אויש במשך שנה. לאחר שנה קלטה הנתבעת לתפקיד עובד בעל תואר ראשון בתחום המחשבים.

הטיפול בטענות התובע לפני סיום עבודתו ולאחריה
לאחר קבלת התלונה מיום 21.2.2013 ביקש מנהל המחוז ממר שרעבי לבדוק את טענות התובע ואת הפתרונות שהציע.

ביום 10.3.2013, התייחס מר שרעבי באופן מפורט לטענות התובע ולפתרונות שהציע. בסיכום כתב מר שרעבי שטענות התובע בנוגע להיבט הבטיחותי והתפעולי של המערכת אינן נכונות; שהטענות הנוגעות לבזבוז כספי הנתבעת מתבססות על נתונים "מפוקפקים וחסרים", כלשונו; שהטענות אותן כינה התובע "תופעות שאסור שיקרו בנתבעת או בפרויקט ה-DMS" אינן נתמכות בהוכחה כלשהי והן בגדר השמצה. באשר לפתרונות שהציע התובע כתב מר שרעבי שחלקם קיימים במערכת מאז כניסתה לתפעול שוטף, חלקם הם תוספת לפתרון שכבר קיים במערכת אולם לא כדאי להשקיע משאבים במימושם וחלקם הם בגדר רעיונות כלליים שאינם ברי-יישום.
מר שרעבי התייחס אף לטענותיו של התובע כלפי מר עמרם, שלל אותן וכתב שיש לו אמון מלא במר עמרם.

נוסף על כך, ביום 8.4.2013, שישה ימים לאחר סיום עבודתו של התובע, מינה מר חאין את ד"ר יהב לבדוק את התלונה מיום 21.2.2013. וכך נכתב בכתב המינוי:
"הנך מתמנה לבחינת הטענות בנוגע למערכת ה-DMS המועלות במכתבו של מורן גינוסר.
אבקשך לבחון את כל הסעיפים המתייחסים להיבטים התפעוליים והבטיחותיים של מערכת ה-DMS כפי שמועלים במכתבו של מורן. הממצאים יועברו אלי עד 9/5/13".

ביום 21.4.2013, כעשרים יום לאחר סיום עבודתו של התובע, העביר ד"ר יהב את חוות דעתו בנוגע לטענות התובע ודחה אותן.
ד"ר יהב כתב במכתב נלווה לדו"ח שמצא כי אין ממש בטענות התובע בדבר בעיות תפעוליות, בטיחותיות או סיכונים כספיים כתוצאה מעבודה עם מערכת ה-DMS. ד"ר יהב התרשם שהתובע אינו מכיר מספיק את התהליכים התפעוליים, הפונקציות של המערכת והתהליכים הנדרשים לצורך ביצוע שינויים ושיפורים במערכת. ד"ר יהב הוסיף שהצעות התובע לשיפור אינן ישימות או אינן נכונות בחלק מהמקרים וכי חלק מההצעות הן מקומיות ותלויות בתהליכי העבודה הנמצאים בשיקול דעתו של מנהל המחלקה.
למכתב הנלווה צורף דו"ח מפורט שהכין ד"ר יהב, אשר לא הוצג לפנינו.

התובע טען שחוות דעתו של ד"ר יהב נכתבה 13 ימים לאחר המינוי הכוללים את יום הזיכרון ויום העצמאות. לטענה זו נתייחס בהמשך.

התשתית העובדתית לאחר סיום עבודתו של התובע
העבודה בנתיבי הגז
ביום 24.5.2013 התקבל התובע לעבודה בחברת נתיבי הגז הטבעי לישראל, באמצעות חברת תגבור – מאגר כוח אדם מקצועי זמני בע"מ (להלן: נתג"ז).

התובע החל הכשרה על המערכות של נתג"ז. במהלך ההכשרה נכנס התובע לאתרי הנתבעת, מכיוון שהיא הלקוח העיקרי של נתג"ז.

ביום 12.2.2014 פנתה גב' קורין ליבוביץ' - מזכירת הביטחון וההקמה בנתג"ז (להלן: גב' ליבוביץ') למר ברגר וביקשה ממנו, בין היתר, להנפיק לתובע תג כניסה למתקני הנתבעת.

ביום 13.2.2014 יידע מר ברגר את גב' ליבוביץ שהתובע לא יוכל להיכנס למתקני הנתבעת, בזו הלשון: "לידיעתך, מר גנוסר לא יוכל להיכנס למתקני חברת החשמל".

ביום 16.2.2014 ביקשה נתג"ז לדעת מהי הסיבה להחלטת הנתבעת מכיוון שאי מתן אישור עלול לפגוע בעבודתו של התובע.

ביום 27.2.2014 השיב מר אלון הלוי – קב"ט ארצי של הנתבעת, בזו הלשון: "בעקבות מספר ארועים בהם היה מעורב מורן גינוסר (צ.ל. "גנוסר" – ק.כ) העברתי המלצתי לסמנכ"ל אלב"מ לאסור כניסתו לכל אתרי חברת החשמל גם לאחר סיום תפקידו. המלצתי אושרה. לפיכך כניסתו למתקני החברה נאסרה".

יצוין כי מר הלוי לא פירט בפני נתג"ז באילו אירועים התובע היה מעורב.

ביום 23.3.2014 זימנה נתג"ז את התובע לשימוע לפני פיטורים בגין "צמצום בהוצאות התפעוליות של נתג"ז".

ביום 25.3.2014 פוטר התובע מנתג"ז.

יצוין כי התובע הגיש תביעה נגד נתג"ז בגין פיטוריו שנדונה לפני מותב בראשות חברתי, השופטת דגית ויסמן (להלן: ההליך האחר). יצוין שביום 28.8.2018 נדחתה תביעת התובע לאחר שנקבע כי ההחלטה שלא לקלוט אותו לעבודה בנתג"ז לאחר תשעה חודשים, שבהם הוצב אצלה על ידי תיגבור - מאגר כח אדם מקצועי זמני בע"מ, התקבלה משיקולים עניינים ולאחר שנערך שימוע כדין. התובע הגיש ערעור על פסק הדין.

פניות התובע לגורמים שונים בתקופת עבודתו בנתבעת ולאחר סיומה
הפנייה למשרד מבקר המדינה
בין לבין, ביום 10.4.2013, שמונה ימים לאחר סיום עבודתו, הגיש התובע תלונה לנציב תלונות הציבור במשרד מבקר המדינה נגד הנתבעת בטענה שפוטר לאחר שחשף כשלים וליקויים במערכת ה-DMS, לרבות מעשי שחיתות שבוצעו על ידי עובדי הנתבעת הקשורים למערכת זו (להלן: התלונה).

ביום 25.4.2013 השיבה הנתבעת לתלונה ודחתה את טענות התובע. הנתבעת פירטה את הסכמי הארעיות הנהוגים בה ואת מצוקת התקנים הקיימת. נטען כי התובע לא עמד בקריטריונים הנדרשים לקבלת קביעות וכי לקראת סיום עבודתו התעוררו בעיות משמעת והתנהגויות בלתי הולמות מצידו שכתוצאה מהן נשללו הרשאותיו. הנתבעת הוסיפה שמכיוון שהתובע לא עמד בקריטריונים לקבלת קביעות, הוא זומן לשימוע ולאחר שנשקלו טענותיו, הוחלט על סיום העסקתו .

ביום 26.6.2013 ביקש משרד מבקר המדינה מהנתבעת להתייחס לטענת התובע בנוגע לסיום העסקתו תוך ויתור על עבודה בתקופת ההודעה המוקדמת, בניגוד לנהוג בנתבעת .

ביום 10.11.2013 השיבה הנתבעת ופירטה את הסיבות שהובילו לסיום עבודתו של התובע. לעניין הסיבה לוויתור על עבודתו בתקופת ההודעה המוקדמת נטען שההחלטה התקבלה על רקע בעיות משמעת והתנהגות בלתי הולמת מצד התובע, שבעקבותיה נשללו הרשאותיו לעבודה על מערכת ה- DMS.

להשלמת התמונה יצוין כי ביום 23.4.2014 הודיע משרד מבקר המדינה לנתבעת שהוחלט להפסיק את בירור התלונה בשל הגשת התביעה לבית הדין .

פניית התובע לנתבעת והטיפול בטענותיו
בין לבין, ביום 10.3.2013 או בסמוך לכך, ארבעה ימים לאחר קבלת מכתב ההזמנה לשימוע, הגיש התובע תלונה למבקר הפנים של הנתבעת. בתלונה העלה התובע טענות לפלילים מצד גורמים שונים בנתבעת.

הנתבעת הפנתה את התובע להגיש תלונה במשטרה בתיאום עם יחידת הביטחון בשל מהות הטענות.
להשלמת התמונה נציין כי ביום 20.3.2013 הגיש התובע תלונה במשטרה בגין נטילת שוחד, קבלת דבר במרמה וזיוף בכוונה לקבל דבר. תלונתו של התובע הועברה לטיפול ביחידת להב 433 ונסגרה בחודש 6/2015.

ביום 28.4.2013, עשרים ושישה ימים לאחר סיום עבודתו, פנה התובע לנתבעת בעניין מערכת ה-DMS, במכתב שמוען למר חאין. במכתב העלה התובע טענות בנוגע לתקלות במערכת ה-DMS.

ביום 5.5.2013 דחה מר חאין את טענות התובע, באופן הבא:
"כלל ההיבטים התפעוליים והבטיחותיים במערכת ה-DMS, שעודנה בתהליך הטמעה והתאמה לתהליכי העבודה הרצויים בחברה – נבחנו טרם כניסתי לתפקיד ועודם נבחנים, וזאת במסגרת ועדת היגוי, הכוללת נציגים מכל המחוזות, מאגף השיווק ומאגף מערכות מידע ותקשוב, וכן במסגרת צוותים יעודיים. תהליך ההטמעה מלווה ע"י מומחים מבית ומחוץ, אשר מקצועיותם אינה מוטלת בספק.
תנוח דעתך כי היבטים אלו, ובכללם הנושאים שהועלו במכתבך, מטופלים ועומדים בראש סדר העדיפויות החטיבתי".

פניית התובע לגורמים בכנסת בנוגע למערכת ה-DMS
ביום 31.5.2013 פנה התובע לח"כ מיקי רוזנטל בעניין מערכת ה- DMS. לאחר מכן בהמלצת עוזרו של ח"כ רוזנטל, הגיש התובע שאילתא לח"כ סילבן שלום - שר האנרגיה ׁ(דאז) בעניין .

ביום 25.6.2013 השיב שר האנרגיה לשאילתא ודחה את טענות התובע.

תלונת התובע לרשות החברות הממשלתית
ביום 9.3.2014, שנה לאחר סיום העבודה, קיבלה הנתבעת פנייה מרשות החברות הממשלתיות, שבה צוין שהתקבלה תלונה אנונימית בנוגע לתשלומים חורגים ששולמו לאחד מעובדי הנתבעת. הנתבעת התבקשה להעביר את ממצאי בדיקתה ביחס לתלונה.

התלונה צורפה למכתב הרשות ומעיון בה עולה שהיא נשלחה מכתובת המייל של התובע.

ביום 24.3.2014 השיבה הנתבעת לרשות החברות ושללה את הטענות הנטענות בתלונה. הנתבעת הוסיפה שלא מדובר בתלונה אנונימית של "אזרח מודאג", כלשונה, אלא בתלונה של עובד לשעבר, ששמו מופיע בכתובת הדואר האלקטרונית ממנה נשלחה התלונה ואשר סיים את עבודתו בנתבעת, ומאז מפיץ מידע כוזב ומגיש תלונות נגדה לגורמים שונים .

פניות התובע לגורמים נוספים בנוגע למערכת ה-DMS
התובע פנה לגורמים נוספים על מנת שיחקרו את נושא פיטוריו ואת התנהלות הנתבעת בנוגע למערכת ה-DMS, ואלו הם: הרשות לשירותים ציבוריים-חשמל, מבקרת הפנים של הנתבעת, הרשות ניירות ערך, משרד האנרגיה והמים ומשרד הכלכלה.

מהראיות שהוצגו לפנינו עולה כי הרשות לשירותים ציבוריים ומבקרת הפנים של הנתבעת דחו את טענות התובע.

בנוגע ליתר הגורמים נציין שלא הוצגו לפנינו ראיות בדבר תוצאות הטיפול בתלונות התובע.

מסרונים ששלח התובע לגורמים שונים בנתבעת
לאחר סיום עבודתו שלח התובע מסרונים למר שרעבי. במסרונים נכתב, בין היתר "מנהל מושחת"; "עבריין מהשורה הראשונה"; "מעניין אם גם אתה אכלת שוחד בכמויות?!"; "כפי שאנחנו יודעים אתה ארכי מושחת!!!"; "שרעבי כן אתה איתן שרעבי המנהל המושחת".

כמו כן, שלח התובע מסרונים לד"ר יהב שבהם נכתב, בין היתר "עוסק בהונאת הציבור!!!!! טייחת את התלונות על מערכת ה-DMS!!!!! האמת תצא בקרוב לאור חפש לך עו"ד טוב לצווארון לבן".

עד כאן, פרטנו בהרחבה את התשתית העובדתית הרלוונטית לתקופת עבודתו של התובע בנתבעת ואת התשתית העובדתית הרלוונטית לאחר סיום עבודתו. כעת נפרט את ההליכים המשפטיים ולאחר מכן נדון בשאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים.

ההליכים המשפטיים
ביום 10.4.2014 הגיש התובע כתב תביעה נגד הנתבעת. התובע טען שפוטר שלא כדין לאחר שחשף כשלים בניהול, שיווק ואספקת החשמל לכלל הציבור בישראל. עוד נטען כי לא נערך לו שימוע כדין אלא למראית עין בלבד וכי לא קיבל את חוות דעת הממונים עליו וטפסי ההערכה. התובע הוסיף וטען שהוא זכאי להגנה מכוח חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), התשנ"ז-1997 (להלן: חוק הגנה על עובדים) בשל חשיפת שחיתויות בנתבעת וליקויים במערכת ה-DMS, זאת נוכח אוזלת היד של הנתבעת בהגנה עליו מפני האיומים, הפגיעה בשמו הטוב, אי חקירת תלונותיו ופיטוריו. כמו כן, נטען כי הנתבעת השמיצה אותו בפני עובדי נתג"ז ולכן הוא זכאי לפיצוי בגין הפרת חוק איסור לשון הרע. התובע ביקש שיינתן סעד הצהרתי שלפיו על הנתבעת להימנע מלהפריע בכל דרך שהיא להמשך פרנסתו.

ביום 19.5.2014 הגישה הנתבעת כתב הגנה, שבו דחתה את טענות התובע. הנתבעת טענה כי התובע עבד במעמד של עובד ארעי וכי בהתאם להסכמים הקיבוציים מוגבלת ההעסקה של עובדים אלה לתקופה של עשר שנים. לפני תום התקופה זומן התובע לשימוע ולאחר שנשקלו כל השיקולים הענייניים הרלוונטיים ומשלא נמצא שיש להעניק לו קביעות, קיבל הודעה על סיום העסקתו. הנתבעת שללה את זכאות התובע להגנה מכוח חוק הגנה על עובדים הן בשל התיישנות והן בטענה שתלונתו אינה כנה, מכיוון שצוותים ייעודיים בחנו את טענותיו ומצאו שאין בהן ממש. הנתבעת הוסיפה שטענות התובע להתנכלויות ולאיומים מצד חבריו לעבודה נבדקו על ידי ועדת בירור ומשמעת ונדחו, ושללה את הטענות בדבר השמצתו בפני עובדי נתג"ז. בנסיבות אלה נטען שיש לדחות את התביעה.

בין לבין, ביום 9.11.2015 הגישו "עמותת עוגן" ו"התנועה למען איכות השלטון בישראל" בקשה להצטרף כ"ידיד בית משפט".

לאחר שהצדדים הגישו תגובותיהם, הוחלט ביום 26.8.2016 שדין הבקשה להתקבל בחלקה. לעניין "התנועה למען איכות השלטון בישראל" נקבע שהיא תצורף כ"ידיד בית משפט" וכי עליה להגיש חוות דעת שתעסוק אך ורק בהיבט הרחב של סוגיית חשיפת שחיתויות במקום העבודה ולא תתייחס לעובדות המקרה הספציפי שלפנינו.
לעניין "עמותת עוגן" נקבע שהיא לא תצורף כ"ידיד בית משפט" בשל הקשר ההדוק בינה לבין התובע והסיוע שהיא מעניקה לו מחוץ לכתלי בית הדין לצורך הוכחת טענותיו נגד הנתבעת.

בהתאם להחלטה, ביום 28.3.2017 הגישה "התנועה למען איכות השלטון בישראל" חוות דעת העוסקת בתופעה של חשיפת שחיתויות במקום העבודה ובפרקטיקה של הטיפול בחושפי שחיתות.

בתאריכים 12.7.2017 ו-19.7.2017 התקיימו דיוני ההוכחות.
בדיון ההוכחות הראשון העידו עדי התביעה – התובע בעצמו וחמישה עדים שזומנו על ידו למתן עדות: מר איתמר ברזילי – מהנדס מחוז דרום, מר הירש, מר שלומי בן הרוש – מפקח במחוז צפון, מר משה זיגלבוים – מפקח במחלקה ומר חאין.

בדיון ההוכחות השני העידו עדי ההגנה: מר זייד; מר שרעבי ומר ברגר.

הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

ביום 11.4.2018, לאחר הגשת סיכומי הנתבעת ולפני הגשת סיכומי התשובה, ביקש התובע להגיש ראיות נוספות. הראיות שצירופן התבקש הם תצהירים של מר יפתח רון טל – יו"ר הדירקטוריון של הנתבעת ותצהירו של עו"ד דוד יהב - היועץ המשפטי של הנתבעת, שהוגשו לבית המשפט המחוזי בתביעה שמנהלת הנתבעת נגד דן כהן ואחרים (להלן: הראיות הנוספות).

ביום 15.7.2018 לאחר שהתקבלו תגובות הצדדים, נקבע כי נוכח טענת התובע שלפיה יש לאמור בראיות הנוספות קשר ישיר לתביעתו, יש להתיר את הגשתן. עוד נקבע כי משמדובר בבקשה להסתמך על האמור בתצהירים שהגישה הנתבעת בהליך אחר, הגשתם אינה מצריכה פתיחה של מסכת הראיות אלא מתן זכות להתייחס לראיות אלה במסגרת הסיכומים בלבד. אי לכך, נקבע כי התובע רשאי להתייחס לראיות אלה במסגרת סיכומי התשובה וכי לאחר מכן תינתן לנתבעת הזדמנות להשלים סיכומיה בנוגע לראיות הנוספות בלבד, עם מתן זכות תשובה לתובע בעניין זה בלבד.

הצדדים השלימו סיכומיהם בנוגע לראיות החדשות.
יצוין כי בסיכומי התשובה (השניים) של התובע שהוגשו ביום 21.11.2018 נטענו טענות רבות שאינן נוגעות לראיות החדשות ואף צורפו מסמכים נוספים, בניגוד להחלטת בית הדין מיום 15.7.2018. אי לכך, לא נתייחס לטענות התובע בסיכומי התשובה (השניים) אשר חרגו מההחלטה. כמו כן, משצורפו לסיכומי התשובה (השניים) מסמכים ללא בקשה מתאימה, מסמכים אלה לא יהוו חלק מחומר הראיות בהליך ולא נתייחס אליהם במסגרת הכרעתנו.

נציין כי הצדדים הגישו סיכומים מקיפים שבהם פירטו טענות רבות ומגוונות. פסק דין זה ניתן לאחר שבחנו את מכלול העדויות, הראיות, התצהירים ושקלנו את כל טענות הצדדים. עם זאת, מטבע הדברים, במסגרת פסק הדין נתייחס רק לטענות, העדויות והראיות הרלוונטיות לצורך הכרעה בעילות התביעה ובסעדים הנתבעים.

דיון והכרעה
כאמור השאלות בהן עלינו להכריע במסגרת התובענה הן: האם התובע זכאי לפיצוי בגין הפרת חוק הגנה על עובדים עקב פיטורים שלא כדין, כטענתו או שמא הוא אינו זכאי לפיצוי מכיוון שפוטר משיקולים עניינים - היעדר תקנים ואי קבלת המלצת מנהליו לקביעות, כטענת הנתבעת? האם התובע זכאי לפיצוי בגין אי עריכת שימוע כהלכתו? האם התובע זכאי לפיצוי בגין התנכלות מצד הנתבעת ו בגין פגיעתה בעבודתו בנתג"ז? האם התובע זכאי לפיצוי בגין לשון הרע? האם התובע זכאי לסעד הצהרתי שלפיו על הנתבעת להימנע מלהפריע בדרך כלשהי להמשך פרנסתו?
נדון בשאלות אלה כסדרן.

האם התובע זכאי לפיצוי מכוח חוק הגנה על עובדים בגין פיטורים שלא כדין?
במסגרת הדיון בשאלה אם התובע זכאי לפיצוי בגין הפרת חוק הגנה על עובדים (להלן גם: החוק) נידרש להכריע בשתי שאלות: האחת, האם תביעתו של התובע התיישנה? והשנייה, האם הוכח קשר בין התלונה מיום 21.2.2013 לבין פיטורי התובע? נציין שבמהלך הדיון בשאלה השנייה נקבע מהן הנסיבות שהובילו לפיטורי התובע ונבחן אם התובע עמד בתנאים המפורטים בסעיפים 3 ו-4 לחוק הגנה על עובדים.

טענות הצדדים
ואלה טענות התובע בתמצית:
טענת ההתיישנות
לפי הפסיקה כאשר מדובר במקרה של חשיפת שחיתויות לפי חוק הגנה על העובדים יש לפרש את הסדרי ההתיישנות בצמצום ואין זה ראוי שהטענה תועלה מצד הנתבעת, נוכח מעצר החשודים והממצאים בדבר קבלת שוחד.

אין להביא בחשבון במסגרת תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק את פרק הזמן שתלונתו של התובע נדונה במשרד מבקר המדינה. התביעה הוגשה ביום 4.7.2014. לפני הגשתה העלה התובע את תלונותיו בפני גורמים שונים, ובכללם נציב תלונות הציבור במשרד מבקר המדינה. התלונה למבקר המדינה הוגשה ביום 10.4.2013. רק ביום 10.11.2013 ניתנה תשובה עניינית של הנתבעת. לפיכך, פרק הזמן שבו עניינו של התובע התברר במשרד מבקר המדינה אינו יכול להימנות במסגרת תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק הגנה על עובדים. הנתבעת התמהמה עם תשובתה ולכן פרק זמן זה אינו צריך לפעול לחובת התובע ואין להביאו בחשבון במסגרת תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק.

התובע הבין שהנתבעת אינה מגלה את כל האמת למבקר המדינה רק לאחר תשובתה בחודש 11/2013, אולם גם אז טרם התגבשה עילת התביעה מכיוון לא עבד בנתבעת באותה תקופה וצו הגנה ממילא לא היה משרת אותו. רק לאחר פיטוריו מנתג"ז עקב מניעת הכניסה למתקני הנתבעת בחודש 2/2014 ופניית הנתבעת למנהליו בנתג"ז, הבין שעליו להגיש תביעה נגדה. התנכלויות הנתבעת נמשכו גם לאחר סיום עבודתו ולכן עילת התביעה המלאה נגדה התגבשה סמוך למועד הגשת התביעה.

הנתבעת הודתה כי נודע לה שניתן שוחד למר דן כהן מחברת סימנס לצורך רכישת מערכת ה-DMS. הודאת הנתבעת מאריכה את תקופת ההתיישנות בהתאם לסעיף 9 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן: חוק ההתיישנות).

מדובר בהתיישנות של ימים ספורים, כאשר חשיפת האמת ומעשי השחיתות עולים בחשיבותם על טענת ההתיישנות.

לגופו של עניין
התובע הגיש תלונה ביום 21.2.2013 בנוגע לבעיות בטיחותיות ותפעוליות במערכת ה-DMS, בנוגע לעלותה הגבוהה של המערכת ובנוגע להתנהלותו של מר עמרם כלפיו. זמן קצר לאחר הגשת התלונה, הועברה תלונת התובע לכל אנשי המחלקה והאש הוסטה לכיוונו. התלונה מיום 21.2.2013 בתום לב, עילתה - פגיעה בטוהר המידות או במינהל תקין והיא הוגשה למר זייד - מנהל כוח אדם במחוז דן. התובע הגיש את התלונה מבלי שידע שלא הומלץ לקביעות. שאלת הקביעות הושארה פתוחה, כפי שנכתב במכתבי התשובה לחמו של התובע. בנסיבות אלה, יש להעביר את הנטל על כתפי הנתבעת.

הנתבעת לא פעלה בהתאם לנוהל המגן על חושפי שחיתות ולא עצרה את הליכי הפיטורים של התובע בשל הגשת התלונה. במקרה אחר של עובדת בשם מירה רוסק הורה המבקר הפנימי למר זייד להימנע מכל פעולות והליכים משמעתיים נגדה. לא ברור מה פשר האפליה.

עדותו של מר שרעבי לא הייתה אמינה. כמו כן, הנתבעת לא הציגה מסמכים הקשורים להמלצות על קביעות למרות שנטען שהועברו המלצות בכתב ואף לא הציגה מסמכים הנוגעים לפנייה לרא"מ למרות שיוחסו לתובע עבירות של אבטחת מידע.

התובע מילא תפקיד חשוב בנתבעת, היה מוערך ובלט בכישוריו לעומת יתר עובדי המחלקה ולכן היה מועמד לקביעות. ניתנו לתובע מכתבי המלצה ממפקחי המחלקה וממר אנדרסון – המומחה מטעם סימנס. העובדה שהעובד שהתקבל לבצע את תפקידו של התובע היה בעל תואר ראשון בתחום המחשבים מצביעה על חשיבות התפקיד. הנתבעת הסתירה את הקצאת הקביעות בשנת 2013 מכיוון שהתובע היה בין המומלצים אולם שמו נגרע מהרשימה בעקבות התלונה מיום 21.2.2013.

התובע עבד בתפקיד ליבה חשוב והיה ראוי להעדיפו על פני עובדים אחרים ולתת לו קביעות. הנתבעת יצרה מצג שלפיו שלושה עובדים ממחלקתו של התובע קיבלו קביעות בעוד שרק שני עובדים קיבלו קביעות בשנת 2013. במקום לתת לתובע את התקן השלישי הוא ניתן למנהלת חשבונות זוטרה. העובדה שהתובע אינו בעל השכלה הנדסית אינה מונעת ממנו קבלת קביעות.

התלונה מיום 21.2.2013 לא נבדקה כיאות ובדיקתו של ד"ר יהב נועדה לחפות על מנהלי הנתבעת הכושלים והמושחתים, כלשון התובע, ולהשתיק את הביקורת נגד המערכת. ד"ר יהב החל בבדיקה לאחר שהתובע פוטר, כאשר התובע פוטר בחופזה על מנת שלא יימצא קשר סיבתי בין בדיקת התלונה לפיטוריו. ד"ר יהב לא הובא למתן עדות ומינויו נעשה על ידי מר חאין שהודה בקבלת שוחד מחברת סימנס. ד"ר יהב לא נפגש עם אנשי מפתח בפרויקט. עובדה זו מצביעה על כך שתלונת התובע לא נבדקה כיאות.

ואלה טענות הנתבעת בתמצית:
טענת ההתיישנות
התביעה מכוח חוק הגנה על עובדים התיישנה, בהתאם להוראות סעיף 5 לחוק ולכן יש לדחות את התביעה בגין עילה זו על הסף. התביעה הוגשה ביום 7.4.2014 ואילו עבודת התובע הסתיימה ביום 2.4.2013, דהיינו למעלה משנה לפני הגשת התביעה.

אין מקום להאריך את תקופת ההתיישנות בשל פרק הזמן שבו טופלה תלונתו של התובע במשרד מבקר המדינה. הוראות חוק מבקר המדינה, התשי"ח-1958 קובעות כי מועד שנקבע בחיקוק לא יוארך בשל הגשת תלונה או משך זמן בירורה.

עילת התביעה לפי חוק הגנה על עובדים התגבשה לכל המאוחר במועד סיום יחסי העבודה ולא במועד מאוחר יותר. התובע הבהיר בכתב התביעה ובסיכומים כי הוא זכאי לפיצוי לפי החוק בשל פיטוריו מעבודתו בעקבות התלונה מיום 21.2.2013. התובע אף תבע סעד נפרד בגין התנכלות וסיום עבודתו בנתג"ז.

הנתבעת טענה שלא נודע לנתבעת שמר דן כהן קיבל שוחד לצורך רכישת מערכת ה-DMS, אלא רק שנטענה טענה כזו במסגרת החקירה שערכה הרשות לניירות ערך. עוד נטען כי לא היה ידוע לנתבעת על מעורבות כלשהי של מר חאין בקבלת שוחד בנוגע למערכת ה-DMS וכי הוא מעולם לא הואשם בכך.

אין לקבל את טענת התובע שלפיה יש לדחות את טענת ההתיישנות בשל חשיבות העניין שבחשיפת מעשי השחיתות. המחוקק קבע את תקופת ההתיישנות עת ידע והבין את חשיבותו של חוק הגנה על עובדים.

לגופו של עניין
התובע עשה שימוש בחוק הגנה על עובדים על מנת לקבל הגנה, שאין הוא זכאי לה, מפני סיום העסקתו בנתבעת בחלוף עשר שנות עבודה במעמד של עובד ארעי.
לא מתקיימים התנאים הקבועים בסעיף 2 לחוק הגנה על עובדים: כל המיוחס לנתבעת בנוגע לתקופת עבודתו של התובע בנתג"ז לא רלוונטי לעילת התביעה מכוח החוק מכיוון שהנתבעת לא הייתה מעסיקתו באותה תקופה; אין קשר בין התלונה מיום 21.2.2013 לבין ההחלטה על סיום עבודת הת ובע, שהתקבלה מכיוון שפרק הזמן המרבי להעסק תו במעמד של עובד ארעי עמד לחלוף. מנהלי התובע לא המליצו עליו לקביעות באותה תקופה; התלונה מיום 21.2.2013 לא נוגעת לפגיעה בטוהר המידות ובמינהל התקין.

לא מתקיימים התנאים הקבועים בסעיף 4 לחוק הגנה על עובדים: התלונה לא הוגשה בתום לב. התובע ידע שמנהליו לא המליצו עליו לקביעות בעת הגשת התלונה; התלונה לא הוגשה על פגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין; התלונה לא הוגשה לרשות המוסמכת לדון בה.
בנסיבות אלה, לא התמלאו התנאים לצורך העברת הנטל על כתפי הנתבעת.

לא התקיימו התנאים הקבועים בסעיף 3א' לחוק הגנה על עובדים מכיוון שחלפה שנה ממועד הפיטורים ועד למועד הגשת התביעה. כמו כן, אין יסוד לטענת התובע שהיה מקום להעניק לו קביעות. משלא הוענקה לתובע קביעות הסתיימה העסקתו סמוך לחלוף התקופה המרבית להעסקתו במעמד של עובד ארעי.

אין יסוד לטענה שהנתבעת פעלה בניגוד לנוהל המגן על חושפי שחיתות. מדובר בהרחבת חזית מכיוון שהטענה לא נטענה בכתב התביעה. כמו כן, התלונה מיום 21.2.2013 לא הייתה על הפרת חוק, עבירה ופגיעה בטוהר המידות, היא לא הוגשה על טופס מתאים כפי שקבוע בנוהל ולכן גם לא טופלה על ידי יחידת הביקורת הפנימית בנתבעת. לפיכך, נוהל זה אינו רלוונטי לעניינו של התובע.

עדותו של מר שרעבי הייתה אמינה וסדורה ואף עלתה בקנה אחד עם תצהירו ועם עדותו של זייד. לעומת זאת, עדות התובע התאפיינה בניסיונות התחמקות וחוסר מהימנות. התובע סבור שכל מי שחושב אחרת ממנו הוא מושחת. ברשימת המושחתים של התובע נמצאים ד"ר יהב, מר שרעבי, מר דוד (מיקו) צרפתי – יו"ר ועד העובדים בנתבעת, מר יכין, השופטת (בדימוס) ורדה סאמט ששימשה בתפקיד דירקטורית בנתבעת, מבקר המדינה השופט (בדימוס) יוסף שפירא ועוד.

התובע לא בלט בכישוריו לעומת יתר עובדי המחלקה. הערכות העובד שניתנו לתובע הצביעו על עובד ממוצע בלבד.

התובע לא עמד בקריטריונים לקבלת קביעות. התובע מילא תפקיד תומך ליבה, לתובע לא הייתה השכלה פורמלית רלוונטית לתפקיד אותו ביצע והוא ביצע מטלות הנוגעות למעטפת של מערכת ה- DMS ולא לליבת המערכת. סמוך למועד סיום עבודתו של התובע היו עתידים לסיים את תפקידם שלושה עובדים נוספים במחלקה בעלי השכלה הנדסית והכשרה של מהנדסים ששימשו בתפקיד ליבה. מנהלי המחלקה העדיפו עובדים אלה על פני התובע.

הנתבעת בדקה את טענות התובע בצורה יסודית הן על ידי מר שרעבי והן על ידי ד"ר יהב. התובע פוטר סמוך לסיום תקופת ההעסקה המרבית ללא קשר לתלונה מיום 21.2.2013. עבודתו של התובע הסתיימה לאחר שהנתבעת ויתרה על תקופת ההודעה המוקדמת משיקולים ענייניים מובהקים.

התנועה למען איכות השלטון בישראל הגישה חוות דעת שבו פירטה את תופעת חשיפת השחיתויות בארץ ובעולם. בחוות דעתה המפורטת עמדה התנועה על האינטרס הציבורי שבחשיפת מקרי השחיתות, על החשיבות שבמתן הגנה לעובדים שחשפו שחיתויות במקום העבודה ועל ההשלכות הקשות של חשיפת השחיתות על אותם עובדים. לחוות הדעת צורפו החלטת מבקר המדינה בעניינו של מר רפי רותם מיום 15.1.2015 וחוות דעת שכותרתה "מדיניות משפטית לעידוד והגנה על עובדים חושפי שחיתויות" שכתבו ד"ר דורון נבות, פרופסור פרנסיס רדאי ופרופסור מנחם אמיר.

התשתית המשפטית
סעיף 2(א) לחוק הגנה על עובדים קובע כי "לא יפגע מעסיק בענייני עבודתו של עובד ולא יפטרו בשל כך שהגיש תלונה נגד מעסיקו או נגד עובד אחר של אותו מעסיק, או שסייע לעובד אחר בקשר להגשת תלונה כאמור".

סעיף 1 לחוק מגדיר "ענייני עבודה" באופן הבא: "כל אחד מאלה: (1) תנאי עבודה; (2) קידום בעבודה; (3) הכשרה או השתלמות מקצועית; (4) פיטורים או פיצויי פיטורים; (5) הטבות ותשלומים הניתנים לעובד בקשר לפרישה מעבודה".

תכליתו של חוק הגנה על עובדים היא כפולה. תכליתו האחת היא להגן על העובד החושף שחיתות מפני פגיעה והתנכלות שמקורן בחשיפת השחיתות. העובד נזקק להגנה מכיוון שחשיפת שחיתות אינה מתקבלת באהדה על ידי המעסיק ולעיתים אף עלולה לייצר עוינות מצד החברים לעבודה החוששים מפני הפגיעה בזכויותיהם ובמעמדם. תכליתו השנייה היא לעודד חשיפת שחיתויות במקום העבודה .

בעניין סויסה הסביר בית הדין הארצי כי "החשיבות בחשיפת השחיתות ובהענקת גיבוי חברתי ומשפטי לחושפי מעשי השחיתות נובעת מן האיום הטבוע בתופעת השחיתות עצמה, אשר מכרסמת בערכי הנאמנות והסולידריות מבחינה תרבותית וחינוכית וגורמת לשחיקה במוטיבציה של הפרט לתרום לחברה. ללא 'מתריעים בשער' החושפים מעשי שחיתות, קשה יהיה להיאבק נגד השחיתות".

בהתאם לסעיף 2(א) לחוק הגנה על עובדים, העובד אינו חייב להוכיח שתלונתו הובילה באופן בלעדי להתנכלות ולפגיעה בו. בנוסף, העובד לא נדרש להוכיח שהתלונה הייתה המניע היחיד לקבלת ההחלטה על פגיעה בעבודתו או בתנאיה. עם זאת, יש להוכיח ברמת הוכחה לכאורית שהתלונה כשלעצמה או בנוסף לשיקולים אחרים, השפיעה השפעה ממשית או ניכרת על הפגיעה בתנאי עבודתו. ובלשון בית הדין הארצי בעניין בן שמעון:
"די ביצירת ספק ממשי ביחס לכשרות שיקולי המעביד כדי להעביר אליו את הנטל להוכיח כי השיקולים בפגיעה בעובד המתלונן היו שיקולים ענייניים. העובד אינו נדרש להוכיח כי התלונה כשלעצמה, היא לבדה הייתה המניע והשיקול לפגיעה בו, וכל שנדרש מהעובד בנטל ההוכחה הראשוני הוא הוכחה לכאורית כי התלונה כשלעצמה, או בנוסף לשיקולים אחרים, השפיעה השפעה ממשית או ניכרת על הפגיעה בתנאי עבודתו".

סעיף 3א' לחוק הגנה על עובדים קובע שבתביעה לפי סעיף 2 לחוק על המעסיק להוכיח "כי פעל שלא בניגוד להוראות הסעיף האמור, אם טרם חלפה שנה מיום הגשת התלונה או בסיועו כאמור באותו סעיף, ואם הוכיח העובד את כל אלה:
(1) כי המעסיק פגע בתנאי עבודתו או פיטר אותו...
(2) כי לא היה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפגוע בתנאי עבודתו או לפטרו, ולעניין פגיעה בתנאי עבודה שלגביהם קבע המעסיק תנאים או כישורים - גם כי התקיימו בו התנאים או הכישורים האמורים".

עוד נציין שבהתאם לסעיף 4 לחוק יינתנו לעובד הגנה ותרופות רק אם יתקיימו התנאים המצטברים הבאים: התלונה הוגשה בתום לב; התלונה הוגשה בגין הפרת חיקוק או בקשר לפעילות המעסיק, ובגוף ציבורי – גם אם התלונה הוגשה בגין פגיעה בטוהר המידות או במינהל תקין; התלונה הוגשה לרשות המוסמכת לטפל בה.

הלכה היא כי על עובד החושף שחיתות במקום עבודה לעשות זאת בדרך מקובלת, במידה ראויה, בתוך הארגון ולא מחוצה לו כדי לאפשר יחסי עבודה תקינים; על העובד לפעול ממניעים כשרים ועל תלונותיו להיות אמיתיות; ההגנה על חושף השחיתות אינה מעניקה לו חסינות מפני בירור טענות לגבי תפקודו הלקוי; לא נדרש שהתלונה תוכח כצודקת ובית הדין אינו נדרש לבחון את אמיתות תוכנה אלא המעסיק.

בהקשר זה נוסיף כי בפסיקה נקבע שטענה בדבר חשיפת שחיתויות אינה בגדר 'חליפת מגן' מפני בחינת תפקודו של העובד בעבודתו. ובלשונו של בית הדין הארצי בעניין רותם:
"יש להבחין בין טענה בדבר חשיפת שחיתות וההגנות שבחוק מפי התנכלות לעובד ופגיעה בו ובתנאי עבודתו בשל חשיפת שחיתויות, לבין החלטות ענייניות של המעביד במסגרת הפררוגטיבה הניהולית הנתונה לו. חוק הגנה על עובדים לא נועד למנוע בירור ענייני של טענות בדבר ליקויים בתפקודו של עובד, לרבות יחסי אנוש גרועים. בה במידה, טענה שמעלה עובד בדבר חשיפת שחיתויות במקום העבודה, אין די בה, כשלעצמה, כדי לשמש לו חליפת מגן מפני בירור טענות המעסיק על תפקודו בעבודה, בהינתן וקבלת ההחלטה נדרשת בנסיבות המקרה. כך, גם בפסק הדין בעניין פלצמן בל עמד בית המשפט העליון על כך שיש להימנע '... ממתן 'חסינות' מפיטורין למועסק שהתלונן על הממונה עליו, מקום שקיימים שיקולים אובייקטיביים מוצדקים להפסקת עבודתו, או מקום שתלונתו הוגשה בחוסר תום לב, או לא הייתה תלונת אמת. יש להישמר מהפיכת מכשיר התלונה לאמצעי שנועד למנוע פיטורין מוצדקים וכפיית מעסיקים להמשיך ולהעסיק מועסקים חרף אי התאמתם לתפקידם' ".

סעיף 5 לחוק קובע כי תקופת ההתיישנות לתביעות על פי חוק הגנה על עובדים היא שנה מיום יצירת העילה, בזו הלשון: "לא יזדקק בית-הדין האזורי לעבודה לתובענה בשל הפרת הוראות חוק זה שהוגשה לאחר שחלפו שנים עשר חודשים מיום שנוצרה עילת התובענה".

בסעיף 3 לחוק נקבעו הסעדים שיינתנו לעובד שהתנכלו אליו בשל הגשת תלונה. בית הדין רשאי לפסוק פיצויים, גם אם לא נגרם נזק של ממון, ולחייב בפיצויים לדוגמא עד לסכום של 50,000 ₪. כמו כן, רשאי בית הדין לפסוק פיצויים לדוגמא בשיעור של עד 500,000 ₪ בשל חומרת ההפרה או בשל נסיבות הקשורות להפרה לרבות התנהגות המפר והיות ההפרה הפרה חוזרת. בנוסף ניתן ליתן צווים למניעת הפיטורים, ביטולם ואף לאכיפת יחסי עבודה.

הכרעה
לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, עדויותיהם והראיות שהוצגו לפנינו מצאנו כי תביעתו של התובע להגנה מכוח חוק הגנה על עובדים, התיישנה. כמו כן, מצאנו שאם התביעה לא הייתה מתיישנת, היא הייתה נדחית אף לגופה מכיוון ששוכנענו שהתובע פוטר משיקולים ענייניים וללא קשר לתלונה מיום 21.2.2013, כפי שיפורט להלן.

התיישנות התביעה
תחילה נציין כי הטענה בדבר התיישנות התביעה מכוח חוק הגנה על עובדים הועלתה על ידי הנתבעת בהזדמנות הראשונה.

הנתבעת לא הסתפקה בהעלאת הטענה בכתב ההגנה וביום 23.2.2015 אף הגישה בקשה לסילוק על הסף של התביעה הנסמכת על חוק הגנה על עובדים. ביום 5.4.2015 דחתה חברתי, השופטת אופירה דגן-טוכמכר, את הבקשה בציינה ש"הגם שאין לשלול את האפשרות כי בסופו של יום, התביעה לפי חוק הגנה על עובדים תידחה מחמת התיישנות, אני סבורה שאין להקדים את המאוחר, ולפיכך אינני רואה מנוס מדיון בתביעה לגופה".

בנסיבות אלה, משטענת הנתבעת להתיישנות התביעה מכוח חוק הגנה על עובדים הועלתה ב"הזדמנות הראשונה", עלינו להכריע תחילה בטענה זו.

כאמור, תקופת ההתיישנות הקבועה בסעיף 5 לחוק הגנה על עובדים היא שנה ממועד היווצרות העילה.

בעניין זעירא דחה בית הדין הארצי את התביעה מכוח חוק הגנה על עובדים בשל חלוף שנה ממועד היווצרות העילה ועד למועד הגשת התביעה. וכך קבע בית הדין הארצי בנוגע ל"מועד יצירת העילה":
"16. על פי סעיף 5 לחוק הגנה על עובדים, תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התביעה. עילת התביעה היא מסכת עובדות הדרושות כדי להראות כי התובע זכאי לסעד אותו הוא מבקש [דב"ע מג/128 -3 גליצקי – נאות מרינה בת-ים בע"מ פד"ע טו 309, 319; ע"ע 404/05 בנימין בנוז – חיפה כימיקלים בע"מ, ניתן ביום 21.12.06]. כאמור, ביום 26.3.04 נמסרה למערער הודעה על פיטוריו, לגרסתו בשל התלונה שהגיש נגד המעביד. כבר במועד מסירת ההודעה התגבשה עילת התביעה, שכן המערער היה יכול לעתור לבית הדין בבקשה למתן צו מניעה כנגד ההחלטה לפטרו, לפי סעיף 3(א)(2) לחוק הגנה על עובדים, בטענה כי הפיטורים נעשו בניגוד לסעיף 2 לחוק, וכן לתבוע פיצויים בגין נזק שאינו נזק ממון....
17. נבהיר, כי יש להבחין בין תביעה שעילתה פיטורים שלא כדין לבין תביעה שעילתה תשלום פיצויי פיטורים, אשר בנוגע אליה נקבע כי לעניין חישוב תקופת ההתיישנות העילה מתגבשת ביום בו זכאי העובד לתשלום פיצויי פיטורים, קרי במועד סיום קשר העבודה [דב"ע נד/212 – 3 יואב צמחוני – ציון לוי עבודה ארצי כרך כ"ח(1)]. לעניין תביעה לפיצויי פיטורים, עילת התביעה מתגבשת עם מועד הפיטורים... שונה המצב בענייננו, בו עילת התביעה התגבשה כאמור כבר במועד ההודעה על הפיטורים, שכן במועד זה נודע למערער כי בכוונת המעביד לפטרו, בנסיבות אשר לגרסתו היוו פיטורים בניגוד לחוק הגנה על עובדים, וממועד זה רשאי היה לפנות לבית הדין בבקשה לצו מניעה שימנע את הפיטורים" (ההדגשות הוספו – ק.כ).

כלומר, בהתאם לנפסק בעניין זעירא עילת התביעה לפי חוק הגנה על עובדים מתגבשת במועד קבלת ההודעה על הפיטורים.

כאמור, התובע קיבל הודעה על פיטוריו ביום 2.4.2013, כאשר באותו היום אף הסתיימו יחסי העבודה בין הצדדים. בנסיבות אלה, משטענת התובע היא שפוטר על רקע התלונה מיום 21.2.2013, הרי שעילת התביעה התגבשה במועד קבלת ההודעה על הפיטורים, דהיינו – ביום 2.4.2013.

בהקשר זה נוסיף כי אף מכתבי בי-הדין שהגיש התובע עולה שעילת התביעה התגבשה במועד ההודעה על הפיטורים, ונפרט.
בכתב התביעה ניסח התובע את עילת התביעה באופן הבא : "הנתבעת פיטרה את התובע, כאמור, מספר חודשים טרם סיום חוזה עשר השנים, בשל תוצאה ישירה וברורה של פנייתו ולא משום סיבה אחרת ובלא ששקלה חלופות בנפש חפצה כפי שמצופה ממנה בהליך שימוע" ובהמשך: "התובע יטען כי פוטר שלא כדין והוא זכאי להגנה ו/או לפיצוי על פי חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), תשנ"ז-1997" (ההדגשות הוספו – ק.כ).
כלומר, העילה שפורטה בכתה התביעה היא פיטורי התובע בעקבות התלונה מיום 21.2.2013.

כמו כן, אף ניסוח הסעד לפיצוי בגין הפרת חוק הגנה על עובדים מצביע על כך שלשיטת התובע עילת התביעה התגבשה עם פיטוריו. וכך נוסח הסעד : "כב' בית הדין יתבקש לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויים בגין פיטוריו של התובע בניגוד לחוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין) – 500,000 ₪" (ההדגשות הוספו - ק.כ) .

גם בסיכומים חזר התובע על כך שעילת התביעה היא פיטוריו בעקבות התלונה מיום 21.2.2013, בזו הלשון : "עניינה של תביעה זו בבירור טענות התובע, כי פוטר מהנתבעת לאור תלונתו כנגד מערכת ה- DMS ..." ובהמשך: "התובע טען כי פוטר מעבודתו בנתבעת אך ורק לאור תלונתו וזאת בניגוד להוראות חוק הגנה על עובדים" (ההדגשות הוספו – ק.כ).

כלומר, מכתב התביעה ומסיכומי התובע עולה באופן מפורש שעילת התביעה היא פיטוריו שלא כדין בעקבות התלונה מיום 21.2.2013. מכאן, שאף לגישת התובע עילת התביעה התגבשה במועד ההודעה על הפיטורים, שהוא גם מועד סיום יחסי העבודה בין הצדדים, קרי - ביום 2.4.2013.

מיום 2.4.2013 בו נוצרה עילת התביעה לפי חוק הגנה על עובדים ועד ליום 7.4.2014 בו הוגשה התביעה לבית הדין, חלפה למעלה משנה.

בנסיבות אלה, משחלפה למעלה משנה ממועד ההודעה על פיטורי התובע וממועד סיום יחסי העבודה, הרי שהתביעה לפיצוי מכוח חוק הגנה על עובדים התיישנה בהתאם לסעיף 5 לחוק.

כאמור, התובע טען שיש להאריך את תקופת ההתיישנות, משלוש סיבות: האחת, פרק הזמן שבו עניינו התברר במשרד מבקר המדינה; השנייה, התנכלויות הנתבעת שנמשכו גם לאחר סיום עבודתו; השלישית, הודאת הנתבעת שלפיה ידעה שמר דן כהן נטל שוחד לצורך רכישת מערכת ה-DMS. דין טענות התובע להידחות, ונסביר.

פרק הזמן שבו עניינו של התובע התברר במשרד מבקר המדינה:
סעיף 45(א)(2) לחוק מבקר המדינה, התשי"ח-1958 [נוסח משולב] קובע בנוגע להחלטותיו של נציב תלונות הציבור בעניין תלונה כי "אין בהם כדי למנוע מהמתלונן או מאדם אחר להשתמש בזכות או לבקש סעד שהוא זכאי להם, אולם אם נקבע לכך מועד בחיקוק, לא יוארך המועד על ידי הגשת התלונה או בירורה" (ההדגשה הוספה – ק.כ).

בעניין איתורית שירותי תקשורת דן בית הדין העליון בשבתו כבג"צ בשאלה אם ניתן להעלות טענת שיהוי כנגד העותר, אשר לפני הגשת עתירתו פנה למשרד מבקר המדינה, וקבע כך :
"משקבענו כי הפנייה לנציב התלונות מהווה מסלול מקביל ושונה, ממילא מתבקש, כי לעניין דיני השיהוי דין הזמן העובר בטיפולו של הנציב כדין כל זמן אחר שעובר ושיש בו כדי לבסס שיהוי. ביטוי לגישה זו נמצא בחוק מבקר המדינה [נוסח משולב] עצמו, הקובע, כי אם נקבע מועד בחיקוק, אין בהגשת תלונה לנציב התלונות ובבירורה משום הארכת המועד (סעיף 45(א)(2) סיפא).
אכן, גישה אחרת הייתה יוצרת תוצאה שהדעת אינה סובלתה, שכן אינטרסים של הרשות השלטונית, של צד שלישי כמו גם של הציבור בכללו היו נפגעים. אין כל צידוק, מבחינת הגיונם הפנימי של דיני השיהוי, שלא להחילם לעניין הזמן העובר בטיפולו של נציב התלונות, אכן, האזרח המתלונן צריך לבחור בין קווי פעולה חלופיים, תוך מודעות לסיכונים ולסיכויים שבכל דרך פעולה. משבחר במסלול מסוים, עליו להיות ער לסכנותיו כמו גם לסיכוייו" (ההדגשות הוספו – ק.כ).

כלומר, בהתאם להוראות חוק מבקר המדינה ולפסיקת בית המשפט העליון, הגשת תלונה למבקר המדינה ופרק הזמן בו התבררה אינם מאריכים את פרק הזמן להגשת תביעה או לבקש סעד לו זכאי המתלונן, אשר נקבע בחיקוק.

בחוק הגנה על עובדים נקבע שיש להגיש תביעה בגין הפרת הוראות החוק בתוך שנה ממועד היווצרות העילה.

לפיכך, פרק הזמן בו התבררה תלונתו של התובע במשרד מבקר המדינה, אף אם הימשכות הבירור נבעה מעיכוב במענה הנתבעת, אין בו כדי להאריך את תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק הגנה על עובדים.

נוסיף, כי הוראת סעיף 15 לחוק ההתיישנות אינה רלוונטית לענייננו בניגוד לטענת התובע, ונבאר.

סעיף 15 לחוק ההתיישנות קובע כי "הוגשה תובענה לפני בית משפט, לרבות בית דין דתי, והתובענה נדחתה באופן שלא נבצר מהתובע להגיש תביעה חדשה בשל אותה עילה, לא יבוא במנין תקופת ההתיישנות הזמן שבין הגשת התובענה ובין דחייתה".

במקרה שלפנינו הגשת תלונה למשרד מבקר המדינה אינה בגדר 'הגשת תובענה לערכאה מוסמכת' ולכן אין בה כדי להאריך את תקופת ההתיישנות מכוח סעיף 15 לחוק ההתיישנות.

לכך יש להוסיף כי בחוק מבקר המדינה ישנו סעיף ספציפי שקובע כי פרק הזמן של בירור התלונה אינו מאריך את תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק הרלוונטי, קרי – חוק הגנה על עובדים, בענייננו. סעיף ספציפי זה גובר על ההוראה הכללית הקבועה בחוק ההתיישנות.

לפיכך, הוראת סעיף 15 לחוק ההתיישנות אינה רלוונטית לענייננו ואין בה כדי להאריך את תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק הגנה על עובדים.

עוד נציין כי אין בפסק הדין בעניין סויסה, אליו הפנה התובע בסיכומים, כדי לסייע לו. בעניין סויסה לא נקבע שפנייה לגורמים חיצוניים, כגון: משרדי ממשלה, מבקר המדינה, חברי כנסת ושרים והיועץ המשפטי לממשלה, עוצרים או מאריכים את תקופת ההתיישנות לצורך הגשת תביעה מכוח חוק הגנה על עובדים. ההתייחסות בפסק הדין לפניות לגורמים חיצוניים הייתה בשאלה אם יש לראות פניות אלה כתלונות שהוגשו לרשות המוסמכת, ללא קשר לסוגיית ההתיישנות.

אי לכך, פרק הזמן שבו התבררה תלונתו של התובע במשרד מבקר המדינה או פניותיו לגורמים חיצוניים אינם מהווה עילה להארכת תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק הגנה על עובדים.

התגבשות העילה במועד מאוחר יותר בשל התנכלויות הנתבעת לאחר סיום יחסי העבודה:
טענת התובע שלפיה עילת התביעה התגבשה לאחר סיום עבודתו בשל ההתנכלויות הנמשכות של הנתבעת, סותרת את האמור בכתב התביעה. בכתב התביעה נתבע פיצוי מכוח חוק הגנה על עובדים עקב פיטורי התובע מעבודתו בנתבעת ולא עקב המשך ההתנכלויות לאחר סיום עבודתו או פיטוריו מנתג"ז. התובע תבע פיצוי נפרד בגין התנהלות הנתבעת שהובילה לפיטוריו מנתג"ז שאינו מבוסס על חוק הגנה על עובדים. לפיכך, אין לקבל את טענותיו שעילת התביעה מכוח חוק הגנה על עובדים התגבשה במועד המאוחר לסיום יחסי העבודה.

לכך יש להוסיף כי התביעה מכוח חוק הגנה על עובדים יכולה להתקבל אם הוכחה פגיעה באחד מ"ענייני העבודה" הבאים: "תנאי עבודה; קידום בעבודה; הכשרה או השתלמות מקצועית; פיטורים או פיצויי פיטורים; הטבות ותשלומים הניתנים לעובד בקשר לפרישה מעבודה". אין חולק שהכוונה לענייני עבודה הקשורים לעבודתו של התובע בנתבעת.

לפיכך, המשך ההתנכלות לתובע לאחר סיום העבודה בנתבעת, ככל שהייתה, אינה קשורה לענייני העבודה בנתבעת ואין היא ברת פיצוי מכוח חוק הגנה על עובדים.

אי לכך, אין בהתנכלויות מצד הנתבעת לאחר סיום יחסי העבודה, ככל שהיו, כדי להאריך את המועד להגשת תביעה מכוח חוק הגנה על עובדים.

הודאת הנתבעת שמחודש 8/2013 ידעה על חשד לנטילת שוחד בקשר למערכת ה-DMS:
תחילה נציין כי בהתאם להצהרותיהם של עו"ד דוד יהב – היועץ המשפטי של הנתבעת ומר יפתח רון-טל – יו"ר הדירקטוריון שלה נודע לנתבעת בחודש 8/2013 על כך שמר אהרונסון טען שמר דן כהן קיבל שוחד מסימנס גם עבור ההתקשרות לרכישת מערכת ה- DMS.
כלומר, לא מדובר על ידיעה של הנתבעת בנוגע לקבלת שוחד לצורך רכישת מערכת ה-DMS, כטענת התובע, אלא על ידיעה בנוגע לחשד לקבלת שוחד בעניין .

סעיף 9 לחוק ההתיישנות קובע כי "הודה הנתבע, בכתב או בפני בית המשפט, בין בתוך תקופת התיישנות ובין לאחריה בקיום זכות של התובע תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה; מעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות, דינו כהודאה לענין סעיף זה".

כלומר, בהתאם להוראת הסעיף אם נתבע הודה בזכות שקיימת לתובע, תחל תקופת ההתיישנות ממועד ההודאה.

לא מצאנו שיש בהוראת סעיף 9 לחוק ההתיישנות כדי לסייע לתובע. הנתבעת לא הודתה שהתובע זכאי לזכות כלשהי. כל שהודתה הנתבעת הוא בכך שנודע לה בחודש 8/2013 על חשד לקבלת שוחד על ידי מר דן כהן מחברת סימנס לצורך רכישת מערכת ה- DMS. הודאה זו אינה בגדר הודאה בזכות כלשהי לה זכאי התובע, כדרישת סעיף 9 לחוק ההתיישנות.

נוסיף כי טענות התובע ותלונתו מיום 21.2.2013 אינן נוגעות למר דן כהן. כמו כן, מעשיו של מר כהן אינם רלוונטיים לענייננו, שכן הוא סיים את כהונתו בנתבעת בחודש 5/2001, דהיינו כשנתיים לפני תחילת עבודתו של התובע.
לכך יש להוסיף כי כתב האישום המתוקן שהוגש נגד מר כהן לא כלל אישום בנוגע לקבלת שוחד לצורך רכישת מערכת ה- DMS.

אי לכך, משהודאת הנתבעת אינה הודאה בזכות לה זכאי התובע אין בה כדי להאריך את תקופת ההתיישנות מכוח הוראת סעיף 9 לחוק ההתיישנות.

בנסיבות אלה, אנו דוחים את טענות התובע להארכת תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק הגנה על עובדים בגין פרק הזמן שבו טופלה התביעה במשרד מבקר המדינה, בגין הטענה בדבר המשך התנכלויות הנתבעת לאחר סיום עבודתו ובגין הודאת הנתבעת שנודע לה בחודש 8/2013 שיש חשד שמר כהן קיבל שוחד לצורך רכישת מערכת ה-DMS.

העלאת טענת ההתיישנות על ידי הנתבעת לגיטימית
נוסיף כי לא נעלמה מעינינו טענת התובע שלפיה אין להישמע לטענת ההתיישנות בשל החשיבות שבחשיפת האמת ומעשי השחיתות, במיוחד כאשר מדובר באיחור של ימים ספורים, אלא שלטעמנו דינה להידחות, ונסביר.

המחוקק עמד על תכליתו של חוק הגנה על עובדים בדברי ההסבר להצעת החוק, לפיהם: "לא אחת קורה שעובדים שהגישו תלונה על מעשים בלתי תקינים במקום העבודה מוצאים את עצמם חשופים להתנכלות ורדיפה מצד המעבידים, הממונים, והחברים לעבודה. לעיתים אף מפטרים אותם מעבודתם. מוצע על כן להגן בחוק על עובדים במצבים האמורים, בדרך של הקניית סמכות מיוחדת לבית הדין לעבודה, לפסוק פיצויים או לתת צו מניעה או אף צו עשה כנגד פגיעה בתנאי עבודה או פיטורין".

המחוקק שהיה ער לחשיבותו של החוק קבע במפורש שתקופת ההתיישנות לתביעות על פיו לא תעלה על שנה. אי לכך, אין מקום להאריך את תקופת ההתיישנות בשל החשיבות שבחשיפת השחיתות, עניין שהיה ידוע למחוקק בעת חקיקת החוק.

נוסיף ונציין כי בעניין בן שמעון קבע בית הדין הארצי שיש לפרש את הסדרי ההתיישנות הקבועים בחוק הגנה על עובדים, באופן מצומצם, בשל נסיבותיו המיוחדות של המקרה. באותו מקרה נקבע ש"מסכת הפגיעות במערער הייתה מתמשכת, וכפי שציין בית הדין האזורי בפסק דינו, היא נמשכה עד לתקופה קצרה טרם הגשת התביעה". לכן בית הדין הארצי קבע שאף אם עילת התביעה נוצרה לראשונה כאשר ניטלו סמכויותיו של בן שמעון בשנת 2000, הדבר לא מונע יצירת עילות תביעה נוספות במרוצת הזמן, שמתחילות מחדש את מרוץ ההתיישנות. לכך יש להוסיף שבן שמעון פנה לבית הדין האזורי בבקשה למתן סעדים זמניים בשל גריעת סמכויותיו במהלך השנים. לפיכך נקבע כי "לאור האופי המתמשך של הצעדים שננקטו נגד המערער, נחה דעתנו כי תביעתו הוגשה טרם חלפה תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק".
נסיבות המקרה שלפנינו שונות בתכלית. במקרה זה לא מדובר במסכת התנכלות ממושכת ועילת התביעה מכוח חוק הגנה על עובדים נוצרה במועד בו קיבל התובע את ההודעה על פיטוריו, מועד בו אף הסתיימו יחסי העבודה בין הצדדים. אי לכך, לא מתקיימים במקרה שלפנינו נסיבות מיוחדות המצדיקות את הארכת תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק הגנה על עובדים.

לכך יש להוסיף כי בעניין חומש נקבע שלמרות שבעניין בן שמעון נפסק שיש לפרש את הוראת ההתיישנות בחוק בצמצום "אין לרוקנה כליל מתוכן".

בנסיבות אלה, לא מצאנו שיש בחומרת טענותיו של התובע כדי להצדיק את הארכת תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק הגנה על עובדים או שהעלאת הטענה על ידי הנתבעת אינה לגיטימית.

כללו של דבר: התובע הגיש את התביעה ביום 7.4.2014, דהיינו לאחר שחלפה שנה ממועד פיטוריו ביום 2.4.2013, שהוא מועד היווצרות עילת התביעה. לא מצאנו כי יש להאריך את תקופת ההתיישנות בשל הגשת התלונה למשרד מבקר המדינה; בשל טענות התובע להמשך ההתנכלות גם לאחר סיום יחסי העבודה; בשל הודאת הנתבעת שנודע לה על חשד לנטילת שוחד על ידי מר כהן בגין ההתקשרות לרכישת מערכת ה-DMS; בשל החשיבות שבחשיפת מעשי השחיתות.

אי לכך תביעתו של התובע מכוח חוק הגנה על עובדים – התיישנה.

לגופו של עניין
משקבענו כי תביעתו של התובע לפיצוי מכוח חוק הגנה על עובדים - התיישנה , הרי שיש להורות על דחיית התביעה על הסף. עם זאת, ועל מנת שמלאכתנו תהיה שלמה נוסיף כי גם אם התביעה לא הייתה נדחית מחמת התיישנות, שוכנענו שיש לדחותה גם לגופה.

בטרם נפרט הטעמים להכרעתנו, נעיר שתי הערות:
האחת, כאמור, התובע טען שעילת פיטוריו היא התלונה מיום 21.2.2013, בעוד שהנתבעת טענה שעילת הפיטורים היא חלוף עשר שנות עבודה, תקופת העבודה המרבית לעובד ארעי.
בטרם נפרט את הכרעתנו לגופו של עניין נציין שבתצהיר ובסיכומים חזר התובע בהרחבה על הטענות בדבר ליקויים בטיחותיים במערכת ה-DMS אשר לגישתו מצביעים על מעשי שחיתות והתנהלות שלא כדין של מנהלי הנתבעת במטרה להסתירם. כמו כן, בסיכומי התשובה פירט התובע את החשדות בנוגע לקבלת שוחד על ידי בכירים בנתבעת מחברת סימנס לצורך התקשרויות שונות, לרבות חשד לשוחד שניתן למר כהן עבור רכישת מערכת ה- DMS. הטענות בנוגע לקיומם או להיעדרם של ליקויים בטיחותיים במערכת ה-DMS או בנוגע לחשד שמר כהן קיבל שוחד לצורך ההתקשרות לרכישת מערכת ה- DMS, אינן רלוונטיות לענייננו משאינן נחוצות לצורך הכרעה בסוגיה שבמחלוקת. לפיכך, אף אם נצא מנקודת הנחה שהוכח שקיימים ליקויים בטיחותיים במערכת ה-DMS או שבכיר בנתבעת קיבל שוחד לצורך ההתקשרות לרכישת מערכת ה- DMS, לא יהיה בעובדות אלה לבדן כדי להועיל לתובע, שכן מהות ההליך שלפנינו הוא בשאלת הקשר בין התלונה מיום 21.2.2013 לבין פיטוריו ולא בשאלה אם התלונה נמצאה נכונה, אם לאו. לכן, במסגרת פסק הדין לא נידרש להכרעה בשאלה אם הוכחו ליקויים בטיחותיים במערכת ה-DMS או אם הוכח שבכיר בנתבעת קיבל שוחד לצורך ההתקשרות לרכישתה.

השנייה, הטענות היחידות הרלוונטיות לבחינת עילת התביעה מכוח חוק הגנה על עובדים היא פיטורי התובע מעבודתו בנתבעת כתוצאה מהתלונה מיום 21.2.2013. סעיף 2 לחוק הגנה על עובדים מחייב קשר סיבתי בין חשיפת השחיתות לבין הפגיעה בתנאי העבודה אצל אותו מעסיק. לפיכך, טענות התובע בדבר התנכלות הנתבעת לאחר סיום יחסי העבודה אצלה, אינן רלוונטיות לצורך הוכחת עילת התביעה מכוח חוק הגנה על עובדים.

כאמור, לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, עדויותיהם והראיות שהוצגו לפנינו שוכנענו שיש לדחות את התביעה מכיוון שלא מתקיימים התנאים הקבועים בסעיפים 4 ו-3 לחוק הגנה על עובדים. כמו כן, אף אם נעביר את נטל ההוכחה אל הנתבעת, מצאנו כי עלה בידה להוכיח שהתובע פוטר משיקולים עניינים וכי לא היה קשר בין התלונה מיום 21.2.2013 לבין פיטוריו . נפרט להלן את טעמינו לקביעות אלה.

לא מתקיימים התנאים הקבועים בסעיף 4 לחוק ולכן התובע לא זכאי להגנת חוק הגנה על עובדים
כאמור, בהתאם לסעיף 4 לחוק יש צורך בהתקיימותם של שלושה תנאים מצטברים על מנת להעניק לעובד את ההגנה מכוח חוק הגנה על עובדים: האחד, הגשת התלונה בתום לב; השני, הגשת תלונה על הפרת חיקוק במקום העבודה, ובמעסיק ציבורי – הגשת תלונה בגין פגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין; השלישי, הגשת התלונה לרשות שמוסמכת לבדוק אותה או לחקור אותה.

האם התלונה הוגשה בתום לב?
לאחר ששקלנו את הראיות שהוצגו לפנינו שוכנענו שהתלונה מיום 21.2.2013 לא הוגשה בתום לב, ונסביר.

ביום 21.2.2013 נשלחה להנהלת המחוז תלונת התובע בנוגע לליקויים במערכת ה-DMS ובנוגע להתנהלות לקויה של מר עמרם בגין דיווחים לא נכונים על תקלות במערכת ה- DMS.

תלונה זו נשלחה לאחר שהתובע ידע שמר עמרם לא המליץ עליו לקביעות ולאחר שנתפס על ידו מבצע פעולות ללא הרשאה במערכת ה- DMS, ונסביר.
עדי הנתבעת העידו שמנהלי המחלקה העבירו את ההמלצות לקביעות עוד בחודש 1/2013, עדותם לא נסתרה.

בהקשר זה נדגיש כי מר זייד העיד שבשנת 2013 ההקצאות הסופיות לקביעות למחוזות השונים התעכבו בשל חילופי סמנכ"לים בנתבעת ולא הליכי בחירת עובדי המחוז המומלצים לקביעות, כפי שטען התובע. ההליכים לגיבוש רשימות העובדים המומלצים לקביעות החלו עוד בחודש 1/2013 בהתאם לעדויות עובדי הנתבעת, עובדה שאף הייתה ידועה לתובע, כפי שיפורט בהמשך.

כמו כן, הוכח שהתובע ידע בחודש 1/2013 שהוא לא אחד העובדים המומלצים לקביעות. ראיה לכך ניתן למצוא בתכתובת הדואר האלקטרוני ששלח התובע ביום 8.1.2013 למר עמרם, מנהלו הישיר. התובע כתב למר עמרם "הזכרתי לך שחמי מקורב למנכ"ל כדי שתבין כי רק אתה מעקב (צ.ל. מעכב – ק.כ) לי את הקביעות".
מכאן, שהתובע ידע שלא קיבל את המלצת מנהליו לקביעות עוד בחודש 1/2013 .

זאת ועוד. ביום 11.2.2013 תפס מר עמרם את התובע מבצע פעולות חשודות במערכת ה- DMS. מר עמרם ראה התנהלות חריגה על מסך המחשב של התובע ועל מסך המחשב שסמוך למסך ה-DMS, וכאשר ביקש מהתובע להראות לו את חלון הפקודות הוא סירב. המקרה דווח למר שרעבי.
למחרת, ביום 12.2.2013 נערך לתובע בירור ראשוני שבסיומו הוחלט ליטול חלק מהרשאותיו עד לבירור מסודר עם שובו של מר עמרם מנסיעת עבודה לחו"ל.

בהקשר זה נציין כי לא ברור אם פניית התובע למר זייד בנוגע לרצונו לספר על נזקים שנגרמים לנתבעת נשלחה לפני עריכת הבירור או לאחריו, אולם אין לכך משמעות שכן התובע נתפס מבצע פעולות לא מורשות יום לפני משלוח הפנייה למר זייד.

נוסיף כי לא נעלם מעינינו שגם ביום 18.3.2010 פנה התובע בכתב למר שרעבי בנוגע ל"בעיה במנתקים עם פיקוד מרחוק", אלא שאין במכתב זה כדי לסייע לו.
באותו מכתב נכתב שהתובע העלה על הכתב פתרון לתקלה הנוגעת לאינדיקציות שמגיעות בצורה לא תקינה למערכת ה-DMS במנתקים בפיקוד רחוק ושהוא ממתין לאישורו של מר עמרם לצורך תיקון התקלה.
מתוכן המכתב עולה שאין בו טענה או תלונה לליקויים בטיחותיים במערכת ה-DMS, אלא דיווח למר שרעבי על פתרון לאחת הבעיות הקיימת במערכת ה-DMS. לפיכך, אין במסמך זה כדי להצביע על תלונות קודמות של התובע בנוגע ללקויים במערכת ה-DMS.

זאת ועוד. העובדה שאף מר הירש שלח להנהלת הנתבעת מכתב שבו פירט ליקויים בטיחותיים במערכת ה-DMS אין בה כדי להצביע על כך ש התלונה מיום 21.2.2013 הוגשה בתום לב. במכתבו של מר הירש לא נטענו טענות בנוגע להתנהלותם של עובדים בנתבעת, בשונה מתלונ ת התובע, אלא פורטו בו ליקויים שטרם נמצא להם פתרון במהלך השנים שבהם המערכת פועלת, מתוך מטרה לקדם את מציאת הפתרון. מטרה דומה לא מצאנו בתלונת התובע מיום 21.2.2013 שכללה טענות בנוגע להתנהלותו של מר עמרם, לאחר שנודע לו שלא המליץ עליו לקביעות.

לא זו אף זו. התובע העביר את התלונה מיום 21.2.2013 למר זייד – מנהל משאבי אנוש במחוז (על אף שאינו בעל הידע המקצועי לבחון אותה, כפי שיפורט להלן) במועד שבו מתנהלים דיונים בנוגע לגיבוש רשימת עובדי המחוז שיומלצו לקביעות. גם עובדה זו מצביעה לטעמנו על חוסר תום ליבו של התובע, שכן אם הוא היה מעונין בפתרון הליקויים, תלונתו הייתה נשלחת לגורמים המקצועיים בנתבעת שיכולים לבחון את טענותיו.

נציין כי לא נעלם מעינינו שבפנייה הראשונ ה של התובע למר זייד ביום 12.2.2013, הוא שאל אם מר זייד הוא הגורם הרלוונטי לשמוע את טענותיו בנוגע ל'נזקים שנגרמים לנתבעת ולעובדיה בהיקף של מיליוני ₪, הן בטיחותיים והן כספיים', אלא שהתלונה עצמה לא הועברה באותו מועד ולכן מר זייד לא יכול היה לדעת מהו תוכנה ואם הוא הגורם הרלוונטי לטפל בה. מהתרשמותנו מהתובע אנו סבורים שהוא ידע היטב מיהם הגורמים המקצועיים בנתבעת שיכולים לבדוק את תלונתו ולטפל בה, אם אכן היה מדובר בתלונה כנה. התובע בחר לשלוח את התלונה למר זייד הנוטל חלק בדיונים על עובדי המחוז המומלצים לקביעות, במטרה לנסות ולהשפיע על הדיונים, ולמצער, לגרום להמשך העסקתו בחלוף עשר שנות עבודה בנתבעת.

בנסיבות אלה, אנו סבורים כי עיתוי משלוח המכתב, דהיינו לאחר שהתובע ידע שאינו בין העובדים המומלצים לקביעות ולאחר שנתפס מבצע פעולות חשודות במערכת ה-DMS, וכי העובדה שהמכתב נשלח למנהל משאבי אנוש במחוז בתקופה שבה דנים בעובדים המומלצים לקביעות, מעלים בספק רב את תום ליבו של התובע ויש בהם כדי להצביע על כך שהתלונה מיום 21.2.2013 נשלחה ממניעים פסולים.

יתרה מכך, העובדה שבתלונה מיום 21.2.2013 מעלה התובע, בין היתר, שורה של טענות בנוגע להתנהלות מר עמרם, אותו מנהל שלא המליץ עליו לקבלת קביעות ושתפס אותו מבצע פעולות חשודות במערכת ה-DMS, מצביעה על כך שהתלונה הוגשה "...על מנת לבוא חשבון עם עובדים אחרים או עם מעסיקו, משום שפוטר או לא קודם..." . נזכיר כי התובע אף כתב למר עמרם שאחד המשפטים המדריכים אותו הוא "אם אתה לא איתי אתה לא קיים".

בנסיבות אלה, אנו סבורים שהתלונה מיום 21.2.2013 הוגשה על ידי התובע בחוסר תום לב, בניגוד לדרישת סעיף 4(1) לחוק הגנה על עובדים. אי לכך, לא מתקיים התנאי הראשון הקבוע בסעיף 4 לחוק הגנה על עובדים .

האם התלונה הוגשה בגין פגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין?
לאחר ששקלנו את טענות הצדדים מצאנו שאם נתייחס לנתבעת, שהיא גוף דו-מהותי, כאל "גוף ציבורי", הרי שחלק מהטענות שהעלה התובע בתלונה מיום 21.2.2013 נוגעות לפגיעה בטוהר המידות ובמינהל התקין, ונסביר.

התובע פירט בתלונה מיום 21.2.2013 שני סוגי סיכונים שקיימים במערכת ה-DMS – סיכון תפעולי בטיחותי וסיכון כלכלי. התובע פירט את הסיכונים התפעוליים בטיחותיים שיש במערכת ופירט דוגמאות לטענותיו. לאחר מכן הוסיף התובע ופירט את הסיכון הכלכלי שקיים בהמשך תפעולה של המערכת.
תלונות אלה אינן כוללות טענות ל"פגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין".

עם זאת, בהמשך התלונה מיום 21.2.2013 פירט התובע מעשים שונים אותם ייחס למר עמרם, כגון: הסתרת מידע קריטי, דיווח לא נכון וחצאי אמיתות בדיווחים למר שרעבי, חוסר שיתוף פעולה עם מחוזות אחרים, רישום כוזב במסמכי תאגיד ואיום על מי שרצה לקדם את מערכת ה- DMS עד כדי פיטוריו ועוד.
תלונות אלה כוללות טענות ל"פגיעה בטוהר המידות ובמינהל התקין".

בנסיבות אלה, אנו סבורים כי ניתן לראות בתלונה מיום 21.2.2013 כתלונה שהוגשה בגין "פגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין". אי לכך, מתקיים התנאי השני הקבוע בסעיף 4 לחוק הגנה על עובדים .

האם התלונה הוגשה לרשות המוסמכת לבדוק אותה או לחקור אותה?
לאחר ששקלנו את טענות הצדדים אנו סבורים שהתלונה מיום 21.2.2013 לא נשלחה ל"גורם המוסמך" לבדוק אותה או לחקור אותה, ונבאר.

התובע שלח את התלונה מיום 21.2.2013 למר זייד, מנהל משאבי אנוש במחוז. מר זייד אינו "רשות מוסמכת" לבדוק את טענות התובע הכוללות התייחסות לנושאים מקצועיים וטכניים במערכת ה-DMS. כמו כן, למר זייד אין את הידע המקצועי לבחון את טענותיו או לחקור אותן.

כאמור, לא נעלם מעינינו כי התובע שאל את מר זייד בפנייתו הראשונה מיום 12.2.2013 אם הוא הגורם המוסמך לטפל בטענות לנזקים שנגרמים לנתבעת ולעובדים הן בטיחותיים והן כספיים, וכי מר זייד השיב שישלח אליו במייל את כל הפרטים. אולם כאמור, התלונה לא צורפה לפנייה, כך שמר זייד לא ידע מה תוכנה. לעומתו, התובע ידע שטענותיו נוגעות לבעיות תפעוליות ובטיחותיות במערכת ה-DMS ולסיכון הכלכלי בהמשך העבודה עם המערכת וכי למר זייד אין את הידע המקצועי לברר או לבדוק אותן ולכן היה עליו להגיש את התלונה מיום 21.2.2013 לגורמים המקצועיים שיש להם את הכלים והידע המתאים לצורך בדיקתה.

כשמר זייד קיבל את התלונה מיום 21.2.2013 וראה שאינו מוסמך לטפל בה הוא העביר אותה לגורמים הרלוונטיים. מנכ"ל הנתבעת שקיבל את התלונה ביקש ממר שרעבי לבדוק את טענות התובע וביום 10.3.2013 העביר מר שרעבי את מסקנותיו. כמו כן, ביום 8.4.2013 מינה מר חאין את ד"ר יהב לבדוק את טענות התובע וביום 21.4.2013 העביר ד"ר יהב את חוות דעתו.

כלומר, התלונה מיום 21.2.2013 לא הוגשה לגורם המוסמך לטפל בה, אלא למנהל משאבי אנוש שאין לו את הכלים והידע המקצועי לבדוק אותה. לפיכך, לא מתקיים התנאי השלישי הקבוע בסעיף 4 לחוק הגנה על עובדים .

מכאן, שהוכח כי לא מתקיימים כל התנאים הקבועים בסעיף 4 לחוק הגנה על עובדים. שוכנענו כי למרות שבתלונה מיום 21.2.2013 פורטו טענות הנוגעות גם לפגיעה בטוהר המידות ולמינהל התקין, התלונה לא נשלחה בתום לב והיא אף נשלחה לגורם שאינו מוסמך ואינו בעל הכישורים הנדרשים לטפל בטענות המועלות בה.

כללו של דבר: הוכח כי לא מתקיימים כל התנאים הקבועים בסעיף 4 לחוק הגנה על עובדים ולכן התובע אינו זכאי להגנת החוק.

נציין שאף אם היינו סבורים שהתובע זכאי להגנת החוק הרי שלא מתקיימים התנאים הקבועים בסעיף 3א' לחוק ולכן אין להעביר את הנטל אל כתפי הנתבעת להוכיח שלא פעלה בניגוד לסעיף 2 לחוק. העברת הנטל תתאפשר רק אם נתעלם מכך שהתביעה הוגשה בחלוף שנה מיום הגשת התלונה, כפי שיפורט להלן.

לא מתקיימים התנאים הקבועים בסעיף 3א' לחוק ולכן אין להעביר את הנטל על כתפי הנתבעת
בהתאם לסעיף 3א' לחוק הגנה על עובדים יש צורך בהתקיימותם של שלושה תנאים מצטברים על מנת להעביר את הנטל על כתפי הנתבעת על מנת שתוכיח שלא פעלה בניגוד להוראות סעיף 2 לחוק, ואלו הם: האחד, טרם חלפה שנה מיום הגשת התלונה על ידי התובע; השני, הנתבעת פגעה בתנאי עבודתו של התובע; השלישי, לא הייתה בהתנהגותו של התובע או במעשיו סיבה לפגוע בתנאי עבודתו או לפטרו.

האם טרם חלפה שנה ממועד הגשת התלונה?
תנאי זה אינו מתקיים בענייננו. כפי שפורט בהרחבה לעיל, התלונה הוגשה ביום 21.2.2013 ואילו התביעה הוגשה רק ביום 7.4.2014, דהיינו לאחר שחלפה שנה ממועד משלוח התלונה.

האם הנתבעת פגעה בתנאי עבודתו של התובע?
תנאי זה מתקיים בענייננו. התובע פוטר מעבודתו ביום 2.4.2013. בהתאם להוראות סעיף 1 לחוק הגנה על עובדים, פיטורים הם חלק מ"ענייני עבודה" שיש איסור על פגיעה בהם עקב הגשת תלונה נגד המעסיק או נגד עובד אחר.

האם לא הייתה בהתנהגותו של התובע או במעשיו סיבה לפטרו?
תנאי זה מתקיים בענייננו. כפי שיפורט להלן, מצאנו שהתובע פוטר בשל אי קבלת קביעות בטרם חלוף עשר שנות עבודה בהתאם להסכמים הקיבוציים החלים על העובדים הארעיים בנתבעת ולא מסיבות הנוגעות להתנהלותו. אי לכך, יש להעביר את הנטל לנתבעת להוכיח כי לא קיים קשר בין התלונה מיום 21.2.2013 לבין פיטוריו.

כאמור, בהתאם להסכמים הקיבוציים החלים על הצדדים בחלוף תקופת עבודה בת עשר שנים במעמד של עובד ארעי מסתיימת תקופת ההעסקה, אלא אם התובע יקבל קביעות.

הקריטריונים למתן קביעות לעובדי הנתבעת נקבעו בנוהל מתן קביעויות ובהוראת עבודה מיום 29.3.2012 (להלן: הוראת העבודה).
בהתאם להוראת העבודה העקרונות להענקת הקביעות הם: סיווג התפקיד שביצע העובד – תפקיד ליבה, תפקידים תומכי ליבה ותפקידים שאינם תפקידי ליבה או תומכי ליבה; קיומו של תקן פנוי לאיוש; סיום תקופת ניסיון של לפחות 4 שנים בהצלחה עם מתן עדיפות לעובדים שימלאו להם 8 – 10 שנים במועד מתן הקביעות; חוות דעת מנומקת של מנהל המחלקה בצירוף טבלה השוואתית של פוטנציאל המועמדים במחלקה; התאמת נתוני השכלה לדרישות התפקיד; חוות דעת אחרונה של מנהל המחלקה הזהה לממוצע המחלקתי או גבוהה ממנו; מניעת חשש לניגוד עניינים, עובד שאינו חשוד בביצוע עבירות פליליות; העדפה מתקנת לנשים, לאתיופיים, ערבים, דרוזים וצ'רקסים.

בעניין וולוביץ דן בית הדין הארצי בעניינם של עובדים ארעיים שעבדו בנתבעת ופוטרו בהתאם להסכמים הקיבוציים לאחר שלא קיבלו קביעות. בית הדין קבע כי מעבר של עובד ממעמד של עובד ארעי לעובד קבוע כרוך בקיומו של תקן פנוי:
"מעבר ממעמד ארעי למעמד קבוע כרוך בקיומו של תקן קבוע פנוי. בדרך הטבע מסגרת התקנים מוגבלת, כך שלא ניתן לקלוט את כל העובדים הארעיים במעמד קבוע. דברים אלה טבעיים הם והם חלק ממציאות החיים. שמענו שכיום יש כ-3,500 עובדים ארעיים מהם כ-25 מיועדים לפיטורים בשנה זו. רק מיקצתם ייקלטו כעובדים קבועים. מציאות זו מביאה לכך שיש צורך במיון ושיקול דעת מי יקלט כעובד קבוע. הדבר נתון לשיקולים מקצועיים של הממונים...".

כמו כן, בנוגע לשיקולים הנוגעים לאיוש תקנים פתוחים עת מחליטים על סיום עבודתם של עובדים ארעיים נפסק בעניין טבדי כך :
".... אין זה סביר לשלול מחברת החשמל את הפררוגטיבה לשקול שיקולים הקשורים בתקינה שעה שהיא באה לקבל החלטה על העברת עובד למעמד קבוע. שיקולים כלכליים-תקציביים עומדים ביסוד ניהולו של כל עסק, פרטי וציבורי כאחד, ומהם נגזרים אילוצים שונים. קיומו של תקן פנוי למשרה תלוי במצבת התקנים העומדת לחברה בזמן נתון, וקשור באילוציה התקציביים באותה עת. לפיכך, יש לראות בו שיקול רלוונטי, מבין כלל השיקולים שחברת החשמל מוסמכת לשקול בעת קבלת ההחלטה על העברת עובד למסלול קבוע".

כלומר, לנתבעת פררוגטיבה ניהולית להחליט כיצד לאייש את התקנים הפנויים ובאילו עובדים.

בהתאם לעדותו של מר זייד, שלא נסתרה, מספר העובדים שקיבלו קביעות במחוז במהלך השנים 2011 – 2013 היה נמוך. בשנת 2011 שמונה עובדים קיבלו קביעות ו-12 עובדים ארעיים סיימו את עבודתם; בשנת 2012 שלושה עובדים קיבלו קביעות ו-18 עובדים ארעיים סיימו את עבודתם; בשנת 2013, השנה הרלוונטית לענייננו, שלושה עובדים קיבלו קביעות ו-35 עובדים ארעיים סיימו את עבודתם .

בנסיבות אלה, בבוא הנהלת המחוז לשקול מי מבין העובדים הארעיים שתקופת עבודתם עתידה להסתיים יקבל קביעות, עליה לבחון את התפקיד שמילאו ואת נחיצותם לעבודה. כאמור, המלצות מנהלי המחלקה הועברו להנהלת המחוז לפני הגשת התלונה מיום 21.2.2013 והן לא כללו את התובע בשל שיקולים ענייניים, ונפרטם.
השיקול הראשון, תפקידו של התובע היה תפקיד תומך ליבה מכיוון שלא הייתה לו השכלה רלוונטית.
לתובע אין השכלה בתחום הנדסת מחשבים או הנדסת חשמל ולכן הוא הועסק במחלקה בדירוג המנהלי תחת ההגדרה של "פקיד".
בהתאם לעדותו של מר שרעבי, שלא נסתרה, התובע ביצע תפקיד תומך ליבה בשל היעדר השכלה רלוונטית. וכך העיד מר שרעבי בנוגע לתפקיד התובע: "מורן גנוסר היה חסר השכלה לחלוטין בתחום, התעסק בדברים הכי במעטפת של המעטפת של המערכת, בסדר? אבל הוא עשה משהו, גם פקיד זוטר עושה משהו...." ובהמשך: "זה רחוק מלהיות איש סיסטם, זה רחוק מלהיות DBA, להתעסק בקרביים של המערכת...".

נוסיף ונציין שאין חולק שהמחלקה שבה עבד התובע נמצאת בליבת הפעילות של הנתבעת, אולם אין זה מחייב שכל העובדים המועסקים בה ימלאו תפקידי ליבה.

ראיה נוספת לכך שתפקידו של התובע לא היה תפקיד ליבה היא העובדה שהתפקיד לא אויש במשך שנה ממועד סיום עבודתו ועבודתו בוצעה על ידי עובדי המחלקה. רק כשנה לאחר סיום עבודתו של התובע נקלט לתפקיד עובד בעל תואר ראשון במדעי המחשב.
בהקשר זה נעיר שתי הערות: האחת, מר זייד שהצהיר על עובדה זו לא נחקר בעניין זה ולכן גרסתו לא נסתרה. השנייה, מר שרעבי לא הצהיר על עובדה זו בתצהירו ולמרות זאת הוא נשאל לגביה בחקירתו. יצוין כי מר שרעבי לא ידע לנקוב בשמו של העובד שנקלט לעבודה, אולם אין בכך כדי להחליש את גרסת הנתבעת, הן מן הטעם שהוא לא הצהיר על עובדה זו והן מן הטעם שבשנת 2014 הוא מונה לתפקיד מנהל המחוז.

מכאן, שתפקידו של התובע היה תפקיד תומך ליבה בשל היעדר השכלה מתאימה.

השיקול השני, סמוך למועד שבו היה התובע עתיד לסיים את עבודתו היו עתידים לסיים את העסקתם גם שלושה מעובדי המחלקה שהיו בעלי השכלה הנדסית והכשרה של מהנדסים , שביצעו תפקידי ליבה במערכת ה-DMS: מר תומר זיידפונדן, מר עדי זדה וגב' אלנה איליצנקו.

מר שרעבי העיד שהעדיף לקלוט עובדים אלה כעובדים קבועים במחלקה על פני התובע. מר זיידפונדן הוא מהנדס חשמל בהכשרתו ושימש בתפקיד מהנדס מעבדת כלים, מר עדי זדה הוא מהנדס חשמל בהכשרתו ושימש בתפקיד מהנדס תפעול וגב' אלנה איליצנקו היא בעלת תואר שני במערכות מידע ושימשה בתפקיד מהנדסת מחשבים במערכת ה-DMS. ואכן, בהתאם להמלצתו של מר שרעבי אותם עובדים קיבלו קביעות: מר זיידפונדן ביום 1.11.2012; מר עדי זדה ביום 1.8.2013 וגב' אלנה איליצנקו ביום 1.10.2013.
הצהרתו של מר שרעבי לא נסתרה והוא אף חזר עליה בעדותו.

כמו כן, עדות זו נתמכה אף בעדותו של התובע שהודה ששלושת העובדים הארעיים שעבדו עימו במחלקה ושקיבלו קביעות, היו מהנדסים בהשכלתם.

השיקול השלישי, לא היו תקנים שאפשרו מתן קביעות לכל העובדים הארעיים שעמדו לסיים את עבודתם סמוך למועד סיום עבודתו של התובע.

מר זייד העיד שבשנת 2013 הוקצו למחוז שלושה תקנים בלבד, אותם נדרש לאייש בהתאם לצרכי המחוז ובהתחשב בתועלת המרבית של כל עובד לטווח הארוך. עובדי המחוז שנבחרו באותה שנה היו מר זאדה וגב' איליצנקו מהמחלקה של התובע ומנהלת חשבונות ממחלקה אחרת . מר זייד העיד בנוגע למתן הקביעות למנהלת החשבונות כך: "במחלקה שספגה יציאה של הרבה אנשים והתמודדות עם המערכת החדשה, הייתה פה דרישה מאוד בסיסית לחיי המחוז. אני אמרתי קודם, כשדיברנו על סדרי עדיפויות, המחוז צריך להתנהל, הוא עושה הרבה פעילויות, בין השאר מחלקת החשבונות. עובדת כזו אחראית על הכנסות המחוז, לקחו עובדת מצטיינת מנהלת חשבונות, היה הייתה מאוד נחוצה, בסדרי העדיפויות שנקבעו במחוז היא הומלצה בסופו של דבר וקיבלה את הקביעות".

כלומר, במסגרת שיקולי המחוז אילו עובדים ארעיים העומדים לפני סיום תפקידם יש לקלוט כעובדים קבועים, הובאו בחשבון צרכי המחוז בכללותו, שלא על בסיס מחלקתי, והוחלט לקלוט שני עובדים מהמחלקה של התובע ועובדת נוספת ממחלקת הנהלת חשבונות, שהייתה נחוצה בהתאם לסדרי העדיפות של המחוז. לא מצאנו שההחלטה אינה סבירה או שהיא מערבת שיקולים שאינם ענייניים.

השיקול הרביעי, התובע לא קיבל המלצה לקביעות ממנהליו משיקולים ענייניים ולכן גם לא קיבל המלצות ממנהל משאבי אנוש, ממנהל המחוז ומשדרת הניהול הבכירה בנתבעת, ונפרט.
א) בחודש ינואר 2013 לא המליצו מנהליו הישירים של התובע על מתן קביעות לתובע. התובע ידע על כך ולכן ביום 8.1.2013 כתב התובע למר עמרם – מנהלו הישיר תכתובת דואר אלקטרוני שבה הודיע לו שהוא היחיד שמעכב לו את הקביעות ( "הזכרתי לך שחמי מקורב למנכ"ל כדי שתבין כי רק אתה מעקב (צ.ל. מעכב – ק.כ) לי את הקביעות").

כלומר, הוכח שמנהלי התובע לא המליצו עליו לקביעות כחודש לפני משלוח התלונה. לפיכך, אי מתן ההמלצה לקביעות נבעה משיקולים ענייניים ואינה קשורה כלל לתלונה שהוגשה רק ביום 21.2.2013.

ב) התובע לא היה עובד מוערך שבלט בכישוריו במחלקה, כפי שטען. מעיון בשתי הערכות העובד שהגיש התובע עולה שרק הערכת העובד משנת 2010 רלוונטית לעבודתו במחלקה. מעיון בעמוד הראשון להערכת העובד עולה שבאותה שנה נתן מר שרעבי 70 הערכות עובד ושהממוצע של העובדים היה 8.69 נקודות. הציון שניתן לתובע היה מעט מעל הממוצע (8.73 נקודות).
עובדה זו מצביעה על כך שהתובע לא היה עובד מוערך שבלט בכישוריו במחלקה, כטענתו.

ג) כמו כן, העובדה שהנתבעת לא הציגה מסמכים הנוגעים להליך מתן הקביעות לעובדי המחוז בשנת 2013 אינה מצביעה על כך שהתובע הומלץ תחילה לקביעות, כטענתו. בהתאם לעדותו של מר זייד, שלא נסתרה, מסמכים אלה אינו רלוונטיים לענייננו. מר זייד הסביר שהתובע לא הומלץ לקביעות ולכן הוא כלל לא הופיע בדירוג המומלצים של המחוז ולא תועד במסמכים הנוגעים לבחירת העובדים המומלצים. ובלשונו של מר זייד : "קיבלנו את ההמלצות, והמשכנו עם אלה שהומלצו ולא עם אלה שלא הומלצו. לא כתבנו ספרים על מי שלא הומלץ" ובהמשך "כל המומלצים עלו על הסרגלים ששאלת מקודם, ועם זה המשיכו".

כלומר, המסמכים המתעדים את הליך בחירת העובדים המומלצים לקביעות בשנת 2013 לא כללו את התובע מכיוון שלא הומלץ לקביעות על ידי מנהליו. לכן, אין הם רלוונטיים לענייננו ואין לזקוף לחובת הנתבעת את אי הצגתם.

מכאן, שהתובע לא הומלץ לקביעות על ידי מנהליו הישירים ולכן לא נכלל בדיוני המחוז בנוגע לעובדים שיש להעניק להם קביעות ובדירוגם.

לא נעלמה מעינינו טענת התובע שלפיה בשנת 2013 ניתנה קביעות למנהלת חשבונות וכי יש להעדיפו על פניה, אלא שאין בה ממש. מר זייד נשאל לגבי הסיבה להעדפת מנהלת החשבונות על פני התובע והסביר שהמשך העסקת התובע לא נשקל במסגרת הדיונים בהנהלת המחוז, מכיוון שהוא לא היה אחד העובדים שהומלצו לקביעות. ל פיכך, אין להשוות א ת התובע למנהלת החשבונות שהומלצה לקביעות. וכך העיד מר זייד :
"עו"ד בן חמו: הבנתי, תגיד לא פשוט יותר להשאיר עובד שצבר ידע וצבר מומחיות במערכת קריטית לחברת החשמל על פני מנהלת חשבונות?
עד, מר זייד: אם היית מכיר את המערכת, אולי היית שואל שאלה אחרת, אבל אתה שואל אותי,
עו"ד בן חמו: כן.
עד, מר זייד: הנהלת המחוז שקלה. אגב פה זה לא היה עולה לדיון היא או הוא, כי הוא (התובע – ק.כ) לא היה במומלצים, אבל אני מניח שכשהיא קיבלה את הקביעות, מישהו אחר שהומלץ לא קיבל וזה בהחלט שיקול דעת של הנהלת המחוז.
עו"ד בן חמו: עכשיו, אז למעשה לא היה בין התובע לבין לאה (מנהלת החשבונות- ק.כ) שום תחרות כי הם בכלל לא על אותה מחלקה ולא קשורים אחד לשני?
עד, מר זייד: הוא לא היה, התובע לא היה בתחרות, אני אמרתי את זה.
עו"ד בן חמו: בסדר אני מבין מספר המקומות מוגבל, התובע לא שיחק שם בכלל, זאת אומרת קיבלו אחרים,
עד, עו"ד זייד: לפני שהייתה הגבלה במספר הקביעויות התובע לא היה חלק מהדיון, הוא לא הומלץ ולכן הוא לא היה חלק מהדיון".

כלומר, אין להשוות את התובע למנהלת החשבונות שהומלצה לקביעות בניגוד אליו.

מכאן, שהעסקת התובע הסתיימה בהתאם להסכמים הקיבוציים החלים על העסקת עובדים ארעיים מכיוון שלא קיבל קביעות לפני חלוף עשר שנות עבודה. החלטת הנתבעת שלא להעניק לתובע קביעות נמצאת בתחום הפררוגטיבה הניהולית שלה, השיקולים שנשקלו על ידי הנתבעת היו שיקולים ענייניים ולא מצאנו שהיו מעורבים בהם שיקולים זרים. כמו כן, משההמלצות על העובדים המועמדים לקביעות הועברו להנהלת המחוז לפני הגשת התלונה מיום 21.2.2013, הגשת התלונה לא הייתה אחד השיקולים שנשקלו בעת העברת ההמלצות להנהלת המחוז.

זאת ועוד. לא מצאנו שיש בטענות התובע בנוגע להענקת קביעות לעובד ארעי שלא היה מהנדס בהשכלתו ולעובד שעבד בתפקיד קורא מונים כדי לסייע לו, כפי שיפורט להלן.

העובד דני קרסוב: התובע טען שעובד זה אינו מהנדס בהכשרתו ולמרות זאת קיבל קביעות בנתבעת. עובדה זו אינה רלוונטית לענייננו משתי סיבות: האחת, מדובר בעובד שקיבל קביעות בשנת 2010 ולא בשנת 20 13, שהיא השנה הרלוונטית לענייננו, כך שלא ניתן להשוות בין המקרים. השנייה, מר קרסוב הוא הנדסאי חשמל בהשכלתו כך שיש לו השכלה בתחום, בניגוד לתובע ש חסר השכלה בתחום.

העובד מר מוהאד קאסם: התובע טען שהעובד מועסק בתפקיד "קורא מונים" וקיבל קביעות בשנת 2015, בניגוד לנוהל מתן קביעויות שלפיו 'קוראי מונים אינם זכאים לקביעות'. עוד נטען שאותו עובד הוא אחיין של ראש עיריית טירה לשעבר, שנאשם בקבלת שוחד, ושמר זייד העיד לטובת אותו ראש עיר במסגרת הטיעונים לעונש. טענות התובע אינן רלוונטיות לענייננו, משלוש סיבות: האחת, מדובר בטענה שנטענה לראשונה במהלך עדותו של מר זייד, מבלי שניתנה לנתבעת הזדמנות לסתור אותה במסגרת ראיותיה. השנייה, מדובר בעובד שקיבל קביעות בשנת 2015 ולא בשנת 2013 , שהיא השנה הרלוונטית לענייננו. השלישית, מר זייד העיד שבשנת 2015 כבר לא עבד בנתבעת ולכן אינו קשור להענקת הקביעות לאותו עובד. מר זייד הוסיף שאינו יודע מהי הסיבה להענקת הקביעות והעלה השערה שייתכן ומדובר בהעדפה מתקנת של בני המגזר הערבי. מכאן, שלא הובררו נסיבות מתן הקביעות לעובד.
בנסיבות אלה, לא ניתן על סמך טענת התובע שניתנה קביעות לעובד בתפקיד 'קורא מונים' בשנת 2015 להגיע למסקנה שההחלטה שלא להעניק לו קביעות, נסמכה על שיקולים זרים.

אי לכך, אין במתן קביעות למר קרסוב ולמר קאסם כדי לסייע לתובע ולהצביע על כך שהנתבעת שקלה שיקולים זרים כאשר לא העניקה לו קביעות.

סיכום עד כאן: התובע עבד בנתבעת במעמד של "עובד ארעי" וידע שהוא עתיד לסיים את עבודתו לאחר עשר שנות עבודה, אלא אם יקבל קביעות. בשנת 2013 היו עתידים לסיים את העסקתם בנתבעת שלושה מעובדי המחלקה ובכללם התובע. מנהלי המחלקה העדיפו להמליץ על שני העובדים האחרים לקביעות מכיוון שהיו בעלי השכלה והכשרה מתאימה לתפקיד ומילאו תפקיד העוסק בליבת הפעילות של הנתבעת, בשונה מהתובע שמילא תפקיד תומך ליבה בשל היעדר השכלה מתאימה. כאמור, התובע לא הומלץ לקביעות על ידי מנהליו ולכן מועמדותו לא נשקלה במהלך הדיונים בהנהלת המחוז בנוגע לעובדים שיקבלו קביעות באותה שנה. לבסוף, הוחלט שתינתן קביעות לשני עובדי המחלקה ולעובדת נוספת ממחלקת הנהלת חשבונות. לא מצאנו כי נפל פגם בהחלטת הנתבעת ובשיקוליה שלא להעניק לתובע קביעות ולזמנו לשימוע לפני פיטורים.
כלומר, עניינו של התובע אינו שונה מעניינם של עובדים ארעיים אחרים שהעסקתם בנתבעת הסתיימה בהתאם להסכמים הקיבוציים, לאחר שלא קיבלו קביעות בפרק הזמן הקצוב בהסכמים הרלוונטיים.

מן המקובץ עולה שההחלטה על סיום עבודתו של התובע התקבלה משיקולי תקינה ולא בשל פגם כלשהו שנפל בהתנהלותו של התובע. לפיכך, לכאורה, אם התביעה הייתה מוגשת במועד (בתוך שנה) ואם התובע היה עומד בכל תנאי סעיף 4 לחוק, היה עלינו להעביר את הנטל לנתבעת להוכיח שלא היה קשר בין התלונה מיום 21.2.2013 לבין פיטורי התובע.
נציין כי כפי שיפורט להלן, אף אם היה מועבר הנטל על כתפי הנתבעת היה עולה בידיה להוכיח כי אין קשר בין פיטורי התובע לבין התלונה מיום 21.2.2013.

אם הנטל היה מועבר לנתבעת: הוכח כי לא קיים קשר בין הפיטורים לתלונה מיום 21.2.2013
לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, עדויותיהם והראיות שהוצגו לפנינו שוכנענו כי אף אם היה מועבר הנטל על כתפי הנתבעת להוכיח שלא היה קשר בין התלונה מיום 21.2.2013 לבין פיטורי התובע, היא עמדה בנטל זה. נפרט טעמנו לקביעה זו.

ראשית, התלונה נשלחה למעלה מחודש לאחר שמנהלי התובע העבירו את רשימת העובדים המומלצים לקביעות, שאינה כוללת את התובע. כלומר, רשימת עובדי המחלקה המומלצים לקביעות גובשה למעלה חודש לפני משלוח התלונה. עובדה זו מחלישה את טענות התובע בדבר קשר בין התלונה מיום 21.2.2013 לבין פיטוריו.

שנית, הנתבעת לא התעלמה מהתלונה מיום 21.2.2013 ובחנה את הטענות המועלות בה.
כאמור, התובע שלח למר זייד תלונה המפרטת טענות לליקויים תפעוליים ובטיחותיים במערכת ה-DMS ולסיכונים כלכליים לנתבעת. עוד הועלו בתלונה טענות בנוגע להתנהלותו של מר עמרם והסתרת הליקויים הקיימים במערכת ה-DMS. מר זייד לא התעלם מהתלונה והעבירה לטיפול הגורמים המוסמכים במחוז. טענות התובע נבדקו ולא נמצא בהן ממש, ונפרט.
מנהל המחוז ביקש ממר שרעבי לבדוק את טענות התובע. יצוין כי במבוא לתלונה כתב התובע שהוא "משוכנע שאילו מר שרעבי היה יודע על הקלקולים בפרויקט ה-DMS לא היה עומד מנגד ולא נותן יד לאף מעשה לא אתי או לא חוקי. ככל הנראה, מנצלים את תמימותו וטוב ליבו של יו"ר פורום ה- DMS מר איתן שרעבי" . כלומר, בדיקת התלונה הועברה לגורם שאינו חשוד במעשים המפורטים בתלונה.
מר שרעבי בדק את טענות התובע וביום 10.3.2013 התייחס במסמך מפורט לכל אחת מטענותיו ושלל אותן.

בהקשר זה נציין כי התובע נתפס לכלל טעות בסיכומיו עת הוא חוזר כל העת על כך שנתנו לנילון - מר שרעבי לבדוק את התלונה. יובהר כי בתלונה מיום 21.2.2013 לא העלה התובע כל טענה בנוגע להתנהלותו של מר שרעבי וכי תלונתו נגעה להתנהלותו של מר עמרם בלבד.

הנתבעת לא הסתפקה בבדיקתו של מר שרעבי וביום 8.4.2013 מינה מר חאין את ד"ר יהב, ששימש בתפקיד מנהל הרשת הארצית והכיר את מערכת ה-DMS בצורה יסודית, לבחון את טענות התובע הנוגעות להיבטים התפעוליים והבטיחותיים של מערכת ה-DMS. גם ד"ר יהב סבר שאין ממש בטענות התובע.

נציין כי לא מצאנו שיש להטיל דופי בבדיקה שביצע ד"ר יהב. ד"ר יהב נחשב למומחה במערכת ה-DMS ואופן בירור טענות התובע נתון לשיקול דעתו. נוסיף, כי לא הוכח שלצורך בחינת הטענות היה על ד"ר יהב להיפגש עם מנהלי מחלקות או עם עובדי הנתבעת ואף לא הוכח כי לא עשה כן, ככל שהיה בכך צורך. כל שהוכח הוא שד"ר יהב לא נפגש עם העדים שהעידו לפנינו.
כמו כן, פרק הזמן בו בירר ד"ר יהב את טענות התובע אינו רלוונטי, אף אם חלו בו יום הזיכרון ויום העצמאות, שכן לא שוכנענו שבדיקת טענות התובע מצריכה פרק זמן ארוך. כאמור, ד"ר יהב קיבל לידיו את התלונה ובחן את הטענות לגופן לפי שיקול דעתו. יובהר כי ד"ר יהב מומחה במערכת ה-DMS ומכיר אותה על בוריה, ולכן לא מצאנו כי בדיקתו לא הייתה יסודית וממצה.

נוסיף, כי לא מצאנו שנעשו ניסיונות ל"טייח" את תלונות התובע בנוגע למערכת ה-DMS ובנוגע להתנהלותו של מר עמרם, ונבאר.
התובע ניסה לקשור בין הרשעתו של מר חאין בלקיחת שוחד לבין מינויו של ד"ר יהב וטען כי המינוי נועד ל"טייח" את טענותיו, אלא שניסיון זה לא צלח.
מר חאין לא הואשם (ובוודאי שלא הורשע) בקבלת שוחד בקשר למערכת ה-DMS, אלא בקבלת שוחד בנוגע לרכישת שלוש טורבינות מחזור גז משולב (מחז"מ) מחברת סימנס. מר חאין אף הדגיש שלא היה לו קשר עם נציגי חברת סימנס ושלא השתתף בישיבות או בוועדות עם נציגיה. האדם היחיד בכתב האישום ששמו נקשר למערכת ה- DMS היה מר דוד קון שסיים לעבוד בנתבעת עוד בשנת 2004. כמו כן, הוכח שעד ליום 1.2.2013, שבו מר חאין מונה לסמנכ"ל מחלקת לקוחות ופיתוח עסקי, הוא כלל לא נחשף למערכת ה-DMS. בנסיבות אלה, אנו דוחים את טענת התובע שלפיה מר חאין מינה את ד"ר יהב כדי שיטייח את בדיקת טענותיו.

כמו כן, העובדה שבחודש אוגוסט 2013 נודע לנתבעת שמר דן כהן חשוד בקבלת שוחד מחברת סימנס גם בגין רכישת מערכת ה-DMS, אינה רלוונטית לענייננו ואינה מצביעה על "טיוח" של התלונה מיום 21.2.2013.
מר כהן סיים את כהונתו בנתבעת בחודש 5/2001, דהיינו כשנתיים לפני תחילת עבודתו של התובע. לפיכך אין רלוונטיות לעובדה שמר כהן נחשד בקבלת שוחד מחברת סימנס עבור רכישת מערכת ה- DMS לנסיבות סיום העסקתו של התובע.

בהקשר זה נציין כי התובע טען שהנתבעת הודתה שידעה בחודש 8/2013 שמר כהן קיבל שוחד לצורך ההתקשרות לרכישת מערכת ה- DMS, אולם כאמור כל שהודתה בו הנתבעת היה שנודע לה על חשד לכך שמר כהן קיבל שוחד בעניין זה, עקב טענות מר אהרונסון בעניין.
נוסיף, כי עיון בכתב האישום מעלה שמר כהן לא הואשם בקבלת שוחד בגין ההתקשרות לרכישת מערכת ה- DMS אלא רק מר קון.

בהקשר זה נבקש להבהיר כי מהעדויות שנשמעו לפנינו עולה כי מערכת ה-DMS היא מערכת מורכבת שנועדה לשיפור, ניהול ותפעול של מערכת החשמל במתח גבוה באזורים השונים בארץ. במערכת ה- DMS היו תקלות וגם כיום עדיין ישנן תקלות. עובדי הנתבעת התריעו ומתריעים על התקלות באופן שוטף ול לא חשש במהלך עבודתם. הנתבעת לא התעלמה מהתקלות במערכת ואף פנתה לחברת סימנס על מנת שתמצא פתרונות לתקלות החוזרות ונשנות. נציגי חברת סימנס הגיעו לארץ בתדירות גבוהה לאחר שהתרבו התלונות על ליקויים במערכת. עד למועד זה לא הופסק השימוש במערכת ה- DMS והנתבעת ממשיכה לטפל בתקלות באופן שוטף.

בנסיבות אלה, מצאנו כי הנתבעת לא התעלמה מהטענות שנטענו בתלונה מיום 21.2.2013, אלא להיפך. הנתבעת בדקה את הטענות על ידי גורמים מקצועיים, ולא מצאנו כי מדובר בבדיקה שנעשתה למראית עין בלבד. עובדה זו מחזקת את גרסת הנתבעת שלפיה לא היה קשר בין התלונה מיום 21.2.2013 לבין פיטורי התובע.

שלישית, לא הוכח שלאחר משלוח התלונה מיום 21.2.2013 השתנה היחס של הנהלת הנתבעת כלפי התובע. אמנם, במחלקתו של התובע האווירה לא הייתה טובה ואף "נפיצה", כלשונה של ועדת הבירור והמשמעת, אולם הנהלת המחוז לא התעלמה מטענותיו בנוגע לאיומים שקיבל וטענותיו הועברו לטיפול.
מר זייד העיד שפנה לאנשי הביטחון בנוגע לטענות התובע לאיומים.
כמו כן, ועדת הבירור והמשמעת התבקשה אף היא לבדוק את טענותיו של התובע לאיומים כלפיו . כאמור, הוועדה קבעה שהתובע לא הביא ראיות או עדויות לתמיכה בטענותיו ולכן הן נדחו.
לכך יש להוסיף כי מבקר הפנים של הנתבעת שקיבל תלונה מהתובע ביום 10.3.2013 או בסמוך לכך הפנה את התובע להגיש תלונה במשטרה בתיאום עם יחידת הביטחון של הנתבעת. התובע הגיש תלונה ביום 20.3.2013 בגין נטילת שוחד, קבלת דבר במרמה וזיוף בכוונה לקבל דבר.
זאת ועוד. התובע הגיש תלונה במשטרה ביום 2.3.2013 בגין איומים ותקיפה מצד עובדי המחלקה.
התובע לא הציג את תוצאות בירור התלונות. יצוין שבשל פרק הזמן הארוך שחלף עד למועד הגשת התביעה, סביר להניח שהתלונות טופל ו, ושאם היו נמצא ות נכונות – תוצאותיהן היו מוצגים לפנינו.

העובדה שהנהלת הנתבעת לא התעלמה מתלונות התובע ולא שינתה את היחס שלה כלפיו מחזקת את גרסת הנתבעת שלפיה אין קשר בין התלונה מיום 21.2.2013 לבין פיטורי התובע.

רביעית, הוכח כי התובע לא היה העובד היחיד שהתלונן בנוגע לליקויים במערכת ה-DMS ולא הובאו ראיות לכך שחל שינוי בהתייחסות לאותם עובדים בגין תלונותיהם, ונפרט.
ביום 12.2.2013 העלה עופר חיון – מנהל ה- DMS במחוז דרום על הכתב רשימה של תקלות במערכת ה-DMS. כמו כן, ביום 24.2.2013 העלה מר דב הירש – מנהל מחוז דרום את הסיכונים הבטיחותיים במערכת שלא מקבלים פתרון. הנתבעת לא התעלמה מהפניות ואף כינסה ישיבה בהשתתפות מנהלי המחלקות שלאחריה הוקם צוות לפתרון בעיות במערכת ה-DMS. כמו כן, הנתבעת אף מינתה צוות בראשות מר סטרולוביץ' לצורך בדיקת התקלות במערכת .

עובדות אלה מחזקת את גרסת הנתבעת שאין קשר בין התלונה מיום 21.2.2013 לבין פיטורי התובע וכי כל תלונה נבדקת על ידיה. נוסיף כי העובדה שהעובדים שהתלוננו הם עובדים קבועים אינה רלוונטית שכן התלונות דומות לתלונת התובע מיום 21.2.2013 ולכן אם הנתבעת הייתה מעוניינת להשתיקן, היא הייתה עושה זאת ללא קשר לעובדה שמדובר בעובדים קבועים.

חמישית, שוכנענו שהסיבה לסיום עבודתו של התובע הייתה הוראות ההסכמים הקיבוציים הקובעות תקופת עבודה מרבית לעובדים ארעיים וכי לא היה קשר בין התלונה מיום 21.2.2013 לסיום עבודתו.
התובע החל לעבוד בנתבעת ביום 23.5.2003 במעמד של עובד ארעי. סמוך לחלוף עשר שנות עבודה זומן התובע לשימוע לפני סיום עבודתו על מנת לשמוע אם קיימת סיבה להשאירו בעבודה על אף שתקופת עבודתו עתידה להסתיים בהתאם להסכמים הקיבוציים. לאחר שהתובע לא פירט שיקולים אישיים המצדיקים את המשך העסקתו, קיבל הודעה על סיום עבודתו.
נוסיף כי לא נעלם מעינינו שהנתבעת החליטה לסיים את עבודתו של התובע לאלתר ומבלי שיתאפשר לו לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת. אולם כפי שיפורט להלן מהעדויות שנשמעו לפנינו שוכנענו שהסיבות להחלטת הנתבעת היו מוצדקות. בנסיבות אלה, לא מצאנו כי קיים קשר בין התלונה מיום 21.2.2013 לבין פיטורי התובע.

שישית, לא מצאנו כי הנתבעת לא הביאה למתן עדות עדים שהיו נחוצים לצורך הכרעה בסוגיות שבמחלוקת. הנתבעת העידה את מר זייד - מנהל משאבי אנוש במחוז בנוגע להעסקת התובע, להליכים של מתן הקביעות ולטיפול בתלונה מיום 21.2.2013; את מר שרעבי - מנהל המחלקה על מנת שיעיד על עובדי המחלקה שהומלצו לקביעות; את מר ברגר - מנהל האבטחה על מנת שיעיד על הפעולות החשודות שביצע התובע ועל ממצאי בדיקתו.
לא מצאנו שהיה על הנתבעת לזמן עדים נוספים לצורך הוכחת טענותיה בסוגיות שבמחלוקת בין הצדדים. כאמור, אין כל רלוונטיות לשאלה אם תלונתו של התובע מיום 21.2.2013 נכונה, אם לאו, אלא רק לשאלה אם קיים קשר בין אותה תלונה לבין הפיטורים.

למעלה מן הדרוש נתייחס לטענת התובע לאפליה. התובע טען כי הנתבעת לא פעלה בהתאם לנוהל שכותרתו "הסדרים להגנה על עובדים המדווחים על הפרת חוקים, עבירות ופגיעה בטוהר המידות" ולא עצרה את הליך פיטוריו בשל הגשת התלונה כפי שעשתה בעניינה של גב' רוסק , אלא שלא מצאנו בטענה זו ממש, משלושה טעמים: האחד, טענת התובע בנוגע לאפליה בינו לבין גב' רוסק נטענה לראשונה בסיכומים , כאשר המסמכים הנוגעים לגב' רוסק הוגשו רק במהלך חקירתו הנגדית של מר זייד. לפיכך, לא ניתנה לנתבעת הזדמנות נאותה להביא ראיות לסתירת טענת האפליה. בנסיבות אלה, משמדובר בהרחבת חזית אסורה - דין הטענה להידחות מסיבה זו בלבד. השני, התלונה מיום 21.2.2013 לא הוגשה על גבי הטופס שצורף לנוהל בהתאם להוראות סעיף 6.2 לנוהל. לפיכך, עניינו של התובע לא טופל על ידי יחידת הביקורת הפנימית של הנתבעת. לכן, התובע לא היה זכאי להגנה הקבועה בנוהל זה. השלישי, התובע לא הוכיח שעניינה של גב' רוסק רלוונטי לענייננו. מתלונתה של גב' רוסק עולה שמדובר בעובדת קבועה שהגישה תלונה נגד מר זייד בעילות שונות ולא בעובדת ארעית שתקופת העסקתה עמדה להסתיים, כמו התובע. כלומר, בעניינה של גב' רוסק לא מדובר בעצירת הליכי פיטורים של עובדת במעמד ארעי בהתאם להסכמים קיבוציים אלא במתן הוראה למר זייד להימנע מכל פעולות והליכים משמעתיים נגדה. לפיכך, נסיבותיה של גב' רוסק אינן דומות לנסיבות המקרה שלפנינו ולא מצאנו כי הובאה ולו ראשית ראיה לאפליה של התובע.
בנסיבות אלה, דין טענת התובע לאפליה – להידחות.

בשולי הדברים נדגיש כי לא נעלם מעינינו שבכירים בנתבעת הודו בקבלת שוחד מחברת סימנס בגין התקשרויות שונות בינה לבין הנתבעת ונכלאו. עם זאת, אותם בכירים פרט למר חאין לא עבדו בחמש השנים האחרונות להעסקתו של התובע. כמו כן, מר חאין שהמשיך לעבוד גם לאחר סיום עבודתו של התובע, לא הורשע בקבלת שוחד בגין ההתקשרות לרכישת מערכת ה-DMS. אי לכך, טענות התובע בדבר הודאה מצד בכירים בנתבעת בקבלת שוחד מחברת סימנס אינן רלוונטיות לענייננו.

כללו של דבר: לא מצאנו שהתקיימו בעניינו של התובע שלושת התנאים המצטברים הקבועים בסעיף 3 א' לחוק הגנה על עובדים. משכך, אין מקום להעביר אל הנתבעת את נטל ההוכחה בדבר קיומו של קשר סיבתי בין התלונה מיום 21.2.2013 לבין פיטורי התובע. עם זאת, כפי שפורט בהרחבה לעיל, אף אם היה מועבר נטל ההוכחה אל הנתבעת שוכנענו כי עלה בידיה להוכיח כי אין קשר בין פיטורי התובע לבין התלונה מיום 21.2.2013.

מן המקובץ עולה כי התובע הועסק במעמד של "עובד ארעי" בנתבעת וידע שתקופת העסקתו תסתיים בחלוף עשר שנות עבודה אם לא יקבל קביעות. לפיכך, ניסה התובע בתחילה להפעיל את קשריו של חמו עם מנכ"ל הנתבעת לצורך סיוע במתן קביעות בשנים 2011 ו-2012. מהלך זה לא צלח והנתבעת השיבה כי סמוך לתום תקופת העסקתו של התובע ולאחר שיתקבלו הקצאות לתקנים ידון עניינו לפי התקנים הפתוחים, הצרכים וסדרי העדיפויות של המחוז.
משראה התובע שהמהלך לקבלת קביעות באמצעות קשריו של חמו - נכשל , פנה בחודשים אוגוסט וספטמבר 2012 לעובדים שונים בנתבעת ולגורמי חוץ על מנת לקבל המלצות שיסייעו לו בקבלת הקביעות. אף המלצות אלה לא סייעו לתובע.
בתחילת חודש 1/2013 הבין התובע שהוא לא נכלל ברשימת העובדים המומלצים לקביעות שהעבירו מנהליו להנהלת המחוז ולכן החל לתעד בכתב את התקלות במערכת ה-DMS ואת הפתרונות שהעלה בניסיון לפתור אותן. כמו כן, התובע הבהיר בכתב למר עמרם שעבודתו עתידה להסתיים בתקופה הקרובה ושרק הוא מעכב את מתן הקביעות לתובע ( "אני מקווה שתוציא את מירב ממני ואל תשכח יש לי עוד מספר שבועות עד לקבלת מכתב הפיטורין – זה הזמן שלך לפעול במרץ אל (צ.ל. על – ק.כ) מנת שאוכל לשיר באמת 'מה נשתנה הלילה הזה מכול הלילות..." וכן "הזכרתי לך שחמי מקורב למנכ"ל כדי שתבין שרק אתה מעקב (צ.ל. מעכב – ק.כ) לי את הקביעות...").
כשהתובע הבין כי פניותיו למר עמרם לא מועילות, שלח תלונה ביום 21.2.2013 שבה פירט שלל טענות בנוגע לליקויים במערכת ה-DMS ובנוגע להתנהלותו של מר עמרם, למנהל משאבי אנוש במחוז על אף שהוא אינו הגורם המקצועי לטיפול בטענות אלה. נזכיר כי באותה תקופה התנהלו דיונים בנוגע לעובדי המחוז שיקבלו קביעות בהתאם לתקנים, בהשתתפות מנהל משאבי אנוש. התלונה מיום 21.2.2013 הועברה לגורמים המוסמכים וטענות התובע נבדקו על ידי שני גורמים המומחים במערכת ה-DMS ולא מצאנו שבדיקתם נעשתה ל"מראית עין".
בנסיבות אלה, משהתובע פוטר בסמוך לחלוף תקופת העבודה המרבית לעובדים במעמדו, כאשר התלונה מיום 21.2.2013 נשלחה למעלה מחודש לאחר שמנהליו העבירו להנהלת המחוז את רשימת העובדים המומלצים לקביעות שלא כללה אותו, לא מצאנו שיש קשר בין התלונה לבין פיטורי התובע. בנסיבות אלה, התובע אינו זכאי להגנה מכוח חוק הגנה על עובדים.

לסיכום: תביעתו של התובע לפיצוי מכוח חוק הגנה על עובדים התיישנה. כמו כן, אף אם הייתה נדחית טענת ההתיישנות – דין התביעה הייתה להידחות לגופה, מששוכנענו כי אין קשר בין התלונה מיום 21.2.2013 לבין פיטורי התובע. כאמור בהתאם לראיות ולעדויות שהוצגו לפנינו שוכנענו שהתובע פוטר משיקולים עניינים בדבר אי קבלת קביעות לפני חלוף עשר שנות עבודה במעמד של עובד ארעי ושעניינו אינו שונה מעניינם של עובדים ארעיים אחרים בנתבעת שסיימו עבודתם בהתאם להוראות ההסכמים הקיבוציים .

אי לכך, דין תביעת התובע לפיצוי מכוח חוק הגנה על עובדים – להידחות .

האם התובע זכאי לפיצוי בגין אי עריכת שימוע כהלכתו?
טענות הצדדים
התובע טען כי הנתבעת ערכה הליך שימוע למראית עין וכי תוצאותיו ידועים מראש. עוד נטען כי הליך השימוע היה מוטה ופסול בשל ניסיונם של עורכי השימוע לנתק בין התלונה מיום 21.2.2013 לבין הפיטורים. כל אימת שהתובע העלה את נושא התלונה מיהרו ה"ה זייד ושרעבי לבטל את טענותיו בעניין. במשך עשר שנות עבודתו של התובע לא היו לו בעיות משמעת או בעיות חברתיות ולא ננקטו נגדו הליכים משמעתיים. התובע הצטיין בעבודתו ופעל תמיד לטובת הנתבעת. הנתבעת לא המתינה עד שהתובע יסיים עשר שנות העסקה בשל התלונה מיום 21.2.2013 ולא הייתה עילה אחרת לסיום העסקתו פרט לאותה תלונה.

הנתבעת טענה כי התובע חתם על כתב הצהרה והתחייבות שלפיו העסקתו תסתיים במועד שייקבע על ידיה ובהתאם לשיקול דעתה הבלעדי. אין הוראה המחייבת את הנתבעת להעסיק עובדים ארעיים עד לתום התקופה הקבועה בהסכמים הקיבוציים. הנתבעת החליטה לסיים את העסקת התובע תוך ויתור על תקופת ההודעה המוקדמת מכיוון שלא הומלץ לקביעות ובשים לב לנסיבות שנוצרו באותו מועד.

הכרעה
לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, עדויותיהם והראיות שהוצגו לפנינו מצאנו כי לא נפל פגם בשימוע שנערך לתובע או בהחלטה על סיום העסקתו תוך תשלום תמורת הודעה מוקדמת, כפי שיפורט להלן.

כאמור, התובע זומן לשימוע ביום 6.3.2013 סמוך לסיום עשר שנות עבודה במעמד של "עובד ארעי". במכתב ההזמנה לשימוע נכתב שהסיבה לעריכתו היא שביום 23.5.2013 עתידה להסתיים העסקתו של התובע בהתאם להסכמים הקיבוציים החלים על ידי הצדדים.

ביום 20.3.2013 נערך לתובע שימוע שבו נשמעו טענותיו. הוסבר לתובע כי הסיבה לסיום העסקתו היא סיום תקופת החוזה בהתאם הוראות ההסכמים הקיבוציים והוא התבקש לטעון את טענותיו. התובע הודה לנתבעת על תקופת העסקתו והתנצל על התלונה מיום 21.2.2013. נאמר לתובע שאין לו מה להצטער מכיוון שמנהל המחוז הודה לו על התלונה בשיחה אישית, אותה אישר התובע. כמו כן, נאמר לתובע שאין קשר בין התלונה והטענות המועלות בה לשימוע והובטח שכל טענותיו נבדקות ויבדקו. מר זייד הסביר לתובע שכשתמה תקופת העסקה יש שתי אפשרויות: קביעות או סיום העסקה. עוד נאמר כי מערך השיקולים במתן קביעות התחיל לפני התלונה מיום 21.2.2013. התובע הוסיף וטען שכל הדברים שנאמרו לגביו אינם נכונים, כי איימו עליו וכי ועדת הבירור לא שמעה את העדים מטעמו. לאחר שלא היה לתובע דבר מה נוסף לומר, הסתיים השימוע.

השימוע תועד על ידי הנתבעת והתובע חתם על התרשומת שנעשתה במהלכו.

עדי הנתבעת העידו שהשימוע הוא פרוצדורה שחייבים לבצע לפני סיום העסקה של עובד ושבמרבית הפעמים הזימון לשימוע הוא בשל אי קבלת המלצה לקביעות. עדי הנתבעת הוסיפו כי מטרת השימוע היא לשמוע את העובד ולבדוק אם ישנם עניינים שיש להביא בחשבון טרם קבלת ההחלטה הסופית על סיום עבודתו. ובלשונו של מר זייד:
"...אני חייב לציין ערכנו שימוע לעובד הזה, שאלנו אותו אם יש לו מה להגיד, כשהוא העלה את נושא המכתב אמרנו שזה לא קשור, והשימוע זה לא מטרתו הייתה לדון במסמך שאני לא מבין אותו, אני רק יודע שצריך לבדוק אותו, ונאמר שם בפירוש המסמך הזה ייבדק. פה אנחנו מדברים האם יש לך סיבות שאתה חושב, מה יש לך להגיד, והיו דברים מעולם. בחברת החשמל בדרך כלל כשמסיימים 10 שנות עבודה, אם לא מקבל קביעות הוא הולך, אבל בשימועים היו הפתעות, אצלי במחוז דן זה לא קרה, אבל אני כן סיפרו לי שבדקה ה-90 אנשים אחרי ששמעו את מה שיש להם להגיד בשימוע האריכו, עצרו, עכבו, היו כל מיני, אבל אלה מקרים חמורים. בדרך כלל זה מה שקורה".

לאחר שהנתבעת שקלה את טענותיו של התובע ולא מצאה שפירט שיקולים כבדי משקל המצדיקים את המשך העסקתו בניגוד להוראות ההסכמים הקיבוציים, הוחלט על סיום העסקתו. בנסיבות אלה לא נפל פגם בהחלטת הנתבעת לפטר את התובע בהתאם להוראות ההסכמים הקיבוציים.

בהקשר זה נציין כי משהנתבעת פיטרה את התובע בשל חלוף עשר שנות עבודה במעמד של עובד ארעי לא היה עליה להעלות בפניו את הטענות בדבר שלילת הרשאותיו והאווירה המתוחה במחלקה. שלילת ההרשאות והאווירה המתוחה במחלקה לא היו הסיבות לקבלת ההחלטה על סיום העסקתו של התובע ולכן לא היה צריך להעלותן במהלך השימוע.

כמו כן, לא נפל פגם בהחלטת הנתבעת לוותר על עבודתו של התובע בפועל בתקופת ההודעה המוקדמת בשל הנסיבות שנוצרו במועד הסמוך לתום עשר שנות עבודתו, כפי שיפורט להלן.
הוכח כי התובע נתפס מבצע פעולות חשודות ללא הרשאה במערכת ה-DMS ולאחר הבירורים שנערכו הוחלט על שלילת הרשאותיו לעבודה על מערכת ה- DMS, ונפרט.
א) ביום 12.2.2013 נערך לתובע בירור ראשוני מכיוון שיום קודם לכן הבחין מר עמרם בהתנהלות חריגה על מסך המחשב של התובע ועל מסך המחשב שסמוך למסך ה- DMS, וכאשר ביקש מהתובע להראות לו את חלון הפקודות הוא סירב.

באותו היום הוחלט על נטילת חלק מהרשאותיו של התובע, עד לבירור מלא ומסודר בנוכחות מר עמרם עם שובו מחו"ל.

ב) ביום 7.3.2013 נערך לתובע בירור נוסף בעקבות המקרה מיום 11.12.2013 ובגין חשדות לביצוע פעולות נוספות מעמדת העבודה שלו ומהשרת שבשימושו. התובע הודה בביצוע חלק מהפעולות בהן נחשד והתנצל על המקרה מיום 11.12.2013.

בסיום הבירור הוחלט להפסיק לאלתר את כל הרשאות התובע במערכת ה- DMS, והוא עבר לעבוד במוקד ההשגחה.

כלומר, התובע נתפס מבצע פעולות חשודות במערכת ה-DMS ולכן בחודש 2/2013 נשללו חלק מהרשאותיו ואילו בחודש 3/2013 נשללו כל הרשאותיו לביצוע פעולות במערכת ה-DMS והוא עבר למוקד ההשגחה. מכאן, שמתחילת חודש 3/2013 התובע לא עבד בתפקידו הרגיל ולא הייתה לו נגיעה למערכת ה-DMS.

כמו כן, ועדת בירור ומשמעת שמונתה על ידי מנהל המחוז דאז מצאה כי התובע התנהג בצורה בלתי הולמת כלפי אחד מעובדי המחלקה, ונבאר.
א) בעקבות תלונות הדדיות של התובע ועובד נוסף (מר נידם) האחד כלפי משנהו, ביום 6.3.2013 מינה מנהל המחוז דאז ועדת בירור ומשמעת לצורך בדיקת התלונות.

ב) הוועדה שמעה 14 עדים כולל התובע ומר נידם. ביום 17.3.2013 פרסמה הוועדה את מסקנותיה. הוועדה קיבלה את תלונת מר נידם וקבעה שהתובע התנהג בצורה בלתי אדיבה ובלתי הולמת כלפיו. עוד קבעה הוועדה שהאווירה במחלקה הפכה ל"נפיצה", כלשונה בעקבות התלונה מיום 21.2.2013.
נוסיף, כי הוועדה דחתה את טענות התובע לאיומים כלפיו בנימוק שלא הוצגו הוכחות ועדויות התומכות בהן.

כלומר, ועדת בירור ומשמעת שמונתה בעקבות תלונת מר נידם בדקה את תלונתו וגם את תלונתו הנגדית של התובע. הוועדה מצאה שהתובע אשם בהתנהלות בלתי הולמת ושיש לדחות את תלונתו מכיוון שלא הוצגו הוכחות ועדויות התומכות בה.

לפיכך, משנערכו לתובע שני בירורים משמעתיים: האחד, בגין פעולות חריגות במערכת ה-DMS שבעקבותיו נשללו הרשאותיו והשני, בגין התנהלות לא ראויה כלפי אחד מעובדי המחלקה, שקלה הנתבעת במועד קבלת ההחלטה על סיום עבודתו אם להמשיך ולהעסיקו בתקופת ההודעה המוקדמת (חודשיים לפי נוהל שכותרתו "פיצויים והתפטרות") או לוותר על עבודתו באותה תקופה בהתאם לסעיף 6 לנוהל. בסופו של יום החליטה הנתבעת לוותר על עבודתו של התובע בתקופת ההודעה המוקדמת ולשלם לו חלף הודעה מוקדמת בהתאם לסעיף 6.1.4 לנוהל.

בנסיבות אלה, שוכנענו כי בבסיס החלטת הנתבעת לוותר על עבודתו של התובע בתקופת ההודעה המוקדמת עמדו שלושה שיקולים: האחד, העובדה שהתובע עמד לסיים את עבודתו בנתבעת לאחר שלא הומלץ לקביעות; השני, העובדה שהרשאות התובע נשללו בעקבות הפעולות הבלתי מורשות שביצע במערכת ה-DMS; השלישי, מערכת היחסים הקשה במחלקה שבה עבד התובע והחלטת ועדת הבירור והמשמעת. ובלשונו של מר זייד:
"... היו פה 3 אלמנטים. אחד, אני כבר יודע שתאריך הסיום הוא במאי ואין המלצה לקביעות, אז מאחר ואנחנו מדברים או אחרי 10 שנים או קביעות או פיטורין אז יודעים שהוא מסיים את תפקידו במאי. אחר כך נכנסו פה עוד שני אלמנטים. אחד, זה התנהגות מול המחלקה ואותה ועדת משמעת שקרה מה שקרה, היו צעקות בפרוזדורים, עלו אליי לרגל עובדים להתלונן שלא יכולים יותר, זה הסעיף השני. והסעיף השלישי, שבעקבות בדיקת רא"ם, זו יחידת חוץ בכלל שבדקה עקב, הייתה הערה של המקצוענים היו להם משהו חשוב במערכת, פנו לרא"ם והוציאו דוח והם טענו שפה הייתה עבירת משמעת. ובעקבות הדוח הזה של רא"ם בעצם יש לי עובד כזה, שמצד אחד אני יודע שהוא מסיים ממילא במאי, שתיים יש איתו מהומות ורעש ואי אפשר לתפקד בתוך המחלקה, ושלוש העבירו אותו לתפקיד משני כי את התפקיד שלו הוא לא יכול יותר לבצע. הדבר הכי הגיוני לפי שיקול דעת וזה בהחלט שיקול הדעת שלי, לא היה טעם להמשיך, בשביל מה".

כלומר, הנתבעת פעלה על פי הנוהל והחליטה לוותר על עבודתו של התובע בתקופת ההודעה המוקדמת ולשלם לו תמורתה. מדובר בהחלטה סבירה שאינה מערבת שיקולים זרים ולא נטען (ובוודאי שלא הוכח) שהתובע נפגע כתוצאה מהחלטה זו.

בהקשר זה נבהיר כי בהתאם להוראות חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001 למעסיק יש זכות להחליט אם להעסיק את העובד בפועל בתקופת ההודעה המוקדמת אם לאו, תוך תשלום תמורתה. זכות זו קיימת גם לעובד ואף הוא רשאי להחליט שלא לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת, תוך קיזוז תמורתה מהתשלומים להם הוא זכאי בגין סיום עבודתו. בנסיבות אלה, הנתבעת פעלה על פי הזכות הקיימת לה בדין ולא מצאנו כי החלטתה אינה סבירה או שהיא התקבלה משיקולים זרים.

בשולי הדברים נציין כי אנו דוחים את טענת התובע שלפיה הוחלט על פיטוריו לאלתר לפני בדיקת התלונה מיום 21.2.2013 כדי לנתק את הקשר בינה לבין פיטוריו. כאמור, לא מצאנו קשר בין התלונה לבין פיטורי התובע ולכן אין רלוונטיות למועד בו היא נבדקה. כמו כן, העובדה שהתלונה נבדקה גם לאחר סיום העסקתו של התובע מצביעה על כך שהנתבעת ייחסה לה חשיבות ולא זלזלה בה. התנהלות הנתבעת היא התנהלות ראויה שכן מצופה מכל מעסיק שיבדוק טענות המועלות בפניו בנוגע לתקלות בטיחותיות ותפעוליות במערכת שבשימושו ובנוגע להתנהלות של אחד ממנהליו. בנסיבות אלה, משלא נמצא קשר בין הפיטורים לבין התלונה מיום 21.2.2013, אין רלוונטיות למועד בדיקתה.

אי לכך, לא מצאנו כי נפל פגם בשימוע שנערך לתובע ובהחלטת הנתבעת לוותר על עבודתו בתקופה ההודעה המוקדמת ולשלם לו תמורתה.

אי לכך, דין תביעתו של התובע לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין בשל אי קיום שימוע כהלכתו – להידחות.

האם הנתבעת התנכלה לתובע, פיטרה אותו נוכח תלונתו ופגעה בו במסגרת עבודתו בנתג"ז?
טענות הצדדים
ואלה טענות התובע בתמצית:
לאחר הגשת התלונה החלו מנהלי התובע – ה"ה עמרם ושרעבי, להתנכל לו ולפעול בתוך המחלקה על מנת שאחרים יפגעו בו. תלונת התובע הפנתה אצבע מאשימה כלפי מר עמרם ולכן היה לו מניע ברור. כמו כן, מר עמרם לא הובא למתן עדות ולכן עדות התובע לא נסתרה. נטען שטענות התובע להתנכלויות מצד עובדי המחלקה לא התבררו ולא נשמעו עדים בעניין. התובע הוסיף וטען שפנה פעמים רבות למנהליו כדי שיסייעו לו להתמודד עם העובדים המאיימים עליו, אולם הם לא עשו דבר.

מנהלי התובע "תפרו לו תיק" של עבירות אבטחת מידע בעקבות התלונה מיום 21.2.2013.

התלונה מיום 21.2.2013 הוגשה לפני שלילת הרשאותיו של התובע בחודש מרץ 2013. עובדה זו מצביעה על כך שההחלטה על שלילת ההרשאות נעשתה במודע ועל מנת לפגוע בתובע ולנקום בו בגין הגשת התלונה.

התובע לא היה מעורב באירוע אבטחת מידע והמידע שנמסר לנתג"ז נועד לסכל את העסקתו. התחקיר של מר ברגר הוא תחקיר כושל מכיוון שלא נפגש עם התובע לצורך שמיעת גרסתו.

קיים הסכם הולכה המחייב מתן גישה לעובדי נתג"ז למתקני הנתבעת ולהיפך. התובע נכנס למתקני הנתבעת לפני שהתבקשה לאשר לו כניסה למתקניה . כניסת התובע למתקני הנתבעת נמנעה ללא סיבה ובניגוד לסיווג הביטחוני הגבוה שניתן לו. מר ברגר ומר הלוי פנו לקב"ט נתג"ז והלעיטו אותו במידע שקרי על התובע וגרמו לפיטוריו.

מנגד טענה הנתבעת כי הטענות הנוגעות להתנכלות בעת עבודתו בנתג"ז אינן יכולות להתברר במסגרת הליך זה בשל ההליך שהתנהל בפני כב' השופטת ויסמן. עוד נטען כי מר ברגר לא היה מעורב בתהליך בדיקת הסיווג הביטחוני של התובע בנתג"ז.

הכרעה
בטרם נפרט את הכרעתנו נציין כי צודקת הנתבעת בכך שטענותיו של התובע באשר לנסיבות פיטוריו מנתג"ז התבררו במסגרת ההליך שנדון בפני כב' השופטת ויסמן (להלן: ההליך האחר). עם זאת, בהליך האחר לא נתבעה הנתבעת ולא הוכח שהטענות שנטענו באותו הליך, נטענו גם לפנינו. לפיכך, יש מקום לבחון את טענות התובע בהתאם לראיות שהוצגו לפנינו בהליך זה.

יצוין כי התובע הגיש כתבי-בי דין שהוגשו בהליך האחר ואף עדויות שנשמעו בו. יובהר כי משהעדויות לא נשמעו לפנינו, לא ניתן בהתבסס עליהם לקבוע עובדות ובוודאי שלא ממצאי מהימנות.
כעת נפנה לבחון להכריע בשאלה השנויה במחלוקת בין הצדדים.

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, עדויותיהן והראיות שהוצגו לפנינו, מצאנו כי יש לדחות את טענות התובע, כפי שיפורט להלן.

ראשית, התובע לא הוכיח כי לאחר משלוח התלונה מיום 21.2.2013 החלו מנהליו להתנכל אליו. טענות התובע בנוגע להתנכלות מצדם של מר עמרם ומר שרעבי הן טענות כלליות וסתמיות שלא נתמכו בראיות אובייקטיביות או באסמכתאות בכתב.

שנית, לא מצאנו ראיות לכך שמנהלי התובע "תפרו לתובע תיק" של עבירות אבטחת מידע. כאמור, נערך לתובע בירור לאחר שנתפס מבצע פעולות בלתי מורשות למערכת ה-DMS. במעמד הבירור הוצגו בפני התובע מסמכים המתעדים פעולות ללא הרשאה במערכת ה-DMS והוא הודה בביצוע חלק מאותן פעולות. כמו כן, במעמד הבירור הודה התובע שמר עמרם אכן ראה שבמסך הסמוך למסך מערכת ה-DMS פועלות תוכנות לא ידועות ושהוא סירב להציג בפניו את חלון פקודות.

לכך יש להוסיף שפעולות התובע נבחנו אף על ידי מר ברגר, שהוא גורם חיצוני למחלקה ואף הוא מצא שפעולות התובע נוגעות לאבטחת מידע ופירט שורה של המלצות על מנת למנוע פעולות שכאלה בעתיד.
בהקשר לבדיקתו של מר ברגר נציין, כי אופן בדיקת הטענות נגד התובע נתון לשיקול דעתו ולא מצאנו כי היה עליו להיפגש עם התובע. מר ברגר ביצע את בדיקותיו על ידי ניתוח הפעולות שנעשו במחשב ולא מצאנו כי מתן הסבר לאותן פעולות היה משנה את ההמלצות שהן בעיקרן המלצות תהליכיות. כל הנתונים הנדרשים לבחינת פעולותיו של התובע כפי שתועדו במערכת היו בפני מר ברגר ועל בסיסן נמצא שהן קשורות לאבטחת מידע.

לפיכך, שוכנענו כי מנהלי התובע פעלו כראוי לאחר שגילו שהוא מבצע פעולות חשודות ללא הרשאה במערכת ה-DMS ולא מצאנו כי פעולותיהם מהוות "התנכלות" לתובע.

שלישית, כפי שעולה מתיעוד הבירור הראשוני חלק מהרשאותיו של התובע נשללו מיד עם סיום הבירור ביום 12.2.2013, ויתר ההרשאות נשללו לאחר הבירור המשלים שנערך ביום 7.3.2013. העובדה שחלק מהרשאות התובע נשללו לפני משלוח התלונה מיום 21.2.2013 מצביעה על כך שההחלטה אינה קשורה לתלונה ושמדובר בהחלטה עניינית.

רביעית, המידע שנמסר לנתג"ז על ידי מר הלוי היה כללי ביותר. מר הלוי כתב שלא יינתן לתובע תג כניסה למתקני הנתבעת "בעקבות מספר אירועים שבהם היה מעורב". מר הלוי לא פירט באילו אירועים היה התובע מעורב ומה היו המעשים שבהם נחשד. כמו כן, מעדותו של מר ברגר עולה שפרט לאמור במכתבו של מר הלוי, לא הועברו לנתג"ז פרטים נוספים בנוגע לתובע. עדותו של מר ברגר לא נסתרה ותאמה את המסמכים שהוגשו. לפיכך, לא מצאנו שהאמור במכתבו של מר הלוי נועד לסכל את העסקתו של התובע או שהנתבעת הייתה מעורבת בפיטוריו מנתג"ז.

חמישית, התובע לא הציג לפנינו את הסכם הולכה שלטענתו מחייב גישה של עובדי נתג"ז למתקני הנתבעת ולהיפך. כמו כן, לא הובאו ראיות לכך שמניעת הכניסה מהתובע למתקני נתג"ז היא זו שהובילה לסיום העסקתו. התובע לא זימן למתן עדות את עובדי נתג"ז ואף לא הביא ראיה אובייקטיבית או אסמכתא בכתב להוכחת טענתו בעניין. לפיכך לא עלה בידי התובע להוכיח שסירוב הנתבעת לאשר את כניסתו למתקניה היו הסיבה לאי קליטתו לעבודה בנתג"ז.

בנסיבות אלה, אנו דוחים את טענות התובע להתנכלות מצדם של מנהליו לאחר משלוח התלונה מיום 21.2.2013 ולסיכול העסקתו בנתג"ז בעקבות סירוב הנתבעת לתת לו אישור כניסה למתקניה.

אי לכך, דין תביעותיו של התובע לפיצוי בגין התנכלות הנתבעת ומניעת שכר בגין אי מתן קביעות ולפיצוי בגין מניעת סיווגו ופגיעה בשכרו בנתג"ז – להידחות.

האם הנתבעת הפרה את חוק איסור לשון הרע?
בכתב התביעה נתבע פיצוי בגין לשון הרע. עם זאת, התובע לא חזר על טענותיו בסיכומים, ולכן יש לראותו כמי שוויתר על עילת תביעה זו.

במוסגר נציין, כי אף אם התובע היה עומד על רכיב תביעה זה, תביעתו הייתה נדחית. נפרט טעמנו בקצרה.
סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 מגדיר "לשון הרע" באופן הבא:
"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –
(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
......
(2) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;......
........".

סעיף 2 לחוק איסור הרע קובע כי "פרסום לעניין לשון הרע – בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל ואל אמצעי אחר".

התובע לא פירט בתצהירו או בעדותו לפנינו אילו אמירות נאמרו לגביו, אשר באות בגדר "לשון הרע" ולמי נאמרו אותן אמירות. בעניין אסולין נפסק שעל העובד לפרט את האמירות שנאמרו בפועל, את נסיבות הפרסום, מועדו, המקום שבו בוצע, המסגרת שבה נאמרו האמירות ועוד. ובלשונו של בית הדין הארצי:
"כאמור, על התובע להוכיח לא רק את מרכיב 'לשון הרע' אלא גם את מרכיב ה'פרסום' ואת ה'עובדות שמהן נגזרת אחריותו של כל אחד מהנתבעים'. אכן, המרכיב העיקרי והחשוב ביותר הוא מרכיב 'לשון הרע', ובנוגע אליו נקבע, כאמור, כי יש לפרט במפורש בכתב התביעה את המילים שנכתבו או שנאמרו. אולם, אין בכך כדי לפטור את התובע מליתן פירוט של שני המרכיבים האחרים. הדברים אמורים במיוחד לגבי מרכיב ה'פרסום' שכן 'יסוד הכרחי בעוולה ובעבירה של לשון הרע הוא שלשון הרע פורסמה,... לשון הרע חייבת לשאת ביטוי חיצוני היוצא מהנתבע או מהנאשם' (שנהר, ע' 85)".

בנסיבות אלה, משהתובע לא פירט את היסודות העובדתיים המבססים את עוולת לשון הרע ולא הוכיח אילו אמירות נאמרו ולמי נאמרו אותן אמירות, דין התביעה להידחות.

אי לכך, דין תביעתו של התובע לפיצוי בגין הפרת חוק איסור לשון הרע – להידחות.

האם התובע זכאי לסעד הצהרתי שלפיו על הנתבעת להימנע מלהפריע בדרך כלשהי להמשך פרנסתו?
התובע לא חזר על בקשתו לסעד זה במסגרת הסיכומים מטעמו, ולכן יש לראותו כמי שוויתר על סעד זה.

לכך יש להוסיף כי נוכח המפורט לעיל, שוכנענו כי הנתבעת לא הפריעה לפרנסתו של התובע ולכן אף אם התובע היה עומד על קבלת סעד הצהרתי זה, דין תביעתו הייתה להידחות.

סוף דבר
תביעת התובע נדחית.

בשים לב להיקף הראיות ולעדים הרבים שנשמעו לפנינו ובשים לב לכך שחלק מטענות התובע נזנחו במסגרת הסיכומים, ישלם התובע לנתבעת בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין הוצאות משפט בסכום של 5,000 ₪ ושכ"ט עורך דין בסכום של 25,000 ₪. לא ישולמו הסכומים במועד האמור, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

על פסק הדין ניתן לערער בזכות בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים. הודעת ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ד טבת תשע"ט, (1 ינואר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

גב' ניצה פרידמן
נציגת ציבור (עובדים)

קרן כהן, שופטת

מר אפרים שלייפר
נציג ציבור (מעסיקים)