הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 12961-01-16

לפני:

כב' השופטת שרה מאירי-אב"ד
נציגת ציבור (עובדים) גב' דבורה פינקלשטיין
נציג ציבור (מעסיקים) מר יוסף רובינשטיין

התובע
שלמה לב יונה
ע"י ב"כ עו"ד צוריאל חזי
-
הנתבעים

  1. נציבות שירות המדינה - נמחקה
  2. שירותי כבאות והצלה יו"ש
  3. טפסר בכיר אמנון אמיר

ע"י ב"כ עוה"ד אפרת סמואל ויוסף מנסור

פסק דין

הרקע וההליך

1. ביום 7.1.16 הגיש התובע כתב תביעה כנגד נציבות שרות המדינה, שירותי כבאות והצלה יו"ש ונגד טפסר בכיר אמנון אמיר ("נתבע 3"), בה עתר למתן צו מניעה האוסר על הנתבעים לפגוע בשכרו וקידומו, למתן צו עשה המורה לנתבעים להוציא מתיקו האישי ומכל נמען את מכתביו ומסקנותיו של נתבע 3, למתן צו עשה המורה לנתבעים להשיב את התובע לתפקיד מ"מ סגן מפקד תחנה ("התפקיד") וכן לסעדים כספיים: הפרשי שכר בסך כ- 500 ₪ לחודש החל
מ- 10.15 (וסה"כ 1,500 ₪); נזק בגין פגיעה בכבוד, בהתאם לחוק איס ור לשון הרע על דרך האומדנא, בסך 50,000 ₪; 4,000 ₪ בגין הטרדתו, איבוד זמן והוצאות נסיעה (שהועמדו בסכום זה למצער) והוצאות ושכ"ט (18,720 ₪ כולל מע"מ) וסה"כ 74,220 ש"ח .

אלה טענות התובע:

התובע, כבאי, "בהכשרתו מפקד צוות", נשוי ואב ל- 10 ילדים, מפקד צוות בשירותי כיבוי אש מזה 19 שנה ומ"מ סגן מפקד תחנת כיבוי אש עפרה ("התחנה"), כשנתיים.

מתנדבת טענה בכזב כי התובע הפיץ עליה שמועות כאילו יש לה יחסים אינטימיים עם אנשי כיבוי. התובע זומן לבירור בפני הנתבע 3, שהגיע למסקנה שגויה כי התובע הפיץ שמועות, וזאת לאחר ניהול הליך בירור רשלני, מגמתי ותוך פגיעה חמורה בזכותו של התובע להליך הוגן עפ"י כללי הצדק הטבעי והסתרת נתונים מהתובע.
כתוצאה מכך, ננקטו כנגד התובע צעדים משמעתיים חמורים, נשלל ממנו התפקיד, עוכב קידומו (מתן דרגות כתף ושכר), אף שזכה במכרז ואף שהומלץ ע"י מפקד גזרת בנימין להעלאה בדרגה.

בחודש מאי 2015 הגיעה המתנדבת ח. ("המתנדבת") לתחנה, לפגישה עם הכבאי עוז ("עוז"), עקב בעיות אישיות, כשלבקשת עוז צורפו לפגישה כבאי נוסף ("אייל") והתובע. המתנדבת התלונ נה כי מופצות עליה שמועות כאמור והטיחה בתובע כי הוא מפיץ השמועה. עוז ואייל הופתעו והתובע הכחיש מכל וכל. לאחר מספר ימים דיווח התובע למפקדו הישיר (מר מאיר לוזדה, "המפקד"), שלא הגיב. לאחר מס' שבועות קיבל התובע מהמפקד מכתב בו פורטו תלונות משמעתיות כנגד התובע, לרבות פגיעה בשמם של מתנדבים בתחנה. התובע התקשר למתנדבת (שהקליטה השיחה), ע"מ להבהיר שלא היו דברים מעולם. לאחר כשבועיים זומן לבירור אצל הנתבע 3, שמצא אותו אשם בהפצת השמועות, למרות שלא היו דברים מעולם.

הליך הבירור התקיים תוך פגיעה חמורה בזכותו של התובע להליך הוגן. ביום 9.11.15 שלח הנתבע 3 לתובע מכתב בו פורטו מסקנותיו (השגויות) והסנקציות שנקט כנגד התובע.
ב"כ התובע דרש במכתבו 10.11.15 לנתבע 3 שיחזור בו מהאמור ובתשובתו (23.11.15) דחה הנתבע 3 את דרישת ב"כ התובע.

ביום 25.12.15 פנה ב"כ התובע (שבהליך) לנתבע 3 ודרש לבטל הסנקציות. התובע עתר לביטולן של 2 סנקציות, כמפורט לעיל (מתוך 5), דרישה שנענתה בשלילה.

הצעדים שננקטו נגדו, ללא כל עוול בכפו, מנוגדים לכללי הצדק הטבעי; זכותו להליך הוגן נפגעה באופן חמור; הנתבעים הפרו חובתם להליך בירור שקוף והוגן; לא הופעל שיקול דעת ראוי, כך שהורשע בגין מעשים שלא ביצע ונענש על לא עוול בכפו; הנתבע 3 חרג מסמכותו ופעל בחוסר הגינות וסבירות.

הסנקציות העונשיות שננקטו הינן בנגוד לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג – 1963 ("חוק המשמעת") ותקנות שירות המדינה (משמעת) ( סדרי הדין של בתי הדין), התשכ"ד – 1963 ובנגוד לתקשי"ר.
הבירור שנערך בוצע בחוסר סמכות ובנגוד לנוהג המקובל בשירותי הכיבוי ותוך אפליה חמורה בעבודה, העונשים אינם כדין, לא הוכח כנגדו דבר, משהטענות כלפיו כוזבות.
הנתבעים פעלו בנגוד לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, תוך פגיעה חמורה בשמו הטוב ובכבודו, על לא עוול בכפו, תוך שהפרו ברגל גסה את חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965 ("חוק לשון הרע"), בלא שתהיה בידיהם שום הגנה, מההגנו ת שבחוק, וכי המניע להליך הפסול היו שיקולים זרים.

2. הנתבעים 1-3 בהגנתם (מ- 6.7.16) טענו כנגד שירבובה של נציבות שירות המדינה להליך, בהעדר כל סעד כנגדה , תוך שהובהר כי במסגרת הליכי הבירור המשמעתיים שערכה מעסיקתו של התובע, נערך בירור גם עם הנש"מ, אך אין בכך להוׂפכָה לנתבעת.
ביחס לנתבעת 2 צויין כי מאז 2012 כלל שירותי הכבאות מאוגדים תחת נציבות שירות כבאות והצלה, במשרד לבטחון הפנים, וכי ב- 8.2.13 כוננה הרשות הארצית לכבאות והצלה, בהתאם לחוק הרשות הארצית לכבאות והצלה, התשע"ב – 2012 ולפיכך, הנתבעת 2 היא הרשות הארצית לכבאות והצלה בשטחי יו"ש ("הנתבעת 2"; "הרשות").

יש למחוק גם את נתבע 3, שהרי ההליכים התנהלו במסגרת העסקתו ברשות ואין מקום לתביעה אישית כנגד הממונה/מי שקיבל החלטות מטעם המעסיקה ומכח סמכותו, לאחר הליך מסודר וראוי, הנוגע להתנהלותו הבעייתית של התובע , בלשון המעטה.
התובע, שסיים קורס מפקדי צוותים ב- 16.7.09, שימש כסגן מפקד צוות מ- 16.1.10, והחל מ- 16.4.15 ולאחר שזכה במכרז, החל לשמש בתפקיד מנהל צוות, אך איננו מפקד צוות מזה כ- 19 שנה (כנטען ברישא התביעה). התובע שהה בתקופת נסיון, שעם סיומה ולבקשת מפקד המחוז, הוארכה בחצי שנה נוספת, בהתאם להוראות התקשי"ר, כש ב- 10.4.16 לא הומלץ על סיום תקופת הנסיון (נספח "ה").

ביום 12.4.16 נערכה עמו פגישה בנושא והובהר כי לא עבר בהצלחה את תקופת הנסיון המירבית (12 חודשים) ומשמעות הדבר כי הינו חוזר לתפקידו הקודם כסגן מפקד צוות. התובע לא טען דבר בפגישה שנתקיימה במעמד הנתבע 3 ויו"ר ועד העובדים ורמ"ד משאבי אנוש ("בן יהודה").
תפקידו והתנהלותו של התובע במהלך השנים רצופים בעיות משמעת "לא מעטות" ממפקדיו ומעובדים עמו, כידוע לתובע (משצילם את תיקו האישי).
מכח תקנה 2 לתקנות שירותי הכבאות (משמעת) התש"ם – 1980 מדובר ב"עבירות משמעת" , שהתובע הועמד בגינן לדין כ- 10 פעמים במהלך השנים 2002-2015.

כן מצויים בתיקו האישי מסמכים המלמדים על תפקודו, המלמדים על ספקות רבים ביכולתו לשמש ככבאי; אי שביעות רצון מפקדיו מתפקודו וגם מסמכים המלמדים על תקופות ובהן שפור בתפקודו. התובע צרף הערכת עובד אחת מ- 2014, אך אחרות אינן כאלה. בהליך פלילי הוטל עליו של"צ (ת"פ 1129/97), כשהנתבע 3 פנה אז וביקש כי השל"צ יבוצע בתחנה.

המתנדבת (בגירה), שהתובע פוגע קשות בפרטיותה בנספח ה' (מסמך שיש להוציאו מההליך) הבהירה כי חוותה פגיעה קשה מאד נוכח השמועות ולאחר שהביאה תלונתה בפני רמ"ד פרט והממונה על שוויון מגדרי (לילך יחזקאל; "יחזקאל") ואף בפני הממונה על מעמד האשה ברשות ("הגב' מירי לוי; "לוי"). יחזקאל סברה כי ראוי להוועץ בנש"מ (נועצ ה בעו"ד תהילה פרץ, באגף המשמעת; "פרץ") ופרץ הודיעה, ב- 5.8.15 כי על התלונה להתברר נוכח אופיה ברשות ובמחוז הרלוונטי, בירור נפרד לכל עובד שנטען כלפיו כי הוא אחראי להפצת התלונה, ובהתאם לבירור, יש לשקול נקיטת אמצעי משמעת, בהתאם לשק"ד הרשות.

בהתאם, התבקש הנתבע 3 ע"י יחזקאל, לערוך הבירור לכל המעורבים, עפ"י המלצות הנש"מ, וכל המעורבים נתבקשו להגיע לבירור (שוב, התובע לא השחיר שמותיהם של כלל המעורבים, בנספח ה' לתביעה).

בימים 20.10.15 ו- 9.11.15 נערכו 2 ימי בירור בראשות הנתבע 3, בנוכחות עו"ד תומר לוי (היועמ"ש של מחוז יו"ש ברשות) והגב' לוי.
כל מוזמן נכנס בנפרד, קיבל הסבר על הבירור, נשאל אותן שאלות, אליהן נתבקש להתייחס.
כן נערך עימות בנושא אחר, בין התובע למפקד התחנה האזורית (טפסר מ. שלמה לובינר; "לובינר").
עם סיום הבירור, שהתקיים באופן תקין לחלוטין, תוך שמיעת כלל הטענות, הגיע הנתבע 3 למסקנה כי התובע נטל חלק עיקרי בהליך הפצת השמועות והחליט על נקיטת צעדים כנגדו; בסמכות הנתבע 3 להטיל כל סנקציה מידתית וראויה במקרה זה בו סממנים חמו רים ביותר, כשעסקינן במתנדבת ובתובע שהינו אחראי מתנדבים.

לנתבעת הסמכות לברר תלונת המתנדבת, במסגרת הבירור המשמעתי, ועפ"י שק"ד הנתבעת.
היחסים בין התובע למפקד התחנה היו עכורים (כעולה מנספחים ח1-ח2 להגנה).
החלטת הנתבע 3 היא החלטה פִּיקוּדית, עפ"י שקול דעתו, לאחר הליך בירור ושימוע מסודר ולאחר שנשמעו דברי התובע, ובלא שנשפט התובע משמעתית, חרף חומרת המעשים, ע"מ שלא לפגוע בו כלכלית ומשמעתית באופן חמור, כפי שמצדיקים ארועים אלה.
התפקיד של אחראי מתנדבים אינו תפקיד בתקן, אלא תפקיד שניתן לעובד.
הנתבע 3 הוא עובד מדינה וחוסה תחת ההגנה לפי סעיף 7 ב לפקודת הנזיקין.
התובע לא מצביע מדוע לדעתו שיקול הדעת שהופעל, לא ראוי ואף לא מדוע הליך הבירור סותר/נ וגד חוקים כאלה ואחרים; הנתבעת מכחישה כי הבירור נעשה בחוסר סמכות /בניגוד לנוהל המקובל ברשות/ תוך הפליה חמורה. הבירור חוסה תחת ההגנות שבחוק איסור לשון הרע. אין פגיעה בתובע, משאין לו זכות קנויה להעלאה בדרגה.
הוכחשו הנזקים הנטענים/קש"ס בינם למעשה/מחדל של הנתבעת.

3. משהוגשה התביעה לביה"ד האזורי בירושלים ומשהנתבע מכהן בביה"ד כנציג ציבור, החליט כבוד הנשיא ( י-ם) א. אברהמי כי ההליך יועבר לבי"ד אחר, וההליך הועבר לכבוד הנשיא י. פליטמן, שקבע כי ההליך ישמע בביה"ד בת"א. עוד נקבע כי נש"מ נמחקת מההליך.

ביום 14.11.16 התקיים דיון מוקדם בפני כבוד השופטת א. רובוביץ-ברכש ובהתאם להחלטתה , נקבע להוכחות בפני מותב זה.
התובע הגיש תצהיר ע"ר.
מטעם הנתבעת הוגש תצהיר הנתבע 3 ותצהיר הגב' מגי מרגלית בן יהודה ("בן יהודה"), רמ"ד משאבי אנוש במחוז יו"ש ברשות.

4. ביום 8.11.17 נשמעו בפנינו עדויות הצדדים, לאחר שעמד התובע על ניהול התביעה כנגד הנתבע 3.
סיכומי הצדדים הוגשו בכתב (לאחר שהקפם הוגדל לבקשת התובע).
ביום 13.2.18 הוגשו סיכומי תשובה של המשיב. בהחלטה מ- 13.2.18 נקבע כי יוצאו מהתיק ונתאפ שר לתובע להגיש סיכומי תשובה עפ"נ 2 עמודים בלבד, באופן שנקבע לסיכומים העיקריים.
משהובא לעיון ב- 16.3.18 ומשלא הגיש התובע דבר – הובא בפנינו להכרעה גופא.
ביום 20.3.18 (וחרף האמור) נתאפשר לתובע להגיש כפי שהורינו וביום 27.3.18 הגיש סיכומי תשובתו , שוב לצערנו, שלא כפי שנקבע, עני ין לו נדרש בהכרעתנו.

5. ולהכרעתנו-

א. הנתבע 3

טוען התובע בתביעה כי "נתבע 3 חרג מסמכותו ופעל בחוסר תום לב ובחוסר הגינות וסבירות".
בתצהירו טען התובע כי נתבע 3 "ביצע בירור מגמתי, רשלני ותוך פגיעה חמורה" בזכותו של התובע להליך הוגן "ע"פ כללי הצדק הטבעי", כי "כתוצאה מהחלטותיו, רשלנותו וחריגתו מסמכות של הנתבע 3", נגרמו לתובע הנזקים שטען להם.
עוד טען כי מסקנותיו השגויות של הנתבע 3 פגעו קשות בשמו הטוב, על לא עוול בכפו, כך שהוצג "באופן רשמי וכוזב ע"י נתבע 3" כמי שמפיץ שמועות שיקריות.

התובע מצרף לתצהירו את נספח ג' כ"המלצה להעלאה בדרגת כתף" – המלצה שניתנה ע"י מפקד הגזרה, לובינר – המלצה שנדחתה ע "י הנתבע 3 לאור "בעיות משמעת לאחרונה".

לתצהירו מצרף הנתבע 3 שתי תלונות שנתקבלו בסמיכות לארועים שבתביעה (יוני 2015) ובהן מפקד התחנה מלין על התנהגות התובע. לא נוכל בהקשר זה גם להתעלם מנספח ד' לתצהיר הנתבעים, עת התובע
ב-21.9.15 מצטער על התנהלותו ודבריו הלא ראויים.
עוד יש להזכיר כי בכתב המינוי של התובע לתפקיד מפקד צוות (בו זכה במכרז) נקבעה תקופת ניסיון של חצי שנה החל מ-16.4.15, תקופה שהוארכה ע"י הנתבע 3 (ב-1.11.15) ומנגד, ב-4.16 מפקד הגזרה לא המליץ על סיום תקופת הניסיון...
כאן ראוי לציין כי התובע , שנטען בשמו / מפיו (ע"י מפקד התחנה) כי טרח להבהיר בתחנה : כי לובינר יפתור לו את ה בעיה (שמפקד התחנה לוזדה, יפתור לו, אותו לובינר שחתם ב-1.9.15 על המלצה להעלאה בדרגת כתף) – הוא זה שקבע כי התובע לא סיים את תקופת הניסיון של שנה בתפקיד שזכה בו במכרז (וכעולה מהמסמכים, מכרז בו היה מועמד יחיד; ראה גם עמ ' 5 שורה 28) – והעיקר, משום מה, אותו לובינר אינו עד מטעמו...

לא בכדי עומת התובע עם טענתו, כביכול, הוא מפקד צוות למעלה מ-20 שנה – מה שהופרך בפנינו!
בפועל, אין חולק כי התובע אינו מבסס טענת חריגה מסמכות ובפועל, כל טענותיו הן "לעניות דעתי", או לטענת ע ורך דינו (עמ' 4).

צר לנו כי לא "השכיל" התובע לקבל בקשת הנתבעים, מחד והמלצתנו ברישא הדיון, מאידך – ולמחוק התביעה כנגד הנתבע 3; אלא שאף מוסיף הוא כהנה וכהנה בסיכומיו , טענות ו"כותרות" – שלא רק שלא נטענו בכתב התביעה ולא הו ּספו בתצהיר התובע, אלא אף הופרכו בחקירת הנתבע 3 עצמו!!
צר לנו שלא השכיל התובע, גם לא בסיכומיו, להתייחס לתשתית העובדתית שטען לה והוא מוצא להוסיף טענות עובדה, כביכול, נטענו בתשתית העובדתית – ודאי כביכול ,"הוכחו". טועה הוא לסבור כי שאלה שמוצגת בח.נ. – יש בה כדי לבסס "עובדות" , או הופכת היא ל"עובדה מוכ חת" – וכמדומה, ראוי להזכיר כי אין שחר ל"הבנה" זו.
בהתאם – אין שחר לכל הטענות שטען להן התובע בסיכומיו ובאריכות חסרת צורך / פשר או משמעות!
ונזכיר "מושכלות ראשונים": עובדות יש לטעון בכתב התביעה, עובדות נטענות אלה יש להוכיח בעדות רלוונטית – אלה ואלה לא נתקיימו בתביעה!
ורק בקצרה נציין: אין בפנינו ולא נכריע (ולא נשמע) בטענות ב"מכתמי ם") ל"יחסים אסורים" / הטרדה מינית / בעילה אסורה בהסכמה / יחסי מרות / הפרת חוק / הנתבע חברו הטוב של מפקד התחנה / שחיתות / מרמה / הגנה על מפקד התחנה / טפל שקרים / זכייה במכרז ע"י אחיו של חברו (המפקד מ.ל.) שחיתות / מעשיו החמ ורים של אחיו / גילוי נאות וכו' וכו' וכו' – מלל רב, חסר ערך וטעם; והעיקר: אין בין כל הנטען (שאת חלקו הבאנו לעיל) , לענייננו – דבר!

הגם שהדברים הוסברו היטב בדיון עצמו (ראה עמ' 21-22, עמ' 25, 27), ככל הנראה לא הובנו די צרכם, כעולה מסיכומי התובע.
ועוד מוצאים אנו להזכיר בהקשר זה: אין שחר גם לטענת התובע בסיכומיו בדבר "ניצול לרעה" של הנתבע 3 את מעמדו בביה"ד – הנתבע 3 הופיע בפנינו ככל עד / ככל צד – הא ותו לא!
דווקא התובע בשאלות שהציג לנתבע 3 – ניסה "להופכו" ל"שופט" / ליודע חוק וכיוצ"ב.

העיקר הוא שאין בפנינו כל ביסוס בכתב טענותיו (בתביעה / ו"למצער" בתצהיר) לאיזשהן מטענות התובע בהתייחס לנתבע 3. שוכנענו כי למעט ע"מ לנסות ולהטיל מורא – לא הייתה כל הצדקה עובדתית או משפטית להגשת התביעה כנגדו אישית!

אין בפנינו ולא בדל ראייה או ביסוס ראייתי לטענה משפטית כלשהי – שהיה בה, או שיש בה, להצדיק התביעה כנגד הנתבע.
יש טעם רב בטענת הנתבעים בסיכומיהם והתבטאויותיו של התובע בהליך (ובהקשר דנא גם כלפי הנתבע 3) מלמדות יותר מכל על התנהלותו של התובע עצמו – עניין שנתייחס אליו גם בהמשך.

בהעדר כל עילה, ודאי לא עילה מוכחת כנגד הנתבע ומשלא שוכנענו באף לא אחת מטענותיו של התובע כלפי הנתבע 3 (אלו שבתביעתו) ומשאך "פטורים" אנו מהתייחסות לריבוי טענותיו החדשות בסיכומיו (שממילא יש לדחותן, אף לוּ נטענו בתביעה, משלא הוכחו כלל) – נדחית התביעה כנגד הנתבע 3.

ב. עילת התביעה כנגד הנתבעת
ד ברינו להלן מתייחסים אף לעילה/ות הנטענת/ות כנגד הנתבע 3, משהתובע כאמור לא ממש דק פור תׁא בטיעוניו.
הנתבע 3, כמפקד המחוז ולאחר שנועץ בגורמים המוסמכים בנתבעת (ובנש"מ) ביצע בירור עם הגורמים המעורבים בהתייחס לתלונת המתנדבת.
בכל הכבוד לנתבע 3 – אין הוא שופט ואף אינו חוק ר, אלא קיים הוא הליך בירור בו שמע את הגורמים המעורבים והסיק מסקנותיו.
החלטת הנתבע 3 בסיום הבירור (ו' לתובע, 9.11.15) נתקבלה לאחר בירור שנערך כאמור ב-7.10.15 (ה' לתובע, 27.8.15). הנושא כולו היה בירור בהתייחס להפצת שמועות בהתייחס למתנדבת ולעובדים בתחנה ולאחר הבירור קבע כי תעוכב בקשת התובע לקבלת דרגה, יופסק תפקידו כאחראי מתנדבים והא נדרש להעביר מכתב התנצלות למתנדבת ולמפקד התחנה.
אין בפנינו כי הנתבע 3 חרג מסמכותו, אין בפנינו כי הנתבעת לא אימצה את ההליך ותוצאותיו/החלטת הנתבע 3 שלאחר הבירור (אגב, אין בפ נינו את מכתבי ההתנצלות) – ובפועל, אף לו ּ מצאנו להדרש לעצם הליך הבירור (וברי כי אין הדבר ממש נתון לבחינתנו בהליך) – לא מצאנו פגם בשק"ד הנתבעים (פגם ח מור ואף לא פגם בסבירות), או שהיה מקום להחלפת שק"ד הגורם המוסמך בנתבעת, בשק"ד ביה"ד.

אין בפנינו ובדין כך, אם היו מסקנות נוספות בבירור שנערך כאמור – וממילא, התובע (ולא הנתבעת) הוא ש"סבר" (הגם בטעות) כי ביה"ד יערוך הבירור תחת הגורם המוסמך לכך – וממילא, ככל שכך, היה עליו להציג העדויות הרלוונטיות.
ואגב, הטענה היא כי התובע שנטל חלק בהפצת שמועה (וכמדומה, דוקא נסיונותיו בדיון, ודאי בסיכומיו – יש בהם כדי להוכיח כי אכן כך פעל) – אינו יכול להמשיך ולשמש בתפקידו כאחראי מתנדבים, ודאי כך משעסקינן בשמועה הקשורה בתחנה בה הוא משמש ובמתנדבת בתחנה.
לא הוכח כי נפל "פגם" כלשהו בהליך הבירור או נעשה בצורה לא הוגנת / רשלנית / מגמתית – או כי נ מנעה זכותו של התובע עפ"י כללי הצדק הטבעי.

אגב, גם אם התובע "היה בין האחרונים שידעו על הפרשה" – אין בכך כדי לשלול הנדון בבירור... ודאי לא, לאור תפקידו האמור בתחנה!
עוד יש לומר: לא מצאנו בהח לטת הנתבע 3 כי יש בה "לשון הרע", כמשמעה בחוק איסור לשון הרע.
בל נשכח כי לא נאמר "בהחלטה" דבר כלשהו שהיווה "פרסום" שהוא משפיל / מבזה / פוגע במשרתו של התובע , פרסום שהוא לשון הרע ; שלא לומר שלנתבע 3 ולנתבעת עומדות ההגנות שבחוק איסור לשון הרע.

פעולת הנתבעים בסמכות היתה, ולאחר שנועצו בנש"מ ופעלו כמתחייב, דווקא על דרך הבירור (ולא על דרך הליכים "כבדים" וחריפים יותר, כמתאפשר עפ"י הדין).
די אם נזכיר כי לא בכדי מפנה הנתבעת לתמליל שמצא דווקא התובע להציג, שמלמד יותר מכל על כי (ולו "למצער") לתובע "חלק" ב"שמועות" עליהן הלינה המתנדבת.
מקובלות עלינו טענות והפניות הנתבעים בסיכומיהם בהקשר האמור, כשאין חולק כי לא ננקטו כנגד התובע מלוא האמצעים האפשריים (ויש שיאמרו: הראויים) בנסיבות!
הנה כי כן – התובע לא הוכיח עובדה או עילה אחת שבטענותיו בתביעה ואין לנו אלא לדחותן כולן אחת לאחת.

ג. נוסיף ונבהיר – התובע מוצא להלך על "גבול" האמת: די בטענתו בתביעתו, כביכול הוא – "מפקד צוות מעל 20 שנה", כשהוא חוזר גם בתצהירו על טענה זו – מה שודאי אינו עולה בקנה אחד, ולו מכתב המינוי שצירף לתצהירו (ולפיו הוא בתקופת ניסיון בתפקיד אליו מונה ב-16.4.15)!

אך ברי כי לא קמה לו "זכות קנויה" לתפקיד זה – כשלא סיים כדבעי את תקופת הניסיון.
התובע אינו מפנה להוראת דין כלשהי שיש בה כדי להביא להשארתו במינוי כמפקד צוות.
אין לנו אלא לומר כי תמוהה הטענה כי היה על "הנתבעים" להוכיח כי לא עמד בתקופת הניסיון – שהרי ברי כי הנתבע 3 לא צריך "להוכיח" דבר ובפועל, כך גם לא הנתבעת...
אין גם שחר לטענתו, שהרי עולה מ מנה, כביכול, אין כל משמעות ל"ניסיון" שנקבע למינוי כלשהו, אם המינוי בתוקף עם חלוף תקופת הניסיון... ודאי כך, לאור המוצגים שבפנינו.
בהתאם, משלא נקבע כי סיים בהצלחה את תקופת הנסיון בתפקידו כמפקד צוות – אין הוא עוד "מפקד צוות". אך ברי כי לא נדָרש בהקשר זה לטענה כי היה "מועמד יחיד" במכרז.

ממילא, משלא זכה למינוי קבע במשרה שבמכרז – ממילא, אינו זכאי לדרגת השכר או למלוא תנאי השכר שעם המינוי האמור.
ממילא, אין לנו אלא לדחות עילת התביעה להפרשי שכר (לעבר או לעתיד).

ד. אין שחר לטענות התובע בסיכומיו ל"נזקים", בסכומים השונים מאלה שטען להם בתביעתו. גם בסיכומי התשובה, לא השכיל התובע "לתקן" או לחזור בו מטענותיו שבסיכומיו (סעיפים 66, 67, 70) משל, עסקינן במצב שהיה נכון ליום הגשת התביעה. ככל הנראה "נשכח" ממנו כי "הנזק" כומת על ידו, וה"אומדנא", לדוגמא, בסך 50,000 ₪ ב-7 בינואר 2016, איננה שווה (ב"סְְכִִימה" ל-24.12.17) לסך 140,000 ₪ .
הוא הדין גם ביתר הנזקים שטען להם, שלא להזכיר כי לא הוכחו , גם לא, "למצער" (ואין כוונתנו כמובן לנזק שב"אומדנא").

ה. לא נוכל שלא לייחד התייחסות להתנהלותו של התובע גם בהליך:
עיון בפרוטוקול מלמד כי התובע התנהל באופן שאינו ראוי בהליך משפטי, בבחינת "עושה אני כרצוני וכחפצי" בכל שלב.
כך, התעלם מהע דר ביסוס (בתביעתו) לטענות שביקש להעלות בשאלות שהציג בח.נ. של עדויות הנתבעת. כך חזר והמשיך והציג טענות עובדה שלא בוססו על ידו. [והכל: הגם שהצהיר (בדיון מוקדם) כי יעידו מטעמו "כ- 4 עדים" לא הובאה מטעמו עדות כלשהי, שתאשש טענה כלשהי מטענותיו ].
עיון במסמכים שבפנינו מבסס את הרושם כי עסקינן בעובד, הסבור שה"אמת והצדק" רק בידיו ה ֵמה וכי יכול הוא להתנהג כרצונו בכל שלב או הליך.
כך, הגם שנקבע הקף לסיכומי הצדדים , ביקש הוא להגישם בהיקף "פי 3". כך (ובלא שקדמה בקשה לכך) – הגיש סיכומי תשובה בהיקף שלא נקבע (עפ"נ כ-15 עמודים), תוך שצרף "מוצגים" לאלה. מש"נמשכו" סיכומי התשובה – וחרף החלטה מ-13.2.18 – הגיש סיכומי תשובה שוב, לא באופן שנק בע, שמא, בסוברו כי ביה"ד לא "ישים" לבו / לא יבחין בהתנהלותו... – ולא היא!
חמורה התנהלותו עוד יותר, כשכך "מצא" לנהוג, חרף החלטה נוספת של ביה"ד (מ- 20.3.18) – בב חינת, עושה אני, גם בהליך המשפטי, כרצוני.

לאחר ששקלנו כל אלה – מצאנו לאפשר לתובע , בטרם נכריע בכוונתנו ל חייבו בהוצאות לטובת אוצר המדינה, להודיע עמדתו (החלטה מ- 7.5.18).
לאחר תזכורת לתובע – נתקבלה הודעתו ולפיה בשל ענייני בריאות במשפחת ב"כ, לא התאפשרה תגובתו. לגופא, נטען כי התובע מבקש למחוק את סיכומי תשובתו, ובלבד שלא יחוייב בהוצאות.

ראוי היה כי יקפיד התובע, ודאי בהיותו מיוצג, באופן ההתנהלות הראוי. נזכיר כי אין רשאי צד לנהוג בנגוד ברור להחלטת בית משפט ובלא שיעתור מבעוד מועד לביה"ד, לתקן-לשנות החלטתו/לחרוג מהחלטתו.

יחד עם זאת, ביכרנו לנהוג לפי "מודה ועוזב..." ולא להטיל על התובע חיוב בהוצאות לטובת האוצר (ובלא שנמחקו סיכומי תשובתו!).

ו. סיכום

התביעה על טענותיה ועילותיה – נדחית.

משהתובע עובד בנתבעת; ומשנדחתה תביעתו כנגד הנתבע (שיוצג ע"י המדינה), ומשטוב היה לתביעה לולא הוגשה, משהוגשה ; ומששוכנענו כי התובע מתקשה להתנהל באופן הראוי כעובד במעמדו ; ומשתביעתו היתה תביעת סרק – לאחר ששקלנו כל אלה, מצאנו לחייבו בהוצאות הנתבעים בסך 3,000 ₪ סכום שישולם בתוך 30 יום, אחרת ישא ה"ה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

ניתן היום, י' סיוון תשע"ח, בהעדר הצדדים.

נ.ע. גב' דבורה פינקלשטיין

שרה מאירי, שופטת-אב"ד

נ.מ. מר יוסף רובינשטיין

נציגי ציבור חתמו ביום 24.5.18.

קלדניות: רונית עמרני + א. צריקר/אביבה