הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 12828-01-13

לפני:

כב' השופטת עידית איצקוביץ
נציגת ציבור עובדים גב' דבורה פינקלשטיין
נציגת ציבור מעסיקים גב' צביה דגני

התובעת
פרולוג - לוגיסטיקה והפצה בקירור בע"מ
ח.פ. 513854141
ע"י ב"כ עו"ד יואב בורשטיין
-
הנתבעים

  1. שמעון דיבקר ת.ז. XXXXX977
  2. רמי מאיר (מישל) ביטון ת.ז. XXXXX249

ע"י ב"כ עו"ד שי שוראקי
3. דניאל קמינסקי ת.ז. XXXXXX049 – ניתן פסק דין בהיעדר

פסק דין

1. חברת פרולוג לוגיסטיקה בע"מ ( להלן – התובעת או החברה) הגישה תביעה כנגד עובדיה, שמעון דיבקר ( להלן – נתבע 1 או שמעון), רמי מאיר ( מישל) ביטון ( להלן – נתבע 2 או מישל) ודניאל קמינסקי ( להלן – נתבע 3 ) בגין גניבת סחורות ממחסניה.
ביום 14.7.13 ניתן פסד דין בהיעדר הגנה כנגד נתבע 3. על כן, פסק דין זה מתייחס לתביעה כנגד נתבעים 1 ו-2.

2. עובדות
התובעת הינה חברה פרטית, העוסקת באחסון מוצרים במחסן קירור שברשותה ומספקת מגוון שירותים לוגיסטיים הנדרשים לניהול שרשרת האספקה בקירור. בין לקוחותיה נכללים יצרני ומשווקי מזון ותרופות, רשתות מסעדות, חברות קייטרינג, מפעלי הסעדה ועוד.

נתבע 1 הועסק אצל התובעת בתפקיד נהג משאית ומנהל מחסן החל מיום 19.9.11 ועד לפיטוריו ביום 8.11.12 ( כשנה וחודשיים).

נתבע 2 הועסק אצל התובעת בתפקיד נהג משאית ועובד מחסן החל מיום 12.10.10 ועד לפיטוריו ביום 8.11.12 ( כשנתיים וחודש).
בחודש 8/2012 או בסמוך לכך, גילתה התובעת במחסניה במושב ירחיב ( להלן – מחסני התובעת) חוסרים כבדים של סחורות השייכות לחברת " טבסקו החזקות בע"מ" (להלן – חברת טבסקו), מפעילת רשת " פיצה האט" בישראל, לה נותנת התובעת שירותי אחסון ולוגיסטיקה. הסכומים הגדולים של החוסרים העלו אצל התובעת חשש כי מדובר בגניבה ( רשימת החוסרים ושווים ודו"חות המלאי מצורפים כ נספחים א'1 ו- א'2 לתצהיר התובעת).

התובעת פנתה לחקירת החשדות, תחילה באופן פנימי על ידי מנהלי התובעת ובהמשך באמצעות משרד החקירות " קבוצת מוקד חקירות" (להלן – משרד החקירות), אשר ניהל את החקירה והמציא את מסקנותיו באשר לחשדות האמורים בדו"ח חקירה מסכם מיום 25.11.12 ( להלן – דוח החקירה המסכם) (נספח ב' לתצהיר התובעת). כמו כן, משרד החקירות ביצע ניתוח לאיכון מיקום משאיות התובעת תוך כדי הצלבת נתוני שיחות הטלפונים הסלולאריים של חלק מעובדי התובעת, לרבות הנתבעים (להלן – דו"חות האיכון) ( נספח ג' לתצהיר התובעת). כחלק מביצוע החקירה, אומתו נתבעים 1 ו- 2 עם נתוני האיכון.

להשלמת חקירת החשדות כנגד הנתבעים 1 ו- 2, הם הופנו לבדיקת פוליגרף ב"מכון אמסל מבדקים ופוליגרף בע"מ" (להלן – מכון אמסל), אשר סיכם את ממצאי בדיקת הפוליגרף שנערכה ביום 28.8.12 בדו"ח מיום 29.8.12 ( להלן – הדוח הראשון) (נספח ד' לתצהיר התובעת).
בעקבות ממצאי הדוח הראשון, בוצעה בדיקת פוליגרף נוספת לנתבע 1 ב"גזית – מכון פוליגרף ואבחון מידע בע"מ" (להלן – מכון גזית), אשר סיכם את ממצאי בדיקת הפוליגרף שנערכה ביום 6.11.12 בדו"ח מיום 7.11.12 ( להלן – הדוח השני) (נספח ה' לתצהיר התובעת).

ביום 23.8.12 הגיש מנהלה של התובעת, מר ראובן בן צבי ( להלן – מר בן צבי) תלונה במשטרה בגין גניבה לפי סעיף 384 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין) (נספח ו' לתצהיר התובעת). לא ידוע לנו אם התיק נסגר.

ביום 30.9.12 דיווחה התובעת לחברת הביטוח מנורה מבטחים על הגניבה ממחסניה ( נספחים ז'1 לתצהיר התובעת).

ביום 21.10.12 חתמו התובעת וחברת טבסקו על הסדר חוב לפיו התובעת תשלם לחברת טבסקו בגין החוסרים ( נספח ט' לתצהיר התובעת).

ביום 8.11.12 שלחה התובעת מכתבי פיטורין לנתבעים 1 ו- 2, שבהם נכתב כי לפי הממצאים שהתגלו, הנתבעים נטלו חלק בגניבה של סחורות ממחסני התובעת במשך שבועות רבים ולפיכך הינם מפוטרים ( נספחים ח'1 ו- ח'2 לתצהיר התובעת).
3. טענות התובעת
לטענת התובעת, מממצאי החקירה התברר כי הנתבעים גנבו סחורות ממחסניה במועדים שונים, העמיסו אותן על משאיות התובעת ומכרו את הסחורות הגנובות לצדדים שלישיים, תוך גריפת הרווחים לעצמם ותוך גרימת נזקים קשים לתובעת.

לדברי התובעת, החשד לשיתוף פעולה של מי מעובדי התובעת עלה כאשר החקירה לא העלתה סימנים לפריצה חיצונית למחסני התובעת, אלא העלתה ממצאים כגון נטרול האזעקה במחסן בשעות לא סבירות, אי דריכת האזעקה עם עזיבת המחסן וכדומה. בנוסף, התברר כי משאיות התובעת אשר היו בשימוש הנתבעים ו/או מי מיהם, נסעו במועדים שונים, בעיקר בלילות, ברוב רובם של הפעמים ליעדים בכפר קאסם ובטירה, אשר אינם יעדים שהתובעת סיפקה בהם סחורה.

לטענת התובעת, החקירה העלתה כי נתבע 2 הודה בפני חוקרי משרד החקירות בגניבות של כוסות חד פעמיות, עטים וציוד משרדי וכן שימוש בשקיות טרופית המאוחסנות במחסן התובעת ללא אישור.

התובעת טענה כי מניתוח שביצע משרד החקירות עלו ממצאים באשר לחלקם של הנתבעים בגניבת הסחורות השיטתית ורחבת ההיקף ממחסן התובעת.
לגרסת התובעת, נתבע 1 גנב סחורה ממחסן התובעת לפחות ב- 3 מועדים שונים, העמיס את הסחורה על משאית התובעת ונסע עמה לכפר קאסם, בשעות הלילה, כאשר שם מכר את הסחורה לצד שלישי כלשהו ואת הרווחים גרף לכיסו.
כמו כן, לגרסת התובעת, נתבע 2 גנב סחורה ממחסן התובעת לפחות ב- 5 מועדים שונים, העמיס את הסחורה על משאית התובעת ונסע עמה בחלק מהמועדים לכפר קאסם ובאחרים לטירה, בשעות הלילה, ושם מכר את הסחורה לצד שלישי כלשהו ואת הרווחים גרף לכיסו.
בנוסף לכך, התובעת טענה כי לפחות ב- 3 מועדים שונים נוספים שהו משאיות החברה בכפר קאסם, כאשר היו בשימוש הנתבעים וללא שהיה צורך בכך לתובעת, כאשר גם במועדים אלה עסק מי מהנתבעים במכירת הסחורות לצדדים שלישיים תוך גריפת הרווח לעצמו וגרימת נזקים קשים לתובעת.

אשר להכחשתם של התובעים לגבי הנתונים וטענתם כי כלל לא היו במקומות המדוברים, טענה התובעת כי הנתבעים לא סיפקו כל הסבר מניח את הדעת בקשר להימצאותם במיקומים האמורים לעיל ובקשר לעצירות שביצעו באותם מיקומים.

לטענת התובעת, ממצאי בדיקות הפוליגרף, שהנתבעים הופנו אליהן בהסכמתם, מאששים את המסקנה שהם גנבו סחורה ממחסני התובעת.
עוד טענה התובעת כי מלבד הנזקים הישירים שגרמו לה הנתבעים במעשיהם האמורים לעיל, הם גרמו לפגיעה קשה בשמה הטוב ובמוניטין שלה, כאשר הסחורות אשר נגנבו על ידם היו אמורות להיות מסופקות ל"פיצה האט", לקוחתה של התובעת, אשר הינה מהחברות המובילות במשק. בגין נזק זה לא נתבע סעד.

לטענת התובעת, חברת הביטוח סירבה לפצות את התובעת משום שהנסיבות מצביעות על כך שמדובר בגניבה ממעביד.

התובעת טענה כי במעשיהם החמורים של הנתבעים, אשר גנבו ממנה את הסחורות, גרמו לה הנתבעים נזק בשווי הסחורות בסך 686,896 ₪. התובעת עתרה בתביעתה לתשלום פיצוי כספי בסך 300,000 ₪.

4. טענות נתבע 1
נתבע 1 לא היה מיוצג בידי עורך דין בהליך זה.
בכתב הגנתו טען כי הוא עבד בתור נהג משאית בחברה. הוא ביקש לעבוד במחסני התובעת משעה 8:30 עד השעה 14:30 כדי שיוכל להוציא את ילדיו מהגן/מבית הספר ולשהות איתם . לטענתו, כל טענותיה של החברה כנגדו היו בזמן שהוא היה בבית עם ילדיו. בנוסף לכך טען כי המפתחות (למחסני התובעת) היו אצל כל הנהגים וכן כי לפעמים הנהגים הגיעו לביתו, באישור המנהלת קרן, כדי לקחת את המשאית שהייתה אצלו, לצורך העמסה לחלוקה בלילה.

5. טענות נתבע 2
נתבע 2 הכחיש בכתב הגנתו את כל טענות התובעת שעלו כנגדו בכתב התביעה, וטען כי הוא מעולם לא היה מעורב בכל גניבה או ניסיון גניבה מהתובעת ומעולם לא עשה מעשים אשר פגעו בתובעת.
עוד טען כי התובענה דנן והאשמות שהעלתה התובעת כנגדו פוגעים בכבודו ובשמו הטוב, ואף גורמים לו לנזקים כלכליים ונזקים בריאותיים.

לטענת נתבע 2, הוא עבד אצל התובעת בעבודה פיזית קשה, בשעות רבות ובשכר נמוך במשך למעלה משנתיים ופוטר שלא כדין, בבושת פנים, לאחר שהואשם בגניבה. פיצויי הפיטורים ושכרו האחרון לא שולמו לו. כמו כן, במשך כל תקופת העסקתו לא העבירה התובעת תשלומים לקרן הפנסיה. יובהר כי נתבע 2 לא הגיש תביעה שכנגד ולא העלה טענת קיזוז בגין זכויות אלו.

לטענת נתבע 2 הוא לא נחקר במשטרה בעניין הגניבה.
נתבע 2 טען כי לאחר שעלה החשד לגניבה אצל התובעת היא החלה בניהול חקירה באמצעות חברת חקירות פרטית, והוא שיתף פעולה באופן מלא עם החוקרים הפרטיים והכחיש את הטענות שעלו כנגדו, אולם פוטר לאלתר מעבודתו בעקבות אותם חשדות.

נתבע 2 טען כי טענת התובעת לפיה הוא גנב ציוד ממעסיקתו ובעקבות כך פוטר באופן מידי, היא טענה שאינה מוצדקת, אשר פגעה בו ובמשפחתו באופן קשה.

לגרסת נתבע 2, הוא ציין בפני חוקרי התובעת כי הוא עשה שימוש בכוסות חד פעמיות, שתה לעיתים טרופיות והוציא ממקום העבודה עט ששייך לתובעת. דברים אלה ממחישים את שיתוף הפעולה המלא שלו עם חוקרי התובעת ואין להוציא דברים אלו מהקשרם.

לעניין האיכון, טען נתבע 2 כי הוא אינו זוכר במדויק היכן שהה במועדים המפורטים ואולם לא פעל כנטען כנגדו. עוד טען כי מדובר בראיה שאינה קבילה הואיל ועל פי ההלכה הגשת איכון מחייבת שתעשה באמצעות תעודה בדבר ' רשומה מוסדית', ולכן על מנת שתעודה כזו תהא קבילה כראיה יש להוכיח כי התקיימו תנאי הקבילות הקבועים לעניין זה בסעיף 36( א) לפקודת הראיות [ נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן – פקודת הראיות). לגרסתו, במקרה דנן התובעת לא צירפה כל מסמך או תצהיר לצורך הוכחת קבילות הראיה לפיכך לא ניתן לקבלה.
עוד טען נתבע 2 כי בתי הדין לעבודה קבעו כי מעקב אחר מיקום עובדים בשעות הפנאי מהווה פגיעה חמורה בפרטיותם, ולכן אין לעשות שימוש בו.

באשר לבדיקת הפוליגרף, טען נתבע 2 כי ההסכמה אותה מציינת התובעת ניתנה לאור דרישת מנהלי התובעת והנחייתם כי האדם שיסרב לבצע את הבדיקה יפוטר לאלתר. על כן, הסכמתו לעריכת הבדיקה ניתנה לאור דרישת מנהלי התובעת ועל מנת למנוע את פיטוריו, אולם לא ניתנה הסכמתו להגשת הבדיקה לבית המשפט. לפיכך טען נתבע 2 כי הוא מסרב להגשת ממצאי הפוליגרף לבית הדין .
לטענת נתבע 2, תובענה זו הוגשה על ידי התובעת במטרה לקבל פיצוי מחברת הביטוח.

הנתבע 2 כפר בקבילות ממצאי החקירה אשר נעשתה על ידי חוקרים פרטיים. לטענתו, מעולם לא נאמר לו כי הינו רשאי להיוועץ עם עורך דין טרם החקירה, ולכן בית הדין מתבקש להורות על מחיקת כל התייחסות לממצאי החקירה. כמו כן, טען נתבע 2 כי עורכי דו"ח החקירה המסכם אינם חוקרים פרטיים ובעלי רישיון בהתאם לחוק חוקרים פרטיים ושירותי שמירה, תשל"ב-1972 (להלן – חוק חוקרים פרטיים) וכן הכחיש כי משרד החקירות הינו תאגיד של חוקרים פרטיים העונה על דרישות חוק זה.

6. ראיות שנשמעו בדיון
מטעם התובעת הוגש תצהיר עדות ראשית של מר בן צבי, מנהלה של התובעת , והוא נחקר לפנינו על תצהירו. לתצהירו צורפו נספחים רבים, ביניהם: רשימת החוסרים ושווים אשר נערכה על ידי רו"ח, דו"חות מלאי, דו"ח החקירה המסכם מיום 25.11.12 של משרד החקירות, פירוט נתוני איכון המשאיות והטלפונים הסלולאריים, דו"ח ממצאי בדיקת הפוליגרף מיום 29.8.12, דו"ח ממצאי בדיקת הפוליגרף השנייה מיום 7.11.12, אישור בדבר הגשת תלונה במשטרה מיום 23.8.12, העתק מהדיווח לחברת הביטוח, העתק ממכתבי הפיטורין של הנתבעים והעתק מהסדר החוב עם חברת טבסקו.

כמו-כן, העידו מטעם התובעת: רו"ח מר ערן צח ( להלן – רו"ח צח), אשר ערך את רשימת החוסרים ושווים ( נספח א'1 לתצהיר התובעת), ומר אילון פאלק ( להלן - מר פאלק), חוקר פרטי מטעם משרד החקירות שערך את דו"ח החקירה המסכם ( נספח ב' לתצהיר התובעת).

כאמור, נתבע 1 לא היה מיוצג בידי עורך דין בהליך זה. הוא העיד לפנינו ועשה את סיכומיו בעל פה.
נתבע 2 הגיש תצהירי עדות ראשית ונחקר עליו לפנינו.

דיון והכרעה
7. לפנינו תביעה שהוגשה על ידי החברה כנגד עובדיה בטענה כי אלו מעלו באמונה וגנבו סחורה ממחסניה. על כן, התובעת עותרת לתשלום פיצוי כספי בידי הנתבעים על הנזק שנגרם לה כתוצאה מהגניבה.
8. הנטל הראייתי הנדרש בטענה של " גניבה" בהליך אזרחי
עבירת הגניבה היא עבירה פלילית. לפי סעיף 383(א)(1) לחוק העונשין: "אדם גונב אם הוא נוטל ונושא דבר הניתן להיגנב, בלי הסכמת הבעל, במרמה ובלי תביעת זכות בתום לב, כשהוא מתכוון בשעת הנטילה לשלול את הדבר מבעלו שלילת קבע".

מר בן צבי הצהיר כי ביום 23.8.12 הוא הגיש תלונה למשטרה בגין גניבה ממחסני התובעת. לאחר שהתברר לתובעת מלוא היקף הגניבה הוא נתן עדות נוספת למשטרה ביום 17.10.12. העתק אישור בדבר הגשת התלונה למשטרת ישראל בגין עבירת גניבה לפי סעיף 384 לחוק העונשין צורף כנספח ו' לתצהירו. בתלונה נכתב כי הרכוש הגנוב הינו משטח עם כ- 500 קופסאות טונה גדולות ומשטח עם כ- 1100 מחבתות ייחודיות לפיצות ומאפים בצבע שחור.
לא ידוע לנו אם הוגש כתב אישום בשל תלונה זו.
ככל שאין הכרעה בהליך פלילי ( ככל הנראה לא הוגש כתב אישום), במסגרת דיוננו אנו נתייחס לעבירת הגניבה בהליך האזרחי במנותק מההליך הפלילי.

כדי להוכיח עבירה פלילית חמורה כמו גניבה בהליך אזרחי חייב המעסיק להוכיחה ב"הוכחה מוגברת", שהיא למעלה מהדרוש בתביעה אזרחית רגילה ( ע"ע 1079/04 מרכולית כוכב בע"מ - עזבון המנוח לב רובינשטיין ז"ל, 25.4.06).
לעניין נטל ומידת ההוכחה במקרים של גניבה בהליך אזרחי נפסק:
"מידת ההוכחה הדרושה להוכחת ביצוע עבירה פלילית במסגרת משפט אזרחי, שונה מזו הדרושה במסגרת משפט פלילי. כמות ההוכחה האמורה פחותה מזו הנדרשת בהליכים פליליים, אך גבוהה מרמת ההוכחה הדרושה בהליכים אזרחיים רגילים. ככל שמבקשים לייחס לצד שכנגד ביצוע עבירות רציניות המטילות סטיגמה, שיש עימה משום קלון, נדרש בעל הדין לראיות בעלות משקל רב וכבד יותר מזה הדרוש במשפטים אזרחיים רגילים ..."(דב"ע נו/3-28 רומן בני ברק (1988) בע"מ - פרנסיס ( לא פורסם); ע"א 475/81 זיקרי - כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 589 וע"א 670/79 הוצאת עיתון הארץ בע"מ - מזרחי, פ"ד מא(2) 169)."

על כן, יש לבחון את הטענה לגבי גניבה במסגרת התביעה לפיצוי כספי , כאשר הנטל הראייתי להוכיחה, שהוטל על המעסיק, דורש מידת הוכחה גדולה ממאזן ההסתברות, אך פחותה מזו הנדרשת להוכחת ביצוע עבירה בהליך פלילי ( סע ( נצ') 28964-04-11 שופאני יוסרא - בית ספר סמינר סנט ג'וזף ( אקלירקי), 10.8.14).

אנו נבחן האם התובעת הצליחה להוכיח במידת הוכחה גדולה ממאזן ההסתברות את טענתה לגבי הגניבה על ידי הנתבעים ואת היקפה. זאת, עת נדרש מהחברה להציג ראיות בעלות משקל כבד יותר מזה הדרוש במשפטים אזרחיים רגילים.

9. האם היה אירוע של גניבה?
מר בן צבי הצהיר כי במהלך סוף חודש 8/2012 או בסמוך לכך, גילתה התובעת במחסניה חוסרים כבדים של סחורות השייכות לחברת טבסקו. מאוחר יותר התברר כי מדובר בחוסרים בשווי כולל של 686,896 ₪. הסכומים העצומים של חוסרים אלו העלו אצל התובעת, שהינה חברה הפועלת באופן מסודר ועל פי חוק, את החשש כי מדובר בגניבה.

מר בן צבי העיד לפנינו כי היה אירוע גניבה אחד שנמשך בין חודש יוני עד לחודש אוגוסט וסכומו 680,000 ₪ ( עמ' 12 ש' 22-23 לפרוטוקול הדיון מיום 14.11.16).
מר בן צבי העיד כך:
"ש. איך הסיפור התגלה?
ת. בתחילת שבוע בתחילת אוגוסט פנה אלי הנציג של פיצה האט ואמר לי תשמע יום חמישי לפני סוף השבוע הגיע לפה משטח טונה ולא מוצאים אותו עכשיו. התחלנו לחפש ואז חשדתי שזו גניבה. ואז ביקשתי לעשות לכל האנשים שהיו במחסן פוליגרף ובהסכמתם נעשה פוליגרף. הלקוח שלי פיצה האט ואני התחלנו לפשפש במלאי והתחלנו לעשות ניתוחים של המלאי ולספור ולעשות דוחות ולנתח כל מה שקרה בחודשיים שלושה האחרונים ולדאבוני התברר חסר סכום של 40 שטחים ששווים כ- 700 אלף שקל."
(עמ' 12 ש' 24, עמ' 13 ש' 1-6 לפרוטוקול הדיון מיום 14.11.16).

מר בן צבי צירף לתצהירו את רשימת החוסרים ושווים אשר נערכה על ידי רו"ח צח, ודו"חות מלאי מהם היא נגזרת ( נספחים א'1 ו- א'2 לתצהירו).
מר בן צבי העיד כי בסוף החודש סופרים את המלאי ומדווחים במחשב והמחשב עושה חשבון של המלאי הפיזי מול המלאי המחושב וכך מתבטא ההפרש. עוד העיד כי עובדי המחסן עושים את הספירה בפועל כאשר בחור בשם גיא מפקח עליהם. גיא הוא עובד של " פיצה האט", מנהל הלוגיסטיקה שלהם , והוא איש השטח אשר משמש כמפקח כללי של התובעת ( עמ' 13 ש' 24-26, ש' 32-33; עמ' 14 ש' 1-5 לפרוטוקול הדיון מיום 14.11.16). עוד העיד כי גיא הוא בעל הגישה היחיד להכנסת תוספת של מלאי למחשב ( עמ' 16 ש' 3-4 לפרוטוקול הדיון מיום 14.11.16).
גיא לא זומן לעדות בפנינו לפיכך לא יכולנו לשמוע את גרסתו, וזאת למרות שמדובר באדם שעדותו הייתה יכולה להאיר את עיננו בנוגע למה שאירע.
לגבי לחוסרים, העיד מר בן צבי כי יוצאים מנקודת הנחה שיכולה להיות טעות אנוש, אך כי אמינות המלאי היא 99 % וזה נחשב לאמינות גבוהה ( עמ' 14 ש' 16-20 לפרוטוקול הדיון מיום 14.11.16). עוד העיד כי לעיתים מגיע משלוח אך את ההקלדה של הכניסה למלאי עושים כמה ימים אחרי זה, ולאחר מכן מנטרלים את הסטיות האלה (עמ' 14 ש' 28-32, עמ' 15 ש' 1-2 לפרוטוקול הדיון מיום 14.11.16).
לשאלת בית הדין מה יכלה להיות הסיטואציה שהמלאי פיזית נמוך מהמלאי הרשום העיד מר בן צבי שיכול להיות שגנבו סחורה ויכול להיות שנפלה טעות. כאשר הטעות היא בהיקפים קטנים אז לאחר הניתוח עולים על זה. הפרקטיקה היומיומית מחייבת לעבור על הרישום ויש תהליך בדיקה וניתוח מה בדיוק קרה ( עמ' 15 ש' 7-13 לפרוטוקול הדיון מיום 14.11.16).

מר בן צבי העיד כך: "...הפירצה שכנראה קרתה לגנב במהלך יוני יולי אוגוסט הזה זה שדוחות הספירה שלנו הוקלדו למחשב ולא בוצע עליהן ניתוח ואנחנו כמובן שינינו את זה..." (עמ' 15 ש' 23-25 לפרוטוקול הדיון מיום 14.11.16). עוד העיד כי ההפרשים בחודש אוגוסט לא נותחו ורק כשהתגלה היקף החוסר אז נעשה ניתוח מעמיק של החודשים האחרונים (צורף כנספח א'1 לתצהיר התובעת) (עמ' 15 ש' 22-33 לפרוטוקול הדיון מיום 14.11.16).
מר בן צבי העיד כי כל חודש התובעת סופרת את מלאי הסחורה ומזינה את הכמויות במחשב והאחריות למעקב אחרי ההפרש צריכה להיות על חברת טבסקו, שכן הם אחראים פעם בחודש להוציא דוח הפרשים ולראות את ההפרש. לכאורה גיא התרשל, אך מכיוון שהתובעת היא הקבלן, האחריות הכוללת היא עליה ובגלל זה היא שילמה ( עמ' 16 ש' 15-22 לפרוטוקול הדיון מיום 14.11.16). עוד העיד מר בן צבי כי במידה וישנם חוסרים אז רואה חשבון חיצוני עושה בדיקה יסודית ומסכם את כל תהליך הבדיקה, וכי על סמך זה נעשה הדו"ח הסופי ( הכוונה לנספח א'1) וכי יש הצהרה של רואה החשבון שאלה תוצאות הבדיקה שהוא עשה ( עמ' 16 ש' 28-33, עמ' 17 ש' 1-7 לפרוטוקול הדיון מיום 14.11.16).

מר בן צבי המשיך והעיד כי למחסנאי יש דרך להסתיר את הגניבה לתקופה מסוימת דרך דוח ספירת המלאי ( עמ' 18 ש' 6-7 לפרוטוקול הדיון מיום 14.11.16).
מר בן צבי העיד בנוגע לנתבעים כך:
"ש. יש איזה ראיה בתיק הזה בנספחים שאתה הצגת שמוכיחה שהם אלה שספרו בכל חודש וחודש ?
ת. כן. הם לא מכחישים שהם אלה שספרו. עבדו שם 3 מחסנאים. היה גם אבי אבינעים. אבי אבינעים הוא לא נתבע. הוא היה אז גם מחסנאי אבל במחסן אחר והוא בא לעזור להם.
ש. יכול להיות שאבי אבינעים הוא הגנב הגדול?
ת. תאורטית. השלישי שנגדו ניתן פסק דין הוא היה נהג. אבי אבינעים הוא לא נהג משאית ואין לו רשיון על משאית. הוא הלך לפוליגרף ויצא דובר אמת. בניתוח שעשיתי על סמך כל התנועות והמשאיות זיהיתי איך נעשתה הגניבה וזה נעשה על ידי זה שהיו באים בערב או בלילה לוקחים משטח שניים או שלושה ונוסעים לכפר קאסם ומורידים את זה שם וחוזרים לביתם. את כל הסידור הזה אבי אבינעים לא יכול לעשות. "
(עמ' 18 ש' 16-25 לפרוטוקול הדיון מיום 14.11.16).

כאמור, רו"ח צח, ששימש כרואה החשבון של התובעת, זומן לעדות בפנינו מטעמה. הוא העיד כי היה אירוע של חוסרים במלאי חברת טבסקו בהיקף של מאות אלפי שקלים, כאשר הגניבה המהותית הייתה של טונה. בעקבות זה נערכה ספירה של רואה חשבון חיצוני וכן ספירות שנעשו על ידו ובהמשך לכך הוכן גיליון אקסל שסיכם את החוסרים ונדרש מהתובעת תגמול בגין החוסרים האלו ( עמ' 26 ש' 1-5 לפרוטוקול הדיון מיום 26.12.16). באשר לנספח א'1, העיד כי ערך טבלת אקסל שסיכמה את כל החוסרים, כאשר הנתונים היו מבוססים על תוכנת מרקם, בה מנהלים את המלאי של טבסקו, על נתוני המחשב וספירות המלאי שנעשו לאחר שהתגלה המקרה ( עמ' 27, ש' 23-26 לפרוטוקול הדיון מיום 26.12.16).

רו"ח צח העיד כי עבד בחברת טבסקו כסמנכ"ל כספים עד לשנת 2013 ובמסגרת תפקידו בין היתר ערך ספירות מלאי ( עמ' 28 ש' 1-2, ש' 9-11 לפרוטוקול הדיון מיום 26.12.16).
בנוגע לחוסרים העיד רו"ח צח כי בכל ספירה יש הפרשים ולפעמים יש טעויות ( עמ' 29 ש' 14-19 לפרוטוקול הדיון מיום 26.12.16). רו"ח צח העיד כי בחודש אוגוסט או ספטמבר, בעקבות חוסר בטונה וכי הייתה בעיה בחשבוניות, הם הלכו לבדוק פיזית בשטח. עד אז הסתמכו על מה שגיא שלח להם ( עמ' 29 ש' 30-33, עמ' 30 ש' 1-3 לפרוטוקול הדיון מיום 26.12.16). ואולם, אחרי שהוא ורואה החשבון החיצוני ראו שיש גניבה הם הלכו לספור את הפריטים הבעייתיים ( עמ' 30 ש' 30-31 לפרוטוקול הדיון מיום 26.12.16).
בנוגע לאבטחת המערכת העיד רו"ח צח כי המרקם נמצאת על שרת שנמצא בחברה. וזו תוכנה סגורה שרק מי שנמצא בחברה יכול להשתמש בה ( עמ' 31 ש' 5-16 לפרוטוקול הדיון מיום 26.12.16).

באשר לחוסרים העיד רו"ח צח כך:
"ת. החוסרים המהותיים היו בסוף התקופה , בני הראשון נולד ב 31/7 לא היה שום דבר משמעותי עד הרגע שעלינו על הנתונים , אנחנו לא רואים את זה באותו רגע זה לוקח זמן עד שזה מעובד. שזה הגיע אלי ביום שנודע לי שיש חשד בעיה במלאי באותו רגע שמתי את זה על השולחן של המנכ"ל, והתחלנו בחקירה."
ש. אמרת נתונים לוקח להם זמן לעבד כמה זמן בערך?
ת. לוקח. יכול להיות חודש עד שאני רואה...באותו רגע שהם הציפו שיש בעיה הלכתי בדקתי, ובאותו רגע כבר הבאתי את כולם לעבודה ואמרנו שיש גניבה."
(עמ' 32 ש' 1-9 לפרוטוקול הדיון מיום 26.12.16).

השאלה שעולה היא האם במקרה דנן נפלה טעות בספירה או שאכן היה אירוע של גניבה ממחסני התובעת .
אנו סבורות כי עדותו של רו"ח צח מחזקת את גרסתו של מר בן צבי לפיה לא מדובר בטעות בספירה אלא מדובר באירוע של גניבה וזאת לאור החוסרים הכבדים שהתגלו על ידי התובעת ועל ידי רו"ח צח . רו"ח צח ביצע ניתוח חשבונאי של דו"חות המלאי וסיכם את ממצאיו ברשימת החוסרים ושווים ( כאמור נספח א' לתצהיר התובעת), וכך אמד את סכום היקף הגניבה. הנתבעים לא סתרו את הממצאים העובדתיים של רו"ח צח בדבר היקף הגניבות וערכם הכלכלי. מהאמור לעיל, אנו קובעות שבמחסני התובעת היה אירוע גניבה.

10. הראיות
להלן נבחן את מסכת הראיות שהוצגה בפנינו בהתחשב כי בית הדין לעבודה פועל בגמישות בעניין של דיני ראיות (סעיף 32 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט – 1969). לאחר מכן נעבור לדון בשאלה האם התובעת עמדה בנטל המוגבר כדי להוכיח כי הנתבעים גנבו סחורה ממחסני התובעת.
הבסיס עליו השעינה התובעת את תביעתה כנגד הנתבעים עומד על מספר אדנים שונים: תוצאות בדיקות הפוליגרף שנעשו לנתבעים, החקירה שנעשתה על ידי משרד החקירות ודו"ח החקירה המסכם שנערך בעקבותיה ודו"חות האיכון למשאיות של הנתבעים.

בדיקות פוליגרף
הפוליגרף הוכר בפסיקה ככלי " שנוי במחלוקת" שאינו קביל כראיה בהליך משפטי. אמנם אין מניעה לשקול את תוצאות הבדיקה יחד עם ראיות אחרות התומכות בגרסה המאשימה, אך כראיה בפני עצמה אין בה ממש ( וראו: עע 311/09 פלאפון תקשורת בע"מ - לילך אלול, 16.9.10).
לפי ההלכה הפסוקה, ממצאי הפוליגרף לא ישמשו ראיה בהליך אזרחי אלא אם התקבלה לכך הסכמת שני הצדדים ( ראו ע"א 8987/05 מלכי נ' סבון של פעם (2000) בע"מ, 9.10.07); ע"א 61/84 ביאזי נ' לוי, פד"י מ"ב (1) 446; ע"א 4027/97 סולפרד בע"מ ואח' נ' עמישי, חברה לשיווק בע"מ ואח', פד"י נג (2) 522).

מר בן צבי הצהיר כי להשלמת חקירת החשדות הופנו נתבעים 1 ו- 2 בהסכמתם לבדיקת פוליגרף במכון אמסל וממצאי הבדיקה סוכמו בדוח הראשון ( כאמור נספח ד' לתצהירו של מר בן צבי). עוד הצהיר כי בעקבות ממצאי הדוח הראשון, בוצעה בדיקת פוליגרף נוספת לנתבע 1 במכון גזית וממצאי הבדיקה סוכמו בדו"ח השני.
מר בן צבי העיד כי נתבע 2 לא הסכים לעשות את בדיקת הפוליגרף השנייה ( עמ' 19 ש' 14-15 לפרוטוקול הדיון מיום 14.11.16).

ואולם, הנתבע 2 טען כי הסכמתו לעריכת בדיקת הפוליגרף הראשונה הייתה לאור דרישת מנהלי התובעת ועל מנת למנוע את פיטוריו. עוד טען בכתב הגנתו ובסיכומים כי לא ניתנה הסכמתו להגשת ממצאי בדיקת הפוליגרף לבית הדין.
נתבע 2 הצהיר כי יום אחד הגיע המעסיק שלו עם אחד החוקרים והם ביקשו משני מנהלי המחסן ללכת לבדיקת פוליגרף, ואז פנה אליו החוקר וביקש גם ממנו להצטרף לבדיקה . תחילה נתבע 2 סירב אבל השותף של בעל החברה אמר לו שאין לו ברירה והוא חייב לבצע את הבדיקה אחרת יפטרו אותו.
גרסתו של נתבע 2 מהימנה בעיננו בנקודה זו. אנו סבורות כי הנתבעים עשו את בדיקות הפוליגרף בלית ברירה, כדי שלא יפטרו אותם מעבודתם .

כמו כן, לא ניתנה הסכמתו של נתבע 1 (שאינו מיוצג ע"י עו"ד) להגשת ממצאי בדיקות הפוליגרף בעניינ ו לבית הדין.

על אף הגמישות שמאפיינת את בית הדין בקבלת ראיות, אנו סבורות כי משלא ניתנה הסכמת הנתבעים להגשת ממצאי בדיקת הפוליגרף לבית הדין, לא ישמשו הדוחות ראיה בהליך זה.

חקירה על ידי משרד החקירות ודו"ח החקירה המסכם
כראיה מטעם התובעת הוגש דו"ח חקירה מסכם ( נספח ב' לתצהיר התובעת) שנערך על ידי משרד החקירות . ביום 2.5.16 העיד לפנינו מר פאלק כי הוא חוקר פרטי בעל רישיון חוקר אשר עובד במשרד החקירות ו הוא אשר ערך את החקירה שהוזמנה על ידי התובעת ואת דו"ח החקירה המסכם ( עמ' 7 ש' 2-10 לפרוטוקול הדיון מיום 2.5.16).
נתבע 2 העלה מספר טענות כנגד קבילות ממצאי החקירה.
ראשית, טען נתבע 2 כי מעולם לא נאמר לו כי הינו רשאי להיוועץ עם עו"ד טרם החקירה, ולכן בית הדין מתבקש להורות על מחיקת כל התייחסות לממצאי החקירה.

זכות ההיוועצות בעורך דין היא זכות חוקתית הקשורה לזכויות המהותיות של חשודים בהליך פלילי כביטוי של הזכות החוקתית להליך הוגן. במקרה דנן, מדובר בחקירה של משרד חקירות פרטי לשם הוכחת טענות בהליך אזרחי. על כן, דין טענת נתבע 2 להידחות.

נוסף לכך, בסיכומים טען ב"כ נתבע 2 כי במועד ביצוע החקירה, בשנת 2012, החוקרים שערכו את דו"ח החקירה המסכם לא היו בעלי רישיון חוקר פרטי ממשרד המשפטים כנדרש בדין ולכן יש לפסול את הדו"ח. נתבע 2 לא הוכיח טענה זו, לפיכך דינה להידחות.

עוד טען ב"כ נתבע 2 בסיכומים כי לדו"ח החקירה לא צורפו מסמכים אשר יכולים להוות תימוכין למסקנותיו של מר פאלק, לפיכך מדובר בעדות מפי שמועה – ראיה שאינה קבילה. העדויות הן אכן עדות מפי שמועה, ואולם הנחקרים ( הנתבעים) התייצבו לעדות בבית הדין ונשאלו על החקירה על כן דין טענה זו להידחות .

לאור הגמישות שבקבלת דיני הראיות בבית הדין לעבודה, אנו סבורות כי יש לקבל כראיה את דו"ח החקירה המסכם שנערך על ידי משרד החקירות.

להלן ממצאי החקירה שבדו"ח החקירה המסכם ( עמ' 21-24 לנספח ב' לתצהיר התובעת):
מדובר בגניבות מתמשכות של סחורה בהיקף של עשרות משטחים, שנמשכו על פני תקופה של כ- 7 חודשים, כאשר עיקר הגניבות אירעו בחודשים יוני, יולי ואוגוסט של שנת 2012.
בחקירות שבוצעו נשללה האפשרות כי אירעו גניבות סחורה במסגרת פריצות אלימות למחסן. אפשרות זו נשללה על בסיס העובדה כי לא נמצאו סימני פריצה כלשהם בעסק ומערכת האזעקה לא חובלה.
גניבות הסחורה בוצעו על ידי בעלי גישה חוקית למקום, משמע מי שהחזיקו ברשותם מפתחות למחסן והיה ברשותם הקוד לנטרול מערכת האזעקה.
ניתוח קריאות מערכת האזעקה מעיד על כניסות רבות בשעות חריגות, אי דריכת מערכת במועדים שונים ותנועות חריגות במחסן מעבר לשעות הפעילות. לחלק גדול מהכניסות החוקיות למחסן המתועדות במערכת האזעקה, שאירעו בשעות שמעבר לשעה 19:00 לא היה הסבר.
בחקירה עלו חשדות כלפי הנתבעים. הנתבעים משמשים כמחסנאים במחסני התובעת . החוסרים במחסני התובעת הינם חוסרים בהיקפים של עשרות משטחים. כמי שנמצאים במחסן כמעט מידי יום ועוסקים בהכנת הזמנות וסידור סחורה, הם היו חייבים להבחין בחוסרים, בפרט בין החודשים יוני-אוגוסט. לא סביר שלא הבחינו בגניבת המשטחים.
ניתוח איכון מיקום המשאיות שבהם עשו שימוש החשודים העלה כי הם ביצעו נסיעות לכפר קאסם לאותו מקום בדיוק ( פירוט לגבי דו"חות האיכון בפרק נפרד).

יוער כי הנסיבות האישיות של הנתבעים שעלו מממצאי החקירה אינן רלוונטיות לדיון.

לאור ממצאי החקירה, ניתוח דו"חות האיכון וממצאי בדיקות הפוליגרף, דוח החקירה המסכם קבע כי הנתבעים מעורבים בגניבת סחורות ממחסני התובעת ומכירתן לגורמים בכפר קאסם.

דו"חות האיכון
משרד החקירות ביצע ניתוח של דו"חות האיכון של מיקום משאיות התובעת תוך כדי הצלבת נתוני שיחות טלפון של חלק מעובדי התובעת והצלבה של נתוני מוקד השמירה בדבר פתיחה וסגירה של מערכת האזעקה.
במסגרת הראיות בתיק זה הוגשו דו"חות האיכון (נספח ג' לתצהיר התובעת), על כן אנו נתייחס לדו"חות אלו כראיה נפרדת.

נתבע 2 העלה מספר טענות כנגד קבילות דו"חות האיכון.
ראשית טען נתבע 2 כי ראיית האיכון היא ראיה לא קבילה משום שנקבע כי הגשת איכון מחייבת שתעשה באמצעות תעודה בדבר " רשומה מוסדית". על מנת שתעודה כזו תהיה קבילה כראיה יש להוכיח כי התקיימו תנאי הקבילות הקבועים לעניין זה בסעיף 36( א) לפקודת הראיות. ואילו התובעת לא צירפה כל מסמך או תצהיר לצורך הוכחת קבילות הראיה ולכן הראיה אינה קבילה.

לפי פקודת הראיות, רשומה מוסדית היא: "מסמך, לרבות פלט, אשר נערך על ידי מוסד במהלך פעילותו הרגילה של המוסד". מוסד הינו: "המדינה, רשות מקומית, עסק או כל מי שמספק שירות לציבור". רשומה מוסדית תהא ראיה קבילה להוכחת אמיתות תוכנה בכל הליך משפטי בהתקיים התנאים הקבועים בסעיף 36 לפקודת הראיות. במקרה דנן, הנתונים אכן לא הופקו על ידי חברת איתורן, אלא מר בן צבי העיד לפנינו כי הוא זה אשר הוציא את הנתונים מהשרת שלהם (עמ' 20 ש' 24-33 לפרוטוקול הדיון מיום 14.11.16) . כאמור, בבית הדין לעבודה ישנה גמישות ב נוגע לדיני ראיות. על כן דין טענתו של נתבע 2 להידחות.

בנוסף לכך, נתבע 2 טען כי בתי הדין לעבודה קבעו כי מעקב אחר מיקום עובדים בשעות הפנאי מהווה פגיעה חמורה בפרטיותם של העובדים, ולכן אין לעשות שימוש באמור.
לפי חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 (לה לן – חוק הגנת הפרטיות) חומר שהושג תוך פגיעה בפרטיות יהיה פסול לשמש ראיה בבית משפט, ללא הסכמת הנפגע, זולת אם בית המשפט התיר מטעמים שיירשמו להשתמש בחומר, או אם היו לפוגע, שהיה צד להליך, הגנה או פטור לפי חוק זה.
מדובר במשאיות של התובעת לפיכך האיכון נועד עבור מעקב אחר רכוש המעסיק ולא למעקב אחר העובדים. אנו סבורות כי במקרה דנן לתובעת קיימת הגנה לפי אחת החלופות המנויות בסעיף 18(2) לחוק הגנת הפרטיות. על כן דין טענה זו להידחות.

נבחן את פירוט נתוני האיכון בעניינו של כל נתבע.

נתבע 1
לגבי נתבע 1 עלו הממצאים הבאים:
ביום 9.6.12, יום שבת, הייתה משאית מס' רישוי 36-183-61 ברשותו וחנתה עד לשעה 21:21 ליד ביתו שבפתח תקווה. בשעה זו נסעה המשאית למחסני התובעת לשם הגיעה בשעה 22:01. בשעה 22:17 עזבה המשאית את המחסן ונסעה ישירות לכפר קאסם לשם הגיעה בשעה 22:36, שהתה במקום במשך 16 דקות ובשעה 22:52 החלה בנסיעה לאזור ביתו של נתבע מס' 1 בפתח תקווה.

ביום 18.6.12, יום שני, עבד נתבע 1 על משאית מס' רישוי 87-719-62 בין השעות 14:36 ועד 15:06 במחסן התובעת. מערכת האזעקה נדרכה בשעה 15:04. בהמשך המשאית נסעה לכפר קאסם שם שהתה בין השעות 18:36 ועד 19:21. המשאית המשיכה והגיעה לחניה באזור ביתו של נתבע 1 בשעה 20:36.

ביום 5.7.12, יום חמישי, נהג נתבע 1 במשאית מס' רישוי 50-851-70. בשעה 20:17 יצא את אזור ביתו והגיע בשעה 20:32 למחסן התובעת. אזעקת המחסן כובתה בשעה 20:36. בשעה 20:56 עזבה המשאית את המחסן לאחר הפעלת האזעקה בשעה 20:54. המשאית הגיעה לכפר קאסם בשעה 21:10 ושהתה במקום עד שעה 21:35. המשאית חזרה לחניה באזור ביתו של נתבע 1 בשעה 21:58.

לאור הממצאים, הצהיר מר בן צבי כי נתבע 1 גנב סחורה ממחסן התובעת לפחות ב- 3 מועדים שונים, העמיס את הסחורה על משאית התובעת ונסע עמה לכפר קאסם, שם מכר את הסחורה לצד שלישי כלשהו ואת הרווחים גרף לכיסו.

שמעון נחקר על ידי משרד החקירות לגבי ממצאי האיכון לפיהם המשאית בה נהג ה גיעה לכפר קאסם לאחר יציאה מביתו ואחר כך חזרה לביתו או למחסני התובעת. במהלך החקירה הכחיש שמעון את הגעתו לכפר קאסם ואת מעורבותו בגניבת הסחורות. בחקירתו נשאל לגבי שהותו בכפרים ערביים באזור ומסר כי הוא עובר טיפול שיניים אחת לשבוע בטירה בימי רביעי בין השעה 16:00 לשעה 17:00. לגבי כפר קאסם, מסר כי נסע פעם אחת בלבד ביום שישי בבוקר לשוק המצוי בכניסה לכפר קאסם . כמו כן, במהלך החקירה שלל את האפשרות שעבר בכפר קאסם לצורך קיצור מסלול נסיעתו בעת עבודתו כנהג משאית בתובעת. בהמשך טען כי כנראה אחד מהנהגים האחרים לקח מביתו את המשאית של ו ונסע לכפר קאסם (עמ' 19-20 לנספח ב' לתצהיר התובעת).

מר בן צבי העיד במהלך חקירה נגדית על ידי נתבע 1 כך:
"ש. למה זה לא מוגש כי היו ימים שגם היתי נהג ?
ת. אם אני רואה 4 – 5 פעמים משאית שיוצאת מהבית שלך והמפתח אצלך והקוד של המשאית אצלך. אם אני רואה שהמשאית יוצאת מהבית שלך ב-21.00 , מגיעה למפעל, מנטרלת אזעקה, נוסעת לכפר קאסם, שוהה שם בדיוק הזמן שלוקח לפרוק משטח אחד או שניים ואז חוזר הביתה ולמחרת יוצא לעבודה עם המשאית אז בעיני יש רק דרך אחת לעשות את זה וזה בנהיגה שלך במשאית ובגניבה.
ש. יש לך סידור עבודה לדעת פיזית שזה אני ?
ת. המשאית היתה ליד הבית שלך."
(עמ' 22 ש' 16-23 לפרוטוקול הדיון מיום 14.11.16).

במסגרת חקירתו הראשית העיד נתבע 1 שעבד כשנה בחברה, התחיל בתור נהג ואחר כך עבר לעבוד במחסן בגלל הצורך בטיפול בילדיו. במסגרת עבודתו העיד כי היו עובדים דרך המחשב של חברת טבסקו, מקבלים הזמנות, מכינים אותן ומדפיסים תעודות משלוח. לעיתים המשלוח היה מתבצע על ידי הנהגים בלילות. לנהגים היה מפתח והיו מקומות מפגש בהם היו נפגשים. כמו כן, העיד כי היו עובדים עם חברת רולדין – אותה המשאית הייתה מורידה סחורה גם לרולדין וגם לפיצה האט באותה עיר.
לגבי ספירת המלאי העיד נתבע 1 כי התבצעה כל סוף חודש על ידו ועל ידי גיא. לא ניתן היה להוציא שום מסמך ללא אישורו של גיא ולא הייתה גישה למלאי כי היה קוד רק אצל גיא. הדבר היחיד שהיה לו גישה אליו היתה הנפקת הזמנה ותעודת משלוח שיוצאת לנהגים.
שמעון העיד כי הוא שיתף פעולה והיה בשתי בדיקות פוליגרף בהן אמר שהמפתחות היו בחוץ, שהמשאיות היו מגיעות גם בלילות, שלא היו שעות קבועות ושלפעמים הוא היה יוצא לעשות משלוחים גם בלילות (עמ' 34 ש' 1-16 לפרוטוקול הדיון מיום 26.12.16).

בחקירה הנגדית העיד נתבע 1 כי לא ידע שהיה חוסר במלאי במחסני התובעת ( עמ' 35 ש' 30-33 לפרוטוקול הדיון מיום 26.12.16). עוד העיד כי סיים את יום עבודתו בכל יום בשעה 14:00 ובמידה ולא היו נהגים אז היה יוצא לחלוקה של סחורה בלילה. עוד העיד כי המפתח היה מוחבא לנהגים שהיו באים לקחת סחורה וכולם ידעו את הקוד של המקום ( עמ' 36 ש' 6-9 לפרוטוקול הדיון מיום 26.12.16).

נתבע 1 העיד בנוגע לממצאי האיכון כך:
"ש. בסוף שעות העבודה היו סוגרים את המחסן מפעילים את האזעקה והולכים, מציג דוח איכון נספח ג' דף מס' 3 , מיום 9/6/12 יש פה משאית שיוצאת מרחוב יבנה בפתח תקווה?
ת. זה הרחוב שאני מחנה את המשאית.
ש. זה משאית שמתחילה לנסוע בשעה 21:39 ומגיעה לירחיב, ומירחיב היא נוסעת לכפר קאסם ומשם חוזרת חזרה לפתח תקווה לרחוב השומר 31, מי גר שם ?
ת. אני.
ש. מה היה לך לעשות בכפר קאסם ?
ת. אני לא אמרתי שהייתי שם.
ש. משאית שחונה ליד הבית שלך בעשרים ל 10 נוסעת לכפר קאסם עוברת קודם במחסן ומכפר קאסם חוזרת אצלך הביתה וחונה שם לילה ואתה אומר לי זה לא אני?
ת. אני בשעות הצהרים עם הילדים הרכב היה לא בשימושי הוא היה יוצא לחלוקה, קרן הייתה שולחת את הנהגים לקחת את המשאית להעמיס, ורוב המקרים הוא היה בא אלי הבייתה ומחזיר את המשאית עמוסה. אני לא יכולתי לצאת מ 14:00 בגלל הילדים ובלילה הייתי יוצא לחלוקה. אשתי הייתה עובדת צהריים אני הייתי שומר על הילדים. בסביבות 24:00 הייתי יוצא לחלוקה.
...
ש. יש משאית שהגיעה אלייך הביתה אחרי השעה 14.00. אתה חזרת עם פרייבט, ובעצם מגיע עוד מישהו בשעה 21.00 כי הוא צריך את המשאית? מה ההיגיון אם מלכתחילה צריך לבוא עובד אלייך הביתה לקחת את המשאית ואתה ממילא נסעת הביתה עם פרייבט. למה צריך לשים את המשאית אצלך בבית? אתה מגרש חניה?
ת. אותה משאית שהייתה מגיעה אליי ולוקחת את המשאית השניה שחונה אצלי כדי שתהיה לי משאית לעשות את החלוקה לרולדין בלילה.
ש. אותו נהג עלום מסיבה שאני לא מצליח להבין הוא שם ליד הבית שלך את המשאית כדי שנהג אחר יקח אותה, איך אותו נהג חזר לבית שלו?
ת. הנהג הגיע אלי הביתה עם המשאית שהוא עובד, יכול להיות שהוא עבד בחברה אחרת, היה לוקח ממני את המשאית שעמדה אצלי. יכול להיות שאבי בא לקחת אותו, אני לא יודע. הוא היה גר בפ"ת. אני לא זוכר את השם.
לאחר שביה"ד מזכיר את שמו של נתבע 3, אני מאשר שזה הוא."
(עמ' 36 ש' 10-24, עמ' 37 ש' 11-22 לפרוטוקול הדיון מיום 26.12.16).

התובעת טענה כי לנתבע 1 היה מניע לגניבה בשל חובותיו להוצאה לפועל. דין טענה זו להידחות שכן הנסיבות האישיות לא רלוונטיות לדיון זה וברור שלא כל מי שיש לו חובות הולך וגונב ממעסיקו .
נתבע 1 עבד בתובעת כנהג ואחר כך עבר לעבוד במחסן. תמוה בעיננו כיצד לא ידע אודות הגניבה מהמחסן, בייחוד לאור עדותו כי ערך ספירת מלאי כל סוף חודש.
נתבע 1 הודה כי רח' יבנה בפתח תקווה הוא הרחוב בו הוא החנה את המשאית וכי הינו מתגורר ברח' השומר 31 בפתח תקווה ( כתובות אלו מופיעות בדו"ח האיכון).
ממצאי איכון המשאיות בהן נהג נתבע 1 במספר מועדים שונים מעלים כי הוא נסע לכפר קאסם לאחר יציאה מביתו או מהמחסן ואחר כך חזר לביתו. נתבע 1 הכחיש שהיה בכפר קאסם, ולגרסתו, מהשעה 14:00 הוא היה בביתו והיו נהגים שהיו מגיעים לביתו, לוקחים את המשאית שחנתה על יד ביתו, נוסעים בה ואז מחזירים אותה לחניה בסמוך לביתו. נתבע 1 לא זימן אף נהג אחר שיוכל לחזק את גרסתו. על כן, נתבע 1 נמצא לא אמין בעיננו ואנו לא מקבלות את גרסתו. כלל הראיות והנסיבות מאשרות שנתבע 1 הוא זה אשר עשה את הנסיעות לכפר קאסם.

נתבע 2
לגבי נתבע 2 עלו הממצאים הבאים:
ביום 5.6.12, יום שלישי, נהג נתבע 2 במשאית מס' 50-851-70. בשעה 14:07 עזב את מחסני התובעת, הגיע ליישוב טירה בשעה 14:32 שם שהה עד לשעה 15:25 והמשיך בנסיעה למקום מגוריו בכפר סבא לשם הגיע לאחר כ- 15 דקות.

ביום 10.6.12, יום ראשון, נהג נתבע 2 באותה המשאית, יצא ממחסני התובעת, הגיע לכפר קאסם בשעה 10:42 שם שהה עד השעה 11:02. משם נסע למחסני התובעת ושהה במקום בין השעות 11:14 ועד 13:56. עד השעה 14:07 היה באזור וחזר למחסן למשך שעה וארבעים דקות ונסע לביתו שבכפר סבא.
ביום 13.6.12, יום רביעי, נהג נתבע מס' 2 באותה המשאית. בין השעות 22:03 ל- 22:06 שהה בכפר קאסם וחזר לביתו בשעה 22:18.

ביום 14.6.12, יום חמישי, נהג נתבע מס' 2 באותה המשאית. בשעה 18:54 עזב את ביתו שבכפר סבא והגיע למחסן בשעה 19:05 כאשר באותה שעה כובתה אזעקת המחסן. את המחסן עזב בשעה 19:24 והפעיל את האזעקה. המשאית נסעה והגיעה בשעה 19:36 לכפר קאסם ועזבה את הכפר בשעה 20:19. המשאית חזרה למחסן בשעה 21:12 והאזעקה נוטרלה בשעה 21:15. הפעלת אזעקת המחסן מתבצעת לאחר 42 דקות והמשאית עזבה את המחסן בשעה 22:03, בנסיעה לאזור בני ברק וחזרה בשעה 23:50 לביתו של נתבע 2 בכפר סבא.

ביום 9.7.12, יום שני, נהג נתבע 2 באותה המשאית. בין השעות 11:50 ועד 12:20 שהה בטירה, המשיך בנסיעה והגיע למחסני התובעת בשעה 12:48 שם שהה עד לשעה 13:59. משם נסע לכפר קאסם ושהה שם משעה 14:13 ועד לשעה 14:55. מכפר קאסם נסע דרך הוד השרון ורעננה עד שהגיע לביתו שבכפר סבא בשעה 15:29.

לאור הממצאים, הצהיר מר בן צבי כי נתבע 2 גנב סחורה ממחסן התובעת לפחות ב- 5 מועדים שונים, העמיס את הסחורה על משאית התובעת ונסע עמה בחלק מהמועדים לכפר קאסם ובאחרים לטירה, בשעות הלילה, כאשר שם מכר את הסחורה לצד שלישי כלשהו את הרווחים גרף לכיסו.

למרות נתוני האיכון שהוצגו בפניו, בחקירה על ידי משרד החקירות הכחיש מישל את שהותו בכפר קאסם ולדבריו אולי פעם אחת נכנס לכפר קאסם למספר דקות לשם רכישת ריהוט לבית (עמ' 19 לנספח ב' לתצהיר התובעת) .

מר בן צבי העיד בעניינו של נתבע 2 כך:
"ש. החשש שהעלית כנגד הלקוח שלי הוא היה ביישוב ערבי קאסם או טייבה?
ת. לא פרטתי בכתב התביעה בצורה מפורטת. טענתי שיצא מביתו עם משאית בשעות חריגות, הגיע למחסן פתח את המחסן , נטרל את האזעקה , לקח סחורה נסע לכפר קאסם, פרק שם סחורה וחזר משם לביתו וכל זה בשעות לא סבירות . זה כל מה שטענתי.
...
ש. למעשה אתה בא ואומר המיקום של אותם נתבעים בשעה מסויימת בשעה חריגה, זה מה שהעלה לך את החשד ?
ת. מה שאמרתי שההתנהלות לצורך העניין מישל שיוצא מהבית בשעה 9 בערב, נוסע למחסן מנטרל את האזעקה , נוסע לנקודה בכפר קאסם שאין בה כלום . אני יודע שנטרל את האזעקה ומשם נוסע לכפר קאסם בשעות מוזרות בלילה זה שכונת מגורים כפרית, כל מה שיש שם זה בתים עם חומות כמו בכפרים ערבים עם פתחים מכוסים בשערי ברזל וזה מה שיש שם. זה לא מסעדה אלא מדובר ביישוב. הלכתי לראות. זו לא התנהגות נורמלית. זה בעיני מישהו שגנב שטחים מהמחסן.

לשאלת בית הדין : איך אתה יודע שזה הוא ?
ת. רואים שהוא יצא מהבית שלו, אכן היו החלפות של משאיות וצמוד לנהגים במידה של 80%. לא צירפתי שטבלה שהרכב היה צמוד אליו, מה שאני מכוון שזה יצא מהבית שלו וחזר לבית שלו. הבית שלו בכפר סבא.
ש. מפנה אותך לסעיף 10 לחקירתו של מישל , נספח ב' – הנתבע נוסע לשם כדי לקנות ולרכוש סמים קלים?
ת. זו טענה שנשמעת בפעם הראשונה. אני שמח לשמוע שהוא מודה שהיה פעם בשבוע בכפר קאסם. אני שמח לשמוע שהוא מודה בזה שנסע אחת לשבוע. לא מבין למה שמעון הגיע בימים אחרים לאותו מקום."
(עמ' 21 ש' 1-4, 8-15, 17-26 לפרוטוקול הדיון מיום 14.11.16).

נתבע 2 הצהיר כי מעולם לא גנב דבר מהמעסיקים שלו. עוד הצהיר כי לכל נהג שעבד בחברה הייתה גישה להיכנס למחסן ולקחת סחורה או להוריד סחורה. המחסן היה זמין 24 שעות לכל הנהגים ומאחר והם היו צריכים להיכנס בכל שעות היום למחסן, היו משאירים את המפתח בכניסה למחסן וכל נהגי החברה ידעו היכן המפתח ומה הקוד לאזעקה. כמו כן העיד כי למרבית הנהגים לא היו משאיות קבועות ומידי יום-יומיים הם היו מחליפים משאיות.

נתבע 2 העיד כי הוא גר ברחוב לוי אשכול בכפר סבא ושם חנה את המשאית ( עמ' 41 ש' 11-17 לפרוטוקול הדיון מיום 26.12.16). עוד העיד כי ברחוב שלו בדירה ממול מתגורר עוד נהג, עידן ממן, שגם היה חונה את המשאית באותו הרחוב ( העובד לא הוזמן להעיד). כמו כן, העיד כי בתקופה זו ( הכוונה לחודש יוני או בסמוך לכך) היה בשלילת רישיון ובגלל זה עבר לעבוד במחסן ( עמ' 41 ש' 18-26 לפרוטוקול הדיון מיום 26.12.16). אחר כך נתבע 2 המשיך והעיד שיכול להיות שלא היה בשלילה ( עמ' 42 ש' 2-4 לפרוטוקול הדיון מיום 26.12.16). בהמשך עדותו העיד נתבע 2 שיכול להיות שהמשאית שחנתה ברחוב בו הוא גר היא המשאית של עידן וכי מנהל התפעול היה מחליף בכל יום בין המשאיות ( עמ' 42 ש' 7-11 לפרוטוקול הדיון מיום 26.12.16).
נתבע 2 לא הוכיח בפנינו את טענתו בנוגע לשלילת רישיון במועד הרלוונטי לגניבות. כמו כן, נתבע 2 לא זימן לעדות את עידן ממן או נהג אחר אשר היה יכול לחזק את גרסתו.
נתבע 2 העיד לפנינו כך:
"ת. ... הייתי בכפר קאסם בסיבות אישיות שלי. באותה תקופה כל הבלגן שהיה במחסן היה לי חשש למלנומה שזה סרטן העור, אני בעל משפחה והייתי דכאוני לא רציתי להראות את זה לאשתי השתמשתי בגראס בשביל לשכוח את המחשבה שחס וחלילה אני אמות , היה לי פחד מהמוות."
(עמ' 42 ש' 12-16 לפרוטוקול הדיון מיום 26.12.16).

אחר כך המשיך והעיד כך:
"ש. כל פעם שהיית צריך לעשן סיגריה היית נוסע לכפר קאסם?
ת. היה מקרים שבמושב עצמו אין צרכניה, המקום היחיד שצריך לקנות אוכל זה בכפר קאסם, או כל הישובים האלה שכל יום על בסיס יומי היינו קונים שם אוכל.
ש. אז יצאת גם לקנות סמים וגם אוכל?
ת. כן.
ש. אתה גר בכפר סבא?
ת. כן , מה הקשר. כל הקניות שלי בימי שישי אני עושה בטירה.
ש. אז נסעת לשם כל פעם שהיית צריך סיגריה , קניות ?
ת. מוצרי חלב של תנובה לא מוכרים 5 חלב ב 10 ₪.
ש. כמה פעמים היית בכפר קאסם?
ת. הרבה, באותה תקופה בתדירות גבוה.
ש. היית נוסע עם המשאית?
ת. בחלק מהמקרים."
(עמ' 43 ש' 5-17 לפרוטוקול הדיון מיום 26.12.16).

נתבע 2 הודה כי הוא מתגורר ברחוב לוי אשכול בכפר סבא ושם החנה את משאית התובעת ( כתובת זו מופיעה בדו"ח האיכון). עוד הודה כי הוא נסע במשאית התובעת לכפר קאסם. מממצאי איכון המשאיות בהן נהג נתבע 2 במספר מועדים שונים עלה כי הוא נסע לכפר קאסם או לטירה לאחר יציאה מביתו או מהמחסן ואחר כך חזר לביתו.
בתחילה, טען נתבע 2 בחקירתו על ידי משרד החקירה כי נסע לכפר קאסם לצורך קניית רהיטים. אחר כך בעדותו העיד כי נסע לכפר קאסם כדי לקנות סמים קלים ואחר כך הוסיף והעיד שנסע לכפר קאסם כדי לקנות אוכל. שינוי הגרסאות של נתבע 2 וההתחמקות שלו ממתן תשובות לשאלות שנשאל בחקירה מעיד לטעמנו על חוסר מהימנותו. לפיכך אין אנו מקבלות את גרסתו. כל ל הראיות והנסיבות מאשרות שנתבע 2 הוא זה אשר עשה את הנסיעות לכפר קאסם ולטירה .

הוכחת אירוע הגניבה
ראשית, נתייחס לטענתו של ב"כ נתבע 2 שהועלתה בסיכומים לפיה מחסני התובעת היו פרוצים לכל. מישל הצהיר כי לא ברור מדוע התובעת העלתה נגדו את הטענות מאחר ולכל נהג שעבד בחברה הייתה גישה להיכנס למחסן ולקחת או להוריד סחורה. המחסן היה זמין 24 שעות לכל הנהגים ומאחר שהם היו צריכים להיכנס למחסן במשך כל שעות היום הם היו משאירים את המפתח בכניסה וכל נהגי החברה ידעו היכן המפתח ומה הקוד לאזעקה. כמו כן, למרבית הנהגים לא היו משאיות קבועות ומדי יום-יומיים הם היו מחליפים משאיות. כנ"ל לגבי טלפונים.

אכן אנו מסכימות כי המחסן לא היה מאובטח בצורה ראויה וכל עובדיו יכלו להיכנס אליו ולצאת ממנו ללא פיקוח מטעם התובעת. ואולם, הראיות שהוצגו בפנינו מצביעות על כך שהנתבעים הם אלו אשר ביצעו את הגניבות נוכח כלל הראיות, כולל היעדר הסבר מספק על הנסיעות שלהם במשאיות של התובעת מביתם או ממחסני התובעת ליישובים הערביים ובחזרה לביתם.

מממצאי דו"ח החקירה המסכם עלה כי גניבות הסחורה בוצעו על ידי בעלי גישה חוקית למקום, משמע מי שהחזיקו ברשותם מפתחות למחסן והיה ברשותם הקוד לנטרול מערכת האזעקה.

מר בן צבי העיד לפנינו כי תיאורטית זה נכון שלעוד שמונה אנשים היתה אפשרות לגשת למחסן והיה להם מפתחות וקוד אזעקה (עמ' 20 ש' 11-17 לפרוטוקול הדיון מיום 14.11.16).
כך העיד מר בן צבי:
"ש. לפי מה שכתב לעוד שמונה אנשים שאנחנו לא יודעים מי הם היתה אפשרות לגשת למחסן היה צרור המפתחות וקוד האזעקה , האם אתה מאשר לי את זה ?
ת. תיאורטית זה נכון. במה שאני הצהרתי ונשמתי ועל סמך זה הגעתי למסקנה שהם הגנבים, יש לי את זמני הפתיחה של האזעקות שהגיעו מהמוקד ממוחשב. הפעמים שהמחסן נפתח אני יודע מהם, ובפעמים האלה אנחנו ראינו בדוחות של תנועה של המשאית שהם יצאו מהבית פתחו את המחסן , נסעו משם לכפר קאסם, שהו 15 דקות שם וחזרו הביתה. אנחנו יודעים לפי איתורן איכון של המשאית."
(עמ' 20 ש' 8-17 לפרוטוקול הדיון מיום 14.11.16).

מר בן צבי העיד כי על כל משאית יש משדר שמשדר את מיקום המשאית בכל רגע נתון כאשר חברת איתורן קוראת את הקריאות הללו. לתובעת יש אפשרות להסתכל על הנתונים הללו ולשלוף אותם מהשרת של חברת איתורן. הנתונים כוללים: מספר רכב, יום ושעה, מיקום ומהירות המשאית. עוד העיד כי הוא אשר הוציא את הנתונים מהשרת של חברת איתורן ( עמ' 20 ש' 24-33 לפרוטוקול הדיון מיום 14.11.16). למעשה כך עלה בידי התובעת לאכן את משאיות הנתבעים.

מר פאלק העיד במסגרת חקירתו הנגדית כי הוא קיבל מקרן ( עובדת של התובעת) פרטים מי נוהג באיזו משאית בימים ספציפיים על מנת לדעת לגבי דו"ח איכון המשאיות. קרן לא זומנה לחקירה בפנינו לפיכך לא יכולנו להתרשם מגרסתה.
כך העיד:
"ש. על סמך מה יש לך הוכחה – מי נסע משאית בעת שיש קוד אישי לכל נהג?
ת. הקוד נרשם על שם הנחקר. כשנחקר נשאל אם הוא נסע ביום ספציפי. אם מדברים על 24 שעות ביממה, ובדו"ח האיכון של משאית ספציפית, נרשם שבבוקר אוכנה המשאית בכתובת של עובד מסוים, ז"א שיצאה מביתו והוא נסע איתה במשך היום. שכן באותו יום הנסיעה האחרונה הייתה לאותה כתובת, לביתו של אותו עובד."
( עמ' 9 ש' 23-27 לפרוטוקול הדיון מיום 2.5.16).

מר בן צבי הצהיר כי החשד לשיתוף הפעולה של עובדי התובעת עלה כאשר החקירה לא העלתה סימנים לפריצה חיצונית למחסני התובעת אלא העלתה ממצאים כגון נטרול האזעקה במחסן בשעות לא סבירות, אי דריכת האזעקה עם עזיבת המחסן וכו'.
למעשה, לפי עדותם של מר בן צבי ושל מר פאלק, החשד כנגד הנתבעים עלה כאשר עשו התאמה בין קריאות מערכת האזעקה במחסני התובעת ודו"חות האיכון של משאיות הנתבעים . על מנת לקשר בין המשאית לבין הנחקר, במהלך החקירה נשאל הנחקר אם הוא נסע ביום ספציפי במשאית ספציפית. במידה והנחקר לא הכחיש זאת, ובנוסף לכך נרשם כי המשאית אוכנה בכתובת של אותו הנחקר בבוקר וחזרה לאותה הכתובת גם בלילה, אז ניתן להסיק כי הוא זה שנסע במשאית במשך היום.

משרד החקירות, אשר ניהל את החקירה והמציא את מסקנותיו באשר לחשדות בדו"ח החקירה המסכם סיכם כי הנתבעים הם אלה אשר גנבו את הסחורות ממחסן התובעת במועדים שונים, העמיסו אותן על המשאיות ומכרו לצדדים שלישיים תוך גריפת רווחים ותוך גרימת נזקים קשים לתובעת. משרד החקירות התבסס על דו"חות האיכון שמהם התברר כי משאיות התובעת, אשר היו בשימוש הנתבעים נסעו במועדים שונים, בעיקר בלילות, ברוב הפעמים ליעדים בכפר קאסם וביישוב טירה, אשר אינם יעדים שבהם התובעת סיפקה סחורה.

לאור כלל הראיות שהוצגו בפנינו ולאחר שמיעת העדויות וההתרשמות מהן, אנו סבורות כי הוכח ברמת הוכחה הנדרשת, הגבוהה ממאזן ההסתברויות, כי הנתבעים גנבו סחורה ממחסני התובעת.

גובה הנזק
כאמור, קבענו כי היה אירוע של גניבה ממחסני התובעת ולפי הדו"ח שערך רו"ח צח מדובר בחוסרים בשווי של 686,896 ₪.
מר בן צבי הצהיר כי כתוצאה ממעשי הגניבה נאלצה התובעת לפצות את חברת טבסקו בסך של 586,000 ₪. כמו כן, לתצהירו של מר בן צבי צורף הסדר החוב של התובעת עם חברת טבסקו לפיו סך החוב הנובע ישירות מהגניבה הינו 686,000 ₪, ואולם זו תמחל לתובעת בכפוף לתשלום כל החוב ולמילוי כל ההתחייבויות על 100,000 ₪. על כן, אנו קובעות כי גובה הנזק שנגרם לתובעת הינו 586,000 ₪ (סכום שצומצם לצרכי אגרת התביעה לסך של 300,000 ₪).

לסיכום
לאור כל האמור לעיל אנו קובעות כי התובעת הוכיחה ברמת הוכחה גבוהה ממאזן ההסתברויות כי הנתבעים 1 ו- 2 גנבו סחורה ממחסניה.

על כן, אנו מחייבות את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת בתוך 30 ימים מיום שיומצא להם פסק הדין את הסכומים הבאים:
פיצוי על הנזק בסך 300,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום סיום עבודתם (8.11.12) ועד לתשלום המלא בפועל.
הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.

ניתן היום, כ"ב שבט תשע"ח, (07 פברואר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

גב' דבורה פינקלשטיין, נציגת עובדים

עידית איצקוביץ, שופטת
אב"ד

גב' צביה דגני,
נציגת מעסיקים