הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 12675-12-17

15 יולי 2018
לפני:
כב' הרשמת מרב חבקין

התובע:
אילנית צלח
ע"י ב"כ: עו"ד טל שפרנט

-
הנתבעת:
אר.סי.אי. ישראל (1999) בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד איריס בודנהיימר

החלטה

בפניי מספר בקשות מקדמיות שהוגשו מטעם שני הצדדים.

בטרם אתייחס לגופן של הבקשות, אתאר בתמצית את מהות התביעה והמחלוקות העיקריות הנטושות בין הצדדים.

התובעת, עבדה אצל הנתבעת, חברה שעיסוקה בתחום התיירות, משך כ-17 שנים, בתחילה כפקידה ובהמשך כעובדת מחלקת טלמרקטינג ויועצת נופש.

במקביל לעבודתה אצל הנתבעת, עבדה התובעת מביתה באופן פרטי בתחום בניית ציפורניים (להלן גם : "העסק הפרטי"), לאחר שעברה הכשרה בתחום בשנת 2016. עבודתה ז ו של התובעת בוצעה לטענתה בשעות הערב באופן מצומצם.

בחודש 9/2017 שהתה התובעת בחופשת מחלה עקב כאבי גב.

ביום 1/10/17 מסרה הנתבעת לתובעת זימון לשימוע בטענה, כי בתקופת המחלה עבדה התובעת בעסק הפרטי.

ביום 8/10/17 התקיים שימוע ולאחריו נשלח לתובעת ביום 9/10/17 מכתב פיטורים לפיו התובעת פוטרה תוך שלילת הפיצויים והודעה מוקדמת.
על רקע זה הוגשה התביעה, אשר במסגרתה עותרת התובעת לתשלום פיצויי הפיטורים, חלף הודעה מוקדמת ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין וללא שימוע. עוד טוענת התובעת, כי היא זכאית לפיצוי ללא הוכחת נזק בגין "הוצאת דיבה" שכן פוטרה לשיטתה תוך הוצאת דיבר תה לעיני חבריה לעבודה.

מנגד, הנתבעת טוענת, כי במהלך מספר חודשים בשנת 2017 דיווחה התובעת על ימי מחלה רבים, בפרט בימי חמישי בשבוע , ו החלו שמועות לפיהן התובעת ע ובדת בעסק הפרטי בימי המחלה. לנוכח מצב זה, הנתבעת ביצעה בדיקה והתברר לטענתה, כי בעת שהתובעת שהתה בחופשת מחלה בחודש 9/2017 היא עבדה בעסקה הפרטי. לאחר הבדיקה זומנה התובעת לש ימוע, ולא הכחישה את העובדה כי עבדה בתקופת המחלה (סעיף 11 לכתב ההגנה). לטענת הנתבעת, נסיבות אלה, מצדיקות פיטוריה של התובעת ללא פיצויים וללא מתן הודעה מוקדמת, הן על פי נהלי העבודה בנתבעת והן מכוח הדין הכללי.

עוד לעניין הפיצויים נטען, כי חל בין הצדדים ההסדר הקבוע בסעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג – 1963 ו על כן הפרשות הנתבעת לקופת פיצויים אשר הצטברו בקופת הפיצויים מהוות את מלוא סכום הפיצויים לו זכאית התובעת. הנתבעת גם הכחישה את טענות התובעת לגבי הליך השימוע וגרסה כי ערכה לתובעת שימוע כדין. אשר לטענה בדבר הוצאת דיבה, הנתבעת טענה, כי היה על התובעת לפרט פרטים טובים יותר, ומכל מקום לא אירע פרסום לשון הרע מצדה, שכן זימון לשימוע ומכתב פיטורים אינם לשון הרע, שכן המכתבים נמסרו לתובעת בלבד. עוד נטען בעניין זה כי התובעת עצמה, בהעברת מכתבים מטעמה או מטעם בא כוחה , הביאה לחשיפת הדברים לפני עובדים נוספים.

ההליכים המקדמיים
ביום 1/4/18 הוגשה "בקשה בכתב " מטעם התובעת בה עתרה להורות על היפוך סדר הבאת הראיות בהליך וכן התבקש להורות לנתבעת להמציא לעיונה של התובעת את המסמכים שצוינו בתצהיר גילוי המסמכים מטעמה כחסויים.

ביום 4/5/18 הוגשה בקשת הנתבעת להורות לתובעת להמציא לעיונה חלק מהמסמכים שצוינו בגילוי מסמכים מטעמה של התובעת, אך לא הועברו לעיון.

ביום 8/5/18 הוגשה תגובת הנתבעת לבקשת התובעת לעניין היפוך סדר הבאת ראיות ועיון במסמכי הנתבעת שצוינו על ידה בתצהיר גילוי כחסויים. הנתבעת התנגדה לבקשותיה של התובעת. ביום 10/5/18 הגישה התובעת תשובה לתגובה האמורה של הנתבעת.

ביום 17/5/18 הוגשה תגובת התובעת לבקשת הנתבעת לעיין במסמכים, ובמסגרתה נטען כי חלק מהמסמכים כבר הועברו לעיון ולגבי החלק הנותר התובעת התנגדה לעיון.

ביום 6/6/18 התקיים דיון קדם משפט. בהחלטה שניתנה בדיון נקבע כי על הנתבעת להגיש פירוט של המסמכים (הקלטות) שהיא מבקשת לדחות את מועד העיון בהם.

ביום 12/6/18 הוגשה רשימת הקלטות מטעם הנתבעת . עוד הגישה הנתבעת ביום 12/6/18 "הודעה" ולפיה חברת הביטוח שחררה את קופת הפיצויים של התובעת לידי הנתבעת (לאחר ניכוי מס) וכי הכספים מוחזקים עתה בקופת פיצויים מרכזית בבעלות הנתבעת.

ביום 17/6/18 הגישה התובעת תגובה להודעה זו וכן התייחסה לרשימת ההקלטות. במסגרת התגובה טענה התובעת, כי על הנתבעת לגלות לה תכתובת עם חברת הביטוח לנוכח שחרור קופת הפיצויים. אשר להקלטות, נטען כי הן בוצעו חודשים לפני הפיטורים ואין הצדקה למנוע עיון. עוד נטען כי התובעת שומרת על זכותה לטעון לגבי קבילות ההקלטות.

אתייחס לבקשות לגופן וכסדרן. בשלב הראשון אדון בבקשות התובעת.

בקשת התובעת להיפוך נטל הראייה
תקנה 159 לת קנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 (להלן : "תקנות סדר הדין האזרחי") שכותרתה "ה סדר הטיעון כשיש הודיה בעובדות" קובעת כדלקמן:
"הודה הנתבע בעובדות שטען להן התובע וטען כי על פי הדין, או מחמת עובדות שטען להלן הנתבע, אין התובע זכאי לסעד המבוקש - יהיה הנתבע הפותח, וסדר הטיעון יהיה בהיפוך לסדר האמור בתקנה 158".

בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 (להלן: "תקנות בית הדין ") לא קיימת הוראה דומה, הדנה בהיפוך סדר הבאת הראיות והוראת תקנה 159 גם לא הוחלה בבית הדין בהתאם להוראת תקנה 129 לתקנות בית הדין . עם זאת, בית הדין מוסמך להחיל הוראה זו מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט- 1969 ובעשותו כן יפעל בית הדין בהתאם לפרשנות שניתנה לאותה הוראה בבתי המשפט הכלליים (ראו: ד"ר י. לובוצקי, סדר הדין במשפט העבודה, ההוצאה לאור של לשכת עורי הדין, מהדורת 2016, פרק 1, עמ' 6 – 7) .

על פי תקנה 158 לתקנות סדר הדין האזרחי, התובע הוא שפותח בהבאת ראיותיו והסדר דומה קבוע בתקנה 51 לתקנות בית הדין. חובת הראיה היא חובה משנית ונלווית לנטל השכנוע, כאשר התובע בהיותו "המוציא מחברו" נושא בנטל השכנוע .
תקנה 159 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כאמור, כי סדר הבאת הראיות ישתנה מקום בו הנתבע מודה בעובדות התביעה , אולם מוסיף וטוען טענות אחרות אשר לשיטתו מובילות לתוצאה של דחיית התביעה (א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה 11, 2013, שער שביעי
עמ' 556). על מנת שתתקיים סיטואציה של "הודאה והדחה" נדרש כי הנתבע יודה בכל העובדות המהוות את עילת התביעה.

ובענייננו, התובעת אכן מודה כי פיטרה את התובעת, אלא שלטענתה מדובר בפיטורים בנסיבות שא ינן מזכות בפיצויים ומצדיקות שלילת הודעה מוקדמת. עצם ההודאה במעשה הפיטורים אין משמעותה הודאה בעובדות המקימות את עילת התביעה, באשר עדיין נדרש לבחון את השאלה האם הנסיבות שעמדו ברקע הפיטורים מצדיקות שלילת הפיצויים. עיון בכתבי הטענות מלמד כי בין הצדדים מחלוקת עובדתית לגבי הנסיבות שעמדו ברקע הפיטורים לרבות מחלוקת בעניין נהלי העבודה והתקנון (סעיף 32 לכתב ההגנה), כמו גם לגבי השאלה האם עבדה התובעת בעסק הפרטי בתקופת ימי המחלה , למצער בחודש עבודתה האחרון (סעיפים 37- 38 לכתב ההגנה).

משלא קיימת הודאה לגבי העובדות הנוגעות לעילת התביעה שעניינה פיצויי פיטורים וקיימת מחלוקת עובדתית , אין לומר כי מתקיימת סיטואציה של הודאה והדחה, אם כי בנסיבות כאלה הנטל להוכיח את הצידוק לשלילת פיצויי הפיטורים מוטל על המעסיק (ראו : ד"ר י. לובוצקי " סיום יחסי עבודה" ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, מהדורת 2013, פרק 16, עמ' 25). חרף האמור, אין בכך להביא לשינוי סדר הבאת הראיות (השווה: עב (חי) 3127/05 בר טל מאיר נ' אלביט מערכות בע"מ, מיום 2/9/07; עב (ת"א) 9234/06 יעקב מזרחי נ' תה ויסוצקי (ישראל) בע"מ, מיום 26/4/09).

הוא הדין לגבי רכיב חלף הודעה מוקדמת, שכן שלילת פיצויי הפיטורים משמשת גם מקור משפטי עקיף לפיטורים ללא הודעה מו קדמת (ד"ר י. לובוצקי, שם, פרק 16, עמ' 5 -6).

אשר לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין והיעדר שימוע, גם בנושא זה המחלוקת העובדתית עולה בבירור מכתבי הטענות, ונושא זה שלוב בסוגיית הרקע והסיבות לפיטורים, סוגיה לגביה נטושות מחלוקות רבות בין הצדדים.

בנוגע לנושא שהוכתר בתביעה כ"הוצאת דיבה", וככל הנראה הכוונה היא לעוולה לפי חוק לשון הרע, תשכ"ה -1965, אין מקום להורות על היפוך נטל הראיה . עיון בכתב ההגנה מלמד , כי העובדות שנטענו על ידי התובעת הוכחשו, ואין מדובר במצב בו הנתבעת מודה בפרסום לשון הרע וטוענת להגנות בלבד. עוד אני מוצאת להעיר שבכתב ההגנה אף צוין לעניין זה, כי נדרשים פרטים טובים יותר מצד התובעת בנוגע לעילה זו. עיון בתביעה מלמד , כי ספק אם התביעה מפורטת דיה ברכיב הנדון . כך לא ברור מהו האירוע המסוים אליו מכוונת התובעת שהוא בבחינת "פרסום" לשון הרע. ידוע, כי על כתב התביעה להצביע על העובדות המקימות את רכיבי העוולה, היינו רכיב ה"פרסום"; רכיב "לשון הרע"; והעובדות מהן נגזרת אחריות הנתבע , ולא די בטענה כללית של התובע כי הנתבע הוציא דיבתו (ראו: סע"ש (ת"א) 16814-11-14‏ ‏ זאב גליקמן נ' ההתאחדות הישראלית לספורט נכים, מיום 3/3/16). הואיל ולא הוגשה מצדה של הנתבעת בקשה מתאימה בסוגיה ותמו ההליכים המקדמיים, איני מוצאת להוסיף מעבר להערה כללית זו.

לסיכום, טענת התובעת כי יש להורות על היפוך סדר הבאת ראיות נדחית.

בקשת התובעת להתיר עיון במסמכים בשלב גילוי המסמכים
התובעת ביקשה כי בית הדין יחייב את הנתבעת להעביר לעיונה את מלוא המסמכים שצוינו בתצהיר גילוי מסמכים . לפי הודעת הנתבעת שהוגשה לאחר הדיון מתברר, כי בכל הנוגע להקלטות שלא הועברו לעיון מדובר בהקלטות של שיחות שנערכו מספר חודשים טרם סיום עבודת התובעת. התובעת כאמור לעיל גם ציינה בהודעה שהגישה כי יש לה טענות כנגד קבילות המסמכים אולם משלא הוגשו אלה כראייה על ידי הנתבעת , הרי שבשלב זה אין מקום לדון בנושא , מה גם שלא הוגשה בקשה מפורטת לעניין הקבילות .

אשר לנושא העיון בהקלטות שנערכו חודשים טרם סיום העבודה וכן עיון בדוחות חקירה שצוינו בתצהיר הגילוי של הנתבעת והוכנו לשיטתה לצרכי המשפט, אין אפשרות בנסיבות הללו להיתלות בטענה, כי המסמכים הו כנו לקראת משפט על מנת להימנע מעיון במסמך. יובהר, כי הנתבעת הביעה את כוונתה הברורה לעשות שימוש בדוחות החקירה במהלך המשפט כמצוין בתצהיר הגילוי מטעמה. נפסק, שכאשר בכוונת צד למשפט לעשות שימוש במסמך שהוכן לקראת משפט, דוגמת דו"ח חוקר או הקלטות והוא עתיד להגיש מסמכים אלה כראייה במהלך הדיון , לא תעמוד לו טענה לחיסיון מסמך שהוכן לקראת משפט, וכך נאמר מפי כב' הש' רובינשטיין:
"חומר שנוצר בגדרי הכנה למשפט, ומתבקש לגביו חיסיון, במקרים רבים אין כוונה לעשות בו עצמו שימוש ראייתי – אך כאן עסקינן בהקלטות שככל העולה מן התיק מעוניין המבקש לעשות בהן שימוש ראייתי, ואם כן לא בחיסיון ענייננו".
[רעא 9288/07 גאזי איוב נ' שפיגל צבי, מיום 7/11/07]

אשר לטענת הנתבעת, כי יש מקום לדחות את עיתוי העיון בראייה, ולאפשר את העיון לאחר הגשת תצהירי התובעת על מנת למנוע שינוי גרסה של התובעת, אין בידי לקבלה.

בעניין בר"ע (ארצי) 33454-12-13 איגור גריבובסקי נ' אבי גל ( מיום 27/2/04) שם נדונה שאלה דומה נקבע כך:
"נקודת המוצא לדיון בהליך גילוי ועיון מסמכים היא גילוי הדדי מירבי ורחב של ראיות הצדדים כאמצעי להגברת היעילות וההגינות הדיונית וככלי לשיפור יכולת בית המשפט לחשוף את האמת. בעל דין רשאי לקבל מידע על מסמכי היריב, בין שהם 'מועילים' ובין שהם 'מזיקים'. עקרון הגילוי המירבי כולל אף את מועד הגילוי שכן גילוי נדחה מהווה אי גילוי במובן מסוים. עם זאת, זכות הגילוי והעיון ומועדה אינה מוחלטת ובית המשפט יאזן בינה לבין אינטרסים אחרים ויחרוג ממנה במקרים מתאימים בהם הוא סבור שעיון במסמכים בשלב מוקדם עלול לפגוע דווקא באינטרס גילוי האמת ולהביא לשיבוש ראיות [רע"א 4249/98 שמעון סוויסה – הכשרת היישוב – חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה(1) 515].
אולם על מנת שהחריג לכלל בדבר גילוי מירבי לא יהפוך לכלל, הנטל רובץ על הטוען שיש לדחות את מועד הגילוי."

ובהמשך:
"אין די בנימוק שהעלה המשיב – ערעור מהימנות – כדי להצדיק סטייה מסדר הבאת הראיות הרגיל.
...
זאת ועוד. אחד מהשיקולים שעל בית המשפט לשקול במסגרת הבחינה האם יש מקום לדחות את מועד העיון הוא מידת פירוט גרסתו של הצד שאין בידו את הראייה שעיונה מתבקש. ככל שגרסתו היא כללית, לקונית בלא פירוט עובדתי מינימאלי והכחשתו היא גורפת, כך יטה בית המשפט לסטות מהכלל, יחיל את החריג ויאפשר עיון מאוחר".

יישום עקרונות אלה על המקרה דנן, מביא למסקנה, כי הנתבעת לא עמדה בנטל השכנוע בדבר קיומם של נימוקים כבדי משקל, המצדיקים סטייה מסדרי הדין הרגילים. הנימוק כי תצהירי התובעת יושפעו מתוכן ההקלטות היא טענה כללית שאינה מצדיקה סטייה מסדרי הדין הרגילים. אוסיף, כי בכל הליך קיימות מחלוקות עובדתיות כאלה ואחרות, ובכל זאת הכלל הוא ניהול הליך בקלפים פתוחים עוד טרם הגשת ראיות ובשלב גילוי המסמכים. זאת ועוד, כתב התביעה אינו לקוני וקיים בו פירוט טענות ועובדות , וגם נתון זה תומך בדחיית הבקשה. עוד יש להוסיף, כי מי שאמור היה להגיש בקשה מתאימה לבית הדין במקרה כזה היא הנתבעת ו היה עליה לנמק טעמיה לדחיית מועד עיון הצד שכנגד בראיה (ברע (ארצי) 9412-01-15‏ ‏ חברת ע.רווה הסעות בע"מ נ' עזבון איתן רותם ז"ל, מיום 14/4/15, בסעיף 16 פסק הדין). במקרה זה, התובעת היא שעתרה בבקשה. עצם ההתנגדות לעיון מצד הנתבעת מבלי להגיש בקשה מתאימה היה בניגוד לסד רי הדין. עניין זה הוא בשולי הדברים, ואין מדובר בטעם העיקרי לאי קבלת עמדת הנתבעת בסוגיה.

לסיכום, על הנתבעת להמציא לתובעת את המסמכים שצוינו בתצהיר הגילוי הכללי וטרם הועברו לעיון וכך יעשה בתוך 15 ימים. ימי הפגרה נמנים.

בקשת התובעת לגילוי ולעיון במסמכים מחברת הביטוח
במסגרת תגובת התובעת להודעת הנתבעת בעניין שחרור כספי הפיצויים התבקש בית הדין להורות על גילוי תכתובת בין חברת הביטוח לבין הנתבעת.

יובהר, כי נושא זה אינו חלק מהתביעה או מכתב ההגנה , ושעה שמסגרת גילוי המסמכים מוגבלת לטיעונים בכתבי הטענות אין מקום לכאורה לדון בבקשה.

עם זאת, הואיל והטענה הועלתה מצד הנתבעת , ומתברר כי היה אירוע משמעותי אשר שינה את המצב העובדתי שהוצג בכתב ההגנה, ולא ניתן להתעלם מכך, אני סבורה כי על הנתבעת להמציא לעיון התובעת את התכתובת שצוינה במסגרת הודעה שהגישה , וכך יעשה בתוך 15 ימים . ימי הפגרה נמנים. מובהר , כי החלטה זו מתייחסת לגבי תכתובת הנוגעת לשחרור קופת הפיצויים בלבד.

בקשת הנתבעת להורות לתובעת להמציא לעיונה מסמכים שצוינו כחסויים
מתגובת התובעת בעניין עיון במסמכיה נראה, כי הבקשה התייתרה לגבי חלק מהמסמכים ונותר ו על הפרק עניין התיעוד הרפואי כן הקלטת השימוע.

אשר לתיעוד הרפואי - בנסיבות הליך זה , כאשר הסוגיה שעומדת על הפרק היא עבודת התובעת בעסק הפרטי בתקופת ימי המחלה, אני סבורה , כי על התובעת לגלות כל חומר רלבנטי בעניין, ותעוד רפואי נכלל בגדר החומר הרלבנטי. יצוין כי אין הכוונה לגילוי התיק הרפואי במלואו לאורך השנים, אלא ממילא מדובר בפרק זמן מסוים המתייחס לאירועים הנדונים בתביעה, ו הא ראייה כי התובעת עצמה מצאה לנכון לציין קיומו של התיעוד הרפואי הנדון, ומכאן שהמסמכים רלבנטיים.

כך גם, המגבלה בעטיה קיבלה התובעת את אישורי המחלה בחודש העבודה האחרון היא כאבי גב , ולכן יש להמציא תיעוד הנוגע לעניין זה בתקופה הרלבנטית ולא מסמכים מתחום רפואי אחר ועל כן מדובר בתיעוד רפואי ספציפי ומוגדר . לגבי ימי מחלה נוספים שצוינו בכתב ההגנה יש להמציא את התיעוד המתייחס לאותם ימים ולא מעבר לכך. אני ערה לפגיעה מסוימת בפרטיות התובעת כתוצאה מחשיפת החומר, אלא שמדובר בעניין הנוגע ללב המחלוקת. איני מקבלת את טענת התובעת לפיה לכאורה הנתבעת לא הכחישה את עצם הצורך בימי מחלה, ולכן המסמכים אינם רלבנטיים. די אם אפנה ל סעיפים 4 – 5 וכן סעיפים 30 – 31 לכתב ההגנה על מנת להראות קיומה של מחלוקת ממשית בנושא . אכן, חשיפת מסמכים רפואיים כרוכה בפגיעה בפרטיות אלא שמדובר בנושא מרכזי המצוי במחלוקת ועל כן רלבנטיות המסמכים היא ברורה וערך גילוי האמת גובר . האיזון יושג בין היתר בצמצום הגילוי למסמכים הנוגעים לימי המחלה ולא תיק רפואי מלא.

יתר על כן, ככלל נתפס תובע כמי אשר בעצם הגשת התביעה מוותר מכללא על טענה לפגיעה בפרטיות או בחיסיון. לפיכך, הנטייה תהא להעדיף את ערך גילוי האמת על פני זכות התובע לפרטיות. בנושא זה נקבע מפי כב' הש' דורנר בענין רע"א 8551/00 אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד הבינוי והשיכון, פ''ד נה(2) 102 כך:
"ככלל, תובע אינו יכול להישמע בטענה כי זכותו לפרטיות גוברת על חובתו לחשוף בפני הנתבע ראיות שהן רלוונטיות לבירור התובענה ונדרשות לנתבע לביסוס הגנתו. קנה-המידה שעל-פיו ייקבע היקף זכותו של התובע לפרטיות הוא אפוא מידת הרלוונטיות שבמסמכים שגילוים נדרש לבירור המחלוקת".

והדברים יפים גם לענייננו. לנוכח האמור, האיזון הראוי בין הצורך להגיע לחקר האמת לבין הפגיעה המסוימת בפרטיות התובעת מצדיק גילוי המסמכים . זכותה של הנתבעת לעיין בתיעוד שצוין בתצהיר גילוי המסמכים .

ב"כ התובעת ידאג להמציא לידי ב"כ הנתבעת את התיעוד המתאים מתיק קופ"ח לתקופה הרלבנטית וזאת בתוך 15 ימים. ימי הפגרה נמנים.

אשר לקלטת שיחת השימוע, מכל הטעמים אשר עליהם עמדתי לעיל לעניין דחיית בקשת הנתבעת לגבי מועד העיון במסמכים, אני סבורה שאין הצדקה כי יידחה מועד העיון במסמכים המצויים בידי התובעת. יתר על כן , מקום בו מדובר במסמכים המצויים בידי התובע ת, עליה להראות קיומם של נימוקים כבדי משקל המצדיקים סטייה מסדרי הדין הרגילים. הנימוק כי תצהירי הנתבעת יושפעו מתוכן ההקלטות הוא נימוק כוללני . כתב ההגנה של הנתבעת אינו לקוני וקיים בו פירוט טענות ועובדות, להבדיל מהכחשה סתמית וגרסה כללית.

עוד יש לזכור, כי למעשה קבלת עמדת התובעת משמעותה לא רק סטייה מהכללים הרגילים של עיון במסמכים אלא גם פגיעה בסדר הבאת ראיות הצדדים. פגיעה כפולה כאמור תיעשה במצבים חריגים ביותר ( רע"א 5266/10 פלוני נ' מרכז רפואי פלוני, ניתן ביום 15/8/10), ולא שוכנעתי כי מדובר בנסיבות חריגות המצדיקות סטייה כפולה כאמור.

אשר לטענת התובעת, כי לא ברור אם יעשה על ידה שימוש בהקלטה במסגרת הבאת ראיותיה, טענה זו אי נה רלבנטית , שכן גילוי מסמכים חל על כלל המסמכים הרלבנטיים אשר מצויים בידי צד להליך, בין אם אותו צד מתכוון להגישם כראייה , ובין אם לאו. עוד נפסק, כי חובת הגילוי חלה גם על מסמכים "מזיקים" אשר משרתים דווקא את הצד שכנגד ולא את הצד האוחז באותם מסמכים.

בשלב זה, כאשר מדובר בהקלטה, אשר טרם תומללה על ידי התובעת, עליה להעבי ר העתק ההקלטה במדיה בה היא שמורה אצלה, ויובה ר כי יש להמציא את ההקלטה במלואה וכך יעשה בתוך 15 ימים, וימי הפגרה נמנים.

5129371
החלטה על מועדים להגשת תצהירים תינתן בנפרד .

משבקשת כל צד התקבלה בחלקה – אין צו להוצאות.

לכי מועדים שנקצבו כי ימי הפגרה נמנים.
החלטה על מועדים להגש
ניתנה היום, ג' אב תשע"ח, (15 יולי 2018), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.