הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 1260-02-18

לפני כב' השופטת הבכירה עידית איצקוביץ – אב"ד
נציגת ציבור (עובדים) גב' הלן הרמור
נציג ציבור (מעסיקים) מר יצחק קוגמן

התובעת
אסתר חזקי
ע"י ב"כ עו"ד גד אבן חיים

נגד

הנתבעים
.1 שרה כוכבי אלסטר
.2 אליעזר אלסטר
ע"י ב"כ עו"ד יורם מושקט ועו"ד שירה רייך
<#1#>

פסק דין

1. לפנינו בקשה לביטול הסכם פשרה ופסק דין שניתן בעקבותיו ביום 14.12.17 בתיק סע"ש 18998-03-16 (להלן ובהתאמה - הסכם הפשרה; פסק הדין; והתיק הקודם).

2. הסכסוך שלפנינו החל בתביעה שהוגשה על ידי התובעת, גב' אסתר חזקי, כנגד אימה, גב' שרה כוכבי אלסטר (להלן - גב' אלסטר או האם) וכנגד אחיה למחצה, מר אליעזר אלסטר (להלן – מר אלסטר או האח), המתגורר באוסטרליה. גב' אלסטר היא אימם של התובעת ושל מר אלסטר. התביעה שהוגשה בתיק הקודם היא תביעה בגין שכר עבודה אשר דרשה התובעת עבור טיפול באימה הקשישה (מעל גיל 90), שמתגוררת במוסד סיעודי, בגין תקופה של 192 חודשים, בסך של 1,112,000 ₪ (זהו סכום כתב התביעה המתוקן, ואילו סכום כתב התביעה המקורי היה בסך של 700,000 ₪).

3. לאחר שהוגש כתב הגנה מטעם הנתבעים, ביום 5.12.16 התקיים קדם משפט בתיק הקודם לפני כב' השופטת (בדימוס) מיכל לויט. התובעת לא הייתה מיוצגת אז על ידי עורך דין.
לאחר ששמעה את טענות הצדדים, העבירה כב' השופטת לויט את התיק הקודם לשמיעת הוכחות לפנינו וראתה לנכון לציין:

"בית הדין ממליץ לתובעת לנסות ולהתייעץ ולשקול את המשך ההליכים בתביעה, בשים לב למהותה של התביעה, לטענות ההתיישנות וטענות הסף שנטענו מטעם הנתבעים, ואף לעובדה כי ככל שההליך ימשך ותידרש שמיעת הוכחות, הנתבע 2 יידרש להגיע מאוסטרליה לצורך שמיעת ההליך, דבר שעלול למצוא ביטויו בפסיקת הוצאות ככל שהתביעה תידחה".

4. התובעת לא קיבלה באותה עת את ההמלצה של כב' השופטת לויט והופיעה לדיון שנקבע לשמיעת הוכחות, ביום 14.12.17, בליווי ידידה, מר יוסף ווידסלבסקי (להלן – מר ווידסלבסקי).

הדיון התקיים לפני ראש המותב, נציגת ציבור העובדים, דבורה פינקלשטיין, ונציגת ציבור המעסיקים, גב' צביה דגני. מטעם הנתבעים התייצבו הנתבע בליווי עו"ד מוסטק, שהוא האפוטרופוס לדין של הנתבעת, ועו"ד שירה רייך. הנתבעת לא התייצבה לדיון.

באותו דיון המליץ בית הדין לתובעת לוותר על תביעתה, נוכח ההערכה המוקדמת של הסיכויים והסיכונים והקושי להוכיח את עילת התביעה. כפי שעולה מהפרוטוקול, במהלך הדיון יצאה התובעת להפסקה כדי להתייעץ (פעמיים). לאחר מכן הסכימה להצעת בית הדין שיפסקו הוצאות משפט לזכות הנתבעים בסכום ריאלי (שייקבע לאחר שמיעת טיעונים בעל פה), כאשר הנתבעים מתחייבים שלא לגבות את הוצאות המשפט, אלא אם תוגש תביעה אחרת על ידי התובעת.
התובעת אף חתמה על ההסכמה.

נשמעו טיעונים לגבי גובה ההוצאות, והתובעת ביקשה מידידה, מר ווידסלבסקי, לטעון בשמה.

5. ניתן באותו מעמד פסק דין כדלקמן:
"פסק דין
לבקשת התובעת, התביעה נדחית.
החלטה לעניין הוצאות משפט, תינתן בהיעדר הצדדים ותשלח אליהם.
סכום ההוצאות שייפסק לא יגבה על ידי הנתבעים, בהתאם להסכמתם, אלא אם תוגש תביעה חדשה כלשהי, בכל ערכאה אחרת על ידי התובעת".

באותו היום, 14.12.17, ניתנה ההחלטה:
"בהתחשב בטיעונים שנשמעו, ובהסכמת התובעת שהתביעה תדחה נוכח המלצת בית הדין, אנו קובעות כי על התובעת לשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 70,000 ₪".

6. כעשרה ימים לאחר הדיון, ביום 24.12.17, הוגשה בקשה מטעם התובעת ל"תיקון פרוטוקול ובקשה להבהרת החלטה ומתן הוראות", שבפתחה נכתב: "התובעת מתנצלת מראש בפני בית המשפט המלומד על כתיבת רחשי ליבה לאור הדיון שנערך בפני כבודה ב-14.12.17".

באותו יום נתנה ראש המותב החלטה כדלקמן:
"1. בית הדין סיים את מלאכתו עם מתן פסק דין ואין כעת כל אפשרות להורות על תיקון פרוטוקול ו/או מתן הוראות. כמו כן, אין צורך להבהיר את פסק הדין וההחלטה, שהם ברורים ביותר.
2. אם רוצה המבקשת לבטל את ההסכמה שבגינה ניתן פסק הדין, עליה להגיש תביעה חדשה לביטול ההסכמה תוך פירוט העילה לביטול המבוקש.
3. הבקשה נדחית".

בעקבות החלטה זו הוגשה התביעה שלפנינו.

7. עיקר טענות המבקשת לביטול הסכם הפשרה ופסק הדין שניתן בעקבותיו

המבקשת, כאמור, לא הייתה מיוצגת על ידי עורך דין בעת הגשת התביעה הנוכחית. לאחר מכן, בשני הדיונים שהתקיימו (קדם משפט ודיון להוכחות) התובעת הייתה מיוצגת על ידי עו"ד אבן חיים, שגם הגיש סיכומים וסיכומי תשובה.
לפי מה שהצלחנו להבין מנימוקי הבקשה, העילות המצדיקות לכאורה ביטול של הסכם הפשרה ופסק הדין אשר אישר אותו וההחלטה בעניין הוצאות המשפט שעל התובעת יהיה לשלם אם תוגש תביעה חדשה כנגד הנתבעים הן:
א. הנתבעת לא התייצבה לדיון למרות שלא הייתה הצדקה לאי הופעתה. ב"כ הנתבעים הציג לפני בית הדין אישור שבו נאמר כי הנתבעת סובלת מ"דמנציה עמוקה" ולאחר עיון בו ציינה אם בית הדין: "תיארתי לעצמי. דמנציה עמוקה".
ב. התובעת סברה כי היא מוותרת על תביעותיה כנגד הנתבע (האח) אך לא כנגד הנתבעת (האם).
ג. הדיון התנהל באופן לא תקין. התנהלה שיחה באנגלית בין הנתבע ובין ראש המותב, שגם דיברה בקול רם ובצעקות ("צרחות"), כך שהתובעת הרגישה לחץ כבד שגרם לה לבטל את התביעה.

8. הנתבעים הגישו כתב הגנה, שבו הכחישו את טענות התובעת, הן בפן העובדתי והן בפן המשפטי וביקשו לדחות את תביעת התובעת ולחייב אותה בהוצאות משפט.

9. הליכים שהתקיימו

התובעת וידידה, אשר ליווה אותה ועזר לה במהלך המשפט, מר ווידסלבסקי, הגישו תצהירי עדות ראשית ונחקרו בדיון.
כמו-כן, התקבלה בקשת התובעת להוספת ראיה – הקלטה של שיחות שניהלה התובעת עם אימה, שלפיה היא רוצה להראות כי אימה צלולה בדעתה, וכי אין אמת באמירה שהיא סובלת מ"דמנציה עמוקה".
הנתבע הגיש תצהיר עדות ראשית ונחקר בדיון על תצהירו.

10. בקשה לביטול פסק דין המאשר הסכם פשרה – המסגרת הנורמטיבית

אשר לעילות המצדיקות ביטול של הסכמה שקיבלה תוקף של החלטה או פסק דין, נאמר בע"א 10148/05 חברת תדי ירושלים בע"מ נ' ברכה כץ-שיבאן, מיום 15.3.10 כך:
"פסק דין המעניק תוקף להסכם בין בעלי הדין שתי פנים לו: פן חוזי ופן שיפוטי והוא יונק את חיותו משני מקורות אלה ... משכך, כאשר צד מבקש לבטל את פסק הדין המאשר את הסכם הפשרה בשל פגם שנפל לטענתו בהליכי המשפט, עליו לנקוט הליכי ערעור רגילים ואילו אם מבקש צד לעתור לביטולו של הסכם הפשרה בשל פגם שנפל בכריתתו, עליו להגיש בעניין זה תביעה לבית המשפט שנתן את פסק הדין וככל שתתקבל טענתו יתבטל בעקבות כך גם פסק הדין."

המתווה הנורמטיבי לדיון בטענות התובעת הוא חוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג – 1973 (להלן – חוק החוזים) ובפרט הפרק הדן ב"הפגמים ברצון". לשון הוראת סעיף 14 היא כדלהלן:

"(א) מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני ידע או היה עליו לדעת על כך, רשאי לבטל את החוזה.

(ב) מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני לא ידע ולא היה עליו לדעת על כך, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הצד שטעה, לבטל את החוזה, אם ראה שמן הצדק לעשות זאת; עשה כן, רשאי בית המשפט לחייב את הצד שטעה בפיצויים בעד הנזק שנגרם לצד השני עקב כריתת החוזה.
(ג) טעות אינה עילה לביטול החוזה לפי סעיף זה, אם ניתן לקיים את החוזה בתיקון הטעות והצד השני הודיע, לפני שבוטל החוזה, שהוא מוכן לעשות כן.
(ד) "טעות", לענין סעיף זה וסעיף 15 - בין בעובדה ובין בחוק, להוציא טעות שאינה אלא בכדאיות העסקה".

סעיף 14 לחוק החוזים משקף נקודת איזון חקיקתית בין ההכרה העקרונית בטעות ובין השמירה על בטחון עסקאות (ג. שלו, דיני חוזים – החלק הכללי בעמ' 273). למונח טעות בחוק החוזים, משמעות משלו שאינה זהה למשמעותו הלשונית הרגילה ואף לא למשמעותו בתחומי משפט אחרים (שם, בעמ' 276). טעות בדיני חוזים היא מחשבה או אמונה של צד לחוזה שאינה תואמת את המציאות. טעות לענייננו היא פער בין המצב העובדתי או המשפטי כפי שמדמה אותו המתקשר ובין המצב לאשורו (שם, בעמ' 278). אך מעצם טיבה טעות מתייחסת למצב הקיים בהווה או בעבר. סעיף 14 מכיר רק בסיכון של טעות הנוגעת למצב העניינים הקיים בעת עריכת החוזה ולא בסיכון של אירועים עתידיים.

טעות לגבי העתיד יכולה להיות, לכל היותר, טעות בכדאיות העסקה שאינה מהווה עילה לביטול הסכם לפי סעיף 14(ד) לחוק החוזים.
צד לחוזה לא יכול להתנער מהסכם שערך רק על סמך הטענה שהעסקה אינה כדאית לו (שלו בעמ' 297). טעות בכדאיות העסקה היא טעות המתייחסת לערך העסקה, לשוויה המסחרי או הכלכלי היחסי (שם, 298).
פרופ' דניאל פרידמן טוען כי טעות בכדאיות אינה אלא טעות ביחס לסיכון שנטל על עצמו צד לחוזה או שראוי לייחס לו על פי הנסיבות (פרידמן, "הסיכון החוזי וטעות והטעיה בכדאיות", עיוני משפט יד (תשמ"ט) 459).

בהתאם לאמור, טעות הקשורה לצפייה לגבי סכום ההוצאות שייפסק (טעות המתייחסת לעתיד( היא בגדר "טעות בכדאיות העסקה" שלא יכולה לשמש עילה לביטול הסכם, בהתאם לסעיף 14 לחוק החוזים.

11. טענות התובעת לגבי טעות והטעיה – מצבה הקוגניטיבי של האם

אחת הטענות של התובעת היא לגבי מצבה הקוגניטיבי של אימה, שלא הופיעה לדיון שבו ניתן פסק הדין.
התובעת חוזרת על דבריה כי ב"כ הנתבעים הציג לבית הדין אישור רפואי של הנתבעת עם אבחנה של "דמנציה" וכי ראש המותב אמרה בדיון "דמנציה עמוקה, תיארתי לעצמי". זאת, בניגוד למצבה האמיתי של האם, כפי שמתארת התובעת. לפי גישתה, אימה צלולה לחלוטין, כפי שהיא מנסה להוכיח באמצעות השיחות שהוקלטו ושתמלילן הוגש לבית הדין.

אנו מתקשים לראות את הקשר בין הטענות על מצבה של הנתבעת ובין הפגם הנטען בהסכם הפשרה המצדיק לכאורה את ביטולו. אנו מבינים מטיעוני התובעת שהיא סברה אז שההסכם הוא בנוגע לנתבע בלבד ושהיא תוכל להמשיך את ההליך בתיק הקודם כנגד אימה.
הנתבעת לא התייצבה לדיון בעצמה אלא עשתה זאת באמצעות האפוטרופוס לדיון, שהוא ב"כ הנתבעים, עו"ד מושקט.
הוצג לפני בית הדין אישור (סיכום מחלה) מ"הדסים מרכז גריאטרי" מיום 10.12.17 (סמוך לדיון בתיק הקודם) עם פירוט המחלות הרבות של הנתבעת, ובו צוין: "לא יכולה לצאת מהמוסד לפי מצב בריאותי קשה. זמן אחרון גם ירידה מצב קוגניטיבי נוספת, החולה לא מסוגלת לטפל בענייני עצמה". בין האבחנות מופיע DELIRIUM ו – ALZHEIMER'S DISEASE.
התובעת מנסה כאמור לסתור את הרישומים בסיכום המחלה של האם באמצעות השיחות שהיא ניהלה איתה, שהוקלטו והוגשו לבית הדין.
אנו סבורים כי אין כל אפשרות להתרשם מהשיחות שנוהלו בין התובעת ובין אימה, שהיו ביוזמת הראשונה והיו מובלות על ידה, אם הנתבעת היא צלולה, אם לאו. ברם, אנו מאמינים כי אין לכך כל נפקות בנוגע למהותו של הסכם הפשרה והטענות של התובעת לגבי פגם בכריתתו.
אכן, התובעת ידעה שהנתבעת לא נכחה בדיון, ושההסכמה כפי שנוסחה מתייחסת לשני הנתבעים. כך, נאמר על ידי נציג התובעת לאחר שבית הדין הציע לה לדחות את תביעתה, שייפסקו הוצאות משפט, ואלה לא ייגבו אלא אם תוגש תביעה אחרת על ידי התובעת: "ההצעה הזאת חוסמת את התובעת. אם זה לא יחסום את התובעת, התובעת מציעה שההוצאות לא ישולמו במעמד הגשת התביעה החדשה, אלא אחרי שתהיה החלטה בתיק" (ע' 4 לפרוטוקול דיון בתיק הקודם).
בסופו של דבר נוסחה הסכמת התובעת כדלקמן:
"אני מסכימה לכך שייפסקו הוצאות משפט שהנתבעים לא יגבו אותן אלא אם אני אגיש תביעה כשלהי כנגד הנתבעים".
על הצעה זו אף חתמה התובעת על גבי הפרוטוקול.
כתוב בה מפורשות "הנתבעים", כך שאין ספק כי ההסכמה הייתה בנוגע לשניהם, כאשר התכלית הייתה למנוע התדיינות משפטית נוספת בין התובעת ובין האם והאח.

12. טענות לגבי אופן ניהול הדיון

לתובעת טענות רבות לגבי האופן שבו התנהל הדיון בתיק הקודם.
לגישתה, התנהלה שיחה ארוכה, שהיא לא הבינה, בין אם בית הדין ובין הנתבע, וכן היו "צרחות" מטעם אם בית הדין כלפיה.
נערך פרוטוקול דיון מפורט בשפה עברית, שבה נוהל הדיון.
כפי שעולה מעדותו של הנתבע, כאשר נשאל: "אתה חש צורך לבטח את עצמך בשפה האנגלית?" השיב: "לעיתים. לעיתים אני יכול לדבר באנגלית כי יותר נוח... יכול להיות שאמרתי מילה או שתיים וחזרתי על כך בעברית" (ע' 17 ש' 28-31 לפרוטוקול הדיון).

כאשר נשאלה התובעת בחקירתה בדיון לגבי ההתנהלות והאם התייעצה לפני שהיא חתמה על ההסכם, אמרה התובעת:
"ש. את התייעצת עם יוסף לחתום על ההסכם?
ת. יצאתי החוצה, אתה התחלת עם הכסף הזה, אני דיברתי עם יוסף, הוא בא לפה, התחיל לדבר עם השופטת לקבל הבהרה והתחילו עוד צעקות. ואז חזרתי לפה והיא צעקה עליו ולא ידעתי מה לעשות. פחדתי שהדברים יהיו יותר גרועים, היא אמרה לי כדאי לך, אז עשיתי מה שהיא אמרה, אני התייעצתי איתו, אבל גם הוא לא ידע מה לעשות.
ש. התייעצת איתו אם לחתום על ההסכם, האם את חתמת על ההסכם?
ת. חתמתי, חתימה שלי, היא היתה תחת לחץ. אני הייתי לבד. אתם שניכם פה, הוא מדבר אנגלית, לא ידעתי מה, לא הבנתי.
ש. אני אומר לך שאת עשית מה שאת רוצה כי סמכת על יוסף היועץ שלך וויתרת על ייעוץ משפטי?
ת. ניסינו לחסוך, חשבתי שאוכל, אבל בגלל שהשופטת נתנה לי להבין שאני צריכה עזרה, עשיתי מה שהיא המליצה. לא היתה לי ברירה. הרגשתי שאני הולכת לאיבוד".
(ע' 14 לפרוטוקול הדיון).

מעיון בפרוטוקול הדיון של התיק הקודם עולה כי נעשו שתי הפסקות, לאחר ההצעות, כדי לאפשר לתובעת להתייעץ (לדבריה עם שופט בדימוס שעזר לה). התובעת אף חתמה על הסכמתה – ואין היא חולקת על כך.
כך שכל טענות התובעת על כך שההסכם נכפה עליה, דינן להידחות.

13. טענות אחרות של התובעת

התובעת העלתה בסיכומיה טענה שלפיה היא "אדם מבוגר, בת כ-72 ובשל מצב בריאותה, התובעת נוטלת תרופות המקהות את חושיה ומתישות אותה".
לגבי טענה זו, שלפיה ההסכם נערך כאשר התובעת לא הייתה צלולה לחלוטין אלא תחת השפעת תרופות, לא הובאה כל ראיה. לא הוכח כי היה כל ליקוי קוגניטיבי, בהבנה או בביטוי של התובעת. התובעת התייצבה לבית הדין בליווי ידידה, דבריה היו מובנים, וכפי שהיא עצמה אמרה בדיון - לא ביקשה לדחות את הדיון כדי לקבל ייעוץ נוסף להצעות שעלו (ע' 15-16 לפרוטוקול הדיון).
על כך אמרה התובעת בעדותה:
"לשאלות בית הדין
ש. כשיצאת להתייעצות לפני החתימה התייעצת עם אותו שופט בדימוס?
ת. לא.
ש. ביקשת להתייעץ?
ת. לא.
ש. מישהו מנע ממך את האפשרות לדחות את הדיון ולא להשיב?
ת. לא ידעתי. חשבתי שאני אצליח.
ש. כשיצאת לא חשבת על אפשרות או מישהו מנע ממך את האפשרות לדחות את הדיון ולהתייעץ עם המשפטן? ואמרתי לך ללכת לייעוץ.
ת. בדיון לא זכור לי שדיברת על זה, אבל כתבת לי במפורש קחי עו"ד. ואז ראיתי שאני כבר באמת מתקיף אותי ומדבר איתי.
לפני החתימה – לא זכור לי שאמרתי שיש לי יועץ".

מדברי התובעת עצמה עולה כי אף על פי שניתנה לה הזדמנות להתייעץ ולהיות מיוצגת על ידי עו"ד, היא בחרה שלא לעשות כן, תוך מחשבה שהיא "תצליח". לאחר שההכרעה לא הייתה כפי שהיא ציפתה, מבקשת התובעת לבטל את ההסכמה. התנהלות זו נוגדת כל עקרון של סופיות הדיון וניהול הליך משפטי בתום לב.

נוסיף כי בפרוטוקול הדיון מיום 14.12.17 תועדו באופן מדויק התרחשות הדברים, וההצעות שהועלו על ידי בית הדין והצד שכנגד (ב"כ הנתבעים). כן עולה שהיו שתי הפסקות כדי שהתובעת תצא להתייעצות, ולאחר שחזרה, היא חתמה על ההסכמה שלפיה התביעה תידחה וייפסקו הוצאות משפט, אך הנתבעים לא יגבו אותן, אלא אם תוגש תביעה חדשה על ידי התובעת כנגדם. לאחר מכן, נשמעו טיעונים לעניין גובה ההוצאות שייפסקו, והתובעת ביקשה מידידה, מר ווידסלבסקי, לטעון בשמה.

14. שיקולים לקביעת סכום ההוצאות שנפסקו

מעבר לנדרש, נציין כי אנו מודעים שסכום של 70,000 ₪ הוא סכום גבוה וחריג ביחס לסכומים שבהם מחויבים עובדים בבתי הדין לעבודה.
אולם, אין זו תביעה "רגילה", אלא תביעה של בת שתובעת שכר מאימה ומאחיה בגין תקופה שחלקה ללא ספק התיישנה (192 חודשים – קרי 16 שנים).
התובעת הגישה תביעה בסך 1,112,000 ₪, כך שהסכום שנפסק מהווה 6.25% בלבד מסכום התביעה.
מטרת הפסיקה הייתה למנוע כל התדיינות נוספת בין הצדדים, ובהתחשב בכך שהנתבעים התחייבו שלא לגבות את הסכום, אלא אם תוגש תביעה חדשה כנגדם על ידי התובעת.
יש לציין כי הנתבע מתגורר באוסטרליה מזה יותר מ-30 שנים, ואף על פי שהוא מגיע לישראל כדי לבקר את אימם וייתכן גם למטרות אחרות, הוצאותיו בפועל בגין ניהול של הליך משפטי גבוהות במיוחד.
נוכח כל אלה, נפסקו הוצאות מותנות בסך של 70,000 ₪. לאחר שאלה נפסקו, הגישה התובעת את בקשתה לביטול הסכם הפשרה ולביטול פסק הדין.

15. מסקנות

נוכח כל האמור לעיל, אנו סבורים שלא הוכיחה התובעת, שהנטל הראיתי הוטל עליה, שהיה פגם מהותי בכריתת ההסכם – הסכמה דיונית שקיבלה תוקף של פסק דין מיום 14.12.17.
לכן, התביעה נדחית.
על התובעת לשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.

16. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.

ניתן היום, ‏02 אוקטובר 2019, ‏ג' תשרי תש"פ, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

גב' הלן הרמור,
נציגת עובדים

עידית איצקוביץ, שופטת בכירה
אב"ד

מר יצחק קוגמן,
נציג מעסיקים