הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 12409-09-15

לפני:
כב' השופטת עידית איצקוביץ – אב"ד
גב' דבורה פינקלשטיין נציגת ציבור עובדים
גב' עליזה מעין נציגת ציבור מעסיקים

התובעים
1.מלנוק אוגנסיאן
2. ליליה בוחריאקוב
3. בוריס גולדן
4. ויקטוריה וקסלר
5. יצחקי אירנה
6. אלה נזרנקו
7. סופיה צ'רניאק
8. בלה קורנפלד
ע"י ב"כ עו"ד גל גורודסקי ועו"ד אפרים יצחקוב
-
הנתבעת
בית בלב בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד מיטל אמנט שטרמר

פסק דין

1. התובעים הינם רופאים אשר עובדים בבית חולים שיקומי "בית בלב" בבת ים (להלן – בית החולים). יחד עם התובעים עבדה רופאה נוספת, ד"ר נטליה דכין, אשר הגישה תביעה בנפרד, שהתנהלה בתיק סע"ש 14847-10-14 (להלן – תיק דכין), בגין עילה זהה.
בתיק דכין ניתן פסק דין על ידי מותב של בית דין זה (השופטת איצקוביץ ונציג ציבור עובדים מר יוסף לוין) ביום 31.12.17 (להלן – פסק דין דכין), עליו הוגשו ערעורים מטעם שני הצדדים. הערעורים טרם הוכרעו.

2. התובעים עבדו בבית החולים כ"רופאי בית" וגם בתורנויות, כאשר רישומי נוכחות ותלושי השכר של כל אחד מהם הוגשו לבית הדין.
לטענת התובעים, עד לחודש אוגוסט 2012 לא שילמה הנתבעת גמול שעות נוספות, על אף שביצעו שעות תורנות רבות מעבר ליום עבודה רגיל. כשיטת "התחמקו ת" מתשלום שעות נוספות, הנתבעת ציידה את התובעים בשני כרטיסי נוכחות בעבודה, כאשר את הכרטיס הראשון היו התובעים מעבירים בתחילת המשמרת הראשונה ובסיומה, ואילו את הכרטיס השני היו מעבירים מיד לאחר מכן בתחילת שעות התורנות באותו היום ועד לסיומן.
לגישת התובעים, הנתבעת חייבת פיצוי בגין אי תשלום של שעות נוספות וגמול עבודה ביום מ נוחה, כמפורט בנספח החישובי. זאת, עד לשינוי שיטת התשלום שהנהיגה הנתבעת בחודש אוגוסט 2012.

3. בתלושי השכר של התובעים בין החודשים ספטמבר 2014 עד דצמבר 2014 ניכתה הנתבעת סכומים ברכיב "ברוטו שוטף". הנתבעת הסבירה כי מדובר בהפרשי שעות שהנתבעת שכחה לקזז לתובעים בגין שעות מנוחה חלופי ות לשעות שבהן עבדו בתורנות, שהנתבעת החליטה להפסיק לשלם החל מחודש אוגוסט 2012.
לגישת התובעים, הנתבעת לא הייתה זכאית להפחית משכרם את שעות המנוחה.
החל מחודש אוגוסט 2014 הנתבעת הפחיתה משכר התובעים "שעות מנוחה" שניתנו לאחר שהם עשו תורנות, מבלי שהתובעים נתנו את הסכמתם לכך.
לכן, חייבת הנתבעת לתובעים פיצוי בגין אי תשלום שעות המנוחה כמפורט בנספח החישובי.

4. בנוסף, נטען בכתב התביעה כי לגבי התובעת - בלה קורנפלד בוצעו הפרשות חסרות לקרן פנסיה ולקרן השתלמות . אולם, בסיכומים הודיע ה ב"כ התובעים כי היא אינה עומדת על דרישתה זו (סעיף 47 לסיכומי ב"כ התובעים).

5. לטענת הנתבעת, כפי שעולה מכתב ההגנה, התובעים היו זכאים לתשלומים שונים בגין עבודתם כ"רופאי בית" - כל עובד בהתאם להסכם שנחתם איתו.
בנוסף, בגין עבודתם במשרה אחרת כרופאים תורנים הם קיבלו תשלום עבור ביצוע תורנויות בהתאם לסוג התורנות שבוצעה על ידם, כמקובל גם בבית החולים.

בגלל העסקתם בשתי משרות שונות, בנוסף לתשלום ששולם לתובעים בגין משרתם כרופאים תורנים, הם קיבלו את מלוא תשלום בגין עבודתם כרופאי בית, על אף שלא עבדו את מלוא היקף המשרה כפי שהוסכם עימם. כך, סוכם שבימים העוקבים ללילות שבהם עבדו במשרה כרופאים תורנים, עם סיום ביצוע התורנות, התובעים נעדרו מעבודתם כרופאי בית. עם זאת שולם להם מלוא שכרם עבור משרתם כרופאי בית. כך נהגו הצדדים עד לחודש אוגוסט 2012. אז התקבלה החלטה בבית החולים בדבר שינוי ושיפור התגמול לרופאים בגין ביצוע תורנויות.

6. למרות המאפיינים השונים של שתי המשרות המבוצעות על ידי התובעים, בית החולים החליט לשלב ולאח ד בין שתי המשרות ולשנות את שיטת התגמול (לטובת הרופאים) באופן שמשלב את התגמול שמשולם לרופאים בגין שתי משרות אלו, כאשר בטרם השינוי נערכה פגישה עם התובעים שבמהלכה הוצג בפניהם השינוי והשפעתו עליהם. כל התובע ים, למעט התובע בוריס גולדן שלא עשה תורנויות בין החודשים מאי 2011 ל מאי 2014, אישרו והביעו את הסכמתם לשינוי כאמור. במסגרת השינוי, החל מחודש אוגוסט 2012 שעות היעדרות לאחר תורנות מהוות למעשה שעות מנוחה חלופי ות לשעות שבהן עבדו התובעים בתורנות, ואינן מזכות בתשלום שכר.

7. לגישת הנתבעת, במשכורת של חודשים ינואר-יולי 2014, עקב תקלה במערכת הנוכחות, התובעים (שביצעו תורנויות) קיבלו תשלום עודף שגוי, מאחר שלא הופחתו שעות היעדרות לאחר התורנות. לאחר שהנתבעת גילתה את התקלה, לפנים משורת הדין ובהתבסס על ההנחה וההבנה שעצם החובה להשיב את סכום החוב שהתובעים קיבלו בטעות מקובלת עליהם, הנתבעת החליטה שהתובעים ישיבו רק חלק מהסכום ולא את כל הסכום שקיבלו בשגגה.

ביום 7.9.14 נערכה פגישה בין הרופאים שמבצעים תורנויות בבית החולים לבין גב' יולי גת, מנכ"לית הנתבעת, מר יהושע בליומין, מ"מ מנהל בית החולים (להלן – מר בליומין), ד"ר נחמה מונסטירסקי, מנהלת רפואית בבית החולים, גב' טלי ישעיהו, רכזת משאבי אנוש בבית בלב (להלן – גב' ישעיהו), גב' ריבי ברוך, מנהלת משאבי אנוש בבית החולים וגב' מרגלית לוי, מנהלת כספים ובקרה.
במהלך הפגישה הוצגו בפני הרופאים נתונים כלליים באשר לתשלומים שקיבלו ביתר והוסברה שוב שיטת התגמול הנהוגה החל מחודש אוגוסט 2012. כן הוסבר להם על האפשרויות השונות להשבת החוב.

8. הנתבעת טענה שהיא שילמה כדין שכר לתובעים בכל התקופות ולכן, דין התביעה להידחות.

9. ראיות שנשמעו בדיון

כפי שנאמר ע"י ב"כ הצדדים בדיון להוכחות שהתקיים לפנינו, "רוב השאלות העובדתיות שבתיק אינן במחלוקת. המחלוקת היחידה היא בנוגע להסכמה של התובעים לשינוי" (ראו ע' 3 לפרוטוקול דיון מיום 14.6.17).

על כן, ובהתחשב כי תצהירי התובעים זהים, הסכימו ב"כ הצדדים שרק התובעת מס' 1, ד"ר מלנוק אוגנסיאן, ת יחקר.
מטעם הנתבעת הגישו תצהירים ונחקרו בדיון גב' ישעיהו ומר בליומין. ב"כ התובעים ויתר על החקירה הנגדית של גב' פירה ברון, מנהלת מחלקת שכר בבית בלב. תצהירה מתייחס בעיקר לדרישה להפרשי הפרשות של תובעת מס' 8, ד"ר בלה קורנפלד, רכיב עליו ויתרה במסגרת הסיכומים.

10. עובדות המקרה

כפי שנאמר על ידי ב"כ הצדדים בפתח הדיון להוכחות, כמעט שלא קיימת מחלוקת עובדתית בתיק, ועובדות המקרה הן כפי שנקבעו בפסק דין דכין.

יצוין כי אושרה הסכמת ב"כ הצדדים לפיה תינתן הכרעה עקרונית בפן העובדתי והמשפטי, ללא חישובים.

עובדות המקרה בדומה לאלה שנקבעו בפסק דין דכין הן:

התובעים כאמור הם רופאים אשר עובדים בבית החולים, הן כ"רופאי בית" והן בתורנויות. סוכם שהתובעים יקבלו שכר בסיס בגין עבודתם כרופאי בית, והתורנויות ישולמו לפי תעריף (בהתאם אם היו תורנויות בשבת או בימי חול, תורנות מלאה או חלקית).

הנתבעת סיפקה לתובעים שני כרטיסי נוכחות – אחד שהם היו צריכים להדפיס בתחילה ובסיום העבודה כרופאי בית ואחר עבור תורנויות.

התורנויות בשבת היו מהשעה 8:00 עד לשעה 8:00 ביום ראשון. תורנויות בימי חול (מלאות) היו מסוף יום העבודה הרגיל (16:00 או 16:30) עד למחרת בשעה 8:00. תורנות חלקית הייתה עד לשעה 22:00.

בתום תורנות בשבת קיבלו התובעים יום מנוחה ביום א'. אם מדובר בתורנות בימי חול, הם עבדו למחרת התורנות עד לשעה 10:00 וקיבלה מנוחה עבור יתר יום העבודה.
אשר לעובדה זו טוענת הנתבעת כי התובעים כאן העידו כי עד לחודש אוגוסט 2012 עבדו לאחר תורנות חול עד השעה 13:00 ולאחר חודש אוגוסט 2012, עד לשעה 10:00. זאת, לאחר שהם תיאמו גרסאות ו תצהיריהם זה ים לחלוטין. לכן, לגישת הנתבעת, יש לקבל את הגרסה הראשונה והספונטנית של ד"ר דכין, לפיה הם עבדו עד לשעה 10:00 לאחר תורנות ביום חול.
נציין כי אין אנו רואות צורך להכריע בנקודה זו כי הוגשו רישומי נוכחות של כל תובע ותובע, ולפיהם ניתן יהיה לבדוק עד איזה שעה עבדו בפועל לאחר תורנות ביום חול – כאשר ייתכן כי נתון זה משתנה מתובע לתובע ובין התקופות השונות.

המשרה של רופא בית הייתה של 5 ימים בשבוע.

קיים שוני בין עבודת רופא כ"רופא בית" לבין העבודה בתורנות. רופא בית אחראי על חולים במחלקה מסוימת או בחלק ממנה, הוא אחראי על קבלת חולים, פעילות רפואית שוטפת ובקרה. במסגרת תפקידו, רופא בית מבצע ביקור חולים, משתתף בישיבות צוות לגבי החולים המאושפזים במחלקה ומקיים פגישות עם בני משפחה של המאושפזים. כמו-כן, רופא בית אחראי על גיבוש תכנית טיפולית של החולים וכן על עדכון ודיווח בדבר מצבם של החולים למנהל המחלקה.

רופא תורן הוא רופא שנמצא בבית החולים בשעות הערב, הלילה או בסופי שבוע לאחר שרופאי הבית מסיימים את משמרתם ועוזבים את בית החולים. תפקידו הוא לתת מענה ככל שנדרש לא רק במחלקה עליה הוא אחראי כרופא בית (אם בכלל, שכן ישנם רופאים תורניים שאינם רופאי בית) אלא במחלקות נוספות. רופא תורן אחראי על קבלה ראשונית של מטופלים אשר מגיעים בשעות התורנות, בכל מחלקה, ואחראי על התחלת הטיפול הרפואי.

רופא תורן מורשה לישון בשעות התורנות, והם אכן ישנו בתורנויות. אם יש צורך בשירות התורן, עליו לגשת באופן מידי. היו כשתיים-שלוש קריאות במשך הלילה כממוצע (ראו ע' 17-18 לפרוטוקול הדיון בתיק דכין).

החל מחודש אוגוסט 2012 שינתה הנתבעת את שיטת התשלום, כך ששעות התורנות שולמו כשעות נוספות/שעות עבודה במנוחה שבועית, ושעות היעדרות (אי עבודה) לאחר סיום התורנות הורדו מהשכר הבסיס. על מנת שלא לפגוע בשכר הקובע לזכויות סוציאליות, בוצעה התקזזות בין שעות התורנות לבין שעות היעדרות מתוך שכר הבסיס. הנתבעת הסבירה את השינוי לרופאים והחלה בביצועו כאמור החל מחודש אוגוסט 2012. סה"כ השכר הנטו שקיבלו התובעים עלה כתוצאה מהשינוי.

בשנת 2014, עקב תקלה במערכת חישובי השכר של הנתבעת, לא נוכו שעות היעדרות ועל כן, לפי גישת הנתבעת, שולמו תשלומי יתר, אשר נוכו באופן חלקי משכר התובעים ב ין החודשים יוני 2014 ועד דצמבר 2014.

י"א. בשונה מד"ר דכין, התובעים כאן חתמו על ההסכמה לניכוי (נספח ד' לתצהיר בליומין).

11. המסקנות המשפטיות

כפי שנאמר, כמעט כל העובדות בתיק הנוכחי זהות לאלה שנקבעו בפסק דין דכין (אשר ניתן ביום 31.12.17).

על פסק הדין בתיק דכין הוגשו ערעורים מטעם שני הצדדים, שנידונו בתיקים ע "ע 59566-01-18 ו- ע"ע 38679-03-18, שעדיין מתנהלים לפני בית הדין הארצי לעבודה, ובהם נקבע דיון ליום 7.1.19.
אנו מאמצות את הקביעות המשפטיות שבפסק הדין בתיק דכין ו אנו נתייחס להסתייגויות של ב"כ הצדדים בסיכומיהם.

אנו מאמצות את סעיפים 13 עד 17 לפסק הדין דכין, כדלקמן:

13. מהות העבודה בתורנויות. האם מדובר ב"שעות עבודה"

לפי השיטה הראשונה של תשלום שכר לתובעת, הנתבעת התייחסה לשעות עבודה במשרה של "רופאת בית" ולשעות עבודה כרופאה תורנית כשתי משרות שונות, כך שסופקו שני כרטיסי נוכחות שונים, והתשלום נעשה לפי רכיבים שונים באותו תלוש שכר, ללא כל תוספת בגין שעות נוספות עבור שעות התורנות.

הנתבעת מדגישה את השוני הקיים בין שעות העבודה של התובעת כרופאת בית, לבין התורנויות, שבהן היא רשאית לישון, ומדובר יותר ב"שעות שהייה ונוכחות" לגביהן אין חובה על פי דין לשלם שכר והצדדים היו רשאים, וכך היה בפועל, להגיע להסכמה לגבי התשלום עבור אותן שעות (סעיף 45 לסיכומי ב"כ הנתבעת).

משמעות הטענה היא כי שעות תורנות אינן בגדר "שעות עבודה" המזכות בשכר ובתוספת בגין שעות נוספות לפי הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה.
ב"כ הנתבעת מסתמך על פסק דין של בית הדין הארצי לעבודה בענין מיטראני (לה/59-9 ד"ר מיטראני נ' מדינת ישראל, פ"ד יז 302 )25.2.76, להלן – פסק דין מיטראני). בפסק דין זה, שעסק בשאלה האם שכר בגין תורנות המשולם באיחור יכול להיחשב כ"שכר מולן" כמשמעותו בחוק הגנת השכר, נפסק:

"עבודה בתורנות או כוננות הינה כורח המציאות בענפי עבודה ובתחומי פעולה שאינם סובלים הפסקת-מעש מוחלטת ביממה. אחד הבולטים בתחומים אלה הוא תחום הרפואה.... לגבי רופאי בתי-החולים קיים צורך להטיל ולחלק ביניהם נטל של משימות נוספות שבפיקוח נפש, המתבצעות לאחר יום העבודה ובנוסף עליו. מרופאים אלה נדרש איפוא, לעיתים מזומנות, לבצע משימת תורנות בבית-החולים או לעמוד במצב של נכונות להיענות לקריאה מביתו. הצד השווה לשני המצבים הוא, שהרופא עומד לפי תור קבוע מראש לרשות העבודה, כשהנדרש ממנו הלכה למעשה תלוי בנסיבות, שלרוב אין לצפותן מראש. הדגש איננו על כמות או היקף העבודה האמורה להיעשות, אלא בנכונות לעשות בעת מצוא.
לשאלה, האם משימות מעין אלו מהוות יום עבודה, יש להשיב בשלילה. המדובר אמנם בעבודה, שהתמורה המשתלמת עליה היא ללא ספק שכר עבודה, והעבודה נעשית בתחום של יממה קלנדרית, אך היא נעשית מחוץ ליום העבודה. רופא בית-חולים שסיים את יום עבודתו ונמצא בתורנות או בכוננות, אינו עושה משמרת שניה או שעות נוספות ובוודאי לא יום עבודה, אלא משימה בעלת אופי משלה העומדת בפני עצמה, עם היותה חלק בלתי-נפרד מעבודתו".
על אף הנאמר באותו פסק דין, אנו סבורים כי במתן תשובה לשאלה האם שעות תורנות, במתכונת כפי הייתה אצל הנתבעת, הן "שעות עבודה" כמשמעותן בחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 (להלן- חוק שעות עבודה ומנוחה) יש להתייחס לשאלה האם הן עונות להגדרה של "שעות עבודה" לפי אותו חוק: הזמן שבו עומד העובד לרשות העבודה.
אנו סבורים כי התשובה לאותה שאלה צריכה להיות חיובית.
להנמקה, נפנה לפסק הדין המעמיק של בית דין זה (אב בית דין כב' השופט ספיבק) בסע (ת"א) 54860-01-12‏ ‏ ד"ר דניאל לנצברג נ' מדינת ישראל (23.7.14), אשר מסביר מדוע יש לראות בשעות תורנות כ"שעות עבודה, על אף האמור בפסק דין מיטראני:

"ראשית השאלה המשפטית שבה דן והכריע בית הדין הארצי בעניין מיטראני היתה השאלה האם זכאי רופא בתורנות לפיצויי הלנה במקרה ששכר התורנות משולם לו באיחור. זוהי שאלה אחרת ונפרדת מהשאלה שבפנינו, הנוגעת למספר שעות העבודה, הרגילות והנוספות, שבהן ניתן להעסיק את הרופא המתמחה;
שנית בפסק דין מיטראני לא מצאנו כל הבחנה בין כוננות לתורנות. לעומת זאת, מהראיות שהוצגו בפנינו עולה בבירור שיש להבחין בצורה חדה וברורה בין הכללים המשפטיים החלים על כוננות רופאים לבין אלה החלים על תורנות רופאים. בכוננות הרופא אינו מחויב ואינו נדרש לשהות בבית החולים ולעמוד לרשות מעסיקיו באופן מלא, ועל כן יש הגיון רב בקביעה שבפסק דין מיטראני לפיה מדובר "במשימה בעלת אופי משלה העומדת בפני עצמה". שונים לחלוטין הם פני הדברים כשעסקינן בתורנות, וזוהי סיבה מרכזית לכך שנכון לדעתנו להתייחס אליהן כאל שעות עבודה לכל דבר ועניין (לעניין זה, ראו בין היתר את הערתה של כב' השופטת (בדימוס) עדנה ארבל בסעיף 25 לדעת המיעוט שלה בעניין גלוטן (בג"ץ 1678/07 גלוטן נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד סג (3) 209 (29.11.09) לפיה ברור שלשיטתה שעות תורנות של רופאים, להבדיל משעות כוננות, יש להחשיב כשעות עבודה);
שלישית פסק דין מיטראני ניתן בשנת 1976, דהיינו לפני לא פחות מ- 28 שנים. במהלך העשורים הללו חלו שינויים במבנה התמחות רופאים ותורנויות רופאים בעולם וגם בישראל, והדבר מחייב ממילא בחינה מחדש של שאלת תחולת חוק שעות עבודה ומנוחה על העסקת רופאים מתמחים. כך בוודאי בשים לב להלכות חדשות יותר בנוגע לפרשנות חוק זה שניתנו ברבות השנים (ראו למשל: ע"ע 305/05 מאיר נ' החברה להגנת הטבע (1.2.07); ע"ע 328/06 ש. ניר הצפון בע"מ נ' דלאיכה נאדל (4.5.08); ע"ע 1351/04 זרצקי נ' ש.א.ש. שירותי אבטחה ושמירה (תשמ"ו) בע"מ (6.4.06)) כמו גם לשינויים בפסיקה כמו גם ברגולציה, בעולם וגם בישראל, שאף בהם יש כדי להשפיע על ההכרעה בשאלת תחולת (או אי תחולת) הוראות החוק".

נוסיף לכך כי חוק שעות עבודה ומנוחה בוחן את עומס העבודה שמוטל על עובד ספציפי, במטרה לשמור על שעות המנוחה ומכאן, הגבלת העבודה בשעות נוספות. אין התייחסות בחוק ל"משרה" אלא לאדם.
אם מאמצים את גישתה של הנתבעת, לפיה כל משרה תחשב לעניין חוק שעות עבודה ומנוחה בנפרד, ניתן להגיע לתוצאה אבסורדית לפיה אותו מעסיק יעסיק עובד במשרה של עובד בניין יום עבודה מלא, ולאחר מכן במשרה נוספת כעובד ניקיון, מבלי לשלם לו כלל תוספת עבור שעות נוספות.

התכלית של חוק שעות עבודה ומנוחה היא להגן על כבוד האדם של העובד, תוך שמירה על זמן מנוחה ועל איכות החיים שלו.

לפי העובדות שאינן שנויות במחלוקת, בשעות התורנות התובעת הייתה בבית החולים, מוכנה ומזומנת לקריאות, שהתרחשו בפועל במשך הלילה, בין שתיים לשלוש קריאות בממוצע. לא התברר כמה שעות עבודה בפועל היו בימי שבת, שבהן התובעת גם ביצעה קבלת חולים. סביר כי מדובר ביום עבודה מלא, לכל הפחות.

לכן, אנו סבורים כי שעות התורנות של התובעת הן בגדר "שעות עבודה" המזכות בשכר ו/או תשלום בגין שעות נוספות ו/או תוספת בגין עבודה ביום מנוחה שבועית.

14. זכאות התובעת לתוספת תשלום בגין התקופה הראשונה

בהתאם לקביעתנו לעיל, שיטת התשלום בתקופה הראשונה (עד לחודש אוגוסט 2012) שבה נחשבו המשרות של רופאת בית ושל רופאה תורנית כמשרות נפרדות, ולא נצברו לצורך חישוב של שעות נוספות ושעות עבודה במנוחה שבועית, הייתה שלא כדין.
לכן, המהלך של הנתבעת, שהחליטה על שינוי בשיטה, שלפיה כלל השעות נספרו כשעות העבודה של התובעת, תוך תשלום התוספת, היה לגיטימי ביותר.

בגין התקופה הראשונה, אנו קובעים כי יש לחשב את שעות העבודה של התובעת כך שהעבודה כרופאת בית היא משרה אחת והתורנויות מהוות "עבודה נוספת" ובגין אותן שעות זכאית התובעת לתוספת בגין שעות נוספות ו/או תוספת בגין עבודה במנוחה שבועית.

15. שיטת התשלום בתקופה השנייה

בתקופה השנייה, כאמור, הנתבעת אכן חישבה את שעות התורנות כשעות נוספות, או שעות עבודה במנוחה שבועית, והפחיתה מהשכר הבסיס של התובעת (10,000 ₪) את שעות המנוחה (מנוחת פיצוי) שלאחר התורנות.
אם התובעת עשתה תורנות ביום שבת, היא קיבלה מנוחת פיצוי ביום ראשון (סיימה לעבוד בשעה 8:00 ביום א'). אם התורנות הייתה ביום חול, היא עבדה למחרת היום עד לשעה 10:00 וקיבלה מנוחה עד לסוף של אותו יום (חזרה לעבודה למחרת). אותן שעות נוכו מהשכר של התובעת, אבל מבלי לפגוע בהיקף המשרה שלה כמשרה מלאה (לצורכי זכויות סוציאליות).

על כך הצהירה גב' ישעיהו:
"מערכת תשלום השכר מתרגמת את כמות השעות הנוספות למכרות של שעות עבודה רגילות וזאת עד לאיפוס שעות החוסר... המערכת מבצעת למעשה "השלמה" משעות נוספות (לאחר תרגום) לשעות עבודה רגילות וזאת עד לאיפוס "שעות חוסר תורנות" בהתאם לדוח הנוכחות. בשיטה זו התובעת מקבלת תשלום עבור עבודה במשרה מלאה ותשלום נוסף עבור יתרת העבודה בשעות נוספות. בשיטה זו גובה ההפרשות לתנאים סוציאליים אינו משתנה מחודש לחודש על אף שעות החוסר" (סע' 14-15 לתצהירה של גב' ישעיהו).

16. תורנות בשבת – עבודה ביום המנוחה השבועית

הנתבעת היא מוסד רפואי ולכן, חל ההיתר הכללי להעבדה במנוחה השבועית ובשעות נוספות במפעלים רפואיים ובמוסדות לטיפול בזקנים או בילדים.

חוק שעות עבודה ומנוחה קובע, בנוגע לעבודה במנוחה שבועית בסעיף 17, כדלקמן:
(א) הועסק עובד בשעות המנוחה השבועית או בחלק מהן:
(1) ישלם לו המעסיק בעד שעות אלה שכר עבודה לא פחות מ-½1 משכרו הרגיל. היה שכרו של העובד, כולו או חלקו, לפי כמות התוצרת, ישלם לו המעסיק בעד כל יחידה שנעשתה בשעות המנוחה השבועית שכר עבודה לא פחות מ-½1 מהשכר המשתלם בעד כל יחידה שנעשתה בשעות העבודה הרגילות;
(2) יתן לו המעסיק, במקום שעות המנוחה השבועית שבהן עבד, שעות מנוחה במספר ובזמן שנקבעו בהיתר שלפיו הועסק.

(ב) היה שכרו של העובד על בסיס של חודש או של תקופה ארוכה יותר, יהא המעסיק זכאי ליתן לעובד, במקום הגמול לפי פסקה (1) של סעיף קטן (א) מנוחה של שעה וחצי לפחות תמורת כל שעה משעות המנוחה השבועית שבה עבד.

לאחר שינוי השיטה, הנתבעת שילמה שכר של 150% בגין תורנויות בשבת, וגם נתנה יום מנוחת פיצוי. סעיף 17 (א)(1) קוים באופן ברור. ואולם, השאלה היא האם פעלה כדין הנתבעת עת לא שילמה עבור שעות מנוחת פיצוי כפי שנקבע בסעיף 17(א)(2) לחוק שעות עבודה ומנוחה.

השאלה מתעוררת כאשר מדובר בעובד המקבל משכורת חודשית, מאחר שאילו מדובר בעובד בשכר שעתי או יומי, לא יכול להיות ספק, לדעתנו, כי שעות המנוחה אינן בתשלום.
תשובה לאותה שאלה ניתנה בפסק דין בעס"ק 26/99 ארגון הכבאים המקצועיים בישראל – איגוד ערים, חיפה, פ''ד לח(2003, 289 (להלן – פסק דין ארגון הכבאים), אשר דן אמנם בזכות לפדיון בגין מנוחת פיצוי במסגרת הסכם קיבוצי, אך נאמר בו, בהתייחס להסדר החוק (דעת הרוב כב' השופט רבינוביץ):

סעיף 17(א)(2) ל חוק שעות עבודה ומנוחה קובע:
"הועבד עובד בשעות המנוחה השבועית או בחלק מהן:... יתן לו המעביד, במקום שעות המנוחה השבועית שבהן עבד, שעות מנוחה במספר ובזמן שנקבעו בהיתר שלפיו הועבד".
פירוש הדברים, שהעובד זכאי לשעות מנוחה ביום חול חלף שעות המנוחה שעבד בשבת. עבור ימי המנוחה בחול מקבל העובד תמורה במסגרת המשכורת החודשית אותה הוא מקבל. אין הוא מקבל תוספת שכר עבור שעות המנוחה החלופיות אותן הוא מקבל בחול חלף שעות המנוחה שעבד בשבת, אלא הוא מקבל את משכורתו החודשית הרגילה בשלמות, מבלי לגרוע ממשכורתו זו בשל שעות המנוחה החלופיות בהן נח ולא עבד" (פיסקה 12 לפסק-דין אלון דב"ע נד/2-13 אלון נ' עירית ירושלים ).
נאמר מפורשות בפסק הדין ארגון הכבאים כי לא ניתן לגרוע ממשכורתו של עובד בשל שעות המנוחה החלופיות (לשבת) בהן לא עבד.
מעבר לכך, סעיף 17 לחוק שעות עבודה ומנוחה קובע במקרה של עובד שמועסק בשעות המנוחה השבועית זכאות כדלקמן:
(1) תשלום בגין שעות אלה של שכר עבודה לא פחות מ-½1 משכרו הרגיל.
(2) יתן לו המעסיק, במקום שעות המנוחה השבועית שבהן עבד, שעות מנוחה במספר ובזמן שנקבעו בהיתר שלפיו הועסק.

מדובר בשתי הטבות מצטברות, כאשר אין במתן מנוחת פיצוי כדי להצדיק הפחתה כלשהי מהשכר החודשי של העובד, עת הוא עובד במשרה אותה סוכם איתו.

אין אפשרות להפחית מהשכר החודשי של עובד את השעות של מנוחת הפיצוי, שניתנות במקום השעות שבהן עבד העובד ביום המנוחה.

פרשנות של הוראות בדיני עבודה צריכה להיות לטובת העובד, ונראה לנו כי הן מלשון הסעיף והן מתכליתו לא יכולים להגיע לפרשנות אחרת מזו שלפיה העובד יהיה זכאי לשכר חודשי מלא אם הוא קיבל יום מנוחת פיצוי במקום העבודה ביום המנוחה השבועית.

אין לקבל את טענת ב"כ הנתבעת כי כך יוצא שהתובעת תקבל 250% מהשכר בגין עבודתה בשבת. זאת, מאחר שהיא עובדת בהיקף משרה שנקבע לה (100% של השכר) גם מבלי לחשב את שעות התורנות בשבת. התובעת קיבלה, מעבר למשרתה בשבוע העבודה הרגיל (והכולל את מנוחת הפיצוי) תשלום של 150% (לפחות) בגין שעות העבודה במנוחה השבועית, וזאת בהתאם לדין.

17. הפחתת שכר לאחר תורנות ביום חול

כפי שאף אומר ב"כ התובעת בסיכומיו, אין חקיקה ספציפית המחייבת את הנתבעת לשלם עבור שעות היעדרות לאחר תורנות בימי חול (שהחלה בסוף יום העבודה הרגיל ועד לשעה 10:00 למחרת).
ב"כ התובעת טוען כי תהיה תוצאה בלתי הגונה, אשר תקפח את התובעת, במידה והתובעת תהיה מועסקת בשתי משמרות בשבוע בנות 24 שעות כל משמרת, ייחשב כאילו עבדה לכל היותר 18 שעות שבועיות במסגרת משרת היסוד שלה וכל השאר ייחשבו שעות נוספות שאינן מזכות בתשלום זכויות נלוות.
אין אנו מסכימים עם מסקנה זו של ב"כ התובעת.
באופן עקרוני, לצרכי זכויות סוציאליות, לא חייבים להיחשב יותר ממשרה מלאה. העבודה הנוספת/בשעות נוספות אינה נחשבת (אלא במקרים חריגים, בהתאם להסכמים קיבוציים או אישיים) לצרכי זכויות סוציאליות.

אם התובעת עובדת בתום יום העבודה, עד למחרת, משרתה לא תפגע, כי שעות אלה באות במקום שעות העבודה הרגילות, אך אין התובעת זכאית לתשלום בגין השעות שבהן לא עבדה (שעות מנוחת פיצוי) בתום התורנות.
מאחר שבשונה מן מנוחת הפיצוי במקום העבודה ביום המנוחה השבועית, לא קיים הסדר חקיקתי או אחר המזכה בתשלום של יום מנוחת פיצוי בתשלום, כדין פעלה הנתבעת עת קיזזה את שעות המנוחה שניתנו לאחר תורנות בימי חול.

12. הסתייגויות ב"כ הצדדים בסיכומיהם

א. טענות הנתבעת באשר למהות העבודה בתורנות:
אשר למהות ה"תורנות" והאם יש לראות בה שעות עבודה המזכות בשכר, הפנה ב"כ הנתבעת בסיכומיו לפסק דין ע"ע (ארצי) 29712-08-13‏ ‏ שירלי חנדז'י - אחוזת רעים, עמותה רשומה‏ (21.8.16 , להלן - פסק דין חנדז'י ), שבו נאמר כי:
"לא די בעצם דרישת המעסיק מהעובד לנכוח במקום העבודה כדי להגדיר את כל שעות שהייתו כשעות עבודה (אם כי זהו שיקול שיילקח בחשבון בין שאר השיקולים), ואף לא די בהפקת תועלת כלשהי על ידי המעסיק מעצם שהותו של העובד במקום העבודה".

אולם, אין באמור באותו פסק דין קביעה אבסולוטית לגבי המהות של העבודה בתורנות (שם לא מדובר בעבודה של רופאים אלא במדריכה בהוסטל לפגועי נפש). נאמר שם:
"יש לבחון אם אכן בוצעה "עבודה" על ידי העובד במהלך השעות שבמחלוקת, בהתאם למאפייניו של מקום העבודה ומהות המשרה בה הוא מועסק.
בחינה זו אינה טכנית אלא מהותית ונעשית על פי מכלול נסיבות המקרה, הן מהיבט מקום העבודה והן מנקודת המבט של העובד עצמו. מהיבט מקום העבודה עלינו לבחון בין היתר מה עיקר פעילותו של ה"מפעל"; האם הצורך לשמו נדרשת שהות העובד במקום הוא להגשמת תכליתו של מקום העבודה ככזה; ומהי התועלת המופקת למעסיק מאותן שעות שהייה. מנקודת המבט של העובד עלינו לבחון בין היתר עד כמה מוגבל היה לעשות כרצונו במהלך השעות שבמחלוקת, עד כמה נדרש לשינוי מאורח חיים רגיל, האם במהלך שעות ה"שהייה" נדרש להפעלת אותם כישורים לשמם נשכר כוח עבודתו מלכתחילה ובהם הוא עושה שימוש בשעות עבודתו ה"רגילות", והאם נדרש במהלך שעות ה"שהייה" להשקעת משאבים פיזיים, קוגניטיביים או נפשיים בהתאם למאפייני משרתו (וראו בקשר לכך את פסק דינה של השופטת נטע רות ב-עב' (אזורי ת"א) 8420/05 פלונים - מדינת ישראל (לא פורסם); ערעור לבית הדין הארצי נדחה בהיבט זה – ע"ע (ארצי) 54099-09-12 פלונים - מדינת ישראל ".

אף הובהר שם כי אין באותו פסק דין הלכה כללית באשר למהות העבודה בתורנות. כך נאמר:

"... נדגיש שוב כי קביעה זו מתייחסת לעובדות המקרה הספציפי כפי שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, לרבות אופיו של המעון ועצמאות הדיירים; בהתאם, אין להסיק ממנה באופן גורף כי שעות לילה/לינה של אנשי צוות במקום העבודה אינן בגדר "שעות עבודה", וכאמור יש להכריע בכל מקרה על פי מכלול נסיבותיו".

כך שאין באמור בפסק דין חנדז'י כדי לשנות את מסקנותינו.

ב. טענות התובעים באשר לאפשרות לנכות שעות עבודה בשל מנוחה לאחר תורנויות בימי חול:

בנקודה זו מסתייג ב"כ התובעים מן המסקנה המשפטית שבפסק דין דכין וטוען כי כאשר יש תבנית חודשית קבועה עקב דרישת המעסיק שמביאה לכך שאדם עובד בחישוב חודשי מעל שעות משרה מלאה, לא ניתן יהיה לפגוע בשכר היסוד החודשי שלו , גם כאשר שעות היסוד שלו הן פחותות משיעור המשרה המלאה (ויתרת השעות הן שעות נוספות).
ב"כ התובעים מסכים עם הקביעה בפסק דין דכין כי אין חקיקה ספציפית המחייבת את הנתבעת לשלם עבור שעות היעדרות שלאחר משמרת של 24 שעות החלה ביום חול. אך למעשה, התוצאה היא – לגישתו: "לא הגונה ומקפחת את התובעים" . זאת, כאשר "למעשה מדובר באילוץ שיצר המעסיק לצרכיו, שכן לכאורה, אין כל מניעה בפני המעסיק לחלק את המשמרת כך שעובד יעבוד רק שעות רגילות בכל משמרת, ומשיקולי יעילות וחסכון, בחרה להעסיק את התובעים בשעות נוספות מרובות ואין לאפשר מצב בו היא מרוויחה מכך והתובעים יוצאים בהפסד. לגבי ההבחנה בין תבנית עבודה לפי דרישת המעסיק או לפי בחירת העובד ניתן ללמוד גזירה שווה מפ סיקת בית הדין הארצי לעבודה לתשלום דמי חג לעובד שעבד בחג המותנה בכך שהדרישה לעבודה בחג הייתה של המעסיק ולא מבחירתו של העובד (עע (ארצי) 300360/98 נחום צמח – ש.א.ש. קרל זינגר צפון (1986) בע"מ, 30.4.02) הקובע כי זכותו של העובד שעבד בחג לקבל דמי חג תלויה בשאלה האם עבד בחג עקב אילוצי המעסיק או מבחירתו".

אין אנו מקבלות את ההקבלה שעושה ב"כ התובעים בין תשלום עבור דמי חגים לבין ענייננו.
ראשית - יש לציין כי הנתבעת לא פגעה בהיקף העבודה של התובעים כמשרה מלאה לצורך הזכויות הסוציאליות, כך שלא נגרמה פגיעה בזכויותיהם. שנית – אם התורנות בוצעה ביום חול ולאחר מכן נעדר העובד, פחתו שעות העבודה ה"רגילות", כאשר לא קיים הסדר חקיקתי בדומה ליום מנוחת פיצוי.

על התובעים להצביע על מקור נורמטיבי לזכאות לתשלום עבור שעות שבהן לא עבדו, ומשלא עשו כן, אין לקבוע כי הנתבעת פעלה שלא כדין עת הפחיתה את אותן השעות מהשכר הרגיל שלהם כ"רופאי בית".

13. נפקות הסכמת התובעים לקיזוז מהשכר

כפי שנקבע בפסק דין דכין, מאחר שקבענו שחלק מן ההפחתות שנעשו משכר התובעים אינן כדין (הפחתה בגין תורנות בשבתות), סביר להניח כי הסכום ששולם ביתר, אם יש כזה, יפחת באופן משמעותי.
בכל מקרה, אם מדובר בסכום שקיבלו התובעים ביתר, בהתאם לקביעות שבפסק דין זה, מדובר בניכוי בהתבסס על סעיף 25(א)(7) לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 ולכן, הוא כדין. זאת ביתר שאת במקרה של התובעים אשר הסכימו בכתב מפורשות לניכוי ולכן, אף מתקיימות הדרישות שבסעיף 25(א)(6) לחוק הגנת השכר.

14. לסיכום

לאור האמור לעיל, אנו קובעות כדלקמן:

התובעים זכאים לתשלום גמול שעות נוספות בגין שעות התורנות מתחילת העבודה עד לשינוי בחודש אוגוסט 2012;

הפחתת שכר הבסיס שביצעה הנתבעת בגין יום מנוחה לאחר תורנות בשבת, לאחר חודש אוגוסט 2012, אינה כדין. יש לחשב שכר בגין אותן שעות ולהשיב אותו לתובעים;

הפחתת שכר הבסיס שביצעה הנתבעת בגין שעות מנוחה לאחר תורנות, בימי חול, לאחר חודש אוגוסט 2012, היא כדין;
בהתאם לחישובי הניכויים שייערכו עבור החודשים ינואר עד יוני 2014, ייקבע האם הניכוי שנעשה בשכר התובעים בין חודש ספטמבר 2014 לחודש דצמבר 2014 הוא כדין והאם יש להשיב כספים לתובעים.

ב"כ התובעים יגיש חישוב בהתאם לפסק דין זה. החישוב יוגש בתוך 30 ימים מקבלת פסק הדין, ויישלח ישירות לבית הדין ולב"כ הנתבעת.
אם לא תהיה התנגדות מטעם ב"כ הנתבעת תוך 30 ימים מקבלת התחשיב, תשלם הנתבעת לתובעים, תוך 30 ימים מיום קבלת התחשיב, את הסכום כאמור, כשהוא משוערך ליום התשלום.

היה ותתעורר מחלוקת לגבי התחשיב, יוכלו הצדדים לשוב ולפנות לבית הדין בעניין זה בלבד.
במקרה זה ימנה בית הדין חשב שכר והצדדים יחויבו בתשלום שכרו.

מאחר שהוגשו ערעורים מטעם שני הצדדים בתיק דכין, סביר להניח כי גם יוגשו ערעורים בתיק זה. על מנת לחסוך בהוצאות מיותרות, במידה שלא תהיה הסכמה בין ב"כ הצדדים (דרך שהיא תמיד עדיפה, לדעתנו), אנו ממליצות לעכב את מינוי המומחה בתיק זה עד להכרעה בערעור בתיק דכין.

15. על הנתבעת לשלם לתובעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 75,000 ₪.

16. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.

ניתן היום, ‏08 אוגוסט 2018, ‏כ"ז אב תשע"ח, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

גב' דבורה פינקלשטיין, נציגת עובדים

עידית איצקוביץ, שופטת
אב"ד

גב' עליזה מעין,
נציגת מעסיקים