הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 11921-03-18

22 ינואר 2020

לפני:

כב' השופטת שרה מאירי-אב"ד
נציג ציבור (עובדים) מר יהונתן דקל
נציג ציבור (מעסיקים) מר יוסף רובינשטיין

התובע/הנתבע שכנגד
אלון מרשנסקי
בעצמו
-
הנתבע/התובע שכנגד
משה צורף

ע"י ב"כ עו"ד יוסי חזן

פסק דין

בפנינו תביעה להפרשי שכר, חופשה, פיצויי פיטורין ודמי הודעה מוקדמת, פיטורין שלא כדין ועגמת נפש, ותביעה שכנגד לסעד הצהרתי הקובע כי התקיימו נסיבות המצדיקות שלילת פיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת והשבתם, ותשלום פיצויים בשל חוסר אפשרות לגייס לקוחות חדשים, הוצאות פרסום, זמן עבודה ללמד, פיצויים בגין סבל ועוגמת נפש.

העובדות הרלוונטיות לענייננו:
התובע עבד אצל הנתבע כפקיד הנהלת חשבונות מ-12.12.2012 עד ל-6.10.2015.
הנתבע הוא רואה חשבון מזה כ-50 שנים ובעל משרד רו"ח ברחוב הרצל 77 ברמת גן (להלן: "המשרד").
בנו של הנתבע, מר גל צורף, רואה חשבון בהכשרתו, ומנ הל בפועל את המשרד מזה כ-15 שנה (להלן: "גל" או "מנהל המשרד").
בשל מצבו הרפואי של הנתבע, ממעט הוא להגיע למשרד בשנים האחרונות ומבצע את העבודה בעיקר מביתו.
בתקופה הרלוונטית לכתב התביעה, עבדו במשרד: התובע וגל; וכן, מתורגמן ויועץ מס עצמאיים, ששכרו חדרים במשרד, ואינם קשורים לעסקו של הנתבע.

עיקר טענות התובע
הנתבע לא היה נוכח במשרד מפאת גילו, ובפועל ראה אותו פעם אחת בלבד, על דרך המקרה , בשנת 2014. ההתנהלות בפועל ה יתה מול גל , אשר ספק בעיניו אם הוא נשא תעודת רו"ח.
גל לא חתם על מסמכים כרו"ח, אלא מטעם המשרד, ובעת עריכת פעו לות לשם הנהלת חשבונות למשרד, לא מצא התובע תשלום למועצת רו"ח עבור גל, אך נמצא תשלום למועצת רו"ח עבור הנתבע ; ממצאים אלה הביאו את התובע לחשוש , שמא הוא עובד במשרד לא מוסדר , דבר שיפגע בו בעתיד.
היתה עבודה רבה בזמנים מסוימים, והיו ימים שהיה יושב "באפס מעשה" וקורא עיתון, והיו אף ימים שהוצא לחופשה כפויה.
המשרד פעל באופן לא מוסדר ובניגוד לכללי האתיקה והתקנות החלים על רואי חשבון, באשר להתנהגות שאינה הולמת את כבוד המקצוע ; גל אינו בקי ברזי הדינים , וה תובע "בחושיו חש" כי משהו אינו כשורה וחשש להפגע מהמ צב (כך למשל, אם בעקבות חקירה שתפָּתח בנושא, יאלץ הנתבע לסגור ו/או לצמצם את המשרד , ואף יכולים לתבוע את התובע).
התובע פנה ביום 4.10.2015 לנתבע, על מנת לקבל הודעה לעובד וזאת על מנת שיידע מיהו מנהלו הישיר. בקשתו היא הסיבה לפיטוריו שלא כדין. ההודעה שנמסרה אינה עונה על הוראות הדין, שכן לא צו יין בה הממונה הישיר.
באותו היום קיבל הודעה לעובד לא תקינה, ויומיים לאחר מכן, ביום 6.10.2015 (יום הפיטורים) , קיבל הודעה מתוקנת בה מצוין הממונה (להלן: "הודעה לעובד מתוקנת") ומכתב פיטורים.
במכתב הפיטורים צי ין הנתבע אירוע בו לא היה נוכח, המתאר צעקות כביכול של התובע כלפי גל ומתרץ אירוע זה כסיבה לפיטורין , כאשר הפיטורין נעשו בסמוך עם מתן מכתב הפיטורים כאמור.
הנתבע ציין במכתב הפיטורים כי מדובר "בתכנון קפדני" של התובע, כך שאף אחד לא יהיה במשרד. נראה שהנתבע אינו יודע שמתורגמן שלו משכיר חדר במשרד, ופעיל בו במשך שעות היום.
אכן היה עימות בינו לבין גל, אך מדובר בעימותים רגילים בין עובד למעסיקו , כשהעימות נסב סביב מתן הודעה לעובד שאינה ראויה לשמה.
קיבל השלמת פיצויים חלקית בלבד, וזאת לאחר שפוטר.
ביום 7.10.2015 פנה למעסיקו (ה נתבע) במכתב ושטח בפניו את טענותיו, אולם נותר ללא מענה.
משכך, זכאי הוא לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין בסך 36,300 ₪, בגין עגמת נפש והפסדי שכר עתידים, משאינו יכול להתמקצע כמנהל חשבונות בסך 20,000 ₪, בגין אי מסירת הודעה לעובד משך כשלוש שנים ואז הודעה לא ראויה 15,306 ₪, הפרשי שכר בעקבות עבודה מעבר לתום יום עבודה 2,824 ₪ (לאחר הצמדה למדד וריבית), אי תשלום פנסיה עבור חופשות וחגים 1,856 ₪ (לאחר הצמדה וריבית), בגין חופשות שנוכו שלא כדין (בחודש 8/2015) 1,343 ₪ (לאחר הצמדה וריבית).
עיקר טענות הנתבע
הנתבע מבצע את רוב עבודתו מביתו, ומי שעובד בפועל במשרד הוא בנו, גל , רואה חשבון מוסמך. בתקופת עבודתו של התובע היו בנוסף מתורגמן ויועץ מס עצמאיים, ששכרו חדרים במשרד ואינם קשורים לעסקו של הנתבע.
גל ראיין את התובע, קיבל אותו לעבודה והבהיר לו כי הוא הממונה עליו ו אחראי על תשלום שכרו. גל נתן לתובע את כל המידע אודות תנאי עבודתו ושכרו, לרבות היקף המשרה, שעות וימי העבודה, השכר והתנאים הסוציאליים.
מדובר במשרד קטן ומשפחתי, ובתקופה הרלוונטית עבדו במשרד גל והתובע (מלבד המתורגמן ויועץ המס ששכרו, כאמור, חדר במשרד).
התובע ביצע את העבודה לשמה נשכר, היינו, פקיד הנהלת חשבונות, ומעולם לא הובטח לו כי יבצע משכורות ומאזנים. הובהר ו לו בדיוק מהן המטלות אותן יידרש לבצע במסגרת עבודתו. לא זו אף זו, בעת קליטת התובע לעבודה, לא היה לו מושג בהנהלת חשבונות כפולה וגל לימד אותו נושא זה מהבסיס, דבר שהצריך השקעה של זמ ן רב ויקר.
התובע מעולם לא הוצא לחופשה כפויה, וגם בימים בהם לא הייתה עבודה הוא התבקש להגיע לעבודה וקיבל שכר מלא.
התובע קיבל את כל הזכויות הסוציאליות להן היה זכאי. יתרה מזו, הנתבע העלה את שכרו של התובע מעת לעת, גם מספר חודשים לפני פיטוריו, מיוזמתו, ובלי שביקש זאת התובע. התובע לא הלין על שכרו עד לחודש אוקטובר 2015, עת גרם לנתבע לפטר אותו באמצעות מהלך ערמומי שתוכנן מראש.
אין רלוונטיות למספר הפעמים שראה אותו התובע במשרד . התובע מנסה להשחיר את שמם של גל והנתבע ולהוציא דיבתם רעה, באשר לרישיונו של גל.
גל הוא רואה חשבון מוסמך בעל מספר רישיון 500100725 במועצת רואי החשבון; המשרד פועל בהתאם להוראות הדין ו כללי האתיקה של לשכת רואי חשבון. דבריו של התובע נועדו להשמיץ אותו ולהוציא דיבתו רעה.
אין פגם בפיטורי התובע, ש נהג בחוסר תום לב ורקם מזימה , והתנהלותו ה יא תוצאה של מהלך מתוכנן היטב, בשיאו התפרץ לעבר גל בצעקות, בצרחות ובדפיקות על השולחן, עד כי גל חש סכנה ממשית לשלומו וחשש להמצא עם התובע בחדר, חשש שהתובע יגרום נזק מכוון במחשבים, וכן יעשה שימוש לרעה בנתונים ובמידע אודות לקוחות המשרד. כתוצאה מכך , נאלץ לפטר את התובע ולשלם לו פיצוי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת.
מהלך התובע נועד לקבלת כספים וזכויות להם אינו זכאי, כדוגמת השלמת פיצוי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, מכתב פיטורים ודמי אבטלה. סכומים אלה נתבעו במסגרת תביעה נגדית שהגיש הנתבע.
התובע מעולם לא הוצא לחופשה כפויה, אלא נהפוך הוא – גם בימים בהם לא הייתה עבודה עבור התובע, הוא התבקש להגיע לעבודה וקיבל שכר מלא, כך שלא נגרם לו נזק בגין הירידה בהיקף העבודה.
ביום 4.10.2015 פנה התובע לגל וביקש לקבל הודעה על תנאי עבודה, וזאת למרות שכאמור, אלה היו ידועים לו היטב ; גל מסר לו את המסמך שביקש. אולם , לפתע קם התובע ממקומו והחל לצ עוק על גל ולהאשימו כי הוא מרמה אותו, תוך שהוא דופק בחוזקה על השולחן ומתקרב אל גל באופן מאיים. בעקבות האמור, חשש גל לשלומו ופחד לשהות במחיצתו של התובע פן יפגע בו וברכוש המשרדי באופן פיזי.
התובע ניצל את העובדה כי רק הוא וגל היו במשרד, במטרה שלא יהיו עדים לאירוע האלים שהולך להתרחש. אולם, מה שהתובע לא ידע, הוא שהשכנה שמתגוררת קומה מעל משרד הנתבע , שמעה את כל ההתרחשויות ומוכנה להעיד על כך. באותו היום יצר גל קשר טלפוני עם התובע על מנת לברר מדוע התפרץ כלפיו, אולם גם בשיחה זו התובע המשיך לצרוח עליו.
ביום 6.10.2015 התקשר גל לתובע בשנית וביקש לזמנו לשיחת שימוע, אולם התובע השיב כי אין בכוונתו להתייצב לשימוע. נוכח האמור, באותו היום הודיע גל לתובע על הפסקת עבודתו במשרד לאלתר.
התובע נהג לדווח לגל על שעות עבודתו ובהסתמך על דוחות אלה שולם שכרו. גל הסתמך על דוחות הנוכחות של התובע וזאת בלי לבדוק את אמינות הדיווח, הן משום שסמך עליו והן משום שפעמים רבות התובע הגיע למשרד לפניו, כך שלא הייתה אפשרות ממשית לבדוק את אמינות הדיווחים. [למשל, במסגרת חישוביו של התובע עבור חודש ספטמבר 2015, לטענתו עבד 195.5 שעות בעוד שבפועל שולם לו רק עבור 186 שעות].
אין כל קשר בין פיטורי התובע ובין דרישתו לקבל הודעה על תנאי עבודה, שכן פיטוריו היו אך ורק בגלל האירוע שהתרחש ביום 6.10.2015, בו נהג באלימות כלפי גל. יתרה מזו, נטישת התובע את המשרד באופן פתאומי לאחר שנהג באלימות, גרמה לנתבע נזקים רבים. לא בכדי בחר התובע את העיתוי להתפרצות, למועד בו לא נכחו במשרד המתורגמן ויועץ המס וזאת על מנת שלא יוכלו להעיד על המתרחש .
התובע עזב את המשרד באופן פתאומי ללא הודעה מוקדמת, והותיר את גל לבצע את כל העבודה לבדו בתקופה הכי עמוסה ב שנה (מועד הגשת הדוחות השנתיים), באופן כזה שנפגע השירות שהעניק המשרד ללקוחות קיימים ואי יכולת לגייס לקוחות חדשים.
גל נדרש לחפש עובד חדש במקום התובע וללמד אותו את כל העבודה, מה שגרם לעוגמת נפש ובזבוז זמן עבודה יקר והוצאות מיותרות על פרסום מודעות.
נאלץ לשלם לתובע השלמת פיצוי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת, להם לא היה זכאי, ואלה כאמור נתבעו בתביעה שכנגד.
לאחר שהתובע נטש את המשרד באופן פתאומי, בעיצומה של תקופה עמוסה ביותר, נדרש למצוא עובד אחר במקום התובע ולכן, פרסם הנתבע מודעת "דרושים"; הפרסומים למציאת עובד חדש אינם רלוונטי ים ואינם מעניינו של התובע.
באשר לאישור רפואי שצורף לכתב התביעה ולהודעת דוא"ל מיום 7.10.2015 – התובע מעולם לא הציג בפניו או בפני גל את האישור הרפואי שצורף לכתב התביעה ואף לא ציין כי הוא בעיצומו של טיפול רפואי.

דיון והכרעה
טענה מקדמית – שיהוי
לטענת הנתבע, התובע בחר להגיש את תביעתו כשנתיים וחצי לאחר סיומם של יחסי עובד מעסיק. משכך, כתב התביעה לוקה בשיהוי קיצוני ביותר , אשר די בו להביא לדחיית התביעה . הואיל והתובע המתין עם הגשת התביעה פרק זמן כה ממושך ו"יָשן" על זכויותיו, מעיד הדבר כי מדובר בטענות סרק חסרות כל בסיס שכל מטרתן לקבל כספים שלא כדין.
התובע לא התייחס לטענה זו בכתבי טענותיו.
השיהוי בהגשת התביעה אי ן בו, כשלעצמ ו, כדי דחיית התביעה.
כידוע, זכות הגישה של עובד לערכאות מוכרת כזכות יסוד בעלת חשיבות מיוחדת במדרג זכויות האדם ועל בית הדין לנקוט זהירות רבה בבואו לעשות שימוש בסמכות זו.
קבלת הטענה יוצרת מעשה בית דין אשר משפיע על זכויותיהם הדיוניות של הצדדים וחוסמת את דרכ ם להוכיח את זכותם לסעד משפטי בגין פגיעה בזכויותיהם, ובכלל זה פגיעה בזכויות יסוד מהותיות. בע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים, פ"ד נז(5) 433 נקבע: "...נוכח ההשלכות הנובעות מקבלת טענת שיהוי, התנאים לקבלתה הם מטבע הדברים מחמירים, ונסיבות החלתה נדירות, וקו זה מאפיין את הפסיקה בנושא זה לאורך שנים."
הגשת התביעה בחלוף כשנתיים וחצי ממועד סיום יחסי עובד מעסיק אינה כה חמורה , עד שתצדיק דחייה על הסף של התביעה. לא מצאנו כי התובע זנח את טענותיו, או כי התביעה בעיתויה הוגשה בחוסר תום לב והעדר ניקיון כפיים.
יתרה מזו, רכיבי התביעה נכללים במסגרת תקופת ההתיישנות ויש לאפשר לתובע להוכיח את הסעדים שבתביעתו. כידוע, טענת השיהוי מוגבלת למקרים חריגים ונדירים, ומטילה נטל כבד על הטוען לה (ראו: ע"א 4352/15 דניאל קורן נ' עו"ד אורן הראל (פורסם בנבו, 02.08.2 017)‏‏ ופסקי הדין המאוזכרים שם). משכך, בהעדר ביסוס לאמור, הטענה לדחיית התביעה בגין שיהוי – נדחית.

פיטורין שלא כדין – 36,300 ₪
אין חולק כי התובע סיים עבודתו אצל הנתבע ביום 6.10.2015.
לטענת התובע, פוטר שלא כדין וזה לאחר שביקש מ גל, למעלה מחודש , הודעה באשר לתנאי העסקתו, בה יצוין מי הממונה הישיר עליו. לטענתו, היה עובד טוב, עשה עבודתו בדייקנות ואף זכה להעלאה בשכרו ולא הייתה סיבה ממשית לפטרו.
לטענת גל , הסיבה היחידה לפיטורי התובע נעוצה באירוע שהתרחש ביום 6.10.2015 בו התפרץ כלפיו התובע "בצרחות רמות ובדפיקות על השולחן, עד כי חשתי מאוים ופחדתי להימצא במחציתו של התובע, פן יפגע בי באופן פיזי. כמו כן, היה חשש ממשי שהתובע יחבל ברכוש השייך למשרד, כגון, ציוד וקבצי מחשב." (ס' 23 לתצהיר גל ).
בחקירתו אישר התובע כי הייתה "הרמת קול מסוימת. התעצבנתי עליו" (על מנהל המשרד) [עמ' 4 שו' 32 לפרו טוקול מיום 8.9.2019] ו כי לאחר מכן, סגר את המחשב ויצא מהמשרד.
התובע מצהיר "יש פה עובד מתוסכל שבמשך 3 שנים פשוט רימו אותו בזדון...". לטענתו, לא כזה פשוט לעזוב מקום עבודה, ואם היה יודע ש "אף רואה חשבון לא נמצא במשרד ולא מסתכל על הניירת.." לא היה מסכים לעבוד במשרד (ס' 3 לתצהירו).
לעניין הרמת הקול , התובע מאשר כי "בסך הכל הייתה הרמת קול כנגד הסכם עבודה לקוי" (ס' 3 לתצהירו) "כל מה שהיה זה ויכוח והרמת קול לגבי תוכן הסכם עבודה" וכי "יש עדה לוויכוח" (ס' 17 לתצהירו). עוד הצהיר כי לקוחה בשם "הדס" נקלעה לויכוח עם מנהל המשרד, ובזמן הוויכוח צרחה עליו ודפקה על השולחן מעצבים... לטענתו, היו שני השוכרים עדים לאירוע.
בס' 12 לסיכומיו מודה התובע כי התעצבן על מנהל המשרד "...הייתה הרמת כל מסוימת, התובע אמר לגל שאייתו הוא לא ישחק, סגר את המחשב, קם ויצא מהמשרד. כל האירוע היה פחות מ 30 שניות, ובישיבה, בשולחנו של התובע...אם לרו"ח גל צורף יש בעיה שמרימים עליו את הקול א.שיעבוד אם רישיון בתוקף ב.שלא יהיה מנהל על עובדים. שיקח אחריות על מעשיו..." (הטעויות במקור).
בחקירתו, כשנשאל אילו מילים נאמרו באירוע, השיב גל "...נאמרו מספר מילים בודדות, נאמרו צעקות. 'אתה מרמה אותי, אתה מרמה אותי'..." בליווי דפיקה על השולחן וטריקת דלת (עמ' 8 שו' 2-3 ו-שו' 9 לפרוטוקול).
להשלמת התמונה, יוער כי גל הגיש בקשה למתן צו למניעת ה טרדה מאיימת (ה"ט 59747-03-19; צורף כנספח ח' לתצהירו) לאחר הגשת התביעה דנן, ובדיון בה, התחייב התובע להמנע מלהגיע למשרד הנתבע ומיצירת כל קשר עם מנהל המשרד מלבד ההליך המשפטי דנן.
התובע מצהיר כי כלל לא הייתה לו כוונה לעזוב את העבודה באותה תקופה אלא במועד מאוחר יותר (ס' 4 לתצהירו), אולם בחקירתו נסתרה טענתו. כשנשאל "...אתה תכננת להתפטר אחרי 4 שנים. אני אומר לך שכל ההצגה שלך להסכם עבודה והופתעת מאוד שאחרי חצי שעה הוא (מנהל המשרד) רץ והביא לך הסכם.", השיב : "נכון." (עמ' 4 שו' 28-30 לפרוטוקול).
התובע מצהיר כי תכנן להתפטר לאחר 4 שנים ואם מנהל המשרד יפטר אותו "זה יראה יותר טוב בקורות חיים שעזבתי מקום עבודה אחרי 4 שנים ולא אחרי שנתיים" (ס' 12 לתצהירו) .
בהתאם להלכה, מעסיק חייב לתת הזדמנות הוגנת לעובדיו להציג טיעונים כנגד הפיטורים ולנסות לשכנע את בעל הסמכות שלא למשש את כוונתו לסיים את יחסי העבודה.
בע"ע (ארצי) 1027/01 ד"ר יוסי גוטרמן נ' המכללה האקדמית עמק יזרעאל , לח (2003) 448 נפסק כי "זוהי זכותו הראשונית של העובד לדעת מה הן הטענות המועלות נגדו או בעניינו ובהתאם ליתן תגובתו להן, להציג את האידך גיסא מנקודת ראותו, ולנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות מדעתו ככל שיש בה לפגוע בזכויותיו."
על מנת ששימוע יגשים את תכליתו ישנם מספר הליכים שאמורים להתקיים: יידוע העובד בדבר אפשרות הפיטורים, מתן נימוקים מפורטים בגינם נשקלת אפשרות פיטוריו מספיק זמן מראש, וזאת על מנת שתהא לעובד האפשרות להיערך לקראת השימוע, שקילת טענות העובד בנפש פתוחה וחפצה, ככל שהעובד חפץ להיות מיוצג בהליך השימוע שמורה לו ככלל הזכות לכך (ראו: ע"ע (ארצי) 23402-09-15‏ ‏ אוריאל ברד נ' קנסטו בע"מ, פורסם בנבו, 28.2.17).
בענייננו, הנתבע מצהיר כי התובע סירב להתייצב לשיחת שימוע (ס' 11 לתצהירו), גל הצהיר כי באותו היום התקשר פעמיים לתובע. פעם אחת לברר מדוע התפרץ כלפ יו ופעם שנייה לזמנו לשיחת שימוע (ס' 30-31 לתצהירו).
התובע לא רק שלא הכחיש טענה זו, אלא אישר שגל התקשר לאחר שעזב את המשרד , תוך שהשיב כי אין לו שום כוונה להגיע לשימוע אחרי שנאמר לו כי הוא מפוטר וממתין לו מכתב פיטורים (ס' 22 לתצהירו). לדבריו, כשפוטר לא ידע כי הוא מואשם בחבלה בזדון והדבר אף לא צוין במכתב הפיטורים.
במכתב מיום 6.10.2015 שניתן לתובע מטעם גל (נספח ב' לתצהיר ו) נכתב בפסקות 3 ו-4 מהסוף: "...הזמנתי אותך להגיע לשימוע בשיחה טלפונית שקיימנו היום ואילו אתה סירבת ואמרת שאין צורך בשימוע כי כבר פוטרת. במידה ותרצה בכל זאת לערוך שימוע כנדרש ע"פ חוק – תיצור איתי קשר ונעשה זאת במידה ולא – מצ"ב מכתב על סיום יחסי עובד ומעביד בנינו."
מעיון בתמלול השיחה מיום 6.10.2015,בין התובע לגל (להלן: "התמלול") (נספח ד' לתצהיר התובע) עולה כי גל מציין בפני התובע כי יקבל מכתב פיטורים לאחר השימוע. כשנשאל מה זה שימוע, ענה מנהל המשרד "אמרת שאתה רוצה שימוע". (עמ' 1 שו' 7-13 לתמלול).
עוד עולה מהתמלול כי גל ביקש מהתובע לא להגיע למשרד, וזאת טרם השימוע "אני אמרתי לך שאני לא רוצה שתגיע..." (עמ' 3 שו' 4 לתמלול השיחה מיום 6.10.2015).
יוצא איפוא כי התובע פוטר ורק לאחר מכן, ולבקשתו, נקרא להגיע לשיחת שימוע. התובע בשיחת הטלפון מציין בפניי מנהל המשרד כי כבר מסר את המפתחות (עמ' 3 שו' 6-7 לתמלול ) ועדות זו לא נסתרה ע"י גל (עמ' 8 שו' 25-26 לפרוטוקול).
הנתבע מצהיר כי הודיע לתובע על הפסקת עבודתו במשרד, יומיים לאחר התקרית ולראיה צירף (כנספח א' לתצהירו ונספח ג' לתצהיר גל) מכתב הודעה על סיום עבודה ממנו עולה כי סיום העבודה נכנס לתוקף ביום 6.10.2015 ומכתב סיכום פגישה ושיחה טלפונית בו מודיע גל לתובע "...לא נותרה לי ברירה אלא להודיעך כי אין אפשרות שתעבוד במשרד יותר.... כמו כן הזמנתי אותך לשימוע בשיחה טלפונית שקיימנו היום ואילו אתה סירבת...במידה ותרצה בכל זאת לערוך שימוע...תיצור איתי קשר".
לטענת התובע, הוא לא הגיע לשימוע אחרי שאמרו לו פעמיים שהוא מפוטר וכבר התקבלה החלטה בקשר לפיטוריו, לא ניתנה לו הזדמנות להגיב בגין האשמות הנתבע וכי הנתבע "חרץ את גורלו...בקשר לעתידו". (ס' 22 לסיכומיו). לטענתו, גל לא היה מעוניין לערוך שימוע הואיל והאינטרס שלו הוא בחידוש הרישיון במועצת רואי החשבון.
בע"ע (ארצי) 6294-01-14‏ ‏ שלומי חמסי נ' בבילון בע"מ (פוסם בנבו, 25.5.2017), נפסק : "יחד עם זאת, איננו סבורים כי יש מקום לפסוק לחמסי פיצוי בגין שימוע, נוכח קביעתו העובדתית של בית הדין האזורי כי... חמסי ניתק קשר עם החברה, ולא השיב לשיחות טלפון של הממונים עליו ובעלי תפקידים אחרים בחברה, ונמנע מלהגיע לפגישה לאחר זימונו לשימוע למרות שנתבקש לעשות כן כמה וכמה פעמים. התמונה העולה מהראיות היא כי התנהלות שני הצדדים תרמה לכך שלא התקיימה פגישה בין חמסי לבין אנשי החברה, ועל כן איננו מוצאים מקום לחייב את החברה בתשלום פיצוי בגין אי עריכת שימוע."
בע"ע (ארצי) 516/09 מלכה אברהם נ' עגם מפעלי מתכת בע"מ (פורסם בנבו, 17.12.2009) נפסק : "זכות השימוע טרם פיטורין הוכרה במשפט העבודה הישראלי הן במגזר הציבורי והן במגזר הפרטי. היא יונקת מכללי המשפט המנהלי, הקובעים כי זכות של אדם להמשיך בעבודתו לא תפגע בטרם ניתנת לו הזדמנות נאותה הוגנת וסבירה להשמיע את טענותיו. זוהי זכות הנגזרת מכללי הצדק הטבעי ונחשבת זכות יסוד המהווה חלק בלתי נפרד ממשפט העבודה. זכות זו אינה תלויה בהתנהלות העובד, וקיימת גם בנסיבות בהן היו הפרות של חוזה העבודה ע"י העובד, לרבות בכל הנוגע לתחום המשמעתי. כפי שנפסק, ככל שטענותיו של המעסיק כלפי עובדו גוברות בחומרתן, כן מתעצמת זכות הטיעון של העובד למצות את ההזדמנות הקנויה לו להזים אותן טענות, או לפחות לנסות ולשכנע את מעסיקו לחזור בו מההחלטה."
זכות השימוע של עובד בטרם תתקבל החלטה הפוגעת במעמדו היא זכות יסוד. במסגרת מימוש הזכות על המעסיק לשמוע את העובד בלב פתוח ונפש חפצה על מנת להעניק לו אפשרות אמיתית וכנה לנסות ולשכנע את המעסיק לשנות מדעתו.
אין מחלוקת כי גל התקשר לתובע ביום הפיטורים וביקש לזמנו לשימוע לבקשתו, אולם זאת לאחר שכבר הלה מסר את המפתחות, ונתבקש לא להגיע יותר. מנגד, שוכנענו מהתנהלות התובע כי תכנן היטב מהלכיו וכל מאייניו היו נתונים לגרום לכך, כי יפוטר ויקבל פ"פ . אין בפנינו ולו הנמקה קלושה, מדוע.
התובע פוטר לאחר שנתיים ועשרה חודשים, בלי שהנתבע או גל , שהיה הממונה הישיר שלו , טרחו לשמוע מה יש לו לומר על כך, מה הוביל אותו להתנהג כפי שנהג. לתובע לא ניתנה הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיו נגד הפיטורים, וזכות הטיעון שלו הופרה.
במכתב מנהל המשרד ומכתב הנתבע מיום 6.10.2015 ומיום 29.10.2015 בהתאמה (צורפו כנספח ג1 וג2 לתצהיר התובע) עולה כי במידה וירצה התובע אז ייערך לו שימוע כדין, וכי הוצע לו שייערך שימוע, אולם התובע סירב.
בכתב התביעה מזכיר התובע את הנפסק בס"ע (ת"א) 16430-08-10 אלחטיב נ' עיריית רמלה (2014) באשר לשימוע ומצרף כתבה שפורסמה בתקשורת (נספח ח1 לתצהירו). שם הוצב לתובע אולטימטום שאם לא יציג תעודת הוראה , לא ימש יכו להעסיקו. הדברים אינם דומים לענייננו. התובע הגיע כשהוא חסר ידע ואישר בעדותו כי למד ממנהל המשרד נושאים בהנהלת חשבונות. לתובע לא הוצב אולטימטום והוא זומן לשימוע (ולו בדיעבד) אולם סירב.
כעולה מחומר הראיות ומהעדויות, לא מצאנו כי פיטורי התובע היו נגועים בשיקולים זרים . התרשמנו כי גל אכן חשש מהתובע לאור התנהלותו ביום הפיטורין, חשש פיזי וחשש מכך שהתובע יפגע במשרד. התרשמנו כי התנהלות התובע אכן היתה אלימה פיזית ומילולית.
מחד טען התובע כי צריך לקיים לו שימוע (חוץ מאשר, ברצותו לעתור לסכומי פיצויים עקב אי קיום שימוע) ומאידך, סרב להגיע לשימוע. התובע, שהיה מודע היטב לחובה לקיים שימוע – סרב לקיימו, בפועל.
לא נעלמו מעינינו הנסיבות ודווקא מטענות התובע שוכנענו כי צודק הנתבע וכי עסקינן במהלך מתוכנן מראש: התובע עבד אצל הנתבע קרוב ל-3 שנים, במהלכן ראה את הנתבע רק פעם אחת במשרד. הנתבע אף לא קיבל אותו לעבודה. "שאלת" היותו של גל רו"ח , אם לאו – לה היה בה להשפיע, כהוא זה, על העסקתו או על עתידו המקצועי של התובע – ודאי לשיטתו, כ מי עשה רק עבודת הקלדה במשרד.
כך גם, התובע עסוק בטענותיו וכתביו (וכניכר, "בדם ליבו") בבחינת חוקיות התנהלות המשרד/הנתבע/גל/יחסיהם עם הלקוחות וכיוצ"ב – והכל, בעניינים שאינם מעניינו כעובד ( היחיד) במשרד הנתבע. בל נשכח כי גם שאלת אי נוכחותם של השוכרים במשרד בעת הארוע הנדון – לא הופרכה ע"י התובע.
ומנגד, חשוב היה לו לשוחח עם סופר ולהקליטו על יום עבודה אחד שעבד אצל הנתבע ולהגיע בשבת לביתה של השכנה , שתצהירה כאמור צורף כבר לכתב ההגנה(!) ולהקליטה, להיות בבנין בו מצוי המשרד – והכל , ע"מ להכין לעצמו הראיות "לצדקתו" – אך סרב להגיע לשימוע, שהוא עצמו ביקש.
עוד נעיר: גם בביהמ"ש השלום בתיק הט 59747-03-19 (ומיד לאחר ביקורו של התובע בשבת אצל השכנה, ובקומה בה מצוי המשרד) – לא הכחיש התובע דנא, שהיה מיוצג ע"י ב" כ, כי שוחח עם השכנה, ואף לא כי החזיר את מפתחות המשרד – אלא רק טען, כביכול, כי הגיע לצלם את השלט כדי להוכיח שכתוב שם משה צורף ולא "משה וגל צורף", וכן לזהות את השם המדויק של השכנה (וברי כי אין שחר לנטען שם, שהרי תצהירה מ-8.4.2018 צורף להגנה!) – שוב טענות שג ויות ובלתי רלוונטיות להליך דנא!
בל נשכח עוד כי התובע, כטענתו, הקליט "חלק" מהשיחה בינו לגל ביום הפיטורין. עוד נזכיר כי כשלוש שנים עבד מול גל, שקיבל אותו לעבודה, חילק לו עבודתו, לימד אותו נושאים מסויימים, הורה לו להגיע למשרד/לצאת לחופשה וכיוצ"ב – לא נדע ואין בפנינו, מה לו לתובע כי "נזעק" לפתע לקבל "הודעה על תנאי עבודה", בה יצויין "ממונה", ומה לו אם גל רו"ח, או לא מצא במשרד (התובע) ראייה לתשלום לרשיונו של גל?!? ודאי, מה לו כי ירים קולו/יהיה "מתוסכל" במועד זה .ואם כך – מדוע סרב להגיע לשימוע?
– מכל שבפנ ינו שוכנענו כי עסקינן אכן במהלך מתוכנן שיביא לפיטורי התובע.
גם מתוכן תצהירו – כשרוב המלל (והתרשמנו שנכתב ע"י התובע עצמו ולא ע"י בא כוחו דאז) עוסק בעניינים שב"נפשו" של התובע – אך לא בעניין שבתביעה – התרשמנו כי אכן מהלך מתוכנן היה מצדו.
עם זאת, לטעמנו, היה על הנתבע, חרף האמור, להוצי א לתובע זימון בכתב לשימוע למועד דחוי (יום/יומיים אח"כ), לאפשר לו לחזור בו מהתנהלותו ולהתנצל עליה, ולמצער, לקיים עמו שימוע טלפוני ואז לשקול פיטוריו.
לא מצאנו הצדקה לתשובת התובע בסרבו להגיע לשימוע שהרי גל דווקא ביקש שיגיע לשימוע (הגם שהורה לו במקום שלא להגיע לעבודה), ומנגד, בל נשכח כי התובע עזב מיד את העבודה (ולא המתין לסיום יום עבודתו...).
התובע עתר לפיצוי בסך 36,300 ₪ ברכיב זה, כשלא ממש ניתן הסבר לסכום (נספח יא לתצהירו).
במכלול הנסיבות שתואר – ראוי לחייב את הנתבע בפיצוי בגין העדר שימוע בסכום של 1,000 ₪ סכום שישולם בתוך 30 ימים, אחרת ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

עדותה של גב' הומה אשורי, השכנה :
נטען ב הגנה כי גב' הומה אשורי (להלן: "השכנה") מתגוררת קומה מעל המשרד ושמעה את כל ההתרחשות ומוכנה להעיד על כך (ס' 65, 83 ו-86 לכתב ההגנה).
השכנה הצהירה כי ביום 4.10.2015 יצאה לעבודה בשעה 7:30 בבוקר והזמינה מעלית. שמעה צעקות רמות ממשרד הנתבע, לדבריה, היו אלה צעקותיו של התובע , ואלה לא היו צעקות של גל. היא מתגוררת בבניין שנים רבות ומכירה את הקולות של התובע ושל גל.
היא מכירה את גל למעלה מ-10 שנים ומעולם לא שמעה צעקות מהמשרד. בצהרים, בחוזרה לביתה, שאלה את גל אם קרה משהו , ו הוא השיב לה כי התובע התפרץ עליו. יוער כי תצהירה צורף להגנה, קרי: ניתן סמוך להגשת התביעה (קרוב ל-3 שנים מהפסקת העבודה).
התובע הגיע לביתה ביום שבת ושאל אותה אם שמעה צעקות ביום האירוע והיא השיבה ששמעה אותו צועק ושדאגה לשלומו של גל.
לטענת התובע, הוא מכיר את השכנה מ"שלום שלום". לטענתו שלושה חודשים לפני שפוטר , עבר ניהול החשבונות של ועד הבית למשרד הנתבע. הוויכוח עם גל היה בשעה 8 בבוקר ולא כפי שהוצהר ע"י השכנה. התובע חזר על טענתו לפיה "...אם רשיונו (של מנהל המשרד) היה בתוקף כל נושא השכנה לא היה קיים...אם לגל צורף היה רישיון בתוקף, הוא לא היה 'משתמש' בשכנתו לאינטרסים האישיים שלו" (ס' 20 לתצהירו).
לטענת גל, התובע פנה לשכנה במטרה להלחיץ אותה ולאיים עליה ולגרום לה אי נוחות, לנסות ולהניא אותה מלהעיד לטובתו. התובע אף אישר כי ידע שהשכנה אמורה להעיד מטעם הנתבע ו"יכול להיות" שהתקשר אליה, שלא תבוא ל העיד (עמ' 5 שו' 8-11 לפרוטוקול)!!
בניגוד לנטען בחקירתה, הצהירה השכנה בס' 3 לתצהירה "שמעתי צעקות רמות מהמשרד של רו"ח...אלה היו צעקותיו של אלון מרשנסקי (התובע). ברצוני לציין במפורש שאלו לא היו צעקות של גל צורף...ואני מכירה את הקולות גם של גל צורף וגם של אלון...". עוד הצהירה בס' 5 כי פנתה לגל לשאול אותו אם קרה משהו וגל מסר לה ש"העובד התפרץ עליו."
בחקירתה שאל התובע את השכנה לגבי תביעת ביטוח שאינה רלוונטית להליך דנן והוסבר לו כי אין אנו עוסקים בשלב זה בכך.
כשנשאלה בעדותה האם הייתה נוכחת באירוע שהיה עם גל השיבה: "לא הייתי נוכחת בו. אני בבוקר בשעה 7:30 יוצאת לעבודה ובקומה שלנו יש מעלית, חיכיתי למעלית ושמעתי צעקות מהמשרד שלו, לא התייחסתי לזה וירדתי. אחרי יום או יומיים ראיתי את גל צורף ובתור שכנים שגדלנו יחד באותו בניין עם ההורים שלו, שאלתי קרה משהו, אז הוא אמר שהוא צעק ודפק על השולחן וזהו." (עמ' 12, שו' 6-10 לפרוטוקול ).
כשנשאלה לגבי תמלול השיחה בינה לבין התובע מיום 13.5.2017 (נספח ד' לתצהיר התובע) השיבה "לא יודעת מה זה תמלול. מה שאתה שואל אני עונה. מה שטוב לי אני מבינה. אתה לא תפעיל אותי פה לחץ" (עמ' 12 שו' 24-25 לפרוטוקול).
כשנשאלה מדוע בחקירתה היא אומרת ששמעה דפיקות על השולחן (עמ' 13 שו' 5 לפרוטוקול) ודבר זה לא בא לידי ביטוי בתצהירה, השיבה "כנראה באותו רגע שכחתי להגיד..." (עמ' 14 שו' 10 לפרוטוקול).
במהלך חקירתה הוסבר לתובע שהוא אינו יכול להמשיך לדבר בשלב בו העדה עונה , והתובע השיב "...שזה מוכיח שאני בן אדם ושיש התפרצות זעם".
לטענת השכנה, שינוי הגירסאות בין התצהיר לתמלול נבע מהפחד שלה מהתובע, שהתדפק על דלתה בשבת בצהריים ובסך הכל רצתה שהשכן שלה (גל) לא ייפגע (עמ' 14 שו' 4-8 לפרוטוקול).
אכן, עדותה של השכנה ביחס להתנהגות התובע באירוע לא הייתה עיקבית. זאת ועוד, עדות השכנה ביחס לפנייתה לגל בצהרים , לשאול אם קרה משהו , השתנתה. בתצהירה ובתמלול השיחה מיום 13.5.2017 ציינה כי פנתה אליו בצהריים אולם בחקירה נגדית השיבה כי אחרי יום או יומיים ראתה את מנהל המשרד ושאלה אותו מה קרה (עמ' 12 שו' 8-10 לפרוטוקול).
מתמלול השיחה בין התובע לשכנה מיום 13.5.2017 (כשנה וחצי לאחר הפיטורים, נספח ג' לתצהיר התובע) [בשלב זה ראוי לציין כי אין בפנינו הקלטות, אלא התובע הגיש רק תמלולים, עליהם צוינו נתוני עובדה – שהתובע לא ביסס אותם עובדתית], עולה כי השכנה זיהתה את התובע לאחר שנשאלה פעמיים האם מזהה אותו (עמ' 1 שו' 9 ו-11 לתמלול).
על אף שמדובר בעדות מפי השמועה, לא הצליחה השכנה, בחקירתה, להוכיח כי הצעקות ששמעה אכן היו של התובע ולא של גל או כי אכן היו דפיקות על השולחן כטענת מנהל המשרד.
מתמלול השיחה עולה כי השכנה שמעה צעקות אולם לא ידעה במי מדובר (עמ' 2 שו' 8 לתמלול מיום 13.5.2017) וכך השיבה מספר פעמים בשיחה "אני לא ידעתי שבכלל הויכוח היה איתך, עכשיו אני שמעתי" (עמ' 2 שו' 15-16 לתמלול).
מנגד, שוכנענו מעדותה בפנינו כי בשל חששה מהתובע, ביקשה להרחיק עצמה מהאירוע/מחלקו של התובע באירוע. עוד נזכיר כי השכנה לא בכדי "נזעקה" לצעקות שהרי הבהירה כי היא עצמה היתה "אשה מוכה", שהמשטרה "ביקרה" בביתה במשך השנים...מה שעוד מוביל לחשש שהביעה ביחס לתובע, שבא לביתה בשבת!
יתרה מזו, בחקירתו העיד גל כי הוא לא ידע אם השכנה שמעה את כל הצעקות או את רובן, או את דפיקות היד או את טריקות הדלת "אני לא הקלטתי אותה ולא ירדתי על פרטי פרטים." (עמ' 8 שו' 16-19 לפרוטוקול).
לא שוכנעו כי ניתן לקבוע על סמך עדותה של השכנה ממצאים בדבר התנהגות אלימה של התובע, שכן עדותה לא הייתה קוהרנטית.
דא עקא, שוכנענו מגרסת התובע עצמו, כי אכן ניהל השיחה עם גל באלימות, בכעס, בתסכול, בווכוח, בקול רם (שלו). גרסת גל בנדון, אף בפנינו , לא נסתרה (כולל הטענה לדפיקה של התובע על השולחן).
השכנה ודאי אישרה צעקות/קולות רמים שאינם קולו של גל – ודי בכך לתימוכין לעדות גל. כמדומה, די בעמדת התובע (כמצוטט לעיל בפרוטוקול) כי עסקינן בארוע בו התנהל באלימות או שהיה בו להצדיק חשש כאמור!

עגמת נפש והפסדי שכר עתידיים משאינו יכול להתמקצע כמנהל חשבונות – 20,000 ₪
לטענת התובע, הוא עובד מזה שנים רבות בתחום הנהלת החשבונות בדרג לא גבוה, וכי שאף ושואף להתמקצע בתחום. בתחילת עבודתו סוכם כי יעשה משכורות ומאזנים, אולם בפועל, לאורך תקופת עבודתו ביצע פעולות קלדנות של חומר חשבונאי , כאשר הזכות להחליט החלטות חשבונאיות ניטלה ממנו, מה שפגע ביכולת השתכרותו בעתיד. לטענתו , הוא זכאי עקב כך לפיצויים בגין עוגמת נפש והפסדי שכר עתידיים, בסך 20,000 ש"ח.
בתצהירו ובסיכומיו הרחיב חזית וטען להפסדים בסך 103,000 ₪ בעקבות אי התמקצעות והוצאת דיבה למעסיקים, מה שגרם לו לעזוב את המקצוע א חרי ששנתיים וחצי חיפש עבודה ולקח הלוואה (ס' 25 לסיכומיו).
בתצהירו מאשר התובע כי "רוב העבודה שלי אחרי החצי הראשונה היה הקלדות וכל מיני 'טעימות' למיניהם בדברים שונים. אני גם לא ציפיתי שעל ההתחלה הוא ילמד אותי מאזנים ומשכורות. ציפיתי להיכנס לעניינים, להכיר את הלקוחות ובמשך הזמן לעשות גם משכורות ומאזנים" (ס' 5 לתצהירו). כמדומה די בגרסתו זו לסתירת הנטען בנדון בתביעתו.
בחקירתו כשנשאל התובע, האם עבודתו כללה מאזנים ומשכורות, השיב "לא עשיתי משכורות אבל היו לי כמה נגיעות. עשיתי כל מיני העברת קבצים מתוכנה לתוכנה. גם במאזנים סגרתי רק שני כרטיסים..." (עמ' 4 שו' 1-3 לפרוטוקול).
לא הוכח כי הובטח לתובע שיעשה מאזנים ומשכורות. נהפו ך הוא, כשנשאל בחקירתו האם עבד לפני כן במשרד רואי חשבון השיב בשלילה (עמ' 4 שו' 6-9 לפרוטוקול). בהמשך , כשנשאל "זה נכון שלמדת מגל דברים בהנהלת חשבונות?" השיב : "כן, במיוחד את העצמאים". (עמ' 4 שו' 23-24 לפרוטוקול).
התובע הצהיר כי למד במשרד דברים חדשים כמו פחת, הוצאות עודפות, פקודות משכורות...(ס' 6 לתצהירו), והדבר אף ניכר, בקורות חיים שצירף (נספח ו1 לתצהירו), ממנו עולה כי במסגרת עבודתו אצל הנתבע עסק התובע בהנהלת חשבונות כפולה, חד צידית, פקודות יומן, סגירת כרטיסים, מע"מ מקוון, התאמות בנקים וכרטיסי אשראי, פחת, החזר הוצאות נסיעה לחו"ל.
ומנגד, מקורות החיים שצרף – ברור כי עסק בהקלדות, גם אצל מעסיקים קודמים (מה שודאי שולל טענותיו בנדון, בתביעתו).
עדותו מתיישבת עם הצהרת גל לפיה , לתובע לא היה "כל מושג בהנהלת חשבונות כפולה" וכי לא הובטח לו לבצע משכורות ומאזנים (ס' 16 ו-17 לתצהיר מנהל המשרד) .
בכתב התביעה צייןהתובע כי הפסדיו נובעים "משאינו יכול לציין כי התמקצע כמנהל חשבונות" (ס' 20.2 לכתב התביעה), אולם מקורות החיים שצירף עולה כי עבד כמנהל חשבונות בין השנים 2001-2012 טרם עבודתו אצל הנתבע ובעבודות שונות לאחר פיטוריו.
התובע לא הרים את נטל ההוכחה, שאכן נגרמה לו עוגמת נפש , או ש לא יכול "להתמקצע" , כמנהל חשבונות. התובע אף לא הוכיח כי "התמקצע" בעבודתו אצל הנתבע. התובע טען כי מרמים אותו ומפירים את זכויותיו אולם בחר שלא להתפטר בתקופת עבודתו .
כשנשאל בחקירתו מדוע לא עזב השיב "ומה אני אגיד בראיון עבודה הבא, שאחרי שנה וחצי עזבתי משרד?" (עמ' 3 שו' 18-19 לפרוטוקול). עדות התובע עולה בקנה אחד עם תצהירו לפיו "...פחדתי שהוא יפטר אותי ואז אני אהיה תקוע בקורות חיים שלי עם פרק זמן של שנה ובלי להתמקצע..." ( ס' 6 לתצהירו). התובע אף מציין כי הייתה לו כוונה לעזוב במועד מאוחר יותר (ס' 4 לתצהירו).
לעניין הפסדי שכר עתידיים טוען התובע להפרת חוזה; לא מצאנו ביסוס לטענה זו. התובע קיבל מידע מלא לתנאי העסקתו בעל פה וכך עבד עד ליום שפוטר. לבד מהאירוע מושא הפיטורים, התובע לא הלין על תנאיו במש ך תקופת העסקתו ואף לא אחריה בפני הנתבע או בפני גל. יתר על כן, גם לגרסתו, לא ביקש כי ירשם בהודעה על תנאי העבודה כי יועסק בתחומים המקצועיים – אלא רק מי הממונה.
התובע מצהיר כי סירב לעבוד במשרד אחר וזאת מפאת השכר הנמוך (ס' 31 לתצהירו), אולם כפי שניתן לראות מקורות החיים עבד התובע במקומות עבודה אחרים לאחר פיטוריו ולא הוכח כי נפגעה יכולתו להשתכר.
בכל הכבוד הראוי לא מצאנו כי תפקידם של הנתבע או מנהל המשרד לדאוג לכושר ההשתכרות העתידי של התובע או למציאת עבודה חלופית.
נוכח האמור לעיל, ומשלא הוכחו כלל טענות התובע, נדחית תביעתו לרכיב זה.

אי מסירת הודעה לעובד ובחלוף 3 שנים מסירת הודעה לא ראויה 15,306 ₪
לטענת התובע, ממועד תחילת העסקתו ועד לבקשתו בכתב מיום 2.10.2015 (נספח א' לתצהיר), לא קיבל הסכם עבודה. לטענתו, הדבר נבע מאחר שרישיון רו"ח של גל לא היה בתוקף במועד העסקתו (ס' 2 לתצהירו).
בתצהירו טען התובע כי הגיש בקשה לנתבע לקבל הסכם העסקה על מנת לערב אותו בנעשה במשרדו, היה חשוב לו שיהיה כתוב ממי הוא מקבל הוראות, בייחוד נוכח העובדה כי קיבל הנחייה להגיד לרשויות השונות (שמחפשות את הנתבע) , שהנתבע מגיע בבקרים למשרד. עוד טען כי הגיש את הבקשה להסכם העסקה בכתב , כי ידע שאסור לגל לתת לו הסכם "וזה עלול להתפתח לדברים לא נעימים." (ס' 15-16 לתצהירו).
גל הצהיר כי "ביום 04.10.2015 פנה אליי (התובע) וביקש לקבל הודעה על תנאי עבודה, וזאת למרות שכאמור אלה היו ידועים לו היטב...לנוכח בקשת התובע, מסרתי לו את המסמך שביקש..." (ס' 25-26 לתצהירו).
עוד הצהיר גל כי בקליט ת התובע לעבודה וגם לאחר תחילת עבודתו במשרד, קיבל התובע בע" פ את כל המידע אודות תנאי העסקתו. משכך , העובדה שבמשך כל תקופת עבודתו לא הלין התובע כי תנאי עבודתו ושכרו אינם ידועים לו , מעידה כי כל המידע הרלוונטי היה ברשותו (ס' 50-51 לתצהיר).
בעדותו אישר התובע כי, גל אמר לו בראיון את תנאי עבודתו ושכרו (עמ' 3 שו' 33 לפרוטוקול). כנשאל האם קיבל בראיון העבודה את כל תנאי השכר ענה : "...כשהתחלתי לעבוד ידעתי בדיוק למה לצפות." (עמ' 4 שו' 15 לפרוטוקול).
אין חולק כי לתובע לא נמסרה הודעה בכתב על תנאי העסקתו, הגם ש תנאי העסקתו של התובע סוכמו בעל פה.
ס' 1 לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002 (להלן: "חוק הודעה לעובד") קובע כדלקמן: "מעסיק ימסור לעובד, לא יאוחר משלושים ימים מהיום שהעובד התחיל לעבוד אצלו... הודעה בכתב שבה יפרט את תנאי העבודה של העובד לפי הוראות חוק זה (בחוק זה – הודעה על תנאי עבודה). "
בכתב התביעה, צירף התובע שני מכתבים מיום 4.9.2015 שכותרתם "תנאי העסקה" (נספח ב1 ו-ב2 לכתב התביעה). לטענתו, המכתב הראשון נמסר לו ביום 4.10.2015, אולם מאחר שלא ענה על הוראות החוק שכן לא צו יין מי הממונה הישיר, ביקש וקיבל הודעה שנייה, בה צוין מי הממונה.
לטענת התובע על אף שהתאריך המצוין על שתי ההודעות הוא 4.9.2015, את המכתב השני קיבל רק ביום הפיטורים 6.10.2015. הנתבע מאשר כי אכן קיבל מהתובע מכתב ביום 4.10.2015 (ס' 61 לכתב ההגנה; ס' 25 לתצהירו של גל).
כשנשאל גל בחקירתו מתי הפעם הראשונה קיבל התובע את הסכם העבודה, השיב "הפעם הראשונה שקיבלת את הסכם העבודה זה בפעם הראשונה שביקשת אותו.." (עמ' 7 שו' 26 לפרוטוקול). כנשאל מדוע רשום על ההסכם תאריך של ספטמבר השיב "אני לא יודע למה רשום. אני אומר שבאותו יום שביקשת הבאתי לך את ההסכם." (עמ' 7 שו' 28-29 לפרוטוקול).
בסיכומיו הסביר הנתבע כי הטעות בתאריך כ "טעות הקלדה שנעשתה בתום לב וזו תוקנה מיד לדרישת התובע, שבתוך דקות קיבל מסמך מתוקן." (ס' 11 לסיכומי ו).
ס' 2 לחוק הודעה לעובד מפרט מהם תנאי העבודה שיהיו כלולים בהודעה על תנאי העבודה. בענייננו, במכתב הראשון צוינו הפרטים הבאים: זהות המעסיק וזהות העובד, תאריך תחילת העבודה של התובע, תיאור עיקרי התפקיד, התשלומים המשולמים כשכר עבודה, אורכו של יום העבודה, סוגי התשלומים של הנתבע ושל התוב ע לתנאים סוציאליים (נספח ב1 לכתב התביעה).
בהודעה הראשונה, לא צוינו תעודות זהות של הצדדים, האם העבודה ה יא לתקופה קצובה או לא, לא צוין שמו של הממונה הישיר על התובע, מועדי תשלום השכר, יום המנוחה השבועי ופירוט הגופים שאליהם הנתבע מעבי ר בפועל את התשלומים לתנאים הסוציאליים.
בהודעה השני ה נוסף ס' 6 כדלקמן: "מכיוון שמשה כמעט ואינו נמצא במשרד – הממונה עליך הוא גל. זה הוסבר לך ביום שהגעת לעבודה וכך גם התבצעה העבודה בפועל במהלך השנים." (נספח ב2 לכתב התביעה) .
עינינו הרואות, כי בתחילת העסקתו, התובע לא קיבל הודעה כנדרש בחוק הודעה לעובד, ותנאיו סוכמו בעל פה עם מנהל המשרד. כשביקש התובע, מכתב העסקה, תוקנה ההודעה הראשונה, ונוסף ס' 6 כאמור, לעניין הממונה הישיר של התובע.
לטענת גל, עת ידע התובע את תנ אי עבודתו במועד הקליטה, יצא הנתבע לידי חובתו.
יתרה מזו, בסיכומים, מודה גל כי כשביקש התובע לקבל הסכם העסקה "קיבל אותו בתוך פחות משעה" (ס' 12 לסיכומי הנתבע) ואת המסמך המתוקן בתוך דקות ספורות (ס' 11 לסיכומי הנתבע).
ס' 5(א)(1) ו-5(ב)(1) לחוק הודעה לעובד מתיר לבית הדין לפסוק פיצויים לדוגמה, שאינם תלויים בנזק, בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין ובסכום שלא יעלה על 15,000 ₪. תנאי לפסיקת פיצוי זה הוא שהתובע יטען ויוכ יח כי ההפרה של הוראות החוק ע"י הנתבע הייתה "ביודעין".
מחד, הנתבע, כרואה חשבון מזה כ-50 שנים (ס' 3 לתצהירו) ובנו, רו"ח, הממונה והמדריך של התובע וכמי שמסר לתובע את כל המידע הדרוש אודות תפקידו, היו מודעים בוודאי לזכויות התובע כעובד, לרבות זכותו לקבלת הודעה. בקשתו [גם אם הייתה "מיתממת" כטענת הנתבע (ס' 55 לכתב ההגנה)], התחייבה מהוראות חוק הודעה לעובד. מאידך, התובע, מנהל חשבונות בעיסוקו, ביקש הסכם העסקה לאחר חודשים רבים ממועד תחילת עבודתו "...שהגשתי מסמך לקבלת הסכם עבודה בערב שמחת תורה..." (ס' 26 לתצהירו).
מתן הודעה לעובד, שנים לאחר תחילת העבודה , אינה מרפאה את הפגם של אי מתן הודעה עם תחילת העבודה. מנגד, התובע לא הוכיח כי ההפרה הייתה ביודעין ע "י הנתבע . גל סיכם את תנאי העסקתו של התובע בעל פה כבר בראיון, אולם לא דאג למתן הודעה לעובד, בכתב. עדות גל לא נסתרה ואף חיזקה את טענת התובע כי אלמלא בקשתו לא הייתה ניתנת הודעה לעובד. מנגד, התובע לא עמד על זכויותיו ל הודעה לעובד, אלא רק בחלוף זמן רב, ולמעשה, לא נגרם לו נזק ממשי כתוצאה מכך.
יפים הדברים שנפסקו בע"ע (ארצי ) 154-10 קלרה שניידר נ' ניצנים אבטחה בע"מ (פורסם בנבו, 03.05.2011) לענייננו‏‏: "עם זאת, ומעבר לצורך, מצאנו לנכון להבהיר את הדברים הבאים:
חוק הודעה לעובד מטיל חובה על מעסיק למסור לעובדו, תוך 30 יום לכל המאוחר ממועד תחילת עבודתו, הודעה בכתב, בה יפורטו תנאי עבודתו של העובד. החוק אינו מסתפק בהטלת חובה כללית ומפרט את העניינים שיש לכלול בהודעה כאמור, את צורת ההודעה, וכן חובה להודיע על שינויים, ככל שיחולו, בתנאי העבודה.
הדרישה למסור לעובד הודעה בכתב על תנאי עבודתו אינה עניין טכני, אלא מהווה חלק מהחובה לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת ביחסי העבודה. בין תכליותיה – ליידע את העובד באופן שקוף ומלא על כל תנאי עבודתו; לייתר אי הבנות או סימני שאלה ביחס לתנאי העבודה; ולמנוע מחלוקות משפטיות לגבי תנאי העבודה המוסכמים.
הפרתו של חוק הודעה לעובד מהווה עבירה פלילית, אך יש לה גם השלכות במערכת היחסים המשפטית שבין העובד למעסיק. כך, וכדוגמא, הפרת החוק עשויה להעביר את הנטל למעסיק, ככל שקיימת מחלוקת על תנאי העבודה. בנוסף, עצם הפרת החוק אפשר שתגרום לנזק לא ממוני שהעובד זכאי לפיצוי בגינו – מבלי שמוטלת עליו חובה להוכיח נזק ממוני או קונקרטי לצורך כך.
מסירת הודעה בעל פה על תנאי העבודה, אין בה כדי לייתר את החובה הכלולה בחוק להודעה מפורטת בכתב, ואין בה משום טענת הגנה המצדיקה אי פסיקת פיצוי כספי בגין הפרת החוק." (ההדגשות אינן במקור).
נוכח האמור, וכעולה מן הראיות והעדויות, מִשכה של תקופת העבודה , מידת העדר תום הלב של הצדדים והתכלית ההרתעתית -חינוכית של החוק, מששוכנענו כי מעת שביקש התובע, קיבל הודעה ומשביקש לתקנה – קיבל הודעה מתוקנת (ומ יידית) – והגם שלא נתקיימו בהן כל תנאי החוק, משלא שוכנענו כי "ביודעין" הפר הנתבע חבותו האמורה ומששוכנענו כי לא היה תנאי בעבודתו שהתעורר לגביו "סימן שאלה" כלשהו – מצאנו לזכות התובע בפיצוי בסך 750 ₪.

הפרשי שכר בעקבות עבודה מעבר לתחום יום העבודה – 2,746 ₪
בכתב התביעה עתר התובע להפרשי שכר בעקבות עבודה מעבר לשעות העבודה; בתצהירו ובסיכומיו, מפנה לחישובים שצורפו ("נספח יה"; צ "ל טו) אולם מעיון בנספח לא אוזכר רכיב תביעה זה.
כנשאל התובע, בחקירתו, על איזה שעות הוא תובע שעות נוספות השיב "יש חצי שעה נוספת זה אמור להיות 186 שעות במקום 192". (עמ' 5 שו' 20-21). כנשאל: "אתה טוען שעבדת 195 וחצי שעות ושולם לך שכר רק עבור 186 שעות." השיב: "לא טענתי את זה. להיפך טענתי שעבדתי 180, יש פה שתי ימי חופש " ( הטעות במקור; עמ' 5 שו' 22-23 לפרוטוקול).
מעיון בתלושי המשכורת שצורפו (נספח ט לכתב התביעה ונספח א' לתצהירו של גל) עולה כי שולמו לתובע שעות נוספות. למשל, בחודש ינואר 2015 שולמו לתובע 7 שעות נוספות בסך 298 ₪ , בחודש מאי 2015 שולמו לתובע 3.5 שעות נוספות בסך 149 ₪, בחודש יולי שולמו לתובע 2.5 שעות נוספות בסך 106 ₪.
לא מצאנו כי התובע לא קיבל תשלום עבור שעות נוספות שעבד. אמינה עלינו עדות גל לפיה , הוא אינו י ודע באיזו שעה הגיע התובע למשרד, מאחר שיש לתובע מפתח ו הגיע לפניו.
אנו מקבלים את טענת גל כי הסתמך על אמינות הדיווחים של התובע באשר לשעות עבודתו ובהסתמך על דוחות אלו שולם שכרו מדי חודש . משזנח התובע טענתו באשר לשעות נוספות, ובהעדר ראיה להוכחת רכיב זה, או לסתור טענת הנתבע , דין רכיב תביעה זה להדחות.

דמי תגמולים לפנסיה עבור חופשה וחגים – 1,811 ₪
לטענת התובע, לא הופרשו דמי תגמולים לפנסיה עבור חופשה וחגים. בכתב התביעה טען כי זכאי הוא לסך של 1,811 ₪ בלי שצירף תחשיב. בתצהירו ובסיכומיו, הפנה לסיכום החישובים שצורפו כנספח יה = נספח טו).
מעיון בחישוביו עולה כי תגמולי מעסיק עבור החודשים בהם לא הופרש ו תגמולים ופיצויים הוא בסך 968 ₪ (48 4 ₪ לתגמולים ו-484 ₪ לפיצויים), אולם, במרכז התחשיב צוין בטבלה שכותרתה "סיכום" הפרשות תגמולים בסך 484 ₪ וזאת לאחר שצוין בתחתית עמודת הפיצויים סך 484 "הוחזר".
לטענת גל, כל הכספים להם היה זכאי התובע הן על חשבון תגמולים והן על חשבון פיצוי פיטורים הופרשו לקרן הפנסיה על שמו. עוד נטען כי מהחישוב שצירף התובע לא ניתן להבין את הרכב הסכום.
עוד נטען, שכספי קרן הפנסיה בה הופקדו כספי התגמולים ופיצויי הפיטורים שוחררו לזכות התובע. מעיון בתלוש אוקטובר 2015 (נספח ד' לתצהיר מנהל המשרד) עולה כי שולמה השלמה לפיצוי פיטורים בסך 5,938 ₪.
על מנת לבחון טענת התובע יש לפנות תחילה לצו ההרחבה המסדיר את חובת ההפרשה לקרן הפנסיה. צו הרחבה (נוסח משולב) לפנסיה חובה לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957 (להלן: "צו הרחבה") הרחיב את תחולתן של הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי לביטוח פנסיוני במשק.
צו זה קובע את חובת המעסיקים להפריש עבור עובדיהם ל פנסיה ול פיצויי פיטורים. ס' 6 לצו הרחבה קובע כי השכר המבוטח של העובד לצורך ביצוע ההפרשות הוא שכר העובד ורכיביו כמשמעם בחוק ובתקנות פיצוי פיטורים.
תקנה 1 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964, קובעת מהם רכיבי השכר שיובאו בחשבון שכר עבודה כבסיס לחישוב פיצויי פיטורים: שכר יסוד, תוספת ותק, תוספת יוקר המחיה ועוד.
על מנת לקבוע האם תוספת לשכר היא חלק מהשכר הקובע לפיצויי פיטורים יש לבחון את מהות התוספת, האם שולמה לתובע עבור עבודתו הרגילה, או שמא מדובר בתוספת המותנית בתנאי או במצב לתשלומה.
שכר יסוד פורש בפסיקה כתמורה שמקבל העובד כנגד עבודתו הרגילה, במסגרת מילוי תפקידו. ואילו תוספת שאינה מהווה חלק משכר היסוד, פורשה כתשלום מותנה בתנאי או בגורם מיוחד [ראו: ע"ע 300434/97 החברה למפעלי חינוך ותרבות באר שבע נ' נינה טופר (פורסם בנבו, 9.8.20 00); דב"ע נו/3-22 דורית פני גיל נ' טכנולוגיה מתקדמת בע"מ, (פורסם בנבו, 18.4.1996); ע"ע 439/06 מן נ' מדינת ישראל-הממונה על הגמלאות, (פורסם בנבו, 14.4.2008)].
דמי חופשה ודמי חגים מהווים מהותית חלף שכר, ולכן יש לכלול אותם בחישוב הפרשות לפיצויי פיטורים ולפנסיה.
מהתכתבויות הצדדים (נספח יא' ויב ' לתצהיר התובע ) עולה כי הצדדים התייעצו עם עורכי דין בעניין, והנתבע השלים את החסר בהפרשות , בהתאם לי עוץ שקיבל וכמתחייב מצו ההרחבה. גל אף שילם לתובע ביום 11.11.2015 סכום נוסף להשלמת פיצוי פיטורים (בסך 798 ₪).
בהתאם לתחשיבי התובע בסיכומיו ובתצהירו, המעסיק חב 484 ₪ בגין תגמולי חופשה וימי חג. מעיון בתלושי השכר שצורפו (כנספחים א לתצהיר גל) עולה בבירור כי לא הופרשו הפרשות פנסיוניות בגין דמי חופש וחג.
מששוכנענו כי לא בוצעו הפרשות בגין דמי חופשה וחג, ומשטוען התובע ליתרה בסך 484 ₪ ומשלא נסתרה טענתו ע"י הנתבע – ישלם הנתבע לתובע סך 484 ₪.

חופשות שנוכו שלא כדין – 1,326 ₪
לטענת התובע, הנתבע ניכה משכרו במהלך תקופת עבודתו ימי חופשה בשווי 1,326 ₪. בתחשיב התובע ( צורף כנספח יה לתצהירו), מצוין כד לקמן:
תאריך
סיבה
סכום בש"ח
31/05/2015
חופש-אין עבודה
306
05/07/2015
יציאה בשעה 13:00-אין עבודה
102
26/07/2015
חופש-אין עבודה
306
02/08/2015
חופש-אין עבודה
306
30/08/2015
חופש-אין עבודה (החזיר)
0
01/10/2015
חופש אין עבודה
306
סך הכל

1,326

במסגרת חישוביו התייחס התובע למשל לחודש 8/2015 וצירף העתק דו "ח שעות לחודש זה (נספח י לכתב התביעה) . לטענתו, עבד 195.5 שעות אולם שולם לו רק עבור 186 שעות. במסגרת 195.5 שעות כלל התובע גם יום חופש אחד בן 9 שעות שלקח ביום 30.8.2015.
מעיון בתלוש אוגוסט 2015 (נספח ט לכתב התביעה) עולה כי שולם לתובע שכר עבודה עבור 186.5 שעות בשווי 6,341 ₪, וכן יום חופשה בשווי 306 ₪ ונסיעות.
לגבי יתר החודשים אותם ציין התובע לתחשיבו (נספח ט' לכתב התביעה) שולם כדלקמן : חודש מאי 2015 שולם לתובע שכר עבודה עבור 171 שעות בשווי 5,814 ₪, ויום חופשה בשווי 306 ₪, נסיעות ושעות נוספות ; חודש יולי 2015 שולם לתובע שכר עבודה עבור 186 שעות בשווי 6,324 ₪, יום חופשה בשווי 306 ₪, נסיעות, שעות נוספות ודמי הבראה ; חודש אוקטובר 2015 שולם לתובע שכר עבודה עבור 4 שעות בשווי 136 ₪, פדיון 2.89 ימי חופשה בשווי 884 ₪, נסיעות, ימי חג, פיצוי פיטורים, הודעה מוקדמת והבראה.
לטענת גל, התובע מעולם לא הוצא לחופשה כפויה, ההפך הוא הנכון, התובע התבקש להגיע למשרד, גם כשלא הייתה עבודה, וקיבל על כך שכר מלא. התובע הודה בחקירתו כי קיבל שכר על אותם ימים שבא וקרא עיתון (עמ' 3 שו' 10-11 לפרוטוקול).
בתצהירו ובסיכומיו, זנח התובע רכיב תביעה זה והפנה כללי ת לתחשיבים שצורפו כנספח לתצהיר.
הלכה היא כי במסגרת פררוגטיבת הניהול של המעסיק יכול הוא לקבוע את מועדי יציאת העובד לחופשה שנתית. "המעביד הוא המסדיר את מועדי החופשה של עובדיו, כשם שהוא מסדיר את ימי העבודה ואת שעות העבודה והמנוחה, כפוך להוראות החוק..." [ראו: דב"ע (ארצי) לא/1-3 בראדון ואח' נ' שמחה ג'רד, פד"ש ב 121; ע"ע (ארצי) 1496/02 נשואה זנקס בע"מ נ' גל ארז (פורסם ביום 3.8.2008)].
לא מצאנו כי נוכו ימי חופשה מהתובע בניגוד לדין. לתובע שולמו ימי חופשה במשכורתו האחרונה ולא הוכח כי נדרש לצאת לחופשה כפויה, כטענתו.
משכך רכיב תביעה זה נדחה.

הפרשי פיצוי פיטורים – 2,518 ₪
לטענת התובע, קיבל השלמה חלקית של פיצויי פיטורים ו באיחור.
מנגד, נטען כי הנתבע שילם לתובע את מלוא הכספים להם היה זכאי בעת סיומם של יחסי עובד מעסיק, לרבות חלף הודעה מוקדמת והשלמת פיצוי פיטורים. לטענת הנתבע, פיצוי הפיטורים וחלף הודעה מוקדמת שולמו רק בשל החשש שהתובע יפגע בגל, בציוד במשרד, ויעשה שימוש לרעה במידע אודות לקוחות המשרד (ס' 96 לכתב ההגנה).
מהתכתבויות בין התובע לגל (נספח ה2-ה4 לכתב התביעה) עולה כי לא חל על הנתבע כמעסיק ס' 14 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 (להלן: "חוק פיצוי פיטורים").
בתחשיב התובע (נספח יה לתצהירו) נטען כי זכאי הוא לפיצויי פיטורים בסך 18,128 ₪. התובע צירף מספרים ונוסחאות , ללא הסבר. 191 (כנראה שע ות עבודה) כפול 34 (כנראה ₪ לשעה) שווה 6,494 ₪, חלקי 12 (כנראה חודשים) כפול 33.5 (כנראה מספר חודשי עבודה) שווה 18,128 ₪.
כעולה הן מתלושי השכר והן מהודעה לעובד ומעדויות הצדדים, התובע קיבל את שכרו על בסיס שעות עבודה והוא "עובד בשכר", ששכר עבודתו לשעה עלה בהדרגה בהתאם להחלטת הנתבע.
בהתאם להלכה, יש לבחון את היקף המשרה הממוצע של התובע בכל תקופת העסקתו ולא רק בשנה האחרונה [ראו: ע"ע (ארצי) 44824-03-16‏ י.ב. שיא משאבים בע"מ נ' ‏ADHENOM BERH TEAMI (פורסם בנבו, 4.6.2017)].
מעיון בחומר הראיות ובתלושי השכר והתחשיבים שצורפו כנספחים, לא ניתן לחשב את היקף המשרה, הואיל ולא צורפו תלושי שכר לכל תקופת ההעסקה. בחישובי התובע נקבע היקף שעות לפי משרה מלאה ובתוספת שעות נוספות וזאת בניגוד לדין.
בחקירתו, כשנשאל התובע האם כשסיים את עבודתו, גל עשה לו סגירת חשבון השיב "כן. לא הכל" (עמ' 5 שו' 15-16 לפרוטוקול). כ שנשאל מדוע לא ציין בתצהיר ששולם לו 978 ₪ להשלמת פיצוי פיטורים השיב: "יכול להיות שעורך הדין לא שם לב".
גל השיב לתובע בדוא"ל מיום 11.11.2015 לפיו "על הסכומים ששילמתי לך לקרן הפנסיה עבור הפיצויים אין צורך להשלים (הכוונה ל- 6% עבור מרכיב הפיצויים) עליי להשלים את התשלומים מעבר למה שהפרשתי מדי חודש..." (נספח יא לתצהיר התובע).
משכך, מקובלת טענת גל, לפיה שולמו לתובע כל הכספים להם היה זכאי על חשבון השלמת פיטורים: סך של 5,938 ₪ כפי שמופיע בתלוש אוקטובר 2015, וכן 798 ₪ נוספים ששולמו לאחר בדיקה (נספח ה2 לכתב התביעה).
התובע לא הרים את הנטל להוכיח כ י הוא זכאי להפרש פיצוי פיטורים , מעבר למה שקיבל. חישוביו היו ללא הסבר ולא צורפו תלושי שכר כנדרש מרכיב תביעה זה. משכך, רכיב תביעה זה – נדחה .

כללי
למעלה מהדרוש יצוין שטענות רבות וקשות העלה התובע כנגד הנתבע וגל לרבות לסמכותם המקצועית. לחלק מהטענות כלל לא הביא ראיה, את חלקן טען לראשונה בסיכומיו ובתצהירו, ואילו ליתרתן, להן נדרשנו, לא מצאנו כל בסיס.
לעניין ראיונות עבודה אחרים ו"ניסיונו המקצועי" של התובע כמנהל חשבונות, או הטענות ביחס לע ובד הנתבע לשעבר מר שאול סופר כפי שאלה הועלו בסיכומי התובע ו הפירסומים ל משרות שפורסמו ע"י הנתבע, ודאי לאחר פיטורי התובע – כל אלה אינם רלוונטי ים לרכיבי התביעה בהליך, ומשכאלה לא הובאו בחשבון במסגרת ההכרעה כאמור.

התביעה שכנגד
הנתבע (התובע שכנגד) עתר למתן סעד הצהרתי וסעד כספי של השבת כספים ששולמו כדלקמן:
השבת פיצויים פיטורים ששולמו בהעדר זכאות בסך 16,409 ₪; השבת חלף הודעה מוקדמת ששולמה בהעדר זכאות בסך 6,500 ₪; פיצויים בסך 20,000 ₪ בגין נזקים שנגרמו לו בשל חוסר אפשרות לגייס לקוחות חדשים, הוצאות פרסום וזמן עבודה שנדרשו ע"מ לקלוט וללמד עובד חדש; פיצויים ב גין סבל ועוגמת נפש שנגרמו בסך 50,000 ₪. בנוסף עתר לסעד הצהרתי הקובע כי נתקיימו נסיבות המצדיקות שלילת פיצוי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת.
. בס' 7 לסיכומיו, עתר התובע כי התביעה שכנגד תמחק מאחר שהנתבע לא הגיש תצהיר חתום ולא הגיע לחקירה נגדית.
לנוחות הניסוח, יכונו התובע והנתבע ככאלה גם בתביעה שכנגד.
נדון איפוא להלן ברכיבי התביעה שכנגד:

השבת פיצוי פיטורים ששולמו בהיעדר זכאות – 16,409 ₪
התובע פוטר מעבודתו וזאת לאחר ששולמו לו פיצוי פיטורים; במכתב הפיטורים (נספח ג' לתצהיר מנהל המשרד) צוין : "בהמשך לשיחתך עם גל צורף מיום 6.10.15 ובשל האלימות המילולית שבה נקטת כלפיו, אני מודיעך על סיום יחסי עובד-מעביד בינינו.."
סה"כ שולם עבור פיצוי פיטורים סך של 16,409 ₪ כדלקמן: שוחררו הכספים שנצברו לזכותו על חשבון פיצוי פיטורים בחברת הביטוח "מגדל" בסך של 9,673 ₪ (נספח ה לתצהיר גל); בתלוש שכר לחודש 10/2015 שולם סך 5,938 ₪ פיצוי פיטורים (נספח ד' שם); בהמשך, שולם סך של 798 ₪ ל השלמת פיצויי פיטורים.
לטענת גל, שולמו לתובע פיצויי פיטורים , רק בשל החשש פן יפגע בו באופן אישי, בציוד של המשרד ויעשה שימוש לרעה במידע אודות לקוחות המשרד.
לטענת הנתבע, ס' 17 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (להלן: "חוק פיצוי פיטורים") מאפשר לבית הדין לקבוע שפיטוריו של התובע היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא פיצויי פיטורים, או בפיצויים חלקיים.
בהתאם להוראת ס' 17 לחוק פיצוי פיטורים חלות הוראות תקנון המשמעת שבין הסתדרות העובדים ובין התאחדות התעשיינים (הסכם קיבוצי כללי –תקנון עבודה), שהן "בבחינת מסגרת לשיקולים המנחים את בית הדין בהפעלת שיקול דעתו בשלילת פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת" [ראו: ע"ע (ארצי) 659/08 טוליפ תעשיות הנדסה בע"מ נ' פסחוביץ (פורסם בנבו, 17.12.2009 (].
תקיפת מעביד יכולה להחשב כעבירה לפי סעיף 52(ג), או לפי סעיף 53 (א) לתקנון המשמעת ובשני המקרים, אחד מהעונשים האפשריים בגין מעשה זה הוא פיטורים, תוך מתן הודעה מוקדמת , או שלילתה וכן תוך תשלום פיצויי פיטורים או שלילתם החלקית או המלאה .
כעולה מחומר הראיות והעדויות אין חולק כי בין התובע לבין גל היו חילופי דברים שגלשו לצעקות, אולם לא הוכח כי ה תובע הכה, התקוטט, תקף, הפר משמעת באופן חמור.
הגם שאיננו מקבלים את גרסת התובע כי זה היה "עימות רגיל בין עובד למעסיקו", ו כי לא הייתה לו כוונה שיפטרו אותו, וה גם שגל ניסה לקיים שימוע רק לאחר שהתובע ביקש, כך – לא שוכנענו כי בפנינו עילה כאמור.
הנתבע בכתביו מאשר כי במהלך תקופת עבודתו של התובע יזם גל העלאות שכר וזאת אף בלי שהתובע ביקש כך. הנתבע לא הציג ראיות כי הגיש תלונה על תקיפה או אלימות במשטרה.
כעולה מהתכתבויות בין גל לתובע, הנתבע(גל) התייעץ עם עורכי דין טרם שיחרר כספים ל תובע, וזאת (כך נניח) לאחר שבחן את הדברים היטב.
כידוע שלילת פיצוי פיטורין ותמורת הודעה מוקדמת נעשית במשורה ובמקרים קיצוניים ביותר, שכן הפיטורים עצמם הם עונש. התכלית שבשלילת פיצוי הפיטורים היא להעניש את העובד בגין עבירת משמעת חמורה שביצע ,מצד אחד, ולהוות מסר מרתיע לכלל העובדים מפני ביצוע מעשים דומים, מצד שני. שלילת פיצויי הפיטורים מהווה מסר מרתיע תוך מתן ביטוי הולם להסתייגות המעסיק מהתנהלות פסולה של העובד [ ראו: ע"ע 1126/00 מלון עציון בע"מ נ' אביעזר שרוני, פורסם בנבו, 22.10.2002); (דב"ע לא/3-3 רים בע"מ נ' נסים יוסף, פד"ע ב' 215, 219); (ע"ע 60/06 תמר מייזר (בבליוביץ) נ' צ'ק פוינט טכנולוגיות תוכנה בע"מ, (פורסם בנבו, 30.10.2006)].
אשר לשיקולי בית הדין בנושא שלילת פיצוי הפיטורים או הפחתתם, יש לתת משקל לתכלית החוק, תקופת העבודה, מעמדו ותפקידו של העובד, מידת האמון הנובעת הימנו, חומרת המעשים של העובד, הנ זק שנגרם למעסיק או שעלול היה להגרם לו עקב כך, משך הזמן ומספר הפעמים [(ראו: ע"ע (ארצי) 214/06 אלוניאל בע"מ נ' צ'רניאקוב (פורסם בנבו, 31.5.2007)].
בענייננו, יישום האמור, מביא למסקנה כי אין לשלול מהתובע את פיצו יי הפיטורים. התובע עבד במשרד במשך שנתיים ועשרה חודשים, זכה להעלאות בשכרו, וניכר כי היה לו רצון ללמוד את הנושאים בהם עסק המשרד (הגם לא רק אותם!).
לא השתכנענו כי באירוע החד פעמי שהתרחש ביום 6.10.2015 נקט התובע באלימות כזו (הגם,ראויה לגינוי) עד כדי הפרת משמעת חמורה , ש מצדיקה את שלילת פיצויי פיטורין.
[התובע טען טענות המתייחסות לחייו הפרטיים של גל אולם משאינן רלוונטיות לעניינ נו, לא התייחסנו אליהן].
נוכח כל האמור, אין לראות בפיטוריו של התובע בנסיבות המצדיקות שלילת פיצויים או פיצויים חלקיים ורכיב תביעה זה נדחה.

השבת חלף הודעה מוקדמת –6,500 ₪
לטענת הנתבע שולם לתובע סך של 6,500 ₪ חלף הודעה מוקדמת בתלוש שכר הא חרון.
ס' 10(2) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א-2001 קובע כי עובד שפוטר בנסיבות בהן אינו זכאי לקבל פיצויי פיטורים, לא יהא זכאי למתן הודעה מוקדמת.
משקבענו כי אין בפנינו נסיבות בהן אין התובע זכאי לפיצוי הפיטורים, אין להעתר לתביעה להשבת חלף הודעה מוקדמת.
נשוב ונזכיר כי הנתבע שילם פ"פ והודעה מוקדמת לתובע לאחר שפיטר אותו.

פיצוי בגין נזקים שנגרמו – 20,000 ₪
הנתבע ט ען כי התנהלות ה תובע גרמה לו נזקים רבים : חוסר אפשרות לגייס לקוחות חדשים, הוצאות פרסום בגין מודעות לגיוס עובד חדש, זמן עבודה שנדרש על מנת לחפש לקלו ט וללמד עובד חדש במקומו וכי פגע במוניטין ובשמו הטוב של המשרד.
כידוע, על הטוען לנזקים ממוניים להוכיח את נזקיו. לא הובאו ראיות או אסמכתאות המבססות טענות אלה .
לא מצאנו כי התנהגות התובע פגעה בשירות המשרד ללקוחות קיימים , או כי גרמה לעומס על גל, מעבר לעומס שהי ה בתקופת עבודתו של התובע, ואף טענה זו לא הוכחה.
לגבי אפשרות לגייס לקוחות חדשים, הוצאות פרסום לגיוס עובד חדש וזמן לימוד – אלה אינם תלויים בתובע והתנהגותו לא מעלה ולא מורידה לעניין חובת הנתבע, כמעסיק, לדאוג לגיוס לקוחות ולגיוס עובדים.
יתרה מזו, הנתבע לא הביא , ולו בדל ראיה, התומכת בטענותיו כי נגרמו לו נזקים , או ב סכום כאמור. לא הוצגה חוות דעת מומחה המכמתת את זמן העבודה שנדרש, חשבוניות מס/קבלה או אסמכתא אחרת המעידה על נזקים ממוניים, כנטען.
משכך, רכיב תביעה זה נדחה.

פיצויים בגין סבל ועוגמת נפש – 50,000 ₪
הנתבע טוען לעוגמת נפש וסבל, אולם כעולה מכתב תביעתו הוא מבצע את רוב עבודתו מביתו, ומי שבפועל עובד במשרד הוא בנו, גל. לטענתו התנהגות התובע גרמה לו, אדם מבוגר בן 86 הסובל מבעיות בריאותיות רבות, סבל של ממש ועוגמת נפש רבה ביותר והטרידה את מנוחתו (ס' 30 לכתב התביעה שכנגד; ס' 65 לתצהיר גל).
ביחסי עבודה יש יסוד מתמיד של חיכוך והתנגשות ולעיתים קרובות נגרמים צער ומתח לאחד הצדדים, אולם כעולה הן מהחקירה והן מגרסאות הצדדים, ה נתבע בכלל לא היה בקשר עם ה תובע.
התובע העיד כי במהלך תקופת עבודתו נכחו במשרד הוא ו גל (עמ' 5 שו' 26-27 לפרוטוקול). בחקיר ה נגדית העיד גל כי הנתבע "מגיע למשרד פעמים מעטות ואת רוב העבודה הוא מבצע מהבית.." (עמ' 10 שו' 14 לפרוטוקול).
הלכה היא כי פיצויים בגין עוגמת נפש אינם נפסקים כדבר שבשגרה אלא במקרים קיצוניים ויוצאי דופן בחומרתם. יש לבחון את טיב הפגיעה וחומרתה [ראו: ע"ע 25805-11-12 מדינת ישראל נ' מירון חומש (פורסם בנבו, 29.11.2016); ע"ע 419/07 משרד המסחר והתעשייה נ' יעל חן (פורסם בנבו, 3.11.2008)] .
לא מצאנו כי עניינו של הנתבע נופל בגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים פיצוי בגין עוגמת נפש.
הנתבע לא הוכיח שה תובע הטריד את מנוחתו , או גרם לו לסבל. גם אם התובע העלה טענות קשות כנגד הנתבע במהלך ההתדיינות ובכתבי הטענות , לא מצאנו כי יש בכך כדי להצדיק פיצוי בגין עוגמת נפש. הגם שלא נחה דעתנו מטיעוני התובע בכתביו, עת "ירה חיציו" לכל כיוון, כולל בעניינים לא לו – ושאינם רלוונטיים להכרעה בתביעה (העיקרית) – לא בוסס רכיב זה שבתביעה שכנגד.
לא מצאנו כי יש מקום לפסוק פיצויים בשל עוגמת נפש ודין התביעה ברכיב זה להדחות.

סעד הצהרתי הקובע כי במקרה דנן התקיימו נסיבות המצדיקות שלילת פיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת
לאור קביעותינו לעיל – דין העתירה לסעד הצהרתי להדחות.

הוצאות
בהתחשב בהתנהלות התובע (גם כנתבע שכנגד) בכתבי טענותיו, בגרסאותיו בדיון, בהצגת שאלות שאינן ממין ההליך, באמירת ביטויים קשים כלפי הנתבע (התובע שכנגד) ו גל, שקלנו את אופי התביעה והתביעה שכנגד מול תוצאות ההליך, וקביעות בנדון במהלכו, ואת תוצאות ההליך והתרשמותנו מהצדדים, ובשקלול כל אלה, מצאנו לחייב את התובע (הנתבע שכנגד) בהוצאות הנתבע (התובע שכנגד), בסך 1,000 ₪.

הסכומים שנקבעו לתשלום לתובע, ישולמו בתוך 30 ימים, ובצרוף ה"ה וריבית כחוק מיום 1.3.18 ועד לתשלום בפועל.
סכום ההוצאות שנקבע ישולם בתוך 30 יום,אחרת ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ה טבת תש"פ, (22 ינואר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר יהונתן דקל
נ.צ. עובדים

שרה מאירי, שופטת -
אב"ד

מר יוסף רובינשטיין
נ.צ. מעסיקים

נחתם ע"י נ.צ. ביום 22.1.20.