הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 11343-08-15

26 אוגוסט 2018

לפני:

כב' השופט דורי ספיבק – אב בית הדין
נציגת ציבור עובדים גב' הלן הרמור
נציגת ציבור מעסיקים גב' כרמן קלינגר

התובע:
רועי רון
ע"י ב"כ עו"ד תומר הדס ועו"ד דליה בושינסקי
-
הנתבעת:
מדינת ישראל – משרד הבטחון /גלי צה"ל
ע"י ב"כ עו"ד גילה חממי פינק

פסק דין

1. התובע שימש קריין חדשות בגלי-צה"ל במשך 14 שנים רצופות, במעמד של מתנדב, ללא שכר. בתביעה שבפנינו הוא טוען שהתקיימו בינו ובין המדינה יחסי עבודה, מכוחם הוא זכאי לשכר ולזכויות סוציאליות.

התשתית העובדתית

2. גלי-צה"ל היא תחנת הרדיו של צבא ההגנה לישראל ( להלן גם: התחנה). בשנת 2001, יצר התובע, שכבר היה בעל נסיון כמגיש תוכניות רדיו בקול ישראל, קשר עם מנהלת מחלקת הקריינים בתחנה דאז, גב' אורלי יניב, על מנת לבדוק את האפשרות שיתחיל לשמש כקריין חדשות בתחנה. בסמוך לאחר מכן החל התובע לשמש כקריין חדשות, כמתנדב.

3. התובע שימש כקריין חדשות בתחנה מאז ועד סוף שנת 2014, עת שהופסקה העסקתו על רקע החלטה ניהולית שהתקבלה לצמצם את העסקת המתנדבים, ולאייש את כל משמרות הקריינות על ידי חיילים בסדיר, במילואים ואזרחים עובדי צה"ל.

לטענת התובע, במרבית שנות העסקתו הוא שימש כקריין ביום קבוע בשבוע, במסגרת שעות קבועה ומוגדרת מראש. בשנה הראשונה שובץ במשמרת לילה, לאחר כשנה הועבר למשמרות ערב, החל מהשעה 18:30 ועד חצות ורבע, ומהשנה השלישית או הרביעית הועבר למשמרות צהריים, מהשעה 14:30 עד 19:15. במהלך השנים ובנוסף למשמרות הקבועות, שובץ התובע, בממוצע, לעוד 2-3 משמרות חודשיות, לעיתים באמצע השבוע ולעיתים בסופי שבוע. החל מספטמבר 2012 ועד לסיום העסקתו בסוף שנת 2014, פחת היקף המשמרות שביצע מכ- 6 משמרות לחודש לכ- 3.5 משמרות בחודש.

יצויין כבר עתה כי הנתבעת חולקת על היקף ההעסקה הנטען על ידי התובע, וטוענת שההעסקה היתה סדירה פחות, רציפה פחות ובהיקף מצומצם הרבה יותר, של כ- 3.5 שעות בשבוע.

4. ביום 9.2.15, פנה התובע באמצעות בא כוחו אל מר ירון דקל, מפקד התחנה דאז. במכתבו ( נספח 5 לכתב התביעה) טען התובע כי התקיימו בינו לתחנה יחסי עבודה במשך כל השנים, וכי מסיבות עלומות, ככל הנראה בגלל מחסור בתקנים או במשאבים, התכחשה התחנה למעמדו כעובד ולזכויותיו, תוך אילוצו לחתום על טופס הקובע באופן מלאכותי את מעמדו כמתנדב. עוד טען במכתבו כי בנוסף לניצולו המקומם בתקופת עבודתו, מצאה התחנה לנכון לפטרו מהיום להיום, ללא כל הצדקה עניינית, תוך שלילת זכותו היסודית לשימוע ותוך הלנת מלוא זכויותיו כמפוטר. במכתב נדרשה התחנה לשלם לו שכר ראוי וזכויות.

5. ביום 23.3.15 נשלח אל התובע מכתב תשובה מאת היועצת המשפטית של התחנה, סרן לינוי ספקטור, עו"ד. במכתבה ( נספח 6 לכתב התביעה) ציינה עו"ד ספקטור כי היא דוחה את התביעה מכל וכל, שכן התובע התנדב בתחנה במשך שנים, חתם על טופס התנדבות והוכר כמתנדב במערך המתנדבים בצה"ל, תוך שנערך עבורו הסדר ביטוחי מתאים וייעודי למתנדבים כחוק. עוד הודגש במכתב כי התובע ביקש להתנדב כקריין חדשות, עשה זאת מיוזמתו, הן בתחילת הדרך, והן בכל משך הזמן שבו התקיים קשר עם התחנה. הובהר, שהתובע היה מגיע ומתנדב בהיקף משתנה – לאו דווקא בכל סוף שבוע – ושהוא עשה כל זאת בחפץ לב, תוך שהוא מפציר בגורמים הממונים בתחנה לאפשר לו להמשיך ולהגיע לקריין, ללא תשלום, וללא כל סיכום או הבטחה על תשלום או תשלום עתידי. עו"ד ספקטור הדגישה כי התחנה רואה את התנהלותו של התובע כחוסר תום לב משווע, ויש להצטער על כך כי מי שהציג לאורך שנים מצב כאילו מעוניין הוא לבוא ולתרום, ואף נתרם ונהנה מעצם ההזדמנות לקריין, הופך את עורו ודורש דרישות מופרכות.

מהלך ההתדיינות

6. ביום 5.8.15 הגיש התובע את כתב התביעה שבפנינו, שבגידרו הוא טוען שהתקיימו בינו ובין המדינה יחסי עבודה, וכי הגדרת מעמדו כמתנדב היתה פיקטיבית ומלאכותית. לטענתו, השכר הראוי והמקובל לקריין במעמדו עבור משרה מלאה עומד על סך 15,000 ₪ ברוטו, ומכיוון שהועסק בפועל בהיקף של כשליש משרה, בלא ששולם לו דבר, היתה המדינה חייבת לשלם לו שכר בסך 5,000 ₪ לחודש. על כן, ובהתחשב במגבלות ההתיישנות, העמיד את תביעתו לשכר עבודה על סך 420,000 ₪ (5,000 X 12 X 7), ובתוספת פיצויי הלנה. בנוסף, כולל כתב התביעה דרישה לתשלום רכיבי שכר נוספים ( הפרשות לגמל, חופשה שנתית, דמי הבראה, החזרי נסיעות) וכן דרישה לקבלת פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פיצוי על עוגמת נפש ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין. בסך הכל כימת התובע את תביעתו לסך כולל של קרוב ל- 600,000 ₪.

7. בכתב הגנתה, טענה המדינה כי דין התביעה להידחות מכל וכל, שכן בין הצדדים התקיימו יחסי התנדבות בלבד, להבדיל מיחסי עבודה. התובע ביקש לשמש כקריין בהתנדבות מיוזמתו ומרצונו החופשי, מבלי שציפה לתמורה כספית, חתם על הצהרות המאמתות את רצונו להתנדב, ובאופן הזה אף הוסדר מעמדו מול המוסד לביטוח לאומי. לשיטת המדינה, טענות התובע מהוות חוסר תום לב, במיוחד בשים לב לכך שבכל תקופת התנדבותו לא הלין התובע על אופן ההתקשרות עימו.

8. דיון קדם משפט התקיים ביום 18.7.16 בפני כב' השופטת כרמית פלד. לאחריו, הועבר התיק לשמיעת ההוכחות בפני מותב זה. דיוני ההוכחות התקיימו בימים 29.1.18 ו- 26.2.18.

מטעם התובע העידו ארבעה: מר גולן יוכפז, שבתקופה הרלוונטית שימש כעורך ומגיש תוכניות אקטואליה ויומני חדשות בתחנה; מר דניאל זילברשטיין, שעבד בתחנה בין היתר בתפקיד עורך חדשות ומגיש תוכניות; מר יצחק טוניק, שהיה מפקד התחנה במשך חלק ניכר מהתקופה הרלוונטית, והעיד בין היתר על מדיניות העסקת המתנדבים בתחנה בכלל, ועל העסקת התובע בפרט; והתובע עצמו.

מטעם הנתבעת העידו שישה: מר ירון דקל, מפקד התחנה בין השנים 2012 ל- 2017; מר עומר בן רובי, ששימש מנהל מחלקת השידורים בתחנה בין השנים 2014 ל-2016; מר רן יבנאי, שהינו קריין חדשות בתחנה מאז 1994, ומשמש כיום בתפקיד קריין החדשות הראשי; גב' אורלי יניב, עובדת התחנה מאז שנת 1975 וברציפות, ששימשה במשך תקופה מסוימת כראשת מחלקת קריינים; גב' נועה צימן, ששימשה תקופה מסוימת כעוזרת ראש מחלקת קריינים; וגב' אנה בונדרקו, עוזרת ראש מדור שכר ופנסיה במרכז תעסוקת עובדי צה"ל ( תע"צ).

בתום הדיון הגישו הצדדים סיכומים בכתב. עתה, משנאספו אלה לתיק בית הדין, הגיעה העת לדון ולהכריע בתובענה.

דיון והכרעה

9. בפרשת פרידמן ( עע 1270/00 פרידמן נ' הוז (19.9.02, כב' השופט שמואל צור)( עמד בית הדין הארצי על מהותם של יחסי התנדבות:

"המתנדב הוא עובד במובן המילולי של מושג זה, לאמור – הוא מבצע עבודה עבור מעסיק. עם זאת, אין מתקיימים במתנדב יחסי עובד ומעביד עם מעסיקו... בדרך כלל, סממני המתנדב הם שהוא בא לעבודה מרצונו. הוא מבצע עבודה בלא תמורה כספית. הוא אינו צד לחוזה עבודה. הוא אינו קשור במסגרת מחייבת של שעות עבודה או ימי עבודה. הוא אינו מחוייב לתקופת עבודה מוגדרת ורשאי לחדול מלעבוד בכל עת שיחפוץ. הוא אינו נתון למרות המעסיק. מעצם טיבם, יחסי ההתנדבות אינם מעוגנים בהסדר חוזי מוסכם או במסמך בכתב, אף שאין לשלול אפשרות זו. עבודת המתנדב אינה מצמיחה זכויות מכח הסכמים קיבוציים ובאין הוראה מיוחדת בחוק, לא חלים עליהם משפט העבודה המגן, למעט חובת המעסיק לבטח את המתנדב לפי פרק ג' לחוק הביטוח הלאומי [ נוסח משולב], תשנ"ה-1995.

ההתנדבות היא תופעה רחבה ונפוצה. ההתנדבות קיימת ואופיינית במגזרים שונים, כגון – בתי חולים ומוסדות סיעודיים, גופים חברתיים המפעילים מתנדבים, ארגונים וגופים קהילתיים, גופים אומנותיים, חלק חובבים וחלק מקצועיים או מקצועיים למחצה, גופים פוליטיים ( למשל – בתקופת בחירות) ועוד. זוהי תופעה חברתית מבורכת שיש מקום לטפחה ולהתייחס אליה באהדה ובכבוד".

10. בפסק הדין בעניין סרוג'י ( עע 1403/01 סרוג'י נ' המוסד לביטוח לאומי (3.5.04, כב' השופטת ( כתוארה אז) נילי ארד)) נקבע כך ביחס לאופן שבו יש להבחין בין סיטואציה של התנדבות לבין סיטואציה של יחסי עבודה:

"השאלה אם התקיימו יחסי עובד מעביד, או יחסי התנדבות בין הצדדים, היא עניין שבעובדה, הנלמד מכלל נסיבותיו של המקרה הספציפי, ויוכרע על יסוד התשתית הראייתית. זאת, תוך מתן משקל למרכיבים העובדתיים השונים הנוגעים לעניין. כך, למשל, יש לתת את הדעת לקיומו או לאי קיומו של חוזה עבודה, בכתב או בעל-פה, מפורש או מכללא. יש לבחון אם קיים הסדר בנוגע לשכר. יש להתייחס לסוג העבודה, תוך בחינת מכלול המרכיבים הנוגעים ליחסים שבין הצדדים...".

11. בהקשר זה, הדגישה הפסיקה כי כחלק בלתי נפרד מבחינת התשתית העובדתית בכל מקרה ומקרה, על בית דין זה לבחון האם הסיטואציה שלפניו מצביעה על ניצול מצוקה של חלש. כך למשל, נפסק כי מאמנים של מתמחים, הן בייעוץ מס והן במשפטים, ניצלו את מצוקתם של צעירים שנזקקו למקום התמחות, ועל כן אין מקום ליתן תוקף להסכמתם של אותם צעירים ל"התנדב" להתמחות במשרה מלאה ( ראו: עע 1054/01 טוילי נ' דהרי (24.4.02); עע 1182/02 קאזיס נ' ארייט (10.11.02)). עוד בהקשר זה, הדגישה הפסיקה כי כאשר אדם מוותר על שכר, ומסכים באופן זמני למעמד של " מתנדב" רק מחמת מצוקה במציאת מקום עבודה ובשל רצונו לעבוד ולהתפרנס בכבוד, כי אז " משקלו של הוויתור נעלם כליל ונסוב מפני כל יתר הסממנים" המעידים על יחסי עבודה, ובפרט מבחן ההשתלבות ( פרשת סרוג'י, שם בפיסקה 18).

12. ולבסוף, האם עצם העובדה שידוע לעובד/מתנדב כי לא קיים, אצל מעסיק ספציפי, מקור תקציבי לצורך מימון המשרה, הינה שיקול רלוונטי לצורך הכרה ביחסי התנדבות? לכך התייחס לאחרונה כב' השופט ( כתוארו אז) אילן איטח בפרשת אקסנוב ( עע 10083-03-16 אקסנוב נ' העמותה לקידום הספורט הרצליה (5.6.17)):

"ככלל, קיומו של מקור למימון משרת העובד אינו תנאי לקבלת השכר, אלא שבנסיבותיו המיוחדות של תיק זה בהן תחילת ההתקשרות שבין הצדדים בהסכם התנדבות ובהבנה שלא תתכן העסקתו של המערער על ידי העמותה בשכר מבלי שיועבר לכך תקציב ייעודי מהעירייה – צדק בית הדין האזורי כאשר קבע כי נוכח ידיעותיו של המערער כאמור הרי שאין לקבל את תביעתו וכי הלכה למעשה הסתיימו יחסי העבודה עם הפסקת תשלום השכר".

13. על רקע המסגרת הנורמטיבית שלעיל, ולאחר שבחנו את מסכת הראיות והעדויות ואת טענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה שבמקרה שלפנינו יש ליתן תוקף למעמדו של התובע כמתנדב. להלן נפרט כיצד הגענו למסקנה זו:

ראשית הוכח בפנינו באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי התחנה רוויה מתנדבים בכל שנותיה, שכולם מבקשים ונהנים לשדר מספר שעות מצומצם במהלך השבוע, ללא קבלת תמורה כספית כלשהי. וכך העיד מפקד התחנה טוניק – ששימש מפקד התחנה בין השנים 2000 ל-2002, ושוב בין השנים 2007 עד 2012, דהיינו בחלק ניכר מהתקופה שבה הועסק התובע בתחנה – שהוזמן לעדות מטעם התובע, במענה לשאלות בא כוח התובע בחקירה ראשית ( עמ' 29 ש' 1), ונתנו בדבריו – שלא נסתרו בעדויות אחרות, ולמעשה נתמכו על ידי חלק גדול מהעדויות האחרות – אמון מלא:

"ש. האם תוכל לספר לבית הדין האם הייתה מדיניות, ומה היא הייתה, בכל מה שנוגע להעסקת מתנדבים בתחנה? בתקופה שבה אתה שימשת כמפקד.

ת. גלי צה"ל רוויה במתנדבים בכל שנותיה. באיזשהו שלב, בעיקר, נדמה לי שזה קרה אחרי דו"ח של מבקר המדינה שעשה ביקורת על גלי צה"ל, העניין גם הוסדר דרך זה שמתנדבים קראו להם לחתום על טופס מיוחד. אבל ההתנדבות בגלי צה"ל קיימת מאז ומתמיד, כאשר המניע למתנדבים זה המוניטין שהם רוכשים שם, ומה לעשות גם חלק גדול מהאנשים, זה מרומם את ליבם שהם מדברים ברדיו ושומעים אותם, ולכן עד היום יש תוכניות רבות שמוגשות על ידי מתנדבים בלוח השידורים. יש שדרים, קריינים, שהמקצוע שלהם קריינים, שעושים שנים ארוכות, באים לגלי צה"ל בהתנדבות....".

ובהמשך עדותו ( עמ' 30 ש' 19):

"גלי צה"ל זה מקום מאד יוקרתי, זה מקום עם האזנה מאד מאד רבה, רדיו שנתפס כרדיו איכותי, רדיו של צעירים, להיות שייך לארגון הזה כנראה שזה נחשב מאד. אנשים מוכנים לבוא שנים בהתנדבות, לעשות מבזקים באמצע הלילה, לשדר מבזקים באמצע הלילה, כדי שיוכלו, גם כדי שישמעו אותם, אם זה באמצע הלילה לא שומעים אותם הרבה אבל שומעים, וגם כדי להרגיש כאילו הם חלק מהארגון הזה, ולספר שהם עובדים בגלי צה"ל, או שהם שייכים לארגון הזה, אבל יש כאן גם עניין אישי, כלומר מי שהתנסה בעניין הזה של לפתוח מיקרופון בשידור ולשדר, ושכל המדינה בכבישים שומעת אותו, יש בזה משהו שהוא, ואני כבר לא מדבר עדיין על המוניטין שאתה...".

ועוד בהמשך ( עמ' 31 ש' 11):

"... ההתייחסות למתנדבים תמיד, למתנדבים, היא כזו שהם עושים את זה מכיוון שזה בכיף שלהם ובגלל שזה מקדם אותם, ומכיוון שזו פריבילגיה בלתי רגילה, וההתייחסות מצד ההנהלה בגלי צה"ל זה שהוא לא מוכרח, הוא עושה את זה מתוך רצון, ואם הוא לא יעשה את זה לא יקרה שום אסון, הם לא יושבים על תקן, זה לא שיש לך מתנדב שמשדר, זה הוא ביקש לשדר, נורא חשוב לו לשדר זה, אם נניח הוא לא יהיה, אין תקן כאן, אז יש מישהו אחר שיעשה את זה מהקאדר של העובדים".

ולבסוף ( עמ' 32 ש' 13):

"אין מדיניות של לחפש מתנדבים ולהביא אותם מכיוון שזה יעשה לנו את החיים יותר קלים, אין מדיניות כזו. בדרך כלל המתנדבים מגיעים לגלי צה"ל לא כי מישהו חיפש אותם, אלא מכיוון שהוא בא, התדפק על הדלת, וניסה להראות שהוא מסוגל, בדרך כלל זה כאלה שיש להם גם רקע קודם, והוא אומר ' אני מוכן לעשות, אני נהנה מזה, אני בסדר, שימו אותי'. בדרך כלל המניע, המוטיבציה שלהם זה לעשות כמה שיותר, 'רק תנו לי כמה שזה'. המדיניות היא לא להעסיק מתנדבים. יש תוכניות... שמבוססות רק על מתנדבים. למשל ' ציפורי לילה' בגלי צה"ל, יש תוכנית כזו מדי ערב מחצות עד 02:00 לפנות בוקר, תוכנית עם מסורת מפוארת... כל ' ציפורי לילה', כל התכנית הזו מתבססת על מתנדבים.... [ויש] עוד תוכניות, למשל יש תוכנית כל יום שישי בבוקר ב- 08:00, עדיין, זה מתקופתי ועוד לפני, ברדוגו וליפשיץ, זה, זה אנשים, הם מתנדבים".

שנית עוד הוכח בפנינו, כי יש הבחנה ברורה, מבחינת הדרישות של התחנה, בין מה שנדרש מחיילים ועובדים בשכר, לבין מה שנדרש ממתנדבים, לרבות קריינים מתנדבים כדוגמת התובע. העידו על כך שני מפקדי התחנה לשעבר שהעידו בפנינו, דקל וטוניק, ולא מצאנו טעם שלא להאמין בעדותם זו, שנתמכה גם בעדותם של העדים הנוספים מטעם הנתבעת. וכך העיד על כך טוניק ( עמ' 33 ש' 4):

"ש. האם אתה כמפקד התחנה ידעת איזה קריין מקבל שכר על עבודתו ואיזה לא?

ת. איזו מן שאלה, בוודאי.

ש. ידעת. האם היה הבדל בין האופן שבו הקריין נדרש לבצע את עבודתו בהתייחס לשאלה האם הוא מקבל או לא מקבל שכר על עבודתו?

ת. ברגע שאתה, נותנים לך לפתוח מיקרופון ולקריין, הדרישות של התחנה ממנו הם לפי הסטנדרטים המקצועיים הכי מחמירים. יש הבדל בין הדרישות לגבי דברים אחרים, זוכרים כל הזמן שמתנדב הוא מתנדב. כל הזמן מתנדב הוא מתנדב. מתנדב לכאורה יכול לקום ולהגיד ' חברים, אני, לא מתאים לי, אני לא' ואתה לא יכול להכריע אותו, לא יכול לעשות שום דבר. הבדל נוסף הוא, מי שאיננו מתנדב יש עליו מטלות נוספות, זה לא רק שהוא מתייצב ל- shift של הקריינות, הוא עובד התחנה, הוא צריך למלא את מכסת השעות שלו, הוא לפעמים גם עושה שעות ומקבל שעות נוספות, אבל הוא עושה דברים נוספים, הוא צריך להיות כונן, הוא צריך להישלח, הוא נשלח גם לשדר מכל מיני מקומות שמשדרים בהם, וזה, יש הבדל כל הזמן בתודעה של, בכל הרמות של הניהול, זה שמתנדב הוא מתנדב".

שלישית הוכח בפנינו שהתובע הוא שביקש לשמש כקריין בהתנדבות בתחנה, מיוזמתו ו מרצונו החופשי. התובע אמנם טען כי למן ראשית דרכו בתחנה הובטח לו כי יקבל שכר, וכן טען שחזר ופנה בעניין זה אל גורמים שונים בתחנה, אך טענתו זו לא נתמכה בראיה או בעדות כלשהי. ההיפך הוא הנכון. סדרת העדים מטעם הנתבעת – בן רובי, צינמן, יניב, דקל וטוניק – העידו במפורש אחרת. נוסיף, כי התובע טען בין היתר כי פנה בנושא מספר רב של פעמים אל גב' גלית אלטשטיין, אך הוא נמנע מלזמנה לעדות. משכך, ועל פי ההלכה הפסוקה, עלינו להניח לטובת הנתבעת, כי ככל שהיתה מזומנת אלטשטיין להעיד היא לא היתה תומכת בגרסת התובע בעניין זה, אלא דווקא בגרסת הנתבעת;

רביעית התובע טען בכתב תביעתו שהועסק במשך כ- 30 שעות בחודש ( דהיינו כ- 7 שעות בלבד בשבוע) במהלך מרבית תקופת העסקתו. המדינה טענה שהועסק הרבה פחות מכך (3.5 שעות בלבד בשבוע) וכי הגיע למשמרות בתחנה רק כשהמועדים התאימו לו. נדגיש, כי התובע לא הוכיח את היקף המשרה הנטען בראיות כלשהם, וגם העדים מטעמו לא תמכו בטענותיו בעניין זה. מכל מקום, אפילו נניח לטובתו שאכן הועסק בהיקף המשרה הנטען על ידו, הרי שמדובר במספר שעות שבועי לא גבוה. לצד זאת, הוכח בפנינו, שהתובע עבד לפרנסתו במשרה מלאה, בשכר גבוה ובתפקידים בכירים. כך ורק לדוגמא, בין השנים 2003 ל- 2012 עבד התובע כמנהל אגף אבטחה בחברת " האחים עובדיה", היה אמון על 1,500 עובדים. שכרו החודשי עמד על כ- 20,000 ₪ ברוטו, ובנוסף קיבל רכב צמוד וטלפון. לאחר מכן הוכח בפנינו שהתובע הועסק כסמנכ"ל בחברת הנקיון קלינור, ובהמשך לכך בחברת ההסעות בון תור, כמנהל סניף נתב"ג. בשני המקרים דובר בתפקידים בכירים ובשכר גבוה. דהיינו, הוכח בפנינו שהעיסוק בקריינות חדשות היה, מבחינת התובע, עיסוק צדדי. בוודאי שלא הוכח בפנינו שהתובע שימש כקריין בתחנה מחמת מצוקה במציאת מקום עבודה, כי המשיך לשמש כקריין בתחנה בשל רצונו לעבוד והיה תלוי בה לצורך קיום בכבוד ( מבחן התלות), כי השתלב בה באופן מלא ( הפן החיובי של מבחן ההשתלבות) תוך הימנעות מעבודה במסגרות אחרות ( הפן השלילי של מבחן ההשתלבות), כי דפוס העסקתו היה פוגעני וכיוצא באלה שיקולי מדיניות המצדיקים התערבות בהסכמות שבין הצדדים ואִיּוּן של ההסכמה שניתנה להתנדב בהיקף שעות מצומצם ( ולעניין זה, כל ההבדל שבעולם בין המקרה שלפנינו לבין המקרה שנדון בפרשת סרוג'י, שם);

חמישית הוכח בפנינו על ידי שורת העדים מטעם הנתבעת, כי לאורך השנים צובאים רבים על פתחה של התחנה ומבקשים להתנדב, בין כקריינים ובין כמגישי תוכניות כאלה ואחרות. הסיבות לרצון להתנדב שונות ומגוונות. יש כאלה המבקשים בפשטות כי קולם ישודר בתחנת רדיו המשודרת בפריסה ארצית, לצבירת מוניטין ותהילה. אחרים רואים את השידור ברדיו כתחביב. ועוד אחרים מרגישים מחויבים לתחנת השידור הצבאית מסיבות שונות, ומבקשים לתרום לה. מכל מקום, איננו רואים כל סיבה והצדקה לפסוק כפי שמבקש מאיתנו התובע לפסוק, כי יש לפסול פרקטיקה זו מכל וכל. נדגיש, שדומה שאף התובע עצמו בסיכומיו מודה כי אין פסול בהתנדבות לשידור תוכניות מלל ומוסיקה כדוגמת ציפורי לילה, שאין מחלוקת שהוגשה לאורך שנים על ידי מתנדבים. כל אלה, בדיוק כמו התובע, מתנדבים בהיקף שעות מוגבל ביותר, ואת פרנסתם הם מוצאים במקומות אחרים. ולעניין זה, נדגיש כי איננו מקבלים את ה"הבחנה המהותית" שניסה התובע לעשות בין תפקיד קריין חדשות לבין הגשת תוכניות אחרות ( ראו בסעיפים 48 עד 52 לסיכומיו) ואת הטענה כי דווקא קריינות חדשות הינה בליבת העיסוק של התחנה, בעוד שתוכניות " הגיגים ומוסיקה" אינם בליבת עיסוקה;

שישית הוכח בפנינו כי כשנה קודם לסיום העסקתו, ביום 12.2.14, הוחתם התובע על " בקשה להעסקת מתנדב" (הטופס, שעליו חתום גם מפקד התחנה דאז, מר ירון דקל, צורף כנספח א' לכתב ההגנה). אף שלא הוגשו לנו " טפסי מתנדב" אחרים המתייחסים לשנים אחרות, הרי שהנתבעת טענה שהיו טפסים נוספים שכאלה שאבדו, ואילו מעדות התובע בתצהירו ( ראו הערת שוליים 2) עולה שהוא הוחתם על טופס מתנדב שכזה גם בשנים נוספות, אף שלטענתו " ברוב המוחלט של שנות העסקתו" הוא לא הוחתם על טופס שכזה. מכל מקום, התובע אמנם טען כי אולץ לחתום על טפסים אלה " לצרכי ביטוח בלבד", אך התקשינו להאמין לכך, הן לאור היותו של התובע סטודנט למשפטים וכיום עורך דין, והן לאור העובדה שהוכח בפנינו כי בתפקידיו השונים כמנהל הוא עסק לא מעט בדיני עבודה, ועל כן לדעתנו אין ספק שהוא הבין כי לחתימתו על טופס זה עשויה להיות משמעות משפטית של הסכמה ליחסי התנדבות;

שביעית לתפיסתנו, יש ליתן משקל במקרה שלפנינו גם לעובדה שמדובר בהתנדבות לתחנת שידור ציבורית וצבאית, להבדיל מתחנת שידור פרטית הפועלת לצרכים מסחריים. מאז הקמתו צה"ל הינו צבא ( גם) של מתנדבים. תופעת ההתנדבות לצה"ל הינה תופעה חברתית חשובה, שיש לברך עליה. מחוקק המשנה אף הכיר במפורש בהתנדבות לצה"ל כהתנדבות שיש בה תועלת לאומית וציבורית, ואף קבע כי צה"ל, בהיותו כפוף למשרד הביטחון, מוסמך להפנות מתנדבים למוסד לביטוח לאומי לצורך קבלת כיסוי ביטוחי ( ראו: סעיף 1(11) לתקנות הביטוח הלאומי ( מתנדבים), תשל"ח-1978). לאור זאת, ברי כי על בית-דין זה להיזהר עד מאד מלפגוע בערך ההתנדבות לצה"ל, לרבות בדרך של פסיקה בדיעבד – כפי שמבקש מאיתנו התובע לפסוק – כי מי שהסכים מראש להתנדב, והתנדב בפועל לאורך שנים בידיעה מלאה שאינו זכאי לשכר, יקבל בדיעבד הכרה כעובד הזכאי לשכר עבודה וזכויות סוציאליות. נדגיש בהקשר זה כי איננו מקבלים את טענת התובע ( ראו בסעיף 43 לסיכומיו) כי העובדה ששימש קריין חדשות דווקא שוללת את הערך האלטרואיסטי שבעצם התנדבותו לצה"ל. כידוע, המטלות שמטילה המדינה על צה"ל הן רבות ומגוונות, ובהתאם, צורכי כוח האדם של צה"ל הינם מגוונים אף הם. כך בכלל, וכך בכל הקשור בהעסקת מתנדבים. איננו סבורים כי יש מקום והצדקה לקביעה שדווקא התנדבות מסוג מסויים ולא אחר – במקרה הזה התנדבות בתחנת השידור הצבאית – איננה ערכית ואיננה תורמת באופן משמעותי לחברה ולצבא;

ולבסוף להשלמת התמונה, נבהיר כי לא נעלמה מאיתנו טענת התובע כי המדינה לא החילה עליו את פקודת מטכ"ל 35.0311 המסדירה העסקת מתנדבים, ובין היתר היא לא שילמה לו זכויות שונות על פיה, ובכלל זה נסיעות ודמי כיס. אפילו כך, הרי שלכל היותר מקים מחדל זה לתובע זכות לתבוע זכויות על פי הפקודה – כמובן שלא בפני בית-דין זה, הנעדר סמכות עניינית לדון בכך – ואין בו כדי לייצר לתובע יש מאין מעמד כעובד.

14. אשר לרכיבי התביעה השונים שנתבעו – אלה כולם, מראשון עד אחרון, מבוססים ונגזרים מטענתו העיקרית של התובע בדבר היותו עובד התחנה. משדחינו טענתו זו, דין רכיבי התביעה השונים להידחות. משכך, ובהעדר סמכות עניינית לדון בכך, לא ראינו מקום להיכנס לעובי הקורה באשר לטענת התובע כי הפסקת התנדבותו – שאותה הכתיר כפיטורים – נעשתה שלא כדין, באופן המקים לו עילה לפיצוי.

עם זאת, ובבחינת למעלה מהנדרש, נעיר בהקשר זה כי התובע צירף רק באופן חלקי את ההתכתבות במסרונים עם האחראית על שיבוץ הקריינים דאז, גב' נועה צינמן, שבאמצעותה נודע לו, כך לטענתו, על " פיטוריו". כשנשאל לפשר המחדל הזה במהלך חקירתו הנגדית, התחמק מתשובות ( עמ' 60 ש' 29). כמו כן, התובע טען אמנם בחקירתו הנגדית ש"פוטר" רק במסרון, אך בחקירתו הנגדית הודה שהיתה גם שיחת טלפון עם גב' צינמן ( עמ' 60 ש' 13). נוכח האמור, ובשים לב גם לכך שלאחר שהתובע ביקש להמשיך ולהתנדב בתחנה התקיימה פגישה עימו בנוכחות מפקד גלי-צה"ל ירון דקל דאז , מנהל מחלקת השידורים דאז עומר בן רובי, ומנהל מחלקת הפרומו והקריינים דאז, מר עודד דוידוב, שבה הוסברה לתובע ההחלטה לצמצם את העסקת המתנדבים בתחנה, ובה גם הודו לו המשתתפים על התנדבותו ארוכת השנים והעניקו לו אלבום במתנה בהפקת התחנה – פגישה שמשום מה הושמטה מתיאור העובדות שבכתב התביעה – הרי שספק לדעתנו האם התובע הציג די ראיות להוכחת טענתו כי נפל פגם באופן סיום העסקתו.

סוף דבר

15. התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 12,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן לערער על פסק דין זה לבית הדין הארצי. ערעור יש להגיש תוך 30 יום לכל המאוחר ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ט"ו אלול תשע"ח, (26 אוגוסט 2018), בהעדר הצדדים.

גב' הלןן הרמור,
נציגת ציבור עובדים

דורי ספיבק, שופט
אב"ד

גב' כרמן קלינגר,
נציגת ציבור מעסיקים