הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 11081-01-17

לפני:
כב' השופטת הדס יהלום, סגנית נשיא ה

התובעת:
א.ר שיווק והפצת וונטות בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד ישראל הרצברג

-
הנתבעת:
סיגל עוזיאל
ע"י ב"כ: עו"ד איילת רם

החלטה

1. בתיק זה התקיים דיון הוכחות בפניי ביום 26/3/19. משלא התייצבו נציגי ציבור, ניתנה החלטה מתאימה.
בדיון נשמעו עדויות התביעה וחלק מעדיי ההגנה .

2. בתום שמעת עדויות התביעה, פרטתי בפני הצדדים את המלצתי לגבי המשך ההליך. הדברים סוכמו על ידי לפרוטוקול כדלקמן:
"בשלב זה בית הדין פונה לב"כ התובעת ומבהיר שנטל ההוכחה מוטל על התובעת בשני רכיבי התביעה.
לגבי לשון הרע, קיים תמליל אחד בלבד שבו לכאורה אין לשון הרע.
דו"ח החוקר אינו יכול להוות ראיה ללשון הרע והמילים שהחוקר מצטט, לא נתמכו בתמליל.
לעניין הסודות המסחריים, מבהיר בית הדין הקושי שבהוכחת סודות מסחריים ובמיוחד כאשר התובעת החלה לעבוד במקום העבודה החדש למעלה משנה לאחר שהתפטרה.
בנסיבות אלה בית הדין מציע לתובעת לשקול להסכים לדחיית התביעה תוך חיובה בהוצאות בסכום נמוך יחסית הנגזר מכך שהנתבעת עדיין לא העידה ושאין צורך לתת פסק דין ובית הדין מציע לצאת להפסקה לצורך כך."

כעולה מהפרוטוקול, לאחר הפסקה השיב ב"כ התובעת:

"התייעצתי עם מרשתי ואנו סמוכים ובטוחים שלאחר שמיעת כל הראיות נוכיח את כל הטענות המועלות בכתב התביעה, לפחות הטענה לסוד מסחרי..."

לאחר מכן נשמעו עדים נוספים ונקבע מועד נוסף לשמיעת עדות הנתבעת ועד נוסף שטרם נשמע .

3. ביום 8/4/19 הגישה התובעת בקשה לפסילתי מלדון בתיק שבכותרת, מחמת "חשש אובייקטיבי ומוצדק למשוא פנים ונקיטת גישה לרעת המבקשת".

לטענת התובעת, אמירות בית הדין במהלך דיון ההוכחות מעידות על כך שבית הדין גיבש דעתו מראש על מתן פסק דין לטובת הנתבעת. נטען עוד כי דברי בית הדין נאמרו בטונים גבוהים תוך איום ותוך הבעת כעס וזלזול בתובענה.
עוד נטען כי החלטות שניתנו על ידי בית הדין במהלך ההליך, היו לרעת המבקשת.

4. הנתבעת התנגדה לבקשה.
לטענתה, אין באמירות שנאמרו משום פגם או חשש למשוא פנים, אלא הבעת עמדה לכאורית וראשונית, בעניינים משפטיים. עוד נטען כי לא ניתנו החלטות נגד המבקשת במהלך ניהול ההליך.

5. לאחר עיון בטענות הצדדים, להלן החלטה בבקשה.

6. סעיף 39 א לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט – 1969 קובע כי הוראת סעיף 77 א לחוק בתי המשפט [ נוסח משולב], התשמ"ד-1984 תחול בשינויים המחויבים על השופטים, הרשמים ונציגי הציבור בבית הדין לעבודה.

סעיף 77 א לחוק בתי המשפט קובע:
"77א.עילות פסלות
שופט לא ישב בדין אם מצא, מיזמתו או לבקשת בכל דין, כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט."

7. על פי ההלכה כפי שנקבעה בהלכת ידיד, שופט יהיה פסול מלשבת בדין כאשר קיימת אפשרות ממשית לקיומו של משוא פנים מצדו.
בש  48/75 רחמים ידיד נ' מדינת ישראל, פ"ד כט (2) 375.

8. על פי ההלכה בבתי הדין לעבודה, חזקה היא כי –
"השופט ' היושב בדין, מקצועי ומיומן ובידו לבחון את העניינים המובאים בפניו ללא משוא פנים' וכי השופט ' נותר פתוח לשכנוע בכפוף לתשתית הראייתית ולטענות שיובאו לפניו בהליך העיקרי'."

עפ"ס ( ארצי) 48316-12-12 גרימברג – טרומדיה טכנולוגיות בע"מ, מיום 2.10.13 וההפניות שם.

עוד נקבע:
"טענת הפסלות נבחנת באופן אובייקטיבי ואין די בתחושתם של בעלי הדין ובא כוחו ובהשקפתם הסובייקטיבית".

עפ"ס 57019-01-11 ליאת חן - בן עליזה חן ושות', ניתן ביום 21.2.2011.

9. הכלל הוא כי גיבוש דעה של שופט במהלך המשפט, אינו מהווה עילת לפסילה, כל עוד השופט מסוגל לחזור בו ממנה או לפחות להטיל בה ספק.
עפ"ס (ארצי) 33522-10-13 גייטס נ' מנהל מקרקעי ישראל, ניתן ביום 3.11.13.
וכדברי המלומד י' מרזל שהובאו בפסק הדין הנ"ל :
"טבעי הוא - ואף רצוי - כי השופט יגבש לעצמו עמדה במהלך המשפט... פסילת שופט בשל כך שגיבש עמדה במהלך המשפט עלולה להביא לידי אבסורד, שלפיו ככל שהשופט מתקרב למתן פסק הדין, תהיינה יותר עילות לפסילתו, שהרי דעתו הופכת למגובשת יותר... מכאן, שהדגש אינו יכול להתמצות בשאלה אם היתה השפעה על שיקול דעתו של השופט ואם היתה לו עמדה כזו או אחרת, אלא בשאלה אם השפעה זו או העמדה שגיבש - ככל שהיו - מונעות ממנו מלהמשיך ולשבת בדין, כלומר, להכריע בהגינות, על פי טיעוני הצדדים והחומר הראייתי המובא בהליך הספציפי... [השופט] רשאי לגבש דעה במהלך המשפט, אולם זו חייבת להיות דעה לכאורית, במובן זה שאין בה כדי להפחית ממשקלם של ראיות וטיעונים שטרם נשמעו. " (י' מרזל, דיני פסלות שופט (2006) .

10. הדברים שנאמרו על ידי הח"מ בתום הדיון, היו אמירות המתייחסות למצב המשפטי שעמד בפניי, לאורו הצעתי לתובעת את שנכתב לפרוטוקול. ב"כ התובעת הגיב וטען כי התובעת סמוכה ובטוחה שלאחר שמיעת העדויות, תשכנע שיש לקבל את התביעה, לכל הפחות בעניין הסוד המסחרי. ואכן, נקבע מועד לשמיעת יתר העדים וככל שהתובעת תשכנע בנכונות טענותיה, ינתן פסק דין בהתאם. מכיוון שטרם נשמעו מלוא הראיות, לא "ננעלה דעתי" בסוגיות שבמחלוקת .

11. הטענות אודות "טונים גבוהים" או "איום ממשי" נדחות שכן לא היו ולא נבראו. הדברים נאמרו בצורה עניינית וניתנה לצדדים הזדמנות לשקול אותם בטרם התחדש הדיון.

12. כך גם נדחות הטענות שעניינן החלטות שונות שניתנו בתיק.
התובעת הגישה שתי בקשות שונות לזימון עדים, זאת לאחר שהוגשו תצהירי הנתבעת. בהחלטות שניתנו, נעתרתי לשתי הבקשות, אף שהוגשו באיחור ניכר. בגין אחת מהבקשות חייבתי את הנתבעת בהוצאות משפט.
במקביל, התרתי לנתבעת להגיש תצהיר משלים בהתייחס לשני התצהירים הנוספים מטעם התובעת.

13. סיכומו של שבר, אין ממש בטענות התובעת ואין הצדקה לפסילתי מלדון בתיק.
הבקשה נדחית.

ניתנה היום, 18/4/19, ב היעדר הצדדים ותישלח אליהם.